שיעור בוקר 04.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 119, מאמר "פתיחה כוללת", אות ב'

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 119, "פתיחה כוללת", טור א', אות ב'.

אות ב'

"ולפיכך, אין התפשטות אורו ית' יוצא מכלל מאציל לבחי' נאצל, עד שיעבור עליו ד' בחי', שנקראים חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. כי כללות התפשטות אורו ית' נקרא חכמה, שהוא כל שיעור עצמות האור של הנאצל ההוא.

וכשהוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, נבחן זה לבחי' ב' שנק' בינה. ובבחי' הב' לבד יש להבחין בה ג' הבחנות:

הבחנה א', אשר מהותה של ספי' בינה הוא עצם אחד מהחכמה.

הבחנה ב', ענין התגברות הרצון שגילתה, שמטעם זה נגלה בה שורש לכלי קבלה, ובערך הזה יש בה שינוי צורה, דהיינו עביות בערך אור החכמה, ונקרא זה גבורה עילאה.

הבחנה ג', היא מהות השפע שהשיגה ע"י התעוררות רצונה עצמה, שאור הזה נבחן בשם לפי עצמו, דהיינו אור דחסדים, ששפל הרבה מאור החכמה, המתפשט מצד המאציל לבדו, ואור דחסדים משותף ג"כ מצד הנאצל והתגברותו כנ"ל, דהגבורה שהיא בחי' אור שנתעבה, נעשה שורש לאור דחסדים.

וג' הבחנות האלו יחד נקראים בשם בינה ובחי' ב' מחכמה, כנ"ל. ונתבארו ב' הספירות, חכמה, ובינה, והכתר ה"ס א"ס ב"ה, בבחי' שהוא שורש להנאצל.

אמנם אע"פ, שבחי' ב' כבר גילתה התגברות הרצון שבה אל הפועל מ"מ עדיין איננה ראויה להיות בחי' כלי קבלה שלימה, והענין, כי ברוחניות קרובים המה מאד הכלי עם האור שבו, ותלויים ממש זה בזה, שבהעלם האור יתבטל הכלי, ובהעלם הכלי יתבטל האור, וחשיבות הכלי כחשיבות אורה, וכדומה, וע"כ לא נשלמה בהבינה צורת הכלי קבלה, להיותה מעצם אור החכמה כנ"ל, וע"כ אור דחסדים שהמשיכה ע"י התגברותה עצמה, הי' בטל בשיעור עצמותה כנר בפני אבוקה, וע"כ, זהו אור דחסדים, התפשט עוד מהבינה ולחוץ מבחינתה, גם נתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מצד הבינה, אז נשלמה הכלי קבלה. וע"כ אנו מבחינים עוד ב' בחי', בחי' ג' ובחי' ד', שמהות התפשטות שנתפשט מהבינה, ששם עדיין צורת הכלי כלול בכח בהעלם, בכל עוד שלא התגבר אחר תוספת, זה נק' זעיר אנפין. ומה שהתגבר לתוספת שפע, נק' כלי מלכות, שהוא כלי קבלה שנשלמה בהנאצל ההיא, שעכשיו כלול הוא מאור וכלי, ובזה יצא מכלל מאציל, ונבחן בשם נאצל.

אלה הם ד' בחי' הנודעים בשם חו"ב וז"א ומלכות, וה"ס שם בן ד'. דחו"ב ה"ס י"ה, וזו"ן ה"ס ו"ה: והם נבחנים בעשר ספירות, מפני שזעיר אנפין כולל ששה ספירות, שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

והענין דמהותו של הז"א הוא אור דחסד וגבורה, דהיינו ב' הבחי' אור דחסדים וגבורה עילאה, שנתפשטו מהבינה ולחוץ כנ"ל. ויש כאן להבחין, שבהבינה, הגבורה הוא קודם ושורש לאור דחסדים, אמנם בת"ת להיפך, אשר החסד הוא קודם לאור הגבורה, מפני שעיקר התפשטותו הוא אור החסד. אלא שהגבורה טפילה בו אגב אמיה הבינה, ובזה תבין מ"ש ב"עץ החיים" ובמרשב"י אשר בעולם הנקודים היה הגבורה דז"א קודם לחסד שלו, והיינו משום דהזו"נ דנקודים נחשבים לזו"ן דבינה, ולא לזו"ן ממש דב' בחי' התחתונות, מד' בחי' הנודעים, כמו"ש במקומו, וע"כ הגבורה דז"א קודמת לחסד שלו.

וספירת ת"ת דז"א, הוא יחודם דחו"ג הנ"ל לפעולת הכלי מלכות, ונק' ת"ת, על שם שהאור מתפאר בעצמו על בחי' הא', שהוא החכמה שלא הספיקה בהתגברות רצונה לעשות כלי, אבל בחי' הג', שהוא חו"ג המתפשטים מהבינה ולחוץ, הספיקו לעשות כלי מלכות, שז"ס כתפארת אדם לשבת בית. ובזה נתבאר ג' הספירות חג"ת דז"א, והמה נק' ג' אבות, להיותם עיקר אצילותו של הז"א, ונצח הוד יסוד, נקראים בנים, להיותם מתפשטים מן החג"ת.

והענין שמסבת הצמצום הא' המתבאר בפנים הספר היטב, נעשה מסך קשה בכלי המלכות, פירוש אשר בחי' הד' שבכלי מלכות, מעכבת האור העליון, שלא תתפשט לבחי' הד', והיא מסבת השינוי צורה שיש שם, כמו"ש במקומו. והנה האור מתפשט ורוצה לבוא גם בבחי' הד', כי כן טבע האור העליון להתפשט אך לתחתונים עד כמעט שהוא נפרד ממקומו, כמו"ש בפמ"ס שם, וע"כ נעשה בין האור העליון המתפשט לכלי מלכות, ובין המסך המעכב שבכלי המלכות, בחי' זווג דהכאה. כעין אור השמש המכה בעששית וחוזרים הניצוצים לאחוריהם. ולכן יצא מבחי' זווג דהכאה הזאת, עשר ספירות חדשות, שנקראים ע"ס דאור חוזר. ונמצא שיש ב' פעמים ע"ס בכל נאצל, שהם ע"ס דאור ישר ע"פ ד' הבחי', וע"ס דאור חוזר כנ"ל.

ודע שזה אור העליון שהתפשט שוב מחג"ת דז"א, לזווג דהכאה בהמסך שבכלי מלכות, המה נקראים נצח הוד יסוד. ובזה תבין המובא בתיקוני זוהר, דהמלכות היא רביעי לאבות, ושביעי לבנין, דהיינו שהמלכות מתחילת אצילותה נבחנת מפעולת התפארת דז"א כנ"ל, ונמצאת נמשכת אחר החג"ת, שנקראים אבות כנ"ל, ומצד הארת או"ח שבהמסך שלה, נמצאת נמשכת אחרי הנה"י שהתפשטו אליה לזווג דהכאה כנ"ל, והנה"י נקראין בנין דחג"ת, כנ"ל, ע"כ הוא שביעי לבנין, והרי נתבארו מהותם של עשר הספירות כח"ב חג"ת נה"י מלכות, בשורשם לנכון, שהוא ידיעה הראשונה בחכמת האמת, המחוייבים להמצא לעיני המעין תמיד בעיונו בחכמה הזו.

ועתה מובן הזהרה הנאמנה של ספר היצירה, עשר ולא תשע. פי' דכיון דמהצמצום ולמטה נעשה מסך המעכב בבחי' הד' כנ"ל, א"כ אפשר ח"ו לטעות ולומר, שבחי' הד' נדחית מעשר הספירות, ונשאר בקדושה ח"ו זולת תשע הספירות. ע"כ עומד ומזהיר עשר ולא תשע. ומזהיר עוד, עשר ולא אחד עשר, פי' דאל תטעה לומר שבחי' הד' נעשה לכלי קבלה אחר הצמצום. וא"כ יש ב' ספירות במלכות אחת היא בחי' המסך המעלה או"ח תמיד, וכלי קבלה לקבל ג"כ אור ישר, ע"כ אומר, עשר ולא י"א, ודו"ק."

שאלה: באות ב' יש מעבר על כל ד' הבחינות דאור ישר, יש פה אין סוף דברים, אם אפשר שנעבור עליהם לאט לאט ונלמד, זה באופן כללי. באופן פרטי, מה הן שלושת ההבחנות שבבינה?

אנחנו לומדים את זה בהרבה מקומות, גם ב"תלמוד עשר הספירות". בינה כוללת בתוכה את חכמה כחלק הראשון שלה, העליון. אחר כך היא בעצמה בינה, ואחר כך היא כבר הופכת להיות כביכול לזעיר אנפין, היא מולידה את זעיר אנפין. לכן בבינה יש שלושה חלקים.

תלמיד: מה עושה כל אחד מהם?

החלק הראשון הוא אור החכמה שמשתנה לבינה, החלק השני הוא בינה בעצמה, והחלק השלישי הוא שבינה מתכוונת להוליד את זעיר אנפין.

תלמיד: במה החלק הראשון שונה מספירת החכמה?

הוא כביכול עדיין חכמה, אבל הוא לא חכמה, זה כבר אור החכמה שמתפשט בבינה ומתחיל לבנות אותה. כי חכמה ובינה אלו שני דברים מנוגדים, תכונות מנוגדות, ולכן יש כאן כניסה של האחת לתוך האחרת לא במקום אלא בהדרגה.

תלמיד: איך שלוש ההבחנות האלה בבינה מתפשטות בסיבה ומסובב?

זה מאוד פשוט. החלק הראשון הוא שליטת העליון על הבינה, שזו חכמה. בחלק השני הן איכשהו משתתפות יחד, זה מה שחכמה עושה בתוך הבינה. והחלק השלישי הוא מה שנולד מתוך ההשתתפות שלהן שזה כבר ז"ת דבינה.

תלמיד: מה יש בסופה של בחינה א' שנותן את הסטארט להתהוות הבינה?

אור החכמה שפועל בה הופך אותה לבינה.

תלמיד: למה?

כי הטבע שלו שהוא להשפיע פועל על החומר שהוא רצון לקבל והופך אותו ללהשפיע.

תלמיד: האם כך יוצאת הבחנה א' בבינה?

כן.

תלמיד: אז למה אומרים שהבחנה א' בבינה היא עצם אחד מהחכמה?

שם מתפשט אור החכמה ושולט בה, ומתוך זה שהוא שולט בה הוא משנה את התכונה הראשונה של בינה. בינה היא עצם חכמה, אז החלק הראשון של בינה הוא עצם החכמה, אחרת אי אפשר שיצא מזה משהו.

תלמיד: ואז מה יוצא מזה?

בבינה אנחנו לומדים איך התכונות משפיעות זו על זו. איך תכונה עליונה נכנסת לתכונה תחתונה, מתחברת איתה, ואחר כך משנה אותה.

תלמיד: הבחנה א' בבינה שהיא עצם אחד מהחכמה, האם היא כמו בחינה א', כמו בחינת חכמה?

היא כמו בחינה א' אבל היא כבר נמצאת בתוך בינה.

תלמיד: מה זה אומר?

היא מתחילה לשנות שם את תכונת הבינה.

תלמיד: אז מהי הבחנה ב'?

הבחנה ב' היא הבינה בעצמה.

תלמיד: מה היא רוצה?

היא רוצה להיות אך ורק באור החסדים, כמו טבע האור המתפשט בה.

תלמיד: בהבחנה א' שבה?

כן. יש כאן כך, מצד אחד אני מקבל את המילוי שהוא אור החכמה, ומצד אחר אני רוצה להיות כמו אור החכמה. יש כאן שתי הבחנות בכלי אחד, שהן חלק א' וב' בבינה.

תלמיד: האם הרצון להידמות לאור החכמה זו הבחנה ב' שבבינה?

כן.

תלמיד: ואז?

ואז נעשה כבר ז"ת דבינה.

תלמיד: מה היא רוצה?

היא רוצה להיות כלי לאור החכמה. ג"ר דבינה זה אור החסדים, ז"ת דבינה זה אור החכמה, ואחר כך זו כבר יצירת הכלי החדש.

תלמיד: לא הבנתי.

נקרא.

"הבחנה א', אשר מהותה של ספי' בינה הוא עצם אחד מהחכמה.

הבחנה ב', ענין התגברות הרצון שגילתה, שמטעם זה נגלה בה שורש לכלי קבלה, ובערך הזה יש בה שינוי צורה, דהיינו עביות בערך אור החכמה, ונקרא זה גבורה עילאה.

הבחנה ג', היא מהות השפע שהשיגה ע"י התעוררות רצונה עצמה, שאור הזה נבחן בשם לפי עצמו, דהיינו אור דחסדים, ששפל הרבה מאור החכמה, המתפשט מצד המאציל לבדו, ואור דחסדים משותף ג"כ מצד הנאצל והתגברותו כנ"ל, דהגבורה שהיא בחי' אור שנתעבה, נעשה שורש לאור דחסדים."

שאלה בטור ב' הוא עושה הבחנה בין אור החסד ואור הגבורה, הוא כבר מדבר על זעיר אנפין. אור הגבורה הוא מצד הנברא, ואור החסד הוא מצד הבורא, וכאן כתוב שחסד הוא מצד הנברא. מכל זה אני פחות ופחות מבין מה זה אור החסדים, מה זה חסד. תמיד הבנתי שזו התגובה של הנברא שרוצה להיות משפיע כמו הבורא, וכאן הוא כותב שמעורב גם הבורא בתוך החסדים, שזה לא הנברא נטו. האם אפשר להסביר את זה?

על ההבחנה הזאת עוד נלמד הרבה.

שאלה: למה הוא כותב שיש עשר ספירות ולא תשע אם תפארת דזעיר אנפין ממשיכה את הנהי"מ ממנה?

לא על זה הוא כותב עשר ולא תשע. הוא כותב שלא יכול להיות אחרת מעשר ספירות, כי אז האור לא יבנה את הכלי, לא ימלא את הכלי, והכלי לא ישתנה ולא יגיב כמו האור.

תלמיד: לפי ההסבר שהוא נותן תפארת דזעיר אנפין היא מולידה את הנה"י. כביכול היה צריך להיות כאן כלי גמור, היא הולידה את הרצון לקבל.

למה זה צריך להיות כלי גמור? תפארת היא כמו כתר כלפי נה"י, היא מולידה את נה"י.

תלמיד: תמיד היה נראה לי שנה"י זה הרצון לקבל, מבחינת הספירות נה"י זה רצון לקבל.

זו התפשטות הרצון לקבל בתוך הכלים של כח"ב.

תלמיד: מה ההבדל בין נה"י למלכות? מאיפה מגיעה המלכות?

מלכות מגיעה כתוצאה מחיבור של נה"י.

תלמיד: הוא נותן פה עוד הבחנה, שנה"י שמכים במסך המלכות, זה האור הישר שמכה במסך שלה והופך לאור חוזר. אתה יכול להסביר את זה?

אנחנו עוד נלמד, לא כדאי לזה להיכנס.

שאלה: הוא כותב שהמלכות היא רביעי לאבות ושביעי לבניין.

שביעי לבנים.

תלמיד: למה מלכות באה אחרי תפארת?

מלכות היא הרצון לקבל, היא האחרונה, ומתגלה כתוצאה מכל הספירות שקודמות לה.

תלמיד: מה זה אומר "שביעי לבנים"?

"שביעי לבנים", זה אומר שאם אנחנו סופרים כלפי ו"ק, אז מלכות היא שביעית. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

תלמיד: אני לא מבין למה הבחנה אחת היא כך.

כתר, חכמה, בינה, הן ספירות שמשפיעות, שמוציאות את האור לכלים, מחסד והלאה הן מתחילות להיות כלים, אז מבחינה זאת מלכות היא שביעית. כתר, חכמה, בינה הם נקראים אבות, והיא שביעית לבנים, זאת אומרת היא הספירה השביעית מחסד עד מלכות.

(סוף השיעור)