שיעור ערב 06.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכל מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מהמקורות

כבר דיברנו על זה בבוקר הרבה, ובטח אחרי הבוקר אתם התקדמתם גם לראות עוד פסוקים ועוד דברים שהם שייכים לנושא התפילה. ודאי שיש לנו בזה הרבה שאלות, ויהיו שאלות עד גמר התיקון, כולל ממש איך אנחנו מתארגנים, איך אנחנו מעלים את התפילה, איך אנחנו מזמינים את הבורא להשתתף איתנו כדי להיות איתנו ממש כשותפים, ועוד ועוד, הרבה מאוד. כל השאלות הן בעצם רק כלפי הפנייה לבורא, כי בזה אנחנו פותרים את כל הבעיות, תיקונים, מילויים, כול מה שצריך, כדי להגיע עד לשיטה של בעל הסולם ועד הדבקות בבורא בצורה השלמה.

בינתיים נמשיך. יש לנו שיעור מעורב גם גברים וגם נשים. קבוצות גברים, קבוצות נשים יכולים לשאול. ודאי שרצוי לשאול לפי נושא השיעור, אבל בעקבות זה שנשים משתתפות איתנו בשיעור רק פעם בשבוע אז מותר להן לשאול גם שאלות נוספות, רק בתנאי שזה לא חורג מדי מנושא השיעור. נשתדל.

שאלה: הבוקר בשיעור דיברנו על זה שכל חבר צריך לעשות את העבודה שלו בעשירייה, להתכלל בעשירייה, לבטל את האגו, להרגיש את החסרונות של החברים כלפי הבורא, ולהראות ערבות בשביל להביא את החיסרון הזה אל הבורא בתפילה. והייתה שאלה מה ההבדל בין הפעולה הזאת, לבין להיות "כאיש אחד בלב אחד", והתרגום היה לפי התשובה שלך שיש איזה תיקון אישי. אז השאלה שלנו כעשירייה, מהו המעבר בין התיקון האישי לבין התפילה המשותפת, האם יש פה מעבר אחד או יש פה עוד מדרגות שאנחנו צריכים לברר?

יש הרבה מדרגות ומצבים ואנחנו לא נברר אותם עכשיו, וגם אני בתשובה אחת לא מסוגל לתת תשובה על כל המצבים הללו. כל המדרגות שלנו מכאן ועד גמר התיקון, 125 מדרגות במספרן, כל מדרגה ומדרגה היא כולל עליית התפילה, עניית התפילה, שינוי על ידי עניית התפילה בנו, וכל הצורות הפרטיות שאנחנו עוברים על ידי כל מדרגה ומדרגה. זה בלתי אפשרי לפרט, אנחנו נראה עד כמה אנחנו משתנים על ידי זה.

מה שכן אנחנו יכולים כבר לראות עכשיו, ואני מזהה את זה בהרבה חברים, עד כמה הם נופלים, מתרוקנים, מאבדים את הביטחון, לא יודעים מה קורה איתם, מבולבלים, כאילו לא מבינים מה קורה. כמו שכתוב ש"עיר הבירה נבוכה ולא ידעו עם מי הצדק", מה לעשות או לכאן או לכאן, או רצון לקבל או רצון להשפיע, או מרדכי או אחשוורוש. בכאלו מעברים, בכאלו הבחנות אנחנו נמצאים תמיד. מתוך זה, מי שנמצא בחיבור, ומי שנמצא בחיבור מתמיד כמה שאפשר, חוץ מזה שזורקים אותו מהחיבור, הוא בעקשנות חוזר לחיבור ולתמיכה בחברים, ושוב ושוב. וכך על ידי כאלה גיחות, אנשים בסופו של דבר מגיעים למצב שהבורא שסופר את כל הירידות והעליות שהוא עשה אותם, הוא רואה שהאנשים האלו הם כן מסוגלים להיות בעל מנת להשפיע, שהם לא יזרקו את העבודה, לא יזרקו את הנושא והמטרה, ואז הם מקבלים כבר אישור כניסה להיכנס לעולם הרוחני.

לא לפחד מהירידות, מבריחה, שלפעמים אדם מתנתק לכמה שעות ולא רוצה לחשוב ולשמוע על זה, זה הכול כדי שהוא יהיה בעל ניסיון, בעל חיסרון יותר גדול לאחוז ברוחניות מתי שיחזור.

תלמיד: אנחנו מבינים ומרגישים שהכול מגיע מלמעלה. האם אנחנו בהתעוררות מלמטה יכולים להיות יותר מדויקים לעבר ביצוע התיקון הפרטי בשביל להגיע לבקשה הזאת "כאיש אחד בלב אחד"?

אנחנו צריכים להמשיך בעקשנות. אפילו מה שלא קורה, כמו רבי עקיבא בים, שהאנייה נשברה והוא תפס את הקרש, ואיך הוא הגיע לחוף? על ידי זה שהרכין את הראש מתחת לכל גל וגל, ובסופו של דבר הים זרק אותו לחוף הים. ככה אנחנו, צריכים בעיקר להיות בסבלנות ולקבל כל דבר שמגיע אלינו שזה מגיע מהבורא, ורק בצורה כזאת נגיע.

קריין: קטע מספר 10.

"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו."

(בעל הסולם. אגרת ל"ד)

גם כאן, על מה הוא שם דגש, על זה שאנחנו לא עייפים ולא [נרתעים] מכלום, אלא ממשיכים, ממשיכים בכל זאת, נופלים קמים וממשיכים, נופלים קמים וממשיכים. וזה חייב להיות אצלנו כאיזו נקודה שעליה אנחנו בכלל לא מתווכחים, אלא ככה זה. זה כמו תינוק שנופל קם ומשתדל, שוב נופל, שוב קם ושוב משתדל, מתוך זה הוא בעצם ממשיך ומתחיל ללכת. וזו העבודה שלנו.

זאת אומרת, לעזור אחד לשני שאף אחד לא ייפול יותר מרגע אחד. לרגע אנחנו צריכים ליפול כל פעם, אבל אחרי רגע אנחנו כבר צריכים להרגיש שאנחנו קמים. בהתחלה נראה לנו שאנחנו יכולים לקום לבד, אחר כך נראה לנו שאנחנו יכולים אולי לקום אם נבקש מהבורא, אחר כך אנחנו עוזבים את עצמנו ואת הבורא, ואז אנחנו זקוקים לחברים. אנחנו מתחילים לראות עד כמה שזה רק בעזרת הסביבה, היא מחזיקה אותנו ובתוכה נמצא הבורא. ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים כל פעם ליפול ולקום, ליפול ולקום, כמו שכתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם". מתוך זה הוא דווקא רוכש את שיטת ההתקדמות הנכונה ברוחניות. כשהוא נופל הוא מקבל עוד רצון לקבל השבור, קם וממשיך עימו ללכת. עשה צעד אחד, מספיק, אין לו יותר צורך, הוא צריך שוב שהבורא יפיל אותו, שוב ישתדל לקום עם אותו רצון לקבל שנפל בו, ושוב יעשה צעד אחד, ושוב. וככה על כל צעד וצעד, בדרך כלל אם בן אדם מקבל ירידה ומשתדל לעלות על ידי הקבוצה והבורא, הדרך שלו קצרה ונכונה.

שאלה: כשמתעוררת ביקורת בעשירייה והחברים מרגישים שמתרחקים מה אנחנו צריכים לעשות, זאת אומרת העשירייה היא לא צריכה לחזק את התפילה וככה שכולם יהיו באותו כיוון בשיעורי הבוקר, במפגשים? אם חבר נעלב מה אנחנו צריכים לעשות?

אני לא חושב שאתם רוצים כך לעסוק. הכי טוב לנו למרות שאנחנו נעלבים זה מזה ומתרחקים זה מזה, מרוגזים זה על זה, אנחנו צריכים לשבת ולהתחיל לדבר. בזה יש לנו גבאי או סדרן, אחראי על עשירייה, שהוא חייב לעורר אותנו ולהזכיר לנו, לא חשוב באיזה מצב הוא בעצמו נמצא.

שיהיו לנו נגיד כאלו דפים שיהיו רשומים לפניו והוא יגיד לנו, חברים זה לא אנחנו, את זה עשה הבורא. ולכן במקום לעשות עכשיו חשבון בינינו, אנחנו יכולים וחייבים לפנות אליו, שהוא יעשה סדר בינינו, חיבור בינינו ויסביר לנו מה קורה ומה אנחנו צריכים לעשות. יכול להיות שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות כאן שום דבר, אבל פנייה לבורא היא חייבת לסדר לנו את כל היחסים.

זה מה שצריכים לעשות לפנות לבורא, וכמה שיותר בצורה הגיונית, שקורה לנו כך וכך, ודאי שאם אין עוד מלבדו, אז זה אתה עשית לנו, לכן אנחנו פונים אליך למה אתה שובר לנו את היחסים, לצורך מה שברת, איך אנחנו יכולים להקים את היחסים האלה, הרי אנחנו נמצאים עדיין ברצון אגואיסטי שלנו לקבל, ולכן ברגע זה אנחנו שונאים זה את זה, דוחים זה את זה, לא יכולים לדבר זה אל זה, אז מה לעשות? תפנו למקור מי שעשה לכם את זה, כי הוא על ידי זה סך הכול רוצה למשוך את תשומת הלב שלכם אליו.

הוא רוצה להסביר לכם שאתם תלויים בו, באיזו צורה הוא עוד יכול לעשות זאת? אז הוא עושה מריבה ביניכם כדי שאתם תפנו אליו, ואז אתם מרוויחים גם מתוך ניסיון שאתם רואים שהכול בא ממנו ודווקא הדברים רעים באים מהבורא בעצמו, זה נקרא "בראתי יצר הרע", שבכל שלב ושלב הוא בורא בכם יצר הרע, מגלה אותו, ובכל שלב אתם צריכים על היצר הרע הזה אתם צריכים לפנות אליו ולבקש הסבר וכיסוי על יצר הרע ביצר הטוב.

ואז אתם מקבלים סנדוויץ', יצר הרע מלכתחילה בעצמו שמגיע, יצר הטוב שמגיע מתוך פנייה שלכם לבורא, וכך אתם בשניהם ממש מתחילים לקבל, להרגיש את הבריאה, צד שמאל, צד ימין. צד שמאל, צד ימין. וכך להתקדם למטרת הבריאה.

תלמיד: אז אנחנו צריכים ככה להישאר או עשירייה או מוות, זה נכון?

ודאי, על זה אין בכלל שום ששאלה. על זה כתוב "או חברותא או מיתותא" או חיבור או מוות. אם אתם עוזבים את העשירייה אתם נופלים לעולם הזה, אין לכם שום קשר עם הרוחניות, עם הבורא, ובטוח שהוא יוציא אתכם שוב פעם לעבודה רוחנית אבל מתי זה יקרה? יכול להיות בגלגול הבא או בעוד כמה גלגולים, מי יודע.

שאלה: שמענו עכשיו שהפנייה לבורא צריכה להיות הגיונית, צריך להשתדל שהיא תהיה הגיונית. למה זה חשוב שהיא תהיה הגיונית?

מתוך מה שאתם מרגישים ומבררים, מתוך זה שאתם דנים ביניכם ופונים אליו. אתם פונים אליו לא מתוך האמונות וכל מיני פילוסופיות, אלא מתוך מה שאתם רואים ביחסים ביניכם, תבררו את היחסים "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" ומתוך זה תפנו לבורא, והוא שמח מזה שאתם פונים אליו ואומרים "אבינו, מלכנו, בחייך מה עשית לנו, למה עשית לנו ריב כזה גדול בינינו? תתקן את זה". והוא שמח שאתם הכרתם בו לפחות מצד הזה ומבקשים שיתקן עוד גם מצד שני. אז משני הצדדים אתם מכירים בו, ואז הוא עושה את זה בשמחה, ואז אתם קובעים כבר מדרגה, גמרתם את המצב הנוכחי.

תלמיד: הרבה פעמים כשאנחנו מנסים לסדר פנייה הגיונית אז יש טענה שזה מדי שכלתני, שזה צריך להיות רק מהרגש. איפה הגבול פה.

רגע, אמרת שכלתני רק מהרגש, את זה אני לא מבין. שכלתני זה נקרא מהרגש?

תלמיד: לא, ההיפך. כשאנחנו מנסים לסדר את הפנייה כמו שאמרת שתהיה הגיונית, שתהיה ברורה, אז יש טענה כזאת שעכשיו זה נהיה מדי שכלתני.

לא, זה רק אחרי זה. אחרי שאתה מרגיש כל מיני מצבים רעים, טובים ביניכם למיניהם, אז יחד עם זה אתה מבקר את המצבים האלה ומעביר אותם מהרגש לשכל, לשפה, להיגיון. אחרת איך יכול להיות שאתה תדבר, על מה אתה מדבר בצורה "אה, אוו, הוו" בכל מיני, תשיר לו? אתה צריך להביא את הטענות שלך, בדרך כלל השאלות שלנו הפנייה לבורא אלה טענות שאנחנו צריכים כוחות, שאנחנו לא מבינים איך להתקדם, שאנחנו לא מסוגלים להסתדר בינינו וכן הלאה, זה דברים מהותיים גם רגשיים, אבל אתה מעביר אותם בצורה שזו ידיעה שאתה בטוח, שאתה מודד, שאתה מרגיש, שניסית ולא יכולת, כך אתה מעלה את הדברים שלך לבורא. את הרגשות שלך אתה צריך לעטוף אותם בהיגיון.

שאלה: מורה, בזמן האחרון נהיה מאוד קשה להתחבר, מאוד קשה לשמוע אותך. מה עלינו לעשות, איך עוד יותר להתחזק כך שנוכל לקבל ממך משהו שיקדם אותנו?

העיקר לא לעזוב, לא לפחד, לא להתייאש. אלא להמשיך גם בלי דעת, גם בלי שכל, גם בלי רגש, אלא להמשיך בצורה מכאנית עוד ועוד ואז אתם תראו עד כמה שדווקא העבודה הזאת שאין בה לא רגש ולא שכל היא מביאה פירות. ככה זה. כי הרבה מצבים אנחנו עוברים ברוחניות ללא הרגשה וללא ההבנה, אלא מתוך זה שפשוט רוצים להתקדם לבורא לפי מה שאומרים לנו מקובלים.

שאלה: כשאנחנו בעשירייה מרכיבים תפילה כל חבר מראה איך הוא מבקש עבור העשירייה, אבל כל העשירייה נגיד שהיא מכירה בכך שיש לחבר מסוים בעיות רציניות במשפחה, האם אנחנו צריכים איכשהו בצורה רשמית לתקן את התפילה, לשנות אותה מתוך ההבנה שיש לו את הבעיה הזאת, או איך בכלל לנהוג?

כל הבעיות נפתרות רק מתוך התקרבותנו לבורא. רק בזה יהיה לנו טוב בכל מה שיהיה. ולכן אנחנו צריכים להתפלל עבור כולנו להתחבר לבורא, להתקרב. אחד חולה חס ושלום יש לו בעיות בריאות, לשני יש מחסור בכסף, לשלישי יש בעיה במשפחה בשלום בית, לרביעי עוד איזה יכול להיות עוד כל מיני דברים, לכל אחד יש לו צרות משלו. צרות זה נקרא מהמילה צר, צר מחסדים. אנחנו מבקשים שאנחנו מתקרבים לבורא עבור זה את כוח הבינה, שמאיר עלינו חסדים כל הבעיות וכל הצרות מתרפאות.

לכן לא חשוב באיזה צרה נמצא החבר, אם אנחנו מבקשים לקרב אותו לבורא, אז כל הבעיות יסתדרו אפילו שאנחנו לא מכירים אותם, אנחנו לא צריכים להכיר ולפרט אותם. רק מתוך זה שאנחנו רוצים שיהיה לנו קשר יותר הדוק בעשירייה, כבר זה יפעל על כל אחד במידת מה שחסר לו.

שׁאלה: האם התפילה יכולה להיות מדויקת, ממוקדת, כמו שנגיד שמענו שלחבר בעשירייה ישנם בעיות, איך אנחנו ממקדים את התפילה על החבר הזה, כל העשירייה ממקדת את התפילה עליו, או איך בכלל?

אנחנו לא מתפללים על הצרות האישיות של האדם, שלכל אחד ואחד ובכל רגע ורגע יש לו צרות אחרות, ולא חסר לכל אחד ואחד, ואם היה מתפלל היה מתפלל מהבוקר עד הלילה על כל מיני צרות הפרטיות שלו. אנחנו מבקשים רק דבר אחד, התקרבות בינינו ומתוכנו להתקרב לבורא, בפעולה הזאת יותר בינינו ומאיתנו לבורא, בפעולה כזאת אנחנו פותרים את עצמנו מכל הבעיות והצרות.

אבל לא לשם זה גם דווקא אנחנו מתפללים, אלא אנחנו פונים לבורא כדי לעשות לו נחת רוח, וכל הצרות ובעיות שהוא מביא לנו פרטיות וכלליות זה הכול כדי לחייב אותנו להתקרב אליו. ולכן אנחנו לא מתפללים על זה שהצרות ייעלמו, אלא שעל פניהן אנחנו נתקרב אליו, זאת התפילה הנכונה. לכן שאתם רואים שאיזשהו חבר עכשיו סובל ממשהו או לכמה חברים מכל מיני סיבות, אתם רוצים מזה להתקרב לבורא, זה הבורא מעורר בכם, ורק לפעולה הזאת שתתקרבו אליו הוא צריך.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אז אנחנו בכלל נוגעים בהיבט הגשמי, אלא רק רוצים להתחבר מעל הבעיות האלו, זאת הבקשה היחידה שלנו להתעלות מעל?

להתחבר בינינו על פני כל הצרות ולהתקרב לבורא גם על פני כל הצרות.

שאלה: בנקודה שאנחנו מרגישים שאנחנו מחוברים, ואז רואים שאנחנו שבורים, איך אנחנו מתגברים מעל השבירה החדשה שאנחנו מגלים, ומתחברים שוב?

כמו תמיד, אין כאן שום בעיה. מתחברים, מדברים על זה, דנים על זה, ומפעילים את התפילה. כי מובן לנו שמה שקרה לנו, קרה מהבורא, וזה כדי שנתחבר בינינו על פני הדחיות, הבעיות, הצרות, יכולה להיות בינינו גם שנאה, ואנחנו חייבים להתחבר בינינו כי בלי זה לא יכולים לפנות אליו, ואם כך לא יכולים לעשות לו נחת רוח. ועד כמה שאנחנו מתעלים מעל השנאה למרות שהיא נראית לנו אמיתית וחזקה, אבל מתעלים מעל השנאה ההדדית בינינו כדי לגרום לו נחת רוח. כי נחת רוח לו יותר חשובה לנו מהשנאה שבינינו, אז בזה באמת גורמים לו נחת רוח.

שאלה: איך אפשר לעזור אחת לשנייה כדי שהתפילה לא תהפוך לרוטינה, הרגל, ואם אנחנו עושות תפילה שחוזרת על עצמה, האם זה עוזר בכל זאת באיזשהו אופן?

אין דבר כזה שהתפילה חוזרת על עצמה, כי בכל פעם האדם חדש והתפילה שלו חדשה. לכן אל תפחדו, תתפללו כל הזמן, העיקר החיבור ביניכן, ומתוך החיבור ביניכן, תפילה לבורא. לא שכל אחת מתפללת לבורא, אלא מתוך החיבור ביניכן.

שאלה: איך אנחנו מזמינים עלינו את החסדים בתפילה שלנו בעשירייה?

אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו כוח השפעה על פני כוח הקבלה, ושאנחנו נשלוט בשני הכוחות האלו, גם בקבלה וגם בהשפעה, ואז משני הכוחות האלה, אנחנו נפנה אליו.

תלמיד: איך מבקשים את זה, פשוט במילים?

כן, ככה בכל שפה שאתה רוצה, לא חשוב איזו, תפנה אליו ותראה עד כמה שזה עובד.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו נוכל לשלוט על כוח ההשפעה מעל כוח הקבלה?

אתה בזה תבנה את הפרצוף של הנשמה, ובו אתה תתחיל לקבל את מילוי שלו, של הפרצוף, וזה ייקרא בורא, בוא וראה.

תלמיד: בעבודה שלנו בעשירייה מגיעים כל מיני רצונות לחברים, כל מיני הפרעות, איזשהו אגו מתגלה, ואנחנו עכשיו מבקשים תן לנו יכולת לנהל את זה בכוח ההשפעה. מה קורה הלאה, מה התוצאה?

אני לא יודע איזו תוצאה תקבלו מזה, אלא הכול תלוי בדרך שתפנו לבורא. אתם צריכים להכיר שקיבלתם את זה ממנו, אתם צריכים להכיר שאתם רוצים ממנו משהו, ולהעלות את הבקשות האלו. אתם צריכים להתייחס לזה בצורה יצירתית.

שאלה: איך לבקש מהבורא על חיבור כשזה ממש כואב אבל הלב חירש? אני שומע אותך אבל לא יכול להפעיל את הלב, איך ניתן להפעיל את הלב? הלב לא מגיב, הוא לב האבן.

יפה מאוד אם הלב שלו לא מגיב, סימן שהוא צריך באמת לחשוב איך לעורר את עצמו. שבכל זאת ימשיך ויראה עוד יום, עוד יומיים, עוד כמה ימים, ששום דבר לא קורה, ואז הלב יתחיל להגיב בצורה אחרת, הוא יתחיל לדאוג מה קורה ל האם הבורא עזב אותי? כולם מתקדמים ואני לא וכן הלאה, ומתוך זה הוא כבר ידבר אחרת. הוא כבר לא יהיה כזה גיבור, אלא יכניע את עצמו ויסכים לכל דבר. לבורא יש הרבה אמצעים כדי לעשות מאיתנו מה שצריך, אבל הוא רוצה שאנחנו נהיה שותפים שלו, שאנחנו באמת נעבוד בשותפות.

שאלה: יש תחושה שלמה שאני כלום לעומת הבורא, מצד אחד. מצד שני, יש גם מושג כזה ש"אין עוד מלבדו" וגם זה מגיע ממנו. וזה נותן הרבה כוחות להמשיך, ומרגישים כבר איזשהו כיף מהמשחק עם הבורא, הוא לוחץ אבל אתה רוצה עוד יותר ועוד יותר. מה תוכל להגיד על זה, על הרגשות האלו?

אלו הרגשות נכונות, ההרגשה היא טובה, נכונה, תמשיכו בזה. תמשיכו.

שאלה: לגבי קטע מס' 10. מה זה אומר שמקבל תשובה על כל התפילות שלו בפעם אחת?

אם אנחנו מעלים את התפילה שלנו בצורה נכונה, אנחנו בטוח מקבלים תשובה. אם הכנו נכון את התפילה, אנחנו מרגישים שמקבלים תשובה. והאמת שאנחנו תמיד מקבלים תשובה, רק הבעיה שאנחנו לא תמיד מזהים את התשובה, אבל הבורא תמיד עונה.

שאלה: אנחנו מבינות את המטרה שאנחנו צריכות להיות מאוחדות וכולנו רוצות את זה, אבל לאחר הכנס ראינו שהרצון הזה השתנה. לחלק מאיתנו בעשירייה הוא נראה רצון יותר חזק ונראה לנו שהבנו, שלכל אחת מאיתנו יש את הקצב שלה, את הזמנים שלה. אבל כשאנחנו נפגשות לא כולנו מגיעות, אנחנו מתפללות בכל יום בצורה שונה, כשהמטרה שלנו זה לעשות את כל מה שאפשר כדי להביא נחת רוח לבורא מעל כל קושי. האם זה נכון לפעול בצורה הזאת?

אתן צריכות לדאוג רק לאיחוד העשירייה. לא חשוב בינתיים כמה משתתפות וכמה לא משתתפות, אתן צריכות כל הזמן לדאוג, רק לדאוג שתהיו יחד כמה שאפשר. וכל אחת עוברת איזה מצבים, ובעוד כמה זמן תראו עד כמה שאלו שיצאו, חוזרות ולא תהיה בעיה.

אין לנו לאן לברוח, אנחנו כבר נמצאים במצב שכולנו נסחפים לגמר התיקון, אנחנו אפילו לא באים בעצמנו, אלא הבורא סוחף אותנו, מושך אותנו לגמר התיקון. לכן בואו נשתדל כמה שאפשר לעזור לו, או לפחות לא להפריע לו, וכבר אנחנו נתקדם.

שאלה: איך לדעת להרגיש בתפילה את נוכחות הבורא?

אם תרגיש שהחברים מחוברים יחד, אז בהם אתה תרגיש את נוכחות הבורא.

שאלה: ניתן לנו התרגיל לכתוב תפילה ולערוך אותה במהלך היום. איך אני יודעת אילו שינויים בתפילה עשו החברות שלי?

את לא צריכה לדעת את זה. את צריכה רק לדעת עד כמה שאת משתתפת במה שהחלטתן ללכת לקראת החיבור ולקראת הבורא. את לא צריכה לדעת חוץ מזה שום דבר. מה שאת מבקשת זה רצון אגואיסטי. אתן צריכות לעבוד רק לכיוון הנתינה, במשיכה קדימה, ולא מה יש לנו, ועד כמה שאנחנו.

שאלה: איך ליצור בקשה משותפת שתצא לא מהשכל אלא מהרצון האמיתי של הלב, ותאפשר לעלות מעל האגו ולצאת מעצמי אל העשירייה?

אם את מרגישה את הלב שלך, ואת מרגישה כמה שאת רוצה לקבל את החברות שלך גם בתוך הלב, וכמה שאת רוצה להתכלל בבורא, והכל שיהיה כאחד, את והחברות והבורא ממש יחד, אז תתפללי שאת רוצה להגיע לזה ובזה לעשות נחת רוח לבורא. בבקשה. ותראו עד כמה זה יצליח. חייב להצליח.

שאלה: מול ייאוש וספקות במה התפילה יכולה לעזור לנו?

תפילה יכולה להיות למעלה מייאוש וספיקות. למרות שאני מיואש ונמצא בספק או בחוסר אונים, במה שלא יהיה, אני בכל זאת עדיין משתדל לפנות לבורא, כי כל המצבים שלי תלויים בו בלבד. ואפילו שנראה לי שהוא עזב אותי ולא עוזר לי, ובכלל אני לא נמצא איתו בשום קשר, "למה עזבתני", יש כזאת תפילה, אני בכל זאת מבין שלא יכול להיות שיש לי נתק עמו כי אני בכל זאת שייך לנבראים. "לא לנצח יריב", ואם לא היום אז מחר, מחרתיים, הבורא בכל זאת ימשוך אותי בחזרה. ובמה שאני עכשיו נמצא, באאוט כזה, מחוץ להרגשה והבנה והתקדמות, זה מפני שהוא עשה לי את זה כדי שאני ארגיש מה זה להיות מנותק מהקבוצה ומהבורא, שאין דבר יותר גרוע מלהיות רק מחובר עם עצמו.

שאלה: הסברת קודם ש"איש את רעהו יעזורו" ככה אנחנו יכולים להחזיק בתפילה. אחר כך בן אדם נופל וחושב שהוא יכול לבד לקום, חושב שהוא יכול לפנות לבורא, ואז הוא מגלה שהוא יכול רק על ידי הכוח של החברים. מה זה "איש את רעהו יעזורו", אפשר לפתוח את זה קצת בדוגמה? כי נראה שהכול זה בתוך הלב, בתוך העבודה הפנימית שלי.

אבל עכשיו אתה מתאר לעצמך שאתה נמצא בין החברים, נכון? שיש לך קשר איתם, אז במקום בורא יש לך קשר עם החברים. במידה שאתה מתחבר עם החברים יותר ויותר, אתה תרגיש שבמקום חברים עומד הבורא, שאחרי כל חבר יש לך בורא. ואז אתה, במקום להתחבר לחברים, רואה בצורה טבעית שאתה עובר לקשר עם הבורא. פשוט החברים עכשיו הם כאילו איזו מין צורה כזאת מסוימת, הצגה מסוימת של הבורא, שזה עוזר לך לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ראינו עכשיו שנה שזה לא עוזר אם אני יושב באותה כיתה או שאני נמצא באותו מרחב וירטואלי, בסופו של דבר זו עבודה במהלך היום, וזו עבודה פנימית בתוך הלב שלי שאני חייב איפשהו ליצור דמות של העשירייה, שאני עוזר להם, תומך בהם והם לי. מה זה הדבר הזה, אותו דבר בורא, אותו דבר חברים, שאני נותן להם כוח, הם נותנים לי כוח?

פשוט מאוד, אדם שנמצא בחברה, הוא יכול לקבל חיזוק מחברים, והוא יכול להביע את היחס שלו לזולת, וכך הוא מפתח את כלי ההשפעה שלו. כך זה קורה.

שאלה: אנחנו יודעים שאת כל הרצונות והרגשות אנחנו מקבלים מלמעלה והם כולם נשלטים על ידי הבורא, ככה אנחנו לומדים. ואני חושבת שבעצם אנחנו מקבלים מ"ד לפני שאנחנו מעלים מ"ן.

כן, אבל זה לא נקרא מ"ד. מ"ד זה נקרא ממש תשובה על התפילה. זה שלפני זה אנחנו מקבלים התעוררות מהבורא, ודאי שכך אנחנו מקבלים ממנו התעוררות, אבל זה לא נקרא מ"ד, כי זה לא מגיע לפי החיסרון שלנו.

תלמידה: אז מאיפה נוצר בי החיסרון הזה, כאילו זה משהו שהגיע אלי, איך הוא הגיע אלי?

את נולדת עם זה. יש לך נקודה שבלב והיא מאוד טובה, חזקה, ופשוט היא לא נותנת לך רוגע. אבל זה לא מ"ד.

תלמידה: האם אפשר להגיד שבאותה מידה שבה אני מצפה למדרגה הבאה אני מקבלת מ"ד?

זה לא בדיוק. את אומרת משהו ליד האמת, אבל את תמיד קצת ממהרת את הדברים. לא. מ"ד זה נקרא מה שאני מקבל על השאלה שלי, על החיסרון שלי. ודאי שמהמ"ד הזה אני בונה כבר את המדרגה הבאה, בעל מנת להשפיע הבא, זה נכון, אבל בכל זאת צריכים להבדיל בין זה לזה. זה יבוא אליך ואת תרגישי עד כמה זה לא בדיוק אותו דבר.

שאלה: מתוך העבודה על התפילה בבוקר. איך לבנות נכון את התפילה, האם דרך שימוש במילה אנחנו ולכלול את כולם, או עבור החברות ולא לכלול את עצמי בתוך הבקשה ולבקש רק על החיבור בין החברות?

תפילה צריכה להיות רק מכולנו יחד, שאנחנו כולנו מבקשים ופונים לבורא, כי הבורא הוא אחד לכולנו. ואפילו שהוא מעורר לפעמים כל אחד מאיתנו בצורה אישית, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לפנות אליו מתוך עשירייה, לפחות מתוך עשירייה, מפני שלזה הוא משתוקק ואת זה הוא שומע.

תלמידה: האם זו לא תהיה בקשה אגואיסטית אם אני כוללת את עצמי בתוך המעגל הזה של התפילה ולבקש יחד עם החברות גם על עצמי?

רצוי אם אני לא מבקש על עצמי. רצוי שאני אבקש עבור כולם, עבור האחרים, כי בזה בטוח שאני מתקן את עצמי. אם אני מבקש עבור הזולת, זה פועל הכי טוב, הכי נכון, גם לטובתי.

שאלה: אני מתפללת עם הבקשה להיות אחת עם החברות, זה עובד רק אם החברה שלי מתפללת את אותה תפילה. איך אני יכולה להיות בטוחה שהחברה שלי מתפללת אותה תפילה כמוני?

זה לא צריך להדאיג אותי. מתוך זה שכולנו נמצאים במערכת אחת, איך שאני תופס ואיך שהיא תופסת ועוד חברות, כל אחת ואחת איך שהיא מקבלת, מרגישה, מעוררת את התפילה, אני צריכה להגיד שהבקשות האלה, הפניות האלה הן נכונות. הכול תלוי בי. הכול תלוי בי בלבד.

שאלה: אתה מדגיש שהכול תלוי בתפילה ובפנייה לבורא, אם הבורא נמצא בכל אחת מאיתנו למי אנחנו מתפללות? מי שומע את התפילות שלנו?

אנחנו מתפללים לכוח העליון שברא אותנו ועיצב אותנו נכון ונתן לנו את כל המצבים הנוכחים כדי שאנחנו נרגיש עד כמה המצבים שהוא מעביר עלינו, הם עדין מצבים לא מתוקנים סופית ושאנחנו רוצים את התיקון הסופי. התיקון הסופי הוא, שאנחנו כולנו מחוברים בינינו, כולנו "כאיש אחד בלב אחד" והבורא ממלא את הלב אחד הזה.

שאלה: אם אני מבינה נכון הכול קבוע, האם התפילה לבורא, לכוח העליון היא רק לשינוי היחס שלנו? זאת אומרת המאור המחזיר המוטב משנה לנו רק את היחס לנתיב הזה, לרשימות האלה?

במידה שאתן יודעות להתחבר בינכן, אתן מגלות יותר ויותר רשימות מתקדמות כדי לתקן אותן, להפנות אותן לתיקון לבורא.

שאלה: איך אפשר להשתמש בתפילה כדי לעלות חשיבות להפצה ולדייק את ההפצה?

אני לא יודע, להשתמש בתפילה כדי להועיל להפצה, פשוט מאוד תעלי את החיסרון הזה. אם זה כל כך חשוב לך, תתפללי שההפצה שלנו תצליח ותקדם אותנו ואת כל העולם ואת כל באי העולם לבורא, שיוכל לטפל בכולם ולהביא את כולם לגמר התיקון. ואנחנו רוצים שזה יקרה, אנחנו מבקשים על זה כדי לעשות לו נחת רוח, זו בעצם התפילה.

שאלה: מה ההבדל בין ההתכללות עם החברות לבין לכלול את התכונות שלהן בי?

אם אדם לא מתחבר לאחרים, הוא לא יכול לחבר את התכונות האלה בו, בעצמו, ולכן, זה קובע את זה, העיקר בשבילי זה לצאת מעצמי ולהתכלל בחברים. ולפי ההתכללות שלי בהם, אני יכול לקחת את ההתכללות הזאת בהם ולהביא לעצמי ולבקש את הבורא גם באיך אני רוצה להתכלל בחברים, וגם איך שאני רוצה שהחברים יתכללו בי ושהבורא ימלא את ההתכללות שלנו, גם שלי בהם וגם שלהם בי.

שאלה: מכיוון שהתפילה היא עבודה שבלב, איך לחבר את כל הלבבות כך שהתפילה תצא בבת אחת בצורה כזאת שזה יהיה אחד שלם?

לבקש מהבורא שיעשה כך.

שאלה: איך לאסוף יחד ולהכין את החסרונות של החברות לקראת הבורא?

אני לא יכול לענות על זה. אתן צריכות לסדר את זה ולבקש עזרה מהבורא. זו לא שאלה אליי, זו שאלה אליו, כי זאת תפילה, תפילה יפה, טובה, נכונה, תפנו אליו.

שאלה: אם החברות נפגשות שלוש פעמים ביום, ומכיוון שיש לנו הפרשי זמנים אני לא יכולה להיות בכל הפגישות, האם אני עושה חור בסירה? ואם כן, איך למנוע את זה? אולי כדאי שאני אמצא עשירייה שנמצאת באותו אזור זמן?

תנסי למצוא את החֶברה הכי קרובה, הכי טובה, הכי מתאימה לך. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: האם יש הבדל בין תפילה לבין ברכה, ואם כן מה ההבדל?

גם ברכה וגם תפילה עוברת דרך הבורא אם אתה באמת רוצה לברך או לבקש עבור מישהו, זה הכול תפילות לבורא. אין לנו מה לפנות אחד לשני, זה סתם מילים ריקות במישור העולם הזה שאין להן השפעה ארוכת טווח ואמיתית. אנחנו צריכים תמיד לפנות לבורא או עם בקשה או עם הודייה.

שאלה: אם אני מרגיש דחייה מהחיבור האם אני צריך להתפלל שיעזור לי להתחבר לחברים או לבקש על החיבור של כל העשירייה?

אתה יכול לבקש מכל העשירייה שתעזור לך להתחבר אליהם, ואתה צריך לבקש מהבורא שיעזור לך להתחבר לעשירייה, אבל לא לעזוב את זה. כי אם אתה מרגיש שאתה עדיין לא מחובר אליהם, סימן שאין לך אפילו התחלה רוחנית, שאתה עדיין נמצא ממש בחוסר אונים, מחוצה לרוחניות, מחוצה למערכת הרוחנית, ומי יודע אם אתה תשיג את זה ותעשה את זה פעם. זאת אומרת, אם יש לך הרגשה שאין לך, תשתמש בהרגשה הזאת אפילו שלא כואב לך כלום, אלא רק הידיעה שאתה שמעת שיש דבר כזה. תפַתח את הידיעה הזאת עד כאב, ועם הכאב הזה תתחיל לפעול בתפילה.

שאלה: בזמן שאני חושבת על העשירייה בניסיון להתכללות או התקפה על החיבור, האם להיזכר במצבים שהרגשתי בהם את הקבוצה, כמו למשל בכנס, זה עוזר להתקדמות הרוחנית או שזה כמו אשת לוט?

אני לא יכול להגיד שזה כמו אשת לוט, אני שמח לשמוע איך שאת כך מחברת את הדברים. אבל בקיצור, צריכים להצטער במידה שאת יכולה לפנות לבורא ולדרוש ממנו חיבור, במידה הזאת צריכה להצטער.

שאלה: בבוקר קראנו שתפילה צריכה להיות מעומק הלב. כמה שאני מבינה, הלב כולו אגואיסטי, אז מה יש לחפש בעומק הלב? והאם אפשר באמת להגיע למצב שלב ירצה רוחניות?

עומק הלב זה עומק החסרונות שלנו. ואפילו שחסרונות האלו הם חסרונות אגואיסטים, כדאי לפנות מהם. אלא מאיפה אנחנו מתחילים? אנחנו לא פונים לבורא מהרצון להשפיע, אנחנו פונים אליו מתוך הרצון לקבל שאנחנו רוצים שישתנה, הבורא בשבילנו זה מקור השינוי.

תלמידה: חשבתי שמחפשים חסרונות בחברות ולא בתוך הלב, או שאני לא מבינה?

אני לא מבין את מה שאת אומרת.

תלמידה: חשבתי שאת החסרונות צריכים לקחת מהחברות, מבחוץ, לא לחפש בתוכי, האם זה כך?

למה בתוכי לא בסדר? יכול להיות, כן. העיקר שאני כל הזמן אמצא עם מה לפנות לבורא. ודאי שיש כאן סיבות יותר חזקות, פחות חזקות, אבל העיקר שאני מוצא בעצמי חסרונות שאפשר לפנות איתם לבורא.

שאלה: בכנס האחרון פעם ראשונה היינו כל העשירייה יחד בחדר כל הכנס, והרגשנו כולנו שהשגנו מדרגה חדשה לגמרי, הייתה הרגשה פעם ראשונה של מה זה עשירייה. ועכשיו אחרי הכנס כמובן מתגלים מצבים חדשים, אבל הפעם עוצמת הכאב והתהום שנפערת היא עצומה הרבה יותר. האם זה מצב פרטי? איך להתפלל נכון על המצבים האלה?

אני לא יודע איך להגיד לך. אני רגיל לאיזה אוכל פשוט, לחם, חלב, פתאום לקחו אותי לאיזו מסעדה, כתוב את זה בזוהר ב"ספרא דצניעותא", ובמסעדה הזאת אני אוכל דגים וסלטים, אני מתפעל ממה שיש וכבר למחרת יש לי צער שיש מצבים כאלו שאפשר ליהנות מזה. בא חבר אחר לוקח אותי למסעדה עוד יותר יוקרתית, שם אני אוכל לא רק דגים, אלא גם בשר ועוד כל מיני דברים, ואז אני מצטער עוד יותר.

מאיפה הצער? מתוך זה שאני מקבל דרגות יותר גבוהות במילוי, אחר כך בחוסר מילוי אני מרגיש יותר צער. אז ודאי שאחרי הכנס מתחילים להרגיש כל מיני מצבים בצורה אחרת מאשר לפני הכנס, אבל זה סימני ההתקדמות, צריכים לדעת איך לעבוד עם זה.

תלמידה: כן, זה ברור שזה מצב של התקדמות. השאלה אם פעם ראשונה שהשגנו באמת הרגשה של חיבור בעשירייה, וכולנו הרגשנו את זה, האם הנפילה היא של כולנו, או זה המצב שלי שאני צריכה להמשיך לעשות את העבודה כרגיל ולבקש מהבורא?

תמשיכי את העבודה כרגיל כמו שאת יודעת, ותראי עד כמה זה משתנה מיום ליום. את תראי את כל המצבים, את כל השינויים טובים לפניך. אנחנו גם צריכים טוב טוב לזכור, שמה שלא עושה השכל עושה הזמן, זה מאוד חשוב לנו בהתקדמות רוחנית, מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

שאלה: מה יותר חשוב בתפילה, להתכוונן אל הבורא או אל החבר? הרי החברים הם האמצעי אל הבורא, ליצור את החיבור לא עבור העשירייה אלא עבור הבורא.

אנחנו בסופו של דבר צריכים להיות מכוונים לבורא. הוא המקור של כל המצבים שלנו, והוא המקור של התשובות כמו שהוא מעורר בנו את כל השאלות. אנחנו בסך הכול תוצאות מהפעולה שלו, ואנחנו צריכים להגיב נכון על כל פעולה ופעולה שלו, כדי כל פעם לעורר נכון את התגובה שלנו.

שאלה: אנחנו באמצעות הדוגמה מעוררות את החברות. ואם יש לי הרגשה שזה מעצבן חלק מהחברות, מה לעשות, מה הפעולות הנכונות?

אתן צריכות במקום לדבר לבד בעצמכן להביא כל מיני מאמרים, קטעים, פסוקים. מה שאת רוצה להגיד נגיד לחברות, תביאי להם במקום זה איזה מאמר, או חלק ממאמר של בעל הסולם או רב"ש, וזה יעבוד ודאי יותר טוב, כי זה לא ייראה להם כשליטה שלך עליהם. יותר טוב אם אנחנו מדברים בפסוקים מהתורה, מהמאמרים.

שאלה: הבורא רואה אותנו כאחד הוא רואה אותנו כעשירייה, ואנחנו מצידנו עושים הרבה מאמצים בשביל באמת להיראות כמו עשירייה ולהרגיש כמו עשירייה. אז איפה הפער בינינו לבינו, למה אנחנו לא מצליחים לפרוץ את זה ובאמת להיות כמו שהוא רואה אותנו, ופשוט להיות מה שאנחנו צריכים להיות?

כנראה שעדיין המרחק בין הלבבות שלכם הוא גדול, ולכן אתם לא יכולים לאתר את הבורא. צריכים עוד יותר לקרב את הלבבות.

תלמידה: והעבודה שלנו לקרב את הלבבות, אלו כל הפעולות שאנחנו עושות מתוך הכוונה הנכונה, משם אנחנו נקרב את הלבבות?

כן, רק את זה. כי מה זה נקרא שבירת הכלים שהייתה באדם הראשון? שהכול נשבר לחלקים, ואז צריכים להתקרב ולחבר אותם יחד.

שאלה: תפילה היא המצב הסופי אחרי כל המאמצים של הבן אדם. מאיזה חיסרון נכון התפילה הזאת יוצאת, לא דרך המצבים הקשים, אלא בעצמנו איך לעורר את החיסרון?

התפילה הנכונה היא מחיסרון לחיבור כדי להתחבר עם הבורא.

שאלה: מה לעשות אם יש כעס כלפי הבורא?

שום דבר. אל תפחד. לפני שאתה מתחיל לצעוק אליו הוא כבר יודע מה שאתה תצעק.

שאלה: ישנה הרגשה שאנחנו עובדים על התפילה, אבל עושים את זה מהר מדי.

אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: אנחנו תמיד כאילו ממהרים לאן שהוא.

אני לא מקבל כאלו דברים. אל תמהרו, מה אתם רוצים ממני.

שאלה: אנחנו כל כך התייאשנו בעשירייה, ואנחנו רוצים חיבוק. מה זה חיבוק רוחני בעשירייה?

חיבוק רוחני בעשירייה, זה נקרא שאנחנו כולנו אחראים על כולם, שאנחנו נמצאים בערבות הדדית.

תלמיד: איך מקבלים את זה? אנחנו במצב שאנחנו צריכים רק חיבוק, לא רוצים השפעה לא רוצים כלום, רוצים חיבוק.

אם אתם לא רוצים השפעה, אז אתם לא רוצים חיבוק.

תלמיד: אבל הגענו למצב שאנחנו התייאשנו ברמה כזאת שאנחנו ממש רוצים נחמה.

התייאשתם, עזבו את הכול, לכו לכל הרוחות פשוט מאוד. אתה צריך לעמוד אחרי המילים שלך, "אנחנו רוצים חיבוק, אבל לא רוצים כלום".

תלמיד: זו התחושה שקיימת.

אז צריכים לברר את התחושה. אין חיבוק כזה שאתם לא אחראים, אז מה זה חיבוק, תן הגדרה. חיבוק זה נקרא שאני מחבק את האחרים ואני לוקח על עצמי אחריות על העתיד שלהם.

שאלה: אנחנו כל יום מוסיפות תפילה, אבל יש לנו פחד מזה שאנחנו מבקשות יותר מדי.

אין בעיה לבקש יותר מדי, יותר טוב מאשר לבקש פחות מדי. תבקשו כמה שיותר. אתן יכולות לצעוק מעכשיו עד גמר התיקון, "אנחנו רוצות גמר תיקון", וכל הזמן לצעוק רק על זה, אמנם זה לא יעזור אבל זה לא שאסור. זה כמו שילדים קטנים צועקים שהם רוצים. אנחנו עוברים ליד חנות עם הילד הקטן, הוא גם את זה רוצה, גם את זה רוצה, אז מה? טוב שיש לו רצון גדול. כשיגדל אז ידע לבחור, זה נקרא שהוא גדל, ידע לבחור מה טוב לו ואז יקבל.

קריין: קטע מספר 11 של הרב"ש.

"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע. 

ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת. ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)

שאלה: האם לבקש על האחרים זה אומר שאני מבקש שיהיה להם, או שאני כביכול מכניס את עצמי לתוכם ומהם פונה לבורא?

אתה שואל כאן שתי שאלות. האם כשאני שואל אני שואל מעצמי, כמה שאני נכלל מהחיסרון שלהם, או שאני נכנס בהם ושואל מתוכם? אלה דברים שונים. אנחנו עוד נדבר על התכללות התפילות, מה זה נקרא להתפלל באמת יחד, ואחד בתוך השני ומתוך השני, יש בזה הרבה הבחנות. כי זה תלוי בחיבור בין בחינות, ספירות, פרצופים, יש בזה הרבה דברים. אבל כשאני מבקש, אני צריך לבקש על החיסרון שלנו, כי לא יכול להיות שהחבר ימלא את מה שחסר לו אם אנחנו לא כולנו נרצה את זה, כי אנחנו כולנו עשירייה. תפילה אמיתית חייבת להיות מתוך הקבוצה, רק מתוך הקבוצה כשאנחנו מעלים את החיסרון, אנחנו יכולים לקבל תשובה.

שאלה: תפילה זה חיסרון שדורש מענה. איזה חיסרון דורש מענה ואיזה חיסרון לא דורש, מה הקריטריונים לבדיקה?

כשאנחנו מעלים לבורא כל מיני חסרונות, אם החסרונות האלה עולים ממש ישירות בקנה אחד עם מטרת הבריאה, אז ודאי שאנחנו מקבלים על החסרונות האלה ישר את התיקונים. ואם החסרונות האלה הולכים לא בדיוק באותו כיוון, אז אנחנו מקבלים קצת תיקון.

יש לנו כאן חבר שהיה קפטן הרבה שנים, הוא יכול להסביר לכם. אם האוניה שלכם מפליגה והמפרש בזויות ולא בדיוק בכיוון הרוח, אז אתם תתקדמו, אבל תתקדמו ב30 או ב-10 אחוז עם האונייה שלכם. כך אנחנו, תלוי עד כמה שהתפילה שלנו תהיה בהתאם לחסרונות שלנו, ושהחסרונות שלנו יהיו בהתאם למטרת הבריאה. אז בהתאם לזה המפרש שלנו עומד ישר או באיזו זווית, וכך אנחנו מתקדמים עם הרצון של הבורא, עם הרוח קדימה.

שאלה: אם אנחנו תופסים את המציאות בעולם הזה על ידי חמשת החושים, האם רוחניות זה חוש שונה מחמשת החושים שאנו מרגישים, וכשנחוש את הרוחניות זה לא יבלבל אותנו וזה לא יהיה בדמיון שלנו? האם זה מה שנקרא "השגה"?

את צודקת. כשאנחנו נשיג רוחניות לא יהיה לנו שום בלבול, שום דמיון, אנחנו נבין שאנחנו נמצאים סוף סוף בהשגת האמת. כן.

שאלה: באחד משיעורי הבוקר אמרת שאנחנו לא יכולים לבקש תיקון כללי על השבירה שבנו. אמרת שמה שאנחנו צריכות לעשות, זה לברר את השבירה וממש לבקש תיקון על השבירה המדויקת, כל פעם כשאנחנו מגלים אותה. למה זה צריך להיות כך, למה אנחנו לא יכולים לבקש, להעלות תפילה כללית על תיקון?

אנחנו יכולים להעלות תפילה כללית על תיקון, אבל בזה אנחנו נתקדם לאט מאוד, כי זו תפילה כללית. מה שאם כן, אם אנחנו מדברים על החסרונות שמתגלים לנו בדרך בין החברים, כשאנחנו רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד", אבל לא מסוגלים במשהו, ועל המשהו הזה שאנחנו מבררים אנחנו מבקשים תיקון, אז זה ייתקן במקום. כי אנחנו מצביעים על משהו קונקרטי, ודורשים מהבורא "את זה אתה חייב לתקן, אחרת אנחנו לא יכולים להתקרב זה לזה. ואנחנו רוצים להתקרב זה לזה כך שלא יהיה בינינו שום מרווח ואתה תמלא את המרחק בינינו", אז אנחנו מצביעים נכון, ברצון הנכון, במצב הנכון, וזה שייך לנו, זה לא תיאורטית בכללות.

מאין ברירה אנחנו צריכים לעשות את זה גם בתפילה כללית. אבל הכי חשוב לנו אם אנחנו מקבלים כאלה פערים, קלקולים, שבירות בינינו, כאלה שיש לנו על מה להתפלל ספציפית, מקומית, אקטואלית, ואז הבורא באמת שמח שאנחנו רוצים, באמת רוצים לתקן את השבירה שבינינו. ככול שאנחנו מבקשים תיקונים מקומיים, זה עוצמתי יותר.

שאלה: ככל שאנחנו שומעות יותר את השיחות על הנושא של התפילה, כך אנחנו מבולבלות הרבה יותר, ויש דיונים ובירורים ממש סוערים בתוך העשירייה. אתה חוזר ואומר שאסור לאדם להתפלל לבד, אלא לטובת העשירייה ומתוך העשירייה. אבל מה קורה כשבן אדם מרגיש שהעשירייה מתוקנת או לפחות הוא צריך להרגיש כך, שזו עשירייה מתוקנת, מושלמת, רק אני מפריע, רק אני מקלקל, אז עם איזה חיסרון אני פונה לבורא? למה שאני לא אבקש "תתקן אותי, תחבר אותי כך שאני ארגיש את גדולת העשירייה", מה לא ראוי בשאלה כזו?

אני מאוד שמח לשמוע את מה שאת אומרת. באמת יש לך רצון יפה וטוב, תעלי אותו לבורא ותצליחי. זאת תפילה נכונה ואמיתית.

תלמידה: זאת אומרת שמותר לי לבקש מתוך החיסרון שלי, לרצות לרָצות אותן ולהשלים אותן להיות ראויה להן?

ודאי שכן, זאת תפילה אמיתית, יפה מאוד, נקיה מאוד. אני איתך יחד. בהצלחה.

שאלה: האם תפילה צריכה להרגיש כבדה, או שתפילה אפקטיבית יכולה גם להרגיש קלילה?

יש ויש. פעם כך, פעם כך. אני לא יכול להגיד מה טוב יותר. לפעמים נראה לאדם שזאת תפילה לא כל כך חשובה ואפילו ממש לא צריך לפנות איתה לבורא, אבל באמת זה דבר מאוד חשוב. אנחנו לא יודעים בדיוק. אנחנו צריכים לא לשקול את התפילה לפי מה שנראה לנו, אלא אם אנחנו יכולים לעשות איזה נחת רוח לחברים ולבורא, אז קדימה.

שאלה: בזמן חיבור התפילה המשותפת, איך לשלב בין ההשתוקקות לרוחניות לבין ההבנה בצדקת הדרך, ואיך להבין שההשתוקקות שלנו זה לא מתוך הרצון לקבל אלא באמת השתוקקות רוחנית?

זה צריך להתגלות לאט לאט, באור שהבורא יאיר לכן. אתן רוצות לקבל תשובות בשכל, ובאמת צריכים לברר אותן ברגש. אז קצת יותר סבלנות, עוד מעט יעברו מהשכל לרגש כל מיני דברים כאלה, זה יהיה יותר רגשי. וזה כמעט בכל דבר, אפילו בחיים שלנו כאן בעולם הזה, אנחנו קודם כל תופשים בשכל ומבינים שזה נעשה כך וכך, ואחר כך מתחילים להרגיש את הדברים, את הפעולות, התכונות, התגובות, וזה נקרא "מומחיות", שהאדם כבר מתחיל להרגיש את החומר, את הפעולות. זה יבוא.

שאלה: האם כדאי לשתף את העשירייה בבקשה שלי כלפי הבורא, לשתף את כולן לפני שאני כותבת אותה בתפילה המשותפת?

איזו בקשה פרטית יש לך לבורא?

תלמידה: אנחנו כותבות את החיסרון שלנו לפי התרגיל שנתת בכנס, שצריך לברר מה בדיוק מפריע לי לחיבור, ובמה אני רוצה להחליף את זה. מזה אנחנו מתחילות, אנחנו כותבות את החסרונות האלה, ואז אנחנו מחברים תפילה משותפת.

יפה.

תלמידה: אז האם כדאי לדון בחסרונות האלה אחת עם השנייה, או שפשוט לקחת את זה כחיסרון של החברות ולקבל את זה כמו שזה ופשוט להוסיף לתפילה המשותפת?

אתן חייבות לקבל מכל חברה וחברה את מה שהיא רוצה להגיד לבורא, ולהכניס את זה לתפילה הכללית. ודאי. ואחר כך אתן יכולות לדבר על זה ולדון על זה, ולתקן את התפילה הכללית שלכן אחרי שאתן דנות על כל פרט ופרט. זה דווקא יפה, זה יקרב ביניכן. אפילו שאתן תעברו כמה דקות כאלה לא נעימות, אבל בכל זאת זה יקרב אתכן יותר בהבנה הדדית.

שאלה: יש לנו תפילה שכתבנו והיא בקשה משותפת מהעשירייה, אנחנו כותבות אותה כל יום, ככה אנחנו מרכזות הכול סביב המצב הזה, ואנחנו מחפשות שיטות שונות לזה.

רק לנקודת החיבור ביניכן. האם אתן יכולות למצוא את נקודת החיבור ביניכן, לא חשוב עד כמה שהיא חלשה, עד כמה שהיא מקרית, עד כמה שמרגע לרגע היא יכולה להיעלם, אבל נקודת החיבור ביניכן, איך שהיא, כשהיא קיימת, נסו לחבר אותה, ממש ככה כמו בשרטוט שאתן רוצות לחבר ביניכן איכשהו את הנקודה.

יכול להיות שברגע הבא היא תהיה נקודה אחרת של חיבור ועוד ועוד, עד שזה יתייצב, שהנקודה הזאת כבר לא תהיה כנקודה. מרוב שאתם תעסקו בה היא תהיה כמו איזה ענן של מחשבות, רצונות, כוונות, הרגשות למיניהן, אבל זה יהיה משותף ביניהם, עד שיותר ויותר זה יגיע לאיזה ריכוז יותר מובן, והוא יהיה נכון לגילוי הבורא בו.

שאלה: האם ההתכללות בעשירייה מביאה אותנו לתפילה הנכונה, ואיך אנחנו יודעים שאנחנו מרגישים התכללות?

איך אנחנו מבינים שאנחנו מרגישים התכללות, זה לא כל כך מובן לי, איך להבין שאני מרגיש. זה יותר מדי מסובך. מה שאנחנו מרגישים, מרגישים, מה שאנחנו לא יכולים להרגיש, אולי יכולים להבין. אם אנחנו מרגישים, אנחנו מעבירים ביקורת על מה שאנחנו מרגישים ואז אנחנו מבינים, וההבנה יכולה להיות אחרת לגמרי מההרגשה. יכול להיות שאני מרגיש משהו מאוד נעים, אבל אחר כך, כשאני עושה בירור ממה נעים לי, אז אני מתחיל להבין שההרגשה הזאת מקלקלת אותי, שהיא דווקא לא נכונה וכן הלאה. זאת אומרת, צריכים כאן לדייק. תמשיכו ותבררו את הדברים האלה יותר פנימה, אנחנו מדברים על זה.

שאלה: איך להרגיש שאני מתפללת דווקא לבורא, מי הוא? ואיך אני יכולה להבין שהתשובה שאני מקבלת ממנו, דווקא ממנו את התשובה, שהיא לא מה שאני רוצה לשמוע, וזה לא מה שהאגו שלי אומר לי. איפה הוא, איך להרגיש אותו?

יש לך שאלה טובה, חיסרון טוב, אבל איך את יכולה להגיע לפתור את השאלה? זה רק בתנאי שהבורא יתגלה וימלא אותך. שימלא אותך, פשוט שאת מרגישה שהוא בא וממלא אותך. צריכים לעבוד. זה שזה יקרה, זה בטוח. מתי, זה תלוי בך, בעשירייה שלך ובכל הכלי בעצם. אבל אם יש לך חיסרון, בטוח שזה יקרה.

שאלה: איך להרגיש את זה, איך אני אדע שאני כבר מרגישה את זה?

כשתרגישי לא יהיו לך שאלות, אז תרגישי שהבורא ממלא את כל הכלים, את כל הריקנות שבך. כשאת מצפה, הוא יבוא, ירגיש וימלא אותך, אז את תרגישי את זה שהוא בא וממלא.

שאלה: האדם הוא עולם קטן בתפיסת המציאות, כלומר בתפיסת המציאות הכול כבר מורגש, האם זה מסתכם ב"אני ראשון ואני אחרון"?

כן, כל זה אז מתגלה כ"אני ראשון ואני אחרון", שהסוף וההתחלה הם שווים והם אף פעם לא ייפרדו, אלא אנחנו היינו כאילו קיימים מחוסר זמן, אבל באמת הזמן לא קיים, ותמיד היינו במצב המתוקן, ורק אותו מצב הקלקול הפריע לנו להרגיש את המצב האמיתי.

שאלה: השאלה שלי היא שוב לגבי העבודה שלנו עם התפילה היומית. אנחנו הבנו את זה שאנחנו כותבות את התפילה, מחברות את התפילות של כל החברות לאיזה מסמך משותף, ואז בצהריים או בערב אנחנו בעצם מנסות להגיע לאיזו תפילה משותפת ממה שכולן כתבו. ויצא מצב שבעצם החיבור של התפילה הפך להיות משהו מאוד לא אישי, ואז היו בנות שהרגישו שכאילו התפילה איבדה מהאמת שלה, מההרגשה שלה. איך עובדים עם זה נכון?

רק ממשיכים, כמו שיש עוד יותר ויותר, אין לי מה להוסיף. יש לכן את כל הכלים, כל האפשרויות, כל השיטה, הכול לפניכן.

שאלה: אבל האם הדרך הזו היא נכונה, מה שאנחנו עושות?

את תראי עד כמה זה נכון. ודאי שנכון, ואפילו אם נראה לכן שאתן טועים בדרך, זה רק לצורך שאתן תראו מהי הדרך. כמו שכתוב, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", כי תמיד אנחנו חוטאים וחוזרים למצב הטוב, חוטאים וחוזרים למצב הטוב, כמו מטוס או כמו אנייה, שאי אפשר להתקדם בצורה ישירה, אלא תמיד מתקדמים בלמדוד עד כמה אנחנו טועים מהמצב, מהקו הישר.

שאלה: אנחנו 14 בנות בעשירייה שעושות עבודה מאוד טובה, ומתחילות להרגיש התחלה של מציאות אחרת. ממש. כמו ששמעתי אותך אומר, שאתה לוקח את העשירייה איתך וזה הדבר הכי חשוב, אנחנו מתחילות להרגיש את ההרגשה הזאת. אבל יחד עם זה יש פחד שהמצב שהגענו אליו יעלם. האם אני צריכה לפחד מהדבר הזה? האם אני צריכה לשמור על זה? או שפשוט תגיע ירידה, האם אני צריכה לשמור את המצב הזה? זאת השאלה. לפחד ממנו שנאבד?

זה מצביע על חוסר הרגשת הערבות. אם אנחנו נמצאים בהרגשת הערבות, אני כמו מטפס הרים, שעולה למעלה ואין לי שום בעיה כי אני בטוח שעוד כמה חברים מחזיקים אותי, כמו שאני מוכן להחזיק אותם, ואנחנו יכולים רק לטפס ואין שום בעיה. זה הכול תלוי עד כמה שיש בינינו ערבות.

שאלה: אז מה צריך לעשות עכשיו עם ההרגשה שפוחדים לאבד את זה?

פוחדים לאבד את זה? זה טוב מאוד, שאז, על ידי זה אין לנו ברירה, אנחנו כל הזמן צריכים לחזק את זה יותר ויותר. פחד זה דבר טוב מאוד, בלי פחד אנחנו יכולים לעשות ממש מלא שטויות.

שאלה: אפשר לשמור את המצב הזה, שאנחנו בערבות, ורק להמשיך ולהמשיך, או שאנחנו גם ניפול?

לא, לא תיפלו, אם אתם מפחדים ליפול אז לא תיפלו, זה בטוח. חוץ מזה, את מבינה את הדברים האלה כי את כבר הרבה שנים איתנו, מתוך הניסיון את כבר מבינה שזה כך.

שאלה: האם כשאנחנו מעלות תפילה אנחנו גורמות לשינויים במערכת המושלמת שאנחנו קיימים בה?

כן ודאי, לכולם. הגברים תלויים בכן יותר משאתן תלויות בגברים.

שאלה: מדוע הרצון לקבל שלנו רוצה לקבל תשובה על התפילה שאנחנו מעלים, מדוע אנחנו לא עושים מבלי לחכות לתשובה?

איזה דבר יפה אני שומע, באמת יפה מאוד, מצוין. זאת אומרת, "אני רוצה להתפלל ולהביא לבורא את כל מה שיש לי, בקשות, שאלות, הודיות, כל מה שיש בלי לקבל ממנו שום דבר, לא רוצה בחזרה שום דבר, רק אליו, אליו, אליו, זהו". זה מצוין מצד אחד, מצד שני זה לא מספיק, כי על ידי זה את לא תדעי איך אפשר לתקן את הנטייה שלך לבורא, שתוכלי לפנות עוד יותר ועוד יותר גם חזק, וגם בצורה יותר חדה. לכן אנחנו חייבים גם לשלוח לו מליבנו בקשה, שאלה, פנייה, וגם לקבל ממנו.

אבל לפי שאלתך את צודקת באמת, "אני רוצה רק לכיוון אחד. אבל כדי לעשות תיקון, תיקון לאותה פנייה אחת, אני צריכה בכל זאת לקבל ממנו תגובה".

שאלה: אמרת בשיעורים אחרים על תפילה קודם תפילה. האם יש צורך שכל יום לפני שאנחנו מעלות תפילה נעשה דרישה, בקשה, שנוכל ליצור תפילת רבים ושיעזור לנו לתקן אותנו? האם היינו צריכות לעשות תפילה קודם תפילה, או ללכת ישר לתפילה על החסרונות שלנו?

איך שאתן מרגישות. אם אתן מרגישות שיש לכם תפילה, תעלו אותה לבורא. אם אתן מרגישות שעדיין אין לכם תפילה, תתעסקו בהכנה לתפילה שזה נקרא תפילה לפני תפילה.

שאלה: מאיפה לקחת כל כך הרבה עביות בעזרת התפילה כדי לעלות כל כך גבוה וגם להעלות את כולם איתנו?

אוו, את חושבת שאין לך מספיק אגו כדי להציל את כולנו? יש. אמנם שאת נראית כזאת עדינה ויפה, אבל יש לך מלא מלא אגו שתוכלי להעלות את כל העולם לקראת הבורא. מבטיח לך, תראי איך זה יקרה. יש כוח בכל אחד ואחד, רק מה? צריך לבקש כוחות מלמעלה, אבל אגו יש מספיק.

שאלה: האם תפילה שנובעת מהעשירייה צריכה להישאר בתוך העשירייה או האם יעזור לעשיריות נשים לחלוק את התפילה שלהן עם עשיריות אחרות?

זה יכול להיות שייך לכולם, ורצוי שזה יהיה שייך לכולם. בינתיים אנחנו מבררים את הדברים האלה עכשיו, אבל אחר כך אנחנו נברר יותר ויותר בצורה שזה יועיל לכולם. אנחנו כולנו צריכים להתחבר בינינו ולהתכלל בינינו גם בחסרונות וגם בתגובות, ועד שאנחנו מגיעים, לפי החיבורים שלנו לתפילות יותר ויותר מורכבות מצד אחד, וגם פשוטות מהצד השני.

כי דווקא מתוך זה שאנחנו נמצאים עדיין בכלים לא מתוקנים, אז הדברים שלפנינו נראים לנו כל כך מורכבים, אבל אחר כך הכול מתקדם לאור אחד פשוט ממלא את כל המציאות, והכול מגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד". הכול מתחבר יחד בצורה כמה שיותר פשוטה. שכל הפילוג, ניתוק, שבירה, מביאים לנו הרבה שאלות ובעיות, אבל באמת אין בזה יותר מסך הכול אור אחד פשוט בכלי אחד.

שאלה: למה זה כל כך קשה למצוא את הנושא לבקשה לתפילה ולהיות מסוגלות להביע את זה בכנות?

עדיין אנחנו לא מבינים איך לעשות זאת, זה קשה לנו. האגו, בושה, גאווה, כל הכוחות האלה מפרידים בינינו. אבל בסופו של דבר אלה דברים שנעלמים מהר מאוד, אנחנו נגיע למצב שבאמת כל זה יעלם.

שאלה: קודם שמעתי אותך אומר שהבנה יכולה להיות שונה מהרגשה. מה קורה כשזה הפוך, שם מתחיל באופן אישי הבלגן שההרגשה שונה מההבנה. זאת אומרת, להבין מה שאתה אומר למשל או מה שאומרים מקובלים, הרבה פעמים אני מבינה ולא מרגישה, וזה בסדר. האם זה האגו, כאילו יש הרגשה אחרת לגמרי ממה שהבנתי לעשות. מה אני עושה, שם זה מאבק?

נכון, רק צריכים להמשיך עד שהרגשה והבנה יתחברו יחד וישלימו זה את זה.

שאלה: למה כל כך כואב להסתכל לעצמי בעיניים. האם זה כי אני לא רוצה להכיר בטבע שלי, איזו הרגשה של שנאה, של בושה כשאני מסתכלת על עצמי?

אנחנו לא יכולים לדבר, האמת על עצמנו כי זה מחייב אותנו לתקן את עצמנו ולכן אני לא רוצה לדבר על זה. מה אני אעשה אחרי שאני אגיד שאני כך וכך וכך? אני אצטרך לתקן את עצמי. אם זה היה מקובל בחברה שזה בסדר ככה, אז אני אמרתי וזה לא מחייב. דווקא בגלל שזה מחייב.

שאלה: איך להתמודד עם הפחד מפני האגו שלי שמתגלה כאשר אנחנו מחברות את התפילה המשותפת?

חוסר חיבור עם החברות. חוסר חיבור, לכן יש לך בעיה, יש לך פחד.

שאלה: הבורא הוא הראשון והאחרון בכל רגע בחיים, וכשהוא מראה לנו מחוץ לעשירייה איזה פשעים, או את השבירה בתוך העשירייה, איזו תפילה להעלות כדי שהיא תהיה מכוונת חוץ מחיסרון להתחבר בינינו? הרי הבורא עונה רק על מה שראינו כשבירה.

מה שמתגלה בינינו מתגלה מהבורא. מתגלה כדי שאנחנו נשאל את הבורא, נבקש ממנו שיתקן. זאת אומרת, מה שאני מרגיש שמשהו לא בסדר זה כדי שאני אבקש מהבורא שיתקן, זה הכול. הכול בא ממנו או כמקום הקלקול, או שהאור שמגיע ומתקן את מקום הקלקול ונעשה חיבור.

(סוף השיעור)