שיעור בוקר 05.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/FS7QAZw0?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 574, נט. "ענין מטה ונחש"

שאלה: מה זה אומר שהקליפה היא הבסיס לרצון לקבל?

רצון לקבל זה הבסיס לקליפה וגם הבסיס לקדושה. רצון לקבל זה אנחנו, תלוי איך אנחנו עובדים עימו, האם בתוך הרצון לקבל אנחנו רוצים לקבל את כל התפיסה שלנו והחיים שלנו, או שאנחנו רוצים לצאת מהרצון לקבל, להתעלות למעלה ממנו לתכונת הבורא, לרצון להשפיע. כאן זה כל העניין, או שנשארים בתוך הטבע שלנו, או שרוצים להתעלות ממנו.

כשאנחנו רוצים להתעלות, אם אנחנו רוצים לצאת מהטבע שלנו, אז הטבע הזה של הרצון לקבל מתחיל להתנפח, מתחיל לגדול, ואז כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לכן מי שהולך למעלה מהדעת יש לו תמיד יותר דעת, הוא נעשה חכם יותר, מבין יותר, מרגיש יותר, משיג יותר. כי רוצים כביכול להחזיק אותו בתוך הרצון לקבל ולכן נותנים לו יותר רצון לקבל, ובתוך הרצון לקבל הוא עוד יותר מבין מה קורה ואיפה הוא נמצא. אבל אלו שמסכימים עם זה יש להם מה שיש לכולם בעולם הזה, קצת יותר או קצת פחות, אבל במסגרת העולם הזה. זה מה שקורה.

לנו אין ברירה, אנחנו חייבים לממש אותו הרצון, אותן הרשימות שהבורא מעורר בנו, שהן מושכות אותנו להשגת הבורא, להשגת דרגת האמונה. נראה לנו עכשיו כשאנחנו נמצאים ברצון לקבל שדרגת האמונה היא דרגה קלה, נאיבית, שהיא לא משהו רציני, מפני שאנחנו כולנו נמצאים בתכונת הקבלה ומה שמקבלים ברצון לקבל זה מה שיש. אבל אנחנו צריכים לבדוק אפילו בעיניים גשמיות עד כמה הרצון לקבל הוא מוגבל. הוא לא יכול להיות יותר מדרגות דומם, צומח, חי, ןחוץ מלהתקיים בחיבור בין חלקי הטבע הקטנים, יותר מזה הוא כבר לא יכול. לכן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו בכל זאת רוכשים את המדרגה הרוחנית, וזה מה שכתוב כאן במאמר.

שאלה: כתוב שאין מצב של בינתיים בין המטה והנחש. מה זה אומר?

אתה נמצא או בזה או בזה. אולי נדמה לך שלפעמים אתה נמצא באמצע, באיזה תפר בין שני המצבים האלה, אבל זה לא נכון, הוא לא קיים. יש רצון לקבל, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, ורק כך אנחנו יכולים לראות את המציאות. לכן כל פעם כשאנחנו לא עושים מאמץ לעלות יותר למעלה מהדעת, אנחנו נופלים לתוך הרצון לקבל ולתוך הדעת.

תלמיד: נתת את הדוגמה בתחילת השיעור שהמעבר מלהיות שקועים טוטאלית בתפיסה של קבלה לתפיסה של השפעה, זה כמו לשים משקפיים שהכול משתנה לחלוטין. מאוד מורגש שאנחנו שקועים לחלוטין בתוך הקבלה, ולא ברור איך עושים את המעבר מקבלה מיד להשפעה. איך עושים את זה?

אנחנו באמת מיד עוברים מקבלה להשפעה על ידי השפעת הכוח העליון שנקרא האור העליון, שמשפיע עלינו כתוצאה מהמאמצים שלנו. אם אנחנו נותנים מספיק מאמצים בכמות ובאיכות, אז האור העליון משפיע עלינו, והפעולה הזאת נעשית אחר כך בצורה פתאומית. יש תהליך מצטבר, ואחרי שהוא הצטבר למידה מסוימת קורית לנו קפיצה, שאנחנו יוצאים מעל מנת לקבל ומגיעים לעל מנת להשפיע.

לכן צריכים לחזק את עצמנו, לא לברוח מהעבודה הזאת, כי כל דבר שאנחנו עושים זה נקרא ש"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", ואז יוצאים מכלי קבלה לכלי השפעה. לכן סבלנות, זאת אומרת להמשיך ולהמשיך.

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר, שאדם זקוק להכנה רבה, כדי שיהיו לו כוחות לעשות פעולות למעלה מהדעת, כי הגוף מסרב ורק מרשה לו לעבוד בתוך הדעת.

זו כל העבודה שלנו עכשיו, כשאנחנו משתדלים בקשר בינינו על ידי הפצה, על ידי כל מיני פעולות שאנחנו עושים, להזמין עוד ועוד מאור, אור עליון, וכשהוא משפיע עלינו אנחנו מגיעים להצטברות ההשפעות שלו, וסך הכול הם אחר כך מעבירים אותנו מקבלה להשפעה.

תלמיד: בעל הסולם כותב, שכל יום ויום כשאדם קם מהמיטה, הוא צריך לבדוק את עצמו איפה הוא נמצא ובמידת היכולת לנקות את עצמו מזוהמת הקליפות והבדיקה הזאת צריכה להיות בדיקה תמידית. אבל כשאתה קם אתה בדרך כלל לא נמצא במצב של קדושה ולא מרגיש שום התקרבות, אז איך לעשות את המעבר הזה בצורה מהירה מנחש למטה?

אני לא חושב שזו בעיה. קודם כל במשך היום אנחנו צריכים להשתדל מי שעוד לא רגיל להתעורר לבדיקה "איפה אני נמצא, על מה אני חושב", להפוך את זה ולתאר לעצמי שכמו שעכשיו אני חושב על עצמי, בסופו של דבר, אני הופך את הרצון שלי, את הכוונה שלי, את הנטייה שלי לטובת הבורא. ואז לא חשוב לי מה אני עכשיו מרגיש ומה יהיה לי, אני מתאר לעצמי כחשוב את מה שאני עכשיו עושה, שזה יהיה טוב לבורא, לכוח העליון, למדרגה יותר עליונה. וכך אני צריך לחדש את היחס שלי למציאות.

להשתדל כך לעשות לפחות כמה פעמים ביום, ובוודאי שבעיקר בבוקר או לפני השיעור, כשאני אז מכייל את עצמי להיות מוכן לקבלת השיעור. כי בשיעור מאיר לנו אור מקיף גדול מאוד מכל הכלי העולמי, ואם אני מוכן לזה, אז אני ממש מרגיש שאני נמצא תחת השפעה מאוד חזקה, אינטנסיבית, רחבה, עוצמתית, ואם אני לא מכין את עצמי, אז אני מקבל מזה השפעה מאוד מוגבלת.

אלה : מה זה אומר שהשכין שכינתו?

כמו שעצים ואבנים הם דברים שאנחנו יכולים לראות אותם, למצוא אותם בכל מקום, זאת אומרת שהם דברים יחסית זולים, וזה לא אבנים יקרות ולא עצים מיוחדים - בהם דווקא הבורא משרה שכינתו. זאת אומרת, רוצה להתגלות בצורה פשוטה מאוד. אתה לא צריך להיות חכם, אתה לא צריך להיות בתכונות מיוחדות, אתה פשוט רוצה לעבור לתפיסת השפעה מתפיסת הקבלה.

ולכן כך אתה מתאמן על החברים ביחד, "איש את רעהו יעזורו", כשאתם בונים חברה כזאת, קבוצה. ואז תשאלו את עצמכם, "האם באמת אנחנו נעשים היום יותר מקושרים, יותר מקורבים זה אל זה? האם זה מה שאנחנו הולכים להשיג?" וכשנגיע בקשר בינינו להתקשרות נכונה, אז אנחנו נתחיל לגלות את הבורא, כי הבורא סך הכול הוא הכולל שלנו, זה מה שאנחנו צריכים לראות כתוצאה.

תלמיד: למה לא ניתן לקבל אפילו חלקית, אם הכוונה שלו על מנת לקבל לעצמו? מה חסר כאן כדי להפוך את הכוונה להשפיע, אם אין מצב ביניים?

שאלה טובה, הייתי אומר ממש ערמומית. הבעיה היא, שאם אני אתחיל לקבל כבוד, אז זה ייכנס לרצון לקבל שלי, ואז אני עוד יותר ויותר אכנס לרצון לקבל, לכלים האגואיסטיים שלי, ולכן זה לא כדאי. כדאי לי רק להיות בהשפעה ממני כלפי החברים. וכמה שאני משפיע להם בזה בטוח אני מוסיף לקופסה הרוחנית שלי, על זה אין שאלה. כמה שאתה עוזר לעשירייה, עוזר לחברים, מסדר אותם, כל מה שאתה עושה לטובת העשירייה, לטובת החברים, לטובת חבר, זה בטוח נכנס לחשבון הרוחני שלך ולא נמחק. זה מה שאפשר כאן להגיד, קראנו את זה בהרבה מקומות.

תלמיד: מה זה מצב הביניים הזה, אם אין לי כוונה על מנת לקבל, אז למה זה לא נקרא על מנת להשפיע?

זה שאתה לא מקבל על מנת לקבל, זה לא אומר שאתה כבר נמצא בעל מנת להשפיע. אולי אין לפניך מה לקבל, אולי אין לך כוחות, אולי פועלים עליך כוחות מלמעלה שלא נותנים לך הזדמנות. זה עדיין לא אומר שיש לך כבר גם רצון וגם מסך ואתה עומד מול המילוי הרוחני ואתה מתמודד עימו, להיות במגע רק בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם זה נכון שמצב האמונה לא נמצא בתוך הדעת, מעולם לא היה, ועבור הדעת הוא בכלל לא קיים?

נכון. "דעת" זה מה שמקובל ומורגש בתוך הרצון לקבל, "אמונה" זה מה שמקובל ומורגש בתוך הרצון להשפיע. רצון להשפיע אין לנו, יש לנו רק רצון לקבל, ואנחנו מקבלים מלמעלה כוח מיוחד לעבוד עם הרצון לקבל על מנת להשפיע.

כמו הדוגמה שיש לנו מאמא ותינוק, שהיא כל הזמן חושבת על התינוק שיהיה לו טוב, כל הזמן דואגת לו, חושבת מה לעשות בשבילו שיהיה לו עוד יותר טוב. אז ודאי שהיא עובדת עם הכלים דקבלה שלה כי אין לה כלים אחרים אלא רצון לקבל, אבל הרצון לקבל הזה כולו מכוון למישהו שמחוצה לה. רק שאימא לא מרגישה שזה נמצא מחוצה לה, היא מרגישה שאותו התינוק הקטן שנמצא על הידיים שלה, הוא עוד יותר משנמצא בתוכה, הוא עוד יותר חשוב ממנה, מעצמה.

כך אנחנו צריכים להגיע להרגשת הזולת, שמה שנמצא מחוצה לנו יהיה לנו חשוב יותר מאיתנו. זה נראה לא מציאותי, אבל דווקא בצורה כזאת אנחנו מגיעים להרגשת העולם העליון. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי"¹, מה זאת אומרת "עולם הפוך ראיתי"? שראיתי מה שקודם לא יכולתי לתאר לעצמי אפילו, ופתאום בצורה הפוכה אני רואה את זה. מה זאת אומרת בצורה הפוכה? שלא יכול להיות שמה שנמצא מחוצה לי נעשה יותר חשוב מעצמי.

אנחנו בדרך כלל אגואיסטים גדולים מאוד, במיוחד האנשים האלו שמגיעים לחכמת הקבלה, אתם הכי אגואיסטים מכל העולם. עד כדי כך שאנחנו לא מרגישים מה חושב מישהו, מה מרגיש מישהו. ישנם אנשים שמרגישים את הזולת, המקובלים בתחילת הדרך, לפני שמקבלים את תכונת ההשפעה הם מאוד אטומים כלפי העולם וכלפי אחרים, מאוד אטומים. הם לא יכולים להרגיש את הזולת, נראה להם בכלל שהזולת כאילו לא קיים, זה כמו פסלים, כמו חפצים, כך גם כן בני אדם, כך הם רואים.

רק על ידי עבודה גדולה על עצמנו, שמושכים מאור המחזיר למוטב דרך העשירייה, אנחנו מגיעים למצבים שמתחילים קצת יותר להתעורר ולהרגיש חברים בקבוצה, שפתאום יש אליהם איזו הרגשה, שהם נעשים קרובים. אבל זה "לא הולך ברגל", זה לא קל. ולכן לא להתייאש, דווקא עם עביות גדולה יותר ועם יגיעה גדולה אנחנו מגיעים למצב שמשיגים "דבר והיפוכו" כמו שכתוב, משיגים בעביות יותר גדולה דווקא התעלות מהעביות הזאת ונכנסים להשפעה. אבל כשמצד אחד זאת קליפה, מצד שני זאת קדושה, ואנחנו עוברים מצד לצד.

שאלה: במאמר כתוב "ולכן הם מפתים לאדם, שימשוך אור למדרגתם." מה משמעות המשפט הזה?

שהרצון לקבל, הקליפה, היא מעוררת את האדם כל הזמן להיות במצבים שהיא יכולה לקבל מילוי יותר גדול.

שאלה: מאוד קשה בו זמנית להחזיק את עצמי בתוך השיעור וגם לשמוע את השיעור, איך להתרכז בשיעור?

אני הייתי ממליץ בתוך השיעור להיכנס כמה שיותר לתוך השיעור, ולא כל כך לחשוב על עצמך, על המצב שלך. כנס לתוך מה שאומר המורה, לתוך מה שאומרים החברים, לתוך הטקסט, כאילו שאתה לא נמצא. כמו שאתה נכנס לתוך הים ופשוט נעלם שם, שישפיע עליך כמה שיותר האור העליון בצורה שאתה לא מפריע לו. אחר כך יהיה לך זמן להיכנס לזה עם השכל, לעשות ביקורת ובירורים, אבל בינתיים כשאתה שומע שיעור עם הקבוצה, תתבטל לקבוצה, תתבטל לשיעור, תפתח את כל הערוצים שלך, כדי שתספוג מה שנמצא.

שאלות הן דבר טוב, אבל העניין הוא מה מהות השאלה. אתם רואים שאני בכל זאת נותן לשאול, כי חייבת להיות איזו קומוניקציה בינינו ועם חומר הלימוד באמצע. אבל באמת הספיגה הנכונה זה שאדם מתבטל לגמרי, נפטר מכל הרצון לקבל שלו, מעצמו ומכל התכונות שלו, רוצה להיות כמו עובר בתוך הרחם, שהוא לא נמצא כאילו, אלא הכול פועל עליו מלמעלה. בצורה כזאת אנחנו בטוח סופגים את החומר הכי טוב. לא מכניסים לחומר את הרצון לקבל שלנו, למה זה ולמה זה, ככה זה וככה זה, כי אז אני לא שותה אותו.

תלמיד: אם אני מחזיק את עצמי ואומר שהבורא נותן לי את המצב הזה, שמה שאני שומע כל רגע ורגע זה ממנו, אז השמיעה שלי מתנתקת במצב כזה, אני לא שומע אותו.

תנסה לעשות מה שאני אומר לך, אתה תראה דברים חדשים.