שיעור בוקר 27.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 773,

אותיות י"ז – כ"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 773, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י"ז.

כל פעם אני נזכר שכשאלתי את רב"ש מה העיקר בלימוד, ולמדנו אז את תלמוד עשר הספירות, הוא פתח את ההקדמה. הקדמה עדיין לא למדנו, הגענו אליה אחרי שנים רבות וגם אז קראנו קצת, לא לעומק ממש. הוא פתח בהקדמה את אות י"ז ואמר, "את זה תקרא עד שתבין מה שכתוב". זה היה לפני 43 שנה, מאז אולי הבנתי קצת.

קריין: אות י"ז.

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק."

אומנם העולם האמיתי הוא סגור, נסתר, אבל יש לנו אפשרות לפתוח את הראייה שלנו, את ההרגשה שלנו, את כל החושים שלנו, ולהתחיל להרגיש אותו בצורה שלמה, הכול תלוי בנו. הדין הזה שהעולם נסתר ואנחנו נמצאים בחושך, בהסתרה, זה דבר זמני עד שננקה את עצמנו ונזכך את הכלים שלנו, את כלי הקליטה, ונרגיש איפה אנחנו נמצאים בצורה אמיתית. הכול תלוי רק בנו. כך זה כתוב.

קריין: שוב אות י"ז.

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק."

שאלה: מה זו ההתחייבות הזאת שהלומד צריך לתת לפני הלימוד? למי הוא מתחייב?

הלומד מתחייב לכך שהוא לא סתם קורא ושומע, אלא הוא לומד כדי להשיג את מטרת התורה, לשם זה הוא לומד. לכן הוא חייב לנקות את הכלים שלו כדי להתחיל להרגיש מציאות אמיתית, ואז הוא יידע מה לעשות. כי עד אז הוא לא יכול לשמוע, לראות, לקבל שום דבר בצורה אמיתית. קודם כל עליו לתקן את כלי הקליטה שלו שהם לא יהיו אגואיסטים, לנטרל אותם מהאגו שיש בהם.

תלמיד: מהניסיון אנחנו רואים שאני יכול להגיד שאני מתחייב אבל אני אגואיסטי ואני נשאר אגואיסט, אז מה עוזרת ההתחייבות הזאת?

זה לא נכון. כי בנוסף אתה קורא באיזה תנאים אתה צריך ללמוד, באיזה כוונות אתה צריך ללמוד, כלומר שחייבת להיות עשירייה, שחייבים להיות חברים ואתה צריך לדבר איתם, לעבוד איתם, ולעשות כל מיני פעולות כאלה שהלימוד, כלומר אתה קורא ספרים נכונים ובצורה נכונה את מה שכותבים, הוא ישפיע עליך, ואז תתחיל להרגיש כמה כלי הקליטה שלך מתנקים.

שאלה: בעל הסולם מדבר כאן על התחייבות של הלומד לפני הלימוד, אבל איפה ההתחייבות של העשירייה לפני הלימוד, במה היא?

זו התחייבות של כל אחד ואחד. מה זו התחייבות בעשירייה, האם בזה שתשבו במעגל ותגידו זה לזה משהו? אתם קוראים מה שהמקובלים דורשים, והם אומרים לכם לדרוש מעצמכם, מהעשירייה ומהבורא. יש כאן אדם, עשירייה ובורא. אדם זה הרצון הפרטי שהבורא מעורר בו, עשירייה זה כשהוא כבר הולך לארגן את עצמו כדי להתקשר לבורא. במידה שהוא מתקשר לעשירייה, במידה הזאת הוא יכול בתוכה להתקשר לבורא, ובצורה כזאת הוא מנקה את כלי הקליטה שלו ומתחיל להרגיש באיזה עולם הוא נמצא, באיזה מצב הוא נמצא. עולם הוא מהמילה העלמה, באיזה סוג הסתרה הוא נמצא.

תלמיד: האם ההתחייבות היא כלפי עצמי בעשירייה, או שאני צריך לדאוג לחברים בעשירייה?

אתה מתחייב כתלמיד לעשות הכול כדי לקיים את התנאים כדי שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עליך. אז תוכל להתחבר לחברים ודרכם לבורא, כלומר לגלות יחד עם החברים שהבורא נמצא ביניכם, והוא כבר נמצא.

שאלה: הוא כותב פה שהוא מתחייב להתחזק באמונת ה' ובהשגחתו בשכר ועונש. מה בדיוק אני רוצה?

אמונה היא כוח השפעה. אנחנו רוצים לעשות הכול, להגיע לאמונה, לכוח אמונה, ולא רק לאמונה אלא לאמונה שלמה. אמונה היא אור חסדים, אמונה שלמה אלו חסדים בהארת חכמה, יש שם אור חכמה. לקבל על מנת להשפיע זו אמונה שלמה. להשפיע על מנת להשפיע זה רק אמונה.

תלמיד: מה זה השגחתו בשכר ועונש?

אם נלמד בצורה נכונה כמו שמקובלים אומרים לנו בשם הבורא איך ללמוד, אז נהיה בטוחים שעל ידי זה הבורא ישפיע עלינו ויביא אותנו לתיקון.

תלמיד: מה זה התיקון הזה?

התיקון הוא שנתחיל להרגיש את עצמנו למעלה מהאגו שלנו, ובמידה הזאת נרגיש את החיבור בינינו יותר ויותר, ובחיבור בינינו נתחיל להרגיש את מציאות כוח ההשפעה, כוח האהבה שבאמת ממלא את כל המציאות, וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

תלמיד: ברגע שהדבר הזה קורה, במה המציאות היא שונה? האם אני רואה אותה אחרת, אני נהייה אחר?

אז תראה במה היא שונה. תראה את המציאות האחרת, תבין אותה, תרגיש אותה ותתנהג בה בצורה אחרת.

שאלה: האם היצר הרע מגיע אלינו עם האפשרות לתקן אותו?

ברור שמהבורא באה שאלה ותשובה יחד. אבל אנחנו צריכים להבין את השאלה ועל ידי השאלה אנחנו מגיעים לתשובה.

שאלה: אני מודה לכל החברים שאתם כאן היום. אני מודה לך שאתה עוגן בשבילנו. האם אני צריך להקשיב ליצר הרע, או שאני צריך להקשיב למקובלים שאומרים לי שאני לא יכול לעשות את זה בלי החברים ועם הכלי העולמי ביחד?

אתה צריך לקבל את כל הדברים האלה בחבילה אחת. קודם כל זה בא מהמקור העליון, שם גם השאלה וגם התשובה קיימות יחד ואליהן אתה צריך להגיע. שם האור והכלי, שאלה ותשובה, הן נמצאות כאחד. אבל אליך זה בא קודם כל כשאלה, כבעיה שאתה צריך להבין אותה ולעמוד עליה ולגשת לפתור אותה, על פני כל שאלה ושאלה. כל שאלה זו מידת האגו שמתגלה, אתה בונה קשר בינך לחברים ומביניכם לכולם ולבורא.

במידה שאתם עושים את זה, ודאי מבקשים שהבורא יחבר אתכם, שיתגלה ככוח שמגלה את החסרונות, מחבר אותם, ממלא את החסרונות בחיבור של אור החסדים, אז אתם מתחילים כבר להרגיש את הכלי שמיתקן. אחר כך תגיעו גם להשתוות עם הבורא, תרגישו שם איזו הארת חכמה. בצורה כזאת זה עובד.

שאלה: כתוב בהקדמה באות י"ז "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". מי זה בעל המלאכה ומה זה השכר שהוא משלם?

הבורא הוא בעל המלאכה שנותן לך עבודה. אתה צריך להיות בטוח שאם אתה תקיים מה שהוא נותן לעשות, אז אתה תזכה לשכר. והשכר יהיה הכלי המתוקן שלך - שם אתה תגלה את הקשר עימו.

שאלה: איוב כביכול מאמין בה', "אתה בראת צדיקים, אתה בראת רשעים, מי מעכב על ידך? אנוסין הם החוטאים". מה חסר באמונה הזאת לאיוב?

אני לא יודע מה חסר. כתוב שאחרי הכול אנחנו צריכים להגיע לגילוי חוסר הקשר בינינו, זה החיסרון שיש בכלי השבור דאדם הראשון ולבקש מהבורא שיתקן. העבודה שלנו היא לגלות חיסרון בקשר בינינו ולבקש מהבורא שיתקן את הקשר.

שאלה: לאלו מצוות עליי לכוון את היגיעה?

היגיעה שלנו צריכה להיות רק לשם החיבור בינינו, כך נוכל גם להתחבר לבורא. המצווה הכוללת את הכול והעיקרית היא "ואהבת לרעך כמוך", לכן זה נקרא "כלל גדול".

שאלה: פסוק י"ז כתוב ""ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". מה הפסוק אומר "משכהו לבית המדרש"?

אם אדם מרגיש שהאגו שלו רוכב עליו, שולט עליו, אז אין לו ברירה, הוא צריך לקרוא מה שכתבו לנו המקובלים ובטקסטים האלו לכוון כך שיעזרו לו להתעלות למעלה מהאגו שלו ולהגיע להרגשת הבורא.

אות י"ח

"וזה ברור, שאינם יכולים, לפטור את עצמם מן הדין, אם יאמרו, שקבלו התבלין הזה, ועדיין יש להם הרהורי עבירה. כלומר, שמתגוררים עוד בספיקות ח"ו, ועדיין היצר הרע לא נמוח. כי הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל.

ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא:

או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".

או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד.

ובין כך ובין כך, אין ליפטור את עצמו מן הדין, בטענת אונס, אחר שמחייבים חז"ל בטענה "בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין". כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל, הרי הקושיא של איוב במקומה עומדת, ח"ו. ודו"ק."

מה הוא אומר לנו כאן? אין לנו ברירה, אין פתרון אחר, אלא רק על ידי הלימוד הנכון. זאת אומרת בקבוצה, בכל מיני תנאים שאומריםי. אנחנו מצפים שעל ידי הלימוד אנחנו יכולים לקבל את המאור המחזיר למוטב ואז אנחנו נתקן את עצמנו ונתחיל להיכנס להרגשה הרוחנית. זה הפתרון היחיד. לכן הוא אומר "וזה ברור, שאינם יכולים, לפטור את עצמם מן הדין", של האגו שלנו, של הרצון לקבל "אם יאמרו, שקבלו התבלין הזה, ועדיין יש להם הרהורי עבירה". עדיין הם נמצאים ברצונות ומחשבות האגואיסטיות. אמנם יש לימוד לפניהם, האמצעי נמצא, אבל הם לא יכולים עדיין לראות שקיבלו תבלין, שהם יכולים להפטר כבר מהאגו שלהם ובמידה הזאת להתחבר, ולהתחבר לבורא.

"כלומר, שמתגוררים עוד בספיקות, ועדיין היצר הרע לא נמוח. כי הבורא, שברא אותו, ונתן ליצה"ר את תוקפו,"¹ לאגו שלנו, "אז ברור שידע גם כן, לברוא את התרופה ותבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, או למחותו כליל." ¹ עד כדי כך, "ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא: או שמתרשל לתת את היגיעה ועמל, המחויב ליתן העסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". או שיכול להיות, שמילאו את ה"כמות" והיגיעה הנדרשת, אלא התרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק התורה, לזכות להמשיך את המאור התורה, המביא אמונה בלב האדם," ¹ בזמן שהוא עוסק עם החברים, עם הלימוד, בכל זמן שאפשר, הוא חושב איך צריך לבוא מאור התורה ולתקן אותו.

"אלא שעסקו בהסח דעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, אבל הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד." ¹ ולכן לא הצליחו לקבל את המאור שמנקה אותם מהאגו שלהם ומביא אותם לדרגה הרוחנית. "ובין כך ובין כך, אין ליפטור את עצמם מן הדין, בטענת אונס," ¹ כמו שהיה כתוב קודם, האנוסין הם החוטאים. מה יכולים לעשות בני האדם אם אתה הפלת עליהם רצון אגואיסטי כזה. לא נכון. "אין ליפטור את עצמם מן הדין, בטענת אונס, אחרי שמחייבים חז"ל בטענה "בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין"."¹, היצר הרע נברא בכוונה, וגם תבלין שהוא התורה, נברא בכוונה והאדם צריך להשתמש באחד כנגד השני.

"כי אם היה בזה איזה יוצא מן הכלל, הרי הקושיא של איוב במקומה עומדת," אז איוב צודק, מה עשית, בראתי בהם יצר הרע. לא. אומרים לנו, יש יצר הרע, נכון, וישנה גם תורה תבלין. בשביל מה? למה אנחנו צריכים לנקות את עצמנו מהיצר הרע על ידי לימוד הנכון, מה יש לנו? יש לנו שכר גדול מאוד שאנחנו יכולים להשיג רק בצורה כזאת. אנחנו צריכים להיות עם היצר הרע, ולעבוד נגד היצר הרע. ובעבודה הגדולה והארוכה במשך אלפי שנים כשאנחנו נמצאים בגלגולים רבים, אנחנו מגיעים דווקא לזה שאנחנו מנצחים את היצר הרע, ובצורה כזאת מגיעים לגילוי הבורא לנבראים.

שאלה: כתוב שעלינו לבקש את המאור המביא אמונה בלב האדם. איך לזכות להמשיך את המאור שבתורה המביא אמונה בלב האדם?

אנחנו צריכים לבנות עשירייה חזקה ככל האפשר וללמוד יחד את מה שאנחנו לומדים. והעיקר הכוונה בזמן הלימוד. בעל הסולם אומר שלא מספיק שיודעים את הכוונה בהתחלה, אלא גם בזמן הלימוד אנחנו חושבים על הכוונה הזאת, כל הזמן, על מטרת הלימוד. שאני לומד לא כדי לדעת ולא כדי שיהיה לי ברגע זה איזה תענוג שאני יודע ומבין ומרגיש, אלא אני רוצה שהלימוד הזה בכל רגע ורגע ירפא את האגו שלי, את הרצון האגואיסטי שלי.

שאלה: מצד אחד בקטע הקודם בעל הסולם אומר שאין מה לפחד כיוון שיצרתי את היצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין, וכאן הוא אומר, שאין הוא פטור מהדין. מה זאת אומרת?

אנחנו נמצאים בדין, "דין" זה האגו שלנו שתופס אותנו ולא נותן לנו לזוז. כל פעם שאנחנו מתנהלים בחיים האגו שלנו מראה לנו איך להסתכל, איך לראות, מה לעשות וכן הלאה, אנחנו לא יכולים לפטור את עצמנו מהאגו שלנו, שנקרא "דין". הוא מכוון אותנו "על זה תסתכל, את זה תרצה, את זה תעשה" וכן הלאה. אנחנו לא יכולים לברוח ממנו, הוא פשוט לוחץ עלינו ומכוון אותנו בכל רגע בחיים. איך אנחנו יכולים להתפטר ממנו? רק על ידי זה שאנחנו לומדים וכל הזמן חושבים מתי נוכל לפטור את עצמנו מהיצר הרע. לצאת משליטת פּרעה, משליטת האגו, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אמרת שיש צורך לבנות עשירייה חזקה. במה נבדלת עשירייה חזקה מעשירייה פחות חזקה?

במידת הקשר שיש ביניהם, ומהם למטרת הבריאה.

שאלה: מה פירוש שהאור של התורה מאיר אך ורק למאמינים?

במידה שהאדם רוצה לתקן את עצמו, כך הוא מקבל הארה בזמן שהוא לומד את דברי המקובלים.

קריין: אות י"ט.

אות י"ט

"ובכל, המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה, ממה שתמהים על דברי הרח"ו ז"ל, בהקדמתו על שער הקדמות מהאריז"ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים. וזה לשונו:

"ואמנם, אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד. כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס, אלא אם כן, מלא כריסו בבשר ויין. והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף, בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות.

וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה - הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'.

באופן, שהת"ח, העוסק בתורה לשמה, צריך שיעסוק מתחילה, בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול. ואחר כך יעסוק, לדעת את קונו, בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה, את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו.

ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו, שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת. וז"ש, מכאן לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם, כל איש, שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק, שעה או ב' שעות, ביום, בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשט ההלכה וכו'". עכ"ל הקדוש שם, מלה במלה."

בעל הסולם אומר כאן שחייבים ללמוד. כל מי שרוצה לדעת את הבורא צריך ללמוד את חכמת הקבלה, זה בטוח, כי על זה מדובר בחכמת הקבלה. אבל לאנשים אחרים יש חלקים אחרים שלא מדברים בצורה ישירה איך להשיג את הבורא, אלא הם מדברים מסביב על כל פעולות הבורא מבלי להיכנס עימו לקשר ישיר. כך אנחנו צריכים להתקדם, למי שנמשך לחכמת הקבלה אנחנו צריכים לתת ללמוד במסגרת שלנו בכל מיני קורסים בדרגות שונות, ומי שלא רוצה אין לנו במה לאנוס אותו, חס ושלום, אלא כל אחד לפי הרצון שלו, כמו שאתם רואים שאנחנו עושים.

קריין: אות כ'.

"כ) והנה, לכאורה, דבריו אלו מתמיהים מאד, כי אומר, שבטרם הצליח בלימוד הנגלה, ילך ויעסוק בחכמת האמת, שהוא בסתירה לדברי עצמו הקודמים, שחכמת הקבלה בלי תורת הנגלה, היא כנשמה בלי גוף, שאין לו מעשה וחשבון ושכר.

והראיה, שהביא, מתלמיד שלא ראה סימן יפה וכו', היא עוד יותר תמוהה: וכי אמרו חז"ל, שיניח, משום זה את לימוד התורה, ח"ו? - אלא ודאי, להזהיר אותו, להסתכל על דרכיו, ולנסות אצל רב אחר, או במסכת אחרת. אבל ודאי, לא בשום פנים, לעזוב התורה ח"ו, ואפילו תורת הנגלה."

בכל זאת אדם שלומד, אפילו שהוא לא מגלה ממש רצון לגילוי הבורא, אבל יש לו במקצת פה ושם איזו נגיעה בתורה, לא כדאי שיעזוב, הוא צריך בכל זאת להמשיך. כי על ידי זה הוא מתפתח לאט לאט ומגיע בכל זאת למצב שהרצון שלו ישתנה, והוא יגיע לרצון יותר גדול, חזק, ומכוּון נכון, ויראה לפניו ממש דרך שהוא חייב לעבור ולהגיע לגילוי של כל המציאות לפניו ולדבקות בבורא.

תלמיד: איך לדעת שאנחנו בעשירייה הגענו לתכונתו ואיך לשמור עליה?

עדיין לא הגענו לתכונתו, כי אם אנחנו מגיעים לתכונת הבורא, להשפעה הדדית בינינו, אפילו קטנה, אנחנו בזה מתחילים להרגיש את הבורא, מתחילים לגלות אותו במשהו. כך אנחנו מבינים שעשינו עבודה מסוימת.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין שאנחנו בדרך הנכונה של התיקון?

זו בעיה. אנחנו עוד נלמד איך זה עובד, אנחנו צריכים להשקיע הרבה זמן לפני שאנחנו מגיעים לסימן יפה. אם לא היום אז מחר כבר נלמד מתי אנחנו רואים את הסימן היפה הזה שאנחנו יכולים להתחיל לגלות את הדרך, את הבורא, את המציאות העליונה. עוד מעט נראה מה בעל הסולם אומר על זה.

שאלה: איך אני יכול לקוות להשתחרר מהרצונות האגואיסטים האלה של הגוף הזה תוך חמש שנים אם כל הגוף הזה כולו הוא רק אגואיסטי?

נכון, אלה בדיוק השאלות שבדרך, אני מאוד שמח שאתם שואלים אותן כי אנחנו עכשיו עומדים לפתור אותן. תוך כמה ימים אנחנו נקרא רק על זה ונדע איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת. נראה יחד.

שאלה: מהי הרשלנות בעבודה הרוחנית?

שאנחנו שוכחים בשביל מה אנחנו לומדים. לא מתקשרים בינינו. כדי לרצות לגלות את הבורא, אנחנו צריכים להביא רשת קשר בינינו, ואם אין לנו את הרשת הזאת, אז איפה נקבל את הגילוי שלו? לכן אנחנו צריכים להבין שסתם לצעוק ולבכות לא יעזור.

הרשלנות בעבודה הרוחנית היא שאנחנו שוכחים מהי המטרה, בשביל מה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים כדי להתחבר בינינו כי בחיבור בינינו אנחנו רוצים לגלות את הבורא. אז צריך לבנות בינינו רשת קשר שבה אנחנו מגלים את הבורא. הרשת הזאת יכולה להיות אפילו בין שניים, אבל הכי בטוח זה בין עשרה, זה מה שצריכים לעשות.

שאלה: מה זה אומר להסיח את הדעת מהתורה בזמן הלימוד?

אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו בונים את רשת הקשר בינינו שמתאימה לפי תכונותיה לתכונות הבורא, לפחות להשפיע במשהו, ואז נגלה אותו. צריכים לבדוק את עצמנו יום יום אם אנחנו מתקרבים לזה ועושים בכלל משהו כרשת השפעה בינינו או לא.

שאלה: האם אני שולטת במידת ההארה שאני מקבלת כשאני לומדת את כתבי המקובלים?

כשאנחנו לומדים כתבי מקובלים, אז לפי הכוונה שלנו, הרצון שלנו והמטרה עבורה אנחנו לומדים, לפי זה אנחנו מקבלים את ההארה שיש בכתבי מקובלים. ההארה הזאת כבר מחברת ומייצבת אותנו ומביאה לנו את גילוי הבורא, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב".

תלמיד: האם האדם שולט בכמות ההארה שהוא מקבל בזמן הלימוד?

גם בכמות וגם באיכות, אומנם בינתיים אנחנו לא יכולים כל כך להבדיל ביניהן, להבין ולהרגיש, לתת לזה מספרים ודרגות, אבל על כל הדברים האלה אנחנו יכולים לשלוט.

תלמיד: האם האדם תלוי בעשירייה שלו בהצלחת הכוונה הנכונה?

ודאי שהוא תלוי בעשירייה שלו, אבל גם העשירייה שלו תלויה בכל יתר העשיריות כי יש כאן איזו תמיכה מכולם לכולם. לכן אנחנו צריכים לדאוג שכולם יהיו בקשר, וכל אחד וכל עשירייה ישפיעו על כולם. לכן אם אתם רואים חברים שלא כל כך נמצאים בקשר שבינינו ואפילו עושים פעולות הפוכות לחיבור, גם אלו שנמצאים במסכים לפַנינו, אז אתם צריכים לעצור אותם ולהחזיר אותם לחיבור בינינו, אחרת זה יהיה פגם של כולם.

שאלה: איך אפשר להתגבר על השגרה של הלימוד ולשמור בכל שיעור ובכל פעם את הכוונה לתיקון?

אם אתם כל הזמן חושבים איך לבנות רשת שבה אתם מגלים את הבורא, אז אתם לא יכולים סתם להיטמע בשגרת השיעור כי אנחנו לא בשגרה, אנחנו כל הזמן מתקנים ומייצבים את הרשת ויותר קרובים לגילוי הבורא. בנוסף "איש את רעהו יעזורו", אתם צריכים לעורר זה את זה ולא לנתק את החברים מהשיעור, את זה לא ארשה לעשות.

שאלה: מה ההבדל בין הדין שעושה האגו שלנו שדן אותנו, לבין שאנחנו מתפללים ואומרים שאנחנו דנים את עצמנו בזמן התפילה?

שאלות יפות. דינים מגיעים אלינו מהבורא, מהמערכת הכללית שבצורה כזאת מייצבת את עצמה עוד ועוד, וכך מתקדמים. לכן אנחנו צריכים לכבד את הדינים האלה.

שאלה: האירועים ברוסיה ובאוקראינה הם ממש חשפו את הלב, והכול מאוד חד והתפילה מאוד חדה. איך אנחנו יכולים להיות באותו מצב של חיבור שתמיד תהיה לנו תפילה כל כך חדה וחזקה?

אנחנו צריכים לכוון את הלימוד שיעזור לעולם לפטור את עצמו מן הדין, לא רק אנחנו בעשיריות שלנו. לעולם יש עבודה אחרת כדי להביא לעצמו את המאור המחזיר למוטב, לא במידה שלנו. אנחנו רוצים להתחבר ולתת לבורא מקום להתגלות ולעשות לו בזה נחת רוח, אבל אנחנו גם רוצים להשפיע על העולם שתהיה לו גם התקרבות לבורא אומנם במידה שלו, שירגיש יותר בטוב ובביטחון, בפחות סבל ושתהיה יותר התקרבות הדדית בין העמים.

קריין: אות כ"א.

אות כ"א

"ועוד קשה הן, בדברי הרח"ו ז"ל, והן בדברי הגמרא. דמשמע מדבריהם, שצריך האדם, לאיזו הכנה והצטיינות מיוחדת, כדי לזכות בחכמת התורה. והלא אמרו חז"ל(מדרש רבה, פ' "וזאת הברכה"): "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו". הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל חכמת התורה".

לא חשוב איזה אדם הוא, חכם, טיפש, רוצה יותר, רוצה פחות, כי על ידי השיטה שישנה ממקור הבריאה עצמה, אם הוא משתמש בה, אז הוא יכול לזכות לגילוי הבורא אליו וכך מצליחים כולם. כי המטרה הסופית היא כמו שכתוב, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גודלם", ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". ה"בית" שהוא הכלי הכללי דאדם הראשון יהיה לכולם, וכל הנשמות ובני האדם יוכלו להתכלל, להתקבל ולחיות בו, כלומר להרגיש את החיים האמיתיים.

לכן לא צריכים יותר, אלא כמו שאומר בעל הסולם, "בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד". כלומר רוצים לקיים את כל החוקים על מנת להשפיע, זה נקרא "קיום המצוות", ו"יראת ה'" הכוונה שידאגו שכל זה יהיה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, בצורה כזאת נתקדם ונצליח.

שאלה: מוזכר כאן כמה פעמים המושג "חכמה" - חכמים, חכמת הלב, חכמת התורה. מה זה?

זו היכולת לראות את הנולד. עכשיו הוא נמצא במשהו, עובד ומכוון את עצמו למשהו שרואה שצריך להיוולד, זה נקרא שהוא "חכם".

תלמיד: יש הבדל בין חכמת התורה וחכמת הלב?

לא הייתי עושה בינתיים הבדל, אני אוהב ללמד דברים שלא יאפשרו לכם להתבלבל.

אות כ"ב

"אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו, כעצם השמים לטוהר. כי מה שכתב: "מוטב לו, שיניח את ידו הימנו, אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה, על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל, בביאור "בראתי לו תורה תבלין", עש"ה.

ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו, ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה, קשה וכבד מאד, לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד עצמו.

ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, והשי"ת, הם אחד. וזה פשוט מאד."

שאלה: בפסוק הקודם יש מונח "דברי תורה", לְמה הכוונה?

"דברי תורה" אלו כל הדברים שכתובים על איך להתקדם לנותן התורה שהוא הבורא. התורה היא כל אותם החוקים שמביאים אותנו לגילוי הבורא. כשאנחנו לומדים ומקיימים את הדברים האלה אנחנו מושכים אור עליון, אנחנו עוד לא יכולים להגיד מי הוא, זה נרנח"י, והוא משפיע עלינו ומקדם אותנו לפעולות על מנת להשפיע, נותן לנו יותר ויותר כוחות, הבנות, הרגשות, עד שנוכל לעשות את הפעולות האלה בעצמנו.

שאלה: בעל הסולם הזכיר בשר ויין, האם בשר זה תורת הנגלה ויין זה תורת הנסתר?

זה לא חשוב להתפלפל בזה עכשיו. יש הרבה דברים שאנחנו משאירים בצד, העיקר להבין את העקרונות.

שאלה: לְמה הוא מתכוון ששמות התורה והבורא הם אחד?

החוקים הם שמהבורא מגיעות אלינו ההארות וההארות האלה שמגיעות אלינו בונות לנו דמות ואנחנו כביכול מכירים את הבורא, זה נקרא "בוא וראה". שם ה"בורא" נקרא בו-רא, בוא וראה, כלומר על ידי זה שאתה לומד איך להתקשר אליו אתה לאט לאט מכיר אותו. וודאי שאתה מכיר אותו במידה שאתה יכול להתקרב, במידה שאתה יכול ללמוד ולספוג את הלימוד, אבל לא אותו בעצמו, את עצמותו, את זה אנחנו לא יכולים לדעת, אנחנו יכולים רק להכיר את היחס שלו אלינו, לכן זה נקרא בוא וראה, "בורא".

אות כ"ג

"ולפיכך, מביא ראיה יפה, מדברי הגמרא: "מכאן, לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה". כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו? - ודאי אין זה, אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד. ולא משום חסרון כשרון אליה. כי חכמת התורה, אינה צריכה לשום כשרון, אלא, כמ"ש במדרש הנ"ל: "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה ד"ת, כל החכמה וכל התורה בלבו"." לא צריכים שום דבר, רק ללמוד בצורה נכונה ואז נקבל יראה ונגלה, נכיר את הבורא.

"אמנם ודאי, שצריך זמן, להרגיל את עצמו, במאור שבתורה ומצוות. ואיני יודע, כמה? ויכול אדם לצפות כן, בכל שבעים שנותיו. לפיכך, מזהירה אותנו הברייתא (חולין, כ"ד), שאין לצפות יותר מחמש שנים. ור' יוסי אומר רק ג' שנים (ע"ש בחולין, דף כ"ד), אשר די ומספיק לגמרי, לזכות בחכמת התורה.

ואם לא ראה סימן יפה, בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו, בתקות שוא ומפוחי כזב, אלא ידע, שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו, איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה, לבא לשמה, ולזכות בחכמת התורה.

והברייתא לא פירשה את התחבולה. אלא שמזהירה, שלא ישב באותו המצב, ויחכה עוד.

וזהו שאומר הרב, שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה. ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה, ולא הצליח. ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה, הבטוחה להצלחתו, מטעם המבואר לעיל. עש"ה."

אין לנו אמצעי יותר מועיל מחכמת הקבלה שעוזרת לנו להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא.

שאלה: מה זה אומר סימן יפה?

סימן יפה הוא שהבורא מתגלה לנברא, שהנברא מגיע לדבקות בבורא, שהוא מתעלה מעל האגו שלו. הכול אותו דבר רק במילים אחרות. הנברא מתעלה מעל האגו שלו וממשיך כך לעלות במדרגות בהתנתקות מהכוונה על מנת לקבל ובהתקרבות לעל מנת להשפיע.

שאלה: אם אדם לומד חכמת הקבלה חמש שנים ואין סימן יפה, מה זה אומר?

זה אומר שהוא לא מספיק משפיע כוונה ואולי גם פעולות, אבל בטוח שלא משקיע כוונה כדי להגיע להתנתקות מהרצון לקבל שלו ולחיבור עם על מנת להשפיע. לזה בעצם חכמת הקבלה מיועדת, להביא לו מאור המחזיר למוטב. יכול להיות שהיא מביאה לו מאור המחזיר למוטב אבל הוא לא סופג את המאור, הוא נמצא בניתוק כביכול. כמו אדם חירש, אתה צועק, אתה קורא לו, אבל הוא לא שומע.

תלמיד: איך לפתוח את האוזניים? כנראה שלא שומעים.

רק ע"י חיבור בינינו. מה שכתוב בספר זה כתוב לכל הזמנים, לכל החוגים, לכולם. אתה יכול לארגן עכשיו איזו קבוצה בקצה העולם, באוסטרליה, לא חשוב איפה, אם הם ישתדלו לקיים מה שכתוב, אז הם יקבלו גילוי הבורא ויתקרבו. זה שייך לכל הזמנים ולכל התנאים.

שאלה: מה זה אומר שכל חכמת הקבלה לבושה בשמותיו של הבורא?

בכלים ובאורות שפועלים על מנת להשפיע, זה נקרא שמות הבורא. כמו שאנחנו לומדים בפרצופים, יש כלי שהוא רצון לקבל שעבר צמצום, מסך, אור חוזר ואז הוא פועל בעל מנת להשפיע, ויש אור שממלא את הרצון לקבל בהתאם למידה שהכלי יכול להיות בעל מנת להשפיע. ואז האור יכול להיכנס בו באותה מידה וצורת השפעה ותהיה דבקות בין האור והכלי בזה שהאור ממלא את הכלי.

שאלה: מה זו התקופה הזאת של חמש שנים?

אם אתה לומד כל מיני חלקי תורה אחרים כמו תלמוד, משנה, אז אתה צריך לעזוב אותם כי הם לא נותנים לך מספיק מאור המחזיר למוטב, ועליך להמשיך בחכמת הקבלה. ויותר מחכמת הקבלה, אין.

קריין: אות כ"ד.

אות כ"ד

"וזה פשוט מאד, שאין כאן שום מדובר, מלימוד התורה הנגלית, בכל מה שמוכרח לידע הלכה למעשה, "כי לא עם הארץ חסיד, ושגגת תלמוד עולה זדון, וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". ע"כ מחויב בהכרח, לחזור עליהם, עד כמה שיספיק לו, שלא יכשל למעשה.

אלא, כל המדובר כאן, הוא רק בעיון בחכמת התורה הנגלית, לכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשטי ההלכות, כמו שמסיק שם הרח"ו בעצמו. דהיינו, חלק הלימוד שבתורה, שאינה באה לכלל מעשה. ולא כלל בהלכות למעשה.

אכן, אפשר להקל בזה, ללמוד מהקיצורים ולא מהמקורות. וגם זה צע"ג. כי אינו דומה יודע ההלכה מהמקור, ליודע אותה מסקירה אחת ובאיזה קיצור. וכדי שלא לטעות בזה, הביא הרח"ו ז"ל, תיכף בתחילת דבריו, שאין הנשמה מתקשרת בגוף, אלא בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה, בתרי"ג מצות."

אנחנו צריכים בכל זאת לשמור על כל החוקים, תרי"ג חוקים. כמו תרי"ג כלים ותרי"ג אורות שאנחנו צריכים לקבל מלמעלה כדי לתקן את הרצון לקבל שלנו שיהיה כולו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם התקופה של 3-5 שנים, זה זמן אמיתי שאדם מתעסק בעיסוק התורה?

אם אתה עוסק בתורה שלוש שנים, או חמש שנים, ואתה לא רואה סימן יפה, אז אתה צריך להגיע לחכמת הקבלה. כשאתה מגיע לחכמת הקבלה, כאן אתה צריך ללכת עד הסוף ולעבוד רק על הכוונה שלך. ככל שאתה יותר ויותר מצמיד את עצמך לכוונה על מנת להשפיע עם החברים, אתה מגיע למטרה. אין לך יותר. חכמת הקבלה זה העסק הגבוה ביותר. אם אתה הגעת כבר ועוסק בה, אין לך יותר במה לעסוק אלא רק על ידי זה אתה יכול להגיע למטרה.

שאלה: ההזמנה לראות סימן יפה, האם מדובר עבור היחיד או עבור העשירייה?

גם וגם. האדם עובד בתוך העשירייה, לא שהוא חייב יחד עם עשירייה באותו רגע, באותו זמן, לקבל איזו התגלות בו, רצון להשפיע. ובהתאם לזה להרגיש את הבורא ברצון להשפיע שלו. לא. אלא פחות או יותר בעבודה בעשיריה יחד.

שאלה: איך לראות את השנאה והפירוד ואי ההסכמה שיש לנו בעשיריה, כסימן יפה, ולא כסימן שאנחנו עושים משהו לא נכון?

כל מה שיש לנו בעשיריה אנחנו צריכים לקבל כסימנים כדי להתקדם לליכוד יותר ויותר. ולכן זה מה שיש לנו. נשתדל יותר ויותר להיות מחוברים, ולחשוב רק איך לעזור לחברים ולחברות להיות יותר ויותר מחוברים. עד שהחיבור שלנו יהיה בתכונת השפעה, לפחות מינימלית ואז נתחיל לגלות שם את הבורא שנמצא בינינו.

שאלה: איזה חשבון נפש האדם והעשירייה צריכים לעשות, כדי לא להשאר במקום בלי סימן יפה?

אני צריך תמיד לראות את עצמי, כמו שכתוב - ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא - אני עשירייה ובורא, שנהיה כאחד. במידה שאני כל הזמן רוצה לחבר אותם יחד, אחד בתוך השני, אז אני מתקדם לאותה הנקודה שישראל – אורייתא - קודשא בריך הוא - חד הוא - אחד, נקודה אחת בה אני מגלה את האני ואת הבורא יחד. איפה? בתוך עשירייה.

שאלה: איך חכמת הקבלה עוזרת לאדם שלא קיבל סימן יפה בלימוד תורת הנגלה, מה היא מוסיפה?

היא פותחת לו את השכל, את הרגש, אפילו עדיין בלי גילוי הבורא ועל ידי זה הוא יותר ויותר מבין.

שאלה: הייתה לנו תפילה מאוד אינטנסיבית וחזקה אתמול והיום הלב ממש התקשה. איך לעבוד מהנקודה הזאת כדי להגיע לאמונה ותפילה יותר גדולה לתיקון העולם?

אם התפללתם טוב אתמול, אז היום אתם צריכים להרגיש עד כמה הלב עייף, עד כמה הוא לא רוצה יותר מאמץ. זה לא סימן שהוא באמת עייף ולא רוצה מאמץ אלא מפני שנותנים לכם עוד אפשרות יותר להתחבר ולהגיע ליתר מאמץ. זאת אומרת שהכלי שלכם יהיה כלי חזק וחדש. לכן לא לעזוב, אלא להמשיך באותו כיוון.

רוצים תפילה. זה טוב. האמת, קודם כל זו שבת, יהיה יום חופש. ושנית באמת הדבר יותר נחוץ, לפי מה שקורה בעולם.

(סוף השיעור)

---

1. הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י"ח↩