שיעור בוקר 14.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 411, דף תי"א, אור פנימי, אותיות כ"א – כ"ח.

"הסתכלות פנימית", דף ת"מ, עמ' 440.

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', עמ' 411, דף תי"א, חלק ו'. אות כ"א, דברי האר"י.

1. אות כ"א

"ונמצא כי לפי זה ג' נקודות לוקחין הארה לצורך הכלים שלהם, מן ג' האורות שהם אח"פ, בשבולת דוקא. אבל ז"ת אינן לוקחין רק מב' אורות לבד שהם חוטם ופה, משבולת ולמטה עד הטבור. כי אור אזן העליונה, כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן, ולכן גדולה היא הארת ג' נקודות העליונות, מן הז' התחתונות."

קריין: אור פנימי אות כ"א למטה.

פירוש אור פנימי לאות כ"א

"אור אזן העליונה ככר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן: כי ג' כלים נבחנים מטבור ולמעלה, שהם נעשו מסוד הסתלקות האורות כמ"ש לעיל דף שי"א אות כ"ז שבהסתלקות אור המלכות אל הז"א נעשה כלי המלכות מהטבור עד החזה, ובהסתלק אור ז"א נעשה כלי דז"א מחזה עד השבולת, ובהסתלק אור הבינה נעשה כלי דבינה במקום השבולת. ונמצא משום זה שאור הבינה מסתיים במקום השבולת, כי אין לה כלי למטה משבולת הזקן. ואור הז"א מסתיים בהחזה, ואור המלכות בהטבור. וזה אמרו כי אור אזן העליונה כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן."

כך האורות מתפשטים מלמעלה עד למטה. אנחנו מדברים על האורות במרחב הרוחני, אבל בכל זאת את כל האורות והתפתחות האורות, התפשטות האורות, יציאת ההשפעה מהבורא, עד כמה הוא משפיע לרצון לקבל שבנברא, אנחנו מציירים זאת כגוף האדם שמקבל, סופג לתוכו את האורות העליונים, וכך האורות האלה ממלאים אותו לאט לאט עד שימלאו את כולו בגמר התיקון. כעת מדברים רק על האורות שמתפשטים בראש שלו.

"ויש עוד טעם לסתימת אור האזן במקום השבולת הזקן. כי באמת שבולת ופרסא אחד הם, ושניהם נעשו מכח צמצום נה"י ועלית ה"ת לעינים. שהרי האח"פ יצאו לבחינת גוף, כנ"ל, וא"כ ירד בחינת הפה ונעשה לבחינת טבור. אשר שם הופרס הפרסא. אלא ההפרש הוא, שהפה הוא ממקורו מלכות דראש, אלא רק מסבת קבלתו לאור העינים ירד לבחינת טבור, והפרסא הוא במקום טבור המקורי, שגם בפרצופין הקודמים לאור העינים, היה בבחינת טבור. ונמצא, כמו שיש פרסא בטבור המקורי דא"ק הכולל, שהוא למעלה מנה"י שלו שהם זו"ן, כנ"ל. כן יש פרסא למעלה ממזלא, שהם בחינת נה"י וזו"ן דדיקנא כנ"ל, ששטח העליון ה"ס ז"א ושטח התחתון ה"ס מלכות, ושניהם יחד נקראים מזלא. והפרסא הזו שממעל למזלא, ה"ס שבולת הזקן, ונמצא כמו שהפרסא מסיים להס"ג והוא נפסק ממעל לטבור והפרסא. כן השבולת הזקן, מסיים אור האזן, שהוא בחינת הס"ג שבראש, ואינו מאיר למטה משבולת, אלא רק חוטם פה דראש שהם זו"ן לבד, כמו בנה"י של א"ק הכולל. ולפיכך נסתם אור האזן העליונה בשבולת הזקן, באופן שמלמטה משבולת הזקן אין שם הארת ג"ר, שהוא אור האזן, אלא ו"ק בלי ג"ר, שהם רק בחינת חוטם פה בלבד. והבן היטב."

שאלה: מה זה הפרגוד בין ו"ק וג"ר?

זוהי החלוקה בתוך בינה, בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה. ג"ר דבינה רוצות להיות בחסדים ולא לקבל את אור החכמה, וז"ת דבינה רוצות גם לקבל את אור החכמה, לא אור גדול אלא בהתאם לרצון שלהן. זה ההבדל בין ג"ר וז"ת שבבינה.

תלמיד: אנחנו לומדים שהתכונות מתפתחות בצורה הדרגתית, ואז יש אינוורסיה, שינוי בצורה פתאומית שהיא רוצה להשפיע ואז לקבל.

זה הרצון, זה לא שהיא פתאום מעצמה התחילה משהו, אלא זה הרצון שכך מתחלף מלמעלה למטה. זה קורה עוד מד' בחינות של אור ישר, שבחינות שורש, א', ב', ג', ד', כך נבנו. ולכן אין כאן שום חידוש, וכל ההבחנות האלה, הבחינות האלה, יוצאות זו מזו.

תלמיד: האם גם בעבודה שלנו אנחנו עובדים עם החלוקה הזאת?

כן, בוודאי. זה מה שקורה בנו ואנחנו כך מרגישים.

תלמיד: מה אנחנו מרגישים?

אנחנו מרגישים איך מתחלפים בנו המצבים האלה.

תלמיד: מתי אפשר להרגיש את זה?

כשיהיה לך רצון אמיתי להשפיע, כשתהיה לך צורה שנייה של כלי, של השפעה חוץ מקבלה, אז תוכל ביניהן להתחיל להרגיש את מצבך.

תלמיד: האם יש את המחיצה הזאת בין שתיהן?

כן, איך אחרת?

שאלה: הוא כותב "ונמצא כמו שהפרסא מסיים להס"ג והוא נפסק ממעל לטבור והפרסא. כן השבולת הזקן". הפרסא היא הגבול בין העולם התחתון לעולם העליון, בין השפעה וקבלה, אז איך הוא כותב שיש כמה פעמים פרסא?

בכל מקום שיש כלים דקבלה וכלים דהשפעה יש ביניהם גבול שנקרא "פרסא".

תלמיד: מה הוא רוצה להגיד כשהוא כותב "מסיים אור האזן, שהוא בחינת הס"ג שבראש, ואינו מאיר למטה משבולת, אלא רק חוטם פה דראש שהם זו"ן לבד"?

הוא רוצה להגיד שהפרסא סוגרת את התפשטות האור למטה יותר.

תלמיד: האם הפרסא היא מין שומר?

כן.

תלמיד: אם אני נמצא בעשירייה ורוצה להגיע לרוחניות, האם אני צריך לפרוץ את הפרסא?

לא, ההיפך, אתה שומר על הפרסא כדי שהאורות העליונים לא ירדו לכלים דקבלה שנמצאים למטה מפרסא.

תלמיד: האם באיזשהו שלב הפרסא הזאת מתבטלת?

אם יש לך כאלו מסכים שאתה יכול לעבוד אפילו עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אז הפרסא כאילו נעלמת.

תלמיד: היא מצטמצמת כתוצאה מהעבודה שאנחנו עושים.

כן, מצטמצמת, עולה, יורדת, וזה תלוי עד כמה אתה שולט בכלים דקבלה שלך שיהיו אך ורק בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם ככל שמתקדמים הפרסא נעלמת?

ככל שמתקדמים נגיד שהפרסא נעלמת.

שאלה: האם הזקן הוא הגדלות של הפרצוף בראש כדי להשפיע לגוף כשהאח"פ יורד לגלגלתא ועינים?

נכון. האורות שיש בראש יורדים מהאוזן לשפם ואחר כך לזקן בגוף עד החזה ועד הטבור.

תלמיד: האם האוזן נחשבת לבינה שמתחלקת לשניים?

כן.

קריין: דף תי"ב אות כ"ב למעלה דברי האר"י.

אות כ"ב

"ולסבה זו ג' מלכים הראשונים לא מתו, לפי שיש להם הארה גדולה, והכלי שלהם הוא מעולה מאד, לפי שנעשה מבחינת אזן העליונה ומהחוטם ופה. כי בהסתכלות העין באורות האזן חוטם פה נעשו הכלים שלהם, כנ"ל. כי לקחו כליהם ממקום שעדיין אורות האזן, שהם בחינת נשמה נמשכים שם, שהוא עד שבולת הזקן כנ"ל. אמנם הז' מלכים תתאין מתו, לפי שכליהם נעשו מהסתכלות עין בחוטם פה לבד, והיה חסר מהם אור האזן העליונה."

אות כ"ג

"והנה גם בג"ר עצמם יש בהם חילוק בין זו לזו, והוא כי מן הכתר לא ירד ממנו אפילו האחורים, אלא האחורים של נה"י בלבד. אבל באו"א של הנקודים, ירדו האחורים שלהם לבד, ונשארו הפנים במקומם. וטעם הדבר הוא, כי אלו האורות שנמשכים עד שבולת הזקן נחלקו לג': כי הכתר לקח מבחינת האזן עצמה, ממה שהראיה שואבת בהסתכלות באור האזן, ומכ"ש שנכללים בו ב' אורות אחרים, ומזה נעשה כלי לכתר נקודים. ואבא לקח ממה שהראיה שואבת מאורות החוטם, וגם אור הפה נכלל בו."

שאלה: הוא כותב על כלים שהם "כלים מעולים מאוד". מה זה התיאור הזה?

התיאור הזה הוא שיש להם מסכים חזקים לכן הם "מעולים מאוד". זה לא שיש להם רצון לקבל גדול, אלא יש להם כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: האם היא יותר ייחודית מבשאר הכלים?

כן, ודאי.

קריין: אות כ"ד דברי האר"י בדף תי"ג למעלה.

אות כ"ד

"והנה הכתר שלקח מן האזן הארתו גדולה מאד, לא נשבר כלי שלו, אבל או"א שאין לוקחים רק מן החוטם ופה, נשברו האחוריים של כליהם. והנה אבא ואמא אם היו מקבלים אור זה של חוטם ופה של א"ק בהיותו למעלה קרוב אל מקום נקבי האזן, אע"פ שלא היו מקבלים מאורות האזן עצמה רק קצת הארה היו מתקיימים האחורים של כליהם, אבל כיון שאין מקבלים רק מסיום האזן, שהוא מקום שבלת הזקן, לכן אע"פ שלוקחים קצת הארה אינו מועיל להם, ולכן נשברו האחורים של כליהם. אבל הכתר כיון שלוקח אור האזן ממש, אע"פ שלקחו בסיומו", בסוף האוזן, "כיון שהוא לוקח עצמותו, די בזה, ולא נשבר אפילו האחורים של כלים דידיה. משא"כ באו"א שאינם לוקחים רק הארה בעלמא, וגם שהוא בריחוק מקום. והרי נתבאר ג' בחינות אלו, והם, כי הכתר נתקיים כולו. ואו"א, נשברו ונפלו האחוריים שלהם, וזו"ן, נפלו פנים והאחוריים שלהם."

כך היא החלוקה בשבירת הכלים, בזה שלא יכלו לקבל את האור. אור האוזן לא עזר להם להחזיק את האור העליון בעל מנת להשפיע.

קריין: דף תט"ו, אות כ"ה למעלה, דברי האר"י.

אות כ"ה

"* והנה אלו הנקודים נתפשטו מטבורא דא"ק עד סיום רגליו, כסדר זו"ן המלביש לא"א, אלא ששם מלביש זו"ן לא"א מכל צדדיו וסביבותיו, אבל בכאן, עיקר הארתן אינו אלא דרך פנים דא"ק, אלא שמתפשט קצת הארה מאלו הנקודים בין מבחינת אורותיהן בין מבחינת כליהן, ומלבישין זה הא"ק מכל צדדיו, ע"ד שבארנו למעלה באח"פ, אבל עיקר הארתן דרך פנים."

* עץ חיים שער ח' פרק ג'.

אות כ"ו

"והנה הכתר מן הנקודות, מקומו הוא, מן הטבור דא"ק עד סיום הגוף. וחב"ד הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק. וחג"ת בג' פרקין אמצעין. ונה"י בג' פרקין תתאין. על דרך הנ"ל בזו"ן המלביש לא"א."

אות כ"ז

"והנה ב' מיני אורות יוצאים מתוך הגוף דא"ק, והם א' מן הטבור. והב', מפי היסוד, ויוצאים דרך שם ב' הבלים. וכפי הראוי לומר, היה ראוי שיהיה ג' הבלים, כנגד ג"ר שקבל מאח"פ, אבל לפי שחסר אור אזן מן או"א, לכן גם כן חסר בחינת ההבל מה שכנגד האזן, ולא יצאו רק ב' הבלים, שהם נגד חוטם פה לבד, אשר מהם קבלו או"א למעלה. וגם כאן למטה מקבלים מהם."

אות כ"ח

"אבל אור הז' תחתונות שלא לקחו רק מן הגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת זקן ולמטה כנ"ל, לכן גם כן, לא יש להם הבלים להאיר להם, אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו, שהוא סוד י' טפין דאזדריקו מבין הצפרנים כנזכר בתיקון ס"ט, כנודע, כי הם עצמם בחינת המלכים, כי הנה ביטול המלכים היה, לפי שלא נתקן עדיין כחדא אדם דכר ונוקבא."

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ו', דף ת"מ, 440. "הסתכלות פנימית".

הסתכלות פנימית

"צריכים לדעת, שעולם הנקודים הוא השורש הראשון שעולמות אבי"ע נמשכים ממנו, כי כאן נתקן והושרש ענין השיתוף דמדת הרחמים בדין, בבחינת התחלה ראשונה. שהוא סוד עשרה מאמרות שהעולם נברא בהם. שפירושם עשרה כלים להתלבשות האור העליון. כמו שכבר הארכנו בזה לעיל באו"פ בתחלת חלק ד'. אבל בג' פרצופי א"ק הקודמים לא היו שם אלא בבחינת מאמר אחד, שפירושו, שאור העליון התלבש רק בכלי אחד, הנקרא מלכות, אבל הט"ס הקודמות להמלכות, היו נקיים לגמרי מבחינת כלי.

ולפיכך צריכים להבין היטב השתלשלות הענינים המובאים בדברי הרב שבחלק זה. ואיך הם באים ומתקשרים בדרך סבה ומסובב, מג' פרצופים הקודמים. ונבאר מתחלה סדר האצילות של פרצוף הנקודים הזה, מהפרצוף העליון שלו הנקרא ס"ג דא"ק."

זה העולם שעומד לפני העולם שלנו וממנו אנחנו מקבלים את כל האורות שמנהלים את כל מה שקורה איתנו. זה בצורה פשוטה כזאת. אנחנו מקבלים משם אור, כוחות, אור או כוח זה אותו דבר, רק כוח חיובי נקרא "אור", ואז הוא משפיע עלינו ועל כל הסביבה, בונה כל מיני מצבים סביבנו ואנחנו מגיבים אליו. חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך להגיב נכון כלפי האור העליון כדי שנהיה עימו כשותפים. ואז אנחנו נכנסים לאותו מרחב שבו הוא קיים, מגיעים להרגשת נצחיות, שלימות, ולמעלה מכל ההגבלות של העולם הזה, וודאי שלמעלה מחיים ומוות.

(סוף השיעור)