שיעור בוקר 27.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 471, "מאמר לסיום הזוהר"

מאמר לסיום הזוהר

(נאמר לרגל סיום הדפסת ספר הזוהר עם פירוש "הסולם")

זה היה במירון. אחרי שהדפיסו את כל הזוהר עם פירוש הסולם, עשו שם סעודה גדולה. למטה היה מקום ששייך לבעל הסולם, וגם לרב"ש, היה מקום ממש סגור אחרי הסורגים. הוא פתוח לאוויר, אבל יש שם כאלה מקומות. היום אני לא יודע, גם כנראה יש והייתי שם לא פעם. במקום הזה לא היה כלום אז הביאו לשם שולחנות ואוכל ועשו שם סעודה. בעל הסולם אמר את הנאום הזה בסעודה, מזה כתבו ועשו אחר כך את המאמר.

"נודע, כי התכלית הנרצית, מהעבודה בתורה ובמצוות, היא להדבק בהשם ית', כמ"ש "ולדבקה בו". ויש להבין, מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשי"ת. הלא, אין המחשבה תופסת בו כלל. אכן, כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב "ולדבקה בו", ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא?

והשיבו: "הדבק במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון".

ולכאורה קשה: איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב במפורש: "ולדבקה בו". ואם היה הפירוש "הדבק במדותיו", היה לו לכתוב "ולהדבק בדרכיו". ולמה אומר "ולדבקה בו"?"

כי יש כאן בעיה. בטוח שהמידות הן מה שאנחנו רואים בבורא, ומה שאנחנו יכולים לגלות. אם אני דבוק לפי המידות האם זה דבקות בבורא ממש? כתוב "ודבקה בו". מידות זה כמו שאני לומד ממישהו משהו, את הביטוי החיצון שלו, ואז אני משחק כמוהו, מעתיק ממנו כל מיני צורות התנהגות חיצונית שלו ובזה אני ממש כמוהו אלא במידה החיצונית בלבד. וכתוב "ודבקה בו", בו, כאילו בתוכו, לכן יש כאן בעיה מאוד גדולה כי היא יכולה ממש לסתור את כל העבודה שלנו, כל הגישה שלנו ולכן צריכה הסבר.

"והענין הוא, כי בגשמיים, התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום, והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים, שאינם תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם, בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל.

אלא השואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות. ושינוי הצורה, בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן, מחתך ומבדיל בדבר גשמי, לחלקו לשנים, ע"י שמרחיק החלקים זה מזה, כך שינוי הצורה, מבדיל את הרוחני, ומחלק אותו לשנים.

ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט.

ואם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה.

ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.

למשל, כשב' אנשים, שונאים זה לזה, נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב.

ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם, שהם דבוקים זה בזה, כגוף אחד.

ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא בהשואת הצורה או בשינוי הצורה.

כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה.

אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה.

ואם הם בהפכיות, באופן, שכל מה שהאחד אוהב, נמצא שנוא על חבירו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם, כרחוק מזרח ממערב.

והנך מוצא, ששינוי הצורה פועל ברוחניות, כמו גרזן המפריד בגשמיות. וכן שיעור הרחקת מקום, וגודל הפירוד שבהם, תלוי במדת שינוי הצורה שביניהם. ומדת הדביקות שביניהם, תלויה במדת השוואת הצורה שביניהם.

ובזה אנו מבינים, מה צדקו דברי חז"ל, שפירשו הכתוב "ולדבקה בו", שהוא "הדביקות במדותיו: מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון, אף אתה חנון".

כי לא הוציאו הכתוב מפשוטו, אלא להיפך, שפירשו הכתוב לפי פשוטו בתכלית. כי הדביקות הרוחנית, לא תצוייר כלל, בדרך אחרת, אלא בהשואת הצורה. ולפיכך, ע"י זה שאנו משוים צורתנו, לצורת מדותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו."

"וזה שאמרו "מה הוא רחום". כלומר, מה הוא יתברך, כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, שהרי הוא יתברך, אינו בעל חסרון, שיהיה צריך להשלימו, וכן אין לו ממי לקבל, אף אתה, כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. ובזה תשוה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית."

תלמיד: אני קורא את זה המון פעמים, פעם ראשונה אני רואה, הוא אומר "אבל אם יש ביניהם איזה שינוי צורה".

פעם ראשונה זה טוב, זה נכון. מה בפעם הראשונה אתה רואה?

תלמיד: המשפט בעמודה השנייה שורה שמינית, "אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה". אם אני ואתה לא אוהבים אותו דבר אז אנחנו שונאים אחד את השני?

לא, תלוי מה זה נקרא שנאה. יש או שנאה או אהבה, אז איפה אנחנו יכולים למדוד את עצמנו? הוא אומר שאנחנו לא יכולים למדוד את עצמנו אתה ואני, אלא כלפי איזה דבר שלישי שאתה אוהב אותו ואני שונא אותו. או שאתה אוהב אותו בחמישים קילו רצון ואני אוהב אותו בעשרים קילו רצון. ויכול להיות שעשרים קילו הרצון שלי זה יותר מחמישים קילו הרצון שלך. הכול יחסי, אבל אנחנו בודקים את עצמנו כלפי משהו שלישי.

תלמיד: אם יש אהבה בין שני אנשים, הם צריכים להסכים על כל דבר אחרת לא תהייה אהבה ביניהם?

תלוי מה זה נקרא אהבה בשבילך.

תלמיד: מה זה אהבה?

כן.

תלמיד: שאני אעשה כרצונו והוא יעשה כרצוני.

זהו, רצון זה נקרא שיש הסכמה.

תלמיד: אבל לא תמיד יש הסכמה בינינו.

ככה לא מדברים, או כן או לא.

תלמיד: זה לא ברור.

אנחנו מדברים על הטכניקה הפנימית, הרוחנית, המדויקת שאנחנו בודקים איך בני אדם מתקשרים ביניהם, כי בזה הם מתקשרים גם לבורא וצריכים לבדוק את זה בקפדנות. קודם כל צריך להיות אישי כלפי האדם, כי ברצונות אנחנו כולנו לא שווים. אנחנו צריכים למדוד ולבדוק עד כמה אנחנו יכולים בכלל לזהות את מידות הקשר ודיוק הקשר, הבחנות בקשר בינינו ואז לראות. אבל בטוח שאם אתה אוהב משהו ואני שונא את זה אנחנו כבר לא דבוקים. וכך אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו בכל דבר במציאות. אם אתה רוצה שאני ואתה נאהב זה את זה, יש במציאות מאה מיליארד הבחנות, אז אנחנו צריכים בכל מאה מיליארד הבחנות, האם אתה אוהב אותם ואני אוהב אותם. יש כאלה ממאה מיליארד מאה מיליון שאתה שונא אותם ואני שונא אותם, זה נקרא דבקות.

תלמיד: מה זה הדבר השלישי שמאחד אותנו ואנחנו באמת אוהבים זה את זה?

שלישי, וודאי. איך אני יכול לבדוק אותך ואתה יכול לבדוק אותי? רק כלפי משהו שיהיה קנה מידה שנמצא מחוצה לך ומחוצה לי, שאליו אנחנו עושים כיול ורואים עד כמה אתה ועד כמה אני בדבר הזה משתווים.

תלמיד: מה זה הדבר השלישי שאני ואתה משתווים לאותו רעיון כאילו?

עם אותו רעיון. נניח קראנו איתך איזה רומן ועכשיו אנחנו צריכים להשוות בינינו איך אתה מתייחס אליו ואיך אני מתייחס אליו. אתה יכול להביא לי תוכנה שלפי זה אנחנו בודקים זה את זה? אתה מבין עד כמה זה לא פשוט.

תלמיד: אני יכול פחות או יותר.

הוא נותן לנו כאן עקרונות. קודם כל מה שהוא עושה, אני יכול לבדוק איתך כלפי השלישי, איפה אני והבורא נמצאים בהשלישי הזה יחד.

תלמיד: בקבוצה.

כן, יופי.

שאלה: ואז מה?

אז אני צריך מלכתחילה להבין שאם אני מתייחס לקבוצה נכון, אז אני מגלה שם שהבורא כבר נמצא לפני ודבוק בהם. הוא כבר נמצא, "בתוך עמי אנוכי יושבת", זהו, גמרנו, הוא שם. הבעיה היא רק שאני לא שם.

תלמיד: אז זאת האהבה שאני מגלה, בקבוצה? זה כל הסיפור.

זה כל הסיפור, אין יותר מקבוצה.

תלמיד: מה העבודה בקבוצה הזאת?

העבודה? להיות דבוק בתשעה חברים, להשלים אותם בעשירייה, להיות העשירי שזה אתה.

תלמיד: איך אני עושה את זה?

זה כבר משהו אחר. אבל שם, במידה שאתה דבוק אליהם אתה דבוק בבורא, ואין לך קנה מידה אחר. זאת אומרת, קבוצה זה הסטנדרט, זה קנה המידה, כלפי זה אתה עושה את הכיול שלך.

תלמיד: איפה ההסכמה עם התשעה האלה, במה צריכה להיות ההסכמה בינינו?

לא צריכה להיות שום הסכמה.

תלמיד: שום הסכמה, אז איך יש אהבה בינינו?

אם אתה נכלל בהם אתה מגלה שהם מסכימים, שהם איתך בלב ונפש, הבורא בהם והכל זה ממש גמר התיקון. הקבוצה נמצאת בגמר התיקון.

תלמיד: אז מה זה נקרא להתכלל איתם? להתכלל עם הקבוצה הזאת שאתה אומר שיש השתוות צורה בינינו, מה זה?

להתכלל בהם, זה נקרא במשפט אחד שאתה מכור להם.

תלמיד: זה נקרא להתבטל אחד כלפי השני?

לא אחד כלפי השני, אתה כלפיהם.

תלמיד: וכך יוצא שכולם מתבטלים?

לא הם, את זה אני לא יודע, אתה כלפיהם.

תלמיד: אני מתבטל אליהם?

כן, בלי תנאים.

תלמיד: בלי תנאים?

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת, אני מקבל את הדעה שלהם כל הזמן?

מתבטל בהכול.

תלמיד: מה זה אומר, מה זה אומר להתבטל, אני מבטל את הדעה שלי, מבטל את הכול?

כל מה שברצון שלהם אתה אומר אני אכסה, אני אעשה, זה עליי.

תלמיד: מה שאתה אומר זאת עבודה קשה מאוד.

יפה, בסדר.

שאלה: עדיין לא הבנתי למה הדבקות במידותיו זאת הדבקות בו?

כי אנחנו לא יכולים למדוד את עצמנו, אחד כלפי השני וגם אחד כלפי הבורא, אלא רק כלפי קנה המידה, שזה הסטנדרט השלישי. זה משהו שלא נמצא בו ולא בי אלא באמצע. שאנחנו יכולים שם באמצע למצוא מה משותף בינינו ומה מפריד בינינו, וזה בקבוצה.

ואז כשאני בודק את עצמי בקבוצה, ואני דבוק אליהם, לקבוצה, בצורה שאני מרגיש לפי הבחינות שלי והבחינות שלהם עד כמה שאנחנו מגיעים לדבקות, במידה הזאת אני מגלה שאני נמצא עם הבורא בדבקות.

זה מאוד מעניין, שכאילו שאני מגיע למדידות, כמה בגובה, כמה במשקל, בשנאה, באהבה, בדחייה וכול', ובסופו של דבר דרך כל זה אני מגיע לדבקות בבורא, בו. זה כמו "ממעשיך הכרנוך"¹. זאת אומרת, שבמדידה שלי כלפי העשירייה, שאני מודד את מידת הדבקות שלי בהם, אני מודד את מידת מילוי האור של הבורא בי. כי לאור אין לי שום גישה, אין לי גישה, ובצורה כזאת כן.

זאת אומרת, אני מתחיל דרך הכלים שלי עם הקבוצה להרגיש את האור שממלא אותה ונרנח"י נניח. מה זה נרנח"י? אני לא יודע. מה זה נקרא מילוי? אפילו שאני מרגיש את המילוי, אני מרגיש אותו בכלים שלי. אני יכול למדוד את הרצונות שלי וכמה שהם נהנים, אבל זה לא מספיק. איך דרך הרצונות שהם נהנים, אני מתייחד עם מי שממלא, ואת מי אני ממלא? לכן התנאים האלה נראים לנו לא כל כך מובנים, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כל מיני דברים כאלה. איך אנחנו בקיצור דרך הכלים מגיעים לאור? והבורא זה כל הנרנח"י.

תלמיד: מה הם המדדים שלי שאני דבוק בו?

כמו לקבוצה, באותה מידה. אם אתה מדבר על מדדים ועל דבקות, הקבוצה היא המדד השלם. אבל מדד ונרנח"י דבקות זה לא אותו דבר. אין לנו כל כך מילים, לכן כל מה שאנחנו יכולים לברר אנחנו מבררים דרך ה"אותיות" שזה כלים. גם על אורות אנחנו מדברים ככלים, אנחנו לא יכולים לדבר על האור עצמו.

כמו שעל חשמל אנחנו לא יכולים לדבר, אנחנו יכולים לדבר על תופעות שהחשמל מביא לכל המוליכים שהוא עובר בהם, ועל החשמל עצמו לא. הכוח של החשמל בכלל לא עובר בתוך חוטים, הוא עובר סביב החוט, יש מושג כזה בפיזיקה "וקטור פוינטינג". פשוט כי יש כוח בפנים וכוח מגנטי מבחוץ, בסך הכול הכוח לא בא בתוך הקבל, אלא כאילו סביבו.

זאת אומרת, בכל מקום אנחנו עם הכוח לא יכולים לעבוד, אלא עם התופעות שלו. זה מה שאני רוצה להגיד.

תלמיד: אז אני מודד את היחס שלי לקבוצה, זה בעצם המדד, אני רק מודד את ההשקעה?

כן. במדידות כאלה אני יכול להגיד על האור שממלא אותי. זאת אומרת, גם כשאני עושה כיול לכלים שלי, אז לפי המיתר אני מדבר על הצליל. בקיצור, אנחנו נמצאים בתוך כלים. זאת כל הבעיה שלנו, וזאת גם לא בעיה, כי אנחנו יודעים איך אנחנו מדברים אחר כך על הכלים, ולפי הכלים האלה אנחנו כבר מרגישים ומתכוונים לאורות.

איך אתה מסתכל על תווים ואתה מדבר על ניגון? שם כתוב איך אתה צריך ללחוץ על המקלדת בפסנתר, על הקלידים האלו. זאת אומרת, אתה מדבר על הכלים, אתה עובד עם הכלים כל הזמן, אבל כבר מתכוון, ובך אתה שומע את הצלילים. אתה לא כותב צלילים, אתה כותב רק את הכלי שעל ידו אתה מבצע את הכלי, את הצליל. לכן העניין הוא עמוק מאוד. איך אנחנו על ידי זה שמשיגים את הכלים מדברים על דבקות בבורא?

תלמיד: קודם אמרנו על התכונה של חפץ חסד, שזה על הכול. והמדידה של חפץ חסד, זה על פי כמה חולצות בהיכל המלך הוא ויתר, והוא מתעלה מעליהם.

זאת אומרת, שלפי זה מודדים אפילו את מה שאי אפשר למדוד.

תלמיד: מי החפץ חסד שעומד מולי, מי האדם שעומד מולי בתכונה הזאת? כמה הוא גדול. איך אני מגדיל את החולצות שעל פניהם הוא עומד מולי? איך אני מגדיל אותו כחפץ חסד מולי? כי את הכול אני לא יכול לבחור, להבין.

במספר החולצות אתה מודד אותו.

תלמיד: אני לא יכול לגעת בחולצות, כי אני אפול. איך אני גורם לו לגדול במידת החפץ חסד ממאה חולצות למאתיים חולצות, ולהגיד, שהוא שעומד מולי, הוא גדל במאה חולצות. איך אני מגדיל אותו כל הזמן?

מי אתה?

.

תלמיד: אני זה שרואה אותו, שמשתווה אליו, שמנסים להידבק במידותיו.

אתה מדבר על הבורא, על מה אתה מדבר? דבר בצורה ברורה. אנחנו דיברנו על חפץ חסד, שחסד אי אפשר למדוד, אבל אנחנו יכולים למדוד אותו בצורה כזאת.

תלמיד: אני מנסה להידבק בחבר שלי בקבוצה. ההידבקות היא על התכונה הזאת של החפץ החסד, שאני מנסה להגדיל את החבר שעומד מולי. איך אני מגלה על כמה חולצות הוא וויתר? ואיך אני נדבק בו כל הזמן, בזה שאני מגדיל אותו כל הזמן. איך אני גורם לתהליך לזוז ממאה חולצות למאתיים חולצות?

לפי הכלים שלך.

תלמיד: אז איך אני מגדיל את הכלים שלי, איך אני פותח את זה?

אתה עובד על הכלים שלך. ואתה צריך להגיד, שהחבר שלך הוא עוד יותר מהם, מהכלים האלו.

תלמיד: מאיפה אני מקבל? אני לא יכול לגעת בלהגדיל את זה, את הכלים. איך אני נוגע בזה?

כתוב אצלנו פשוט מאוד, אתה צריך להגדיל אותו בלמעלה מהדעת. זאת אומרת, עד כמה שאתה גדל, אתה צריך להגיד, החבר שלי הוא יותר גדול מזה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. איך אני עושה את זה שהוא עולה אצלי בלמעלה מהדעת בוודאות, ממאה למאתיים חולצות?

אתה לא יכול, רק לפי דעתך.

תלמיד: אבל איך אני מזיז את זה, את הטריגר הזה שהוא יגדל?

אתה עובד על דעתך, והחבר גדל במידה שאתה יכול לעלות.

תלמיד: לא זז כלום בי?

אתה לא זז, גם הוא לא זז.

תלמיד: איך אני מזיז, פותח את הכוח הזה, שעל פניו נמצא המחסן עם החולצות הזה, כך שהחבר יגדל. שאני אראה שהוא לא לוקח, ואני כן נופל? הפיתוי, הכוח הזה לעמוד מול החולצות, בזה הוא גדול בעיני. יש לו כוח להתנגד. איך אני לא נופל? אם אני נניח רוצה סטייק, והוא העלה לי את זה ממאה למאתיים, אז נפלתי, אני לא מסתכל עליו יותר.

אבל לא מדברים כאן עליך. כשאנחנו דברנו על חפץ חסד, דברנו עליו. הוא גם רצון לקבל. אבל אני נותן לו חולצות, ועד כמה שהוא מוותר, זה נקרא "שהוא נמצא בדרגת הבינה". בינה יש בכל המאה עשרים וחמש מדרגות, אז באיזו מדרגה הוא נמצא כבינה? ככה אני בודק אותו. נניח אחרי מאה חולצות הוא נשבר. את המאה ואחת הוא לוקח, על זה הוא לא יכול לוותר, אז הוא נמצא בדרגה של עד מאה ואחד.

תלמיד: אז אני יכול לראות עד מאה, במאה ואחד נשברתי. אני לא יכול לדעת במה הוא מתעסק.

מי אתה? לא אין דבר כזה. אנחנו לא דברנו כך. דברנו שאנחנו נותנים לו. אני מביא אותו למחסן המלך ששם יש אין סוף חולצות, ואני נותן לו את זה, מה אתה רוצה? והוא הולך, הולך, הולך ואומר, יותר מזה אני לא יכול, את זה אני כבר רוצה לקחת. אז עד הדרגה הזאת, הוא נמצא בחפץ חסד. זה לא תלוי בי בכלום. לא מדברים כאן על שני בני אדם.

תלמיד: אבל כתוב כאן, הידבק במידה הזאת, בכוח שלה, בפעולה שלה, במה שהוא עושה.

לכן "כל הפוסל במומו פוסל". אז אתה צריך לגדול בחפץ חסד שלך, עד שאתה תראה שעד כאן אני יכול להעריך את הבורא, ולמעלה מזה אני לא יכול להעריך אותו.

שאלה: על זה בדיוק השאלה. איך אני גדל בחפץ חסד?

כלפי החברים תעשה להם טובה כל הזמן, תוותר על עצמך. איך עוד אתה יכול? על ידי מאור המחזיר למוטב. איזה אור מביא לך חפץ חסד? אור המחזיר למוטב מביא לך אמונה למעלה מהדעת, כוח הבינה.

שאלה: אנחנו שמחים להגיד שהכנס הווירטואלי העולמי יהיה ב-19, 20 ו‑21 לאוקטובר, שזה יוצא שישי, שבת, ראשון. שישי יהיה שיעור ערב, ושבת ראשון אלו יהיו ימים שלמים. אנחנו גם מאוד שמחים להגיד, שאנחנו הולכים לשלוח לכולם את הנושאים של הכנס, ובכלל אנחנו רוצים שכולם ישתתפו בזה. אפשר למצוא את זה בסביבה טובה כרגע ברוסית. אנחנו מחכים לתרגום לשפות נוספות, ואנחנו מחכים שכולם יתכללו בזה. לחיים.

ומתי נתחיל לעבוד על התוכן? אני מקבל את הכול כבר מוכן מכם. בעניין התוכן, האם אתם מכינים אותו, או יחד עם הקבוצות כאן? אני לא יודע. אבל אתם צריכים להציע לנו מה לומדים, באיזו רמה לומדים, הכול. לפי זה לבדוק את החומרים, לתרגם אותם לרוסית, להכין אותם, להסכים שזו הרמה שאנחנו רוצים, אלו הנושאים שאנחנו רוצים, וכן הלאה.

צריכים להמשיך לעבוד ומהר. כי תהיה לנו כאן בעיה עם החגים. אנחנו עכשיו נכנסים לחגים, ובחגים אנחנו נהיה כאלה חצי מנותקים, חצי מרותקים. כדאי כבר עכשיו להתחיל לעבוד על הנושא של הכנס. אני חושב שצריכים לשאול בזה את כל הקבוצות שבכל העולם, ולהתרגל לזה שאנחנו הכול עושים לפי משאל עם, דמוקרטיה. בהצלחה.

תלמיד: המשימה היומית, מבררים במשך היום, מהם מעשה וכוונה בעשירייה.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-08-27_lesson_ml-bs-maamar-le-sium-zohar-04-2008_n1_p3_IBJNeLxs

---

1. "ממעשיך הכרנוך" (סידור, שיר היחוד לשבת).↩