שיעור בוקר 28.12.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 24.11.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/nQTp5YfC?activeTab=downloads&mediaType=video

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אני מאוד נהנה להיות איתכם יחד בהכנה, שאתם עושים לשיעור. זה מאוד מעורר אותי גם וכל פעם אני מתפעל יותר ויותר. רק רוצה גם מעצמי להוסיף אולי משהו בכל זאת.

אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בשני מצבים שהם נקראים "העולם הזה" ו"העולם הבא". "העולם הזה", שאני יכול לתאר לעצמי עכשיו, מצבינו הנוכחי, בינינו ועם הבורא. וודאי כל העולם וכל מה שאנחנו מרגישים בחמישה חושים שלנו מסביב. "והעולם הבא", זה מה שאנחנו רוצים שיהיה. שאנחנו רוצים לשפר את המצב של עכשיו לדרגה הבאה, העולם הבא.

ומתוך זה שאנחנו מתארים כמה שיותר נכון את המצבים האלו, המצב הנוכחי והמצב העתידי הרצוי, לפי זה יש לנו תפילה, עבודה שבלב. שאנחנו רוצם לשנות את הלב שלנו כך שמה שאנחנו מתארים לעצמנו כמצב הרצוי, העתידי הקרוב, שהוא יתגשם, זאת אומרת יהיה מורגש בפועל בינינו ועם הבורא.

לכן להחזיק כך כל הזמן, כל החיים, שזה המצב הנוכחי וזה המצב הרצוי העתידי הקרוב וכל הזמן להשתוקק לזה, זה מה שאדם צריך.

ועד כמה שאנחנו מתארים נכון, מדברים על זה, דנים על זה, מה הוא העולם הזה, המצב הנוכחי שלנו, כי לעולם אין צורה משלו, זה רק מה שמתראה ברצונות שלנו לעת עתה, ומה שאנחנו רוצים שיהיה, המצב העתידי, ברצון העתידי המתוקן, המשופר. זו בעצם העבודה שלנו וזו התפילה.

ולזה אנחנו צריכים להגיע, למצב הבא, לעולם הבא שלנו. כתוב, אין בעולם הזה, היינו שאנחנו מתארים עכשיו, לעולם הבא, שאנחנו רוצים שיהיה בעוד רגע הבא, אלא שיעבוד מלכויות. זאת אומרת שהרצון שלנו הוא ישתנה ואז אנחנו נרגיש את העולם הבא.

עכשיו אנחנו רק צריכים כל פעם להשתדל לבדוק נכון, מה אנחנו מתארים כעולם הבא. האם זה באמת עולם הבא שהוא נכון, או שמשהו מפריע לנו, אנחנו יכולים להוסיף עוד ועוד, לדייק בכל מיני צורות, ציורים, יחסים, מרכיבים של העולם הבא.

ואם אנחנו יחד מתארים את זה, דנים על זה בעשירייה ומתארים איך הבורא הוא מתגלה, מתלבש בנו, כוח השפעה, כוח החיבור, כוח האהבה, עד "ואהבת לרעך כמוך" ומזה "ואהבת את ה' אלוקיך", אז אנחנו באמת מתארים נכון את כיוון ההתפתחות שלנו וכך באמת העולם הבא מתקרב. נשתדל לעשות את זה במשך זמן השיעור וגם במשך כל היום.

ואם הקבוצות מצליחות להתקשר במשך היום בתוך עצמם וביניהם אפילו, אז בואו נדבר על זה, איך אנחנו מהצורה של העולם הזה, ממה היא מורכבת, אני, קבוצה, בורא, איך אנחנו מתארים את העולם כולו גם סביבנו שמתחבר אלינו, מהמצב הנוכחי, ואיך אנחנו מתארים לעצמינו את המצב הרצוי.

אז מהמצב המצוי למצב הרצוי, כך אנחנו כל פעם צריכים לראות את עצמינו בתנועה. אני מאוד מקווה שההתקדמות שלנו היומיומית שאני מרגיש, בזמן הקרוב, תתן לנו הרגשה בחושים שלנו עד כמה שאנחנו באמת משנים את צורת העולם שבו אנחנו קיימים.

זה כמו שאנחנו נגיד מחליפים ערוצים בטלוויזיה, מאחת לשתיים לשלוש לארבע וכך מתקדמים ומתקדמים עד שאנחנו מגיעים כל פעם למצבים יותר ויותר מחוברים, שהם כוללים את כולנו יחד ביתר התכללות, ביתר השלמה בינינו, עד שהבורא מתגלה בינינו ככוח שאוסף, כוח שמחבר, כוח שממלא וכך נגלה את מצבינו האמתי בגמר התיקון כדי לשמח אותו.

קריין: קטע מספר 35 בתוך המסמך של העבודה באמונה למעלה מהדעת. אומר הרב"ש:

"שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל, אז על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

זה מעניין, שכל פעם אפילו שאני הצלחתי לבקש מהבורא, ואני רואה שמצבי השתנה לטובה, התקרבתי לקבוצה, יחד עם קבוצה התחלתי יותר להבין ויותר להרגיש שאני נמצא בעולמו של הבורא.

אחר כך כל ההשגה הזאת, ההרגשה הזאת, ההבנה הזאת, היא הופכת להיות לדעת ואני לא מרגיש שקיבלתי את זה מהבורא, אני מרגיש שאני קיבלתי את זה מעצמי, שזה שלי. ושוב אני צריך להתאמץ לתאר שרק על ידי התפילה, הבקשה, קבלת העזרה מהבורא אני יכול לעלות לרוחניות. שאין לי כוחות רוחניים וכאילו אף פעם לא היו, כי זה נכנס כבר לדעת, לכן כל מי שמתקדם קדימה למעלה מהדעת בבקשה, בתפילה, יש לו יותר דעת, הוא נעשה יותר חכם, יותר בעל הרגשה, מתמצא בעולם שלו.

וזה מפני שלמעלה מהדעת הופך להיות לדעת ואז אנחנו דורשים למעלה מהדעת עוד יותר גבוה. וכך אנחנו עולים, מהדעת ללמעלה מהדעת, למעלה מהדעת הזה הופך להיות לדעת ואז אני דורש עוד יותר למעלה מהדעת וכך אני מתקדם. כל פעם לרכוש את תכונות הבורא על פני התכונות שלי.

ולכן העיקר שאסור לנו לשכוח, ואת זה בדרך כלל אנחנו שוכחים, זו התפילה. אם אנחנו לא מקבלים כוח מלמעלה אז אנחנו לא מתקדמים כי יש רק כוח עליון אחד שיכול למשוך אותנו. אז צריכים לבקש, לארגן בקשה. ממי, מאיפה? מהעשירייה. לאן? לבורא. בשביל מה? כדי להיות בתכונות כמוהו, בטבע שלו. וכך אנחנו כל הזמן צריכים לתאר לעצמנו יותר מדויק ועוד יותר מדויק, לתאר את המצב הבא. מה זה נקרא העולם הרצוי, המצב הרצוי. העולם הבא זה הצורה הבאה שלי עם הקבוצה ועם הבורא.

וכך כל פעם, עד כמה שהציור שלי שאני מצייר לעצמי יעמוד לפניי בצורה יותר ויותר ברורה ואני אדע שלזה אני צריך להגיע, לזה אני משתוקק, מתוך הרצונות שלי, לא מהמוח שלי אלא מהרצונות, היינו מהחסרונות, ואז מהחסרונות האלה אני רוצה את הצורה הבאה שהיא תקרא "תפילה", הרצונות האלה שאני מפעיל, שאני רוצה להגיע לצורה הבאה זה יהיה "העלאת מ"ן".

וכך אני אתקדם. אני כל הזמן אחייב בזה את הדרגה העליונה ממני, שזה נקרא הבורא, כל הזמן לשנות לי את המצב הנוכחי. אם אני מוכן אז הוא ישנה לי ואז אני כך עולה מדרגה לדרגה. רק על ידי תפילה, רק על ידי העלאת מ"ן, העלאת חסרון לאותו מצב העתידי שאני אליו רוצה להגיע. אם זה המצב העתידי שאני מתאר לעצמי הוא נכון ואם אני באמת משתוקק אליו, אז יש לי כלי והבורא לתוך הכלי הזה כבר מביא לי כוח ההשפעה ואז אני מגלה את המדרגה הבאה. וכך מתקדמים.

זאת אומרת כל פעם ופעם אנחנו צריכים להיות בשתי מדרגות, מדרגה נוכחית, אני קבוצה בורא, איפה אנחנו נמצאים סך הכל, והמדרגה הבאה, איפה אנחנו רוצים להיות. אנחנו הכוונה היא חברים יחד כלפיי הבורא. וכך קדימה.

שאלה: כשאני מבקש מהבורא שיחבר בינינו ומגיעה תחושה שהוא עשה את זה, אז זה אומר שאני עכשיו נמצא בדעת ואני צריך לבקש שוב על משהו גבוה יותר?

כן, וודאי שאם אני רואה עכשיו שאני נמצא כבר במה שאני ביקשתי, אז אני השגתי איזו מידת קשר בינינו, בין החברים, ועם הבורא, ואני צריך עכשיו לתאר לעצמי קשר עוד יותר הדוק בינינו, בין החברים ועם הבורא. וכך כל פעם אני מעלה את עצמי, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא". אחד. "ישראל" זה נקרא אדם שמשתוקק לבורא, ישר א-ל. "אורייתא" זה נקרא תורה, זה האור שמופיע בעשירייה כדי לחבר אותה כאחד. ו"הבורא" הוא למעלה מזה, כוח עליון, הטבע. כך אנחנו מגלים את עצמנו, שאת שלושת המרכיבים האלו אנחנו רוצים לחבר כאחד.

שאלה: ברגע כזה אתה פשוט מרגיש שזה כאילו מצב שלם, איך אם כך אפשר למצוא כאן עוד רצון רצוי גבוה יותר?

אם אתה מגיע לזה, וזה המצב הרוחני האמתי, הוא שלם, ואתה גם מרגיש את השלמות שלו בזה שמתגלה בו חסרון למצב עוד יותר עליון. המצב הרוחני, לא יכול להיות שהוא נמצא מורכב רק מהשגה, רק מתענוג, רק מהשפעה, גם לא יכול להיות שאין בו איזו תוספת, חסרון ממדרגה יותר עליונה. בוא נגיד כך, אתמול אכלתי מרק והרגשתי שאין בו קצת פלפל וקצת מלח, בשביל מה אני צריך את זה? אנחנו רואים שהחיות אוכלות אוכל כמו שהוא. אדם לא, אדם צריך להוסיף כל מיני תבלינים, כל מיני מרכיבים. בשבילו, באוכל פשוט אין בו טעם.

מאיפה זה נובע? וודאי שמרוחניות, כי אנחנו צריכים להיות מורכבים מהדרגה הקודמת שלנו, שאנחנו באים ממנה, וגם במקצת מהדרגה הבאה שלנו ואז אני מרגיש עכשיו שאני נמצא בשלמות, רק בצורה כזאת. החיסרון הקודם שנקרא רשימו, וחסרון מדרגה יותר עליונה שנקרא האור שמתקרב ומאיר, רק בצורה כזאת אני מרגיש את השלמות.

תראה איך אתה נמצא בחיים שלך בעולם הזה, אם אתה נמצא רק במצב הטוב זה נעלם כטעם, כתענוג. אתה צריך משהו שיאיר לך מלמעלה, קדימה, שיש עוד קצת. וגם מאיפה באת, כי זה נותן לך פרספקטיבה איך הלכת, איך השגת, מאחור. שתהיה תוספת מהאור, מקדימה, ותוספת מהכלי מאחורה, איך הגעת, והשגת והיית.

אתה יכול לשמוע אנשים מסכנים שעברו הרבה ימים קשים בחייהם איך הם מדברים על זה, "אנחנו סבלנו, עבדנו קשה", בשביל מה הם עושים את זה עכשיו, בשביל מה הם מדברים על זה? כי זה נותן טעם במצב הנוכחי. זאת אומרת, המדרגה הרוחנית היא לא רק מדרגה רוחנית, היא נכללת מכל יתר המדרגות. והמצב הרוחני, הוא כולל בתוכו את כל ההתפתחות של הכלי הגדול, ואז יוצא שאנחנו חייבים אותו, את כולו, ושלא יאבד משם שום דבר, שום דבר לא נעלם.

וכשמתחברים בצורה נכונה כל הפיקסלים האלה, אז אנחנו מגיעים לתמונה שלמה, והתמונה השלמה הזאת היא כוללת את כל ההבחנות בין הצורות הקטנות, כמו שאתם רואים עכשיו את עצמכם על המסך, אחד ועוד אחד ועוד אחד, ריבועים כאלה קטנים, ובכל אחד מהם מופיע חבר. ואחר כך זה מתחבר יחד לחבר אחד וזה ייקרא בורא, זה יקרא בורא. ויחד עם זה אני לא מאבד את כל הפיקסלים האלה וזה נותן לי את עוצמת התמונה, עוצמת ההשגה. כל ההשגה היא כוללת את הדבר המושלם, שאני יודע את כל התמונה ומכיר ומשיג את הכל בכללות, וגם עד כמה שכל דבר ודבר שקשור ליתר הדברים הוא צריך להיות גם בצורה אינטגרלית ובצורה דיסקרטית, בדידה, ככה זה צריך להיות. ומזה מגיעה לנו שלמות ההשגה.

לכן כשאנחנו מדברים על המצבים אנחנו צריכים לדבר לפחות על שני מצבים, המצב הנוכחי ומהו המצב הבא שאליו אנחנו מתפללים, רוצים להגיע. זה צריך להיות לפנינו בצורה ברורה, כי חסרה לנו תפילה, זה מה שאומר לנו כאן רב"ש, שהכל מושג בכוח התפילה, אבל איפה התפילה? היא צריכה להיות מורכבת מחסרון שהיה לי בעבר, איך השגתי את ההווה, ובטחון שאני הולך להשיג את העתיד, את כל זה אנחנו צריכים לבנות וכל הזמן לחיות בזה. כל הזמן לחיות בזה. וכמה שזוכרים את העבר, מבינים את ההווה ומשתוקקים לעתיד, מזה יש לנו התרוממות, התפעלות, בטחון. ואנחנו נמצאים ממש לפני העבודה בפועל בדברים האלה.

להבין שהעולם הזה והעולם הבא אלה שני מצבים. מצב שאני מרגיש ברצון הנוכחי זה נקרא העולם הזה ומצב שאני רוצה להרגיש ברצון שלי המשופר, המתוקן, זה נקרא עולם הבא, כי הכול מושג רק ברצון.

שאלה: איך אנחנו מרגישים שאנחנו פנויים עכשיו להתפלל?

צריכים להבין, אנחנו תמיד מוכנים להתפלל. מצד הבורא אין שום הגבלה, הוא נתן לנו את כל התנאים הכי טובים. אנחנו לא צריכים לשנות שום דבר, אלא במצב שאנחנו נמצאים עכשיו, אנחנו צריכים לשנות רק נתון אחד, את הקשר בינינו, ממה שיש עכשיו ליותר חזק, ליותר הדוק, ואז בו אנחנו נגלה את הצעד הבא, השלב הבא, הפריים הבא שלנו. וגם יכול להיות שהצעד הבא הזה יהיה שאנחנו נתחבר בינינו יותר חזק, יותר לבבי, על ידי מוח, על ידי לב, באופן שאנחנו נרכיב את עצמנו יותר הדוק, בזה אנחנו כבר נרגיש את הכוח המשותף בינינו, שעושה את הקשר הזה בינינו, שזה ייקרא בורא.

לכן אנחנו נקרא לכוח הזה שהוא יתגלה ככוח עצמאי, כתוצאה מהמאמצים שלנו, שאנחנו עושים אותו, אנחנו נקרא לו בורא כי הוא בורא בנו, בורא לנו את העולם החדש, הרגשה חדשה. אנחנו צריכים לראות שזה נקרא "כאן" ו"עכשיו" ואין "עולם הבא", אלא איך שאנחנו נראה אותו. בתפיסת המציאות גם למדנו את זה. לכן רק מאמץ להתקשר בינינו ללב אחד לעזרה הדדית.

אין לי כל כך מילים כאן, כי קשה לבטא זאת במילים אבל אתם כבר מתקרבים לכך שזה יהיה מובן לכם מתוך המצבים שלכם.

שאלה: אתה אומר הרבה פעמים שעלינו לתאר בעצמנו משהו, איך אפשר לתאר לעצמנו את המדרגה הבאה הזאת?

איך אנחנו יכולים לתאר את המדרגה הבאה? מתוך הכלי, אנחנו כלים, אנחנו לא אור. אם אנחנו נכין את הכלי שלנו בצורה יותר נכונה אז האור יתגלה בו יותר, כי האור נמצא במנוחה מוחלטת סביבנו, אין לנו שום בעיה עם האור, הוא לא נמצא באיזו הגבלה, יש רק עניין של השתוות בין אור לכלי, האור מתגלה בתוך הכלי בהתאם לכמה התכונות של הכלי דומות לאור.

כשאנחנו נתקשר בינינו בצורה כזאת שהקשר בינינו יהיה דומה לאור, זאת אומרת שיהיה קשר הדדי בין החברים, בהשפעה הדדית, בהתקרבות הדדית, ברצון כזה שאנחנו לא רוצים להרגיש את הגופים שלנו, לא פרצופים לא גופים לא כלום, אלא אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו רצון אחד כלפי הבורא.

ככל שאני מרגיש שהרצון הזה לא שייך לי אלא שייך לעשירייה, בהתאם לזה אנחנו בונים את הכלי הרוחני, עשר ספירות, שבו מתגלה הבורא, לזה אנחנו צריכים להגיע, לתאר לעצמנו כמה שיותר, לדבר על זה בינינו.

תלמיד: אבל זה בעצם המאמץ שלנו כאן היגיעה שלנו בכיוון העשירייה.

זה בסך הכל המאמץ שלנו כדי להיות כאיש אחד בלב אחד, ואז נגלה את הבורא בתוכנו וזה כבר השגת העולם העליון, לזה סך הכול צריכים להגיע.

שאלה: אם אני רואה שבעשירייה יש חבר שמתרחק ואני מתפלל עליו כל יום ובכל זאת החבר לא משתלב בצורה יציבה בעשירייה, זה בגלל שאני לא מתפלל נכון או שזה עניין של איזה חולשה מצדו?

זה מפני שאתם לא מתפללים יחד כולם על אותו חבר, התפילה האחת שלך היא לא מספיקה, לא. אתם צריכים להתפלל כולם, כל העשירייה להתפלל עבורו. תדבר עם יתר החברים ותשכנע אותם שבאמת אתם צריכים להתפלל יחד על אותו החבר. ואז אתם תגלו שיכול להיות שהבורא בכוונה מעורר בכם יחס כזה לחבר מסוים, לא כדי רק לקדם אותו לתוך העשירייה אלא גם לחבר אתכם יותר, שזאת יכולה להיות הסיבה האמיתית לכך שאתם רואים שאיזה חבר עוזב את העשירייה ומתרחק ממנה.

שאלה: איך מצורה מושלמת ומורחבת יוצאת צורה חלקית ואגואיסטית?

הבורא בעצמו כל פעם מחדש מה שנקרא, "מחדש בכל יום מעשה בראשית", בכל רגע ורגע מאיר האור על הרצון לקבל שברא והרצון לקבל נעשה מזה יותר גדול, יותר גדול, ומתגלה בנו כיותר גדול, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כך זה קורה.

ולכן איך אנחנו גדלים? קודם כל על ידי רצון לקבל שהוא כל פעם מתגלה כיותר גדול, לא חשוב כמה אתמול הייתי כבר בהבנה, בהשגה, בהתפעלות מרוחניות, היום אני שוב נמצא כאילו שלא השגתי שום דבר אתמול, זאת ההתקדמות. לתת לך שטח פתוח, כאילו לא השגת כלום, זה הבורא מכין לך למדרגה הבאה.

שאלה: אתה ממשיך ומזכיר את זה שעלינו לתאר לעצמנו את העולם הבא, האם הדמיון הוא כלי מועיל שאפשר להשתמש בו באמונה למעלה מהדעת? ואם כן, איך אפשר להשתמש בדמיון שלנו נכון?

הדמיון שלנו הוא לא כל כך דמיון, אנחנו נמצאים קודם כל במערכת מאוד מאוד מעשית, מדויקת שהיא מתגלה לנו כאותו מחשב שבו אנחנו קיימים. אפשר להגיד שאנחנו נמצאים ממש בתוך אותה תוכנה כמו במחשב וכל פעם הבורא מגלה עוד קצת ועוד קצת מהזיכרון של המחשב ולכן אנחנו כל פעם יותר ויותר מרגישים את הרצון לקבל שהוא ברא ועכשיו הוא מגלה אותו יותר ויותר. הוא מגלה אותו גם בכמות וגם באיכות, זאת אומרת הוא מגלה אותו זיכרון, רצון לקבל, בכל אחד מאיתנו ובעשירייה וגם בעולם שסביבנו אנחנו מגלים מיום ליום שיש לנו יותר ויותר קשר לכל האנשים.

תיראו איך אנחנו פתאום מגלים את העולם שהוא קיים משמונה מיליארד איש, מה פתאום זה ככה? זה בגלל שאנחנו צריכים לגלות את הזיכרון הזה שיש במחשב, את הנתון, את המצב הזה במלואו כדי שתהיה לנו עבודה בחיבור בין כל החלקים בצורה קרובה ככל האפשר לאור וכך אנחנו מתקדמים.

אז מיום ליום לראות את עצמנו כנמצאים בעולם חדש, במצב חדש ובעבודה חדשה, לחבר את כל הרצונות שלנו בעשיריות עד כדי כך שיהיו דומות ככל האפשר לצורת הבורא, כל עשירייה ועשירייה לא פחות ולא יותר. זה מה שרצוי. ואז אנחנו מגיעים למצב שיש בינינו כבר כאלו עשיריות שהן מאוד קרובות לגילוי בורא בהן. וכך אנחנו נתקדם בצורה של עשירייה, עשירייה, עשירייה ככה בעשיריות בדידות עד שנחבר את כל העשיריות האלה יחד וזה יקרא "גמר התיקון".

זה לא שכל האנושות צריכה להיות כך, אלא אלו אנשים שמתעוררים הם צריכים להרכיב את המצב הזה. העשיריות שאנחנו מרכיבים הן ייקראו "ראש הפרצוף הכללי של הנשמה הכללית", ו"גוף הפרצוף הכללי", הוא יצטרך להצטרף אלינו על ידי העבודה שלנו. הוא לא יודע מה קורה לו, במקצת הוא צריך לדעת מה הולך בכללות, אבל לא נדרש ממנו יותר מרצון לחיות בחיים גשמיים יותר טובים, ואנחנו כבר נספק לו את כל יתר התכונות הרוחניות והמילויים.

שאלה: האם עלינו לראות את החברים כבר כמתוקנים ומאוחדים בחיסרון של העשירייה?

כן, רצוי לכל אחד מאיתנו לראות את כל יתר החברים כמתוקנים או לפחות הרבה יותר מתוקנים ממני, ושאני בהתקשרות אליהם, בהתחברות אליהם, שם אני מוצא את התיקון שלי.

שאלה: כשאני מנסה לתאר לעצמי את אחדות העשירייה אני רואה בבירור שיש אותי, אני מסתיים איפשהו בתוך התחושות שלי, ומתחיל איזה מרחב שבו אני לא מסוגל לחוות כפי שאני חווה במרחב האישי שלי. מהי אותה מחיצה ברגש ואיך מתעלים מעליה?

את זה יש לכל אחד, כי יש "אני" ובכל זאת ה"אני" הזה נשאר אני ויש קבוצה או חברים או כל הכלי העולמי או בכלל כל העולם או כל המציאות, אבל אני צריך להבין שכל המציאות הזאת מחוצה ל"אני" זה הבורא. ועד כמה שאני מתחבר עם המציאות הזאת בצורת הכלי, אני בעצם נכנס לשטח של הבורא ובו אני רוצה לקבוע את המקום שלי, את הדיור שלי וכך לחיות.

לכן עד כמה שאני אתאר לעצמי שאני זה אני, זה האגו שלי אבל מחוצה לי זה הכלי הרוחני שלי, זה חברים וזה כל העולם וזה כל המציאות, זה הכלי שלי, ועד כמה שאני בכל זאת מתקרב אליו, רוצה כל הזמן לחשוב עליו, רוצה להתחבר עימו, לפי זה אני מתקרב לנשמה שלי.

הנקודה שלי, הנקודה האגואיסטית הזאת היא נשארת כמו שהיא, אבל מה שמחוצה לי וכל מה שאני יכול לתאר לעצמי מחוצה לי לפי תפיסת המציאות, את הכול אני מתאר בתוך הרצון האגואיסטי שלי שאותו אני צריך להפוך לעל מנת להשפיע. ואז אני רוכש את "העולם הבא" הזה, את העולם הרוחני שלי.

שאלה: אני רוצה להתפלל על החיבור ואני מתאר לעצמי שבחיבור אנחנו צריכים להרגיש בתוכנו זה את זה כך שמה חסר לנו, כל אחד מאיתנו יודע ומרגיש בתוכו. תיאור שכזה שיש בי, הוא תיאור נכון, ומה שאני מתאר ומתפלל אליו מגיע אחרי זה מהבורא?

לא, אתה צריך לאסוף את כל החברים ולסכם איתם שאתה יחד איתם מארגן תפילה, שאתם יחד מבקשים מהבורא. רק בצורה כזאת אתם תצליחו. אף אחד לא יצליח לבד.

שאלה: הרצון לקבל שלי בא מהדעת, מה קורה כשבן אדם עולה למעלה מהדעת, הרצון נמצא שם לקבל עוד?

אני אמרתי בתחילת השיעור שאם אנחנו עולים למדרגה למעלה מהדעת, המדרגה הזאת אחרי זה כבר הופכת להיות לדעת ואני צריך לעלות למדרגה עוד יותר עליונה. אז נדבר על זה. זה עוד מוקדם, קודם תעלה למדרגה הראשונה למעלה מהדעת, אחר כך נדבר על זה.

שאלה: למה אני לא רואה את החברים בשיעור הבוקר? זה כיוון שאני לא אוהב אותם מספיק? האם יש לי בכלל זכות בצורה ישירה לדרוש מהם, כי למעשה הם כבר נמצאים פה ואני לא מתוקן ולא רואה אותם, או העשירייה לא מתוקנת?

אתה חייב לתאר לעצמך שאתה נמצא יחד איתם בעיניי הבורא. ואם אתה לא מתאר את עצמכם יחד כולם כלפי הבורא, אז אתה והבורא לא מקושרים. הקבוצה היא מודם, זה מקום החיבור בין כולכם לבורא. אז תנסו להפעיל את המודם הזה, את מקום הקשר.

שאלה: לגבי אותם סימני המצב העתידי. כי את המצב העתידי אי אפשר להבין בהווה, הוא יתברר רק כשהוא יבוא. איזה סימנים יש לנו של אותו מצב, כי חוץ מהיצר הרע שכל הזמן דוחף אותנו מאחור, אני לא מכיר אף סימן אחר.

המצב הבא יכול להיות מושג רק לפי הכלי, עד כמה שאנחנו מחוברים בינינו יותר, זה בעצם המצב הבא שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו. ככה זה. רק לפי הכלי. ותראו מה שאנחנו מדברים ב"תלמוד עשר הספירות", בחכמת הקבלה, אנחנו מדברים רק על הכלים. רצון לקבל אגואיסטי, עליו מסך, אבל קודם צמצום כדי לא לעבוד עם על מנת לקבל, אחר כך מסך, לעבוד על על מנת להשפיע, לייצר מזה אור חוזר כלפי העשירייה וכלפי המאציל, ואז אתה נמצא איתם בקשר. זה המצב הרוחני שאליו צריכים להגיע.

שאלה: הרשימות והעביות דעליון, הם אותו דבר או שיש הבדל כלשהו?

נגיד שאין שום הבדל. אני לא יודע בשביל מה אתה שואל על זה, אנחנו מדברים על המצב הנוכחי. נגיד שזה אותו דבר.

שאלה: ממה מורכבת תפילה שמתקבלת?

מהמצב הנוכחי ומהמצב הבא שאני רוצה אליו להגיע. מהפער ביניהם שנקרא מ"ן, מי נוקבין, שאני רוצה לעלות מהמלכות לבינה, מהמצב הזה למצב הבא, מזה מורכבת התפילה.

שאלה: מהי ההרגשה של הקשר הבא בינינו שהוא יותר חזק, מה אני צריך לדמיין?

שאנחנו רוצים מטרה אחת ומתארים אותה כמה שיותר מדויק לפי המצבים שלנו. ואז עד כמה שאנחנו מתארים את הבורא יחד כולנו שנמצא בינינו כתוצאה של החיבור שלנו, שאנחנו בונים אותו, אנחנו עושים אותו, אז לפי זה יוצא שהתקשרות לבורא, חיפוש שלו, שאנחנו מחפשים אותו, זה מאחד אותנו ובונה אותנו. כי אין בורא ללא נברא, כשאנחנו מסתדרים בינינו, מתחברים בינינו, אז אנחנו יכולים לייצר את דמות הבורא, וכך נתחבר.

שאלה: מ"ן ותפילה הם פנייה לבורא. האם נכון לחשוב שתפילה זאת פנייה כפי שהיא שנתפסת על ידי הרוב והמ"ן זה מושג קבלי?

מ"ן או תפילה זה אותו דבר, וזה רק חיסרון למדרגה הבאה, למדרגת החיבור ומדרגת הקשר עם הבורא. זה מה שאנחנו לומדים וזה מה שיש. כל יתר התפילות שיש לך בכל מיני דתות, אמונות וכן הלאה, אנחנו לא שייכים לזה. אם אתה רוצה ללמוד את חכמת הקבלה אתה צריך להבין את ההגדרות שישנן בחכמת הקבלה.

שאלה: המקובלים מסבירים שאנחנו צריכים להסכים עם המצב שנמצא כעת, עד כדי כך שאני ממש מוכן להישאר בו לנצחיות. איך לצד זה לתאר לעצמנו את המצב הבא?

זאת לא בעיה, אין בזה שום סתירה שאני מוכן גם במצב הזה להישאר לעולם ועד אם זה רצון הבורא, ויחד עם זה אני רוצה להתקרב אליו ולהיות דבוק בו במדרגות יותר ויותר גבוהות, זאת אומרת על פני רצונות אגואיסטיים יותר ויותר גרועים. זה לא חשוב, אלא איפה שהבורא רוצה שאני אהיה, שם אני אהיה.

שאלה: מה אנחנו הולכים לחוות במצב החדש הזה שציינת?

במצב החדש אנחנו רוצים לגלות את העולם החדש, שהוא נמצא ברצון להשפיע ולא ברצון לקבל. ושם אנחנו נגלה ששולט כוח השפעה ככוח עליון ואנחנו נרגיש אותו, נבין אותו ונגלה אותו, זה העולם הבא. ואז כל הטבע, כל המציאות, אנחנו נראה עד כמה זה מנוהל על ידי הכוח האחד הזה, ואנחנו נגלה אותו, נהיה עימו בקשר.

שאלה: האם בלי קשר למה שמתגלה בי אישית במשך היום, ההצלחה וקצב מעבר המצבים האלה יהיו תלויים בכך שאני פונה לאותה תפילה שבנינו נניח אחרי השיעור עם העשירייה, ולא לפי מה שאני רוצה לפנות מתוך כאב?

אם אתם יכולים להרכיב תפילה לבורא מכל העשירייה זה ודאי משפיע. גם תפילת יחיד שהוא מבקש משפיעה אבל בצורה פחותה. תנסה בעולם שלנו לשלוח מיליון מכתבים לאיזה משרד ממשלתי, או שאתה לבד שולח איזה מכתב, יש הבדל? ככה זה גם בעולם הרוחני, הרבה יותר, כי כשכולם עושים את זה, זה משפיע על בטוח.

שאלה: האם עבודתנו כעשירייה היא לבנות את העתיד?

ודאי שאנחנו בונים את העתיד. ואם אנחנו לא יכולים לתאר את העתיד אז אנחנו לא יכולים להיכנס בו, כי אין לנו כלי. אנחנו צריכים לבנות, זה נקרא שיש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, שיש לנו כלי, ואז אנחנו מקבלים את התלבשות הבורא בתוך הכלי ואז זה בא למימוש. אבל אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את המצב העתידי. זה נקרא "אתם עשיתם אותי", אנחנו מביאים קודם כל את הכלי שיהיה כלי מוקדם לאור.

מלמעלה למטה בהשתלשלות, האור מוקדם לכלי ובונה את הכלים, ומלמטה למעלה כשאנחנו עולים אז כל פעם הכלי מוקדם לאור, אנחנו בונים את המצב, את המקום לגילוי הבורא. וכל פעם כשהמקום הזה מתאים לגילוי שלו הוא מתגלה, עשינו עוד כלי חדש שוב מתגלה, עוד כלי חדש שוב מתגלה.

שאלה: המצב הנוכחי, זו הרגשה שלי של המצב שלי בעשירייה, או שזו הרגשה שלי את מצב העשירייה כולה?

הרגשת העשירייה כולה. אם אתה מרגיש רק את מצבך זה אגואיזם נקי שלך, טהור.

שאלה: אנחנו מדברים על איזה מצב של העשירייה כשהיא מחוברת. ועכשיו אפשר לעקוב בברור אחרי שני מצבים, בדרך כלל זה מתגלה באיזו צורה מעשית, למשל בסדנה. אצלנו מופיע המצב הראשון במצב שבו החברים רוצים להשלים זה את זה, להמשיך זה את זה, יש מעברים חלקים מחבר לחבר ונולדת הרגשה של משהו משותף. וקורה לפעמים שכל אחד בעצמו מביע את דעתו ואין קשר בין הדעות האלה. איזה מבין המצבים האלה עדיף, או שאולי צריך משהו אחר?

תקראו את מאמרי רב"ש. תקראו את מאמרי רב"ש ואתם תגלו את הכול, אני אפילו לא רוצה לברר את השאלה שלך מכיוון שזה לחלוטין לא נכון מה שקורה אצלכם, לפי מה שאני שומע. תקראו את מאמרי רב"ש הרבה מאוד פעמים ולאחר מכן תראו איך זה צריך להיות ממומש ביניכם. רק לפי זה שתקראו את מאמרי רב"ש ולפי זה תממשו את זה.

שאלה: נניח שיש מספר עשיריות, נגיד בפתח תקווה אצלכם יש עשיריות חזקות ויש עשיריות פחות חזקות, איך לעזור לעשיריות החזקות פחות, איך עשיריות חזקות יכולות לסייע לעשיריות חלשות?

לעזור מעשיריות חזקות לעשיריות חלשות אפשר על ידי דוגמה, על ידי זה שאתם מתקרבים ומדברים ביניכם, משתתפים ביניכם, שתי עשיריות, שלוש עשיריות, יחד לאיזה פעולות. זה על ידי חיבור, על ידי החיבור, ותדברו ביניכם מה אתם יכולים לעשות.

תלמיד: האם לדעתך יש צורך לערבב עשיריות אם הן חזקות?

לא, חס ושלום, שום דבר. איפה זה כתוב שאתה כך שואל, מה פתאום את מה שבא לכם לראש אתם עושים? איזו שטות לערבב עשיריות, לא לערבב עשיריות, לא.

שאלה: איך להיות תמיד בחיפוש אחרי המצב העתידי ולא להסתפק במצב שיש כעת?

אני צריך תמיד להסתכל על האחרים. להשתדל לראות אותם בדרגה יותר גבוהה. אם אני לומד, קורא, נמצא בשיעורים, אני רואה עד כמה האחרים גם שואלים שאלות, מתקדמים, יש להם רצון, אני נכלל מהחיסרון שלהם ואז יש לי בעיה, אני נמצא בקנאה, בחוסר כבוד עצמי, וכן הלאה, וזה מקדם אותי.

רק אם אני נמצא בין החברים, ושומע, ומרגיש אותם, אז אני מקבל הרבה חסרונות מהם וכך מתקדם איתם יחד.

שאלה: האם מספיקה לנו תפילה אחת ביום בעשירייה או שאחרי כל פגישה אנחנו צריכים להרכיב תפילה חדשה, עד כמה דחוף צריכים לחדש את התפילה?

כשאתם חושבים שצריכים. אבל בתנאי שאתם לא עוזבים את התפילה הקודמת, ואם כן אז מחליפים אותה לתפילה הבאה.

שאלה: איך לייצב את החיסרון של העשירייה עם החיסרון של העליון?

זאת באמת שאלה, כתוב "תעשה רצונך כרצונו"¹. אתם צריכים לדבר בעשירייה איך אתם מחברים את כל החסרונות שלכם לחיסרון אחד בעצם, ואיך אתם פונים עם החיסרון הזה לבורא, זה נקרא "תפילה".

תפילה זה נקרא "תפילת רבים". עשרה שמתחברים יחד ופונים לבורא עם החיסרון שלהם, בטוח שזה מה שהם רוצים, ועם זה הם פונים ויש להם ביטחון שהבורא כן יענה להם, אם הם יפנו בצורה נכונה, יחד.

אנחנו צריכים להבין שיש כאן שסתום בין המדרגות, בין המדרגה התחתונה למדרגה העליונה. ברגע שהחיסרון שלנו נכון אז הוא פותח את המדרגה העליונה ומשם עלינו מגיע האור. ואם לא מצליחים לפתוח, סימן שהשאלה שלנו, החיסרון שלנו לא נכון, ואנחנו צריכים לבדוק אותו, לדייק, עד שנגיע למצב, כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו" ואז הוא יעשה את זה.

שאלה: את הציור הרוחני שאדם צריך לצייר לעצמו של מצב הבא, הוא בונה עם העשירייה יחד בהתכללות. אבל מה קורה כאשר אדם לבד, הוא לא יכול לבנות?

כאשר אדם לבד אין לו מה לעשות.

תלמיד: כשאדם לבד כבר אין לו כלום, הוא מנותק.

אין לו כלום וגם לא יהיה לו כלום. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא"², או שאתה מתחבר לחברה או שאתה מת.

שאלה: נגיד שאנחנו עשינו החלטה ובנינו תפילת רבים בעשירייה, ובמהלך היום כל אחד בעבודה וחושב על התפילה הזאת, האם זו תפילת רבים?

כן. כשאתם מתחייבים במשך היום לחשוב על אותה התפילה שאתם החלטתם, נגיד אחרי שיעור בוקר, זאת תפילת רבים. זה מה שאני ממליץ לעשות וזה יעבוד.

שאלה: בשמעתי כתוב שאנחנו יכולים להגדיל באמצעות המחשבה את הרצון, אבל גם כתוב שאנחנו יכולים לצרף רצונות. איך נכון לעבוד עם הרצונות כדי להגדיל אותם בעשירייה על מנת שנוכל להגדיל את הרצון המשותף?

אתם יכולים כל הזמן בהחלטה שלכם יחד, בעשירייה, לשנות את הרצונות, ולהגדיל אותם יותר ויותר, לדייק בהם יותר ויותר, זה הכול תלוי בכם. תעבדו ברצונות שלכם כך שהם יהיו יחד מכוונים לבורא.

שאלה: אם אנחנו כולנו רצון לקבל, ואנחנו בונים איזה רצון, והבורא הוא רצון להשפיע. נשמע שאף פעם לא יכול להתחבר ביחד. איך אנחנו בונים חיסרון שמתחבר לעליון?

אם אתם רוצים להגיע לחיבור ביניכם אז כבר אתם נמצאים ברצון להשפיע, למעלה מהאגו. כי חיבור לא יכול להיות בתוך האגו רק למעלה מהאגו. אז קודם כל לבנות חיבור ביניכם עד כמה שאפשר כשאתם יחד, ואז מהרצון להשפיע יחד, אתם תוכלו לפנות לבורא ואז הוא ישפיע על הרצון המשותף שלכם. זו המכניקה, זו הטכניקה.

שאלה: הדימוי של שסתום הוא דימוי שמאוד עוזר לי. מה זה חיסרון נכון שעובר את השסתום?

זה פותח את השסתום. חיסרון נכון לרוחניות פותח את השסתום והאור נכנס לתוך הפרצוף, שזה נקרא "עשירייה", דרך השסתום הפתוח.

שאלה: מהו המנגנון מאחורי המושג של להשפיע זה על זה, באמצעות דוגמאות. איך זה עובד בפתיחת השסתומים בין המדרגות?

אם אני דואג לחיבור עם החברים, ומתוך החיבור עם החברים אני מתחיל להבין מה זה חיבור עם הבורא. כי גם חיבור עם החברים, הוא במקצת כבר ברצון להשפיע, שאני רוצה להתחבר איתם, אני רוצה להכניע את עצמי כלפיהם, אני מבין שרק יחד אנחנו יכולים להשיג את המטרה.

אז לאט לאט על ידי מאמצים כאלו, שאני רוצה להתחבר בינינו, שאני רוצה להכניע את עצמי כדי להיות מחובר איתם יחד, אנחנו רוצים בכל זאת להגיע למטרה אחת, כי אחרת לא מגיעים.

כל הנטיות האלה, כל הפעולות האלו, הן כבר פעולות דלהשפיע. אומנם, הן עדיין מתבצעות ברצון לקבל שלי, אבל על ידי זה אני בכל זאת מושך את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף. והאור המקיף הזה, הוא יותר ויותר ויותר נותן לי הרגשה והבנה שאני מתקרב לעל מנת להשפיע. ואז אני יכול מתוך זה לתאר, אז מה זה להשפיע? ואז אני מתאר את זה בתפילה שלי, בפנייה שלי. ויוצא לי שדרך הקבוצה, שאני איתם רציתי להתחבר, רציתי להכניע את עצמי כדי להיות מחובר, רציתי לתאר לעצמנו מטרה אחת משותפת, כל הדברים האלה, אני, דרך הקבוצה, דרך כל הפעולות הללו, אני מגיע לבורא.

אני יכול לתאר אותו, אני יכול לפנות אליו וכך גם החברים שלי שנמצאים איתי בקבוצה. ואז יוצא, שכל הפעולות הפרטיות מתחברות לפעולה אחת, ובזה אנחנו שוברים את המחיצה, את המחסום, שיש בין ההרגשה האגואיסטית שלי לבין ההרגשה האלטרואיסטית של הרוחניות וכבר האור מגיע וממלא אותנו ואנחנו מקבלים מזה רצון להשפיע אמיתי. לא שהיינו יכולים לתאר אותו קודם, אלא רצון להשפיע אמיתי שאני מתעלה מעלי כבר. וזה נקרא שהשגתי אמונה למעלה מהדעת, השגתי את תכונת הבינה למעלה מתכונת המלכות.

תלמיד: האם התחתון יכול לתת לעליון דוגמה, האם זה מותר, האם יש כזו דוגמה או מקרים לדברים כאלה?

התחתון שמתפלל, אם התפילה שלו נכונה, העליון פועל לפי התפילה של התחתון. לפי המ"ן של התחתון העליון נותן מ"ד.

שאלה: האם אנחנו בעשירייה צריכים שיהיה לנו תיאור זהה של המצב העתידי ואז המצב הזה יתלבש בנו?

עד כמה שאתם יכולים בינכם לסכם, אבל בקצרה, אתם צריכים על זה לדבר. שלא יהיה שאחד חושב על איזה דברים הזויים כאלו ואחרים כאלו. אם אנחנו לומדים את בעל הסולם ורב"ש, אם אנחנו נמצאים בשיעורים שלנו, במשך הזמן אנחנו מגיעים לזה שיש לנו לב אחד וראש אחד.

---

1. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב', ד')↩

2. "או חברותא או מיתותא" (מסכת תענית ס"ג)↩