שיעור בוקר 19.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 394, דף שצ"ד, אור פנימי, אותיות ד'-ה'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 394, דף שצ"ד, אות ד', דברי האר"י.

אות ד'

"ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו. ותחלה הוציא אורות מע"ב הכולל הפנימי, שהוא השערות של הכתר, המקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים, כנודע. ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל הנקרא נקודים, שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."

פירוש אור פנימי לאות ד'

"השערות של הכתר מקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים: כבר נתבאר לעיל דף שצ"ב ד"ה והנה הגם. שהשערות נחלקים לב' בחינות: ראש, וגוף. שעד האזנים שהוא בינה נחשב לבחינת ראש, משום שמקום הזווג היה בנקבי העינים, שהם חכמה דראש, וע"כ נתפשטו האורות משם ולמטה אל האזן חוטם פה, לבחינת התלבשות, המכונה גוף. וכבר ידעת שההפרש מראש לגוף הוא רב מאד. וז"ש שהשערות נמשכים עד האזנים. כי עד שם נחשב לבחינת ראש, אבל מאזנים ולמטה כבר נחשב לבחינת גוף, כמ"ש והולך.

שערות הזקן הנמשכים מן ס"ג הכולל הנקרא נקודים. וצריך שתדע שאלו האח"פ שיצאו מבחינת ראש לבחי' גוף כנ"ל, המה נקראים תמיד בשם ס"ג הכולל. והטעם הוא כמ"ש הרב לקמן. שכל הס"ג הזה דא"ק שאנו עוסקים בו נחשב כולו לבחינת ע"ב, חוץ מנקודות שבו, שהם חציו התחתון שמכונה לקמן בשם ישסו"ת, הוא לבדו נחשב לס"ג. שהוא לבדו יצא דרך נקבי עינים, לבחינת אח"פ דגוף, וישסו"ת הזה, הוא הנקרא בכל מקום ס"ג הכולל, והוא הראש של ע"ס הנקודים. כמ"ש לפנינו באורך.

ונתבאר לעיל. אשר תחלת הזווג שבנקבי עינים, שהוציא האח"פ לבחי' גוף, הוא נעשה בראש הס"ג גופיה, אלא בסוד השערות: ששערות ראש עד האזנים נבחנים לבחינת ממטה למעלה שהוא ראש, ולפיכך, הוא נבחן עוד לבחינת ע"ב, כי עדיין לא ניכר בו שום שינוי מחמת עלית ה"ת לנקבי עינים, אבל מנקבי עינים ולמטה, שהם שערות הדיקנא, כבר נחשבים לבחינת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לבחינת גוף, לכן האח"פ דשערות שמכונים בשם שערות דיקנא, הם לבדם נחשבים לס"ג הכולל, שהוא בחינת הנקודים. ועוד יתבאר כל זה לקמן בהרחבה, כי שם מקומם.

וזה אמרו ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל, הנקרא נקודים. כלומר, שמבחינת האזנים ולמטה נמשכו שערות הזקן בבחינת ס"ג הכולל שנקרא נקודים, אבל אותם שערות שיוצאים מנקבי העינים, כלומר ממלכות שבחכמה ממטה למעלה, המה נחשבים עוד לע"ב, ואינם ענפי הס"ג הכולל, כנ"ל. באופן ששערות ראש הם ענפים הנמשכים מע"ב, ושערות דיקנא הם ענפים הנמשכים מס"ג הכולל. וזכור זה.

כללות ג' מוחין שבו. כלומר ג' ספירות הראשונות כח"ב של הנקודים, המה נעשים מן שערות הזקן הללו. ולא מעצמו, רק מן הכללות שבהם המקובץ בתיקון הד' דשערות הזקן, הנקרא שבולת הזקן. כמ"ש כל זה בהרחבה לקמן. וזה אמרו שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."

מה אתם חושבים? איך ההתרשמות? אין כאן שום דבר חדש כל כך, רק לא מובן מה זה שייך לנו.

אנחנו מדברים על פרצוף אדם קדמון שבתוכו נולד עכשיו עולם חדש שנקרא "עולם הנקודים". עולם הנקודים הוא מאוד חשוב לנו, כי דרכו אנחנו לומדים שנולדה מערכת שהיא כבר באמת מנהלת אותנו, מכוונת אותנו. זו מערכת שנקראת "שערות רישא ושערות דיקנא דפרצוף ס"ג", וממנה אנחנו כבר ניזונים גם בהנהגה, בהשגחה, וגם בקבלת האורות, וכל מה שיקרה לנו תלוי במערכת הזאת.

קריין: אות ה' בדברי האר"י.

אות ה'

"ונמשכין תחלה סוד הטעמים דס"ג, שהיא אח"פ עד טבורו. ואח"כ לא הוציא שאר בחינות לחוץ, יען כי הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן כנ"ל, כדרך אורות ע"ב הכולל, שלא נתגלה ממנו רק השערות הנמשכים מע"ב של ע"ב הכולל, ושאר חלקם טמיר תוך ס"ג הכולל."

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ונמשכים תחלה סוד טעמים דס"ג שהוא אח"פ עד טבורו: כלומר כי תחלה מטרם שיצאו עוד ענפי הס"ג הכולל לחוץ, דהיינו שערות ראש ודיקנא, יצאו הטעמים דס"ג, שהם קומת אח"פ עד טבורו, שהם בחינת אור ישר ורחמים, כמ"ש באורך לעיל דף ש"צ באו"פ ד"ה והנה הס"ג, עיין שם שיש שם ג"כ בחינת זכר שקומתו עד החכמה, ומ"מ מכנה הפרצוף בשם אח"פ, כי עיקר האור והקומה נבחן מבחינת הנקבה, כי כל ההתפשטות להגוף הוא רק מבחינת הנקבה, שיש לה בחינות עביות דהמשכה, והנקבה אין לה אלא קומת אח"פ, שהוא קומת בינה. ומה שמסתיים על הטבור, כבר נתבאר שם באורך. ע"ש.

שהם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. וענין התלבשות זו, כבר נתבאר לעיל דף ש"צ ד"ה ותדע. כי הע"ב לא חזר ומילא הכלים שנתרוקנו מטבור ולמטה בא"ק הפנימי. מטעם שהע"ב אין לו המסך דבחי"ד, וע"כ אינו יכול להאיר מטבור ולמטה ששם מקום הבחי"ד. וע"כ נשארו הכלים דזו"ן הנמצאים בא"ק הפנימי מטבור ולמטה, בלי אור. אלא לאח"ז אחר שנתפשט הפרצוף ס"ג, הנה ט"ס תחתונות שלו, שאין בהם אלא רק קומת אור הבינה, שעל אור הזה לא היה הצמצום, המה שירדו למטה מטבור דא"ק ומלאו אור את הזו"ן אשר שם. עש"ה. וזה אמרו. שלא הוציא שאר הבחינות שלמטה מטעמים דס"ג, שהם הט"ס תחתונות דס"ג, יען הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. דהיינו כמבואר, שהט"ס תחתונות דס"ג, הם מלובשים בזו"ן שלמטה מטבור דא"ק הפנימי, שהמה נקראים מ"ה וב"ן. וזכור הדברים האלו, כי ענין התלבשות הזה דט"ס תחתונות דס"ג במ"ה וב"ן הפנימים, האמור הוא ענין יסודי לכל המקרים של העולם הנקודים."

שאלה: למה כל הפעולות בפרצוף ס"ג משויכות לע"ב למעט התפשטות הנקודות מתחת לטבור?

למעלה מטבור, ס"ג כולו שייך לע"ב, שם הוא עדיין מתפשט בתוך הע"ב. ולמטה מטבור ס"ג כבר מתפשט בפני עצמו, כי למטה מטבור ע"ב לא יכול להתפשט, יש בו אור חכמה שלמטה מטבור לא יכול להתפשט.

תלמיד: למה הפעולות שהמסך של ס"ג עושה מעל לטבור משויכות לע"ב?

כי זה נכלל בע"ב. ס"ג הוא בעצם ע"ב.

שאלה: מה התפקיד של השערות? מה זה שערות בכלל?

שערות הם מהמילה סוער, הם מעבירים חסרונות. סוער הפירוש הוא שצר לו, חסר לו. שערות רישא ושערות דיקנא אלו אותם הכלים שבהם האורות מתפשטים מלמעלה למטה. עוד נלמד את זה. יש הרבה על שערות.

תלמיד: בסוף אור פנימי של אות ה' הוא כותב, "כי ענין התלבשות הזה דט"ס תחתונות דס"ג במ"ה וב"ן הפנימים, האמור הוא ענין יסודי לכל המקרים של העולם הנקודים". האם אתה יכול להרחיב על זה?

כי ס"ג הוא בעצם אותו פרצוף שיורד למטה מטבור הכללי, טבור דגלגלתא, ולשם הוא מביא את האורות. התפשטות אורות דס"ג למטה מטבור זה בעצם המפתח להתפשטות האורות בכל העולמות, קודם באצילות, אחר כך בבריאה, יצירה ועשיה. בלי התפשטות האורות האלה לא היו פרצופים וספירות מתפשטים, מתאחדים למטה מטבור.

תלמיד: מה העיקרון המרכזי של התפשטות האורות?

העיקרון המרכזי של התפשטות האורות, ששם האור יכול להתפשט בתוך הכלים, ויש שם תנאים שהאורות יכולים לרדת ולהתפשט, אבל אלו אורות דס"ג. מה שאין כן, גלגלתא וע"ב לא יכולים להתפשט שם, אור החכמה לא יכול להתפשט למטה מטבור.

תלמיד: האם אור החכמה הוא עדיין בתוך אורות דס"ג?

כן.

קצת יותר סבלנות, בהתחלה לא כל כך ברור על מה מדובר.

(סוף השיעור)