שיעור בוקר 24.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שמחת תורה תשפ"ה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 499,

מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו – א'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 499, מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו – א'".

הכנה לקבלת התורה מהו – א'

תשמ"ז - מאמר י"ח
1986/87 - מאמר 18

"הנה הכתוב אומר, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר". ולגבי העם אומר הכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר".

ויש להבין, מהו אצל ה' כתוב, "וירד", שהוא לשון ירידה שהוא לשון פחיתות, הלא זה היה בזמן מתן תורה, אדרבה מדוע נקרא זה ירידה אצל ה', הלא אז היה זמן של שמחה.

וחז"ל דרשו על "ויתייצבו", מלמד ש"כפה עליהם הר כגיגית", ואמר, "אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם", (שבת פ"ח). והקשה שם בתוספות וזה לשונו "כפה עליהם הר כגיגית": אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו', עד כאן לשונו. ויש הרבה תירוצים על קשיא זו. אבל גם יש להבין את ענין כפה עליהם הר כגיגית, על דרך עבודה.

ולהבין את הנ"ל, צריכים לזכור את הכלל הידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, אי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. שאי אפשר להנות משום דבר, אם אין השתוקקות לזה. וההשתוקקות להדבר, זה נקרא, הכנה, שפירושו, צורך, והצורך להדבר קובע את ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל ההשתוקקות.

ובאמור יוצא, שקודם מתן תורה היה צריך להיות הכנה לקבלת התורה. אחרת אי אפשר להיות שמחת התורה. דהיינו, שהם היו צריכים להכין צורך לקבלת התורה, שהצורך מביא ההשתוקקות כנ"ל. ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור יכולים להנות מהתורה, אבל יש לדעת, באמת מהו הצורך לקבלת התורה.

חז"ל אמרו (בבא בתרא ט"ז), "ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תבלין", ופירש רש"י, ברא לו תורה תבלין, שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין ל'), "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש", ושם בקדושין אמרו, וזה לשונו "כך הקב"ה אמר להם לישראל, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו". שנאמר "הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו", שנאמר "לפתח חטאת רובץ".

ובהאמור אנו רואים, שהתורה הוא תיקון לצאת משליטת היצר הרע. זאת אומרת, מי שמרגיש שיש לו יצר הרע, כלומר שמרגיש שהיצר הרע עם כל העצות שנותן לאדם, שיהיה לו טוב בחיים ויהנה מהחיים, כוונתו הוא להרע לו, כלומר שהוא המפריע מלהגיע להטוב האמיתי, הנקרא, דביקות ה', ומשום זה האדם אומר עליו, שהיצר הזה הוא רע, ולא טוב.

אולם קשה מאוד לאדם, שיאמר עליו, כלומר, בזה שהיצר נותן לו להבין שכדאי בשבילו לדאוג איך להנות מהחיים, שירגיש תענוג מהמעשים שהוא עושה, כלומר, שכל מעשיו יהיו אך ורק לתועלת עצמו, והוא נותן לו להבין, שהאדם ידע כלל, שכל העצות מה שהוא מייעץ לו, הוא רק על מחשבה אחת, שהיא לתועלת עצמו, ואפילו לפעמים שהוא אומר לעשות משהו לטובת הזולת, זה לא סתם שאומר לעבוד לטובת הזולת, אלא זה מחושב מראש, שמפעולה זו הוא יצמח אח"כ, שתהיה מזה טובה לתועלת עצמו. אם כן איך האדם יכול לומר עליו שהוא יצר רע, בו בזמן שהוא אומר לו, שיאמין לו שאין לו שום כוונה אחרת אלא לטובתו, ולא לטובת מי שהוא.

ומשום זה יש לאדם עבודה רבה, שירגיש שהרצון לקבל שלו הוא רע, בשיעור שהאדם ידע בבירור גמור, שאין לו שונא יותר גדול בעולם, אלא המקבל שלו, כמו שמצינו, ששלמה המלך היה קורא אותו בשם, שונא, כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם", ומאוד קשה לאדם לקבוע אחת ולתמיד שהוא רע, ורוצה רק להכשילו מללכת בדרך הטוב, שהוא ממש ההיפך מדרך של המקבל, היות שדרך האמת הוא רק להשפיע, והמקבל רוצה רק לקבל, ונמצא, שכאן הבחירה בין האדם להכריע, אם הוא נקרא טוב או רע.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (נידה) וזה לשונם, "דדריש רבי חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על הריון, לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, רבונו של עולם טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק, לא קאמר אלא זה ניתן לבחירת האדם".

ויש לפרש, שהכונה של בחירה הוא, לקבוע ולהחליט ולתת שם להמקבל שבאדם, או שהוא באמת יצר טוב, מסיבת שהוא דואג לטובת האדם עצמו, ואין מסיח ממנו אף רגע אחד שידאג משהו לטובת אחרים, ומשום זה כדאי לשמוע בקולו, מסיבת שרק הוא דואג לתועלת עצמו, היינו שיהיה לו טוב, וממילא צריכים לתת אמון בו, ולא יסיר ממנו לא לימין ולא לשמאל, אלא למלא כל פקודותיו, ולא ישנה את פיו חס ושלום.

ויש גם כן סברה לומר להיפך, שהוא באמת רע, בזה שעל ידי זה ששומעים בקולו ועוסקים באהבה עצמית, מזה נעשים מרוחקים מהקב"ה, מסיבת שינוי צורה. וממילא שורה על האדם מידת הדין, שנעשה מכח תיקון הצמצום, שנעשה על האור דלהטיב לנבראיו, שמשום זה, אין השם של הקב"ה הנקרא, טוב ומטיב, יכול להתגלות במקום ששורה אהבה עצמית. ומשום זה מוטל על האדם להחליט ולקבוע אחת ולתמיד, שאהבה עצמית הוא הרע והמזיק אמיתי לאדם.

אולם נשאלת השאלה, מאין האדם יכול לקבל כוחות שיהיה בידו לעשות בחירה, ולומר על המקבל שהוא רע עד כדי כך, שיגיד, שמהיום והלאה כבר לא ישמע בקולו.

והאמת היא, שגם על זה צריכים סיוע מה', שיראה לו את האמת, שהמקבל לעצמו הוא הרע והשונא האמיתי של האדם, וכשהאדם בא לידי הרגשה זו, כבר מחוסן שלא יבוא לידי חטא, וממילא נעבר ממנו כל הסתרות, והעונשים, כי בזמן שיודעים שדבר זה הוא המלאך המות, בטח שכל אחד בורח מהמות. ואז הוא הזמן שיוכל להתגלות הטוב והעונג כמו שהיתה במטרת הבריאה, והאדם בא אז להשגת ה' המכונה, טוב ומטיב.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב, (נח רביעי) "ויאמר ה' אל לבו, לא אוסיף, לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו". והרמב"ן מפרש מהו "אל לבו", לא גילה הדבר לנביא בזמן ההוא, והאבן עזרא מוסיף ואומר, "ואח"כ גילה סודו לנח".

והכתוב הזה קשה להבין, כי רק עכשיו ראה הקב"ה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, מה שאין כן לפני זה חס ושלום לא ידע.

ועל דרך העבודה יש לפרש, כי הקב"ה גילה עכשיו, היינו לאחר עבודה רבה שהאדם השקיע בזה שנתעורר להגיע להאמת, כלומר לדעת באמת, לשם איזה צורך נולד האדם, ולאיזה מטרה הוא צריך להגיע, אז גילה לו הקב"ה, שיצר לב האדם שהוא המקבל, הוא רע מנעוריו, כלומר שאין לומר, שעכשיו הוא רואה שהיצר נעשה רע, אלא הוא רע מנעוריו, אמנם עד עכשיו עוד לא היה יכול להחליט שבאמת הוא רע, ולכן האדם היה נמצא במצב של עולה ויורד, פירוש, לפעמים היה אומר שומע בקולו של יצר, ואמר, מהיום והלאה אני אדע שהוא השונא שלי, וכל מה שמיעץ לי לעשות הוא רק לרעתי.

אולם אח"כ, שוב עולה קרנו של היצר, ושוב שומע בקולו ועובד בשבילו בלב ונפש, ואח"כ חוזר חלילה. והוא מרגיש עצמו כי הוא בבחינת "כלב השב אל קיאו", פירוש, מה שכבר החליט שאין זה מתאים בשבילו לשמוע בקולו, מסיבת שכל המזונות שהיצר נותן לו אינו אלא מזונות המתאים למאכל בהמה, ולא למאכל אדם, ופתאום חוזר שוב למאכל בהמה, ושכח כל החלטות והדעות שהיה לו מקודם לכן. ואח"כ כשנתחרט הוא רואה שאין לו שום עצה, אלא שהקב"ה יתן לו להבין שהיצר נקרא רע, והוא באמת רע, אז לאחר שהקב"ה נתן לו הידיעה הזאת, כבר לא חוזר לסורו, אלא שמבקש מה' שיתן לו כח להתגבר עליו כל פעם ופעם, שהיצר רוצה להכשילו, שיהיה לו כח התגברות עליו.

ובאמור יוצא, שהקב"ה צריך לתת לו הן הכלי והן האור, כלומר, הן הידיעה שהיצר הוא רע, ויש צורך לצאת מתחת לשליטתו, והתיקון לזה הוא, התורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", נמצא לפי זה, הצורך לתורה נתן לו הקב"ה וגם התורה נתן לו ה', וזה נקרא ש"ה' נותן לו האור והכלי".

ובאמור יש לפרש את הכתוב הנ"ל, "ויאמר ה' אל לבו" מהו. ופירשו המפורשים שלא גילה הדבר לנביא, זה נקרא, "אל לבו". ואח"כ גילה סודו, ומהו הסוד, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

ולפי הנ"ל, הסדר הוא שהאדם צריך מקודם לראות בכוחות עצמו, ולעשות בחירה, ולקבוע שהשם של היצר שבלבו הוא רע, ואח"כ הוא רואה שאין ביכולתו לקבוע בהחלטה גמורה שלא יהא משנה בדבורו, ולומר אח"כ, שכן היצר הוא דבר טוב וכדאי לשמוע בקולו, ואח"כ חוזר חלילה, ובזמן הזה נקרא הקב"ה, אומר אל לבו, שיצר לב האדם רע מנעוריו, אבל להאדם העוסק בבחירה, ה' עוד לא גילה לו סוד הזה, שהיצר נקרא רע משום שהוא רע, וזהו בכדי שיהיה מקום עבודה לאדם לעשות בחירה ולקבוע שהוא רע, אבל אח"כ, שהאדם רואה שהוא לא יכול לומר שהוא רע בהחלט, אלא כל פעם הוא מתחרט, אז בא המצב, שהוא צועק לה', תן לי עזרה, זהו שהאבן עזרא אומר, "ואח"כ גילה סודו לנח", שפירושו, כי בחינת נח נקרא העבוד ה', כלומר בזמן שה' מגלה להאדם שהיצר הוא רע מנעוריו, שזהו לא דבר חדש שהיצר הרע הוא רע, אלא לא אמרתי לך, אבל עכשיו שאני מגלה לך הסוד הזה, שיצר לב האדם רע, כבר אתה יכול להיות בטוח, שכבר אתה לא תשמע בקולו, כיון שאני בעצמו גילה לך זה. וממילא לא אוסיף עוד לקלל, מטעם כי כבר לא יהיה צורך עוד לעונשים, כי כבר יהיה הכל בסדר, וזה שאומר "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי".

שהכוונה היא, שמטרם שגילה ה' שיצר לב האדם הוא רע, היה צריך להיות עליות וירידות, כלומר, שבזמן שהתחלת לעבוד היתה לך חיות, אבל בכדי שתלך על הדרך הנכונה היית צריך להכות את כל חי, כלומר, שלקחתי ממך את החיות שהיתה לך בעבודה, ומשם ירדת שוב למצב של השפלות, משום שיש לך רע שהוא היצר הרע, ואז יכול להתקיים "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אבל מטרם שיש לו יצר הרע זה הוא מרגיש את הנחיצות של התורה, ומשום זה, רק לאחר שה' גילה את הסוד שיצר לב האדם הוא רע, אז אפשר להיות "נתינת התורה", כי אין אור בלי כלים, ורק במקום שיש צורך שם יכולים לתת לו מה שנחוץ לו.

אולם גם לזה שה' יגלה לו שיצר לב האדם הוא רע, זה כן נקרא אור, היינו מילוי, ואין מילוי בלי חסרון. לכן אין האדם יכול לזכות שה' יגלה לו את הרע, מטרם שיש לו צורך לזה, כי יש כלל, שאין דרכו של אדם לעשות פעולה שלא לצורך, וכל שכן הקב"ה לא עושה שום פעולה שלא לצורך.

ולפי זה, מאיפה האדם יכול לקבל צורך לזה, שה' יגלה לו את הסוד הנ"ל. לכן צריך האדם להתחיל בעבודה ולדעת שהמקבל שלו הוא רע שלו, והוא צריך לברוח משליטתו, וכל מה שהוא עושה, הן בתורה והן בתפלה או שעוסק במצות, הוא צריך להשתדל, שכל אלו הפעולות יביאו לו להכרת הרע, ובזמן שמרגיש שהוא רע, ורוצה לעשות מעשים דלהשפיע הוא מתחיל לקבל חיות, וכשנופל מדרגתו נאבד ממנו החיות, וזה עצמו עשה ה', שיפול ממדרגתו, כי הוא עוד לא רואה את הרע האמיתי שיש לו, אבל ע"י הירידות שיש לו כל פעם, הוא מבקש מה' שיגלה לו אחת ולתמיד שהרצון לקבל הוא רע, ושלא ימשך אחריו. נמצא, שהירידות שיש לו בא מה', כמו שכתוב "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי". לקבל ממנו את החיות שיש בתורה ועבודה, וישאר בלי שום חיים דקדושה, מסיבת שכבר האדם נשלם עם כל הצורך שה' יעזור לו להכרת הרע בקביעות, שלא יחזור עוד להשתוקק לשמוע בקולו של הרע, מטעם שהאדם בא לידי צורך, שה' יעזור לו, כי רואה עכשיו שאין שום אפשרות מצדו, היינו מכח עצמו ששוב לא ימצא היצר שבלבו חן בעיניו, שירצה לשמוע בקול, אלא שכל פעם הוא חוזר לסורו, ודבר זה אין לו סוף, וזה הוא הסיבה שהוא נצרך עכשיו להקב"ה, שיעזור לו לדעת שהיצר שבו הוא הרע שלו, והמניע שלא יוכל לבוא לטוב והעונג שברא הבורא בשביל הנבראים.

וזהו הסיבה שיש לאדם הרבה ירידות, כי ע"י זה מתרקם באדם רצון להשתוקק, שה' יעזור לו להרגיש כי יצר לב האדם הוא רע.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו ההכנה לקבלת התורה. והתשובה היא, יצר הרע, כי בזמן שהאדם יודע שיש לו רע, וזהו לאחר שה' הודיע לו כנ"ל, נולד עכשיו באדם צורך חדש, היינו איך לנצח אותו, וזה יכול להיות רק ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", וזהו ההכנה לקבלת התורה, זאת אומרת, הצורך לתורה, זה נקרא, הכנה לקבלת התורה.

ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב "וירד ה' על הר סיני, אל ראש ההר".

מהו "ראש ההר", ומה שייך לומר על זה ירידה לגבי הבורא. ידוע שרוחניות מקבל שם לפי הפעולה, כמו שכתוב אצל מנוח עם המלאך שאמר, "למה תשאל לשמי, אלא לפי הפעולה. למשל, מלאך ההולך לרפאות נקרא מלאך רפאל, וכדומה, וכמו כן הקב"ה בזמן שהוא שולח רפואה לאדם, נקרא ה' רופא חולים", ולפי הנ"ל, שהקב"ה צריך לגלות לאדם שיצר לב האדם רע, זה מכונה, שהקב"ה מגלה להאדם באיזה מצב של ירידה האדם נולד כמו שכתוב "רע מנעוריו" היינו מיום שנולד הקב"ה נקרא על שם הפעולה, שמראה לאדם את מצב הירידה שבו, נקרא, "וירד ה' על הר סיני".

אנו מוצאים כאן בהכתוב שני לשונות:

א. אצל ה' כתוב "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר".

ב. ולגבי העם כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, היינו בראש ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל.

ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את הצורך לתורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא קבורתכם". כלומר, אם אנחנו נשאר במצב שאנו נמצאים פה, החיים שלנו לא יהיה חיים אלא זה יהיה הקבורה שלנו.

ובהאמור יש לפרש, "וירד ה' אל ראש ההר", זאת אומרת, שלאחר שה' הודיע להם בההר, היינו בהשכל, שרע הוא יצר לב האדם, וכבר זה נקבע במוחם, היינו בהמחשבה והשכל שלהם, תיכף פעל בכח וזה שכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר", כלומר כבר פעל עליהם את הירידה שהיה בהר, והם עמדו בתחתית ההר, שכבר שלט עליהם את הירידה הנ"ל.

נמצא לפי זה, שענין "כפה עליהם הר כגיגית", שענינו הוא, הירידה והידיעה שקיבלו בהר, היינו בהמחשבה פעל עליהם, שהיה עכשיו מוכרח לקבל התורה, משום שזה ההר, היינו הירידה הנ"ל גורם להם צורך לקבלת התורה, בכדי שיוכלו להתגבר על הרע שבלבם.

ויהיה הפירוש, "כפה עליהם", מה היה הסיבה, שעכשיו הם מוכרחים לקבל התורה, ואין להם שום עצה אחרת, צריכים לומר ההר, כלומר הידיעה שקיבלו בהמחשבה ושכל שהם נמצאים במצב של ירידה, כי יש להם רע בלב, זה דומה לגיגית, שהכוונה, שהוא על דרך הכפיה ואין להם ברירה. וזה נקרא, בתחתית שההר שלט עליהם, כנ"ל.

ולפי זה יש לשאול, מהו הפירוש, שע"י נס שהיה בפורים, דרשו חז"ל "קיימו וקבלו".

שעד כאן באונס, ומכאן והלאה ברצון (שבת פ"ח), וזה לשונו "אמר רבא אף על פי כן הדור קיבלוהו בימי אחשורוש", דכתיב, "קיימו וקבלו היהודים", ופירש רש"י, מאהבת הנס שנעשה להם.

וזה יש לתרץ, כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (דף מ"א), "שיש אהבה התלויה בדבר, שמחמת התענוג שמרגיש בתורה ומצות הוא מקיימם, ויש בדרגה יותר גדולה, הנקרא אהבה שאינה תלויה בשום דבר, אלא מחמת הנס קיבלו עליהם לקיים תו"מ בלי שום דבר".

שאלה: רב"ש אומר פה "כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא קבורתכם". כלומר, אם אנחנו נשאר במצב שאנו נמצאים פה, החיים שלנו לא יהיו חיים אלא זה יהיה הקבורה שלנו." אז מה זה אומר לקבל את התורה? אתה שומע איומים, אבל אתה שומע גם ברכות. אתה בא לפה כביכול כי מכריחים אותך? מה זה נקרא לקבל את התורה כביכול עם כל הלב, שלא תהיה כפייה או שלא יהיו צרות מזה שלומד תורה, אלא שיהיה לי טוב מזה?

צריך להיות צורך לקבלת התורה.

תלמיד: מה זה אותו צורך, איך אני מגיע לצורך הזה?

מהו הצורך לקבלת התורה? אנחנו קראנו, למדנו.

תלמיד: תראה מה הוא כותב פה, "בכפייה זה נקרא לקבל את התורה", בכפייה, כלומר מכריחים אותי ללמוד תורה, אז אין לי רצון חופשי שאני בא ללמוד תורה? הכול זה בכפייה?

איך יכול להיות לאדם צורך לקבלת התורה?

תלמיד: אני רוצה חיים יותר טובים.

אז זה לא לקבלת התורה.

תלמיד: לפי הכתוב החיים שלך יהיו יותר טובים ולא יהיה מקום קבורתך, אלא רק אם לא תלמד תורה יהיה מקום קבורתך כביכול, אז איך להסביר שאין כפייה ברוחניות?

זה באמת דורש הסבר. אני לא מבין אותך, למה אתה חושב שיש קבלת תורה ללא כפייה.

תלמיד: בהתחלה אמרו לי שאני בא ללמוד חכמת הקבלה, יהיו לך חיים יותר טובים, אתה תימנע מצרות. עכשיו, מה מתברר לי פה עכשיו כשאני קורא את זה ויורד לי האסימון, שאני בא לגלות את הרע שלי, זאת אמרת מגלים לי כמה אני אדם רע ואני צריך לתקן את עצמי, ואם לא, אז זה יהיה מקום קבורתך אם לא תתקן. זה נכון?

אתה חושב כך?

תלמיד: גיליתי שאני אדם רע מאוד כשהתחלתי ללמוד, ממש רע, ורק לא ידעתי איך לעשות את זה. זאת אומרת צריך להבין, כשאני בא ללמוד חכמת הקבלה מה בעצם אני בא להשיג? חיים טובים.

תלמיד: אז פתחתי איתך את הנושא. את אמרת לי לא, והוא אומר לך "פה מקום קבורתך", איך אני מגיע בחכמת הקבלה לחיים טובים? לא רוצה יותר צרות.

לא יודע.

תלמיד: מה השורש? מה באמת הפתרון כדי שאני אגיע לחיים טובים. אני רוצה חיים טובים, לא רוצה חיים מרים, איך אומרים "מקום קבורתך", לא רוצה להגיע לזה.

אז קודם כל הוא צריך ללמד אותך מה זה נקרא חיים טובים.

תלמיד: מה זה חיים טובים?

אני לא יודע, אבל את זה צריכים ללמוד. ואחר כך כשאתה תדע מה זה חיים טובים , אז תדע איך להגיע לזה.

תלמיד: תן לי להבין, מה זה חיים טובים? חיים טובים זה שיש לי וילה, יש לי רכב, יש לי אישה טובה, יש ילדים טובים, יש לי פרנסה טובה? זה חיים טובים או לא?

לא יודע. לא חושב.

תלמיד: לא חושב? מה המושג "חיים טובים"?

לכל אחד זה מושג אחר.

תלמיד: אני שואל מה זה חיים טובים בגדול? כשאדם בא ומפנטז פה אז הוא רוצה חיים טובים. לא רוצה צרות, חיים טובים זה לא רוצים רצות. איך אני נמנע, אם אני יכול בכלל, להימנע בצורת בחיים שלי? אם זה ניתן בכלל?

אתה רואה שאתה לעצמך לא יודע מה זה נקרא חיים טובים.

תלמיד: את המונח "חיים טובים" לא פירשתי, אני עדיין לא מבין מה הוא אומר.

זהו. זו הבעיה.

תלמיד: זאת אומרת, צריך להשיג את המושג "חיים טובים", אתה אומר.

כן

שאלה: ממה שאני הבנתי מכל הצרות שלנו, היצר הרע זה המקור, זה השורש של הכול.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני באתי ללמוד חכמת הקבלה למרות שאני לא יודע ואולי לא מבין שאותו הרע שלי זה השורש של הצרות שלי, פתאום ואני מגלה עד כמה אני באמת לא אוהב, כמה אני באמת לא רוצה להתחבר. זה כל כך רחוק ממני, וכל זה רק בזכות החברים וחכמת הקבלה והלימוד וכל ההשקעות שאנחנו עושים בדרך. זו בעצם התשובה לשאלה של קודמי. שאנחנו כן באים לפה כביכול בשביל חיים טובים אבל בדרך אנחנו מגלים את האמת ואת הצורך שלנו בבורא, ואת הצורך שלנו שהוא ינקה אותנו, ואת הצורך שלנו להזדכך כדי באמת לקבל אותה התורה כדי שנוכל להתחייב אחד לחברו ובאמת להיות בדרך, כי בשורש שלנו אין שום דבר טוב.

כן.

שאלה: קודם כל אי אפשר שלא להודות על המתנה הזו שקיבלנו שנקראת כתבי רב"ש, זה פשוט פלא כל פעם מחדש הכתבים האלה. ממה שאני מבין מהכתוב, יש שני שלבים בהכרת הרע, בגילוי הרע, לדעת, אנחנו קוראים ומבינים ולמדנו שכבר הדבר הזה שנקרא אהבה עצמית שזה דבר רע, הוא מרחיק אותנו מהמטרה ויש להרגיש, להרגיש שזה רע. אז קודם כל אני רוצה להבין לגבי התיקון שאנחנו צריכים לתקן משהו בתוכנו. הידיעה בעצמה היא כבר חלק מהתיקון או עדיין לא?

הידיעה בעצמה זה חלק מהתיקון ודאי.

תלמיד: אז אם אני מבין את טבע האדם, עכשיו מה שנשאר לי זה בעצם להגיע להרגשה שזה רע, להרגיש שהטבע שלי הוא רע.

כן.

תלמיד: ההרגשה שהטבע שלי הוא רע, היא בעצמה כבר התיקון או שאני צריך גם ממש לפנות לבורא שיתקן את זה. זה שאני מרגיש שזה כרע, זה כבר מספיק, אני לא צריך להגיד מילים בלב או בעל פה?

מה נראה לך?

תלמיד: אני שואל, אני באמת לא יודע. כי אנחנו לומדים שמה שאדם מרגיש זאת האמת, ואם אני מרגיש שהטבע שלי הוא רע ואני רוצה להשתחרר ממנו, השאלה אם אני צריך לנסות למצוא מילים לדבר הזה?

גם אני לא יודע.

שאלה: אני אולי אנסה בכיוון אחר. יש פער מאוד גדול בין לדעת, הנה עכשיו אני קורא את המאמר של רב"ש ואני מאוד מתפעל ומרגיש שזכיתי באוצר גדול כמו שהוא כותב, ויש להרגיש שאני לא רוצה להתחבר, שאני נמצא באהבה עצמית, מרגיש את זה. ההרגשה הזו באה בהבזקים, זה לא משהו שמלווה אותי כל החיים. אני חי את חיי ולפעמים אני זוכה להרגיש דבר כזה. האם זה שאני מרגיש זה בעצמו כבר התיקון או שאני צריך להמציא פה תפילה, להתפלל, לבקש, להגיד לבורא משהו? גם איך מזרזים את זה, איך אני מייצר מצב שההרגשה עצמה מלווה אותי כל החיים, גם כשאני יוצא מפה, גם כשאני נמצא בחיים שלי, אני רוצה להרגיש שמשהו לא בסדר. כאילו איך מייצרים את הדבר הזה?

טוב, שמענו שאלות.

שאלה: הוא מסביר במאמר שישראל קיבלו קודם מאין ברירה ואחר כך באהבה, בזמני אחשוורוש, כי ראו את הנס. בלי לראות נס אי אפשר לקבל באהבה?

כן, כנראה.

תלמיד: מה זה נס? מה זה לראות נס? זה דבר אישי? אני ראיתי נס ועכשיו אני מאמין?

צריכים להבין יותר מה זה.

תלמיד: נס זה כאילו קונים אותך, מראים לך משהו, נס, ואחר כך אתה תאמין. זה מאוד ילדותי, לא?

כן.

שאלה: כאשר אדם מגלה שיצר הרע שלו שולט הוא מבין וגם מרגיש שמאבק נגד יצר הרע הוא לא מועיל עבור עצמו. גם רב"ש כותב שהוא מקבל ביטחון מהבורא שלא יחטא עוד ולא יחזור לסורו. עכשיו, התנאי לקבלת ביטחון, מהו? שלא יחזור לחטא.

שהוא רואה מהתורה את התשובה.

תלמיד: אפשר להגיד שברגע שבן אדם מפסיק להתפלל ולבקש עבור עצמו ומתחיל להתפלל עבור החברים, פה הוא בעצם מגלה את העזרה האמיתית שלו?

כן.

תלמיד: אפשר להמשיך? עכשיו, ברגע שבן אדם מתחיל להתפלל ורואה שהתפילות שלו נענות, חוץ מהודיה לזה שהוא מבקש עבור החברים הוא נענה לתפילה. מה עוד אפשר? מה על אדם לעשות חוץ מלהודות על זה שהתפילות שלו עבור החברים נענו?

אני לא יודע.

תלמיד: כי יש גם מקרים של מילוי וגאווה. איך להימנע מזה? שזה לא ילך לרצון לקבל, אלא להמשיך להתפלל.

כן, גם שאלה.

שאלה: הוא אומר פה "וכל מה שהוא עושה, הן בתורה והן בתפלה או שעוסק במצות, הוא צריך להשתדל, שכל אלו הפעולות יביאו לו להכרת הרע," מה זה אומר? בדרך כלל אומרים לא להשתדל להגיע להכרת הרע, אלא להימשך לטוב, לקו ימין, ומה שהבורא נותן הוא נותן, לא?

לא, למה לא להכיר את הרע?

תלמיד: נדמה לי שבדרך כלל אנחנו אומרים שאדם לא צריך להשתוקק לגלות את הרע. הבורא מביא הכרת הרע, אבל האדם צריך להימשך לימין, לחיבור, לטוב.

אני אף פעם לא הבנתי שזה כך.

תלמיד: אז מה זה להשתדל שהפעולות האלה יביאו לו להכרת הרע? אני עכשיו בא למפגש עם החברים, ומבקש שכתוצאה מזה אני אגלה רע?

כן, מה זה רע? איפה זה נמצא? איך מגלים אותו? איך בורחים ממנו? אבל העבודה שלנו היא עם הרע.

תלמיד: אז ממש לבקש את זה, כאילו שהבורא ייתן לי כל פעם עוד גילוי של רע.

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון, חלק מקבלת התורה זה הכרת הרע. ואיך יכול לקבל את ההכרה הזאת, את החלק הראשון בתורה? מה מביא לו את התורה הזאת, את ההכרה הזאת ברע?

הוא רוצה לגלות את התורה, ומה יש לו?

תלמיד: כדי לגלות תורה צריך הכרת הרע.

כן.

תלמיד: אבל הכרת הרע מקבלים על ידי התורה.

כן.

תלמיד: אז איך הוא מקבל את הכרת הרע? כלומר, איך הוא מקבל את התורה, אם אין לו עדיין הכרת הרע שקיבל מהתורה? יש פה איזה סיבוב לא ברור.

יש מישהו שיודע?

שאלה: שהבורא נותן גם את האור וגם את הכלי, זאת אומרת, שהבורא מגלה לאדם שהשם של היצר הרע שבליבו רע את זה האור העליון מגלה. אז מה מקום הבחירה של האדם אם האור העליון נותן לו את היצר הרע, נותן לו גם את האור, מה זה נקרא שרשע או צדיק זה ניתן לבחירת האדם?

גם שאלה.

שאלה: הוא אומר ש"לכן צריך האדם להתחיל בעבודה ולדעת שהיצר הרע שהוא מקבל הוא הרע שלו, הן בתורה והן בתפילה, שהוא עוסק במצוות הוא צריך להשתדל שכל אלו הפעולות יביאו לו להכרת הרע, ובזמן שמרגיש שהוא רע, ורוצה לעשות מעשים דלהשפיע, אז הוא מתחיל לקבל חיות". וזה גם מפנה אותי לשאלה כזאת, כשאנחנו מדברים פה על ההכנה לקבלת התורה, אנחנו עדיין נמצאים פה בהכנה? כי אני מרגיש באמת לפי שאני קורא את המאמר פה, ולפי שאנחנו באמת כל יום נפגשים פה בשיעור בוקר, ועושים את כל הפעולות שצריך, אנחנו עדיין בהכנה, עדיין לא קיבלנו את התורה. האם זה נכון?

כן.

תלמיד: אז מה, קבלת התורה זה רק כשאני מגיע לגמר התיקון? כי לפי מה שאני מרגיש פה, עד שאני לא מכיר את כל היצר הרע שלי עד סופו, אני לא יכול לקבל את התורה.

כאילו כך.

שאלה: איך האדם מקבל הכרת הרע? איך האדם מכיר? הוא גם כותב שצריך להגיע להחלטה ברורה, קבועה. איך אדם מגיע להכרת הרע, שהוא מכיר בטבע הרע, לא מילולית, מרגיש את זה, שזה הרע שבו שלא נותן לו להתקדם?

איך חשבת?

תלמיד: אני חושב שהאור בסופו של דבר עושה הכול ומכיר בו את הרע מתוך המאמצים, אבל איך זאת הופכת להיות קביעה בליבו, ולא עוד איזה מצבים הולכים וחוזרים, לא תהליך מחזורי. אני שואל איך הוא מגיע להחלטה קבועה, שזה הרע? מה מייצב את זה, כאילו מקעקע את המצב?

זו שאלה.

שאלה: אז בהמשך לקטע שקראנו עכשיו, הוא אומר שעל ידי ירידות שיש לו כל פעם, הוא מבקש מה' שיגלה לו אחת ולתמיד, שהרצון לקבל הוא רע, וכך הוא אומר גם בהמשך, שדווקא הירידות באו מה' וכולי, ועד שהוא מגיע למצב שהוא כבר יודע את זה, "וזה הסיבה שיש לאדם הרבה ירידות, כי על ידי זה מתרקם באדם רצון להשתוקק, שה' יעזור לו להרגיש כי יצר לב האדם הוא רע". אז הוא מסביר שדווקא הירידות שמצטברות עושות את זה. אתה יכול להסביר את זה קצת?

זה לא מובן?

תלמיד: הירידות גורמות לאדם להרגיש רע, או מה?

כן.

תלמיד: רע ברצון לקבל, או במקום אחר?

ברצון לקבל.

תלמיד: אז מתוך הרע הזה הוא מבקש פתאום משהו אחר בכלל? הוא לא מבקש להרגיש טוב, אלא מבקש דווקא את הגילוי שהרצון לקבל הוא רע, למה? כביכול אם אני מרגיש רע, אני רוצה לבקש שיהיה טוב. אם אני חולה, תעשה אותי בריא.

כן.

תלמיד: פה הוא אומר שהוא מבקש משהו אחר, שדווקא מהירידות מתרקם באדם רצון להשתוקק שה' יעזור לו להרגיש כי יצר לב האדם הוא רע.

כן.

תלמיד: זו כביכול לא הבקשה הטבעית שמתעוררת.

למה? הוא רוצה אז להתרחק מהרצון לקבל.

תלמיד: בדרך כלל אם אני מרגיש רע, אני פשוט רוצה שהבורא ייקח ממני את הרע הזה, אני רוצה להרגיש טוב, זו הבקשה הטבעית.

אבל זה לא פותר אותך מלהרגיש רע.

תלמיד: נכון. אז כך פעם אחרי פעם, עד שהאדם מבין שהפתרון הוא אחר?

כן, יכול להיות, בדרך הנכונה זה כך.

תלמיד: אני רואה שכל החיים כשהרגשתי רע, וזה כנראה קרה אלפי או מיליוני פעמים שהרגשתי רע, ביקשתי "קח ממני את הרע", אני לא רואה שביקשתי, "תראה לי שהרצון לקבל הוא רע".

אף פעם לא ביקשת להכיר את הרע?

תלמיד: בעקבות הלימוד כן, אבל כשאני מרגיש רע, התגובה אצלי לפחות, היא די אוטומטית, "קח ממני את הרע".

וזהו.

תלמיד: כן, הרבה אחר כך מתחילה מחשבה יותר גבוהה אולי, וזה קורה יותר בעקבות הלימוד, לא בעקבות הרע.

טוב.

שאלה: רב"ש כותב, כל המזונות שהיצר נותן לו, אינו אלא מזונות המתאים למאכל בהמה, ואז שוכח את החלטתו. המצב הזה שהוא מתאר הוא מצב לא פשוט, הוא חוזר על עצמו הרבה פעמים. האדם מרגיש את מאכל הבהמה, הוא מרגיש שזה עושה לו רע, כמו שאתה אוכל איזה מאכל לא טוב, רעל, שממש גומר לך את הגוף, אתה מחלים ואומר, "זהו, נגמר, יותר זה לא יחזור" ואז זה מחלחל לאט לאט, ופתאום אתה שוב נופל. אחרי פעם, פעמים, אתה פונה לבורא, אתה רואה שאתה לא יכול, שאתה כבר לא סומך על עצמך, ועדיין אתה נופל. מדוע אחרי שקבענו וסבלנו ממשהו, היצר הרע שוב מפיל אותנו?

כנראה שמה שקבעת לא היה נכון.

תלמיד: אם האדם חווה מצב והוא רואה שהוא רע, הוא לא טוב לו, ואחרי זה הוא אומר, "זהו, נגמר, יותר אני לא חוזר לזה", ואז הוא שוב נופל, מה זה אומר?

שהוא שוב טעה, הוא לא תיקן את עצמו על פני המקרה הקודם.

תלמיד: היצר הרע מתגלה בנו, אני מניח שלכל בן אדם יש נקודת תורפה ששם היצר מתגלה והוא נזרק בצורה מאוד חזקה. מה אדם יכול ללמוד בעבודה מהמקום שבו היצר הרע מתלבש?

שהוא לא רוצה להגיע לזה יותר.

תלמיד: באחד זה מתלבש בכבוד, באחד זה מתלבש בתאווה לאוכל, במישהו אחר בתאווה למין, בכל מיני מקומות, וברגע שזה מתגלה לו שם, זה כאילו משבית אותו. מה אני יכול ללמוד מהנקודה שבה אני מרגיש את אותה חולשה, מה אני יכול ללמוד מזה?

שאתה לא רוצה להגיע לזה, זה ברור.

תלמיד: והלבוש גם משנה או רק המצב הפנימי שעוברים הוא שקובע?

כן, הלבוש גם חשוב.

תלמיד: מה חשוב בו?

שאתה לא רוצה להגיע גם ללבוש.

תלמיד: ואיך אפשר להימנע מלהגיע ללבוש?

אתה כל הזמן חושב לא להגיע אליו, שלא יהיה לך. אתה לא רוצה את הלבושים האלו.

תלמיד: אם יש משהו שהוא מסוכן, צריך כל הזמן להשגיח ולהימנע ממשהו שקרוב לזה, להיזהר מזה?

כן.

תלמיד: שמעתי אותך אומר לפני הרבה שנים, שבדרך הזאת האדם צריך סבלנות, עצבים של ברזל ויותר מזה.

עכשיו כשאני מבין כל מיני סיטואציות, מרגיש אותן כביכול, במצב הזה שאתה קובע שמשהו הוא "מאכל בהמה" כמו שרב"ש כותב ואתה נניח פונה לבורא, זה לקחת את עצמך למצב של ריקנות ולהחזיק שם מעמד ושם צריך הרבה סבלנות, הרבה כוח סבל. איך אדם מייצר או מפתח את כוח הסבל הזה, איך הוא מצליח? לא לכל אחד יש כוח סבל.

אבל אם הוא מתקדם, הוא חייב לגלות יותר ויותר כוח סבל.

תלמיד: אז כוח הסבל הוא יכולת או אמצעי הכרחי בדרך שלנו לצורך התקדמות?

כן.

תלמיד: וכל פעם הבורא יאתגר אותנו ויביא אותנו לקצה של הסבל?

כן.

שאלה: מהי הנקודה שמחייבת אותנו לפעול ללא תנאים? מה הסיבה שאנחנו מקבלים את הנס שאנחנו פועלים מתוכה, שהיא מחייבת אותנו לפעול?

נקודת הקשר שלנו עם ההשגחה העליונה.

שאלה: רב"ש אומר שהבורא יורד אל ראש ההר, והר זה מלשון הרהורים שהוא שכל האדם ומה שיש בשכל הוא בכוח והוא יכול להתפשט בפועל. בכך שהבורא עלה לראש ההר הוא הודיע בעצם לעם שיצר האדם הוא רע מנעוריו, ואז העם הגיע לידי הרגשה בפועל וכולם הרגישו את הצורך בתורה.

נראה שהיה פה משהו מאוד מיוחד במעמד של קבלת התורה, כמו קיצור דרך כזה, שכל העם קיבל את המחשבה ואת השכל ואז היה להם את הרצון לקבל את התורה. אנחנו פה היום מדברים הרבה על החיבור בינינו ושמהחיבור בינינו יתגלה הבורא ושנהיה כאיש אחד בלב אחד.

מה המיוחד במעמד הזה שקרה בקבלת התורה בהר סיני לעומת איך שאנחנו יכולים היום לקבל את התורה מהכוח לפועל?

מה חסר לנו?

תלמידה: חיבור?

אז מה הבעיה?

תלמידה: ממה שאני קוראת עכשיו אני חושבת שהיה פה סוג של קיצור דרך כזה. כל העם ביחד קיבל מהכוח לפועל את המחשבה, כי הבורא שם מחשבות בשכל של האדם שהוא חייב וחסר לו לקבל את התורה. איך מגיעים בעבודה שלנו בעשירייה ובכלל, לרצון וצורך כזה, לבקשה כזו לבורא?

מה הבעיה, אין לנו רצון לזה?

תלמידה: אולי על ידי תפילה.

שאלה: נראה שיש מרחק בין מצב של הכרת הרע לבין מצב של שנאה לאותו רע עד כדי כך שמתפרצים בתפילה.

ודאי.

תלמיד: איך עוברים את המרחק הזה, על ידי מה?

על ידי זה שיותר ויותר משיגים, אוספים בנו את הרגשת הרע כרע.

תלמיד: הרגשת הרע מתווספת, אבל השנאה לאותו רע, הסבל מהכרת הרע לא מתווסף. איך מוספים בזה? יש הכרת הרע, אבל הסבל מהרע לא מספיק.

אז כנראה שצריכים לחפש על ידי אילו פעולות אנחנו נכיר את הרע שברע.

תלמיד: בינתיים זה כמו אדם בדיכאון שממשיך להיות בדיכאון ולא יכול לצאת מזה. איך אוספים את הרע, כך שיהיה בלתי נסבל להישאר בו?

אני מבין אותך אבל זה רק אם נשים לב להתפתחות הרצון לקבל שבנו.

תלמיד: פשוט לשים לב?

כן. הבורא פותח אותו כל פעם בצורה יותר ויותר קרובה לנו להכרת הרע.

תלמיד: למה כשכואב בצורה גשמית, בצורה אוטומטית האדם אומר "קח ממני את הרע". כואב לי משהו ברגל, אז אוטומטית אני אומר, "קח ממני את הכאב". אבל כשכואב בצורה רוחנית הפעולה הזאת, "קח ממני את הרע הזה" לא קורית.

כן. זאת אומרת, אפילו שאנחנו מכירים את הרע ואנחנו יודעים שבגללו אנחנו סובלים, אנחנו לא יכולים לדרוש מהבורא שייקח אותו.

שאלה: אנחנו רואים שבהתפתחות האדם מתקדם, מכיר וגדל, נגיד ילד בכיתה א' אף פעם לא יחזור למצב של כיתה א', הוא תמיד מוסיף ונפתח לו. העם הזה היה בגילוי, היה בשבירה, היה בהשגות, היה בחיבור "כאיש אחד בלב אחד", עבר את המצבים האלה וכל פעם זה נמחק עד האפס.

כן.

תלמיד: זה לא שהוא מבקש קח ממני את הרע, הוא אפילו לא זוכר במה הרע, הוא גם נמחק וגם השנאה גדלה יותר ויותר.

כן.

תלמיד: זה מנוגד לכל התפתחות שאנחנו מכירים, של האדם, של האנושות, של האבולוציה.

כן.

תלמיד: זה לא ברור.

איך נענה על השאלה הזאת, יש למישהו פתרון?

תלמיד: קודם כל תודה על השיעור המדהים הזה, כי זה באמת מאמר מושלם, יש בו הכול. מורגש איך הרב"ש מתאר לנו איך האור בונה את הכלי שיהיה דומה לו ואין שום אפשרות לברוח מזה, אפשר רק להזדרז בתהליך או לסבול ממנו.

כן.

שאלה: בכל מאמר אפשר לראות שהוא מושלם אבל במאמר הזה הוא פותח הכול. השאלה איך אנחנו שומרים אחד על האחר שנהיה במגמה הזאת, שלא נברח, כי הטבע שלנו, כמו שהרבה חברים שאלו פה, הוא לברוח מהרע.

פה זה משהו מאוד מאוד מיוחד, כי אדם צריך להכיר שהרע זה היחס שלו לעצמו לעומת העשירייה. אם הוא מעדיף את עצמו במשהו, זה כבר רע. ויש לזה הרבה הרבה לבושים, כל אחד עם נקודות התורפה שלו, וזה כל הזמן חוזר על עצמו. גם בדברים שאתה בטוח שלא תיפול אליהם יותר, פתאום אתה שוב מוצא את עצמך בתוכם מחדש. לכן אין פתרון מלבד שנשמור אחד על האחר. כמובן לפנות למעלה לבקש עזרה להתקדם כל הזמן, אבל הוא משאיר לנו את השדה הזה לעזור אחד לאחר. השאלה איך נשמור אחד על האחר ונהיה במגמה הזאת, ונעבור את הכול מהר וחלק באופן מוצלח.

לי אין פתרון, אני נמצא באותה השאלה.

שאלה: התשובה מונחת במישור הבא. אם כל אחד מאיתנו לא יחשוב על משהו משלו, אלא לכולנו תהיה מטרה להביא את הארגון של "בני ברוך" להצלחה, אני חושב שזה הפתרון היחיד. כלומר להביא את בני ברוך להצלחה, כפי שייסדת אותו והמשמעות שהטמעת בו, זו צריכה להיות המטרה היחידה שלנו בחיים, ואז אני חושב שהכול יהיה פשוט.

מי עוד?

שאלה: הנקודה הזאת שיצר לב האדם רע מנעוריו, והנקודה של קודשא בריך הוא אורייתא וישראל חד הוא, אלו שתי נקודות שנמצאות יחד?

צריך להיות כך.

תלמידה: ואז יוצא שהעמידה בפני הר סיני זאת הפעולה העיקרית שלנו.

כן.

שאלה: כתוב פה, "אבל ע"י הירידות שיש לו כל פעם, הוא מבקש מה' שיגלה לו אחת ולתמיד שהרצון לקבל הוא רע, ושלא ימשך אחריו." נראה שיש פה איזו מידה של חיסרון שצריך למלא בלגלות את הרע.

כן.

תלמיד: כתוב פה שאחרי הירידות הוא מקבל את החיסרון. בנוסף על החיסרון, יש דרך לגלות בקביעות את הרע?

לא, אי אפשר, רק אחרי כאלה פעולות, תרגילים שהיצר רע עושה איתנו.

שאלה: רב"ש כותב "הוא צריך להשתדל, שכל אלו הפעולות יביאו לו להכרת הרע, ובזמן שמרגיש שהוא רע, ורוצה לעשות מעשים דלהשפיע הוא מתחיל לקבל חיות, וכשנופל מדרגתו נאבד ממנו החיות, וזה עצמו עשה ה'".

כן.

תלמיד: כשאנחנו באים לשיעור, כל אחד עושה מאמץ לצאת מעצמו, לחשוב על החברים, להתפלל, ומקבל איזשהו כוח מכך שכולם עושים את זה. וכשהוא יוצא החוצה הרבה פעמים הוא נופל אפילו לדאגה רוחנית לעצמו, וקצת פחות לחברים. האם התנועה הזאת, שאדם יוצא מעצמו ומצליח במשהו לחשוב על החברים, לדאוג להם, להתפלל עבורם, האם הכרת הרע והסבל הם דווקא בנקודה הזאת שהאדם נכנס אליה ויוצא ממנה?

כן, נראה שכן.

תלמיד: איך אנחנו נכנסים ביחד למין פעולה כזאת? בשיעור זה כמו שיש גלגלי עזר, יותר קל לנו לעשות את זה ביחד, יש הרגשה שכולם נמצאים במין תפילה משותפת וכל אחד עושה מאמץ לצאת מעצמו. איך אנחנו מעבירים את זה לעוד חלק? כבר הרבה שנים אני נמצא כל הזמן באותה שאלה, איך במשך היום להגיע לזה? או שצריך פשוט להגיע לצעקה הזאת שהבורא ייתן את הכלי הזה?

על איזו פעולה אתה מדבר?

תלמיד: לעבוד לא על החיסרון שלך אלא על החיסרון של החברים, לדאוג לחברים, לרצות שהם יגיעו, כמו שעושים בשיעור.

כן, זה דבר חשוב.

שאלה: ברור שכולנו רצון לקבל, הרבה פעמים בחיים האדם מרגיש ומגלה את הרצון לקבל שלו ורוצה לצאת ממנו, התהליך ממש מובן. כל פעם שאני רואה רע אני מתפלל, אני כועס, אני מבקש מהבורא תעזור לי לעלות ולאהוב את החבר ולהתקרב לעשירייה שלי. ואז יש שלב שאני כן אוהב אותו, ושוב זה חוזר, אבל גם האהבה שלי כלפיהם מגיעה מהרצון לקבל. מהו התיקון האמיתי שהאדם חייב לעבור?

התיקון האמיתי צריך לבוא מלמעלה. את הרצון האמיתי לתיקון האדם חייב לגלות, אבל התיקון הוא צריך לבוא מלמעלה.

תלמיד: אז מהו התיקון שאנחנו עוברים פה?

חלק מהתיקון.

תלמיד: ואיך להגיע למצב שיהיה לנו רצון לתיקון אמיתי?

נגיע לזה.

תלמיד: מורגש שזה לא קיים בכלל במציאות.

זה לא קיים, נכון, אנחנו צריכים לגלות את זה.

שאלה: כתוב במאמר על הבקשות שהאדם מבקש להרגיש שהיצר שלו הוא רע., אני לא רואה את עצמי מגיע אליהן או מתעסק בהן. נראה שזאת בקשה שלא מגיעים אליה. הוא גם כותב לאורך כל המאמר שאדם בהתחלה הוא כאילו סותר את הבקשה הזאת, שהאדם לא יכול לבקש דבר כזה, כי היצר הרע מקיים אותו כל החיים שלו. ויש שלב שהוא צריך להתחיל לבקש שהבורא שיגלה לו שהיצר שלו רע. וכל עוד הבורא בעצמו לא יגלה לו את זה, הוא לא יתנזר מזה. ומצא שהוא נמצא כל הזמן תחת בחירה, הוא יעשה פעולות עשרות פעמים ויחזור לאותו שוקת שבורה. איך אדם מבקש מכל הלב שהבורא יגלה שהוא רע?

קודם כל תתחיל לבקש ואז תראה, תתקדם ותראה ומה חסר לך באמת כדי שהבקשה שלך תהיה בקשה שלמה,.

תלמיד: זאת בקשה שאנחנו חייבים להגיע אליה?

כן.

תלמיד: שמתי לב שבקבוצה מאפשרים לנו לעשות פעולות לחיבור, למרות שאני מרגיש שאני יושב על קופת שרצים רצינית מאוד, על יצר רע מאוד גדול שלא מטופל, כאילו הוא לא עולה להכרה שלי בכלל, הוא לא מגיע לסף ההכרה. אני כאילו הולך בדרך הרוחנית והיצר הרע שלי נמצא לא מתוקן, אלא קיים. יש איזה שלב שצריך לפתוח, לבקש עליו, לגלות אותו, שהבורא יראה לי את זה?

כן.

שאלה: הוא כותב במאמר שהאדם כל פעם ופעם צריך לבקש כוח התגברות. מהו כוח התגברות?

לא ידוע?

תלמיד: לא, כי הוא אומר שכל פעם הוא צריך לבקש אותו.

כוח התגברות על הרצון לקבל.

תלמיד: ואיך האדם מקבל אותו?

כשהוא מבקש, הוא מקבל.

תלמיד: זה מתקבל רק אצל האדם באופן פרטי או צריך לקרות משהו בינינו, בין החברים?

באופן פרטי.

שאלה: מה התוצאה הרצויה מהמעשי ההתגברות?

על מה?

תלמיד: אנחנו עושים בקבוצה כל מיני פעילויות, זה מספק, זה עושה לרצון להמשיך, אבל יחד עם זאת, צריך להגיע למקום איחוד, לרצון משותף של הכרת הרע כדי שתהיה נחיצות לתיקון. אבל אנחנו עושים את כל הפעילויות של ההתגברות, אבל זה לא מביא להכרה משותפת, לצורך משותף של הכרת הרע כדי שנדרוש את התיקון. אנחנו כאילו מסתפקים בכל מיני פעילויות קטנות כאלה. מה התוצאה הרצויה מהתגברות?

זאת שאלה, התגברות על מה?

תלמיד: קראנו מאמר, אותו חלק של הרצון שאז בעביות הכללית הגיע למצב שבאמת היו צריכים את קבלת התורה והם הצליחו להתגבר, זאת אומרת, הצליחו להגיע להכרת הרע המשותפת ואז יש צורך לתיקון, ואז הם קיבלו את התורה. אנחנו לא מצליחים להגיע להכרה משותפת, זאת אומרת, לצורך משותף. היו פה שאלות, אבל כאילו כל אחד בפרט מגיע להכרת הרע, הוא סובל וזה, אבל איך לאחד את כל המצבים באמת לתיקון, אחרת נגיע למצב שאם לא נתחבר פה יהיה מקום קבורתנו. איך להגיע לנחיצות לתיקון של הרע. הנחיצות הזאת חייבת להיות משותפת, מה צריכה להיות תוצאה רצויה של כל מעשי התגברויות על הרצון לקבל?

שנאה לרצון לקבל, ככה הייתי אומר בכללות.

שאלה: כתוב בחומר הלימוד לקרוא את ספר קהלת, זה סוג של סיכום, אז אולי זה הכיוון של התשובה. קהלת אומר, טוב שם טוב משמן טוב וטוב המוות מן החיים. השאלה העקרונית, המהותית שלנו היא למה, למה הסבל, למה הקושי. ולימדו אותנו המקובלים שכול הבריאה היא שלמות של יש מיש, חוץ מהבריאה של יש מאין, של הרצון לקבל. ובמאמר מסביר לנו רב"ש שהרצון לקבל הוא המתנה הגדולה שלנו, כי הוא יוצר לנו חיסרון וכידוע בלי חיסרון, אין מילוי. ועל השאלה של למה, אין לנו תפיסה, כי זה ענין של עצמות הבורא, אבל תשובה כזאת ה"אני" לא מוכן לקבל, כי אם הוא יקבל מרות של כוח אחר, זה אומר סוף שלטונו, המוות של ה"אני" וזו הדילמה לכן אנחנו מסתובבים שמה עד שיודע תעלומות ידע שלא נשוב לשאלה הזאתי, שנקבל את המרות הזאת.

טוב, איך ממשיכים?

שאלה: אם אנחנו רוצים, אפשר לעבור לקרוא טקסט אחר, לעבור לחלק הבא של השיעור. הבאנו את מגילת קהלת, שנהוג לקרוא בסוכות. טקסט לא ארוך, רצינו שנתרשם ממנו.

(סוף השיעור)