שיעור צהרים 21.01.2024- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 639 מאמר קע"ב, "ענין המניעות והעיכובים"

קעב. ענין המניעות והעיכובים

שמעתי בשביעי של פסח תש"ט ת"א

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך.

(יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות. מסיבת שזהו האמת, שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים לבאר. לכן, כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי שחשב, אינו גורם לו שום מְדָנָה [כעס])."

שאלה: איך אני יכול להתקרב לחברים מתוך הלב בטהרה?

תשתדל לרצות להיות איתם יחד בלב אחד, ברצון אחד, במחשבות, בפעולות, ממש יחד. כך כל פעם כשנלמד וכל פעם כשנתקרב זה אל זה, אז נרגיש כמה אנחנו באמת מתקרבים עד שנעשים "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: כתוב שאנחנו עשויים מהרצון לקבל. איך התכונה הזאת של הרצון לקבל יכולה להתחבר לבורא?

היא לא יכולה להתחבר לבורא. רק הרצון להשפיע, הרצון לתת, יכול להתחבר לבורא במידה שיש בנו ובו אותו רצון, באותה עוצמה, באותו כיוון.

שאלה: מה זה אומר שכל המאמצים שאנחנו עושים יורדים לטמיון?

אפילו שעשיתי עד היום אלף פעמים מאמץ להתקרב לבורא, להתקרב לחברים, אני לא מרגיש את זה היום, זה נעלם כביכול. ודאי שאני מקבל מזה תוצאות - אני יותר קרוב לבורא, מבין אותו, מרגיש אותו, ועד כמה אני רוצה להיות מחובר עם החברים. אבל יכול להיות שברגע אחד זה עובר ואני מרגיש שאין לי שום דבר. כך בכל פעם אני מרגיש את עצמי באפס, אני כאילו מתחיל היום שוב את העבודה הרוחנית, ועד היום כאילו לא קרה לי שום דבר בהתקדמות, בהתקרבות, לא לחברים, לא לבעל הסולם, לכל החומר שאנחנו לומדים. זאת אומרת, כל יום ויום צריכים להתחיל מחדש.

תלמיד: מה מעלה את הסוג הזה של הזיכרון?

אנחנו צריכים להבין, להרגיש, להתרגל לזה שאנחנו כל רגע מתחילים מחדש. רק כך אנחנו יכולים להתקדם.

תלמיד: מה מוחק את הזיכרון?

יחס הבורא אלינו. כּל מה שאנחנו מגלים נעלם, ואנחנו שוב ושוב מתחילים כביכול מחדש, וכך זה נמשך הרבה זמן. עד שבסופו של דבר הבורא נותן לנו אפשרות להרגיש אותו, להתקרב אליו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: לָמה התקרבות תמיד מבוססת על מניעות ועיכובים?

על סמך מה תתקרב? אתה צריך לראות בדרך שיש לך על מה לעלות, על מדרגה ועוד מדרגה, זה סולם. לכן אתה צריך להרגיש כל פעם שאתה צריך לעלות על סולם.

תלמיד: אבל למה לא מקרבים את האדם על ידי משהו שמושך, אלא ההתקרבות היא על ידי משהו שדוחה, שמרחיק, שמעכב?

כי זה לא יהיה על חשבון האדם. ואילו אנחנו צריכים להתקרב בעצמנו.

תלמיד: מה תפקיד החשיבות בעבודה אם כל מה שעל חשבון האדם זה רק העבודה כנגד המניעות והעיכובים, שזה מה שמקרב אותו?

כן, כל העבודה שלנו היא להתגבר על מניעות ועיכובים.

שאלה: האם הבנתי נכון, שלמרות שאני משתדל להתקרב לבורא, אני מרגיש יותר ויותר מרוחק ממנו וזה בעצם מראה שאני על הדרך הנכונה?

גם זה נכון.

שאלה: בדרך כלל ההפרעות מרחיקות את החברים מהדרך הרוחנית, איך אנחנו יכולים למנוע זאת?

אנחנו צריכים ללכת קדימה, ולא לעשות את יתר החשבונות חוץ מלהתקרב לבורא לפי השתוות הצורה. זו הדרך הבטוחה שכך בסופו של דבר אנחנו מתקרבים. ככל שנספיק בחיים האלו ואפילו שלא נספיק הכול, יישאר לנו עוד קצת לעבוד, אבל חייבים לעשות חשבון איך אנחנו כל הזמן נמצאים בהתקרבות לבורא.

שאלה: כל המניעות והעיכובים שמתראים לעינינו הם רק בחינת התקרבות, שהבורא רוצה לקרב אותנו. אנחנו הרי מדברים על עבודה רוחנית, אז כשדוחים אותנו מהעבודה להשפעה כלפי העשירייה, אנחנו יודים שאם הבורא נותן הפרעות, אז הוא אוהב אותנו. ופה יש דוגמה שאם בשיעור בוקר קורה משהו, נגיד עם המערכת, אז אתה הרי לא אומר שהבורא אוהב אותנו ולכן נותן לנו הפרעה, אלא אתה כועס ודורש שכל אחד ימלא את התפקיד שלו. במה זה תלוי שכל אחד לוקח על עצמו אחריות בעשיריה, ושכל העולם יחכה אבל שעכשיו אני אהיה עם העשירייה?

את בעצמך תמצאי את התשובה.

שאלה: ההפרעות אלו רגעים חשובים לרצות דבקות בבורא. איך אנחנו מגדילים את הדבקות בבורא?

על ידי הרצון. ככול שהרצון יותר גדול להתקרב לבורא, כך אנחנו מתקרבים יותר. המערכת היא פשוטה. הכול נעשה על ידי הרצון.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, "לכן, כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי שחשב, אינו גורם לו שום מדנה (כעס)." האם אנחנו יכולים או צריכים בעבודה שלנו להחשיב את ההתרחקות?

לא צריך להחשיב שום דבר. צריך תמיד לעבוד על התקרבות לבורא בכל מצב שיהיה.

שאלה: האם כל ההפרעות ניתנות לנו כדי להתגבר ולהתקרב לבורא, או שיש כאלה שניתנות לנו כדי שנשנה כיוון כי מתקדמים לא נכון?

אל תדאגי. תעבדי עם אותן הבעיות שעולות כנגדך.

שאלה: הבורא מקרב אותנו אליו כאבא אוהב. איך אנחנו יכולים בתוכנו להפוך את הדרך הלא קלה הזאת עם הפרעות לדרך מהירה ושמחה בהתקרבות לבורא?

אם אתן עובדות כולכן יחד, תומכות זו בזו, אז תמיד תהיה לכן גם התעוררות נכונה כלפי הבורא, השתוקקות אליו.

שאלה: הניתוק מורגש ברגש של אהבה בלב או מחוץ לעצמנו. האם אנחנו מרגישים זאת כהרגשה בקו ימין, או בקו שמאל?

את הניתוק אנחנו מרגישים כניתוק, אין ימין ושמאל. אנחנו צריכים כל הזמן לרומם את הבורא, את היחס שלו, להודות לו, ואז נשמור את עצמנו מניתוק.

תלמיד: כתוב פה שכל ההתקרבות היא דרך מניעות והפרעות ועיכובים.

בטח.

תלמיד: אם אני מרגיש התקרבות לבורא, אז האם אני צריך לדאוג, כי זה לא עובר דרך הפרעות?

זה כאילו מגיע בלי קושי. לא, צריכים רק להודות.

שאלה: כתוב, "יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי בתהליך." האם אני מבינה נכון שההתרחקות לא גורמת לשום שינוי בתהליך של האדם שבחר בדרך רוחנית?

כמובן שלא, כיוון שכל ההתקרבות שלנו לבורא בנויה על כך שאנחנו כל הזמן מרגישים התרחקות ממנו.

שאלה: כשלומדים קבלה אנחנו עוברים מצבים שונים גם בגשמיות וגם ברוחניות. האם כל המצבים האלו הם מצבים רוחניים?

כמובן.

שאלה: האם אני צריכה להרגיש התרחקות והתקרבות כאחד או שאני צריכה להרגיש קודם התרחקות ואז התקרבות ועוד פעם ועוד פעם?

כך אני מרגישה, או התקרבות או התרחקות. אם אני מרגישה התקרבות, אז אני צריכה להודות ולהתקרב. אם אני מרגישה התרחקות, אז אני צריכה ככל האפשר להתנגד לזה ולהתקרב.

תלמידה: אז זה בלתי אפשרי להרגיש את שניהם בבת אחת?

נכון.

שאלה: למה האדם מתרגל? למדוד את החברים כקרובים או רחוקים יותר, לרצון שלו להתקרב, במה ההרגל?

אני לא רואה איפה אתה רואה את המילה הרגל.

תלמיד: כלומר שהוא מתרגל ללכת בדרך של התרחקות.

כן, זה פועל עליו, אבל הוא כבר התרגל לזה שצריך כל הזמן ללכת קדימה.

תלמיד: בצורה הכרתית אני פשוט מתרגל בעצמי, אני מקבל שזה כך, ואני תמיד רואה שזה מתגלה דרך הפרעות, או שאני יכול בצורה הכרתית להגיד, אני רוצה שיהיה הרגל, שבפעם בפעם הבאה שתתגלה הפרעה אני לא אתקע בה?

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, בכל זאת מובילים אותך בדרך שאתה צריך לנשמה שלך.

שאלה: ברגע שמגיעה ההפרעה אנחנו צריכים לקשור אותה לבורא, להצדיק אותו ולהיכנס לעשירייה כדי לצאת מהאגו ולעלות. לפעמים זה אפשרי ולפעמים זה בלתי אפשרי. מה זה הרגל, מה אני צריכה לבקש?

הרגל. טבע שני.

שאלה: אמרת שצריכה להיות התקרבות נכונה לבורא בהדרגה. האם כשיהיה לנו יחס כל כך קרוב לבורא, אז אפילו את החושך שמתקרב נראה כאפשרות להביע יותר אהבה? זה כל כך יהיה מובן בנו, מורגש?

כן.

שאלה: איזו עזרה האדם מקבל אם הוא מתחיל כל יום את היום שלו מחדש?

הוא מקבל את מה שהוא צריך לקבל. ולא חשוב אם הוא מתחיל את היום הזה מחדש או לא, או עשה הפסקה במשך היום, הוא מקבל את מה שהוא צריך לקבל להתקדמות שלו.

תלמידה: מה זה אומר שאני מתחילה הכול מההתחלה, מה אני משאירה מאחור ועוד פעם מתחילה?

תראי את זה כך שעשית משהו לא לגמרי נכון, ואת שוב מתחילה לחשב את הדרך שלך מההתחלה.

שאלה: למה הכוונה בעיכובים אם בקבלה אין זמן ומרחק? ואם כן, מה העיכוב החשוב ביותר שאנחנו צריכים להתייחס אליו?

אנחנו צריכים לראות שהעיכובים מנתקים אותנו מהדרך במשהו. לעומת זאת, הם מראים לנו כמה אנחנו יכולים להתחבר בצורה יותר חשובה, יותר גדולה, יותר חזקה. לכן בכל עיכוב ועיכוב אנחנו צריכים לראות שהוא גם בעד וגם נגד התהליך שלנו.

שאלה: למה נאמר שאנחנו לא מתקדמים במניעות, אם דווקא דרכן אנו מחזקים את האמונה?

המניעות שדוחפות אותנו מהדרך כביכול, בעצם מחזקות לנו את הדרך, ועוד מקדמות אותנו בדרך, מחזקות לנו את האמונה.

תלמידה: למה כתוב שאנחנו לא מתקדמים בגלל המניעות?

לא הבנת נכון.

שאלה: התקרבות נכונה לבורא היא דרך חיבור יותר גדול ורצון יותר גדול להתפלל?

כן.

תלמידה: שכל יום הוא חדש, זה מכוון תמיד רק לעבודה הרוחנית?

כן.

שאלה: במידת ההתקרבות שלנו לבורא, אנחנו מתחילים יותר להידחות זה מזה. איזו ערבות אנחנו צריכים לבנות בינינו כדי לא ליפול מהדרך ולהחזיק בחיבור?

תמיד להצדיק את כל החברות שלי.

שאלה: מצב עליה וגילוי מפריע להגיע להליכה בהתרחקות, איך נכון לעבוד בעליה?

העבודה הנכונה בעליות היא להיאחז במה שמגלה הבורא, לספוג את זה לתוכך ולהמשיך להתקדם.

תלמידה: אם סיימנו את המדרגה, אפשר להגיד שהשגנו אותה ואז אנחנו צריכים להתעניין במדרגה הבאה?

כן.

תלמידה: וזה הרגע להתקדם בלי הפסקה?

כן.

שאלה: אמרת שאת ההתקרבות לבורא מרגישים בהתרחקות ממנו. זאת אומרת, הקשר האמיתי עם הבורא הוא דווקא כשאתה מרגיש את ההפכיות שלך ממנו ופונה אליו בבקשה. האם זו נקודת הדבקות?

כן.

שאלה: ההפרעות לא פוחתות, תמיד יש אותן, כל הזמן ובכל צעד, אף פעם הן לא נגמרות. התפילה עוזרת, כשאני מבקשת מהבורא, זה עוזר מהר מאוד, עוזר לי לשים הכול במקום. האם זה המצב הלא מתוקן שלי שכל הזמן יש הפרעות והן לא נגמרות?

כן. מובילים אותך אל המטרה ושם ייפסקו כל ההפרעות. בינתיים עוד לא.

שאלה: האם יש קשר בין הפרעות להתקרבות ובין נפילות לעליה?

לפעמים יש, לפעמים אין.

שאלה: האם אפשר להגיד, שבמידה שהכלים של האדם הם של השפעה, אז הוא מרגיש התקרבות לבורא, ואת ההתרחקות הוא מרגיש בכלים של הקבלה?

כנראה שגם כך אפשר לומר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בניתוק בעבודה? מה העצה שלך לאדם שכל הזמן מרגיש צורך להתרחק?

תפילה להתקרב. כל הזמן להיות בתפילה שהבורא יקרב אותי.

שאלה: במאמר כתוב, שאין מילים לתאר את ההתרחקות בינינו לבורא. וכשאתה משיג את זה, אז זה פשוט אין סוף, אין אפילו שם למצב הזה, עד כמה אנחנו מנוגדים. כשאין מספיק מילים, בדיקות, האם פה נולד הרצון הנכון לבורא?

כן.

שאלה: האם אפשר כבר מהערב להתחיל את תיקון ההתרחקות של היום הבא?

מה זה משנה אם זה בוקר, ערב, לילה?

תלמיד: בדרך כלל בערב אתה מגיע למצב כזה של הבנה, דבקות, וכל יום אתה מניח שלמחרת תהיה התרחקות. האם אפשר להכין את עצמך לאותן המכות שיבואו ביום המחר?

לזה לא תצליח להתכונן. אלא העצה היחידה היא לחשוב על הבורא, שהוא גדול, כל יכול, טוב ומטיב וכן הלאה.

שאלה: מה חסר לנו כדי שבכנס הזה נצליח להיכנס לשדה המגנטי, לשדה הכוח של הבורא?

ברצון הכללי. הכנס הוא כינוס של הרבה אנשים, ואפילו אם יהיו רצונות קטנים, אבל יחד כולם יכולים לגלות כלפי הבורא רצון גדול, וכך להיכנס לרוחניות.

שאלה: לעבוד בהתקרבות לבורא, האם זה כשאני כל הזמן מבקש ממנו שיקרב את העשירייה ולאחר מכן את כל יתר האנשים אליו?

כן.

שאלה: אם מתחילים כל פעם את העבודה מחדש וזה נמחק, איך להתכונן כדי בכל זאת להחזיק את המחשבה במקום הנכון?

רק עם החברים, אתה תחזיק בהם והם יחזיקו בך.

שאלה: מניעות ועיכובים מופיעים הרבה פעמים בצורה של הצלחות גשמיות ותענוגים גשמיים. האם מותר לחברים בעשירייה להתערב במצבים כאלה כשרואים חבר שנופל לשם? ואם כן, עד כמה מותר להתערב?

על זה אפשר להגיד "אין חכם כבעל ניסיון". אני לא יכול להגיד יותר כלום.

תלמיד: זאת אומרת, זו עבודה פרטית של האדם.

כן.

שאלה: איך להרחיק את ההפרעות שמופיעות ביחסים בעשירייה, בקבוצה, עם הבורא? ואיך נכון להיכנס לכנס כדי לחדש את כל הקשרים בינינו?

כל יום האדם צריך למחוק את העבר ולהתחיל את היום מחדש, בדף חדש, יתר על כן בכנס.

שאלה: מטרת העיכובים היא להגדיל את הרצון לרוחניות, אבל האם אין לנו איזו הפוגה קטנה, מנוחה קצרה?

אין.

שאלה: בקשר להפרעות, לפעמים יש כל הזמן דחיות ועיכובים, וזה נראה כדבר גדול שאי אפשר להתגבר עליו. איך לא להתפעל מכל ההפרעות?

צריכים להתייחס טוב להפרעות, כי דווקא על ידן בדרך כלל אנחנו מתקדמים, מתקרבים לבורא, מתקרבים למטרת הבריאה.

שאלה: האם אני יכולה לבדי לעשות את החיים שלי טובים או שהבורא מחליט עבורי?

תעשי. מה זה אומר חיים טובים, מוצלחים?

תלמידה: בכל הגילויים, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

תחשבי על זה.

שאלה: האם המניעות והעיכובים באים להראות לנו שהכול בידי הבורא בלבד, ושאנחנו נתרגל את הבחירה החופשית על ידי זה שנתגבר מעל האגו?

כן.

שאלה: האם אפשר להבין כך, שהשלב הרוחני שלנו הוא מעבדה שבה מתראה העולם הרוחני?

כן, אפשר.

(סוף השיעור)