שיעור צהריים 30.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 559, "שמעתי", מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 557, מאמרי "שמעתי", מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור".

מ. אמונת רבו, מהו השיעור

"ידוע שיש דרך ימין ודרך שמאל. ימין נקרא מלשון הֵימין. שעל הפסוק "והאמין בה'" אומר התרגום "והֵימין". בזמן שהרב אומר להתלמיד ללכת בדרך ימין, שבדרך כלל נקרא ימין "שלימות", ושמאל - "בלתי שלם", אלא שחסר שם תיקונים, אז התלמיד צריך להאמין לדברי רבו, מה שהוא אומר לו ללכת בדרך ימין, שנקרא שלימות.

ומהו הוא השלימות, שהתלמיד צריך ללכת? הוא שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו ית' רק טובות.

ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בעירום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל יסורים, וכל אחד לפום דרגה דיליה [לפי הדרגה שלו], על זה הוא צריך להגיד, כמ"ש "עינים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת.

ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת.

ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם מסתכל על עצמו, ורוצה לדעת אם הוא נמצא עכשיו בזמן ירידה או בזמן עליה, גם זה הוא לא יכול לדעת.

כלומר, הוא חושב שנמצא במצב ירידה. גם זה לא נכון. כי יכול להיות, שעתה הוא נמצא במצב העליה, היינו שרואה את מצבו האמיתי, איך שהוא רחוק מעבודת הקודש. ונמצא שהתקרב עכשיו להאמת. ויכול להיות להפך, שהוא מרגיש עכשיו, שהוא במצב התרוממות. ובאמת הוא נמצא עכשיו בשליטת המקבל לעצמו, הנקרא ירידה.

ורק מי שכבר נמצא ברשות היחיד, הוא יכול להבחין ולדעת את האמת. ולכן האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות.

ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים, אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם אומרים. כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה, תורתו נעשה לו סם המות.

ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם כי כל התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, שיוכל לזכות לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא ממש להפך.

כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, היות שכל מה שהוא עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. שזהו בחינת פירודא, היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי החיים. ממילא נקרא זה סם המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. כלומר, היות שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, הנקרא השתוות הצורה להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".

עוד צריכים לדעת, כי בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב השלמות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה".

והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות בשלמות - מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת.

נמצא, שכל השלמות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה. וזה סוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך". בכל מקום, כלומר אע"פ שעדיין אינו ראוי לברכה. מכל מקום "ונתתי את ברכתי", מסיבת שאתה נותן מקום. שפירושו מקום השמחה, שבתוכה אפשר לשרות שום אור עליון."

הוא רוצה להגיד שכל העלייה הרוחנית של האדם תלויה במידה שהוא נמצא באמונה למורה שלו, ועושה ממש מה שהמורה אומר, מתייחס לעולם, להשגחה, לבורא כמו שהמורה מלמד אותו. אפילו אם לפי החושים שלו הוא רואה שזה שחור, אבל המורה אומר שזה לבן, אז הוא צריך לא למחוק את השחור, אלא הוא צריך להעמיד את הלבן למעלה מהשחור. בצורה כזאת לאט לאט הוא יגיע למצב של "אמונה למעלה מהדעת", ויתחיל לראות את העולם בצורה חדשה.

מ. אמונת רבו, מהו השיעור

"ידוע שיש דרך ימין ודרך שמאל." שתי דרכים. "ימין נקרא מלשון הֵימין. שעל הפסוק "והאמין בה'"" בבורא "אומר התרגום "והֵימין"." שילך בקו ימין. "בזמן שהרב אומר להתלמיד ללכת בדרך ימין, שבדרך כלל נקרא ימין "שלימות", ושמאל - בלתי שלם", אלא שחסר שם תיקונים, אז התלמיד צריך להאמין לדברי רבו, מה שהוא אומר לו ללכת בדרך ימין, שנקרא שלימות." אפילו שלא נראה לו. זה כמו עם הילדים, אנחנו אומרים להם שכך צריך לעשות, אבל ברור להם שזה לא כך אלא הפוך. ומה בסופו של דבר? אנחנו מחייבים אותם ללכת כמו שאנחנו חושבים, ואז לאט לאט הם מבינים שאנחנו צדקנו. זה בעולם הזה. ברוחניות גם יש בזה משהו. אם הרב אומר שאתה צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה למעלה מהקבלה, אז אנחנו צריכים כך לעשות.

"ומהו הוא השלימות," שזה ימין "שהתלמיד צריך ללכת? הוא שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה'," יש לו הרגשה שככה זה, "וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו ית' רק טובות." כך אדם צריך לראות את עצמו ואת כל העולם.

"ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בעירום וחסר כל." אין לו כלום שהוא יכול להגיד שזה טוב, וזה מה שהוא רוצה, אין לו. "וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל יסורים, וכל אחד לפום דרגה דיליה [לפי הדרגה שלו]," המצב שלו, "על זה הוא צריך להגיד, כמ"ש "עינים להם ולא יראו"." שהם לא רואים את זה. "שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים," ברצון האגואיסטי שלו "הנקרא להם," לכוחות האגואיסטיים שלו, הוא לא רואה את (ולא יראו) האמת."

"ומהו רשות הרבים?" שאדם נמצא ברשות הרבים? "כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל" יחד עם זה הוא בכל זאת מקבל ש"להאדם גם כן שייך משהו." ולא שהבורא שולט בצורה שלמה לגמרי בכל המציאות. "שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות," זה נקרא שהוא מבטל את עצמו, שכל החיים שלי וכל הקיום שלי אין להם שום צורך אלא אם כן אני אעשה את עבודת ההשפעה שלי כלפי הבורא. "וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד," אם הוא מסוגל כך לעשות, להתמיד בזה, לדרוש מהבורא שיעזור לו בזה, אז יוצא שהוא פתאום מגלה שהוא נמצא בשליטת הבורא, וזו ההתחלה הרוחנית שלו. כמו תינוק שנמצא ברחם אימו, הוא מבוטל כך מצד הטבע, וכך אנחנו התחלנו את החיים שלנו.

כאן אדם חייב לבטל את עצמו כלפי הבורא כמו עוּבר ברחם. "ואז אדם נמצא ברשות היחיד," רק הבורא שולט עליו, "שהוא ברשותו של" הבורא "הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת," במידה שהוא מתפתח יותר ויותר. לא מיד כשהוא ביטל את עצמו, אלא כעבור עוד כמה פעולות הוא יתחיל להרגיש שהוא נמצא בשליטת הכוח העליון השלם. ואז יכול לראות "איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים," זאת אומרת, שיש הרבה כוחות שמושכים אותו, פועלים עליו, מבלבלים אותו גם במוח וגם בלב, "היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות," שני רצונות "הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא," גם במחשבה, בהבנה זאת אומרת, וגם ברצון מוח ולב, "אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר:" בכל זאת עד כמה שהוא מוסר את עצמו לבורא ""עינים להם"" זאת אומרת כמוהו לא רואים שום דבר, "אבל לא יראו את האמת." צריך למסור את עצמו לשליטת הבורא למעלה מכל הדעות ומכל הספיקות, פשוט לעשות את זה בעיניים עצומות.

"ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם מסתכל על עצמו, ורוצה לדעת אם הוא נמצא עכשיו בזמן ירידה או בזמן עליה, גם זה הוא לא יכול לדעת." באיזה מצב הוא נמצא.

"כלומר, הוא חושב שנמצא במצב ירידה. גם זה לא נכון. כי יכול להיות, שעתה הוא נמצא במצב העליה, היינו שרואה את מצבו האמיתי, איך שהוא רחוק מעבודת ה' (הקודש)." זה אמת שהוא רחוק מעבודת ה'. ולכן מפני שהוא רואה את האמת נקרא שהוא נמצא בעליה, אומנם לא לפי ההרגשה שלו וגם לא לפי המדרגה שלו, המצב שלו בעצמו. אבל הוא יכול לקבוע שזה מצב של עליה, כי אני רואה את האמת, אני רואה איפה אני נמצא וכבר התקרבתי לאמת. אפילו שהיא לא גדולה וגבוהה האמת שלי ואני לא נמצא בכוחות רוחניים, אבל אני נמצא באמת. ונמצא שהתקרב עכשיו להאמת. ויכול להיות להפך, שהוא מרגיש עכשיו," את עצמו "שהוא במצב התרוממות. ובאמת הוא נמצא עכשיו בשליטת המקבל לעצמו, הנקרא ירידה." זאת אומרת, העיקר בשבילנו לקבוע את ההבחנה האמיתית, יכול להיות שאני נמצא במצב הכי נמוך, אבל זו אמת.

"ורק מי שכבר נמצא ברשות היחיד," זאת אומרת, שיכול לבטל את עצמו לגמרי כלפי הבורא, "הוא יכול להבחין ולדעת את האמת. ולכן האדם צריך לסמוך על דעת רבו," כי הוא לא יודע באיזה מצב הוא נמצא ולאיזה מצב הוא צריך להיכנס, "ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות." זאת אומרת, על זה להגיד שזה טוב ועל זה שזה רע לפי מה שהמורה אומר לו.

"ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו," הבורא מסדר כאלו דברים מכל מקום כדי לבלבל את האדם, "מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים," שיש לו כל מיני סברות ואמונות ואיזה חשבונות, "אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם אומרים." זאת אומרת, נראה לו ששם יותר חכמה ויותר צדק ובצורה לוגית יותר יפה מסבירים את הדברים. "כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה," לעל מנת להשפיע, למעלה מהדעת, "תורתו נעשה לו סם המות." הפוך.

"ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם כי כל התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, שיוכל לזכות לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא ממש להפך." יעשה סיבוב גדול ובסוף החיים שכבר לא יהיה לו כוח וזמן לחזור לדרך האמת, אז הוא יראה כמה הוא טעה. "אלא ממש להפך".

"כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, היות שכל מה שהוא עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. שזהו בחינת פירודא, היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי החיים. ממילא נקרא זה סם המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. כלומר, היות שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, הנקרא השתוות הצורה להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".

עוד צריכים לדעת, כי בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך." שאז אדם קרוב לבורא, שהוא עוסק בהשפעה, בימין. "כלומר היות שהאדם הוא במצב השלמות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות." זאת אומרת, אם הוא עושה פעולת השפעה סימן שבאמת הוא נמצא בהשפעה אם הוא בשמחה. "וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה"." אז באמת רואים שהוא עושה את זה מתוך הלב.

"והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל," בביקורת, "והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל," אז "איך הוא יכול להיות בשלמות - " בשמחה "מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת" ושמח שדווקא יש לו עכשיו אפשרות למרות מה שהוא רואה ששום דבר לא מסתדר לו, אבל למעלה מזה הוא קשור לפקודת הרב, וזה כבר צעד קדימה מאוד גדול, משמעותי, נכון.

"וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה"." שאם הוא שמח, על ידי זה הוא מתחיל לאט לאט לגלות את הכוח העליון, הבורא ששורה בכל המציאות.

"והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה." ציווי הבורא. "כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל," ואז "איך הוא יכול להיות" בשמחה "בשלמות והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל," אז "איך הוא יכול להיות בשלמות - מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת." זה העיקר. לא חשוב מה שהוא רואה, הוא חייב ללכת למעלה מזה כי על ידי זה דווקא הוא כל פעם עולה ועולה, בכוח הבינה.

"נמצא, שכל השלמות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה. וזה סוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי," אומר הבורא, "אבוא אליך וברכתיך". בכל מקום, כלומר אע"פ שעדיין אינו ראוי לברכה. מכל מקום "ונתתי את ברכתי", מסיבת שאתה נותן מקום." חסרון. ""שפירושו מקום השמחה, שבתוכה אפשר לשרות שום אור עליון."

אנחנו יכולים לחזור על המאמר הזה ולקרוא אותו שוב ואתם תראו שוב שזה משהו אחר, חדש, עוד פחות מובן ועוד פחות מסודר וכן הלאה. זה יפה מאוד.

שאלה: נאמר שרק מי שנמצא ברשות היחיד יכול לדעת את האמת, כלומר מתי הוא נמצא בירידה ומתי הוא נמצא בעליה, רק אז הוא יכול. אבל איך להגדיר את זה, איך לדעת? בעשירייה שלנו היחסים בינינו כבר יותר ויותר טובים כל יום ואנחנו כל הזמן גדלות, זאת ההרגשה. האם זה נכון לחשוב כך או שזו מידת הגאווה?

מה שאתם מקבלים כתוצאה מקשר ביניכן זה אמת. פשוט מאוד. אני שמח לשמוע שאתן מרגישות שאתן יותר ויותר קרובות זו לזו.

שאלה: כתוב במאמר שעלינו לשמוע את הרב במה שהוא מסביר לנו. אז איך להידבק ככה ברב ולא לנטות מהדרך?

זה פשוט, מי שרוצה ללכת להשתוות, להתקרבות לבורא, אין לו ברירה הוא צריך לקבל על עצמו רב. "רב" זה נקרא "גדול" בתרגום מעברית לעברית. גדול. פשוט שהוא גדול ממך והוא מבין יותר ממך וכנראה שיש לו שכל, רגש וניסיון יותר ממך, ולכן אתה צריך לשמוע אותו. או שתיקח לך מישהו אחר, זה לא חשוב. אבל בכל זאת למי שאתה תגיע ללמוד ממנו, אתה חייב לקבל על עצמך מה שהוא אומר.

אז כאן אנחנו בעצם לומדים מבעל הסולם, לא ממני, אני רק מסביר לכם מה שהוא אומר, זאת אומרת אנחנו לומדים ממנו, הוא הרב שלנו, ונשתדל לבצע מה שהוא כותב.

שאלה: כתוב שרב ציווה את הזמן לימין וזמן לשמאל, מה זה הציווי לזמנים האלה?

שיש כמו שרב"ש כותב באגרת, אולי אתם תגידו, שצריך להיות 23 וחצי שעות בימין וחצי שעה ביממה בביקורת, בשמאל.

תלמיד: זה לא אלגורית לפי הזמנים או שזמנים זה איזה מצבים שהם באמת ככה?

לא, תנסה ללכת לפי השעון, לא לפי מה שבא לך מבפנים.

שאלה: לפי המאמר, מורגש לפי מה שכתוב שם שהרב מלמד ונותן איזו דוגמה לתלמיד שצריך ללכת בקו ימין רוב הזמן. ההתרשמות האישית שלי מהדרך שלנו ומהרב, שכל הנושא של קו שמאל הרבה יותר מפותח מהגישה הימנית, "למה לא ביקשת, למה לא עשית", וכל התחום של ההפצה שהכול לא טוב כביכול וצריך לתקן. וכשאני נתקע בקו ימין, אני מרגיש שלא קשורה אלינו הגישה הזאת של להודות ולקום בבוקר והכול בסדר ולהסתפק במה שיש. איך אפשר באמת לפתח ולעבוד עם קו ימין לפי מה ששומעים מהרב ולפי מה שלומדים?

כאן מדובר על היחס שלך לבורא, שאתה צריך לקבל, איפה שאתה נמצא, בעולם שאתה נמצא, שכל העולם הזה נמצא בשליטתו של הבורא, בצורה כזאת אתה יכול להתקדם. ואז אתה מקבל את העצות של המורה שהוא מורה דרך, ואיך אתה יכול להתקרב לבורא. אין כאן שום דבר מיוחד, רק דבר אחד מיוחד, אתה צריך לתאר לעצמך שאתה נמצא בעולם השלם, בעולמו של הבורא. ואפילו שזה לא נראה לך, תנסה בכל זאת בכל הכוח, ככול האפשר, לתאר לעצמך שאתה נמצא בעולם שכולו טוב, ש"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומיטיב". וככול שאתה בכל זאת תתחיל להתמיד בזה, אתה תתחיל להרגיש שזה פותח לך עולם חדש.

שאלה: האם האמת זו אמת מידה כמה אנחנו רחוקים או קרובים לבורא?

אבל אנחנו לא יכולים למדוד את זה. בינתיים בכלל לא. לכן אפילו שאתה צודק, אבל הנוסחה הזאת שלפי האמת אני יכול למדוד כמה אני קרוב או רחוק כלפי הבורא, זה לא אומר לי כלום, זו מדידה מאוד סובייקטיבית, יחסית.

שאלה: מתי אדם נקרא "תלמיד"?

כשהוא שומע שהמורה אומר לו ללכת בימין. אחרת אי אפשר להחזיק בדרך. השיטה שלנו היא שיטה מאוד חדה, נוקשה, היא מכוונת אותנו בדיוק לבורא. ואם האדם רוצה ללכת לפי זה שהוא מצדיק את הבורא על מה שעושה עימו, והוא לא בא אחר כך למורה או למישהו או למשהו, אלא אם יש לך בעיות תפנה אותן לבורא ועל זה תנסה לבנות את קו ההתפתחות שלך, עד שתראה בחיים שלך שהכול זה "טוב ומטיב" ו"אין עוד מלבדו", אם אתה בצורה כזאת רוצה להתקדם, אתה תצליח. ואם תלך בצורה אחרת, אתה לא תוכל לעשות שום דבר, כי לבורא יש יותר אמצעים לסדר אותך כך שאתה פשוט תחזור בגלגול הבא. כך זה יהיה ויהיה, וחבל לפספס את הגלגול.

קריין: רב"ש ב' "סדר העבודה מבעל הסולם זצ"ל".

"עיקר העבודה הוא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות.

וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום, היינו שיעשה חשבון לעצמו כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפלה שה' יקרב אותו באמת, שדוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם."

(רב"ש ב', סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל)

שאלה: האם אפשר לחדש את הנושא של ירידות ועליות בפרספקטיבה של ראיית האמת? אם אנחנו מבינות נכון רק היכולת לראות את האמת היא זאת שמחליטה אם זו עליה או ירידה?

קודם כל, שמחה לא צריכה להיות סתם שמחה, אלא "שמחה ממעשים טובים". אם אני עושה משהו לקראת החיבור ויש לי מזה שמחה, אז זאת שמחה אמיתית, נכונה, אחרת היא יכולה להיות שמחה מהצד השני. תמיד אנחנו צריכים לראות "זה לעומת זה עשה אלהים". יש שתי מערכות, ואנחנו צריכים כל הזמן לראות את עצמנו באמצע ואיך אני פונה לימין, כך אנחנו צריכים. וההכרעה היא במה? בזה שאני רוצה להביא הכול לחיבור בעשירייה, מה שלא יהיה, זה העיקר והדבר הכי בטוח וקרוב.

שאלה: הטקסט די מובן, אבל מה שלא מובן זה למה התורה נהפכת לסם המוות. האם הקשר עם עצות הרב הוא בעצם הערוץ היחיד של הקשר עם הבורא?

לא תמיד. תורה יכולה להיות סם החיים וסם המוות. איך יכול להיות שהתורה שהיא ממש האור העליון שמאיר לנו מאין סוף עד העולם שלנו, עד המצב שלנו, יכולה להיות סם המוות? זה תלוי איך אנחנו משתמשים בזה. אם אנחנו מעבירים את זה דרך עשירייה אז זה יהיה בסדר, ואם לא, אני לא בטוח. יכול להיות שהאדם ממש נמצא בהשגות, בהרגשות, ומדבר יפה ומבין, אבל בעצם אסור ללמוד ממנו כי יש בו סם המוות.

אנחנו עוד נלמד את זה. אבל אנחנו לא יכולים להבדיל את זה, אלא רק ללכת בעיניים עצומות לחיבור בקבוצה ולגלות שם את הבורא כדי להשפיע לו דרך החברים. העיקרון הוא אותו עיקרון.

שאלה: סיפרת שהרב"ש הראה לך את חוברת "שמעתי" ואסר עליך לפרסם את זה לאחרים, והסביר שלאחרים פשוט אין קו שמאל. והשאלה שלי, אני לא יכולה לעבוד בשלמות 23 וחצי שעות. יוצא לי הפוך, 23 וחצי שעות אני בקו שמאל ואולי חצי שעה בשלמות, ואני לא מצליחה לראות את השלמות אם היא לא קיימת. מה לעשות?

לאט לאט, העיקר לא לספור שעות אלא להתקרב לחברות. להתקרב לחברות כדי להיות בזה ככל האפשר קרובה יותר לבורא, בלי כל מיני מדידות. להיות קרובה לחברות כדי להיות יחד קרובות לבורא.

שאלה: איך להבדיל שמחה מתענוג אגואיסטי לבין שמחה מהדרך?

יש לנו מאמר שנקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי", שם בדיוק התשובה על מה שאת שואלת.

שאלה: יש ביטוי שאומר "אם אין לחם אין תורה", אז מה זה להיות ערום ועני בעבודה?

אדם כך מרגיש, שאין לו שום דבר. לא מלבושים, כלומר שהוא "ערום", ואין לא מה לאכול, אין לו אור פנימי. כלום אין לו, לא מזה ולא מזה.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים שצריך לעבוד מול האגו בכוח, "הקהה את שיניו", להמית אותו, וכאן במאמר שני המצבים שניהם מהבורא, ואם הוא רחום אף אתה רחום. יש אפשרות לפעמים לעבוד מול האגו גם ברחמים או בחמלה, או שזה עלול להטעות?

לא. רק דבר אחד, "לתת לו בשיניים".

שאלה: תפילה שהיא לא הודיה או לא על החיבור, אלא התפילה היא על כך שהקבוצה נמצאת בקו שמאל, האם אפשר להתפלל כך בעשירייה, האם אפשר להתאסף כמה עשיריות כדי להתפלל על כך שהקבוצה נמצאת בירידה?

כן, אפשר. העיקר שאתן תתחברו וכל אחת מתוך הלב שלה תעלה איזו בקשה לבורא. אתן לא חייבות להסכים על כל מילה ומילה שאתן מבקשות, זה כמו שמתפללים אנשים, אף אחד לא יודע מה בדיוק בלב שלו, אלא תנסו לכוון את הלב שלכן לחיבור לבורא.

שאלה: לבנות "צל דקדושה" זה לבנות את הכוונה הנכונה?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה בעשירייה ללכת יותר בקו ימין כולנו ביחד?

לפי דוגמא שכל אחת נותנת לשנייה, רק דוגמאות כאלה, אפילו בלי מילים.

שאלה: כשאנחנו הולכות ברשות הרבים, האם אנחנו צריכות לעבוד עם היראה, לשמור את המצוות ואז לעלות למעלה מהדעת?

כן, נכון.

שאלה: נראה לי שאני מבינה שצריך להיות באמונה כדי לראות את המציאות. אז איך אנחנו יכולות לראות את הכול כטוב ומיטיב אם אנחנו מרגישות את עצמנו רחוקות מהבורא?

זה לא חשוב. ודאי שאני עדיין מרגיש רחוק מהבורא, ולפי ההרגשה שלי לא נמצא בטוב ומיטיב, אבל אני צריך להשתדל להתקרב לזה. וכשאני עושה את הדברים האלה, אני בונה מעצמי כלי לקבלת המצב הזה מהבורא, כרחום לרחום, כחנון לחנון, כמו שכתוב. ואז אני צריך לעשות מעצמי משהו שמוכן להיות בצורה שהבורא נותן, שהוא ממלא את הצורה הזאת.

שאלה: האם זה הגיוני שיש פער בין הזמן שאתה אומר דברים לזמן שאנחנו מפתחים כלי לשמוע את הדברים? לפעמים אתה אומר משהו באחת התוכניות למשל ולוקח לנו שבועות או שנים לעכל מה שאמרת. האם אפשר לקצר את הזמנים?

כן, על ידי שתתקרבו זו אל זו. ודאי שזה נכון, שאחרי שאתן שומעות, רק כעבור כמה חודשים או אפילו שנים אתן תשמעו את זה. אני היום שומע הרבה דברים ששמעתי מרב"ש לפני שלושים שנה והיום אני מבין אותם, מתחיל לשמוע.

שאלה: איך להגדיר נכון האם אנחנו נמצאים באמת בעליה ומתקרבים אל האמת, או בירידה ונמצאים תחת שליטת קבלה לעצמנו? לפי איזה סימנים אפשר להגדיר את זה כדי שלא נתרחק מהאמת עוד יותר? והאם תוכל להסביר מה זה אמת ברוחניות כמו שכתוב במאמר.

מה שקורה ויקרה הכול נקבע על ידי כמה אתן רוצות להתחבר וללכת למעלה מהרגש האגואיסטי שלכן לחיבור. זה מה שצריך לעשות, זה העיקר. אני מבין שזה קשה, ואף אחת לא רוצה, וממש כולן רוצות להסתדר לבד ולדחות את כולן, ולסדר לעצמה את העולם הרוחני שלה, אבל זה לא יקרה. זה יקרה אך ורק כשכולן מתבטלות אחת כלפי השנייה ולבורא. במוקדם או במאוחר תצטרכו להשתדל לבנות כזה קשר.

קריין: ביקשת קטע מתוך מאמר של בעל הסולם "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

"והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת."

שאלה: מה זה אומר להיות בשלמות אם כל העבודה שלנו היא להגדיל חיסרון ולפנות לבורא? אם האדם בשלמות אז ממה הוא יתקדם?

הוא רוצה לראות שהוא חי ב"אין עוד מלבדו", שבאמת אין שום דבר חוץ מהבורא, והבורא מסדר לו את כל העולם כולו כטוב. והוא רק מבקש לא לדבר רע על ההשגחה העליונה, ולכן הוא מבקש רק את התיקונים שלו שלא ידבר רע על הבורא, כי בטוח שרק הבורא עושה את הדברים, ואם הוא מרגיש לא טוב, סימן שהוא בעצם מקלקל ומקלל את ההשגחה העליונה.

שאלה: כשאני מתקרבת אל האמת, אני מקבלת עוד יותר אכזבה וייאוש, זה כמובן תוצאה של האגו שלי, אבל איך במצב הזה לא לעשות נזק לעשירייה, לחברות?

הכי טוב והכי בטוח והכי מוצלח ייצא לנו מזה שאנחנו נתפלל עבור החברות, החברים. מזה בטוח שגם אני קודם כל מרוויח וגם הם, ואז נגיע למצב שכל אחד יעזור לשני. כי בסופו של דבר, אף אחד לא יכול לעזור לעצמו, על זה כתוב, "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסירים", רק חברים יכולים לעשות זאת.

שאלה: איך להפוך את העבודה הרוחנית לפרקטית ולא אמורפית?

הכול תלוי בך בלבד. אם תרשום לפניך ותזכיר לעצמך כל פעם מה אתה צריך לעשות לפי המאמר שלמדנו, אז כבר תהיה לך עבודה רוחנית פרקטית ולא אמורפית.

שאלה: אם הבנתי נכון, כשהאדם בעלייה הוא מרגיש עד כמה הוא רחוק מדרך האמת. השאלה היא איך מצמצמים את המרחק בדרך לאמת?

לא חשוב לי אם נמצא קרוב או רחוק, חשוב לי במה זה מעורר אותי. האם אני יכול מהמצבים האלו להתעורר, להגיב, להתפלל, לבקש. יכול להיות שבזה שאני מרגיש נמוך ומאבד את הכול ומתרוקן, מזה יש לי דווקא קרבה לבורא. הבורא דווקא אוהב את האנשים שמגלים את עצמם כעניים, כפושעים וכן הלאה. קראנו על זה. אל תפחד מהמצב שלך, אלא מכל מצב ומצב תשתדל לבנות ככל האפשר דרך יותר נטויה לבורא. זה העיקר.

שאלה: מספר פעמים שמעתי ממך שכשאדם עולה לעולם הרוחני מחליפים לו שכל ורגש גשמי לשכל ורגש רוחני. ופה במאמר כתוב שאם בן אדם עדיין נמצא בהרגשת מוחא וליבא זה סימן שהוא נמצא ברשות הרבים, הוא לא ברוחניות.

למה? מוחא וליבא יכולים להיות רוחניים ויכולים להיות גשמיים.

תלמיד: פה לא רשום רוחניים או גשמיים, פה כתוב שאם הוא נמצא במוחא וליבא זה סימן שהוא נמצא ברשות הרבים. האם יש מוחא וליבא רוחניים והם שונים?

אתה לא הבנת נכון, תצטרך לקרוא את זה שוב. תקרא ותכין שאלה לפי מה שכתוב, יכול להיות שיש להוסיף כמה מילים כדי שזה יהיה ברור יותר.

שאלה: איך לעבוד בקו שמאל כדי לא לפגום בי ובעשירייה, או האם לא ניתן לעשות את זה תוך חצי שעה ביום?

זה יפה. אתה צריך להשתדל כל הזמן להיות בימין, כל הזמן בחיבור, ואז מתוך החיבור הזה אם אתה נמצא בו כל הזמן, אתה תראה עד כמה אתה יכול להוסיף לחיבור הזה גם את קו שמאל, ועל ידי זה דווקא החיבור שלך יגדל. אז תבין למה אנחנו צריכים את השמאל, כי השמאל, אם משתמשים בו נכון, הוא מגדיל את הימין.

שאלה: עד כמה חשוב לשחק ולהיות בהתרוממות רוח כלפי החברים למרות הרגשה הפוכה?

אנחנו חייבים לעשות את זה כדי לחזק את החברים, ואז נראה עד כמה העבודה הזאת היא דווקא מחזקת ומעלה אותנו. זה רק נראה לנו שאנחנו צריכים לעזור לחברים ואנחנו עוזרים להם, זה לא נכון, אין כאן חברים ואין כאן כלום, יש אני ובורא. ומה שנראה לי שהאנשים האלה, התכונות האלה נמצאים מחוצה לי, זה כך נראה לי, מפני שהאגו שלי כך מפזר את כל החלקים של הכלי שלי כדי שאני אתגבר על המרחק ואסדר אותם יחד. ואז אני אראה שהכול זה אני ואין חוץ מאני והבורא, ואחר כך גם אני נעלם וזה רק הבורא.

שאלה: הוא כותב כאן שאדם עולה למעלה מהדעת בעקבות מצוות הרב. למה זה חשוב שהיסודות והבסיס של העבודה שלנו יהיו מבוססים על מצוות הרב?

מאיפה אתם תקבלו עוד הכוונות אם לא מהספר, שזה נקרא "ספר סופר סיפור", אם לא ממה שאנחנו לומדים? אני רק מעורר אתכם לראות, כאן כמה מילים, כאן כמה מילים, קשר בין המילים, אבל בסופו של דבר אנחנו לומדים מהטקסט, וממנו אתם צריכים להשתדל למצוא את כל היסודות. ואם לא היום, תרשמו את זה, ואולי תחזרו לזה בעוד חודשיים, שלוש. זה לא בבת אחת קורה.

שאלה: כשבעל הסולם אומר לנו להיות 23 וחצי שעות בקו ימין וחצי שעה בקו שמאל, האם להבין את זה מילולית, או שמדובר על מונחים איכותיים?

אני רואה לפי מה שהוא אומר, שרוב הזמן אנחנו צריכים להיות בקו ימין, בחיבור, בהתפשטות והתפתחות האהבה, בכל מה שאפשר בצורה חיובית, ומתוך זה שמתחברים בינינו, להשתוקק להתחבר עם הבורא. ולגמרי לגמרי לחוד, אחרי שעשינו את כל הדברים האלה, וגם אם אין לנו רצון לחפש משהו שלילי, אנחנו כן מחויבים בכל זאת להיות חצי שעה יחסית כלפי מה שהיינו גם בביקורת, בבירור החסרונות שיש לנו בעבודה הרוחנית בחיבור בינינו. אין מה לעשות, צריכים גם בזה להיות.

שאלה: כתוב ש"שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה'". האם זו הגדרה של קו שמאל, מה קיבלתי מהבורא, איזה חשבונות אני עושה?

שמאל זה בעיקר על מנת לקבל, דאגה לעצמו. זה שמאל.

שאלה: במקום אחד כתוב, שהבורא שולט בעולם בתכונה של טוב ומיטיב, וזה נקרא לראות את האמת. ובמקום אחר כתוב, שלראות את האמת זה לראות כמה אני מרוחק מעבודת הקודש. איך להבין את זה?

גם זה וגם זה.

תלמיד: אז מה זה אומר לראות שהבורא מנהל את העולם בטוב ומיטיב?

אני כך רוצה לראות. כאילו שיש לי מכשיר ואני מכייל אותו כך שאני רוצה לראות את הבורא איך הוא מסדר את העולם בצורה כזאת. כאילו שאני מתקין בי מכשיר כדי לראות את זה.

תלמיד: אבל הרושם הוא שאנחנו לא באמת יכולים לקבוע אם זה כך או כך.

זה ברור שלא, אתה צודק. אבל אם אני בכל זאת משתדל יותר ויותר להתקרב לחברים ודרכם לבורא, אז אני מקבל עוד ועוד כלים לרגש ולשכל שלי. וכך לאט לאט אני מתחיל להרגיש בהם ולהבין יותר מי זה הבורא, מה זה יכול להיות, מה זאת המפלצת הזאת שאני צריך איכשהו לאתר. הוא כולו ללא גבול וללא שם וללא מרחק, וחוץ ממנו אין שום דבר, אבל איכשהו אני צריך להתחיל להרגיש אותו.

לכן ודאי שאנחנו עוברים כאן הרבה מאוד מצבים, אבל בכל זאת מגיעים למצב שמכירים אותו. מכירים שנמצאים בתוכו כמו ברחם, ואחר כך נולדים, ויש זמן יניקה וקטנות וגדלות. ישנם מצבים מאוד מאוד מיוחדים, שלפי ההתקשרות, מידת ההתקשרות, עוצמת ההתקשרות, אופן ההתקשרות בינינו, הם קובעים באיזו מדרגה אנחנו נמצאים כלפי הבורא. את זה כבר אנחנו קובעים כביכול.

שאלה: כשאני בירידה ורע לי, נראה לי שזה המצב הסופי שזאת האמת. אבל כשזה להיפך ואני בעלייה גם זה נראה כמצב סופי וזו האמת. האם בכל מצב שאהיה עלי לזכור את המצב ההפוך, וזה מקרב להבנת האמת?

אם אתה עדיין יכול לזכור את המצב שהוא כנגד, זה עדיין לא מצב שהוא בעד. צריכים להגיע למצב שבכל דבר אתה נכלל במצב אחד, כך שאין המצב השני. ואז כשתעבור למצב השני אז אתה באמת תגלה את שני המצבים במלואם זה כנגד זה ברא אלוהים.

שאלה: כשאנחנו הולכים לחצי שעה בקו שמאל, איך חוזרים לימין בצורה מהירה ונכונה. והאם ומתי כדאי לעורר את קו שמאל בעשירייה אם בכלל?

שאלה יפה, איך אנחנו חוזרים משמאל לימין. חוזרים על ידי זה שאני משתדל בפועל להתחבר לחברים. תפעיל מוזיקה, תפעיל משהו, תנער את עצמך מהביקורת.

שאלה: איך לחנך את ילדי, האם לפי "חנך לנער על פי דרכו" או שאני צריכה ללמד אותם להתגמש בדעתם ובליבם עם דעת החברה לפי הרב, לפי ספרים, לפי החברים?

אף אחד לא אומר לך לחנך בצורה כזאת את הילדים שלך. אני לא ממליץ על זה בכלל. תעשי איתם שיעורי בית מבית ספר ותני להם ליטוף וחום וזה מספיק.

שאלה: קו הימין הוא שמאפשר לנו להבין את כתבי הרב"ש?

לא רק קו ימין, בלי קו שמאל אנחנו גם לא יכולים להבין שום דבר. כדי להבין את חכמת הקבלה אנחנו צריכים ג' קוים. והעיקר זה הקו האמצעי, שם אנחנו מבינים בצורה שלמה, מה שהמקובלים רוצים למסור לנו.

שאלה: איך אפשר להרגיש את חוסר ההתאמה שלי, את חוסר השתוות הצורה שלי לבורא ולהיות בשמחה?

דווקא מתוך זה שאני לא נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא, אני יכול להתפתח. דווקא הפוך.

שאלה: כשאני מגיעה להבנה, שאם לא אחליט לקבל עבור הזולת אני לא אגיע למטרה. למה המצב הפנימי שלי אומר לי שאני מוכנה, אבל בכל זאת אני לא ארגיש שמחה בזה. מה יעזור לי לקבל את ההחלטה הזאת, שמה שאני עושה עבור הקבוצה זה ממש טיפה בים למרות שאני נותנת המון מהזמן שלי?

אנחנו צריכים לעשות כל מה שכותבים לנו המקובלים בצורה מאוזנת בלי עצבים ובלי מצבים קיצוניים. צריכים לחלק את הזמן נכון, כמה לתת לבית, לילדים, לעבודה, ללימוד, להפצה כמו שצריך ובלי עצבים, ואז במשך הזמן נראה את התוצאה.

שאלה: מה בדיוק אנו בונים כרגע במערכת היחסים שלנו עם בורא? אני מנסה להבין מה הנקודה המרכזית שאנחנו צריכים לעבוד עליה, האם על היחסים עם החברים?

אף אחד מאיתנו לא יכול להגיע לקשר עם הבורא אם הוא לא מתחבר עם החברים, פשוט לא יהיה לו כלי רוחני. הוא יכול להרגיש התעלות רוחנית מסוימת, שבה הוא מתנתק מהאגו שלו במשהו, ואפשר להגיע לזה גם על ידי כל מיני שיטות אחרות, אבל אנחנו מדברים על להידמות לבורא, להשיג אותו, לזה אנחנו צריכים כלי מיוחד. והמקובלים מסבירים לנו גם בזוהר, גם בכתבי האר"י, שזה חייב להיות עשירייה, כי אז אנחנו בונים בקשר בינינו מצב שהוא נקרא "פרצוף" ועם המצב הזה אנחנו משיגים.

אי אפשר להשיג את האור העליון אם אנחנו לא מסדרים את ההתפשטות שלו, ההתפתחות שלו, בעשרה רצונות שונים ביניהם ובנטייה לחיבור ביניהם. רק בצורה כזאת.

ישנם מאמרים שמדברים יותר על העבודה בקבוצה, ישנם כאלו שמדברים יותר על עבודה פרטית, פנימית שבתוך האדם, אבל אתם כבר צריכים להבין, שכך הם רוצים להסביר לנו את כל הצורות שאנחנו עוברים, ולא שמאמר אחד סותר את המאמר השני, אלא כולם מכוונים "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: האם הרושם המוטעה שאני מקבל, אלה קליפות?

יכול להיות שכן וגם לא, אני לא יודע, אני לא רוצה להיכנס לכל הבירורים האלה. אבל כל הכוחות השלילים הם גם כדי שאנחנו נברר את הדברים החיוביים, כי בלי שגיאות אנחנו לא מתקדמים. אנחנו דווקא על ידי השגיאות, יותר מאשר מהצלחות אנחנו מתקדמים, בונים את עצמנו, רואים את עצמנו כך. לכן אפילו בעיות אני לא רואה. אתם כבר ותיקים אצלנו, איזה דברים מצאתם שהם סותרים את מה שלמדנו?

תלמיד: אני לא התכוונתי שזה סותר, אלא חשבתי שיש פה משהו חדש.

במאמרים האלה בינתיים אני לא רואה שום דבר חדש חוץ מבירור יותר ישר, נקודתי, אבל אני לא חושב שאנחנו בכלל נראה משהו חדש. על כל הדברים האלה אנחנו כבר דיברנו כמה פעמים בכל מיני צורות בעל פה.

תלמיד: אולי חדש לא היתה המילה הנכונה, אולי התכוונתי שמתגלה לנו משהו חדש בתפיסה שלנו.

נברר במשך הזמן, לא נורא. יש בעבודה שלנו הרבה מצבים שאנחנו עוברים וחוזרים ושוב עוברים.

שאלה: איך מבדילים בין מצב לא לשמה ובין סם המוות?

לא לשמה זה עדיין לא מצב המוות. מצב המוות זה מצב אנוש שאני מרגיש ששום דבר לא עומד לעזור לי, ואני לא יכול לבקש, ועוד כל מיני כאלה דברים.

תלמידה: התכוונתי לסם המוות.

סם המוות זה לא המצבים שלנו. אפשר להגיד שסם המוות זה שהאדם נכנס לרצון לקבל האגואיסטי ומתחיל ליהנות מזה שהוא עושה רע לאחרים, זה סם המוות. ומזה כבר קשה לו מאוד לצאת, קשה מאוד.

יש כאלה אנשים שהם יוצאים מהארגון שלנו ורוצים להזיק, כי לא הגיעו לתוצאות שחשבו שהם יגיעו. הם לא הבינו שחכמת הקבלה מביאה את האדם לצורת השתוות לבורא, והבורא הוא הכוח המשפיע והאוהב, והם צריכים להגיע לכוח השפעה ואהבה. והם חשבו שהם יגיעו למצב של כוח קבלה גדול וימלאו את כוח הקבלה הזה, את הרצון לקבל שלהם בכל טוב. ואז הם נמצאים ממש כנגדנו מצד אחד, ומצד שני הם גם ממשיכים בזה, למה הם לא קיבלו מה שרצו לקבל.

אבל חכמת הקבלה אומרת לנו, "אתה רוצה להיות קרוב לבורא, דומה לבורא? הבורא הוא כוח השפעה, אז אנחנו מלמדים אותך איך להגיע לכוח השפעה. אין משהו יותר גבוה, יותר חזק בכל המציאות". ואנשים שוכחים את זה, האגו מתגבר והם לא מרוצים שלא הגיעו לכוח הקבלה הגדול ושלא מילאו אותו בכל מה שחשבו. יהיו עוד גלגולים.

שאלה: למה אתה אומר לנו שאתה מעביר לנו רק את מה שאמרו בעל הסולם ורב"ש, בעוד שלנו נראה שיוצא ממך אור לא מהעבר, אלא אתה מקור חיים שיוצא ממנו בהווה?

אני בכל זאת לא רואה את עצמי כמוציא משהו חדש. על כל מילה ומילה אני יכול להגיד, שאני מוצא את המילים האלה במקורות ואני בסך הכול מוסר לכם את מה שיש במקורות.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בעבודת הבירור על הכוונה שלנו האם אנחנו עובדות לטובת הבורא או לטובת עצמנו, האם זו עבודה בקו ימין או שמאל?

זה עדיין לא קווים, אין בזה עדיין קווים.

(סוף השיעור)