שיעור צהריים 19.06.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיוויתי ה' לנגדי תמיד – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", קטעים נבחרים מן המקורות.

"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" הוא באמת הדבר החשוב, הגדול והמיוחד ביותר, אדם צריך להרגיש כאילו הוא נמצא מול הבורא, לא נפרד ולא מתנתק ממנו אף רגע בחייו. ככול שהוא משתדל כך להיות בכל כוחו זה מקרב אותו לתיקון ולגילוי הבורא, עד שיגלה אותו כנמצא לפניו וימשיך עימו יותר ויותר עד הדבקות השלמה. לכן את "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", אדם חייב להשתדל להחזיק בכל רגע ורגע ובאמת לא לשכוח ולעשות זאת כהרגל תמידי. בואו נקרא ונדבר על זה כי ההמצאות מול הבורא, התנאי, "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", הוא הדבר העיקרי בו אדם כל הזמן מרגיש, מעמיד, מחזק את עצמו כנמצא מול הבורא.

בקטע מספר 2 כותב הרב"ש.

"האדם צריך להאמין, שהגם אצל אדם, הוא רק מה שהוא מגולה, נגד עיניו את החשיבות שבדבר, על זה הוא יכול לתת תודה רבה, אבל מה שלא נראה נגד עיניו, שיהא דבר זה חשוב, זה הוא לא מחשיב, אבל מכל מקום מי שרוצה לכנס בעבודת ה', הוא מוכרח להאמין באמונת חכמים, ולומר שנגיעה קטנה בקדושה, לדבר גדול יחשב. ולעבוד על זה, להחשיב את הדבר עד שיהיה ביכלתו, להוציא שמחה מהדבר קטן הזה."

לא חשוב מה האדם מרגיש, אבל בכך שהוא משתדל, הבורא מזכיר לו שהוא נמצא לפניו, וזו כבר הזמנה גדולה מאוד מצד הבורא כלפיו והוא צריך להודות על זה ולהשתדל יותר ויותר להחזיק בזה בכל כוחותיו. כמו ילד קטן הנמצא על גופה של אימו ומחזיק בה כדי לא להיפרד ממנה, כך עלינו להשתדל כל הזמן להיות אחוזים בבורא ויותר ויותר להידבק אליו בלב ונפש בכל הרצונות, בכל המחשבות ובכל התשוקות שלנו. זו חייבת להיות נטייה קבועה אצלנו.

שאלה: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" זה כל הזמן גם בלי תגובה מצידו?

ודאי שכן, אני צריך בעצמי לפתח את הנטייה הזאת, כמו שכתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", מדובר על האדם, את "שיוויתי" האדם אומר. האדם משתדל והבורא שנותן לו אפילו קצה מחשבה ורצון ונטייה לזה, כבר עושה לו בכך חסד גדול.

תלמיד: איך בלי תגובה מצידו אני יודע שאני במצב של "שיוויתי"?

בכך שיש לך מחשבה כזאת כבר קיבלת ממנו.

תלמיד: ואם אין לי מחשבה כזאת, אני לא במצב כזה?

אז אתה יודע שאין לך מחשבה כזאת שגם את זה הוא נותן לך.

תלמיד: אבל אתה אומר שגם אם אני לא מקבל תגובה אני עדיין מחויב לפעול במצב "שיוויתי"?

הכול בא מרצונו, כי אם אתה יכול לחשוב בכיוון הזה זה כבר בא ממנו.

שאלה: מה זה אומר לגעת בקדושה?

זה להשתדל להרגיש שאני נמצא בכל ליבי ונפשי לכיוון, לנטייה לבורא, ואני באמת רוצה לאחוז בו כמה שאפשר.

שאלה: מה עוזר לך כל הזמן לשוות את הבורא לנגד עיניך?

אני משתדל בכל רגע ורגע ככול שאני מסוגל לתאר זאת לעצמי ולא לצאת מההרגשה הזאת. וחוץ מזה, אני עוסק כמה שיותר בדברים הנוגעים, הקרובים לבורא. אם כי זה לא תמיד אפשרי כי אם אדם עובד, עסוק במשהו, יש לו מצבים שהוא לא כל כך יכול להחזיק את עצמו, במוח במחשבה, ברצון הוא מתנתק, אבל הוא בכל זאת משתדל לסדר את עצמו כך שחוזר לזה ככול האפשר. לכן כתוב "שיוויתי", זאת אומרת אני חוזר לזה, "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", אני כל הזמן מחזיר את הבורא כנמצא לפניי.

תלמידה: איך נוכל לעשות זאת כהרגל

פשוט כל הזמן להחזיר את עצמכן לזה עד כדי כך שזה הופך לטבע שני.

שאלה: איך אוכל לא לשכוח אף פעם שעליי להיות בכיוון הזה, מחובר לזה כל הזמן?

צריך כל הזמן לבצע תרגילים. לכן זה נקרא "שיוויתי" שאני חוזר לקשר עם הבורא וזה דבר תמידי שבלעדיו אני לא חי אפילו רגע.

שאלה: הוא כותב "האדם צריך להאמין", האם זה אומר שהוא מקבל דברים בלי ביקורת?

האדם צריך לצייר לעצמו שהבורא תמיד נמצא לפניו. בעצם מצד הבורא אין שום הבדל אם קורה כך או אחרת, הוא תמיד מוכן לקשר עם האדם, ולכן הכול תלוי באדם, מהבורא תמיד קיימת הזמנה לקשר.

שאלה: אני מאוד מרגישה את כל מה שאתה אומר, אבל מה עושים כשהעשירייה מפחיתה בגדלות הבורא באופן קבוע. להכניס לשם את גדלות הבורא זה ברעדה, פחד, מעין הרגשה כאילו עושים משהו לא בסדר. היום ממש הרגשתי שאני אולי צריכה לצאת משם כי אני לא יכולה שבכל סדנה מדברים על כמה הבורא קשה, כמה רע להם, לא טוב להם, זה פשוט מוריד. האם מספיק שרק אני מרגישה חשיבות?

אני לא יודע מה קורה לך ולעשירייה שלך, אגיד לך רק דבר אחד, את מה שאנחנו עכשיו לומדים אנחנו חייבים בכל הכוח לממש, שכל אחד ואחד מהעשירייה יהיה בנטייה להרגיש לפניו את הבורא בכל רגע ורגע בחייו.

שאלה: הבורא תמיד לנגד עיניי, אתה, החברים זה הכול הוא, וזה קצת מוזר, מלחיץ. השאלה היא איך כל הזמן להיות במימוש של זה?

לא לשכוח, כל הזמן לתאר שאת נמצאת יחד איתנו ועם הבורא, ואנחנו כולנו נמצאים בנטייה אליו, מחזיקים אותו בכל החושים, שלא יברח משדה החושים שלנו ולא יתרחק מאיתנו. להרגיש אותו יותר ויותר. זה הכול. וזה שאת מגלה שבקבוצה החברות שלך לא כל כך דואגות לזה, גם את זה הבורא עושה כדי שאת תדאגי לזה יותר ותצדיקי את כל החברות שלך ואת הבורא במה שאת מרגישה, כי הכול לטובתך, לטובת הגברת הקשר בינך לבורא.

שאלה: אם בעשירייה מתגלה מבול של רגשות, רובד חדש של היחסים בינינו, איך נכון לתאר את השתתפות הבורא בזה?

כל מה שאת מגלה כקורה בעשירייה את זה הבורא רוצה שתרגישי מהעשירייה.

תלמידה: בשביל מה? לטובתנו, לתועלתנו?

ודאי

תלמידה: כדי שנתחבר?

כדי שעל פני כל ההפרעות תרגישו יותר קשר.

שאלה: האם אנחנו מבינות נכון שכוחותינו נמצאים בקשר בינינו וככל שהקשר עם החברות שמכוונות לבורא חזק יותר כך יש לנו יותר כוחות?

כמובן.

תלמידה: זה כוח הסביבה?

כן.

תלמידה: כוח הקשר שלנו עם הבורא תלוי בחשיבות הקבוצה?

כמובן.

תלמידה: איזה כוח נסתר במאמץ להתגברות?

זה הכוח שלכן שאותו אתן מפתחות כדי להתגבר על כל ההפרעות והמכשולים בדרך לבורא.

תלמידה: זהו כוח התפילה?

זהו כוח ההשתוקקות, אם אתן הופכות אותו לתפילה אז עוד יותר טוב.

קריין: קטע מספר 3, כותב הרב"ש.

"בזמן שהאדם נמצא בזמן העבודה בהסתרת פנים, שלא מאיר לו את האהבת ה' וכבוד גדלות ה', שיהיה תמיד לנגד עיניו, ושלא יפול ממדרגתו, אלא שיעלה תמיד למעלה מעלה. אולם האדם נמצא בזמן הסתרת פנים, הנקרא "זמן הגלות". כלומר שעדיין נמצא תחת שליטת "אומות העולם", שהוא הרצון לקבל לעצמו.

זאת אומרת, שכל זמן שלא יצא מרשותו של הרצון לקבל, עדיין שורה עליו הצמצום וההסתר. שכל פעם הוא צריך להתגבר על ההסתרה, שהוא רואה את ההנהגה של הבורא, ולומר, שהוא ממש בבחינת טוב ומטיב, וכל מה שהוא מקבל מה', הוא רק טוב. וממילא הוא צריך לתת שבח והודאה בכל הלב, בזה שהבורא נותן לו כל טוב.

ובבחינה זו לפעמים יש לו כח התגברות על מה שהוא רואה, ולומר כמו שכתוב "עינים להם ולא יראו". וזהו רק בזמן עליה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)

בעצם אנחנו תמיד מקבלים מהבורא רק טוב, השאלה היא אם אנחנו יכולים לתאר את זה כך ולחשוב שזה מה שקורה לנו, אבל מה שמקבלים זה רק דברים טובים. לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, גם אם אלו המקרים הכי גרועים, אם אדם היה רואה מה הוא מקבל מהבורא, לאיזה צורך, מה קורה לו כתוצאה ממה שהבורא שולח לו, ושהכול בא מהבורא בלבד, אז הוא היה מקבל את המצבים הללו כדברים הטובים ביותר. אין דבר כזה שהאדם מקבל רע מהבורא, אף לא לרגע, ואם הוא מרגיש רע, אז סימן שהוא לא יכול להתגבר על ההפרעות האלה ולגלות בהן רק טוב.

שאלה: במה בדיוק הרע הוא טוב?

בזה שהרע הזה מעורר את האדם לעבוד נגד החושים שלו, נגד המחשבות, הרצונות, האגו שלו ולהשתדל לקבל את הבורא כטוב בלבד.

תלמיד: אבל אם אתה מרגיש שזה רע ברצון שלך, במה מתבטא הטוב שהבורא עושה לך בכל דבר?

האדם לא יכול להרגיש שזה טוב לפי החושים שלו, אבל לפי ההנחה שהוא מקבל את זה מהבורא בלבד הוא צריך להגיד שזה טוב. לא יכול להיות שאדם באיזו שניה מהחיים שלו, מהקיום שלו, מקבל רע מהבורא.

תלמיד: בכל רגע בחיים מקבלים טוב מהבורא, אבל מה המטרה של הבורא בפעולות שהוא עושה עליך בלי להתחשב איך אתה מרגיש אותן ברצון, מה הוא רוצה ממך?

הבורא רוצה שתתגבר על כל ההפרעות שלך בדרך אליו ותרגיש שהוא קרוב אליך.

תלמיד: זו המטרה בכל דבר? להרגיש אותו קרוב?

כן.

תלמיד: ובמה תלויה היכולת להרגיש אותו קרוב?

היא תלויה בכמה האדם מתגבר על ההפרעות.

שאלה: לפעמים אמונה למעלה מהדעת היא כמו דעת שבורחת לך מהידיים. איך להיות כל הזמן במודעות שזה הבורא?

המחשבות, הרצונות, הפעולות של החברה, של הסביבה, צריכים לחזק כל אדם שיחשוב לכיוון הזה בלבד, שתמיד נמצאים מול הבורא ואין שום דבר חוץ מזה. מה שאנחנו מרגישים זה ממנו, ומה שאנחנו מקבלים זה ממנו, ואין שום דבר שאנחנו יכולים לקבל חוץ מהבורא.

שאלה: בקטע שקראנו הרב"ש מנסה להסביר לנו איך להתנהג בזמן הירידה. ובסוף הקטע הוא כותב "עינים להם ולא יראו. וזהו רק בזמן עליה". מה הכוונה שזה רק בזמן העליה?

אנחנו צריכים להשתדל לקבל את מה שמקבלים מהבורא ולהגיד שהוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים ולכולם ותמיד, וכל זה עליה.

שאלה: במה להתגבר על ההפרעות כדי לראות בהן רק טוב? אם כיילתי את עצמי למה שהעשירייה, החברה, הכתבים אומרים שהבורא טוב ומיטיב, אבל יש לי הפרעות, איך אני מקשרת לא רק את השכל אלא גם את הלב? מה לעשות כדי להרגיש את הטוב ומיטיב על פני ההפרעות?

זה נקרא "למעלה מהדעת", אני צריך להתגבר על מה שאני מרגיש ולהגיד שמה שאני מרגיש כלא טוב זה באמת לא נכון. הבורא שולח לי רק טוב, ואני באגו שלי, בתכונות שלי שהן הפוכות מההשפעה, בהן אני מרגיש רע.

תלמידה: אז לבקש מהבורא שיהפוך את הצורה שלי, את התכונות שלי? שאהיה כמוהו?

כן.

שאלה: עד כמה חשוב בעבודה הזאת לראות שאני לא מסכימה עם הבורא, ושאני לא רואה את הטוב, או שאני צריכה לנסות להיפטר מהמחשבה הזאת, לסלק אותה ולראות את הטוב, או יותר חשוב לפנות לעזרה לבורא?

קודם כל, לפנות לבורא לעזרה זו לא הפרה של שום כללים. אם בכל זאת את לא יכולה לכוון את עצמך לכך שכל מה שאת מרגישה מגיע מטובו של הבורא, מרצונו למשוך אותך בדרך התיקון של האגו שלך אל מטרת הבריאה, אז את צריכה לבקש ממנו על הכול, וזה ייחשב לך שמימשת את עבודתך ברגע הנתון, התקרבת אל הבורא ואת מחזיקה בו כמו שילד קטן מחזיק באימו. לכן אין מה לפחד, אין מה להתבייש, אלא להפך. צריך להתקרב ולאחוז בבורא דרך הקבוצה או ללא הקבוצה, איך שיוצא, ולהחזיק בו.

תלמידה: כלומר, או שאני מבינה שזה נכון לקבל את הכול כטוב, ואז אני כביכול משכנעת את עצמי שכך אני באמת רואה את זה, או שאני בכל זאת מנסה בצורה יותר כנה לפנות לרגשות שלי ולברר את הנקודה הזאת, ואז תהיה לי הזדמנות לפנות לבורא?

כן. לנסות כל הזמן להחזיק בו.

שאלה: האם ההפרעה במהותה זאת התגובה שלי למה שהבורא נותן לי?

זה הרבה יותר מורכב. מה זה משנה? אני צריך להרגיש שאני דבוק בבורא בכל רגשותיי, מחשבותיי, רצונותיי, כוונותיי, בכול. ואם לא, אז אני צריך לבקש את זה ממנו.

תלמידה: זה מורגש כמשהו מאוד אישי, והעשירייה לא קיימת כאן, ואז לא מובן מה התפקיד של העשירייה אם יש לי יחס כזה לבורא?

את צריכה להעביר את כל זה דרך העשירייה. תנסי ואחרי זה נדבר על זה. בינתיים אין על מה לדבר.

שאלה: האם תמיד אראה את הרע קודם ואהפוך אותו לטוב או שזו רק המטרה הסופית להגיע למצב שבו, בכל כולי אראה שהכול טוב?

לא. אני חייבת במה שאני עכשיו מרגישה, כמעט מיד להרגיש שזה טוב. נשתדל להרגיש שכל מה שאני מרגישה, מרגישה מהבורא וזה טוב.

שאלה: מה הצעד הבא לאחר שאני מצדיקה את הבורא?

הצעד הבא אחרי שאני מצדיקה את הבורא, אם אני באמת מצדיקה אותו על פני כל ההפרעות שבאות לפני, זאת אומרת שהן כולן בנויות מהאגו שלי, אז אני כך מעלה את עצמי עוד ועוד, עד גמר התיקון.

שאלה: ברצון לקבל שלי, אני מרגישה שכל מה שהבורא שולח זה רע, אבל אם הייתה לי הכוונה להשפיע, האם הייתי מרגישה רק את טובו? איך זה עובד?

ודאי, ככה זה. כך זה עובד. ברצונות לקבל אנחנו נרגיש רע, ברצונות להשפיע אנחנו נרגיש טוב.

תלמידה: אז תפקיד העשירייה אם כך, לשמש כדי שנהיה במצב הזה כלפי השפעה, מפני שלבד אי אפשר להשיג את זה?

כן. כמובן

תלמיד: איך למרות הכול לקשור קשר כול כך עמוק, שיקשור את כל אותם אספקטים שמתפרקים בלעדיו?

בזה מוביל אותנו הבורא. הוא נותן לנו כל מיני הפרעות כדי שנתחזק בזה שהבורא הוא "טוב ומיטיב" מכל כיוון. וכך נגיע עד למצב של מה שנקרא "טוב ומיטיב".

תלמיד: אבל אנחנו צריכים בכל זאת, כאן, למלא את הסאה של היגיעה, הדרישה?

כן. ככה זה.

שאלה: עכשיו בשיעור, יש התעוררות והתרגשות כשאתה מעביר אלינו את ההתקרבות לבורא. איך לשמור על החיסרון הזה גם מחוץ לשיעור?

כל הזמן לחשוב שאני נמצא מול הבורא, כמו שכתוב בתחילת השיעור "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". אני כל הזמן מחזיר את עצמי לבורא שנמצא לפני.

שאלה: ואז כשאנחנו מגיעים למצב כמוהו, אז אנחנו בעצם חופשיים מהשפעתו?

חופשיים מהבורא?

תלמידה: כן.

למה?

תלמידה: כדי להיות שותפה ולהרגיש שאני לא בובה. שאני לא חיה מהשפעות של הבורא והוא מעביר אותי מפה לשם, אלא ממש להפוך להיות שותפה שלו.

אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו מחזיקים זה בזה בתוך העשירייה, וכל עשירייה מחזיקה בבורא ולא נפרדים. המבנה שאנחנו כולנו, כל העשירייה, מחזיקים בבורא, צריך להיות אצלנו קבוע. ואם אחד או כמה מהחברים שלי נפרדים מהקשר הזה, אחרים מחזיקים את הקשר. וכך העשירייה בנויה שאם אנחנו פחות או יותר מכוונים כלפי הבורא, אנחנו תמיד מחזיקים בו, יחד בינינו וגם עימו יחד.

תלמידה: איך מצדיקים את הבורא כשהוא שולח מתנגדים ומפריעים בעבודת ההפצה?

לא חשוב מה הוא שולח לנו, אנחנו תמיד צריכים להפוך את זה לקשר הטוב ממנו. כל מה שמגיע, מגיע מהבורא. כל מה שמגיע מהבורא, הוא רק טוב ללא שום רע. וכך אנחנו צריכים להתייחס לכל דבר בעולם הזה, כולל עד המוות. כי מהבורא לא יכול להיות שיוצא איזה רע. וחוץ מהבורא אין כלום "אין עוד מלבדו".

לכן אנחנו לומדים איך להתייחס לכל הטבע, היינו לבורא, בצורה נכונה. ולכן אסור לנו להגיד שהעולם רע וההתנהגות של בני האדם רעה, אלא הכול הבורא מסדר לנו בצורה כזאת, שאנחנו דווקא נתנגד לכל היצר הרע שלנו, שמצייר לנו תמונות רעות ונגיע לטוב. שיהיה רק טוב, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

שאלה: איך אנחנו יכולות להעלות חשיבות של עניין, שאותו אנחנו עדיין לא יכולות להשיג?

אנחנו צריכים לבצע מה שהמקובלים ממליצים לנו. כי אנחנו לומדים מהם באיזו צורה אנחנו יכולים להיות מכוונים נכון לבורא, כדי לזהות אותו, השורה בכל הטבע וממלא את כול העולם. ולכן לא חשוב איזה בעיות באות אלינו ומה אנחנו מרגישים, אנחנו חייבים לקבל את הדברים האלה, כשהם באים מהבורא הטוב ומטיב.

שאלה: אדם הלומד את חכמת הקבלה, עובר כל מיני מצבים פנימיים, עליות ירידות. וכשהוא נמצא בירידה, צריך לעצור ולחכות, לתת לזמן לעשות את שלו, או להתעמק?

כשיורדים, כשנופלים, צריך לנסות להצדיק את הכול, ולראות את העולם כטוב ונכון.

שאלה: אם אנחנו לא יכולים להסכים עם כל מה שמגיע מהבורא, לקבל את זה כטוב ומיטיב, הפרעות גדולות כמו מוות, מחלות רציניות, תיקונים שהם גדולים עלינו, האם זה לא חשוב אם ההפרעות גדולות או קטנות, כלומר כל ההפרעות הן אותו דבר ביחס לעבודה שלנו?

ההפרעות הן לא אותו דבר, אבל אנחנו צריכים להשתדל לראות בכל ההפרעות האלה, שהן באות מהבורא, "אין עוד מלבדו" ושהן רק לטובתנו, טוב ומטיב.

שאלה: כאשר אני רואה שהחברות מתרחקות ממני, שהגשמיות מעניינת אותן ושמישהו עוזב את הקבוצה, האם המחשבות והרצונות האלה מתעוררים בראש שלי?

כן ולא, צריכים לבדוק.

שאלה: הבורא לא עושה איתי חשבון באופן פרטי, אלא הוא עושה חשבון עם הגוף שאני חלק ממנו ואני עדיין לא מרגיש זאת. האם זה נכון?

כן.

תלמיד: האם הוא דוחף אותי להתחבר אל הגוף הזה למרות שאני עדיין לא מרגיש אותו בכלל, ובגלל זה אני מרגיש רע?

כן.

שאלה: איך אפשר לעזור לחברה להצדיק את הבורא אם היא מרגישה את ההפרעות דרך כאב?

להראות לה איך אתן מצדיקות את הבורא בכל.

שאלה: אנחנו משתמשים כל הזמן במונח "בורא" כמו האנשה כזאת. קשה לי מאוד לשחרר ולהוציא מהראש שלא מדובר במישהו ספציפי ונראה לי שזה מונע ממני להתקדם. לפעמים אני מצליחה לשחרר ולהאמין שבאמת הכול מגיע מהבורא ולפעמים לא. אני ממש רוצה להאמין, אני רוצה לשחרר אבל המוח משתלט עלי. מה אתה יכול להמליץ לי?

לקרוא יותר חומרים של בעל הסולם והרב"ש, אבל רק אותם.

תלמידה: האם עם קריאת המאמרים האלה אפשר להרגיש שחרור?

כן.

שאלה: אנחנו מושכים חוטים מהעשירייה לבורא, איך זה יעבוד עלינו אחרי זה?

אחרי זה נרגיש זאת.

שאלה: האם אנחנו מסתכלים על האחר דרך עצמנו מבפנים?

כן.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לראות גם את פני ה' דרכנו, מתוכנו?

כן.

תלמידה: מה הופך את האדם לקדוש כמו הבורא?

מה עושה את האדם לקדוש? כשהוא דומה לבורא אז הוא קדוש.

שאלה: הבורא עושה פעולות כאשר אנחנו מכוונים כלפיו, אחרת אנחנו פועלים מתוך האגו שלנו.

כן.

תלמידה: איך לנצח את האגו לטובת הבורא?

כל הזמן לחשוב על הבורא.

קריין: קטע מספר 3.

"בזמן שהאדם נמצא בזמן העבודה בהסתרת פנים, שלא מאיר לו את האהבת ה' וכבוד גדלות ה', שיהיה תמיד לנגד עיניו, ושלא יפול ממדרגתו, אלא שיעלה תמיד למעלה מעלה. אולם האדם נמצא בזמן הסתרת פנים, הנקרא "זמן הגלות". כלומר שעדיין נמצא תחת שליטת "אומות העולם", שהוא הרצון לקבל לעצמו.

זאת אומרת, שכל זמן שלא יצא מרשותו של הרצון לקבל, עדיין שורה עליו הצמצום וההסתר. שכל פעם הוא צריך להתגבר על ההסתרה, שהוא רואה את ההנהגה של הבורא, ולומר, שהוא ממש בבחינת טוב ומטיב, וכל מה שהוא מקבל מה', הוא רק טוב. וממילא הוא צריך לתת שבח והודאה בכל הלב, בזה שהבורא נותן לו כל טוב.

ובבחינה זו לפעמים יש לו כח התגברות על מה שהוא רואה, ולומר כמו שכתוב "עינים להם ולא יראו". וזהו רק בזמן עליה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)

קריין: קטע מספר 4.

"אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון, פירוש אדם הוא מדרגה גדולה ומקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וכשלפעמים נִפְנָה מחשבתו רגע אחד מן השי"ת אזי לעוון יחשב לו אשר פנה מחשבתו מיראת ה' כפירוש רש"י על (תהלים ט"ז, ח') שויתי ה' לנגדי תמיד, תמיד שמתי מוראו לנגד פניי."

("דגל מחנה אפרים")

שאלה: איך מתוך הרגשת התלות והטוב והמיטיב מגיעים לשלב של לרצות להיות דומים לו? מה הקשר בין להרגיש שאין עוד מלבדו לבין הרצון להשפיע כמוהו, האם זאת הבושה?

לא, כל הנטיות לבורא קרובות זו לזו, אפילו שהן נראות לנו רחוקות.

שאלה: כשמגיע מצב לא טוב, איך אנחנו יכולים לקבל את זה שהוא מגיע מהטוב והמיטיב? ואיך אנחנו יכולים להפוך את המצב או להגיע להכרה שהוא למעשה טוב?

רק על ידי קשר נכון בין חברות בקבוצה. כמו כלי מוזיקאי שצריכים לכייל לפני שאנחנו מנגנים עליו, כך עלינו לכייל את הקבוצה כדי שיהיה בינינו קשר טוב, באהבה ובחיבור, ואז נוכל להרגיש בכלי הזה איך הבורא מנגן בנו. זה מה שעלינו לעשות.

שאלה: מהי דמות הבורא? איך אנחנו מתארים אותה בעשירייה?

הכוח הטוב שמנהל לחלוטין את הכול ומאפשר לנו להתקרב אליו, לגלות אותו במידת השתוותנו עימו, הידמותנו אליו.

תלמיד: האם זה תמיד משהו אינדיבידואלי?

הבחירה היא אינדיבידואלית, והשגת הבורא היא קבוצתית.

שאלה: כשאני מנסה לעשות טוב, אז אני רואה את הרע יוצא ממני ואני מרגישה שאני לא יכולה לשנות אותו, ושהדעת תמיד תהיה מעל הכול, וההתנהגויות שלי גורמות לנזק בתוך העשירייה. אני לא רוצה להיות אחראית על כל ההפרעות אפילו אם החברות חושבות שזה עוזר להתקדמות, אני לא יכולה לראות שהעשירייה סובלת כשאנחנו צריכים להתקדם ברוחניות למקום שאמורות להיות בו שמחה ושלווה. אני מרגישה שאני רוצה לעזוב, אני לא מרגישה במקום שלי. מה עליי לעשות?

את צריכה להמשיך לקרוא את מה שאנחנו קוראים, ללמוד את מה שאנחנו לומדים, להיות בכל השיעורים ולהשתדל לדבר על זה עם החברות שלך אבל רק לכיוון החיבור ולכיוון הטוב.

עוד מעט תראו שהעולם נפלא, ככל שהוא נראה לנו הפוך, זה מפני שאנחנו רוצים לראות אותו בכלים המקולקלים שלנו, אבל אנחנו באמת נראה את העולם הפוך, כמה כולו טוב, כמה הבורא הוא טוב, כמה כל אחד מאיתנו טוב ועוד מעט זה יתגלה לכולנו.

שאלה: איך עלי להתחבר עם אדם שאף פעם לא משתתף בשיעור בוקר, תרגיל או פעילות של העשירייה?

לא להתחבר עימו, למחוק אותו מהקבוצה. כל עוד הוא לא בא לשיעורים, לשיחות, כל עוד הוא לא משתתף איתנו, אנחנו לא רוצים להיות מחוברים אליו.

שאלה: כאשר אדם מגיע לשיעורים שנתיים שלוש ארבע שנים, ופתאום עוזב, זה כאילו איבדת ילד. כמו שאימא אף פעם לא יכולה לשכוח מהילד שלה, כך אנחנו אף פעם לא יכולים לשכוח מהחבר שלנו שהיה איתנו שנתיים שלוש. האם זה אגואיסטי ומה עלינו לעשות?

אין מה לעשות. מי שעוזב, עוזב. אנחנו לא יכולים לשמור קשר עם מי שנגדנו, עם מי שעזב אותנו אלא מה שקורה, קורה. אלה החיים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן להחזיק בקשר עם הבורא. אם יש חברים שמתרחקים מקשר עם העשירייה, בכל זאת יש חברים אחרים שמחזיקים את הקשר. אם אני רואה שחברים מסוימים התרחקו כמובן שזה רע בעיני, אבל בכל זאת אני מנסה להחזיק את הקשר הזה, אפילו כשהאגו שלי רואה שזה קשר רע. בכל זאת אני מתפלל עבור החברים ומנסה להחזיק את הקשר הזה שכאילו לא קיים, עם חבר שהתרחק. איך לפעול כשאני רואה את הקשר כרע, אבל בכל זאת מרגיש שאני צריך לתמוך בו?

אני לא פועל כך. מי שרוצה להתרחק ממני שיתרחק, אני מתייחס אליו באותו הריחוק. אני מתייחס בצורה פסיבית לאנשים שרוצים להתרחק מהקבוצה. זאת הבחירה של האדם, הוא מתרחק, שיתרחק. אני לא יכול להכריח אותו, למשוך אותו, להדביק אותו, לחבר אותו, אני לא יכול לעשות את זה. אני פשוט נותן לו חופש לפעול - רוצה, לך.

שאלה: האם בקבוצה שלך אצל רב"ש הייתה לכם טבלת נוכחות? האם דבר כזה נותן מוטיבציה, או שזה פשוט לחץ ששייך לעבר? האם צריך את זה או לא בעבודה הרוחנית?

נוכחות היא דבר הכרחי, כי כשאתה נכנס לקבוצה, אז אתה מתחייב להיות עם כולם יחד בכל שיעור. להיות נוכח בכל הפעולות הקבוצתיות, לימוד וסעודות, אחרת מה זה אומר שבאת לקבוצה?

תלמיד: אני מתכוון למלא פעם בשבוע כזה טופס כמו מה השגנו, מי הגיע ומי לא הגיע. האם חשוב שתהיה כזו טבלה, זה לא יפיל אותנו?

לא יודע. את זה אתם צריכים לראות לפי הקבוצה, זה תלוי איזו קבוצה. אצל הרב"ש כל העניין הזה היה די נוקשה.

שאלה: אם לא הצלחתי לקום לשיעור בוקר איך עלי לברר את זה? זה מגיע מהבורא אבל מה "אם אין אני לי מי לי", איפה האחריות שלי?

זו בעיה מפני שאת לא חשבת לפני זה. לפני שאת צריכה לקום, כבר מהערב, את חייבת לחשוב איך תקומי בבוקר.

שאלה: למה אני לא מצליחה להרגיש איזון בין החיים הרוחניים לבין החיים המשפחתיים?

כי את לא ניסית עדיין, את עדיין צעירה, מתחילה. אבל עוד מעט זה יסתדר, יהיה לך כל טוב, אל תדאגי.

תלמידה: לא בטוח שהבנתי הכול, אבל תודה. השאלה היתה עבור חברה אחרת שיש לה בעל וילדים.

גם לך יהיו.

שאלה: מה המשמעות של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד"?

שכל הזמן, בכל רגע ורגע, אני צריך למשוך את הבורא כך שאני נמצא לפניו, או שהוא נמצא לפני, וכל הזמן אני נמצא בנוכחות הבורא. זה חייב להיות תנאי ללא שום ויתור.

שאלה: כשאני נמצאת בעליה, אז קל לתאר את הבורא בכול. אבל איך אני הולכת לעזור לחברה ולפעול בעצמי, כשגל של שנאה תוקף אותי?

אז צריך להתכוון מחדש, ולנסות בהכרח להיות על אותו הגל עם החברה.

שאלה: מה זה אומר לדחות את הבורא?

לדחות את הבורא זה נקרא שאני שוכח ממנו.

קריין: חברים יקרים אנחנו מזמינים אתכם לחוויה עם משמעות בנושא "תפיסת המציאות" ביום חמישי 29.6 בפ"ת. באירוע יהיו הרצאות קצרות מטובי המרצים של "קבלה לעם". כמובן שיהיה אוכל טוב, מוזיקה מצוינת ועוד הרבה הפתעות. האירוע מיועד לקהל הרחב וגם לנו, מומלץ להביא חברים ובני משפחה.

(סוף השיעור)