שיעור בוקר 12.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 531, מאמרי "שמעתי",

מאמר י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

המאמר הזה מאוד מיוחד. למרות שהוא נראה יחסית קל אבל יש לו נקודות ומעברים בין הקטעים, שהוא נותן הרבה הבחנות כאלו שאנחנו מדלגים עליהם בדרך כלל ולא כל כך מרגישים, נתקעים בהם, אלא עוברים. לכן כדאי לנו לחזור יותר ויותר על המאמר, אולי נעשה אותו ואחר כך ונחזור עליו, אבל בינתיים נמשיך.

יש כאן הרבה נקודות שמתעוררות לא מיד באדם אלא במשך הניסיון שלו בדרך, עד כמה הוא רואה אותן. כי הם כתובים במילים כביכול שאנחנו רגילים אליהן. אבל בכל זאת כדאי לשים לב לכל מילה שהוא אומר כאן, כי כל מילה זה מצב שאנחנו עוברים.

קריין: מאמר שמעתי י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה". מפסקה "והיות שיש כלל",

"והיות שיש כלל, כי רק ממקום חסרון יש יראת שמים. ומקום חסרון נקרא "הרצון לקבל". זאת אומרת, שרק אז יש מקום יגיעה, במה שהוא המתנגד, שהגוף בא ושואל: "מה העבודה?". ואין להאדם מה להשיב על שאלתו. והאדם מוכרח לקבל עול מלכות שמים למעלה מהדעת, "כשור לעול וכחמור למשא" בלי שום ויכוחים. אלא "אמר ונעשה רצונו". זה נקרא "לכם", כלומר, עבודה זו שייך לכם דייקא ולא אלי. כלומר, עבודה מה שהרצון לקבל שלכם מחייב אותו".

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שנרגיש שיש התנגדות גדולה מתוך הרצון לקבל שלנו לעשות אפילו מחשבה אחת, פעולה אחת, תנועה אחת, מעשה אחד לכיוון השפעה, ואז אנחנו רואים כמה שאנחנו נמצאים במצב שאין לנו כוח, אין לנו רצון, אנחנו נמצאים בשבי של האגו שלנו, של הרצון לקבל שלנו, שלא נותן לנו לזוז לא ברצון ולא במחשבה ולא בתנועה, ואז יש לנו עם זה בעיה.

הרצון לקבל שלנו מחייב אותנו לעשות מעשים ופעולות מה שהוא רוצה, ואנחנו מתחילים יותר ויותר להבין בשכל עד כמה הרצון להשפיע, אם יהיה לנו, הוא היה מחייב אותנו לעשות פעולות אחרות ומחשבות אחרות. אבל לאט לאט אנחנו מגלים, עם כל המאמצים שלנו, כמה שאנחנו לא מסוגלים לזה. ואז אנחנו נמצאים במצב, שהיינו רוצים לעשות איזה פעולות ומחשבות, חשבונות להשפעה, אבל לא מסוגלים. אנחנו מיד, או קצת אחרי איזה מאבק נכנעים ושוב נמצאים בזרם של הרצון לקבל.

"מה שאין כן, אם ה' נותן לו איזה הארה מן השמים, אז הרצון לקבל נכנע והוא מתבטל אז כנר בפני אבוקה. וממילא אין לו כבר יגיעה, כי הוא כבר לא צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים בדרך הכפיה, "כשור לעול וכחמור למשא"," אם הבורא נותן לו כוח, "כמ"ש: "אוהבי ה' שנאו רע"." אם הבורא נותן אהבה, נותן חיבוק, נותן חיבור, קרבה לאדם, אז הוא מתחיל במידה הזאת קודם כל לשנוא את הרע. והשנאה להרע מרחיקה אותו מהרע, לא יכול לנגוע בו, ברע הזה, וכך הולך להתקדם. זאת אומרת, אנחנו צריכים כאן לראות שחייבים להגיע לאהבת הבורא כי היא מנתקת אותנו מהרע. כוח אהבה לבורא מושך אותנו אליו ומוציא אותנו מהרע.

"שפירושו, כי רק ממקום הרע נמשך אהבת ה'."

או, זה מאוד חשוב, "ממקום הרע נמשך אהבת ה'". זאת אומרת שרק אם אנחנו מרגישים את הרע, את השנאה להאגו, ככל שאני לא מסוגל לצאת ממנו, ככל שהוא כל הזמן מחזיק אותי בשבי, אז בצורה כזאת אני מפתח אליו שנאה ובמידה הזאת אני מתחיל להרגיש שמגיעה לי אהבה לבורא, לפחות יחס. לאט לאט מצטייר בתוך האדם יחס עד אהבה, עד משיכה, עד נחיצות, עד "טוב לי מותי מחיי", אני חייב להגיע אליו. ואז במידה הזאת מגיעה אלי שנאה לרצון לקבל שמחזיק אותי ולא נותן לי להתאחד עם הבורא, וכך מתקדמים.

"כלומר, בשיעור שיש לו שנאה להרע, היינו שהוא רואה, איך שהרצון לקבל מפריע לו מלהגיע לשלימות המטרה, בשיעור זה הוא זקוק שיזכה לאהבת ה'."

בהתחלת הדרך האדם מסכים למה שקורה. הוא חושב שאלה מצבים שחייבים לעבור עליו, והוא נכנע וכמו שיש לו עליות גם ישנן ירידות, כמו שיש לו משיכה להשפעה, לבורא, לחברה אז יש דחייה גם לזה, לפרקים. הוא לא מבין שהדברים האלה לא באים מעצמם, אלה גלים גלים כמו בים. אלא הגלים האלו באים כדי שהוא יבנה את עצמו, להתייחס אליהם נכון.

וכך הוא צריך לפתח את הרע שיש למצבי הריחוק, ולא רע שהוא מרגיש רע, אלא שהרע נובע מתוך זה שהוא מרוחק מהבורא, מרוחק מהשפעה, מחיבור. ואז כנגד זה הוא מתחיל לפתח לאט לאט כבר הכנה לצמצום, מסך ואור חוזר. כבר מתחיל לבנות בו את הבסיס לפרצוף הרוחני.

"כלומר, בשיעור שיש לו שנאה להרע, היינו שהוא רואה, איך שהרצון לקבל מפריע לו מלהגיע לשלימות המטרה, בשיעור זה הוא זקוק שיזכה לאהבת ה'." זאת אומרת, בתנאי שהוא רוצה להגיע למטרה, לשלמות המטרה, לחיבור ולהשפעה. אני רוצה להגיע לחיבור כדי לעסוק בהשפעה, כדי להיות בזה דומה לבורא. "מה שאין כן אם הוא לא מרגיש שיש לו רע, אין הוא מסוגל לזכות לאהבת ה', כי אין לו צורך לזה, מטעם שכבר יש לו סיפוק בעבודה."

זאת אומרת, רק בשנאה לרע אנחנו צריכים, לגלות שאנחנו לא מסכימים עימו, לרצון לקבל, כל פעם כשאני מרגיש אותו בתוכי, אני מקבל הרגשה שלילית, יחס שלילי אליו, אני לא יכול לסבול אותו. ויחד עם זה כשאני רואה אותו באחרים, אני נעשה יחסית יותר סבלני. יותר סבלני, כי אני מכיר מעצמי עד כמה האגו, הרצון לקבל שולט באדם. ואני מסוגל יותר ויותר לסלוח ולסבול את מה שיש בזולת. ודווקא ההיפך אצלי, אני לא מסוגל לראות אותו, את האגו, את הרצון לקבל שכל הזמן מושך אותי בכל המעשים שלי לכיוון שלו. ואני נעשה יותר ויותר קפדני, לבדוק מה הסיבה לכל מצב ומצב שבו אני נמצא.

"ובהאמור, אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ."

שאלה: הכעס הזה שאתה מרגיש כלפי הרצון לקבל לעצמו, האם יש אפשרות לנצל את הכוח הזה, להשתמש בו כדי לנסות להתפלל יותר לבורא, האם אפשר להשתמש בכוח הזה, ולהפוך אותו לתפילה ודרישה גדולה יותר לבורא?

כן, אבל יותר מועיל אם אתה בפועל רוצה להתקרב לקבוצה, ושם להביע את הרצון שלך להתקרב לבורא. כי "בתוך עמי אנוכי יושבת", הבורא נסתר בתוך הקבוצה, ולכן אתה לא יכול לעשות כאן עבודה אישית, אינדיבידואלית. אם אתה רוצה להגיע אליו, אתה חייב להתעלות מעל האגו שלך שמבדיל אותך מהאחרים, ודווקא לעשות כאן פעולות לחיבור.

תלמיד: אתה אומר שאדם יכול לעשות את זה, אבל זה צריך להיות מכוון למרכז העשירייה?

כן. ככל שאנחנו רוצים להתקדם לבורא, אנחנו צריכים להבין שהמושג "בורא" נמצא בתוך הקבוצה. אותו רוח שנמצאת בין החברים, בעצם תתגלה לי אחר כך כבורא. וגם עכשיו היא בעצם מהווה לי את צורת הבורא, אבל "בוא וראה", בכמה שאני מסוגל לאתר אותו, כך אני רואה.

נגיד אני רואה שהחברים אדישים זה אל זה, זאת צורת הבורא שאני משיג. או אני רואה שהם נעשים יותר קרובים זה לזה בכל מיני צורות, בזה אני מתחיל להתקרב למושג הבורא. וכך יותר ויותר. זאת אומרת, הבורא זה "בוא וראה", הוא נמצא מגולה בהתאם לכמה שאנחנו רוצים לגלות אותו בקשר בינינו.

תלמיד: בפסקה הראשונה שקראנו בעל הסולם אומר שהכול מגיע רק מתוך החיסרון, ושזה המאמץ שלנו, לבנות את זה. בפסקה השנייה הוא אומר שרק כשהבורא נותן הארה מלמעלה, אז הרצון לקבל נכנע. אני רוצה להבין את זה.

הבורא נותן תנאים, ואנחנו לפי התנאים האלה צריכים לעשות מאמצים, גם בשכל, מה אני רואה ומה אני צריך לאתר לעצמי, ואיך אני צריך להיות מכוון. יש כאן קצת עבודה שכלית. ואחר כך יש עבודה רגשית, כמה שאני רוצה לקרב את החושים שלי לזה, כדי לאתר את המצב הזה. את סוג ההתקשרות בינינו בעשירייה, איך אני מגלה אותו מתוך המצב שהוא מסתיר את עצמו בין כולם. וכך אנחנו מתקדמים.

בכל זאת העבודה כאן היא גם במוח וגם בלב, ככל שאנחנו רואים את הכוח הזה בבריאה, בדומם צומח, חי, מדבר, בכל היקום, ובכל העולמות. שהוא מחזיק את הכול, מחבר את הכול, סובב את הכול, ואליו אנו עכשיו מתחילים להגיע, להתקרב, כדי לזהות אותו.

ואיך מזהים? דווקא בהתקשרות ברמה של החברים. שם אנחנו יכולים לעשות הרבה פעולות כבר כביכול רוחניות, אופייניות לרוחניות. להתקרב, לעורר זה את זה, לעשות חשבונות, לתת מתנות, ללמוד יחד, לסעוד יחד, וכן הלאה.

זאת אומרת אנחנו יכולים לעשות כאן פעולות גשמיות שמבטאות את הנטייה שלנו לחיבור. אבל למה? להיות כל הזמן בכוונה, שבזה אנחנו רוצים לגלות בינינו את הבורא, זאת אומרת את אותו "שדה אשר ברכו ה'", אותו יחס עד לאהבה.

תלמיד: ואת השנאה לרע, שנאה כלפי הרצון לקבל, בסופו של דבר אני מקבל אותה כתוצאה מהעבודה שלי, מהחיסרון שלי, או שזו תוצאה שהבורא ברחמיו נותן הארה מלמעלה?

זה לא חשוב, אם זה מגיע לי כתוצאה כביכול מהמאמצים שלי או שזה מגיע מתוך זה שהבורא מאיר עלי ונותן לי לראות מצבים חדשים. זה אותו דבר, רק שכך זה נראה לי, לפעמים כך, לפעמים כך. אבל ודאי שבהתאם לכמה שאני משתתף בלימוד, בקבוצה, ככל שאני נמצא בבירורים, לפי זה אני מתקדם.

שאלה: האם אפשר איכשהו לשתף פעולה עם האגו שלנו במקום לשנוא אותו, כדי להגיע לאהבת הבורא?

לפחות לא בשלב הזה. בשלב הזה אנחנו צריכים להגיע לשנאה, כי האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו ממש נמצא במצב אגואיסטי שמתגלה בשליטה שלמה עלינו. ואנחנו לא מבדילים בינינו לרצון האגואיסטי הזה. הוא נמצא בי, ושולט בי בצורה כזאת שאני חושב שאני והוא זה אותו הדבר. שהאגו חי בי, ולא נפרד ממני.

איך אני יכול להוציא אותו, ממש לקלף אותו, להרחיק אותו ממני כדי להרגיש את עצמי, שאני לא נמצא תחת השליטה שלו? זה השלב הראשון, ומשיגים אותו על ידי שנאה לאגו שלנו. הרצון לקבל נשאר, אבל לא בכוונה על מנת לקבל, בצורה כזאת אנחנו עושים את החלק הראשון של העבודה הרוחנית.

אבל אחרי שעשינו את זה, והגענו למצב שהאגו שלי לא שולט עלי, זו כבר דרגת בינה, שאני נמצא בכוח ההשפעה. וגם בכוח ההשפעה אנחנו צריכים להשיג מצבים, שכוח ההשפעה ישלוט בכל הרצונות שלי. שהאגו זז משם, על מנת לקבל זז משם, ומגיעה תכונת ההשפעה. ואז עם תכונת ההשפעה הזו אני מתקדם יותר ויותר, עד שאני מתחיל לעבוד עימה בעל מנת להשפיע. זאת אומרת אני שוב מושך אלי את הרצון לקבל, אבל אני משתמש בו כבר עם רצון להשפיע, עם כוונה על מנת להשפיע. זה כבר החצי השני של הדרך, ממלכות לבינה, ומבינה לכתר.

שאלה: האהבה לבורא זה כמו כוונה מאוד עדינה ודקה, מה סוג היחסים בעשירייה שנקרא ''אהבת הבורא''?

אנחנו לא יכולים להבין בינתיים מה נקרא ''אהבת הבורא'', ''אהבת ה''', כי אנחנו לא אוהבים אף אחד חוץ מכל אחד את עצמו, וזה נמצא בנו בצורה מאוד מאוד עמוקה, יסודית וחזקה. לכן אנחנו יכולים רק לקוות שיבוא האור העליון והוא יסביר לנו את הדברים האלה, לכל אחד בצורה אישית מה זה נקרא ''אהבה עצמית'', מה זה נקרא ''האגו'', באיזה דרגות הוא נמצא בנו ואיך אנחנו לאט לאט מתפטרים ממנו.

כעבור כמה שנים אדם מתחיל לגלות שהוא כן מסוגל להתחיל להוציא מעצמו את הצורות האגואיסטיות האלה. שתמיד זה בפחד, מה יקרה לו? איך זה יקרה שיישאר ריקן? איך הוא יתקיים? כי תמיד על ידי ההרגשה, ההבנה הוא נמצא באיזה כוחות שמובן לו מה לעשות ולאן ואיך.

ופתאום הוא מתחיל להרגיש את עצמו כמו תינוק שהוא לא יודע, זורק ידיים, רגליים, שוכב איפה שמשכיבים אותו ואין לו שום אינסטינקטים נכונים. כמו תינוק, כשהוא נולד יש לו רק אינסטינקט אחד, למצוץ, ועל ידי זה הוא מקבל את המזון וכך גדל. על ידי זה שמשתמש רק כדי לגדול בעולם החדש, כך הוא גדל ומקבל יותר ויותר הבחנות חדשות.

כך אנחנו, שרוצים להתפטר מהרצון לקבל שלנו, אנחנו לא יודעים באיזו צורה אנחנו נלך להתפטר מזה. אבל קודם כל אנחנו צריכים לגלות עד כמה כולנו מכוונים אך ורק על ידי הרצון לקבל. ואז לאט לאט, בהכרה של הרע ברצון לקבל מקטן ולגדול יותר ויותר, כך אנחנו הולכים ומחליפים ''רצון לקבל'' ל''צמצום'', ומצמצום אפילו ל''רצון להשפיע''.

שאלה: איך יוצאים מאותו הבסיס?

על זה מקובלים כותבים. על ידי זה שאנחנו מגלים שרק הרצון לקבל שולט ומנהל אותנו ואנחנו משתדלים לעקוב אחריו. הוא הולך לפניך ומראה לך איפה כדאי ואיפה טוב, ואתה כמו חוקר במשטרה נניח, הולך וחוקר אחריו "מה הוא רוצה ממני? לאן הוא רוצה להוביל אותי?", אתה מתאר בזה שהרצון לקבל הזה הוא לא ידיד שלך, הוא יכול להביא אותך למקומות מסוכנים מאוד. ולכן אתה מסתכל עליו לאן הוא מכוון אותך ואתה צריך להתחיל להקטין את הפעולות שלו בכל מיני מקומות, לסגור אותן במקצת. יש כאלה שאתה בכלל לא רוצה ללכת אחריו וכן הלאה. כך זו העבודה עם הרצון לקבל שלנו.

שאלה: מה המשמעות להיות סבלניים עם מה שהאגו מראה לי לגבי החברים?

להיות סבלן זה בהרבה מדרגות. קודם כל לא לצאת מהתהליך. אני נכנס לעשירייה, אני נמצא בה, אמנם אני רוצה לברוח משם, נגעל מכל מה שיש שם, נראה לי שהם כולם שקרנים, כאילו שהם אוהבים זה את זה, אני מרגיש שהם מדברים שקר. אמנם לפעמים אני חושב שזה "כל הפוסל במומו פוסל", שאני לא רואה ושומע אותם, אני רואה ושומע את עצמי וכן הלאה.

אבל העיקר זה "חוץ מצא", אני צריך לחכות, ולפעמים זה לוקח כמה שנים, עד שאדם מתחיל לקבל זעזועים כאלה ברגש ובשכל שהוא מתחיל לראות את עצמו ואת העולם בצורה חדשה, בכל פעם קצת יותר, קצת יותר והעבודה הזאת היא דווקא תוצאה ממידת החיבור, מידת ההתכללות שלו בקבוצה.

תלמיד: אתמול באותו מאמר, הקשבתי לשיעור שוב, השבת לחבר שאנחנו על הפעולות צריכים להוסיף רק כוונה, שהפעולות באות מהבורא, אבל הכוונה היא שלנו או גם היא מגיעה מהבורא?

גם הכוונה מגיעה מהבורא. הכול מגיע ממנו. גם הרצון לקבל, גם הכוונה על מנת לקבל, גם הקליפות. הכול מגיע ממנו. אבל אנחנו צריכים למיין אותם ולהחליט עם מה מכל הדברים האלה אנחנו רוצים להישאר ועם מה אנחנו לא מסכימים ורוצים להתרחק מהם. אבל אין משהו שלא בא מהבורא. הוא נותן לנו אפשרות עם כל מה שאנחנו רוצים לעשות, הוא רוצה שתהיה לנו בחירה חופשית, שאנחנו נבחר בעצמנו איזה יצורים אנחנו צריכים להיות.

שאלה: מדובר על כך שאנחנו אמורים לקבל את פעולות הבורא בלי שום ספקות, אבל אם אין לנו ספיקות, אם אין לנו שאלות על כך, איך נגיע להבין את זה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר. איך יכול להיות שאין לנו ספקות? יש לי תמיד כוח שמתנגד, כוח הרצון לקבל שלי שהוא מתנגד למה שאני צריך לעשות כפעולות השפעה. אני לא רוצה לעשות פעולות השפעה, חיבור, התקרבות, אני לא רוצה את זה מצד אחד, ומצד שני אני חייב לעשות את זה, מחויב, לפחות ברמה הגשמית, ולכן כאן אני צריך לעשות איזה מאמץ.

מאמץ פיזי אפשר לעשות, זה לא כל כך בעיה אולי, אבל מאמץ פנימי, רוחני, רגשי הוא לא כל כך תלוי בנו. אני יכול לשכנע את עצמי באיזו דרגה ובזה לשנות את היחס שלי, אנחנו יכולים לקרוא לזה בדרגות פסיכולוגיות, אבל בצורה אמיתית לשנות את היחס שלי למשהו אני יכול רק על ידי האור העליון. זה הכול נמצא בידיים של הבורא ולכן כאן חייבת להיות תפילה, שאני דרך העשירייה, יחד איתם פונה לבורא ומבקש ממנו לעשות שינוי.

תלמיד: אם אפשר לדייק את השאלה, הוא מתייחס לכך שבעל הסולם כותב שעלינו לקבל את עול מלכות שמיים למעלה מהדעת כשור לעול וכחמור למשא, כאילו בלי ויכוחים.

כי אם אתה הולך עם ויכוחים אתה הולך עם הרצון לקבל שלך האגואיסטי. איזה עוד יש לך כוחות? זאת אומרת, אנחנו נמצאים באיזה מצב, יש לפנינו הזדמנות ללכת בהשפעה, ואני נמצא בכוח הקבלה שאומר לי לא כדאי, תישאר וכן הלאה וכן הלאה, מה לעשות? בדרך כלל אנשים הרבה זמן נמצאים במאבק, לא בוחרים אבל נמצאים במאבק בזה ובזה כך וכך והם כל הזמן חיים בכאלו מצבים של ספיקות פנימיים. לא נותן שום דבר, המצב הזה לא מביא להם שום דבר.

לכן צריכים להחליט או שאני מעדיף להישאר באגו שלי, ואני מודע לזה ואני מחליט ואני נשאר ואני יודע שאני נמצא בעולם הזה ואני בהמות כמו כולם ונותן לרצון לקבל לנהל אותי איך שהוא רוצה ואין לי על זה שום ביקורת אלא הסכמה. אז אני מוריד את עצמי לדרגה בהמית, ישנם כאלו הרבה שעושים את זה. במיוחד הם עושים את זה בשילוב עם כל מיני שיטות, דתיות, פילוסופיות, פסיכולוגיות, וכך הם ממתיקים את החיים הבהמיים שלהם. או שאני מחליט שאין לי ברירה ואני חייב בכל רגע ורגע שיש לי ויכוח להיות ברצון לקבל או בכל זאת להתקרב לרצון להשפיע, שאני הולך לצד ההשפעה. ואז אני חייב לקבוצה ולבורא ולהשתדל לאבד את עצמי בהם וכך להתקדם.

שאלה: לגלות את הרע שלך ולשנוא אותו, זה לא תמיד אותו דבר?

לא, אם אני פותח את הרע שלי בצורה נכונה, יחסית שלמה, אז אני מגיע לזה שאני שונא אותו. אני מגיע למצב של הכרת הרע, שאני מכיר כמה הרע שבי הוא מפריע, הוא לוקח ממני את כל מהות החיים, מטרת החיים, שאני חי סתם, שאני לא מנצל את ההזדמנות שניתנה לי להגיע לדבקות בבורא. זה נקרא הכרת הרע.

תלמיד: האם אפשר לשנוא את הרע שלך במידה מספקת כדי לאהוב את הבורא כבר היום ולא בעוד 40 שנה?

וודאי. אתה יכול. אם אתה תתקרב לקבוצה, תתכלל בהם, תתכלל במה שכותבים מקובלים, אז אתה יכול. הכול תלוי בך. בכל זאת זה לא יעבור מהיום למחר, אתה צריך לרצות שזה יקרה היום כדי שזה יקרה אולי אפילו בעוד כמה שנים.

שאלה: אם אני גיליתי את הרע ואני בעשירייה מתבטל בפניי כולם, אני רואה באיזה מצב נמצאים החברים שלי, אתה בעצמך אמרת שזה משהו שירגיע אותי, אז מה לעשות עם זה?

אתה תלך קדימה ותגלה את זה בעצמך. אני לא יכול לתת לך תשובה על כל מצב ומצב בדרך שאתה תגלה.

שאלה: מה ההבדל בין האגו שלי לאגו של החבר? האם אני צריך לשנוא גם את האגו שלי שאני רואה באחרים?

אתה לא רואה את האגו שלך באחרים בצורה כמו שהוא באחרים, אתה נמצא במצב שאתה עומד לפניי המסך כמו טלוויזיה, כמו עכשיו אתה רואה אותנו, ובמסך הזה אתה רואה את עצמך בכל מיני צורות, ואז נראה לך שהן הצורות של הדומם, צומח, חי, מדבר והעולם. זה ההבדל בין צורת העולם וצורה עצמית. זאת אומרת אתה רואה את הפרוייקציה שלך על כל חלקי אדם הראשון ואתה צריך להגיע איתם להזדהות.

תלמיד: אני צריך לשנוא את ההקרנה הזאת אם אני מגלה את האגו?

אם אתה מסתכל עליה כמו שדיברנו עכשיו, אז אתה צריך רק לדאוג שהפרוייקציה הזאת, זאת אומרת החברים שאתה מגלה, הם יהיו אהובים, שאתה תראה אותם כקרובים אלייך.

שאלה: מה ההבדל בין פעולות גשמיות בעלות אופי רוחני לפעולות רוחניות ממש?

פעולות רוחניות אלו פעולות שאני בהן רוצה לגרום טוב לזולת, לחברים ולבורא. מתי אני יכול לעשות את זה? במידה שאני מבטל את עצמי ורוצה להשקיע עבורם.

תלמיד: ובפעולות גשמיות בעלות אופי רוחני, אין את כל היסודות האלה?

זה לא חשוב גשמיות או רוחניות, העיקר זו הכוונה.

שאלה: למדנו שצריך לעבוד בשני קווים ועכשיו הדגשת שצריך לעבוד רק עם הטוב, אפשר להסביר את זה?

אני לא רוצה שאנשים יתבלבלו, אבל העבודה בשני קווים, זה שאני יכול לנהל בעצמי גם את הכוח הטוב וגם את כוח הרע, ששתי המושכות האלה נמצאות בידיי ואני מכוון את עצמי לבורא גם על ידי כוח הטוב וגם על ידי כוח הרע, שאני כבר שולט בהם. אני לא מגלה כוח כזה בנשים ועל אחת כמה וכמה לא בגברים. לא. אין דבר כזה. אנחנו עוד לא שולטים על שתי המושכות האלו. מה זאת אומרת בשתי מושכות האלה לנהל? זאת אומרת שאני מגדיל את הרצון לקבל שלי, כשאני צריך להתקדם, אני מסובב אותו איך שאני צריך לאיזה כיוון, אני עובד עם כוח ההגבלה בקו שמאל, זו כבר עבודה מאוד מורכבת, שכל הבריאה היא נמצאת לפניי ואני כביכול עושה עימה כדי לכוון אותה גם בימין וגם בשמאל בכיוון לבורא שנקרא "קו האמצעי". זה עוד רחוק.

שאלה: איך השנאה שמתפתחת לרצון לקבל שלנו משפיעה על העשירייה? האם עשירייה מחוברת מזרזת את התפתחות השנאה אצל כל אחת?

אם אנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל שלנו, אנחנו נמצאים בדרגת חי, אנחנו כמו שכתוב, "כולם כבהמות נדמו". אבל אם אנחנו מתעלים מעל דרגת החי שבנו ורוצים לצאת מהרצון לקבל שלא ישלוט בנו במוח ובלב, אלא שנהיה יותר למעלה ממנו, שנרצה לנהל אותו, אז נקרא שאנחנו כבר באים מדרגת החי לדרגת בן אדם, ושם אנחנו כבר יכולים לעשות פעולות רוחניות.

אז אנחנו צריכים להרגיש בתוכנו איפה הגבול שאנחנו מתעלים מעל הבהמה שלנו, ונכנסים למצב של האדם שבנו. הגבול הזה נמדד לפי השליטה שלנו על האגו, שאני לוקח את כל הרצונות והמחשבות שלי בתוך אגרוף כף היד, ומחזיק אותם כך. מתוך זה אני מחליט, מה אני עכשיו אעשה עם כל הטבע שלי, מסוגל אני לזה או לא, שאני לא נותן לעצמי אפילו רגע, מילימטר וגרם של חולשה. זה נקרא שאני עושה צמצום. ועכשיו עם כוח הצמצום הזה אני מתחיל לחשוב, "אני יכול לעשות משהו למען הזולת או לא?", ואז הפעולה שלי למען הזולת אחרי הצמצום הזה כבר תיקרא "פעולה רוחנית".

שאלה: מה ההבדל בין לראות את הרע שבי לבין "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"?

"כסיל יושב בחבוק ידיים ואוכל את בשרו" זה נקרא שאנחנו לא מסוגלים לכלום. אדם לא מסוגל לכלום, אין לו כוח, הוא לא יכול להתגבר, הוא לא יכול להתנגד, הוא זורם עם כל מה שהרצון לקבל נותן לו. הוא יכול ללכת אפילו לחיבור בקבוצה, פיזית הוא יכול ללכת, הוא יכול ללמוד, להיות בשיעורים, אבל הוא לא מתגבר על הרצון לקבל שלו להיות יותר ויותר שייך לחיבור, לקבוצה, לתרום מעצמו, העיקר לוותר על עצמו בכל מיני פעולות. אם הוא מסוגל לעשות את זה, זה נקרא שמתקרב לרוחניות.

שוב, העבודה שלנו היא רק כנגד הטבע שלנו, כנגד הרצון לקבל. לכן חכמת הקבלה היא לא לכולם, רק לאלו שמסוגלים להיות בסבלנות עד שהאור העליון יתקן אותם. לא שאנחנו צריכים, לחכמת הקבלה לא מגיעים אנשים חזקים, ואם הם חשבו שהם חזקים, הם מהר מאוד מרגישים שהם לא חזקים. אבל הם מוכנים להתנהג בסבלנות, ולהמשיך מה שלא יהיה "חוץ מצא". ואז האור העליון לאט לאט פועל עליהם בצורה כזאת, שהם מתחילים להרגיש את הפעולות הרוחניות, להרגיש צורות כאלו שמקדמות אותם.

שאלה: מה לעשות אם אני לא מרגישה שנאה לרצון לקבל?

סימן שאת לא מכוונת למטרה. אם היית מכוונת למטרה, היית רואה עד כמה הרצון לקבל שלך מסובב אותך לכל מיני כיוונים רק לא לחיבור ולאהבה. שרק דרך אהבת הבריות את מגיעה לאהבת הבורא, זאת אומרת, מהתקרבות לבריות את מגיעה להתקרבות לבורא, ואם את לא מרגישה שהאגו שלך מפריע לך בזה, סימן שאת לא מנסה להתקרב.

ישנן נשמות מאוד חזקות שלא מסוגלות להתקרב, לא מסוגלות להרגיש את השני, הן לא מסוגלות להרגיש שהן קרובות זו לזו, אלא רק חיות בתוך עצמן, כמה שיותר ויותר נמצאות בתוך עצמן. דווקא נשים הן הרבה יותר אגואיסטיות מהגברים, והן מרגישות מאוד סגורות, כל אחת בתוך עצמה, ולא מסוגלות להתקרב לשנייה. אולי בצורה חיצונה כן, אבל זה מגיע להן מתוך הזדהות עם אותם ייסורים שכל אישה עוברת בצורה פסיכולוגית, בכל מיני רגשות שלה, אבל באמת לא.

לנשים זה הרבה יותר קשה מאשר לגברים. לכן חכמת הקבלה הייתה מגולה רק לגברים, כדי לא לבלבל את הנשים. ורק עכשיו בדור האחרון זה גם גברים וגם נשים. עוד רב"ש התחיל בזה שאפשר גם לנשים לשמוע את השיעורים, וחילק להן מאמרים. אבל בכל זאת, העבודה של הנשים זו עבודה קצת אחרת מהגברים, כי יש להן מלכתחילה אי יכולת לקבל את השנייה כחלק ממנה. כל אישה ואישה היא חלק מהמלכות האמיתית. פעם נוכל להיכנס לזה יותר ולהבין יותר, אבל זה בהתאם להתקדמות הכללית שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין למחוק את הרע לבין להגיע להכרת הרע?

בהצלחה מגיעים להכרת הרע. הרצון לקבל שלנו, המחשבות והרצונות שלנו, כל הטבע שלנו בעצם הוא רצונות ומחשבות, מוח ולב, אז כל הטבע שלנו הוא רע, כי הוא כולו לטובת הבהמה אם אפשר כך להגיד. ואין בנו אדם, כי אדם זה נקרא מי שדומה לבורא, שעובד בצורת השפעה בחזרה לבורא, באור חוזר, אין לנו את זה. ולכן אנחנו כולנו כמו שכתוב, "כולם כבהמות נדמו".

מה שאנחנו צריכים, זה לאט לאט לפתח כאלו תנאים שישפיעו עלינו ויעלו אותנו לדרגת האדם הדומה לבורא. למרות שאנחנו לא דומים לבורא עדיין, אבל אנחנו כבר מדברים על זה, קצת מבינים עד כמה אנחנו לא שם, קצת מבינים עד כמה ובמה אנחנו צריכים לקבל דברים חדשים כדי להיות שם, וכן הלאה. זאת אומרת לאט לאט כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: יש עוד הרבה שאלות מהאינטרנט, אני צריך לסדר אותן.

אתה צריך עוזר או עוזרת שמקבלת את השאלות, מסדרת אותן, ומגישה לך כבר מוכן. אם אנחנו מדברים כבר על הקהל שלנו שאני מקווה שגם כל הזמן יגדל, אנחנו צריכים לבנות מערכת שהיא תטפל בו. בואו נדאג לזה, זה מקדם אותנו.

קריין: אנחנו בפסקה "אלא האדם צריך להאמין,".

"אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה בא לו מלמעלה." מהבורא עצמו. "כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא," דרך הרצון לקבל שלו, כמה שהוא מתעלה מעל הרצון לקבל שלו, לא רוצה לקבל אותו בחשבון. זה לא נקרא שסתם מוחק אותו, אלא עם הרצון לקבל שעכשיו שולט בו, הוא רוצה להתעלות עימו יחד, להתקרב עימו יחד לבורא. אם הוא ימחק את הרצון לקבל, לא יהיה לו על מה להתקרב. אלא הרצון לקבל הזה שמתגלה לו הוא כמו מדרגה שעליה הוא צריך לעלות, שהרצון לקבל הזה לא יפריע לו להתקרב לבורא. ואז הוא עולה מדרגות מדרגות כך לקראת הבורא. "שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע."

זאת אומרת, אותה הפרעה שהייתה נראית לו כקודם, עכשיו הוא עולה מעליה ורוצה להיות דבוק בבורא למרות ההפרעה. ואם הוא לא יכול, הוא מתפלל, הוא נכלל יותר בעשירייה, מחפש אמצעים, כך שעם אותו רצון לקבל שהתגלה הוא בכל זאת נשאר דבוק בבורא. ואז הוא מגלה שהוא כבר מבין אותו, מרגיש אותו, נמצא יותר קרוב אליו.

"והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא," דווקא מזה שהאדם עובד עם הרצון לקבל, מתנגד לו. או שהוא מוחק אותו כביכול, כי אין לו ברירה בינתיים רק בצורה כזאת הוא יכול להישאר בקשר עם הבורא, או שהוא אפילו מתקרב על פני הרצון לקבל לבורא. "מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

שאלה: כשאנחנו מדברים על העבודה מול בעל הבית, אנחנו תמיד מדברים שאנחנו מקבלים ממנו השפעות טובות ואנחנו עושים צמצום, מסך ואור חוזר כדי לקבל את זה בעל מנת להשפיע לו. אבל מה זו עבודה מול הרצון לקבל שבעל הסולם מדבר פה?

זה מה שאנחנו בדיוק קוראים עכשיו במאמר. שאני צריך קודם כל לזהות שמה מבדיל ביני לבין הבורא זה הרצון לקבל שלי, האגו שלי, הרצון ליהנות שלי, הבהמה שלי. שאני חייב באיזו צורה להקטין את ההשפעה שלה, או למחוק את ההשפעה שלה בכלל, או אפילו לרכב על הבהמה הזאת כדי להתקרב לבורא.

זה תלוי באיזו צורה אני יכול לעבוד עם הרצון לקבל. יש עיבור, יניקה, מוחין, יש לנו שלוש מדרגות. בהתחלה אנחנו יודעים שיש רצון לקבל, אני צריך לזהות אותו כרע. הרגשת הרע, הכרת הרע מביאה אותי למצב שאני מצמצם את הרע. אמנם זה לא רע בצורה שאני בדרך כלל מרגיש שזה רע לי. לא, לפי הבהמה לא רע לי, טוב לי. אלא רע בדרך להתקדמות לבורא, לקבוצה, לבורא.

ואז אני מקבל את זה כרע ושאני חייב להתנזר מזה. ובצורה כזאת אני כבר מתחיל במאבק עם הרע. אז יש תקופה שאני רק מזהה את הרע, ויש דברים שאני אפילו לא מזהה, אבל אני שומע מה שמקובלים אומרים ומבצע מה שהם אומרים. אין לי שום רגש נגיד להיות בעשירייה, אבל אני כן נמצא שם מפני שהם אומרים שזו הצורה הבטוחה ביותר להתקרב לבורא, לגלות אותו, לבנות כלי לגילוי שלו, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: הרע הזה מגיע מתוכי ואני צריך לצמצם אותו כלפי חוץ?

כלפי עצמך. מה זה כלפי חוץ?

תלמיד: כאילו לשמור שהוא לא יצא כלפי החברים.

כן. נגיד שגם זה. אבל קודם כל, מה איתי? אני אשאר עם הרע הזה או אני רוצה שהוא יהיה מצומצם?

שאלה: כשאנחנו מגלים איזה פגם בעבודה בעשירייה שלנו או פגם בחברים איך אנחנו יכולים לכסות את זה? אנחנו צריכים לעשות את זה יחד או לנסות כל אחד לראות את הפגם שלו ולהשתמש בעצות כלשהן של רב"ש?

על זה כתוב פשוט מאוד. כל הפגמים שאני רואה מחוצה לי אלה פגמים שלי. בכל הדרגות, דומם, צומח, חי, מדבר, אלה פגמים שלי. אם לא הפגמים האלה בי, הייתי רואה סביבי רק את הבורא, כוח עליון הטוב ומיטיב בלבד, ולא הייתי אפילו מזהה שום צורות נפרדות, הכול היה כאור העליון הממלא את כל המציאות.

שאלה: דרך העשירייה, דרך החברים אני מגלה איזה פגם. נגיד אני רואה איזה פגם שבחבר ואני מבין שזה פגם שלי. מה אני צריך לעשות עכשיו, לבקש מהעשירייה שתעזור לי להתעלות, לכסות את זה?

לבקש מהבורא שיעזור לך להתקרב לחברים באהבה. ואם אתם מזהים שיש דברים כאלה בכל עשירייה, אז תעשו מזה תפילה משותפת. תנסו לחבר כזאת תפילה שכל אחד יכתוב איזה משפט וכך תגיעו לזה. אבל לא חייבים לכתוב, לא חייבים אפילו לדבר, צריכים רק לבדוק מה יש בלב.

תלמיד: אני מבין מה זה לכתוב תפילה, אבל מה זו אהבה, מה אני יכול לעשות?

אהבה מגיעה מלמעלה כשאדם מוכן להתחבר עם השני ולקבל את השני כמו את עצמו, ואפילו עוד יותר מעצמו. זה נקרא "אהבה". זה דומה למה שיש לנו בעולם הזה, אם אני אוהב מישהו, אז איך נמדדת האהבה? לפי כמה שאני יכול לוותר בשבילו, לטובתו. ממש כך. אחר כך נראה איזה עוד אופנים יש בזה ברוחניות.

שאלה: מה זה אומר שהרצון לקבל יכול לקחת אותי למקומות מסוכנים?

אני לא יודע, אני לא חושב על זה עכשיו. אני חושב על השפעה ואהבה ולא חושב על מקומות מסוכנים.

קריין: הוא שואל על הדוגמה שנתת קודם, שאתה צריך להיות כמו חוקר משטרה שהולך אחרי הרצון לקבל ובודק לאן הוא מוביל אותך. אמרת שלפעמים הוא יכול להוביל אותך למקומות לא טובים, אז אתה צריך לשים לב לאן הוא מוביל אותך. על זה הוא שואל.

איך אני צריך להיזהר לאן הרצון לקבל מוביל אותי? אני צריך תמיד לבדוק אותו. אני תמיד צריך להיות בחשד כלפיו, לאן המחשבה והרצון שמתעוררים בי לוקחים אותי? את זה אני צריך תמיד לראות, לבדוק.

תלמיד: האם אחת הדרכים היא באמת להיות מכוון למטרה עד הסוף, בסבלנות?

מה זה "עד הסוף"? עד הסוף זה לפי היכולת שלך כרגע.

תלמיד: לפי הכלים שיש לי כרגע ללכת למטרה עד הסוף.

כן, ודאי.

שאלה: בזכות הרע יש לאדם עבודה שהוא יוכל להתקרב לבורא. איך לשנוא את הרע באמת?

צריכים לשנוא רק באותה הצורה, באותה המידה שהטבע שלנו מפריע לנו להגיע לבורא. וגם להבין שההפרעה הזאת היא מקיימת אותנו, היא מחזיקה אותנו, מעמידה אותנו נכון לכיוון הבורא. שאם לא הרע, איך היינו מזהים את הדרך הנכונה?

הרע מחויב להיות. הוא לא נברא סתם כי הבורא רוצה לברוא את הרע. אלא כשקובע שהוא רוצה שהנבראים יהיו ויוכלו להתקשר אליו ולהכיר אותו, ולהכיר אותו אפשר רק מצורה הפוכה ממנו, אז מזה התהווה הרע באותה צורה כמו שהבורא רוצה שיכירו אותו. ולכן ברע יש אותן הצורות כמו בבורא רק בצורות הפוכות, בכל מיני אופנים שיש בבורא. לכן הרע הוא כל כך ענק, גדול ועשיר, מורכב, כי דווקא על ידו אנחנו מגלים את הבורא.

הבורא זה האור העליון שאין בו שום הבחנות. זה נקרא "אהבה חלוטה", הלב פתוח, כלום אין. ורק בצורה שאנחנו מכניסים לו קצת חושך בכל מיני אופנים, אז אנחנו מבדילים עד כמה יש שם את התכונות ההפוכות מהחושך, שזה הבורא, זה האור. לכן הבורא נקרא "בוא וראה". שלראות אפשר רק בצורה שאתה מגיע אליו מהחושך.

תלמיד: זה בדיוק כמו שאמרת שזה הכרחי. אז איך באמת לשנוא אותו כדי להתקרב?

לשנוא דווקא את זה שהוא מפריע להתקרב, אבל אם לא להתקרב לבורא אז היצר הוא לא רע, הוא עוזר לך לעשות חיים בעולם הזה.

שאלה: אם האדם הוא רע, איך אדם רע יכול לשנוא את הרע שבו?

על ידי הארה מלמעלה שמגיעה לאדם, מצד אחד. ומצד שני, יש בתוך האדם נקודה שבלב, שזה חלק א-לוה ממעל. זה חלק, רשימו מהכלי השבור שנשבר ונמצא בתוך הרצון לקבל, ויש את האור העליון שמשפיע על הרצון לקבל הכללי.

יש לנו רצון לקבל שבור, אחד. האגו הפרטי של האדם (ראו שרטוט מס' 1). ובתוך האגו הזה ישנה נקודה, שזה רשימו, רשימו ממה שהיה באדם הראשון. לפי הרשימו הזה זה נקרא "אדם" שבתוכנו. והאגו הכללי זה רצון לקבל. מגיעה איזו הארה מלמעלה ומשפיעה, זה נקרא "אור מקיף", היא משפיעה על הנקודה הזאת (ראו חץ ירוק בשרטוט מס' 1). מתוך זה שהנקודה מתעוררת, זה נקרא שהיא "מתלבשת" באור המקיף הזה, ואז יחד שניהם רוצים לברוח מהאגו, לחזור למקור האור.

ההרגשה הזאת שאדם מרגיש שפתאום יש לו נטייה להכיר, בשביל מה אני חי? למה אני חי? מהם החיים? וכן הלאה, זה בדיוק שמתעוררת נקודה שבלב. זה רצון להכיר את מקור החיים. לא שכמו אנשים דתיים הוא רוצה להתפלל, רוצה להציל את החיים, הוא מרגיש שחסר לו איזה ביטחון אולי. זה האנשים הדתיים רגילים. אבל אדם שמקבל התעוררות להכיר את בוראו, את הכוח העליון, את הסיבה לחיים, בשביל מה חיים, זה נקרא שמתעוררת בו נקודה שבלב בתוך הרצון לקבל הכללי. ככה זה קורה.

ואז מה קורה? אנחנו צריכים להגדיל את הפעולה הזאת. איך אני עושה כך שהרצון לקבל שלי הזה יגדל, יגדל בהרבה, איך אני יכול לעשות מהחץ הקטן הזה חץ גדול (ראו חץ כחול בשרטוט מס' 1)? זה על ידי הקבוצה. אם אני מתקשר עם עוד אנשים ועם עוד אנשים, ועם עוד, ומתפעל מהם איך שכל אחד מהם גם מקבל מהאור העליון השפעה, אז אנחנו מתחברים יחד, כאילו הופכים להיות לגוף אחד, ואז אנחנו נמצאים כקבוצה, והבורא משפיע על הקבוצה שלנו כבר בצורה כזאת שאנחנו כן מחברים כביכול נקודות שבלב, זה הוא מחבר על ידי המאור שלו, ואז יש לנו הזדמנות לצאת.

הדברים האלה הם פשוטים. אנחנו נראה אחר כך איך לפי החוקים האלה מתקיימים גם תאים בגוף האדם, איך מתחברים כל הדברים האלה. אלה בעצם חוקי הקומוניקציה, קומוטציה, חוקי ההתחברות.

שרטוט מס' 1

שאלה: מה ההבדל בין הרצון לקבל ליצר הרע?

הרצון לקבל הכללי נמצא בכל הבריאה בדומם צומח חי מדבר. במדבר יש רצון לקבל נוסף שנקרא יצר הרע, שזה רצון מסוים שמכוון אותו למקור הבריאה, הבורא. והאדם שיש לו הרצון לקבל המוגבר הזה, יצר הרע, הוא מרגיש שיש לו משהו לכוח עליון, למקור הבריאה שהוא חייב לגלות אותו, יש לו דרישה, יש לו משהו אל זה, זה נקרא "נקודה שבלב". הלב בעצמו זה הרצון של האדם. אבל הנקודה שבלב, אם ישנה בתוך הלב, היא כבר מושכת את האדם לבורא. לא רק מעוררת בו אילו חיים אלא רצון להשיג את מהות החיים, מרכז החיים.

שאלה: איך אני יכול להשתמש ברצון לקבל שלי בשביל שיהיה לי מגע הדוק עם הבורא?

פשוט יותר להתכלל עם הקבוצה הנכונה, עם השיעורים, לקרוא חומר מומלץ, להשתתף בכל מיני פעולות. כול מה שאפשר כדי לעורר את הלב.

שאלה: איך נכון להתעלות מעל הרצון לקבל, הוא פשוט נכנס בתוכך כמו איזו משאית שנכנסת בך, איך להתעלות יחד איתו אל הבורא, יש לך רצון לברוח ממנו?

זה לא טוב. בהתחלה ודאי שאנחנו רוצים להתנתק ומתנתקים כביכול אבל במשך הזמן אנחנו כבר מקבלים ניסיון שיותר טוב לעבוד עם הרצון לקבל כך שאנחנו צריכים לצרף אותו לנטייה שלנו לבורא וכך אנחנו דווקא על ידי הרצון לקבל שגדל מתקרבים לבורא. כי אותן המדרגות שאנחנו כל פעם עולים, עולים עליהן, הגובה של אותה מדרגה זה הרצון לקבל שגדל. וכאילו הנקודה שבלב קופצת ממדרגה למדרגה, ממדרגה למדרגה, וכך אנחנו מתקרבים לבורא.

תלמיד: זה לא מובן.

איך יכול להיות שזה לא מובן. קודם כל טוב שאתה אומר שזה לא מובן, אבל תראה מה שקורה (ראו שרטוט מס' 2). יש מדרגות שבהן אנחנו מתקרבים לבורא. גובה המדרגה זה הרצון, הרצונות שגדלים. כשגדל רצון, אותה נקודה שהייתה לי במדרגה הראשונה, אני צריך עכשיו לעבוד עליה שהיא תעלה למעלה מהרצון. אז זה המצב הנוכחי שלי.

אחר כך בא הרצון, 1 Dושוב עוד רצון אחד, אחר כך D2, D3, D4 ו-D5. ואני כל פעם צריך לעלות את הנקודה שלי למדרגה יותר גבוהה. איך זה? כדי שהיא תהיה יותר גדולה בעצמה. בהתחלה היא נקודת אפס, אחר כך זה 1, 2, זה גודל הנקודה שבלב. עד שהלב מתחיל להתרחב, ואז אני מרגיש גם בלב וגם בנקודה שבלב את המצב הזה, ובו אני מרגיש את המציאות הרוחנית שלי. ככה זה קורה.

לכן, "על כל פשעים" כשהרצון האגואיסטי עולה, "תכסה אהבה", "על כל פשעים תכסה אהבה" וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אני לא נכנס לרצון לקבל בכל המדרגות האלה אלא אני רק רוצה להרגיש את הבורא?

שרטוט מס' 2

אני צריך על פני כל הרצונות לקבל, לפתח את הקשר שלי, היחס שלי לבורא כי הוא המקור של הדברים האלה והוא עושה את זה כדי שאני אתקרב אליו. כי סך הכול העביות הזאת שמתגלה לי בכל מדרגה ומדרגה, העביות הזאת, זה האגו שלי שגדל, והוא סך הכול מקרב אותי לבורא, "עזר כנגדו". ודווקא על פני זה שאני מגלה את האגו הגדול שלי, אני מתקרב לבורא ומגיע אליו. עם כל האגו הגדול, הרצון לקבל הגדול, אני הכול רוצה לשייך לו.

שאלה: מה הקשר בין התיקון האישי של האגו לתיקון הכללי של כל הרצון של האדם הראשון?

התיקון האישי שלנו תלוי בכמה שאנחנו דואגים לתיקון הכללי, במיוחד בזמננו בדור האחרון.

שאלה: האם אפשר לומר שהמילים "נצחוני בניי" מסבירות איך להגיע לדבקות עם הבורא בעבודה מאוד קשה בבניית איכות בעשירייה כדי לבטל את הבושה שנבדלת מהבורא בתכונותיה?

כן.

שאלה: לגבי "נצחוני בניי", אתה מתאר לנו בשיעור את המאבק כנגד הרצון לקבל, אבל רוב הזמן האדם מוצא את עצמו לבד, החברים לא איתו והוא צריך לעשות את העבודה הזאת. איך הוא עושה את זה יותר בחיבור, בשיתוף, במאמץ משותף, איך החיבור צריך להשתכלל כל פעם מחדש?

העבודה שלנו היא דווקא בחיבור, ואדם שלא מקבל דחיה מהחיבור הוא לא כל כך מתקדם, הוא צריך כל פעם לשכוח את העשירייה ואחר כך בכוח לחדש קשר איתה. וכך צריך להיות בכל צעד, בכל מצב, כי זה סימן שהאגו מתחדש, שהוא מתנתק מהעשירייה והולך אחר כך בכוח ושוב מתחדש הקשר עם העשירייה, הוא בעצמו מחדש את הקשר בעשירייה, ככה זה קורה. לכן לא להתפעל מזה שאנחנו כל פעם מרגישים את עצמנו ביציאות וכניסות, ביציאות וכניסות כלפי העשירייה.

תלמיד: כשילדים נניח בונים בית מעץ אז אחד מביא קורה, אחד סוחב את זה, אחד את זה, אז איפה אנחנו מוצאים בתוך הלב את המאמץ המשותף?

בזה שאנחנו משתוקקים לבורא והוא אחד על כולנו, אז אנחנו מתוך המאמצים שלנו מתחילים לגלות עד כמה אנחנו כולנו קשורים יחד ובונים בית משותף.

שאלה: איך מזהים גדילה של הרצון לקבל, אני ממש לא מזהה את זה, מה הסימנים?

אם אני לא מזהה שהרצון לקבל נעשה יותר גדול, יותר נכון הוא לא [יותר] גדול הוא יותר מורכב, יותר ערמומי, קשה לי לזהות אותו, אני כאילו לא מזהה, כמו בחיים שלנו שאני עובר לידו כאילו ולא יכול לאתר שזה רצון לקבל, אז אנחנו צריכים בכל רגע ורגע להשתדל לראות איפה נמצא הרצון לקבל, כדי שעל ידו אני אתחיל להתייחס נכון לחיים. כל רגע שלי בקיומי צריך להיות בנוי על הרגשת הרצון לקבל שזה מה שהוא עושה, זה מה שהוא בונה, ואני בונה את עצמי על פניו.

תלמיד: קשה מאוד לזהות אותו, אולי יש איזה תרגיל איך להוציא אותו מהמסתור, כי הוא מתחבא יפה מאוד?

זה נכון. על ידי מה? על ידי חיבור עם החברים, על ידי התעמקות בקריאת מאמרים, זה מה שאנחנו יכולים בעצם להביא איתנו כדי לזהות אותו יותר, לי עוזרת קריאת מאמרים. אני זוכר את הרב"ש, הוא בעצמו כתב את מאמרי שמעתי מבעל הסולם ובכל זאת כשהיה הולך לישון בערב היה מסתכל במחברת. כשהיה נמצא באוטו היה מסתכל בתהילים, ספר תהילים קטן שעוד יש לי אותו, וכך אנחנו יכולים להיות קשורים.

וחוץ מזה, היום יש לנו מערכת כל כך גדולה ועשירה של עשיריות, אם כל אחד חושב על עשיריות אחרות קצת שגם כן יתקדמו בדרך, אז לפי זה אנחנו נתקדם, אין שום בעיה. וגם כן להזכיר זה לזה, אתם לא צריכים לדבר על זה אפילו, אבל לפי השאלות, לפי סתם דיבורים כאילו מסביב, לתת הרגשה לחברים בקבוצה עד כמה אתם נמשכים לדרך. זאת באמת עזרה גדולה אחד לשני, על ידי זה תתקדמו.

שאלה: מה זה אומר שהרצון לקבל גדל, איך לשנות את הגדילה הזאת, איך להרגיש את השינוי בגדילה?

הרצון לקבל כל הזמן גדל, כל פעם בכמות ובאיכות. זה שיש לך כל פעם מחשבות ורצונות שונים בכל רגע ורגע זה אומר שהרצון לקבל משתנה. ובהתאם לזה אתה צריך בכל רגע ורגע לכסות אותו עם הכוונה על מנת להשפיע להשתמש בו.

שאלה: מה הקשר בין צמצום א' כשאני מצמצם את הרצון לקבל לתוך אגרוף ולא נותן לו לזוז, לשער הדמעות כשאני בוכה שאני רוצה להשפיע ולא מצליח?

זה שעושים צמצום ומחזיקים את עצמנו ממש כמו בתוך האגרוף, ולא נותנים לרצון לקבל לפרוץ זה רק צמצום בכוח. בכל הצמצומים האלו ישנם גם כן צמצומים לא רק בכוח אלא בהתפתחות רגשית, בהכרה, שלא בכוח בלבד אני מחזיק את עצמי, שאני מגיע למצב שאני לא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלי, שאני שונא אותו וכן הלאה.

זאת אומרת, יש בזה גם כן חמש דרגות של הכרת הרע והגעה לטוב, וכך אני עובד על הרצון לקבל שמתגלה. לכן היציאה ממצרים כמו שאנחנו לומדים, לאו דווקא שהיא הייתה במצרים, ולאו דווקא שהיו במצרים פיסית, אנחנו על זה לא מדברים, אנחנו מדברים רק על העבודה בעצמה עד כמה היא נעשית בתוך האדם, אז היא צריכה להיות ארבע מאות שנה, ארבע דרגות של הרצון לקבל, ורק בדרגה החמישית כשאדם מגיע לזה, אז מקבל דחף לצאת ממצרים, מהאגו שלו.

שאלה: האם הרצון לקבל קשור להשגחה פרטית? לכל אחד ואחד יש השגחה פרטית וכתוצאה מזה מגיע רצון לקבל?

הרצון לקבל ודאי קשור להשגחה הפרטית שבתוך האדם, כי הבורא מקדם כל אדם ואדם ביחס הפרטי שלו לכל אחד ואחד, אבל אנחנו מדברים על אותם אנשים שבהם מתעוררת הנקודה שבלב והם רוצים לצאת מהרצון לקבל שלהם, כמו אותה תולעת המשתדלת לצאת מתוך הצנון.

תלמיד: כי אני מרגיש שאני נזרק לכל הרוחות, לא מרגיש השגחה פרטית?

אלה כבר הטענות שלך. אותן אנחנו לא שומעים.

תלמיד: זו המציאות.

בסדר, אני מבין את המציאות שלך, על זה כתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"

תלמיד: השאלה איך אפשר להרגיש שבאמת יש לך השגחה פרטית, זה כל העניין?

בזה שבכל רגע ורגע אתה יכול לזהות שהבורא מפריע לך.

תלמיד: זאת השגחה? ככה אתה מרגיש את ההשגחה?

כן. מי עוד מפריע לך? הבורא, יש עוד מלבדו?

תלמיד: לא.

זהו, אז הוא מפריע לך. מה אתה צריך לעשות? לעשות פעולות, שבסופו של דבר כולן נגמרות בתפילה. כל הפעולות שלנו צריכות להיגמר בתפילה, לא שייקח את ההפרעות, אלא במקום שהן יפריעו לנו, שיעזור לנו להתמודד איתן, להתעלות מעליהן וכך נפסע בסולם המדרגות.

תלמיד: זאת אומרת הרבה יותר קל לעשות את זה בעשירייה בינינו.

תעשו.

שאלה: הסברת יפה בשרטוט איך אנחנו עולים ממדרגה למדרגה ואיך על פני כל גדילה של האגו אנחנו מכסים באהבה. איפה והאם בכלל קיימת בתהליך הזה נקודה של שנאה לאגו, בכל מדרגה למדרגה?

שנאה לאגו מגיעה רק במדרגות יותר גבוהות, כמה שתשתדל להתעלות למעלה מהאגו, כמה שתבין שהאגו מפריע לך להידבק בבורא, אז תשנא אותו. וככול שאחר כך תכיר שדווקא על ידי האגו המתנגד תגיע לאהבה לבורא, אז השנאה שלך לאגו הופכת לאהבה. זה לא שאתה אוהב את האגו, אלא האגו בעיניך הוא כבר לא אגו, הוא בא מהבורא ונקרא "עזר כנגדו", כי אדם מגיע למצב שהוא מנשק את המקל

שאלה: סיפרת שמדי פעם הרב"ש פתח את שמעתי, האם כשאנחנו כעשירייה קוראים מאמר בשמעתי, מועיל לנסות לחקור ולהבין את המאמר או פשוט לקרוא על מנת למשוך מאור ולנתק את השכל?

לא, כמה שיותר תדברו על זה, זה טוב.

שאלה: האם ניתן לעלות רוחנית בצורה טבעית יותר מאשר באמצעות פשעים, האם אנחנו יכולות להתקדם כל הזמן רק באהבה כמו הבורא?

לא, יש לכן אהבה אגואיסטית ולא יותר ולכן להתקדם באהבה זה נקרא להגדיל את האגו שבכן יותר ויותר עד כדי כך שאפילו לא תוכלו להבדיל בין סוג האהבה כביכול שיש ביניכן, כמו שעכשיו, יש לכן אהבה לילדים? כן, אבל אנחנו לא מדברים על צורת אהבה כזאת. [אם נפנה את זה] כלפי הגברים, [הבעלים שלכן] אנחנו כבר יכולים להגיד משהו, כי יש כל מיני סכסוכים ואם נתגבר על פניהם באהבה, אם נוכל, נהיה מסוגלים, שהסכסוכים בינינו, במשפחה עם הבעל יביאו אותנו להתגברות האהבה, שעוד יותר נאהב זה את זה, כי "על כל פשעים תכסה אהבה", שנדע איך לעלות עם האהבה שלנו למעלה מכל המכשולים, כל ההבדלים, אז בזה באמת נוכל להגדיל את האהבה ולהגיע לאהבה נכונה. אם נלמד איך להתגבר על כל הפשעים, על כל הקשיים, זה משהו אחר. אבל אנחנו בדרך כלל לא מסוגלים לזה, אלא מסכימים שאלה החיים. וכך אנחנו צריכים.

לעבוד על האגו המתעורר בין בעל ואישה ולהפוך את הצורה האגואיסטית הזאת לחיבור, שכול אחד מאיתנו יוותר על האגו שלו ויבין מה קורה בשני ויאהב את התכונות שיש בשני, כמו שהן שלו, ודווקא על ידי זה יתקרב, זה כבר דבר גדול. אפשר לעשות זאת בצורה פסיכולוגית קצת, אבל זה שקר שלא יחזיק. אם אנחנו רוצים לעשות זאת בצורה אמיתית שזה לא יישבר ותמיד יתקיים ויותר ויותר יגדל אנחנו צריכים את האור העליון, ולכן אנחנו צריכים שוב את חכמת הקבלה.

אבל כל זה מתחיל מזה שאנחנו מתחילים לקבל את העיקרון הזה ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שכל הפשעים נשארים ואנחנו יודעים איך להתגבר עליהם בצורה כזאת שהאהבה תגדל, ויוצא שכמה שיותר פשעים מתגלים, מפני שאם אני מגלה שהפשעים, הליקויים האלו בשותף שלי, באים אליי מהבורא ועל ידי זה אני יכול להתקרב אליו אז אני מתחיל לאהוב אותם, כי זה בא מהבורא, שזה הבורא ברצון לקבל כך מופיע לפניי מתוך בן הזוג שלי. ואז יוצא שעל כל פשעים באמת תכסה אהבה. את זה צריך ללמוד, אם תתקדמו בחכמת הקבלה, תדעו איך לקיים את זה בכל משפחה בכל אחד.

שאלה: איזה תרגיל מעשי יכול לעזור לי לגלות שאני בדרך הנכונה ובכך לחשוף את השנאה הדרושה?

אמרתי את זה עכשיו. אני מכיר נשים מצ'ילה, הייתי כמה פעמים אצלן עשינו כנסים, נראה לי שאין הבדל בין צ'ילה לכל מקום אחר. אנחנו צריכים פשוט להבין שכל מה שיש בינינו זה הבורא. כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", שכינה יכולה להיות מהצורה השלילית בינינו, בין גבר ואישה, עד הצורה החיובית. אנחנו רק צריכים להכיר שזאת השכינה שעומדת בינינו ולעבוד על זה יחד, אם אנחנו רוצים להיות מחוברים אפילו שיש איזה מרחק בינינו אנחנו צריכים להבין שהוא ניתן כדי שאנחנו נבטל אותו. ונבטל אותו רק על ידי זה שנקרב את הבורא לקשר בינינו.

שאלה: האם אפשר בבקשה לתת דוגמה של פעולה למען הזולת?

אם אני מתלבש בזולת ומקדם אותו לקראת הבורא, זאת הפעולה הכי נכונה לטובת הזולת. בעצם מזה יוצא לנו שפעולת ההפצה היא החשובה ביותר ובאמת פועלת לטובת הזולת.

(סוף השיעור)