שיעור בוקר 01.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 363,

מאמר "מהו מצות שאדם דש בעקביו"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 363, מאמר "מהו מצות שאדם דש בעקביו".

מהו מצות שאדם דש בעקביו

תשמ"ו - מאמר ל"ג

1985/86 - מאמר 33

"בפרשת עקב כתוב "והיה עקב תשמעון, ושמרתם ועשיתם אתם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד, אשר נשבע לאבותיך". ופירוש רש"י "והיה עקב תשמעון, אם מצות קלות, שאדם דש בעקביו תשמעון ושמר ה' וכו': ישמור הבטחתו", עד כאן לשונו.

ויש להבין את התנאי הזה שהתנה ה'. היינו, שאם תשמעון את מצות קלות, אני אקיים ההבטחות שהבטיח להאבות, אחרת לא יכול לקיים. כי בטח התנאים, מה שה' רוצה, אינם דומים למלך בשר ודם, שהתנאים שהוא הציג הם לטובת הנותן, ובודאי כאן הם לטובת הנבראים, היינו אחרת הם לא יכולים לקבל את הבטחתו. אם כן יש להבין, מהו התנאי של מצות קלות.

ובכדי להבין את התנאי, צריכים קודם כל להבין, מהי ההבטחה שהקב"ה הבטיח להאבות. ובטח אין הכונה על גשמיות, שבודאי ההבטחה היתה, שה' יתן לעם ישראל, שיזכו למטרת הבריאה, הנקראת "להטיב לנבראיו", שהוא, שהנשמות ישיגו את שורש נשמתם, הנבחן לה' חלקי נשמה, הנקראים נרנח"י.

ובכדי שהנשמות ישיגו את המוכן להם לקבל, ויחד עם קבלת הטוב והעונג לא ירגישו עם הקבלה זו ענין של נהמא דכסופא, ניתן לנו את העבודה, הנקראת "עבודה דלהשפיע". זאת אומרת, שקודם כל מוכרח האדם להרגיל עצמו בעבודה זו. ובכדי שיהיה מקום בחירה, היינו שיהיה בידו לבחור, על איזו כוונה הוא מקיים תו"מ, היה מוכרח להיות צמצום והסתר, שאז יש מקום בחירה.

אבל אם היה מגולה התענוג, היה מוכרח לקיים תו"מ על מנת לקבל. ומה שהיה עושה, היה הכל בכדי למלאות את אהבה עצמית שלו, מסיבת, היות שאי אפשר לומר, שהוא עושה הכל בעמ"נ להשפיע. היות שבזמן שיש גילוי אור, התענוג הוא יותר גדול מכל תענוגי הגשמיים.

ובגשמיות אנו רואים כלל, כל שהתענוג קטן ביותר, וכדי לוותר על התענוג, גם העבודה יותר קטנה. והיות שאי אפשר לומר, שהתענוג שהוא מקבל, כל כוונתו הוא רק להשפיע, אם לא יכול לוותר עליו. היינו שהוא צריך להיות בטוח בעצמו, אם הוא לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, הוא מוכן לוותר על התענוג. אי לזאת, ככל שהתענוג קטן ביותר, יותר קל לוותר עליו.

ומשום זה ניתן לנו הסתרה על הטעם של תו"מ. וניתן לנו טעם בתענוגים גשמיים. וצריכים להאמין בדברי הזה"ק, שכל הנאה והתענוג, הנמצאים בדברים גשמיים, הוא רק נהירו דקיק, שפירושו אור דק מאוד בערך אור התענוג, המלובש בתו"מ. ומשום זה יש מציאות, שהאדם יעשה תרגילים על תענוגים גשמיים, ואח"כ הוא יכול כבר לצאת מבחינת הצמצום וההסתר בשיעור מה, שהוא כבר יש לו מציאות של בחירה, היינו לומר, שהוא מקבל את הנאה והתענוג הזה רק מטעם שהוא רוצה להשפיע.

ואח"כ, אם הוא עומד בנסיון, ומקבל הבחינה הקטנה שהשיג בעבודת ה', נותנים לו מדרגה יותר גדולה, לכוון עליה בעל מנת להשפיע. וכן הוא הולך מדרגה לדרגה, עד שמשיג כל בחינת הנרנח"י שלו משורש נשמתו. וענין נרנח"י, שהאדם משיג, זהו בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא, שהם תרי"ג מצות שבתורה וז' מצות דרבנן, שבגמטריא תר"ך שמות, שזה ניתן לאדם להשיג.

ועיין בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ה) וזה לשונו "וזה שכתוב ב"עץ חיים", שלא נבראו העולמות אלא לגלות שמותיו של הקב"ה. עיין שם הכתוב ותבין. והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה. כמו שהיתה בשורשה, קודם ביאתה לעולם הזה. אלא היא מחויבת להגדיל קומתה תר"ך פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, שהוא סוד כל השלימות, כל הנרנח"י עד היחידה, שעל כן נקראת היחידה בשם כתר, לרמז על מספר תר"ך, הנ"ל".

ובהאמור, אנו יכולים לראות, מהי ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאבות, ואיך אפשר להשיג כל כך שלימות. והשאלה ההיא נשאלת מצד ב' אופנים:

א. הצורך לשלימות הגדולה כזו, כי ידוע, "כי אין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון", אם כן מתעוררת השאלה, איך נוכל לקבל הרגשה כזו, שחסר לנו להשיג את הנרנח"י. ולפי מה שהסברנו, שכל התענוגים הגשמיים, שכל העולם רצים אחריהם, אין זה יותר מניצוץ דק מאוד בערך התענוג שיש בקדושה, ובטח כשהאדם יזכה לקבל אפילו הארה קטנה דקדושה, הוא ירגיש בזה סיפוק גדול. ומי יגיד לו, שהוא עדיין בעל חסרון, עד שהוא צריך להשיג בחינת אור היחידה, אחרת עדיין הוא עוד לא נבחן שבא לשלימותו, ומי יודיע לו את זה.

ב. איך האדם יהיה ביכולתו להתגבר על התענוגים כל כך גדולים, ולומר, אם איננו יכול לכוון את קבלת תענוגים האלו לשם שמים, אני מוותר על התענוגים. מאיפה הוא יקבל כוחות כאלו. הלא אנו רואים, אפילו בתענוגים גשמיים, שאמרנו, שהם רק נהירו דקיק, שהם ניצוצין, שנפלו לתוך הקליפות, איך שקשה עליהם להתגבר, ולומר, שהוא מוותר על התענוגים האלו, אם לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. והיות בתענוגים גשמיים, אנו רואים, שהם מתחלקים לתענוגים גדולים ולקטנים, ומכל שכן ברוחניות, שיש הרבה מדרגות והרבה הבחנות, אם כן מתעוררת השאלה, מאין יקח האדם כל כך כוחות גדולים על התגברות.

ובכדי להבין ב' השאלות הנ"ל:

א. מאין יקח הצורך לגדלות.

ב. מאין יקח כח להתגבר על ויתור התענוגים, בכדי שיהיה בטוח בזה, שמה שהוא לוקח את התענוגים, הוא רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו,

נקדים מה שאמרו חז"ל (קדושין ל') וזה לשונם "ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו".

ושאלנו, שכאן קשה בשתים:

א. אם נתנו לאדם יצר הרע, למה אין בכוחו של אדם להתגבר עליו, אלא הקב"ה עוזרו. הלא בחירה משמע, שיש בידו של אדם להתגבר. וכאן משמע, שאין לאדם בחירה, שיוכל להתגבר, אלא רק בעזרת ה'. ובכוחות עצמו אין יכול לו. נשאלת השאלה, מדוע לא נתן הקב"ה לאדם כח, שכן יוכל להתגבר עליו.

ב. אם אין בכוחו של אדם להתגבר, מדוע כתוב "שהקב"ה עוזרו". היינו שהאדם מוכרח להתחיל בההתגברות, ורואה שאינו יכול להתגבר, אז הקב"ה נותן לו העזרה. ומדוע אין הקב"ה נותן לו את העזרה תיכף כשבא אליו היצר הרע. כי מה מוסיף לנו זה, מה שהאדם מתחיל בהעבודה. כי בין כך ובין כך אין בכוחו של אדם להתגבר.

אם כן מדוע הקב"ה צריך לחכות עד שיתחיל האדם בעבודה, ואח"כ באה העזרה. ומה היא התועלת מאיבוד זמן, היינו בזה שהקב"ה מחכה עד שהאדם יתחיל בעבודה. וכי מי הוא מרויח מאיבוד זמן זה. הלא תיכף כשבא היצר הרע לאדם, היה צריך הקב"ה לתת העזרה, מטרם שהאדם מתחיל בעבודה. ולמה לו לחכות עד שהאדם יתחיל בעבודה, ואח"כ יתן לו הקב"ה את העזרה.

אלא הענין הוא, כמו שדברנו במאמרים הקודמים, שענין הצמצום וההסתר היה לתיקון העולם. אחרת לא היתה יכולה להיות שום מציאות, שהאדם תהיה לו היכולת אפילו להתחיל בעבודה דלהתגברות על אהבה עצמית. כי האדם מצד הטבע, שולט בו ענין הרצון לקבל, שזהו עיקר קוטבה של הבריאה. ומה שבא אח"כ, הוא רק תיקון, לתקן את הרצון לקבל.

נמצא, שהרצון לקבל הוא העיקר. ושאר דברים הבאים אח"כ, הם רק לתקן אותו. נמצא, שהרצון לקבל נשאר, אלא נתוספים עליו תיקונים. אבל מי הוא המקבל כל התיקונים. ודאי אינו אלא הרצון לקבל.

ידוע, שאפילו מה שאנו אומרים, שיש מדרגה שרצונה היא ברצון להשפיע, גם כן הפירוש, שהרצון לקבל, שישנו בהמדרגה, היא לא משמשת עם הרצון לקבל שלה, אלא היא מתגברת על רצונה ועוסקת ברצון להשפיע. נמצא לפי זה, התיקונים, מה שהאדם צריך לעשות, הם רק על כלי קבלה שלו, היינו לתת עליה כוונה בעל מנת להשפיע. והיות שכל שהתענוג גדול ביותר, קשה לוותר עליו, ולומר, אם הוא לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, הוא לא רוצה לקבל את התענוג.

לכן יש כאן לתקן ב' דברים:

א. עביות. היינו, רצון לקבל, שלא יהיה גדול יותר מדי. היינו, שאין באפשרותו של התחתון להתגבר. לכן מוכרחים לתת לו תאוה יותר קטנה. ואח"כ, שרואים, שיכול להתגבר על תענוג קטן, נותנים לו תענוג יותר גדול. ואם רואים, שיכול להתגבר על זה התענוג, נותנים לו יותר גדול, וכו'. אבל איך מסדרים את זה.

אי לזאת, נתנו לאדם את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. והעבודה זו היא קלה בעיני האדם. זהו מלשון "קלת דעת". זאת אומרת, שאין האדם מכבד את העבודה זו, ונחשב אצל האדם הזמן, שהוא צריך לשמש עם האמונה, מצב של שפלות. היינו, שהוא מבין, שעבודה זו מתאימה לנשים ולילדים ולא לבעלי שכל, ולבעלי חריפי מוח.

מה שאין כן הם צריכים להבין את כל מה שהם רואים, מה שמתרחש בעולם, יהיה לפי טעמם ורוחם. ומה שהם צריכים לעשות משהו, אם הם לא רואים, שזה לא לטובתם, איך הם יכולים להסכים לעשות מעשים, שמתאימים לאנשים טפשים, היינו לאנשים שאין להם חוש הבקורת לא על מחשבותיהם ולא על מעשיהם.

ומשום זה הם משתדלים תמיד לא להכנס בענינים כאלו. ואם לפעמים שבאים להם להכנס בעבודה שלמעלה מהדעת מטעם שאין לו ברירה, הלא הדעת הוא ממנו והלאה, אבל הוא משתוקק כל הזמן, מתי אני אוכל להשתחרר ממצבים כאלו, הלא איננו מתאים לנו לחיות באויר, שאין השכל מבין כל דבר שהוא עושה, שיהיה בזה צורך, למה שהוא רוצה להגיע, הוא רוצה להגיע לדרגה, שיהיה מורם מעם.

שהוא מסתכל על הכלל, איך שהם עוסקים בתו"מ בלי שום בקורת, הוא אומר עליהם, שזהו, שיכולים לקיים הכל בהתלהבות, ולדקדק בכל פרטיה ודקדוקיה, הוא מחוסר חוש הבקורת. לכן הם מסוגלים ללכת כך בעינים עצומות. זאת אומרת, אם היה להם קצת שכל, אז הם היו גם כן כמוני. היינו, שאני מקיים תו"מ, אבל אני רואה, שעבודה זו לא מתאימה לי, אבל אין ברירה, אחרת אני, שאין לי שום קשר עם יהדות, ומשום זה הכל אצלי בכפיה ובלי רצון.

ומשום זה, כל זמן שאני שוכח, שאני הולך למעלה מהדעת, אני מסוגל לעשות הכל כמו הכלל. אבל בזמן שבאות לי המחשבות, על איזה בסיס נבנתה כל היהדות שלי, ואני צריך לענות להגוף שלי, שזהו רק על בחינת "תולה ארץ על בלימה", הוא לא יכול להתגבר ולומר, שעיקר בסיס היהדות נבנה דוקא על בחינת אמונה למעלה מהדעת. ודוקא עכשיו אני יכול לקיים את מצות אמונה, מטעם כי עכשיו הוא רואה, שאין לו שום בסיס. אבל בדרך כלל האדם נופל ורובץ תחת משאו של השאלות האלו.

שבאמת זוהי שאלת פרעה מלך מצרים, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". ומשום זה אומר האדם, שהדרך של האמונה, שנתן ה', שנעבוד על דרך זו, הדרך הזו לא תצליח לעולם. ואם הקב"ה היה שומע בקולו, היה צריך לתת שנעבוד על בסיס של ידיעה ולא אמונה. ובטח שהיו מתוספים הרבה אנשים, שיקיימו תו"מ. מה שאין כן בדרך זו של אמונה, יש הרבה אנשים, אפילו שהתחילו בעבודה זו, אז הם בורחים מהמערכה.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, זה שהבורא יתברך בחר שנלך בדרך האמונה, אינו מטעם שהאדם הוא בנחות דרגה, לכן אי אפשר לו לנהג אותו, אלא בדרך האמונה. אלא שהיא דרך המוצלחת ביותר. לכן בחר ה' בדרך זה, שיקבלו עליהם את סדר העבודה שלהם, שעל ידי זה תהיה להם היכולת, שיוכלו להגיע להמטרה, הנקרא "להטיב לנבראיו", שהנבראים יקבלו טוב ועונג, וגם יהיו בתכלית הדביקות, היינו בהשתוות ה'. והגם שהנבראים לא מבינים את זה, אבל זהו האמת.

ובהאמור יוצא, שהגם שענין האמונה הוא דבר השפל וקל, שענין קלות פירשנו מלשון "קלות דעת", היינו שלא מחשיבים אותה, מכל מקום היא הדרך שעליה יכולים להצליח להגיע להמטרה.

ובזה נבין מה שפרש רש"י "אם מצות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון", היינו כוונתו אל בחינת אמונה, שהאדם דש בעקביו, על זה תשמעון, אז יהיה לכם כלים, שתוכלו להגיע להמטרה.

וזהו שפרש רש"י "ושמר: ישמור הבטחתו". זאת אומרת, שהתנאי שהתנה, אינו מטעם שהוא לטובת הבורא, כדרך בשר ודם, שנותן משהו על תנאים, שהוא לטובת הנותן. מה שאין כן לגבי הבורא, שהתנאים, אם תשמור מצות קלות, כוונתו לטובת האדם, שדוקא על ידי זה האדם יכול להגיע לשלימות, ויזכה למה שמוכן לו מצד מחשבת הבריאה.

ובהאמור נבאר מה ששאלנו:

א. מדוע הקב"ה לא נותן עזרה לאדם, בזמן שהיצר הרע מתגבר עליו, אלא הוא מחכה עד שהאדם יתחיל בעבודה דהתגברות, ואח"כ הוא נותן לו את עזרתו, כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקב"ה עוזרו". וזה הוא כדוגמא, שאדם סוחב איזה משא כבד ואין לו כח לסחוב. אז האדם מבקש עזרה, ואז באים אנשים ועוזרים לו. מה שאין כן כשאינו מבקש עזרה, אין אף אחד יבוא לעזרתו. זה שייך לומר בין אדם לחבירו. אבל אצל הקב"ה, למה לו לחכות עד שהאדם יתחיל בעבודה ויצעוק לה' שיעזור לו, בו בזמן שה' יודע, שאינו מסוגל לבד לנצח את היצר הרע, מטעם שהקב"ה לא נתן כח הזה לאדם.

ב. ומה הוא הטעם, שלא נתן לו הקב"ה את הכח, שיוכל להתגבר בעצמו, אלא כאילו אמר לו, אני נתתי לך בחירה לנצח את היצר הרע. בטח צריכים לומר, שה' נתן לו הכח להתגבר על הרע. ויחד עם זה אומרים, שבלי עזרת ה' אין האדם מסוגל לנצח אותו. אם כן הם שני דברים מנוגדים זה את זה.

וב' שאלות האלו נבין עם ב' שאלות ששאלנו:

א. כשהאדם יזכה למדרגה הכי קטנה ברוחניות, הוא מרגיש בזה יותר תענוג מכל תענוגים הגשמיים, כנ"ל בדברי האר"י ז"ל, שכל מה שאנו מוצאים טעם גדול בתענוגים הגשמיים, שאחרי תענוגים האלה אנו רואים, שכל העולם רצים אחריהם, ומקבלים מהם סיפוק בחיים, וכל התענוג שנמצא בהם נמשך מקדושה, שע"י שבירת הכלים וחטא של אדם הראשון בעץ הדעת, נפלו ניצוצין קדישין לתוך הקליפות. והאור הזה מכונה בזה"ק בשם "נהיר דקיק", שירד להחיות הקליפות. ומזה נמשך כל התענוגים הגשמיים כנ"ל. ודרגה הכי קטנה ברוחניות, שהיא קדושה, ששם עצם האור, בטח שיקח סיפוק מזה, ולא יהיה לו שום צורך לגדלות. אם כן מי יגיד לו שהוא צריך גדלות.

ב. ומאין יקח כוחות כל כך גדולים, שתהיה ביכולתו לקבל את התענוגים הגדולים בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יהיה מוכן לוותר עליהם.

ובהאמור, היות "שאין אור בלי כלי, היינו, אין מילוי בלי חסרון". ומשום זה מוכרח האדם להתחיל בעבודה. וכשהוא רוצה להתגבר על היצר הרע ואינו יכול, אז הוא נעשה בעל חסרון. וכשרואה, שאין הוא מסוגל להתגבר, אז הוא מבקש עזרה מה', אז הקב"ה יכול לתת מילוי, היות שכבר יש לו כלי לקבל מילוי.

והטעם שהקב"ה לא נתן לו כח להתגבר בעצמו הוא, היות שהאדם, כשיש איזה מילוי, אז הוא מסתפק במה שיש לו. נמצא, שאין להאדם צורך לזכות בנרנח"י של הנשמה, ועל ידי זה שהקב"ה עוזרו, הוא כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, במה מסייעין אותו. ומשיב, בנשמתא קדישא. וזכה, נותנים לו נפש. וזכה יתיר, נותנים לו רוח".

נמצא, שעל ידי זה שמקבל סיוע מלמעלה, הוא הגורם שיהיה לו צורך להמשיך את הנרנח"י שלו. היינו, שכל פעם שהוא רוצה להתגבר על הרע שלו ואינו יכול, אז הקב"ה עוזרו עם נשמתא קדישא. מה שאין כן אם האדם היה יכול להתגבר בעצמו, מאיפה היה לו רצון וצורך לבקש מה', שיתן לו איזו דרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.

מה שאין כן עכשיו, שהוא מבקש מה', שיתן לו עזרה, אין הוא מבקש מדרגות, אלא פשוט הוא מבקש מה', שלא יהיה תחת שליטת הרע. נמצא, מה שהאדם רוצה שה' יעזור לו, שיהיה לו הכח לכוון בעמ"נ להשפיע, ולא יהיה ברשות הסטרא אחרא, רק שהוא רוצה להיות ברשות הקדושה, שפירושו, שכל חשקו יהיה אך ורק להשפיע לה', ורק זה חסר לו, ולא שום מדרגות גבוהות, אלא פשוט בתכלית הפשיטות להיות עובד ה' ולא עובד את עצמו, אבל הכח הזה שהוא מבקש מה', וכשה' עוזר לו, אומר הזה"ק, הוא ע"י סיוע של נשמתא קדישא. וכל סיוע וסיוע הוא ע"י נשמה, שה' נותן לו. לכן על ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, עד שמשיג את השלימות של הנשמה, הנקראת נרנח"י.

ובזה מובן מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר בכל יום". ומתעוררת השאלה, ובשביל מה צריך להיות התגברות של היצר הרע בכל יום, אם כבר קבל סיוע מה' ונצח אותו. בשביל מה הוא צריך לבוא עוד הפעם להאדם, ולאיזו תועלת הוא בא בכל יום.

ובהאמור מובן, שהיות שע"י העזרה שמקבל מה', הוא מקבל בחינת נשמה, נמצא שבכל התגברות, שהאדם רוצה להתגבר ולהיות יותר זך, הוא מקבל על ידי זה בחינת נשמה. לכן ההתגברויות האלו הם הגורמים שהאדם יכול להשיג את בחינת נרנח"י של נשמתו.

ושאלה הב', מאיפה הוא יקח כח התגברות, זהו לא מכוחות עצמו, אלא זהו העזרה שנותן ה', שיוכל להתגבר עליו. נמצא, שע"י דבר אחד יש תיקון לב' דברים."

שאלה: בפרשת עקב כתוב, "ושמרתם ועשיתם אתם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד". הפירוש של רש"י מבלבל אותי, הוא מסביר, "אם מצות קלות". איך מצות קלות קשורות לפסוק של פרשת עקב?

אנחנו לאו דווקא צריכים להרגיש מצוה קלה או קשה, אלא על כל מצוה שאנחנו צריכים לבצע, שקיבלנו ציווי מהבורא, ואנחנו יכולים לבקש ולדרוש שיהיה לנו הסבר ושיהיה לנו כוח לממש אותה נכון.

תלמיד: אם הבנתי נכון, הוא קורא מצוה קלה דווקא לאמונה מעל הדעת.

כן.

תלמיד: לי זה נראה בדיוק הפוך. אני כל הזמן רוצה שליטה ובקרה וכול מי שהולך מעל הדעת אני מעריץ אותו, כאילו הקושי זה לעלות מעל הדעת שלך.

אני לא מבין את ההגדרות שלך מה זה למעלה מהדעת.

תלמיד: אנחנו הרי צריכים להגיע לאמונה למעלה מהדעת, מעל הרצון לקבל שלנו.

כן.

תלמיד: וזה הקושי שלנו, כי לי הרבה יותר קל להיות באמונה בתוך הדעת, ברצון לקבל שלי, ופה הוא אומר שיותר קל להיות מעל הדעת. וזה הפוך נראה לי.

קודם כל אנחנו עוד נברר את זה. צריכים להרגיש את זה ואז נבין מה קורה לנו כאן. אני גם לא חושב שיש כאן בעיה מיוחדת. אמונה למעלה מהדעת זה כשאנחנו מקבלים על עצמנו את הדעה של הבורא והמטרה שלו, הכוחות שלו, הפעולות שלו, שהן יותר חשובות לנו ממה שיש לנו מעצמנו. אז לזה אנחנו צריכים להתקרב ואז נבין ממה זה מורכב.

שאלה: בסוף המאמר הוא אומר שכוח ההתגברות הוא לא מצד עצמו, הוא לא בכוחות עצמו, ובשלב מוקדם יותר הוא מתאר איך אדם כבר סוחב את המשא ואז מבקש עזרה. זאת אומרת כוח מסוים להתגברות יש, הוא כבר סוחב את המשא איכשהו?

רצון. רצון ללכת למעלה מהדעת יש לאדם, אבל כוחות אין.

תלמיד: בדוגמה הוא אומר שהאדם כבר נושא את המשא, כלומר לא רוצה, נושא. הוא אומר שהוא עושה את זה עוד לפני שהוא קיבל עזרה.

כן.

תלמיד: משתמע מזה שכוח מסוים כן יש לאדם עצמו?

אז

תלמיד: לכאורה יש פה סתירה, או שאין לו כוח בכלל, או שיש לו איזה כוח להתחיל את הדרך, ואז מקבל עזרה להמשיך.

כן.

שאלה: למה לוותר על התענוג? הרי אני מנסה לכוון בעל מנת להשפיע כשאני מתענג, אז למה לוותר עליו?

כל הטבע שלנו שאנחנו עובדים לפי הרגשת התענוג, ואז לפי גודל העשייה וגודל התענוג שבעשייה, אנחנו עושים חשבון אם אנחנו רוצים לבצע אותה או לא. אבל אם התענוג הוא פחות ממה שאנחנו צריכים להשקיע כוחות בעשייה, אז אנחנו לא מסוגלים, אין לנו כוחות, פשוט הרצון שלנו לא עובד. וההיפך, כשהרצון שלנו מרגיש שיש לו תענוג גדול, מילוי גדול בעשייה, אז אין לנו שום בעיה ואנחנו מבצעים את זה בלב ונפש.

וכאן השאלה, איך אנחנו יכולים לספק לעצמנו כוחות לבצע כל דבר שאנחנו מחליטים, ואיך לעשות את זה. אז ישנה קבוצה, תורה, עצות, כל מיני אמצעים, אבל מה עושים כדי שאני אוכל לחייב את עצמי למעלה מהרצון שלי, נגד הרצון שלי לבצע פעולות שלגמרי לגמרי לא נראות לי פעולות הגיוניות? כאן אנחנו מסבירים איך עושים את זה.

שאלה: הוא כותב שאפשר להתחיל עם תענוגים גשמיים. ושמתי לב שיש הרבה פעמים תענוגים גשמיים שאתה לא מתייחס אליהם ופתאום הבורא יכול להרים לך תענוג גשמי שהוא אפילו שטויות ולהפוך אותו למשהו שמאוד לא פשוט להתגבר עליו.

נכון.

תלמיד: אז השאלה, איך עובדים נכון עם התענוגים האלה? יש מצבים שאתה לא יכול להתגבר.

אנחנו כל הזמן צריכים להרים את הלוט, להרים את הקו, עד כמה הרוחניות היא יותר חשובה לי מגשמיות, וכמה כוח השפעה, חיבור, וקשר עם הסביבה שלי, כלומר עם הקבוצה, הוא יותר חשוב לי מכל התענוגים האחרים. איך אנחנו יכולים לשקול מה חשוב ומה לא חשוב, רק לפי התענוגים שנראים לי בזה או בזה. אין לנו שום אפשרות לדבר על מה חשוב ומה לא חשוב, אלא אך ורק על ידי המשקל הזה.

תלמיד: אז זה נכון כשחושבים על זה בשכל, אבל לפעמים פתאום מגיעים תענוגים בעוצמה גבוהה, ואתה מנסה לחשוב על החברים, מנסה לקשור את זה, ואתה לא מצליח, התענוג הוא בעוצמה יותר גדולה. ופעם נתת עצה, שאם יש מחשבה טורדנית או רצון שהוא מאוד חזק, תממש אותו ותגמור עם זה.

אני לא זוכר בקשר למה דיברתי, אבל יכול להיות.

תלמיד: כשנלחמים עם זה, מגיע תענוג בעוצמה גדולה.

זה כל סולם העלייה שלנו עד גמר התיקון, הוא מורכב מהפעולות שאנחנו צריכים לעשות, שמאל, ימין, שמאל, ימין וככה לעלות לעלות על הסולם.

תלמיד: ויש משמעות לצורה החיצונית של התענוג, לצורה שהוא מתלבש?

זה תלוי באדם, כמה הוא מעריך את הצורות האלה.

תלמיד: צריך להתייחס לצורה החיצונית, או אין צורך להתייחס?

רק ללמוד איך אתה מתייחס לזה.

שאלה: נאמר פה "אלא היא מחויבת להגדיל קומתה תר"ך פעמים".

כן.

תלמיד: האם מדובר על מידה מדויקת ואם כן על מה?

לכל אחד העלייה בסולם המדרגות זה עליה בתר"ך מדרגות, וכל פעם הקושי להתגבר על הרצון לקבל הוא יותר ויותר.

תלמיד: האם אפשר לומר שכאשר אנחנו בהשפעה הדדית אחד כלפי השני וגורמים נחת רוח לבורא, אז אנחנו שמים את החלק הזה "פרוטה לפרוטה" ובסוף יכולים להגיע לתר"ך פעמים ואז אנחנו למעשה מגיעים לזכות הכלי?

כן.

שאלה: הרב"ש מלמד אותנו איך לבקש עזרה מה'. הוא אומר שצריך לבקש שייתן לנו כוח להשפיע שלא נהיה בשליטת הרעף, ואז הוא אומר עוד פעם, להיות עובד ה' ולא עובד עצמי, אז הבורא עוזר ונותן לאדם נשמה או נרנח"י. מה זה הנשמה או נרנח"י שהאדם מקבל מה'?

כוחות שעוזרים לאדם לבצע פעולות השפעה שהוא רואה לפניו.

תלמיד: יש דרך לדמיין את זה, לתאר את זה כמצב כשעדיין אין לך דבר כזה?

מתי שיהיה, יהיה. לא כדאי לדמיין.

שאלה: ההרגשה שאדם לא מרגיש טוב ברצון לקבל שלו היא ברורה, אבל השפעה הוא לא יודע מה זה, איך אפשר לבקש בצורה פשוטה, תן לי כוחות של השפעה?

יש לפניך חבר, ואומרים לך תנסה להתחבר אליו, תנסה לעזור לו ותנסה להיות רגיש כי הוא גם כן עוזר לך.

תלמיד: כן, יש לנו הרבה התקשרויות כאלה בעולם הזה, אנחנו עוזרים אחד לאחר ונהנים מזה, לפעמים סובלים מזה, אבל נראה כאילו יש עוד משהו של התחברות של נשמה, עוד משהו ששייך לעולם שאנחנו לא מכירים?

לא. אם אתה רוצה להתחבר עם החברים בתוך העשירייה שלך ואתה עושה את זה מכל הכוח שלך ועובר על כל התרגילים שהבורא שולח לכם, אז אתם משיגים את הכלי הזה של העשירייה, משקיעים, מבקשים, ומושכים לתוך הכלי הזה את העזרה מלמעלה, את האור העליון וכך מתקדמים.

שאלה: איך רוכשים מלכתחילה רצון אמתי להשפיע ואחר כך איך מגשימים את הרצון הזה ומתחילים להשפיע?

ראשית, בכל אדם שנולד יש שורש נשמה, זה נקרא טיפה או החלק הראשון מכלי ההשפעה שבסופו של דבר הוא צריך לרכוש. כך זה בכל אחד, וכשמגיע הזמן של האדם להתחיל לפתח את הכלי שלו, הוא מתחיל לראות שהוא נמצא בצורה מסוימת, בחברה מסוימת, בלימוד כלשהו, במשהו שמושך אותו וכן הלאה.

תלמיד: אז יש בנו איזה כוח שהוא שלנו, שהוא אישי לכל אחד?

זה נקרא "שורש נשמה", נקודה שבלב.

תלמיד: ועל מנת להפעיל אותה, צריך עזרה חיצונית?

כן, גם את זה עושה הבורא, מפעיל את הנקודה הזאת, מביא את האדם לסביבה מסוימת וכמו שכתוב, שם ידו על הגורל הטוב ואומר "קח לך".

שאלה: מה זה קלות דעת?

קלות דעת היא כשאדם לא יכול לעמוד על שלו, על המטרה שלו ומוותר.

תלמיד: רב"ש מייחס את זה לכך שאנחנו לא מחשיבים את האמונה למעלה מהדעת. מהו היחס הנכון שאנחנו צריכים להשיג כלפיה?

אמונה למעלה מהדעת זה כבר הכוח העליון, הכוח הרוחני שמתלבש באדם ונותן לו אפשרות ללכת למעלה מהדעת שלו. אמונה למעלה מהדעת, זה אותו כוח רוחני שבזכותו אנחנו יכולים ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: ואיך לא לקחת את זה בקלות? הוא אומר פה שאנחנו לא מחשיבים את זה.

ודאי שאתה לא יכול לקחת את זה בקלות. כשמגיעים לאמונה למעלה מהדעת, זה דורש מאיתנו הרבה תרגילים מראש, קודמים, שרק אז אנחנו מגיעים ליכולת לעבוד באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: ומה הקשר בין עבודת ההתגברות על התאוות, לבין האמונה למעלה מהדעת? הוא מדבר על כך שאנחנו כל הזמן צריכים להיות בהתגברות, האם ברגע שהתגברנו, זה בזכות כך שקיבלנו את האמונה למעלה מהדעת?

כן. תתאר לעצמך שיש לך כוח בינה ואתה רוצה להעלות אותו למעלה מכולם, להעריך אותו, את כוח ההשפעה למעלה מהכוח הקבלה. זה נקרא כוח האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מהי המדרגה שאני מורם מהעם?

העם זו דרגה בהמית, שפועלת רק לפי הרצון לקבל, ומי שרוצה ללכת לפי הרצון להשפיע ולהעלות את עצמו, צריך להרים את עצמו למעלה מהדעת, למעלה ממה שהשכל והרגש, הרצונות שלו, המחשבות שלו, קובעים לו.

תלמיד: האם העזרה של הבורא היא דרך החברים?

גם דרך חברים.

תלמיד: גם?

בעיקר דרך החברים, אבל הבורא לאו דווקא משפיע על האדם בצורה כזאת, יש לו עוד הרבה מאוד אפשרויות.

תלמיד: עד כמה העבודה הפרטית שלי בהתגברות, תלויה בי או תלויה בחברים?

היא תלויה בך קודם כל, וכשאתה עושה מאמץ, אתה יודע, מגלה שאתה יכול להתקשר גם לסביבה. אבל לא שהסביבה מושכת אותך, מנהלת אותך, אלא אתה צריך לכוון את עצמך והסביבה תתמוך.

תלמיד: זאת אומרת, שכוח ההשפעה הוא כשאני נמצא בכוונה לתת את הכוח שאני מקבל לסביבה, לחברים שלי?

לא, לא אמרתי כך. אתה צריך להשתדל להיות בכוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה, להציג אותו למעלה מעצמך לתוך החברה, ולהשתדל כך להתחבר איתם.

שאלה: רב"ש מדבר על ה"זוהר", "הבא לטהר מסייעין אותו." וממשיך, "זכה, נותנים לו נפש. וזכה יתיר, נותנים לו רוח". מצד שני בהמשך כתוב, "מה שאין כן עכשיו, שהוא מבקש מה', שייתן לו עזרה, אין הוא מבקש מדרגות, אלא פשוט הוא מבקש מה', שלא יהיה תחת שליטת הרע."

מצד אחד, יש עניין של התקדמות במדרגות, ומצד אחר לא צריך לבקש, איך זה עובד?

כנראה יש זמנים, מצבים, שלפעמים מרגישים את זה ולפעמים לא. זה לא חשוב כרגע.

שאלה: כתוב "שהוא מסתכל על הכלל, איך שהם עוסקים בתו"מ בלי שום בקורת, הוא אומר עליהם, שזהו, שיכולים לקיים הכל בהתלהבות, ולדקדק בכל פרטיה ודקדוקיה, הוא מחוסר חוש הביקורת. לכן הם מסוגלים ללכת כך בעיניים עצומות. זאת אומרת, אם היה להם קצת שכל, אז הם היו גם כן כמוני." זאת אומרת, הוא רואה על עצמו שהוא בהתגברות, הוא במצבים, ואצלם הכול בקלות, בלי יותר מדי שכל.

כן.

תלמיד: האמת היא ההיפך, שדווקא הוא, מפני שאין לו את היכולת לראות כמה הם גדולים וכמה הם מתגברים, הוא רואה אותם כאילו קטנים ושהולך להם בקלות. זה מצב מסוכן, מה יכול להוציא אדם ממצב כזה?

הוא צריך להעלות את עצמו לדרגה שהוא יראה את כולם גדולים, דווקא בעבודה למעלה מהדעת. אין מה לעשות, אתה רואה לפניך נאמר ארבע מאות איש עכשיו יושבים, ואתה צריך להעריך כל אחד ואחד כגדול.

תלמיד: הוא אומר על עצמו, "לי יש חוש מסוים שלהם אין, יש בי תכונות שבהם אין".

מי, נגיד אותו אדם?

תלמיד: אותו אדם, שכאילו רואה אותם קטנים.

אז יש לו מה לתקן.

תלמיד: איפה הדקירה שהוא יזהר באמת לא להיות במחשבות כאלה, אלא הפוכות?

שיהיה במחשבות כאלה. את המחשבות שולח הבורא. אבל שהוא יוכל לתאר את עצמו במצב הנכון כלפיהם, שהוא חייב להעלות אותם למעלה מעצמו.

שאלה: כותב, "בכל התגברות, שהאדם רוצה להתגבר ולהיות יותר זך, הוא מקבל על ידי זה בחינת נשמה." מה הכוונה "מקבל על ידי זה בחינת נשמה"?

מקבל כוחות ששייכים כבר לנשמתו.

תלמיד: זאת אומרת, בעשירייה, אם אני מקבל איזה מצב שאני מזהה שאני בתוך הרצון לקבל שלי, אני מקבל סיוע מהבורא בהתגברות ואז אני מתחיל להרגיש משהו מנשמתי בתוך העשירייה?

כשאתה תרגיש אז נדבר.

שאלה: הוא כותב, "אין בכוחו של אדם להתגבר [עליו], אלא הקב"ה עוזרו". מה תורם את ההבנה הזו, ההכרה של אדם, התלות הזו המוחלטת בבורא?

הוא פשוט מבין איך הוא צריך להתגבר, איך הוא צריך לגדול. איך התינוק גדל, ילד קטן גדל? רק על ידי הגדולים, הקרובים, ההורים. אבל זה לא מוריד ממנו שום דבר, הוא דורש מהם, הוא עושה הכול, הוא בעל הבית.

תלמיד: האם בכלל אפשר להתקדם בלי לבקש? כי לפעמים אדם יכול להרגיש שהוא התקדם והוא לא ביקש. יכול להיות מצב כזה?

כן. בהרבה מקרים אדם מתקדם והוא לא מרגיש שהוא מתקדם. אבל אחר כך זה מגיע אליו.

תלמיד: במשך הזמן אנחנו לומדים שבאמת מרכז העבודה שלנו זו הבקשה, איך לבקש, איך להפוך את הבקשה לאיכותית יותר, מדויקת יותר.

ההתפתחות שלנו תלויה בקשר בינינו לבין הבורא, במידה שאנחנו פונים אליו והוא פונה אלינו.

תלמיד: זאת אומרת ברור שהאמצעי להתקדמות זו בקשה לבורא.

כן.

תלמיד: מה זה בקשה לעשירייה, פנייה לעשירייה, האם יש פה שוני?

אנחנו נמצאים בבקשה תמידית לעשירייה להיות יותר ויותר ככלי אחד, בחוג אחד, להחזיק את עצמנו יחד בתלות הדדית. זו הבקשה שלנו כלפי העשירייה. שנהיה "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: כשחבר פונה לעשירייה, לפני שהוא מבקש, מה הבירור שהוא צריך לעשות כדי שהבקשה תהיה בקשה נכונה?

אני חושב שאין כל כך הרבה בירור לפני זה. כל הבירור מתחיל בכמה הוא נמצא בתוך עשירייה וכמה מחזיק בהם ומחבר את כולם.

שאלה: אתמול, שלוש קבוצות - אשקלון, נתניה ואנחנו התחברנו במפגש של סעודת הכנה לכנס. היינו כמעט ארבעים חברים. וברור שכדי שמפגש כזה יתקיים המון חברים עשו יגיעה גדולה. אחד הכין חומוס, אחד הכין טחינה, אחד סידר את השולחן, אחד הכין תוכן, סידר את הטכנולוגיה. הייתה שם הרבה עבודה. איך כל חבר שכבר בא, ועשה יגיעה והשתתף במפגש הזה יכול לעשות עוד משהו, כנראה פנימי, כדי שהוא באמת יהיה יותר בהשפעה, מעבר לפעולה שהוא עושה פיזית, חותך, מסדר, מכין?

בפעולות פיזיות אתם מתחלקים, כמה כל אחד מסוגל, מבין. וחוץ מפעולות פיזיות זו עבודת הלב. כמה אני מכניס את הלב שלי לחיבור בינינו.

תלמיד: מה זה אומר, "עבודת הלב", מה אני יכול לעשות כדי להוציא עוד טיפת השפעה מתוך הפעולה הזאת? אני כבר עושה את הפעולה הפיזית. אני כבר באתי, אני כבר עם החברים.

פיזית זה לא אומר כלום. אלא אתה רוצה לעורר את עצמך ואת כל החברים בכל הקבוצות שמשתתפות, שאתם יחד משתתפים בחיבור ביניכם כדי להגיע לכלי אחד, לרצון אחד. זאת אומרת רצון, ודאי שכל אחד שונה ואנחנו לא יודעים איזה רצונות. אבל אנחנו רוצים שהרצונות השונים האלה יהיו מכוונים לכיוון אחד.

תלמיד: אני רוצה להוסיף עוד שכבה, איזה עומק לפעולות, ואני מחפש איך עושים את זה? נתת לי עצה לפני יומיים. אמרת לי, "לראות את הבורא במרכז הקשר עם החברים".

כן.

תלמיד: והמשפט הזה הולך איתי כל הזמן. אבל מה עוד אפשר לעשות חוץ מלחשוב על זה, אולי אפילו לנסות קצת להרגיש את זה? מה עוד האדם יכול לעשות מעבר לתשתית של הפעולות שיש פה?

"כל מה שבכוחך, ובידך לעשות, תעשה". כך כתוב.

שאלה: איך להגביר את הרגישות ליצר הרע שבא לאדם בכל יום?

על ידי השתתפות עם החברים, מתוך קנאה, תאווה וכבוד אתם תגיעו למצב שתרגישו עד כמה החיבור חשוב יותר מהכול.

שאלה: כשיצר הרע מופיע לאדם, האם עליו לבקש עזרה לעצמו, או להתפלל עבור חברי העשירייה?

בעצם אנחנו צריכים להגיע למצב שהבקשה לעצמי, או הבקשה לקבוצה, זו בעצם אותה בקשה. אם זו בקשה נכונה רוחנית, ויש לפניי מטרה רוחנית, אז אם אני מתקדם אליה, או כל העשירייה מתקדמת אליה, זה אותו הדבר.

שאלה: כתוב "הבא להיטהר מסייעין אותו. ושואל, במה מסייעין אותו? ומשיב בנשמתא קדישא." מה היא נשמה קדושה, ומה זה אומר להשתמש בנשמה קדושה?

כשאנחנו מקבלים רצון שכבר שייך לחיבור בין כל הרצונות, וכך אנחנו מתקדמים יותר ויותר למרכז הבריאה.

שאלה: איך להפסיק לפחד מעבודת ההתגברות שעתידה לבוא? כי הרי העבודה תהיה יותר ויותר קשה.

זה לא נכון. אנחנו צריכים להתקדם עוד ועוד, ואין מה לענות.

שאלה: מאתמול בבוקר אני נמצא בפרדוקס לא נורמלי, ואחרי שדיברתם על הגלידה יש לי סגירת מעגל. הוא כותב. איך מגיעים לכלי שיכול לקבל מילוי כאשר אני בעצמי לא יודע מהו המילוי וכולנו מדברים פה על מילוי, אבל אין לי מושג מה זה המילוי זו חידה, האם תוכל לפתור לי אותה?

אני לא יכול.

תלמיד: אבל מה זה המילוי שמדברים עליו? אין לך מושג מה זה?

פשוט מאוד, אין לי מושג.

שאלה: הוא כתב, "שהאדם יעשה תרגילים על תענוגים גשמיים, ואח"כ הוא יכול כבר לצאת מבחינת הצמצום וההסתר בשיעור מה, שהוא כבר יש לו מציאות של בחירה, היינו לומר, שהוא מקבל את הנאה והתענוג הזה רק מטעם שהוא רוצה להשפיע." מה זה "תרגילים על תענוגים גשמיים"? מה סוג התרגילים האלה?

שיוכל לקבל אותם, ודווקא על ידם להתקדם לחיבור ביניהם, ולבורא.

תלמיד: נניח שנקבל הזדמנות לתענוג גשמי, מה התרגיל שהוא עושה בעצם?

נניח שלא תקבל אותו.

תלמיד: אלא אם?

אם במקום זה הוא יכול להתקרב לחברים, אז שיהיה ככה.

שאלה: לגבי העניין של ההתגברות. נניח הבורא נותן מצב, ומרחיק אותך מהעשירייה לגמרי. לוקח לך את כל הכוחות, ואתה מגיע למצב שאתה לא מסוגל להתגבר ולעשות שום פעולה כדי להתקרב לעשירייה, לחברים. ואז מגיעים למצב ובאמת מבקשים את הדבר הפשוט "תן לי רק לחזור להיות ביניהם, להתקרב אליהם, להשפיע להם משהו, ולהתרחק מהתענוגים הגשמיים". אבל בתמורה הבורא כאילו מפיל עוד יותר, לפחות בהרגשה. נגיד אם אני מבקש כוח התגברות, אני מקבל עוד קושי בהתגברות. ואז יוצא מצב שהאדם מגיע לייאוש, אתה אומר "אוקיי, אני מבקש, וזה לא עוזר, אז או שאני מבקש לא נכון, מה אני עושה לא נכון?"

או שאתה צריך לבקש מהבורא שיעזור לך. לבורא אין שום בעיה לעזור, ולבצע כל פעולה ופעולה, הוא זקוק רק לבקשה שלך.

תלמיד: אז מה לעשות כשמגיעים לבקשה לבורא, ומבקשים ממנו עזרה בלהתגבר, להתקרב לחברים, ואתה מקבל עוד ירידה?

יכול להיות, אבל העיקר שאתה מבין מה הבקשה, עד כמה היא עמוקה, עד כמה אתה זקוק לה, ועד כמה אתה רוצה לפתור אותה. כשאתה מברר את הכול הפרטים של הבקשה שלך, אז אתה מגיע לפתרון.

תלמיד: אז בעצם צריך להגיע לעומק של הבקשה בשביל לקבל את העזרה?

כן.

תלמיד: איך מגיעים לעומק הזה?

ולא לרדת מהבורא.

תלמיד: אבל יש מצב שאתה כאילו כבר מוותר עליו, כי אתה רואה שהוא לא עוזר לך.

אין דבר כזה. תסתכל ותלמד מתינוקות.

שאלה: למה האדם מצליח לבקש על דברים גשמיים, ולא מצליח לבקש על רוחניות?

כי בדברים הגשמיים הוא רואה מה הוא רוצה, ומה הם יכולים להביא לו. ואת הרוחניות הוא לא כל כך מחשיב, לא כל כך מאמין, ולא עומד על הבקשה שלו.

שאלה: בסוף פסקה ו' כתוב "הוא צריך להיות בטוח בעצמו, אם הוא לא יכול לכוון בע"מ להשפיע, הוא מוכן לוותר על התענוג". איך אני יכול לראות שעל התענוג הספציפי הזה יש לי כוונה להשפיע?

לפי מה שאתה רואה, כך תלך.

תלמיד: אנחנו רואים למעשה שבעבודה הקבוצתית שלנו עולה הרגישות. כשאיזה תענוג מתקרב אליך, כבר מופיעה יראה, שלא לקבל אותו למען עצמך, ואתה משתדל לבנות כוונה, ופה יש איזה שקר בשכל, ואז אתה מגיע לבקשה, מבקש את הכוונה. את זה אני מבין, או שאתה משתדל לבנות כוונה, או מבקש עבורה. אבל איפה הדרגה שבה הגעת לכוונה להשפיע על איזשהו תענוג?

צריך להמשיך ולנסות.

שאלה: אמרת שצריך לתאר לעצמנו, שיש לי כאילו דרגת בינה, ואני רוצה לעלות מעל כל התענוגים, מעל כל מה שאני מרגיש. איך לעשות את זה, איך לתאר לעצמי פעולה כזאת?

תתאר לעצמך שכך אתה עושה, ומה זה משנה בך.

תלמיד: מה זה אומר שיש לי דרגת בינה שאני משתדל להעלות מעליי?

דרגת השפעה.

תלמיד: האם דרגת ההשפעה, דרגת הבינה היא תמיד קיימת מעל הרצון לקבל, זאת אומרת יש איזשהו רצון והיא חייבת להיות דווקא מעליו?

לא, זה תלוי איך אתה מרים את הדרגה הזאת, מעלה אותה.

תלמיד: איך במקרה שלנו להעלות בצורה הכי פשוטה?

לתת לזה חשיבות.

תלמיד: מה זו דרגת הבינה הזאת, האם היא הקשר שלי עם החברים, האהבה בינינו?

כן, השפעה, מההשפעה שלך דרך החברים לבורא.

שאלה: כתוב שהרצון לקבל הוא הראשון והעבודה הרוחנית היא כשאנחנו בונים את ההשפעה מעל הרצון לקבל הזה. יש הרבה רצונות לקבל, איך אנחנו יכולים לבחור בעשירייה את אותו רצון לקבל שמעליו צריכים להתחיל לעבוד בהשפעה?

מעל כל הרצונות, כי לכל הרצונות יש אותו כיוון.

תלמיד: ממה אפשר להתחיל?

לא צריך להתחיל מרצון אחד מסוים. מדובר ברצון אחד, פשוט כל אחד מרגיש אותו אחרת.

שאלה: אם אנחנו מתגברים על התענוגים שלנו, אז למה אנחנו גם מתגברים על המצב של הסתר וצמצום?

כדי שהכול יהיה לנו מאוזן. כי ככל שאנחנו מתקדמים, כך יהיה לנו יותר קושי, ובצורה כזאת אנחנו גדלים. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

שאלה: איך לא לאבד זמן ולעלות כבר על המדרגה הבאה ולבקש עזרה מהבורא?

רק בעזרת הקשר עם החברים.

תלמיד: נתנו לי משא, משקל מסוים, אני מתחיל להעלות אותו. מה סדר הדברים, האם קודם אני מבקש מהחברים ואז פונה לבורא?

זה כבר תלוי במצב שבו נמצאת כל הקבוצה. נבין את זה מהמעשה.

שאלה: איך לעבוד נכון עם תאווה גשמית? האם צריך שבכל זאת היא תהיה ולמרות אותה התאווה נלך לעשירייה, או להחליף את התאווה הזאת למשהו רוחני, לחיבור?

להחליף למשהו רוחני, לכיוון החיבור.

שאלה: כתוב פה שכשרואים שיכול להתגבר על תענוג קטן נותנים לו תענוג יותר גדול. מה זה המצב הזה שאדם יודע שהוא התגבר על תענוג, שהוא יכול ממש לסמן וי?

לפי המידה שנותנים לו עכשיו.

תלמידה: אבל איזו פעולה הוא עושה שהוא יודע שבכלל התגבר על משהו?

אם הוא התגבר, אז הוא יודע.

שאלה: איך לדעת בעשירייה מה זו מצווה ואיך לקיים אותה בצורה נכונה בעשירייה? איך להגיע לעשות צמצום?

רק מתוך החיבור בינינו. המטרה שלנו היא קודם כל חיבור, אם אנחנו מגיעים לעוצמה מיוחדת של חיבור, אז אנחנו כבר יודעים איפה אנחנו נמצאים ומה לעשות הלאה.

(סוף השיעור)