שיעור צהריים 14.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ממשיכים את הכנס בעלייה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מספר 10.

"אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה.

רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה.

כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי."

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

זה מה שכתב רב"ש באיגרת - אין העדר ברוחני, ואפילו שנראה לנו שלפעמים מסתלקת הרוחניות מאיתנו, זה כדי להביא לנו הרגשה חדשה, מדרגה חדשה. אנחנו צריכים להיות מוכנים לברר עוד ועוד ניצוצין קדישין, ולהוסיף אותם לאותה דרגה שאנחנו נמצאים בה.

לכן לא לשים לב לזה שאנחנו נמצאים בירידה מהמדרגה שלנו, ולא להתכלל בשפלות של המדרגה התחתונה, אלא עלינו דווקא לברר ניצוצין שישנם שם כדי לעלות יותר, וכך ניכנס לדרגת קדושה יותר עליונה ממה שהיינו קודם. כלומר כל מצב ומצב שיורד אלינו, אנחנו צריכים לראות אותו כמצב שאנחנו דווקא עולים, מתגברים, משתדלים להיות יותר ויותר.

לכן אין בחיים שלנו אף מצב הבא שהוא פחוּת מהמצב הקודם. עלינו כל הזמן לראות שהבורא מעלה אותנו, ולא לתת לעצמנו מחשבות, מצבים שהם יהיו פחות מקודם.

שאלה: איך בן אדם יכול לעורר את הנקודה שבלב, את הניצוץ הזה במהלך הירידה?

הוא כל הזמן צריך להרגיש שהוא נמצא במצב שמוכן לעלייה. ולמרות שזה לא בדיוק כך תמיד, אבל הוא צריך להראות את עצמו כמוכן לזה, ואז בדרך כלל הוא זוכה לעלייה.

תלמיד: איך בן אדם יכול לקבל את הכוח להמשיך ולהיות מוכן?

הכול תלוי בעבודה הפנימית שלו. כשהוא נמצא באיזה מצב, הוא אף פעם לא חושב שהמצב הזה יותר גרוע מהקודם. ואפילו שיש לו סימנים כאלה, הוא מקבל את הסימנים האלה כיכולת להתגבר ולעלות בכוחות שלו למצב יותר גבוה.

שאלה: מה ההבדל בין אלה שמעוררים את השחר בעבודה לבין אלה שלא? מהי החשיבות של לעורר את השחר?

החשיבות היא באם האדם מוכן לעלות מהמצב שהוא נמצא, או שהוא מצדיק את זה שאין לו כוחות. לכן עלינו תמיד להרגיש שאנחנו נמצאים לפני עלייה, ורק להוסיף לזה קצת מהרצון שלנו, ואז נעלה.

תלמידה: מהי החשיבות לעורר את השחר?

כי על ידי זה אני עולה במדרגות יותר ויותר עליונות כלפי הרוחניות, כלפי הבורא, עוד ועוד מתקרב אליו.

שאלה: לפי מה שאני מבין, העבודה הרוחנית שלנו מסתכמת בזה שאנחנו מחפשים בתוכנו את הביטוי של היצר הרע ומבקשים מהבורא לתקן אותו, לכסות עליו בכוונה הנכונה. ולחפש עוד לפני שאיבדת, זה אומר שאתה בעלייה ואתה לא מרגיש בפנים שום ביטוי גלוי של יצר הרע. האם עליך בכל זאת לבקש מהבורא את התיקון שלו?

לא, אתה לא יכול לבקש מהבורא אם אין לך תחושה ברורה שאתה נמצא במצב הירידה. אבל אתה צריך לתאר לעצמך שאתה בטוח נמצא בירידה, ואתה מנסה למנוע את הירידה הזו. אתה רוצה להקדים אותה, ולכן אתה מצפה כבר לעלייה.

תלמיד: ברגע מסוים אני לא מרגיש שאני נמצא בירידה, האם עליי לתאר לעצמי שאני נמצא בירידה?

לא. אבל במקרה כזה אתה בכל מקרה צריך להכין את עצמך לעלייה. איך? מתוך נקודת המבט הזו אתה צריך לתאר לעצמך שאתה בירידה.

תלמיד: האם למצוא בי את היצר הרע שלי שאני בצורה גלויה באותו רגע לא מרגיש?

כן.

תלמיד: ולבקש את התיקון שלו.

כן.

שאלה: לגבי העבודה בכל רגע לנתח ולברר, שבירר חלק להקדושה והוא מעלה אותה לרשות הקדושה. מה אנחנו בדיוק מבררים בכל רגע?

אנחנו מבררים את המצבים שלנו כלפי הבורא.

תלמידה: כלומר אנחנו בודקים את הקשר עם הבורא.

כן.

שאלה: איך למנוע את הירידה ולהתכונן לעלייה?

זה אותו דבר, למנוע את הירידה או להתכונן לעליה. צריך כל הזמן לבקש עלייה, קשר עם הבורא, התחזקות של הקבוצה ושלך בתוכה, ואז לא יהיו בעיות. זה מאוד חשוב.

שאלה: איך אדם יכול לבנות את הצעדים שלו לקראת החברים, לקראת הבורא, כדי להתקרב ל-לעורר את השחר?

אדם חייב להרגיש שתמיד יש לו הזדמנות לחיבור יתר עם החברים, לעלייה לעומת המצב הקודם, והכול תלוי במאמץ שלו. כשהוא יהיה בתוך הפעולות האלה מצידו, אז ירגיש שהבורא גם עושה פעולה מצידו, מצד העליון, וכך הוא עולה וממשיך את הכוח העליון על עצמו.

שאלה: אם מרגישים בעלייה, האם צריכים גם לחפש מה יהיה אחרי העלייה?

לא, אנחנו צריכים רק עלייה, לעלות ממצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו למצב יותר גבוה, יותר קרוב לבורא.

תלמידה: מה פירוש המשפט "לעורר את השחר"?

לעורר את השחר זה נקרא שאנחנו מעוררים את זמן הבוקר, ההתחלה, האור שמגיע. זה מה שאנחנו רוצים.

תלמידה: האם השחר הוא דרגה ועוד דרגה?

כן.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לי כשאני בירידה?

הם יכולים לבוא למצב שלך, להתחבר איתך במצב שבו אתה נמצא בירידה, ואז לעשות מאמץ ולהוציא אותך קצת יותר למעלה, עוד קצת יותר למעלה, וכך אתה עוזב את הירידה ומגיע לעלייה.

שאלה: אמרת שלא לתת למצבים לחזור, אלו שהיו למטה. איך אנחנו מעריכים מצבים כאלה כאשר גילינו גילוי גדול יותר של גדלות הבורא? איך להבדיל בין המצבים?

כמה שיותר גדלות הבורא, בעוצמה.

שאלה: איך להגיע לתפילה נכונה אם אנחנו רוצים להתעורר בלי ליפול ללא לשמה?

אנחנו מקבלים כל מיני מצבים שהם במשהו מקולקלים, וצריכים לעורר כוחות שישפיעו עלינו ויעלו אותנו למצב יותר מתוקן. וכך שלב אחרי שלב, שמאל - ימין, שמאל - ימין, אנחנו עולים ממצב של שבירה למצב של חיבור.

שאלה: בקטע הוא דיבר על ניצוצות קדושה. מי הם אותם ניצוצות קדושה?

אלו כוחות שנמצאים בפעולות שלנו.

תלמידה: אני מנסה לבנות את המודל הזה, כלומר כל מצב חדש הוא צעד שהבורא עושה כלפיי, כמו הזמנה להתקרב אליו. מצידי, לא משנה אם זו ירידה או עלייה, המענה ממני חייב להיות כל הזמן התקרבות אליו דרך העשירייה, אבל הוא יכול להשפיע עלי בין אם דרך עשירייה או מחוץ לעשירייה, דרך איזו פעולה בעולם הזה. האם יש מצב שבו אני יכול להיענות להזמנה שלו לא דרך העשירייה, או שתמיד בכל מצב ומצב זה רק יתר חיבור ולא משנה מה המצב שלי כרגע?

כן, תמיד צעד קדימה זה בחיבור גדול יותר בעשירייה.

תלמיד: כשאדם נופל למצב קשה מאד לצאת ממנו, אנחנו לומדים על זה שאין אדם מוציא את עצמו מבית האסורים, אז איך עשירייה יכולה לעזור לחבר?

העשירייה חייבת לרדת לדרגתו, להתחבר איתו ולאחר מכן למשוך על עצמה את כוח הבורא ולהתחיל להתעלות יחד עם החבר הזה. זה כמו שאנחנו עולים במעלית, אנחנו ממקמים את החבר הזה שנפל בינינו, והוא בתוכנו, יחד איתנו, עולה.

שאלה: כדי שהמצב ייכנס לרשות הקדושה הבירורים צריכים להיות באותו מקום שבו אני מגלה הודיה על כך שהתגלה לי הרע ורק אז אני יכולה לבקש?

כן.

תלמידה: כלומר דווקא הודיה מכניסה לרשות הקדושה את כל המצבים?

כן.

תלמידה: לכן אנחנו לומדים שהתפילה צריכה להתחיל ולהסתיים בהודיה ובברכה.

כן.

שאלה: אמרת שעלינו לארגן את הרגשות שלנו בצורה טובה מאוד. איך לעבוד עם הרגשות שלנו כדי לבאר את ניצוצי הקדושה בצורה נכונה בתורה?

להשתדל להיות קרובים בינינו, להתאחד במעשים, במחשבות, ברצונות ואז נצליח, נצליח לראות באיזו דרך עלינו להתקדם לקראת הבורא.

תלמיד: אנחנו גם צריכים להתגבר על הרגשות שלנו?

כן, גם זה.

שאלה: לעורר את השחר, נשמע שמקובלים כמו דוד המלך קל להם לעשות, אבל אנחנו הקטנים בעשיריות מפחדים מזה מאוד, זה כמו לחפש הצרות. איך לבנות מספיק ביטחון בעשירייה כך שכולם ירגישו בנוח עם הרעיון של זירוז הזמנים?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולדבר על זה שאנחנו חייבים לעלות יחד בחיבור בינינו, לזה הבורא מצפה מאיתנו ואנחנו חייבים להתקרב מביננו ואליו.

תלמיד: האם לדוגמא חיובית מחברים מעשיריות אחרות יכולה להיות השפעה חיובית עלינו?

אנחנו צריכים לראות את כל החברים שלנו בעשיריות אחרות כמצליחים במשימה שלהם.

שאלה: עניין אותי הקטע שהוא כותב "שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו" וחשבתי על "דרגתו", שהוא מדבר על דרגת החיבור שאנחנו משיגים בעשירייה. אני מרגישה שאנחנו בעשירייה באמת השגנו בכינוס הזה דרגת חיבור יותר עמוקה וחמה ויחס יותר הדוק.

ללא ספק.

תלמידה: מה זה אומר שאנחנו כעשירייה מעלות ניצוצות אחרות לרשות הקדושה, ולא מחכות.

אנחנו לא יודעים בדיוק איזה ניצוצות אנחנו מעלים בתפילתנו לדרגת הקדושה, אבל כך כתוב ואנחנו צריכים להאמין שזה כך.

תלמיד: אז זו לא איזו פעולה פנימית או חיצונית שאנחנו יכולות לעשות ולממש?

זאת פעולה פנימית שאנחנו חייבים לממש.

תלמידה: תוכל לתת לי דוגמא מה אנחנו יכולות לעשות כעשירייה?

למרות כל המצבים שאנחנו עוברים, אננו רוצים להיות מחוברים בינינו יחד ובצורה כזאת לעלות כל פעם במעלות הקדושה.

תלמידה: יוצא שישנם מצבים שהם עדיין נסתרים וצריך לחפש איפה הם ולעלות אותם, כי כרגע יש ההרגשה החמה, אבל נסתרים מאיתנו עוד מצבים שצריך לאתר.

כן.

שאלה: איך להתגבר על הפחד כלפי הצעד הבא? הרי הפחד מחזיק אותנו מהרצון להתקדם מהר.

להתחבר ואז בצורה כזאת שאנחנו מחוברים, אנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר בדרך.

תלמיד: צריך לפחד, או אין ממה לפחד?

אם אדם נמצא בדבקות עם הבורא אין ממה לפחד.

שאלה: פעם המחשבה אם להביא מצב לעשירייה או לא היה, היה מלא בחשבונות - הם יעזרו לי או לא, יתייחסו או לא, שלא אתאכזב מהם וכו'. היום אני מרגישה שאם אני מביאה מצב לעשירייה, הפעולות של העשירייה להעלות אותי כבר קרו לפני שהבאתי את המצב, וזה מה שנותן לי את הביטחון להביא את המצב לעשירייה, ואז כבר אין חשבונות - איך יתייחסו, מה יכתבו, מה יגידו. היום אני יודעת מה העשירייה מצפה ממני, מה העשירייה צריכה בשביל להתקדם, ואז כשאני מביאה מצב זה כי אני סומכת על זה שמה שאני צריכה כדי לצאת מהמצב כבר קרה בעשירייה. האם זה מצב ויחס נכון?

זה נכון, יפה מאוד.

תלמידה: זה אומר שהעשירייה כבר במצב של לעורר את השחר ולא רק אני?

כן, הם כבר מוכנים.

שאלה: אמרת שניצוצות הקדושה הם כוחות שנמצאים בפעולות שלנו, מה זאת אומרת?

שאנחנו על ידי הפעולות הנכונות שלנו מעוררים את הניצוצין האלו לצאת ולפעול.

תלמיד: האם יש קשר בין פעולות שלנו לבין הכוונה? איך לברר אם הכוונה נכונה ואנחנו מוספים משהו לטובת החברות?

נדבר על כך בהמשך, זה עוד יתברר לנו.

שאלה: יש מצבים שהירידה מתוך חוסר אמונה יוצרת הרבה לחץ פנימי, חרדות, לחצים, לפעמים זה אפילו יוצא בצורות לא נעימות כלפי הסביבה. האם זה נורמלי? האם זה חלק מהדרך?

כך צריך להיות.

תלמידה: מה אפשר לעזור במצבים של לחץ פנימי, של חרדות, או מה לעשות לפני שאני מגיעה למצבים כאלה?

עלינו להיות בקשר בינינו, לתמוך בחברות, ולהשתדל לקבל מהן תמיכה.

תלמידה: ואם במצבים כאלה אני נמצאת נניח בעבודה או רחוקה מהחברות, אני בירידה, מה אפשר לעשות?

שום דבר, ממשיכים. אז יש תנאים קצת יותר קשים, אבל אנחנו חייבים לתאר לעצמנו שהעבודה תמיד איתנו.

שאלה: אני רוצה להמשיך את השאלה לגבי הפחד. כמעט כל הכנס הלב שלי היה סגור, הבנתי את זה לחלוטין. ובאיזה שלב הודות לכל מה שקורה כאן הוא קצת נפתח, והרגשתי בדיוק את הפחד הזה, פחד מפני השכל שלי, הראש שלי. כי אני כל הזמן מנסה לנתח, כי בזה אני איכשהו מרגישה את עצמי. ויש לי פחד, בדיוק כמו שכתוב כאן בקטע הזה, על הירידה הזאת, כשהוא מברר את המצבים. אני מפחדת להיכנס לזה עם השכל, השכל שלי מאוד מפריע לי. איך להפוך את השכל לשותף שלי?

את בכל זאת רוצה ללכת עם הראש שלך. ואילו מה שאת צריכה זה לחבק את החברות שלך ויחד איתן להשתדל לעלות.

תלמידה: אבל אני ממש מרגישה שהוא כל הזמן מרמה אותי, אני מגיעה לאיזו נקודה ונראה לי שאני מרגישה משהו, אבל אז שוב ושוב, ונראה לי שאני יכולה פשוט להשתגע במצב הזה.

כן. לכן חייבים להיות בקבוצה, חייבים להתמוסס בה ככול שיכולים, ככול האפשר, וכך להתעלות.

שאלה: בדרך כלל יש הרגשה שאתמול היה טוב יותר, חודש לפני היה טוב יותר, היחסים בעשירייה היו טובים יותר, האם זה נכון?

זה לא נכון. אבל הרגשה היא הרגשה, ואתה צריך לעבוד נגד ההרגשה.

תלמיד: למה זה כך? למה אני לא מרגיש שהיום טוב יותר ומחר יהיה עוד יותר טוב?

כדי שתעלה מהר יותר ולדרגה גבוהה יותר, אז נותנים לך הרגשה הפוכה. כך זה.

שאלה: אמרת שכשמישהו שואל שאלה, אתה מתחבר ישירות אליו בלי להתייחס באיזו עשירייה הוא נמצא. אבל כדי להתחבר לשאלה של חבר ששואל, אני מרגיש שאני חייב לדעת באיזו עשירייה הוא נמצא. האם אפשר לסדר מצב כזה או האם זה נכון?

לא. אני חושב שזה יעבור.

שאלה: שמעתי שאמרת, שכשחברה נמצאת במצב ירידה אני צריכה לרדת אליה למצב שלה. האם תוכל להרחיב על זה?

יש תמיד כמה חברות מהעשירייה שאת יכולה לרדת אליהן, לחבק אותן, ולהוציא אותן מהמצב הירוד שלהן עד למצבך.

תלמידה: כשאנחנו בירידה אנחנו רוצים שהחברים שלנו יבינו אותנו. וכשהחברות מסבירות לי איך אני צריכה להתייחס לפי מה שאנחנו לומדים, אני פשוט לא מרגישה שהחברות מרגישות אותי. האם יחס נכון צריך להיות לפי כל העקרונות שאנחנו מקבלים מהלימוד, או שאני צריכה לדרוש מהחברות שלי שירגישו ויבינו אותי?

אנחנו צריכים להשתדל להרגיש ולהבין כל אחד ואחד בעשירייה, ואפילו כל אחד ואחד בכל הכלי העולמי שלנו. זה נכון.

שאלה: האם יכול להיות שהאדם פשוט מתעייף פיזית מעבודה פנימית, מדרישה, מתפילה, מריכוז פנימי, או שזה גם חלק מהירידה?

כן.

תלמידה: זה לא אומר שאולי המאמץ שלו לא נכון בזה שהוא מרגיש תשוש מזה?

לא. יכולה להיות באמת פשוט עייפות.

שאלה: כשעשירייה מבררת ומעלה את הירידה של כל חברה, האם זה אומר שזה מגדיר את רמת ההתפתחות של העשירייה?

כן.

תלמידה: איפה זה מצטבר, האם זה מצטבר בתוכי, בתוך הדמות הפנימית של העשירייה בתוכי, או שזה מקום שכולם יכולים להיכלל בו?

זה מצטבר בכלי העליון. כך שלא לדאוג, זה לא הולך לשום מקום.

תלמידה: האם כולם מהעשירייה יכולים להתכלל בו בצורה אחידה, או איפה כאן אנחנו יכולים להגביר ולחזק זה את זה?

כן. כל אחד יכול לראות בזה את ההתקדמות של האחרים, ובעזרת הקנאה שלו להתקדם עוד יותר מהר.

תלמידה: כלומר קנאה כלפי הרגישות הזאת. וכשאנחנו מעוררים את הקנאה הזאת, איך לעשות את זה נכון?

"קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם".

שאלה: אמרת בכנס עד כמה התמיכה של הכלי הנשי חשובה להתקדמות הרוחנית הכללית. האם במהלך הכנס הזה עמדנו במשימה הזו? ומה אנחנו צריכות להוסיף מעתה בכלי הנשי?

אתן עובדות יפה מאוד, הרבה יותר ממה שחשבתי. הדאגה ההדדית, ההתכללות ההדדית שיש בין הנשים באמת זוכה לשבח. מה יש לי להגיד? רק להמשיך.

שאלה: האם לכל עשירייה יש בנק של ניצוצין?

בעצם כן.

תלמידה: ממה הם עשויים?

הוא עשוי מהרצון לקבל הכללי שלהם, שלהם דווקא, עם כל הרשימות והניצוצין שבתוך הרצון הכללי הזה, והם צריכים לגלות אותו.

תלמידה: בכנס הרגשתי שכולנו נשטפנו בגל מאוד מאוד חזק של אהבה. ביומיום יש לנו סדר יום, יש לנו שיעורים, יש לנו פגישות עשירייה בזום, שם אני אישית לא מרגישה שמיום ליום האהבה בינינו בעשירייה מתגברת, זה יותר כמו "כשור לעול וכחמור למשא", לעשות, להספיק, להקריא, לקרוא, להתכונן. אז איך אנחנו נתקדם באהבה?

תחשבו על זה, זה יבוא. עכשיו אנחנו עוד לא יכולים לפעול מתוך אהבה.

שאלה: כל החברות שלי בעשירייה באמת עובדות המון, אבל אנחנו לא מצליחות להיות בשיעור בוקר באותו זמן ביחד, אז יש כמה פעילויות שאנחנו לא יכולים לעשות כולן ביחד, אבל רוצות מאוד. בגלל התנאים בחיים של כל חברה וחברה, נניח, שתי חברות עובדות טוב מאוד, חזקות, אבל השתיים האחרות לא כל כך חזקות, או לא כל הזמן באות. אז איך זה משפיע על העשירייה שלי כשיש חלק שעובדות חזק, וחלק לא?

אבל סך הכול זה פועל טוב, גם אלה שלא כל כך עובדות טוב אנחנו צריכים אותן.

תלמידה: אז במצב הזה יש קצת התנגדויות בין החברות, אז איך מתגברים על ההתנגדויות האלו שמתגלות?

אין כל כך יכולת להתגבר ולא יהיה אף פעם משהו אידיאלי, אבל אנחנו צריכים להתחבר בינינו כך, שבסך הכול בממוצע הכלי שלנו יהיה מחובר.

שאלה: שמענו שנשמה אחת עוזרת להפעיל נשמה אחרת במערכת גדולה, וגם שהפעולות שלנו מעוררות את הניצוצות. עד כמה חשוב התפקיד של עשירייה וותיקה, כלפי עשירייה אחרת בהקשר של האחריות הקולקטיבית?

אנחנו עוד לא דיברנו על זה, ועוד לא עשינו על זה שום תרגילים. אנחנו דיברנו איך אנחנו רק עובדים בתוך עשירייה עם הכוח עליון. אבל איך עשירייה משפיעה על עשירייה אחרת, או יותר מזה איך את מקבוצת ברזיל משפיעה על כולם וכולם משפיעים עלייך, על זה עוד לא דיברנו. אבל יש בזה הרבה עבודה.

תלמידה: בברזיל אנחנו כנשים עוברות הרבה אתגרים, אתגרים כדי להבין את המשימה הזאת. איך להגיע לכלי הקולקטיבי, כדי להיות נוכחים כולנו לחזק לא רק את עצמנו, אלא גם את כל החיסרון הקולקטיבי?

את זה אנחנו נלמד במשך הזמן. אני חושב השנה שאנחנו עכשיו מתחילים, אנחנו נלמד דווקא את הדברים האלה, כדי לחבר את כולם לכלי אחד רוחני.

שאלה: כשהבורא מביא לנו מצב שמאלץ אותנו להיות עסוקים בו, לשקוע בו. והוא גם מרחיק ומנתק אותנו מהקשר השוטף מהעשירייה ומהשיעורים. צריך להתנגד לזה בתפילה ודרישה לבורא, או פשוט לשבת ולהתמסר לזה?

להתמסר.

שאלה: בתוך העשירייה אני משתדלת באמת להיות כל כולי שם, למרות שהרבה פעמים אני לא יודעת בדיוק איך עושים את זה, אבל אנחנו ביחד מנסות. ואנחנו עוברות מצבים שלפעמים אני מרגישה שלא אני עוברת אותם, וזה כנראה כתוצאה מהתכללות. ואמרת בתחילת השיעור שלא מתכללים בשפלות, איך יודעים במה כן להתכלל ובמה לא. האם מרגישים את זה, או שאין שליטה?

מרגישים את זה.

תלמידה: ואני בוחרת אם להתכלל או לא?

כן, אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: למרות שהעשירייה שלנו היא וירטואלית חלקית, הכנס הזה מאוד קירב בינינו כמו שנראה לנו. בדרך כלל אחרי כנסים אנחנו נכנסים לקו שמאל, מה אנחנו יכולות לעשות, להוסיף כדי לא להתעכב שם להרבה זמן. תן לנו עצה בבקשה?

הקשר ביניכן אם תגדילו אותו, אז הקשר הזה יעזור לכן להאיץ את הקצב של ההבשלה שלכן. וכך תמצאו את עצמכן מהר מאוד במצב המתוקן.

תלמידה: אולי תוכל להמליץ לנו על מקורות ספציפיים, איזה מאמרים של רב"ש?

מדברים על זה בהמון מקומות.

תלמידה: כלומר אנחנו יכולות לבחור מקורות שאנחנו רוצות, שהעשירייה רוצה?

כן, ממאמרי בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: לפני כן ענית, שצריך לראות את ההתקדמות של החבר ולקנא בזה וכך אתה תתקדם בעצמך. איך לראות את ההתקדמות של החבר?

לתאר את זה לעצמך.

תלמידה: פשוט לתאר את זה לעצמי?

כן.

שאלה: אם הירידה קורית לתוך לא לשמה, האם אפשר לומר שאני נכנסת לתוך החשבון הזה של מה אני אקבל עבור ההתבטלות?

לא יודע.

שאלה: זו ירידה או שזו תחילת העלייה?

לא יודע.

שאלה: מצד אחד הכנס הזה מאוד חיזק את העשירייה שלנו וקירב אותנו בצורה חדשה. מצד שני יש לי לפחות הרגשה, שכאילו המטרה והדרך פשוט כאילו מישהו מחק את השביל. ההרגשה מאוד רחוקה. מה עושים במצב כזה?

מחפשים את השביל.

תלמידה: איך, דווקא שאני מחפשת אני מרגישה עוד יותר התנגדות?

מה זה נקרא שביל?

תלמידה: מה שהיה ברור לי ומה שהיה קרוב לי, ומה שהרגשתי שיוביל אותי למטרה, פתאום כאילו איבדתי אמונה בזה?

כן. יפה מאוד. דווקא אולי זה סימן יפה.

תלמידה: למה?

כי קודם לא היה לך כלום, וחשבת שאת נמצאת כבר קרוב למטרה. עכשיו את מרגישה שאת לא נמצאת בכיוון המטרה ויכול להיות שזו אמת. וזו האמת.

תלמידה: אז מה זה להיות בכיוון המטרה?

בכיוון המטרה זה לראות בעיניים של אדם, את המטרה שנמצאת לפניו.

תלמידה: מה המטרה?

את לא יודעת מה המטרה שלך?

תלמידה: אני יודעת מה המקובלים אומרים שהמטרה. אני יודעת מה חשבתי, שאני כל הזמן בדרך למטרה הזאת. אני לא יודעת אם זה הכול היה שקר, אז איפה מתחילים?

מתחילים במצב שאנחנו עכשיו נמצאים.

תלמידה: אתה יכול לתת איזה קצה חוט. קמתי לשיעור היום זוועה היה מצב היחס שלי להכול. אני לא יודעת, כי אני לא רוצה להמשיך עם הדבר הזה, זה ילך וירחיק אותי, אני לא כזאת חזקה. אז מה, אם זה כאילו מה?

רק חיבור בין החברות בעשירייה, החברים בעשירייה. רק החיבור הזה הוא יברר לך את המטרה ויקדם אותך לזה. רק זה.

שאלה: קודם כל אני רוצה להודות על הכנס הגדול שהיה לנו, כנס הכי פנימי שאני הרגשתי. שמו את כולנו באמת ברכבת הרים, אחר כך במכונה של מהירות הכי גבוהה, סחטו אותנו אבל יצאה מאיתנו אהבה גדולה, באמת. יצאתי מפה עם כל החברות שלי כאילו אהבה כזאת לא הייתה אף פעם. ורציתי להודות לבורא עולם ולך. מדוע צריכה להיות ירידה ושפלות בעבודת קדושה, עם כל התקדמות רוחנית כבר מכניסה את האדם לרשת הקדושה. למה צריך לרדת?

אנחנו לא יורדים, הירידה שאנחנו מרגישים גם זאת עליה.

תלמידה: כיצד אנחנו יכולים ליזום בעצמנו את תהליך העלייה הרוחנית, להעלאת ניצוצי הקדושה במקום להמתין שזו תהיה לנו ירידה וזו שפלות?

לא נוכל לברוח מזה ולא צריכים. אלא אנחנו דווקא ההיפך, צריכים כל הזמן להשתוקק לחיבור ולעלייה.

תלמידה: אנחנו בעשירייה כל הזמן באמת משתוקקים לעליה. בעזרת ה' נעלה ונצליח.

אמן.

(סוף השיעור)