שיעור בוקר 13.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 59 מתוך בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור".

 "האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות. ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בערום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו, על זה הוא צריך להגיד, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת. ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכול הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא. נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומיטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכוחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עיניים להם" אבל לא יראו את האמת." 

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ. "אמונת רבו, מהו השיעור")

צריך להשתדל בכל מקום לראות את פעולות הבורא, שהבורא מתלבש בכל מה שיש סביב האדם. וכך דרך כל מיני פעולות, מנוגדות, לגמרי לא ברורות, לא נעימות וכן הלאה, אבל דווקא בהן הבורא מתלבש כדי לנענע את האדם, להביא את האדם למצב שהוא ייצא מדעתו ויוכל להגיע לאמונה.

קריין: שוב, קטע 59 מתוך מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור", ב"שמעתי".

 "האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות. ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בערום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו, על זה הוא צריך להגיד, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת. ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכול הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא. נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומיטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכוחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עיניים להם" אבל לא יראו את האמת. "

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ. "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: מה הבורא אוהב?

הבורא אוהב את מידת ההשפעה, אמונה, אהבה, איחוד.

שאלה: רב"ש כותב, שהאדם רואה שהעולם סובל ייסורים. נניח שאני רואה כזה דבר בעשירייה, זה משהו שבשבילי אני צריך ולהגיד שזה דווקא טוב ומטיב, כלפיי, כלפי כל העולם, ממש מעל הדעת לקחת את זה?

לא. אתה לא יכול להגיד שמה שאתה רואה הוא לא אמת, כי זה בכלים של הדעת. אבל זה מתרחש, העולם סובל, אי אפשר להכחיש את זה ואי אפשר לזלזל בזה.

אלא ישנה רמה שנקראת "אמונה למעלה מהדעת", אם אנחנו עולים לשם אנחנו רואים שהכול מסודר בצורה הכי טובה שיכולה להיות, מתוך אהבה וכולם נהנים. וברמה שלנו, של הדעת, הכול קבלה וכולם סובלים.

תלמיד: ללכת באמונה למעלה מהדעת אפשר רק בעזרת החברים, שאני מקבל מהם את רוממות ה'?

לעלות לרמת האמונה למעלה מהדעת, אני יכול רק אם אני מחליף את התפיסה שלי לתפיסה של הזולת. אני מתלבש בזולת, אני פשוט נכנס לזולת כמו עובר שנמצא בתוך אמא, ובצורה כזאת אני מתחיל לגדל את עצמי ולראות את עצמי למעלה מהדעת, למעלה מהאגו שלי. כי "כל הפוסל במומו פוסל", עכשיו אני רואה שכל העולם סובל, אני רואה את זה בתוך האגו שלי.

איך יכול להיות שלעולם תהיה צורה אחרת אם אני רואה שכולם סובלים וכולם חולים? האם אני מזמין מישהו, רופא אחר, והוא קובע שכולם בריאים? לא. קשה לנו לתפוס, אבל צריכים מאמצים כדי איכשהו להבין שקיימת הסתכלות אחרת. זה כמו אצל איינשטיין, אני לא יודע איך להגיד, אבל אם אני מתעלה לדרגת ההשפעה, במקום דרגת הקבלה, אני אראה שם צורת קיום אחרת ויחס בין בני אדם. ואז כל הרע שאני רואה במישור של הדעת, נראה לי טוב במישור של למעלה מהדעת.

אני רואה שהיום קשה, יפה מאוד. כנראה ישנה הכבדת לב מסוימת על כולם, זה מה שאני רואה, זה טוב, כי אנחנו כבר הופכים לאיזה גוף אחד. לכן אין כאן שאלו עולים ואלו יורדים, יהיו גם כאלה מצבים. אבל כל הכבדת הלב היא כזו אחת, קשה היום לשאול, קשה להסביר. האמת, אנחנו צריכים להגיע יותר ללימוד "הפתיחה". שם השכל עובד יותר, קונקרטי, ואז אפשר מהר יותר לסדר את המוח שלנו.

שאלה: בהתאם למה שאמרת, שכדי להצדיק את פעולות הבורא אני מתחבר עם החבר, עם העשירייה, ובאמת שם אני מרגיש התנתקות מעצמי ואפשר להצדיק את הפעולות האלה. כשאנחנו מדברים על להצדיק את הייסורים של כל העולם, כאן יש פער בין המדרגות, הבדל? כלומר הצדקה של איזה בעיות פרטיות ובעיות של כל העולם, אלה מדרגות שונות, צריך איכשהו להתכלל יותר בשביל זה?

כן.

תלמיד: איך אפשר לעשות את זה, פשוט צריך לראות בדבקות הזאת את מחשבת הבריאה, צריך להשיג את מחשבת הבריאה כדי להצדיק?

יש הבדל בין להצדיק את עצמי לבין להצדיק את העולם. אם אני מצדיק את עצמי או מצדיק את הבורא איך הוא עושה לי, אני עושה את זה מהרגש שלי. אם אני מצדיק את העולם, אני מצדיק את זה דרך השכל שלי, כי אין לי את הרגשת העולם. לכן שתי המדרגות האלה הן לא שוות ולא קרובות.

כדי להצדיק את העולם אני צריך להתלבש בכל העולם, אני צריך להרגיש את הצער של העולם כמו שזה שלי, שאני והעולם זה היינו אך. אז אני יכול להגיד שאני מצדיק את הבורא בקנה מידה של העולם. זו דרגה מאוד גדולה, כי אני קונה את הכלי הכללי. אבל כשאני קונה, כשאני סובל עבור כולם, אז אני יכול להגיע למצב שאני מצדיק את הבורא עבור כולם,

אחרת, אני סתם אומר את זה בצורה שכלית, תיאורטית. בטח שהבורא טוב. שמעת שהוא טוב ומטיב? כן, שמעתי. הבורא עושה טוב לכל העולם? ודאי שהוא עושה טוב לכל העולם. מה עשית בזה, איזה תיקון? זה לא תיקון, עשית את זה בשכל. כך יכול להגיד לך כל אדם. אלא "להצדיק" זה נקרא שאתה מתלבש באותו אובייקט שנמצא במצב מסוים, ואתה מגלה איך הבורא מתייחס אליו. והגילוי הזה שאתה משיג זה נקרא שאתה מצדיק את הבורא.

שאלה: בהמשך לזה, האם אפשר להגיד, שמדרגת ההשפעה הכול נראה כך שיש דרגה חזקה יותר של רצון שמתעוררת והיא מכבה את המדרגה הנמוכה יותר ועל ידי זה מכינה אותה להשפעה?

זה תמיד נכון. כל תיקון הוא מהקל לכבד.

תלמיד: אם כך, איך לעשות שזה ייראה כאהבה ולא ככפייה? הרי ממדרגה נמוכה יותר זה מורגש ככפייה.

כשבאים הלאה לארגן את הדברים, ומבינים את היחס של הבורא, איך הוא מתייחס לכל זה, רואים את האהבה החלוטה שלו, אז גם האהבה הזאת פועלת על האדם והאדם גם נכנס בקשר של אהבה, מתחיל לאהוב בחזרה.

(סוף השיעור)