שיעור בוקר 08.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א'. עמ' 284. מאמר "ענין למעלה מהדעת"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 284, מאמר "ענין למעלה מהדעת".

למעלה מהדעת זה בעצם כל העולם הרוחני, גילוי הבורא, הרגשת הכוח העליון, חיבור עימו, כל מה שנמצא למעלה מהעולם החומרי. בעולם החומרי שבו אנחנו נמצאים, אנחנו עדיין נקראים בהמות, "כולם כבהמות נדמו", כך כתוב עלינו, מזה כולנו מתחילים. וכל העבודה שלנו בשלב הראשון של ההתעלות הרוחנית היא לעלות מדעת לדרגת אמונה למעלה מהדעת, לזה אנחנו צריכים לשאוף.

העלייה הזאת נקראת הצלה, זו יציאה מעולם אחד לעולם האחר, מהעולם הבהמי גשמי שאנחנו נולדים בו, צריכים לעלות לעולם הרוחני. לרכוש שכל חדש, רגש חדש ולראות את העולם, להרגיש אותו, איך הוא נפעל על ידי כוח עליון. זה מה שאנחנו צריכים לגלות, להזדהות עם הכוח העליון, ואת זה בעצם מלמדת אותנו חכמת הקבלה.

אנחנו נגלה את כל הכוחות של הבורא שהוא מגלה לנו, ואת כל העתיד שלנו, שאליו אנחנו צריכים להגיע, לגלות, לעלות, להתחבר, לקלוט אותו, להתמלא בו. זו בעצם העבודה שלנו. במוקדם או במאוחר כל האנושות תגיע לזה, יש לכך תוכנית, אבל אנחנו רוצים ללכת למעלה מהתוכנית, קודם, וקיבלנו לכך הזדמנות, רצון, ממש מתנה ממש מלמעלה, יש לנו דחף לזה. אבל חוץ מדחף אנחנו צריכים עוד להוסיף לזה הרבה כוחות, להתנתק בהדרגה מכל מה שיש לנו בעולם החומרי ולהשתדל להתקשר לכוחות רוחניים, כוח השפעה, כוח נתינה, כוח חיבור, שבזה אנחנו עוסקים.

ביחסים שאנחנו מפתחים בינינו בקבוצות שלנו, אנחנו רוצים להגיע לזה, לעשות כאלה פעולות שיעלו אותנו לדרגה למעלה הדעת, וכך נתקדם. בעצם זו התוכנית של החיים שלנו, מטרת החיים שלנו, להגיע לכוח השפעה שלמעלה מכוח הקבלה. יש על זה הרבה חומר ונקווה שנוכל להבין אותו נכון, לקלוט אותו, לממש אותו בנו.

זה בעצם כהקדמה קטנה לנושא, "ענין למעלה מהדעת" שעליו רב"ש כתב. אפשר להגיד שהוא היחידי שכותב על הנושא הזה בצורה כה גלויה ויסודית, אף אחד לפניו וגם לא אחריו עדיין, לא נגע בזה כל כך בצורה רחבה וקרובה לכל אחד.

ענין למעלה מהדעת

תשמ"ו - מאמר כ"א
1985/86 - מאמר 21

"בענין למעלה מהדעת. יש להשתמש עם כלי זו הן בין אדם לחבירו, והן בין אדם למקום. אבל יש הבדל ביניהם. כי בין אדם למקום, הכלי הזו צריכה להישאר לעולמים. היינו, שאף פעם אסור לזלזל בכלי זו שנקראת "אמונה למעלה מהדעת". מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.

אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.

אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. נגיד דרך הציור, אם הוא רואה, איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה דאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.

בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. ובעת הלימוד הגוף שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה. וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר ברצינות, משום שהגוף לא יכול לסבול שפלות. ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא מסתכל על החברה, והוא רואה בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם שמים, אז גם הגוף שלו גם כן נותן לו לעבוד לשם שמים.

והסיבה שהגוף עוזר לו לעבוד לשם שמים, היא כנ"ל, היינו שאין הגוף מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו מוכן להשלים עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.

וזה שאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.

זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

אולם זה ניתן להיאמר, אם באמת שהוא רואה, שהחברה עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. אבל בו בעת שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברה, ונותן לו להבין, אדרבה, החברה הזאת, שאתה רוצה להתחבר עמהם, זהו לא בשבילך, היות שהם נמצאים הרבה שלבים יותר למטה מדרגתך. אם כן מחברה כזו, לא שאתה תרויח מהם משהו, אלא אדרבה, גם הכוחות שיש לך מצד הלידה, שהם כוחות קטנים, אבל החברה הזו, יש להם תכונות יותר קטנות מכפי שיש לך. אם כן, אדרבה, תתרחק מהם. ואם אתה כן רוצה להתחבר עמהם, תראה לכל הפחות, שכולם ישמעו בקולך. היינו, כפי מה שאתה מבין, שהחברה צריכים להתנהג. היינו, איך באיזו צורה הם ישבו, כשהם מתאספים, ואיך ובאיזו צורה ילמדו ויתפללו. היינו, או שיהיו כולם רציניים, וחס ושלום לא יעלה שחוק על פיהם, ואל ידברו אף פעם מגשמיות של חבירו, היינו אם יש לו פרנסה, או איך הוא ממציא את הפרנסה שלו, בנקל או ביגיעה רבה, או אם יש לו מקום עבודה בלי יסורים, או שיש לו בעלי בתים קשים שהוא סובל מהם, או הפועלים שהוא עובד אתם ביחד, אם לא מצערים אותו משום שהוא דתי וכדומה, כל הענינים האלו הם בבחינת דברים של מה בכך, ולא כדאי לחשוב בהם, כי זה הוא רק עניני גשמיים. והוא בא להשתתף באסיפת חברים לצורך ענין גבוה, היינו שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת.

נמצא, שבזמן שהוא רוצה לשכוח מהגשמיות שלו, שבאמת הגשמיות שלו נוגעת לו עד הלב, ועם כל זה הוא מוותר ואינו רוצה לזכור, באים חברים ומתחילים לדבר מגשמיות של חבירו. שזה לא מעניין לו מגשמיות של חבירו, כי הוא רוצה עכשיו רוחניות, ומה פתאום החברים מבלבלים את ראשי עם ענינים גשמיים, מה שלא נוגע לי כלל, וכי בשביל זה אני רוצה לשכוח מהגשמיות שלי, בכדי שיהיה לי זמן לחשוב על גשמיות של חברים, היתכן דבר כזה. אם כן, יותר טוב, אומר לו הגוף, תשמע בקולי ותתרחק מהם, ובודאי יותר תצליח, אם כן מה לבלבל את ראשך עם שטויות כאלו.

נמצא, בזמן שהגוף מראה לו את שפלות החברים, ומה הוא יכול לענות להגוף, בזמן שבא עם טענות של צדיק. זאת אומרת, מה שהגוף מייעץ לו להתרחק מהחברה, אינו משום שהגוף מייעץ לו להיות רשע חס ושלום, אלא אדרבה, שהגוף אומר לו, בזה שאתה תתרחק מהחברה, אז אתה תהיה צדיק, ותחשוב רק על רוחניות שלך, ובעת הצורך גם על גשמיות שלך.

ואי לזאת, אם האדם מאמין, שבלי חברה אי אפשר להתקדם להגיע לאהבת ה', כי זהו קרש קפיצה לצאת מאהבה עצמית לאהבת ה', אז אין לו עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שיאמר להגוף שלו, כי זה שאתה רואה, שהם לא כל כך עומדים במדרגה של השתוקקות להגיע לאהבת ה', כמו שאתה משתוקק, היינו היות שאתה הגוף שלי, אני רואה בך, שאתה יותר קדוש משאר גופות החברים, היינו שאתה רוצה להיות עובד ה', כמו שאני רואה, כפי שאתה מייעץ לי לעזוב את החברה, משום שהגופות שלהם ניכר בחוץ את שפלותם, ואין להם כח להצניע את תכונותיהם המגונות, היות מדרך העולם, שכל אחד מסתיר את הרע שיש לו בפני השני, כדי שהשני יכבד אותו, משום שיש לו תכונות חשובות.

וכאן, הרע שלהם כל כך גדול, שאין בהם כח להתגבר על הרע, ולהסתירו שהשני לא יראה אותם. אם כן בודאי לפי ראות עיני הם בודאי שפלים. אבל בלי חברה אני לא ארויח כלום, עם כל התכונות הטובות שיש לי. אלא למעלה מהדעת אני אקיים, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי ד') "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו למעלה מהדעת אני מוכרח ללכת ולהאמין, שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. ואז, כפי אמונה שלי, אני יכול לקבל עידוד וחיזוק מהחברה, ולקבל מהם מה שהחברה מסוגלת לתת. נמצא, שכל מה שהוא מקבל את אהבת חברים למעלה מהדעת, הוא מטעם הכרח, היינו אין ברירה, אבל בתוך הדעת הוא רואה שהצדק עמו.

אולם דוקא כאן, היינו בענין חברים, בתוך הדעת הוא יותר חשוב מדרגת למעלה מהדעת. מטעם, שהאמת הוא, בזמן שהאדם רוצה להתקרב את עצמו לדביקות ה', אז הוא ע"י עבודתו, שרוצה לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. אז הוא מתחיל להתגלות אצלו הרע. וענין הכרת הרע, אין זה ענין שכלי, אלא זה הוא ענין הרגשה בלב.

זאת אומרת, שהוא צריך להרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע ויותר שפל מכל העולם. ואם עוד לא הגיע לידי הרגשה זו, אלא שנדמה לעיניו, שיש עוד מי שהוא יותר גרוע ממנו, בטח עוד לא הגיע לידי הכרת הרע. היינו עוד הרע שהוא טמון בלבו של אדם, עוד לא נתגלה אצלו. כי לא יכולים לראות רע, אלא שיש לו קצת טוב. כדוגמא, בחושך, לא רואים שום לכלוך בבית. אלא בזמן שמדליקים שם מנורה, אז יכולים לראות שיש שם לכלוך.

כמו כן אם אין האדם עושה מעשים טובים, היינו שאינו עוסק בתורה ותפלה ורוצה להתקרב לה', אין לו שום אור שיאיר את לבו, ותהיה לו היכולת לראות את כל הרע הנמצא בלבו. ולפי זה יוצא, מדוע אין הוא עוד לא רואה, שיש בלבו יותר רע מכל החברים. הוא משום שחסר לו עוד טוב. ומשום כך הוא חושב את עצמו, שיש בו מעלות יותר טובות, ממה שיש לחבירו.

ובהאמור יוצא, שכל זה שהוא רואה, שיש חברים יותר גרועים ממנו, הוא משום שחסר לו בחינת אור שיאיר לו, שיראה את הרע שבקרבו. נמצא, שכל ענין רע, הנמצא באדם, הוא לא במציאות הרע. כי לכולם יש הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל", שהוא אהבה עצמית. אלא כל ההבדלים הם בהגילוי של הרע. זאת אומרת, שלא כל אדם רואה ומרגיש את אהבה עצמית לדבר רע ומזיק, כי אין האדם רואה, שיהיה לו רע, בזה שהוא עוסק למלאות את הרצון לקבל שלו, המכונה "אהבה עצמית".

אולם בעת שמתחיל לעבוד עבודת הקודש בדרך האמת, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, שע"י זה הוא מקבל כל פעם קצת אור שמאיר לו, אז הוא מתחיל להרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע. וזה הולך לפי סדר ומדרגה, שכל פעם ופעם, שרואה, שהוא המפריע לו להגיע לדביקות ה', אז הוא רואה כל פעם יותר, איך שהוא, היינו הרצון לקבל, השונא האמיתי שלו, כמו ששלמה המלך היה קורא את היצר הרע בשם "שונא", כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים אתה חותה על ראשו".

ולפי זה אנו רואים, שהאמת הוא, שהאדם צריך להרגיש, שהוא יותר גרוע מאחרים, משום שכך הוא האמת. וגם יש להבין את ענין שחז"ל אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". זהו דוקא בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה מהדעת לא נראה כל כך מעלת חבירו, שנגיד שיש לו קנאה על חבירו, שזה יגרום לו צורך לתת עבודה ויגיעה, מסיבת שחבירו מחייבו כך, מסיבת הקנאה.

ואאמו"ר זצ"ל פירש את מאמר של רבי יוחנן "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור", שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י "פזרן בכל הדורות" להיות שתות וקיום ויסוד לקיום תבל (יומא ע"ח ע"ב). "מעוטים" משמע, שמתמעטים והולכין. לכן מה עשה "עמד ושתלן בכל דור ודור". היינו, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, ע"י זה יתרבו. ויש להבין, איך, אם פזרן אותם בכל דור ודור, יתרבו. שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפזרן בכל הדורות, כמו שמובן מדברי פירוש רש"י, שע"י זה שפזרן בכל הדורות, יתווספו צדיקים.

והוא זצ"ל אמר, ע"י זה שיהיו צדיקים בכל דור, אז יהיה מקום לאנשים, שאין להם מצד הלידה התכונות המוכשרות להגיע לידי דביקות בה', אלא ע"י זה שיתחברו לצדיקים, שיהיו בכל דור, אז ע"י הדביקות בהם, ילמדו ממעשיהם, ויוכלו לקבל תכונות חדשות, מצד הצדיקים שיהיו בכל דור. לכן פזרן את הצדיקים בכל דור ודור, שבאופן כזה יתרבו הצדיקים.

ובהאמור, אותו דבר יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.

ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בה ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".

אמנם בין אדם למקום, זהו ענין אחר לגמרי. היינו, שלמעלה מהדעת הוא יותר משובח. שאם הוא, הוא מקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, אז עבודתו היא בדרך הנכונה. מה שאין כן בתוך הדעת, הגם שהשכל של האדם מבין אחרת. זאת אומרת, כל אדם יודע ומבין, אם הוא לא היה צריך להאמין, אלא שהיה מגולה לכל השגחתו יתברך בעולם כולו, היינו אצל כל הנבראים, בטח שכל העולם היו עוסקים בתורה ומצות, ולא היה אז מקום לחילוניים, אלא כולם היו דתיים.

אבל היות שגילוי השגחתו יתברך אינו מגולה לתחתונים, אלא שצריכים להאמין, וענין אמונה זהו דבר קשה, היות שהבורא נתן לנו שכל ודעת לראות כל דבר ודבר לפי ראות עיניו, וכל ענינינו בין אדם לחבירו אנו מסתכלים רק לפי ראות השכל שלנו, ואין לנו שום דבר שיתן לנו הבחנה, רק השכל שלנו, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב קל"א) "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", נמצא לפי זה, שכל הענינים אנו הולכים לפי השכל, שהוא בתוך הדעת, ולא למעלה מהדעת.

ומשום זה, בזמן שאדם מתחיל בעבודת ה', ואומרים לו, שהוא צריך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, הוא מתחיל להרהר, הלא אני רואה, שהבורא נתן לנו דעת להבין כל דבר ודבר לפי השכל, היינו לפי מה שהדעת שלנו מבין. ואיך אני יכול לקבל על עצמי דבר שהוא נגד השכל שלנו. ודבר זה הוא קשה מאוד, שהגוף יבין, שכדאי לעבוד את עבודת הקודש בלמעלה מהדעת.

וענין למעלה מהדעת נוהג בין במוחא ובין בליבא. וזו היא הסיבה שלא כל אחד ואחד מסוגל להכנס לעבודת הקודש בבחינת השפעה, שהיא עבודה דלמעלה מהדעת. ומשום זה, כשמלמדים את כלל העולם בעבודת ה', הסדר הוא, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל, שמתחילים בשלא לשמה, עד שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלים להם, שעיקר עבודה הוא בעמ"נ להשפיע, שהיא נקראת "עבודה לשם שמים".

אבל יש להבין, מדוע דוקא בעמ"נ להשפיע הוא יותר משובח. והלא הדעת מחייבת ההיפך, שאם עבדות ה' היתה מלובשת בתוך הדעת, היו אז באים יותר אנשים, שירצו להיות עובדי ה'. על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאל יחשוב אדם, שהבורא נתן לנו את עבודתו, שיהיה בלמעלה מהדעת, שזהו מדרגה שפלה. אלא שאנו צריכים להאמין, שזוהי מדרגה גבוהה מאוד, שדוקא ע"י יש להאדם הזדמנות, שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא מוכרח לעבוד בעמ"נ לקבל.

אי לזאת, הגם אם היתה העבודה בבחינת הדעת, בטח שהיו אז יותר עובדים, אבל אף פעם לא היו יכולים להגיע לידי דביקות ה', שהיא עבודה בעמ"נ להשפיע. לכן, הגם שהיה ריבוי כמות, אבל מבחינת האיכות לא היתה שום מציאות, שהאדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא היה רוצה לתת להנבראים, כידוע, שרצונו יתברך הוא "להטיב לנבראיו".

אלא בכדי שהטוב והעונג שיקבלו הנבראים לא יהיה בהם שום חסרון, דהיינו שלא יהיה בבחינת נהמא דכסופא, היה תיקון הצמצום, שלא יאיר השפע העליון, אלא במקום שתהיה השתוות הצורה. שזה נקרא, שהנבראים יקבלו את השפע בכלים דהשפעה. ובזמן שהכלים דהשפעה לא יהיו נמצאים אצל הנבראים, אז הם מוכרחים להישאר בחושך, שזה נקרא "וימותו ולא בחכמה".

אבל צריכים לדעת, שגם בהשלא לשמה יש שם מאור תורה. שעל זה אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה, משום המאור שבה מחזירו למוטב". אבל אח"כ צריך האדם להגיע לשמה, היינו שיעבוד בבחינת מוחא וליבא בלמעלה מהדעת.

מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לעבוד באהבת חברים בתוך הדעת, היינו אם הוא משתדל לראות אצל החברים, שהם נמצאים במעלות הקודש יותר ממנו, בטח שזה יהיה יותר משובח. זאת אומרת, אם הוא רואה בתוך הדעת, שהחברים נמצאים קרובים לדביקות ה' יותר ממנו, בודאי זהו משובח יותר, מכפי שהיה צריך להאמין בלמעלה מהדעת.

היינו, שבאמת הוא רואה, שהוא נמצא במדרגה יותר נעלה מהחברים, ובתוך הדעת הוא רואה תמיד, שהחברים נמצאים בשפלות, אלא למעלה מהדעת הוא מאמין, שיש לו לומר מטעם מצוה, שהוא צריך להאמין, שאיננו כך כמו שהוא רואה. בטח שבתוך הדעת, אם הוא יכול לראות שהחברים הם במעלות קודש, הוא יותר משובח.

וכעין זה יכולים לפרש את הכתוב (שמואל ט"ז, ז') "ויאמר ה' אל שמואל, אל תבט אל מראהו, ואל גובה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

רואים אנו, שבזמן שה' שלח את שמואל למשוח למלך את אחד מבניו של ישי, שמואל הבין לפי ראיית עינים שלו, כי אליאב בן ישי ראוי לפי ראות עיניו להיות מלך לישראל במקום שאול המלך, וה' לא הסכים על מה שהוא מבין. אלא לבסוף כשהביאו את דוד, שהוא היה רועה בצאן, ודוד היה אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי, "ויאמר ה', קום משחהו כי זה הוא".

ומה מלמדנו זה. אנו רואים כאן שני דברים:

א. מצד שמואל, שהוא הבין לפי שכלו את המעלות של אליאב, שהוא ראוי להיות מלך על ישראל. וה' אמר לו "לא, אל תלך לפי הדעת שלך". כי מה שנוגע כלפי ה', אז אין הדעת מועילה כלום. אלא כיון שה' רצה למלוך מלך. זה נקרא "בין אדם למקום", ששם אין ענין לדעת, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם". אלא מה אמר לו ה' "כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

ולפי הנ"ל יכולים לפרש "כי האדם יראה לעינים" זהו טוב בין אדם לחבירו. אז הוא טוב, שיכולים ללכת בתוך הדעת, שזה הוא לפי ראות עיני האדם. מה שאין כן "וה' יראה ללבב". זאת אומרת, מה שנוגע לעניני ה', הוא למעלה מהדעת, אין להאדם להסתכל לפי ראות עיניו אלא למעלה מהדעת. לכן יוצא כאן שיש להבחין ב' דברים:

א. בין אדם למקום למעלה מהדעת יותר משובח,

ב. בין אדם לחבירו בתוך הדעת הוא יותר משובח.

לכן אמר לו ה' "אל תביט אל מראהו". כי בענין, ללכת לפי ראות עיניו, זה הוא טוב בין אדם לחבירו. אם אתה יכול לראות את המעלות של החבר בתוך הדעת, הוא יותר משובח. מה שאין כן כאן, שאני רוצה למשוח אותו בתור מלך, הפעולה זו שייכת לי, אני רוצה שיהיה מלך. נקרא זה "בין אדם למקום". כאן דוקא בלמעלה מהדעת היא העבודה הנכונה, שדוקא ע"י זה תהיה האפשרות להגיע לידי קבלה בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יפול לתוך מקבל בעמ"נ לקבל, שזהו גורם פירוד וריחוק מהקדושה.

אבל כאן נשאלת השאלה, היות לאחר שהאדם החליט ללכת למעלה מהדעת, ושלא להסתכל על כל הקושיות, מה שהגוף מתחיל לשאול, בזמן שהוא מתחיל לעבוד בדרך השפעה ואמונה למעלה מהדעת, והוא מתגבר על כל המכשולים, מה שהגוף מביא לו קושיות מכל העולם, והוא סוגר את העינים, ואינו רוצה להסתכל על שום דבר, שהוא בסתירה לבחינת מוחא וליבא, אלא החליט ללכת רק בלמעלה מהדעת.

ואחר החלטה זו, יש לפעמים, שבאים לו פתאום תירוצים יפים, שהגוף מוכרח להסכים להתירוצים שלו. אם כן הוא רואה, שהוא הולך עכשיו בתוך הדעת. ומה יש בידו לעשות, בזמן שהוא רואה עכשיו, ע"י התירוצים שקיבל מלמעלה. והוא אומר לעצמו, ומה עלי לעשות, שאין לי עכשיו מקום, שאני אוכל לעבוד למעלה מהדעת. הלא אני רואה עכשיו, שכל מה שאני עובד בעמ"נ להשפיע, אני מבין, שכך צריך להיות.

שכבר אין לו עכשיו שום קושיות על עבדות ה', שיהא מוכרח לעבוד למעלה מהדעת. והיות שעיקר עבודה הוא בלמעלה מהדעת, אם כן מה יש לו לעשות במצב כזה, שהוא נמצא בו.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שבזמן שאדם זכה לאיזה גילוי מלמעלה, ועכשיו הוא מרגיש, שכדאי להיות עובד ה', נמצא, שעד עכשיו, שהיתה לו עבודה בבחינת למעלה מהדעת, שהגוף לא היה מסכים לעבודה כזו, והיה צריך תמיד להתגבר, והיה זקוק שהבורא יתן לו כח להתגבר למעלה מהדעת. מה שאין כן עכשיו כבר הוא לא צריך לעזרת הבורא, היות שעכשיו הוא מרגיש, שיש לו יסוד על מה לבנות את בנין שלו. היינו, שכבר יש לו תמיכה על מה לסמוך. נמצא, בזה שעכשיו הוא פוגם באמונה, ממה שהיה משתמש מקודם, שעתה הוא כבר יכול לומר, ברוך ה' שנשתחררתי מהעול אמונה, שהיה עלי בבחינת לעול ולמשא. מה שאין כן עתה, כבר יש לי בסיס בתוך הדעת, כיון שקיבלתי עתה איזה התעוררות מלמעלה, שהגוף גם כן מסכים, שכדאי לקיים תורה ומצות. נמצא בזה, שהוא פוגם בהאמונה.

ואמר זצ"ל, שאז מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה.

וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת.

ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת.

היוצא מהנ"ל, בענין למעלה מהדעת יש הבדל מבין אדם למקום, לבין אדם לחבירו. כי בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות את מעלות חברים בתוך הדעת, הוא יותר משובח. אבל אם בתוך הדעת הוא רואה רק חסרונות של החברים, אז אין לו ברירה, אלא מוכרח ללכת למעלה מהדעת, ולומר, מה שאני רואה, ושומע, ומרגיש, כל זה אינו נכון ואמת. כי אי אפשר להיות, שהחברים, שאני בחרתי בהם, להתחבר עמהם, היתה לי טעות, היינו שהחישוב שלי היה בטעות.

היינו, אני חשבתי, שאני אוכל להתעשר מהם ברוחניות, משום שיש להם רכוש מה שאין בידי. לכן אם אני אתחבר עמהם, אז אני אוכל לעלות בדרגה יותר גבוהה, מכפי שחשבתי. ועכשיו אני רואה, שלמעשה אני רואה אחרת. והיות ששמעתי, שבעל הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, שיכולה לעזור לאדם, לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא אהבת חברים.

אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מוכרח להאמין למעלה מהדעת. אבל בזמן שהוא רואה מעלת חברים בתוך הדעת, בטח שהוא היה יכול לקבל מהחברים תועלת גדולה. אמנם מה לעשות, אין ברירה.

אולם בין אדם למקום הוא סדר אחר. כי במקום שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, הוא יותר משובח. ומשום זה, במקום שהאדם יכול לקבל איזה סיוע מתוך הדעת, היינו אם זכה לקצת הארה מלמעלה, אז יש לו האפשרות לומר, עכשיו אני רואה, שכדאי להיות עובד ה', היות שאני מרגיש טעם בעבודה. נמצא, שהוא לקח את ההרגשה זו, שמרגיש טעם בעבודה, לבסיס ויסוד שעל זה הוא בונה את היהדות שלו. ועכשיו הוא כבר מבין עם הדעת שלו, כדאי לקיים תורה ומצות. נמצא, שכל הבסיס שלו נבנה על התנאי הזה. זאת אומרת, שבזמן שיש לו טעם בעבודה, אז הוא כדאי לשמוע בקול ה'. משמע מזה, שאם לא כן, היינו שבאם אין לו טעם בעבודה, אין הוא מסוגל לקיים מצות ה'.

וידוע, שקבלת מלכות שמים צריכה להיות "בכל נפשך ובכל מאודך". היינו, אפילו שנוטל ממנו את נפשו. שמשמע, שאפילו אין לו שום חיות, אפילו בחינת נפש אין לו, גם כן מחויב להיות עובד ה', ולא להעמיד תנאים להבורא, ולומר לו, אם אתה תמלא את רצוני, מה שאני מבין שזה חסר לי, היינו שבדבר זה אני מרגיש חסרון, אם תמלא את חסרוני, אני מבטיחך שאני אהיה עובד ה', ובאם אין אתה תמלא את כל חפצי, מה שאני מבין, שזה נחוץ לי, אין אני יכול לקבל עלי את כל מה שאתה ציווה אותי על ידי משה רבנו עליו השלום.

אלא האדם צריך לקבל עול מלכות שמים בלי שום תנאים. היינו, אפילו למעלה מהדעת. ויותר מזה, שעל האדם לומר, שזה שאנחנו מוכרחים לעבוד בלמעלה מהדעת, זה הוא לא מטעם שאין הבורא יכול לתת לנו דעת. אלא אנו צריכים להאמין, שכל זה הוא לתועלת שלנו. נמצא, שבין אדם למקום צריכים דוקא להשתדל, שיהיה בלמעלה מהדעת. ואם הוא מקבל איזה דעת, הוא צריך לנהוג כנ"ל."

אני לא חושב שיש כאן שאלות, פשוט מבינים מה צריכים לעשות.

שאלה: מה זה אומר לראות שהחבר עובד לשם שמיים אם הכוונה נסתרת?

לראות שהחבר עובד לשם שמיים הכוונה היא לראות בעיניים גשמיות, אני רואה עד כמה הוא משקיע.

תלמיד: בכניסה לרוחניות ניתן לנו רגש חדש שמקנה לנו הרגשת הכוונה של החברים?

כן, יש דבר כזה.

שאלה: נאמר שאני צריכה לראות את החברים מעליי בתוך הדעת. האם מספיק לראות שהחברים מעליי בתכונות מסוימות, או שאני צריכה לראות אותם מעליי בכל התכונות הרוחניות?

רצוי בכל התכונות הרוחניות והגשמיות.

שאלה: איך ללמוד לראות את מעלותיו של החבר בדעת ומה צריך בשביל זה?

צריכים להעריך את החברים למעלה מהדעת, זאת אומרת על אף שאתה לא רואה ולא מסכים וכך וכך, בכל זאת אתה רואה עד כמה הבורא משקיע בחבר, עד כמה הבורא נותן לו, עד כמה הבורא דואג, רוצה שהוא יהיה בדרך ועל זה אתה אוהב אותו ושומר עליו.

שאלה: לפעמים אני מצליחה להצדיק את החברה למעלה מהדעת, אבל תיכף הדעת נכנסת בכוח גדול ומרשיעה. איך אפשר להתגבר על הדעת ברגע כזה?

להיות בשמחה שהצלחת לחשוב על החברה שהיא דבוקה בבורא ושהיא מקבלת עזרה מלמעלה.

שאלה: כשהרמב"ם אומר לרכוש הרבה חכמה וידע, מה אנחנו צריכים להבין בשלא לשמה?

שלהרחיב את דעתנו אנחנו יכולים רק על ידי כך שנעלה למעלה ממנה, למעלה מהדעת.

שאלה: מה זה אומר שדוד היה רועה צאן אדמוני בעל עיניים יפות ויפה תואר?

ג'ינג'י. ודאי שהכול סודות, זה לא עניין של צבע, אבל הוא מלך ישראל, זאת אומרת כל התשתית של עם ישראל מיוסדת על ידו. הוא סַבל הרבה, נתן הרבה כוח כדי להחזיק בדרכו, במידה שאנחנו מבינים, אי אפשר להבין מדרגה כזאת, אבל כנראה שהיה כך. לכן הוא נקרא "מלך ישראל", מלכות שהגיעה לכתר.

שאלה: מה היא תכונה רוחנית?

"תכונה רוחנית" היא השפעה ואהבה.

תלמיד: את זה בעצם אני צריך לרכוש מהחברים?

לא, את זה מקבלים מלמעלה וכדי לקבל אתה צריך, ככול שאתה מסוגל בחיים שלך, להתקרב לחברים.

שאלה: כתוב, "צריך האדם להגיע לשמה, היינו שיעבוד בבחינת מוחה וליבה בלמעלה מהדעת". זאת אומרת, יש פה שני אופני עבודה, במוחה אני יכול איכשהו לתאר לעצמי שאני מתבטל כלפי השכל העליון, אבל איך לעבוד עם זה ברגש?

מגיע האור העליון ומשנה לו את הכלים, והכלים שלו כבר מתחילים להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז גם ברגש צריך להגיע בלמעלה מהדעת?

בהכול. ברגש ובשכל.

שאלה: בנוגע לעבודה למעלה מהדעת מול החברים כדי לראות בהם גדולים. האם כשאני רואה בדעת חבר פחות ממני, אבל אני מנסה להתקרב אליו מעל הדעת ופתאום מגלה שבדברים מסוימים הוא יותר טוב, מה שעוזר לי לראות אותו כגדול, זה נקרא מעל הדעת?

כן, הפעולה שלך היא למעלה מהדעת. כי קודם בדעת שלך הוא היה פחות ממך, עשית מאמץ, ותיארת אותו כיותר ממך.

תלמיד: אז בעצם המאמץ לנסות להתקרב לכל חבר וחבר, זו עבודה שתעזור לנו להגיע לראות אותו כגדול במעל הדעת, או שלא בהכרח?

לא. זה בהכרח. אתה תראה אותו גדול וזה יעזור לך להתקרב לבורא.

תלמיד: בעניין ראיית החברים כגדולים, נניח שחבר לא מגיע לשיעור בוקר, אני יכול לראות אותו כגדול, כי גם לי היו מצבים בהם רציתי והשתדלתי להגיע ולא יכולתי, מצד שני אני רואה שהוא לא מגיע ויכול בדעת לראות אותו פחות, איך להתייחס לחבר שלא מגיע לשיעור?

אתה צריך לדאוג שהוא יבוא.

תלמיד: ואני עדיין צריך לראות אותו כגדול ממני?

כן, כי אם היית במקומו, גם היית מקבל הכבדת הלב כמוהו.

תלמיד: לגבי נושא הקנאה. קנאה היא דבר שיכול מאוד לקדם את האדם, אבל יש גם קנאה שלילית, כשהאגו שלנו לא רוצה להידחף ולעבוד ומבטל אותה, האם יש דרך להשפיע על הקנאה שתפעל כך שמאוד ארצה להיות כמו החבר?

אתה צריך להגיע לקנאה כזאת מכל אחד ואחד.

תלמיד: יש לך עצה איך לעשות זאת?

תרגיש את עצמך ותראה כמה אתה פחות מהם.

תלמיד: אז כמו שדיברנו בהתחלה, להתקרב אליהם ומשם זה יגיע.

כן.

שאלה: מלכתחילה אדם צריך לראות את לב חברו?

צריך או לא צריך, השאלה איך הוא יראה?

תלמיד: כאן בבירור של הבורא ושל שמואל, לשמואל לא הייתה אפשרות לראות את הלב של דוד. אז איך אעבוד עם החברים אם אני לא יכול לראות את ליבם?

אתה צריך לקבל אותם למעלה מהדעת, שהם כולם גדולים, מתוקנים ואני ממש מאושר שאני נמצא לידם.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר פה בבירור שיותר משובח לראות את החברים בתוך הדעת.

אם ישנם כבר תיקונים אז ודאי שבתוך הדעת זה יותר משובח, אבל אם לא, אז למעלה מהדעת.

שאלה: כתוב, ""כי האדם יראה לעינים" זהו טוב בין אדם לחבירו", כי יכולים ללכת בתוך הדעת, "מה שאין כן "וה' יראה ללבב". זאת אומרת, מה שנוגע לעניני ה', הוא למעלה מהדעת, אין להאדם להסתכל לפי ראות עיניו אלא למעלה מהדעת.". אז מה ההבחן בין השניים?

כאן האדם רואה כמו שהוא רואה. אנחנו רואים את החברים בעיניים וצריכים להעלות אותם למעלה מהדעת.

תלמיד: אני לא מבין איך אני מגיע לראות את החבר כמו שהבורא רואה אותו ולא כמו שאני חושב שאני רואה אותו?

זה באמת בלתי אפשרי, אבל בכל זאת, זה על ידי הצדקתו המוחלטת, את כולו.

שאלה: כתוב ששלמה המלך קורא ליצר הרע בשם שונא, ואז כתוב, "אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים אתה חותה על ראשו". מה הוא מייעץ לנו פה לעשות?

להתייחס יפה.

שאלה: אם להסתכל בצורה כנה, אז הכול נסתר בדרך שלנו, גדלות הבורא נסתרת, גדלות החברים נסתרת, אפילו הכרת הרע נסתרת. הדבר היחיד שמגולה זה שהכול נסתר, וזה שאני לא אוהב את החברים גם זה מגולה. האם יש לפעמים משהו שאפשר להיאחז בו כדי שיהיה לי כוח?

הכוח יבוא, הרגש הטוב יבוא, הכול יבוא רק בדרך כזו שהאדם לא עוזב אלא ממשיך וממשיך. הבורא פועל עליו באור קטן, חלש, יום יום, מקדם את האדם, פעם לאדם זה נראה יותר טוב, פעם פחות טוב, אבל כך זה עד שזה קורה. אין לי יותר מה להגיד כאן. רק סבלנות עוזרת כאן, זאת אומרת צריכה להיות בחברה תמיכה, שאדם ממשיך, ואז כעבור כמה שנים זה מגיע. אין לי מילים אחרות.

שאלה: הוא מחלק במאמר בין בן אדם לחברו לבין אדם למקום. הוא כותב שבין אדם לחברו עדיף להגיע למצב שבו אתה רואה את גדלות החברים בתוך הדעת, זה יותר משובח, אבל בין אדם למקום תמיד צריך להיות בלמעלה מהדעת. לקראת סוף המאמר כתוב "אם אין לו טעם בעבודה, אין הוא מסוגל לקיים מצות ה'", ואז הוא כותב שצריך ללכת למעלה מחוסר הטעם הזה. אם אין לו טעם, אז ממה הוא חי בעבודה?

מזה שהוא הולך למעלה ללא טעם, אבל הוא מכבד את העניין הזה. הוא מכבד אותו, הוא מעריך אותו, הוא שמח בזה.

תלמיד: האם הוא לא נחנק מזה שאין לו טעם?

הוא לא רץ אחרי הטעם. הוא רוצה להיות בעבודת הבורא יום יום, כמו עבד.

שאלה: מה זו העבודה הזאת בין אדם למקום שהיא לא דרך החברים? הוא עושה פה את ההפרדה הזאת בעבודה בין אדם למקום לבין אדם לחברו.

אנחנו מתחברים לחברים כדי שיהיה בינינו כוח, קשר, משיכה לרוחניות, עזרה הדדית, תמיכה, וכך אנחנו מגיעים למצב שסוף סוף הבורא עוזר לנו. זה בעצם הכיוון שלנו.

תלמיד: האם עבודה בין אדם למקום היא רלוונטית רק אחרי שהוא כבר עשה את מה שהוא צריך לעשות בין אדם לחברו?

מצוות בין אדם לחברו הן קודמות לבין אדם למקום.

תלמיד: כלומר אני כל הזמן צריך לשאוף לראות את החברים גדולים בתוך הדעת, ואם אני אעשה את זה מספיק, אז אני אוכל אולי להתחיל להתייחס לבורא מעל הדעת כמו שאני אמור.

כן.

שאלה: אני מקבל טעם מהעבודה עם החברים כי זה בתוך הדעת, והעבודה מול הבורא צריכה להיות בלי טעם כי שם זה מעל הדעת, האם כך זה עובד?

בלמעלה מהדעת גם יש טעם.

תלמיד: אז מה זה לעבוד בלי טעם כמו שהסברת?

בלי טעם של לקבל.

תלמיד: ממה בא הטעם?

מהרצון להשפיע, מאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: כל פעם כשאני מנסה לתאר לעצמי איזשהו טעם נגיד מגדלות הבורא, מהזכייה הגדולה שיש מזה שאנחנו נמצאים בתוך הדרך, בסופו של דבר כל הדבר הזה מסתובב לתוך טעם ברצון לקבל, גם גדלות הבורא היא טעם בתוך הרצון לקבל. מה זה הטעם בהשפעה?

אנחנו צריכים להגיע לטעמים כמו טנת"א, ואז על זה נדבר. אבל אלו לא טעמים שאתה אומר, "אני טועם וזה מתוק, מתוק זה טוב".

תלמיד: אפשר להגיד שהטעמים של השפעה הם משהו שאין לנו מושג בו ואנחנו כרגע לא מבינים בו.

אם אתה מקבל משהו מהחבר והרגשת בו טעם מר, ואחר כך עבדת על קשר עמו והרגשת באותו דבר טעם מתוק, אז סימן שעשית שינוי בכלים שלך.

שאלה: אם אני רואה את החבר כגדול ממני בתוך הדעת, איזה מקום יש לי לדאוג לו, לתת לו דוגמה אישית?

בתוך הדעת אתה רואה אותו, נגיד שהוא מוצלח בעסקים, מה אתה יכול לראות אחרת בתוך הדעת?

תלמיד: אני יכול לראות בתוך הדעת שהוא יותר חזק ממני בעבודה הרוחנית?

בעבודה רוחנית אתה לא יכול לראות בתוך הדעת.

תלמיד: גם אם הוא מגיע לשיעור מוקדם, עושה כל מה שהמגיד שיעור אומר?

זה עדיין בתוך הדעת.

תלמיד: כלומר הדאגה שלי לחבר והדוגמה האישית שאני צריך לתת לו, זה לא קשור לכמה גדול אני רואה אותו ממני?

לא.

תלמיד: השבת לחבר לכאורה שהעבודה בין אדם לחברו קודמת לעבודה בין אדם למקום. רושם בו מנועם אלימלך "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם", כביכול שהשינוי בלב של האדם הוא כדי שיראה את האחרים גדולים, הוא מבקש את זה מהבורא?

בטח, אלא ממי הוא מקבל?

תלמיד: אז הוא צריך לעבוד קודם עם הבורא או קודם עם החברים?

אבל איך הוא מגיע לבקשה?

תלמיד: הוא יכול לראות שהוא לא מסוגל לראות מעלת החברים ואז הוא פונה לבורא שיעשה לו שינוי בלב שיראה את החברים גדולים? ואז הוא עובד עם הבורא לפני שהוא עובד עם החברים, כי לפני כן הוא לא ראה אותם שהם גדולים, הוא רק ידע שצריך. כל המאמר מדבר על, אתה צריך להיות ככה, לראות ככה, זה רק בשביל שנראה שאנחנו לא. כביכול אומרים לך מקובלים עצה, כך אתה צריך לראות את המציאות, אתה בודק על עצמך, אתה רואה שאתה לא, ואז אתה פונה לבורא כדי שיעשה לך שינוי בלב.

כן.

תלמיד: אז יוצא שאתה עובד קודם עם הבורא ולא קודם עם החברים?

לא, אבל אתה ראית, אתה בדקת, אתה התקרבת אליהם, ראית שהם בעיניך נמצאים למטה, אחרת בשביל מה אתה פונה לבורא?

תלמיד: כדי שיעשה לך שינוי שתוכל להתקשר אליהם ודרכם שתוכל להתקשר אליו? אבל כבר פנית אליו. אני מסתכל על דרך העבודה שלנו כך, נניח שאני יכול לחלק גם את עצמי וגם את החברים לתקופות שאדם כל כולו בחברים, יש תקופות שאדם לא רואה חברים בעיניים, הוא רואה נגיד רב, רב"ש, בורא, מסלול אחר, כאילו פחות מתרשם ממה שקורה בחברה?

נכון.

תלמיד: גם עליך, על כל אחד אפשר להגיד, וגם אתה רואה איך שאומרים יש להם נטייה כזאת או אחרת. איך כל זה צריך להתחבר, זה בכלל נטייה שיכולה להשתנות באדם?

הכול צריך להשתנות, היחס לחברים, היחס לבורא, והיחס לעצמו.

תלמיד: מאיפה יכול לבוא שינוי כזה?

על ידי מאור המחזיר למוטב, זה לא ברור על ידי מה אנחנו משתנים?

תלמיד: אנחנו קוראים את המאמרים האלה הרבה שנים, אתה יכול להתפעל מהמאמר, אני רואה על עצמי, אני יכול להתפעל מהמאמר, ועוד חצי שעה הכול עובר, כאילו עברת מקלחת טובה וזה הלך.

תוך דקה, מה הלאה?

תלמיד: מה הלאה?

אתה ממשיך, ממשיך מה שלא יהיה, מצפה לשינויים, מתפלל לבורא, מתקרב לחברים, לומד, מכין את עצמך לאיזה שיעור. מה השאלה? העבודה שלנו זו עבודה יום יומית, אין מה לעשות. אני גם לא מתאר לעצמי חיים אחרים. אין מה להוסיף, רק ההתמדה.

שאלה: אם אני רואה שלחברים יש כוח השפעה והם משפיעים בפועל והם גדולים ואני מבין שהשפעה זו אמת המציאות ולשם צריך להגיע ולי אין כוח להשפיע, והחברים גדולים הם בהשפעה ואני בהמה, אז מה איתי?

אז תגיד תודה לבורא שהוא מראה לך את החברים בכזה מצב. אתה לא יודע באיזה מצב באמת הם נמצאים, ומה שאתה רואה זה מה שבורא מראה לך. הבורא רוצה שאתה תראה אותם כך.

תלמיד: ומיום ליום הם יותר גדולים יותר בהשפעה.

נגיד שכך.

תלמיד: ואני יותר בהמה.

ואתה יותר בהמה.

תלמיד: אז איך בכלל אני ממשיך?

תמשיך "כשור לעול וחמור למשא", תמשיך, יבוא היום שזה יתהפך, אין מה לעשות, כך הבורא משחק עם האדם, ואני מוכן להמשיך כמו חייל., מה סך הכול כאן לא מובן?

שאלה: המאמר הזה הוא כל כך רחב היקף שקשה מאד להכיל אותו, ואני רוצה לשאול משהו לגבי למעלה מהדעת ובתוך הדעת ביחס לחברים. אם הבנתי נכון, הוא מסביר שעדיף להיות ביחס לחברים בתוך הדעת, זה משובח יותר. אבל אם האדם לא מצליח לראות שהם גדולים, אז הוא צריך לראות את זה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז מה השאיפה שלנו ביחס לחברים?

כל הזמן שאנחנו נוכל ללמוד מהם, להתחזק על ידם, להתכופף אפילו כלפיהם.

תלמיד: אם כך יוצא שבשלב כלשהו האדם לא יוכל לראות את החברים גדולים ממנו, והוא יהיה חייב ללכת למעלה מהדעת ולחשוב שהם גדולים ממנו.

כן.

תלמיד: ואז הוא יצטרך להכניס את זה לתוך הדעת, ושוב הוא לא יוכל לראות אותם גדולים, וכך שוב ושוב.

הבורא עושה כך, מדרגות.

תלמיד: יש פה כמו איזו דיפוזיה, אנחנו כל הזמן מעבירים לתוך הדעת.

זה נקרא לעלות למדרגה הבאה.

תלמיד: זה תהליך מתמשך, זה לא איזה אירוע חד פעמי.

עד גמר התיקון.

שאלה: מה ההבדל בין לרוץ אחרי טעם לבין לרוץ אחרי חיסרון להשפיע מבחינת אופני עבודה?

לרוץ אחרי טעם זה על מנת לקבל, כי זה אחרי טעם.

תלמיד: יש פעולות מסוימות שאנחנו כל הזמן עושים, אני יכול לבוא מתוך רצון להרגיש טעם או לבוא מתוך רצון לקבל חיסרון. איך לשים לב מתוך מה אני מגיע לכל פעולה?

אתה עוד לא ביררת את השאלה עצמה.

תלמיד: לפעמים אני יכול למצוא את עצמי רץ אחרי טעם וזה מגיע בלי הכרה.

לא אתה עושה זאת אלא הטעם עושה את זה לך.

תלמיד: אבל אני לא רוצה להיות בזה.

אז עליך להחליט, ואחר כך לעשות לפי ההחלטה.

תלמיד: מה זה לרוץ אחרי חיסרון? מה האדם עושה בצורה פנימית?

זה כמו שאדם עושה בדרך כלל, הוא רץ אחרי חיסרון. החיסרון מוביל אותו כמו כלב שכך מחפש.

תלמיד: מה הוא עושה כשהוא רואה שאין חיסרון?

כשאין לו חיסרון זו בעיה, הוא חייב למצוא חיסרון כי אחרת אין לו בשביל מה לחיות.

תלמיד: מה הוא עושה?

מקבל תרופה.

שאלה: איך, מאיפה?

מכל דבר שבחיים, אפילו הולך לרופא. אדם שאין לו חיסרון הוא מסכן, כי אין לו בשביל מה לחיות, הוא מקבל כדור שינה.

תלמיד: אבל הוא מגיע כמו כולם לחברה ולא מקבל חיסרון, מה הוא עושה?

כי הוא לא נכלל עם החברים, אפילו קנאה אין לו כלפיהם.

תלמיד: מה הוא עושה?

עליו להתכלל איתם יותר ולהיות איתם יותר.

תלמיד: האם כדי שיהיה לו חיסרון לזה?

כן, אז הוא ייקח ממני חיסרון. "איש את רעהו יעזורו", דווקא בזה.

תלמיד: האם בכל פעם שהוא בא הוא צריך להיות בחיסרון לקבל חיסרון?

כן.

תלמיד: האם אז הוא יקבל את זה?

אם הוא רוצה, אז הוא יקבל.

שאלה: כולנו פחות או יותר עושים כביכול את מה שצריך לעשות על הנייר, ואמרת לחבר "ושיגיע הרגע יגיע הרגע", כאילו ההתהפכות זאת. האם הרגע הזה של ההתהפכות זה עניין שמתמשך ולאט לאט קורה, או שזה קורה ברגע? איך הדבר הזה קורה?

לפי רצון העליון. הכול תלוי בשורש נשמה, יש אנשים שמשיגים מהר כוח השפעה ויש שמשיגים לאט, זה רק על ידי יגיעה ותפילה.

תלמיד: האם ההיפוך עצמו זה משהו שקורה בשנייה, שפתאום אתה נכנס לממד אחר או שזה קורה לאט לאט?

אני לא יכול להגיד.

שאלה: אמרנו שזה תהליך כמו דיפוזיה, זה מכניס ומעביר מלמעלה מהדעת לתוך הדעת, ושוב חוזר חלילה. כמו פעפוע, זה תהליך טבעי תמידי של עלייה במדרגות הרוחניות, ממדרגה למדרגה, וכך עולה מלמעלה מהדעת, מכניס לתוך הדעת ושוב צריך לעלות למעלה.

כשהוא מכניס את המילוי מלמעלה מהדעת, שהוא רואה את החברים גדולים, ואז זה נכנס לו לתוך הדעת, ואז הוא צריך שוב לחפש את למעלה מהדעת, מה נקרא עליית המדרגה, האם שני השלבים, א' וב', או שכשלמעלה מהדעת נכנס לתוך הדעת, אז בעצם הוא עולה מדרגה, כלומר קבלת המילוי מעלה אותו מדרגה, או עליית המדרגה היא אחרי שקיבל את המילוי הוא צריך לעשות ביטול מעליו?

הראשון, כשמקבל מילוי זה נקרא שעלה מדרגה.

שאלה: הרב"ש כותב שיותר משובח לראות את החבר גדול בתוך הדעת, אבל אם הגוף מתנגד, אז אתה חייב לעבוד מעל הדעת. יש לי הרגשה שהדעת שכותב לנו הרב"ש, היא דבר יותר גבוה מעבודה, זו תוצאה מלמעלה מהדעת וזו לא דעת שאני רואה אותה סתם. האם זה כך?

כן, נכון.

שאלה: אני יכול אולי לדעת מה זו דעת, אני יכול אפילו לחשוב שאני מבין מה זה מתחת לדעת, אבל אין לי מושג מהו המושג "למעלה מהדעת", בעיני זה נשמע כמו כשהברון מינכהאוזן מרים את עצמו מהביצה ומוציא את עצמו מעצמו.

אני מסכים איתך.

תלמיד: אז איך בן אדם מגיע למעלה מהדעת? אני שומע את רב"ש בהרבה מאמרים כותב את זה, אני שומע את החברים אומרים "אנחנו הולכים למעלה מהדעת", אין לי מושג מה זה.

כי אין לך רעמה.

תלמיד: ככה אני לא חושב שאפשר לעשות.

כי אין לך?

תלמיד: נכון.

לכן צריכים לעשות מאמצים, ומאמצים, ואחר כך אתה מתחיל להרגיש שזה כן יכול להיות, ועוד מאמצים, ומאמצים, וכך אתה כן מקבל.

תלמיד: זה בדיוק העניין, מקבל. זאת אומרת, בלי שהבורא יעלה אותי למעלה מהדעת אין שום סיכוי?

בטח.

שאלה: אני רק רוצה לנסות לסכם, בעצם בעבודה בין אדם לחברו הוא נותן לנו שתי עצות, שתי דרכים לעניין הזה, שאם הוא רואה בתוך הדעת שהחברים יותר גדולים, אז הוא בזה יכול לסגל לעצמו תכונות שלהם. ובזה הוא מתקדם, הוא מקבל תכונות של השפעה. אבל אם הוא רואה שהם לא גדולים בתוך דעתו, והוא רוצה שהם יתנהגו כמו שנראה לו לנכון, אז הוא יכול בזה שהוא עולה למעלה מהדעת.

איזה למעלה מהדעת הוא עולה?

תלמיד: במאמצים שלו.

הוא רוצה שהם יתנהגו כמוהו?

תלמיד: אם הוא לא רואה את החברים גדולים, אלא חושב שהוא הגדול והם צריכים לעבוד איך שהוא רואה לנכון, אז הגוף מראה לו שפלות החברים, אבל אם הוא מאמין שבלי חברה אין אהבת ה', שזה הקרש קפיצה, זאת אומרת, הידיעה השכלית הזו, אולי לא בהרגשה, אבל זה משהו שכלי כנראה, אז כפי אמונה שלו הוא יכול לקבל עידוד וחיזוק מהחברה.

כן.

תלמיד: אז בעצם בשני המצבים אנחנו יכולים, גם אם אין לו רגשית את האמונה למעלה מהדעת, אבל שכלית הוא מבין שרק כך הוא יכול לקבל.

כן.

תלמיד: אז בעצם רב"ש נותן לנו ממש הזדמנות להתקדם גם מפה וגם מפה, משתי הצורות תמיד יש לנו לאן לעלות, לאן להתקדם, ממה לקבל כוחות להשפעה.

העיקר זה לעלות למעלה מעצמו.

תלמיד: בעניין בין אדם למקום, פה הוא נותן לנו רק אופציה אחת, שזה רק למעלה מהדעת. ואני חושב שמה שמסכם, שהוא כתב, שכשהגוף מתנגד, זאת אומרת, יצר הרע כבר מתחיל להראות לו שלעבוד למעלה מהדעת זה לא בשבילו וכאילו מתנגד, הוא לא בא לו טוב. ואז יש עוד מצב, כשהגוף מתרץ לו תירוצים יפים, ואז הוא כאילו אומר לו, כדאי לך לעבוד למעלה מהדעת, כאילו הגוף עושה איתו איזה טריק, הוא אומר לו בוא, הנה עכשיו תקבל, אני מראה לך את האור, את התענוג שאתה מקבל בעבודה למעלה מהדעת. וגם פה הוא צריך לקבל את זה רק כעדות, הוא כותב, ולא כיסוד לעבודה. זאת אומרת, בין אדם למקום זה רק בעבודה למעלה מהדעת, הוא כל הזמן צריך לחפש את המקום הזה.

בקיצור, חפש.

תלמיד: ניסיתי לברר.

בסדר, אתה בדרך.

שאלה: הוא אומר, שאני צריך בעצם לחפש איך להלביש את העבודה שלי מעל הדעת, כל הזמן, כל הדרך.

כן, נכון.

תלמיד: ורק אחרי שאני מקבל את ההארה אני עושה איזו עדות ועושה השוואה. מה היא אותה העבודה והפעולה הזאת, שאני מקבל בעצם מהרע ואני באמת מבין שאני הולך נכון בדרך?

זה כלפי חברים אתה בודק.

תלמיד: זאת אומרת, שאני כבר רואה את זה באמת בתוך הדעת, בצורה אמיתית?

מה זה נקרא בתוך הדעת בצורה אמיתית?

תלמיד: כל הדרך אני מחפש איך להלביש את העבודה שלי ולראות אותם כל הזמן מעל הדעת כגדולים, כיותר טובים ממני. אני בא כאפס, מתבטל מול החברים כל הזמן, אבל שאני מקבל הרי זה בעצם מושך את המאור גם ואני מקבל הארה, תיקון. איך אני בעצם עושה את ההשוואה הזאת בעבודה?

איזו השוואה, בין מה לבין מה?

תלמיד: בין זה שאני עובד מעל הדעת ואני עובד נכון בדרך.

אבל עם מי אתה משווה את זה?

תלמיד: מול החברים.

עם החברים יחד אתה מקבל את המדרגה הזאת, את ההבחנה הזאת, את ההרגשה הזאת, וכך אתה מתקדם.

שאלה: הרב"ש מסכם בסוף, ואומר, "אלא האדם צריך לקבל עול מלכות שמים בלי שום תנאים. היינו, אפילו למעלה מהדעת. ויותר מזה, שעל האדם לומר, שזה שאנחנו מוכרחים לעבוד בלמעלה מהדעת, זה הוא לא מטעם שאין הבורא יכול לתת לנו דעת. אלא אנו צריכים להאמין, שכל זה הוא לתועלת שלנו. נמצא, שבין אדם למקום צריכים דוקא להשתדל, שיהיה בלמעלה מהדעת. ואם הוא מקבל איזה דעת, הוא צריך לנהוג [כנ"ל]." כמו שהוא הסביר עכשיו. אז כל העבודה שלנו היא שצריכים להאמין שהכול לתועלת שלנו, שכל מה שאנחנו מקבלים זה לתועלת בשבילנו. אז כל העצות, כל המאמר הזה, בסופו של דבר אנחנו צריכים להאמין שזה לטובתינו.

תצליח.

תלמיד: אז איך אנחנו עושים את זה בכל רגע ורגע?

בעזרת החברים. אתה רואה שהם מתקדמים כמוך, שאתם הולכים לקראת אותה המטרה, תומכים זה בזה, נותנים דוגמאות זה לזה, וכך מתקדמים.

שאלה: פעמים רבות אני רואה את החברים כגדולים. ואם אני מסתכל על הכלי העולמי, אני רואה הרבה מאוד חברים גדולים בכל הכלי העולמי, הרבה חברים גדולים. כמו שנאמר, יכול להיות שזה נובע מכך שאני מסתכל עליהם למעלה מהדעת. אבל לפעמים אני לא רואה את זה למעלה מהדעת, אני פשוט רואה אותם כגדולים בתוך הדעת. אז מה זה אומר לעבוד למעלה מהדעת, אם אני כבר רואה את החברים כגדולים בתוך הדעת, מה אמור להיות ההמשך פה כדי להגיע למעלה מהדעת?

באמת, אין כאן מקום להעמיד אותם למעלה מהדעת. אני רק מתחבר אליהם ובונה איתם יחד כלי יותר גבוה למעלה מהדעת. וכך אנחנו מתקרבים לבורא.

תלמיד: המשך העבודה זה לראות את החברים עוד יותר גדולים, אפילו? זה נקרא "למעלה מהדעת" בהקשר הזה?

כן. אני צריך להשתדל להעלות אותם עוד יותר למעלה מכפי שנראה לי.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת זה הרגל להיכנס לעבודה בקבוצה כמו איזה זרימה אחת בחיים?

כן. זה גם, אבל לא רק זה.

שאלה: מה הוא הכוח הזה של אמונה למעלה מהדעת שבו אני רואה את גדלות החברים, את הקשר עם הבורא? זה איזה כוח רוחני או זה איזה דמיון? מה זה?

אמונה למעלה מהדעת זה כוח השפעה. פשוט מאוד. כוח השפעה. זה הטבע של הבורא, והטבע של הנברא זה כוח הקבלה, ואנחנו רוצים לעבור מכוח הקבלה לכוח ההשפעה. להיות תחת שליטת כוח ההשפעה. סך הכול זה מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: אם כוח השפעה זה מובן שזה איזשהו כוח, אבל הרב"ש נותן פה המלצה שצריך לראות את החברים למעלה מהדעת.

לתאר את החברים שהם יותר גדולים מאיתנו.

תלמיד: אבל יש כוח השפעה ויש את התאור שלי כלפי החברים שהם יותר גבוהים. מה הקשר בין זה לזה?

אני שנמצא בדרך, אני מתחיל להרגיש את החברים שלי יותר ויותר גדולים, כך זה קורה. צריכים לחכות כמה זמן ואתם תראו שבאמת תמיד אתם תסתכלו בדרך כלל, על החברים שהם יותר גדולים, יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר חזקים.

תלמיד: למה זה נקרא כוח השפעה זה שאני רואה כך את החברים?

כי אני משייך להם יותר כוח השפעה ממה שיש לי.

שאלה: מה זה אומר לעשות את העבודה בכל הלב ובכל הנפש?

בכל הכוחות, הרצונות, המחשבות, בכל מה שיש בנו. בכל רגע ורגע אני צריך לגייס אותם בצורה כזאת שאני עובד עם כולי.

תלמיד: אם בעבודה למעלה מהדעת יש תמיד איזה רע שמתגלה וצריך לעבוד עליו, אז מה זה אומר עם כל הלב? זאת אומרת, כאן לא צריכה להשתתף הדעת.

אל תחפש את הרע. תחפש עד כמה שאתה יכול להיות דבוק בחברים ואחר כך לעלות איתם יחד לבורא, את זה תמצא.

שאלה: במאמר היום, יש בו הרבה ניגודים סתירות, ושמצב כזה שאני נמצא בברור המעשים הטובים, וכשאני עובר למצב של אמונה למעלה מהדעת, יש איזה סיכום של החשבונות שלי.

כאילו, זה גם בדעת. המעשים הטובים שאני עושה עוזרים לברר את המצבים שלי, הם מראים לי, מאירים לי על יצר הרע. ולא כל כך ברור, כוח ההשפעה באותו הרגע, מאיפה הוא מגיע? מתוך זה שאני עושה בירורים וחשבונות מצידי בתוך הדעת ונמצא בקו שמאל או שזה יוצא כתוצאה מזה שאני מתנתק, ואז כוח ההשפעה שלי גדל? הרצון לא לקבל עבור עצמי.

זה כמו שאנחנו עולים בסולם. שמאל ימין, שמאל ימין. תמיד אנחנו עולים, פעם על רגל שמאל פעם רגל ימין. וכן הלאה כך אנחנו עושים. אותו דבר כאן, אנחנו צריכים להבין שאי אפשר לעשות איזו פעולה בלי שאנחנו נערב את הכוח כנגדה, ורק בצורה כזאת אנחנו עולים.

שאלה: מהי העבודה שלי אם אני רואה שני חברים שלי בקונפליקט?

קונפליקט צריך להיות קונפליקט ענייני. שכל אחד יבין את הדרך, את המדרגה, את הצעד הבא בצורה אחרת. ולכן כדאי לנו לברר את זה, כי על ידי זה אנחנו יכולים לתקן זה את זה. לכן צריכים לברר. אין לי יותר מה להגיד.

לברר מי צודק, מי לא צודק. אולי לא לדבר על מי צודק או לא צודק, אלא לדבר על מה צריכים לעשות, במקרה כזה או במקרה כזה. אפילו עוד יותר רחוק מצורה אישית כלפי כל אחד. אבל, בסופו של דבר הבירורים האלה הם כדי להתקדם.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת קיימת בעולם שלנו, ואם כן, איך לשמור עליה?

בעולם שלנו שום דבר לא קיים, חוץ מהרצון לקבל אגואיסטי קטן. כל היתר קיים בעולם הרוחני. אבל העולם הרוחני גם קיים למי שנמצא בגופו בעולם הזה ובנפשו בעולם הרוחני.

שאלה: האם באמת אפשר להגיע לאמונה למעלה מהדעת בלי דעת?

טוב. אני אענה על השאלה פשוט. למעלה מהדעת אפשר להגיע רק בתנאי שאתה עומד על הדעת. ואז אתה עומד, מעלה את עצמך למעלה מהדעת. וכך כל פעם. ובזה יש כמה סוגי עבודות. עם החברה, עם עצמנו. אנחנו נלמד.

שאלה: מה זה אומר עבור אדם, למצוא משמעות בעבודה הרוחנית?

שהוא לאט לאט בונה לפניו שביל ודרך איך להגיע למטרת החיים. זה מה שחכמת הקבלה נותנת לו. איך למצוא את מטרת החיים. לכן חכמת הקבלה מתגלה בזמננו יחד עם זה שאנחנו כולנו רוצים לדעת את משמעות החיים, את מטרת החיים. רואים שלא יכולים להשיג אותה בדרך פשוטה, וכך אנחנו מתפתחים. זה האופי של הזמן שלנו.

שאלה: ברגע הנוכחי יש מצב כזה שיש הרבה בירורים בתוכי ולפעמים התשובה על הבירור אתה מקבל מהמורה בכלל מאיזו שאלה אחרת ששואלים, אבל התשובה מתאימה. איך להתייחס לתשובה כזאת?

ככה תתייחס, כמו לתשובה.

שאלה: אמונה מעל לדעת זה להגיע למצב של כוח שמניע אותך מחוץ לאהבת עצמך?

כן.

תלמיד: כלומר, אם אתה רואה את החברים שלך בתוך הדעת כגדולים והם מניעים אותך, אז זה יותר טוב שאתה תפתח כוח שמניע אותך מחוץ לאהבה עצמית שלך?

גם זה וגם זה צריכים. אחד צריך להתלבש בשני.

שאלה: יש במאמר התייחסות למשל של המלך שלמה, "שאם רעב שונאך תאכילהו לחם כחוטא גחלים על ראשו" וכן הלאה. האם הרב יכול להסביר למה הכוונה?

לא, זה עוד קשה. אנחנו נגיע לזה אבל זה קשה, שלמה המלך אנחנו נפרש אותו פעם. אני שמח שהם רוצים לדעת את זה, אבל בינתיים זה קשה להסביר. אנחנו נלמד את זה.

שאלה: בפסקה האחרונה בשורה 2 בעמ' 284 כתוב, "נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה." והשאלה שלי מתייחסת לאותה תכונה שנרכשת מהחברה, הקנאה. האם זה חלק מהאגו וזה ייעלם, למעשה, בעולם הרוחני? רק בעולם הגשמי זה קיים?

לא. קנאה לא תיעלם אף פעם. אחרת לא יהיה כוח התקדמות. רק על ידי קנאה אנחנו מתקדמים. קנאה, תאווה וכבוד מה שמוציאים האדם מעולם לעולם.

תלמיד: זה חלק מהאגו? זה חלק מובנה בתוך האגו, הקנאה?

זה חלק הארי של האגו.

שאלה: לאחרונה בזמן ההכנה דהכנה בעשירייה, אנחנו מזכירים את החברים שלא הצטרפו ואנחנו חושבים עליהם גם במהלך השיעור, ועלה דיון בעשירייה אם הדבר הנכון לחיבור שלנו זה להתמקד בחברים שרק נמצאים בשיעור או לחשוב בזמן השיעור גם על החברים שלא נמצאים בו?

בזמן השיעור אני חושב רק על השיעור, שמה שאני שומע עכשיו בשיעור אני מקבל ישירות מהבורא ואני צריך לקלוט את זה בלב ובנפש, להתחשב ולהתחבר לזה כך, ורק מתוך זה תהיה לי התקדמות למטרה. לא לחשוב בזמן השיעור על דברים אחרים, אם חברים באים או לא באים לשיעור ולמה וככה. זה לא טוב, רק תמסרו את עצמכם לשיעור.

שאלה: כשאדם מקבל הארה קטנה מלמעלה והדרך מאירה ויש טעם בעבודה, מה זה אומר שהוא לוקח את הארה הזאת לבחינת עדות? שזה לא הופך להיות לו מין יסוד שעכשיו הוא עובד לפי הטעם?

כי כשהוא מקבל או שומע מאמר הוא מקבל הארה מתוך הדיון, מתוך האווירה, מתוך מה שמעבירים לו, הוא מרגיש שהוא מקבל את זה דרך כל החברים. כאילו האור מלמעלה, הבורא שרוצה למסור לו מעביר את זה דרך כל החברים ואחר כך אליו, ויש לו על מה לעבוד, להתחבר עם ההארה הזאת ולהשתדל למלא את עצמו, וכך להתחבר לחברים וכולם יחד לעלות למקור.

תלמיד: אבל כשיש טעם בעבודה, איך הטעמים האלה שהוא מקבל מהעבודה, מהדרך, מהחשיבות, מהמטרה שזה מאיר לו, איך הוא רק לוקח את זה לבחינת עדות ולא הופך את זה ליסוד ובניין לעבודה? איך הוא משתמש בזה בלעלות למעלה מהדעת? מה זה הסיבוב הזה, מה זה אומר לקחת את הטעם שאני מקבל עכשיו לבחינת עדות?

אלא בשביל מה הוא קיבל את זה? כדי לעבוד.

תלמיד: אבל פרקטית, טכנית, איך הוא עושה את זה? מה זה אומר לקחת את זה לבחינת עדות? אני אומר לעצמי עכשיו "מה שאתה מרגיש זו עדות"?

כן.

שאלה: מה הקשר בין גדלות הבורא לבין אמונה?

לפי גודל האמונה אנחנו מרגישים את גדלות הבורא.

שאלה: איך לבדוק את עצמי ביחס לחברים, אם אנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת או באמונה מתחת לדעת?

בינתיים באמונה מתחת לדעת. האמונה שלנו תלויה אך ורק בדעת. אנחנו צריכים לשאוף לזה, נגיע לזה, כל אחד בהתאם למאמצים שלו.

שאלה: אנחנו לומדים שרצון של אדם אחד אינו מספיק כדי להגיע לגילוי הבורא, ולכן אנחנו צריכים את הקבוצה כדי לצרף את הרצונות של החברים. אבל כדי לצרף את הרצונות שלהם אנחנו צריכים לראות אותם כגדולים יותר כי אחרת לא נוכל לקחת מהם וללמוד מהם שום דבר. האם אפשר להבין את גדלות החברים בדעת ורק אז נוכל לצרף את הרצונות שלהם אלינו, או שאפשר לצרף את הרצונות שלהם גם כשאנחנו רואים את גדלותם מעל הדעת?

אנחנו צריכים להשקיע מאמצים ואחר כך נראה. בינתיים אני לא יכול להסביר לך מה את יכולה לעשות ומה לא.

שאלה: כשאני מנסה להתפלל עבור כולן אני מרגישה כבדות, הכבדות הזאת מייאשת. האם הכבדות הזאת תעלם מעצמה ככל שאני אתפלל יותר?

היא תהפוך לקלילות, תרגישי שאת קשורה לבלון שמעלה אותך מעלה מעלה, במקום הכבדות.

שאלה: האם גם את הקנאה השלילית הבורא שולח או שהיא רק דרך החברים?

הבורא שולח לנו הכול, אבל הוא שולח לנו כדי שנתקדם. הוא מאיר עלינו יותר, והאור הזה שעובר דרך מערכת הקדושה ומערכת הקליפה, דרך כל מיני מערכות מקבילות ולפי רמות, מגיע אלינו ומעורר אותנו בכל מיני דברים כלפי כל אחד ואחד ובהתאם לכמה אנחנו קשורים זה לזה. יכול להיות שחלק אנחנו מקבלים ישירות דרך הבורא, מלמעלה למטה, וחלק אנחנו מקבלים דרך החברים, וכך אנחנו מתקדמים. צריכים לדעת איך לענות נכון על ההתעוררות שמגיעה לנו מהבורא בלבד.

שאלה: מה המקום של בירורים בעשירייה, ביקורת על המצב שלנו? האם תוך כדי הבירור צריך לבקש לראות מעל הדעת שהחברים בעשירייה נמצאים בשלמות?

כן, הבירור צריך להיות רק בקבוצה.

תלמידה: אבל תוך כדי הבירור אנחנו עושים ביקורת על המצב שלנו. האם תוך כדי הבירור אנחנו צריכות לראות שמעל הדעת העשירייה בשלמות?

כן.

תלמידה: האם הסדר של העבודה הוא שאנחנו רואים חסרונות בחברים בתוך הדעת, מתפללים לראות את המעלות שלהם ואז הבורא נותן לנו לראות אותם גדולים בתוך הדעת, ואז שוב העביות גדלה, רואים אותם קטנים ומבקשים לראות אותם גדולים והוא שוב נותן לנו את גדלותם בתוך הדעת וחוזר חלילה?

נכון.

שאלה: איזה פעולות יעזרו לנו לעלות למעלה מהדעת?

חיבור בין החברים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתפלל ואז יהיה לנו יותר קל לעבוד. כשאני מתפללת אני רואה איפה אני נמצאת ורק רוצה לברוח מהמצב הזה, איך לעבור לשמחה מהמצב ולהתפלל הלאה?

צריך להשתדל להישאר במקום ולהתקדם קדימה.

שאלה: במאמר הוא מזכיר שללכת בתוך הדעת זה יותר חשוב מאשר ללכת מעל הדעת, מה הכוונה?

לראות את החבר בתוך הדעת זה חשוב יותר מלראות אותו למעלה מהדעת, כי זה יותר קשה, זה יותר מתוקן.

שאלה: ללכת מעל הדעת נראה כמו תהליך אינדיווידואלי, איך זה אמור לעזור לאנושות?

כל אחד ואחד מושך שביל אור מהבורא דרך כל הנשמות עד אליו. אור לא יכול להגיע לאיזו כתובת אם הוא לא עובר דרך כל הנשמות שישנן בעולם הרוחני ורק אחר כך הוא מגיע לאותו אדם שהזמין אותו. לכן זה חשוב לנו שכל אחד ואחד ישתדל להתחבר לאחרים וימשוך מאור וכך ביחד נגיע לאור הגדול שנקרא משיח.

שאלה: נאמר שקבלת עול מלכות שמיים צריכה להיות "בכל לבבך ובכל מאודך" מעל הדעת, אפילו אם נוטל את נפשך מה שנקרא. איך לעזור לחבר לרכוש את הכוח של אמונה למעלה מהדעת אם החבר לא מרגיש כוחות או שום יכולת לעבוד לטובת הבורא?

את צריכה לקחת אותו יחד איתך ולהשתדל למשוך גם אותו וגם את עצמך לבורא.

תלמידה: כל אדם צריך לעשות זאת או עשירייה?

אתם יכולים לעשות זאת יחד עם החבר.

שאלה: איך זה שאם אנחנו רואות את החברות גדולות ומעריצות אותן, הן הופכות להיות יותר גדולות, יותר נערצות ויותר חזקות בדרך?

אני מעריך את התלמיד לפי מספר השנים שהוא נמצא בדרך. למעשה בנו לא תלוי הרבה ברוחניות, את שורש הנשמה סידר הבורא, את כל המקרים שאנחנו הוא מסדר לנו, את החברה שאנחנו נמצאים בה גם הוא מסדר לנו, אז מה נשאר לנו? רק להמשיך בדרך כל רגע ורגע עוד ועוד וכך נצליח, מצליח רק מי שממשיך. לא לפי השכל ולא לפי הרגש, אם יש לו נשמה גדולה או שכל גדול, אלא רק מי שלא עוזב וממשיך מצליח. לכן נמשיך ונצליח.

שאלה: מה מאפיין את הכוונה למעלה מהדעת, זאת אומרת לא כל צעד שהוא נגד הדעת הוא דווקא למעלה מהדעת, זה יכול להיות סתם טיפשות, או למטה מהדעת, אז מה המאפיין שהצעד הוא דווקא למעלה מהדעת?

למעלה מהדעת זה נקרא שזה נגד הרצון לקבל.

שאלה: האם רק כאשר אדם רואה את החברים כיותר גדולים ומעל הדעת, הוא יכול להשיג את החיבור?

כן.

שאלה: בנושא הכרת הרע, אני מתביישת, יש לי בושה על הרע שיש בי, והבושה הזאת עוצרת אותי מלראות את הרע שבי. כדאי לדבר על זה בעשירייה?

כך בנוי כל אדם ולכן הוא לא רואה את הרע שבו מפני שלא רוצה, זה לא נעים לו, מתבייש וכן הלאה. אדם קרוב לעצמו זה נקרא, אז אין מה לעשות, אנחנו נמשיך ועוד מעט אנחנו נראה אותך פותחת לפני כולם את הלב שלך ולא מתביישת והכול יהיה בסדר.

תלמידה: אז אין מקום לדבר על זה בעשירייה?

לא, אין מקום, בינתיים רק לשמוע ולהמשיך.

שאלה: מה ההבדל בין הרגשת גדלות הבורא לבין אמונה למעלה מהדעת?

אמונה למעלה מהדעת זה היסוד שעל פניו אנחנו הולכים כל הזמן באמונה למעלה מהדעת, זה כמו לעבור ממדרגה למדרגה.

תלמידה: הרגשת גדלות הבורא.

הרגשת גדלות הבורא זה הכרחי עבורנו על מנת שנוכל לבנות את המדרגות האלו.

תלמידה: ההרגשה הזאת היא אחת לכולם?

לכל אחד הרגשה אישית, אינדיווידואלית.

תלמידה: וברגש?

גם ברגש.

שאלה: אמרת שאת הבירור עושים בקבוצה, אז לאיזו תחושה קבוצתית אנחנו אמורות להגיע בעקבות אותו בירור?

שאנחנו כולנו נמצאים בלב אחד, ברצון אחד.

שאלה: האם המעבר הזה מקו שמאל לקו ימין, אופן המעבר הזה הוא בעצם האמונה למעלה מהדעת?

האמונה למעלה מהדעת זה התעלות למדרגה הבאה מהמדרגה הקודמת. אם המדרגה הקודמת זה דעת, המדרגה הבאה זה אמונה. כשהאמונה הופכת להיות הדעת הבאה, ממנה אנחנו עוברים לאמונה במדרגה שאחריה.

תלמידה: אבל זה קשור למעבר בין קו שמאל לקו ימין, או שאני לא חושבת בכיוון הנכון?

זה ממש לא מה שאת אומרת.

שאלה: למה אמונה למעלה מהדעת אצלנו היא לא בקביעות, למה פעם אנחנו רואות את החברות גדולות ופעם רואות אותן בתוך הדעת, האם אפשר בכלל להגיע למצב שאמונה למעלה מהדעת היא בקביעות?

לא, בינתיים לא אבל אחר כך כן. אני מאוד שמח שאת מרגישה אותן פעם כך ופעם כך, זה סימן של עבודה והתקדמות, יפה מאוד.

שאלה: נניח שאני רואה שהחברים גדולים בעיני, רואים שהם מתקדמים, מבינים יותר, אבל אני לא יכול להתפעל מזה, האם זה כבר נקרא שאני רואה אותם בתוך הדעת כגדולים?

זאת הגאווה שלך שמפריעה לך.

תלמיד: כן, אז זה לא נחשב?

לא.

תלמיד: צריך להתפלל?

כן.

(סוף השיעור)