שיעור בוקר 09.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 261, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "מוליך החמורים", סעיפים 83 - 89

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 261, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מוליך החמורים", סעיף 83.

".83 ומשום שהעיגול והריבוע הזה הם שבתותיי, שתיהן כלולות בשָמור, כמ"ש, שבתותיי תשמורו. אבל השבת העליון, לא נכלל בשמור, אלא בזָכוֹר. כי המלך העליון, בינה, הושלם בזכור. וע"כ נקראת הבינה, מלך שהשלום שלו. כי השלום שלו, הוא זכור. וע"כ אין מחלוקת למעלה.

פירוש. נשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, היא המלכות דמלכות, הנקראת נקודה אמצעית, שאינה מקבלת מוחין גם ביום השבת, בהיותה המנעולא עצמה. וכל המוחין באים רק במפתחא, יסוד דמלכות. וכיוון שלא קיבלה מוחין, הייתה בבושה.

ונשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, הנקודה האמצעית, שלא קיבלה מוחין, והייתה בבושה. היא טענה, הרי מיום שעשית אותי, בתחילת אצילותי בעולם א"ק, אני נקראת שבת, היו כל המוחין מושפעים על ידי. כי בא"ק לא הייתה מלכות אחרת, אלא רק נקודה אמצעית. והיא לא התמעטה, אלא רק בעת צ"ב, לעולם האצילות.

ועוד טענה, ואין יום בלא לילה. וזה נפלא מאוד, כי טענה, הרי אפילו ביום הראשון כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שהייחוד מתגלה על יום ולילה יחד. וא"כ, למה לא נזכר לילה בשבת בראשית? כי ביום השביעי של מעשה בראשית לא כתוב לילה. והקב"ה אמר לה, שבת את לעתיד, באלף השביעי, ביום שכולו שבת. ושבת קראתיך, מיום שעשיתי אותך בעולם א"ק. אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר.

כלומר, הקב"ה העלה אותה, שתשמש בג"ר של הפרצופים. כי היא נתקנה למלכות דאו"א עילאין, אוויר שלא נודע. או"א עילאין נקראים קודש קודשים. ונמצאת גם היא בקודש עליון. ולכן העביר כרוז ואמר, מקדשי תיראו. כי בכוח תיקונה באו"א עילאין, נעשית מקדש, כמ"ש, מקדשי תיראו.

ונמצא עתה שהרוויחה המלכות עטרה עליונה, יותר משהייתה לה בעולם א"ק. כי שם הייתה משמשת בסיום הספירות במקומה, ועתה עלתה לשמש במקום ג"ר, באו"א עילאין, הנקראים קודש קודשים. וע"כ נאמר, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר.

וזוהי שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בה יראה. המלכות נקראת יראה, כי עליה היה הצמצום, שלא תקבל למידתה. ואינה משמשת באו"י מלמעלה למטה לבחינת עצמה, אלא רק באו"ח בלבד, בהיותה מתוקנת במסך, ברְתֵת ובזִיעַ, שלא יעבור האור מהמסך ולמטה.

ועתה, בעלייתה לקודש עליון של או"א, שורה בה יראה עליונה. כי הוי"ה עילאה דאו"א שורה בה. וזה הלילה של יום השבת, שנתקנה עתה כטענתה, שאין יום בלא לילה. וזוהי שבת של ליל שבת. ונכללה מידת לילה גם ביום השבת. והיראה השורה בה, היא שהקב"ה כלל ביחד ואמר, אני ה'. כי הוי"ה עילאה דאו"א נכלל בה, ואמר, אני הוי"ה. וכדי לפרש זה, מביא רבי אלעזר את המאמר ששמע מאביו.

כי תמונת העיגול מורה, שהאור מאיר שם באופן שווה בכל מקום, ואין שם דין כלל, שיארע משום זה איזה שינוי במידת ההארה. ותמונת המרובע מורה, שיש שם דינים, שבסיבתם יש להבחין בין ימין לשמאל, מזרח למערב. וע"כ נבחן הראש, שהוא בצורת עיגול, כלפי הגוף, שהוא בְריבוע. כי בג"ר, ראש, אין דינים. ובגוף יש דינים, שבסיבתם יש בגוף ימין ושמאל, פנים ואחור.

השבת, זה שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א, שהם בחינת שבת עילאה ושבת תתאה, כלולות ביחד. ושבת עילאה, או"א, נבחן לעיגול. ושבת תתאה, זו"ן, גוף, נבחן לריבוע. ע"כ בשבת, הזו"ן שבריבוע, עולים ונכללים באו"א, שהם בעיגול. וע"כ כתוב, שבתותיי, לכלול שתי שבתות, שבת עליון, עיגול, וריבוע שבתוכו, השבת התחתון, שעלה ונכלל בו.

והנה, המוחין דחכמה נקראים ע' (70) שמות או ע' עטרות. כי עין רומזת לחכמה. ומתוך שאין המוחין הללו מתגלים, אלא ע"י עליית השבת התחתון לעליון, נמצאים המוחין מתחלקים על שניהם, חֶצים לשבת העליון, וחצים לשבת התחתון. ולכן יש בברכת ויכולו, ל"ה (35) מילים, שהן חצי המוחין שבשבת העליון. ובקידוש עצמו יש ג"כ ל"ה מילים, הרומזות לחצי המוחין שבשבת התחתון. ואלו הם המוחין, שכנ"י, המלכות, השבת, מתעטרת בהם.

וכיוון שהעיגול והריבוע כלולים יחד בשבתותיי, נמצאים גם המוחין דעיגול בבחינת שָמור, כמו הריבוע. ואע"פ ששמור מורה על דין וגבול, שצריכים להישמר ממנו, ובשבת עילאה, שהוא עיגול, אין דין, מ"מ, מתוך התכללותו ביחד בשבת דריבוע, נוהגת גם בעיגול בחינת שמור.

ושבת עילאה עצמו, נכלל בזָכור ולא בשמור. כי המלך העליון, בינה, הושלם בזכור. ואין בו דין כלל, שיהיה ראוי לומר עליו שמור. כי אין שמור נוהג אלא רק בנוקבא. אמנם מבחינת מה ששבת עליון נכלל בשבת תחתון, נוהג שמור בשניהם יחד, אבל לא בשבת העליון בפני עצמו.

והשלום שלו, הוא זכור. וע"כ, אין מחלוקת למעלה. כי המלך העליון, בינה, מ"י, שהושלם באות י', כלים של זכר, מורה שאין שם מחלוקת כלל, בלי דין, כי ע"כ נקרא עיגול. אבל שבת תחתון, מ"ה, הושלם באות ה', וע"כ יש בה מחלוקת, ימין ושמאל, וע"כ נקרא ריבוע."

שאלה: מתארים כאן את שני סוגי המלכות, שתי שבתות, שבת שהיא ריבוע ושבת שהיא עיגול, וכתוב כאן שלראש יש צורה של עיגול לעומת הגוף שהוא ריבוע. למה לראש יש צורה של עיגול ויוצא שאין שם הגבלות, על אף שאמורות להיות שם הגבלות, חשבון, מסך?

אלו לא ההגבלות של הראש עצמו, אלו הגבלות שעולות לו מהגוף, ולכן הראש הוא ללא הגבלה והראש לא משתנה במשך כל שנות ההתפתחות.

שאלה: אתה אומר שהמסך עולה מהגוף. איך נבנה המסך, איך הוא מגיע? הוא נולד מהראש, איך הוא עולה מהגוף?

את כל ההגבלות שיש בגוף צריכים לחבר יחד ולשייך לבורא ולהשתדל להיות למעלה מהן. כי הן עולות בתוך האדם אך ורק כדי שהוא יתעלה מהגבלות הגוף ויהיה רק בכוונת הראש.

שאלה: הזוהר מדבר פה הרבה על "שבת תחתון" ו"שבת עליון". הוא אומר ששבת עליון נכלל בשבת תחתון ו"נוהג שמור בשניהם יחד, אבל לא בשבת העליון בפני עצמו". מה זה אומר ששתי שבתות נכללות, עליון ותחתון?

אי אפשר בשבת אחת להגיע לתיקונים. שבת האחרון, שבת העליון זה מצב שכבר נכתב מראש, מסודר מראש וקיים מראש כי זה גמר התיקון.

תלמיד: מה פירוש שנכלל העליון בתחתון בשבת?

זה כדי שתהיה לו צורה עתידה, שהיא כבר קיימת. שבת הראשון היא שבת שבה מגיעים לשבירה, להכרת השבירה. אז צריכים לחבר את המצב השבור, מצב שאין שום דבר בחיים שלנו חוץ משבירה, ואת השבת האחרון שזה מצב שכולו מתוקן, מחובר, מיוחד, ואת שתי השבתות האלו אנחנו צריכים לשייך לבורא ולעשות כאלה תנועות מאחד לאחר, כך שלא יהיה חשוב לנו באיזה מצב אנחנו נמצאים אם אנחנו דבוקים בבורא.

אז גם חטא עץ הדעת שהוא עשה, וגם גמר התיקון שהוא עושה, הכול כדי שאנחנו נתכלל משני המצבים הללו ובצורה כזאת נרכוש את מהות הבריאה.

תלמיד: האם שבת הכוונה היא שעוברים מחסום?

מחסום לא שייך לשבת.

תלמיד: מתי אדם מגיע לשבת הזאת?

אדם מגיע לשבת מתי שהוא יכול להתאחד עם הבורא, עם מה שמתעורר בו ממש בלב ונפש.

תלמיד: מה זה אומר, איך מגיעים לשבת?

כשנגיע אני אגיד לך, ואז אתה תבין.

תלמיד: זה גמר תיקון?

לא. שבת זה גם גמר התיקון אבל באמצע יש עוד תחנות כאלה.

שאלה: בסעיף 83 מוזכרים שני מושגים, "זכור" ו"שמור". האם תוכל להסביר מה משמעות המושגים הללו?

לא, זה לא פשוט וצריך הרבה הסברים, אנחנו נלמד את זה. "זכור" ו"שמור" הם שני המצבים העיקריים שבהם אנחנו צריכים להתכלל ולייחד אותם ודווקא על ידם אנחנו מגיעים לתיקונים.

שאלה: בסעיף 83 מוזכרות שבת עליונה ושבת תחתונה, למה באחת מוזכר זכור ובאחרת מוזכר שמור? למה זה לא ביחד, מה הקשר בין זכור ושמור, לשתי השבתות שמוזכרות פה?

זכור ושמור יחד יהיו רק בגמר התיקון.

שאלה: קראנו שאין שמור אלא רק בנוקבא. מהי השמירה שצריכה להיות מהנוקבא?

השמירה שצריכה להיות היא שאנחנו לא ניפול מהחיבור בינינו. זה כל העניין. כל המילים האלה שאנחנו קוראים על השבת וסביב השבת, סביב התיקונים, הכול כדי שנגיע לתיקון ולא ניפרד, לא ניפול ממנו.

שאלה: בשבת נאמר "מקדשי תיראו". איזה תרגיל אנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי למלא את המצווה הזאת?

רק חיבור. אין מה לעשות כאן חוץ מחיבור, לבנות מקדש בחיבור שלנו.

תלמיד: אבל מה ההבדל בין שבת עליונה לבין שבת תחתונה?

אנחנו עוד נלמד, רק התחלנו לקרוא על זה. אתם תראו עוד כמה חומר יש בעניין הזה.

שאלה: אני רוצה לברר את סדר העבודה. האם בשבת מקבלים רצון נוסף למעלה, ואנחנו צריכים לדעת איך לעבוד עם הרצון החדש במשך ששה ימים, או שזה הפוך, עובדים ששה ימים ומה שלא הצלחנו לתקן אנחנו מתקנים בשבת. מה הסדר הנכון?

שאלה נכונה מאוד, ואנחנו נצטרך לברר אותה.

קריין: סעיף 84.

".84 כי שני שלומות יש למטה. אחד יעקב, ת"ת. ואחד יוסף, יסוד. ומשום זה כתוב, פעמיים שלום: שלום שלום, לרחוק ולקרוב. לרחוק יעקב, ולקרוב יוסף. לרחוק, כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. וכן כתוב, ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. ולקרוב כתוב, חדשים מקרוב באו.

כי שני שלומות יש למטה בזו"ן, יעקב ת"ת, יוסף יסוד. וזה רומז על ב' זיווגים שבזו"ן. כי שלום הוא זיווג. כי יש בו זיווג עליון, להמשכת קומת חכמה. ויש בו זיווג תחתון, להמשכת חסדים. והעליון יעקב, והתחתון יוסף.

וכיוון שאין ז"ת יכולות לקבל קומת החכמה בלי חסדים, ע"כ קומת החכמה בזו"ן רחוקה מהם. כי לא יוכלו לקבל אותה, אלא רק ע"י התלבשות בחסדים. כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. כי קומת החכמה רחוקה ממנו, והוא צריך לבוש כדי לקבל אותה. וע"כ השלום של יעקב נקרא רחוק. והזיווג התחתון, שלום של יוסף, נקרא קרוב. כי מתקבל בלי לבוש. ולא עוד, אלא שע"י קומת החסדים שלו, יוכל לקבל גם חכמה.

ב' שלומות, של יעקב ושל יוסף, הנוהגים תמיד בזיווג דגדלות של הזו"ן, נבחנים לריבוע. הרי יש בהם מחלוקת, והם מסתיימים באות ה', הנוקבא. משא"כ המלך העליון, בינה, מ"י, המסתיימים באות י', זכר, ואין בהם מחלוקת.

ואפילו עניין רחוק וקרוב אינו נוהג בבינה עצמה, בהיותה בחינת ג"ר, וג"ר יכולות לקבל חכמה בקרוב, שאינן צריכות לבוש החסדים כלל, והן מקבלות חכמה בלי חסדים. ואין במלך העליון שני שלומות, כמו בזו"ן, כי הוא מלך שהשלום שלו."

בינתיים הוא רק נותן מידע, אבל עוד אין הסבר שמחבר את הדברים האלה יחד.

קריין: 85.

".85 מרחוק, זו הנקודה העליונה העומדת בהיכלו. ועל זו כתוב, תשמורו, שנכללת בשמור. ומקדשי תירָאו, זו הנקודה העומדת באמצע, שיש לפחד מפניה יותר מכל, כי עונשה מיתה. כמ"ש, מחלליה מות יומת.

מחלליה הם, מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם בה, מות יומת. ועל זו כתוב, תירָאו. והנקודה האמצעית נקראת, אני. ועליה שורה אותו הסתום העליון, שלא נגלה, הוי"ה. ואני והוי"ה, הכול אחד.

ירדו רבי אלעזר ורבי אבא מחמוריהם, ונישקו את מוליך החמורים. אמרו, ומה כל החכמה הזו שיש תחת ידך, ואתה מחמר אחרינו. מי אתה? אמר להם, אל תשאלו, מי אני, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה. וכל אחד יאמר דברי חכמה, להאיר את הדרך.

מרחוק, זו הנקודה העליונה, העומדת בהיכלו, המפתחא, שממנו מושפעת החכמה דל"ב (32) נתיבות. נקודה בהיכלו, האות ב' שבבראשית, שמשם מושפעת קומת החכמה לזו"ן, בעת שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א עילאין. כי אז נכללים ביחד שתי השבתות, שבת עליון ושבת תחתון. ועליהם כתוב, מרחוק ה' נראה לי. כי אין הזו"ן יכולים לקבל חכמה, זולת בלבוש החסדים.

מרחוק, זו הנקודה העליונה, העומדת בהיכלו, החו"ב, שהם מרחוק אל הזו"ן. וזו"ן צריך לבוש החסדים מהעולם התחתון, שהוא מ"ה, המסתיימים בנוקבא. כיוון שנצרך לזיווג התחתון דמ"ה, שהושלם בנוקבא, הנקראת שמור, הרי גם קומת החכמה נכללה בשמור. ולפיכך כתוב עליהם, את שבתותיי תשמורו.

וגם השבת העליון, הנכלל בזו"ן, נכלל במידת השמור, ולא בזכור, כי הם בהכרח מסתיימים בנוקבא, כדי לקבל קומת החסדים. ורק המלך העליון, חו"ב בפני עצמם, המקבלים חכמה מקרוב, בלי לבוש החסדים, מסתיימים בזכור, ונקראים זכור ולא שמור.

הנקודה העומדת באמצע, עצם המנעולא, שנתקנה באו"א עילאין באוויר שלא נודע. הנקודה האמצעית משמשת רק בא"ק, ולא בעולם האצילות. וע"כ אין השגה באו"א עילאין, שהם ג"ר דבינה. וכל החכמה מושפעת בעולם האצילות רק מז"ת דבינה, הנקראות ישסו"ת, ששם משמש המפתחא, הנקרא נקודה בהיכלו. ומתוך שנתקנה באו"א עילאין נקראת, ומקדשי, וע"כ שורה בה יראה, כמ"ש, ומקדשי תיראו, שזו הנקודה העומדת באמצע.

מחלליה הם, מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם בה. העיגול הוא או"א, הריבוע הוא זו"ן, המלבישים לאו"א, ונכללים בתוך העיגול. והמלכות דאו"א היא הנקודה שבתוכם.

ויש במלכות הזו ב' בחינות, מנעולא ומפתחא. המפתחא נקראת נקודה בהיכלו, והיא רק יסוד שבמלכות, ומשמשת רק בישסו"ת. המנעולא היא מלכות שבמלכות, נקודה אמצעית ממש, ומשמשת רק באו"א עילאין.

ומי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, כלומר למלכות דאו"א, שאוויר שלה לא נודע, למקום שהנקודה האמצעית שורה, ופוגם בה, מות יומת. כי רוצה להמשיך אור לתוך החלל שלה, ואסור להמשיך בה שום אור. ועל זה כתוב, תיראו. ועל הנקודה האמצעית כתוב, ומקדשי תיראו.

עצם הנקודה האמצעית נקרא אני. ואו"א הם הוי"ה, השורים על אותה נקודה. כי ע"כ הם סתומים עליונים שלא נגלים, שאין למחשבה השגה בהם כלל. וזה, אני הוי"ה. והכול אחד. שהם נחשבים לאחד. כי ע"כ נקראת גם הנקודה בשם או"א. כלומר, ומקדשי תיראו. שעצם הנקודה נבחנת לקודש, כמו או"א, כי הם אחד.

ותדע, שהאורַח שהולכים בו רבי אלעזר ורבי אבא, אינו כפשוטו, אלא הוא כמ"ש, אורח צדיקים כאור נוגה, הולך וָאוֹר עד נְכון היום. ונאמר, שרבי אלעזר הלך לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא חותנו, יש בזה רמז לשיעור המדרגה, שעומדים בה אז. כי לז"א יש או"א של עצמו, או"א עילאין. גם יש לו או"א של אשתו, שהם ישסו"ת. ותחילה משיג הז"א או"א של הנוקבא שלו, שהם ישסו"ת, מוחין דנשמה.

ואח"כ עולה למדרגה יותר גבוהה, ומשיג או"א של עצמו, שהם או"א עילאין, מוחין דחיה. והנה הצדיקים ההולכים במדרגות, הם מרכבה לז"א. וכיוון שהאורַח שהולכים בו רבי אלעזר ורבי אבא היה במוחין דנשמה, ע"כ בא הרמז, שרבי אלעזר הלך לראות את חותנו, או"א של הנוקבא שלו, שהיא מוחין דנשמה.

והעניין ההוא של מוליך חמוריהם, המחמר אחריהם, הוא הסיוע לנשמות הצדיקים, הנשלח להן ממרומים, כדי להעלותן ממדרגה למדרגה. כי לולא הסיוע הזה, שהקב"ה שולח לצדיקים, לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה. ולכן לפי מעלתו ומדרגתו של כל צדיק, שולח לו הקב"ה נשמה גבוהה ממרומים, המסייעת לו בדרכו.

והנה בתחילה, אין הצדיק מכיר את הנשמה ההיא כלל. ונדמה לו, שהיא נשמה נמוכה ביותר, שהתלוותה עימו בדרכו. וזה נקרא עיבור נשמת הצדיק. כלומר, שהנשמה של מעלה עוד לא גמרה הסיוע שלה, וע"כ אינה ניכרת כלל, מי היא. אלא אחר שגמרה כל הסיוע שלה, והביאה את הצדיק למדרגה הרצויה, הנה אז ניכרת אצלו, ורואה את רוממותה. וזה נקרא גילוי נשמת צדיקים.

והנה נשמה זו, שבאה לסייע לרבי אלעזר ולרבי אבא, הייתה נשמת רבי המנונא סָבָא, שהיא נשמה מאוד נעלה, ואין קץ לרוממותה, שהיא אור יחידה. אמנם בתחילה באה אליהם בדרך עיבור, ולא הכירו בה יותר, אלא רק במידתו של מוליך החמורים, הפשוט, בעל החמורים. שאומנותו, להעביר נוסעים על חמוריו ממקום למקום, והוא עצמו הולך ברגל לפני חמוריו ומוליכם. וע"כ נקרא מוליך חמורים.

ואמר רבי אבא, נפתח פתחי התורה, שעתה השעה והזמן להיתקן בדרכנו, לפתוח את צינורות הנשמה, ע"י פתיחת שערי סודות התורה, כדי שייתקנו בדרך ה' שהולכים בה. וביאר רבי אלעזר הפסוק של שבתותיי תשמורו, מבחינת המדרגה שהיה עומד בה, ממוחין דישסו"ת, שנקראת לראות את חותנו.

וע"כ ביאר, ששבת עצמה היא בחינת זו"ן, שאינם עוד קודש, אלא שהם ממשיכים מקודש, ממוחין דישסו"ת, שהזו"ן ממשיכים ביום השבת. ועל המוחין האלו דרשו את הכתוב, ומקדשי תיראו. כי החכמה הבאה לזו"ן ממוחין תתאין דישסו"ת, עוד נוהגת בהם יראה. כי הם עוד עומדים לשאלה. וע"כ יש בקודש ההוא בחינת יראה.

וכאן סייע להם מוליך החמורים, וגילה בהן סוד מוחין דחיה. כי, את שבתותיי תשמורו, ביאר על שבת עליונה ושבת תחתונה, הבאים ביחד ע"י עליית זו"ן לאו"א, ונעשים הזו"ן עצמם קודש, ריבוע בתוך עיגול. ועליהם לא נאמר יראה, אלא, תשמורו לבד. כי המוחין דחיה דוחים כל החיצוניים, וכל הדינים יוצאים ממנה ביום השבת. ומבחינה זו אין שם יראה. והכתוב, ומקדשי תיראו, ביאר להם על הנקודה האמצעית, המשמשת בג"ר דאו"א, ג"ר של מוחין דחיה, שאין בה השגה כלל, ויש בה יראה.

ובזה גמרה הנשמה את תפקידה, כי הביאה אותם להשגת מוחין דחיה. ואז זכו לגילוי נשמת הצדיק. כי עתה הכירו את ערכה של אותה הנשמה. וע"כ ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונישקו את מוליך החמורים. כי השגת המעלה מתבארת בפעולת נשיקה. אמנם באמת עוד לא נגמר תפקידה של הנשמה ההיא, כי עוד היה לה לסייע להם בהשגת אור היחידה. אלא כיוון שהשגת חיה לבדה היא מדרגה שלמה בפני עצמה, לפיכך נבחן, שהנשמה התגלתה להם בשיעור זה.

וזה שהם חשבו, שהוא בנו של רב המנונא סבא, ולא רב המנונא סבא עצמו, כי רב המנונא סבא בחינת יחידה, ובנו בחינת חיה. וע"כ, לפי שלא השיגו עתה, אלא רק בחינת חיה, ע"כ עוד טעו בו, וחשבו שהוא בנו של רב המנונא. אמנם, אחר שהודיע להם סוד הכתוב של בְנָיָהוּ בן יְהוֹיָדָע, שהוא גילוי מדרגת יחידה, אז נגלה אליהם בשלמותו, וראו, כי הוא רב המנונא סבא עצמו.

וזה שאמר להם, אל תשאלו, מי אני. כי הרגישו בעצמם, שעדיין אינם מכירים אותו לגמרי. כי עוד לא נגמר תפקיד סיועה של הנשמה. וע"כ הפצירו בו, שיגלה את שמו. אמנם השיב להם, שלא ישאלו לשמו, כי עוד צריכים לגילוי סודות התורה. כלומר, שהאורַח עוד לא מתוקן לגמרי.

ואמר להם, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה. כי אתם עוד צריכים אותי לסייע לכם בעסק התורה. וכל אחד יאמר דברי חכמה, להאיר את הדרך. כי צריכים עוד להאיר את הדרך, כי עדיין לא באנו למחוז חפצנו."

שאלה: כשאנחנו קוראים את הזוהר, אדם מגיע למצב שהוא מרגיש סוג של תענוג בזמן הקריאה.

ודאי שזה תענוג גדול לקרוא את הזוהר, אתה בעצם קורא על מה שמגיע לך. עוד לא קיבלת, אבל זה מה שיהיה, ולכן זו מין הבטחה יפה שמחכה לך. לכן זה מאוד מושך ומאוד מעניין ומאוד נעים.

תלמיד: אז אין בעיה בכך שאנחנו לא מבינים, זאת פשוט סוג של הבטחה, זה לא פגם בזה שאנחנו לא מבינים?

זה לא פגם. קודם כל, אם לא מבינים זה לא פגם, כי אתה לא מבין וזה עומד לפניך ותבין בטוח, וכולם יקבלו את כל מה שמגיע להם בזמנם ועל כך כבר הבורא ישמור.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים את התענוג הזה, אז לתת לזה לעבור דרכנו כמו איזה גל כזה?

כן, להתכלל באותה הרגשה, זה בכל זאת קושר אותנו לזוהר, לקדושה. זה שאנחנו רוצים לדעת, לראות, להרגיש, להתמלאות, לטעום, זה טוב, כמו ילדים קטנים, שיש בזה משהו ששייך לנו.

שאלה: מיהו הצדיק שמתואר כאן ומה זה שניתנת לו הנשמה? אני חשבתי אם אתה צדיק אז יש לך כבר נשמה, וכאן יש הפרדה בין זה לזה. איך זה קורה?

אדם שמצדיק את הבורא לכן הוא נקרא "צדיק", ואז הוא מקבל הארה מיוחדת מלמעלה שמקדמת אותו למדרגות יותר ויותר של הצדקה. וכך הוא צריך להתגבר וללכת ולהצדיק את הבורא בכל המדרגות שנפתחות לפניו.

שאלה: לגבי מוליך החמורים, מה היא צורת הקשר הזאת בין העליון לצדיק?

הוא מסביר לך שיש קשר בין מדרגה עליונה לתחתונה, שזו המדרגה האמצעית, שהיא עושה פונקציות של המקשר, שהוא מעלה את המדרגה התחתונה למדרגה העליונה. שאי אפשר לקפוץ, אלא צריכים בכל זאת כאן סיוע מלמעלה שנותנים למדרגה התחתונה ביטחון, כוח, הכרה, השגחה, וכך הוא עולה. כמו ילד קטן תופס את היד של הגדול ואז הוא יכול גם לעלות למדרגה יותר גדולה.

שאלה: האם מוליך החמורים הוא סוג של נשמה עליונה, כמו איזה מין מלאך?

כן.

שאלה: אנחנו קוראים את הזוהר כבר כמה שבועות והיום התאספנו כאן פיזית אנחנו מרגישים את הזוהר בצורה קצת שונה. מצד אחד טיפה כבד, יש איזו כבדות בינינו. מצד שני, יש גם איזו התעלות, איזו תחושה של שמחה והודיה. שתי הרגשות האלה מתקיימות במקביל. האם זה קשור לחיבור הפיזי שהתאספנו פיזית, או זה קשור לכוונה, איך אפשר לפרש את זה?

גם וגם. אני חושב שאתם עדיין זוכרים את הילדות, אתם עוד לא כל כך זקנים. גם אני אני זוכר את הילדות שלי, היו לי כמה אגדות, כמה סיפורים, אני אפילו זוכר את הציורים שהיו בספרים האלו לילדים.

כך אנחנו צריכים להשתדל לקבל את הזוהר שהוא בצורה כזאת מלמד אותנו, הוא נותן לנו ציורים, הוא נותן לנו אגדות, הוא נותן לנו סיפורים, וכך אנחנו איתו יחד, כמו שבספרים הראשונים שלנו הם היו כאלה גדולים מרובעים בדרך כלל, ואנחנו כך היינו קוראים, מסתכלים, לא מבינים מה כתוב, אלא ההורים שלנו, היו מקריאים לנו, כך אנחנו היינו גדלים.

והיום, יש לנו מורה שהוא ההורה שלנו, הוא לוקח אותנו ומקריא לנו את הסיפור שיש בזוהר. ואני חושב שכדאי לנו גם אחר כך במשך היום לחזור שוב ושוב על מה שהזוהר כותב, כי המילים האלה, המשפטים האלה, הם מאוד מאוד חשובים, אנחנו לא יודעים עד כדי כך שזה פועל על הנשמה.

שאלה: אנחנו היום התאספנו פיזית, האם זה חשוב?

כמה שמתאספים יותר, יש מזה אפקט יותר גדול.

שאלה: יש פה משהו שאנחנו לא מבינים, אבל מצד שני כתוב בפסקה 85 שצריך להיזהר. זה קשור אלינו? האם יש משהו למרות שאנחנו לא מבינים כלום, אנחנו צריכים להיזהר?

לא. אנחנו צריכים רק להכיר את הטקסט, לא חשוב לנו איך מקבלים את זה, טוב, לא טוב, מובן, לא מובן, העיקר כל הזמן לבלוע, ולבלוע. כמו שלילד קטן, נותנים לו כפית אחרי כפית בפה, העיקר שהוא יבלע ושיגדל, כך אנחנו צריכים לקבל בינתיים את הזוהר. אז בהצלחה לכם, תשמינו.

שאלה: איך אנחנו נוכל להיות מוליכי החמורים? איך נעבוד עם הניסיונות שלנו להשפיע להפוך למוליך החמורים, ומיהם מוליכי החמורים?

יש לך תאבון גדול שאת רוצה להיות מוליך החמורים. אנחנו קטנים מאוד ואנחנו מצפים שיתגלה כלפינו מוליך החמורים, שהוא מוליך אותנו. שאנחנו החמורים והוא מוליך אותנו ממדרגה למדרגה וכך אנחנו עולים, זה לא התפקיד שלנו להיות מוליך, אלא הלוואי שאנחנו נכיר את התפקיד שלנו ללכת אחרי הכוח הזה שנקרא מוליך החמורים.

שאלה: במשך הקריאה הייתה תחושה שהקטע מספר לנו לא לדאוג, יש השגחה בכל שלב ושלב, יש סיוע מדויק, ההליכה היא ללא ידיעה ברורה ובהשגחה על ידי כוחות שמובילים, מחבקים ומדריכים אותנו במדויק.

כן, נכון.

שאלה: כשאנחנו נמצאים תחת שיעור הזוהר, גם במפגשים בינינו, תמיד החברים מפתחים כל מיני רגישויות ובשיעור אנחנו מרגישים איזו חולשה. מה אתה מציע לנו כדי להיות בצורה נכונה בשיעור?

אני מציע לא לשכוח שהזוהר הוא פירוש על התורה, שהוא נועד כדי שאנחנו נשיג את הבורא, והוא נכתב לפני אלפיים שנה והוא בדיוק מיועד לזמן שלנו, לכן עכשיו הוא מתגלה. ואנחנו מגלים אותו, זכינו לזה. ואנחנו צריכים ללמוד אותו כמו שהוא מתגלה וכמו שהמקובלים האלו שגילו אותו, בעל הסולם, רב"ש, איך שהם מביאים אותו אלינו. נקבל אותו, נעסוק בו, נקרא אותו נחזור עליו כמה שיותר עד שיהיה מובן לנו ומורגש בנו כאור העליון, זיהרא עילאה.

שאלה: בסעיף 84 בפסקה הראשונה נאמר "ותתייצב אחותו מרחוק", למה הכוונה במושג "אחותו"?

אחותו בדרך כלל זו השכינה. זאת אומרת מלכות שעומדת להיתקן.

שאלה: האם אפשרי בזמן קריאת הזוהר להרגיש שאנחנו הדמויות שמתוארות בסיפור ולנסות למצוא את הדברים שהם מתארים בקשרים בינינו לבין החברים? אנחנו מרגישים את התחושה של תענוג וחיבור מתוך הרגשות שמתעוררים בזוהר בצורה כל כך עשירה.

כן. כדאי לנו את זה לעשות. כמו שאתם קראתם בילדות סיפורים על אנשים שחוצים את הים, מטפסים על ההרים, כל מיני הרפתקאות, ואתם תארתם את עצמכם יחד איתם, עד כדי כך שהיה לכם הרגשת פחד, כל מיני רגשות כאלה. גם עכשיו תנסו להיכנס לספר הזוהר עם כמה רגש שתוכלו. בבקשה. רק בלי דמיון מידי. איך שזה ילך, אנחנו נתקן את זה.

שאלה: כתוב בקטע 85 שאמר רבי אבא - פתח את שערי התורה. דווקא עכשיו הזמן לפתוח ולתקן את דרכי ה'. מה זאת הפעולה "לפתוח את שערי התורה" בחיבור בינינו בעשירייה?

אם אתן מתחברות ביניכן, אז אתן בזה נותנות לאור לזרום, להאיר מלמעלה למטה אלינו. זה נקרא לפתוח שערי אורה. זה נעשה על ידי חיבור.

שאלה: לפתוח את שערי האורה - צריכה להיות כאן נקודה שאני מגיעה להבנה שרק יחד עם העשירייה שלי אני יכולה לפתוח את שערי אורה או שיש משהו יותר מדויק?

אין מה להגיד בצורה יותר מדויקת. אם אתם לא מתחברים אתם לא תגלו שום דבר.

שאלה: אתמול התחברנו קצת יותר מעבר לחיבור הרגיל שלנו. הגענו לנקודת חיבור חדשה. והיום בלימוד ספר הזוהר הרגשנו ממש כמו איזה מפתח חדש, כמו שאתה מפקס את הראייה שלך ואתה יכול לראות עכשיו כוחות מאחורי המילים האלה. איך זה עובד שאתה מתחיל באמת להיכנס מאחורי המילים הכתובות ומתחיל להרגיש את זה?

ככה זה עובד. תעבדו.

תלמידה: איך אור החסדים והזוהר מקושרים יחד, מאיפה נובע אור החסדים?

אור החסדים מגיע מלמעלה ופותח לנו תעלה או דרך, להאיר בו את אור החכמה. חייב קודם כל להיות אור חסדים ואז בתוך אור החסדים יכולה להאיר אור החכמה. ככה זה עובד.

תלמידה: האם גם לנו יש חלק בזה או לא?

בחיבור בינינו מגיע אור החסדים ועל ידי מאמצים שלנו לדעת, להתחבר, מגיע אור החכמה.

שאלה: בטקסט נאמר "ומקדשיי תיראו". האם הוא מדבר על היראה לא להצליח להשפיע לבורא?

"מקדשיי תיראו" - הכוונה שאנחנו מפחדים, אם אפשר להגיד מילה כזאת, מפחדים שאנחנו נאבד את הקשר בינינו והאור יסתלק.

שאלה: כתוב "והוא הולך ברגל לפני חמוריו ומוליכם". מה משמעות המילים הולך ברגל?

שהוא כך הולך לפניהם. הוא לא הולך כמו המחמר שיושב על החמור, אלא הולך לפני החמור. אנחנו עוד נבדוק את זה.

קריין: סעיף 86.

86". אמרו לו, מי נתן לך ללכת כאן, להיות מוליך חמורים? אמר להם, הי' עשתה מלחמה בשתי אותיות, בכ' ובס', כדי שיבואו להתקשר עימי. הכ' לא רצתה להסתלק ממקומה, ולהתקשר עימי, מאחר שאינה יכולה להיות רגע אחד אלא בו, בכיסא. הס' לא רצתה להסתלק ממקומה, משום שצריכה לסמוך את הנופלים, כי בלי סמך אינם יכולים להיות".

כל הדברים האלה אנחנו נברר אחר כך. הוא אומר את זה בקיצור.

.87 יו"ד באה אליי יחידה. נישקה אותי, וחיבקה אותי, ובכתה עימי, ואמרה לי, בני, מה אעשה לך? אבל הנה אני מסתלקת, ומתמלאת מכמה דברים טובים, ואותיות נסתרות עליונות ומכובדות, ואח"כ אבוא אליך, ואני אהיה עוזרת לך. ואתן לך נחלת שתי אותיות, שהן יותר עליונות מאלו שהסתלקו, שהן י"ש. י' עליונה וש' עליונה, שהן יהיו לך אוצרות מלאים מכל. ומשום זה, בני, לך והיה מחמר אחַר חמורים. וע"כ אני הולך בכך.

מוליך החמורים הוא עיבור נשמת הצדיק, הבאה לסייע להולך בדרכי ה', לצאת ממדרגתו ולבוא למדרגה יותר חשובה, כדוגמת המחמרים, המסיעים אנשים ממקום למקום על חמוריהם. והנה בעת ההיא, גם הצדיק נופל ממדרגתו הקודמת, ובא לעיבור של מדרגה חדשה, כמו בחינת הנשמה, שבאה לסייע לו. ובחינת עיבור פירושו הסתלקות מוחין. ואת זה רצו לדעת ממנו. איך סיבב הקב"ה, שאתה באת בעיבור אלינו, שע"י זה באנו להסתלקות המוחין? ומי נתן לך ללכת כאן, להיות מוליך חמורים?

אמר להם, הי' עשתה מלחמה בשתי אותיות, בכ' ובס', כדי שיבואו להתקשר עימי. י' חכמה. ומדרגת המוחין דנשמה נקראת כֵ"ס, מלשון כיסא הכבוד. משום שהמוחין דחכמה באים בה בלבוש ובכיסוי ואינם מגולים. ובעת הגיע הזמן להשגת המוחין דחיה, י' דהוי"ה, המדרגה שבאתי לזַכותכם בה, הנה באמת רצתה החכמה לקשור בי גם המוחין דכ"ס, מוחין דנשמה, שהייתה בכם מקודם לכן, והי' עשה מלחמה עימהם.

אמנם כ"ף לא רצתה להסתלק ממקומה ולהתקשר עימי, מאחר שאינה יכולה להיות רגע אחד אלא בו. כי המלכות דעליון, המתלבשת בתחתון, הוא כ'. ובעת שרצתה כ' לרדת מעל הכיסא, הזדעזע הכיסא וכל העולמות הזדעזעו ליפול. כי כל התקשרות המדרגות זו בזו, מראש האצילות עד סוף העשיה, היא ע"י מלכות דעליון המתלבשת בתחתון. וע"כ אינה יכולה לרדת ממקומה, ממדרגת ישסו"ת, שהיא קומת נשמה, אפילו רגע אחד. כי אי אפשר לעשות הפסקה במדרגות.

והס' לא רצתה להסתלק ממקומה, משום שצריכה לסמוך את הנופלים. כי בלי סמך, אינם יכולים להיות. כי הס' עצם המוחין, שהנשמה מקבלת מחב"ד חג"ת דאו"א, שהם משפיעים לזו"ן בעת קטנותן, וסומכים אותם, שלא ייפלו מאצילות לחוץ. וע"כ צריכה להיות בקבע במקומה בלי שינוי.

והעניין הוא, כי המדרגות קבועות הן. ורק הנשמות מקבלות שינויים, בעת הליכתן ממדרגה למדרגה. ולפיכך, לא רצו המוחין של הנשמה להתחבר עם י', שהיא קומת החכמה, ולהתקשר בנשמת רב המנונא סבא, בעת ירידתה לסייע לרבי אלעזר ורבי אבא. כי היו צריכים לבניין ולהמשכת מוחין על הסדר מחדש, החל בעיבור ועד קומת חיה.

ולכן אמר, שיו"ד באה אליו יחידה. כלומר, שבאה אליו בלי המוחין דחב"ד חג"ת דאו"א, הנקרא ס'. ונודע, שקומת חכמה אינה יכולה להתלבש בלי קומת חסדים, הנמשכת מהס'. וכיוון שהי' באה יחידה, בלי קומת חסדים, ע"כ נישקה אותו, וחיבקה אותו, ובכתה עימו, ואמרה לו, בני, מה אעשה לך. כלומר, שנישקה אותו, וחיבקה אותו, כי רצתה להתלבש בלי חסדים. וע"כ בכתה עימו ואמרה, בני, מה אעשה לך? הרי אין לי שום תחבולה להתלבש בך.

ואני מסתלקת, ומתמלאת מכמה דברים טובים, ואותיות נסתרות עליונות ומכובדות. כלומר, ע"כ אני מוכרחה להסתלק עכשיו, ואתה תבוא בעיבור, כדי שתבנה מעצמך בכל הבחינות של עיבור יניקה, מוחין מחדש. ואז אחזור אליך במוחין שלמים ומלאים מכל.

ותדע, שזה נוהג בכל מדרגה חדשה. כי כל זמן, שהאדם צריך לקבל מדרגה חדשה, הוא מחויב לבוא להסתלקות המוחין הקודמים, כמו שלא הייתה לו שום מדרגה מעולם, ולהתחיל מחדש לקנות נפש, הנקרא עיבור, ואח"כ יניקה, שהוא אור הרוח. ולכן אמרה, שמשום זה, בני, לך, והיה מחמר אחר חמורים, כי משום שאי אפשר להמשיך כלום מהמדרגה הקודמת, ע"כ אתה צריך לעיבור מחדש, הנקרא מחמר אחַר חמורים.

ואתן לך נחלת שתי אותיות, שהן יותר עליונות מאלו שהסתלקו, שהן י"ש. המוחין דחיה, הנקרא נחלה דאו"א, נקראים י"ש. כי י', חכמה, והש' בינה. שהן ודאי חשובות יותר מאלו המוחין דנשמה שהסתלקו. ויהיו לך אוצרות מלאים מכל, כמ"ש, להנחיל אוהביי י"ש, ואוצרותיהם אמלא".

שאלה: להרגיש שאנחנו החמורים בעשירייה ואנחנו רוצים להוביל את החמור, לשבת עליו. אבל עכשיו אנחנו רואים שאפשר גם ללכת לפני החמור ואתה יכול להוליך, להוביל נוסעים. מהם אותן הרגשות או הכוחות שפועלים עלינו, מה העבודה שצריכים לעשות כדי שנוכל ללכת לפני החמור, מה משתנה בתוך העשירייה?

מוליך החמורים זה תפקיד. הוא יכול פשוט להיות אחראי על זה שהוא לוקח את כל החומר של הקבוצה ומוליך אותם למדרגה יותר עליונה. זה לא פשוט. כל אחד ואחד חייב לקחת על עצמו את המשימה הזאת ואז אנחנו נעלה.

תלמיד: אמרת שזה לא פשוט. אבל עכשיו אנחנו קוראים את הזוהר, אז איך אפשר לעשות את זה פשוט? איזו עצה אתה יכול לתת לנו כדי באמת לפשט את זה כדי שנוכל לעבוד עם זה בצורה ישירה, כדי שנוכל להיות כמה מובילים, מוליכים של החמורים, שנוכל לנהוג את החמור?

להיות אחראים על החברים. שאנחנו כן רוצים להתחבר וכל אחד מוכן להיות אחראי על כולם. זה נקרא להיות בקבוצה שיש להם "מחמר", מוליך החמורים שהוא המשותף שלהם ומוליך אותם בדרך הנכונה.

שאלה: גם אנחנו צריכים לשאול את השאלות האלה? מי מוליך אותנו? למה הוא ככה עושה?

אם זה עדיין לא מפריע לכם אל תשאלו. השאלה צריכה להגיע כשיש חיסרון שמגיע וממש מפריע בדרך.

תלמיד: אז הם שואלים כי הם ממש קרובים אליו?

כנראה שכן.

שאלה: לגבי הנשמה הגבוהה שהבורא שולח לעזור לצדיקים, האם אותה נשמה קיימת בתוכנו או משהו שכאילו נתפס מחוצה לנו, לדוגמה בחברים?

אנחנו קיימים בה.

שאלה: במאמר כתוב שאדם שנכנס אל תוך החלל של העיגול והריבוע יכול לפגום בו. איך יכול להיות שאפשר לפגום באור שנמצא במקדש?

כשאדם לוקח על עצמו פעולות שהוא לא מסוגל לבצע, נקרא שהוא יכול לפגום.

שאלה: למה ג' המצבים האלה הנקראים עיבור יניקה ומוחין נקראים מוליך החמורים?

לא הם מוליכי החמורים, אלא כל מי שרוצה לעלות במדרגות עובר אותם שלושה מצבים.

שאלה: בקטע השני כתוב שאנחנו כבר יודעים שמוליך החמורים זה עיבור נשמת הצדיק שהוא מגיע כדי לעזור לעלות למדרגה עליונה יותר וזה דומה לאותו החמור שעוזר לאנשים לעבור ממקום למקום?

איך להבין את זה? אתה לא מבין מה מוסבר פה?

שאלה: לא מובן לי וזה דומה למוליך חמורים שעוזר לאנשים לעבור ממקום למקום?

אדם כזה הולך לפני החמורים ומושך אותם בצורה מיוחדת, בדרך מיוחדת וכך הם עולים, זה נקרא שהוא מוליך החמורים. ככה גם הנשמה שמגיעה לאדם מושכת אותו ומובילה אותו בדרך מיוחדת, ואז האדם מתקדם אחריה ומגיע למצב הנכון.

שאלה: לא מדובר על אדם אחד נכון אלא על העשירייה?

בדרך כלל זאת עשירייה.

שאלה: מוליך החמורים זה איזשהו ערך מוחלט?

זה מוליך החברים, זה דרגה מאוד מיוחדת שמי שמקבל אותה הוא באמת אדם מיוחד. אחר כך אנחנו נראה מי זה מוליך החברים, איזה סוג נשמה צריכה להיות לו.

קריין: סעיף 88.

"88. שמחו רבי אלעזר ורבי אבא, בכו ואמרו, לך רכב על החמור, ואנחנו נהיה מחמרים אחריך. כלומר, שהוא ירכב, והם יוליכו החמור. אמר להם, ולא אמרתי לכם, שפקודת המלך היא, עד שיבוא אותו מוליך החמורים? רומז על המשיח, שכתוב עליו, עני ורוכב על החמור. אמרו לו, הנה את שמך לא אמרת לנו, ומקום מושבך איפה הוא?

אמר להם, מקום מושבי הוא טוב ורב ערך אצלי. והוא מגדל אחד, הפורח באוויר, הרב והמכובד. ואותם, הגרים במגדל הזה, הם הקב"ה ועני אחד. וזהו מקום מושבי. והוגליתי משם, ואני מחמר אחר חמורים.

הסתכלו בו רבי אבא ורבי אלעזר, והיו מוטעמים להם דבריו, שהיו מתוקים כמן וכדבש. אמרו לו, אם תאמר לנו שם אביך, ננשק את עפר רגליך. אמר להם, ולמה זה, אין דרכי בכך להתגאות בתורה.

עתה, שהכירו גודל מעלתו, לא יכלו לסבול בחינת העיבור שלו לצורכם. וע"כ אמרו לו, כי עתה, שכבר השיגו המוחין, א"כ די לו, והוא יכול לצאת מעיבור. ואם אולי יש להם עוד מה להשלים, יוכלו בעצמם להיות בעיבור, ולמה לו לסבול בשבילם. לכן אמרו, לך רכב על החמור, ואנחנו נהיה מחמרים אחריך.

אמר להם, ולא אמרתי לכם, שפקודת המלך היא, עד שיבוא אותו מוליך החמורים? הכוונה היא, שלא ישאלו לשמו, משום שצריכים עוד לגילויים של סודות התורה. ורמז להם כאן עוד, כי הכוונה היא על יחידה שחסר להם, שהוא קבלת פנים של מלך המשיח. וזה הרמז, עד שיבוא אותו מוליך החמורים, שמלך המשיח הוא עני ורוכב על החמור. ופקודת המלך היא, עד שיבוא אותו מוליך החמורים, כי מצוות המלך היא עליו, לסייע להם, עד שיזכו לאור היחידה.

ולכן אמרו לו, הנה את שמך לא אמרת לנו. כיוון שלא אמרת לנו את שמך, שהוא משום, שעוד לא השגנו ממך, מה שצריך לנו להשיג, א"כ עכ"פ תוכל לומר לנו מקום מושבך, איפה הוא? מקום מדרגתך, שבזה נדע עכ"פ, מה שחסר לנו מלהשיג ממך.

אמר להם, מקום מושבי הוא טוב ורב ערך אצלי. כלומר, מקום מדרגתי הוא טוב ונישא, לגבי המדרגה שאני עומד בה עכשיו. כי עתה, גם ממני עצמי הוא נפלא מהשגתי.

והוא מגדל אחד, הפורח באוויר. מגדל זה היכל המשיח. והגרים במגדל הזה, הם הקב"ה ועני אחד. כי המשיח עני ורוכב על החמור. ומה שמכנהו הרב והמכובד, כי סתם מגדל הפורח באוויר הוא בינה. אבל כאן, שעומד על היכלו של המשיח, ע"כ מציין אותו בשם, מגדל אחד הפורח באוויר, הרב והמכובד. ואומר, וזהו מקום מושבי. והוגליתי משם, ואני מחמר אחר חמורים. כלומר, מקום מושבי הוא במגדל, אבל עכשיו הוא נפלא ממני, כמו שאמר מקודם לכן."

שאלה: כתוב שם שאדם לפני שהוא מקבל מדרגה חדשה הוא צריך להתרחק, להסתלק מהמוחין הקודמים, מה זה אומר?

זה שינוי במדרגות, אז מוחין הקודמים יוצאים, ומוחין החדשים נכנסים. זה תמיד ככה, זה חוק, זה נקרא אצלנו הזדככות הפרצוף ואחר כך זיווג והכאה, ובא אור חדש שממלא את הפרצוף.

שאלה: מה המשמעות של תחושת הבושה על אי קבלת המוחין?

אני לא יכול להסביר, זאת הרגשה מאוד מאוד לא נעימה.

שאלה: מה ההשפעה המצטברת בהצדקת הבורא ממדרגה למדרגה?

זה מה שמתגלה כעביות בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: מה לעשות עם מצב שנראה שלא קיבלנו תשובה מהבורא, אחרי כמה זמן לחזור על הבקשה לבורא?

אנחנו לא יכולים לקבוע את זה, זה על ידי שהבורא מעורר בנו את השאלות ואז אנחנו פונים אליו.

שאלה: אלו מעשים צריך לעשות כדי לזכות לאור דחסדים?

מעשה השפעה. להשפיע על מנת להשפיע.

שאלה: אמרנו שמצב של עני הוא כשלאדם אין כוחות, למה מדובר כאן על המשיח כעני, הרי משיח זה כוח?

כך כתוב, אנחנו עוד נגלה, עוד נדע מה זה.

שאלה: מוליך חמורים זה מי שהולך לפני החמורים, האם מוליך החמורים הוא גם זה שנמצא מאחוריהם ודוקר אותם עם מקל?

כן, אפשר להגיד כך, בכל זאת הוא מכוון אותם, אף שבדרך כלל הוא הולך לפני החמור.

תלמיד: אז מה ההבדל בין השניים?

אני לא רוצה להיכנס לזה, הוא לא מסביר את זה בדיוק אז למה לנו להיכנס לזה? סתם שאלות אני לא אוהב.

שאלה: אז העניין הוא שבעצם הזוהר מכוון אותנו להפסיק להיות חמורים?

כן.

תלמיד: מה התנאים להפסיק להיות חמור? כי אני לא כל כך הצלחתי להפסיק להיות חמור, אני עד היום חמור.

נכון, ולהפסיק להיות חמור זה לעבור להיות מוליך החברים, החמורים.

תלמיד: מה התנאים להפסיק להיות חמור?

שאני רוצה בעצמי לבחור את הדרך, ולחייב את עצמי ללכת בה.

תלמיד: מי הוא המחמר, אתה יכול להיות המחמר שלנו?

כל אחד יכול להיות.

שאלה: האם הגיע הזמן שנהיה מוליכי חמורים בכל דרגה ודרגה, ואיך לעשות את זה?

כשיבוא הזמן אני אספר לכם.

שאלה: מה הקשר בין הכוונה לבין ההרגשה שיש לנו כשאנחנו קוראים את הטקסט, איך הן משפיעות זו על זו?

הכוונה גם מתעוררת בנו, מתבהרת בנו על ידי ההרגשה. ולכן אני לא מבין מה ההבדל ביניהן, לא, זאת הרגשה.

תלמיד: האם הכוונה שלנו מושפעת מההרגשה שלנו מקריאת הטקסט ואז היא הולכת ונהיית עמוקה יותר, או שזה הפוך, ששומרים על כוונה קבועה והיא משפיעה על ההרגשה שלנו?

גם זה וגם זה. בינתיים זה כל כך לא מבורר שאי אפשר להגיד יותר מדויק.

שאלה: אמרת קודם שתפקיד מוליך החמורים הוא להיות אחראי על כל החומר של הקבוצה ולהוליך אותם לבורא. כשאנחנו מתכללים עם החומר של החברים, האם צריכים לבקש להצדיק את המצבים שהם עוברים, או לבקש עליהם תיקון, מה יותר נכון?

קודם כל להצדיק, ואחר כך אם אנחנו כבר נמצאים בעבודה משותפת אז להעביר עלינו, על כולנו תיקונים.

תלמיד: אפשר להגיד שאם אנחנו עוברים את השלב הזה, אז אנחנו יכולים לאט לאט לזהות את מוליך החמורים, שלוקח אותנו ביחד עם כל המצבים והחומר שמתגלה?

ודאי שכן.

תלמיד: בהתחלה לא מזהים את מוליך החמורים, לא מזהים את דרגתו, מה התוספת שמאפשרת אחר כך לזהות את מדרגתו, גדולתו?

כך הוא היחס שלנו לבורא, איך אנחנו מתקרבים אליו, איך אנחנו אוחזים בו.

שאלה: איך באותה מדרגה יש שתי תכונות שהן הפוכות, יש תכונה שכאילו מושכת ויש תכונה שהיא נמשכת?

כן, בדרך כלל כך קורה, לא יכולה להיות אחת ללא האחרת.

תלמיד: אבל מדרגה זה לא תכונה שלימה?

מדרגה זה לא תכונה שלימה. מדרגה יכולה להיות תכונה שלימה אם היא נכללת משני דברים הפוכים שהם מאוזנים ונמשכים למטרה אחת, ואז הם תומכים זה בזה. אבל כל חצי וחצי מהמדרגה גם יכול לתפקד בפני עצמו.

קריין: קטע 89.

"89. אבל מקום מגורי אבי היה בים הגדול. והוא היה דג אחד, שהיה סובב את הים הגדול מעבר לעבר. והיה גדול ומכובד, וזקן וּשְׂבַע ימים, עד שהיה בולע כל שאר דגי הים. והוציאם אח"כ חיים וקיימים ומלאים מכל טוב העולם. ובכוחו היה שט כל הים ברגע אחד. והוציאני, כחץ ביד אדם גיבור. והחביאני באותו המקום, שאמרתי לכם, במגדל הפורח באוויר. ושב למקומו, ונסתר בים ההוא.

ביאור הדברים. הזיווג הנעלם מכונה דג אחד, הרומז לשער הנון (50). והים הגדול הוא המלכות. והנה כל הזיווגים, שמעתיק דאצילות ולמטה, אינם כוללים כל הים הגדול, כל ספירותיה של המלכות, אלא רק ט"ר של המלכות, והמלכות דמלכות אינה בכלל הזיווג. כי היא נשארת כמ"ש, נתיב שלא יְדָעוֹ עָיִט. אמנם בעתיק יומין יש זיווג גם על המלכות הזו, שיתגלה רק בגמה"ת.

ורב המנונא יצא מהזיווג הנעלם ההוא שבעתיק יומין. וע"כ קורא לו בשם אבא שלי. ואומר, מקום מגורי אבי היה בים הגדול. כלומר, שהזדווג עם המלכות, הנקראת הים הגדול.

ושמא תאמר, שכל הפרצופים מזדווגים על המלכות. לזה אומר, והוא היה דג אחד, שהיה סובב את הים הגדול מעבר לעבר. כלומר, שהוא בחינת זיווג של שער הנון, שמזדווג עם הים הגדול מכל הבחינות שבה, מכתר עד מלכות, מעבר לעבר, לרבות גם על המלכות דמלכות. והוא גדול ומכובד וזקן ושבע ימים. כי הוא נקרא בשם עתיק יומין. וממנו ולמטה אין הזיווג הגדול הזה במציאות.

והיה בולע כל שאר דגי הים. כי הזיווג הגדול הזה, בולע בתוכו כל הזיווגים והנשמות, שבכל העולמות כולם. כי כולם נכללים ומתבטלים בו. ומהתכללות זו נקראים כולם בשם נונים [דגים]. ואחר התיקונים הגדולים, הבאים לאחר הזיווג הזה, חוזר ומוליד כל אלו המאורות והנשמות, שבלע אותם בעת הזיווג. והם חיים וקיימים לנצח. כי כבר התמלאו מכל טוב העולם, מכוח שבלע אותם, ע"י הזיווג הגדול שלו.

והיה שט כל הים ברגע אחד. כי כל הזיווגים שמעתיק יומין ולמטה, באים בהתלבשות הספירות זו בזו, שהתלבשויות אלו נבחנות כמו הפסקות בדרך הזיווג, עד שהטיפה באה ליסודות זכר ונוקבא. משא"כ בזיווג הגדול של עתיק יומין, הוא בלי שום התלבשות. וע"כ נבחן, שהזיווג הוא ברגע אחד.

ושט בכל הים ברגע אחד, בלי שום התלבשות. והוא בכוחו, מחמת רוב הגבורות, הנכללות בזיווג זה. והוציאני, והוליד אותי, כחץ ביד איש גיבור. אמנם גבורות אלו, אין להן שום דמיון לגבורות, הנוהגות בזיווגים שלמטה מעתיק יומין. אלא שהן, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך. אמנם ודאי אין לידה בלי גבורות. כי זרע, שאינו יורה כחץ, אינו מוליד. ולכן נאמר, והוציאני כחץ ביד אדם גיבור.

והחביאני באותו המקום, שאמרתי לכם, במגדל גדול ומכובד, שגרים בו הקב"ה ועני אחד. והוא שב למקומו, ונסתר בים. כלומר, לאחר שהוליד אותו, והסתיר אותו במגדל גדול ומכובד, חזר לזיווג שלו, ונסתר במקומו כלפנים".

(סוף השיעור)