בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 17.7.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חורבן כהזדמנות לתיקון*

1. מה שאנחנו עוברים כבר יורד עלינו מהרוחניות, מעולם יותר גבוה, ממה שהיה לפני זה כמו שאנחנו רואים על הכוח עליון שברא שמים וארץ וכל מה שנמצא בהם, ולכן אין חדש תחת השמש והכל מתגלגל מתחילת הבריאה ועד סופה. ואנחנו בתהליך הזה מקבלים חלק קטן מהבריאה לתוך הרגשות שלנו ויכולים ע"י זה לשנות את היחס שלנו ואת המקום שלנו בכל הבריאה הזאת כדי להצטרף לבריאה הזאת לא כמו יצורים שעליהם הבריאה עוברת ומגלגלת אותם מתחילת הבריאה ועד סופה, אלא אנחנו ע"י זה שמקבלים בצורה מיוחדת לידינו הבנה, הרגשה, כוחות, יכולים לשנות את היחס שלנו למה שמתגלגל אלינו ולקבל אותו בצורה מטרתית.

2. ע"י היחס שלנו למה שקורה אנחנו יכולים להשיג את הכוח העליון שמקרין לנו את הבריאה לפנינו ובנו, לרכז את הראייה שלנו על אותו כוח עליון, להבין אותו, להרגיש אותו ואפילו לשנות, כי כל הבריאה שנמצאת לפנינו ונפתחת לפנינו היא הכל כדי שנבין מה הוא *הזרם הזה* שלוקח אותנו עימו ואיך אנחנו יכולים להשפיע עליו, ואיך אנחנו יכולים ע"י זה גם להתחיל לברר אותו, לכוון את עצמנו *לזרום עימו* יחד, להבין את הזרימה, להגיע למקור הזרימה, לבורא, ועד כדי כך להשתלב עימו שאנחנו יכולים לשנות את הבנת *הזרימה*, איכות ומהות הזרימה בצורה כזאת שלפי הרגשות שלנו זה יהיה ממש כדבר שלם אחד.

3. כדי להגיע למצב שאנחנו נמצאים כמו הבורא במנוחה מוחלטת, אנחנו צריכים לעבור את המצבים האלו, *והמצב הראשון שאנחנו צריכים לגלות זה מצבנו עצמנו, איפה אנחנו, מה איתנו. הכל מתחיל מהשבירה, מגילוי השבירה*, הרגשת השבירה, הרגשת הכלים המקולקלים. אנחנו צאצאים של אדם ראשון ומתחילים להרגיש את עצמנו תוצאות מהכלי השבור הזה, כל אחד ואחד צריך לראות את עצמו כלול מרצון אגואיסטי השבור שרוצה רק לתקן את עצמו בכך שמרגיש את עצמו בנוח, בטוב, וממלא את עצמו במה שחסר לו לפי הרשימות שלו, ושום דבר חוץ מזה לא מעניין אותו, לא חשוב לו.

4. אנחנו צריכים להשתוקק לתיקון אפילו שאנחנו לא כל כך יודעים מה נשבר, מה בדיוק שבור. אנחנו צריכים להשתוקק להיות מחוברים. לא עלינו ללמוד את השבירה, אנחנו צריכים להתחבר כמה שאפשר יותר קצר, יותר מהר, יותר עוצמתי.
   
   *אני לא צריך לגלות את השבירה, העיקר צריך לגלות את התיקון, והשבירה כמה שצריך, תתגלה בדרך*. אבל להשתוקק לזה אני לא צריך, רק לתיקון, רק לחיבור. כתוב איפה שהמחשבות של אדם, שם הוא נמצא. לכן *אנחנו צריכים להשתוקק רק לחיבור ורק בזה שיהיו כל המחשבות והרצונות שלנו מהבוקר עד הלילה ומהלילה עד הבוקר. כל הזמן שיהיה בראש שלי לא איך נשבר, אלא איך שמתחבר, זהו*. גם לא בדיוק איך זה מתחבר, כי זה לא חשוב לי, זו עבודת הבורא, אלא איך אני מעורר את עצמי ואת החברים לחיבור. אנחנו מבקשים והבורא עושה את העבודה, על זה כתוב ה' יגמור בעדי.

5. איך אתה אומר שאנחנו צריכים ללמוד את השבירה? אנחנו לא יכולים ללמוד את השבירה. אתה לא תראה אותה, היא נמצא בכל עמקי האופי של אדם, ובין בני האדם, ובקבוצות אדם בכל הכיוונים. אתה לא יכול, אתה תגלה את השבירה האמיתית רק בגמר התיקון זה כנגד זה, אבל עכשיו אין לך שום אפשרות להשיג אותה, לעכל אותה.. *תנסה להתחבר עם החברים בקבוצה ותראה כמה אתם שבורים*.

6. *מגלים לנו במה אנחנו נמצאים, שאנחנו מרגישים את עצמנו רחוקים זה מזה, לא רוצים להתחבר, קשה לנו לחשוב על זה אפילו. בכלל לא בא לי, אני מחפש במקום זה כל מיני עיסוקים ועבודות אחרות, רק לא לחשוב על להתחבר בינינו בקבוצה. נמאס לי לשמוע, שמעתי את זה כמה שנים ואני מחכה מתי סוף סוף ישתנה משהו וזה לא משתנה. למה זה לא משתנה? כי זה בעצם התיקון*. מהות התיקון לא תשתנה, וזה מה שאנחנו צריכים. השבירה בעצמה היא תיקון גדול מצד הבורא שהכין לנו אותה.
   
   ש: אני לא מרגיש טוב כי אני כל הזמן רואה את זרם השבירה של הבורא?
   ר: מצוין, *תגיד תודה שכך לוחצים עליך כדי שלא תסבול את השבירה ותרצה באמת לתקן אותה. לתקן אותה אתה כבר יודע איך, ע"י חיבור עם החברים ופנייה לבורא*.
   
   ש: איך אפשר להרגיש נוח וטוב בתהליך הזה?
   ר: אם תסכים עם המטרה שלקראתה אתה עכשיו מתחיל ללכת, אז תיכנס למצב רוח טוב. *תסכים לדרך והכל יהיה בסדר*.

7. ש: מה אני צריך להביא לשיעור כדי לתקן..?
   ר: אני לוקח טקסט וקורא אותו, אני משתדל לשים שם פסיקים, נקודות, כל מיני סימנים שיהיה לי יותר ברור ממה הוא מורכב. כך אני יותר מרגיש את הכותב, את בעל הסולם או רב"ש. אני מוסיף פסיקים, נקודות, קווים, סימני שאלה או קריאה, וכך אני יותר מרגיש את הטקסט. אני קורא אותו כמה פעמים, פסוק אחד קראתי כאילו שאני לא רוצה לשכוח עליו. אחרי כמה דקות אני מגיע לפסוק השני. לא רצוף, אני קורא את כל הפסוקים אפילו שהם שייכים לנושא אחד, אבל לכל אחד מהם יש לו אופי משלו. כשאני לומד כך את הפסוקים אני מרגיש את הרב"ש ובעל הסולם. כך אני מכין את עצמי לשיעור. אני קורא את זה אחרי השיעור, כל הדברים האלה נשארים אצלי בארכיון ואני אח"כ מדי פעם נכנס לשם וגם קורא.
   
   *אני הולך לקרוא מתי שיש לי זמן ולא לפי הרצון שלי*. מתי שיש לי זמן, או שאני מתחיל מרחוק ואז אני מתחמם קצת יותר ורוצה יותר וכבר מתחיל להיכנס לתוך הקטע, או *שאני לא מגלה כל כך רצון אז אני קורא את זה בכל זאת ולומד נגד הרצון שלי. למדתי מרב"ש שזה דבר מאוד חשוב, כי דווקא בצורה כזאת כשאני לא רוצה אבל לוחץ על עצמי ובכל זאת מתעניין נגד הרצון, בזה אני עושה תיקון עוד יותר גדול על הרצון*.
   
   אז בסבלנות לקרוא כמה פעמים פסוק, להשתדל לחלק אותו לחלקים, לתת פסיקים ונקודות במקום שאתם חושבים שכדאי, ובאמת בצורה כזאת הדרגתית להתקשר לכל פסוק ופסוק.

8. ש: נניח שרק אני ..?
   ר: אתה צריך לעורר את ליבם של החברים, כמו שרב"ש כותב.
   
   ש: איך אני עושה זאת?
   ר: תפנה אליהם. תפנה אליהם או בשיעור, עכשיו מסתכלים עליך כמה אנשים, *כמה מאות חברים מסתכלים עכשיו עליך. תתחיל לעורר אותם, אפילו בלי מילים, מתוך הלב שלך. תרצה שהם יתפעלו*.
   
   ש: אני לא מבין איך להציף את זה בעשירייה?
   ר: *תנסה למצוא דרך לליבם של החברים, תנסה*. אני הייתי בשמחה פותח את המרכז שלנו לחיבור, אבל אפילו ככך אנחנו לא יכולים להתחבר כולם ולהגיע כולם. *איך? רק בהרגשה, רק בהרגשה בינינו. אין לזה מקום חוץ מהרגשה, ואין לזה מרחק. תנסה, תנסה כך להשפיע לחברים*.
   
   ש: איזה הרגשה צריך ..?
   ר: *אתה רוצה להרגיש את מה שבלב של החבר, ואתה רוצה שהחבר ירגיש את מה שבלב שלך. לא חשוב כמה יש עוד זבל בלב של כל אחד, אתם רוצים להרגיש את הלב של כל אחד. ע"י זה שתתחברו ביניכם בכמה שיש בכל אחד קצת יותר נטייה לנקיות, לחיבור, תבקשו שהבורא ינקה את כל הלבבות, והוא ינקה אותם*.

9. להשתדל לפתוח את הלב לחברים. על העולם אנחנו לא מדברים. *לפתוח את הלב שלו לחברים ולרצות שהלב של החברים גם יהיה פנוי אל החבר. נגיע כולנו יחד למצב שבכמה שיכולים להיות מקושרים בינינו בחלק הטוב שבכל הלבבות. ע"י זה שיתחברו הם יוכלו להתחיל לנקות את כל הלבבות, זו כבר עבודת הערבות, ולאט לאט תגיעו למצב שכל הלבבות יהיו שלמים ללב אחד שלם. תנסו כך לחטט בתוך הלב, בתוך הרצונות של כל אחד ואחד, וברצון הכללי, ותראו כמה זה עובד*. זו ממש עבודה בידיים שאנחנו יכולים לעשות.

10. ש: יוצא שאני רוב זמן שלי בקליפה?
    ר: אז תפסיק. תתחיל לתקן את עצמך ובזה תתקן את העולם. אתה לא תקבל כוח מעצמך, מבפנים, אלא רק כשתתקשר לאחרים. כתוב מכל תלמידיי השכלתי. אני לומד הרבה מחברים, מתלמידים. אמרו חכמים לפני מאות שנים, מכל תלמידי השכלתי. כלומר מכל התלמידים אני לומד, כך אומר המורה הגדול. כתוב, הרבה למדתי מרבותיי עוד יותר מחברי ועוד יותר מתלמידיי. אדם שנמצא במערכת, ברשת, לא חשוב כמה הוא גדול, אתה יכול ללמוד ממנו הרבה.

11. ש: כל אחד צריך להתחייב לא לקבל לעצמו?
    ר: כל אחד חייב להתחייב להיות מחובר עם האחרים בכמה שמסוגל. *אל תחשבו על לא לקבל, תחשבו בצורה חיובית שאנחנו חייבים להתחבר בינינו כדי להתקרב לבורא. זהו*, בצורה חיובית. אז זה לא כל כך בולט שזה נגד האגו, ואיש את רעהו יעזורו. אתם משלימים אחד על השני. תתעלו מעל הרצון לקבל, עוד נלמד על זה.

12. אין לנו רשימות מהמצב הטוב, ואין לנו רשימות גם מהקליפה. מה יש לנו מהקליפה? סה"כ רשימו הכי קטן, ואת כל יתר הרשימות נקבל בדרגות בסולם גם בזה וגם בזה. אנחנו מסודרים בצורה כזאת כדי שיהיה לנו בין הרע ובין הטוב מקום שלנו, באמצע. אנחנו חייבים את זה כדי שתהיה לנו *בחירה חופשית*.

13. *אם לא קליפה, לא היינו נמשכים לקדושה ולבורא*. דווקא הקליפה היא שמעוררת אותנו כל הזמן, ממש מוציאה אותנו מהרוגע. אם לא קליפה היינו שוכבים ממש באפס תענוגים, כמעט באפס תענוגים, היינו נהנים רק ממנוחה. אני לא רוצה כלום, אני מת, זה נקרא שאני לא צריך שום דבר. *הקליפה דווקא מעוררת: "בוא נרוויח, נצליח, בוא נהיה נגד האחרים, נהיה יותר גדולים, תעשה, תעשה". זה טבע הקליפה, ולכן הקליפה שומרת על הפרי, על הרצון לקבל ונותנות לו גירוי כדי שהוא יגדל יותר ויותר*, ואנחנו ע"י זה גדלים.

14. אנו צריכים לכבד את הקליפות. על זה יש סימנים.. אנחנו צריכים במשהו לכבד את הקליפה על כך שהבורא הכין אותה כדי להניע את הרצון לקבל מהאפס, והביא אותו במשהו שיתחיל לחפש מה יש כאן? מה יש כאן? הרצון לקבל ע"י האורות הקטנים האלה מתעורר ומתחיל אח"כ כבר למיין זה לטוב וזה לרע, זה בורא וזה כנגד וכן הלאה. אבל זה לקח זמן, אנחנו גם עכשיו מנוהלים ע"י הקליפה וצריכים להתאושש, להתעורר לעלות מזה.

*בעה"ס, סוד העיבור – לידה*

15. ש: אני מחכה לשמוע איפה ומתי האנושות מאושרת תיוולד?
    ר: היא כבר קיימת. סוף מעשה במחשבה תחילה, היא כבר קיימת, רק העבודה שלנו לגלות את כל הדברים האלה. אין בבריאה משהו שממש צריך להקים, לבנות, לעשות, אלא רק לגלות. כל המצבים האלו מהתחלה ועד הסוף קיימים ונמצאים באין סוף, ומשם רק צריכים, לפי הנכונות שלנו, ההכנה שלנו, לקבל אותם, וע"י זה אנחנו מתקדמים.
    
    ש: מתיי?
    ר: מתי שתהיה מוכן. חוק נתן ולא יעבור. מה אתה יכול לעשות? במידה שאתה מתאים לאין סוף, אתה מקבל איזשהו חלק, פרגמנט מהאין סוף.
    
    הבורא הכין, אבל אתה בעצמך חותך מהשלם איזושהי מידת השלמות שאתה מסוגל לסבול. *מאותה הצורה השלמה שהבורא עשה, סוף מעשה במחשבה תחילה, אתה מאותה הצורה בעצמך, לפי הנכונות שלך, לפי המסך שלך, אתה חותך חלק, פרוסה שאתה מסוגל לסבול אותה בע"מ להשפיע. זה הופך להיות העולם שלך, אותה המדרגה. אף אחד לא אשם, הכל נמצא לפניך וניתנה לך בחירה*.

16. ש: אבל בעול רוחני לא הרגשתי שמטפלים בי..?
    ר: מטפלים בך כל הזמן, רק אתה לא מצליח לראות זאת. כל הזמן מטפלים, ומטפלים לטובה.
    
    ש: איך אצליח לראות את זה?
    ר: אתה עוד איכשהו, אבל יש אנשים שסובלים כל כך בעינינו הגשמיות שאי אפשר להצדיק את הבורא. ממש כאלו דברים, כאלו אסונות, איומים ובכלל מה שקורה בעולם. אנחנו לאט לאט נגיע למצב שנוכל להצדיק את הבורא על כל דבר שמתגלה. תאר לעצמך אם אתה צריך להגיע לדרגת הצדיק גמור, איזה דברים גדולים רעים אתה צריך לגלות ולהצדיק כדי להיות צדיק גמור.
    
    ש: תן לי קצת מכות חלשות כאלו ..?
    ר: *נותנים לך מכות בדיוק לפי כמה שאתה יכול לסבול וללמוד. בדיוק לפי זה*.

17. ש: אם מחורבן בית המקדש ואפילו מהשואה לא למדנו כלום, אז ממה כן נלמד?
    ר: אומרים שיש עוד כמה דברים, יש מלחמת עולם השלישית ורביעית, מלחמת גוג ומגוג, *יש עוד הרבה צרות לפנינו. אתה לא יכול לברוח מהן בכך שתמות. הנשמה שלך בכל זאת תתגלגל בעוד גופים ותקבל את הצורה הסופית הנכונה. אלא מה שאנחנו יכולים לעשות, ממצב של היום והלאה, אנחנו יכולים ע"י החיבור בינינו להמתיק את המצב ואפילו לתקן אותו, למשוך את גמר התיקון לזמנו, לימינו*. זה מה שכותבים לנו מקובלים, אנחנו נמצאים בדור האחרון שיכול לשנות את הדברים ולא להיות כצאן ממש.
    
    ש: מה הסאה שתגרום לשינוי..?
    ר: *הפצה. בני ברוך חייבים להפיץ לכל העולם במה תלוי העתיד הטוב של כל העולם. אנחנו חייבים לעשות, אנחנו אחראים*.
    
    ש: אני שואל מצד העולם, מתי העולם..?
    ר: העולם הוא גולם, הוא לא יכול. רק במידה שהבורא אסף כמה אלפים שיכולים להתרשם מכל הבריאה ומהתיקון שלה והם נמצאים אצלנו. יש עוד כמה קבוצות קטנות, ואנחנו צריכים לפעול לחיזוק שלנו ולהפצה לקהל הרחב בכל השפות, בכל מה שרק אפשר.
    
    ש: העולם גולם.. אף פעם לא יבקש..?
    ר: זה תלוי במה שיש בו כרשימו המקורי, ובכמה שאנחנו משתדלים, מסוגלים ומצליחים להשפיע עליו דרכנו אור עליון.
    
    ש: אנחנו יכולים להמתיק לאנשים את החיים?
    ר: בכך שמה שהם עושים וסובלים, יש לזה מטרה, והיא מצדיקה את הסבל.
    
    ש: זה שיש תכנית, עדיין לא ממתיק לי את הסבל הפרטי?
    ר: צריכים להשתדל. אתה רואה כמה צרות יש בעולם, אנחנו צריכים להשתדל במה שניתן לנו.

18. ש: מהי הנקודה שנמצא כוח בידי האדם עצמו לפעול?
    ר: זאת התפילה. תפילה, אפילו לא חיבור ולא כלום. אם אנחנו נמשכים לחיבור ורוצים לבצע אותו, אנחנו לא מסוגלים, אנחנו צריכים לגלות אפסיותנו, אפסיות הכוחות שלנו והיכולת שלנו בכל צעד ושעל. אלא שעל כל דבר ודבר נפנה לבורא ונבקש עזרה, תיקון, ואז נצליח. רק בצורה כזאת.

19. ש: מהי הנקודה שממנה אני מרגיש שיש לי כוח לפעול בעצמי?
    ר: אתם צריכים כולכם להיזהר, זה נקרא לעורר את השחר ולא שהשחר מעורר אותי. אם אנחנו מחכים ולא עושים חיבורים, לא מגלים שאנחנו לא מצליחים, אז אנחנו פונים לבורא ואומרים לו: "תראה, עשינו כך וכך, איפה העזרה שלך? תעזור לנו". אם אנחנו לא עושים את זה לפני שצריכים, אז הבורא מתחיל לעורר אותנו ע"י כוחות שליליים, אין לו ברירה....

20. ש: איך לפנות לבורא ואיך להוסיף חיבור בעשירייה?
    ר: על זה אנו מדברים, *איך לפנות לבורא שיעזור לנו לתקן את עצמנו, להתחבר בינינו. את זה תבקש*.
    
    ש: איך לעשות זאת?
    ר: *תפנה, תכתוב לו. תכתוב. תנסה לכתוב יום יום דף אחד, A4*
    
    ש: לכתוב מה?
    ר: *לכתוב פנייה לבורא. תרשום פנייה לבורא, תאריך ותכתוב*.
    
    ש: זה יעזור?
    ר: בטוח. בטוח, רק לא מייד ולא לפי הרצון שלך, אבל בטוח שזה ישפיע. זה אני אומר לך מכל הלב.. היום אני שמעתי ממך משהו חדש. יפה. ממש שימחת אותי.

21. ש: מה הגישה לחיים שהיית רוצה כמורה שתהיה לנו?
    ר: אני אומר לכם את זה יום יום בכל שיעור ושיעור, רק חיבור בינינו וחיבור עם הבורא. יותר מזה אנחנו לא צריכים. זה התיקון שאנחנו צריכים וממנו לא יכולים להתרחק, ורק אותו לבצע. העבודה שלנו תהיה קודם כל בעשיריות ואח"כ בקשר בינינו לכלי הכללי של בני ברוך, ואח"כ ע"י התקשרות שלנו עם האנושות, אבל זו העבודה. זה מה שניתן לנו ואנחנו חייבים לעשות. אין לנו בזאת בחירה.

22. ש: אנחנו מפיצים כמה שאנחנו יכולות.. הבעיה שמעט מאוד אנשים רוצים לשמוע אותנו...?
    ר: אנחנו חייבים להמשיך. אל תספרו לי שזה קשה. מה לא עשיתי בחיים, פתחתי קבוצות, סגרתי קבוצות, הייתי מופיע בפני הקבוצות בכל מיני מקומות שאפילו ממש בושה להגיד. לא בושה אלא ממש הלכתי על כל דבר, רק איך אפשר לספר על חכמת הקבלה ויכולת להשיג את המהות החיים. להמשיך, אין מה לעשות, לא להרפות ידיים.

23. ש: מה ההתרשמות שלך מהתפילה היומית של הכלי העולמי?
    ר: *לצערי אני לא יכול יום יום להיות בתפילה שלכם, אבל אני מאוד מרוצה שאתם עושים זאת וממשיכים. אני מבקש, תמשיכו ועוד יותר ויותר. אני מדי פעם נכנס, לא תמיד אתם רואים אותי, אבל אני מאוד שמח שאתם ממשיכים*.