בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 8.8.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול*

1. כל העבודה שלנו היא בפרוטות, בחלקים קטנים להעביר מע"מ לקבל לע"מ להשפיע. אנחנו צריכים להתרגל לתהליך הזה ולהבין שהוא תהליך מאוד מאוד גדול, חשבון גדול, שדווקא כך ורק כך אנחנו מגיעים לתוצאה השלמה.
   
   וודאי שיש בהרגשה שלנו, ברצון לקבל הכללי שלנו, הרגשה ששוב חוזרים לע"מ לקבל, שוב לא מצליחים, שוב לא נמצאים במחשבות נכונות וכן הלאה. זה *לוקח המון זמן, פעולות שכאילו אין בהם שום חידוש, אבל אח"כ בהצטרפות כל הפרוטות, אנחנו מתחילים להרגיש שבכל זאת זה עובד*, זה מצטרף וכך אנחנו מגיעים למטרה.

2. *העיקר זו סבלנות ועזרה הדדית. לאט לאט ללמוד בדרך שאנחנו תלויים זה בזה, שאף אחד לא יכול לסיים את העבודה שלו אלא כולנו, בדוגמא, בתמיכה*, באיזושהי צורה רוחנית שאנחנו לא יודעים. איכשהו בהתקשרות שלנו אנחנו עוזרים זה לזה וכך מתקדמים.
   
   העיקר זה עקביות וסבלנות, ולכן זה נקרא פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. *כל היגיעה שלנו שאנחנו משתדלים לעשות, מצליחים או לא מצליחים זה כבר לא כל כך תלוי בנו, אבל הם כפרוטות שמצטרפות לחשבון גדול*. אנחנו מגיעים לכוח השפעה ומתחילים להרגיש השתוות הצורה עם הבורא כמה אנחנו בינינו מגיעים לחשבון גדול, כך אנחנו מתקרבים לבורא.

3. אנחנו צריכים לקבץ גם כוחות להפצה, להשפעה הדדית, לחיבור, ללימוד, כל מה שאנחנו, כל מה שיש לנו, לחכמת הקבלה להשגת המטרה. לחבר את כל המאמצים האלה עם הידע, עם השכל, עם הכל יחד, ולבקש מהבורא. לבקש מהבורא שיחבר אותנו. זה הכל.
   
   ש: בעבודה עצמה יש השפעה שגודלת?
   ר: בוודאי, אנחנו אוספים את כל היגיעה, כל הידע, השכל והרגש. כל אחד משפיע על השני ומשפיע בחזרה לאחרים וכן הלאה. כל זה מצטרף מצטרף, מצטרף עד שכל הנטיות שלנו יתחברו בינינו, כמו שאנחנו עושים בשתי וערב רקמה. כך אנחנו מתחברים בהשפעה הדדית.

4. ש: איך לא מגיעים למצב שאדם שעובד ומתאמץ ובסוף שיפתחו את הקופה יראה שהיא ריקה..?
   ר: כי בדרך הוא לא תיקן את הכוונות שלו, לכן ציפה לשכר אחר ממה שנותנים לו. ההבדל הוא בזה שהשכר אחר.
   
   ש: אדם מתאמץ, השאלה איך לבדוק למה?
   ר: בדרך אנחנו רואים כמה כל אחד מאיתנו לאט לאט משתנה בקבלת השכר, איזה שכר הוא רוצה. קודם לא היה לו בכלל שום קשר לחברים, ועכשיו יש לו יותר. קודם לא היה לו שום עניין של ההשפעה ועכשיו הוא חושב על השפעה. קודם לא חשב שיש בכלל איזושהי מטרה מיוחדת בלימוד חוץ מידע, ועכשיו הוא מבין שמטרת הלימוד היא דווקא חיבור של כל האנושות, כל באי עולם, כל המין האנושי בחזרה למערכת אדם הראשון. ככל שמתקדם לזה הוא מרגיש יותר ויותר כמה שמשתנים בו היוצרות, ההבחנות הראשונות מתחלפות להבחנות יותר מתקדמות.

5. פעולת החיבור מתחילה ממצב שאנחנו לא יודעים כלום, רק צריכים בינתיים לבנות את התכונות שלנו, רצונות שלנו, הרגשות שלנו, טעם ריח מישוש, כל מיני הבחנות לחיבור הכלים. שנדע שכך אנחנו מחברים אותם נכון, וכך לא נכון, ובינתיים ללמוד, זה בסדר או לא בסדר, כמו ילדים שלומדים על פני כל מיני משחקים, זה לחבר וזה לא זה מתאים, אלה בעצם כל החיים שלהם.
   
   לוקח הרבה זמן, אח"כ אנחנו נכנסים לחשבונות יותר גדולים, עליונים, ע"י מה אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו, איך אנחנו יכולים לחבר את הדברים האלה שלא היו מחוברים וכן הלאה. מה אנחנו צריכים לצרף לזה, איזה שכל, איזה רגש. ברוחניות זה בע"מ להשפיע, שיהיה לנו יותר כוח וכך אנחנו מגיעים למצב שבאמת כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול. אנחנו לומדים איך לחבר, זו כל העבודה שלנו בחיים, בכל דבר, בכל מקום. אולי זה נסתר מאיתנו, אבל הכל עובד למען החיבור בלבד. כך אנחנו מתקדמים לזה שהכל מצטרף לתמונה אחת. בזאת מבררים כמה אנחנו שונים וקרובים, הכל כדי להגיע לאיחוד.

6. ש: מאיפה לקחת כוח להמשיך בעבודה יומיומית, מתי אגו שלי יקבל השכר?
   ר: *אנחנו צריכים לחפש יותר טוב להיות מכוונים לעבודה נכונה, שהעבודה הנכונה שלנו תהיה השכר*. כמו בעולם שלנו שאדם אוהב את המקצוע, כשהוא אומן, אז הוא לא מחפש מתי ישלמו לו תמורת מה שהוא עושה, אלא *העשייה בעצמה בשבילו היא תענוג. זה ההבדל בין האדם הרגיל לבין אומן, מאסטר. כך אנחנו צריכים לראות את הדברים*. בתחילת הלימוד זה חשוב במיוחד.

7. ש: איפה מצטברים הפעולות שעושים..?
   ר: אנחנו רוצים בכל זאת למצוא קשר בינינו, להקים קשרים ולהביא את עצמנו לצורה משותפת, אחידה אפילו. הפעולות האלה מצטברות בינינו, אבל במצב שאנחנו לא כל כך מרגישים בתחילה איפה אנחנו באמת מתחברים. *רצוי מאוד להשתדל לראות כמה אנחנו, כל אחד ואחד במשך היום, מתאסף עם האחרים, כאילו מוריד את הפרוטה כל פעם מעצמו לתוך הכלי שלנו המשותף*. יגיעה, כלומר פרוטה זו יגיעה, וכך נראה כל פעם ופעם שמצטרפים יותר ויותר.
   
   ש: עשינו פעולת חיבור, איפה זה הצטבר...?
   ר: זה יצטבר בכלי המשותף שלנו. *אם אתם נמשכים זה לזה אז אתם יכולים להרגיש ששם זה נמצא, שם נמצאת התוצאה מהמאמץ להתחבר*.
   
   ש: ככל שהעשירייה עושה יותר פעולות חיבור, אז כל העשירייה מתקדמת?
   ר: כן, אבל לא שזה ענין של חיבור פיזי אלא של נטייה פנימית יותר.
   
   ש: מה יקרה בשלב הבא?
   ר: עד שזה מגיע כבר למצב שההצטברות הופכת להיות לתופעה הרוחנית. אז אתם מרגישים בה ממש תופעה רוחנית, כלי רוחני, גילוי הבורא. עד שמרגישים את עצמכם שנמצאים בחיבור הרוחני, בתכונה הרוחנית.

8. ש: כיצד הופכים כל יגיעה ועבודה שיחשבו שהם פרוטה?
   ר: אני כל הזמן מרגיש, בכל רגע ורגע, שיש לי הפרעות חדשות, ואני צריך לאסוף אותם, לחברם יחד.
   
   ש: איך מחברים אותם?
   ר: מאמצים, *מאמצים פנימיים. אני צריך לקבל אותם שהם באים ממקור אחד ומכוונים אותי למטרה אחת. אני רק צריך לחבר את כל הסיבות יחד וכל המטרות יחד, לייצב אותם כך שאין לי כלום חוץ מפעולת החיבור ביניהם*.

9. ש: איך בכל רגע אני יכול לדעת כמה אני קרוב או רחוק מהמטרה?
   ר: תשתדל. צריכים להתאמץ כדי לקבל לזה רגש, כמה קרוב או רחוק מהמטרה. זה תלוי בכמה שאתה תהיה יותר קרוב לחברים. זה נסתר מאיתנו כדי שנגלה לזה חשיבות, ונבקש רגש וכוח.

10. ש: האם המחשבה שאני כל הזמן אוסף פרוטות זו לא גישה אגואיסטית?
    ר: לא, כי אני אוסף את כל הפרוטות מהיגיעה שלי כדי יותר להתקרב לחברים ודרכם לבורא. *שיבדוק את עצמו למה הוא נמשך*.

11. השכר היא היגיעה עצמה, שאני יכול להתייגע למענו, למען הבורא. אם אני עושה מאמץ כדי להידמות לבורא, כדי להתחבר אליו, כדי לעשות כמו שאני מבין מה שהוא רוצה, אז אני מקבל מכך תענוג. אם לא, אני צריך להתפלל ולבקש חשיבות של העבודה הזאת ולבקש תענוג עבורה. *אני רוצה לקבל תענוג מהיגיעה. כשאני מתגבר על העצלות שלי, על היצר הרע שלי, אני רוצה לקבל מזה תענוג ולא סבל. כך מתקדמים*.

12. ש: בתוכי לא יכול לסבול בני אדם..?
    ר: אתה צודק, זו הרגשה נכונה. לפי האגו שלך אתה לא יכול לסבול אף אחד, ויחד עם זה לפי מטרת הבריאה הבורא ברא אותך בצורה הפוכה מהמטרה. מידה שאתה מתקן את עצמך, מתקרב למטרה, אז *סוף הדרך זה שתזדהה עם כולם, תתחבר עם כולם, תאהב את כולם, תכיר את הצורה האמיתית של כל בני האדם, שהם כולם ממש חלקי הנשמה שלך*. כך תגיע לדבקות השלמה בבורא. מאהבת הבריות לאהבת הבורא. בינתיים אתה נמצא בצורה הפוכה. אני מסכים איתך שזו הדרך וזה המצב הראשון, ההתחלתי, בו אתה כבר נמצא, יופי, עכשיו נמשיך.

13. מה שלא נכנס לרגש, תזרוק. בינתיים אנחנו עובדים רק עם מה שנכנס לרגש, זה העיקר כי אנחנו צריכים לתקן רצון, רגש זה רצון. אם הרצון שלי עדיין לא מקבל זאת, נגיד אני לא יודע בשביל מה אני צריך להתחבר, מה יש לי בזה שאני מתחבר עם החברים? מה יש לי מזה שאני מתחבר עם כל האנושות או משהו כזה, אז אני עוזב את זה. אני לא לוחץ על זה כי אין לי עם מה לעבוד. אני צריך לעבוד עם הדברים שהם לפניי, כך בהדרגה אנחנו מתקדמים. זה מאוד חשוב.

14. תמיד שאנחנו עולים ממדרגה למדרגה, המצב בין המדרגות זה ריק, ריקנות. הוא אומר לי, לנו, בעל הסולם כותב באיגרת: ראיתי אותך בחוסר אונים והתמלאתי בשמחה. שאלת אותי למה אני בשמחה, ואז אמרתי לך שברשעים הגדולים האלה הגמורים אני רואה בהם את ההתפתחות, את העלייה, את הדרגה הבאה. ככה זה, *אין חכם כבעל ניסיון*. ככל שיש לו את הניסיון הזה, כך הוא יודע איך לעבור את זה במאמץ, בהיגיון, בחיבור. ככל שעדיין הניסיון שלו לא מספק לו כוחות בזמן שבין המדרגות, אז הוא עדיין סוחב את עצמו, עד שאין חכם כבעל ניסיון.
    
    ש: אז בעל ניסיון שמח במצבים?
    ר: כי הוא יודע שכך צריך להיות ושגם את חוסר האונים הוא צריך לאסוף, כי בזה אח"כ הוא מגלה את המדרגה הבאה.
    
    ש: איך נוצר חיסרון לזה?
    ר: כי יודעים שזה הכלי, כי *כבר מתחילים להבין שהחיסרון, הייאוש, חוסר האונים, הריחוק, כל הדברים האלה הם לא תופעות לוואי שאני רוצה לזרוק אותם, אלא הם עצמם זה הכלי*.
    
    ש: זה האוצר?
    ר: כן, *על ידם אני מגיע למצב שאני טועם נכון את מה שהבעל הבית רוצה לתת לי*.

15. זה דבר עצום מה שרב"ש אומר לנו כאן. דווקא בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. וע"י מה? מאוד חשובה מידת החיבור בין החברים. בכל מצבי החולשה האדם לא מוצא שום כוח, רצון, התעוררות שיעלו אותו קצת, שיגרו אותו במשהו, ורק בקשר עם החברים הוא יכול לקבל כוח נוסף.
    
    *אנחנו צריכים להבין שאת כל הכוח להתקדמות אנחנו חייבים לקבל מהקבוצה. אין לנו מאיפה, או חס ושלום מהסטרא אחרא, או מהחיבור שבקבוצה*. אלה הדברים היחידים שיש במערכת שלנו. לכן אם אנחנו רוצים להתקדם לחיבור, לגמר התיקון שלנו, אנחנו חייבים רק להשתדל עוד קצת להתחבר, כמה שאפשר, בינינו בעשירייה, ולקחת משם התעוררות וכוחות החיבור, עוד קצת ועוד קצת, והכל להוציא משם, ממש.
    
    *אפילו שנראה שאין לנו שום דבר, בכל זאת משם להוציא את הכוחות. כמו שאתה אוכל מסיר ואין לך כבר שם מה לעשות, אתה בכל זאת משתדל למצוא בו עוד קצת פירורים. כך אנחנו צריכים מתוך הקבוצה להשתדל לקבל את כוחות החיבור, כי זו העבודה האמיתית שלנו, זה ייתן לנו צעד קדימה*. רק בצורה כזאת.

16. *במה אנחנו צריכים למדוד את ההצלחה שלנו היום לעומת אתמול? שאנחנו יותר בחוסר אונים, בחוסר כוחות, בחוסר הבנה, אבל ברצון גדול שהבורא יעזור לנו. אין לי כלום, חוץ מדבר אחד, רצון לעזרת ה*'.

17. ש: איך כל פעם לחפור לעומק..?
    ר: *תנסה כל פעם להחליט שאתה עכשיו עושה עבודה אמיתית מהתחלה ועד הסוף, ואתה לא עוצר, אתה הולך על הכל כדי להגיע לחיבור. אז עם החיבור השלם שהשגת עכשיו אתה מגיע לבורא. על זה כתוב סוף מעשה במחשבה תחילה. עם הסוף אתה רוצה להגיע לבורא ולתת לו את זה, להגיש לו את זה. אז אתה הולך עד הסוף על החיבור, כמה שאתה מסוגל היום*. אל תחשוב שזה יהיה אינסוף, כך תתפלל.

18. ש: למה תפילה זה מאמץ אחרון?
    ר: אך אתה יכול להתקדם? אין לך כוח רוחני. אם אתה רוצה להתקדם באמת ברוחניות, אין לך שכל, אין לך רגש, אין לך כלום. יש לך רק חוט דק מאוד, קשר עם הבורא. אתה מבקש שהוא יעזור לך. *ע"י מה אתה נכנס לרוחניות תגיד לי? שכל לא, רגש לא, כל מיני אמצעים אחרים אין, יש לך רק דבר אחד: קשר צדדי, חוט דק מאוד, קשר עם הבורא. אתה יכול כמו תינוק שקשור לאמא, מה יש לו חוץ מאמא, כלום, אבל בזכות זה שיש לו קשר כזה הוא משתמש בו וגדל. כך אנחנו*.

19. ש: יש סדר פעולות איך להפוך את זה לדרישה לחיבור?
    ר: רק ע"י הקבוצה. *אני יכול להסתובב כמו כלב עם הזנב הרבה זמן ולא להגיע לשום פתרון, אבל בקבוצה אנחנו משיגים את זה מהר מאוד, כי זה האופי של הקבוצה, זה הטבע של הקבוצה. כשהיא מדברת על משהו, מהר מאוד היא מגיעה לפתרון הנכון*. אפילו קבוצה הכי קטנה ולא מוצלחת כביכול, אבל כך זה בנוי לפי הטבע.

20. ש: מה זה אומר לפזר לחלק זמנים?
    ר: אם יש לנו קבוצה ואנחנו רוצים לעשות פעולות, הפעולות שלנו כולן צריכות להיות פעולות מחוברות. *אני הייתי ממליץ לכל קבוצה שהיא תשב באיזה ישיבה יום יום, כמה דקות, ותחדש לעצמה פעולות שהם צריכות לעשות. מה הם דורשים מהקבוצה? כל חבר וחבר, וכך אנחנו נעשה את הפעולה הרוחנית*.

21. אנחנו צריכים לחדש את הסעודות, וירטואליות לפחות, כמה שאפשר. גם לחדש כנסים מקומיים כמה שאפשר, אבל סעודות בטוח.

*בעה"ס, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות*

22. ש: מה ההבדל בין הזבובים לצרות הגדולות יותר?
    ר: אנחנו צריכים לעבוד לפי המערכת, לפי איך שהיא בנויה ואיך שהיא מיתקנת מקל לכבד. *אין לנו כוח לתקן שום דבר, כלומר להתחבר, למלא משהו. יש לנו כוח רק להשתדל להביא את עצמנו לצורה המתוקנת, יותר לגלות שלא מסוגלים, ולבקש*. כך על כל צעד ושעל אנחנו צריכים להתקדם.

*תע"ס חלק ד' פרק א*'

23. אנחנו צריכים בכלל להבין לאורך כל הדרך *שכניסת האור ויציאת האור, היא שבונה את הכלי*. אם אנחנו מדברים על ספירות, על חבילת הרצונות, אז כניסה ויציאה כניסה ויציאה כניסה ויציאה, ע"י זה שהאור נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, בזה הוא בונה את הרצון. גם בחיים שלנו אנחנו טועמים פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, בקשר לזה לזה לזה, ואז מבינים איפה אנחנו נמצאים, באיזה רצון ואיך להשתמש בו.

24. ש: מה זה שהאור נכנס ויוצא מהכלי בעבודה שלנו?
    ר: אנחנו מרגישים, לא מרגישים, מבינים, לא מרגישים, באיזה תנאים מתקרבים ומתרחקים. ע"י זה אנחנו בונים אצלנו תאי זיכרון וממלאים אותם ואז מתוך זה, כמו שכתוב אין חכם כבעל ניסיון, אנחנו מתחילים כבר להיות מוכנים לעבודה יותר ויותר מורכבת. כך זה בחיים שלנו. מה ההבדל בין מומחה לאדם הפשוט? המומחה עבר הרבה פעולות, בדק בהם את כל המצבים ולכן הוא יכול לעבוד מכל הניסיון שצירף ואגר לעצמו, מכל זה הוא מתחיל להיות איש מיוחד.

25. קודם כל עושה חשבון בראש, ומה שיש בראש מתפשט בגוף בהדרגה. כמו שבעולם שלנו אדם קודם כל עושה חשבון בראש ואח״כ את מה שהחליט בראש הוא מבצע בגוף.
    
    ש: מה זה אומר שאנחנו עושים זאת?
    ר: ודאי שקודם אנחנו עושים את זה בראש. נגיד אתם מתיישבים יחד ומדברים ביניכם, ומתוך זה אתם מחליטים שאנחנו צריכים לעשות כך וכך, חסר לנו כך וכך כדי להתקדם. אז אתם מחליטים והחלטה הזאת אתם אח״כ מבצעים בקשר ביניכם, בהגברת הקשר, באיזושהי פעולה גשמית וכן הלאה.