שיעור בוקר 01.07.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 776,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות כ"ו-ל"ד

קריין: כתבי בעל הסולם עמוד 776, מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות כ"ו.

אות כ"ו

"וכן נמשש, את הקושיא השניה, במ"ש, שצריכים תחילה למלאות כריסם בש"ס ופוסקים - הנה בודאי הוא, שכן הוא לדברי הכל." אתם יכולים ללמוד את כל התורה, מה שאתם רוצים, בכל הספרים שאתם רוצים, אפילו לא את חכמת הקבלה, בבקשה תלמדו משהו אחר. "אמנם ודאי, שכל זה אמור, אם כבר זכיתם ללימוד לשמה, או אפילו שלא לשמה, אם אתם עומדים בתוך ג' השנים או ה' שנים." אם אתם עדיין בתקופה של שלוש שנים או חמש שנים. יש את זה לפי רבי יוסי ולפי תנא קמא, שני חכמים, שאחד קבע שמספיק ללמוד כל מיני ספרים חוץ מחכמת הקבלה, והשני קבע שחמש שנים. אבל אם אתם לא רואים סימן יפה תוך שלוש שנים לפי האחד או חמש שנים לפי השני, אתם חייבים, פשוט חייבים לעזוב את מה שאתם לומדים ולעבור לחכמת הקבלה, מפני שרק היא מבטיחה לאדם שהוא יגיע ללשמה. ולהגיע ללשמה, זאת אומרת לפקיחת עיניים בתורה, לגילוי הבורא, זו מטרת האדם בעולם הזה ורק לשם זה הוא נמצא כאן. "משא"כ, אחר הזמן ההוא, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שלא תראו עוד סימן יפה לעולם, וכמו שנתבאר לעיל. וא"כ, מוכרחים אתם, לנסות הצלחתכם, בלימוד הקבלה."

אות כ"ז

"עוד צריכים לדעת, שישנם ב' חלקים בחכמת האמת:" זאת אומרת בחכמת הקבלה יש שני חלקים.

"חלק א' - הוא הנקרא "סתרי תורה", שאסור לגלותם, זולת ברמיזה, מפי חכם מקובל, למקבל מבין מדעתו. ומעשה מרכבה ומעשה בראשית, שייכים ג"כ לחלק הזה. וחכמי הזוהר, מכנים החלק הזה, בשם "ג' ספירות ראשונות. כתר, חכמה, בינה". ומכונה ג"כ בשם "ראש הפרצוף". זאת אומרת יש פרצוף רוחני שנקרא נשמה, ויש שם ראש וגוף. את הראש אנחנו לא משיגים, לא יכולים להשיג, זה ספירות כתר, חכמה, בינה, אי אפשר להשיג אותם. אמנם מקבלים משם משהו, אבל השגה ממש ברורה שם אין לנו. לכן יש על זה איסור לנסות. אסור זה נקרא "אי אפשר", שחבל להשקיע כסף, זמן, כוח, מאמצים, שום דבר. לכן בראש המדרגה, בכתר, חכמה, בינה, אנחנו לא משקיעים כוחות כדי להשיג כי אי אפשר להשיג.

"חלק שני - הוא הנקרא "טעמי תורה", שמותר לגלותם, וגם מצוה גדולה לגלותם. ונקרא בזוהר בשם "ז' ספירות תחתוניות של הפרצוף". שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. "ומכונה ג"כ בשם "גוף של הפרצוף". כי בכל פרצוף ופרצוף דקדושה, יש בו עשר ספירות, הנקראות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שג' ספירות הראשונות מהם, מכונות "ראש הפרצוף". וז' ספירות התחתוניות, מכונות בשם "גוף הפרצוף".

ואפילו בנשמה של האדם התחתון, ישנן ג"כ בחינות עשר הספירות, בשמותיהן הנ"ל. וכן בכל בחינה ובחינה, הן בעליונים והן בתחתונים, כמו שיתבארו הדברים בטעמיהם, בפנים הספר, בע"ה.

והטעם, שז' ספירות התחתוניות, שהן גוף הפרצוף, נקראות בשם טעמי תורה, הוא סוד הכתוב "חיך אוכל יטעם". כי האורות, המתגלים מתחת לג' הראשונות, שהם סוד ראש, מכונים "טעמים". והמלכות דראש, מכונה "חיך". ומשום זה, נקראים בשם "טעמי תורה". כלומר, המתגלים מחיך הראש, שהוא בחינת מקור כל הטעמים, שהוא מלכות דראש. אשר משם ולמטה, אין שום איסור לגלותם. ואדרבא, שכר המגלה אותם, גדול לאין קץ ולאין שיעור.

אכן, ג' הספירות הראשונות הללו, וז"ס התחתוניות הללו, האמורות כאן, מתפרשות, או בכלל כולו, או בפרטי פרטיות, שאך אפשר לחלק. באופן, שאפילו ג' הספירות הראשונות, מהמלכות שבסוף עולם העשיה, שייכות לחלק "סתרי תורה", שאסור לגלותן, וז' הספירות התחתוניות, שבכתר דראש האצילות, שייכות לחלק "טעמי התורה", אשר מותר לגלותן. והדברים האלה מפורסמים בספרי הקבלה."

שאלה: תמיד אמרנו שמלכות דראש נקראת פה, למה כאן הוא קורא לזה חיך?

חיך זה החלק המרגיש. מה זה פה? אתה מכניס משהו לפה, אז מה יש לך? אבל החיך זה המקום הכי רגיש לטעמים. ואורות שמתפשטים מראש לגוף הם עוברים את המקום הזה, ואז טעמים, זה נקרא טעמי תורה, אתה טועם את מה שאתה מקבל מהבורא ולכן זה נקרא חיך. ומהחיך שאתה בודק, יש לך אחר כך בליעה בגרון ובקיצור זיווג חיך בגרון. אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה איך זה עובד בנשמה ולמה זה נקרא כך גם בגוף שלנו.

תלמיד: כתוב במאמר שיש שני חלקים לחכמת הקבלה, חלק סתרי תורה, חלק טעמי תורה. רציתי לשאול על המאמרים החברתיים של בעל הסולם, אפשר לומר שהם שייכים לחלק של טעמי תורה?

ודאי. בכלל סתרי תורה כמעט ואין, יש קצת בזוהר וכתוב גם, אז כתוב סתרי תורה, אבל אנחנו בכל זאת גם לא מבינים מה זה שייך לסתרי תורה. סתרי תורה זה שאי אפשר לקבל אותם בתוך הכלים, האור שלא נתפס עדיין בתוך הכלי הוא נסתר כאילו, לכן נקרא סתרי תורה. אור זה נקרא "תורה". אור שלא נתפס בתוך הכלי בצורה הברורה למקבל נקרא "סתרי תורה". אלו אורות כאלה שצריכים מצב מיוחד, רשות מיוחדת כדי להתחיל לגלות אותם.

שאלה: למה הוא מדבר פה על זה שעשיה דכתר לא יכולים להיות מגולים, למה הוא מדבר פה על ראש דאצילות?

מה זה חשוב? בכל מדרגה ומדרגה זה אותו דבר, גם בראש דאצילות, גם בראש דמדרגה התחתונה ביותר. ראש תמיד לא מגולה ורק הגוף מגולה. גוף דאצילות מגולה וראש דעשיה לא מגולה. זה לא חשוב איפה נמצא הפרצוף, תמיד הראש נסתר והגוף גלוי.

שאלה: אנחנו לומדים שהנברא עושה חישוב בראש כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, אז מה זה אומר שהוא לא משיג את הראש?

מה שיש בראש מתגלה בגוף.

תלמיד: מה זה אומר שלא משיגים את הראש?

לא משיגים את הראש, שהכול זה בדחייה. נדבר על זה פעם. מחשבות, מחשבת הבריאה בכל זאת אנחנו משיגים מתוך זה שמקבלים את זה בתוך הגוף, אבל בצורת המחשבה ממש, לא.

ממעשיך הכרנוך. יש פה על מה לדבר, זה ממש עניין שלם, שאנחנו לא מגלים את הבורא אלא לפי ההבנה, לפי ההשגה שלנו בלבד. עוד נראה. איך להסביר את זה אני צריך לחשוב איך לעשות.

שאלה: מהו סימן יפה בלימוד קבלה?

גילו הבורא לנברא לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: אני רוצה להתייחס לחלק השני שבעל הסולם אומר שהוא נקרא "טעמי תורה שמותר לגלותם", מה זה לגלות פה טעמי תורה?

טעמי תורה מגלים.

תלמיד: זו מצווה גדולה לגלותם, זאת אומרת בלימוד שלנו מה זה נקרא "טעמי תורה"?

זה שאנחנו אחרי זיווג דהכאה בראש הפרצוף של הנשמה, מקבלים את האורות האלה בתוך של הפרצוף, וזה נקרא גילוי התורה. תורה זה מה שמתגלה מפה ולמטה בתוך הפרצוף של הנשמה.

תלמיד: מסוגלים לטעום את זה, מסוגלים להרגיש את זה?

ודאי, כי זה כבר בכלים של הגוף, זה מחיך ומטה.

שאלה: אנחנו מדברים שבעבודה שלנו אנחנו עולים ממלכות לבינה. מה זה אומר שאנחנו לא משיגים את הבינה?

אנחנו משיגים את זה בתוך הכלים דגוף, בתוך הכלים דגוף אנחנו משיגים מה שיש לנו בראש. אבל בראש בעצמו אין לנו כלים ולכן אין לנו השגה. עוד נדבר על זה, אבל ככה זה.

שאלה: מה זה שהספירות האלה קיימות גם בנשמה של האדם הפרטי?

בנשמה של האדם התחתון, הכי תחתון, בכל זאת יש לנו כל אותם החלקים. בנשמה, לא בגוף שלו, אמנם הגוף שלנו הוא בנוי לפי המערכת הרוחנית.

שאלה: מי זה המקבל מבין מדעתו?

שיש לו דעת ואז הוא מבין כבר מתוך דעתו. זאת אומרת שמקבל כבר אור החכמה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מהמורה הכוונה?

כן. מזה מורכבת הדעת שלנו.

תלמיד: כשהוא כותב פה "שכר המגלה אותם, גדול לאין קץ ולאין שיעור." העניין הוא שכר שהוא מגלה לעצמו או מבחינת מעבר שהוא צריך לגלות לאנושות?

הוא כבר נמצא בקשר עם האנושות. על הדברים האלה ודאי שכאן אפילו לא מדברים. זה ודאי שכן, אחרת בשביל מה הוא הולך לגלות, לעצמו? על מנת לקבל? רק כדי למסור לזולת, רק כדי לעזור לכל העולם, בזה הוא יכול לעשות טובה לבורא.

תלמיד: פה הוא מדבר על חשיבות ההפצה, אפשר לראות את זה ככה?

כן. ודאי.

אות כ"ח

"ומקור הדברים הללו, תמצא במסכת פסחים (דף קי"ט), דאמרינן שם, כתיב (ישעיהו כ"ג): "והיה סחרה, ואתננה קודש לה', לא יאצר ולא יחסן, כי אם ליושבים לפני ה', יהיה סחרה, לאכול לשבעה, ולמכסה עתיק וכו'. מאי, למכסה עתיק? זה המכסה דברים, שכיסה עתיק יומין. ומאי נינהו? סתרי תורה. ואיכא דאמרי, זה המגלה דברים, שכיסה עתיק יומין. מאי נינהו? טעמי תורה.

ופירש רשב"ם ז"ל, וז"ל: "עתיק יומין" זה הקב"ה. דכתיב: "ועתיק יומין יתיב". "סתרי תורה", הוא מעשה מרכבה ומעשה בראשית. ופירושו של שם, כדכתיב: "זה שמי לעלם. "והמכסה", היינו, שאינו מוסר אותם לכל אדם, אלא למי שלבו דואג, כמ"ש ב"אין דורשין:" "זה המגלה דברים, שכיסה עתיק יומין". והכי משמע, למכסה סתרי תורה, שהיו מכוסין מתחילה. ועתיק יומין גילה אותן, ונתן רשות לגלותם. ומי שמגלה אותם, זוכה, למה שאמר בפסוק זה". עד כאן לשונו."

זאת אומרת עד כאן לשונו, אנחנו לא מבינים מה שכתוב כאן, אנחנו פשוט צריכים להמשיך. הקטע הזה הוא קטע שמביאים מאיזה מקור. תיכף הוא יסביר.

אות כ"ט

"הרי לך במפורש, ההפרש הגדול, בין:

סתרי תורה, אשר המשיגם נוטל כל השכר הגדול הזה (המפורש שם, בגמרא, בפירוש הכתוב), בשביל שמכסה אותם, ואינו מגלה אותם.

והיפוכם, טעמי התורה, אשר המשיגם, נוטל כל השכר הגדול הזה, בשביל שמגלה אותם לאחרים.

והאיכא דאמרי, לא פליגי, אלישנא קמא. אלא רק משמעות דורשין, איכא בינייהו, אשר הלישנא קמא, דורשין סיפא, דקרא "ולמכסה עתיק", וע"כ מפרשין השג השכר הגדול, על מכסה את סתרי התורה.

והאיכא דאמרי דורשין, רישא דקרא "ולאכול לשבעה", שמשמעותו "טעמי תורה", בסו"ה "וחיך אוכל יטעם". כי אורות הטעמים, מכונים "אכילה". וע"כ מפרשים השג השכר הגדול, הנאמר בכתוב, על המגלה את טעמי התורה.

אבל, אידי ואידי סוברים, שאת סתרי התורה חייבים לכסות, ואת טעמי התורה חייבים לגלות."

וזה העיקר בשבילנו, הסיכום הזה, שבתורה יש "סתרי תורה" ו"טעמי תורה". סתרי תורה זה האורות שנמצאים רק בראש הפרצוף ממטה למעלה ולכן אי אפשר להשיג אותם כי אנחנו משיגים רק בתוך הפרצוף שנכנס מהראש למטה. אני מדבר על המבנה של הנשמה, זה סתרי תורה. וטעמי תורה מה שנכנס מהחך של הנשמה ולמטה לתוך הגוף של הנשמה, שם יש גילויים.

ולכן סתרי תורה לא מגלים ורצוי עוד יותר ועוד יותר לכסות, אבל בשביל מי? בשביל מה? כי בתוך הפרצוף אנחנו מקבלים תמיד ממטה למעלה בראש וכך בונים את הראש. "אבל אלו ואלו סוברים, שאת סתרי תורה חייבים לכסות," כל אחד ואחד שמגיע אליהם ונפתחת לו היכולת להשיג את ראש הפרצוף, הוא דוחה את זה ממטה למעלה ואז על ידי זה דווקא זוכה לגלות טעמי תורה שבתוך, בגוף הפרצוף של הנשמה.

שומעים. זה טוב. בהתחלה צריכים רק לשמוע את זה.

אות ל

"הרי לך, תשובה ברורה, על הקושיות, הרביעית והחמישית, שבתחילת ההקדמה. שמה שתמצא בדברי חז"ל, וגם בספרים הקדושים, ש"אין מוסרים אותה, אלא למי שלבו דואג בקרבו וכו'", היינו את אותו החלק, שנקרא "סתרי תורה", שהוא בחינת, ג' ספירות ראשונות ובחינת ראש, שאין מוסרין אותה, אלא לצנועים, ובתנאים ידועים, שבכל ספרי הקבלה, שבכתב ושבדפוס, לא תמצא אפילו זכר מהם. כי הם הדברים, שכיסה עתיק יומין, כנ"ל בגמרא.

ואדרבא, אמור אתה, אם אפשר להרהר, ואפילו להעלות על הדעת, שכל אלו הקדושים, והצדיקים המפורסמים, שהם גדולי האומה, משופרי דשופרי, כגון ספר יצירה, וספר הזוהר, וברייתא דר' ישמעאל, ורב האי גאון, ור' חמאי גאון, והר"א מגרמיזא, ויתר הראשונים עד לרמב"ן, ובעל הטורים, ובעל השו"ע, עד לגאון מוילנא, והגאון מלאדי, ויתר הצדיקים, זכר כולם לברכה, שמהם יצאה לנו כל התורה הנגלית, ומפיהם אנו חיים, לידע המעשה, אשר נעשה, למצוא חן בעיני השי"ת, והרי, כל אלו כתבו והדפיסו ספרים בחכמת הקבלה. כי אין לך גילוי, גדול מכתיבת ספר, אשר הכותב אותו, אינו יודע, מי הם המעיינים בספרו, שיכול להיות, שח"ו רשעים גמורים יסתכלו בו.

ואם כן, אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה. וח"ו להרהר, אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו, שיעברו, אפילו כקוצו של יוד, על מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא, שאסור לגלות אותם, כמ"ש באין דורשין (במסכת חגיגה).

אלא בהכרח, שכל הספרים, הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת "טעמי תורה", שעתיק יומין כיסה אותם, מתחילה, ואח"כ גילה אותם, בסוד "חיך אוכל יטעם" כנ"ל, שסודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצוה גדולה לגלותם (כנ"ל בפסחים, קי"ט). ומי שיודע לגלות, ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, בב"א."

כאן ברור שחכמת הקבלה מיועדת לכולם, ואין מישהו שיכול להגיד עליה שהיא אסורה למישהו. ודווקא על ידי חכמת הקבלה אנחנו מגלים כאלו כוחות הטבע שהם עוזרים לנו להגיע לחיים שלמים, נצחיים, מאושרים.

שאלה: מי שזכה להגיע ללשמה דרך לימוד חכמת הקבלה, האם הוא זקוק ליתר חלקי התורה, או שמספיק לו רק להתעסק עם חכמת הקבלה עד גמר תיקון?

על זה בעל הסולם ענה לנו כבר קודם, שאם הוא שייך לאלו שצריכים ללמוד, אז לפי שולחן ערוך יכולים ללמוד ולהשלים את זה. אנחנו כבר עברנו את זה.

שאלה: שאני עושה מעשים של השפעה ואמונה, זה אומר שאני מעלה את עצמי ואני נמצא בטעמי תורה?

כן.

תלמיד: מה אני מרוויח מזה, איזה תיקונים?

אתה מתקן בזה את הנשמה שלך, כי אתה בזה ממשיך אור, והאור הזה מביא לך מסך, ועל ידי מסך אתה מתחיל לקבל את האורות האלה בעל מנת להשפיע ולמלא את הנשמה שלך. ובזה הנשמה שלך מתחילה להיות דומה לבורא, נעשית חלק א-לוה ממעל, ואתה מגיע לדבקות בבורא.

שאלה: האם אפשר להגיד שאנחנו יכולים להחליף את הרצון, האם ניתן להחליף כוונה?

אנחנו משנים את הכוונה. כוונה אנחנו משנים מעצמי לבורא. אבל לבורא ישר אנחנו לא יכולים, אלא דרך העשירייה. אז כל הכוונה שלנו היא משתנה מטובה לעצמי, לטובת העשירייה, ודרך העשירייה טובה לבורא. בזה אנחנו מגיעים להשתוות עם הבורא. כמו שהוא אלינו גם אנחנו אליו. ולפי מידת ההשתוות הזאת אנחנו מתחילים לגלות איך שהוא ממלא אותנו.

שאלה: מה לעשות כשמגלים סימן יפה?

סימן יפה זה שיש לך כבר אפשרות להשפיע לאחרים, שאתה נעשה שותף לבורא.

שאלה: מה זה הלבוש הקדוש שכתוב במאמר? האם זה אהבת חברים?

כן. השפעה, או אהבת חברים, זה הלבוש הקדוש. [שאלת] מצוין, מצוין.

אות ל"א

"וצריכים מאד, להסביר פעם, למה תלויה ביאת גואל צדק, בהתפשטות לימוד הקבלה לרבים, המפורסם כל כך בזוהר, ובכל ספרי הקבלה. וההמונים תלו בזה בוקי סריקי, עד לבלי סבול.

וביאור ענין זה, מפורש בתיקוני זוהר (תיקון ל', ד"ה "נתיב תנינא"), וז"ל:

"נתיב תנינא [נתיב שני], ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מאי ורוח [מה זה "ורוח"?], אלא בודאי בזימנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחא בינייהו וכו' [אלא בודאי, בזמן שהשכינה יורדת בגלות, הרוח הזה נושב על אלו שמתעסקים בתורה משום שכינה שנמצאת ביניהם].

כל הבשר חציר, כלא אינון, כבעירן דאכלין חציר [כולם הם כבהמות שאוכלות חציר]. וכל חסדו, כציץ השדה (ישעיהו, מ'). כל חסד דעבדין, לגרמייהו עבדין [כל חסד שעושים, לעצמן עושים], וכו'. ואפילו כל אינון, דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין [ואפלו כל אלו שיגעים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם עושים].

בההוא זימנא [באותו זמן], ויזכור, כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח) לעלמא [לעולם], ודא איהו רוחא דמשיח [וזה הוא רוח המשיח]. וי לון מאן דגרמין [אוי להם למי שגורם], דיזיל מן עלמא [שילך מן העולם], ולא יתוב לעלמא [ולא ישוב לעולם], דאלין אינון דעבדי לאורייתא יבשה [שאלו הם שעושים את התורה יבשה], ולא בעאן לאשתדלא בחכמת דקבלה [ולא רוצים להתיגע בחכמת הקבלה], דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה [שגורמים שיסתלק מעין החכמה], דאיהו י' מינה [שהוא י' ממנה] וכו'. והאי רוח דאסתלק, איהו רוח דמשיח, ואיהו רוח הקודש [וזה הרוח שהסתלק הוא רוח של משיח והוא רוח הקודש], ואיהו [והוא] רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'.

פקודא תנינא, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. דא אהבה [זה אהבה], דאיהי [שהיא] אהבת חסד, הה"ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב], ואהבת עולם אהבתיך, ע"כ משכתיך חסד. ועלה אתמר [ועל זה נאמר], אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ וכו', רחימו ודחילו [אהבה ויראה], עיקרא דיליה [שהם עיקרו]. בין טב ובין ביש [בין טוב ובין רע], ובגין דא אתקריאת, האי יראה ואהבה [ומשום זה נקראת זו יראה ואהבה], על מנת לקבל פרס. ובגין דא [ומשום זה], אמר קב"ה, השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאיהו רחימו בלאו פרס [שהיא אהבה בלא פרס], ולא על מנת לקבל פרס, דיראה [דיראה] ואהבה על מנת לקבל פרס, איהי [היא] של שפחה. ותחת שלש רגזה הארץ וגו', תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גברתה."

יש כאן לא מעט מילים ומושגים שאנחנו לא מבינים על מה הם כתבו ומה הם כתבו בכלל. זה כתוב בשפה ארמית שלא מובנת לנו, וחוץ מזה בסגנון שהוא כולו רמזים אלא הלאה הוא מתחיל לברר לנו באות ל"ב. זה מה שאנחנו עברנו איתכם עד כה, אלה הקטעים הכי קשים שיש בהקדמה הזאת, אבל היא ההקדמה הכי חשובה מכל ההקדמות של בעל הסולם, אנחנו עוד נברר את כל זה.

אות ל"ב

"ונתחיל לבאר, את תיקוני הזוהר, מסיפא לרישא. כי אומר, שהיראה והאהבה, שיש לאדם, בעסק התורה והמצות, על מנת לקבל פרס, דהיינו שמקוה, שתצמח לו איזו טובה, מחמת התורה והעבודה, הרי זו בחינת שפחה, שעליה כתיב: "ושפחה, כי תירש גברתה". שלכאורה קשה: הרי קיימא לן "לעולם יעסוק אדם, בתורה ובמצוות, אע"פ שלא לשמה". ולמה רגזה הארץ? ועוד יש להבין, דבר היחס של העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דוקא? גם המליצה "שיורשת את גבירתה" - איזו ירושה ישנה כאן"?

אין כאן בינתיים שום דבר אלא כך הוא מכין אותנו להסבר, אבל ההסבר הוא מאוד חשוב, אני מקווה שאתם הולכים יחד איתנו.

אות ל"ג

"והענין תבין, עם כל המתבאר לעיל בהקדמה זאת, כי לא התירו את העסק של לא לשמה, אלא, משום, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, בהיות המאור שבה מחזירו למוטב.

ולפיכך, יחשב העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה המסייעת, ועובדת את העבודות הנמוכות, בעד גבירתה, שהיא השכינה הקדושה, שהרי סופו לבא לבחינת לשמה, ויזכה להשראת השכינה. ואז, נחשבת גם השפחה, שהיא בחינת העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דקדושה, שהרי היא המסייעת ומכינה את הקדושה. אך נקראת בבחינת עולם עשיה של הקדושה.

אמנם, אם אין אמונתו שלימה ח"ו, ואינו עוסק בתורה ובעבודה, אלא רק מטעם, שהשי"ת צוה אותו ללמוד, כבר נתבאר לעיל, שבתורה ועבודה כאלה, לא יתגלה כלל המאור שבה, כי עיניו פגומות, ומהפכות האור לחושך, בדומה לעטלף, כנ"ל. ובחינת עסק כזה, כבר יצאה מרשות שפחה דקדושה, כי לא יזכה ח"ו על ידיה לבוא לשמה. וע"כ באה לרשות השפחה דקליפה, שהיא יורשת את התורה והעבודה האלו, ועושקתן לעצמה.

ולפיכך רגזה הארץ, דהיינו השכינה הקדושה, שנקראת ארץ, כנודע. כי אותן התורה והעבודה, שהיו צריכות לבא אליה, לרכושה של השכינה הקדושה, עושקת אותן השפחה בישא, ומורידה אותן לרכושן של הקליפות. ונמצאת, השפחה יורשת, ח"ו, את הגבירה."

מה הוא אומר לנו? הוא אומר לנו כך, אם אתה עוסק בחכמת הקבלה אז תדע שאתה חייב להגיע ללשמה אתה חייב אמונה למעלה מהדעת, אתה חייב להגיע להשפעה, לאהבת הזולת, אחרת כל הלימוד שלך הוא סך הכול לא מוסיף לך כלום. חייב אתה להגיע לרוחניות, רוחניות זה השפעה, רוחניות זה להיות כמו בורא.

אות ל"ד

"ופירשו תיקוני הזוהר, סוד השבועה: דאם תעירו, ואם תעוררו, את האהבה, עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ. שהוא נמשך, דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות, שלא על מנת לקבל פרס.

והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש, באור החסד הזה, שהמשיכו ישראל. ואור החכמה הזה, ה"ס הכתוב: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א), הנאמר על מלך המשיח. כמו שנאמר שם להלן: "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ". זאת אומרת על ידי זה שלומדים חכמת הקבלה בצורה נכונה, כל האנושות בסופו של דבר היא מתחברת יחד ומגיעה למימוש העליון, לחיים נצחיים שלמים, להשגה השלמה. כן.

כי אחר שישראל ממשיכין, על ידי אור החסד, את אור החכמה, בסוד רוח חו"ב וכו', אז מתגלה המשיח, ומקבץ נדחי ישראל וכו'. הרי, שהכל תלוי, בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך, אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך, אור החכמה. שז"ס השבועה "אם תעירו ואם תעוררו וכו'", כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות, אי אפשר, זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה, מסודרים כן".

הוא רק רוצה להוכיח שבלי לימוד חכמת הקבלה אנחנו לא מגיעים לגמר התיקון, אם לא מגיעים לגמר התיקון אז כל החיים שלנו הם פשוט ללא תועלת וכל העולם וכל הבריאה הם ללא תועלת. זאת אומרת כל הבריאה ובכלל כל היקום, כל העולמות, הכול תלוי רק בלימוד חכמת הקבלה, ותלוי באדם שלומד חכמת הקבלה דווקא בעולם הזה, הנמוך מכולם.

שאלה: שמענו במה שקראנו עכשיו את המילה אהבה, אני מוכן לאהוב את חבריי עכשיו בכל מחיר, מה אני עושה כדי לאהוב אותם?

אני לא יודע על מה אתה מדבר בכלל, כי אתה רשע בן רשע ואתה לא יודע מה זה אהבה, ובכלל על מה מדובר ואתה אומר "אני מוכן לאהוב אותם" זה סימן שאתה לא יודע על מה מדובר.

תלמיד: אז איך אני מגיע להבין מה זה אהבה?

אם תלמד טוב, כמו שצריך, במשך כמה שנים ותקיים בכל הכוח שלך מה שהם אומרים, אז תוך כמה שנים תשיג. אבל לא שאתה עכשיו אומר ש"אני יודע מה זה לאהוב", לאהוב זה נקרא שאני מוכן לעבוד למען הזולת בכל כוחי ואני כלפיו כמו עבד. כמו שבעל הסולם מסביר לנו במתן תורה ובערבות, שאני צריך לתת כל מה שיש לי לעבד שלי, זה נקרא שאני משפיע לזולת.

שאלה: שמעתי ממך לא פעם אחת שמצב הלא לשמה זו כבר דרגה גבוהה מאוד, בלי לדבר גם על לשמה, צריך להתאמץ כדי להגיע ללא לשמה, האם תוכל להסביר מה זה באמת לא לשמה?

זה כתוב, "לא לשמה" זה נקרא שמשתוקק מאוד לעשות פעולות השפעה בכל הכוח שלו אבל עדיין לא נותנים לו מלמעלה מספיק הארה שהוא יוכל לבצע את זה באמת בעל מנת להשפיע בלמעלה מהאגו שלו, זה נקרא שהוא נמצא בלא לשמה. שמאוד רוצה לבצע אבל מלמעלה עדיין לא מקבל לזה מספיק מאור, זה נקרא לא לשמה.

שאלה: התהליך שבו כולם צריכים להגיע ללמוד קבלה באיזו צורה זה יקרה, האם כולם יבואו ללמוד כמו שאנחנו באים ללמוד עכשיו?

לא. יש לך היום בעולם מלא אנשים שיודעים נגיד לקרוא ולכתוב אז הם כולם יכולים להיות סופרים? לא. הם לא כותבים ספרים, הם לא עושים שום דבר, הם יודעים קרוא וכתוב קצת, אותו דבר אצלנו עם חכמת הקבלה. ישנם אנשים שלומדים כדי להבין, להשיג, להרגיש, להיות מעורבים עם כול הבריאה הזאת של על מנת להשפיע עם המנוע הזה שצריך כך לעבוד ואחר כך הם ילמדו אחרים.

האנשים האלה כמונו, הם אנחנו, שאנחנו לומדים על מנת ללמד את כל האנושות ולנהל אותה שהם יתקרבו למטרת הבריאה. אבל לא שהם יצטרכו ללמוד כמונו, לא, הם יצטרכו רק לדעת קצת איך לקבל את המאור המחזיר למוטב, אבל מפני שאנחנו כבר ניתן להם את זה בהתרחבות ויהיו מיליוני אנשים שידרשו את זה וגם המצב בעולם שלנו יהיה כזה שמלמעלה ירצו שאנשים האלה יקבלו מאור המחזיר למוטב אז יהיה להם קל להשיג כוח השפעה והם יוכלו להשפיע זה לזה.

שאלה: האם שפחה מתה לגמרי או איזה חלק ממנה נשאר?

היא כולה הופכת להיות גבירתה, על מנת להשפיע זאת אומרת. ההבדל בין שפחה לגבירתה, בזה ששפחה היא בעל מנת לקבל בינתיים וגבירתה היא בעל מנת להשפיע. אז לאט לאט השפחה הופכת להיות לגבירתה.

שאלה: העניין של ההתעוררות בעשירייה. מה זה אומר שהעשירייה מתעוררת בתוכה וכלפי ההפצה?

ההתעוררות בעשירייה זה שאנחנו מתחילים להבין שבאמת אך ורק בחיבור נכון בינינו אנחנו משיגים מצב להידמות לבורא. וכך במאמץ בינינו בונים כזה קשר בינינו שנקרא בעל מנת להשפיע, תכונת הבורא. זה הכול.

וזה יקרה. אנחנו עוברים עכשיו כאן מצבים מאוד כאלה קשים. אני לא אוהב אותם גם כן בהקדמה הזאת, אחר כך יהיה לנו קל, אנחנו נבין גם בשביל מה ולמה הוא כתב את זה כך.

שאלה: עכשיו אנחנו יוצאים כל אחד לעבודות שלו ולגשמיות, איך מחזיקים בפחד הזה להתנתק מהשיעור, מהחברים?

אנחנו נחזיק אותך. אתה תחשוב עלינו, אנחנו נחשוב עליך. ונמשיך אותו דבר, ככה ביום כמו שעכשיו. ממש כך. וכל ההפרעות יהיו עוד לטובתנו. כי דווקא הפוך, על ידי ההפרעות יבוא המאור יותר גדול.

שאלה: מה גורם לנו לעזוב את האגו שלנו ולהתקדם למעלה מהדעת?

אין ברירה. מה אני יכול לעשות? תגיד לי, בכלל, מה יש לי לעשות בחיים, בפרט שהחיים כאלו שאנחנו רואים אותם כל הזמן בירידה, רחוק מאוד מהשגשוג, ממשהו. לכן כשאני מסתכל על החיים אני רואה שרק הצלה אחת יש לי, שאני אפתח לעצמי מהות החיים, מטרת החיים, שאני אהיה יותר למעלה מכל החיים האלה. ולכן אני מגיע לחכמת הקבלה.

שאלה: האם יש הבדל בין אור חסדים לאהבת חסדים. אם שמעתי אותו נכון, אומר שזה כתוב בקטע 34.

כן, יש הבדל. כי אור החסדים זה אור של השפעה, כוח השפעה. ואהבת חסדים זו אהבה, פשוט אהבה נקראת "אהבת חסדים". עוד נדבר על זה.

(סוף השיעור)