שיעור בוקר 10.02.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 802, הקדמה לתע"ס,

אותיות קמ"ט-קנ"ב

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 802, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קמ"ט.

הרבה דברים בעל הסולם רוצה לברר בהקדמה הזאת, במיוחד שאנחנו נדע מהי חכמת הקבלה, מה ההבדל בינה לבין הדת, למה מחכמת הקבלה צומחת הדת. שלא יכולים להחזיק בעל מנת להשפיע, בסבלנות, לחכות, לראות איך שאדם מתייאש, ושלא נופל בתוך הייאוש, אלא דווקא ההיפך מעלה את תכונת ההשפעה, שעוד לא קיבל, עוד לא מרגיש אותה, שהיא באה תמורת זה, אלא זה שמיואש מכוחותיו ולא עוזב, תמורת זה מגיעה לו תכונת ההשפעה ואז מתחיל באמת ללמוד חכמת הקבלה. זאת אומרת תכונת ההשפעה מתחילה לפעול בו. לפני זה עד שמתגלה תכונת ההשפעה הוא רק לומד מה זה הרצון לקבל שלו.

אות קמ"ט

"ואחר שבאנו לכאן, אפשר ליתן איזה מושג והבחן, בד' העולמות, הנודעים בחכמת הקבלה בשמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה של הקדושה, ובד' העולמות אבי"ע של הקליפות, הערוכים בסוד "זה לעומת זה", לעומת אבי"ע דקדושה הנ"ל. ותבין כל זה מהביאור הנ"ל, בד' הבחינות של השגת השגחתו ית', ומד' המדרגות של האהבה. ונבאר מתחילה את ד' העולמות אבי"ע דקדושה. ונתחיל מלמטה מעולם העשיה."

אם אנחנו מדברים על הכרת הבורא, על ד' מדרגות שאנחנו צריכים להשיג, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, כי א"ק ואין סוף זה כבר סוף הדרך, הכולל, אז אנחנו צריכים להבין שכל המדרגות האלה הן מדרגות האהבה, כי אנחנו משיגים את הבורא, את יחס הבורא אלינו, שכולו אהבה, רק בצורה הדרגתית לפי מידת ההתפתחות שלנו אנחנו יכולים להבין ולהכיר.

נגיד תינוק, כמה הוא מבין שאימא אוהבת אותו? הוא בכלל לא שם לב לזה, הוא לא חושב על היחס שלה אליו, אלא טוב לו עימה ואז הוא משתמש בזה. ככל שגדל יותר אז מתחיל יותר ויותר להבין את יחס האימא אליו, ואז, רק אז הוא נכנס ללימוד האהבה. אז לימוד אהבת הבורא לנברא, זה בעצם לימוד חכמת הקבלה.

אות ק"נ

"כי הנה נתבארו לעיל בד"ה "והנה", ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה, מבחינת הסתר פנים, עש"ה. ותדע, ששניהם הם בחינת עולם העשיה, כי ע"כ איתא בספר עץ חיים (שער מ"ח פ"ג), אשר עולם העשיה רובו רע. וגם אותו מיעוט טוב, שישנו בו, מעורב ג"כ יחד עם הרע, בלי להכירו, עכ"ל.

פירוש, כי מצד ההסתר הא', כנ"ל ד"ה "משא"כ", נמשך שרובו רע, דהיינו, היסורים והמכאובים, שמקבלי ההשגחה הזאת מרגישים, ומצד ההסתר הכפול, נמצא גם הטוב מתערב ברע, ואין הטוב ניכר לגמרי, כנ"ל ד"ה "והסתר".

והבחינה הראשונה של גילוי פנים, היא בחינת "עולם היצירה", וע"כ איתא בע"ח (שער מ"ח פ"ג), שעולם היצירה חציו טוב וחציו רע, עכ"ל. דהיינו, כמ"ש לעיל (ד"ה אמנם), שהמשיג הבחינה הראשונה של גילוי פנים, שהיא בחינה א' של האהבה התלויה בדבר, המכונה רק "תשובה מיראה", הוא נקרא "בינוני", והוא חציו חייב וחציו זכאי, כנ"ל.

והבחינה השניה של האהבה (כנ"ל ד"ה הא'), שהיא ג"כ תלויה בדבר, אלא שאין שום זכר ביניהם, מהיזק ורע כל שהוא. וכן בחינה ג' של האהבה, שהיא בחינה א' של "אהבה שאינה תלויה בדבר", הנה הן שתיהן, בחינת "עולם הבריאה". וע"כ איתא בע"ח (שמ"ח פ"ג), שעולם הבריאה הוא "רובו טוב ומיעוטו רע, ומיעוט הרע אינו ניכר", עש"ה.

דהיינו, כמ"ש לעיל (ד"ה ואומר), בפירוש הברייתא, שמתוך שהבינוני זוכה למצוה אחת, הוא מכריע את עצמו לכף זכות, שנקרא משום זה "רובו טוב", והיינו בחינה ב' של האהבה. ומיעוט הרע, שאינו ניכר, שישנו בבריאה, נמשך מבחינה ג' של האהבה, שהיא "אינה תלויה בדבר". וגם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, אמנם עדיין לא הכריע את העולם כולו (כנ"ל ד"ה ונתבאר), שנמצא מזה, שמיעוטו רע, כי עדיין אין האהבה הזו בבחינת נצחיות, כמ"ש שם, עש"ה. אמנם, אין המיעוט הזה ניכר, כי עדיין לא הרגיש שום רע והיזק, אפילו כלפי אחרים (כנ"ל ד"ה הב').

ובחי"ד של האהבה, שפירושה "אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם היא נצחית" (כנ"ל ד"ה מידה וד"ה ואע"פ), היא בחינת עולם האצילות. וז"ש בע"ח, שבעולם האצילות אין שום רע כל שהוא, ושם סו"ה לא יגורך רע. כי אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית ומוחלטת, ולא יצוייר עוד שום כיסוי והסתר לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, בסו"ה "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך". כי כבר יודע כל עסקיו של הקב"ה עם כל הבריות, בבחינת ההשגחה האמיתית, המתגלה משמו ית' "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים", כנ"ל."

זאת אומרת, לפַני לגלות ארבע דרגות של אהבה, איך אני מכין לזה כלי של אהבה מצידי, שודאי אני צריך להכין אותו בתוך החברה, בתוך הקבוצה, כך שאם אני יודע לבנות כך את היחסים שלי אליהם, אז אני מגלה את יחס הבורא כלפי. במידה שאני מבטא את האהבה שלי לחברים, במידה הזאת אני מגלה את אהבת הבורא אליהם, או אלינו.

זה ברור? יש שאלות על זה? עשיה, בריאה, יצירה, ככה, ככה, זה לא חשוב, העיקרון הוא פשוט, כמה שאני מגלה אהבה לעשירייה במידה הזאת אני מגלה את אהבת הבורא לאותה עשירייה שאני כלול בה. הכול תלוי בכמה שאני נכלל בעשירייה. במידת ההתכללות שלי כך מידת האהבה שלי כלפי העשירייה, כך מידת גילוי אהבת הבורא אלינו. כי הוא לא מוגבל, הכול תלוי רק בכלי, והכלי תלוי בי. אני יכול להיות בקבוצה של תלמידי רבי יוסי בן קיסמא, אבל אם אני מתייחס אליהם נכון אני מגלה את הבורא בכל עוצמתו, בכל עוצמת האהבה שלו.

שאלה: מה קורה אם החבר לא מרגיש את האהבה לקבוצה ולעשירייה?

להתאזר בסבלנות ולהשתדל איכשהו פה ושם לעזור לו כמו שעוזרים לתינוק, להבין את זה, להרגיש את זה, להשתתף בזה.

תלמיד: אבל הרי תינוק לא יודע שהוא אוהב את אמא שלו, זה בא לו טבעי, ואילו לאדם בעשירייה זה לא בא באופן טבעי. האם הוא צריך לשחק את זה? איך לעשות כך שתתעורר בי אהבה לעשירייה?

לשחק. על ידי זה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: במשחק.

במשחק. כמו שלמדנו כבר.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה ד' עולמות אבי"ע, ד' עולמות הקליפות, וד' עולמות האהבה. אתה יכול קצת לפתוח את הנושא הזה? מה זה מול זה?

יש ד' מדרגות שכך נקראות ד' עולמות, של הקדושה, של האהבה, של גילוי אהבת הבורא. הבורא בעצמו לא מתגלה, אנחנו לא יודעים מה זה בורא, מי זה הבורא, מתגלה היחס שלו, היחס שלו הוא אהבה. אהבה מתגלה בארבעה שלבים, מהשלב הקטן ליותר גדול, ליותר גדול, ויותר גדול. בארבעה שלבים.

וכנגד זה, מפני שאנחנו כולנו מחומר הרצון לקבל ההפוך מהשפעה ואהבה, אז יש לנו ארבע מדרגות של טומאה או של שנאה, שזה גם קליפה כנגד עולם העשיה, כנגד עולם היצירה, כנגד עולם הבריאה וגם כנגד עולם האצילות אבל זה נמצא בעולם הבריאה, זה לא חשוב.

בקיצור, ארבעה עולמות אלה וארבעה עולמות אלה "זה כנגד זה עשה א-לוקים". עולמות זה עניין היחס שמגלים משני הכוחות האלה, כוח עליון של אהבה על פני הכוח התחתון שזה שנאה. איך מגלים את זה? מגלים נטייה לאהבה, מאמצים, במקום זה מתגלה שנאה, נפילה, ירידה ממש, ועל פני זה מגלים אהבה. ככה זה.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"¹. אז מראים לך חטא ואתה רוצה להתעלות ממנו ואתה מגיע לאהבה, למצווה, וכך כל פעם. וכך אתה עולה בכל המדרגות האלה, סך הכול תר"ך פעמים.

תלמיד: קצת התבלבלתי, אנחנו דיברנו הרבה על ייאוש, איפה נקודת הייאוש פה?

הייאוש הוא מזה שאדם רוצה לעשות פעולות השפעה, להתכלל בסביבה נכונה, ללכת לפעולות הפצה וכל מיני דברים כאלה ומתייאש, אין לו כוח, מפני שהרצון לקבל לא נותן לו להרגיש רווח. ואז מה הוא עושה? אם הוא יודע לעשות פעולות למעלה מזה אז טוב, ואם לא, למרות שהמורה אומר לו כן תעשה והחברים גם מראים לו שבכל זאת הם עושים משהו, והוא מתוך הגאווה שלו לא יכול, "אני במקום זה אשכב על הספה ואראה כדורגל", אז מזה הוא נופל.

תלמיד: אנחנו מדברים הרבה על ייאוש. קודם כל, אנחנו צריכים להבין מה זה הייאוש הזה. אתה אומר הפצה, אבל אנשים כל כך מיואשים, גם הפצה הם לא מסוגלים לעשות. הם לא מסוגלים להגיע לפה, אנשים מתלוננים.

משלמים לך על זה שאתה כך?

תלמיד: לא, אבל יש אנשים שמתייאשים מהכול. אתה אומר הפצה, אבל גם הפצה הם לא מסוגלים.

מסכנים.

תלמיד: מה עושים במקרה כזה? אתה פעם הרגשת כזה ייאוש?

אני מבין את הייאוש כך, שאני כסמרטוט ועוד על הסמרטוט הזה דורכים עליו ואחר כך עוד סוחטים אותו. וכשאין מה לסחוט מהסמרטוט הזה, אז זה בסדר.

תלמיד: זה בסדר מה שאתה אומר, מכונת כביסה וסחיטה, אבל איך הוא מתרומם מזה לאותה הפצה, איך הוא מתרומם?

הוא לא מתרומם.

תלמיד: אז הוא מת?

הוא מוכן למות שיעשו ממנו הכול. הוא מוכן למות. ביטול, פשוט שלא נשאר כלום חוץ מעפר. עפר נשאר.

תלמיד: איך הוא קם? הוא אפילו לא מגיע לפה לשיעור בוקר. אתה אומר שהרבה אנשים נעלמים.

שלא יקום.

תלמיד: מצד אחד הוא רוצה לקום, מצד שני הוא מיואש.

אתה מבין שאתה נמצא בכוחות הטבע ובסך הכול חכמת הקבלה מלמדת אותך באיזה עולם אתה נמצא. אין כאן פרוטקציה, אין כאן תשלום במשהו שכך תעשה או כך תעשה. זו לא העבודה שלך ששם בפרוטקציה אתה יכול לעשות מה שבא לך, אין, כאן אין. לכן, אתה רוצה להכיר את כוחות הטבע? תכיר. אתה רוצה להשתמש בהם? תשתמש. לא? לא. לא יותר מזה.

מה אתה רוצה ממני? אני מבין את הטכניקה, מה זה חוקים, מה זה הטבע, הוא כולו חוקים. זה לא יעזור לך שתבקש כך או תבקש כך. אתה חושב שאם תבכה אז הבורא יתפעל מזה? הוא לפניך כבר מכניס לך את הבכי, לא אתה בוכה אלא הוא מכניס לך את הבכי. אז מה קורה כאן? אתה לא מבין שזה בסך הכול משחק של הבורא עם עצמו. מי אתה שם באמצע?

תלמיד: מה אתה מציע, יש לך איזו הצעה? הרי אתה בחייך עברת את זה, אמרת שהיית בייאוש תקופה מסוימת שלא יצאת מהבית.

אולי שלושה עד חמישה ימים לא יכולתי לצאת.

תלמיד: אז מה עשית, מה אנחנו צריכים לעשות פה כדי לא להיות בייאוש כזה, כדי לקום ולצאת ולהתנער מהעפר?

אבל אני לא יכולתי להתקרב לדלת, אתה מבין את זה או לא? לא יכולתי להתקרב לדלת, לא הייתי מסוגל. כשרב"ש התקשר ואמר אתה חייב לבוא אלי, בכיתי בטלפון, "אני לא יכול לצאת מהבית", אז הוא אמר, אני שולח אליך חברים, הם באו, הוציאו אותי מהדירה, הביאו אותי למעלה לרב"ש איפה שהיה גר, והוא עשה לנו סעודה.

הוא שם על השולחן אולי עשרה בקבוקי ויסקי ואת כל מה שהיה לו במקרר, ממש בצורה כזאת, ושתינו. הוא באמת הבין שלא יכולתי לצאת, הוא לא הרגיש מה קורה? אחר כך בסוף הוא הוציא מהמקרר סיר ואמר, אבל את המרק של אשתך אני ממשיך לאכול. זאת אומרת, אשתי הייתה מביאה לו את המרק כשישבתי בבית. היא המשיכה להביא לו אוכל, הייתה מבשלת לו.

זה מצב מאוד לא מובן. אבל אני נותן כאלו דוגמאות שהבורא מסדר, אז מה? אתה חייב להכניע את עצמך כמה שאתה מסוגל. לא מסוגל, תמות. יכולתי למות, לא היה לי חשוב. פשוט, זה מה שאפשר היה לעשות.

תלמיד: מי באמת יכול לעזור לך, החברים שלך, הרב שלך, הסביבה?

אני לא חושב שהחברים יכלו לעזור כי התקשרו ואמרתי "אני לא יכול, אל תבואו, אני לא יכול".

תלמיד: מי יעזור, האישה?

לא. ודאי גם בזכותה כי היא בישלה לו. זה קשר גדול.

תלמיד: אז מה אתה מציע לנו אם מישהו מתייאש בצורה כזאת? אתה אומר שגם החברה לא יכולה לעזור, אז מה צריכים לעשות? אולי צריך כוונה מסוימת כדי לצאת מזה, האם יש משהו להחזיק בו כדי לצאת מהייאוש הזה או שאתה אומר שזה בא לבד וזה גם עוזב לבד?

אני לא מבין אתכם, כי יש כל כך הרבה אפשרויות, הזדמנויות שלא היו שם ואתם לא משתמשים בזה. אני מבין שהזמן אחר, האגו הזה הוא נורא. אז היו ילדים טובים כך. אין לי עצות. האמת, חוץ מסבלנות בכלל אין שום עצה. להכניע את עצמו תחת כל הגלים שיעברו. אבל קבוצה, איזשהן פעולות של הקבוצה, וגם פעולות מגוונות, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, תעשה כך, תעשה את זה או את זה, רק לא להישאר לבד בבית.

שאלה: שמעתי מחבר שאומר שזה נשמע לא אטרקטיבי להיות סמרטוט, למסור את עצמו, להמית את עצמו.

במה הוא מחפש אטרקטיביות?

תלמיד: איך להכניס טעם בעבודה? זה לא מפתה.

טעם בעבודה? אם אני יודע שהמצב הזה הוא הכרחי כדי לעזוב את הטבע הנוכחי שלי שכל העולם נמצא בו, וכדי לעלות ממדרגת העולם הזה למדרגת העולם העליון באמצע אני צריך להיפרד מהאגו שלי, שזה נקרא "להיות סמרטוט", אז למה זה מצב לא מכובד? המצב הזה הוא הכי גבוה שיכול להיות בעולם הזה, שאני מיואש ממנו כליל. מה יכול להיות יותר? הוא אומר "לא אטרקטיבי". אלא מה? מה יכול להיות יותר מזה, תסבירו לי במילים יפות, אחרת בא לי עכשיו לדבר בכזאת שפה. זה "לא אטרקטיבי" בשבילו להיות למעלה מהרצון לקבל. הוא בעצמו נמצא בזבל, אני לא מבין איפה ומה, ממה הוא ניזון, וזה "לא אטרקטיבי".

שאלה: איך מעוררים את העשירייה, את החברים מתוך נקודת ההתכללות ובלי לאבד את נקודת ההתכללות?

דוגמה.

תלמיד: רק דוגמה.

כן. נניח, תבוא לאותו המקום איפה שאתה רוצה שהם יהיו, לאסוף אותם או מה, ומשם כבר תתחיל להתקשר, להגיד, "חבר'ה, סיכמנו שתהיו כאן". חוץ ממך אין אף אחד, ובאמת כל העשירייה איננה, אבל תתקשר לחבר ותגיד לו, "כולם כאן יושבים חוץ ממך", החבר יבוא ובטח ישאל, איפה האחרים? אתה אומר, "אני רואה אותם, הם כולם כאן".

עכשיו יחד עם החבר תעבוד כך על השני, השלישי וכן הלאה.

שאלה: קראנו פה בטקסט על גילוי האהבה וכולי, אמרת שכל חכמת הקבלה היא לימוד אהבת הבורא לנברא.

כן. זו כל החכמה, לא יותר מזה. במקום שאני נמצא באהבה אינסטינקטיבית ל"אני" האהוב, היפה והטוב, ואין ספק שהוא שווה יותר מכל העולם הזה, במקום זה אני צריך לשנוא את הזבל הזה, את הסמרטוט הזה וכן הלאה, ולהגיע לאהבת הבורא בצורה שלמה. המעבר הוא מאוד לא פשוט.

תלמיד: האהבה של הבורא מתבטאת בשנאה של האדם לרצון לקבל שלו?

ודאי. לעל מנת לקבל, לא סתם, הרצון לקבל סתם זה חומר, לעל מנת לקבל. מה כל כך חידוש יש לך מזה?

תלמיד: בביטוי של אהבה, אתה מצפה לביטוי של אהבה, למה ביטוי של אהבה צריך לבוא בשנאה?

היא לא יכולה להיות בלי שנאה. אתה לא יכול סתם לאהוב משהו, זה תמיד בנוי כך, כי אנחנו נבראים, אנחנו תמיד יכולים לבנות את זה רק מדבר והיפוכו. אחרת אין הבדל בין האור לבין החושך. ככה זה, מה לעשות?

שאלה: שאלה לגבי ייאוש ודוגמה של רב"ש. ישבתי לפני כמה ימים עם חבר ותוך כדי שיחה יצאה לי כזאת אנחה. ואז הוא הזכיר לי שבעל הסולם היה מתעצבן אם היה שומע מישהו נאנח, אבל מדי פעם צריך להוציא אנחה.

כן. מה זה להוציא אנחה?

תלמיד: מה זה "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", ולמה זה לא מתקבל כדבר לגיטימי?

כי אתה צריך מראש להכין את עצמך שאתה לא נופל בעצמך. ואם אתה נופל, אתה נופל מפני שהבורא מפיל אותך, ואז בשבילך הנפילה הזאת היא מתוקה.

אתה יכול להרגיש בנפילה הזאת שאתה כמו תינוק בידיים של אימא. תתאר לעצמך. וזאת נפילה וזה ביטול שאתה כך מרגיש. כי בעצם, מה זו נפילה? אני כבר לא מנוהל על ידי האגו, הוא לא פועל בי, אני בכלום, אני יכול להגיע עכשיו דווקא להיות ''עובר''. דרך הנקודה הזאת, אני עכשיו מגיע להיות עובר.

תלמיד: הגבול הדק הזה בין "אין עוד מצב מאושר בעולמו של אדם אלא בשעה שמוצא את עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו", מצד אחד.

למה מאושר?

תלמיד: ומצד שני, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה''.

כן, מן העבודה. כי ראו שמהעבודה הזאת לא ייצא להם כלום. וזו לא שמחה? זו שמחה.

תלמיד: אז למה יש אנחה? להיפך, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה" זה צריך להיות משהו אחר.

של שמחה.

תלמיד: של שמחה?

כן, "אהה, סוף סוף התפטרתי מזה". התפטרתי מהרצון לקבל הזה שעשרים שנה, ארבע מאות שנה הייתי אצלו, עכשיו אני מתפטר ממנו. מה זאת אומרת? האנחה הזאת זה לא ייאוש. זה לא ייאוש.

מה הוא אומר בעל הסולם? כי אז ראו שלא יעזור להם כלום, שהם כבר לא יכולים לשייך לרצון האגואיסטי שלהם שום תקווה ואז התקווה נשארה רק בבורא. כבר זהו, במאה אחוז תלוי רק בו. אין מצב מאושר מזה.

קריין: ציטוט מס' 22 מתוך אגרת נ"ז של בעל הסולם.

"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו," בהכרח מצד האגו שלו, "אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת. ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

אז מה, המצב לא טוב? אנחנו מצפים למצב הזה.

שאלה: למדנו עכשיו על ''ארבעה עולמות של אהבה כלפי הבורא''. וגם אמרת לפני כן שכשאדם ישן בשיעור הוא מקבל רק נפש דנפש וחברים שלא ישנים ועובדים מקבלים את כל הנרנח"י. אלה הרי אורות שמתלבשים בכלים, אז איך כל הדברים האלה קשורים, אהבת הבורא ההדרגתית והאורות שמקבלים החברים ביחס להשקעה שלהם, מי שישן, מי שעובד וכולי?

אור מקיף מתלבש באדם לפי הנטייה של האדם, לפי הרצון שלו. אפילו שאדם עדיין לא ראוי, אין לו צמצום ומסך שהוא יפתח את האור החוזר ויתחיל לגלות בו את הבורא, אור ישר, אבל בכל זאת לפי הרצון שלו הוא תופס אור מקיף. כמו שכבר קראנו ועוד נקרא באות קנ"ה בהקדמה הזאת על האורות המקיפים. זה מה שצריכים לעשות.

תלמיד: האהבה הזאת של הבורא שעליה אנחנו קוראים כאן, האם היא מתלבשת בין היתר גם דרך האור מקיף, באדם?

גם באור מקיף. אנחנו צריכים להבין, אחרי שאני עובר את נקודת הייאוש וכבר אין לי כל כך קשר, או יותר נכון, שליטה של הרצון לקבל שלי, היצר הרע, פרעה, אחרי זה אני כבר מתחיל להשיג את הקשר שלי עם הבורא, זה נקרא ''גילוי ד' דרגות או עולמות של אהבת הבורא לבריות''. זה בהתאם עד כמה שאני מפתח את האהבה שלי לבורא. זה נעשה בכלי כמה שאני מפתח את האהבה שלי לעשירייה, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". בכלי של אהבה עם החברים אני מגלה את אהבת הבורא.

אני לא יכול להיכנס לעולם הרוחני, לגילוי הרוחני, אם אני לא מתחיל במשהו, לפחות במשהו את ''עניין האהבה''. אין דבר כזה. לכן צריכים מאוד להשתדל לראות, כמה שאפשר להתנתק משנאה, לצאת משנאה, מדחייה. וְודאי שתתגלה יותר ויותר, זה כנגד זה, כי קליפות הן תמיד במקביל לקדושה, אבי"ע דקליפה ואבי"ע דקדושה הן כך עובדות, זה כנגד זה.

שאלה: אדם שמרגיש שאחרי כל ההסברים, הוא לא מסוגל להשתתף בפעולת הפצה קבוצתית, איזו עצה אתה יכול לתת לו?

אין לי עצה. אין. אני אומר בשיא הרצינות. אני לא מרגיש כאן שום אפשרות לברוח או לבטל את זה, לא. כך אנחנו מבטלים הכול, את המעשר מבטלים, כל מיני צורות השתתפות מבטלים, הכול. אנחנו באים כאילו שהכול מגיע לנו. גם את זה לבטל? אז תשבו בבית כי מה ההבדל? אחר כך אנחנו יושבים ואנחנו טוענים למה לא מגיע מה שמגיע לנו?

קריין: עמוד 803, טור א' למטה, אות קנ"א.

אות קנ"א

"ובזה תבין ג"כ בחינת ד' העולמות אבי"ע דקליפה, הערוכים לעומת אבי"ע דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". כי המרכבה של הקליפות דעשיה, היא מבחינת הסתר הפנים בב' דרגותיה, שמרכבה ההיא שולטת, כדי לגרום לאדם, שיכריע הכל לכף חובה, ח"ו.

ועולם היצירה דקליפה, תופס בידיו את כף החובה, שאינה מתוקנת בעולם היצירה דקדושה (כנ"ל ד"ה ולפיכך). ובזה שולטים על הבינונים, המקבלים מעולם היצירה, כנ"ל, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים".

ועולם הבריאה דקליפה, יש בידיהם אותו הכח, כדי לבטל את "האהבה התלויה בדבר", דהיינו, רק לבטל את הדבר, שבו נתלית האהבה. והיינו, הבלתי שלימות שבאהבה דבחינה ב'.

ועולם האצילות דקליפה, הוא שתופס בידיו, אותו מיעוט הרע שאינו ניכר, שיש בבריאה, מכח בחינה ג' של האהבה, שאע"פ שהיא אהבה אמיתית, מכח "הטוב והמטיב לרעים ולטובים", שהיא בחינת אצילות דקדושה, עכ"ז, כיון שלא זכה להכריע באופן זה גם את העולם כולו לכף זכות, יש כח ביד הקליפה, להכשיל את האהבה, מכח ההשגחה על האחרים (כנ"ל ד"ה הב')."

אנחנו צריכים רק לדעת שזה כנגד זה, וכול פעם זה מתגלה כיתרון אור מתוך החושך. אנחנו רוצים להרגיש אור של עולם הבריאה, אור של עולם האצילות, בבקשה. אבל כנגד זה, על פני רקע החושך מתגלות הקליפות, ומתגלות בתוך האדם, מתלבשות וממלאות אותו כך שהוא רוצה להרוג את החברים וכן הלאה, ואז מתגלה.

אות קנ"ב

"וז"ש בע"ח, אשר עולם האצילות של הקליפות, עומד לעומת עולם הבריאה, ולא לעומת האצילות, ע"ש. דהיינו, כמו שנתבאר, כי עולם אצילות דקדושה, שמשם נמשכת רק בחינה ד' של האהבה, הרי שאין שם שליטה לקליפות כלל, היות שכבר הכריע את כל העולם לכף זכות, ויודע כל עסקיו של השי"ת, גם בהשגחתו על כל הבריות, מהשגחת שמו ית' "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים".

אלא בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הבחינה הג', שעדיין לא הכריעה את העולם כולו, ועל כן יש עוד אחיזה לקליפות. אלא, שקליפות אלו, נבחנות לאצילות דקליפה, להיותם לעומת בחינה ג', שהיא "האהבה שאינה תלויה בדבר", כנ"ל. שאהבה זו היא בחינת אצילות."

יש כאן בעיה, אל תחשבו שזה כבר גילוי האהבה אלא אדם נמצא בין שני העולמות, בין אהבה לשנאה, ולא יכול להכריע בדיוק ולא יכול להבין, ולא יכול להרגיש. יש לו כל מיני כאלו עליות במדרגות שזה עביות שמתגלה, והוא צריך להתגבר על זה ולהתאים את עצמו להיות למעלה מזה באהבה, בהפוך ממה שמתגלה. עבודות לא פשוטות. עליות, זאת אומרת יציאה מהעולם הזה זה סך הכול בריחה מהרצון לקבל, אבל אחר כך זה חוזר כמו שנותנים לך מצד אחד המאור המחזיר למוטב, תורה, כך מביאים לך מהצד השני את כל הרע. וכשאנחנו מתקנים אותו, מצרים נמצאת איתנו, בליבנו. לכן על כל צעד ושעל אנחנו צריכים להגיד "זכר ליציאת מצרים" כי אנחנו מתקנים את כל אותו הרע שמתגלה. ואז צריכים לברך על הרע כמו על הטוב וכך להיות.

שאלה: אתה אומר תלכו להפצה, יש לזה איזשהו משקל. אבל כשאני מנסה קצת לעודד פה ושם חברים, זה בכלל מילים שהולכות לפח, אז אין עצה?

אתה חייב להמשיך.

תלמיד: בסדר, ממשיך בזה כל יום.

כל יום. אני את שלי משתדל לעשות. אתה את שלך תשתדל לעשות, והחשבון יהיה עם כל אחד ואחד. אין מה לעשות, זאת העבודה. מה תעשה איתם? עם המקל?

תלמיד: הלוואי והיה אפשר.

אולי כדאי. מה לעשות, אתה רואה לפעמים על האדם שנשאר לו לעשות איזה מילימטר כדי כבר להתחיל את הגילוי ואת המילימטר הזה הוא לא עושה ואתה אומר לו, תעשה כך הוא אומר, "לא". לא. זה מזל.

שאלה: כיצד לא לתת לייאוש להיות מכשול במקום המקפצה?

ייאוש זה דבר טוב, הוא מתוק, כי אני מתייאש מהאגו שלי שחשבתי שיעזור לי להגיע למשהו. ולכן בגלל שאני מתייאש ומתייאש, אני בזה לא נמצא כבול בחוסר אונים, אני בחוסר אונים מלהשתמש באגו שלי ואני מרגיש בזה יותר בטחון ש"אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו" אז אין סיכוי ואני רואה את זה יותר ויותר זה עניין הצטברותי עד שחייב לעזור. "וייאנחו".

שאלה: אנו אומרים שלאהוב חבר זה להגשים את רצונותיו. האם אהבה היא תחושה או פעולה?

אהבה היא כוח, היא כוח הפועל במציאות שזה כוח אחד, זה הבורא, אהבה זה הבורא. כי אנחנו מדברים על כוח אהבה לא אהבה עצמית אלא אהבה.

(סוף השיעור)

---

1. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ').↩