שיעור בוקר 22.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 189, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות קי"ז – קכ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' ,189 "פתיחה לחכמת הקבלה". טור א', באות קי"ז.

אות קי"ז

"והנה נתבאר, איך עולם הנקודים נחתם מעולם הא"ק. ועד"ז נחתם פרצוף הה' דא"ק, דהיינו המ"ה החדש, שנחתם כולו מעולם הנקודים, באופן שכל הבחינות ששמשו בנקודים, אע"פ שנשברו ונתבטלו שם, מ"מ חזרו כולם ונתחדשו במ"ה החדש, וע"כ הוא נק' עולם בפני עצמו. ונק' עולם האצילות, מטעם שנסתיים כולו למעלה מפרסא שנתקנה בצמצום ב'. ונק' ג"כ עולם התיקון מטעם שעולם הנקודים לא נתקיים, כי היה בו ביטול ושבירה, כנ"ל, אלא אחר כך במ"ה החדש, שחזרו כל הבחינות ההם שהיו בעולם הנקודים ובאו במ"ה החדש, הנה נתקנו שם ונתקיימו, וע"כ נקרא עולם התיקון, כי באמת הוא עולם הנקודים עצמו, אלא שמקבל כאן במ"ה החדש את תיקונו משלם. כי ע"י מ"ה החדש חוזרים ומתחברים לג"ר, כל אלו האחורים שנפלו לגוף, מן או"א וישסו"ת, וכן הפנים ואחורים דכל הז"ת שנפלו לבי"ע ומתו חוזרים ועולים על ידו לאצילות."

נשתדל לצייר את זה שוב (ראו שרטוט מס' 1). מתחילים כרגיל מגלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג, ירידת הנקודות דס"ג למטה. כל הנקודות האלה יורדות למטה, השפעת הב' לנה"י דא"ק, קבלת הד' מנה"י דא"ק ופרסא. רשימות מהפרסא עולות בחזרה לפה דראש דס"ג. במקום לרדת לחזה, כרגיל הן הם עולות לנקבי עיניים דראש דס"ג. נעשה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג, ויורד קטנות דעולם הנקודים, שזה כתר, אבא ואימא וזו"ן. מתחת לזו"ן זה פרסא, מהעלאת בחינה ד' יש צמצום ב'.

גלגלתא זה ד'/ד', ע"ב זה ד'/ג', ס"ג זה ג'/ב', נקודות דס"ג זה ב'/ב', עד שמגיעות לפה דראש דס"ג שזה ב'/א', ואז עולות לנקבי עיניים שזה זיווג על ב'/א' צמצום ב'. ואז קטנות דעולם הנקודים, כתר, אבא ואימא וזו"ן דגלגלתא ועיניים, האחפ"ים בפנים, מה שנקרא "אחוריים בויתא", בתוך התחתון.

אחר כך יוצא פרצוף על פה דראש דס"ג, שזה עולם הנקודים בגדלות על רשימו ד'/ג'. עשר ספירות דכתר, עשר ספירות דאבא ואימא, עשר ספירות דזו"ן, הכול זה עשר ספירות, ושבירה. שבירה של זו"ן. שבירת זו"ן וביטול האחוריים. זאת אומרת, כל מה שגרם לגדלות בראש מתבטל והגוף עצמו נשבר. זה מה שלמדנו.

אחרי זה יוצא לנו עוד רשימו, אני חושב שהוא ידבר על זה, אבל אני אצייר כך שיהיה לכם יותר ברור. מהשבירה עולות לנו רשימות בחזרה, והרשימות האלה באות כרגיל לפה דראש דס"ג. ואז מפה, הרשימות עולות ובמקום ב'/א' צמצום ב' זה א'/שורש צמצום ב', כי הזדככו על ידי שבירה. ואז עולות לפי זה למצח דראש דס"ג, כך נקראת "עביות דשורש", מצח. נעשה זיווג במצח דראש דס"ג, ומכאן אנחנו נלמד איך נולד עולם האצילות שיש בו גם כתר, אבא ואימא וזו"ן. הם נקראים בשמות אחרים, אבל בעצם זה אותו פרצוף הנקודים, רק בדרגה פחותה יותר, והוא נקרא "פרצוף האצילות". זאת אומרת, יש לנו נקודים, קטנות וגדלות, ואז אצילות.

בעצם שום דבר חוץ מזה לא שמענו. על ישסו"ת קראנו שבזמן שהתפשט עולם הנקודים דגדלות אז יש ראש דאבא ואימא וגוף שנקרא "דחג"ת". ואחר כך יש עוד ראש שנקרא "ישסו"ת" וגוף שנקרא "תנהי"ם". זה בפנים, בגדלות. לא ציירתי כדי לא להעמיס על השרטוט.

אני ארשום ליד אבא ואימא ישסו"ת, כולל ישסו"ת. כי אבא ואימא זה ג"ר דבינה, ישסו"ת זה ז"ת דבינה.

שרטוט מס' 1

קריין: שוב אות קי"ז.

אות קי"ז

"והנה נתבאר, איך עולם הנקודים נחתם מעולם הא"ק. ועד"ז נחתם פרצוף הה' דא"ק, דהיינו המ"ה החדש, שנחתם כולו מעולם הנקודים, באופן שכל הבחינות ששמשו בנקודים, אע"פ שנשברו ונתבטלו שם, מ"מ חזרו כולם ונתחדשו במ"ה החדש, וע"כ הוא נק' עולם בפני עצמו. ונק' עולם האצילות, מטעם שנסתיים כולו למעלה מפרסא שנתקנה בצמצום ב'. ונק' ג"כ עולם התיקון מטעם שעולם הנקודים לא נתקיים, כי היה בו ביטול ושבירה, כנ"ל, אלא אחר כך במ"ה החדש, שחזרו כל הבחינות ההם שהיו בעולם הנקודים ובאו במ"ה החדש, הנה נתקנו שם ונתקיימו, וע"כ נקרא עולם התיקון, כי באמת הוא עולם הנקודים עצמו, אלא שמקבל כאן במ"ה החדש את תיקונו משלם. כי ע"י מ"ה החדש חוזרים ומתחברים לג"ר, כל אלו האחורים שנפלו לגוף, מן או"א וישסו"ת, וכן הפנים ואחורים דכל הז"ת שנפלו לבי"ע ומתו חוזרים ועולים על ידו לאצילות."

פשוט היה לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג. אחרי ס"ג קטנות דעולם הנקודים, גדלות דעולם הנקודים. נשבר. הרשימות אחריו נשארו, שזה א'/שורש צמצום ב' וד'/ג'. ד'/ג' לא מזדכך, זה לא שייך לפרצוף עצמו, זה שייך לגלגלתא. ואז יוצא זיווג על א'/שורש שזה לא בנקבי עיניים אלא במצח. וכמו פרצוף קטנות דעולם הנקודים, גם כאן יוצא פרצוף שאחר כך הוא ייקרא "עולם האצילות". בינתיים הוא נקרא "פרצוף", מפני שיוצא על א'/שורש צמצום ב'. יש בו גם ד'/ג' אז כשד'/ג' דורש זיווג, יוצא זיווג דגדלות על ד'/ג', ואז מהקטן, מא'/שורש צמצום ב' נעשה פרצוף גדול, שהוא עולם. אנחנו נלמד איך הוא נעשה לְעולם ומה כאן העניין.

לא לחשוב שרשימו א'/שורש ועוד צמצום ב' הוא רשימו כל כך קטן, זה דווקא הרשימו הכי חשוב. אין ברוחניות קטן וגדול מבחינת החשיבות, כי כל אחד ואחד חייב להשלים את האין סוף. ולכן בלעדיו, כמו בלי גדול, וכמו בלי קטן, זה אותו דבר. אם יש לי 99% ונשאר אחוז אחד, זה נקרא "חוסר שלימות" ו"חורבן". זה נקרא "אין מקצת ברוחניות", חייב להיות דבר שלם.

שאלה: הוא כותב פה "באופן שכל הבחינות ששמשו בנקודים, אע"פ שנשברו ונתבטלו שם, מ"מ חזרו כולם ונתחדשו במ"ה החדש,". מה בעצם התהליך הזה שכל הבחינות שנשברו מתחדשות בפרצוף אחד, בעולם אחר?

זה לא סתם כך בכל מקום, אלא רק כאן, מפני שהפרצוף הקודם נשבר. הפרצוף הקודם הלך על גמר התיקון, הוא רצה לקבל על מנת להשפיע את כל אור האין סוף, להשתמש עם כל הכלים שלא השתמשו בהם קודם שזה נה"י דא"ק, ולא הצליח בגלל שבחינה ד' שנקראת "לב האבן" הייתה מעורבת שם.

ואז יוצא שעולם א"ק שנשבר, כדי להגיע לגמר התיקון, אנחנו צריכים לקחת את כל מה שנשאר ממנו ולתקן ולמלאות. ואז אנחנו נראה שהשבירה שלו הייתה לטובתנו. כי למה הוא נשבר? בגלל שהייתה פרסא בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה, והכלים האלה לא יכלו להתערבב, להתחבר, ולעזור כך זה לזה, שכלים דקבלה יתנו את כוח העביות שלהם לכלים דהשפעה, וכלים דהשפעה יתנו את כוח ההשפעה שלהם לכלים דקבלה, וכך יחד יצליחו. זה לא קרה.

אם אנחנו עכשיו אחרי שבירה, שהם נכנסו בשבירת המסך שביניהם, בשבירת החומות, כמו חורבן בית המקדש, שבירת הגבול ביניהם, נכנסו זה לזה, אנחנו צריכים לראות בזה בעצם הכנה לתיקון, שזה התיקון בעצמו. השבירה זה תיקון. אין בכלל רע, אלא זה דווקא גילוי של ההכנה. ועכשיו, אחרי השבירה, אנחנו יכולים להתחיל לתקן את הכלים השבורים.

אבל לאן להעלות אותם ולתקן? נשאר לנו עוד רשימו, רשימו א'/שורש. על הרשימו הזה א'/שורש אנחנו יכולים לבנות פרצוף. אמנם הוא קטן מאוד, הוא נקרא "עובר", א'/שורש ועוד צמצום ב', בכלל, אין פחות מזה, אבל אם אנחנו נבנה כזה פרצוף, אנחנו נוכל לפתח אותו. כי הוא קטן, אבל דקדושה. נעלה אליו חסרונות. הוא שייך לרשימות שיש להן קשר עם הקדושה, הוא יכול לדרוש תיקונים, ואחר כך כשיתחבר עם כל הכלים דשבירה הוא יוכל לתקן אותם.

תלמיד: בגלל שהוא תחת ההשפעה של צמצום ב' אני יכול להשתמש בו לצורך התיקון.

"צמצום ב'", זה נקרא שיש קשר בין מלכות ובינה, ויש חתך בין בינה ומלכות. שהם יכולים להיות יחד ולא להיות יחד. מתי שכן, להתחבר לצורך התיקון. ומתי שלא, להתנתק אפילו זה מזה על ידי הפרסא.

תלמיד: כשבעה"ס אומר שהבחינות חזרו ונתחדשו, הן בעצם אחרות כתוצאה מהשבירה. הן לא כמו שהיו קודם, יש בהן את הרשמים של השבירה, של הערבוב שנעשה. זה מה שמאפשר את התיקון ואת החיבור אחר כך, לא' שורש צמצום ב'?

כנראה. אתה מבין שאתה שואל כבר כמה וכמה דפים קדימה, שעוד לא למדנו.

שאלה: אפשר להגיד שהמ"ה החדש מבשר לנו על סיום צמצום ב'?

כן. מ"ה החדש הוא עומד ושומר על הפרסא.

תלמיד: עולם האצילות כבר נמצא שם.

מ"ה החדש הוא שומר על הפרסא, וב"ן החדש שזה עולם האצילות הוא כבר הולך ומתקן את כול הכלים שנשברו. עולם האצילות הוא קם כדי לתקן את השבירה. הוא בעצמו עובר, הכי קטן שיכול להיות, זה המצב שלו בקדושה. אבל דווקא זה מאפשר לו לחבר את כל ההבחנות השבורות של גדלות ולהתחיל ממש לשחזר אותן נכון. תיכף אנחנו נלמד את זה.

שאלה: הזיווג היה במצח, אז למה הפרצוף מתפשט עד הפרסא, כביכול לפי הלוגיקה הוא היה צריך פחות מזה?

לא. עד הפרסא אלה כלים דהשפעה שם יכול להתפשט כל פרצוף ופרצוף, איפה שכלים דהשפעה. באיזו עוצמה, באיזה פרצופים הוא יתפשט, עוד נלמד. אבל הוא מתפשט באזור של כלים דהשפעה, כמו הרשימו שלו.

שאלה: מה היא העצירה בפה? יש כאילו עצירת ביניים בפה לפני שעולים לנקבי עיניים, או למצח.

המסך עולה לפה דראש של הפרצוף, לראש. הייתה התפשטות בגוף, לא חשוב איזו התפשטות ואיך היא הסתיימה, אבל המסך עולה בחזרה למקור שלו. איפה המקור שלו? בפה.

מה זה נקרא שאחר כך הוא עולה לנקבי עיניים נניח? אין מסך בנקבי עיניים, המסכים תמיד עומדים בפה. אלא כדי להדגיש על איזו עוצמה הוא עושה מסך או עושה זיווג, אז אנחנו אומרים שהמסך נמצא בנקבי עיניים. כמו שמסך דע"ב, מסך דס"ג, הוא עומד בחוטם, הוא עומד באוזן. מסך דמ"ה עומד בעיניים ומסך דב"ן עומד במצח. כך אנחנו אומרים, כך חלוקת חמש רמות המסכים שבראש. אבל באמת הוא לא עולה, תמיד הזיווג בפה, והרשימות עולות לפה כי הפה זה המקור שלהם, רשימות מהגוף עולות לפה דראש.

תלמיד: כשצמצום ב' מעורב אז צריך לסמן את זה אחרת, אמנם זה בפה אבל אומרים שזה נקבי עיניים או מצח.

כן, כל השרטוט הוא על תנאי.

תלמיד: איך מגדלות עולם הניקודים דווקא יוצא א'/שורש צמצום ב', איך מד'/ג' הגיע א'/שורש, צמצום ב'?

ד'/ג' זה היה גדלות. כשהגדלות הזו התבטלה אז כל הפרצוף התבטל, והוא גם מבטל את הרשימו הקודם.

תלמיד: הקטנות?

הקטנות מזדככת. כל מה שהיה, גם גדלות וגם קטנות, הכול נשבר. מה הרשימו שנשאר במסך? רשימו א'/שורש.

תלמיד: אז הגדלות מכילה בתוכה את הקטנות, וכאילו מוציאה את הרשימו של א'/שורש.

ודאי שבגדלות יש את כל הרשימות של הקטנות, גם קטנות גם עיבור, הכול.

אות קי"ח

"וטעם הדברים, כי כל פרצוף תחתון חוזר וממלא הכלים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם בעת הזדככות המסך, כי אחר הסתלקות האורות דגוף דפרצוף הא' דא"ק מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ע"ב, אשר חזר ומילא הכלים הריקים דגוף דעליון, דהיינו דפרצוף הא'. וכן אחר הסתלקות האורות דגוף דע"ב מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ס"ג, שחזר ומילא הכלים הריקים דעליון שהוא ע"ב. וכן אחר הסתלקות האורות דס"ג מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת מ"ה שיצא מנקבי עינים שהם הנקודים, שחזר ומילא את הכלים הריקים דעליון שהוא הנקודות דס"ג. וממש עד"ז אחר הסתלקות האורות דנקודים, מחמת ביטול האחורים ושבירת הכלים, קבל המסך זווג חדש בקומת מ"ה שיצא מהמצח דפרצוף ס"ג דא"ק, וממלא את הכלים הריקים דגוף דעליון, שהם הכלים דנקודים שנתבטלו ונשברו."

איך הוא עושה את זה, זאת שאלה, אבל התהליך הוא תהליך כזה.

שאלה: מה שחדש זה תיקון השבירה של גדלות דנקודים?

כן.

תלמיד: פשוט מתקן את השבירה ?

כן מתקן את השבירה. מה אתה רוצה לשאול?

תלמיד: אז פה אמור להיגמר הסיפור בעצם.

איזה סיפור אתה רוצה כאן לגלות?

תלמיד: השבירה שבגלל בחינה ד' היה צריך להישבר, זה מה שמתקן את בחינה ד'?

כן, כתוב כך. אם יש לכם שאלה תשאלו, אני לא רואה שאלה. אני רוצה שאתם תתרגלו ללמוד מה שאתם לומדים ולא מה שנדמה לכם, זה לא נכון כך ללמוד. שתלמדו ותהיו מקובלים, אני לא יודע איזה, גדולים, יהיו לכם המון שאלות ואתם תמיד תהיו דבוקים למה שאתם לומדים, ויישארו המון שאלות עוד יותר ממה שקודם. ככל שאתם תלמדו יותר יהיו לכם יותר שאלות זה ברור, זה דווקא סימן של מומחה שיש לו כל כך הרבה נתונים וידיעות שהוא לא מסתדר איתם, יש ספקות, יש כל מיני שאלות תמיד יותר ויותר, אז מה? דווקא אדם שהוא לא כל כך מבין בשבילו הכול ברור.

שאלה: בעה"ס אומר, "וכן אחר הסתלקות האורות דגוף דע"ב מפאת הזדככות המסך," אתה יכול להסביר את התהליך הזה?

למדנו נקודות, איך המסך עולה מטבור לפה, ובדרך הוא נכנס לזיווגי דהכאה, וכשהוא מגיע לפה יוצאים פרצופים שנקראים נקודות. בכל פרצוף ופרצוף. הנקודות האלה, פרצופי נקודות, הם גם ממלאים את הפרצוף, מצטרפים לתיקון. ודווקא הם, התוצאה מהנקודות, הרשימות, מה שנשאר מהם, הם נקראים כלים. למה? קיבלתי ועכשיו אני לא יכול להחזיק. אז למה אני כן מחזיק, למה אני לא יכול להחזיק? אני נמצא כאן במאבק ביני לבין הבורא. הוא רוצה שאני אקבל, אני לא יכול יותר לקבל, קיבלתי על מנת להשפיע, לא יכול עכשיו להמשיך לקבל על מנת להשפיע. כאן זה בירור הגבול ביני לבינו ולכן זה נקרא הרשימות הנכונות, האותיות.

תלמיד: מה זה "קבל המסך זווג חדש בקומת ס"ג," זיווג חדש, מאיפה הוא בא?

אחרי שהוא עשה את כול הקבלה שלו על מנת להשפיע בדרגה שלו, מה שנשאר לו הוא הולך על פחות מזה. נניח שהיה בדרגת ע"ב, עכשיו הוא עושה זיווג על דרגת ס"ג. הרשימות מתגלות מאין סוף, לא שהוא ממציא עכשיו רשימות חדשות, יש לנו ממלכות דאין סוף. מה שקורה עכשיו בתהליך הזה, זה בסך הכול איך אנחנו עובדים עם הרשימות ההן, באיזו הדרגה, באיזה תהליך.

תלמיד: בעה"ס מדבר פה על כלים ריקים, למה הוא מתכוון שהוא אומר "מילא הכלים הריקים דעליון שהוא ע"ב." מה הכוונה כלים ריקים, איך אפשר לבטא את זה?

ע"ב הזדכך ועכשיו ס"ג יכול למלאות את ע"ב. הוא מבקש מע"ב "תעביר לי בבקשה כוח", הע"ב פונה לגלגלתא מבקש ממנו "תעביר לי בבקשה כוח מלמעלה ואור מלמעלה", גלגלתא פונה למלכות דאין סוף וגם מבקש. מלכות דאין סוף יש לה הכול, היא נותנת. כי מה שמבקש ס"ג אין בע"ב, יש בו חכמה ואין בו חסדים, זה משהו חדש, הוא לא יודע על החסרונות האלה. אבל התחתון מבקש לכן הוא פונה לעליון והעליון אם יש לו, נותן, ואם לא, הוא פונה לעלי עליון וכן הלאה. ככה זה עובד, הכול תמיד עולה למלכות דאין סוף.

שאלה: כתוב, "וכן אחר הסתלקות האורות דגוף דע"ב מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ס"ג, שחזר ומילא הכלים הריקים דעליון שהוא ע"ב."

כל תחתון ממלא את הכלים דעליון.

תלמיד: מה זה אומר?

על ידי זה שמבקש ממנו, תן לי. על ידי העלאת מ"ן לעליון שהוא מבקש מהעליון, אני רוצה לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע, תביא לי כוחות, תביא לי אורות, על ידי זה הוא ממלא את העליון. כך אנחנו ממלאים את הבורא.

תלמיד: העלאת המ"ן שלנו היא ממלאת את הבורא?

כן, ודאי.

אות קי"ט

"אמנם יש הפרש גדול כאן במ"ה החדש כי הוא נעשה לבחינת דכר ובחינת עליון לכלים דנקודים, שהוא מתקן אותם," מפני שהוא מתקן אז הוא נקרא זכר לעומת כלים דנקודים שנקראים נקבה, כי יש בהם חסרונות הם נשברו, למרות שהוא קטן. "משא"כ בפרצופין הקודמים אין התחתון נעשה לדכר ולעליון אל הכלים דגוף דעליון אע"פ שהוא ממלא אותם ע"י קומתו. והשינוי הזה הוא כי בפרצופים הקודמים לא היה שום פגם בהסתלקות האורות, כי רק הזדככות המסך גרם להסתלקותם," זאת אומרת, שברצונו מעצמו הזדכך, הפסיק לקבל בעל מנת להשפיע. מפני שרצה להישאר בעל מנת להשפיע, אז כדי להישאר בעל מנת להשפיע היה חייב להפסיק לקבל. נשאר לו רק כוח נגיד להשפיע על מנת להשפיע, לשמור על הצמצום, ולכן נשאר בקדושה.

"אבל כאן בעולם הנקודים היה פגם בהכלים, כי כח מלכות המסיימת היה מעורב בהכלים דאחורים דז"ת כנ"ל, ואינם ראוים לקבל האורות, שמסבה זו נשברו ומתו ונפלו לבי"ע." זאת אומרת, הכלים איבדו את המסך, איבדו את הכוונה על מנת להשפיע, רוצים לקבל על מנת לקבל, זה באמת שבירה. רק תתארו לעצמכם להיות במצב של על מנת להשפיע, באזור הבורא, בדבקות בבורא וליפול מזה. "לפיכך הם תלויים לגמרי במ"ה החדש, להחיותם לבררם ולהעלותם לאצילות, ומתוך זה נחשב המ"ה החדש לבחינת זכר ומשפיע, ואלו הכלים דנקודים הנבררים על ידו נעשו בחינת נוקבא אל המ"ה, ולכן נשתנה שמם, לשם ב"ן, כלומר שנעשו בחינת תחתון אל המ"ה. ואע"פ שהם עליון למ"ה החדש, כי הם כלים מעולם הנקודים ובחינת מ"ה ונקבי עינים, שבחינה עליונה שבו הוא ו"ק דס"ג דא"ק, (כנ"ל באות ע"ד) מ"מ נעשו עתה לתחתון אל המ"ה החדש, ונק' ב"ן, מטעם האמור." אמנם הם כלים גדולים אבל שבורים ולכן הם נקראים כאן תחתון, הכול לפי המצב. ועולם האצילות אמנם הוא קטן לעומתם פי לא יודע כמה, ברוחניות ההבדל בין המדרגות זה ממש מאפס עד אין סוף, אבל הוא נקרא עליון מפני שיש לו מסך והוא יכול לתקן.

שאלה: למה הוא קורא עכשיו ב"ן?

עולם הנקודים השבור. ולמה הוא קורה מ"ה? לעולם האצילות הקטן אבל מתוקן במשהו, ושיכול לתקן את הב"ן השבור, עולם הנקודים, ולכן עולם האצילות נקרא מ"ה, אבל מ"ה החדש, כדי להדגיש שזה לא ממש מ"ה. כי מ"ה זה זעיר אנפין, ועולם האצילות מגיע על עביות דבחינת שורש, ולכן זה קומת מלכות, אבל הוא בכל זאת גבר יש לו מסך.

שאלה: אנחנו יודעים שהאורות מגיעים תמיד מהפרצוף העליון יותר לפרצוף התחתון יותר, ממלכות דאין סוף, האם התחלף פה הסדר?

שום דבר לא קורה, זה לא הסדר שם שמתחלף. אחרי שבירת עולם הנקודים שהוא נעשה פסול מקבלת האור, אז האורות מגיעים קודם לעולם האצילות. עולם האצילות מתקן קודם כל את עולם הנקודים, מוסר לו מסכים, מסדר לו את הדברים, ממיין אותו, הכול עושה, ואחר כך ממלא את הכלים האלה שתיקן באורות. הכול נעשה על ידי עולם האצילות, דרך עולם הנקודים מין הסתם לא עובר כלום. שאלה נכונה.

שאלה: אמרת, "תתארו לעצמכם שאתם נמצאים בעולם האצילות ואתם נשברים". יש דבר כזה שאתה נמצא בהשפעה ופתאום אתה נופל?

באצילות כבר אין שבירה, יש שבירה אחרי אצילות באדם הראשון.

תלמיד: אז מה זה אומר שהוא נמצא בהשפעה ותאר לך שהוא נשבר?

אלא מי נשבר? מי שהולך להשפעה ולא מצליח אז הוא נשבר.

תלמיד: יש דבר כזה בעולם האצילות?

עולם הנקודים היה יותר מעולם האצילות.

תלמיד: מה זה אומר שעולם הנקודים הוא יותר מעולם האצילות?

לא יודע. אתה יודע מה זה עולם האצילות? מה אתה כל כך נדהם מזה?

תלמיד: כי אתה אומר שעולם הנקודים הוא מעל עולם האצילות?

עולם הנקודים זה יותר מעולם האצילות. עולם הנקודים חזר לצמצום א', עולם הנקודים זה ז"ת דבינה, זה משהו ששייך לכלים דצמצום א'. עולם הנקודים זה עולם שנולד מנקבי עיניים ואחר כך מפה דראש דס"ג. אתה מכיר את הדבר הזה או לא?

תלמיד: חשבתי שעולם האצילות הוא בעצם יותר גבוה מעולם הנקודים.

לא, מלכתחילה לא. והוא נקרא מ"ה, מ"ה החדש, מפני שהוא נשאר בתפקיד דווקא בגלל קטנותו ויכול לתקן את הגדול, את עולם הנקודים השבור. אחר כך, מתוך זה שהוא מקבל את הכלים השבורים מעולם הנקודים, נוקבאות, על ידם הוא נעשה גדול. התפקיד שלו הוא גדול, הוא מתקן, אבל בעצמו יש לו הרבה מאוד מערכות שהוא יכול להתמודד עם האור העליון בכל מצב.

זאת אומרת, שבקטנות בכל מיני עיבורים, יניקה, בכל מיני מצבים קטנים ביותר, יש לו אפשרות לקחת את הרשימות השבורות, למיין אותם, לסדר אותם, לחבר אותם ולהביא עליהם מסכים. ועל ידי המסכים שוב לעשות ביניהם קשר ולהכניס אותם לעיבור, ואחר כך ליניקה. ובעצמו מזה הוא עושה כל מיני פעולות על עצמו, כדי להתאים את עצמו לכלים השבורים, שאת זה אנחנו נלמד, זה הכול עולם האצילות. זאת אומרת, יש לו גמישות מאוד מאוד גדולה כלפי כל כלי שבור בכל מה שיהיה. אבל זה דווקא בגלל שהוא נעשה מאלף שורש. כלים גדולים לא יכולים להיות כל כך גמישים, הם גדולים.

שאלה: מה זה עולם האצילות, זה מרחב שאין בו תנועה, ועולם הנקודים הזה עובד בתוך המרחב הזה של עולם האצילות? כשאתה אומר עולם האצילות למה אתה מתכוון?

אצילות זה נקרא "אצלו", שבו ישנם כל הכוחות. אנחנו תיכף נלמד איך שהוא עובד, מתוך זה יהיה לך יותר מובן ואחר כך תשאל. שאלות מראש זה בדרך כלל לא טוב.

קריין: ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף.

אתם רואים, לא היה צריך לקפוץ, יש את הכול לפנינו.

ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

הוא פשוט חוזר על מה שקרה לנו בעולם הנקודים.

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש" זאת אומרת עולם האצילות "נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים" זאת אומרת כמו שעולם הנקודים בקטנות.

אז אני לא יודע מה זה עולם האצילות, אני יודע שהוא מתפשט על רשימות א' שורש צמצום ב'. שהזיווג הזה נעשה איפה? במצח דראש דס"ג, ומשם האור מהזיווג הזה מגיע לטבור, ומטבור מתפשט עד הפרסא כמו עולם הנקודים.

"וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז) ," שיש עוד חוץ מב'/א' צמצום ב', ד'/ג' או ד', לא חשוב, כאן יש א' שורש צמצום ב', ושוב אותו ד' או ד'/ג'. "כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק" סוף גלגלתא "שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים" זאת אומרת נתן רשימו ד'/ג' "החזירה הצמצום א' למקומו," מתוך זה "וה"ת ירדה מנקבי עינים" בעולם הנקודים "לפה," דראש של אבא ואמא "שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש)," מאבא ואמא ולמטה, גדלות בראש וגדלות בגוף. "אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו," למה חזרו ונתבטלו ונשברו? חזרו זאת אומרת לקטנות, נתבטלו, על מה מדובר? ראשים, על הראש, ונשברו על הגופים. "וכל האורות נסתלקו," לראש דס"ג בחזרה "וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

זה הכול, שום דבר לא חדש.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות" א' דהתלבשות. "המכונה חג"ת," כך זעיר אנפין נקרא "וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י" עביות דשורש נקראת נה"י "מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות," זאת אומרת, למה חג"ת ונה"י כך נקראים במקום להגיד א'/שורש? מפני שכאן אנחנו רוצים להדגיש, רק סימן לכך שיש כאן ג' קווים, אז במקום א' אומרים חג"ת ובמקום שורש אומרים נה"י. פשוט לזכור שזה ככה, בשפה קצרה, אנחנו צריכים כמה שיותר להכניס סימנים שתהיה לנו שפה עוד יותר קצרה, אבל שיהיה גם ברור.

"שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות" א' דהתלבשות "ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר," שהתלבשות א' דהתלבשות בשורש דעביות, הקומה הזאת נקראת עובר "שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א.

כך זה גדל, כאן אנחנו כבר יכולים לראות פעם ראשונה בהיסטוריה שהכלים גדלו מלמטה למעלה, תמיד למדנו איך באים אורות וכלים מלמעלה, מאין סוף עד למטה, עכשיו אנחנו כאן קוראים איך הכלים מתחילים לגדול מלמטה למעלה.

נצטרך קצת להשקיע אבל זו כבר הדרגה הראשונה הרוחנית שלנו, כאן קצת נשתדל לממש.

תקרא שוב.

קריין: שוב, אות קכ"א.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות."

מה היה כאן שלא ידעתם קודם, זה מה שאני רוצה לבדוק, סתם כמה שמות, מילים, אבל התהליך הוא אותו תהליך, שום דבר מיוחד לא קרה כאן. על איזה רשימו יצא גלגלתא?

תלמידים: ד'/ד'.

ד'/ד'. על איזה רשימו יצא ע"ב?

תלמידים: ד'/ג'.

על איזה רשימו יצא ס"ג?

תלמידים: ג'/ב'.

ג'/ב'. על איזה רשימו יצא עולם הנקודים?

תלמידים: ב'/א' צמצום ב'.

ב'/א' צמצום ב'. על איזה רשימו יצא מ"ה העליון? ב'/א' צמצום א'. על איזה רשימו יצא עולם הנקודים?

תלמיד: ד'/ג'.

עולם הנקודים לא יצא על ד'/ג', אין דבר כזה, ב'/א' צמצום ב'. בלי צמצום ב' זה לא יוצא, מה איתכם? על איזה רשימו יוצא ב"ן העליון?

תלמידים: א'/שורש צמצום א'.

א'/שורש צמצום א'. על איזה רשימו יוצא עולם האצילות?

תלמידים: א'/שורש צמצום ב'.

א'/שורש צמצום ב'. על איזה רשימו הייתה שבירה בעולם הנקודים?

תלמידים: ד'/ג'.

ועוד?

תלמידים: ג'/ב'.

נכון. ועל ב'/א' גם הייתה שבירה או לא? מי אומר כן ומי אומר לא? למה לא הייתה שבירה? כי על רשימו ב'/א', צמצום א', לא צמצום ב', מרשימו ב'/א' צמצום א' מה יצא? ראש דעת. יוצא לנו כך, ד'/ד' זה גלגלתא? (ראו שרטוט מס' 2)

תלמידים: כן.

גלגלתא, ד'/ג' זה ע"ב?

תלמידים: כן.

ג'/ב' זה ס”ג?

תלמידים: כן.

ב'/א' מ"ה עליון?

תלמידים: כן.

א'/שורש ב"ן עליון?

תלמידים: כן.

עם זה גמרנו, עולם אדם קדמון. מאיפה יוצא לנו עולם הנקודים?

תלמידים: מס"ג.

מס”ג, מי כאן ס"ג? ג'/ב'. ומה קורה לנו? הס"ג שזה ג'/ב' מזדכך לאיזה רשימו? ב'/ב'. ואחר כך? ב'/א'. ואחר כך ב'/א' צמצום ב'. תראו איזה מטמורפוזות הוא עובר, כל זה מפני שמקבל מהגלגלתא ד'. אז יש לנו כאן רשימו נוסף לעבודה ב'/א' צמצום ב', ומה קורה הלאה עם הרשימו הזה? נעשה עליו זיווג ואז מתפתחת מזה קטנות, בנקבי עיניים דראש דס"ג יוצא לנו נקודים, קטנות. ואחר כך? חוץ מנקבי עיניים יש לנו פה, חוזר זיווג לפה דראש ונעשית לנו גדלות, נקודים, גדלות, רשימו ד'/ג'. נקבי עיניים, רשימו, צמצום ב', פה, ד'/ג' (ראו שרטוט מס' 2). על ד'/ג' איזה קומות יוצאות לנו, בגדלות דעולם הנקודים? ד'/ג', ג'/ב' וב'/א'.

שרטוט מס' 2

שאלה: מאיפה ב'/א'?

הקומות מזדככות. ד'/ג' איך זה נקרא? דרגת אבא ואמא, נקרא ראש. ודחג"ת נקרא גוף, ארבעה המלאכים הראשונים. מ-ג'/ב' יוצא ישסו"ת ותנהי"מ. ועל ב'/א' יוצא לנו ראש דעת. אלה נקודים בגדלות. וכל הקומות האלה היפות, הטובות, מה קרה להן? שבירה. מה קורה אחרי זה?

תלמיד: מ"ה החדש.

מאיפה יוצא מ"ה החדש? מאיפה מצח? איפה הרשימות? מה קורה כאן? זאת אומרת, הרשימו הזה ב'/א' צמצום ב' מזדכך. כל מה שקרה כאן זה מרשימו ב'/א' צמצום ב' שקיבל גדלות ונשבר. אבל בעצם מהו הרשימו שקיבל גדלות ונשבר? ב'/א' צמצום ב' שקיבל גדלות, ביטל את הקטנות שלו ונשבר. אחרי זה יש לנו רשימו שנקרא א'/שורש, א'/שורש צמצום ב'. אם היה כאן זיווג, נקבי עיניים, אז כאן זה נקרא מצח, מצח דראש דס"ג.

ומה שיוצא לנו מכאן, ודאי שאחרי כמה פעולות, נקרא עובר, זאת אומרת, הקטנות הקטנה, הנמוכה, המצומצמת ביותר שנקראת עובר. ודאי שבעובר עצמו יש התפתחות, מהטיפה הראשונה עד תשעת ירחי לידה, עד שהוא נולד ואז מפסיק להיקרא עובר, אלא כבר יונק. זאת אומרת, הרשימות האלה, צמצום ב', זה מה שאנחנו עכשיו לומדים.

שאלה: עובר של מה?

עובר של הפרצוף, של הרצון לקבל, שרוצה להשפיע, אבל הוא לא כל כך בכוח להשפיע. אבל הוא רוצה, לכן נקרא "עובר". הוא מחזיק את עצמו על ידי זה שהוא מבוטל כלפי העליון בכול. אתה יודע עד כמה? אין שאלות, אין תשובות, לא שואל, לא מעז לשאול, לא מעז לחשוב. לא כמוכם שאתם כבר חכמים, שואלים מה לומדים ולמה. אין. יש רק דבר אחד, איך להתבטל. ופתאום מגיעות מחשבות ובהן להתבטל, ועוד מחשבות ועוד להתבטל, וכך תשעה חודשים. תוכל להחזיק בזה ככה? זו גדילה בעובר, אלה דרגות מאוד לא פשוטות.

העובר שותק, לא בורח. שותק, לכן אין לו פה, אבל אז מיד מקבל דרך הטבור. אם אתה יודע לסתום את הפה, אתה מקבל מהעליון ישר.

תלמיד: עובר, לפחות כך חשבתי, זו כבר לידה של הנשמה.

לא, אין עדיין נשמה.

תלמיד: לכן אני שואל.

נשמה זו כבר איזו היכרות בבורא. אין עדיין היכרות, יש רק ביטול ביטול ביטול, חכה עד שתהיה היכרות. הוא רק דואג לדבר אחד, אני כאילו לא קיים. מה שקיים בי זה אותו חלק מהרצון לקבל שהוא מבוטל לגמרי, ואני רוצה להרגיש ברצון הזה שאני מבוטל. וחוץ מזה, כלפי מה מבוטל? כלפי מי מבוטל? כלום. רק מבוטל. ואז בצורה כזאת כשהוא מתבטל, דווקא בביטול, זה נקרא בצמצום, מסך ואור חוזר ודחייה שלמה, הוא מתחיל להרגיש את העליון שהוא נמצא בתוכו. לכן זה נקרא "עיבור", "עובר במעי אמו".

שאלה: מבחינת דומם, צומח, חי, איזו דרגה זו אצילות?

אין דבר כזה, אין. אולי אם אתה משווה בין העולמות, אבל כך לא עושים. דרגות אנחנו משייכים לנבראים. אצילות זה עולם, זה לא נברא. המערכת בעצמה, אנחנו לא אומרים עליה כך. אומרים שהיא נבראה, אבל זה לא רצון לקבל. עולמות זה לא רצון לקבל, זו מערכת המעטת האורות כלפי הנבראים שנמצאים בתוך המערכת.

תלמיד: ביטול זו מילה חדשה בתוך הלקסיקון שלנו עכשיו.

תגיד צמצום.

תלמיד: זה אותו דבר?

כמעט. נגיד שזה אותו דבר. צמצום, זה שיש לך כוחות לצמצם את עצמך. ביטול, זה שאתה עד כדי כך בחוסר כוחות שאתה מבקש כוחות להתבטל, מבקש כוחות הצמצום. אבל נגיד שזה אותו דבר. ביטול זה בתוך העבודה, וצמצום זה כבר שסיימת את העבודה וקיבלת כוח להצטמצם. אבל זו עבודה גדולה, זה קושיות, בעיות. קמים כל מיני כוחות כנגדך, מבלבלים אותך עם כל מיני דברים. פתאום מגיע לך איזה דוד עשיר, נותן לך איזו אוניה ועוד משהו, איזו בריכה פרטית. לכל אחד מגיע משהו כזה. ואתה רק רוצה להחיות את נפשך. מה זה להחיות את נפשך? שתהיה לי אפשרות לא לקבל כלום, רק להתבטל כלפי העשירייה.

שאלה: זה מגיע מתוך מה שלמדנו על אח"פ דעליון שיורד לגלגלתא עיניים וכבר יש שם איזו עבודה של ביטול, של עליון ותחתון?

זה מגיע מתוך זה שאתה עושה בחירה ואתה מבקש. שום דבר לא מגיע סתם, אחרת זה לא יהיה תיקון. אתה חייב לבקש, ודאי שאתה לא יכול כלום, אבל לבקש. ולבקש אתה גם לא יכול, אבל יש לך עשירייה. עם העשירייה אתה יכול בדרגת העולם הזה, בדרגה הגשמית להתחיל לעבוד. כלפי העשירייה אתה יכול להתחיל לעבוד בדרגה הגשמית ואז אתה מקבל מהם כוחות.

ועם הכוחות האלה אתה כבר יכול לנסות להתבטל לעליון, ולהרגיש שלא יכול ואז אתה יכול להתפרץ בתפילה עם העשירייה ואחר כך גם לבד, לא חשוב, אבל קצה החוט הוא שאנחנו נמצאים בעולם הזה ואנחנו יכולים להתקשר יחד, להתחבק, להגיד מילים יפות, כאילו שאנחנו כבר ברוחניות. זה כמו ילדים קטנים שמשחקים בכל מיני דברים גדולים כאילו, נניח יש לילד אוטו מעץ והוא חושב שהוא נהג וכן הלאה.

מתחילים מזה, לכן אסור לנו לזלזל בכל האמצעים שנמצאים לרשותנו בעולם הזה, כי בלי זה לא נגיע לרוחניות. לכן הצורך הגדול בעולם הזה, כי מהם אנחנו לומדים איך להתקרב לדרישה, לתביעה. אבל בלי שמשקיעים בחברותא, בקבוצה, בעשירייה, לא תהיה דרישה לבורא, לא תהיה הדרישה הנכונה.

אנחנו נדרוש ממנו, "תן לי, תביא לי, למה אתה לא עושה לי" וכן הלאה, כאלו דרישות של רשעים, שאז הבורא יצטרך לעשות איתנו סיבוב כדי שנגלה עד כמה הדרישה היא לא במקום ולא נכונה ואגואיסטית, ועוד נצטרך להכיר בזה וכן הלאה. זה מאוד מאריך את הדרך.

תלמיד: התחלת את השרטוט (ראו שרטוט מס' 3) מהשאלה ששאלת על ראש הדעת, אם הוא נשבר או לא ואז התחלת לשרטט.

כן, ראש הדעת.

תלמיד: הוא נשבר או לא?

ראש לא יכול להישבר, על זה שאלתי. חשבתי לתפוס אתכם כמו שתופסים דגים, פתאום, אבל אתם אפילו לא עניתם. בקיצור, ראש דעת לא נשבר. ראש לא יכול להישבר, הוא יכול רק להתבטל.

תלמיד: אז הוא התבטל וממנו יוצא רשימו א'/שורש?

לא. מראש דס"ג. הוא גורם. אם אתה שואל ככה, עולם הנקודים שנשבר, ממנו מגיע רשימו חדש? לא. כשהוא נשבר, מה זה נקרא שעולם הנקודים נשבר, איך נקראת הפעולה הזאת? הזדככות המסך. רק עכשיו המסך מזדכך על ידי השבירה. אז כמו שבע"ב המסך הזדכך ועלה לפה דראש ויצא פרצוף ס"ג גם כאן המסך מזדכך, עולה לראש דס"ג ומתחדש רשימו א'/שורש צמצום ב' וזיווג נעשה במצח דראש דס"ג ומזה יוצא פרצוף שהוא נקרא "עולם האצילות", "עיבור דעולם האצילות".

תלמיד: וכל הרשימות האלה מהשבירה עולות לראש דס"ג?

וודאי. כן. עם המסך השבור. הכול עולה לראש דס"ג, והכלים השבורים, זאת אומרת שאיבדו את המסכים, הם נופלים למטה. את זה עוד נלמד, אבל התהליך הוא ככה בכללות.

תלמיד: אני מרגיש שחסר איזה סימון ברשימות שעליהן יוצא עולם האצילות שאומר שבירה, שאומר מידע מהשבירה. כי א'/שורש צמצום ב' זה נשמע כמו קטנות הנקודים רק קטן יותר, אבל זה לא רק זה, הוא מכיל גם את המידע מכל המלכים האלו שמתו.

לא. תעזוב את זה, אל תהייה חכם. לא. יוצא פרצוף על רשימו א'/שורש צמצום ב' ממצח דראש דס"ג ומתפשט למטה מאיפה שבא הרשימו. זאת אומרת, למטה מטבור הכללי. סך הכול, מה הבעיה? לי לא חסר בינתיים כלום. יש סדר רשימות מאין סוף עד עכשיו? כן. יוצא פרצוף חדש? כן. מה אכפת לי עובר, לא עובר, קטן, גדול? יוצא, העיקר שיש רצף. זה מה שאני רציתי להגיד כאן, לא יותר מזה.

עכשיו השאלה, איך הפרצוף הזה שעכשיו יוצא הוא מקבל את כל החסרונות, כל הבעיות. כי הוא אחרון, אין אחריו כאילו כלום, איך הוא מקבץ את כל החסרונות, כל הבעיות והמסכים והאורות, ועושה מכל זה עולם התיקון. זאת אומרת שהוא מתקן את השבירה, זה מה שחשוב בשבילנו. שאם העולם הזה, האצילות (ראו שרטוט מס' 3), פונה עכשיו לשבירה ויכול לתקן אותה, אז הוא נקרא עולם התיקון והוא גומר לנו את התיקון. אתם מבינים עד כמה הוא מיוחד?

אז עד כאן, תיכף נראה הלאה.

שרטוט מס' 3

תלמיד: לפני שממשיכים אפשר להתעקש לנסות ולבקש ממך להסביר מה זה אומר היניקה?

איפה יניקה?

תלמיד: מה הסיבה עכשיו ליניקה?

יש לנו ג' מצבים, עיבור, יניקה, מוחין. עיבור זה עביות דשורש. יניקה זה עביות א'. וגדלות זה עביות ב', ג' וד'. גם שם יש דרגות כמו ב', ג' וד'. גם בעיבור יש דרגות וגם ביניקה יש דרגות.

תלמיד: מה גורם עכשיו לפרצוף שיצא בא'/שורש צמצום ב' לעבור למצב יניקה? מה זה אומר שהוא מקבל מוחים דיניקה מהעליון שהם עביות דבחינה א'?

פשוט מאוד. מה עוד יש לו חוץ מעביות דשורש?

תלמיד: התלבשות.

התלבשות א'.

תלמיד: למה פה בהתלבשות יוצא עוד מצב שלא היה כאילו קודם?

גם יוצא. למה קודם לא?

תלמיד: קודם היה יוצא לנו ראש שמתכלל מעביות להתלבשות ראש ראשון, אחר כך מעביות להתלבשות ראש שני, ואחר כך יוצא גוף, נכון? כך היה בנקודים.

כן.

תלמיד: פה הוא יוצא כאילו הפוך, כאילו מההתלבשות, התכללות בעביות, יוצא עוּבר.

כי כאן זה ממטה למעלה. יש משהו, אתה שואל בצדק. יש כאן ד'/ג', יוצא זיווג על עביות דשורש, אחרי עביות דשורש יש לנו ד'/ג' שמתחיל לעבוד. ד'/ג' זה לא סתם בגדלות, ד'/ג' זה אומר שאני יכול להגיע ליותר ממה שאני עכשיו. ולכן אני מעביות דשורש כבר מיד מתפתח. שורש דעביות זה לא מצב, המצב ברוחניות זה כל פעם שהוא יותר ויותר גדול. "רשימו" זה נקרא שיש לי כאן שרשרת רשימות, רק ששרשרת הרשימות הזאת היא כולה בדרגת עביות דשורש. מה זאת אומרת? שרק בביטול עכשיו, כרגע בביטול שלי, אני משיג את קומת העיבור, וזה תשעה ירחי לידה. אחרי שאני גדל בתשעה ירחי לידה, בכל תשעת ירחי הלידה האלו, יש לי התכללות, התפתחות של כל גמר התיקון שלי, עד גמר התיקון, מצורת הדינוזאור, מאיפה שאנחנו, כולנו מהדינוזאורים, ועד למלאך. כל הרשימות האלה נמצאות, ואנחנו עוברים עליהן בזמן העיבור. ואנחנו רואים את זה במעי אמו איך שהעובר מתפתח.

מתוך זה כבר בעיבור יש לי את כל החלקים, אפילו שאני לא צריך אותם, ידיים, רגליים, כל דבר ודבר כבר נמצא, רק תלוי באיזה מצב. ולכן כשהוא גומר תשעה ירחי לידה, אז נפעל העליון, ומוציא אותו לעביות א', החוצה. זאת אומרת הוא פותח לו את זה, כי כל הרשימות האלה כבר נמצאות בעובר, בעובר נמצאות כל הרשימות מהאין סוף, רק צריכים עכשיו כוח שיפתח ויפתח אותו כל הזמן. וכך הוא הולך ופותח. בכל אחד. כל אחד לפי הגורל שלו כאילו, לפי המקום שלו. באדם הראשון אנחנו נלמד יותר, לפי המקום שלו במערכת דאדם הראשון.

תלמיד: אז הכלים ליניקה, כמו שבעל הסולם כותב פה, באים מהעליון?

הם כולם כבר נמצאים בתחתון, כל הכלים עד גמר התיקון. רק תלוי בהתפתחות שלהם. חסר לנו רק מסך, לפתוח כל רצון ורצון בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ובכל זאת, יש כאילו משהו חדש פה, שעכשיו יש מצב עובר, כלים דיניקה ואחר כך יהיו כלים דגדלות.

זה מה שנקרא "יוצאים לאוויר העולם". עכשיו אני מבין מה אתה שואל, כאילו מאיפה זה פתאום בא? אין דבר כזה.

תלמיד: כי עד עכשיו הייתה קטנות. נניח בפרצוף עצמו, היו לו הכלים שלו, ובא עכשיו ד'/ג' מהתחתון והוא גדל. פה הוא כאילו נכנס לעיבור, ומופיעים כלים דיניקה, על חשבון העליון. מאיפה זה מגיע? זה החסר.

גם בתהליך של העיבור יש אותה השאלה, מאיפה הוא לוקח כל פעם רשימות חדשות? הן מתפתחות על ידי האור. בכל אחד יש את כל הרשימות שלו עד גמר התיקון, בכל אחד ואחד. על זה אנחנו לא יכולים להשפיע, לשנות, רק על קצב ההתפתחות שלנו, וצורת ההתפתחות. זאת אומרת יותר מהר, בדרך תורה או בדרך ייסורים, אבל מה שיש לך, יש לך, את זה אתה לא יכול לשנות. ולא צריכים, כי אם אתה מתקדם נכון, אתה מוצלח.

שאלה: הוא משייך את היציאה של היניקה לה"ת בגניזו הוא אומר, שנמצאת בתוך קומת העיבור.

כן.

תלמיד: מה זה בדיוק הה"ת בגניזו, זה הד'/ג' בעצם?

כן.

תלמיד: והיא זו שמעוררת בעצם את היציאה של היניקה.

היא עובדת כאילו לגרות אותו. כן. אבל עוד נלמד את זה, את הדברים האלה צריכים ללמוד בחלק י"א תע"ס. אבל האמת שהעיקר זה לדעת בכל זאת את ההתפתחות הכללית. זה טוב שאנחנו לומדים את זה, וטוב שנדע את זה יותר ויותר, אבל מה שיעזור לנו יותר, במקום פרטים, אם אתה מדבר על ללמוד את הפרטים הקטנטנים האלה, לא כאן ב"פתיחה", בפתיחה אין פרטים, אז מה שיותר יעזור לנו להתפתחות זה ההשתתפות בתיקונים, בתיקון העולם. זה יותר יעזור. זאת אומרת צריך לדעת "פתיחה"? כן. נקווה שנעבור גם את התע"ס בעזרת ה' אחרי זה. עוד פעם נעבור "פתיחה", כך בצורה יותר מהירה, ואחר כך נלך לתע"ס. אבל התקדמות של ממש תהיה, זאת אומרת כדי שהבורא יפרגן לנו, אנחנו צריכים ללכת במה שהוא רוצה.

שאלה: באות הקודמת ק"כ הוא מדבר פעם אחת על להחזיר את הצמצום א' למקומו, ופעם שנייה להחזיר את הצמצום ב' למקומו.

צמצום ב' זה אך ורק כדי לחבר את בינה ומלכות, ולתקן את המלכות. שפעם המלכות עולה לבינה ומצמצמת את הבינה, פעם הבינה נותנת בזה כוחות למלכות, והמלכות מתחילה לעבוד. זאת אומרת קטנות גדלות, קטנות גדלות, יש איזה מן תוספת למעלה ומטה, שבצורה כזאת אנחנו מתקנים. אבל ממש צמצום א', ביטול של צמצום ב' ממש, לא לשעתו אלא לגמרי, זה יהיה רק בגמר התיקון.

תלמיד: אז לְמה הכוונה שכתוב "מחזיר צמצום למקומו"?

שהוא מגיע לגדלות. אבל בגדלות שאנחנו מגיעים, אנחנו מגיעים לגדלות בעלייה לאצילות, אני חייב להגיד את זה, למרות שעוד לא למדנו. כי זה לא גדלות, זה לא ביטול צמצום ב' ממש, שבכל המלכות אנחנו יכולים לקבל, אלא חוץ מלב האבן, וזה נקרא שאנחנו עושים תיקונים ב"עליית הנשמות לאצילות".

תלמיד: זה לגבי צמצום ב'.

זה לגבי תיקון הנשמות אחרי השבירה, זה רק בעולם האצילות.

תלמיד: וכשהוא כותב פה "מחזיר צמצום א' למקומו"?

"מחזיר צמצום א' למקומו" אני לא יודע איפה אתה קורא את זה, אבל בדרך כלל כשאנחנו חוזרים לגדלות, זה לא כולל את לב האבן. יש לנו כאן גדלות דבינה א', גדלות דבינה ב', נלמד את כל השלבים האלו.

שאלה: מעניין שעד היום, למדנו את המערכת ממעלה למטה, והיום מושגים כמו "ג' קווים", "עובר" מדברים על עבודה מלמטה למעלה. אמרת שזה קורה בפעם הראשונה, ואנחנו צריכים להשיג את זה. למה התכוונת?

כל פעם שאני מלמד "פתיחה", ואתם גם תראו, נראה לי, כשאתם מלמדים פתיחה, הסעיף הזה, קכ"ב בעצם, כן בערך, שמדברים על העובר, שמדברים על הדברים האלה, הוא פתאום כאבן מכשול. אנשים מפסיקים להבין, לחשוב, לתפוס מה קורה כאן, עולה, חוזר, יורד, חג"ת, חב"ד, מה קורה כאן, מטעם ג' קווים. יש כאן הרבה פרטים שהאדם לא כל כך מתמצא בהם, קשה לו לסדר את הדברים האלה. ייקח קצת זמן, לא נורא. אבל זה תמיד כך, המקום הזה הוא מקום שפתאום מאבדים את הכיוון. לכן שציירנו את השרטוט, נראה לי שזה דווקא במקום.

אות קכ"ב

"והנה אח"ז עולה פעם ב' למ"ן להעליון ונקרא עיבור ב'. ומקבל שם מוחין מע"ב ס"ג דא"ק, ואז יורדת הבחי"ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ"ל באות ק"א), ואז נעשה הזווג על בחי"ד במקומה," בפה, "ויוצאות ע"ס בקומת כתר, והכלים דאח"פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש ונשלם הפרצוף בע"ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא' דאצילות, הנק' פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות."

זאת אומרת, הוא יצא בקטנות, מקבל עכשיו גדלות, ונקרא "עתיק" או "כתר". למה? ככה. הרשימות ישנן, הוא מקבל אור, האור מביא מסך, עושה זיווג, מתפשט, נעשה הפרצוף הראשון. הפרצוף הראשון נקרא "כתר".

יש המון שאלות, אנחנו לא רוצים לדעת מהן כלום, רק הידיעה. כשאתה בא לתחנת רכבת, כתוב לך "רכבת מתל אביב לאשדוד", והזמן. מה אתה שואל עוד? רק לגבי המקום, זה הכול.

אותו דבר כאן, כלום חוץ מזה. לא איך שזה עובד ומאיפה זה מגיע, ולמה כן, ולמה לא, אלא אתה צריך זמן, לאן, ובאיזה מקום אתה יכול לשבת. סך הכול כמה נתונים. אז בבקשה, תסתפק בזה.

אות קכ"ב

"והנה אח"ז עולה פעם ב' למ"ן להעליון ונקרא עיבור ב'. ומקבל שם מוחין מע"ב ס"ג דא"ק, ואז יורדת הבחי"ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ"ל באות ק"א), ואז נעשה הזווג על בחי"ד במקומה, ויוצאות ע"ס בקומת כתר, והכלים דאח"פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש ונשלם הפרצוף בע"ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא' דאצילות, הנק' פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות."

על עתיק כבר למדנו, "עתיק" זה מהמילה נעתק. זה ממש פרצוף חדש, הראשון של עולם האצילות. אם היו לנו רשימות ואור שמגיע לרשימו, עושה זיווג דהכאה, מעורר את הרשימו ונעשה ממנו איזה פרצוף, אנחנו חושבים שזה קטן, מה זה עביות דשורש, עביות דשורש ברוחניות, מה זה עיבור? "רואה מסוף העולם ועד סופו", כי הוא מבטל את עצמו.

הוא כמו הגדול ביותר, רק שהוא הקטן ביותר, אבל הוא נמצא בתוך הגדול ביותר. הוא נמצא הכי הכי בדבקות עם הגדול, עם הבורא. הוא נמצא בו, בתוך הבורא. אתם מבינים? זה לא סתם עיבור. וכשהוא מבטל את עצמו, אז הוא מבטל את עצמו. זאת אומרת זו כאילו גם הדרגה הכי קטנה וגם הכי גדולה. מתי עוד הוא יהיה בצורה כזאת צמודה לעליון? רק בגמר התיקון.

אות קכ"ג

"וכבר ידעת, שאחר שביה"כ חזרו ונפלו כלהו אח"פ מהמדרגות כל אחד למדרגה שמתחתיו." ככה היה בקטנות. "(כנ"ל באות ע"ז, ובאות ק"ו). ונמצאים אח"פ דקומת כתר דנקודים בגו"ע דקומת חכמה," נפולים שם, "ואח"פ דקומת חכמה בגו"ע דקומת בינה, וכו', ולפיכך בעת העיבור ב' דגדלות דפרצוף הא' דאצילות הנקרא עתיק, שחזרו ונתעלו האח"פ שלו כנ"ל, הנה עלו עמהם יחד גם הגו"ע דקומת חכמה ונתקנו יחד עם האח"פ דקומת עתיק, וקבלו שם עיבור הא'."

זאת אומרת, אח"פ דכל קומה וקומה הצטרפו לגלגלתא עיניים שלהם, עלו לקומת גלגלתא עיניים וכאילו נכנסו שם לעיבור.

אות קכ"ד

"ואחר שהגו"ע דחכמה קבלו קומת העיבור והיניקה שלהם, (כנ"ל באות קכ"א). חזרו ועלו לראש דעתיק, וקבלו שם עיבור ב' שלהם למוחין דגדלות, וירדה הבחי"ג למקומה לפה, ויצאו עליה ע"ס בקומת חכמה, והכלים דאח"פ שלהם חזרו ועלו למקומם בראש, ונשלם פרצוף החכמה בע"ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא פרצוף אריך אנפין דאצילות".

אות קכ"ה

"ועם אח"פ הללו דא"א עלו ביחד גם גו"ע דקומת בינה כנ"ל, וקבלו שם עיבור הא' ויניקה שלהם. ואח"ז עלו לראש דא"א לעיבור ב', והעלו האח"פ שלהם וקבלו המוחין דגדלות, ונשלם פרצוף הבינה בע"ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא או"א וישסו"ת, כי הג"ר נקראות או"א, והז"ת נקראות ישסו"ת".

אות קכ"ו

"ועם אח"פ הללו דאו"א, עלו ביחד גם גו"ע דזו"ן, וקבלו שם העיבור א' שלהם והיניקה, ובזה נשלמים הזו"ן בבחינת ו"ק לז"א, ונקודה להנוקבא. והנה נתבארו ה"פ מ"ה החדש שיצאו בעולם האצילות בבחינת קביעות, הנקראים עתיק א"א או"א וזו"ן, שעתיק יצא בקומת כתר, וא"א בקומת חכמה, ואו"א בקומת בינה, וזו"ן בו"ק ונקודה, שהוא קומת ז"א. ובאלו ה' הקומות לא יארע שום מיעוט לעולם. כי בג"ר, אין מעשי התחתונים מגיעים אליהם שיוכלו לפוגמם, והז"א ונוקבא, שאליהם מגיעים מעשי התחתונים, היינו דוקא בכלים דאחורים שלהם, שמשיגים בעת הגדלות, אבל בכלים דפנים, שהם גו"ע באורות דו"ק ונקודה, הנה גם בהם לא יגיעו מעשי התחתונים. ולפיכך נבחנים ה' הקומות הנ"ל, לבחינת מוחין הקבועים באצילות."

כך יצא עולם האצילות, יש לו כאן מצב קבוע. זאת אומרת, פחות מזה לא יכול להיות כי התחתונים לא מגיעים לדרגה הזאת, לקומה הזאת. אלא הם יכולים לגרום לעליית הדרגה, מכאן, מהדרגה הזאת והלאה לפרצופי אצילות, ולירידה. עלייה וירידה, אבל לא בעצם הקומה שלהם, שנקראת קטנות דעולם האצילות.

אות קכ"ז

"וסדר הלבשתם זא"ז ולפרצוף א"ק, הוא, כי פרצוף עתיק דאצילות אע"פ שיצא מראש הס"ג דא"ק (כנ"ל באות קי"ח), מ"מ לא יכול להלביש מפה ולמטה דס"ג דא"ק רק למטה מטבור, כי למעלה מטבור דא"ק הוא בחינת צמצום א' ונק' עקודים. והן אמת, שפרצוף עתיק, להיותו בחינת ראש הא' דאצילות, עדיין אין הצמצום ב' שולט בו,"

כי אף פעם הגבלה לא חלה על מי שמקבל את ההגבלה, אלא על מה שהוא מבצע. הוא קובע בעצמו שעל זה תהיה הגבלה. אבל עליו לא, אחרת זה לא נקרא שהוא מחזיק את צמצום ב'. זה מובן?

תלמידים: לא מובן.

אני אתן לכם דוגמה. נניח הממשלה קובעת חוק, מי שגונב הולך לבית סוהר, ועל הממשלה עצמה זה לא חל, אלא רק ממטה. זה החוק.

אות קכ"ז

"וסדר הלבשתם זא"ז ולפרצוף א"ק, הוא, כי פרצוף עתיק דאצילות אע"פ שיצא מראש הס"ג דא"ק (כנ"ל באות קי"ח), מ"מ לא יכול להלביש מפה ולמטה דס"ג דא"ק רק למטה מטבור, כי למעלה מטבור דא"ק הוא בחינת צמצום א' ונק' עקודים. והן אמת, שפרצוף עתיק, להיותו בחינת ראש הא' דאצילות, עדיין אין הצמצום ב' שולט בו, וא"כ היה ראוי שילביש למעלה מטבור דא"ק, אמנם כיון שהצמצום ב' כבר נתקן בפה דראשו, בשביל שאר פרצופי אצילות שממנו ולמטה," בשביל שאר פרצופי האצילות, "ע"כ אינו יכול להלביש רק למטה מטבור דא"ק. ונמצא קומת עתיק מתחלת מטבור דא"ק, והיא מסתיימת בשוה עם רגלי א"ק, דהיינו למעלה מנקודה דעוה"ז." זה פרצוף עתיק. "וזהו מפאת פרצופו עצמו, אמנם מפאת התקשרותו עם שאר פרצופי אצילות, שמבחינתם נבחן שהוא כלול ג"כ מצמצום ב', הנה מבחינה זו הוא נבחן שרגליו מסתיימים למעלה מפרסא דאצילות, כי הפרסא הוא הסיום החדש של הצמצום ב' כנ"ל באות ס"ח".

...זה מה שהוא מספר על עתיק דאצילות. הוא כמו צמצום א', לכן הוא נקרא "נעתק", הוא לא שייך לאצילות, אבל בכל זאת הוא מעביר את כל מה שיש מלמעלה, מטבור הכללי, מאין סוף דרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון, ולוקח משם את מה שצריך. הוא מתקשר אליהם ומעביר דווקא כבר בצמצום ב' לתחתונים. הוא המתאם בין צמצום א' לצמצום ב'. לכן כלפי עולם האצילות הוא נקרא "עתיק", נעתק מהשגת התחתונים שבאצילות ובעצמו נמצא בצמצום א'.

אבל הוא נמצא במקום של צמצום ב' ולכן יכול לעבור את הפרסא שבין אצילות ועולמות בי"ע באופן חופשי. כי הוא בכלל כולו ממטה למעלה, לא מקבל כלום, לא משתמש בשום רצונות שלו אלא רק כדי להשפיע בלבד, עביות דשורש, צמצום ב'.

שאלה: אנחנו לומדים תמיד שמה שהעליון מחליט, זה אחר כך חוק כלפי התחתונים ממנו.

תלוי מה הוא מחליט.

תלמיד: נאמר מלכות עשתה צמצום א', זהו, צמצום א' קיים. נכון?

כן.

תלמיד: עכשיו, צמצום ב' כבר הוחלט, ההחלטה על צמצום ב' הייתה בירידת נקודות דס"ג.

צמצום ב' יכול להתבטל. עובדה, שבשבירה ביטלו את צמצום ב' מהקדושה, רק לא התחשבו, לא ידעו שיש שם בחינה ד'.

תלמיד: כן, אבל ברירת המחדל היא שקודם כל פרצוף נולד, אז צמצום ב' פועל עליו, ואחר כך, אם יש לו כוח או חושב שיש לו כוח הוא מבטל אותו.

פרצוף שנולד על הרשימו דצמצום ב', יש לו צמצום ב'. אם הוא נולד על רשימו דצמצום א', יהיה לו צמצום א'.

תלמיד: אבל עכשיו שעתיק יוצא פעם ראשונה, זה כבר הרבה אחרי שהוחלט שצמצום ב' תקף.

לא, הרשימו שהוא יוצא זה צמצום ב'. א', שורש, צמצום ב'. לכן הוא צמצום ב'.

תלמיד: אז מה פתאום צמצום ב' לא חל על עתיק?

בגדלות, כי יכול להיות שיש לו בפנים גם ד'/ג', הוא יכול לעבור ממש את כל הפרצופים.

תלמיד: זאת אומרת, שכשהוא נולד, הוא נולד עם הגבלה של צמצום ב' ואחר כך הוא עובר?

אנחנו נלמד על זה. הוא מתפשט לא ממעלה למטה אלא ממטה למעלה, זה הכול בדחייה.

תלמיד: אבל אני מדבר על מה שהוא כותב לנו כרגע, באות הזאת, בשלב הזה. שהוא נולד, הוא נולד עם מגבלה של צמצום ב' או לא?

הוא נולד על הרשימו דצמצום ב', כן. אבל מפני שהוא הראשון והוא מחזיק את הכול, זה לא שהוא בא ובעצמו מצטמצם. אלא צמצום ב' כבר חל עליו, נכון, אבל מפני שהוא כתר והוא יוצא ראשון והכול זה בדחייה ממטה למעלה. אז במצב שלו, בעיבור שלו, צמצום ב' כאילו לא חל עליו, והוא יכול להתקשר עם פרצופים דצמצום א'.

אני מבין את השאלה, אין לי כאן איך להסביר, אשתדל לחשוב עד מחר.

שאלה: דיברת על סעיף קכ"א, ואמרת שהכול תלוי ברשימות שהן מלמעלה למטה.

ודאי.

תלמיד: אמרת שגם לא ניתן לשנות רשימות, וזה מפליא אותי.

למה? אתה יכול לשנות שימוש ברשימות.

תלמיד: אבל אתה כאילו בא ואומר לי, לא יעזור לך כלום, הרשימות מלמעלה למטה זה החיים שלך ואתה לא יכול לשנות את החיים שלך, את הגורל שלך אתה לא מסוגל לשנות. האם אני יכול לשנות או לא יכול לשנות?

אתה נפעל כל פעם לפי הרשימות. אבל עושים חשבון איתך, דנים אותך, איך אתה משתמש ברשימות שעולות בך, כל הזמן יוצאות.

תלמיד: זה בסדר, אבל מה שאתה אומר שנולדתי ולא רציתי להיוולד, וגם יום עזיבת הנשמה מהגוף הוא קבוע, אני לא יכול לשנות את זה.

לא יכול.

תלמיד: לא יכול לשנות?

לא. אני יכול להגיד לך מתי תמות.

תלמיד: אז למה אני לומד קבלה?

כדי לדעת מה לעשות נכון בין לידה למוות.

תלמיד: זה מפליא אותי, אני לא יכול לשנות את הסרט של החיים שלי אם אני לומד קבלה?

למלאות את החיים שלך, לעשות אותם חיים ולא זבל, אתה יכול.

תלמיד: נניח שלא גמרתי את התיקון, אני רוצה להאריך את החיים כדי לגמור את התיקון, לא יתנו לי את הצ'אנס הזה?

תבקש.

תלמיד: יש בעתו ויש אחישנה. אם אני פועל באחישנה בחיים שלי, אני לא יכול לקבל זמן שאול לגמור את התיקון?

אתה יכול הכול, אתה גדול.

תלמיד: אתה יכול לענות על זה או לא?

לא.

תלמיד: למה?

אסור לי. כל אחד מה שהוא יודע, מה שהוא משיג, מה שהוא מבין, זה מה שהוא צריך לתיקון שלו, ויותר מזה לא, לא כדאי, זה יכשיל אותו, "אל תשים מכשול לפני עיוור". אסור את זה לעשות.

אתה יכול לסובב אותי איך שאתה רוצה, אתה לא תקבל מה שאתה רוצה. אני לא מגלה עתידות, לא מבין בהם.

תלמיד: לא על עתידות, שאלתי רק אם הרשימות באמת סגורות ונעולות ואי אפשר לשנות את הרשימות האלה, אי אפשר לשנות את הגורל של החיים שלי, את אריכות החיים שלי, האם זה קבוע מראש? זאת השאלה.

קבוע מראש. לך לאיזו סבתא והיא תגלה לך, אני לא מגלה.

תלמיד: אם מישהו צריך ללכת מהעולם הזה, לא יעזור כלום, גם אם תתפלל עליו לא יעזור לך, אתה יכול לצעוק עד השמיים, כי יש רשימות.

בשביל מה לך את זה, אני לא עוסק בזה.

פעם הייתי עם אשתי באילת, נסענו יחד, ישבה שם איזו סבתא עם קלפים. הבן שלי היה כבר נשוי שנתיים או שלוש ללא ילדים. אשתי התיישבה לידה ואמרה שהיא רוצה לדעת מה קורה. והסבתא אמרה, שבעוד שנה וחצי זה יקרה, יהיה לכם נכד. היא אמרה את החודש והכול, ובאמת כך היה.

לג'רמי לנגפורד שהיה ראש המכון במקום ברג, שסחבתי אותו ואחריו באו עוד כל יתר התלמידים, הייתה אישה שנפטרה מסרטן צעירה, היא הייתה מבאר שבע. עם ג'רמי הייתי מאוד קרוב, והייתה לנו איזושהי בעיה עם רב"ש, של בריאות, ואמרתי לג'רמי לשאול, לברר שם, כי כבר לא ידעתי מה לעשות, לא היה מובן מה קורה לו. הייתה תקופה כזאת. הוא בירר דרך אשתו, אני לא יודע אצל מי בבאר שבע, חזר ואמר שאישה אמרה שבשנת 91 היא כבר לא רואה אותו. ובאמת כך קרה. היא גם אמרה שהוא מאוד מצפה שאני אתקרב אליו, וזה ברור, כי איזה מורה דרך לא רוצה שהתלמידים יהיו יותר קרובים אליו. אבל זה מה שקורה. יש כאלה הרבה. ברוסיה היה וולף מסינג, יהודי ידוע, סטאלין, חרושצ'וב השתמשו בו, הוא ידע מראש להגיד לך כל דבר ודבר. גם על עצמו, מתי הוא הולך למות. אלה דברים ידועים, זה קורה.

אבל זה לא נהוג. אם אתה הולך ממש עם בחירה בידיים, כול מה שבידך לעשות תעשה. אבל יחד עם זה, זה קיים בטבע, ראיתי הרבה אנשים כאלו. כשהייתי מקבל קהל בבני ברק, ישבתי, לפניי כוס קפה, והאיש שישב לפניי אמר, אתה רוצה שני אשבור אותה בלי לנגוע? אמרתי לו, לא, לא צריך. אבל כן, יש גם כאלו, בריכוז כזה כמו אורי גלר. ישנם אנשים עם כוחות כאלה, אין בזה שום דבר. אם המידע הזה קיים בעולם, מה הבעיה, יש כאלה שרגישים אליו.

אבל לא כדאי. כי אתה צריך להשקיע עד הסוף כל היום. אני לא יודע כמה נשאר לי, שנה, חמש שנים, עשר שנים, לא חשוב, אני חייב להשקיע כמו שהיום זה היום האחרון. כך צריך. זה לא פשוט, אבל כך כתוב שצריך לחיות.

(סוף השיעור)