שיעור בוקר 23.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג, עמ' 114 או דף קי"ד,

פרק ד', דברי האר"י אותיות ב'- ט', פרק ה', אותיות א'-ג'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמוד 114 או דף קי"ד, פרק ד', אור פנימי, אות ב'.

אות ב'

הבינה מעבירה דרך חלון את האור דקומת חכמה, לז"א ומלכות.

בלי התלבשות שניה באו"ח דמסך דבחינה ב'.

"ואמנם, ג כשרצה להאיר מבינה דאצילות ואילך עד סוף כל האצילות, הנה ד ודאי, שהוצרך להתלבש גם בבינה דאצילות, כי ה אין ז"א ונוקבא מקבלים אור רק על ידי הבינה, אך הענין הוא, ו שלא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור הא"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל ועבר דרך בינה לאצילות, ז ולא נעשית הבינה, מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז"א, רק בא האור עצמו ח דרך חלון, כנ"ל, בלתי שום מסך. ונמצא, כי אע"פ שנמשך דרך הבינה, אין זה נקרא התלבשות, כיון שאין שם מסך כלל, וא"כ האור א"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד, הוא שמקבל זו"ן דאצילות."

אות ג'

להאיר בעולם הבריאה, מתלבש אור העליון באו"ח דקומת בחי"ב שהיא בינה.

ונמצא שגם החכמה נעלמה. והכתר והחכמה נכללים בתוך הבינה.

"אמנם ט בבריאה, מתלבש הא"ס לבוש אחר בבינה דאצילות, וזאת י הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור, אשר על ידו מקבלים ע"ס דבריאה כולם, אפילו כתר וחכמה דבריאה."

אות ד'

הספירה העליונה שבכל קומת ע"ס, מאירה בכל עשר הספירות של אותה הקומה, באופן שבעולם אצילות מקבלות כל עשר הספירות שבו את אור החכמה ובעולם הבריאה מקבלות כל עשר הספירות את אור הבינה.

"נמצא, כי האצילות מקבל אור חכמה עלאה, כי א"ס מתלבש בתוכה, וא"כ כ אינו נחשב שמקבל רק מהחכמה לבד. והבריאה מקבל אור הבינה, כי ל הא"ס והחכמה מתלבשת בתוכה, וא"כ הבריאה אינה מקבלת רק מהבינה לבד, וז"ס מ אמא עילאה מקננא בכורסיא, כי כורסיא מקבל אור מבינה דאצילות הנ"ל, כי נעשה מסך מבדיל, בין א"ס וחכמה אל בריאה."

אות ה'

הבינה דאצילות מעבירה לזו"ן אור החכמה. הבינה דבריאה מעבירה לזו"ן אור הבינה .

"ואם תאמר, אם כן ז"א ונוקבא דאצילות ובריאה, כולם שוים, כי כולם מקבלים מבינה דאצילות, ויש לומר כי כבר בארנו, כי זעיר ונוקבא מקבלים אור החכמה עצמו, כי כולם בחכמה עשית, ואין מועיל להם הבינה רק למעבר בעלמא, אך אחר האצילות נעשית בינה, מסך ומלבוש גמור מחיצוניות הכלי של בינה דאצילות, ועל ידי מסך זה, מקבלים כל הע"ס דבריאה את אור א"ס."

אות ו'

ז"א דבריאה, מעביר למלכות את אור בינה .

"ודע, כי גם הבריאה, אע"פ שחזר האור להתלבש בז"א של הבריאה, עם כל זה, גם המלכות של הבריאה, מקבלת אור הבינה עצמה דאצילות, נ ואין ז"א מפסיק לה, רק דרך מעבר לחוד, דוגמא, מ"ש באצילות, וכן הוא ס בפרטות יצירה מיניה וביה, וכן, בפרטות עשיה מיניה וביה."

אות ז'

בעולם היצירה, מתלבש אור העליון באור חוזר דבחינה א', שהוא קומת זעיר אנפין.

ובעולם העשיה, מתלבש אור העליון באו"ח דקומת שורש עביות, שהיא קומת הנוקבא דז"א .

"והנה, הא"ס, כדי להאיר ביצירה מתלבש ע לבוש גמור גם בז"א דבריאה, והוא נעשה מסך ומלבוש אל היצירה, ועל ידו מקבל כל היצירה. וכן להאיר בעשיה, מתלבש הא"ס לבוש ומסך גמור בנוקבא דז"א דיצירה ג"כ, ועל ידו מקבלת כל העשיה, וז"ס פ ו' ספיראן מקננן ביצירה, צ ואמא תתאה מקננא באופן."

אות ח'

אבי"ע ה"ס ד' אותיות י"ה ו"ה . י' היא אצילות, שהיא חכמה. ה' ה"ס בריאה, שהיא בינה. ו' ה"ס יצירה, שהיא ז"א. ה' אחרונה, היא עשיה, שהיא מלכות.

"והנה בזה תבין למה ד' עולמות ק אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, נרמזו בד' אותיות הויה: י' אצילות, ה' בריאה, ו' יצירה, ה' עשיה. כי ר אצילות האור שלו הוא ע"י חכמה העליונה כנ"ל, לכן נקרא י'. ובריאה על ידי בינה דאצילות, לכן נקרא ה'. וכן ו' ביצירה. וכן בעשיה ה' תתאה."

אות ט'

"כלל העולה, שעיקר ההפרש בין עולם לעולם מאבי"ע,

הוא על פי המסכים שבד' בחינות עביות חו"ב תו"מ."

זו הצורה הכללית שיש ביניהם שאותה צריך לדעת.

"נמצא עתה כלל העולה, כי אצילות מקבל אור מהחכמה לבד, כי החכמה, נעשית מסך סתום, בין א"ס, ובין אצילות, ומבינה דאצילות, מקבלת הבריאה, אחר שנתלבש אור הא"ס וחכמה עליונה בתוכה, ועכ"ז נקרא אור הבינה, לפי שנעשית מסך מבדיל גמור, וכן היצירה, מקבלת מז"א דבריאה עצמה, וכן העשיה, מקבל מנוקבא דז"א דיצירה עצמה, ש ולולי כל אלה המסכים והלבושים, לא היו יכולים לקבל אור עליון, רק שכל עולם ועולם, פחות במדרגה משל חבירו, על דרך הנ"ל."

יש כאן את סולם המדרגות. כולם הולכים וקטנים ואז יש את סולם המדרגות.

אנחנו מגיעים לפרק ה', הוא מאוד מיוחד, מאוד חשוב לתפיסה הכללית.

פרק ה'

"מבאר שכל נאצל ונברא כלול מד' בחינות עביות הנ"ל שהן נקראות חו"ב תו"מ, שאור העליון מתפשט בתוכם לזווג דהכאה על מסך שבמלכות. ושורשם הוא המאציל הנקרא כתר. ומשום שכל בחינה משונה מחברתה, צריך להיות בחינה ממוצעת ביניהן הכוללת שתי הבחינות. ובו ז' ענינים:"

אומנם יש לנו מדרגות - שורש, א', ב', ג', ד', אבל יש גם מעברים בין המדרגות האלה, ואנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה כדי לדעת איך מסתדר הסולם שבו אנחנו עולים.

אות א'

"יש מאציל ונאצל. כל נאצל נחלק ע"פ ד' בחינות ההתעבות, שהאור מתפשט בהן ממאציל, להיות כלים לנאצל, והן סוד חו"ב תו"מ . וה"ס ארמ"ע." אש, רוח, מים, עפר. "וה"ס ד' אותיות הוי"ה. וה"ס טנת"א. וה"ס ד' בחינות שבאדם: נרנ"ח, גוף, לבושים, בית שיושב בו. כי אין נאצל פחות מד' חלקים."

קריין: נקרא מתחת לכותרת של פרק ה'.

"א. בכל נאצל ונברא יש ד' יסודות ארמ"ע, כנגד ד' אותיות הוי"ה, שהן חו"ב תו"מ, וה"ס טנת"א, ואבי"ע. ב. וה"ס ד' בחינות שבאדם התחתון: א) הרוחניות שבו; ב) הגוף; ג) המלבושים; ד) הבית שיושב בו. וכל אחת מהן כלולה מד'. ברוחניות שבו יש, נפש, רוח, נשמה, חיה. בגוף שבו יש, עצמות, גידין, בשר, עור. במלבושים יש כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט. בבית יש, בית, חצר, שדה, מדבר. ג. בד' בחינות שבאדם יש, בחינה אחת הכוללת את כולן. וכן יש בחינה ממוצעת בין כל בחינה ובחינה מהן הכוללת שתיהן. ד. בחינה הכוללת את כולן נקראת אור יחידה. ובה ב' בחינות: ניצוץ בורא, וניצוץ נברא. ה. הבחינה הממוצעת בין בחינת הרוחניות שבאדם שהיא נרנח"י, לבין בחינת הגוף, היא רביעית דם שנפש דנפש מתלבשת בה. ונמצאת כוללת הרוחניות והגוף. ו. הבחינה הממוצעת בין הגוף לבין המלבושים היא שערות וצפרנים של האדם. ז. הבחינה הממוצעת בין המלבושים לבין הבית היא, אוהלים הנעשים מצמר ופשתים."

קשה לנו כאן לשאול על מה מדובר בדיוק, אבל נקרא מה שהוא כותב, נעבור ונראה האם משהו מובן לנו יותר.

שאלה: מה זה אומר ניצוץ הבורא וניצוץ הנברא?

ניצוץ הבורא וניצוץ הנברא - התחלת השפעת הבורא והתחלת השפעת הנברא.

שאלה: הוא מתאר את המבנה של הוי"ה, של ארבע הבחינות במילים שונות. איך אנחנו בחיבור שלנו בעשירייה יכולים להבדיל איזה ארבע דרגות אלה?

כשנתחיל לברר בינינו כמה אנחנו מתחברים, איך אנחנו מתחברים, עד כמה אנחנו בינינו משתנים, ויהיו בינינו כל מיני חיבורים כך שכל אחד משפיע על האחר, ומזה שאני משפיע עליך אתה משתנה במשהו ובשינויים שלך אתה משפיע על הזולת, על האחרים וגם הם כך, וכך יש בינינו קשרים ראשוניים, שניים ושלישיים וכן הלאה, אז כשאנחנו בכל החיבורים האלה משתנים ונכללים, אנחנו הופכים להיות לכדור.

אנחנו לא יכולים לברר את הדברים האלה בפה, בלשון, אבל במקצת כן כותבים על זה, אבל בעיקר הם יתבררו במחשבה וברצון.

שאלה: כתוב "אחר האצילות נעשית בינה מסך ומלבוש גמור מחיצוניות הכלי.. של בינה דאצילות"? איך אפשר להגדיר את בינה?

בינה היא הספירה המרכזית בתוך המבנה, שלפניה יש את כתר וחכמה, אחריה יש את זעיר אנפין ומלכות, והיא מקשרת את החלק העליון ששייך לאלוקות לחלק התחתון ששייך לנברא, ולכן על בינה מדברים כל כך הרבה.

תלמיד: בינה נבנתה מאין סוף, אנחנו לא בונים אותה, היא באה משם.

היא באה משם, אבל כבר משם היא מחולקת לחצי בורא ולחצי נברא.

נמשיך ותראו, זה חלק מאוד מעניין.

קריין: אות א'.

אות א'

"יש מאציל ונאצל. כל נאצל נחלק ע"פ ד' בחינות ההתעבות, שהאור מתפשט בהן ממאציל, להיות כלים לנאצל, והן סוד חו"ב תו"מ . וה"ס ארמ"ע. וה"ס ד' אותיות הוי"ה. וה"ס טנת"א." טעמים, נקודות, תגין ואותיות, "וה"ס ד' בחינות שבאדם: נרנ"ח, גוף, לבושים, בית שיושב בו. כי אין נאצל פחות מד' חלקים."

וגם השורש שנמצא מעליו.

"* הנה יש א מאציל ונאצל, ב והנאצל יש בו ד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר. והם ד' אותיות הוי"ה, והם: חכמה, ובינה, ת"ת, ומלכות. והנה הם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. והם הם: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהם הם ד' בחינות שבאדם: א', אדם הפנימי, שהוא הרוחניות הנקרא: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ב', הוא הגוף. ג', הוא המלבושים שע"ג הגוף. ד', הוא הבית שיושב בתוכו האדם, וגופו, ומלבושו."

* עץ חיים שער מ"ב פרק א'.

ודאי שמדברים כאן על דברים רוחניים ולא על גשמיים, אלא כך הוא רוצה לתאר לנו את המבנה הרוחני בשפה, במילים ובשמות שאיכשהו אנחנו מכירים מהחיים שלנו. אומנם את המהות הרוחנית הזאת אנחנו לא מבינים, אבל מהמבנה אנחנו רואים שגם העולם שלנו השתלשל והגיע מדברים דומים.

אות ב'

וכל בחינה מד' בחינות שבאדם כלולה מד'. הרוחניות, היא חיה, נשמה, רוח, נפש. הגוף הוא עצמות, גידין, בשר, עור. הלבושים, הם כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט. הבית, הוא בית, חצר, שדה, מדבר.

"ג וכל בחינות אלו, כלולות מד' בחינות, ואלו הם: בחינה א' של הרוחניות, הנה: ד נשמה לנשמה, ונשמה, רוח, נפש. בחינה הב' שהוא הגוף, הוא: העצמות, שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש"ה, עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני. בחינה ג', שהם הלבושים, הנה הם נודעים, שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט. כי אותן הד' דכהן גדול, הם לבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים של שם אדני, ואלו הם לבושי שם הויה, אבל עיקרם, אינם אלא ד' בחינות. בחינה הד', והוא הבית, יש: בית, וחצר, ושדה, ומדבר."

אות ג'

בין כל בחינה ובחינה, יש בחינה ממוצעת הכוללת שתיהן.

"אמנם, בכל אלו הד' בחינות הפרטיות, יש ה בחינה אחת כוללת כולם, והיא ו ממוצעת בין בחינה ובחינה, הכוללת שתיהן. דוגמא מ"ש חכמי הטבע, כי בין הדומם וצומח, הוא הקוראלי, הנקרא אלמוגים. ובין הצומח והחי, הוא אדני השדה, הנזכר במסכת כלאים, שהוא, כמין כלב, גדל בקרקע, וטבורו נשרש בקרקע, ויונק משם, וכשחותכין הטבור שלו מת. ובין החי והמדבר, הוא הקוף."

שאלה: אף פעם לא הבנתי מה זה כלב השדה. בשלב המעבר בין הדומם והחי יש קורל ולאחר מכן אדני שדה, מה זה?

בין החי והדומם יש קורלים. הקורלים בעצמם הם חי, הם חיים, הם מתפתחים, אומנם הם דומם, לכן זו צורה כזאת בין הדומם לגמרי, האבנים, לבין הצומח שהוא צומח. בקורלים יש את שניהם - הם אבנים, דומם, אבל הם גם צומחים, צומח, זו צורת ביניים. לכן הוא נותן לנו כאן דוגמה של אלמוגים שהם הצורה בין דומם לצומח.

ובין הצומח והחי?

תלמיד: בין הצומח והחי כתוב משהו שמוזכר בתלמוד שהוא דומה לכלב.

יש כזה גוף שהוא בעצם חי אבל הוא מחובר לקרקע כמו צומח ובצורה כזאת ניזון מהקרקע, מוצץ מהקרקע, מהאדמה את המיצים שיש באדמה ומזה הוא חי, וכשחותכים את הקשר שלו עם הקרקע הוא מת. לכן הוא כותב "ובין הצומח והחי, הוא אדני השדה, הנזכר במסכת כלאים," זה בתלמוד, "שהוא, כמין כלב, גדל בקרקע, וטבורו נשרש בקרקע," יש לו ענף כזה שיוצא ממנו לתוך הקרקע "ויונק משם, וכשחותכין" את הקשר שלו עם הקרקע הוא מת.

תלמיד: האם יש כזה דבר באמת?

אני לא מצאתי באף מקום ולא ראיתי אף פעם, אבל כתוב שיש. אני מאמין להם שהם יודעים על מה מדובר, ואולי החיה הזאת הייתה קיימת, אולי גם עכשיו היא קיימת, והיא המעבר בין הצומח והחי. ובתוך החיים הוא אומר, "ובין החי והמדבר," בשלב הבא יש קוף.

יש דומם, צומח, חי, מדבר, ובין ארבעת השלבים האלה יש צורות ביניים. מחי למדבר יש קוף, בין צומח לחי יש את כלב שדה, ובין הצומח לדומם יש אלמוגים. כמו שיש ספירות ובין הספירות יש כאלו מצבים, כך בעולם שלנו יש כאלו מצבים.

תלמיד: מה זה המצב בין הספירות?

מעבר בין העליון והתחתון, שבמעבר הזה יש מצב שכלול גם מעליון וגם מתחתון.

שאלה: באות ב' הוא מחלק את האדם לרוחניות ולגוף. אפשר להסביר על החלוקה הזאת?

הוא רוצה לתת לנו כאן דוגמה על הגשמיות כדי שמגשמיות נתקרב קצת יותר להבנת הרוחניות, אבל הוא לא מדבר על הגשמיות ממש. עוד נראה שלגמרי אין כאן שום דבר על העולם שלנו, הוא רק רוצה לתת דוגמאות למה שיש ברוחניות. כל המטרה שלו היא להעביר אותנו לעולם הרוחני.

תלמיד: מה זו הרוחניות שהוא מגדיר פה, האורות שאנחנו לומדים עליהם וכל הדברים האחרים?

אורות נפש ורוח אלו עדיין אורות גשמיים, ולמעלה מהם, נשמה, חיה, יחידה, אלו כבר אורות רוחניים, כך הוא גם מגדיר.

שאלה: מהי הדרגה שיש בין הבורא אלינו?

מה שמחבר בין הבורא לבני אדם זה ישראל. מצד אחד הם כוללים אנשים שבעולם שלנו, עם רצונות, עם כול מיני תכונות, ומצד אחר הם משתוקקים ורוכשים תכונות רוחניות, ואז ביני לביני יש להם גם אחיזה בבורא וגם קשר עם הנבראים, לכן הם נמצאים כמקשרים, כממוצע. ודאי שבגלל זה יש להם הרבה צרות, אבל זה התפקיד.

שאלה: למה חשוב לדעת שיש דרגות ביניים?

דרגות ביניים הן חשובות מאוד מפני שאנחנו עוברים עליהן בין המדרגות.

שאלה: מה ההבדל בין הנוקבא למלכות?

מלכות זו ספירה מעשר ספירות. נוקבא זה כבר תפקיד - הרצון לקבל עובד כדי לקבל מכולם ולהשפיע לכולם.

שאלה: כשהאור עבר דרך בינה, האם זה בגלל שבינה היא צינור או מעבר?

אנחנו כך אומרים, אומנם האור עובר דרך כל ההבחנות, אבל יש הבדל במעבר שלו דרך כל הספירות. את זה נלמד לחוד, יהיו עוד הרבה פרטים.

שאלה: האם בריאה ויצירה פועלות כמסכים מעל עשיה?

כן, ודאי.

שאלה: מה מרמז שאין מסך בעולם האצילות?

אין מסך בעולם האצילות הכוונה שאין מסך המבדיל, שכל האור שבא הוא בא לעולם האצילות. עד עולם האצילות אין מסכים.

שאלה: איך להצדיק את הבורא גם כשמרגישים רע? איך בכל זאת לאחוז בו ובחברים, כשאתה מרגיש רע, צער ברצון לקבל?

אם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו יכולים להתקדם אבל לא רוצים להתקדם מעצמנו, אז לבורא אין ברירה. כמו עם הילדים הקטנים, אנחנו מפעילים עליהם לחץ ובכל זאת מחייבים אותם להתקדם. זו כל הסיבה לכל הצרות שלנו.

שאלה: אנחנו יודעים שככל שיש יותר רצון, יש יותר אגו ונמצאים יותר קרובים להשגת הרוחניות. אבל ככל שאנחנו מתקדמים יותר בדרך הרוחנית, כך אנחנו הולכים ומאבדים את הטעם בדברים הגשמיים. איך זה מסתדר עם הגדילה של האגו?

בינתיים אתם נמצאים במעברים כאלו, אבל עוד מעט תתחילו להרגיש גם את הגשמיות וגם את הרוחניות בצורה ברורה יותר ולא זו על חשבון זו.

(סוף השיעור)