*טעימות נבחרות משיעור בוקר 19.8.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*ישרים דרכי ה'*

1. הרע שצריך להתגלות בינינו הוא לא בכל אחד ואחד, כי זה רע הפרטי, הוא לא גדול, זה אדם שדואג לאוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות בצורה פרטית, אין בזה משהו מיוחד. הרע האמיתי מתגלה ביחס בינינו, הוא רע החברתי. במידה שהאדם רוכש הבנה והרגשה מה שיש לו כלפי האחרים, מתוך זה הוא לומד גם מה יש לו כלפי הבורא. כך הוא גדל בהכרת הרע ומתנגד לזה. זו העבודה שלו, והרע הופך להיות לטוב, טוב לזולת וטוב לבורא, מאהבת הבריות לאהבת ה'. כך אנחנו גדלים.

2. מהרע שאנחנו מגלים כלפי האחרים ויכולים להפוך אותו לטוב, אנחנו כבר מעלים את עצמנו לדרגת האדם, כי כבר מתחשבים באחרים ורוצים להיות בקשר טוב איתם כנגד האגו שלנו. זה שלב חדש שאנחנו נמצאים בו בעליות וירידות בהתאם להבחנות החדשות האלה, בהתאם למידה שאני קרוב לאחרים רחוק מהאחרים. לפעמים אני רואה את זה ומגלה את הרע שלי לעומת הקבוצה, וכאן כבר מתחילה להיות עבודה רוחנית. עדיין פרה-רוחנית, עוד לא רוחנית ממש אבל כבר הכנה לרוחניות שכולה מתגלה ביחס בינינו.

3. כך מתקדמים ובזה הבחירה שלנו, כמה אני יכול לשתף את עצמי, להקריב את עצמי מהכוחות שלי, מהכוונות שלי, רצונות שלי, נטיות לכך שהחברים שלי יהיו מכוסים תחת סוכת שלום, תחת השלמות שלנו. אנחנו דואגים לכך שבאף מקום בכיסוי מעלינו לא יהיה שום חור אלא ממש הכיסוי יהיה בשלמות. אנחנו מתכסים בשמיכה אחת או שבכיסוי אחד מעלינו, בונים סוכת שלום. כל בניית בית המקדש היא איך אנחנו נמצאים תחת גג אחד, כולנו דואגים על כולם בתוך הקבוצה ואז הקבוצות מתחברות וכולם נכנסים תחת סוכת שלום, כלומר שכלי שלם מתגלה ועליו מתגלה כבר כיסוי השלם.

4. *אנחנו לא יכולים בעצמם לבנות כלי שהבורא מתגלה בו, שיהיה לנו ברור, אנחנו רק יכולים רק להגיע להכרחיות שלו, לנחיצות שלו, ועל זה לבקש, להתפלל*. אז הבורא בונה את הכלי הזה ומתגלה בו.

5. *דווקא בנקודה שכולם מיואשים ואין סיכוי שום דבר לעשות, כשהגענו למצב שניסינו את הכל, כוחות ואפשרויות שברשותנו, מה קורה הלאה? אין מה שיקרה. כאן הבירור*. יש כאלה שאומרים: אין לנו מה לעשות, אנחנו חייבים בכל זאת להמשיך קדימה, כי זו האמת. האחרים אומרים: לא, אנחנו לא רואים שום רווח ושום הצלחה, נחזור לחיים הרגילים כמו כל הבני אדם..
   
   כך אנחנו צריכים לעבור את הנקודה הזאת. זה מה שכתוב, *ישרים דרכי ה', רשעים יכשלו בם, כלומר יחזרו בחזרה, והצדיקים ילכו בם. הנקודה הזאת מאוד חשובה, מאוד בולטת בתהליך שהאדם עובר, ואין אחד שלא עובר את אותה. אנחנו לפעמים נתקעים בה, חוזרים, שוב באים ושוב נתקעים שוב חוזרים. בסופו של דבר עכשיו אנחנו נמצאים לפני מצב שכן יכולים בחיבור בינינו לפרוץ דרך הנקודה הזאת דרך שער המלך ולהיכנס לתוך הגן שלו*.

6. *תאר לעצמך שאתה יושב עם החברים סביב שולחן עגול, וכל אחד ואחד רואה לפניו, כמו בשולחן קלפים, אתם רואים איפה אתם נמצאים, עם איזה כוחות, עם איזה כוונות, באיזה מצבים ומה לעשות. תנסו לראות איך אתם יכולים בכל זאת להתחבר ביניכם כדי להתכלל מהכוחות של החברים כך שיהיה לכל אחד ואחד מספיק כוח לפנות לבורא*. לא עם הכוחות שלו, זה לא מספיק ודאי, אלא עם הכוחות שהוא מלקט מהחברים, יוכל ללקט אותם מכולם כל אחד מהאחרים, ולפנות לבורא שיעזור לו להתחבר לחברים.
   
   להתחבר לחברים זו תפילה פרטית של האדם, אני מאוד רוצה להתכלל בהם, להתחבר בהם, להיטמע בהם, וכך כל אחד ואחד. אבל בסופו של דבר התפילות הפרטיות האלו כולן מתחברות יחד, כי לכל אחד ואחד יש אותה תפילה, רק מצידו עצמו, כלפי הבורא, שיחבר אותו עם החברים האחרים. לכן בסופו של דבר מתוך כך הם מגיעים לכלי אחד.

7. ש: מה לעשות כדי לצבור הכוח הזה?
   ר: אתם צריכים לנסות ומתוך הנטייה הזאת תבינו מה לעשות. אין כאן מה לעשות פיזית, אלא הכל בירורים פנימיים שבכל אחד, כמה הוא מראה את עצמנו ורואה את עצמו שהוא מתחבר עם החברים, איך הרצונות והכוונות שלהם מתחברים, ואיך בחיבור ביניהם הם פונים לבורא. *הבורא מסדר להם את הכל, זה נקרא ה' יגמור בעדי. אני לא מסוגל, וטוב שאני לא מסוגל כי אם אני פונה לבורא, הוא עושה*.
   
   *זו העבודה, אבל תנסו להיות בה בקביעות במשך זמן כמה שיותר, כמה שיותר, לא לעזוב. אני רוצה להיות מחובר עם החברים, גם כל אחד במשהו משתוקק לתיקון הכלי כדי מתוך זה להגיע לבקשה נכונה לבורא*. אז הבורא עונה לנו, מסדר לנו את הכלי שלנו ומתגלה בתוך הכלי. ממש כך, אני לדודי ודודי לי.

8. רק לבורא יש לו אור עליון שמוכן ומסוגל לחבר כל הרצונות השונים לרצון אחד, זה נקרא ש-רק הבורא בונה את הבית, ואנחנו מבקשים אותו על זה. ככל שנרצה להתקשר אחד לשני, מזה שאתה אוסף את הלבנים או אבנים, לא תוכל לבנות בית. *צריך להיות משהו שקושר בין אבן לאבן, ואצלנו בבנייה שלנו זו בעיה גדולה יותר, זה לא בין אבן לאבן, זה בין לב האבן ללב האבן*.
   
   אנחנו מלכתחילה יודעים כמה הלבבות שלנו לא נותנים לנו להתקשר, להיות בקשר פנימי עמוק, לא יכולים לחבר את הלבבות שלנו שיהיה כלב אחד, כאיש אחד בלב אחד. זה לא עלינו, אנחנו לא מסוגלים, מלכתחילה מטבע הבריאה. לכן אנחנו פונים לבורא שהוא יעשה את זה. ע"י המאמצים שלנו בתפילה, בבקשה, במאמץ בינינו כדי שיהיה לנו חיסרון לפנות אליו שיבנה, כך אנחנו מגיעים למצב שאם ה' לא יבנה בית, שווא כל עמליו..
   
   לא יעזור לנו כלום, רק אם הבורא יבנה, כי *בניית הבניין שאנחנו רוצים מהלבבות שלנו היא בנייה מחלקים שלגמרי מנוגדים אחד לשני, שנמצאים בדחייה הדדית. אנחנו מרגישים זאת על עצמנו, ככל שרוצים להתקדם, כך זה זורק אותנו החוצה, וככל שיותר רוצים, כך זה עוד יותר זורק אותנו זה מזה. למה זה קורה? מפני שאנחנו צריכים לגלות שרק הבורא מסוגל לבנות*.

9. כתוב ישרים דרכי ה' הצדיקים ילכו בם. מי שמצדיק את הבורא במה שקורה לו, בכל דבר ודבר, לא חשוב מה שקורה לו בחיים הוא מצדיק את הבורא, כי הכל מגיע מאין עוד מלבדו. והרשעים יכשלו בהם, כי הם מתחילים לעשות חשבון למה לי ככה ולמה הוא עושה לי ככה, *הרשע תולה את המצבים שלו באנשים אחרים, במורה, ולא בבורא. אם היה הכל קושר רק לבורא, היה בטוח מצליח*. אם לא קושר את זה למורה, לבורא דווקא, אז נופל. לכן אתה אומר שהרבה עוזבים, בטח, כתוב על כך שהרבה יתאכזבו ויעזבו, עד שאדם אחד מ-1,000 מצאתי.
   
   *אתם חייבים לעשות כזה חשבון ממש בכל רגע ורגע, כמה שצריך כל אחד, רק כדי להישאר כל הזמן מכוונים למטרה*. יכולים להיות מההפרעות גדולות מאוד עד ההפרעות הפרטיות ובלבולים, זה כל פעם כדי שדרכם שוב נכוון את עצמנו לכיוון הנכון, למטרת הבריאה. כך מתקנים את עצמנו, צעד אחר צעד, צעד אחר צעד. *אין שום דבר מיותר בחיים שלנו, אלא כולם, כל הפרטים, כל המקרים, כולם מכוונים לזה*.

10. רב"ש כותב דבר מאוד חמור, האדם הרבה פעמים בהתפתחות הרוחנית שלו עושה ביקורת, מה איתי. זו בעיה, הבורא בעצמו מכניס לתוך האדם כאלו מחשבות של ספיקות, של בלבולים, והאדם לא יודע מה לעשות. זו האמת, זה נכון שהוא שמרוחק ורק הבורא יכול לעזור לו, גם נכון. *דווקא הבורא מכניס אותנו לכאלו פינות שמהן קשה לנו לפנות אליו וקשה לנו להבין כמה אנחנו מתקדמים. כל זה כדי שבאמת נבין כמה שהבורא הוא השולט בלבד, ולפנות אליו דווקא משם, ממעמקים קראתיך ה*', כך צריך להיות.

11. מה שכתבו מקובלים זו אמת ואני צריך איכשהו לברר את הדברים האלה. הם צריכים להיות כאילו כתובים עליי. אם כתוב שאני צריך לראות את הירידה שלי, נפילה שלי, נבזות שלי, שפלות שלי, אז אני צריך להגיע לזה. אני רואה שאני נכלל במצבים האלה שקודם קראתי עליהם ולא שמתי לב, ועכשיו כבר אני קורא ורואה שאני נמצא בהם. יש לנו את זה, לכל אחד ואחד.

12. ש: איך לנצל את המצב שאני יוצא מהעבודה, לא רוצה לעזוב אלא רוצה לנוח?
    ר: *אין דבר לצאת לרגע ולחזור שוב, זו כבר פגיעה בחיבור, פגיעה באיחוד. זה ממש נגד כל עניין החיבור. אם יש הפסק, אפילו לרגע, זה כבר לא שלם. זה כבר לא שלם. לכן אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר לא לצאת ממחשבות, מרצונות ומהנטיות לחיבור שלנו כולנו יחד. כל הזמן להשתוקק להיות בנטייה למרכז החיבור בינינו*.

*בעה"ס, תורת הקבלה ומהותה*

13. ש: איך מתייחסים לחלקים השונים של נשמת אדם הראשון?
    ר: אנחנו לומדים הכל מתוך דברי בעל הסולם ורוצים לממש את זה בעשירייה. ככל שהיחסים שלנו בעשירייה מתקרבים למה שאנחנו לומדים מספרי בעל הסולם, כך *אנחנו מחברים את החיבורים הגשמיים לחיבורים שמופיעים בתוך ספרי בעל הסולם, עד שמתחילים להבין ולהרגיש איך הם פועלים בצורה הדדית, אנחנו בינינו, והטקסטים של בעל הסולם עלינו, וכך מתקדמים*.

14. נראה לנו שהעסק אבוד ושכאילו אי אפשר להגיע לכלום. מצד שני אנחנו נמצאים בדור, כמו שמכריז המקובל הגדול שבדורנו בעל הסולם, שאנחנו נמצאים בזמן ביאת המשיח. אנחנו צריכים כולנו להגיע לתיקון הכללי. איך? אנחנו צריכים להבין שמה שהוא כותב כאן זה לא כל כך נורא, אלא ע"י החיבור בינינו אנחנו יכולים להגיע למצב שבהחלט כולנו כולנו מגיעים בינינו בהדרגה, לאט לאט, כלומר בהדרגה, בדרגה אחר דרגה, לתיקון הכללי, לחיבור הכללי. אז יזרום דרכנו כל האור העליון גם בדרגת נרנח"י וכבר נעלה. אנחנו כבר מרגישים כמה בכל זאת אנחנו מתקדמים, אבל לפנינו בכל זאת נמצאים עוד דרגות, מכשולים שאנחנו צריכים לקבל אותם כמדרגות העליה.

*שאלות לגבי הכנס הקרוב*

15. ש: מהי המדרגה החדשה שנשב בכנס לא בעשיריות הקבועות שלנו?
    ר: אנחנו צריכים בכל זאת לעשות איזשהו שינוי, ומתוכו נבקר את עצמנו וגם חברים חדשים שיתערבו איתנו בעשירייה הזאת ל-3 ימים. כך נעורר את עצמנו, נעורר שאלות, נשמע, נשאל וכל זה יפעל עלינו, יגרום לנו לבדיקה חוזרת גם על עצמנו וגם על האחרים. נראה, נשתדל כך לעשות כדי שכל הכנס לא יעבור עלינו בצורה שטחית.
    
    זה ייתן לנו חידוש. בכל זאת אנחנו כולנו חברים, כולנו לומדים באותם השיעורים מחוברים יחד לאותו הנושא. לפחות בצורה כזאת נרגיש שאנחנו קצת יצאנו מהכלים שלנו לכלים אחרים, זה ייתן התרעננות, התעוררות להתקשרות בינינו. אני אשתדל לכופף את עצמי, להקטין את עצמי, להבין דברים חדשים, אנשים חדשים, להסתדר איתם באיזושהי צורה, להקטין את הביקורת שלי, ללכת כמו שאנחנו לומדים.
    
    אתם צריכים להזכיר לכולם לפני הכנס להיות כאיש אחד בלב אחד בזרועות פתוחות, איך אנחנו מקבלים את הקבוצה החדשה כל אחד וממש כביכול שוכחים על הכל, פותחים לעצמנו ל-3 ימים לפחות חיבור חדש.