שיעור בוקר 16.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 54. מאמר "סוד העיבור - לידה"

קריין: מאמר "סוד העיבור - לידה", פרק ה'. "ההתחקות אחר הבריאה". כותרת: "לידת האנושות המאושרת".

נקווה שאנחנו כבר נמצאים ב"לידת האנושות המאושרת", נשמע כל כך יפה וטוב. זה כבר הדור האחרון, דור של גמר התיקון.

ה. ההתחקות אחר הבריאה

לידת האנושות המאושרת

"כשאנו מסתכלים בחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" שהמשמעות, שמלאכת השי"ת, הערוכה בבריאה לפנינו, היא נתונה לנו, כדי לעשות ולהוסיף עליה. כי אם לא כן, הרי המלה "לעשות", מיותרת לגמרי וריקנית מכל תוכן. והיה צריך לומר: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים" - ועל מה נתוספה כאן המלה "לעשות"? - אלא בהכרח שמקרא זה מלמדנו, כי כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בבריאה, הוא בשיעור מדויק לא פחות ולא יותר, אלא במידה כדי שנוכל לעשות בעצמינו את השלמתה והתפתחותה."

"והאמת היא, שכל התפתחותינו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה. כי כל טעם ויופי הצבעים שאנו מתקנים ומחדשים, אינם אלא התחקות אחר הצבעים מלאי הטעם שאנו מוצאים אותם בפרחים. וכן הנגר, מאין הוא יודע לעשות שולחן בן ארבע רגלים, אם לא שהתחקה אחר מלאכת השי"ת שעשה בריות עומדות על ארבע רגלים, או מאין הוא יודע לשלב שני עצים זה בזה, אם לא שהתחקה באברי הגוף המלוכדים זה בזה, והלך ותיקן את עציו כדוגמתם.

וכן הולכים בני אדם, מסתכלים ולומדים היטב להבין את המציאות הערוכה לפנינו בתכלית הטעם והיופי, ואחר-כך כשמבינים אותם, המה מתחקים לעשות כדוגמתם. והדוגמה הזו נעשית בסיס לדוגמא אחרת, עד שכבר ברא האדם עולם נאה, ומלא המצאות. מתוך הסתכלות במלאכת הבריאה, בנו אוירון עם כנפים כדוגמת העוף בעלי הכנפים. בנו רדיו שקולט גלי קול כדוגמת האזנים. בקיצור כל הצלחותינו מוצעת לפנינו בבריאה ובמציאות כמו שהוא, ולא חסר לנו אלא להתחקות אחריה ולעשות."

שאלה: באיזו מידה אנחנו יכולים להידמות לטבע הבורא, לטבע העליון, לעולם העליון? כי הדוגמאות כאן הן חיצוניות, של איברים או בעלי חיים.

אם אנחנו יכולים במצבנו ללמוד מהעולם הרחב שסביבנו, אז ברוחניות אין לנו מה ללמוד, אנחנו לא מרגישים, ואין לנו למה להידמות. אתה צודק, הוא בינתיים אומר לנו כך. זאת אומרת, מה שנשאר לנו בחיים שלנו, זה רק ללמוד מהטבע, ובואו אנחנו נראה איך אנחנו לומדים מהטבע בצורה הנכונה, בהדרגה.

יכול להיות שאם אנחנו נתעמק בטבע, אז גם אנחנו נתחיל ללמוד ממנו איך להתחבר בינינו, לא רק לחבר כל מיני עצים או משהו שם, אלא גם בני אדם, שנוכל להתחבר לאיזה מבנה יותר שלם, ואז אנחנו משיגים משהו יותר מהותי בחיבור בין בני אדם. בינתיים אנחנו רק קיבלנו מה שהוא אומר לנו, זה הגיוני ואנחנו רואים שכך זה עובד.

שאלה: פעם הסברת שהעולם העליון מגלה לאדם את האפשרויות הנסתרות שיש בו, ואם האדם היה מגלה את העולם העליון, הוא מסוגל היה לממש את עצמו באופן מלא, את כל הפוטנציאל שבו, גם בהתפתחות המוח.

אבל העולם העליון לא יכול להתגלות לך מחוסר כלים שלך להרגיש את העולם העליון. אנחנו נמצאים במציאות עליונה, בבקשה, אתה רוצה? יש סביבך גן עדן, גמר תיקון, כל המדרגות, רק אתה לא מרגיש אותם. הם נמצאים כאן ממש, רק איך תגלה אותם אם אין לך כלים לזה? וכלים זה מידת השתוות הצורה, המידה שאתה יכול להרגיש אותם. איך אתה יכול לגלות?

אתה יכול להגיד, "למה הבורא לא ברא לי כלים דהשפעה שאני ארגיש גם את החצי השני של הבריאה", כן? כי אין, זה לא יכול להיות. כלים דהשפעה - לא יכול להיות שהם יתגלו בך בלי העבודה שלך, בלי ההסכמה שלך, בלי הרצון שלך, אחרת הם לא יהיו כלים דהשפעה, זה פשוט "טטרה דסטרא" זאת אומרת, זה סותר את זה.

שאלה: באמת אין גבול במילויים האלה. הטכנולוגיה מתקדמת וגם אנחנו מתקדמים ביחד איתה. איך את הטכנולוגיה הזו אפשר להעביר מהעולם הפיזי לעולם הרוחני? איך אפשר לקדם את העשירייה שלנו יחד עם הטכנולוגיה הזאת, מה אפשר לעשות לשם כך?

אנחנו לא צריכים לחשוב על זה עכשיו. במידה שאתה תתקדם ברוחניות, אתה תרגיש מה אתה צריך לקבל מהגשמיות. אני חושב שאנחנו לא נצטרך לקחת את כל הפעולות הגשמיות לרוחניות, כי אנחנו ברוחניות נמצאים בתכונות אחרות, ברצונות שאין להם שיעור של זמן, תנועה ומקום.

ולכן כל ההתפתחות הגשמית שאנחנו עושים עכשיו, לא תעזור לנו לרוחניות. היא מקדמת אותנו בצורה גשמית יותר ויותר להתקרב להבנה שישנו עולם רוחני שנמצא למעלה מזמן, תנועה ומקום, אבל לא שהתופעות של המדע, חכמה, מכניסות אותנו לרוחניות, לא תצטרך. לא נצטרך את כל הגשמיות הזאת.

אנחנו צריכים כלים חדשים, כלים דהשפעה. אלו הכלים שמביאים אותנו למרחב חדש רוחני שבו אין הגבלות במהירות ובזמן ובמקום. ולכן אנחנו לא נצטרך, לא פיזיקה של ניוטון, לא פיזיקה של איינשטיין, ולא נצטרך כל מיני חלליות ואת כל הדברים האחרים. הידע והדמיון שיש לנו בעולם הגשמי, לא נצטרך. פשוט זה עולם חדש, עולם אחר. וכל המדע, כל החכמה שיש לנו בעולם הזה, אנחנו לא נוכל להשתמש בה.

תלמיד: זו בעצם כל הבעיה הגדולה, נכון?

לא צריכים לשבור שום דבר. פשוט צריכים לעשות מה שמקובלים ממליצים לעשות יחד, בתפילה לבורא לקבל כוחות חדשים, תכונות חדשות, נפתח מרחב חדש ושם אנחנו נהיה קיימים. זה מימד אחר, מימד רוחני שפועל לפי חוקים רוחניים. לא צריכים לשבור שום דבר, יבוא הזמן שכך זה יקרה.

תלמיד: לא שבור אלא להתעלות מעל זה, כן?

כן.

שאלה: למה אנחנו נאבקים כדי להשיג את התכונה שאנחנו זקוקים לה, מאמץ פנימי או בבירור פנימי, איפה עושים את המאבק הזה?

כל הבעיה שלנו שאנחנו נמצאים ברצון לקבל ואנחנו צריכים לעלות מעליו לרצון להשפיע, וכל הרוחניות מורגשת ומתגלה ברצון להשפיע שעל פני הרצון לקבל. אנחנו לא יכולים, אנחנו לא עוזבים את הרצון לקבל, אנחנו מתעלים מעליו, הוא נמצא אצלנו כיסוד של כל מדרגה, של כל השגה רוחנית, ואז אנחנו מתעלים מעל הגשמיות הזאת. במידה שמצליחים להתעלות, לפי זה משיגים רוחניות. אבל הגשמיות נשארת כיסוד. הרצון לקבל נעשה יותר ויותר גדול אם אנחנו רוצים לעלות למדרגות יותר עליונות, עד שאנחנו מגיעים לכל הרצון לקבל שהבורא ברא ועל פניו כל הרצון להשפיע שהשגנו ממנו, מהבורא. וכך אנחנו משיגים כביכול שני עולמות, רצון לקבל גדול ורצון להשפיע גדול, עם זה אנחנו באים.

וכל ההרגשה שלנו היא בפער, בקשר, זה לעומת זה ברא אלוהים. אנחנו משיגים רצון להשפיע על פני הרצון לקבל. לא יכול להיות זה מורגש מזה. כמו שלמדנו גם היום, שאור וחושך "יתרון אור מתוך החושך" ואנחנו לא יכולים לראות אחד ללא שני, תמיד יש לנו יחס ביניהם, רק בצורה יחסית אנחנו מגלים. וכך אנחנו עושים.

שאלה: הוא אומר "כל הצלחותינו מוצעת לפנינו בבריאה ובמציאות כמו שהוא, ולא חסר לנו אלא להתחקות אחריה ולעשות." למה הוא מתכוון, המציאות שאנחנו מתחקים אחריה?

אנחנו נמצאים במציאות שלמה שהיא כמו סריגה, מורכבת מאורות וכלים, מהשפעה וקבלה, מאור וחושך, ואז אנחנו צריכים מהמציאות הזאת, מהבד הזה שכך הוא סרוג כמו רשת, אתה צריך את הרשת הזאת להבין, להרגיש, אתה צריך לראות מאיזה תכונות הבד הזה נסרג. איך הבורא סרג אותו, איך הוא עשה אותו, איך הוא בנה בו כל מיני צורות. לא צורה שטחית אלא בכל מיני צורות אחרות הבד הזה נמצא ואנחנו על פניו חיים. אז אנחנו צריכים את שני הכוחות האלה, כוח קבלה וכוח השפעה, אנחנו צריכים להשתדל לחבר ביניהם, להבין את הסריגה הזאת, את כול חוקי הטבע העליון. את הטבע התחתון אנחנו נשיג גם ככה, וזה מה שאנחנו בעצם משתדלים להשיג על ידי לימוד הקבלה.

תלמיד: כאילו הכול כבר הומצא, הכול כבר נעשה, אז מה התפקיד שלנו בעולם הזה?

לגלות דרכנו את כוח הקבלה וכוח ההשפעה, שהם יתקשרו ויקשרו בנו, דווקא אנחנו נמצאים במרכז הבריאה כאדם, שכולל בתוכו את הכוח החיובי כביכול והכוח השלילי כביכול, והכול מתקשר בנו. כאילו אנחנו בנויים מהסריגה של שני הכוחות האלו, והצורה הנכונה שאנחנו מגלים את עצמנו שכוללת את שני הכוחות האלו, נקראת צורת האדם, הדומה לבורא.

הצורה הזאת - אני לא יכול לספר ולהסביר, אין לי מילים, ודאי שלא מדובר על הצורה שלנו הגשמית, כמו שאנחנו עכשיו. אבל הצורה הרוחנית הזאת, אני לא יכול להגיד, זו שלמות בכל חיבור, בכל צעד הכי קטן.

תלמיד: זאת אומרת הדבר היחיד שנשאר לאדם, אנחנו צריכים לעשות את העבודה, לחבר?

כן, הכול נשאר, הכול מוכן לעבודה.

תלמיד: הבורא לא עשה ולא יעשה את זה, רק אנחנו?

הוא עשה כבר את העבודה שלו, עכשיו אנחנו צריכים. ואנחנו צריכים לעשות בעצמנו כדי לרכוש כלים להבין, להרגיש, לגלות את המציאות, אחרת אנחנו נשארים בחושך. אנחנו נמצאים עכשיו כמו עובר בתוך האימא שלו, אז הוא נמצא בעולם? כן, הוא חי. אבל הוא חי על חשבון זה שהגוף דאימא, מאכיל אותו ועושה הכול עבורו, הוא לא חי בעצמו. כך אנחנו נמצאים עכשיו. כל המציאות הגדולה כולה פשוט ככה מטפלת בנו עד שאנחנו נתעורר ונתחיל להזדהות עימה, ולעבוד עימה בצורה הדדית.

שאלה: מה זה שהבורא רוצה את ההסכמה שלי?

אתה מקבל את הבריאה כמו שהוא עשה. אתה הגעת למצב שאתה מבין אותה, מרגיש אותה, אתה מקבל אותה כמו שהיא. אתה מודה לו על זה שהוא עשה את הבריאה דווקא בצורה כזאת ולא אחרת, עם כל הדברים הרעים שאתה מגלה שהם מנוגדים לאגו שלך.

אתה מבין שמה שנשאר כאן לעשות זה רק לתקן את הטבע שלך על מנת לקבל, את האגו שלך, ואז אתה תתהפך ליצור הדומה לבורא, שייקרא "אדם". בדרך לצורה כזאת אתה תצטרך לתקן את עצמך ולהתחבר עם כל הדומם, צומח, חי ומדבר שבמציאות, ואז אתה מגיע למצב שאתה אדם שלם.

שאלה: האם המצבים הגשמיים מושפעים מהמצבים הרוחניים המתוקנים שלנו?

כן ולא. אבל ודאי שהם תואמים למה שאנחנו צריכים לעבור. אנחנו לא בדיוק מבינים מה אנחנו צריכים לעבור, ולכן אנחנו לא מבינים את המצבים שאנחנו מושפעים מהם, נמצאים בהם, צריכים לבצע אותם, אלא יש כאן עבודה שנקראת עבודת החיבור ואמונה. אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק לחיבור בינינו.

שאלה: אתה אומר שעלינו ללמוד מהטבע. אני מסתכל על השמש ומתרשם איך היא חולקת אור וחום לא רק עימנו בני האנוש אלא עם כל המערכות, כל הפלנטות. אני רואה בשמש דוגמה לאהבה ללא תנאי כי אין תנאים או הגבלות בנתינה, לא טוב ולא רע, נראה משהו כמו עשירייה. האם הטבע ברמה הזאת מלמד אותנו שהגדול כמו הקטן, העשירייה היא המכניזם שמאחד במקרה הזה את הגשמיות, אבל הוא מביא אותנו להבנת הרעיון הרוחני?

לא. אנחנו לא יכולים מהטבע הגשמי ללמוד את הטבע רוחני, אין אפשרות. אלה שני דברים הפוכים, ואפילו בהפכיות אנחנו לא יכולים ללמוד. כמו נגר שאומר שהוא בונה משהו על ארבע רגליים מפני שהוא רואה חיות על ארבע רגליים וכן הלאה. את זה אנחנו יכולים ללמוד. אבל רוחניות אנחנו לא יכולים ללמוד מהעולם שלנו בשום צורה.

תלמיד: על ידי התבוננות בטבע מגיעים לצורך לשלב נוסף ולהיכנס לרוחניות. לא שאנחנו לומדים מהטבע, אלא להסתכל על הטבע מראה לי כמה אני קטן ומעבר לזה זה מאפשר לי להיכנס לשדה הנוסף, שזה השדה הרוחני.

אני אגיד לך איפה הטעות. אם היינו מתקדמים בדיוק לפי ההתפתחות החומרית, מטריאליסטית, לפי דרווין, לפי כל חוקי הטבע שיש לפנינו, אז היינו אולי ככה מתפתחים. אבל ההתפתחות שלנו נעשית לפי התכנית הרוחנית. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו צריכים לגלות אפסיות והיזק בעולם שלנו, שאנחנו לא מסוגלים להצליח בכלום. בסופו של דבר אנחנו בונים והורסים, בונים ונהרסים, גם העולם סביבנו וגם אנחנו בעצמנו. והכול לא כדי שאנחנו נתקדם ונגיע אחר כך בהתפתחות לאיזו דרגה רוחנית וניכנס בה והלאה נמשיך להתפתח.

זה לא הולך בצורה ליניארית כזאת. זה הולך לפי חוק אחר. אנחנו צריכים להתייאש מהטבע שלנו, מהיחסים בינינו, ורק בצורה כזאת אנחנו נגיע למצב שאנחנו נעמוד ונצעק כלפי הבורא שיעזור לנו, שיטפל בנו, שאנחנו מוכנים להיכנע, שאנחנו מבינים שהרצון לקבל שלנו לא ראוי לכלום וכן הלאה.

זאת אומרת לא על ידי התפתחות השכל והרגש והחכמה בצורה הדרגתית אנחנו מגיעים לשער הרוחני ועוברים אותו ונכנסים לרוחניות, לא. זה דווקא מגיע לנו דרך הכרת הרע. אנחנו צריכים להכיר את הרע בטבע שלנו, ברצון לקבל, ושאנחנו אז צריכים להרוס אותו, לעלות מעליו, אך ורק בצורה כזאת אנחנו בונים את עצמנו במימד הרוחני.

שאלה: רק לגבי העניין שמהטבע הגשמי, מההתחקות אחרי הטבע שנוכח מול עינינו אנחנו לא לומדים שום דבר על רוחניות?

שום דבר. אתה רואה עד כמה האנושות כל הזמן נכשלת באותם דברים ממש. מעמידה את עצמנו שוב ושוב על אותם המצבים, מקבלת מכות ואי אפשר ללמוד מזה שום דבר. גם אנחנו כל הזמן חושבים, אפילו במצבים שלנו הגשמיים, אפילו במצב שלי הגשמי אני רואה כמה אני טועה, ואני בפעם הבאה, למה אני עושה אותו דבר? אני עושה, עוד, ועוד ועוד, עד מתי?

אנחנו חושבים שלפי ההיגיון שלנו יהיה סוף-סוף, סוף לזה. לא, לא יהיה סוף. הפעולות שלנו לא מתחברות. אחרי אלף פעם אני אהיה יותר חכם, לא אהיה יותר חכם, רק בתנאי שאני מתחבר לכוח עליון. אבל הפעולות הגשמיות, תראה כמה העולם סובל, כמה כל הבריות סובלות ואין לזה שום תיקון עבור מדרגות הסבל שהן עוברות, לא. זה יכול להיות אך ורק אם אנחנו קשורים למערכת העליונה.

לכן האנושות יכולה לסבול כך. אם לא חלק מהאנושות שנקרא "ישראל" שכבר קשור לדרגה הרוחנית, רק צריך לגלות את הקשר ולמשוך את עצמו לשם, אבל אם לא זה, האנושות הייתה כך על פני כדור הארץ הקטן הזה מתגלגלת עד אין סוף. אין לזה שום סיכוי ותיקון, התיקון הוא רק בזה שיש חיבור עם הכוח עליון ואז ממנו אנחנו נקבל פקודות חדשות.

תלמיד: לגבי דוגמאות, אנחנו מסתכלים על הטבע ורואים שהוא כולו פועל בחיבור, שהחוק הכללי בטבע הוא חיבור בין הדברים, שכל האבולוציה היא חיבור ויש איזון בטבע. האם אנחנו יכולים ללמוד מכל הדברים האלה על מערכות יחסים מתוקנות?

ככל שאנחנו לומדים זה רק כדי לפתח דברים רעים. אין בזה שום דבר שמכוון לתיקון האדם ולהנאת האדם, אלא להנאת האגו שלנו על ידי מכוניות, מטוסים, סוגי אוכל, צורות חיים שונות, כל זה כדי למלא את האגו שלנו, לתת לו פיתוי על מנת שישתוק וכלום חוץ מזה, אלא רק מפתחים כלי נשק ומלחמות חדשות. אין לזה ולא יהיה לזה סוף.

האנושות חושבת, "איך יכול להיות שאחרי מה שעברנו שוב ניכנס למצבים של מלחמות?". אנחנו אפילו לא יכולים לעשות חשבון עד כמה נסבול, כי האגו סוגר לנו את העיניים ואנחנו הולכים שוב ושוב למלחמות ולקרבות זה עם זה. יכולנו כבר מזמן ליצור גן עדן על פני כדור הארץ, אבל מה אנחנו עושים? אנחנו פועלים לפי הרצון לקבל שלנו שאצלו יש דרגות אחרות בחשיבות, העיקר לשלוט. כל אחד רוצה לשלוט על האחר ולכן אנחנו קודם כל מפתחים כלי נשק.

תלמיד: האם המקובל יכול ללמוד על רוחניות מתוך הטבע הגשמי?

לא, אין כאן מה ללמוד. זו דוגמה למה שכבר ידוע לו.

תלמיד: כאשר המקובל מסתכל בטבע הגשמי, האם הוא לא מסיק דברים?

כן, הוא רואה שזה פועל לפי הכללים הרוחניים. לכן אין לנו מה לצפות שנגיע פעם להחלטה ש"נגיד לצרותינו די" כמו שכותב בעל הסולם, אלא רק בתנאי שמגיעים להחלטה שאנחנו צריכים לטפל בהתפתחות הרוחנית שלנו ולא בשום בצורה אחרת.

המציאות וקיום המציאות מכחישים זה את זה

"כי המציאות, כלומר, הבריאה בכללה וכן כל חלקיה הנבראים בריות מבחינת מה השייך לקיומם, אנו מוצאים ערוך בטוב טעם, וכל יופי ונועם, בלי שום חסרון כחוט השערה, ממש עולם נאור. וכשנעמיד נגד זה את קיום המציאות הזה, דהיינו, סדרי הזנתם ופרנסתם של כל הבריות הללו, איפה שמעורב האגו שלנו, זה כל העניין. "המה מבולבלים, בלי סדר ובלי טעם ובפראיות גדולה. והנה דבר המציאות וקיום המציאות בכללה כבר בארנו במאמר "סוד האחדות" ומשם תדרשנו."

יש השתלשלות מלמעלה למטה ויש עלייה מלמטה למעלה, ושתי הדרכים האלה צריכות להיות קשורות ותואמות זו לזו. לצערנו אנחנו לא עושים את מה שמוטל עלינו, לכן אנחנו מקבלים בצורה שלילית את כל ההשתלשלות מלמעלה למטה. זה נגד קיומנו, ואנחנו שוב נכנסים לשלב מאוד קשה בחיים הגשמיים בכל העולם. אל לנו לחשוב שיהיה רע רק לאלו שנלחמים, או לאלו שלא בנו לעצמם כל מיני צורות תעשייה כמו יפן, דרום קוריאה, אלא כולנו נסבול כי העולם נעשה יותר ויותר מקושר ואחיד, לאף אחד לא יהיה טוב, גם בצורה אבסולוטית בעצמו וגם בצורה יחסית כלפי האחרים.

ההתפתחות שלנו צריכה להביא אותנו למצב שנרגיש מקושרים בינינו בצורה מאוד קשה ולכן כולנו נסבול. במצבים שעכשיו מתגלים, מתחברים ובאים אלינו נגלה שרע לכולם. זה לא שבאיזשהו מקום יש מלחמה ובמקום אחר יש חוסר בעבודה או חסר לחם, אלא בסופו של דבר, אני עוד לא יודע איך זה יתגלה, אבל כל המצבים הרעים יתגלו סביב כדור הארץ לכולם כמו הפנדמיה, כך זה יתגלה. כי אנחנו כבר מקושרים, אנחנו כבר נמצאים בדור האחרון ולכן נצטרך לגלות זאת בפועל.

שאלה: מהי העבודה הבאה שעלינו לעשות לאחר שהשגנו את דרגת האדם?

כלום, דרגת האדם זו הדרגה הכי גבוהה בהתפתחות הרוחנית שלנו. כולנו מגיעים יחד למבנה אחד שנקרא "אדם" או אדם הראשון, ובזה אנחנו מגיעים להזדהות עם הבורא וגומרים את התיקון שלנו. לא מספרים לנו על המדרגות הבאות מפני שהן למעלה מהתיקונים שלנו, ואנחנו עולים בהן לא על ידי תיקונים אלא על ידי כוחות נוספים. אני לא יודע מה זה, המקובלים לא כותבים על זה, הם כותבים רק עד זה שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

תלמיד: מהי העבודה כשעוברים מלא לשמה ללשמה?

אנחנו צריכים לעסוק בעבודה שהיא לא לשמה, אחר כך לעבור לעבודה בלשמה ולהמשיך בה עד גמר התיקון כך שהכול יהיה בעל מנת להשפיע. זו בעצם העבודה שלנו. "לשמה" היא על מנת להשפיע, שכולה על מנת להשפיע, ו"לא לשמה" היא על מנת לקבל. אנחנו צריכים לעלות ממצבים בהם אנחנו לא יכולים לעסוק בעל מנת להשפיע כי אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, למצב יותר גבוה, שעושים את הכול על מנת להשפיע דרך הקבוצה לבורא. בצורה פרקטית כך זה מתבצע.

שאלה: איך אתה מסכם את השיעור?

למדנו ובררנו הרבה דברים, בחלק הראשון וגם בחלק השני.

(סוף השיעור)