שיעור בוקר 05.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 189,

אותיות קי"ז – קי"ט

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 189, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קי"ז.

אות קי"ז

"והנה נתבאר, איך עולם הנקודים נחתם מעולם הא"ק. ועד"ז נחתם פרצוף הה' דא"ק, דהיינו המ"ה החדש, שנחתם כולו מעולם הנקודים, באופן שכל הבחינות ששמשו בנקודים, אע"פ שנשברו ונתבטלו שם, מ"מ חזרו כולם ונתחדשו במ"ה החדש, וע"כ הוא נק' עולם בפני עצמו. ונק' עולם האצילות, מטעם שנסתיים כולו למעלה מפרסא שנתקנה בצמצום ב'. ונק' ג"כ עולם התיקון מטעם שעולם הנקודים לא נתקיים, כי היה בו ביטול ושבירה, כנ"ל, אלא אחר כך במ"ה החדש, שחזרו כל הבחינות ההם שהיו בעולם הנקודים ובאו במ"ה החדש, הנה נתקנו שם ונתקיימו, וע"כ נקרא עולם התיקון, כי באמת הוא עולם הנקודים עצמו, אלא שמקבל כאן במ"ה החדש את תיקונו משלם. כי ע"י מ"ה החדש חוזרים ומתחברים לג"ר, כל אלו האחורים שנפלו לגוף, מן או"א וישסו"ת, וכן הפנים ואחורים דכל הז"ת שנפלו לבי"ע ומתו חוזרים ועולים על ידו לאצילות."

שאלה: הוא כותב, "ועד"ז נחתם פרצוף הה' דא"ק, דהיינו המ"ה החדש". האם פרצוף ה' דא"ק הוא לא ב"ן? למה הוא קורא למ"ה החדש הפרצוף החמישי דא"ק?

זה לפי סדר היציאה.

שאלה: מה מייחד כל כך את עולם האצילות? אנחנו לומדים שהוא עולם התיקון.

הוא עולם התיקון, כי כל הכלים שנשברו בגדלות דעולם הנקודים מקבלים על ידו עכשיו תיקון.

תלמיד: הוא מסתיים מעל הפרסא, האם הוא כלול גם מרצון לקבל?

יש לו את כל החלקים שצריכים להיות גם למטה מפרסא, אבל הוא מעלה אותם למעלה מפרסא ומתקן אותם שם עד גמר התיקון. ובגמר התיקון כשיתוקנו כולם למעלה מפרסא, אז יש ירידה מלמעלה מפרסא גם ללמטה מפרסא, ועולם האצילות מתפשט עד נקודת דעולם הזה.

שאלה: מה הכוונה שהוא "מקבל במ"ה החדש את תיקונו משלם"?

מקבל כלים שבהם הוא יכול לקבל את כל האורות וההשפעות.

אות קי"ח

"וטעם הדברים, כי כל פרצוף תחתון חוזר וממלא הכלים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם בעת הזדככות המסך, כי אחר הסתלקות האורות דגוף דפרצוף הא' דא"ק מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ע"ב, אשר חזר ומילא הכלים הריקים דגוף דעליון, דהיינו דפרצוף הא'. וכן אחר הסתלקות האורות דגוף דע"ב מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ס"ג, שחזר ומילא הכלים הריקים דעליון שהוא ע"ב. וכן אחר הסתלקות האורות דס"ג מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת מ"ה שיצא מנקבי עינים שהם הנקודים, שחזר ומילא את הכלים הריקים דעליון שהוא הנקודות דס"ג. וממש עד"ז אחר הסתלקות האורות דנקודים, מחמת ביטול האחורים ושבירת הכלים, קבל המסך זווג חדש בקומת מ"ה שיצא מהמצח דפרצוף ס"ג דא"ק, וממלא את הכלים הריקים דגוף דעליון, שהם הכלים דנקודים שנתבטלו ונשברו."

שאלה: מה עולם התיקון מתקן?

עולם האצילות שנקרא עולם התיקון לוקח את כל הכלים ששבורים בגדלות דעולם הנקודים, כי אם נתקן את הכלים האלו, אז נתקן את כל המציאות, לכן עולם האצילות חייב לעשות את התיקון הזה. הוא לוקח את הכלים השבורים, ממיין אותם ומעלה אותם לתיקון. לכן עולם האצילות נקרא עולם התיקון.

תלמיד: האם עולם האצילות מתקן או שאנחנו מתקנים?

זה אותו דבר, אנחנו מתקנים או עולם האצילות מתקן. וודאי שזה לא אנחנו, אבל אנחנו מעורבים בזה, אנחנו חייבים לבקש, לעורר את התיקון, והתיקון נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: בגדלות עולם הנקודים התבטלה הפרסא, מתי היא מתחדשת שוב? כי עולם האצילות נוצר מעל הפרסא.

עולם האצילות נוצר מעל הפרסא, שלושת עולמות בי"ע נמצאים למטה מפרסא, והם חייבים להשתתף עם עולם האצילות בזה שמעלים את הכלים אליו, מצטרפים אליו כאח"פ. ואז האצילות עם האח"פ הזה מגיע לגדלות, וכך הוא מעמיד את כל הכלים בצורה נכונה. מטבור דא"ק ועד סיום כל המדרגות שם כולם יעמדו בצורה שנקראת "רגליהם רגל ישרה".

תלמיד: אבל לפני השבירה בעולם הנקודים התבטלה הפרסא ואחרי זה עולם הנקודים נשבר. זה מובן שנוצרת הפרסא עוד פעם כדי שעולם האצילות ובי"ע יהיו יחד. באיזה שלב היא נוצרת שוב אם היא נוצרת, או שהיא לא התבטלה?

הפרסא צריכה להתקיים ואנחנו מקיימים אותה בכל זיווג וזיווג. אם אנחנו ממיינים את הכלים, מתקנים את הכלים, מעמידים אותם נכון, אז הפרסא תמיד נשמרת.

שאלה: מה ההבדל בין מ"ה החדש למ"ה הישן?

ההבדל בין מ"ה החדש למ"ה הישן הוא בזה שמ"ה הישן היה בקטנות, בגדלות הוא נשבר, וכשאנחנו מקיימים אותו, אז הוא שוב חוזר לקטנות הנכונה, זאת אומרת לפי הצורך של הכלים הוא מגיע לגדלות. קשה לתאר את זה במשפט אחד.

שאלה: האם קיימות הגבלות בעולם האצילות?

ודאי שיש הגבלות. אנחנו קיימים בתנאי שהוא על מנת להשפיע, והרצון לקבל עדיין קיים, הוא לא מתוקן, אלא מתוקן בצורה חלקית, ולכן ודאי שיש הגבלות.

תלמידה: מה מאפשר עולם האצילות בתהליך התיקון של הכלים השבורים?

עולם התיקון מאפשר לכל הכלים להשתתף בקטנות ובגדלות לפי ההגבלות שפרסא נשמרת.

שאלה: מה מאפשר קשר נכון עם האח"פ, עם הכלים שלמטה?

הקשר הנכון הוא שאח"פ יצטרף לגלגלתא ועינים ולא יהיה עצמאי, אם אפשר כך להגיד. שהוא יעבוד רק כאח"פ דעליה.

שאלה: מה יקרה לפרסא בגמר התיקון?

בגמר התיקון הפרסא יורדת לנקודת העולם הזה.

שאלה: למה גדלות הנקודים לא יכלה להעלות את הרצונות של בחינה ד' לתיקון בהדרגה ובכך למנוע את השבירה?

איך זה אפשרי? בחינה ד' לא יכולה לעלות. אני לא מבין איך זה אפשרי.

שאלה: בעולם הנקודים היה זיווג בגלגלתא ועיניים ונוצר עולם הנקודים במבנה מסוים. בעולם האצילות יש זיווג במצח ונוצרת מערכת אחרת לגמרי.

אבל זה לא חשוב. אחר כך היא מקבלת רשימות דגדלות ולכן היא יכולה להשוות את עצמה עם כל דבר שהיה לפניה.

תלמיד: איך יכול להיות שיש אור בעביות יותר פחותה, ונוצר באותו מקום, באותה תשתית, משהו אחר לגמרי?

זה מה שעניתי לך. לא חשוב מה שהיה אלא חשוב מה שיהיה. יהיו להם רצונות, רשימות כאלה שהם יתקנו וימלאו את כול הכלים הקודמים. עולם האצילות נקרא עולם התיקון והוא מתקן את כול הכלים השבורים.

שאלה: כשעולם האצילות ממיין ומעלה אליו חלקים שבורים של נקודים, מה זה אומר שהוא מתקן אותם? מה זו הפעולה הזאת?

הוא מצרף לכלים שלו כלים של עולם הנקודים.

תלמיד: מה זה אומר מצרף?

זה כמו שאתה מסתכל על מישהו שנהנה מתפוח ואז גם אתה רוצה תפוח.

תלמיד: למה אני יכול לתקן את התפוח, ועולם הנקודים שהיה באותו מקום לא יכול לתקן?

אין לו כלים ולך יש.

תלמיד: מאיפה קבלתי כלים?

מלכתחילה. כמו תינוק שמבקש מאימא שתביא לו תפוח, אז היא יכולה להביא לו תפוח והוא בעצמו לא מסוגל להשיג.

תלמיד: מאיפה לאצילות יש את החכמה והיכולת להתגבר על הדברים שהנקודים לא היה יכול לתקן אותם?

אצילות הוא בעצם כמו גלגלתא, לכן הוא יכול לתקן את כולם רק במקום שלו. ובמקום שלו כשהוא מתחיל להיתקן, אז יש לו כלים, אורות, הוא יכול לתקן.

תלמיד: מאיפה יש לו?

מכך שהוא יכול בקטנות להתכלל בכולם ובגדלות לעבוד עם מה שקיבל בקטנות, רק להביא את הכלים האלה לגדלות.

שאלה: אצילות יכול לתקן את כולם אבל במקום שלו, מה זה הדגש הזה "אבל במקום שלו", האם זה תנאי?

הוא לא יכול להעלות אותם למעלה מטבור.

תלמיד: אמרת שאצילות יכול לתקן את כולם אבל במקום שלו. האם זה אומר שכדי לקבל תיקונים מאצילות צריכים לבוא למקום שלו?

כן.

תלמיד: מה זה לבוא למקום שלו? מה זה התנאי הזה?

מקבלים תנאים של תיקון הכלים כמו שהאצילות קובע, שיהיה רק אח"פ דעלייה קודם כל.

תלמיד: מה זה במהות?

אנחנו לא עובדים עם כלים דקבלה אמיתיים, אלא רק עם כלים דקבלה שאנחנו אוספים ומעלים אותם לצורך עלייה.

שאלה: מה ההבדל בין הכוח שמקבלים כדי לעלות לאצילות לבין התיקון שמתבצע? כי כדי לעלות לאצילות צריך לקרות משהו בכלים.

הכלים צריכים להצטרף לאח"פ דאצילות.

תלמיד: מה נותן להם את הכוח הזה להצטרף לאח"פ דאצילות?

הם מתבטלים כלפי האצילות ומתחילים לעלות.

תלמיד: מאיפה מגיע הכוח שמעלה אותם למעלה? אני מנסה להבין מה ההבדל בין התהליך שעבר הכלי כדי לעלות לאצילות לבין מה שקורה לו כשהוא כבר שם.

מה זה לעלות לאצילות? האם מבי"ע?

תלמיד: כן, אצילות יכול לתקן את הכלים שהם נמצאים במקומו, לכן הם צריכים לעלות לאצילות. כדי לעלות לאצילות צריך להיות או תיקון מסוים על הכלים כדי להיות במקום גבוה כמו אצילות, או כוח שמעלה אותם ומכיל אותם באצילות. מה המנוף שמעלה את הכלים לאצילות?

אח"פ. אצילות כולל בתוך האח"פים שלו כלים והוא מעלה אותם למעלה מפרסא ושם מתקן אותם.

תלמיד: כלומר אצילות עוזר לכלים לעלות אליו.

כן.

שאלה: האם אצילות עובד עם ראשי הכלים, עם כוונות?

כן, עם כוונות.

שאלה: אמרת שהכלים יכולים לעלות לעולם האצילות מעולמות בי"ע רק כשיש להם כוונה להשפיע.

כן, הם מתבטלים כלפי גלגלתא ועיניים דאצילות ובצורה כזאת עולים.

תלמיד: אם יש להם כבר כוונה על מנת להשפיע והם הגיעו לעולם האצילות, אז האם עכשיו יש עוד תהליך תיקון?

הם צריכים לקבל אורות שמתקנים את האח"פ שלהם, ואז בצורה כזאת הם יכולים להשתתף בתיקון הכללי.

תלמיד: השלב הראשון שהוא העלייה לעולם האצילות הוא ביטול, וכשכבר הגיעו בזכות הביטול לעולם האצילות, האם עכשיו הם מקבלים כוח ממש להשפיע?

כן.

שאלה: איזה אורות יש בעולם האצילות?

בעולם האצילות יש הכול.

תלמיד: האם יש שם אור חכמה?

הכול.

תלמיד: אבל אמרנו שמתחת לטבור לא יורד אור חכמה.

לצורך התיקון הוא נמצא.

שאלה: בקי"ח הוא כותב "וטעם הדברים, כי כל פרצוף תחתון חוזר וממלא הכלים דעליון", וגם כותב "אשר חזר ומילא הכלים הריקים דגוף דעליון". איך זה יכול להיות שלעליון אין כוח לעבוד עם הכלים האלה ולתחתון יש כוח?

כתוב, "וטעם הדברים, כי כל פרצוף תחתון חוזר וממלא הכלים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם בעת הזדככות המסך, כי אחר הסתלקות האורות דגוף דפרצוף הא' דא"ק מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ע"ב, אשר חזר ומילא הכלים הריקים דגוף דעליון, דהיינו דפרצוף הא'". מה אתה שואל?

תלמיד: בתחילת קי"ח הוא כותב שפרצוף תחתון ממלא כלים ריקים דגוף דעליון. איך זה יכול להיות שלעליון אין כוח לעבוד עם הכלים האלה ולתחתון יש כוח לעבוד עם הכלים האלה?

זה עניין של הרשימות.

תלמיד: אבל אם לעליון אין כוח, אז מאיפה יש כוח לתחתון לעבוד עם הכלים האלה?

מלמעלה, כולם מקבלים כוחות מלמעלה.

תלמיד: למה העליון לא עובד עם הכלים שהתחתון שלו עובד איתם?

לא היו לו רשימות כאלה, לא דרשו את זה ממנו.

תלמיד: בזמן שאנחנו קוראים על פרצוף א' גלגלתא, אנחנו קוראים ששם זה ד/ד, האם הוא לא כולל בתוכו את שלוש ד' מה שיש בע"ב?

לא, הוא מגלה רק את הרשימו הגדול ביותר, את החיסרון הגדול ביותר, לא את החסרונות הקטנים הכוללים את החיסרון העיקרי.

תלמיד: אמרנו עכשיו שהנשמות רק מתבטלות, הן לא עושות את התיקון, את העבודה עושה אצילות, אח"פ דאצילות מעלה את הנשמות למקום שלו. האם שם לא עובד החוק הזה שהתחתון ממלא את הכלים דגוף הריקניים של העליון?

בדרך כלל זה קורה בהשתלשלות העולמות והפרצופים, אבל כאן כבר מדברים על הכנה לעלייה.

שאלה: הבנתי שעולם האצילות ועולמות בי"ע מתקנים את עשר הספירות של עולם הנקודים שנשבר ומתייצבים במקומם.

כי עולם הנקודים הוא העליון שלהם, וכשהוא נשבר והם יוצאים כתוצאה מהשבירה שלו, אז הם חייבים לתקן את הכלים השבורים ולמלא אותם באורות.

תלמיד: עולם האצילות מתייצב בין הפרסא לטבור, ובי"ע מתייצב מתחת לפרסא, ואז מתחילה להתאפשר העבודה מלמטה למעלה. כלומר הנברא הוא זה שקובע את התנאים של העבודה ולא מקבל את התנאים מלמעלה. ואז מתאפשר שגם עולם הנקודים מיתקן וגם עולמות בי"ע מיתקנים דרך עולם האצילות. האם זה נכון?

כן.

שאלה: אני רואה הבדל עקרוני בין עולם הנקודים וארבעה עולמות, אצילות ובי"ע. כביכול השבירה הייתה בגלל שעולם הנקודים היה אחד והוא לא יכול היה להתמודד מול הרצונות של התחתונים. עכשיו אלו עולמות שונים, ובגלל זה יש אפשרות לעשות סיווג נכון, ולא לתת לרצונות לא נכונים לעלות לאצילות.

אני מבין אותך, יכול להיות שאפשר להגיד כך.

תלמיד: עולם האצילות הוא כביכול מ"ה החדש אבל הוא גם ב"ן. איך אפשר להסביר את זה?

הוא כולל בתוכו.

שאלה: כתוב שהמסך מעלה, מוריד. מה יש בתוך המסך שהופך אותו לכוח שפועל?

רשימות.

שאלה: כשהחברים בעשירייה נפגשים וקוראים יחד את הכתובים של החכמים, האם הם מפעילים את האורות מעולם האצילות?

כן.

תלמיד: האם יש עוד פעולות על מנת למשוך את האור מאצילות, כמו כנס או אירוע אחר?

אנחנו נלמד על עוד פעולות כאלה, כן. כל התורה בעצם מסבירה לנו איך למשוך אורות מאצילות.

שאלה: האם התיקון מתחיל בנקודה הזאת שאנחנו מתפללים לבורא לשרת אותו ללא תנאי בכלל? האם זו ההולדה הראשונה של תהליך התיקון?

כן.

שאלה: הוא כותב "זווג חדש בקומת מ"ה שיצא מהמצח דפרצוף ס"ג דא"ק, וממלא את הכלים הריקים דגוף דעליון, שהם הכלים דנקודים שנתבטלו ונשברו". באיזה אורות הוא ממלא אותם? האם באורות של העביות של עצמו?

בעביות של עצמו אבל הוא ממלא את העביות של העליון.

תלמיד: מה זאת אומרת?

זה כמו שאתה נותן מהכסף שלך למוכר גלידה ומקבל גלידה כדי לתת לתינוק שלך. כאן הכול פשוט.

תלמיד: כלומר אותו כלי שמתמלא חזרה באור, הוא מתמלא רק בחלק היחסי שלו.

נכון.

שאלה: כתוב, "אחר הסתלקות האורות דגוף דע"ב מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ס"ג". למה שיסתלקו האורות אחרי הזיווג?

כי אין מי שיקבל אותם, אין מי שירצה אותם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מהו המושג הזה "אורות מסתלקים"?

אורות מאין סוף שמתלבשים בתוך הפרצוף כדי למלא אותו.

תלמיד: האם יש כמה סוגי אורות?

כן. נרנח"י.

אות קי"ט

"אמנם יש הפרש גדול כאן במ"ה החדש כי הוא נעשה לבחינת דכר ובחינת עליון לכלים דנקודים, שהוא מתקן אותם, משא"כ בפרצופין הקודמים אין התחתון נעשה לדכר ולעליון אל הכלים דגוף דעליון אע"פ שהוא ממלא אותם ע"י קומתו. והשינוי הזה הוא כי בפרצופים הקודמים לא היה שום פגם בהסתלקות האורות, כי רק הזדככות המסך גרם להסתלקותם, אבל כאן בעולם הנקודים היה פגם בהכלים, כי כח מלכות המסיימת היה מעורב בהכלים דאחורים דז"ת כנ"ל, ואינם ראוים לקבל האורות, שמסבה זו נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. לפיכך הם תלויים לגמרי במ"ה החדש, להחיותם לבררם ולהעלותם לאצילות, ומתוך זה נחשב המ"ה החדש לבחינת זכר ומשפיע, ואלו הכלים דנקודים הנבררים על ידו נעשו בחינת נוקבא אל המ"ה, ולכן נשתנה שמם, לשם ב"ן, כלומר שנעשו בחינת תחתון אל המ"ה. ואע"פ שהם עליון למ"ה החדש, כי הם כלים מעולם הנקודים ובחינת מ"ה ונקבי עינים, שבחינה עליונה שבו הוא ו"ק דס"ג דא"ק, (כנ"ל באות ע"ד) מ"מ נעשו עתה לתחתון אל המ"ה החדש, ונק' ב"ן, מטעם האמור."

שאלה: אנחנו לא קוראים לעולם הנקודים בשמות של העולמות, כי הוא נשבר. האם כל התיקון הוא לברר את הכלים שלו?

כן.

תלמיד: האם זה מה שעולם האצילות מברר ומתקן?

וקם במקומו כביכול.

תלמיד: אפשר אולי להגיד שמבחינת המערכת עד עולם מ"ה החדש היא מערכת סטטית. הפרצופים יכולים רק להוליד פרצוף יותר תחתון מהם. אבל "עולם" יכול לנוע כמו מעלית למעלה- למטה, בגלל שעולם החדש יכול בגדלות שלו להעלות לתיקון את הכלים, קורא לו "זכר" כי עכשיו הוא בא לתקן, בא להשפיע. האם זו הסתכלות נכונה?

כן.

שאלה: אנחנו למעשה אף פעם לא מזכירים את התיקון של עולם הנקודים. כשאנחנו עושים עבודות לעולם התיקון, לעולם האצילות אז ישר מדברים שזה עולה לאין סוף.

לעולם האצילות. מעולם האצילות לאין סוף.

תלמיד: ויש כאן העבודה של המעבר בין זעיר אנפין ומלכות והקשר שהם למעשה חייבים בתיקון להיות ביחד זון, אין כל כך הפרדה ביניהם.

הם חייבים לעבוד יחד.

שאלה: האם "רשימות" זה מחסן להרבה דברים שאין לך שום נגיעה בהם?

רשימות זה מחסן.

תלמיד: הכוונה שלי שזה מקום, זמן, עתיד, גורל. כל מיני דברים שאין לך שום נגיעה ושליטה בהם. האם רשימות זה שם כללי, למה?

רשימות זה רושם מאותם הכלים, מסכים, אורות, כול מה שהיה במצבים הקודמים. וחלק מהמצבים האלו נעלמים, נשברים, מתקלקלים ונשאר משהו מהם. כמו שאתה נכנס לאיזה מוסך ובמוסך הזה יש לך גרוטאות, גלגלים, חלקים, חלקי מנוע, כל מיני דברים. ומכל אלו אפשר לאסוף איזה מכוניות טובות, אם יש ידיים טובות.

תלמיד: האם כל פעם שאתה לא רוצה להגיד בורא, אתה אומר רשימות וזה סוגר?

לא. הבורא למעלה מהרשימות. בלי בורא הרשימות בעצמן יהיו רק רושם ממה שהיה אפשר להיות.

תלמיד: אבל אלה דברים שאין לי שום נגיעה בהם. פשוט מתעוררים וזהו. העבודה שלך זה רק לעבוד איתם, ומה שמתעורר זה לא עליך. הרשימות, מצבים, כל מיני תנאים.

רשימות זה רושם מהמצבים הקודמים שאתה כן מעורר אותם והם קמים ודוחפים אותך למלאות את המקומות הדורשים תיקון.

תלמיד: אז מצרים זה רשימות, פרעה זה רשימות, כל השאר זה רשימות. האם אפשר ככה להגיד?

הכול רשימות חוץ מהבורא.

תלמיד: מה שונה?

השונה, שיש לך רשימות בדרגות שונות.

תלמיד: אמרת רשימות בדרגות שונות. הכול רשימות.

אבל אתה צריך לסדר אותם שהם יהיו מעורבים, שהם יהיו משפיעים זה על זה. בסופו של דבר יקומו מהם איזה חלקים שתלויים זה בזה. כמו שמאטומים, ממולקולות מורכבים גופים חיים שכבר חיים בפני עצמם.

תלמיד: התעוררו האטומים, אבל אני לא שלטתי באטומים האלה. אני לא החלטתי מה זה האטומים האלה. הרשימות זה כל העניין. אלה כל הדברים שאין לי שום נגיעה, שליטה. על הכול אפשר להגיד רשימות וזהו.

אין שליטה. נגיעה אולי לא כל כך, אבל אתה כלול מהם, אם אתה רוצה או לא רוצה. אתה כלול מכל העולם, מכל הרשימות. ולכן אנחנו לומדים כאן באיזו צורה אנחנו יכולים לעורר אותם. סך הכול העבודה שלנו היא להשתתף באיזו צורה קטנה בהתעוררות הכלים השבורים לתיקון. עוד יבוא.

שאלה: מה זה "להחיותם לבררם ולהעלותם"?

"להחיותם" זה לתת להם קצת אור שהם יהיו כאילו חיים בתנועה, בתגובה. להעלות אותם לדרגות שהם יכולים בעצמם אפילו להמשיך את האורות העליונים. גם למיין אותם, לסדר אותם ולהתכלל בהם. אז על ידי כל הפעולות האלו שהרשימות יתחילו להתאחד ולחבר את עצמם לכיוון הנכון.

שאלה: האם זה עיבור, יניקה, מוחין?

עיבור, יניקה, מוחין אלה שלוש הדרגות שכבר ברור מה לעשות. כאן עדיין זה לפני הבירור.

שאלה: הוא כותב על עולם הנקודים - "היה פגם בהכלים, כי כח מלכות המסיימת הייתה מעורבת בהכלים דאחורים דז"ת". האם זה אומר שכח המלכות המסיימת, שזה הפגם, היה מעורב בכלים דאחורים דז"ת, מה היה חסר שם?

חסר שם מסך כדי לחבר את הכלים האלו ולהביא את האור על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל היה חסר כוח מלמעלה. מה היה בכלי שלא אפשר את זה, לא ביקש?

בכלי היה חיסרון בהכרת הרע. לא היה יכול לגלות איפה הרע נסתר.

שאלה: הרבה פעמים כתוב שהכלים נשברו, נפלו ומתו, עברו שלושה תהליכים. בעולם האצילות אפשר להחיות אותם, לברר אותם ולהעלות אותם. התיקון של השבירה הוא על ידי בירור.

קודם כל.

תלמיד: מה זה אומר שבירור מתקן שבירה?

מגיע אור מלמעלה וממיין את הכלים השבורים, כי באור אתה יכול לאתר לאיזו דרגת תיקון הכלי שייך.

תלמיד: האם זה מה שמתקן שבירה? בשבירה כלי הקבלה מעורבים, האם הכוונה רק לדעת איפה המקום שלהם, עם מה כן לעבוד, עם מה לא לעבוד?

זה לא מספיק רק לדעת. צריך למיין את הכלים, את האורות, את הרשימות, ולראות איך מסדרים את הדברים.

שאלה: מה זה "להעלותם"?

להעלותם זה לתקן אותם.

תלמיד: האם לתת להם כוונה נכונה?

כן. כך היא העלייה.

שאלה: אמרת שהרשימות הן כמו מחסן של חלקים שצריך לבנות מהם נניח מכונית. עולם האצילות הוא נניח מוסך שאנחנו רוצים להביא אליו משהו שבור שיתקנו אותו. אותה מכונית נשברה לחלקים קטנים, ועכשיו אנחנו נמצאים במחסן של חלקים שצריך להרכיב מהם משהו. מה אנחנו עושים בתהליך הזה? כי הרי מדובר ביחסים בינינו.

קודם כל המרכבה הזאת נשברה. מה שאפשר למיין ממנה בשלבים הגדולים, הראשונים, זה נעשה בעולם א"ק. מה שאי אפשר לברר במיון הזה ובתיקון הזה בעולם א"ק, זה נשאר לעולמות אבי"ע. בעולמות אבי"ע אנחנו עושים סדר לתיקון בשיתוף כלים בכלים. זה מה שאנחנו משתדלים להעלות לא רק בעולם הנקודים שזו השבירה, אלא בעולם התיקון, אחרי השבירה. העבודה היא במיון, בעליית החלקים לפי הסדר הנכון ובחיבור החלקים לפי הסדר הנכון שביניהם. אלה בעצם התיקונים, הכול מאוד לוגי והדרגתי.

תלמיד: אתה מתאר את זה מבחינה מערכתית. מהי העבודה שלנו? איך אנחנו משתתפים בתהליך הבירור? איך הבירור מורגש אצלנו?

הבירור אצלנו מורגש בזה שאנחנו מרגישים עליות, ירידות, חיבורים, שבירות, שבאמצעותם אנחנו ממיינים את כול הפעולות האלה, ואחר כך התיקון שלהם כולו נמצא בעולם האצילות. מעלים חלקים של בי"ע לעולם האצילות.

תלמיד: אני רוצה במהלך היום לעשות תהליך כזה של בירור, ואני שם לב שיש לי כל מיני רצונות שאני מסוגל להבחין בהם, חלקם קשורים לגשמיות, חלקם לרוחניות, לחברים. מה אני עושה? איך אני יכול לעשות עכשיו קצת בירור, מיון?

זה מה שאנחנו לומדים בעיקר ממאמרי רב"ש. את כל התיקונים אנחנו יכולים ללמוד רק מהם, כי את כל התיקונים בהבי"ע הוא ניסה לברר במאמרים שלו.

תלמיד: אז יש מערכת מאוד מורכבת עם המון חלקים קטנים, אבל אני לא מסוגל לעבוד ברמות האלה, אני לא יודע לאבחן את החלקים הקטנים האלה, להגיד שזה חלק מהאגזוז וזה מהמנוע.

לא, זה לא מגיע אליך בצורה כזאת שתתחיל להפעיל את השכל שלך ולפי זה למיין את החלקים כמו במוסך ולסדר אותם כך וכך, זה לא עובד בצורה כזאת.

תלמיד: כלומר אני יכול לשים לב שיש פעולה כלשהי של חיבור שהייתי יכול לעשות או אפילו השתתפות פיזית במשהו שלא עשיתי ואני מנסה לעשות אותה, להתגבר, להתחבר, ומתוך זה פועלת המערכת בצורה הרבה יותר מורכבת ועמוקה.

לא.

תלמיד: אז איך זה עובד? מה הקשר לשני הדברים האלה?

המערכת לגמרי לא באה לבלבל את האדם, היא באה לדחוף אותו לפעולות נכונות, להתחבר לבורא, להתחבר לחברים, ולבקש מהבורא תיקון.

תלמיד: אז מה הקשר בין הפעולות שאנחנו עושים כדי לממש את מאמרי רב"ש בינינו בחברה, לבין אותה מערכת מורכבת שאנחנו עכשיו לומדים עליה עם כל החלקים האלה שצריכים להתברר, להתמיין ולעלות?

אתה לא תלמד מהחלקים האלה מה לעשות. אם אתה חושב שתקרא עכשיו "פתיחה" או אפילו תע"ס ומתוך זה תדע איך להשתמש בכל החלקים, אז זה לא נכון.

תלמיד: אני לא חושב כך, אני רק שואל מה הקשר בין שתי רמות הפעולה האלה, בין מה שאנחנו לומדים במאמרי רב"ש לבין המערכת המורכבת הזאת?

מאמרי רב"ש מזמינים עליך את המאור המחזיר למוטב, והמאור המחזיר למוטב כבר פועל עליך, ואתה מתחיל להיות מקושר לכל הדברים האלה משיעור לשיעור, מצד לצד. אתם לא מרגישים אולי עד כמה אתם כבר מעורבים בכל זה, עד כמה אתם נמצאים באותו מחסן של החלקים השבורים, ועד כמה כול החלקים האלה משפיעים עליכם.

תלמיד: האם צריך להגיע להרגשה כזו או שזה לא חשוב בכלל?

היא תגיע במידה שתוכל להתבטל כלפי הכוח העליון, כלפי כוח התיקון. אתה מגיע למוסך ומתחיל להכתיב לבעל המוסך מה לעשות, באיזו צורה, באיזה סדר, מה לתקן, איך לתקן את המנוע ובכלל את הרכב, והוא אומר לך "לא, אנחנו נעשה את זה אחרת". וכאן יש בעיה.

תלמיד: כן, אבל מצד שני במוסך אני פשוט שם את הרכב ואומר לו "תטפל" והולך, ובמקרה שלנו זה לא מספיק.

אם היינו סומכים על הבורא כמו על המוסכניק זה היה טוב. אם היינו נותנים לו כל המפתחות וזזים מהמקום היה טוב, זה נקרא "אמונה שלמה". אבל אנחנו לא רוצים להיות כך, אנחנו רוצים להשתתף בתיקון.

תלמיד: אז זה לא היה טוב, כי מצד אחד אתה אומר שזה היה טוב אם היינו נותנים את המפתחות לבורא אבל אז אנחנו לא משתתפים, אז זה לא טוב.

לא, בזה שאתה נותן את המפתחות אתה גם משתתף, כי כל פעם אתה צריך לוותר ולוותר, ולנו נראה שבעבודה שלנו אנחנו חייבים בעצמנו להיות בתיקונים. זאת אומרת, יש כאן כבר בלבול וצריכים עדיין להבין איפה נכנסות שתי הגישות האלו זו בזו.

שאלה: כותב בעל הסולם "מ"מ נעשו עתה לתחתון אל המ"ה החדש, ונק' ב"ן, מטעם האמור" והשאלה למה נקודות דס"ג נולדו מעולם הנקודים?

מאיפה אתה לוקח את הזה?

יש לנו גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, לכל פרצוף יש טעמים, נקודות, תגין ואותיות. עולם הנקודים זה עולם שחי קיים ונשבר כתוצאה מפרצוף נקודות דס"ג.

תלמיד: האם נקודות דס"ג זה צמצום ב'?

כן.

שאלה: האם צריכה להיעשות פה פעולה ספציפית כדי שיקרו כל הבירורים וההתארגנויות האלו? להגיד שהחיבור עושה את זה בעצמו זה לא מספיק, נראה שנדרש פה עוד משהו.

לא. חוץ מחיבור בינינו אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר, כל היתר נעשה כתוצאה מפעולת החיבור.

שאלה: נכתב שמ"ה החדש מתקן את הכלים דנקודים, ונכתב שהוא נולד כדי להחיות את הפרצופים שנפלו לעולמות בי"ע. האם שניהם מבצעים את אותה פעולה או שמדובר כאן במשהו שונה?

זו פעולה שונה.

שאלה: למה האור או הרשימות מגלים לנו את השבירה? נראה שהאור מגלה עוד ועוד חלקים של שבירה, אז למה זה ככה? למה ככל שהאור מתגלה יותר אז מתגלים עוד חלקים של שבירה?

כי האורות יותר חזקים, אז אנחנו יכולים לראות באורות יותר חזקים כלים יותר שבורים. זה תמיד כך, "ערך הפוך אורות וכלים".

תלמיד: האם זה אומר שככל שאנחנו מתקדמים אנחנו נכנסים יותר לעומק וכל פעם מגלים יותר רסיסים או חלקים, פרטים של השבירה?

כן.

שאלה: האם הרצונות הכי קשים לתיקון, מה שנקרא "ל"ב האבן", נמצאים בכל העולמות או רק בעולמות בי"ע, או רק בעולם הכי תחתון, עולם העשיה?

הכלים שאתה מדבר עליהם מפוזרים בכל העולמות, בכל הדרגות, אבל כשהם מתגלים הם מתגלים במצבים הכי תחתונים, הכי קשים, קשה לזהות אותם ולאתר אותם ולהוציא אותם לתיקון.

תלמיד: האם אפשר לומר שהרצונות האלו שנקראים ל"ב האבן הם אותם האטומים והמולקולות שעליהם דיברת קודם?

אפשר להגיד כך. אנחנו עוד נדבר על זה, בינתיים אין לנו מספיק יסודות לזה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להאיץ את תהליך בירור הרשימות דרך תפילת רבים?

ודאי שכן. דרך תפילת רבים אנחנו יכולים להאיץ את גמר התיקון, לקרב אותו.

שאלה: אתמול בסוף שיעור צהריים פנית לכולם ואמרת "אחרי הכנס קיבלתם הכנה לעלות למדרגה רוחנית הבאה, בבקשה תשתמשו בזה, ואני מקווה שתהיה לכם עלייה רוחנית טובה".

כן.

תלמיד: איך להשתמש נכון במה שקיבלנו בכנס לטובת המדרגה הבאה?

היה חיבור יפה, הייתה התקדמות טובה, רצון טוב, רק חבל לרדת מזה. כאילו עבר הכנס ויורדים לשגרה. לעשות כך שהשגרה של היום תהיה התעוררות של אתמול, וככה כל פעם לעלות ולעלות. הכול תלוי בכם.

תלמיד: מה אפשר להוסיף היום כלפי מחר וכולי?

להשתדל בכל זאת להיות יותר קרובים זה אל זה, להשתדל לתמוך, לעזור, לעורר, לזה אני מתכוון. אחרת עוד מעט חצי יפלו אם לא יותר. כרגיל, זו עבודה יומיומית, ולא להסכים עם זה שאנחנו רואים חברים שמראים לנו צורות התנהגות לא טובות, זאת אומרת, "לא נורא, הכול בסדר הכול ככה", לא להסכים עם זה, אלא לתת לכל אחד ואחד בעיטה כדי שיתעורר, שיתאושש. אני חושב שכך חייבים להיות, הכול תלוי רק בקשר בינינו.

זה לא צחוק, אלפי אנשים בכל העולם נמצאים איתנו יחד והם רואים עד כמה אנחנו לפעמים אולי לא רציניים ולא דרוכים למטרה וזה חייב לעורר אותנו ולהדאיג אותנו.

שאלה: רציתי לשאול לגבי איך להפוך את השגרה היומיומית למשהו מיוחד, כי בכנס יש איזו התפעלות כללית שסוחפת את כולם ויוצרת את הרוח הזאת. מה זה לקחת את הכנס ולהלביש אותו בשגרה, איך להפוך את השגרה לכנס או איך להכניס את הכוח של הכנס לתוך השגרה?

אני לא יודע איך בדיוק אתה מתכוון לעשות זאת ומה זה אומר בכלל להכניס את זה לתוך זה ואת זה לתוך זה, אבל אני חושב שאנחנו לא צריכים לתת לחברים שלנו להיות אדישים, להיות רגועים.

תלמיד: ברור, פשוט הכנס מזיז אותך אם אתה רוצה או לא.

כן.

תלמיד: לשגרה יש את האופי שלה.

אתה אומר לי?

תלמיד: על זה אני שואל, איך להפוך את היום יום למשהו עוצמתי?

זה צריך להיות כמו חשמל באוויר, שאנחנו מרגישים את ההתעוררות, את ההשתתפות, ממש חשמל.

תלמיד: אבל יש חברים שמתחשמלים מהחשיבות הזאת ויש חברים שלא, שנרדמים ואדישים.

אז צריכים להוסיף לאלו ולהוריד מאלו, צריכים לראות. החברה צריכה בסך הכול לארגן איזה מצב משותף. אני לא יכול לעשות את הדברים האלה, אתם חייבים לנהל את המצב הכללי והפרטי.

שאלה: האם אפשר להגיע לאותה עוצמה של חיבור, של התפעלות שהיתה בכנס, היום? אפשר להגיע למצב כזה?

ודאי.

תלמיד: בתנאים שהם לא כנס?

כן, מה ההבדל?

תלמיד: בכנס מתכנסים כולם, עושים הכנה וכולי.

שיתכנסו גם עכשיו כולם, האם התכנסות זה נקרא שבאים למקום אחד? לא. שכולם באים? גם לא כל כך. הכול תלוי בכך שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. אתה צריך לעשות פעולות פנימיות בתוך כל אדם ואדם כדי שאנשים יבינו שהם חייבים להתכלל יחד. אין שום עבודה אחרת.

שאלה: אולי אפשר להגיד שהכנס היה כמו אור שקיבלנו מלמעלה, תענוג גדול, חיבור גדול, ועכשיו כביכול הבורא קצת מתרחק ונותן לנו הזדמנות דווקא עכשיו לתת איזו תוספת עבודה מלמטה, אפילו להתקרב לעבודה בלי שכר?

לא יודע, שיהיה כך.

תלמיד: אני מנסה להגיד שעכשיו נראה שתלוי בנו דווקא לתת את ההתעוררות אחד לאחר, לעזור אחד לאחר, לתמוך, להרים, לתת חשיבות חדשה דווקא אחרי הכנס.

כן, זה נכון, בזה אני מסכים איתך ב-100%. דווקא עכשיו אחרי הכנס ישנה עבודה שמצביעה על חשיבות הכנס שעברנו.

(סוף השיעור)