שיעורי בוקר 08.12.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

התנאים להגביה את עצמו מעל העיגול שלו –

קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 10 מתוך רב"ש א', "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם".

"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."

(רב"ש - א'. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)

זה בעצם עיקר המנוף להתקדמות שלנו, עד כמה שאנחנו מעריכים את החברה, עד כמה שאנחנו משתדלים לעשות אותה רחבה יותר, גדולה יותר, גבוהה יותר בעינינו, בהתאם לזה אנחנו עולים. העשירייה כביכול נשארת אותה עשירייה, אלא הכול תלוי בהערכה שלנו, עד כמה אנחנו מעלים אותה בעינינו. לכן הכלי של האדם גדל רק בהערכה, בהערכת הסביבה.

אתמול היינו בהתגלות הכלי היותר רחב שלנו, שלא כל כך היינו מתרשמים ממנו, שמים לב, נכללים עימו. אתמול כן היינו בהשפעה מהחלק הזה של הכלי שהיה קצת יותר נסתר מאיתנו. לכן אנחנו צריכים להבין שדווקא על ידי זה אנחנו עומדים להרחיב את הכלים ולקבל התקדמות.

לכן כמו שדיברנו פעם על התרחבות והתכווצות, כל הפעולות האלו דווקא הן אלו שמשפיעות עלינו ונותנות לנו הזדמנות להתקרב למצב שהכלי יהיה יותר ויותר מתאים לאור. הוא לא יכול להיות בעצמו, כלי הוא לא כלי שקיים מחוצה לנו, אלא מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו ולהרגיש שהחלקים האלה קרובים זה לזה, שהם יותר מכוונים למטרה אחת, נכללים זה מזה.

לכן רב"ש אומר ש"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בחברה, כלומר, שהוא מעריך אותם, בשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה". רק לפי איך שמעריך, רק על דבקות בחברה בלבד. לכן זה בעצם המנוף להתקדמות שלנו, שנעריך את החברים שלנו, את הכלי הגדול, את העוצמה שלו, ועד כמה כולם מתקדמים יותר, מבינים יותר את חשיבות החיבור בינינו ומעריכים יותר את הכוח העליון שמטפל בנו ובהתאם לזה דווקא מתקדמים.

קריין: קטע מספר 11 מתוך רב"ש א' "עשה לך רב וקנה לך חבר-ב".

לאחר שהוא כבר התחבר לקבוצה של אנשים שרוצים להגיע לדרגת אהבת ה', ורוצה ליטול מהם כח לעבודה שהיא בעמ"נ להשפיע, ולהתפעל ממה שהם מדברים, בקשר שצריכים להגיע לאהבת ה', אז הוא צריך להחשיב כל חבר וחבר, שבהקבוצה, שהוא גדול ממנו. כמ"ש, שאין אדם מתפעל מהחברה שיקח הערכה שלהם, על איזה דבר, אם הוא לא מחשיב שהחברה תהיה יותר גדולה ממנו."

(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב985 "1)

כל חבר וכל חֶברה אני צריך להרגיש שהם גדולים ממני, ובזה שאני נכלל בהם, בזה שאני תלוי בהם ומעריך אותם, אני שמח בזה שהם נמצאים ואני שייך להם, כמו הקטן כלפי הגדולים, רק על ידי ההרגשה הזאת אני יכול ללכת קדימה.

אני צריך לבדוק את עצמי עד כמה יש לי את הנטייה הזאת, את ההרגשה הזאת כמו הקטן כלפי הגדולים. שאני תלוי בהם, וטוב שאני תלוי בהם, כי הם מושכים אותי קדימה עוד יותר יפה וטוב, שהם ממש נראים לי חזקים וגדולים בגודל, בגובה, בידע, בעוצמה ובהתמדה, ואני כל הזמן רק רוצה בלשייך את עצמי אליהם כך להתקדם.

עד כמה שהאדם בצורה כזאת משתוקק יותר ויותר לראות את עצמו, כך הוא נעשה גדול יותר, למרות שהוא כל הזמן עושה את עצמו כביכול קטן. כי על ידי נטייה כזאת יש לו את הכוח האינטגרלי של החברה ואז הוא סופג מהם הכול. עד כמה שזה נראה מוזר, אבל על ידי זה הוא גדל וגדל למעלה מהם. זה כמו הילדים כשהם קטנים הם לומדים וגדלים על ידי הגדולים, על ידי ההורים, אבל אחר כך נעשים גדולים יותר, חכמים יותר, מתקדמים יותר מההורים. על ידי זה שהאדם מתבטל לחברה הוא סופג את כל כוחות החברה וכך הוא עולה לדרגה עליונה יותר. זה ההבדל בין הדרגות, עד כמה שצירף לעצמו את כל מה שיש בחברה על ידי זה שהכניע את עצמו, זו הדרגה הבאה שלו.

סדנה

איך אנחנו נעשים מדרגה לדרגה יותר גדולים, חכמים, רוחניים, מאיפה אנחנו לוקחים את ההבחנות החדשות האלה? אפילו שהחברה קטנה, כמו רבי יוסי בן קיסמא, כל מיני דוגמאות כאלה, אפילו שהחברה קטנה, זה לא חשוב, העיקר הוא במאמץ שלי. כי החברה בעצמה היא חברה שלמה, אלא אני כך רואה אותה כזו או אחרת. אם אני מתבטל כלפיה, אפילו חברה של מתחילים, ואני מתבטל אליה לגמרי, אין בעיה, אני מגיע לגמר התיקון. כך זה ברוחניות, אין הגדרות אחרות אלא רק כלפי האדם הפרטי.

*

יכול להיות שאני מרגיש את עצמי גבוה יותר או נמוך יותר מהחברה ובהתאם לזה אני פועל. אבל הכי נכון זה אם אני בכוח מגדיל את החברה בעיניי ומקטין את עצמי כלפיה, למרות שיכול להיות שזה לא נכון, כמו רבי יוסי בן קיסמא, שוב אותה דוגמה, ואז לפי זה אני כן קובע עד כמה, באיזו מהירות ולאיזו מטרה בדיוק אני מתקדם. אם אני בעצמי מעריך אותם יותר, מעריך את עצמי פחות ובצורה כזאת ממש נכנע ונכלל בהם. עד שמתגלה ש"בתוך עמי אנוכי יושבת", מגלה בהם את הבורא.

קריין: קטע מספר 12 מתוך בעל הסולם "שמעתי" מאמר צ"ט "רשע או צדיק לא קאמר".

"אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים."

(בעל הסולם. שמעתי. צט. "רשע או צדיק לא קאמר")

הכול לפי הערכה. לא חשוב לי לאן אני נופל, השפעת הסביבה על האדם תמיד עובדת. לכן אם אני בוחר בבחירה חופשית כביכול את החברה, כל היתר תלוי בי, עד כמה אני מעריך אותם יותר או פחות. אך ורק לפי זה, כמה שאני מעריך את עצמי כלפיהם, אני מקבל דרכם את השפעת הבורא עליי.

איך אשאר במצב שאני יודע שבלהכניע את עצמי כלפי החברה, אני מקבל דרכם את השפעת הבורא אליי? לפי הכלל "בתוך עמי אנכי יושבת".

*

אם אני רוצה לעשות משהו טוב לבורא, מה אני עושה? כך באה לי כזאת מחשבה, "אולי אעשה משהו טוב בשבילו", יכול להיות שזה לא נורמלי, אבל נניח, אז מה אני עושה?

*

קריין: קטע מס' 13, מתוך רב"ש א', "סדר ישיבת התועדות".

"והיות האדם מצד עצמו, מטרם שזכה להשיג איזו הארה מלמעלה, אז הוא צריך לחפש אנשים, הדומים לו פחות או יותר, שגם הם מחפשים להגדיל את חשיבות. להיות מגע כל שהוא עם הבורא, באיזה אופן שתהיה, והיות שיש דעת רבים בזה, אז כל אחד יכול לקבל סיוע מחבירו. וצריכים לדעת "כי מיעוט רבים שנים". זאת אומרת, אם שני חברים יושבים ביחד, וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש להם כח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא דלתתא, שעל המעשה זו באה אח"כ התעוררות מלמעלה, שהם מתחילים קצת להרגיש את גדלות ה'. ולפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך."

(רב"ש - א'. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)

איך אנחנו יכולים לשכנע כל אחד את עצמו, שאם אני לבד חושב על הבורא, אני מתרחק ממנו, ואם אני חושב יחד עם החברים, אני מתקרב אליו? זה צריך להיות שינוי כיוון מאוד חד וברור. אם אני לבד נמצא במחשבה על הבורא, אני מתרחק. אם אני חושב על הבורא, על התקרבות, על עבודה ועל ייצוב של כל המצב הזה יחד עם חבר או חברים, אני מתקרב.

איך אנחנו כך מבררים כל אחד לעצמו את הנקודה הזאת, או קדימה או אחורה, הכול תלוי אם אני לבד חושב או אני עם החברה, בתוך החברה. איך אנחנו פשוט מגיעים להכרעה כזאת שתמיד תכוון אותנו נכון?

כל מחשבה שאני חושב, אני ואני, היא ממש מרחיקה אותי מאוד, אני אצטרך לחזור דרך הירידה. וכל פעולה שאני חושב עם אחרים כלפי הבורא, בתוכנו, בקשר בינינו, אני עובר בזה כבר שבירה במקום של גילוי החיסרון הנכון שאין לי, אבל אני נמצא באותו כיוון לבורא. יחד קדימה, לבד אחורה.

*

איך אנחנו דווקא במאמץ משותף שלנו עושים את הבורא, מייצבים את הבורא? כי דווקא בזה אנחנו נעשים שווים לו, דומים לו, "אתם עשיתם אותי", "כמו שאני עשיתי אתכם, גם אתם עשיתם אותי", בזה אנחנו מגיעים להשתוות, בזה אנחנו מגיעים לדרגתו.

*

איך אנחנו רואים את זה בפרצוף? לפני היווצרות הפרצוף יש לנו רצון לקבל, נקודה גולמית, ואז הוא עושה על עצמו כל מיני פעולות. וכשעושה אותם נכון בהדרגה, צמצום, מסך, אור חוזר, אז הוא מתחיל לגלות את האור העליון שנמצא לפניו ומתחיל להידמות לו בפעולות שלו בעל מנת להשפיע לו ממטה למעלה ואז הוא מקבל בעל מנת להשפיע וכך מגלה בתוכו, באור הפנימי שלו, בטנת"א את הבורא ויש לו כבר מגע עימו, דבקות עימו. איך אנחנו כך עושים בעשירייה? בואו נראה, יש לפנינו את ההזדמנויות האלו.

כך אנחנו צריכים לגלות אותו. רק על ידי החיבור הנכון בינינו והוא יסדר את החיבור, אנחנו צריכים רק להשתדל. כי לפני שעושים פעולה זה רצון לקבל סתם. כשמתחילים לרצות לעשות פעולת צמצום ומסך, אור חוזר, השפעה, אז מתחיל לקבל את צורת הלמטה, למעלה בהשפעה לבורא בכמה שאפשר, העיקר יחד. ואז מסתדר לנו הראש, המחשבה להשפיע, העיקר להשפיע, וכמה שאפשר להשפיע, העיקר באיחוד המקסימלי האפשרי שלנו להשפיע. ואז מתייצב ראש הפרצוף ואחר כך מתוך הראש אנחנו כבר מתחילים לקבל על מנת להשפיע בתוך. וכל זה נקרא "אתם עשיתם אותי".

איך אנחנו עושים? איך אנחנו בפועל לוקחים את כל מה שהבורא נותן לנו ומבצעים את השתוות הצורה הזאת? קצת יותר מעשי, לכיוון עשיית הפרצוף.

*

איך אנחנו על ידי גילוי האהבה והחיבור בינינו מייצבים את הבורא, מגלים את הבורא, "עושים אותו"? איך אנחנו על ידי גילוי אהבה בינינו עושים את הבורא, מגלים אותו בינינו?

*

קריין: קטע מס' 24 מתוך רב"ש א', "מה לדרוש מאסיפת חברים".

אנחנו חושבים איך על ידי העצות האלה אנחנו בונים את הפרצוף, בונים חיבור בינינו כך שמגלים בכוח המשותף בינינו את סך כול הכוח שנקרא "בורא".

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין התקדמות בעבודת ה'. מה שאם כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה."

(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1985)

איך אנחנו נותנים אחד לשני דוגמה נכונה איך אנחנו יחד עושים את הבורא? כתוב שצריך להיות כלי ואור שווים. זאת אומרת איך אנחנו, ביחסים בינינו, בונים את הבורא? מתארים לעצמנו, כמה שאפשר ביתר דיוק, את ההשפעה. ואז בהתאם לזה אנחנו זוכים שהאור הזה יתגלה בנו, לפי השתוות הצורה. יוצא שכל העבודה שלנו בהתנגדות, בהתנגשות, בזיווג דהכאה וכולי, הכול בינינו. הכול בינינו כדי להגיע לחיבור הנכון. אז איך אנחנו מבצעים בינינו את הפעולות שמספרים לנו בתע"ס שזה בין הכלי לבין אור. בין הרצון לקבל שלנו לבין הרצון להשפיע שרוצים לגלות.

אתם תדברו ויהיה לכם יותר ברור מה כאן הנקודות. אתם יכולים לדבר יחד, לאו דווקא לפי סדר העיגול.

*

בואו נתאר את התפילה שלנו בזמן שאנחנו עושים צמצום, בזמן שאנחנו רוצים להיכנס לעיבור, בזמן שאנחנו רוצים לגדול כקטן כבר. מהי התפילה שלנו בכל שלושת המקרים האלה? תפילה לבקשה לצמצום, לעיבור ולקטנות. דברו יחד.

*

מה זה צמצום בכל אחד ואחד, וצמצום המשותף, מה ההבדל? דברו כולם, דברו, דברו. העיקר בין המילים תמצאו.

*

לא מאיפה להתחיל, אלא לדבר, פשוט לדבר. ופתאום אתה תשמע מה החבר אומר, למרות שהחבר לא אומר את זה. ככה זה. אתה תגיד לו אחר כך, "אמרת לי". הוא באמת, לתומו, יגיד לך, "מה פתאום"? וכך אתם תשמעו, תשמעו, משהו שנמצא בחברה ולא באף אחד.

*

מהן הפעולות שאנחנו צריכים לעשות, כל אחד בעשירייה שלו, וכל עשירייה ועשירייה יחד, כדי להגיע לבניית הפרצוף, לתחילת בניית הפרצוף? כולם מדברים.

*

שאלה: בהנחיות עכשיו אמרת שאפשר לשמוע משהו שנמצא בחברה, אבל לא נמצא באף אחד.

כן, ודאי.

תלמיד: מה זה נקרא?

זה נקרא קול ה'. הוא לא נמצא באף אחד, אבל בכולם יחד נמצא. זה כשאתה שומע מה החיבור מדבר אליך. אם אתה מסוגל לשמוע את החיבור אז אתה שומע, זה נקרא שאתה שומע את הבורא.

תלמיד: כלומר בסדנה אני צריך לעבוד במקביל, מצד אחד לשמוע את הדברים, את התשובות הרציונליות, ומצד שני לתאר את המצב הזה כמדבר אלי בלי קשר לדיבור עצמו?

ודאי שכן, וזה יהיה הרציונלי.

שאלה: אם אין עוד מלבדו, למה אנחנו אומרים שאנחנו עושים את הבורא?

אלא מי כן עוד יעשה את זה, אם זה תלוי במאמץ שלנו? הבורא מביא את כל התנאים ומעורר אותנו עד נקודת הבחירה, ואנחנו חייבים לבחור בפעולה הזאת שאנחנו עושים אותו. אין לנו ברירה, אנחנו נבחר, אבל תלוי מתי ואיך. איך אנחנו בעצמנו, בכל זאת, מוסיפים לזה את היגיעה.

שאלה: איך אוכל להגיע לקדושה?

קדושה זאת השפעה. איך נוכל להגיע לזה? על ידי תרגילים ודוגמאות טובות מהחברים, מהסביבה.

שאלה: המקובלים אומרים שאסור ללמד תורה לעובדי אלילים. זה היה כתוב בקטע. איך אפשר שנלמד הרי אנחנו הופכים לעובדי אלילים ברגע הבא, ברגע שמתגלה בנו עביות, והכול הרי מתחיל מלא לשמה.

בקבלה אסור זה אי אפשר. אין דבר שאסור, תעשה מה שאתה רוצה. השאלה מה אתה עושה בזה. אתה בזה לא עושה כלום. אם אתה עובד אלילים, זאת אומרת שאתה מתכוון לעל מנת לקבל במקום לעל מנת להשפיע, אי אפשר ללמוד פעולות השפעה, רוחניות, אי אפשר, אתה לא יכול, כי זה מתנגש עם זה. אלו חוקי הטבע, פשוט בצורה כזאת מסבירים לך. אז אי אפשר ללמד תורה לעובד אלילים, זה שאדם לא יכול ללמוד אם הוא נמצא בעל מנת לקבל. הוא צריך להשתדל, איכשהו להידבק לחברה, להיות במשהו בעל מנת להשפיע, או לפחות בנטייה לזה, ואז הוא יוכל להבין מה שמדובר בספרי הקבלה. זה נקרא ללמוד תורה.

שאלה: לגבי השאלה שלך על צמצום פרטי בכל אחד מהחברים, וצמצום כללי בעשירייה. האם אפשר להעלות הנחה כזאת, שצמצום פרטי זה שאני מצמצם את עצמי כדי להתקשר עם החברים בעשירייה, וצמצום כללי זה כשאנחנו מצמצמים את עצמנו כלפי הבורא?

כן, אפשר כך להגיד, יפה מאוד. לעת עתה אתה צודק.

שאלה: כוח האהבה הזה שמתגלה בין החברים בעשירייה זה אור הבורא, או שזה כלי?

כוח אהבה שמתגלה זה כבר הבורא. רק עדיין יכול להיות במידה, בעוצמה כזאת שאנחנו לא מזהים את זה.

שאלה: אם ביחס אלי החבר נחשב כמתוקן, על מה אני צריך לבקש מהבורא כשאני מתפלל על החברים?

אם אתה מזהה את החבר כמתוקן, אתה מבקש מהבורא להיות דבוק עם החבר, ואז בדבקות ביניכם אתה מגלה את הבורא.

שאלה: איך קורה פתאום הסוויץ' הזה שאדם נותן לחברה להשפיע עליו?

זה מתוך הייאוש מהכוחות, מתוך הבנה שבעצמו הוא לא יכול להשיג כלום, ושהכול נמצא בידי החברה, ובו באדם ממש אפס, לא יכולה לצאת מהאדם עצמו שום פעולה קדושה. הוא כולו רצון לקבל, איך יכול להיות שיעשה איזו פעולה נכונה? ודאי שלא. כל הפעולות שלו הן רק במידה שיכול להתכלל בחברה, ושם הוא מוצא את כוח ההשפעה שנקרא בורא.

(סוף השיעור)