שיעור בוקר 29.05.21 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק א׳. עמ' 26. דף כו.
"הסתכלות פנימית״. פרק ט׳. אות ל"ג

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', "הסתכלות פנימית", דף כ"ו, פרק ט', אות ל"ג.

אות ל"ג

"תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של

שינוי צורה."

"עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת. אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה. כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני, במשונה מצורה הכללית הקודמתו שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה. שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה."

נקרא שוב, צריכים לאט לאט להיכנס להגדרות החדשות האלה.

"תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של שינוי צורה." זאת אומרת, כל שינוי צורה שברצון לקבל, על הרצון לקבל, בתוך הרצון לקבל, נקרא "תנועה". זאת אומרת, כאן זה דווקא דבר מעניין, אנחנו לא מדברים על משהו שאנחנו מודדים את עצמנו כלפי משהו מחוצה לנו, שזו עוד שאלה, האם בכלל יש משהו מחוצה לנו, אלא אנחנו כלפי עצמנו. אני הייתי במצב מסוים, ועכשיו המצב הפנימי הזה שלי משתנה, על ידי כמה גורמים, על ידי כמה נתונים, אני מגיע למצב חדש. אז יציאה מהמצב הקודם וביאתי למצב החדש זה נקרא "תנועה". לכן בעל הסולם כותב "תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של שינוי צורה."

"עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת." כי בחכמת הקבלה אנחנו בעיקר לומדים מה גורם לתנועה שלנו, ואיך אנחנו ממהרים את הזמנים שלנו, משתמשים בזמנים שלנו. מה זה "זמן" ו"תנועה" שהם שני המרכיבים שכלפיהם אנחנו מדברים על החיים.

"אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום," זאת אומרת, אנחנו לא מודדים את עצמנו כלפי מקומות זרים, שונים שאנחנו נמצאים בהם, ואז אני מודד תנועה בזה שהעברתי מהמקום הזה למקום השני, שאני נשאר כמו שאני, אבל המקום החיצון שלי היה ליד משהו ועכשיו הוא ליד משהו אחר, זאת אומרת, אני בודק את עצמי כלפי חיצוניות. כאן ברוחניות, אנחנו מודדים את עצמנו כלפי הפנימיות, בכמה שאנחנו בפנים עברנו את השינוי.

אז "עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת. אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום," בחיצוניות, שאני נשאר וכלפי כמה דברים חיצוניים אני משנה את המעמד שלי, איפה שאני נמצא, "אלא הכונה היא על התחדשות הצורה," זאת אומרת, איך שאני משתנה מבפנים, "שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה." כי אני לא יודע מה משתנה מבחוץ, האם בכלל יש משהו מבחוץ, אני תמיד בודק את זה כלפי התכונות הפנימיות שלי בלבד. ואחר כך אנחנו מגלים שחוץ מאדם אין כלום. יש, אפשר להגיד, אור אין סוף, אבל בעצם אין כלום, כל היתר, הכול כלול בתוך האדם, וכל התנועות הן בתוכנו, וכמו שאומרים, "אדם בתוך עצמו הוא חי".

"כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני, במשונה מצורה הכללית הקודמתו שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה. שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה." זאת אומרת, מה שהרוחני משתנה לפי התכונות שלו, אז לפי התכונות שלו הוא כבר תופס אולי גם את העולם החיצון באיזו צורה אחרת, לא חשוב, אבל אנחנו מודדים אותו. "שינוי צורה" ברוחני נקרא התחדשות צורה שלו, זה נקרא "תנועה רוחנית", זה נקרא ההתפתחות שלו, הכול כלפי התכונות הפנימיות שלו, בכמה הן נמצאות בשינוי.

שאלה: האגו לא אוהב התחדשות, הוא מחזיק במציאות הנוכחית, זה מה שהוא רוצה להחזיק. המצבים מתחלפים, כל הזמן יש התחדשויות, איך האדם בודק את עצמו כלפי ההתחדשות הפנימית?

עד כמה התכונות הפנימיות שלי, בעיקר היחס שלי כלפי החברה, עד כמה אני משתנה בזה. עד כמה אני מתבייש מהפעולות שלי כלפי העשירייה, ממש מתבייש, אני לא מגזים, כי אם אני מתקדם זה מה שאני צריך לגלות. לא שהכול בסדר וככה זה, לא, אני ממש צריך לגלות דברים שקודם לא נראו לי כמשהו נורא, ועכשיו אני רואה שזה נורא ואני מאוד מתבייש, ואני ממש אוכל את עצמי לָמה אני עשיתי ככה. וכל פעם יתגלו לי כאלו פעולות שלי, עוד יותר ועוד יותר, אחרות, יותר מדויקות, וכל פעם חדשות, עיקר גילוי הרע שלי הוא כלפי העשירייה.

ולכן כאן אנחנו צריכים כל פעם להשתדל להתקדם. איך נתקדם? ככל שאני רוצה לאהוב אותם מראש ולהסתדר איתם, ולעשות איתם כל מיני פעולות, ולפתוח את הלב שלי. זה לא צריך להיראות כל כך מבחוץ אולי, אבל לפי כמה שאני אשתדל להיות איתם, לפי זה אני אגלה את עצמי יותר ויותר בתנועה. בתנועה ממה? שאני יותר ויותר גרוע. וזה גילוי הרע, שרק מתוך זה אנחנו יכולים להגיע למצב שאני כבר לא יכול לסבול את זה, ואז אני צועק לבורא, והבורא שומע ומתקן אותי.

שאלה: מה ההבדל בין התפתחות ותנועה ברוחניות?

זה אותו דבר, תנועה והתפתחות זה היינו הך. אין תנועה אחרת, אלא רק בהתפתחות. ואין התפתחות ותנועה, אלא רק לחיבור יתר, שבזה אנחנו מרכיבים כלי יותר מורכב לגילוי הבורא.

שאלה: בעל הסולם אומר פה, "אלא הכונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה." אז אני שואל, כיצד גורמים להתחדשות התנועה, מה המעשה שגורם לתנועה לקרות ברוחניות?

שאלה טובה. שינוי תנועה יכול להיות על ידי גורם פנימי ועל ידי גורם חיצון. על ידי גורם פנימי, שאני בעצמי מעורר כל מיני שינויי מצבים שבעשירייה, ואז אני גורם בשינוי היחסים בינינו לתנועה הכללית שלנו, איך אנחנו מתקדמים ליתר חיבור. רק זאת הצורה שאני יכול למדוד איכשהו ולהגיד שאנחנו נמצאים בתנועה ובהתקדמות. או שעל ידי גורם חיצון, שלא אנחנו עושים את זה, אלא אנחנו מקבלים איזו הארה, התעוררות כללית או פרטית, למישהו אחד או כמה, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה, "אלא הכונה היא על התחדשות הצורה". למה הוא מתכוון שהכוונה היא התחדשות הצורה, איזה עניין של כוונה יש פה?

לפי התחדשות הצורה יהיו לנו כוונות חדשות, הכול יהיה מחדש. מגיע רשימו חדש והוא קובע את הכול, אז אנחנו מעוררים את הרשימו. אם אנחנו רוצים להיות במצב יותר מחובר בעשירייה, אז אנחנו כאילו מעוררים את המצבים היותר מתקדמים. אלה מצבים שעדיין לא תיקנו אותם, זאת אומרת, הם מצבים שבורים.

מכאן ועד גמר התיקון יש לפנינו סדר מצבים שבורים, אז ככל שאנחנו נמשכים לחיבור אנחנו פותחים לעצמנו יותר ויותר מצבים שבורים. ואז יוצא שאני כאילו עושה טוב, אני רוצה להתקדם לחיבור, ומה אני מקבל? כל פעם מקבל מצבים רעים. אנחנו צריכים להבין לָמה זה קורה, דווקא בדרך לגמר התיקון אנחנו מגלים כל מצב ומצב שבור, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", זאת אומרת, יותר ויותר גרוע, עד שהמצבים הגרועים האלה נותנים לנו חומר דלק לתיקון וכך מתקדמים.

תלמיד: ואז מה אנחנו צריכים לעשות בעבודה היומיומית שלנו?

להמשיך ולהמשיך. "צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם". אם אתה רוצה להיות צדיק, אתה עושה מאמצים ומתקן את החיבור המקולקל הזה. ואם אתה רוצה להיות רשע, לא מסוגל, חלש, אז אתה נופל, נכשל. הכישלון הזה מוסיף לך עוד נתונים, ואז אתה שוב קם ועושה את זה. בסופו של דבר, אין ברירה.

תלמיד: זאת אומרת, כל העבודה שלנו בעצם היא בהתגברות של העבודה שלנו, כל הזמן בהתגברות?

כל הזמן בהתגברות. ולשמוח מההתגברות עד כמה יש לי עוד יותר ועוד יותר [אפשרות] להראות לבורא שאני מקבל את המצבים שהוא שולח, פותח בי, שהוא הכין לי מלכתחילה, מתחילת הבריאה ששבר את הכלי דאדם הראשון, ואני מקבל אותם, ומה מתקן? אנחנו סך הכול מתארגנים בעשירייה כדי לבקש ממנו שיתקן. אז יש לנו כאן עבודה בינינו ובינו.

שאלה: מתגלה הרע בעשירייה, וחלק מהעשירייה רוצים להוציא את האדם הזה מהעשירייה, וחלק מהעשירייה חושבים שזה רע שצריך להתגבר ולהתעלות מעליו. מה חלק אחד יכול לעשות כדי שהעשירייה כולה תתחבר?

אתם צריכים לשבת ולבדוק, האם מה שהוא עושה בעשירייה גורם ממש לפירוד בעשירייה. אם זה גורם ממש לפירוד בעשירייה, אתם צריכים באמת לסלק אותו מהעשירייה, יכול להיות שאין ברירה, וזה יהיה גם לטובתו. צריכים לראות. אבל אם הוא מפריע לחיבור בעשירייה, אתם חייבים ממש להוציא אותו מהעשירייה. אלה החוקים הרוחניים, אין מה לעשות, זה חוק השתוות הצורה, ועל ידי זה אתם גם תתקנו את עצמכם ותתקנו אותו. ואל תדאגו, הוא לא ילך לאיבוד, הוא בכל זאת יישאר בדרך רק בצורה אחרת. אתם לא צריכים לדאוג לזה.

שאלה: קודם ענית לחבר שהוא צריך ממש להתבייש במעשים שלו אם הוא רואה שיש פער, וממש להרגיש אשמה לגבי השינויים. אבל מה קורה אם החבר הזה גורם לו ממש לעצור ולאכול את הבשר שלו?

אז צריכים לדבר על זה. ככל שאתם מדברים יותר, הוא לא יאכל את עצמו, אלא הוא יראה כמה שמתייחסים לזה כולם ושאלו חוקי הטבע שאנחנו פשוט צריכים לקיים. ולא לאכול את עצמו, זה לא טוב. אדם צריך לקבל כל מצב ומצב בשמחה, כי זה שייך לתיקון הכללי של כל הנשמה. אין במה שהוא נמצא, באף מצב שזה המצב שלו, ששייך לו. האם הוא ברא את המצב, הוא עשה את המצב, הוא גרם לזה? לא, זה הכול נגרם מקודם, מהבורא. הוא צריך לקבל את זה, לשמוח שיש לו חלק בבריאה ולתקן. כמה שאפשר יותר לעשות את זה מתוך החיבור, ואז לא יהיו לו כאלו נטיות לסבול, לבכות, לאכול את עצמו.

שאלה: איך גילוי הרע מתגלה ביחס שלי לעשירייה, במה הוא מתבטא?

בזלזול, שאני מזלזל בעשירייה, בחיבור בינינו, במה שאנחנו כך מתנהגים.

שאלה: נראה שאפשר למדוד את הכול באמצעות זה שאני הופך ליותר ויותר רע, אבל עם המחשבות הרעות האלה, גם לא תמיד, מופיעה בושה. השאלה, מה מוסיף את אותה בושה ואיך אפשר להשתמש בה כדי למדוד את ההתקדמות שלנו?

בושה היא עוזרת לנו מאוד להתקדם, בושה היא סיבה לצמצום א', ולכן על ידי הבושה אנחנו יכולים לתקן את כל הפער בינינו לבורא. זה טוב אם אדם מתבייש. רק לא לשבת ולאכול את עצמו, אלא להבין שבושה היא מגיעה גם מלמעלה כדי לעזור לנו לתקן את עצמנו.

שאלה: בעל הסולם מסביר שתנועה קשורה לצורה חדשה. האם אנחנו יכולים לומר שהצורה החדשה היא גם תפיסה חדשה?

צורה חדשה זו תפיסה חדשה, ודאי.

שאלה: איך תנועה אינדיבידואלית בכלי שלי משפיעה על הכלי הכללי של אדם הראשון?

משפיעה ודאי, כלל ופרט שווים. בתיקון שלך, כמה שנראה לך שהוא קטן ופרטי, אתה בזה משנה את כל הכלי הכללי, כי זה כלי אינטגרלי, ואז השינוי הקטן ביותר הוא משנה את כל הסדר.

שאלה: מהי צורה ברוחניות?

צורה זו צורה של רצונות, של תכונות, שכך הם מצטיירים. בכל מצב ומצב ישנה צורה משלו.

תלמיד: אפשר לומר שצורה היא כוונה?

צורה זו לא רק כוונה, אלו רצונות עם כל הנתונים. צורה היא כבר כוללת את כל הנתונים, את כל הנסיבות.

שאלה: אנחנו מבררים כאן את המושגים של זמן ותנועה, אז הוא כותב, שהתרחקות מהאובייקט הרוחני הכללי מביאה לשם בפני עצמו ולשליטה של עצמו. מה הכוונה?

כמה שאנחנו מתרחקים מהכלל, אנחנו בזה נכנסים לפרט, ובזה יכול להיות שמאבדים את הכיוון הנכון. אנחנו עוד נלמד את זה, זה יבוא אחר כך.

קריין: אנחנו ממשיכים בדף כ"ו, טור א' למטה.

אות ל"ד

"זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי

שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ,

פירושם, סבה ומסובב."

יש לנו כל מיני מצבים, אם המצבים האלה משתנים, הרבה מצבים, אז יש ביניהם קשר סיבה ומסובב, סיבה ומסובב, ואז אנחנו יכולים לדבר על הזמן או על התנועה, חידושי צורות, תהליך. זה כמו פריימים בסרט קולנוע, ככה זה ברוחניות.

"זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי

שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ,

פירושם, סבה ומסובב."

אני לא חושב שאלה דברים קשים.

קריין: ל"ד.

"ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות." אצל בני אדם ככה זה, ישנה תנועה, אפילו בפנים, פנימית שלי, שאצלי משהו שם מסתובב, במוח, בלב, ולפי זה אני מרגיש שמשהו קודם ונמשך, שמשהו עובר. לפי זה אני סופר את החיים שלי, תנועה פנימית וגם תנועה חיצונית. "כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב."

שאלה: מהי המהות, התכלית של הכוונה להיות בשינוי הצורה?

להגיע למצב שהוא כולל את כל שינויי הצורות יחד, וזה נקרא שאנחנו חוזרים לשורש שלנו, לבורא.

שאלה: מה הם אותם סיבה ותוצאה, קודם ונמשך בפעולות רוחניות?

בכל מצב, רוחני, גשמי, לא חשוב איזה, יש לך שני מצבים שאנחנו יכולים לדבר עליהם שקודם ואחר כך, או סיבה ומסובב, כי אנחנו כך תופסים את המציאות. מפני שאנחנו ברצון לקבל והרצון לקבל הזה הוא עדיין לא מתוקן, הוא לא אידיאלי, לא מתוקן, אז הוא תופס את כל הפעולות כלפיו כשינויים. ואת השינויים האלה הוא סופר לפי קודם ונמשך, סיבה ומסובב, וזה נותן לו הרגשת הזמן. ככה אנחנו תופסים את המציאות מתוך הרצון לקבל שלנו שנמצא בחוסר תיקון.

אבל אם הרצון לקבל שלנו היה מתוקן, לא היינו מרגישים את הזמן, מה זה קודם ומה זה אחר כך. כי אין בין קודם ואחר כך שום הבדל, גם זה מתוקן וגם זה מתוקן, גם זה מאה אחוז וגם זה מאה אחוז, ואז אין הבדל ביניהם. ואז היית מרגיש שאתה נמצא בעולם אין סוף, למעלה מזמן, למעלה מתנועה, למעלה ממקום, כל זה נעלם כלפיך. ככה זה קורה במי שמתקן את עצמו.

תלמיד: האם זה בגמר התיקון, או בכל מדרגה?

יחסית אפשר להרגיש את זה בכל מדרגה ומדרגה, אבל באמת משיגים את זה כבר בסוף.

תלמיד: בגשמיות זמן זה משהו משותף, שעון משותף.

בעולם הגשמי אנחנו נמצאים ברצון לקבל הכללי שלנו בעל מנת לקבל, ואז יש בינינו הרגשות, הבחנות, הבנות, הסכמות משותפות. כי ברור לך מהטבע שלך האגואיסטי, ולי באותו הטבע האגואיסטי, ולו וכן הלאה, מה קורה. ולכן יש בינינו הסכמה לכמה דברים בסיסיים שאנחנו קיימים. אבל זה עוזר לנו להגיע למצב שאנחנו לא מבינים זה את זה בכל זאת, ולא רוצים להסכים ולא רוצים להתחבר. ואז אנחנו מחויבים להגיע לרמה אחרת של שותפות, על מנת להשפיע במקום על מנת לקבל. לא מספיק במישור על מנת לקבל שלנו שאנחנו נמצאים בהרגשת הזמן, תנועה, מקום, כל מיני כאלה דברים, בהסכמה בינינו. זה לא מספיק.

העיקר זה טוב ורע כלפי כל אחד ואחד. אנחנו לא מסכימים שמה שיש רע לאחד זה טוב לשני וכן הלאה. אנחנו אחרי שבירה, אז אנחנו כמו דו קוטביים, מה שפלוס כאן מינוס כאן, פלוס כאן מינוס כאן. ואז אנחנו לא מסוגלים להסכים זה עם זה ולעשות זה עם זה. עד שאנחנו מעל הקוטביות שלנו, פלוס ומינוס שבכל אחד ואחד, עד שאנחנו יכולים להתעלות לעיקרון העליון שבו אנחנו רוצים להיות דבוקים. ולא חשוב בנו המצבים האלה, היחסים, איך אנחנו מתחברים, הכלים השבורים, לכלי אחד. העיקר מתי אנחנו יכולים להתחבר? כשאנחנו חושבים על הכלל, על הכללי. הבורא זה הכולל. אם אנחנו חושבים עליו אז אנחנו פתאום מתחילים להתחבר כולנו לעיגול. ואז אנחנו יכולים שוב לקבוע שהכול נמצא תחת הגדרות משותפות בינינו.

שאלה: האם המושג של זמן ברוחניות קשור איכשהו לשכל ולרגש ביחס שלי לעשירייה ולצורות הקשר בעשירייה?

אם אתה נמצא במצב שאתה רוצה להתחבר עם העשירייה אז אתה יכול לעלות מההגדרות הגשמיות להגדרות רוחניות. תנסו כך לדבר ביניכם ולראות עד כמה זה מתחיל להיות שימושי, חי. אתם יכולים לשנות, להזיז את הדברים האלה, שזמן זה לא זמן ומקום זה לא מקום. זה הכול בהגדרה הפנימית בעשירייה, משתנה. מה שאין כן, אם אתם מתנתקים מהקשר ביניכם אז שוב אתם מקבעים את עצמכם באגו של כל אחד ואחד ולא יכולים להתעלות למעלה מהגבלות.

זה מעניין מאוד עד כמה אפשר כאן לעלות לרוחניות מעל זמן, תנועה, מקום, סיבה, מסובב גשמיים ורוחניים. כמה אפשר ממש לראות את הגבול הזה. ולהיות או בזה, או בזה. תשתדלו להמחיש את זה קצת. אל תפחדו להתבלבל. כל הבלבולים הם דווקא יותר ויותר מביאים לסיכום הטוב. בכלל עניין של זמן, תנועה, מקום, תנועה רוחנית, זה מאוד עוזר לנו להתקדם, לתפוס את ההגדרות הנכונות.

תלמיד: הדיאלוג, למשל אחרי השיעור, כשתהיה התאספות בינינו לא גדולה, ואנחנו נבנה איזה שיח בינינו, תהיה לו מטרה, נבנה תפילה וסדר אישי במהלך היום. אני צריך לתמוך בשיחה הזאת שהייתה לנו, להמשיך אותה, מה עוד צריך לקרות?

אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות. אתם צריכים כל קבוצה, כל עשירייה, לפי מה שהיא חושבת שטוב לה, שתעשה. אני לא קובע לכם מה לעשות. אתם כבר מספיק מלומדים, מספיק מבינים. רק לא לקחת את הדברים האלה סתם מהשכל, אלא לפי מה שהמקובלים ממליצים. תצליחו.

שאלה: איך התנועות הפנימיות פועלות על התחושה של המציאות החיצונה?

איך תנועות פנימיות פועלות על המציאות החיצונה? אנחנו על ידי התכונות הפנימיות שלנו משנים את המציאות החיצונה. אין מציאות חיצונה. מחוצה לנו זה האור אין סוף. ואתה בתכונות שלך הפנימיות מצייר על רקע האין סוף את העולם. אז הכול תלוי איך אתה מסדר את התכונות הפנימיות שלך כך שאתה תראה עולם עשייה, יצירה, בריאה וכן הלאה. בקשה, זה הכול תלוי בך. עולם אין סוף אתה יכול לראות אם תגיע לתיקונים שלך הסופיים. אין שום בעיה.

אנחנו מציירים את המציאות. אין מציאות מחוצה לנו. יש בורא, יש אור אין סוף המופשט. על הרקע שלו, כמו על מסך לבן, אתה יכול לצייר את כל המציאות. והמציאות שאתה מצייר זה התכונות הלא מתוקנות שלך. זה כמו שאתה לוקח דיו שחור ומצייר אותו על רקע לבן. באגו שלך אתה מצייר את הכול. ואם אתה מתקדם לעולם אין סוף אז יש לך הכול לבן.

שאלה: ענית לחבר לגבי הצורה ואני רוצה לדייק, אם הבנתי נכון. מתגלה רשימו חדש בדרגת עביות חדשה, ואז הכוונה מתחלפת מקבלה להשפעה. בעשירייה זה יוצא שאו שאני דבוק בה ומסכים עם החברים או שלא, זה נכון?

כן, כעיקרון זה כך. לא תמיד זה יוצא במאה אחוז או כן או לא, אבל בעצם זה נכון.

שאלה: מה זו המערכת הזו שנקראת "מוח" או "ראי מלוטש", שמתרגמת את הפעולות הרוחניות לזמן, תנועה ומקום בעולם שלנו?

יש לנו כזאת הרגשה בפנים, בתוך המוח שלנו, שאנחנו כך מפצלים את ההרגשה הזאת לזמן, תנועה, מקום, ונותנים להם כל מיני מידות, וכך אנחנו חיים. כאילו שאנחנו חיים במציאות החיצונה.

אתה רואה כאן נפח, אתה רואה כאן חדר, אתה רואה כאן כל מיני דברים, אתה חי בזה, ואתה לא יכול לתאר לעצמך שהדברים האלה הם נמצאים אצלך במוח. הראש הזה גם לא נמצא, אלא נדמה לך שהוא נמצא.

תלמיד: על זה אני שואל, מה זה המוח הזה, זו מערכת?

זו מערכת ברצון לקבל שלאט לאט אנחנו נכיר מה זה. אבל הכול ברצון לקבל. חוץ מרצון לקבל אין כלום. וכל ההבדלים, כל השינויים, כל האופנים של הרצונות לקבל, זה מה שאנחנו יכולים רק לדמיין לעצמנו. לכן ככל שהרצונות האלה הם יהיו בעל מנת להשפיע, הם יקבלו טבע של הבורא, ואז לאט לאט הם כולם ייעלמו ובמקומם יישאר רק הכוח העליון הממלא את כל המציאות ש"אין עוד מלבדו".

שאלה: יש לנו חבר בעשירייה שכביכול החליט שהגיע הזמן למות. אנחנו לא יודעים במה לעזור לו ואיך, כבר כילינו את כל הניסיונות והאפשרויות, אם תוכל לייעץ.

אני מכיר את החבר הזה, הוא היפוכונדר, כך הוא רוצה לחשוב. אבל אני אגיד לך, הוא יחיה יותר מאתנו, מכולנו, עם כל הבכי שלו שהוא ככה חושב שהוא הולך למות. דווקא ההפך, לא כל כך ילך לו להפטר מהחיים האלה, שיסבול עוד יותר. אל תשימו לב, יש כאלו גם כן. אצלכם זו קבוצה טובה, יש בה מקצה לקצה, יש כאלה שהם נהנים מהחיים, יש כאלה שהם בוכים מהחיים, אז מה? אני דווקא לא חושב שזה רע. הוא גם חבר שלי, אני מכיר אותו עשרות שנים, הכול בסדר.

הוא רק צריך קצת להחליף את הערכים, שקצת חיבור עם הבורא שווה יותר מכל מה שיכול להיות בעולם הזה. זה עוד חסר לו. אבל יבוא, אני רואה אותו ככה בטוב. עם כל מה שהוא עבר בכל זאת הוא נמצא בקבוצה שלכם, אז תשמרו עליו.

שאלה: הייתי רוצה לברר את המושג מרחק או הבדלה. התרחקות בגשמיות זה שני אובייקטים שונים, ואילו כאן הוא מדבר על זה שמתווספת תכונה חדשה וצורה אחת כביכול מתלבשת על השנייה. כלומר, יש כאן איזושהי התכללות של הצורה הראשונה בצורה השנייה, ולא ממש התרחקות.

זה לא כך. בוא נגיד כך, בתוך רצון לקבל אחד נמצאות שם הרבה רשימות, ורשימו אחד מכל הרשימות האלה התחיל לגדול. בתוך הרצון לקבל הזה האחד, הראשון, מתחיל להתייצב הרצון השני שהוא זר לרצון הראשון, שונה. ואז לאט לאט הרצון הראשון מוליד את הרצון השני, והרצון שנולד מתרחק מהרצון הראשון. כך מתרבים גופים ורצונות, וכך הם מגיעים לתיקונים.

שאלה: בעוד פחות משבוע יתחיל הכנס העולמי. אנחנו בעשירייה יחד עם תל אביב אחראים על ישיבת החברים מחר. רצינו לקבל ממך הנחיה, עצה, המלצה כיצד להתכונן פנימית בעשיריות, ולצאת להתקפה בכל הכלי העולמי על מנת לצפות לתוצאה מוצלחת ביותר מהכנס ולגרום נחת רוח לבורא. איזו עצה אתה יכול לתת לנו?

קודם כל אני רואה התקדמות טובה, יכולה להיות יותר, אבל בכל זאת התקדמות טובה בחיבור בינינו בעשיריות, איך שהעשיריות נעשו יותר מיוצבות נכון, יציבות, קשורות, לומדות נכון את השיעורים ובין השיעורים, איך שהן מחוברות ביניהן. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל בכל זאת משהו נעשה. לכן אני מאוד מקווה שבהכנה לכנס, כולל הישיבות שאתם עושים בינתיים בכל מיני המערכות האלה עד תחילת הכנס, תדברו גם עד כמה אנחנו יכולים להיות עוד ועוד יותר מחוברים. כי בלי חיבור בין עשיריות גם אף עשירייה לא יכולה להתקדם כמו שצריך, כי זה התנאי, שאנחנו חייבים כמה שיותר להימשך לכלי הכללי הזה של אדם הראשון. אז בואו נחשוב איך בכל זאת נחבר בינינו את כולם וכך נתקדם לגמר התיקון.

אנחנו נמצאים במצב שהוא מאוד מועיל להתחברות ולהתקדמות שלנו, אנחנו נמצאים במצב שבאמת מועיל לתיקונים, ואתם תראו עוד ועוד עד כמה הבורא יסדר לנו מצבים, תנאים לתיקונים גדולים מהירים. אז קדימה. הכול יהיה בסדר, רק להמשיך, כל יום להמשיך ולעשות את זה כשגרה. שגרה זה לפי הזמן, שאנחנו צריכים ללמוד, לדבר, לקרוא מאמר, עוד משהו. תדברו ביניכם מה אתם עושים, תלמדו זה עם זה, אל תשכחו את הקנאה שהיא מאוד עוזרת להתקדמות שלנו. וכך נתקדם.

אני שמח מאוד עם מה שקורה, ואתם רואים עלי שאני לא מתייאש, ובכלל איזה ייאוש יכול להיות. בדור האחרון שקמה כזאת קבוצה והיא מתקדמת, אתם יודעים מה זה, זה נס מהשמיים שאנחנו קיימים בין כל הכוחות הרעים, הזרים, וכן הלאה. זה ממש יפה מאוד.

(סוף השיעור)