שיעור בוקר 06.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 471, מאמר לסיום הזוהר

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 471, "מאמר לסיום הזוהר".

מאמר לסיום הזוהר

(נאמר לרגל סיום הדפסת ספר הזוהר עם פירוש "הסולם")

"נודע, כי התכלית הנרצית, מהעבודה בתורה ובמצוות, היא להדבק בהשם ית', כמ"ש "ולדבקה בו". ויש להבין, מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשי"ת. הלא, אין המחשבה תופסת בו כלל. אכן, כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב "ולדבקה בו", ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא?

והשיבו: "הדבק במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון".

ולכאורה קשה: איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב במפורש: "ולדבקה בו". ואם היה הפירוש "הדבק במדותיו", היה לו לכתוב "ולהדבק בדרכיו". ולמה אומר "ולדבקה בו"?

והענין הוא, כי בגשמיים, התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום, והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים, שאינם תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם, בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל.

אלא השואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות. ושינוי הצורה, בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן, מחתך ומבדיל בדבר גשמי, לחלקו לשנים, ע"י שמרחיק החלקים זה מזה, כך שינוי הצורה, מבדיל את הרוחני, ומחלק אותו לשנים.

ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט.

ואם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה.

ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.

למשל, כשב' אנשים, שונאים זה לזה, נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב.

ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם, שהם דבוקים זה בזה, כגוף אחד.

ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא בהשואת הצורה או בשינוי הצורה.

כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה.

אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה.

ואם הם בהפכיות, באופן, שכל מה שהאחד אוהב, נמצא שנוא על חבירו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם, כרחוק מזרח ממערב.

והנך מוצא, ששינוי הצורה פועל ברוחניות, כמו גרזן המפריד בגשמיות. וכן שיעור הרחקת מקום, וגודל הפירוד שבהם, תלוי במדת שינוי הצורה שביניהם. ומדת הדביקות שביניהם, תלויה במדת השוואת הצורה שביניהם.

ובזה אנו מבינים, מה צדקו דברי חז"ל, שפירשו הכתוב "ולדבקה בו", שהוא "הדביקות במדותיו: מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון, אף אתה חנון".

כי לא הוציאו הכתוב מפשוטו, אלא להיפך, שפירשו הכתוב לפי פשוטו בתכלית. כי הדביקות הרוחנית, לא תצוייר כלל, בדרך אחרת, אלא בהשואת הצורה. ולפיכך, ע"י זה שאנו משוים צורתנו, לצורת מדותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.

וזה שאמרו "מה הוא רחום". כלומר, מה הוא יתברך, כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, שהרי הוא יתברך, אינו בעל חסרון, שיהיה צריך להשלימו, וכן אין לו ממי לקבל, אף אתה, כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. ובזה תשוה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית."

שאלה: שמענו ממך לא פעם על כך שכל ה"הקדמה לספר הזוהר" כוללת את כל ספר הזוהר, וההקדמה לתע"ס כוללת את כל חכמת הקבלה. ב"מאמר" הזה "לסיום לספר הזוהר" שכתב בעל הסולם, גם בו יש אורות מיוחדים?

כן. כל המאמרים האלה הם מאמרים מיוחדים, כי בהם בעל הסולם בצורה מרוכזת נותן לנו את כל הכללים של העולם הרוחני.

שאלה: יש לנו רצון גדול להתחבר בקריאת הזוהר, אבל אין לנו כוחות להתחבר מעל הפירוש של בעל הסולם בזוהר. האם תהיה אפשרות להתחבר דרך טקסט נקי של הזוהר בלי פירוש?

לא, זה לא חשוב. אם זה טקסט שמופיע מרוחניות, יש לכם תמיד הזדמנות להתחבר, וזה לא תלוי בטקסט, זה תלוי בכם בלבד.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שלהידמות לתכונות הבורא, שזוהי דבקות רוחנית, ניתן דרך הדבקות עם התכונה של לדאוג לטובת הזולת. איך אפשר בכלל להגיע למצב שבו אין שום דאגה לעצמך אלא רק דאגה לזולת או לבורא?

זה בגמר התיקון.

תלמיד: יש איזשהם רגעים או היבטים של דביקות בבורא, במה זה מתבטא? כאילו אני לא דואג במאה אחוז לחבר אלא רק בחלק?

בטח, זה נקרא "סולם המדרגות". שאתה צריך להשתדל לדאוג לזולת, כמו שבעל הסולם אומר לנו ב"מתן תורה" וב"ערבות", במאמרים האלה, אתה צריך לדאוג לזולת יותר ויותר. עד שתגיע למצב שדרך הזולת אתה דואג לבורא, כי אתה רואה שבכל הזולת הזה נמצא הבורא, ודרך הזולת אתה מגיע כבר לבורא, ואליו אתה משתוקק ולו אתה משפיע. ואז אתה מתחיל לראות שהזולת נראה לך רק כדי שאתה תתנתק מהדאגה לעצמך ותתגבר לדאגה לזולת ולבורא.

שאלה: איך הרוחני יכול להוליד משהו לא רוחני?

אני לא יודע. אני אגיד לך, אני לא רואה שום דבר שהוא לא רוחני.

שאלה: מה זה "חנון"?

חנון, חנינה. איך להגיד עוד?

תלמיד: חנינה, מלשון לחנון.

שהוא סולח. אתה נולדת כאן אתה גדלת כאן בשפה העברית, מה אתה שואל אותי? קראת איזה ספרים בילדות?

תלמיד: קראתי קצת.

או שכל הישראלים כך בין כדורגל לכלבים.

שאלה: למה הדבקות הרוחנית באה לידי ביטוי רק דרך השתוות הצורה, אם אין משהו שהוא לא רוחני בעולם?

כי אנחנו נמצאים בפירוד עם כל מה שיש סביבנו. ואם אנחנו מדברים על הדבקות, אז אומרים שהיכולת להגיע לדבקות, הדרך לדבקות, זה שיש לך עשירייה. אז אתה יכול להביע בהם מעל הדחייה איזה חיבור, והם יכולים לעשות את זה לך, ולתת דוגמה אחד לשני, ואז כשאתם בונים כאלה יחסים אתם מתחילים להרגיש שביניכם בא הבורא.

אתה יכול להגיד, "לא, אני רוצה לאהוב את הצמחים", את הדומם אפילו או את הצומח, "אני אוהב אותם, ואני מרגיש שהם אוהבים אותי", זה לא מספיק. ההרגשה שלך לא יכולה להיות מספיק דינמית, מתייחסת ב"תן וקח" עם הצמח. אפילו עם החי, אם תגיד, "יש לי כאלו דגים נניח או חיות, לא חשוב מי ומה, אני איתם והם דואגים לי ואני דואג להם, אני ישן איתם, אני מחבק אותם ומשחק איתם". נכון, אבל הם לא יכולים להביא לך בחזרה אותם היחסים מה שיכולים להביא לך החברים, את השנאה, הדחייה, הזלזול, כל מיני דברים רעים שיש לך ואז אתה מזהה בהם את היחס שלך.

כשאני עומד מול החבר, אני מגלה בחבר את כל החסרונות שלי שאני צריך לתקן. לכן כאן אני יכול להיות רק עם בני האדם. ואם מדובר עם הבורא, להשיג את הבורא, אז אני צריך גם בני אדם שהם גם רוצים להשיג את הבורא. ואז יש לי איתם דווקא כל מיני חיכוכים ואי הבנות, עד שאנחנו במשך כמה שנים מתחילים לשפשף את עצמנו ואיכשהו להבין שכדאי לנו לוותר, לוותר, כי אני צריך להגיע לדבקות בבורא, אז מה אני אעשה? אני חייב לשלם על זה, חייב, בכל האגו שלי, בגאווה שלי, בחוסר נוחיות, בכל דבר. כך זה.

שאלה: במשך השבועיים האחרונים אנחנו מתכוננים מאוד חזק לישיבת החברים הערב, ובאמת שניסינו לעבוד לפי כל הכתבים של הרב"ש, לפי הסדר שהוא מכתיב לנו. אבל בכל זאת רצינו לשאול, איך להרגיש הערב כולנו ככלי אחד, כתינוק אחד בידיו של רב"ש, כיצד להיות באמת "בני ברוך"?

על זה אתם צריכים לחשוב כולם יחד. באמת, בעל הסולם הוא גבוה מאוד, הוא כאילו אי שם בשמים מאיר לכם כמו כוכב הצפון. והרב"ש הוא כאבא שמחזיק אותנו כולנו על הידיים, כך אתם תרגישו אותו. ולכן אתם צריכים לחשוב שאתם נמצאים עם החיבור שלכם בלהגיש את עצמכם אליו, שיעזור לנו ודרך בעל הסולם להגיע לדבקות בבורא. שני אלו, הרב"ש מביא לנו יותר את אור האמונה, אור החסדים, ובעל הסולם מעביר לנו יותר את אור החכמה, ועל ידי שניהם אנחנו יכולים כאן להתקרב מתוכנו לגמר התיקון, לבורא. כך זה קורה.

תלמיד: בהזדמנות הזאת היינו רוצים גם להזמין את הרב לישיבת חברים הערב להצטרף להיות אתנו כחבר שלם, להשלים את כל הכלי.

אם אתם תכינו לי כיסא יפה, טוב, שאבוא ואשב בכבוד על הבמה.

תלמיד: אתה מוזמן להצטרף לחדר שלנו.

בסדר גמור, אני אשתדל, באמת אשתדל.

שאלה: בין הכתבים המדוברים יש הרבה מספרים המעידים על התקרבות יחסית בין הכתבים וצורך ההידמות. האם עניין הדבקות הוא עניין אבסולוטי ואנחנו מכוונים למאה אחוז?

עניין הדבקות זה כל מה שאנחנו חייבים לעשות, הכול, חוץ מזה לא צריכים כלום, דבקות בינינו ומביננו לבורא. ולכן בואו נשתדל לעשות את זה. היום בערב אין לנו שיעורים?

תלמיד: יש לנו ישיבת חברים בערב, וממחר אנחנו מתחילים שיעורי ערב מורחבים יותר מ-18:00-19:30. אם תרצה להגיד על זה כמה מילים.

כן, אנחנו דיברנו, אתמול הייתה ישיבה שלמה עם מחלקת תוכן שיעור בוקר, שיעור ערב, ומה שהם המליצו כך אנחנו נעשה. אז ממחר בערב אנחנו נמצאים בלימוד סדיר, זה יהיה שעה וחצי בערב, ואנחנו נעשה שיעור מגוון בשעות האלה. בינתיים אנחנו החלטנו מה לעשות, אבל יכול להיות שזה ישתנה, ועוד ישתנה על ידיכם, תלוי איזה קבוצות יהיו, כמה קבוצות יהיו וכן הלאה, אנחנו נקבע, אבל העיקר שיהיה לאותו כיוון, אנחנו רוצים פשוט להשתמש בזה.

חוץ מזה, אני ממליץ לכם פעם או רצוי פעמיים ביום בין לימוד בוקר וערב גם להיות בחיבור ביניכם, ותנסו לקבוע את הזמנים האלה כך שאולי באמצע היום עוד נוכל להיפגש ולברר משהו על הקשר בין החברים, נראה.

(סוף השיעור)