סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק א', הסתכלות פנימית
שיעור 8|5 מאי 2022
לכל השיעורים בסדרה: תלמוד עשר הספירות, חלק א'
יום העצמאות תשפ"א
שיעור בוקר 05.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית, פרק ט', אות ל"ג – פרק י', אות ל"ו
לוח תשובות לפירוש המלות, א - כח
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף כ"ה, עמ' 25, "הסתכלות פנימית", פרק ח', אות ל"ב.
פנו אליי כמה אנשים במיוחד אחרי הכנס שעברנו בימים אלה, והתלוננו שהם לא כל כך יכולים להיכנס ללימוד, במיוחד ל"הסתכלות פנימית" של חלק א' "תלמוד עשר הספירות". משהו מפריע להם, הם לא כל כך מבינים את החומר. אני לא כתבתי להם כי דרכי היא לא לתת תשובות לאנשים, לחברים בודדים אלא לכולם יחד. כי אין דבר כזה שאחד מרגיש משהו והאחר לא, אלא צריכה להיות הרגשה משותפת פחות או יותר בתוך הכלי הכללי שלנו.
ולכן מה שהייתי ממליץ כשאדם מרגיש שאין לו מספיק רגש, בעצם כלי, הכלי שלנו הוא רגש, רצון, כשאדם מרגיש שהוא לא תופס מספיק את החומר, לא מבין אותו, החומר לא נקלט בו, הוא לא מרגיש אותו קרוב, הוא לא מקבל תגובה מבפנים, מה שהייתי ממליץ לו זה להסתכל על החברים ולנסות להתחבר איתם. אפילו עכשיו, אל תסתכלו עלי, תסתכלו על כולם. אני רוצה להרגיש כל אחד ואחד ואת כולם יחד, וככל שהם יתכללו בלב שלי, כך הרגש שלי, הרצון לקבל שלי יהיה מורכב מכל האנשים שנמצאים איתי יחד בלימוד בדרך לקראת ההשגה הרוחנית, לקראת הבורא שרוצים להתקשר אליו.
אם אני ארצה להתחבר איתם, ארצה להרגיש דרכם את הבורא, אז אני בדרך נכונה, וכך אני מעלה את הרגישות שלי לעניין. כולנו פחות או יותר מתעסקים במחשבים, ושומעים, מבינים איכשהו שהקליטה תלויה במספר הפיקסלים, במספר היחידות. אנחנו יכולים לחלק את כלי הקליטה שלנו למשבצות, כשכל משבצת ומשבצת מרגישה משהו אחד, בצורה אישית, אבל אחר כך הן מתחברות יחד ונותנות לנו תמונה כללית. כך בנויה תפיסתנו הרוחנית, מהתכללות עם כולם. לָמה מקובלים מדברים על כל העולם ואיך להתחבר ואיך לחשוב ואיך להצטער בצרת חברו ולשמוח בשמחת חברו? כי על ידי זה אנחנו מגדילים את כלי הקליטה שלנו ועושים אותם יותר מורכבים, יותר מעודנים, וכך אנחנו מתקדמים.
לכן אתם רואים עד כמה גם העולם שלנו מתקדם, אפילו שהוא כל כך נמוך וההתקדמות שלו היא מאוד איטית. אנחנו כן רואים שהכול מתקדם לקראת החיבור - מטוב לרע, מרע לטוב, ממלחמות לשלום, אנחנו איכשהו כל הזמן נמצאים בהתפתחות, בהתקשרות הדדית. אומנם לא רוצים את זה כי כל אומה עדיין נמצאת באגו שלה, אבל מה שלא יקרה, על ידי כל האירועים שאנחנו עוברים כולנו נגיע בסופו של דבר למצב שנרגיש, נבין ונחליט שאין לנו ברירה אלא להסתדר כך שנהיה יותר ויותר יחד בהתחשבות.
אומנם בינתיים האגו קושר אותנו יחד בצורה שהיא ורק איך להרוויח על חשבון השני, אבל בכל זאת, אפילו בצורת קשר שהיא על חשבון השני אנחנו כבר מתחילים להרגיש את הזולת, אנחנו לא רוצים רק להרוג אותו אלא להרוויח על ידו, לא לדחות אותו אלא לקרב לצורך שימוש אגואיסטי. ואחר כך לאט לאט אנחנו מתחילים לראות מה באמת הרווח האמיתי שאנחנו צריכים להשיג על ידי ההתקרבות.
כך גם בענין החברים. כותבים לנו דווקא בעלי הזוהר עד כמה הם נמצאים במצבים רעים, אחר כך במצבים טובים, בעליות, בירידות, בדחייה, בשנאה, ואחר כך בחיבור ואהבה. בכאלו צעדים הם מעלים את הרגישות שלהם, את מספר הפיקסלים שעל ידם הם תופסים את המציאות. כי אנשים רגילים, כמו ילדים קטנים, הם תופסים דבר פשוט. יש להם תא אחד, שניים, שלושה, הם מבינים "זה טוב וזה רע", וכך הם תופסים את המציאות. לאנשים מפותחים יותר יש מספר גדול יותר של תאים, וכל התאים האלה נמצאים דווקא בצורה הפוכה זה מזה, ולכן הם יכולים להיות מורכבים בפנים ולתפוס את המציאות בצורה מורכבת, להבין אחרים ולהרגיש אחרים, להסכים או לא, אבל כבר יכולים לעבוד עם זה.
כל העבודה שלנו היא לחלק יותר ויותר את כלי הקליטה שלנו לתאים, להתפעלויות שונות ועם זאת שתהיה להם איזו קבלה משותפת, שאת כל זה אני מקבל מהבורא ומקבל דברים שונים מאוד מורכבים, והם כולם באים ממקור אחד. אבל כמו שאנחנו לומדים אותם כאן, דווקא בשורות האלה, שזה מגיע מהשורש, אבל אחר כך זה מתפצל לחכמה, חסדים, רצון לקבל, רצון להשפיע, הכול בתיבה של ארבע שכבות סך הכול. מהשורש יוצא לנו אחד, שתיים, שלוש, ארבע, וכולם הם הפכים זה מזה, והמלכות מקבלת את כולם, אוספת את כולם ואז היא יכולה להרגיש את כולם ולהגיב תגובה נכונה.
אם דרך כל הצורות האלו ההפוכות, היא בכל זאת אוספת אותם נכון, והיא יכולה להידמות לשורש שלה, שהוא גם שורש לכל התכונות האלה חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, אז היא יכולה להגיע להבנת השורש, לתפיסה, להכרה בשורש.
לכן מה שאנחנו צריכים, זה להשתדל כולנו לקבל את כל הצורות שיש לנו בעולם בצורה כזאת, שהם צריכים להשלים זה את זה. לא להתנגד זה לזה, כמו שהאנושות עדיין נמצאת בבירורים כאלה כמו ילדים קטנים שרבים ביניהם על כל דבר, אלא אנחנו צריכים כבר להתחיל להבין, שזה יוצא משורש אחד, ואנחנו צריכים לקבל אותם בצורה כזאת ולהגיב בהתאם לזה.
לכן טוב שהחברים כותבים, מדברים, ואני שומע את זה, אבל התגובה צריכה להיות פשוטה, והיא, שעל ידי החיבור בינינו אנחנו צריכים להגיע להרגשה שזה מגיע ממקור אחד "אין עוד מלבדו" ואנחנו צריכים להתחבר בינינו כך, שמכל המשבצות הרבות של החברים שלנו שאנחנו רואים כאן, תהיה לנו דמות אדם אחד, כמו שגם כותב בעל הסולם בתע"ס, שסך הכול אדם אחד עומד מול הבורא ומחזיר לבורא מכל המשבצות הקטנות האלה את היחס שלו המשותף. והכול מגיע משורש אחד, ואנחנו מתחברים עד כדי כך, שיהיה לנו גם רצון אחד להגיב נכון ולהתחבר לשורש.
לכן זה טוב ששומעים תגובות אחרי הכנס, ראיתי שיש התפעלות ממנו, תגובה יפה, נכונה, ויש כל מיני צורות. סך הכול אם נתחבר יותר ויותר, נגיע לכלי הרגשה המספיק כדי לגלות את הבורא לפחות בתחילת הגילוי שלו. ולכן עלינו לחפש בחיבור בינינו את קליטת הבורא, איך לקלוט אותו.
שאלה: השגנו איזה שלב של התכללות משותפת, האם זה הזמן שלנו עכשיו להתחיל ליצור חיבורים בין העשיריות, או לשמור את החיבור בתוך העשיריות שלנו, ולא בין העשיריות?
אנחנו צריכים להיות בנטייה לחיבור, החיבור ודאי צריך קודם כל וללא שום ספק להתרחש בתוך העשירייה, ואחר כך מתוך העשיריות עם עוד כל מיני אנשים. אני לא חושב שבין העשיריות זה כל כך קל, אבל צריכים לראות.
העיקר אני צריך לראות לפני השיעור, שאני רוצה להעלות את הרגישות שלי לקליטה הרוחנית, אז אני מסתכל על כל התמונה שלכם, של מאות ואפילו אלפי אנשים שנמצאים כאן אחרי המסך ואני מנסה למצוא איזושהי נקודת קשר רגשי.
לא שאני יודע את האדם, מבין אותו, מרגיש אותו בכל צורות החיים שלו, אלא לחפש נקודת מגע עם כל אחד. זה לא יהיה מורגש כך בין כולם, אבל מבפנים אני אפתח מעצמי את הנחיצות ברגש ובמגע - זו חובה. כך אני מתעורר לשיעור, כך אני מגיע לשיעור, כך אני מגיע לקליטה הנכונה מהשיעור, שאני נמצא עם כולם יחד באותו הכלי, ואני מתרגש מעוצמת הכלי וכך אני מתעורר. אחרת זה לא נקרא שאני מתעורר. זאת אומרת, התעוררות זה כשאני יוצא מהדרגה האישית שלי האינדיבידואלית, מתעלה קצת ונכלל בהרגשה, בנטיות של הקבוצה הגדולה שלנו.
אנחנו צריכים כך לעשות כתרגיל לפני כל שיעור. שכל אחד יתקשר לכולם, ירצה להיות נכלל מכולם, לספוג את הרצונות, החסרונות, הנטיות, התשוקות מכולם ועם זה להתחיל את השיעור.
שאלה: הדוגמה של הפיקסלים ממש תפסה אותי, ואם לתרגם את זה לרגש, אז בשיעור אני צריך לחשוב על איך השיעור נקלט בכלי של העשירייה, ומנת האור שמגיעה מהבורא עוברת דרך הרב ונקלטת בכלי העשירייה ולא בכלי שלי?
אני חושב שצריך לתאר את זה בצורה פשוטה. אני נכלל בכולם ואני רוצה להרגיש מה מרגישים כולם, אני מתבטל כלפיהם והאני שלי ממש נעלם. כמו שכותב הרב"ש, שאין שום דבר חוץ מהחברים, וכשאני נכלל בהם זה הכלי הרוחני שלי.
תלמיד: הדגשת גם שצריך לראות את השוני בין הפיקסלים, להחזיק אותו, כי הוא בונה את העומק של התמונה.
כן, ודאי. כשאני מסתכל עכשיו אפילו על המסך, הוא לא מתאר לי שום דבר, אבל בכל זאת יש כאן פרצופים שונים, אנשים שונים, כביכול מאוד משונים, זרים אחד לשני, כל אחד עם הרקורד שלו, עם כל מה שיש לכולם, אבל אני רוצה להתכלל מהנטייה שלהם למטרת הבריאה ולזה אני משתוקק. ואז כשאני נכלל עם כולם, אני מרגיש שאנחנו כולנו יכולים כך להצטבר ולהצטרף לנטייה הזאת האחת לבורא, לבוא אליו וממש ללחוץ עליו ולקבל ממנו מגע.
תלמיד: אז צריך לפתח רגישות לגיוון של הכלי כמה שהוא שונה, מגוון, ומצד שני הוא נשאר חד בכל הגוונים?
כן, דרך כל אחד אני רוצה להגיע לבורא. דרך אגב אין לי אפשרות אחרת. כותב על זה בעל הסולם, שביני לבורא עומד החבר ורק דרך החבר אני יכול להגיע למגע עם הבורא. לכן כשאני מסתכל על כולם, דרך כל אחד אני רוצה להגיע לבורא, ואני כמו זירעון בתוך הרחם, עד שהוא מגיע למקום ברחם ששם הוא מתחיל להתפתח - כך דרך כל אחד אני רוצה להגיע לבורא, ועד שאני מגיע אליו, אני עובר את כולם, מחבר את כולם ככל שאני מסוגל במודעוּת שלי.
תלמיד: גם קשרת את זה לעולם, כשאמרת שהגישה הזאת צריכה גם להתגלות לעולם באיזושהי צורה?
כן ודאי, כל מה שקורה בעולם, אפשר להגיד שאלה גם צירי לידה.
תלמיד: צירי לידה להכיר בכך שאנחנו כלי אחד על כל הגוונים?
כן, נכון, להכיר בזה בצורה כזאת. בינתיים זה ללא הכרה, ללא הבנה, אבל דווקא הדברים האלה מקרבים את האנשים. הם לא יכולים בצורה אחרת להתקרב, להכיר את האגו שבהם, להכיר את הגאווה, כל הדברים האלה ההפוכים מרוחניות, ומתוך ההפכיות מהחושך להגיע לאור. אני חושב שהשלבים שהעולם עובר אותם עכשיו ואנחנו נמצאים בהם, הם מאוד מאוד יעזרו לעולם להבין מה צורת ההתפתחות הבאה שלו.
שאלה: אמרת ללחוץ על הבורא כדי להגיע לקשר עימו. מה זה אומר ללחוץ על הבורא?
אנחנו רוצים לייצב את עצמנו נכון, איך דרך החברים להתחבר לבורא. כי אני בעצם תא אחד מתוך כל הכלי של אדם הראשון, ואני צריך להתחבר ככל האפשר עם יותר תאים כדי להתחבר לבורא. הבורא מתגלה בתאים, לפחות בעשרה, אחר כך ככל שיותר מתגלה, הוא ביותר עוצמה ויותר הבנה, הכרה וכן הלאה.
אז זה מה שאני בעצם רוצה לעשות, לצאת מעצמי לעשירייה, ואנחנו הרבה עשיריות שבהן כולם נמצאים בינתיים בלייסד, בלסדר את ההרגשות שבפנים, בתוך העשיריות. אנחנו לא יכולים לדלג על השלב הזה שהוא החשוב ביותר. ואחר כך אנחנו נתחיל להתחבר בין העשיריות, גם עכשיו יש איזה מגע וכל מיני אירועים שאנחנו עושים, אבל זו עדיין צורה חיצונית לעומת מה שיש בעשירייה.
ככל שנצא מהעשירייה אחר כך, נבנה יחסים בינינו כמו בתוך העשירייה, זה יהיה יותר קל. כי אנחנו כבר יודעים איך צריכים לעשות וזה כבר יהיה לי כתמונה פנימית, ציור פנימי. ואיך שאנחנו מתחברים בתוך העשירייה, כך אנחנו נתחבר בין העשיריות עד כדי כך שזה יהיה הרבה יותר מהר. לא יהיה בלבול בלהתחבר בין העשיריות כי התוכנית הזאת, התפריט הזה, הצורה הזאת היא כבר תהיה לנו מוכנה וחיה בתוכנו מתוך העשירייה, וכך אנחנו נוכל לבנות את היחסים בין העשיריות, זאת אומרת להגדיל את הכלים עוד ועוד.
בהתאם לזה אנחנו בחיבור בין העשיריות נתחיל להרגיש עולם. מה זאת אומרת? שזה חיבור שנותן לנו יציאה לתא היסודי מהעשירייה להרבה תאים, לגוף שהוא חי כבר לפי ההתנהלות שלו בדומה לבורא. בתוך העשירייה אנחנו מרכיבים רק תא חי, אבל בחיים בין התאים, בין העשיריות, שם אנחנו כבר יותר יכולים להבין מהי מהות הבורא. את זה אפשר לגלות בעשירייה אבל בין העשיריות זה יהיה הרבה יותר מורגש וקל. לזה נגיע.
רציתי להוסיף דבר פשוט אחד שלא נשכח אותו, שלפני שאני מגיע לתחילת השיעור, ב-20 דקות שיש לנו, שאנחנו נמצאים בשירה, באיזו התחברות, אז אנחנו צריכים לגלות את ההתחברות בינינו, אני רוצה להיכנס לכל החברים, כולם, לאילו שאני רואה ולאילו שלא רואה כאן על המסך לפניי ואני רוצה להתכלל בהם, אני רוצה להתמוסס בהם, ובכך אני מגיע למצב שאני מוכן להיות בקליטה של הבורא. אני מכין את הכלי והרגישות שלי עולה.
יכול להיות שאני קם כמו בהמה ולא מרגיש כלום, שום דבר, ואני מגיע, וככל שניסיתי לעורר את עצמי עד לתחילת ההקדמה שלנו, ההכנה שלנו לשיעור, לא יכולתי, בכל זאת הייתי חצי רדום ונמצא בכל מיני מחשבות משלי. ובהקדמה, בהכנה לשיעור, אני משתדל בכל כוחי להתכלל בהם ככל האפשר, ממש לעורר את ליבם. וכשאני מתחיל לעורר את ליבם, כשאני מסתכל על כל אחד ואחד, בזה אני בעצם מרגיש שהלב שלהם לא רדום, הוא מוכן לחיבור עם הלב שלי. תנסו לראות ואתם תראו שזה תלוי אך ורק בכוח האישי של כל אחד, עד כמה שאני מחפש את החברים, אני מוצא אותם מוכנים לזה.
קריין: פרק ט'.
פרק ט'
אות ל"ג
תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של
שינוי צורה.
"עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת. אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה. כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני, במשונה מצורה הכללית הקודמתו שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה. שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה."
ההסבר הוא הסבר פשוט. כל שינוי ברצון מביא לנו תנועה וכל תנועה היא תנועה ברצון בלבד, כי מה זה נקרא "משנה מקום משנה מזל"? משנה מקום זה אותו מקום של קבלת האור העליון. אז אנחנו צריכים לדאוג שתהיה לנו כל פעם התחדשות של היחס שלנו דרך החברים לבורא ולהרגיש שדרך השינוי שלנו, יש שינוי ממנו.
קריין: אות ל"ד.
אות ל"ד
זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי
שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ,
פירושם, סבה ומסובב.
"ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב."
זאת אומרת, יש הבדל בין ששום דבר לא משתנה לבין מה שמשתנה ומה שמשתנה לפי איזו צורת התפתחות. ואז אנחנו סופרים את הצורות שאנחנו עוברים וזה נותן לנו את מושג הזמן.
שאלה: מה זה אומר התחדשות הצורה בעשירייה שלנו, מה אנחנו צריכים להרגיש ולעשות?
אנחנו צריכים להשתדל כל פעם להעלות את הרגישות לחברים, ובזה שאנחנו מתייחסים אליהם ברגישות יתר, הכוונה בהתקרבות, שיהיה רצון דומה, מטרה דומה, על ידי זה אנחנו מתקרבים זה אל זה, אז אנחנו מעלים את עוצמת הכלי שלנו הכללי וכך אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא. בפועל זה מה שקורה.
קריין: פרק י'.
פרק י'
אות ל"ה
כל החומר המיוחס לנאצל, הוא הרצון לקבל,
ומה שיש בו יותר מזה מיוחס למאציל.
"ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר היטב, שהוא הכלי שבו, תדע, שהוא ג"כ כל החומר הכללי, המיוחס לנאצל. באפן שכל הישות זולתו, מיוחסת למאציל."
זאת אומרת, חוץ מהרצון לקבל שאותו אנחנו מייחסים לנאצל, כל היתר מה שקורה עם הרצון לקבל ומה שהרצון לקבל מתמלא, הכול שייך למאציל.
קריין: אז אנחנו ממשיכים לאות ל"ו.
אות ל"ו
הרצון לקבל, הוא צורה ראשונה של כל מהות,
וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם חומר, משום
שאין לנו השגה במהות.
"אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות, ואיך תופסים אותו לחומר המהות? אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו, שדרכינו לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם החומר הראשון שבמהות, משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל וכלל בשום חומר, כי כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני, רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו. ולמשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המיקרוסקופיים אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות, הנפרדים על ידי מלאכת החמיא, הלא גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות כן לעינים, או ביתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות לנו על ידי דרכי "הרצון לקבל ולהתקבל", שאנו מוצאים בהם, אשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד האטומים האלו למיניהם, עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, והרי גם אז, המה רק כחות שבמהות, ולא חומר. והנך מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין את החומר הראשון, זולת בהנחה, שהצורה הראשונה היא החומר הראשון הנושא כל שאר המקרי והצורות הבאים אחריה, ואין צריך לומר בעולמות העליונים, אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה."
זאת אומרת שהרצון לקבל זה באמת החומר הראשון וכל היתר מה שיש עליו זה רק הצורות שהוא מקבל על ידי השפעת האור עליו.
שאלה: כתוב פה שבעולמות הרוחניים אין כל מוחשי ומדומה. מה זה אומר?
אנחנו לא יכולים לייחס למשהו שהוא למעלה מאיתנו שיש שם אותן הצורות כמו שאנחנו תופסים, גם במידות וגם בהרגשות. מה שקורה שם לא מושג לנו, מחוסר הכלים שלנו, ודאי.
תלמיד: מה זאת אומרת לא משיגים?
לא בעולמות הרוחניים עצמם. להם אנחנו לא יכולים לשייך כלום, הכול אך ורק דרך האדם המרגיש. כתוב בכותרת: "הרצון לקבל, הוא צורה ראשונה של כל מהות, וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם חומר, משום שאין לנו השגה במהות." אין לנו יותר ממה שאנחנו משיגים, מאותה הצורה שהרצון לקבל מקבל על ידי השפעה עליונה ומצטייר בנו בצורה כזאת. אנחנו כבר מוכנים, כמו שמוציאים אותנו מהתנור וזה מה שקורה לנו. אנחנו "הנבראים". לכן כשאנחנו קיימים, אנחנו רק יכולים לקבוע במה שניתן לנו, "מקיר לקיר" מה שנקרא, לגלות מי אנחנו, מה אנחנו, ממי מקבלים, מה מקבלים בצורה שאנחנו ממש מוגבלים בה.
שאלה: האם אנחנו יכולים להבין מה משפיע על החושים שלנו ואיך הוא עובד על המוח שלנו, כמו שכותב בעל הסולם?
ודאי.
תלמיד: אבל האנרגיה שמייצרת את האטומים זה אותו אור אין סוף שגורם לדברים לקרות?
ודאי. אין לנו אנרגיה אחרת, אין לנו כוח אחר. האנרגיה היא כבר תוצאה. אין כוח אחר במציאות חוץ מכוח האור או כוח הבורא ואנחנו תוצאה ממנו. אפילו הרצון לקבל שלנו שהפוך בסופו של דבר מהאור, אבל גם תוצאה מהאור.
תלמיד: זה מדהים. באמת אנחנו יכולים לראות שזה הדבר היחיד שמפריד בינינו לבין אין סוף. והבורא עושה איזה פילטר בינינו לבין לראות את האמת?
ודאי, אתה צודק. האגו שלנו מפריד אותנו מהבורא ובדרך עושה כל מיני צורות הפרדה שנקראים - העלמות, העולמות, מדרגות, פרצופים, ספירות.
שאלה: איך להבין את הדוגמאות הגשמיות שמביא בעל הסולם - ביחס לרוחניות?
במידה שאתה יכול לעשות בהם הקבלה לרוחניות, איכשהו לתאר בינתיים, אז קח אותם בצורה מוגבלת. זה לא זה. זה לא רוחניות אלא רק דוגמאות כדי להמחיש לנו איכשהו איזה הבחן רוחני שאנחנו נקבל אותו באיזו צורה, בהבנה, בהרגשה ועל ידי זה נתפתח. וודאי שאחר כך אנחנו נזרוק את כל הדוגמאות ונעלה לדוגמאות יותר עליונות, כמו ילדים.
שאלה: האם אנחנו מדברים על הנברא עכשיו?
אנחנו מדברים על צורות של תפיסת הנברא איך הוא תופס את הבורא. הבורא מייצר בנו כל מיני צורות, אז איך אנחנו צריכים לקבל את הצורות האלו.
אנחנו סיימנו בזה חלק א' הסתכלות פנימית, ועוברים ללוח שאלות ותשובות.
קריין: אנחנו בלוח שאלות לפירוש המילות, מתחילים אות א', מהו אור.
בכל זאת אלה דברים חשובים, וכך למדנו אותם עם הרב"ש. גם בעל הסולם סידר לנו, הוא השקיע בזה ממש תשומת לב גדולה מאוד, בכל מה שסידר.
"א. מהו אור."
"א) אור (ח"א הסת"פ אות י"ח): היינו כל המקובל בעולמות בבחינת "יש מיש", שזהו כולל הכל, חוץ מחומר הכלים. עי' אות ב' ואות כ"ד."1
"ב) מהם אור וכלי."
"ב) אור וכלי (ח"א או"פ ו'): הרצון לקבל שבנאצל נקרא כלי, והשפע שמקבל נקרא אור."
"ג) מהו אור עגול."
"ג) אור עגול (או"פ ח"א פ"א ק'): הוא אור שאינו עושה הבחן מדרגות."
הלאה משה.
"ד) מהו אור פשוט."
"ד) אור פשוט (או"פ ח"א פ"א ל'): הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי."
"ה) מהו אור החכמה."
"ה) אור חכמה (או"פ ח"א פ"א נ'): הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל."
שוב.
"ה) מהו אור החכמה."
"ה) אור חכמה (או"פ ח"א פ"א נ'): הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל."
שאלה: אור עגול זה אור שאינו עושה הבחן במדרגות ואור פשוט זה אור שכולל בתוכו את הכלי עד כדי בלי להבחין בין אור לכלי. נראה שזה דברים מאוד דומים.
לא ניכנס לכל הדברים האלה, אנחנו נלמד אותם אחר כך, יש הרבה דפים ודוגמאות והסברים. כך הוא בינתיים חושב. אנחנו עוד לא למדנו איפה האור העגול, איפה יהיה האור שיורד במדרגות. הוא נותן כאן הגדרות, פחות או יותר, שנשמע על מה מדובר. להיכנס למה זה אור עגול, מה ההבחן בינו לאור שיורד במדרגות, יש עשרות הבחנות, אפילו באור העגול יש הרבה מאוד הבחנות. אנחנו לא יכולים עכשיו ללמוד.
אחר כך יהיו לך כמה מאות דפים רק על האור העגול. לכן לא להיכנס לזה, רק בכללות. מובן שהדבר הזה קיים. מה זה אור עגול? שאין בו הבחן מדרגות. יש אור מדורג, כאילו משתלשל במדרגות ויש אור שמגיע בצורה עגולה, מקיף, ואין בו הבחן.
שאלה: איך לעבוד עם החלק הזה של התע"ס? כשהתחיל שאלות ותשובות כאילו השכל מיד מתחיל לעבוד.
ואתה תכניס לזה גם רגש. מה זה הבחן מדרגות, או אין הבחן מדרגות? זאת אומרת אין שינויים ברצון לקבל, זה נקרא שאין הבחן מדרגות. אור עגול שאין לו הבחנות, אין הבחן מדרגות וכן הלאה. תנסה להכניס את לכל הפירושים האלו למה שאתה יודע.
"ו) מהו אור דחסדים."
"ו) אור דחסדים (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'."
שאלה: מהו הנאצל בפני עצמו ומה מתגבר, מתחזק בנאצל?
הנאצל - מי שמרגיש את עצמו שהוא נאצל כלפי המאציל, והוא מתחזק בעצמו כדי להידמות, להתקרב למאציל.
"ז. מהו אויר ריקני."
"ז) אויר ריקני (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור דחסדים בטרם שמלביש על אור דחכמה."
זאת אומרת, יש אור דחסדים עצמו ויש אור דחסדים שמקבל בתוכו את אור החכמה. אם הוא בפני עצמו – אז אור החסדים נקרא "אוויר ריקני". אם הוא מתלבש על אור החכמה הוא כבר לא נקרא אוויר ריקני אלא אוויר. יש שם הרבה הבחנות.
שאלה: כתוב, "אור חסדים הוא מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'." ההתגברות הראשונה, אם מסתכלים מלמטה למעלה כשאנחנו עולים, היא ביטול, צמצום?
צריך לראות את הדברים האלה כפי שהם כתובים ולא כמו שאתה יכול לתאר לעצמך עם כל החכמה שלך. כתוב פשוט, מה זה אור חסדים, "האור המלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם ההתגברות הראשונה". איפה ההתגברות הראשונה הייתה? בבינה שלא רצתה לקבל את אור החכמה ורצתה להיות באור החסדים. לכן בבחינה א, בחכמה, יש לנו אור חכמה, לבחינה ב' שמתנגדת לאור חכמה יש אור חסדים. היא נקראת בחינה ב', התגברות ה-א', הראשונה, על התפשטות אור החכמה.
"ח) מהו אחר כך."
"ח) אח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד): היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו, עי' אות כ'."
שמסובב על משהו, יוצא ממשהו.
"י. מהו אחד."
"י) אחד (ח"א פ"ב או"פ א'): האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו, וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה, בלי שינוי ותוספת צורה כל שהיא ח"ו, ע"כ נקרא אחד."
האור היוצא מהבורא ונכנס לתוך הנברא בכל ארבע הבחינות שלו. אותו אור עליון המתפשט מעצמותו הוא אחד ופשוט כמו עצמותו, הוא נקרא "אחד" ואור אין סוף.
"יא. מהו בורא."
"יא) בורא (ח"א הסת"פ י"ח): השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת "יש מאין", שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה"רצון לקבל" שבכל מהות, שבהכרח לא היה זה בעצמותו ית' בטרם הבריאה."
שוב.
"יא) בורא (ח"א הסת"פ י"ח): השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת "יש מאין"," אם יוצא משהו ממשהו, אז הפעולה הזאת שנעשתה מצביעה על הבורא, על מי שברא את זה, "שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה"רצון לקבל" שבכל מהות, שבהכרח לא היה זה בעצמותו ית' בטרם הבריאה."
הבורא משנה לנו את הרצון לקבל ובהתאם לכך האור שנתפס ברצון לקבל משתנה. באור עצמו אין שום שינוי, אבל כשאנחנו מקבלים אותו ברצון לקבל המתחדש, המשתנה, נראה לנו שגם האור משתנה, אבל באמת האור לא משתנה רק הרצון לקבל עובר שינויים.
"יב. מהי דבקות."
"יב) דבקות (ח"א פ"א או"פ ל'): היא השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה, ושינוי הצורה מרחיקם זה מזה."
דבקות זאת תכונה המקרבת את הנבראים, הרצונות זה לזה, וההיפך זה הריחוק.
"יג. מהי השוואה."
"יג) השואה (ח"א א'): אם אין הכר של הבחן כל שהוא בין ד' המדרגות של הרצון לקבל, נאמר שהן בהשואה אחת."
השוואה זה נקרא שאין הבחנות, וההבחנות הן ברצונות לקבל, כי השוני ברצון לקבל קובע את כל השוני שיש בין המדרגות.
שאלה: לגבי המושג "בורא". האם אנחנו יכולים להשיג אותו רק כתוצאה משינויים כלשהם, משינוי התכונות?
אנחנו משיגים את הבורא אך ורק לפי הפעולות בנו. יש חוק, "אין בורא ללא נברא". זאת אומרת, אם הנברא נמצא במצב שהוא מגלה את הבורא אז הבורא קיים, אחרת הנברא לא יכול להגיד שהבורא קיים. מאיפה? אנחנו מדברים על השגה. השגה, משמע "כי תשיג יד"2 כאילו אתה מחזיק ביד, יד, זה שאתה תופס ברצון לקבל שלך. ולכן, אנחנו מדברים על הנברא והבורא באופן שהם קשורים, כרוכים זה בזה ומקיימים זה את זה. בלי נברא אין בורא, בלי בורא אין נברא. שניהם מתגלים במה שנקרא "השגה".
תלמיד: מה זה אומר שהנברא משיג את הבורא?
הנברא משיג את הבורא לפי השתוות הצורה, כשהנברא משתדל להגיע לתנאים מסוימים שבהם הוא מרגיש את הבורא. התנאים בהם הנברא משיג את הבורא נקראים "תיקונים" של הנברא, ואז, נברא המשיג את הבורא נקרא "נברא" לפי הדרגה הזאת, המצב הזה, ואם הוא לא משיג את הבורא הוא לא נקרא "נברא, ואז גם הבורא לא קיים, בורא קיים במידה שהנברא משיג אותו. מדובר כלפי מה שיש בידיים שלך. השגת? הבנת? הרגשת? אתה נכלל ממנו? על זה אתה יכול לדבר.
שאלה: למושג בורא יש עוד הרבה שמות. ובדרך כלל אנחנו אומרים, בורא זה בוא וראה. ופה זה בכל זאת מורגש קצת אחרת, האם אפשר להסביר.
אני לא יכול להסביר מההגדרה הזאת, הקטנה. על המושג בורא באמת יש הרבה הסברים, אבל אנחנו מגדירים כאן לפי הבירורים כלפי הכלי עליו אנחנו מדברים עכשיו, איך שהוא נוצר, ואז הבורא נקרא "בוא וראה", שהכלי מגיע למצב שהוא מתחיל להשיג את הבורא, ולפי ההשגה שלו, הוא מדבר על הבורא. לכן זה נקרא "בורא וראה". הוא משיג אותו כאדום? אדום. משיג אותו כרך? רך. הכלי נותן לו שמות לפי ההגדרות שלו. לכן זה "בוא וראה", במידה שאתה יכול לבוא ולראות ולהרגיש אתה נותן לו שם והוא בשבילך העליון. בורא בעצמו שהוא מחוץ לנברא, אין דבר כזה, אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא.
שאלה: לפי מה שהבנתי מהכתוב, היחסים בין הבורא לנברא תלויים בתפיסה. האם ברגע שהיחסים בין הבורא לנברא ישתנו הוא ייקרא בשם אחר?
לא, בורא זה השם הכללי. מלבד זאת, להופעות השונות שלו יש הרבה שמות, בהתאמה לכלי התופס אותו והתופעה שבתוך הכלי. כלומר, התפיסה היא תמיד בעשר ספירות והאור המלובש בעשר הספירות האלה. לנברא אין שום אפשרות להשיג את העליון מלבד בעשר ספירות שבהן הוא מדמה את עצמו לעליון. העליון לא מוגבל, והנברא שעושה דימוי כלשהו לעליון בתוך עצמו תופס אותו כך, ולצורה הזאת הוא יקרא "בורא", בוא וראה.
"יד'. מהי התפשטות."
"יד) התפשטות (ח"א פ"א או"פ א'): אור היוצא מכלל מאציל ובא לבחינת נאצל מכונה בשם "התפשטות" האור. ובאמת האור העליון אינו מתפעל משום זה, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון חסר, אלא על שם קבלת הנאצל מכנים אותו כן."
באור אין שום תנועה, הוא נמצא בכל מקום, אבל כשמתגלים הכלים, הרצונות השונים שרוצים לקלוט את האור העליון, הם מתפעלים מהתגלות האור העליון בהם ולכן הם אומרים שהוא מופיע, לא מופיע, עוזב, מתקרב, מתרחק, ועוד. זאת אומרת, אנחנו יכולים לדבר על התפשטות האור העליון, אבל באמת אין שום התפשטות. האור העליון היה גם קודם וממלא את כל המציאות, אבל לא היה מישהו שהרגיש את המציאות. הנברא כשהוא מפעיל את הרצון לקבל שלו שיהיה מתאים לאור העליון, מגלה שהאור העליון קיים והיה קיים בכל מקום, אבל רק עכשיו הוא מגלה אותו. וכשהנברא מגלה את הרצונות שלו דלהשפיע דומים לאור העליון, אז נראה לו שהאור העליון לא היה ועכשיו כן נמצא, והאור העליון עובר ממקום למקום. כך זה קורה.
שאלה: כשבעל הסולם כותב שהאור העליון זה כמו להדליק נר מנר, זה נשמע שאין חשבון כלפי השימוש באור, הוא לא יורד, הוא תמיד מאיר, לא חשוב כמה אור יקבלו הנבראים האור לא משתנה.
כן, ודאי שהאור לא משתנה, משתנים רק הכלים. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, בכל מקום זה אור אינסוף, אבל כשהוא מגיע להתלבשות בכלים נראה לנו שהוא לא היה ועכשיו הוא יהיה ובאיזו צורה, והוא עובר ממקום למקום, אבל רק הכלים מגלים אותו. וכשהם לא מגלים את האור, האור גם ממלא את כל המציאות אבל בצורה כזאת שאף אחד לא מגלה אותו. אנחנו מדברים רק מצד הכלים, כי ללא כלים אנחנו נמצאים באור אינסוף אבל בשבילנו הוא חושך, כי אנחנו בהופכיות הצורה ממנו.
תלמיד: כלומר רק אנחנו מרגישים את החשבון, זה לא שהבורא עושה חשבון איתנו.
ודאי שאנחנו, לבורא אין חשבונות איתנו, אחרת הוא לא היה במנוחה אלא היה קודם כך ואחר כך אחרת. הבורא נמצא במנוחה מוחלטת כמו האור העליון, ולפי מה שאנחנו מגלים אנחנו קובעים את מצבנו.
שאלה: אתה יכול להסביר את מה שנאמר שרק ה' מעיד על תפיסת הנאצל?
במידה שהנאצל יכול לקלוט את האור העליון בתוך הכלי שלו, אז הוא מבין את האור העליון ומסביר מהו האור העליון, מהו הבורא. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", ככול שאנחנו משיגים את האור העליון לפי הכלים שלנו, כך אנחנו נותנים לו כל מיני צורות, שמות, דרגות, אופנים, וכולי.
תלמיד: האם אנחנו מסוגלים למשוך אור יותר ממה שמתפשט?
כן. האור מתפשט בצורה שאנחנו מסוגלים לפי הרצון לקבל המתוקן שלנו להרגיש אותו, ובכוחנו להגדיל את הרצון לקבל שלנו יותר, שיהיה יותר בעל מנת להשפיע, ובזה אנחנו מגדילים את האור העליון ויכולים להגדיל אותו פי תר"ך פעמים.
"טו) מהו זך."
"טו) זך (ח"א פ"א או"פ צ'): בחינה א' שברצון לקבל נבחנת לזכה ביותר מג' הבחינות שלאחריה."
אנחנו לומדים שהאור בונה את ד' הבחינות, שורש, א', ב', ג', ד'. "שורש" הוא בחינת האור עצמו, אבל א', ב', ג', ד', הן הבחינות שהוא בונה כדי להתלבש בהן ולהאיר על ידן לתחתונים שמתפתחים במלכות שהיא הדרגה האחרונה של ארבע הדרגות האלו. כך אנחנו מכינים אותו, כך אנחנו סוגרים את המדרגות, תלוי מאיזו דרגה אנחנו מדברים.
"טז) מהו זמן."
"טז) זמן (ח"א הסת"פ ל"ד): הוא סכום מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב, כגון ימים חדשים ושנים."
אין זמן כפי שאנחנו מודדים, לפי שעון או משהו שמסתובב מחוץ לנו, אלא זמן הוא אך ורק כלפי האדם שבודק את הבחינות האלו, עד כמה הוא משתנה ממצב למצב ברצון לקבל שלו.
הוא כותב "הוא סכום מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב, כגון ימים חדשים ושנים." ימים, חודשים ושנים יש גם ברוחניות אבל יש להם הבחנות אחרות משלנו. אצלנו זה לפי גושים שמסתובבים בחלל, כדור הארץ, הירח, השמש ועוד, אבל ברוחניות זה אך ורק לפי שינוי הצורה שבנאצל.
קריין: הערה של בעל הסולם על חשיבות של ידיעת כל ההגדרות.
"הערה: שכחת פירוש מלה באיזה ענין, גרוע ממחיקת אותה המלה בתוך הענין", זאת אומרת יותר טוב לא לדעת אותה בכלל מאשר לדעת בצורה לא מדויקת. "שהרי ההבנה הזרה תטשטש הענין כולו. לפיכך, הרגל עצמך ע"י לוח השאלות והתשובות, עד להשיב עליהן בשינון בלי טורח."
כדאי לשים לב להגדרות האלה כי הן באמת דבר חשוב.
שאלה: זה בכלל לא מובן, כי במקום אחר הוא אומר, "אף על פי שאינם מבינים..".
אתה חושב שאחרי שאתה חושב שאתה מבין אתה כן מבין, או זה רק לפי ההבנה שלך שאתה מבין? תמיד יש שאלות כאלה, נראה לי שאני מבין במאה אחוז, אז האם זה במאה אחוז או בתשעים ותשע אחוז או בכלל לא?
אנחנו לומדים במסגרת שאנחנו קיימים. לכן לפי הכוחות שלנו, ההבנות שלנו, השכל שלנו, נשתדל להבין על מה מדובר ונשתדל לזכור את כל ההגדרות הללו. הן לא כל כך בעייתיות, כי זה די הגיוני מה שבעל הסולם מסביר לנו כאן, ואם תרצו אפשר לברר יותר.
תלמיד: אני שואל על הגישה ללימוד. אני יודע שבגלל זה לא תמיד אני שואל שאלות, לא בגלל שזה משעמם, להפך, החומר הזה מדהים, רק לא ברור מהי הגישה - האם לשאול על החומר, על הידיעה, על השינון כמו שהוא כותב פה "בלי טורח", על הסגולה, על זה שזה צריך להביא לנו אהבת חברים?
יש ויש. יש סגולת אהבת חברים, יש לימוד לשם לימוד, לשם האור המקיף. כאן אנחנו מדברים על הבנת הטקסט, שאם אני לא אדע בדיוק את המילים האלה על מה הן מצביעות, על מה אני צריך להדביק את השמות האלה, אז אני לא אבין מה הוא אומר לי.
תלמיד: אני לא אבין מה הוא אומר, אבל אני כן אבקש את המאור המחזיר למוטב שיביא לחיבור בכל הכלי העולמי, שאני אתמוסס בכולם, כמו שאמרת בהכנה לשיעור.
אבל ככל שאנחנו מתקדמים, יש לימוד שהוא "לא החכם לומד", זה ברור, לעומת זאת אתה צריך לתת יגיעה, והוא מסביר לך איפה אתה צריך לתת יותר יגיעה.
שאלה: האם בשינון?
ודאי שבשינון. אני זוכר שלרב"ש היה תלמיד בשם שאול, הוא היה יהלומן, עשיר גדול, והוא היה לומד כל ערב בשעה חמש. כל ערב בשעה חמש הוא היה מגיע למקום שבו היינו לומדים, היה מתיישב, רב"ש היה יורד אליו ומלמד אותו.
כשאני הגעתי אז ראיתי שיש עוד שיעור. אמרו לי, "זה השיעור של שאול". שאלתי, "מה העניין של שאול?", אמרו "הוא מגיע מהעבודה שלו בבורסה, עושה שם כמה מיליונים, ובסוף היום מגיע לכאן ללמוד את חכמת הקבלה". אני לא שייך למיליונים, אבל אם רב"ש מלמד, אז למה שאני לא אשמע. שאלתי ורב"ש אמר לי שאני יכול להצטרף. ישבנו בחדר גדול, רב"ש, שאול ואני שהצטרפתי והם למדו. רב"ש קרא, גם שאול קרא, ורב"ש הסביר לו מידי פעם משהו, לא הרבה, ככה בין השורות, בין המילים. הם לא היו מדברים על שום דבר אחר, לא היו ביניהם שום רגשות או יחסים, הם רק למדו מה שכתוב בספר. הם למדו את "עץ חיים" של האר"י עם הפירוש של בעל הסולם. התחלתי להגיע כל ערב בשעה חמש וללמוד איתם, הייתי נוסע מרחובות ובחזרה, וזה לא היה פשוט בגלל התנועה. שמחתי שעוד מעט מסיימים לקרוא את הספר הזה כי הגעתי ברבע האחרון של הספר. וכשהם סיימו רב"ש שאל אותו, "מה נלמד הלאה?", ושאול אמר, "אני חושב שאנחנו צריכים לחזור על זה שוב". אני ציפיתי שזה יהיה הסוף ונתחיל ללמוד משהו חדש, אבל לרב"ש לא הייתה שום בעיה, הוא הפך את הספר פתח את הדף הראשון והם התחילו לקרוא וללמוד, ללא שום יחס ומחשבה ללמוד אולי משהו חדש, משהו אחר.
לכן אני רוצה להגיד שזה לא כל כך חשוב מה אתם לומדים, העיקר הוא היחס ללימוד, מה אתם רוצים להשיג על ידי זה. אם הייתם מגיעים פעם לאיזה חכם, ובמשך אלפי השנים האלה היו באומה הרבה אנשים חכמים, שהיו יודעים, מבינים, מרגישים, משיגים, אז זה לא היה כמו היום שלכל אחד יש ספרים מקיר לקיר, אלף ספרים, אלפיים ספרים לפחות, אז לא היה דבר כזה. לכל אחד היה מדף אחד וכמה ספרים, שניים, שלושה, ארבעה ספרים, כי הספרים היו מאוד יקרים, וכך הוא היה לומד.
אני זוכר כשהגעתי לבית של הלל המורה שרב"ש נתן לי שהתחיל ללמד אותי, אז ראיתי שהיו לו אולי חמישה ספרים על המדף. שאלתי אותו, "איפה הספרים שלך?", הוא אמר, "אני לא צריך יותר". אמרתי "איך זה יכול להיות? כשאתה נכנס היום לכל בית של אדם שלומד יש לו שם מבחר ספרים, כמה אלפי ספרים". הוא אמר "בשביל מה? יש לי כאן את "תלמוד עשר הספירות" ועוד כמה כתבים כאלו, כלום חוץ מזה". זה בעצם היחס לספרים.
תלמיד: לא ברור איזה שאלות אפשר לשאול, האם שאלות על הגישה, על החיבור, על החומר, על ההסתכלות שלנו, על העבודה שלנו בזמן הלימוד, על השינון, על הסגולה, על ההבנה, על ההרגשה?
רצוי שהלב שלך ישאל מאשר מישהו חכם מתוך הספר. אם תשאל מתוך הלב שלך, אז אתה תשאל, אלו יהיו החסרונות שלך ואתה תדרוש בסופו של דבר את התשובות. מה שאין כן מהספר, יש שם גם שאלות וגם תשובות כמו שאנחנו עכשיו לומדים. אומנם צריכים לעבור על זה, צריכים איכשהו להתכלל מזה, אבל אלו לא החסרונות שלנו, וזה הבדל גדול.
תלמיד: איך לאזן את זה עם השינון שהוא כותב פה בחומרה כזו?
השינון בכל זאת עוזר. מי שעובר עוד פעם ועוד פעם הוא מחזק את מה שהוא לומד וזה נשאר לו בזיכרון, זו צורת הלימוד, אחר כך הוא מחדש את זה. הוא מגיע בסופו של דבר למצב שהוא בזה מעורר את האורות המקיפים. בזמן שהוא לומד ורואה שהוא לא מבין, לא מרגיש ולא משיג, אז הוא מושך בזה את האורות המקיפים והם פועלים עליו, כמו שבעל הסולם כותב באות קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".
תלמיד: אם תוכל לסכם את הגישה הנכונה - שינון לעומת הלב.
צריכים לשנן מפני שזה שייך להבנת המילים. אם אני לא יודע איזו מילה בעברית, אז אני לא מבין מה כתוב, ואני לא מתקשר לטקסט.
יכול להיות שאני לא אתקשר לטקסט, אני בכלל לא לומד מה שנמצא שם. היו כאלה שגם התחילו ללמוד את חכמת הקבלה בלי לדעת את השפה. אבל מתוך התשוקה שלהם, מתוך זה שרצו מאוד הם התחילו להשיג מה קורה בפנים בתוך המילים.
אבל אין הרבה אנשים כאלה. אלו באמת אנשים שיש להם רצון חזק וטוב, ואז הם יכולים להפעיל את החיסרון, ועל ידי החיסרון להפעיל את האורות, והאור משפיע על הרצון ומביא להם את ההרגשה. אבל זה לא כולם.
שאלה: אנחנו לומדים שמקובלים היו מבקשים לשכוח מה שהם למדו. מהו החלק שעליו מבקשים לשכוח, ומה החלק שעליו בעל הסולם אומר פה ששכחה זה רע מאוד?
כאן מדובר על שכחה בהקשר ליסודות, למילים, שבלעדיהם אתה לא מבין, לא יודע, לא מרגיש על מה מדובר.
שכחה ששייכת לכל דבר שמוקלט אצלי במוח וגם בלב, "הלב מבין", את הדברים האלה אני רוצה לשכוח ולהתחיל מחדש. למה מחדש? כדי שהרצון שלי, כשאני לא יודע כלום, ולא מבין כלום, הרצון הזה יהיה פתוח לקליטה, זה הכי חשוב. ואז אני יכול לקוות שעכשיו יתגלה לי דבר חדש.
ולא חשוב לי כמה אני יודע או לא. למדתי חמישים שנה, ומה יש לי מזה? אני למשל לומד חמישים שנה. ואם הייתי שוכח, אז זה היה מוריד אותי במשהו מדרגת הקשר שלי עם הבורא? לא. כי זה לא תלוי במילוי השכל, זה תלוי בתיקון הלב. עד כמה הרצונות שלי כבר מוכנים לחיבור, להשפעה בינינו ולבורא או לא.
תלמיד: אז איך להבין את הסיפור על הבעל שם טוב, ששכח אפילו את הא' ב', לא רק הגדרות? מה לומדים מזה?
לומדים מזה שבאמת לאדם שמתקדם יש כאלו עליות וירידות, שהוא מאבד את הכול ומתחיל מחדש. הוא משיג מהר מה שנעלם ממנו, אבל זה נעלם.
תלמיד: אבל למה הוא היה צריך לשכוח?
כדי להבין משהו חדש. איך כל מדרגה ומדרגה, כל פרצוף ופרצוף בונים את עצמם? על ידי זה שנמחק הכול ובונים מחדש. וכשבונים מחדש, הבניה היא כבר במדרגה חדשה, ברמה חדשה. זה לא כמו במדע, אלא התפיסה צריכה להיות חדשה.
תלמיד: אני שואל למה אם כך הוא שכח אפילו את ההגדרות, כי פה כתוב שההגדרות צריכות כאילו להישאר בנו, זה חייב להיות ומזה בונים אחר כך. אז למה גם את ההגדרות הוא היה צריך לשכוח?
אלו מדרגות גדולות, אני לא יכול להסביר לך. אבל זה יקרה, גם לנו זה יקרה קצת. ולא להיבהל מזה שפתאום אני מסתכל בטקסט ואני לא מבין על מה מדובר, אני לא מבין את המילים והשפה. אז מה? הכול השגחה עליונה. אתה מוסר את עצמך לכוח עליון והוא מסדר לך הכול מחדש ומהר. תוך כמה דקות יכול להיות, אתה חוזר למצב שאתה מבין ומרגיש בדרגה יותר עליונה. העיקר להיות במסירות נפש מסור לזה.
שאלה: אנחנו נמצאים בשיעור עם שבעים שפות של שבעים אומות העולם. האם ניתן לתרגם את בעל הסולם או שבעל הסולם נלמד רק בעברית?
אני לא חושב שיש בעיה להתקשר לבורא בכל שפה אחרת בנוסף לעברית. כל חכמת הקבלה התחילה מעברית, ועברית זו השפה של חכמת הקבלה שהגיעה אלינו מאדם הראשון שהיה המקובל הראשון, ואחר כך התגלגלה לבבל, ובעצם בצורה כזאת היא נמשכת עד היום.
אם לא חכמת הקבלה, אז לא היינו משתמשים בעברית במשך כל אלפי השנים האלו. כי כדי להסביר דברים בענף ושורש, כך שכל הפעולות הרוחניות ישתלשלו כענפים לעולם הגשמי, צריכים לסמן אותן בציורים, בעיגולים, בקווים, במשולש, במלבן, במרובע, כפי שחכמת הקבלה מסבירה לנו, כפי שהאר"י מסביר ב"עץ החיים". אנחנו צריכים בכל זאת את אותיות הא' ב', 22 אותיות, שהן 9, 9 ו-4, ועוד 5 אותיות סופיות - מנצפ"ך.
את הכול אנחנו יכולים להבין מההסברים של מקובלים, כי כל השפה, כל הא' ב' העברי, הצורה של כל אות ואות, בנויים על הרוחניות. למה האותיות האלה הן אותיות מיוחדות שאסור לשנות? לפני אלפי שנים המקובלים קבעו את צורת האותיות, ועד היום הזה יש לנו מה שנקרא "כתב סופר", שכך כותבים את האותיות האלה ואי אפשר לכתוב אותן בצורה אחרת. כל הצורה, הדקדוק, סדר המילים, סדר האותיות במילים, הם כבר אלפי שנים בצורה כזאת, ואי אפשר לשנות אותם מפני שזה נובע מחוקים רוחניים, כך זה קורה.
ולכן עברית היא שפה כזאת שלא משתנה. לגמרי לא משתנה. ודאי שמוסיפים לה כל מיני מילים חדשות, כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית וכן הלאה, אבל השפה עצמה, כמו שהיא, לא משתנה. שום דבר לא משתנה. כמו שהיו כותבים פעם את המילים כך כותבים אותן עכשיו. אולי מוסיפים באמצע אותיות כמו י' ו-ו', כי אנחנו לא רגילים לקרוא בלעדיהן, יותר קל לקרוא כך, אבל זה רק בשבילנו, זה כמו שאומרים "כתב עיתון". אבל בעצם העברית זו שפה שלא משתנה כבר אלפי שנים, והיא לא יכולה להשתנות כי כל השורשים שלה הם שורשים רוחניים, וברוחניות אין שינוי חוקים, ולכן השפה לא משתנה.
זאת אומרת, אם תביא לנו היום בן אדם שחי לפני 3000 שנה נגיד, והוא ידבר איתנו, אז אנחנו נבין אותו, וגם אם נכתוב הוא יבין מה שאנחנו כותבים, ואנחנו נבין מה שהוא כותב. השפה לא משתנה, הרי יש לנו ספרים כאלה. כל התלמוד נכתב לפני 2500 שנה, ויש עוד ספרים שנכתבו לפני כן, לפני כמעט 3000 שנה, כמו תהילים והתורה. לכן אין בעיה להבין את השפה.
הכול מפני שהשורשים הם שורשים רוחניים ושם אין שום שינוי בין אור וכלי, אלו חוקים מוחלטים. וכל האותיות מבטאות לנו את היחס בין אורות וכלים. ולכן יש סך הכול 22 אותיות, לא יכולות להיות יותר או פחות, 9, 9 ו-4. ועוד 5 אותיות סופיות מנצפ"ך, מפני שיש לנו חמש דרגות המסך בסוף הפרצוף, ולכן יש סך הכול 27, 22+5, אם אנחנו מדברים על צורות האותיות.
לכן כשאנחנו קוראים כאן את "פירוש המילות" ועוד כל מיני דברים, אנחנו צריכים בכל זאת לדעת אותם. נשכח אז נשכח, העיקר שבינתיים אנחנו עובדים על הרצון לקבל שלנו. הרצון לקבל משתנה, וזה שאני שוכח אז שוכח. אין שום בעיה, כשאדם מת הכול נשכח. מה נשאר? נשאר התיקון שלו על הרצון לקבל. הרצון נשאר והתיקון על הרצון לקבל נשאר. ולגבי מה שהוא ידע, מה זה ידע? שזה נרשם על התאים שלו במוח? זה לא שווה כלום. לכן כתוב "לא החכם למד".
תלמיד: אנחנו נמצאים היום פשוט במציאות שבין הספר לבין רוב התלמידים יש מתרגם. השאלה שלי היא לגבי המתרגם, איך המתרגם לא מלכלך את הטקסט בעצמו. איך המתרגם צריך להתכוון כך שבעל הסולם והטקסט יעברו הכי נקי שאפשר?
אנחנו לומדים מהבורא. לא ממני, לא מהקריין ולא מהמתרגם, אנחנו לומדים מהבורא. לפי הרצון שיש בלב האדם, מאיר עליו יחס הבורא שנקרא האור העליון, ומזה הוא לומד. מה זה לומד? משתנה בו הרצון והאדם משיעור לשיעור מתחיל יותר ויותר להתקרב דרך החברים לבורא. זו בעצם התוצאה מהלימוד, שבה הוא מגלה בסופו של דבר את הקשר שלו עם הבורא, שזו מטרת הלימוד.
שאלה: האם במפגשי העשירייה עלינו להקדיש יותר זמן לקריאה מתע"ס או לסדנאות, איך לנהל את מפגשי העשירייה?
במפגש עשירייה לא קוראים תע"ס. קוראים משהו ששייך יותר לעבודה רוחניות, שמדובר בו על עבודה רוחנית, ומדברים גם על שיפור היחסים בתוך העשירייה, אם יש לזה מקום, וזהו. מדברים על ההתעוררות הכללית של הנשמות אל הבורא ואיך עלינו לפעול, בינינו, עם ההתעוררות הזאת.
שאלה: החומר של תע"ס מאוד מרתק, הוא מפעיל את האינטלקט, אבל השאלה היא איך לחדש את כוונת הלימוד במהלך השיעור?
אני חושב שעלינו לחבר בין זה לזה. כתוב "הלב מבין". איך הלב שהוא כולו רגש, צריך להיות "מבין". זאת אומרת שאנחנו צריכים לסדר את הרגש שלנו כך, שאנחנו נתחיל להבין מבחינה רגשית את פעולת הבורא, את יחס הבורא אלינו. זאת אומרת שמתוך שינוי הרגשות, בכל פעם באופן שונה, אני אבין את יחס הבורא אלי, מה הוא רוצה להגיד לי בזה.
שאלה: איך לא ליפול לתשוקה לידע אלא שכל הזמן תהיה תשוקה דווקא לחיבור?
זה יקרה על ידי ההרגשה הכללית של החברים, שכולם צריכים להיות מחוברים עם כולנו ולחבר את התשוקות שלהם ללימוד, את מה שהם מבקשים מהלימוד, וזה ישפיע על כולם. אם תשוקה כללית כזאת לא תבער בקבוצה, הם לא ישיגו.
שאלה: ומאיפה תגיע פתאום הבערה הזאת באמצע השיעור, אם נכנעתי לשכל?
"איש את רעהו יעזורו". אין אחרת. אם נותנים את זה מלמעלה, אלה כבר מקרים לא טובים, כשמפילים את כולם, ואז לאט לאט מעלים את כולם. אבל אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו.
שאלה: איך יהיה נכון ללמוד את השיעור של היום בעשירייה. האם מספיק לדעת את ההגדרות או שגם צריך להעמיק ולמצוא דוגמה להגדרות בעבודה המשותפת שלנו?
אנחנו צריכים להשתדל ללמוד את ההגדרות האלה בתוך היחסים בינינו. ביחסים בינינו. עד כמה זה נראה לנו רחוק, ואיפה זה בכלל "בחינה ד', בחינה ג', ב', אור חסדים, חכמה, הסתלקות האור" וכן הלאה. בכל זאת כדאי לנו להשתדל לחפש את ההבחנות הללו בתוכנו, בינינו.
שאלה: יש הרגשה של גשם של אור, מגע עם אמת צרופה ובלבול בנוגע למה שיש לעשות, האם לרצות שזה פשוט יעבור לעשירייה שלי?
אני צריכה לחשוב איך אני מתחברת עם החברות. ושם, כשאני מתחברת אליהן, אני שוכחת מעצמי, ואחרי שאני אשכח את עצמי, אז אני אמצא תשובות לכל דבר.
שאלה: באות ל"ד כתוב, "אם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום." האם במצב של מנוחה מוחלטת כבר לא קיימת צורה של "סיבה ומסובב"?
כן, ודאי שאין. אין סיבה ומסובב ואין זמן, לכן זה נקרא "מנוחה מוחלטת", אין שינוי. אין גם סיבה שמשהו יזמין את השינוי, אין חסרונות.
שאלה: איך אנחנו מרגישים על עצמנו שינוי או חידוש של צורה? האם אנחנו מרגישים שמשהו משתנה בנו?
אנחנו מרגישים שמשתנה בנו היחס, התפיסה, נקודת ההסתכלות, ומתוכה אנחנו מרגישים איך צריך להבין עכשיו את המציאות, והמציאות תתגלה כאחרת.
שאלה: האם הצורה העתידית תמיד תהיה גדולה בכמות ובאיכות מהצורה הקודמת?
בדרך כלל כן. יכול להיות שלא, אבל אז, זה יקרה כדי שאנחנו נגדל.
שאלה: מה הכוונה "איכות הצורה"?
באיזו מידה מתבהרת בי איכות הצורה ביתר פרטים.
שאלה: מה הפרוש ברוחניות לסיבה ותוצאה, סיבה ומסובב?
ברוחניות "סיבה ומסובב" זה שאת מרגישה את הסיבה למעשה, את התוצאה מהמעשה, ואת הקשר ביניהם.
שאלה: האם הבורא הוא הסיבה לכולם?
זה לפי מה שאני צריכה לגלות, אבל בטוח שזה כך. ואפילו במה שאני לא מגלה.
שאלה: האם הצורות שאנחנו מגלים, מבינים, הן צורות אשר קיימות מראש או שהן צורות חדשות שנוצרות על ידי תגובה שלנו לאור?
אלה צורות חדשות תמיד.
שאלה: באות ל"ו כתוב בהקשר של האטומים "רצון לקבל ולהתקבל". מה ההבחנה בין לקבל ולהתקבל, מהו השילוב הזה?
"לקבל" זה אצלי, ו"להתקבל" זה בבורא, להתרשם מהעליון.
שאלה: האם השתוות הצורה קובעת את החיבור?
השתוות הצורה קובעת את החיבור, או ההיפך, החיבור נעשה לפי מידת השתוות הצורה.
שאלה: האם יש הבדל מהותי בין לכלול משהו בתוכי או להתכלל באחרים?
יש הבדל בין להתכלל באחרים ובין לכלול בי את האחרים. אנחנו צריכים את שתי צורות ההתכללות, כולם בי ואני בכולם.
שאלה: האם אנחנו מרגישים את האור באופן של הרגשת גדלות הבורא?
גדלות הבורא וגדלות האור, זה הינו הך.
שאלה: מה ההבדל בין השפעה של אור עגול, ואור של מדרגות?
בין אור עגול ואור של מדרגות יש הבדל גדול מאוד, כי אור עגול הוא עגול, אין בו הבחנות, ואור של מדרגות, זה אור שמדורג לפי המדרגות שהרצון לקבל מגלה אותו, כל פעם במדרגה מסוימת. האור העגול מתגלה בכלי עגול, ואור המדרגות מתגלה בכלי שמסודר לפי הספירות.
שאלה: אם האור נמצא במנוחה מוחלטת, האם זה אומר שאת השינויים שקורים בעולם לא הבורא עושה, אלא אנחנו עושים בכך שאנו משתוקקים לפתוח את העולם הרוחני?
לא, כל השינויים ובכלל כל מה שקיים, קיים בגלל שכך הבורא מסדר את הדברים. אבל בהצטרפות שלנו לתיקונים אנו יכולים לקבוע שהתיקונים האלה יתגלו יותר, ועד כמה הם יוכלו להיות בהישג ידינו כדי שנוכל לשנות אותם ולקדם אותם.
שאלה: אין בורא בלי נברא זה נשמע כאילו הבורא והבריאה זה אחד, יכול להיות שזה כך?
הכול כלפי האדם המשיג. אם האדם לא משיג, אין בורא. ואם הוא משיג, יש בורא במידה שהוא משיג.
תלמיד: אז האם הבורא והבריאה אלה דברים זהים?
בריאה אנו בדרך כלל קוראים למשהו שלא שייך לנו, הבורא שייך לכוח שמנהל אותי.
שאלה: דיברנו קודם על זה שפעם לכל מקובל היו מספיקים רק כמה ספרים. אז למה נכתבו כל כך הרבה ספרים?
אנחנו מדברים על אנשים רגילים שרוצים לקרוא, וקוראים הרבה. אבל אנשים שנכנסים להשגה רוחנית, לא צריכים לקרוא הרבה ספרים, אלא רק מספר קטן של טקסטים אמיתיים, ואת כל היתר הם מקבלים מההשגה שלהם, מה שנקרא מ"ספר השמיים".
שאלה: איזה חומר אתה ממליץ לנו קרוא במפגשי העשירייה?
מה שאתן מחליטות. במיוחד הנשים, אבל גם הגברים, מה שאתם מחליטים, אבל זה צריך להיות קרוב לליבם של המשתתפים, לא יותר מידי חוכמות אלא משהו ששייך לרגש.
קריין: "לוח התשובות לפירוש המלות, "יז) מהו חושך."
"יז) חשך (ח"א הסת"פ כ"ד): בחינה ד' שברצון, שאינה מקבלת לתוכה האור העליון מכח הצמצום, נבחנת לשורש החושך."
שאלה: מה זה נקרא לעבור שיעור טוב? כשאני מרגיש את כל מה שאני קורא ואני בהתפעלות והתרוממות רוח, או שאני לא מרגיש כלום ואני מתגבר על עצמי ועובד על עצמי בשביל להמשיך הלאה בשיעור בכוח?
גם זה וגם זה, העיקר שאתה לא נמצא באדישות.
שאלה: בעל הסולם מסביר שיש כלי ואחר כך הוא אומר שיש רצון לקבל. מה הופך את הכלי לרצון לקבל?
את הכלי אנחנו מארגנים, ודאי שהכול נעשה על ידי השפעה מלמעלה, ואנחנו מסדרים אותו לפי הרצון, לפי כיוון הרצון, לפי המטרה, ולפי ההשתוקקות למטרה. כשאנו מחברים את כל הדברים האלה יחד, אנו מרכיבים כלי משלנו שנקרא "הכלי". זאת אומרת, חסרון שמסודר בצורה הנכונה למקור נקרא "כלי".
אחר כך, אנחנו צריכים לעבוד עם הכלי הזה כדי להגיע לחיבור עם המקור, זאת אומרת, שיהיה לנו צמצום, מסך, אור חוזר, ומידות השתוות עם המקור. כשאנחנו מתקשרים למקור, אנחנו מתחילים להרגיש איך אנחנו יכולים להתמלא מהרצון, מהמקור, כדי לגרום לו נחת רוח, כדי למלא אותו בזה שאנו מקבלים. כאן כל העבודה שלנו, איך נפתח את הרצון לקבל כדי לעשות פעולת השפעה.
קריין: אות י"ח. "מהי חכמה."
יח) "חכמה (ח"א או"פ פ"א נ'): היא אור עצמות חיותו של הנאצל. עי' אות ה'."
זאת אומרת, החכמה היא אור עצמות של הנאצל.
יט) "חלל (ח"א א'): בחינה ד' שברצון שנתרוקנה מאור: הנה נבחנת לחושך ביחס לאור. וביחס לכלי נבחנת ל"חלל", כי בחינה ד' בעצמותה לא נחסרה מהנאצל בסיבת הצמצום, אלא שישנה בו בבחינת חלל ריקני בלי אור."
שאלה: מה זה בחינה ד' כלפי האור, וכלפי הכלי?
"י"ט) חלל (ח"א א'): בחינה ד' שברצון שנתרוקנה מאור: הנה נבחנת" היא נבחנת "לחושך ביחס לאור." כי התרוקנה ממנו "וביחס לכלי נבחנת ל"חלל", כי בחינה ד' בעצמותה לא נחסרה מהנאצל בסיבת הצמצום, אלא שישנה בו בבחינת חלל ריקני בלי אור." זאת אומרת היה רצון, הרצון היה ממולא באור, אחר כך הרצון הזה התרוקן מהאור, ועכשיו הוא נקרא חלל, לעומת המצב הקודם.
"כ) טרם ואח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד): כשמדברים מיחסי סיבה ומסובב של הנאצלים, מבטאים הסיבה במלה "טרם", ואת מסובב הסיבה ההיא מבטאים במלה אח"כ. עי' אות ט"ז."
כי ברוחניות אין זמן, אפשר לדבר רק על סדר, שאחד קודם לשני או השני נמצא אחרי הראשון. לכן טרם ואחר כך אלה באמת הבחנות חשובות ביותר ברוחניות, כי הן מדברות על המשכיות, על הסיבה והמסובב של הפעולות.
"כא) יחיד ומיוחד (ח"א הסת"פ א'): "יחיד" מורה על האור העליון, אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות זו מזו עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה. "מיוחד" מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן לבחינת יחיד כמוהו. עי' אות יו"ד."
שאלה: סיבה ותוצאה זה אומר שמשהו יוצא כתוצאה מהדבר הקודם. איך אנחנו מסדרים את זה כשאנחנו מנסים להבין שבעצם אין זמן?
אבל יש סיבה ומסובב, יש סיבה ותוצאה, רק אין זמן. הזמן הוא לא זמן כרונולוגי, שקורה לפי השמים, לפי האור והחושך, אלא הזמן אלו מספר פעולות שעברו בזו אחר זו, סיבה ומסובב, כשיש משהו שהוא הסיבה, ויש משהו שיוצא ממנו כמסובב.
בלי שעון שמתקתק, תיק תק בעצמו, אלא אתה עושה את התיק תק. אתה עשית איזו פעולה-תיק, תעשה פעולה היוצאת מכך -תק, ושוב עשית פעולה היוצאת מכך- תיק, וכן הלאה, אבל את המרחק בין ה-תיק וה-תק אתה קובע.
תלמיד: אז סיבה ותוצאה זה לא משהו שקיים על ציר הזמן אלא בממד אחר?
ציר הזמן לא קיים, קיימים רק סיבה ומסובב, השרשרת קיימת אבל מתי היא תתקיים, זה כבר תלוי בך.
שאלה: הביטוי שהאור הוא יחיד אומר שצריך להביא את כל ריבוי הצורות לצורה אחת? האם הכוונה היא שאנחנו תופסים השפעות של האור כמו חסדים או חכמה?
האור הוא אור אחד, זו השפעת הבורא על הנבראים. לפי תכונות הנבראים הם מקבלים מהבורא את ההשפעה הזאת כאור חכמה, או כאור חסדים, או כחושך, ועל זה אנחנו מדברים.
שאלה: לפעמים אני שומע שהאור העליון זו המדרגה הבאה, ולפעמים זה משהו הכי גבוה שיכול להיות. מתי מדובר על זה, מתי על זה?
אם אתה מזהה את השורש שלו שמתלבש בך יחד עם הכלים שלו, עם הרצונות שלו, אז זה עליון שהאח"פ שלו יורד אליך וככה מתלבש בך. אם אתה לא מזהה את זה, אלא זו רק הארה מלמעלה שמגיעה אליך, אז זה באמת מגיע ממדרגה יותר עליונה.
שאלה: איך לכלול בזמן התפילה את מה שאנחנו לומדים בשיעורי תע"ס?
אתה יכול לנסות, ואחר כך אפילו תשאל על זה.
תלמיד: האם בזמן תפילה עלינו לדמיין את העשירייה והחברים בצורת עיגול? מה הפעולה שאנחנו חייבים לעשות?
הפעולה שחייבים לעשות היא, להתקרב לתכונת האור העליון ככל שאפשר בעבודה בינינו.
תלמיד: אנחנו לומדים על צורות, איך הן מתבטאות בזמן התפילה?
בזה שאתה תתחיל להרגיש מה חסר לך ועל זה תתפלל.
שאלה: למה כדאי לנו לזרז את הזמן אם הוא לא קיים?
להוסיף יותר יגיעה בחיבור שלנו נקרא להשתדל לזרז את הזמן, כי הצורה האחרונה היא חיבור בינינו.
שאלה: כתוב בכ"א "עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה." האם זה אומר להחזיר אותם לעיגולים?
כן, אנחנו נלמד באיזו צורה אנחנו חוזרים.
תלמיד: האם בסוף זה גמר תיקון?
גמר תיקון הוא בכך שאנחנו אומנם פועלים לפי הקו, אבל מהות החיבור שלנו הוא בעיגולים.
תלמיד: עד אז הוא נקרא יחיד ורק בסוף הוא נקרא מיוחד?
הוא נקרא בסוף גם אחד גם יחיד וגם מיוחד, הכול משתווה יחד.
שאלה: אנחנו קוראים את ההגדרות, כמו חושך, חלל דביקות והן נראות מוכרות. האם המטרה היא למצוא בכל קריאה הבחנה חדשה כלפי אותה הגדרה שכבר נראית מוכרת?
המטרה היא בכל קריאה להשיג את מהות המילה שאנחנו לומדים.
קריין: כ"ב. "יחוד".
"כב) יחוד (ח"א פ"א או"פ ו'): ב' בחינות משונות שהשוו צורתן זו לזו, נמצאות מתיחדות לבחינה אחת. עי' אות י"ב."
קריין: כ"ג ימין ושמאל.
"כג) ימין ושמאל: מדרגה תחתונה עולה לפעמים לקומה שוה עם העליונה ממנה בעת שהעליונה צריכה אליה להשלמתה עצמה, אז נבחנת התחתונה לבחי' שמאל והעליונה לבחינת ימין."
אם התחתון עולה לעליון ומעלה לעליון את החיסרון שלו, אז הוא נחשב שם לשמאל והעליון לימין, ובמקום אחד יש ימין ושמאל, שתי מדרגות.
"כד) יוצר (ח"א הסת"פ י"ח): השם "יוצר" מתיחד על השפעת האור לעולמות, שזה כולל כל המציאות חוץ מהחומר של הכלים. ע' לעיל אות י"א ואות א'."
"כה) כלי (ח"א פ"א או"פ ו'): הרצון לקבל שבנאצל הוא הכלי שלו."
"כו) למעלה (ח"א פ"א או"פ פ"ב ג'): השואת הצורה של התחתון אל העליון היא עליה "למעלה"."
"כז) מאציל: כל סיבה נקראת "מאציל" אל המדרגה המסובבת ממנה. והשם מאציל כולל את המשכת האור וגם הכלי המקבל לאור."
"כח) מחצבת הנשמה (ח"א הסת"פ ט"ו): בחינת הרצון לקבל שהוטבעה בנשמות, היא המבדילה אותן ו"חוצבת" אותן מן האור העליון, כי שינוי הצורה הוא המבדיל ברוחניים (כנ"ל אות י"ב). וענין דבר מחצבת הנשמה, היא בחינת מעבר שבין עולם האצילות לעולם הבריאה, שיתבאר במקומו."
שאלה: אמרת שעלינו לחזור על החומר שלמדנו בתע"ס במהלך היום, ואילו עכשיו אתה אומר לא לקרוא תע"ס, מה נכון?
אם יש לכם זמן כדאי לעבור על מה שאנחנו לומדים. הדברים האלה טובים מאד וטוב אם יישארו בראש, ממש כמו שבעל הסולם אמר, כמונחים בקופסא.
שאלה: למה האור העליון רוצה שכל המדרגות יהיו שוות בדיוק לצורתו? למה לא נשמרת הייחודיות של כל מדרגה?
אין דבר כזה. האור העליון מופשט, אלא כל מדרגה קולטת אותו, תופסת אותו ומתמלאת לפי אופייה. לכן כל עוד המדרגה לא מתמלאת עם האור העליון, אנחנו לא רואים לא מרגישים ולא מכירים את אופי המדרגה. לכן מה שחשוב לנו הוא דווקא כשהאור העליון ממלא את המדרגה ואז אנחנו רואים את כול הדברים האלה, כי האור מבליט את התכונות של רצון המדרגה.
שאלה: מה ההבדל בין המושגים אויר ריקני לבין חלל ריקני?
אויר ריקני, אור חסדים שחסר בו אור חכמה. חלל, אין בו אור חסדים והוא מתרוקן אחרי הצמצום.
שאלה: האם יש קשר בין הזמן לבין השינויים בנו? והאם כשאנחנו משתנים מהר מורגש שהזמן חולף מהר?
חוץ ממה שבנו, אין מושג של זמן ואין מה שמשתנה. אפילו שאנחנו מדברים על רוחניות, לא חשוב מה, אין זמן והכול סטטי. כל השינויים הם לפי מה שאנחנו משנים ברצונות שלנו ומתאימים אותם יותר או פחות לאור.
שאלה: אם האור נמצא במנוחה מוחלטת והכול תלוי בהשתוות שלנו אליו, אז למה אנחנו מבקשים ממנו?
האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת ואנחנו רוצים שהוא ישפיע עלינו. השפעתו עלינו משתנה בהתאם לחיסרון שעלינו לפתח, לכן הפניה לאור צריכה להיות תמידית.
שאלה: מה זאת אומרת, שינויים בתוך הנאצל, איזו צורה משתנה בתוכנו?
שינויים בתוך הנאצל הם רק בתשוקה ברצון ובציפייה שלו - ככל שהוא מצפה בעוצמה ובצורה יותר מדויקות לכך שהעליון יתקרב אליו ויתלבש בו.
תלמיד: אמרת שבמפגשי עשירייה לא נקרא תע"ס, אלא משהו ששייך יותר לעבודה הרוחנית ואם אפשר לדבר גם נדבר על שיפור היחסים בינינו. מה לגבי זה שעכשיו אנחנו בתקופה שלומדים תע"ס וצריכים לחזור על החומר, איך אתה ממליץ לסדר נכון את מפגשי העשירייה?
אני לא יודע. תעשו מה שנותן לכם יותר כוח לחיבור. לא חשוב כמה תעברו על החומר, תספרו את מספר האותיות, אלא עד כמה זה יגרום לחיבור ביניכם. מתי להיפגש, איך להיפגש ועל איזה חומר לעבור, אני לא יודע ואני גם לא רוצה לקבוע. תדברו, תחשבו, תחליפו התרשמויות ביניכם ותלמדו מזה, זה הכי טוב ונכון ועבורכם בלי ההתערבות שלי.
(סוף השיעור)