שיעור בוקר 29.08.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 550, דף תק"נ, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", הסתכלות פנימית, אותיות י' - ט"ו

"ועכ"ז יש להתחשב בהרבה עם שיעור הקומה: אם הוא הארת חכמה מקומת הכתר, או הארת חכמה מקומת החכמה, וכו', שהרי החכמה מתמעטת ויורדת מקומה לקומה, כנודע. ותדע ששיעור הקומה מיוחס למצב הא', דהיינו אל אור חדש המאיר דרך הטבור לכתר דנקודים, שהוריד ה"ת שממעל לאו"א תחת או"א אל הפה. ואע"פ שלא השיב עוד לאו"א אלא פב"א, מ"מ שיעור הקומה תלוי בהורדת ה"ת, כי בהורדת ה"ת לפה, שנמצאת בחי"ד במקומה במלכות דראש, יוצאת עליה קומת כתר. ואם היא באה רק לבחי"ג דראש, שנקרא חוטם, יוצאת עליה קומת חכמה, ואם לאזן, יוצאת עליה קומת בינה וכו'. אבל המוחין דז"א, כלומר שיעור הארת חכמה שז"א מקבל, הם אינם באים אלא במצב הב', בשעה שאו"א באים למצב פב"פ, כי אז משפיעה בינה המוחין דהיינו הארת חכמה לזו"ן כנ"ל. הרי ששיעור הקומה תלוי בהמצב הא' לפי המקום שירדה שם הה"ת, ומוחין דזו"ן תלויים בהמצב הב', כי אז אמא מקבלת הארת חכמה בשבילם."

יש כאן שני תנאים שזו"ן יקבלו. צריכה להיות חכמה באבא, הוא מעביר אותה לאמא, וצריכה להיות דרישה, חיסרון מזו"ן לאימא, כדי שהיא תקבל ותעביר אליהם את החכמה. שמענו וכבר דיברנו על זה.

קריין: אות י'.

אות י'

"ועתה יתבאר לך היטב טיב האורות נרנח"י דחיה שקבלו ד' המלכים: דעת חסד, גבורה, ש"ע דת"ת. כי כל שינוי האורות והתמעטותם בא רק מהשינוים שנעשו במצב הא' דהיינו בירידת ה"ת מעינים: כי בביאתה לפה יצאה הקומה דאור היחידה למלך הדעת. ובהתעלותה לחוטם, יצאה קומת אור חיה למלך החסד. ובהתעלותה לאזן יצאה קומת אור הנשמה למלך הגבורה. ובהתעלותה לעינים אל המקום שהיתה בו מתחלה, יצאה קומת אור דרוח נפש, לשליש העליון דמלך הת"ת. אמנם במצב הב' דהיינו במצב דפב"פ, לא נעשה שום שינוי: אלא בשעה שהיתה קומת היחידה בהפרצוף, שהה"ת היתה בפה, קיבלה אמא הארת חכמה מקומת יחידה, דהיינו באותו שיעור שזו"ן דאו"י דכתר מקבלים מבינה דכתר. וזהו השיעור דמוחין דיחידה דז"א. כי כל ספירה כלולה מע"ס ואפילו הספירות דאור ישר, כנודע. ובשעה שה"ת היתה בחוטם, קבלה אמא הארת חכמה מקומת חיה, שהוא השיעור מה שזו"ן דאו"י דחכמה, מקבלים מבינה דחכמה, וזהו השיעור דמוחין דחיה דז"א. ובשעה שה"ת היתה באזן, קבלה אמא הארת חכמה מקומת הנשמה, בשיעור מה שזו"ן דאו"י דבינה, מקבלים מבינה דבינה. וזהו השיעור דמוחין דנשמה דז"א, ובשעה שה"ת באה שוב לעינים, אז נשתנה המצב הב' ג"כ, וחזרה אב"א עם אבא, כי אינה מקבלת עוד הארת חכמה מאבא כלום. אלא רק בחינת רוח נפש, וחסרה מהארת ג"ר לגמרי. רק מבחינת אב"א לבד."

שאלה: הוא אומר, "כי כל שינוי האורות והתמעטותם בא רק מהשינוים שנעשו במצב הא' דהיינו בירידת ה"ת מעינים:". מה זה מצב הא'?

הייתה ה' תתאה בעיניים, הייתה קטנות. עכשיו היא יורדת, נעשתה גדלות. האורות יורדים מדרגה לדרגה, בהתאם לזה נשברים הכלים. מהראש שזה כתר, אבא ואמא מגיעים אורות לזו"ן, זו"ן מתחילים להישבר. בהתאם לזה אבא ואמא מתחילים לסגור את הקשר ביניהם לפי דרישת הזו"ן, עד שלגמרי הם מפסיקים את הזיווג ביניהם. זה נקרא שאבא ואמא מתבטלים, אבל זו"ן כתוצאה מזה נשברים.

תלמיד: אז איך אפשר להסביר את זה שהוא אומר, "אמנם במצב הב' דהיינו במצב דפב"פ, לא נעשה שום שינוי"?

כן, כי אין שום שינוי מהותי. כמו שזה היה אח' באח', אחר כך פנים באח', אח' בפנים אנחנו לא לומדים, ואחר כך פנים בפנים. אין שום שינוי, האור נמצא מלמעלה, והכול תלוי בחיסרון של התחתון מלמטה. התחתון פותח ברז בחיסרון שלו ואז אבא ואמא לפי זה נמצאים פנים בפנים. אם לא, אמא מסתובבת באחוריים לאבא והזיווג נפסק והשפע נפסק.

תלמיד: איך התחתון פותח את הברז?

במ"ן, מי נוקבין, שהוא רוצה לקבל על מנת להשפיע. מה הוא רוצה לקבל? הוא רוצה לקבל אור של גמר התיקון, זה האור הכי גדול שאי פעם בכלל היה צריך להיות ויכול להתקיים בכלים.

תלמיד: מה המעשה שהוא עושה על מנת לפתוח את הברז?

מעלה מ"ן.

תלמיד: איך הוא מעלה את המ"ן?

יש לו חיסרון. זו"ן נמצאים בתוך האמא, הם מגלים את החיסרון שלהם, אמא פותחת את עצמה לאבא, מוכנה לקבל. אחרת לא, היא חפץ חסד, לא צריכה חולצה, כלום. ברגע שהתחתון מבקש מיד היא ניגשת לאבא ודורשת ממנו.

תלמיד: זה מספיק שהוא מבקש ואז האמא פותחת?

מספיק שהתחתון מגלה חיסרון, האמא דורשת לפי חיסרון התחתון. כן, ודאי, כך זה קורה.

קריין: אות י"א, בטור ב'.

אות י"א

"וכן אחר שנזדכך לגמרי ושב לשורשו לפה דאו"א, שחזר בו עביותו דבחי"ג, דהיינו ששוב ירדה ה"ת מעינים לחוטם. כנ"ל (דף תקכ"ה ד"ה והמשיך ע"ש) שהקומה הזו היא קרובה לקומת חיה, ונקראת בכללה נשמה או ישסו"ת ע"ש. הנה חזרו עליהם אותם ב' מצבים שהיו באו"א. וגם כאן המצב הא' דהיינו הורדת ה"ת מן העינים הולך ומשתנה, כי כשירדה הה"ת לחוטם, מקבלת התבונה פב"פ בחינת יחידה חיה דנשמה לזו"ן. ואז יורד האור ממלכות דישסו"ת למטה, לב"ש תחתונים דמלך הת"ת." זאת אומרת ארבעה מלכים אחרים.

מה היה לנו כאן? היה זיווג דגדלות על רשימו ד'/ג'. אבא ואמא הזדווגו ומביאים אור החכמה למטה. מזה ישנו פרצוף שהוא מקבל את אור החכמה הזה בג' דעביות, ד', ג' ב', א' שורש של ג' דעביות, ומזדככים הפרצופים האלה, ד' דג' זה הטעמים ואחר כך הנקודות, עוד ארבעה מלכים.

אז יש לנו מלך של דעת, של חסד, של גבורה, ושל שליש עליון דתפארת, ארבעת המלכים הראשונים. קומת מלך הדעת היא מזדככת, המסך נעלם, הכלי נשבר. אחר כך נשאר לנו רשימו ג'/ב', זיווג על ג'/ב', זאת אומרת, זיווג על ב' דעביות. ואז יוצאים לנו מלכים, שליש תחתון דתפארת, נצח והוד זה מלך אחד, יסוד ומלכות, עוד ארבעה מלכים.

הקומה הזאת היא נקראת ישסו"ת. ארבעת המלכים השניים יחד הם נקראים ישסו"ת, ארבעת המלכים הראשונים יחד הם נקראים אבא ואמא, או דעת יותר נכון. ואז יוצאים לנו ארבעת המלכים השניים ובזה נגמר הכול, אין שם על מה לעשות יותר זיווג דהכאה.

שאלה: למה ההזדככות היא לארבעה מלכים ולא לחמישה מלכים של כל שלב?

תמיד זה ככה. כי אין הזדככות על עביות דשורש בכל פרצוף.

תלמיד: נגיד בנקודות דס"ג, אין שם חמישה פרצופים?

בס"ג, בע"ב, בגלגלתא, אין. בכלל, פרצופים א', שורש הם כאילו עוברים יחד, אחד קיים בתוך שני. אין לו עביות, אין לו מסך, אין לו על מה להמשיך את האור. עביות דשורש הוא בטל.

תלמיד: מ"ה וב"ן בפועל זה פרצוף אחד?

אנחנו גם כך מדברים בדרך כלל, מ"ה וב"ן.

תשמעו ותנסו לזכור את הדברים האלה, לאט לאט ההבנה תבוא. אבל טוב אם אנחנו זוכרים את התהליכים האלה, ארבעה מלכים ראשונים, ארבעה מלכים שניים, איזו עביות, דרגת אבא ואמא, דרגת ישסו"ת, מלך הדעת. אם אנחנו זוכרים אלמנטים כאלה, לאט לאט זה מצטבר לתמונה ומתחילים להבין איך זה קשור זה לזה ואיך זה מתקיים.

קריין: עמ' תקנ"א בטור א', באות י"א, שורה "וכשנתעלה".

"וכשנתעלה הה"ת לאזן מקבלת התבונה בחינת נשמה דנשמה לזו"ן, וממלכות שלה ולמטה, מתפשט האור למלך נצח והוד. וכשנתעלה ה"ת לעינים, אז משתנה גם המצב הב', כי אז ישסו"ת חוזרים אב"א, ומשפעת בחינת הרוח למלך היסוד, ואח"כ בחינת הנפש, למלך הז' שהוא המלכות. כי כשמזדכך לבחי"א היא משפעת רוח. וכשמזדכך לבחינת השורש היא משפעת מלכות. כמ"ש באו"פ במקומו."

קריין: אות י"ב.

אות י"ב

"וצריך שתבחין כאן, בין או"א דקטנות במצב אב"א, שהם יצאו מנקבי העינים בזווג א'. ובין או"א דגדלות, שיצאו ע"י זווג דע"ב ס"ג עד שבאו למצב פב"פ, כנ"ל. כי החילוקים שביניהם המה יסודות הכי חשובים שבהחכמה. ובעיקר צריכים לדייק ההפכיות שיש ביניהם מתחילתם לסופם: כי מתחלתם נחשבים למדרגה אחת, רק שבאה בב' מצבים, שמצד עצם אצילותם נאצלו במצב אב"א, ומצד תוספת אור שהשיגו מהארת הזווג דע"ב ס"ג וממ"ן דיסוד דא"ק, קנו המצב דפב"פ. אבל הם מדרגה אחת. ולא עוד, אלא שהמצב הב' חשוב הרבה מאד על המצב הא', כי בהמצב הא' היו חסרי ג"ר דחכמה. ולא היה בהם רק בחינות ג"ר דאחורים דבינה, הדוחים חכמה. אבל בהמצב הב' חזרו לראש והשיגו ג"ר שלהם בשלימות.

אמנם בסופם, נתהפך הדבר מקצה אל הקצה," אחרי השבירה, "והוא, כי נבדלו זה מזה ונעשו לב' מדרגות: והמצב הא' נעשה לבחינת ראש ולבחינת פנים, והמצב הב' נעשה לבחינת גוף ולבחינת אחורים, וסבת הדבר, הוא מטעם שביה"כ דהיינו הגופות שלהם שנתפשטו בד' המלכים: דעת, חסד, גבורה, וש"ע דת"ת. כנודע. אמנם בצורת הענין יש הבנה חשובה מאד, הראוי לתשומת לב במיוחד."

בוא נראה מה קורה.

קריין: אות י"ג.

אות י"ג

והענין הוא, כי כל פרצוף דנקודים, נחשב כמו פרצוף ס"ג דא"ק, והוא מטעם שיש במסך שלו בחי"ב דהתלבשות, כנודע. והס"ג כולו הוא בחינת בינה, להיות בינה הבחינה העליונה שבו. וע"כ כל נטיות בינה דאור ישר שולטות בו. ונודע, שבינה דאור ישר כולה חסדים, ובחינת הארת חכמה שמקבלת לתוך החסדים, כבר נחשבת לבחינת חוץ ממנה, שקנתה שם בפ"ע, שהוא ז"א. והמרחק ביניהם רב מאוד, כמו המרחק שבין השורש, לענף קטן היוצא ממנו, כי בינה היא שורש, וז"א הוא ענף קטן שיצא ממנה. ואע"פ שיש בבינה בחינת אחורים על אור חכמה, מ"מ אין אחורים אלו נחשבים לשום מיעוט אליה, ואדרבה, שנחשבים לכל שבחה של הבינה. בסוד כי חפץ חסד הוא. כנודע. וע"כ הבינה בחינת ג"ר לגמרי בלי שום מיעוט כלל. ומטעם זה לא נפגמו או"א ביציאתם מראש, מחמת הה"ת שבעינים דכתר, כי אותה מקצת הארה שהיתה להם מאור אזן, שהוא בינה, מכח התכללותם בזווג דהתלבשות של הזכר, הספיקה להם לבחינת ג"ר, ואינם נפגמים כלל מצמצום חכמה, שה"ת שבעינים מעכבת עליהם, כי אפילו בלאו הכי לא היו מקבלים חכמה, מחמת הארת אור אזן שבהם. כמבואר.

והנך רואה, שהמצב דאב"א של או"א, מספיק להם לשלימות גמורה בלי שום חסרון. ולפיכך אין להם חיבור גדול כל כך עם מצב הב' דגדלות שהשיגו מהאור חדש דבקע לפרסא, כי לולא המ"ן שהאיר בהם יסוד דא"ק, לא היו מקבלים לאור החדש הזה כל עיקר, כי החשק שלהם דבוק אך בחסדים כנ"ל. ולפיכך דבר הביטול דזווג דגדלות, לא נגע בהם כלל. כי כל הראש הזה דגדלות, היה להם כדבר חוץ מהם, שהמשיכו אותו רק לצורך המ"ן שיסוד האיר בהם. כמבואר.

ולא עוד אלא אפילו אח"כ שנתבטלו כל ע"ס דראש דגדלות, לא נתבטלו לגמרי, כמו ז"ת, אלא שנכלל תכף באחורים דאו"א דמצב א', שאחורים אלו סמכו אותם בבחי' ג"ר ואצילות ולא נפלו לבי"ע." זאת אומרת אחרי השבירה אח"פ דאבא ואמא נפלו לגוף, כמו שהיה קודם.

קריין: אות י"ד.

אות י"ד

"ואין להקשות, לפי"ז היה להם לע"ס דגדלות הללו להשאר בראש במקום או"א, ולמה ירדו לבחינת גוף, במקום המלכים דחג"ת, אחר שגם הם נתלבשו באחורים דאמא, כמו או"א דראש. והענין הוא. כי הוכרו עתה לב' מדרגות נבדלות זו מזו לגמרי. והוא לסבת יציאתם על המ"ן שקבלו מיסוד דא"ק: הו' והנקודה, שהן בחינות נה"י ושורשיות דזו"ן, כנ"ל. אשר אלו מיוחסים ובאים מנה"י הפנימים דא"ק, ואינם שייכים לבחינת עצמם, כנ"ל (בהסתכלות פנימית חלק זה אות ו') אלא בשעה שהיו בהם למ"ן, שנכללו בבחינות היסודות דאו"א, שהמשיכו עליהם אור חדש בע"ס דכתר וחכמה, כנ"ל. אשר או"א עצמם נתגדלו על ידיהם במוחין ונה"י חדשים. הנה בשעה זו היו מחוברים עמהם כמדרגה אחת. אבל אחר שנשברו הגופות שלהם ונזדכך המסך ונתבטל אותו הזווג דגדלות, ולא נשאר ממנו אלא הרשימות שנשארו באותם הנה"י שקבלו מיסוד דא"ק. הנה הוכרו כגוף זר אליהם, שאינם כלל מבחינות או"א וראש, וע"כ ירדו למטה מהם לגוף, ולבחינת חג"ת.

ונתבאר היטב איך נתהפכו המצבים שמצב הא' דאו"א אב"א, נשאר לבסוף לבחינת הראש ולבחינת פנים, וענין הביטול דע"ס דגדלות אינו נוגע בו כלל. ומצב הב' דאו"א פב"פ, נשאר לבסוף לבחינת גוף, ולבחינת אחורים כי נפגם מאד מביטול הזווג דגדלות שנסתלקו כל אורותיו, ולא נשאר ממנו כי אם בחינות המ"ן, דהיינו בחינות הו' והנקודה, ובחינות הרשימות מכל ע"ס דגדלות שהיו בו. אמנם ע"י אחורים דאו"א דראש המושפעים אליהם למקומם בגוף, המה מקבלים בזה, ענין תיקון קוים שיש באו"א. וע"כ הם מכונים התפשטות כח"ב לחג"ת, כי תיקון קוים דג"ר דנקודים נתפשט אליהם. והמה נעשו לכלי קבלה אל הרשימות שנשארו מד' המלכים דעת וחג"ת, כמ"ש הרב."

שאלה: למדנו שבינה עצמותה חכמה. השאלה למה זו"ן מעלים מי נוקבין? בינה הופכת פניה לחכמה כדי לקבל חכמה בשביל זו"ן.

בינה היא מורכבת מארבעה חלקים. בעל הסולם מסביר לנו את זה ב"פתיחה לפנים מאירות ומסבירות", יש ארבעה חלקים בבינה, יש לה חלק ששייך לחכמה, יש לה חלק ששייך לזו"ן, יש לה חלק ששייך לבינה וחלק שמקשר בין כולם. זו מערכת מאוד מורכבת, כי היא חייבת להיות המקשרת בין הבורא לנבראים, לכן היא חייבת להיות נכללת גם מהבורא, גם מהנבראים ומכל היחסים שיכולים להיות ביניהם, פנים בפנים, פנים באח', אח' בפנים ואח' באח'. ולכן על בינה כאילו אין שאלה, היא יכולה להיות בכל מצב שצריכים אותה. היא לעצמה כאילו לא קיימת. זו מערכת במקום עשר הספירות, שבגלל שהיא לא שייכת לא לקבלה ולא להשפעה, גם להשפעה היא לא שייכת, זאת אומרת לא קנויה בשום פעולה, לכן היא חופשיה, לכן כך היא יכולה לתפקד. זה באמת פלא.

בוא נגיד שהבעיה שישנה לבורא בתחילת הבריאה היא לבנות בינה שהיא תהיה כזאת אוניברסלית. וכשמתחילים מהכתר וגומרים במלכות וכולם מתקשרים ועובדים, כולם מתקשרים ועובדים על בינה. וכל ההתפשטות והשבירות וכל הצמצומים וההתקשרויות בין הספירות, הכול כדי לבנות כזה צומת שהוא בינה. ורק בזכותה מתקיים קשר בין נברא לבורא.

שאלה: מאיפה מגיע לזו"ן החיסרון הגורם לו להעלות מ"ן?

קודם כל זה מגיע לו מלמעלה, מאין סוף. שנית כל, זה מגיע לו מד'/ג' של נה"י דא"ק דגלגלתא. אחרי השבירה מגיעים לו חסרונות מהשבירה, שנפלו לבי"ע. יש הרבה. זו"ן סופגים כל חיסרון וחיסרון, זו"ן כוללים את כל עולמות אבי"ע דקדושה ודטומאה, הכול נמצב בזו"ן. זו"ן דאצילות יש לו רק גלגלתא עיניים למעלה מפרסא, וכל מה שלמטה מפרסא זה אח"פ דזו"ן, שזה מתחלק לעולמות בריאה, יצירה, עשיה, בי"ע דטומאה, מדורים למיניהם, זה הכול זו"ן. כל מה שאנחנו מדברים על התחלקות של הכלים דקבלה למיניהם, זה הכול זו"ן. למעלה בעולם האצילות זה רק גלגלתא עיניים. המערכות שם לא פשוטות, כי הן צריכות לענות על כל המ"נים של הזו"ן. אבל העיקר זה מה שלמטה מפרסא, עד כמה אלה תנאים מיוחדים להתעוררות, לתיקון של כל חלק מהכלים דקבלה.

שאלה: שבירת הכלים קורית בגלל אחוריים דאבא ואמא?

מה זה "בגלל" אני לא יודע. אבל שבירת הכלים קרתה מפני שאחוריים דאבא ואמא העבירו לזו"ן אור החכמה.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה המהות של הדבר הזה?

אבא ואמא שנמצאים בחפץ חסד לא מתארים לעצמם שיתגלה רצון לקבל בזו"ן יותר ממה שהם קיבלו מלמעלה למטה. נניח שיש משפחה והילד שבמשפחה הוא ממש סורר ומורד, עושה כל מיני דברים, הולך לגנוב, הולך לאנוס, הולך לכל מיני חברות כאלו, מסתובב. אבא ואמא נדהמים, מה קורה. אבא כזה חצי צמח, פרופסור משהו, אמא כזאת "רוחְנית". אחר כך מתגלה, שהילד הזה הוא כך מתוך זה שסבתא הסתובבה במקומות לא נכונים ולכן ככה זה קרה. זאת אומרת, מתגלה שורש רע חדש שהוא לא היה צפוי מהאבא והאמא האלו שיקרה. אבל בילד זה מתגלה, כי יש עוד איזה גורם חיצון.

זה קורה, דרך אגב. זה קורה ולא יודעים בשביל מה ואיך, עוד מעט יהיה אפשר לעשות בדיקות וזה יהיה יותר ברור. אבל זה באמת, אפילו אחרי כמה דורות זה מתגלה. ואחרי כמה דורות, מגלגלתא זה מתגלה עכשיו בנקודות דס"ג.

תלמיד: נכון לחשוב שבזכות הילדים שמתגלים בינינו למעשה אנחנו גדלים ככה?

אנחנו צריכים להגיד שוודאי שכל שבירה היא גורמת לתיקון, כל שבירה צריכה להיות שהיא מביאה את כל המציאות לתיקון, לגמר התיקון. אין דבר מיותר, ואף פעם אדם לא צריך ואסור לו להגיד שיותר טוב שזה לא היה קורה. אם זה קרה, כך היה צריך להיות, הוא צריך לקבל את זה בלב ונפש שלמים ולהמשיך.

שאלה: הוא אומר, "ומצב הב' דאו"א פב"פ, נשאר לבסוף לבחינת גוף, ולבחינת אחורים כי נפגם מאד מביטול הזווג דגדלות שנסתלקו כל אורותיו". אם אתה פנים בפנים, איך הסתלקו האורות?

הם עושים זיווג, הם נותנים הכול וזה כתוצאה מהשבירה. השבירה מחייבת אותם לחזור עכשיו לאח' באח'.

תלמיד: זה מה שאני לא מבין, הם פנים בפנים, ונשאר בסוף בחינת גוף. זה לא ברור.

אבל הם עושים את זה אך ורק על החיסרון של הגוף. הגוף נשבר, החיסרון נעלם. היה חיסרון בעל מנת להשפיע. מה זה גוף? גוף זה כוונה על מנת להשפיע, בתוך הכוונה הזאת על מנת להשפיע מקבלים. הכוונה הזאת נשברה אז הגוף לא קיים. ברוחניות המערכות הן מערכות של כוונות, כמו שדיברנו בשיעור הראשון היום, אלה מערכות של כוונות בלבד. אם הכוונה נעלמת, אין גוף, אין פרצוף, אין חשבון.

תלמיד: בסעיף י"ב שבו הוא אומר, "ובין או"א דגדלות, שיצאו ע"י זווג דע"ב ס"ג עד שבאו למצב פב"פ, כנ"ל. כי החילוקים שביניהם המה יסודות הכי חשובים שבהחכמה." אני לא מבין למה הוא אומר את זה.

ע"ב ס"ג נותן כוח, כוח המסך לקבל בעל מנת להשפיע אור חכמה.

תלמיד: הוא אומר, "כי החילוקים שביניהם המה יסודות הכי חשובים שבהחכמה." למה הוא אומר את זה?

כי הם היסודות הכי חשובים שבחכמה.

תלמיד: מה הסיבה?

הסיבה היא פשוטה, שלעבור ממצב אח' באח' לפנים בפנים, זו כל הפעולה של הכלים המתוקנים שצריכים לעשות.

תלמיד: הוא אומר, "לדייק ההפכיות שיש ביניהם מתחילתם לסופם:".

בין אבא ואמא.

תלמיד: יש הפכיות ביניהם? אם יש פנים בפנים, איך פתאום יש הפכיות?

אין דבר יותר מנוגד מאבא לאמא. אתה ראית משהו יותר מנוגד מזכר ונקבה?

תלמיד: לא. אבל הוא אומר פנים בפנים, פתאום יש הפכיות שביניהם, זה לא ברור.

כן, אבל צריך להבין מה זה אח' באח', פנים באח', פנים בפנים בין הפרצופים שהם הפוכים. זאת אומרת, כשהם מגיעים למצב פנים בפנים, הם הכי הפוכים.

תלמיד: את זה צריך להסביר.

איזה כוח אהבה, כוח חיבור צריך להיות כדי שדכר ונוקבא הם יהיו פנים בפנים בקומה שווה, שירצו להשפיע זה לזה ולהשפיע לזו"ן. איזו התחשבות כאן צריכה להיות, כוונה הדדית, וכל זה כדי להשפיע נחת רוח למאציל העליון.

תלמיד: אז מה זה פנים בפנים באמת?

ברצון טוב של העליון וברצון טוב של התחתון.

תלמיד: מה זה פנים בפנים בין אבא ואמא?

אמרתי לך.

תלמיד: לא הבנתי מה שאמרת.

ברצון טוב של אבא וברצון טוב של אמא. מה זה רצון טוב? שהם רוצים להוליד את זו"ן כדי לעשות נחת רוח לכוח עליון, לבורא.

תלמיד: אז אם ככה, מה זה הפכיות?

לפי הטבע שלהם הם הפוכים, אבא חושק בחכמה ואמא חושקת בחסדים.

תלמיד: וזו השלמות ביניהם?

השלמות ביניהם היא, אם הם יכולים להתעלות מעל הטבע שלהם, ואז יחד ביניהם ויחד עם הזו"ן הם מדמים את עצמם לכתר. כל הט' תחתונות עובדות כדי להזדהות עם הכתר.

שאלה: יש את העניין הזה של אור שבא מיסוד דא"ק.

קשה לכם להבין את זה, אני מבין. אבל רק תבינו שכל זה, זה תהליך של פרצוף אחד שהוא כל הזמן נמצא במגמה לממש את עצמו על מנת להשפיע בכולו. ולכן אין בו את החלקים האלה, "שכחתי משהו בנה"י דגלגלתא. אני צריך עכשיו לעשות איזה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג. מה יש לי עם הע"ב ומה קורה לי למטה מפרסא", אין דבר כזה, מרגישים את כל החלקים האלה בשווה. כי זו מלכות דאין סוף שהיא כל הזמן חושבת איפה נוח לה ואיפה טוב לה מבחינת ההשפעה האופטימאלית להפעיל את עצמה.

תלמיד: כאילו יש שתי מערכות שמנהלות אותה.

אתה רוצה לשאול על הקבלה?

תלמיד: פעם אחת מקבלים את האור מכתר דנקודים, ופעם אחת מקבלים מאותו יסוד דא"ק.

לפעמים קורים כאלה דברים שמגיעות תופעות במקביל. ואפילו לא במקביל בלבד, אלא גם לכיוונים שונים. זה כמו הפסנתר המושווה, klavier, באך כתב דברים כאלה. זאת אומרת, שיש שני כיוונים בניגון, ואפילו יותר, ובסופו של דבר הם מגיעים לפתרון דווקא בגלל שהם הלכו כל אחד לחוד ואחר כך מתחברים. יש כאלה תופעות גם בתהליכים רוחניים. לסימפוניות האלו נגיע בעזרת ה'.

קריין: עמוד תקנ"ב, טור ב', אות ט"ו.

אות ט"ו

"והנה נתבאר בדיוק ענין אחורים דאו"א שנפלו לחג"ת מה הם. שעצמותם דאחורים האלו, הם בחינות המ"ן והרשימות דע"ס דגדלות דאו"א. אמנם נוסף עליהם הארת אחורים דאמא, וגם הלבושים של המ"ן מעת היותם בראש דאו"א, שלבושים ההם נעשו להם לבחינת הקוים, גם ענין אחורים דאמא קבלו בתוך הלבושים ההם. ותדע שההבחן בין עצם האחורים שנפלו, ובין הלבושים האלו שלקחו עמהם מעת התלבשותם באו"א, הוא גדול מאד כי הלבושים ההם, אין בהם מבחינת ה"ת כלום, כמו הכלים דאו"א, והם המגינים על האחורים האלו מכל הצדדים, כמ"ש במקומם.

גם תבין שמקום נפילתם של אחורים אלו, היו כל קומה למקום הגוף שלה. כי קומת יחידה, נפלה למקום מלך הדעת. וקומת חיה, נפלה למקום מלך החסד. וקומת נשמה, נפלה למקום מלך הגבורה. וקומת נפש רוח, נפלה לשליש עליון דת"ת. אלא שנוסף בהם תיקון קוים, מה שלא היה בהגופות שלהם. כי הדעת וחג"ת מלכו זה תחת זה, אבל האחורים נתקנו בבחינת כלים חדשים, בדרך ימין שמאל אמצע. כי על כן הרשימות של אלו ד' המלכים, מצאו להם מקום להתלבש באלו הכלים החדשים, שנעשו מהאחורים דאו"א. כדברי הרב. עי' לעיל דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת."

עוד פעם מ"גם תבין".

קריין: באמצע טור ב', "גם תבין", אות ט"ו.

"גם תבין שמקום נפילתם של אחורים אלו, היו כל קומה למקום הגוף שלה. כי קומת יחידה, נפלה למקום מלך הדעת." שזה גוף דקומה הזאת. "וקומת חיה, נפלה למקום מלך החסד. וקומת נשמה, נפלה למקום מלך הגבורה. וקומת נפש רוח, נפלה לשליש עליון דת"ת. אלא שנוסף בהם תיקון קוים, מה שלא היה בהגופות שלהם. כי הדעת וחג"ת מלכו זה תחת זה, אבל האחורים נתקנו בבחינת כלים חדשים, בדרך ימין שמאל אמצע. כי על כן הרשימות של אלו ד' המלכים, מצאו להם מקום להתלבש באלו הכלים החדשים, שנעשו מהאחורים דאו"א. כדברי הרב. עי' לעיל דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת."

לאט לאט נקבל התרשמות ואתם תרגישו את זה.

אנחנו עוד צריכים ללמוד איך נפלו המלכים. שלא סתם נפלו, הראש נפל לתוך הגוף, אלא איך כל המלכים האלה מתחילים ליפול, איך הם מסתדרים שם לפי הנפילה, כל מלך ומלך בכל החלקים בפנים. כולם נפלו למטה מפרסא, גלגלתא עיניים דזו"ן נפלו למקום של אח"פ דזו"ן למטה מפרסא, ושם הם מעורבים ומסודרים. הרי אפילו שהם נשברו, אבל סדר ביניהם חייב להיות, לפי עומק השבירה, לפי היחס שלהם ללקבל, למשפיע. את זה אנחנו נדע.

(סוף השיעור)