שיעור בוקר 18.09.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "יום כיפור"

הנושא "יום כיפור" הוא מאוד מיוחד. קודם כל, אנחנו לומדים שהלוח שלנו, מה שיש לנו בעולם הזה, זה לא בדיוק מה שקורה לנו ברוחניות. זה כתוב לא במקום אחד במקורות שלנו, שהמצב שנקרא "יום כיפור" יכול להיות בחנוכה או בפורים. וגם "פסח", יציאת מצריים יכולה להיות גם בכל רגע, מתי שזה מגיע לאדם. אלא כמו שבעולם שלנו הכול קובעת המערכת הכללית הדוממת, אז ברוחניות הכול תלוי באדם, שזו התפתחות אישית כלפי כל אדם ואדם. ויכול להיות שאחד מאיתנו נמצא ב"פורים", והשני ב"פסח", והשלישי ב"יום חול", ו"תשעה באב", וכולי.

לכן אנחנו לומדים מה קורה בגשמיות, אנחנו חוגגים, שומרים על העקרונות, על המנהגים בלבד. זה מנהג, אין הבדל בין יום ליומו. מה שאין כן ברוחניות יש הבדל בין מצב למצבו. ולכן נלמד קודם כל מה זה נקרא "יום כיפור" ברוחניות, ואז נראה האם אנחנו נמצאים בזה או לא, ומה עוד אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לדרגה כזאת, מה יום כיפור מסמל.

ודאי שכל הרוחניות מכוונת לחיבור בינינו, שנגיע לתיקון מערכת האדם הראשון. המערכת נשברה, ואנחנו צריכים לגרום לאיחוד שלה. כל הקשרים הם שבורים, ובשבירה התגלה אותו הרצון לקבל הגדול דבחינה ד' שהיה נסתר. הרצון לקבל הזה אפילו באין סוף, בגלגלתא, ע"ב ס"ג, מ"ה, ב"ן [היה נסתר], והוא התגלה רק במקצת בצורה חיצונה בעולם הנקודים, ובצורה פנימית הוא התגלה בחטא אדם, וגם זה עוד לא הסוף. כי הרע שמתגלה הוא מתגלה דווקא בנו ואנחנו רוצים לתקנו ממטה למעלה.

ואז הרצונות הרעים האלו, הסיבה לשבירה האמתית, הם מתגלים בצורה פרטנית מהקל לכבד, ובצורה שהם מתחילים להיות מורגשים כלפי המשתמש, מהי בדיוק השבירה, עד כמה היא כבדה, קשה, עמוקה, חודרת עד עמקי הטבע. לפי עומק השבירה ולפי מידת התיקון שלה, אנחנו משיגים את הכוח העליון, הבורא, שהוא ייצב את הכול, הוא סידר את הכול אך ורק לשם זה שנגלה אותו, נבין אותו, נכיר בו בצורה השלמה.

מהבחינה הזו יום כיפור הוא יום מאוד קשה להשגה, ומאוד חשוב לתיקון כי הוא יום שמגלה לנו את חוסר הקשר בינינו, חוסר אמונה שהיא חוסר הרגשת הבורא. והתיקון של יום הכיפורים, זה "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך". "עד ה' א-לוהיך", זאת אומרת שירגיש את הבורא כמו שמרגיש את עצמו, את האחרים. מתוך זה שמגיעים לחיבור בינינו, נותנים גם לבורא להתגלות בתוך החיבור בינינו, עד הדבקות בו. זאת אומרת יום הכיפורים זה יום גילוי של כל הכלי שצריכים לתקנו. וכמו שאנחנו לומדים, העיקר זה גילוי הרע, כי את התיקון כבר לא עלינו לבצע, אבל לגלות את הרע במלואו, להכיר בו, לשנוא אותו, לרצות לצאת ממנו, זה מה שאנחנו צריכים להשיג ו"ה' יגמור בעדי", לפי מה שכתוב.

קריין: יום כיפור, קטעים נבחרים מהמקורות קטע מספר 1 מתוך רב"ש ב', "מהו עניין כישלון בעבודה".

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה. נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(רב"ש - ב'. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

סדנה

מה אנחנו מחויבים לגלות ביום הכיפורים, ואיך אנחנו או במה אנחנו מתקנים את הקלקול שאנחנו מגלים? מה מגלים ביום הכיפורים, מהו העוון העיקרי, ואיך מתקנים אותו?

*

למה אמונה נקראת "הרגשת הא-לוהות"? בעולמנו "אמונה" נקראת שזה אני, אני מאמין, כך לימוד אותי, אמרו לי, ובמה שאמרו לי אני מאמין. זה בגשמיות. וברוחניות "אמונה" זו הרגשת הא-לוהות. עד שזה נקבע ממש בתוך הרגש שזה למעלה מהשכל, כי השכל יכול להבין, לא להבין, אבל ההרגשה קיימת. אז למה בגשמיות "אמונה" זה נקרא שאני מאמין למישהו שסיפר לי משהו, וברוחניות אמונה נקראת "השגה", הרגשה בתוך הרצון, הרגשת הא-לוהות. מה ההבדל בין זה לזה, בין שני העולמות?

*

למה כתוב לשוב עד ה' א-לוהיך? למה התשובה צריכה להיות עד ה' א-לוהיך? מה זה נקרא "עד"?

*

מה זה תשובה שלמה, דבקות? האם שאני מבטל את עצמי עד כדי כך שאני והבורא נעשים כאחד, והוא שולט בי בכול, ואני במצב כזה מתנגד לו, ועושה על עצמי את העבודה להיות יחד עמו? או שאני מנטרל את עצמי, כביכול שאני לא קיים, והוא פועל בי? או שאני עושה מעצמי דומה לו, ואני מצטרף אליו? אלה שלושת האפשרויות שיש כאן בתשובה השלמה. מה קורה, מה אתם חושבים, מהי?

מה יכול להיות? או שאני מבטל את עצמי, והבורא שורה בי ועושה בי כל מה שבא לו. זאת אומרת, אני אפילו בביקורת לא עושה שום דבר. או שהוא מצרף אותי אליו בכוח, ואני נעשה כחלק המועיל בו. או שאני בעצמי מפעיל את עצמי, ועושה מעצמי חלק פעיל כמו הבורא עצמו, ומצרף את עצמי אליו. תנסו קצת מבפנים לסובב את עצמכם כך.

יש לנו כאלה מערכות בטבע, או שהמערכת מתבטלת כלפי השנייה, או שהיא פועלת כלפי השנייה, או שהיא מפעילה מעצמה את הכוחות שלה, את המצברים שלה, ומצטרפת לראשונה, למערכת הראשית. יש השתתפות פסיבית או השתתפות אקטיבית. יש את כל צורות ההשתתפות. אז מה קורה איתנו? יש את כל השלבים האלו, אבל מהו השלב הנעלה, הסופי, הדבקות השלמה?

דברו כולם, כל אחד שיפתח את הפה, ופתאום ייצא הפתרון.

*

אנחנו נמצאים במערכת השבורה. במערכת הזאת יש לנו פרצוף שבור. בפרצוף הזה יש לנו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, סך הכול 248 ו-365, תרי"ג, 613 רצונות שהם כולם מקולקלים. היינו פועלים לא רק בניתוק זה מזה, אלא בחיבור הפוך, איך לגרום רע ואיך ממש להוציא את כל הטוב מהשני, מה שנראה לי בצורה אגואיסטית, ואפילו איך לגרום רע לכולם, עד כמה שאני מסוגל. אני נהנה גם מזה שאני מקבל לתוך האגו שלי מה שיש באחרים, ואני נהנה גם עד כמה אני מרעיל את כולם.

איך אנחנו משייכים את שני הקלקולים האלה, למצוץ לעצמי את כול מה שיש לאחרים, ולזרוק להם את כל הפסולת שיש לי, את כל הרעל שיש לי, איך זה מתחלק לרמ"ח איברים ושס"ה גידים, לשני חלקי הגוף של הנשמה?

*

אותו פרצוף שיש בו עשר ספירות, אותם גלגלתא עיניים ואח"פ, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, מצוות תעשה ולא תעשה, זאת אומרת תיקון הרצונות בפועל בתעשה, ותיקון הרצונות בפועל בלא תעשה, הם תמיד עשר. איך אנחנו מתקנים אותם לאורך כל הסולם עד גמר התיקון? וודאי שלא יכול להיות שמתקנים חצי, קודם רמ"ח איברים, אחר כך שס"ה גידים. מה זה, מתקנים חצי גוף העליון, ואחר כך חצי גוף התחתון, גלגלתא עיניים, אח"פ? מה הכוונה שכך אנחנו מתקנים? באיזו צורה אנחנו מחלקים את הפרצוף של הנשמה שהוא פרצוף שלם, והוא צריך להיות תמיד שלם, עשר ולא תשע ולא אחת עשרה, וכדי לתקן אותו במלואו, שכל פעם הוא צריך להיות גם במלואו, מה זה נקרא שמתקנים עכשיו גלגלתא עיניים ואחר כך אח"פ? תמיד מתקנים את כל התרי"ג, איך שלא יהיה, בכל מצב ומצב במשהו משתתפים כל תרי"ג הרצונות.

*

אם אדם לא נמצא בהרגשת הא-לוהות מה שלא תעשה תמיד זו עבירה, תמיד זה חטא, כי עושה את זה מתוך הרצון לקבל השבור שלו. אם כבר יש לו את הרגשת הא-לוהות, זאת אומרת הרצון לקבל במידת מה מתוקן ואז בו, בחלק המתוקן שבו, הוא מרגיש את הא-לוהות, כוח השפעה, חיבור, במידה הזאת הוא כבר לא נמצא בחטא אלא בתיקון. איפה הבחירה החופשית? אם הבורא מלובש בי אני צדיק, עושה הכול נכון מתוך כוח ההתלבשות שלו בי, אם הוא לא מלובש בי, בגלל שאין השתוות הצורה, אני נמצא בחטא באיזו מידה, אז אני רשע, איפה נקודת הבחירה החופשית?

*

האם המדרגות שאנחנו נפלנו בהן מהשבירה, מהחטא, הן אותן המדרגות שאנחנו צריכים לעלות עליהן? האם גילוי הרע בירידה ממעלה למטה זה אותו גילוי הרע שאנחנו צריכים להתגבר עליו בעלייתנו ממטה למעלה?

*

האם הרצון לקבל שהתגלה בזמן שהתדרדרנו מלמעלה למטה על ידי החטא זה אותן הבעיות, כבדות, הכבדות הלב שאנחנו משיגים כשרוצים לטפס ממטה למעלה? אתם יודעים איך ילד קטן עולה על מדרגות, מטפס על ארבע ממדרגה למדרגה, האם זה אותו דבר? מה מתגלה אולי בנוסף שאנחנו רוצים לעלות ממטה למעלה?

*

איפה מונח העניין הזה שאנחנו מכפילים את האור פי תר"ך פעמים, מאיפה זה מגיע? האור שהיה ממלא את האדם הראשון היה דרגת נפש, נפש דנפש דנפש, ואנחנו מגיעים לנרנח"י השלם, זה פי תר"ך פעמים. על חשבון מה מגיעה הכפלה כזאת גדולה?

נניח זה אור שמוכן להחזיק איזה דומם דדומם דדומם בצורת קיום בלבד עד שמגיעים לדרגת הא-לוהות, השגות, אין סוף. מאיפה לוקחים את הכוח הזה שעד כדי כך ממלא את החומר ומשנה אותו, מדרגת האפס כמו שהבורא ברא "יש מאין" ועד דרגת הא-לוהות, לכל דבר דרגת הא-לוהות, על ידי מה נעשתה ההכפלה הזאת?

*

למה מטרת הבורא בתחילת הבריאה היא לגרום להסתלקות הרגשתו מהכלי? למה מטרת הבורא בתחילת הבריאה לגרום להסתלקות הרגשתו מהכלי, שהכלי יפסיק להרגיש אותו?

*

למה הסתלקות הרגשת הבורא מהכלי נקרא "בראתי יצר הרע"?

*

למה התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו? איך הוא נעשה ראוי לתפקידו על ידי התפשטות האור בו והסתלקותו, מה זה נקרא ראוי לתפקידו?

*

כתוב שבמחשבה אחת נבראה כל המציאות, מהתחלה עד הסוף ומהסוף להתחלה. איך זה יכול להיות שבכול מדרגה ומדרגה אנחנו מגלים את כול המציאות? מה ההבדל בין הגילוי של כל המציאות בכל מדרגה ומדרגה מהקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר, לא יותר מעשר?

*

איך אנחנו יכולים להגיד, אור האמונה זה אור החסדים, או אור האמונה זה גילוי והרגשת הבורא בנברא?

*

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-18_lesson_holidays-yom-kipur_n1_p1_HDkqHuow