שיעור בוקר 23.06.19 - הרב ד,ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בניין החברה העתידית - קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

שוב, אנחנו צריכים להבין שזה לא ספר, אלא קטעים שבעל הסולם כתב על מנת אחר כך לעשות מזה איזה חיבור. איזה? אנחנו לא יודעים. מה היה יוצא אם היה כותב את זה כמערכה שלמה, גם אי אפשר להגיד. אבל ללמוד מזה משהו, כן. לפחות את ההסתכלות שלו על כמה דברים שציין כאן.

קריין: מתוך עיתן "האומה", בעל הסולם.

"כדור ארצינו די עשירה לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במדה שוה,- והקץ לכל הצרות! שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם אם לא הבטחון החזק בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו בטחון החזק. ועוד במדה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותו המדה בשדה אחרת, כי שערי ההתחרות והכבוד לא ינעלו לעולם."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

מה שלא יהיה, אנחנו עוד לא רואים את המשברים הסופיים. אבל יהיה ברור לכולם שחלוקה צודקת רק היא מאפשרת, מבטיחה לכולנו את היום ואת המחר, בצורה אגואיסטית פשוטה בלי "על מנת להשפיע" וכל הדברים האלה. מדובר על העם, על האדם הפשוט, על כל אומות העולם, שכך אי אפשר לקבל כמערכת קיום נכונה.

שאלה: מה זו חלוקה צודקת, צודקת על פי מי?

בצורה יחסית לכל אחד. חלוקה צודקת כלפי כל אחד בצורה אישית, פחות או יותר, לפי טעמו, לפי יכולתו, לפי כל הנתונים. צריכים להגיע למצב שפחות או יותר כולנו כך מסתפקים. ואם לא, יהיה תיקון בכל אחד ואחד. צריכים גם ללוות את זה בטיפול, בחינוך, שכל אחד, אפילו קצת יותר או קצת פחות, לא יסתכל בעיניים לא טובות על האחרים, שיסתפק במה שמקבל.

תלמיד: באופן יחסי כלומר, יהיו פערים ברכוש.

באופן יחסי מפני שאתה אוכל עשרים קילו ואני אוכל חמישה קילו, אז צריכים לתת לך עשרים קילו.

תלמיד: ואם אני מנהל שצריך מטוס פרטי ויאכטה?

אם מגיע לך, מגיע, למה לא? כמו שיש היום בחברות. אם אני מנהל חברה, מגיע לי אוטו ונהג וכל הדברים האלה כדי שאוכל לתפקד נכון. מה השאלה?

תלמיד: אז מה ההבדל, מה בזה צודק שלי יש מטוס פרטי ולעובד שלי בחברה אין?

זה לא לך, לפי המשרה שלך מגיע לך. כי אתה איש חשוב ולא תבזבז זמן לנסוע בעגלה, לכן יש לך מטוס פרטי. אבל זה לא בשבילך, זה לטובת הסביבה, החברה.

תלמיד: ולאותו עובד בחברה שלי אין אפילו רכב. יכול להיות כזה מצב וזה נקרא חברה צודקת?

כן, בטח. אם, חס ושלום, למישהו עכשיו צריך לעשות ניתוח במיליון דולר, עושים לו או לא?

תלמיד: כנראה שכן.

או לכולם עושים?

תלמיד: לא לכולם עושים, רק לו.

לא לכולם. לרעה לא לכולם, רק לטובה לכולם. האדם מקבל כמו כולם, אלא לפי איך שהוא עובד, באיזו משרה אז מגיע לו. מגיע לו כדי שיממש את עצמו.

אני חושב שגם היום בכל עבודה שהאדם עובד, בעל הבית מעוניין לתת לו את כל מה שהוא צריך כדי שיממש את העבודה שלו, שיעשה כל דבר טוב. זה נקרא שהוא מקבל איזו תוספת? לא. זה כדי להוציא ממנו תועלת.

שאלה: ההיגיון מאוד ברור לכולם מי שיש לו שכל, ואם אנחנו לא לוקחים בחשבון את הרגש, את היצר הרע אז הכול מסתדר. אבל מישהו שם פה רגל. אנחנו לומדים שהבורא ברא את היצר הרע והוא לא מאפשר לעשות את זה.

נכון.

תלמיד: אז מה הפתרון פה? מישהו צריך להתחיל את הדבר הזה.

נכון.

תלמיד: איך זה עובד?

עם ישראל חייב להתחיל את זה, הוא צריך להראות דוגמה, וכל השינויים האלה צריכים להיות למען העבודה, לעל מנת להשפיע לבורא, רק לשם זה. אז זה יעבוד. אחרת מלמעלה, הבורא יקלקל את זה.

תלמיד: איך עם ישראל יתחיל לעשות?

העבודה חייבת להיות על מנת להשפיע, על מנת להשפיע מי יכול להיות? הראש. מי זה הראש? לי-ראש, ישראל. לכן כל אומות העולם עובדות כמו שעובדות, הן צריכות רק להסכים לחלוקה צודקת, על ידי הארה מלמעלה, על ידי צרות מלמטה, אבל החשבון נעשה רק בעם ישראל. אנחנו אשמים, אנחנו צריכים, חייבים לכולם.

תלמיד: אנחנו זה אותו החלק בעם ישראל שבעצם לומד את זה וצריך ליישם.

אנחנו על אנחנו. כן. אנחנו הראש ראש ראש ולכן ישאלו מאיתנו.

תלמיד: בעצם אנחנו צריכים להגיע לכל הדברים האלה שכתובים פה, גם בקרבנו, גם חלוקה שווה לכולם וכאלה דברים.

נכון. אבל קודם הפצה. בלי זה איך תתחיל לעשות?

תלמיד: למי אנחנו מפיצים, לאנשים שלא מסוגלים לעשות את זה?

אנחנו מפיצים לאנשים שהסכימו, כמו שבעל הסולם אומר, שלאט לאט הם יגיעו למצב שיסכימו לזה. למה? כי אין ברירה. העם פועל מאין ברירה, הוא רצון לקבל נטו. לכן אם יש לו ברירה, הוא יבחר כמו מים שזורמים איפה שיותר קל, יותר נמוך, כך העמך. אנחנו צריכים לפרסם להם את הדברים האלה שידעו שזו השיטה שמגיעה מלמעלה, מהבורא, מהכוח העליון. כך הטבע, אל תגיד בורא, הטבע הגלובאלי כך מתקיים. אנחנו רוצים להיות טוב בתוך הטבע? בבקשה. אם לא, אם נהיה גוף זר בתוך הטבע, יהיה לנו רע. אתה צריך להסביר את זה.

תלמיד: למה אנחנו צריכים להסביר להם את זה, אנחנו צריכים תמיכה מהם?

אני אגיד לך למה. כי אתה לא היית קיים אם הם לא היו צריכים להגיע לתיקון. כי אתה והם זה ראש וגוף. והבעיה היא בגוף, לכן נבנה הראש כדי לטפל בגוף. הגוף מלכתחילה לא קיים. הבורא ברא רצון, ואחר כך הרצון כדי להגיע לתיקון בונה לעצמו את החלק שנקרא "ראש". מה זה ראש? כדי קודם לעשות חשבון ואחר כך לממש. לממש בלי חשבון אי אפשר, מממשים את זה באומות העולם, אבל חשבון עושים בישראל.

תלמיד: אני שואל פרקטית.

שוב, אני אומר לך, הרצון לקבל שנברא נקרא כל "אומות העולם", כל האנושות, היא חייבת להגיע לדבקות בבורא. ורק החלק שמשדך, שנמצא בין הבורא לבין אותו הגוף הגדול הזה, כל האנושות, הוא נקרא "ישראל", ישר א-ל, שהוא מכוון אותם לזה. ואין לו בכלל תפקיד אחר, הוא לא היה קיים אם לא כלפי אומות העולם.

את זה אנחנו צריכים להבין טוב טוב. אין לנו זכות קיום אלא רק לשרת אותם ולשרת את הבורא. אנחנו באמצע ביניהם.

שאלה: השלב עליו הוא מדבר, איפה זה צריך להתממש? אנחנו לא יכולים לממש את זה כראש? רק בתוך הגוף זה יכול להתממש?

כשאתה הולך לעשות משהו עם הראש, אתה צריך לקבל את כל הנתונים מהגוף. אתה מבין את זה? כדי להגיע להיות ראש ולכוון את עצמך לבורא, אתה צריך קודם לגלות את כל הרצונות, שיש לך בגוף בכל האנושות, ולהתקשר איתם.

תלמיד: וזה לא נעשה?

אני רואה לפי היחס שלך, שזה לא נעשה. תחשוב טוב, אחרת זה יעלה לך עוד הרבה מכות בהיסטוריה.

תלמיד: אבל איפה המימוש של אותם חוקים שעליהם הוא מדבר?

אנחנו חייבים להתכלל עם הרצונות של אומות העולם. אנחנו חייבים לדאוג שיהיה להם טוב, לרצות שיהיה להם טוב. טוב, לא כמו שהם חושבים, אלא טוב לפי מה שהבורא רוצה, כי אחרת הטוב לא יתגשם. ורק כשאנחנו יודעים את הרצון שלהם, את הטבע שלהם, ואת רצון הבורא, ואנחנו באמצע, אז נוכל להחליט כל פעם איך אנחנו עושים קשר, גשר ביניהם, בין אומות העולם לבורא. זה התפקיד שלנו.

תלמיד: זאת אומרת עד שזה זה יחלחל לאומות העולם. אבל בכל דבר יש גוף וראש, גם בישראל יש ראש וגוף, גם בינינו יש ראש וגוף.

נכון.

תלמיד: השאלה היא לגבי הדוגמה, האם אנחנו צריכים באיזו צורה להגיע אליה לפני שכל העולם יגיע לדברים האלו או שבבת אחת כולם יקבלו את האור?

לא. אתה צריך גם להיבנות כך, נכון, אבל זה עדיין לא תיקון, זו רק הכנה. צריכים באמת לראות את זה בצורה מאד רצינית וכללית.

שאלה: זה די ברור שרק המאור המחזיר למוטב יכול להפוך נניח מיליארדר, שיש לו רצון חזק לכבוד וכסף ותענוגים.

זו לא בעיה שלי, ולא שלך. זה המאור המחזיר למוטב. זה ברור, אבל אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל, כי יש כאילו שני פנים למה שאני תופס איך למשוך את המאור המחזיר למוטב. או לעשות הפצה, לצאת החוצה, להתכלל עם רצונות העולם, או שהעולם בי, כפי שתפיסת המציאות אומרת ש"האדם עולם קטן". איך מושכים את המאור המחזיר למוטב הכי נכון?

אם היית חי לפני כמה אלפי שנים או משהו, אז הייתי אומר שאתה צודק. שזה לא הזמן עדיין, שאין למי לצאת ומה לעשות. למרות שהמקובלים ניסו בכל כוחם, בכל דור ודור, איכשהו לצאת החוצה. אנחנו רואים את זה. וגם אחרי האר"י, כבר ברור איך שהם פעלו. אין לנו שום אפשרות אחרת אלא לממש את זה בפועל.

זאת אומרת הפצה בכל הכיוונים, לא חשוב מה שהם מדברים, לא חשוב איך שהם מקבלים. להשתדל ודאי שיקבלו יפה וטוב, אבל אנחנו חייבים להפיץ לכל אומות העולם. על כל כדור ארצנו, כמו שהוא כותב.

תלמיד: אבל כדי רק להבין, ביחד עם ההפצה יש הכרח לעשות גם את העבודה הפנימית כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב דרך תפיסת המציאות הנכונה.

נכון. כן, האחד לא מפריע לשני. כמו שאתה נמצא בזמן העלייה, ושמעת שאתה צריך לבקר את מצב הירידה שלך, כדי למשוך משם את החיסרון לגדלות הבורא. אז יש לך שני מצבים, בסדר. כך תמיד אנחנו נמצאים, בין הבורא לנבראים, בין העליות לירידות. ואנחנו באמצע כל הזמן צריכים לעשות את העבודה. אין מה לעשות, זו דרכנו.

שאלה: האם זה נכון שהראש לא יכול להיות דוגמה לגוף, וצריך לעשות מהגוף איזשהו חלק שיהיה דוגמה לכל שאר הגוף?

דוגמה, לא.

תלמיד: אז הראש צריך לעשות מאיזה חלק בגוף דוגמה לכל שאר הגוף? איך כל הגוף יקבל דוגמה, אם הראש הוא לא דוגמה? זה כאילו חומר אחר.

אתה שואל על בני אדם, או על מה? איך זה ברוחניות?

תלמיד: על בני אדם, כן. נניח אנחנו לא יכולים להיות דוגמה.

לא, ברור שלא.

תלמיד: אז אני מבין שאנחנו צריכים לעשות מאותם אנשים שלא שייכים לראש, דוגמה לכל השאר? כי אנשים צריכים דוגמה.

אני לא יודע אם הם צריכים דוגמה. הם צריכים ללמוד את השיטה, וכתוצאה מלימוד השיטה הם יבינו מי אנחנו איכשהו, ויבינו מי הם, ויוכלו איכשהו להתקשר אלינו. אני לא יודע איך זה, בעל הסולם אומר שאין בזה אף אחד עם ניסיון, ואם אין ניסיון אין לנו ידע ותפיסה. אני לא יכול להגיד לך, אבל צריכים להמשיך במה שיש. אנחנו נמצאים באיזשהו חלק בהיסטוריה, גם ההיסטוריה שלפנינו, גם ההיסטוריה שאחרינו, אנחנו צריכים לממש מה שאנחנו יכולים, כך אני מסתכל על החיים. כל עוד אני כאן בעולם הזה אני מבצע מה שאפשר בעולם הזה. נהיה בעולם אחר, תהיה עבודה בעולם אחר.

תלמיד: לגבי הצורה, לאנושות היום יש כביכול גם ראש, למה שאנחנו לא נדבר עם הראש, אם זה בכלל מועיל.

לא כי הם הפוכים, הם לא יכולים.

תלמיד: לא ניסינו אף פעם.

לא, זה לא שלא ניסינו, אני ניסיתי קצת אבל אין עם מי לדבר.

תלמיד: זו גם השאלה, נכון שאתה ניסית פעם אבל בדרך כלל אתה לא מתייאש, אתה ממשיך. פה ניסית אולי כמה פעמים וזהו, הא זה מפני שאין עם מי לדבר?

לא, אני לא יודע, ודאי שאם תהיה לי הזדמנות אני אעשה. היום בכלל קשה להגיע אליהם כי הם כל כך שונים. פעם הייתה הערכה לרוסו, וולטר, כל מיני פילוסופים, כל מיני אנשים גדולים.

תלמיד: היום יש כדורגלנים, דוגמניות, מיליונים שומעים אותם.

כן, זהו. לכן אני אומר שאם היו מכובדים פילוסופים, מדענים, אז היה אפשר גם להתברג יחד איתם, אבל אני לא יכול להיות בין הכדורגלנים, ואתה לא יכול להיות בין מלכות היופי, אתה מבין?

תלמיד: לא ניסינו, אני לא יודע.

טוב. אני לא אוסר עליכם, בבקשה, רק לי זה כבר מאוחר קצת.

תלמיד: אבל יש מי שמנהל את העולם בכל זאת, לא כדורגלנים אבל יש מי שמנהל. יש אקדמיה.

אתה צודק, לא האקדמיה, מי שמנהל את העולם זה כבר למעלה מהאקדמיה. ולכן אני אומר שעד כמה שאנחנו מתקדמים אנחנו מקבלים טיפול מלמעלה. ואם נגיע למצב שנוכל לממש משהו יותר גדול, ועם קהל יותר רחב, זה יזדמן. אל תדאג, אנחנו נמצאים במערכת, והיא תתגלה. מאיפה מתגלה אליכם, שכל יום פתאום אתם לומדים משהו חדש, שאתמול לא חשבתם ופתאום, נושא חדש, דבר חדש? יש תכנית ניהול, אבל שוב אני אומר, הכול בזמנו. הלוואי שאנחנו נוכל לבצע מה שעלינו לבצע היום.

נכון להיום כולם יודעים מה לעשות, כן או לא? מי לא יודע מה לעשות להיום? כל ראשי העשיריות אני רואה, או לא. אז מה עושים?

תלמיד: מצרפים את הירידות לעלייה.

מי עוד?

תלמיד: אני חושב שלפני זה אנחנו צריכים לדחוף להגיע לעלייה שלמה, לזה שנוכחות הבורא ממלאת את כל האופק שלנו. כשנשיג את זה, נוכל לצרף לזה ירידות, אבל קודם כל לדחוף לשם.

גם נכון. עוד.

תלמיד: לא לצאת כל היום מהחיפוש אחרי גדלות הבורא.

יופי. ברור לנו, בכל הכוחות להגיע לגדלות הבורא שתכסה את הכול. אחרי זה לחפש בלי הפסקה את החיסרון כדי להגדיל אותו בכל זאת, זה העיקר.

(סוף השיעור)