שיעור בוקר 06.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: תיקון הלב

קריין: שיעור בנושא: תיקון הלב, קטע מספר 5

"צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה שחסר לו.

אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כי אז יש לו כבר אור וכלי. אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)

כך כותב הרב"ש.

קריין: על איזו תפילה באה עניית התפילה?

על התפילה של התחתון שפונה לבורא, ונמצא במצב של שאלה, חיסרון ולא יודע איך הוא משיג את המילוי לחיסרון, ולכן הוא פונה לבורא ומבקש איפה הוא יכול להשיג מילוי לחיסרון שלו.

תלמיד: האם על זה הוא מקבל מענה?

כן. יש בזה הרבה שאלות אבל בסך הכול זה המצב שלנו, אנחנו צריכים לעורר את הרצון של העליון שיידע איך לספק לנו מילוי לאותו רצון שהוא ברא בנו ושאנחנו רוצים למלא אותו.

תלמיד: הרב"ש אומר ש'אני מחוסר הכרה'. זאת לא המציאות שאני מרגיש. אני חושב שאני חכם, ומנהל גדול. איך להתחיל להיכנס למציאות שהרב"ש מתאר שאני מחוסר הכרה?

כנראה שלזה מגיעים לאט לאט על ידי זה שמחפשים תשובות על החיסרון שלנו ומרגישים בהדרגה עד כמה החיסרון שלנו לא מתמלא. על ידי חיפוש תשובה מגיעים למצב של חוסר אונים, לא יודעים מה לעשות, למי לפנות, מה בדיוק אנחנו צריכים לקבל, לְמה להשתוקק. על ידי זה אנחנו מגיעים למצב שיכולים להגיע למגע עם הבורא, לשמוע מה הוא רוצה להגיד לנו.

תלמיד: האם להגיע עימו לדבקות בכל מצב שהוא מנהל אותנו?

כן.

תלמיד: איך אני בונה תפילה שבה אני שומע מה הבורא רוצה להגיד לי?

זה צריך להגיע מהשתוקקות כלפי הבורא שמתגלה בנו. יותר מזה אנחנו לא צריכים, רק לפתח אותה השתוקקות ולהגיע לתשובה.

תלמיד: אנחנו מבקשים מהבורא חיסרון ויודעים בוודאות שהוא שומע אותנו, אבל לפעמים אנחנו לא מרגישים את התשובה שלו. מה לעשות במצב כזה?

זה אומר שאנחנו עדיין לא יכולים להעלות את הרצונות שלנו לדרגתו. צריך להתעמק יותר בתוך הרצונות שנולדים ומתפתחים בנו, ואז ניכנס למרחב בו נשמע את תשובתו של הבורא.

תלמיד: רב"ש כתב "אז העצה, לבקש מה', שייתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש"". שמענו הרבה מאוד פעמים שאנחנו צריכים להתפלל עבור החברים. איך להבין נכון את העצה שהרב"ש נותן כאילו זו עצה אישית, "אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש". האם לא צריך להתפלל עבור החברים?

כן. יש גם מהחיסרון הזה אבל העיקר שהוא רוצה להיות קשור לבורא יחד עם החברים ולא רואה בכך שמתקדם בחסרונות כאלו, אז מפתח תפילה אחרת, כי רוצה להיות קשור לבורא מתוך קשר עם החברים.

תלמיד: בסוף הקטע רב"ש כותב "אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש"". שמענו הרבה מאוד פעמים שאנחנו צריכים להתפלל עבור החברים, אז איך להבין נכון את העצה שהרב"ש נותן כאן, כי הוא נותן פה עצה אישית, "אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש"". האם לא צריך להתפלל עבור החברים, עבור האחרים?

כדאי לאדם להתפלל ולהיות בקשר עם החברים, בקשר כזה ששם הוא יכול להרגיש את עניית התפילה מהבורא.

תלמיד: מדובר על זה שהאדם הוא בבחינת מחוסר הכרה. איך לצאת מהמצב הזה כדי כן להרגיש?

להתקשר יותר עם החברים בקשר הדדי עם כולם, ולכוון את הקשר הזה בדיוק לבורא ככל האפשר, וכך הוא יוכל לפרוץ את המחיצה שיש בינו לחברים ולבורא.

תלמיד: איך האדם מגיע למצב הכרה של העשירייה כדי שיגיע לתפילה מודעת של העשירייה, כדי שהוא יוכל להגיע לתפילה אמיתית מתוך כאב וחיסרון?

רק על ידי מאמצים. אין לנו הרבה אמצעים, אלא ככל האפשר לחדד את החיסרון שלו כלפי הבורא, ולהשתדל להרגיש שהמגע עם הבורא כל הזמן מתגלה יותר, מכווֶן יותר לקשר הדדי, עד שמגיע לתיקון הלב.

תלמיד: כשאנחנו עוברים ממצב של מחוסר הכרה להכרה, האם זה אומר שמפתחים חושים רוחניים? האם זאת המשמעות של לעבור מחוסר הכרה להכרה?

נגיד שכן.

תלמיד: האם זה משהו שנמצא מעל חמשת החושים שלנו?

זה מעל חמשת החושים כי זה מכוון לבורא ואנחנו מחפשים באמת קשר עם הבורא שיהיה למעלה מהחושים שלנו.

תלמיד: מה הן פעולות של תורה ומצוות, ומה הן פעולות של תורה ומצוות בעשירייה?

תורה ומצוות זה ניקוי הקשר שלנו עם הבורא, כדי שנרגיש את עצמנו יותר קרובים ומכוונים אליו, והעיקר לעבוד בזה.

תלמיד: מתוארת כאן תפילה ריקה מבקשה עצמית. איפה כל תפילות ההודיה והשיבה שופטינו, וכל התפילות שאנחנו מכירים, ביחס לתפילה שייתן לי רצון להשפיע?

כל התפילות שכתובות לנו, נגיד בסידור, מכָוונות אותנו לתפילה הזאת, לכיוון כלפי הבורא. ולכן אנחנו צריכים להשתדל בהם. אין לנו כל כך מה להיות בקשר, לצפות לקשר עם הבורא בצורות אחרות. הוא בעצמו מזמין אותנו להתקשר אליו בזה שנותן לנו הרגשה של חיסרון, שאנחנו משתוקקים להגיע למטרה, להתקרבות. וזה אנחנו מקבלים ממנו, הוא מקור החיסרון.

קריין: כותב הרב"ש. קטע מספר 6.

"יש לפרש, שענין ג"ר היינו בחינת מוחא, ושם צריך להיות רק באמונה. וצריכים להאמין, כי כך היה רצונו יתברך. וו"ק נקרא בחינת ליבא, היינו ההתפעלות בליבא, שכאן ניכר בבחינת אהבה ויראה שלו. וזה צריך להיות בהשגה ברורה, היינו שההתפעלות צריכה להיות אצלו מגולה, ולא באמונה.

אלא בשיעור שההתפעלות מורגשת בלב, בשיעור כזה נבחן השגתו. וכאן מצוה להרחיב את הרגשותיו. מה שאין כן בבחינת מוחא, תלויה גדלותו עד כמה שהוא יכול לעבוד, בבחינת למעלה מהדעת.

נמצא, שהם שני דברים הפוכים. היינו, שאם בחינת מוחא שלו הוא למעלה מהדעת, והתפעלותו בהרגש הלב הוא במוח, זה נקרא גדלות.

היינו, שמצד אחד הוא למעלה מהשגה, מכל מקום בלב הוא בתוך ההרגשה. בזה תלוי שיעור גדלות, היינו בשיעור ההפכיות בין מוחא לליבא, שאז הוא צריך להתגבר בבחינת למעלה מדעת. והליבא הוא דווקא בתוך הדעת, שהוא בתוך ההרגשה."

(הרב"ש. 794. "מקום ההשגה")

זה באמת לא פשוט. אלו הדברים שאנחנו משתוקקים אליהם אבל בצורה, במידה שלא מרגישים בהם כל כך חיסרון.

תלמיד: מה האיזון הנכון בין מוחא לליבא?

הייתי אומר שבמוחא אנחנו משתוקקים לדעת ולהבין את הכוח העליון וליבא שייך יותר להרגשת הדבקות בו. אז צריכים להשתדל להיות מחוברים, כמה שיותר קרובים בינינו כדי שהקשר בינינו יהיה מקום למשיכת הבורא אלינו.

תלמיד: הוא אומר "מה האדם יכול לעשות שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חיסרון מזה שלא יכול להשפיע לבחינת כאב וייסורים". ואז הוא אומר, "העצה, לבקש מה' שייתן לו את הכלי המכונה חיסרון שלא מרגיש".

כן.

תלמיד: הוא מתאר את החיסרון שאני לא יכול להשפיע ככאב וייסורים. מה גורם לאדם לבקש חיסרון כזה?

זה שמגיעה לו הרגשה כזאת מהבורא, ודאי שהבורא הוא מקור של כל מה שמורגש בנו, ואנחנו צריכים להשתדל להפעיל את ההרגשה שלנו למגע עם הבורא גם בעוצמה כזאת ולכיוון כלפי הבורא.

תלמיד: אם כבר מגיע חיסרון אז הכול ברור. אבל פה הוא אומר שאדם מתייגע בעבודה, כנראה עם חברים, עם לימוד, ואין לו עדיין הרגשת חיסרון להשפיע כייסורים. ואז הוא אומר, העצה, תבקש את החיסרון הזה.

חיסרון, כן.

תלמיד: איך אפשר לבקש משהו שאתה לא יודע שאתה רוצה אותו?

זה קצת לא נכון. אם אנחנו משתוקקים לעליון, אז אנחנו צריכים יותר לחטט באותן הרגשות שמגיעות לנו מהבורא. ואז מתוכן נראה מה באמת חסר לנו.

תלמיד: אם כבר ברור לאדם מה חסר לו, אז אין שאלה, באופן טבעי הוא יבקש את זה. אבל פה רב"ש מתאר מצב שאדם עובד, מתייגע ורואה שאין לו ייסורים מכך שאין לו חיסרון להשפיע. ואז העצה שהוא נותן היא, "תבקש את זה".

כן.

תלמיד: זו בקשה מלאכותית, כי אין לו חיסרון לזה, ברור לו שאין לו חיסרון לזה. מאין יבוא הכוח לבקש באמת ולא סתם בפה?

ככל האפשר. התקופה הזו, שהוא מבקש חיסרון כשאין חיסרון, היא תקופה מאוד ברורה בתורה ואסור לנו לעזוב את זה, על אף שאין חיסרון בצורה אמיתית אלא מלאכותית.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לקחת בתור דוגמה את תפילת המקובלים ויחד איתך לעבד אותה, לראות איך היא נוצרת ואיך היא גדלה?

אתם צריכים בעצמכם לכתוב תפילה כזו, לנסות אותה, כל אחד בתורו וכן הלאה, ואז להתחיל לחבר אותה ביניכם, כדי שבסופו של דבר תצא תפילת רבים. אז יהיה לכם גם יותר ברור איך אתם מתחברים ביניכם כדי לפנות לבורא. בשביל לפנות לבורא לא צריך הרבה, העיקר שזה יהיה איכותי ככל האפשר, יש לכם את זה.

תלמיד: אנחנו כותבים תפילה בעשירייה, אותם שלושה חברים קבועים. אתה אומר שכל אחד צריך להיות כלול בתפילה המשותפת הזאת, האם חשוב שכל אחד ייקח בה חלק, או מספיק שאותם שלושה חברים ייצגו את כולם?

מה אתם יכולים לעשות אם האחרים לא נוכחים?

תלמיד: הם נוכחים, אבל הם לא משתתפים בהרכבת התפילה.

זה לא חשוב. בכל זאת, הבקשה נובעת מכולם.

תלמיד: בעבודה הפנימית, איך האדם יכול להבדיל בין מוחא לבין ליבא? איפה הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת ואיפה הוא צריך לעבוד בתוך הדעת?

זה תלוי איך הבורא מזיז בו את ההרגשות, את הסנסורים האלה. מה מהם קובע יותר, מה חשוב יותר בשביל האדם ברגע נתון, ובהתאם לזה האדם עונה לבורא על אותו תדר.

תלמיד: וזה יוצא הלב שלו?

כן.

תלמידה: איך אפשר להרגיש כאב וייסורים אמיתיים כשאנחנו לא מרגישות כאב מחוסר יכולת להשפיע, אבל אנחנו בכל זאת רוצות להיות קרובות לבורא כמו ילדות קטנות?

אם על פני מה שאתן מרגישות אתן מתקרבות זו לזו, רוצות להתקשר "כאישה אחת בלב אחד", אז תצא לכן הרגשה יותר ברורה, יותר חזקה, יותר אחידה מזו שהיתה קודם, ההבדל בין המדרגות כבר יהיה מורגש. לכן לא לעזוב אלא עוד יותר להתכלל זו בזו.

תלמיד: האם נכון לומר שכל ההתפעלויות בלב נועדו להביא את האדם לגדלות במוחא, ששם הוא יוכל לעבוד מעל הדעת?

כן, בינתיים כדאי לעשות את זה, זה מספיק.

תלמיד: האם נכון לומר שהתפילה הנכונה, המדויקת, היא לבקש חיסרון להשפעה? האם אפשר לומר שהיא מעין יסוד לכל התפילות?

זה יסוד של כל התפילות, נכון, החיסרון להשפעה. אבל יכול להיות שזה לא מספיק.

תלמיד: כלומר?

כי רצוי שהאדם יהיה יותר מקושר, מכוון לחיסרון שלו, שעכשיו עובד, פועל בו.

תלמידה: בסוף קטע 5 מדובר במצב שהאדם בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שהוא לא משפיע. מה האדם עושה לא נכון בלימוד אם הוא מגיע למצב של מחוסר הכרה?

מחוסר הכרה זה גם מצב שאנחנו עוברים בעליית הנשמה בתפיסה שלנו, ואין לנו מה לעשות, אנחנו צריכים לעבור מצבים כאלה. זה שאנחנו משתדלים לצאת ממצב כזה למצב של הכרה, זה מגדל אותנו.

תלמידה: שמעתי שאם אנחנו משתוקקים לעליון, אנחנו צריכים יותר לחטט ברגשות שמגיעים לנו מהבורא כי מתוכם נראה מה באמת חסר לנו. איך מזהים את הרגשות שמגיעים לנו מהבורא?

על ידי תרגילים, ניסיונות, כשאנחנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, בחיסרון אחד, אבל יחד עם זה רואים שזה לא הולך. שאחרי כמה רגעים של חיבור כביכול, אנחנו מגיעים לחוסר חיבור, שוב מתרחקים זה מזה, זו הבעיה.

תלמידה: ביחס למוחא ולבא, מהי התפילה האמתית?

המצוין זה אם אדם יכול להיות כולו בליבו, לפעול מתוך ליבו ולהיות מכוון לליבם של החברים, זה הטוב ביותר.

קריין: נמשיך ונקרא את קטע, מספר 7. כותב הרב"ש.

"מהו שה' רופא לשבורי לב. והענין, כי ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב, כמאמר חז"ל "רחמנא ליבא בעי". ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שענינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ.

כמו כן אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי".

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד) "קרוב ה' לנשברי לב". פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם."

(הרב"ש. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" 1991)

כן, זאת אומרת לפתוח את הלב כמה שאפשר יותר לחברים, וכל הזמן לכוון אותו למגע עם הבורא.

תלמיד: כשהלב שבור, אז אדם זועק לבורא, הוא פונה אליו, כמו רב"ש, "אתה מוכרח לעזור לי", הוא פונה לבורא ישר. ואיפה פה החברים? הוא לא קופץ לחברים, ויחד איתם פונה, לא אכפת לו מהחברים, הוא פונה ישר לבורא.

כן, הוא מרגיש שאין לו כל כך קשר עם הבורא, אבל גם עם החברים, זה חיסרון לא שלם, ולכן צריכים להמשיך. מה שהוא נותן לנו כאן בכל הפסוקים האלה זה חצי דבר, כשמתחילים עבודה, אבל מרגישים שהיא לא מתקדמת, זה המצב של כל הפסוקים האלה.

תלמיד: וכשאדם תקוע?

גם תקוע. "תקוע" זאת אומרת שהוא רוצה להתקדם, שיש לו חסרונות, והוא מעלה אותם לבורא, ומרגיש שהוא ממש מכניס אותם לתוך הכוח העליון, אבל חוץ מזה הוא לא מרגיש שום תגובה.

תלמיד: איך מכאן הוא מתקדם? כי עד לכאן הייתה לו מוטיבציה, אבל מכאן תקוע.

רק תרגילים עם החברים. לתאר בקשר איתם שהם מגיעים לחיסרון לבורא. אין יותר מה להגיד. יש לנו אמצעים, אבל כולם בזה נגמרים.

תלמידה: בקטע 6 מדובר על מוחא וליבא. אנחנו בדרך כלל לומדים שלמעלה מהדעת זה ללכת גם מעל הדעת, מעל השכל, וגם מעל הרגש. ופה בקטע 6 יש זווית אחרת, כתוב שצריך להתעלות מעל הדעת אבל לפתח את הרגש. אז איזה רגש צריך לפתח, מתי זה משהו ממשי, ומתי צריך ללכת למעלה מהרגש?

אלה דברים מאוד עדינים. אדם צריך להגיע למצב שהוא מרגיש ב 100% נכון מה קורה לו בלב, ומה קורה לו בשכל, במוח, ומתוך היחס שביניהם הוא בוחר למה עוד הוא צריך להגיע.

תלמיד: איך אני בודק אם אני עושה משהו לשם שמיים, ואיך דרך זה אני מתקן את הלב שלי?

זה שאתה רוצה להגיע לעשייה לשם שמיים, אז אתה כבר נמצא בכיוון הנכון. וזה שאתה עדיין לא מרגיש את הדברים האלה, אז אתה עדיין לא נמצא בכלי העליון, לכן אתה צריך להמשיך. אין מה לעשות כאן, אלא רק להמשיך.

תלמיד: איך אנחנו יודעים מה התשובה שהבורא עונה לתפילות שלנו עבור החברים?

אם אתה דבוק בחברים, אז אתה מרגיש מה שהבורא עונה לכם. מה מידת הקשר, צורת הקשר, עוצמת הקשר, ביניכם לבורא, ויכול להיות גם לכל העולם, זה תלוי מה אתם שואלים. אבל ככה זה עובד.

תלמיד: האם אנחנו יכולים באמת להבין מה התשובה של הבורא לתפילות שלנו באופן אישי? איך זה מרגיש, האם אנחנו יכולים להבין מה הוא עונה לנו על התפילות האישיות שלנו?

על התפילות האישיות שלנו אנחנו כן יכולים להרגיש את עניית התפילה מהבורא אלינו, שוב בתנאי שאנחנו מחוברים בינינו. אחרת איפה אנחנו נקבל, איפה נרגיש, איפה נאתר את תשובת הבורא?

תלמיד: בחלק הראשון למדנו שצריך ללכת בקו ימין 23.5 שעות במהלך היום, וחצי שעה להיות בביקורת. האם יש עניין של חלוקת זמן כזו גם במוחא וליבא?

לא. אתם צריכים לשאוף בכל לב, כלומר רצון להיות קשורים לבורא, ולגלות אותו ברצונות שלך, וכאן תהיה התשובה.

תלמיד: כשאתה מבקש עבור החברים, עבור העשירייה, נגיד יש חבר שירדה לו החשיבות, הרבה זמן הוא לא מגיע לשיעורים, ונמצא בירידה. כמה זמן ספציפית צריך להתאמץ ולבקש עבור אותו החבר?

קשה להגיד. הכול תלוי בקבוצה, אם הקבוצה מאוחדת, מחוברת, אז מורגשות בהם עליות, ירידות משותפות, התקדמות, הם מרגישים אחד את השני, ובמקרה כזה גם התפילה שלהם היא משותפת. אחרת פשוט לא מתעוררת כזאת תפילה.

תלמיד: לגבי הקטע שקראנו, רב"ש נותן שני מצבים באדם. אחד, אדם מזהה שאין בו כוח בעל מנת להשפיע, וכואב לו מזה, הוא מבקש את זה, ומקבל כוח. ומצב שני, שבו האדם נמצא ללא חיסרון לזה, אין לו שום צורך לכוון על מנת להשפיע, אז הוא יכול לבקש הוא כותב את החיסרון לזה. למה שאדם יבקש חיסרון למה שאין בו? איך הוא בכלל מגיע לבקש משהו שלא חסר לו, מהעולם הזה אנחנו רואים שזה בלתי אפשרי, אדם לא יחפש משהו שאין לו.

נכון.

תלמיד: אז מה הוא צריך לעשות? הוא נכנס לעבודה של התכללות בחסרונות של חברים, מה השלב הבא?

מה שייך לעבודה? זה שאדם ירגיש עד כמה יש חיסרון בעליון בזה שהאדם מבצע, ואם הוא ירגיש את זה, יקבל השתוקקות לזה, הכול יסתדר.

תלמיד: מאיפה הוא יכול לקבל השתוקקות לזה?

מתוך הכלי שלו. מתוך הכלי שלו, כי הוא המברר בין העלייה, לבין העשייה.

תלמיד: יש מוחא וליבה כמו שלמדנו. מוחא זה כשהוא עובד למעלה מהדעת, וליבא הוא כותב שזה כבר מורגש. איפה קודם החיסרון למוחא או לליבא?

לליבא.

תלמיד: אז הוא מרגיש שאין בו ואז מתפתח אצלו חיסרון?

כן.

תלמיד: איך להפוך את החיסרון הזה שהרב"ש כותב עליו שהוא יותר גרוע מכולם, חיסרון אמיתי כזה, שהוא לא יכול להפסיק לבקש את זה, ושזה יהיה קבוע, שלם, אמיתי ולא יברח אחרי שנייה וזה לא יהיה שקר?

כן. אז מה השאלה?

קריין: איך להפוך את החיסרון הזה לחיסרון אמיתי?

רק על ידי העצות שהרב"ש נותן לנו, להיות מחוברים יחד, להשתדל לתאר לעצמנו מדרגה יותר עליונה ולהשתוקק אליה ובצורה כזאת להיות.

תלמידה: האם חיסרון לתיקון זה לא חיסרון שלם?

הוא צריך להיות חיסרון שלם, אבל תלוי איפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לקרב יותר את הלבבות שלנו כדי להרגיש ביחד את הבורא?

זו באמת פעולה מאוד חשובה. איך יכולים לראות שהכוח העליון מדביק אותנו יחד, ורק את זה הוא רוצה להשיג ואנחנו צריכים להגיע למצב שגם אנחנו צריכים את זה.

תלמיד: אז הבורא הוא מקרב לבבות?

כן.

תלמיד: מה הנבראים צריכים לעשות?

מבקשים קירוב.

תלמידה: איך אנחנו יכולים למדוד את עוצמת החיבור שלנו?

עוצמת החיבור זה מסך. ככל שאנחנו רוצים להיות מחוברים כנגד כל כוחות הפירוד שרוצים להפריד בינינו, לפי זה אנחנו יכולים לדעת כמה אנחנו נמצאים לכיוון החיבור.

תלמידה: האם ברגע זה כשאנחנו לא יכולים להתחבר מופיע כאב ולפי זה אפשר לקבוע את ההתקדמות שלנו?

לא. את ההתקדמות אי אפשר לקבוע לפי החיסרון שהוא לא מכוון למטרת הבריאה, ולכן לפי זה אי אפשר להתקדם. אנחנו נמצאים לא פעם במצבים שמרגישים ריחוק זה מזה, התנגדות לחיבור, להתקרבות, אבל בכל זאת זה עדיין לא מודד כמה אנחנו נמשכים לתיקון.

קריין: כותב הרמב"ם.

"כיצד היא הכוונה. שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך ליישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה."

(משנה תורה להרמב"ם. ספר המדע, "הלכות תפילה")

מה כאן השאלה? רק מאמץ, כי אנחנו צריכים להגיע לשלושת המצבים האלו, לפני התפילה, בזמן התפילה, לאחר התפילה.

תלמידה: אם אני רואה שלא מהתעורר בתוכי הרצון להשפיע, איך להפוך את זה לתפילה אמיתית?

להתקרב לחברות האלה שהן נמצאות פחות או יותר ברצונות להשפיע ולהשתדל להידבק אליהן. זאת הפעולה הראשונה שהיא בטוח תעזור לנו לצאת מעצמנו ולהתקרב לתשובה הכללית.

קריין: נקרא לסיום קטע של הרב"ש מספר 9:

"תפלה היא עבודה שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא הרצון לקבל מצד שורשו, והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא לקבל, נמצא, שיש לו עבודה גדולה להפוך אותו. והיות שזהו נגד הטבע, לכן הוא צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת מהטבע, ולכנס לבחינת למעלה מהטבע."

(הרב"ש. מאמר 24 "ג' זמנים בעבודה" 1985)

(סוף השיעור)