שיעור ערב 12.08.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ד', פרק ב', דף רי"ח, עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

קריין: אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', אנחנו בחלק ד', פרק ב', דף רי"ח עמ' 218.

פרק ב'

מבאר הרשימות הנשארות אחרי הסתלקות האורות. ואור חוזר היורד בזמן ההסתלקות, ובו י' ענינים:

אות א'

בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה

"* וצריכים אנו להודיעך עתה, בהקדמה אחרת, כוללת כל העולמות, והוא, בענין חזרת האורות אל המאציל. כי זולת מה שביארנו במקום אחר, כי אף על פי שהם עולים ומסתלקים, הנה הם א ממשיכים ממעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא אור חוזר."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ו.

קריין: אות א קטנה מבארת "ממשיכים ממעלה למטה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי בשעת הסתלקות אור הכתר, שהוא מסבת עלית מלכות לז"א לבחינה ג', הנה נעשה אז הזווג דאור העליון במסך דבחי"ג, ונמשכות ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת חכמה כנודע, ועד"ז נעשו זווגים בכל המדרגות, שבדרך עלית המסך לזיכוכו, כמ"ש לעיל, (בהסתכלות פנימית ח"ב בד"ה ולפיכך עש"ה כל ההמשך). וז"ש הרב "כי אע"פ שהם עולים ומסתלקים, הנה הם ממשיכים ממעלה למטה מהמאציל בחינת אור הנקרא או"ח. כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח."

זאת אומרת היה זווג בפה דראש, והתחילו להתפשט טעמים מפה עד הטבור. בטבור נעשה ביטוש פנים ומקיף והתחיל המסך להזדכך, אז בדרך זיכוכו מטבור בדרך לפה הוא עושה חמישה זווגי דהכאה. וכל פעם שהוא עושה זיווגי דהכאה בהסתלקות שלו, אז מתפשטים מזה פרצופים פנימיים שנקראים "נקודות".

אות ב'

אור המסתלק מניח רשימה במקומו

"עוד יש בחינה אחרת גדולה ורב התועלת, והוא, כי לעולם אף על פי שמסתלקים, אינם מסתלקים לגמרי בכל בחינותיהם עצמם ועולים, אמנם מניחים מכחם ומבחינת עצמם קצת הארה למטה, במקום אשר עמדו שם בראשונה. וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אף גם בעת עלייתם למעלה. והארה הזאת נקרא ב רשימו, בסוד, שימני כחותם על לבך, הנזכר סוף פרשת משפטים בסבא דקי"ד ע"א."

קריין: אות ב קטנה מבארת "רשימו".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ב) הרשימה דומה לחותם, כי כמו החותם, אחר שמסתלק ממקום שהיה דבוק בו פעם, נמצא מניח שמה כל צורתו אף משהו לא יחסר, כן דרך אור העליון, אם נתפשט לאיזה מקום, אע"פ שחזר ונסתלק משם, הוא מניח שמה כל צורתו אף רושם קטן לא יחסר, וסופו לחזור ולהגלות בכל אותו השיעור כבראשונה."

זאת אומרת, מה ההבדל בין הרשימו לבין ההופעה עצמה? זה שברשימו אין כוח, הוא יכול להמשיך רק בעזרת המסך ואור והכול, אבל יש בו את כל הפרטים מהקומה שהייתה קודם. זאת אומרת, מה שהיה, היה אור שהיה נתפס במסך, בעביות, בכל הפרטים ששם, הוא הסתלק ונשאר רשימו. ברשימו זה כמו גן, רושם, שאם מביאים לשם את כוח האור, אז כמו טיפת זרע, כמו גרעין בתוך אדמה, הוא יכול להתפתח.

אות ג'

כל אור עליון לתחתון ממנו, הוא ביחס אב אל בן

"והטעם הוא, כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים, בבחינת אב אל בנים, אשר חשקו תמיד להשפיע בהם, כמבואר אצלנו בכבוד אב ואם. כי ניצוץ אחד מהאב נמשך אל הבן, ואינו זז ממנו לעולם, וכן הענין בכאן ביוד ספירות, כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא ג רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים."

קריין: אות ג קטנה מבארת "רשימו".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ג) וזה נוהג הן באור הן בכלי והן בכללות והן בפרטות. כי מן הרשימות, אשר נכללות בטבור של התפשטות הראשונה של אדם קדמון אשר עלה לפה שלו, נולד ויצא, רת"ס דהתפ"ב דא"ק, המכונה פרצוף ע"ב דא"ק, כמבואר לעיל (חלק ג' בלוח התשובות אות ר"י עש"ה)." הייתה גלגלתא, היא הזדככה. עלו רשימות לפה דראש, עליהם יצא ע"ב ממה שנשאר. זה סך הכל. "וכן בפרטות, כי רשימה הנשארת בכלי דכתר דהתפשטות א', נעשית לזכר בכלי דכתר דהתפ"ב. ומהרשימה הנשארת בכלי דחכמה דהתפ"א, נעשה לכלי דזכר בכלי דחכמה דהתפ"ב. ומזווגם יצאו הזכרים בשאר הספירות, כמו שכתב הרב, בע"ח (בשער מטי ולא מטי פרק ג' וד').

וכן מהרשימות הנשארות מד' הקומות, שיצאו בזמן הסתלקות א', הנקראות ניצוצין או אותיות, כמ"ש לקמן, הנה מהן נעשות הנקבות של התפ"ב: כי מן הניצוצין שנפלו מקומת הבחי"ג, שהוא ז"א, לכלי מלכות, שהיא בחי"ד," בהזדככות המסך מטבור לפה "נעשית התכללות מלכות בז"א, אשר אח"כ בהתפ"ב שאור המלכות נתלבש בכלי דז"א, הנה מצא שם את הכלי של מלכות השייכת לו. וכן מכח ניצוצין שנפלו מאו"ח של קומה דבחי"ב שהיא בינה, גרם להתכללות ז"א בכלי דבינה, שאח"כ בהתפ"ב, שאור ז"א בא ונתלבש בכלי דבינה, הנה מצא שם כלי שלו, וכו' עד"ז. כמ"ש לקמן (באו"פ בביאור דברי הרב בפ"ג אות פ'), הרי שכל הבחינות שבפרצוף התחתון, נמשכות רק מהרשימות, שהניח פרצוף העליון ממנו." אחרת מאיפה הוא בא? הוא חייב שתהיה לו מידה לפי מה שהוא מתייצב. "וז"ש הרב, "כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים בבחינת אב אל בנים", כלומר, שפרצוף תחתון נמשך מפרצוף עליון כמו בן מאב. דהיינו, שמשתלשל מעצמות האורות שבפרצוף העליון ממנו, והיינו ע"י הרשימות הנשארות בכלים דפרצוף העליון מהאורות שלו, כמ"ש לעיל, וזה שכתב הרב "כי העליונים מניחים במקום הראשון קצת הארה הנקראת רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים" כמבואר. וזכור את זה לכל המקומות, כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות, בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה."

אבל מזה יוצא לנו אחר כך חסרונות. שאב, פרצוף עליון, השאיר רשימו משלו, וכשאני מתפשט, נגיד שאני הבן שמגיע לאותו מקום, אני מגיע בדרגה יותר קטנה. אז יש הבדל בכל מקום בין מה שהיה קודם מהאב לבין מה שיש עכשיו מהבן. ומתוך זה הבן מרגיש מצד אחד חיסרון, מצד שני כשהוא נמצא בחזרה ממטה למעלה, אז החיסרון הזה עוזר לו להגיע לדרגת אב. זה נקרא "להמשיך לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם"¹.

לאט לאט, אנחנו צריכים להיכנס להבנת הסגנון, של איך הוא כותב.

אות ד'

בהסתלקות אור הכתר, הניח רשימו במקומו כדי להאיר לחכמה

"ונמצא, כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו מניח ד רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו, כדי להאיר לחכמה אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק, ואחר שהוא עלה ונסתלק, אז נמשכת ה הארה אל אור החכמה, מאותו הרשימו, שהניח הכתר בכלי שלו, ואע"פ שאחר כך יתעלה ויסתלק גם אור החכמה אל המאציל אף על פי כן אותו רשימו שנשאר בכלי של כתר, אינו זז ממנו אף אחר שעלה אור החכמה אל המאציל."

זאת אומרת, הרשימות הן כך עולות ומתערבבות בצורת פליפ פלופ, עולה, יורד, עולה, יורד, עולה, יורד, ואז יש לנו בכל מקום את כל סוגי הרשימות, כל סוגי האורות שעברו מטבור לפה. זאת אומרת הפרצוף הוא נעשה לא פרצוף אחד, אלא בו עשרים וחמישה פרצופים לפרצוף אחד. כמו שקראנו כבר שכל זיווג דהכאה הוא נותן לנו כ"ה פרצופים.

קריין: נקרא שוב אות ד' למעלה.

אות ד'

בהסתלקות אור הכתר, הניח רשימו במקומו כדי להאיר לחכמה

"ונמצא, כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו מניח ד רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו, כדי להאיר לחכמה אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק, ואחר שהוא עלה ונסתלק, אז נמשכת ה הארה אל אור החכמה, מאותו הרשימו, שהניח הכתר בכלי שלו, ואע"פ שאחר כך יתעלה ויסתלק גם אור החכמה אל המאציל אף על פי כן אותו רשימו שנשאר בכלי של כתר, אינו זז ממנו אף אחר שעלה אור החכמה אל המאציל."

זה מה שמעניין, שיש לנו כאילו אור קבוע שלא מסתלק שנקרא "רשימו", אבל זה אור. זאת אומרת היה באיזה מקום על ידי חיסרון, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה כלי שהיה מגלה את האור. עכשיו המסך הסתלק, לא מאיר האור מלמעלה הכלי איבד את המסך שלו, אבל הרשימו נשאר, ונשאר כל הזמן. יש רשימות שקטות. אנחנו נלמד סוגי רשימות. יש רשימות כאלה שנזכרים עליהם אחרי שנים, או פתאום באיזו קונוטציה, באיזה הקשר.

תלמיד: כלומר, בחינה ד', נגיד כלי המלכות הוא כלול מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, בתוכו יש הכול, במלכות. זאת אומרת הוא עובר את כל הדרגות, כי כל אחד משאיר רשימו. זאת אומרת מלכות צריכה לעבוד מהכתר עד לעצמה, והיא בתוכה היא כוללת את המלכות. את החכמה, את הבינה ואת עצמה.

כן.

שאלה: באיזה יחס היא כוללת?

בעוד שני דפים, זה הפרק הבא.

קריין: בטור ב' באמצע, בדף רי"ט, מבארת "רשימו אחד במקומו", אות ד' קטנה.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ד) ואין להקשות, הרי אומר לעיל באות ז' שמן הרשימה נעשה מציאות הכלי, וכאן אומר, שכבר יש כלי עוד מקודם הרשימה וקודם הסתלקות האור. והענין שיש ב' מיני כלים בכל פרצוף, שהם: כלים הנמשכים מהסתכלות ראשונה שבמלכות של ראש, אשר המלכות ההיא מתרחבת, בכח האור חוזר שבה שהעלתה ממטה למעלה," מפה ולמעלה בראש. "ומתפשטת מינה ובה, לע"ס ממעלה למטה," לתוך הפרצוף. "שהן נבחנות לכלי קבלה אל ההתפשטות הראשונה. ועוד יש בחינת כלים בפרצוף, הנמשכים על ידי הסתכלות שניה במלכות דגוף של הפרצוף הגורם הסתלקות וחזרת האור ההוא למאציל, שהרשימות הנשארות אחר הסתלקות ההיא, נעשו לכלים גמורים. כמ"ש הרב (לעיל בחלק ג' פרק י"ב באו"פ).

והנה כל הרשימות הללו דהסת"ב, ממשיכות לכל הבחינות: לפרצוף התחתון שלו, כמ"ש בדיבור הסמוך. וזה אמרו: "כי האורות עליונים הם לאורות התחתונים בבחי' אב אל בנים" כלומר, שפרצוף התחתון נמשך מפרצוף העליון כמו בן מאב, דהיינו על ידי הרשימות הנשארות תוך הכלים דהפרצוף העליון מהאורות שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וז"ש הרב "כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים", כמבואר. וזכור זה מאד כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה. אשר כל תחתון מסובב על ידי הרשימות דפרצוף העליון שלו."

כן. מאיפה עוד יוצא?

קריין: אות ה' קטנה מבארת "הארה אל אור החכמה".

אתם תשמעו, זה יכנס לאט לאט. כל החלק הזה הוא מדבר רק על זה. אור ישר, אור חוזר, רשימות שנשארות, איך יוצא אליהם פרצוף הבא.

"ה) כי אח"כ כשעלתה המלכות אל בחי"ג שיוצאות שם ע"ס בקומת חכמה, הנה אי אפשר שיתחיל האור הזה בספירת החכמה, שהרי כל התפשטות של אור מוכרח להתחיל מהכתר, ולפיכך להארת רשימה דכתר צריכה, שעל ידי זה האור דבוק וקשור בהשורש. וכן כשמלכות עלתה לבינה ויוצאות ע"ס בקומת בינה, נשאר שם בהכרח הארת רשימות דכתר וחכמה, וכו' עד"ז מטעם האמור. ותזכור זה לכל המקומות, כי אי אפשר כלל לשום מדרגה שתהיה חסרה בה ספירות העליונות לגמרי, אלא בשעה שספירות עליונות הן בבחינת הארת רשימה בלבד, אז אנו מכנים אותן, שהן חסרות שמה, להיותן שם בלתי מאירות."

כן, אבל בכל זאת נמצאות. אם אנחנו אומרים שני אורות, שלושה אורות בפרצוף, אין דבר כזה. תמיד עשר אורות, עשרה כלים, או חמש אורות, חמישה כלים. תלוי איך לספור. אז אם אנחנו אומרים פחות מעשר, אין דבר כזה, אלא פשוט הם לא מאירים. הם לא מגולים.

קריין: אות ה' למעלה.

אות ה'

כשנסתלק אור החכמה, הניח רשימה במקומו כדי להאיר לבינה

"וכן אחר כך כשעלה החכמה למאציל, מניח רשימו בכלי שלו, להאיר ממנו לבינה אחר הסתלק עצמו, ואף גם אחר עלות הבינה למאציל, אין רשימו של חכמה מסתלק מכלי החכמה, ועד"ז כולם עד היסוד."

רשימות לא מסתלקות. אורות כן, רשימות לא.

קריין: אות ו' למעלה.

אות ו'

מלכות אינה מניחה רשימה

"אבל אור ו המלכות, כאשר מסתלקת אינה מנחת רשימו בכלי שלה, לפי שאין שום ספירה תחתיה לקבל הימנה. ואף על פי שעתיד להיות עולמות אחרים תחתיה שמקבלים ממנה, ז אין הוא מסוג שלהם ואין לה דביקות עמהם, כמו שיש דביקות אל היוד ספירות דכל עולם ועולם בפני עצמו."

זאת אומרת אם מניחים רשימו, אז מניחים רשימו במיוחד כדי לבנות פרצוף לפי הטבע שלו. זאת אומרת, חכמה, חכמה. בינה, בינה. אבל לא שיש קשר בין הפרצופים כאלו שמניחים רשימות פרצופים עליונים, כדי להמשיך את האורות לפרצופים התחתונים.

קריין: אות ו' למטה מבארת "המלכות".

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ו) כי הוא אור נקבה, שמקבלת לעצמה ואינה משפעת, אשר מטעם זה נמצאו ע"ס שלה מסיימות את המדרגה, כי הוא סוד או"ח בלבד, כנודע," כי אין כוח להמשיך את האור. כמו אור חסדים, שמתפשט אבל לא בצורה של אור החכמה מלמעלה למטה בכלים ברורים, שהולך ודוחף וממלא. "ולכן אינה מנחת רשימה, משום שאין רשימה אלא השירים מהתפשטות אור ישר הנשאר שם, כדברי הרב לעיל. וגם אין כאן הפסק באור העליון, כנ"ל בדיבור הסמוך, כי התחתון מוכרח לעליון אבל העליון אינו צריך אל התחתון."

קריין: אות ז' קטנה מבארת "אין הוא מסוג שלהם".

"ז) משום שהם באים בצורה מחודשת של עביות, לכן אין לה דביקות עמהם, כי דבקות פירושו השתוות הצורה, והבדל ופירוד פירושו שינוי הצורה, כנודע. (עי' בח"ג תשובה ר"י)."

לכן אין קשר בין עולם לעולם, בין פרצוף לפרצוף, שפרצוף מניח רשימו לפרצוף אחר או מעולם לעולם אחר, כי זה לא מין במינו.

קריין: אות ז' למעלה.

אות ז'

כל הספירות מניחות רשימות במקומן אחר הסתלקותן, חוץ ממלכות

"נמצא כי כל אותן הספירות הם מניחין רשימו במקומן ובכלי שלהם כאשר רוצין להסתלק ולעלות, אמנם אור המלכות, אינו מניח רשימו בכלי שלו, רק מן הרשימו שהשאיר אור היסוד בכלי שלו. משם נמשך הארה אל הכלי של המלכות אחר הסתלקות אור שלה."

קריין: אות ח' למעלה.

אות ח'

לפי שמלכות אינה מניחה רשימה היא נקראת עניה, שאין לה מעצמה כלום

"ח וזה סבה אחרת, למה נקרא מלכות עניה דלית לה מגרמה כלום. וגם נקרא אספקלריא דלא נהרא. והטעם הוא, כי הכלי שלה בעליתה והסתלק האור ממנה, לא נהרא כלום, כי לא נשאר בה שום אור אפילו בבחינת רשימו, ואפילו חיות הכלי ההוא, אינו מבחינת האור שלה, רק מבחינת הרשימו שנשאר בכלי היסוד כנ"ל, ומשם מחיה ומאיר בכלי המלכות. וזה אמרו דלית לה מגרמה כלום."

כן, כי אין לה למי להאיר, אין למטה ממנה, ולכן היא לא מונחת רשימו.

קריין: אות ח' קטנה מבארת "סבה אחרת".

פירוש אור פנימי לאות ח'

"ח) כבר כתב הרב הטעם שמלכות נקראת דלא נהרא, שהוא משום שבהתפשטות ב' נמשכו ע"ס רק בקומת חכמה, ואור הכתר נשאר נעלם בפה. וע"כ נמצא שאור חכמה בא בכלי דכתר, ואור בינה בכלי דחכמה, ואור ז"א בכלי דבינה, ואור מלכות בכלי דז"א, והרי נשאר כלי מלכות בלי אור. וע"כ נקראת אספקלריא דלא נהרא. (עי' ע"ח ש"ו פ"ה). והנה כאן מוסיף עוד טעם ב' דהיינו מטעם שמלכות לא השאירה אחריה רשימה בהתפשטות א'.

ואין להקשות, אם אור הכתר נעלם מן התפ"ב, היה לו להשאר שמה כלי דכתר בלי אור, ולמה נתחלפו האורות, שיבא אור החכמה בכלי של כתר עד שנשאר כלי מלכות בלי אור. אמנם זה כבר נתבאר בהסתכלות פנימית (חלק ב' פרק ח'), שהוא משום שהאורות דרכם להתלבש רק בכלים הזכים יותר שנמצאים בפרצוף ואם אפילו אין שם אלא אור נפש לבד, היא מתלבשת רק בכלי העליונה דהיינו בכתר. והט"ת נשארו בלי אור עש"ה."

זה ברור, זה לפי ההשתוות, ככול שאור משיג כלי יותר זך, שם הוא נמצא, ואותו הוא ממלא.

שאלה: מה זה כלי בלי אור?

כלי בלי אור זה רצון לקבל שבינתיים אין לו מסך שהוא יכול לעבוד עימו, עם הרצון, כדי להתמלאות באור בעל מנת להשפיע. זה נקרא כלי בלי אור.

שאלה: מכוח מה הרשימות מתעוררות?

מהאור הכללי שמופיע. הרשימות הן בדרך כלל רשימות שקטות, אלא הן מתעוררות על ידי האור שמגיע מלמעלה אבל את האור שמגיע מלמעלה, אנחנו יכולים לעורר על ידי בעבודה בקבוצה. החיסרון הוא כללי, כי אנחנו לא יודעים בדיוק מה אנחנו מעוררים, אנחנו מעוררים זה בזה כל מיני רצונות, הרצונות האלה עולים למעלה, מעוררים את האור העליון כללי, שמשפיע על הרשימות, ואז הרשימות מתעוררות ואנחנו מרגישים שאנחנו רוצים זה או זה, או כך, או כך. אנחנו לא קובעים בדיוק מה יקרה ברגע הבא, אבל ביגיעה שלנו בכללות אנחנו כן גורמים להתעוררות.

קריין: אות ט' למעלה.

אות ט'

"ב' מיני אורות נשארים בכלי אחר ההסתלקות: א) או"ח שהוא דין;

ב) הרשימות שהן אור ישר ורחמים."

רשימות מן האור. אז יש לנו רשימו מהכלי ורשימו מן האור. רשימו מן הכלי נקראות "דין", הגבלות, שלא יכול לעבוד בזה, ורשימו מהאור שהיה והסתלק, נקראות "רחמים"

"הנה נתבאר לנו על ידי ב' הקדמות אלו, איך הכלים של הספירות, אף בעת חזרת אורותיהם והסתלקותם אל המאציל, עם כל זה יש בהם ט ב' מיני אורות: א' הנקרא אור חוזר והוא דין, והב' הוא האור הנשאר בהכלי הנקרא רשימו, אשר הוא אור ישר והוא רחמים, כי הרי נשאר שם מבחינת האורות, אשר יצאו ממעלה למטה בבחינת אור ישר."

טוב אנחנו צריכים לחשוב על זה, זה לא כל כך פשוט. למה אור חוזר נקרא דין? תלוי על איזה אור חוזר אנחנו מדברים, באיזה מובן. אור חוזר זה כשאני רוצה להשפיע לבורא, אני רוצה להחזיר לו, למה זה נקרא דין, מפני שאני עובד נגד הרצון לקבל שלי? תיכף נראה.

קריין: אות ט קטנה מבארת "ב' מיני אורות".

פירוש אור פנימי לאות ט'

"ט) כי התפשטות הראשונה, הנמשכת על ידי התרחבות המלכות מינה ובה לע"ס עד למלכות דגוף, שהיא נמשכת ממעלה למטה דהיינו לבחינת התלבשות, היא הנקראת אור ישר רחמים." זה האור שנכנס לתוך הפרצוף מפה עד הטבור, מלמעלה למטה. "וכן כל הרשימות הנשארות מע"ס ההן אחר שנסתלק האור הזה, הוא ג"כ אור ישר רחמים, אלא בבחינת הארה מועטת, המכונה רשימה." ההבדל בין רשימה לאור, שאור זה אור, רשימה זה אור קטן מאוד אבל יש לו את כל אותם נתונים שהיו באור, אף אחד לא יחסר. פשוט אין לו כוחות להפעיל משהו, אבל יש בו את כל הפרטים שהיו קודם מהאור, לכן זה נקרא רשימו. "אמנם אותן הקומות היוצאות על ידי זווג דהכאה, שבדרך עליות המלכות והזדככותה מן מדרגה למדרגה ממטה למעלה" זה בגוף, כשהמסך עולה מטבור ומגיע לפה דרך כל המדרגות לאט לאט, בצורה הדרגתית, "עד שנעלם כל האור, כל אלו הקומות נקראות אור חוזר דין, להיות הקומות מתמעטות והולכות עד הסתלקות גמורה."

יש לנו פרצוף (ראו שרטוט מס' 1) ראש, יש כאן אור ישר ודוחה אותו אור חוזר. מפני שיש כאן פה, יש כאן מסך שלא נותן לאור העליון להיכנס. הוא דוחה את האור הישר בחזרה ואז יש אור חוזר. בפה, במסך יש הכאה, זיווג דהכאה. אחרי שמכה ומבין עם מי יש לו עסק מתפשט במינה ובה. זאת אומרת, מה הוא עושה? מתפשט מפה ומטה, מחליט שהוא מקבל עד הטבור ולא יותר. המקום הזה נקרא טבור. מה שנכנס פנימה נקרא אור פנימי. ומה שנשאר בחוץ, מה שהוא לא קיבל נקרא אור מקיף. מהמצב הזה שבו שניהם מכים במסך, גם בטבור יש מסך, המסך מחליט אני מזדכך, אין לי כוח, ואז הוא מתחיל להזדכך. והוא מזדכך בהדרגה ד', ג', ב', א', שורש.

אז כשהוא מזדכך נשארות כאן רשימות, חוץ מבחינה ד', בחינה ד' לא מנחת רשימו, אין לה למי להשפיע, אין בה, היא לא ממלאה את עצמה. ואז יוצא שיש לנו רשימות רק מג' אורות. הרשימות האלה שיש לנו מכל האורות האלה חוץ מבחינה ד' אלו "נקודות".

יש "טעמים", ויש רשימות מהטעמים שנקראות "תגין" ורשימות מהנקודות שנקראות "אותיות" או "כלים". זה הכול.

שרטוט מס' 1

שאלה: מה שהסברת לא חדש לנו. אבל מה שהוא כותב פה, לפחות מבחינתי זה לא ברור. הוא קורא לאור ישר, רחמים. מה שכתבת אור פנימי, הוא קורא לו פה אור ישר רחמים. מה זה אור ישר רחמים? אני לא מכיר את הביטוי הזה לאור פנימי.

זה אור שמגיע לנו מלמעלה למטה, כמו האור הישר שיש לנו בראש, יש לנו גם המשך שלו בתוך, אור פנימי, הוא נקרא אור של רחמים, כי הוא בא מרצון המאציל להטיב לנאצל.

תלמיד: "וכן כל הרשימות הנשארות מע"ס ההן אחר שנסתלק האור הזה, הוא ג"כ אור ישר רחמים,".

כן גם הרשימות מהם הן ככה.

שאלה: גם הקו האדום הוא..

לא, הקו האדום זה לא רשימו, הקו האדום זה דין, זו הסתלקות האורות. אבל הרשימות שנשארות כאן בכל הקומות הללו הם העיקר, עליהם יוצא הפרצוף הבא.

תקרא שוב.

תלמיד: ט' למטה.

"ט) כי התפשטות הראשונה, הנמשכת על ידי התרחבות המלכות מינה ובה לע"ס עד למלכות דגוף," מפה עד הטבור "שהיא נמשכת ממעלה למטה דהיינו לבחינת התלבשות," האורות בתוך הכלים "היא הנקראת אור ישר רחמים." כי זו ממש ההשפעה, האור בתוך הכלי, זה מדובר על אור פנימי שנכנס לתוך הפרצוף. "וכן כל הרשימות הנשארות מע"ס ההן" כמו שאור היו רחמים "אחר שנסתלק האור הזה, הוא ג"כ אור ישר רחמים, אלא בבחינת הארה מועטת," זאת אומרת, לא האור שממלא את הכלי אלא שיש בתוך הכלי רשימו שהוא יכול לחדש אם צריך במקרה הבא, בעתיד, "המכונה רשימה. אמנם אותן הקומות היוצאות על ידי זווג דהכאה, שבדרך עליות המלכות" מטבור לפה "והזדככותה מן מדרגה למדרגה ממטה למעלה" שמאבד את המסך שהיה מקבל את האור בתוך הפרצוף "עד שנעלם כל האור," לגמרי, בחזרה יוצא לראש "כל אלו הקומות נקראות אור חוזר דין, להיות הקומות מתמעטות והולכות עד הסתלקות גמורה."

כי הן גורמות להזדככות הפרצוף, לזה שהאור מסתלק והפרצוף נשאר ריק. לכן כל הקומות האלו שנקראות אותיות או כלים הם אור חוזר, דין, שם זה גבורות.

תלמיד: אז איפה זה אור ישר רחמים, אחד זה האור פנימי הוא קורא לזה אור ישר רחמים.

נכון.

תלמיד: ואיזה עוד אור ישר רחמים יש כאן? איפה הוא נמצא בשרטוט?

גם בראש שבא מהבורא. אור ישר ואור חוזר. אני אסמן לך (ראו שרטוט מס' 2) באדום, אור ישר ורחמים, ובהמשך אור ישר, אבל לא רחמים אלא אור פנימי. ובכחול זה אור חוזר, אור חוזר דין, ומטבור לפה, זה אור הסתלקות דין.

שרטוט מס' 2

שאלה: "הארה מועטת" מה שהוא אומר זה תגין? הוא קורא לזה פה גם רשימות.

"הארה מועטת" אלו הרשימות שנשארות בתוך הכלים, במקום אור נשאר רשימו. האור הוא קטן מאוד, אבל הוא בדיוק כמו שהיה קודם, נקרא "רשימו". איזו דוגמה לתת לך? "רשימו" זה רושם, אבל חוץ מהרושם הזה אין כלום. אבל זה רושם כמו שהייתה לך נגיד איזו מכונה, ועכשיו במקום המכונה נשאר לך איזה ספר שאתה יכול על ידו להרכיב את המכונה. אז אתה צריך חומר, אתה צריך כוח, אתה צריך אור שיסודר לך את כל הדברים האלה, אתה צריך הרבה דברים, אבל הרשימו מכל המכונה, הידע בעלמא נשאר, זה נקרא רשימו, ככה זה, עד הפרט האחרון, לא צריך שום דבר חוץ מכוח, כוח השכל, כוח הרגש, כוחות שפועלים, אבל כוחות.

זאת אומרת, רשימו זה ידיעה על כל הפרטים שצריכים להיות. שאם מגיע כוח, סתם כוח, הוא פועל על הרשימו והרשימו כבר יודע איך להסתדר. או בוא נגיד שיש לך צעיר, איזה בריון שאין לו שכל אבל יש לו כוח, ויש לך זקן שיש לו מלא חכמה, מלא ידע אבל אין לו כוחות. אז צריכים את שניהם, ואז הרשימו זה מהזקנה, מהעבר, ולכן אם יש רשימו אז מסתדר הכול. והאור שמגיע הוא אור מופשט ורק לפי הרשימו הוא נפעל, תחת הרשימו, וככה מסתדרים כל הפרצופים. רשימות עולות, יורדות, הכול רשימות. אם לא הרשימות זה כמו אדם שנמחק ממנו משהו.

תלמיד: אז אם לסכם, אור שנכנס זה "אור רחמים" ואור שמסתלק זה "אור דין".

בדרך כלל כן.

תלמיד: יש לנו כבר שמות לזה, טעמים, תגין, נקודות, אותיות.

חכה, יש עוד הרבה שמות. יהיה לך גם כאן. (ראו שרטוט 2 ).

שאלה: אני שואל על המלכות, איך יכול להיות שהאור מילא את הכלי ולא נשאר שום רשימו?

מלכות לא מנחת רשימו כי קודם כול אין לה למה להשפיע, אין לה למי להשפיע. אותו דבר יש לנו מעולם לעולם. זה חוק, הבחינה האחרונה אינה מנחת רשימו.

תלמיד: אז אין הבדל בין מלכות לפני שהאור מילא אותה לבין מלכות אחרי שהאור מילא אותה?

לא, היא עבדה, היא עשתה את הכול, היא קיבלה, אבל היא לא מנחת רשימו. היא הייתה משתתפת דווקא בכל התהליך הזה.

תלמיד: אז מה כן נשאר?

רשימו, אבל רשימו שהוא לא בפועל, שהיא לא יכולה להפעיל אותו, זאת הבחינה האחרונה. עוד מעט אנחנו עוד נלמד למה זה קורה. כי כדי שיישאר רשימו אתה צריך לתת. לבחינה התחתונה ממך אתה יכול לתת, אבל אם אין לך למי לתת לא נשאר לך רשימו, מאיפה, ממה, אתה השפעת למישהו? נתת למישהו? לא. אם לא, אז אין רשימו.

שאלה: על התגין אין לנו שום עבודה, רק על אותיות? תגין איפשהו בא לידי ביטוי אחר כך בפרצופים הבאים?

תגין בא מתי שמלמטה מבקשים, מאילו פרצופים או עולמות שם, אחרי השבירה אם מבקשים משהו, אז הם מעוררים את התגין.

לאט לאט, אנחנו רק עכשיו פתחנו את החלק הזה. הוא חלק מאוד עסיסי כזה, עם "הסתכלות פנימית", עם "שאלות ותשובות" שאנחנו נצטרך לעבור עליהן.

שאלה: העבודה שלנו עם רשימות בעשירייה זה על ידי העלאת מ"ן?

עבודה שלנו זה להמשיך את האור על הרשימות, שזה על ידי העלאת מ"ן, ודאי.

שאלה: זה לא רשימו דעביות, זה רשימו דהתלבשות?

לא, רשימו דעביות ורשימו דהתלבשות זה מה שנשאר בסך הכול התהליך, ורשימו דעביות ורשימו דהתלבשות זה הרבה רשימות שנמצאות בפנים. הפרצוף שעשה את הכול והתרוקן מכל האור ועם מה שנשאר, זה הכול נקרא "רשימו". תתאר לעצמך כמה נתונים יש שם. כי שום דבר לא נעלם, יש רשימות שקטות, אקטיביות, כאלו וכאלו.

שאלה: אם לא מהרשימו אז ממה יוצא העולם הבא, הפרצוף הבא?

לא. לא יוצא שום דבר, רק מתוך הרשימות שנשארו מהתוך של הפרצוף שעלו בחזרה לפה דראש ושם נכללות באור העליון, ואז מתחילות שוב להתפשט לפרצוף הבא. רק בצורה כזאת זה קורה. כמו ע"ב מגלגלתא.

שאלה: יש שני חוקים, "שכל הבחינות שבפרצוף התחתון, נמשכות רק מהרשימות, שהניח פרצוף העליון", ועוד "כי התחתון מוכרח לעליון אבל העליון אינו צריך אל התחתון." זה עובד רק ממטה למעלה ולמטה למטה?

העליון אף פעם לא צריך את התחתון לקיום שלו, ונפעל אך ורק כשמקבל מ"ן מהתחתון, חיסרון, צעקה לעזרה.

תלמיד: אבל איך להבין שעליון מחכה למ"ן מהרשימות של התחתון?

אם מקבל מ"ן מהתחתון אז הוא נפעל. מ"ן מהתחתון מחיים אותו, מחייבים אותו להפעיל את עצמו ולעזור לתחתון.

תלמיד: אבל בצורה פשוטה הרשימות שיש בתחתון זה רשימות מהעליון לפי החוק הזה, כתוב באות ג' למטה, בסוף הדף, "שכל הבחינות שבפרצוף התחתון, נמשכות רק מהרשימות, שהניח פרצוף העליון". זה סיבוב? אנחנו מקבלים רשימו מהעליון בהתחלה ואחרי זה חוזרים כך שבהתחלה מה שיש בתחתון זה מרשימות מעליון? ככה זה עובד?

אבל זה בדרך הזדככות, או שזה מתפשט מלמעלה למטה או ממטה למעלה. קודם ונמשך תגיד במקום עליון ותחתון, ואז אתה לא תתבלבל.

אני קורא את הקטע הזה.

"וכן מהרשימות הנשארות מד' הקומות, שיצאו בזמן הסתלקות א', הנקראות ניצוצין או אותיות, כמ"ש לקמן, הנה מהן נעשות הנקבות של התפ"ב:" זאת אומרת שהיו כבר התפשטות והזדככות. "כי מן הניצוצין שנפלו מקומת הבחי"ג, שהוא ז"א, לכלי מלכות, שהיא בחי"ד, נעשית התכללות מלכות בז"א, אשר אח"כ בהתפ"ב" שמגיעה עוד קומה, "שאור המלכות נתלבש בכלי דז"א, הנה מצא שם את הכלי של מלכות השייכת לו. וכן מכח ניצוצין שנפלו מאו"ח של קומה דבחי"ב שהיא בינה, גרם להתכללות ז"א בכלי דבינה, שאח"כ בהתפ"ב," כשיש התכללות כבר, אז "שאור ז"א בא ונתלבש בכלי דבינה,"

הוא אומר לך איך יכול להיות שיש התקשרות בין בינה לזעיר אנפין, זעיר אנפין ומלכות, זה על ידי זה שעולות הרשימות והן נכללות כל פעם זו עם זו, וזו עם זו ואז יש קשר בין הפרצופים. עוד נלמד את זה.

(סוף השיעור)

---

1. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג' כ"ד)↩