שיעור בוקר 17.05.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי "מתחברים לאין עוד מלבדו"

מאי 2025

שיעור 4 - אין עוד מלבדו בעשירייה

קריין: הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי, "מתחברים לאין עוד מלבדו" מאי 2025. שיעור מס' 4 – אין עוד מלבדו בעשירייה.

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכל עושה הבורא. כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשיה, שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי מי לי". כלומר, שהכל תלוי בבחירת האדם. אמנם לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכל הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.

ויש לפרש זה, כמו שכותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג, דף א - שס"ז, אות קנ"ב) "שיש ענין שערות, המכסה על האור, שלא יהנו מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום". והענין, שאנו צריכים להאמין, שהבורא נותן לנו רצון וחשק לעשות מעשים טובים. וכל עוד שהאדם אינו ראוי, אסור להרגיש, שהבורא מחייב אותו לעשות מעשים טובים. לכן הבורא מסתיר עצמו בלבוש, שהלבוש הזה נקרא "שלא לשמה". כלומר, שהבורא מסתיר עצמו לפעמים בלבוש של חברים.

היינו, בדרך דוגמא, שיש מציאות, שאין אדם רוצה לקום ללמוד לפנות בוקר. אז הבורא מסתיר עצמו בלבוש של חברים, והוא קם מהמיטה, אף על פי שהוא עייף, היות שבאה לו מחשבה במוחו, שאומרת, שלא יפה בפני החברים, שכולם באים ללמוד, והוא לא.

אז כולם יסתכלו עליו, על שפלותו. לכן הוא קם והולך לבית הכנסת ולומד. נמצא, שמטעם מצות ה' אין לו כח לקום מהמיטה. לכן אין הבורא מחייב אותו, שילך לבית הכנסת, כי מסיבה זו הוא היה שוכב במיטה. אבל החברים כן מחייבים אותו.

וכעין דוגמא זו נוהג בכל שאר דברים, כשהאדם עושה שלא לשמה. הגם שיש הרבה מדרגות בשלא לשמה. ונדבר מדוגמא זו. ויש כאן להסתכל, האדם הולך ללמוד ולעשות מצות, מטעם לא שהבורא מחייב אותו. כלומר, כי מטעם מצות ה', אין בכוחו להתגבר על הגוף, ולחייב אותו לעשות מעשים טובים. אלא מטעם אנשים, כן יש לו כח לעשות מעשים טובים. נמצא, איזו חשיבות יכולה להיות בהשלא לשמה הזה.

אלא האדם צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.

לכן האדם אומר, שהוא עושה את המעשים שלא לשמה. כמו על דרך דוגמא, החברים מחייבים אותו. וזה יכולים להיות לאו דוקא חברים, אלא לכל אחד ואחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי, המתאים לאותו אדם.

לכן אחר המעשה, כלומר למשל, לאחר שהאדם בא לבית הכנסת, וזה היה מסיבת שהחברים חייבו אותו לבוא, הוא אומר "זה היה מטעם, שהבורא היה הסיבה לזה, שהוא הלך ללמוד. רק הבורא התלבש נגדו בלבוש חברים. לכן עכשיו הוא נותן תודה לה', על זה שה' היה הסיבה".

ובהאמור יוצא, זה שהאדם עשה את הדבר שלא לשמה, היינו לא שה' היה הסיבה, שצוה אותו לעשות את המצוה, אלא הוא עשה מטעם, למשל, שהחברים נתנו צו, שהוא מוכרח לשמוע בקולם. אז האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה.

אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.

ובהאמור נבין את גודל החשיבות של שלא לשמה. כלומר, זה הוא לא כמו שהאדם חושב, שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה. לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה. לכן אין המעשה כל כך חשוב בעיניו.

אולם, אם הוא יאמין, ש"אין עוד מלבדו", כנ"ל כמו שכתוב במאמרים הקודמים, שבפרשה הזאת, נמצא, שבאמת הוא מקיים מצות הבורא. והאדם צריך להחשיב את המעשה, שעשה בשלא לשמה. כי מה שהאדם מצייר לעצמו, שהוא מקיים רק מעשה דשלא לשמה, זה רק מטעם, שעוד אין לו הזכיה, שירגיש שהוא מקיים מצות המלך, והוא משמש את המלך.

לכן אם הוא יאמין, שהשלא לשמה הוא באמת, שהבורא בעצמו הוא המחייבו לעסוק בתו"מ, נמצא, שיכול לתת תודה רבה לה', על מה שהבורא התלבש בלבוש של שלא לשמה. ומזה האדם יכול להעריך את החשיבות של תו"מ, אפילו שלא לשמה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "נפרעין ממנו מדעתו", היינו לשמה, "ושלא מדעתו", היינו שלא לשמה.

וזה הוא מה שכתוב, שהשערות, היינו השלא לשמה, מכסה על האור, שלא יזונו מן האור, כל זמן שאינם ראויים לזה. היינו, שהשערות הם לבוש, שמתחת הלבוש הזה עומד האור ומאיר. ובינתים האור מכוסה."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה" 1990)

תלמיד: לא כל כך ברור איך אפשר להתקיים במין מציאות כזאת שאין בה את הכיסויים האלה. כי כביכול הכיסויים נותנים איזו עבודה לחפש מאחוריהם, להאמין שיש בורא מאחוריהם, ואם יש כבר לשמה כביכול בלי הכיסויים, אז איזו עבודה יש, איפה הנברא שנמצא בתהליך?

כן, יש מקום לשאול.

תלמיד: מה זה להיות ראוי לעשות מעשים טובים?

כנראה שאדם קרוב לעשייה של על מנת להשפיע ועדיין משהו עוצר אותו, לא נותן לו אפשרות להתקרב למעשה.

תלמיד: כי רב"ש כותב פה, מי שלא ראוי הוא לא נותן לו את הרצון ואת החשק.

כן.

תלמיד: איך בעבודה בינינו בעשירייה אנחנו נותנים לבורא לתת לנו את הרצון ואת החשק? איך אנחנו מתקרבים לזה יותר ויותר?

יש כאן שני דברים.

תלמיד: מה נותנת לאדם ההבחנה שהחברים מחייבים או הבורא מחייב?

הוא כנראה בוחר כלפי מי הוא רוצה להכניע את עצמו.

תלמיד: מה ההבדל? אם הוא מכניע את עצמו כלפי החברים זה כבר אומר שהוא בכיוון נכון לבורא. זה נכון?

לא. יכול להיות שהוא לא מחבר את שתי הסיבות האלה יחד.

תלמיד: איך הוא מחבר את שתי הסיבות יחד?

כנראה שהוא מתחיל לחקור מאיפה בא לו דחף להתכלל עם החברים, הוא רוצה להיות בטוח שאחרי החברים נסתר הבורא.

תלמיד: אם יש דחף להגיע לחיבור עם החברים אז זה בטוח מהבורא. לא ברור איפה האדם צריך לשים את עצמו בבירור הזה.

צריך עוד לברר.

תלמיד: במעבר הזה מלא לשמה ללשמה, רב"ש אומר שהאדם מזהה שבלא לשמה הוא עובד בשביל החברים, מטעם ציווי החברים.

כן.

תלמיד: איך להחליף את הכוח הגדול הזה לעבוד בשביל החברים, שמחייבים אותו לבוא, לבוא בזמן, לעשות את הפעולות, בכוח שהוא יותר אמורפי, לא נראה, לא קיים? צריך להחליף פה כוח למשהו חזק, כי יש לו כוח חזק ביד, הוא רוצה להתקדם, אבל הוא לא מוצא מאיפה להביא את הכוח הנוסף.

כן.

תלמיד: אם הבורא פועל מאחורי כל מצב, כל חבר, כל מחשבה, כל פעולה, אז מה נשאר לתפקיד שלי כאדם? גם מאחוריי הוא פועל, מאחורי כל מחשבה שלי, כל פעולה שלי. לא רק מאחוריהם, גם מאחוריי.

כן.

תלמיד: מה בעצם ההשתתפות שלי כאן? איפה היא באה לידי ביטוי?

ההשתתפות שלך היא להכיר בכך שבכל מחשבה, בכל פעולה, מחשבתית, רצונית, הבורא הוא המבצע, המנגיש, המקבל, הכול זה הבורא.

תלמיד: זאת נקראת "השגה רוחנית"?

יחסית.

תלמיד: האדם צריך להשיג שהוא נפעל לחלוטין?

כן.

תלמיד: נושא השיעור הוא "אין עוד מלבדו בעשירייה". מה זה כוח של אין עוד מלבדו בעשירייה, בין עשרה חברים?

בעשירייה זה מובן לנו שאם אדם משיג את הקשר שלו עם החברים, אז יוצא תמיד שהכוח שהוא מקבל זה כוח של עשירייה, והוא יכול להתייחס לזה כמו לכוח היחיד.

תלמיד: יש עוד דרכים להשיג אין עוד מלבדו, חוץ מאשר בעשירייה?

לא.

תלמיד: במה שונה גילוי הבורא בעשירייה, לבין גילוי הבורא במציאות כולה?

לא ניתן לגלות אותו אלא רק בעשירייה. כשאדם יודע, מסוגל לחבר את כל השאלות שלו לשאלה אחת, את כל המחשבות למחשבה אחת, אז יוצא שהוא מגיע לאחד.

תלמיד: האדם משיג אין עוד מלבדו בתוך העשירייה.

כן.

תלמיד: ככל שהוא הולך ומתפתח, מה משתנה, מה מתווסף, אם הכול בתוך העשירייה?

מה שמתפתח זאת הסיבה. אם האדם מכוון את עצמו בצורה נכונה, אז הוא מגלה אותו כוח שפועל עליו מאין עוד מלבדו.

תלמיד: כדי לקבל פידבק של חשיבות מפעולה שלי, אני צריך לתאר שאני פועל כלפי החברים או כלפי הבורא?

אתה צריך להשתדל לפעול כלפי הבורא, בעזרת הקשר בעשירייה שלך.

תלמיד: איך אין עוד מלבדו לא מקלקל את נקיות הפעולות כלפי החברים?

אין עוד מלבדו דווקא נעשה לנו ברור, בולט, על ידי זה שדרך התנאי הזה אנחנו מגלים אותו.

תלמיד: כן, אבל אנחנו צריכים לקנות כלים של השפעה נקייה ללא גמול ופרס לעצמנו. אם אני מתאר אין עוד מלבדו כשאני נמצא מול החברים, זה מקלקל את נקיות הפעולה, כי יש לי אינטרס, יש לי שכר, מה שלא אעשה. אם אני מנטרל את אין עוד מלבדו, אז אני יכול לעשות פעולה נקייה כלפי החבר, כלפי העשירייה, אבל אין לי חשיבות, אני מרגיש כבדות, לכן לא ברור מה לעשות.

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא מסתיר את עצמו בלבוש של חברים?

שבהתחברות נכונה עם החברים אתה יכול להשיג את הבורא.

תלמיד: היחס לחברים צריך להיות כאילו הם הבורא עבורך? איך אתה צריך להתייחס לחברים?

להתייחס כך שבסך הכול יחס הבורא אליך יהיה לך מובן מהקשר שלך עם החברים.

תלמיד: למה הבורא בחר להסתיר את עצמו דווקא בחברים?

זה מה שהוא עשה, את התנאי הזה, את המצב.

תלמיד: יש משהו בחברים שזה לא הבורא?

יש הרבה סיבות, תוצאות, שלא מכוונות את האדם לבורא.

תלמיד: איך מתוך היחסים עם החברים אתה דווקא מזהה את הבורא מאחוריהם?

אני חושב שהיחס שלנו, בסך הכול בינינו לבין עצמנו, צריך לגלות לנו את הכוח העליון, אחד, יחיד, מיוחד.

תלמיד: על מה אנחנו צריכים לשים דגש כדי שהחיבור שלנו ייצור לבורא צורה שהוא יוכל להתלבש בה? איך אנחנו בחיבור בינינו מייצרים לבורא מקום להתלבש בו?

בכך שאני מחפש איזו צורת חיבור בינינו מתאימה לאין עוד מלבדו.

תלמיד: האם הבורא כבר נוכח בינינו וכל מה שחסר זה שנזהה את זה, או שאנחנו בחיבור בינינו גורמים לו להיות נוכח?

אנחנו גורמים לו להיות נוכח.

תלמיד: כשתלמיד מבין במשהו שהעצה ובחרת בטוב מוסתרת בספרים, מולבשת בחברים, ושזו הזדמנות להודיה, על מה ההודיה מעידה? מה היא מעוררת במדרגה הבאה כלפי מי שמודה?

דרכה, דרך הודיה בצורה כזאת, האדם מצביע על הנכונות שלו להגיע לאין עוד מלבדו.

תלמיד: האם עליו להודיע או להרבות להודיע לחברים שיש לו הודיה, או מטעם הצנע לכת דווקא לצמצם הודעותיו על ההודיות שיש לו?

אני חושב שאדם צריך להבין שלהיות בהודיה זה דבר גדול.

תלמיד: האם לתת דוגמה בזה שהוא מודיע לחברים, שיש לו הודיה על כך וכך תוך כדי עבודה יומית?

כנראה שכן.

תלמיד: אם מסתכלים אחורה, אז רואים שכל החשבונות, למעט נקודות בודדות בחיים, היו באמת לתועלת עצמי בלבד. אפשר לקרוא לזה רע, כאילו אני כולי רע. מה עושים עם ההכרה הזו? מהו היחס הנכון חוץ מהודיה לבורא ושצריך עזרה לצאת מהבור הזה? מה עושים עם זה שאתה מסתכל אחורה ודברים שגם חשבת שעשית טוב לאנשים, אתה רואה שהכול היה חשבון צרוף גס, בזוי, לתועלת עצמו?

זה שמראים לאדם נקודה אמתית שמקדמת אותו בדרך, זה כבר שכר. ומה שהוא צריך לעשות, זה לקבל על עצמו את הדבקות לאותה הנקודה, וכך אנחנו יכולים להגיע למטרה.

תלמיד: מה זה אומר להכניע את עצמי בפני הבורא?

שהבורא, שאני מחשיב אותו, הוא הסיבה היחידה לכל מה שיש לי במציאותי.

תלמיד: האם הכנעה בפני העשירייה מקדמת אותי להכנעה בפני הבורא?

כן.

תלמיד: איך?

כשאני בהדרגה, בדרך, ממצב למצב, רואה עד כמה אני נכנע כלפי החברים, כלפי אותה עשירייה, או אותו כוח שעומד מאחוריהם ומנהל את הכול.

תלמיד: מה אני מכניע כלפי החברים וכלפי הכוח שעומד אחריהם?

בדרך כלל את דעתי הפרטית.

תלמיד: ענית "אני מחפש צורת חיבור בינינו המתאימה לאין עוד מלבדו". אפשר להסביר את זה?

אנחנו צריכים להגיע לצורת חיבור שממש תואמת לכוח העליון, לאין עוד מלבדו. ולזה אנחנו כל הזמן צריכים להיות מכוונים.

תלמיד: האם יש צורות חיבור בינינו שלא מתאימות לאין עוד מלבדו ויש כאלה שכן?

כנראה שכן.

תלמיד: זה תלוי בתפיסת המציאות של כל אחד, או בעבודה המשותפת בינינו?

זה תלוי בעבודה המשותפת.

תלמיד: אנחנו עכשיו לפני כנס, אירוע שמרכזים בו את כל הכוחות. אנחנו רוצים בכנס לגלות מאחורי החברים ומאחורי כל המציאות את אין עוד מלבדו.

כן.

תלמיד: מה צריך לעשות כדי לגלות את הצורה הנכונה הזאת?

להשתדל לחקור את כול אפשרויות החיבור שבינינו, ולמצוא מה מתאים למטרת הבריאה.

תלמיד: האם יש דוגמה או כיוון לחיבור נכון?

צריכים לחפש.

תלמיד: לדוגמה, כשכולם רוצים להשפיע זה לזה, זה נכון, וכשזה לא ככה, זה לא נכון? מה צריכה להיות המגמה?

המגמה צריכה להיות שיש בחיבור בינינו אפשרות כזאת שאנחנו עוד לא גילינו אותו.

תלמיד: ממש רוצים שבחיבור נגלה את אין עוד מלבדו, זאת המגמה שצריכה להיות.

כן.

תלמיד: יש לי עשירייה, דרך העשירייה אני קולט, מקבל את מה שהבורא כביכול מאחורי כל חבר רוצה להגיד לי לעשות. אמרת שאני צריך לקחת את כל המחשבות למחשבה אחת. מהי אותה המחשבה שאיתה אני צריך לכוון את עצמי דרך החברים?

דבקות בבורא.

תלמיד: מה זה אומר מבחינתי דבקות בבורא? מה אני רוצה לגלות שם כל פעם?

אתה צריך לגלות שם את הכוח שאליו אתה רוצה להיות דבוק.

תלמיד: מהו אותו כוח שאני צריך לגלות שם, מהו הכוח הזה?

הכוח הזה הוא אין עוד מלבדו.

תלמיד: כוח האהבה, כוח ההשפעה, שאנחנו מדברים עליו כל הזמן, זה מה שאנחנו צריכים לגלות בינינו כל הזמן יותר ויותר?

לא כל הזמן, אבל כל הזמן להיות מכוונים אליו.

תלמיד: וזה יכול להיות רק בביטול אחד לשני?

כן יכול להיות.

תלמיד: המגע עם הבורא הוא דבר אישי?

כן.

תלמיד: ואיפה נמצאת העשירייה ביחס למגע האישי של האדם עם הבורא?

העשירייה היא מעין מכשיר שדרכה האדם נכנס לקשר עם הבורא.

תלמיד: כתוב, "ויש לפרש זה, כמו שכותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג, דף א - שס"ז, אות קנ"ב) "שיש ענין שערות, המכסה על האור, שלא יהנו מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום"." מה זה שערות, ואיך להיות בתענוג במחשבת הבריאה?

"שערות", מצד אחד זאת הסתרה מסוימת, ומצד אחר הם אלא שמקדמים את האדם לגילוי הנכון.

תלמיד: איך להפוך אותם להיות שערים?

על ידי כך שהאדם חוקר אותם ומגיע לפנימיות שלהם.

תלמיד: איך לחקור אותם?

לחקור בעבודה שלנו, שאני מתקשר לפי צורת השאלות שמתעוררות בי ואז אני מבין ומרגיש שאני מתקרב לגילוי השערות.

תלמיד: איך להכין את השאלות שלנו לחיסרון להיות כאחד, כך שבכנס תהיה הזדמנות לקבל את הרצון הנכון כאחד?

צריך להשתדל להתחבר ולהרגיש מה מוליד לנו החיבור.

תלמיד: אנחנו מדברים על הכנס, אז עוד נקודה קטנה. אנחנו עשירייה ואנחנו נהיה מפוזרים בכל מיני מקומות בעולם, חברים מהעשירייה נוסעים לכנסים. כשאנחנו אומרים שצריך לגלות את אין עוד מלבדו בתוך העשירייה, זה בלב כלפי העשירייה המקורית או כלפי האנשים שאנחנו נפגוש שהם חברים שלנו בעלי אותה תכונה, אותו טבע, אותו רצון במקומות השונים שנהיה בהם?

זה תלוי באדם. יש אדם שהוא דבוק לקבוצה שלו, לעשירייה שלו, או לחלק יותר גדול מהכול. הוא צריך להרגיש מאיפה זה בא לו, איזה כוח מטפל בו, ובצורה כזאת הוא מתקדם להשגה.

תלמיד: לפי מה שהוא מקבל ממנו יותר התפעלות, או לפי הטבע שלו בנאמנות לעשירייה ?

לפי הטבע שלו.

תלמיד: אני שומע שהמגע עם בורא הוא אישי, העשירייה היא המכשיר לגילוי שעוזר לי להגיע למגע עם הבורא. יש לנו כנס שאלפי משתתפים מגיעים בכל מקום בעולם, מתפרסים על כל גלובוס. איך לנצל את המעמד הרוחני הזה, אחרת אני יכול גם להתבודד עם העשירייה ולהגיע לאותה השגה, מה תוספת הכנס במעמד הזה?

תוספת הכנס זה החיבור בין כל הקבוצות, ומתוך החיבור אנחנו צריכים להשיג הרבה יותר ממה שהשגנו.

תלמיד: מה נותן החיבור עם כולם על פני החיבור בעשירייה?

עוצמה. חיבור בעשירייה הוא חיבור, אבל הוא עדיין יכול להיות חיבור קטן וחיבור מחוץ לעשירייה יכול להיות חיבור חזק.

תלמיד: נשמע שחסר משהו בעשירייה, שאין עוצמה. ושאין עוצמה אי אפשר לגלות את אין עוד מלבדו בעשירייה.

אי אפשר ואפשר, הכול תלוי בעבודה בעשירייה.

תלמיד: בעשירייה הפרטית אפשר לגלות את אין עוד מלבדו?

כן.

תלמיד: אז בשביל מה צריך עוד עשיריות?

כדי להגיע לאין עוד מלבדו.

תלמיד: אבל העשירייה להגיע בתוך עצמה לאין עוד מלבדו.

תיאורטית כן.

תלמיד: ופרקטית?

פרקטית, לא. אני לא חושב שהיום יש עשיריות שיכולות להצביע על עצמם שהן מסוגלות.

תלמיד: מה העבודה הנכונה בכנס, מה צריכה להיות עבודה הנכונה של העשירייה, של הקבוצה, של הכלי? איך לנצל נכון את החיבור המאוד גדול הזה?

העיקר זה השתתפות, חיבור מתוך החיבוק, וזה צריך להיות מאוד רציני.

תלמיד: כל המציאות הזאת נבראה כך שאנחנו עוזרים אחד לשני לגלות את הנשמה המשותפת של אדם שנשברה, בין אם זה בעשירייה, או אם זה בכנסים, או בכל החיבורים האלה, ואנחנו כבר הרבה שנים כך.

מה זה השגה? אני לדוגמה דרוך עכשיו, כולי סופג בכל מילה שלך, כולי מכוֶון לבורא, לטובת הבורא. מה התוספת של החיבורים היפים, הטובים שאנחנו בכנסים, בסעודה, ברגעים מיוחדים שאני לא אסתפק ב"איזה יופי, אין עוד מלבדו שולט בינינו, מרגישים עשירייה, כנס אחד נפלא", אלא מה התוספת של ההשגה, של הגילוי הבורא?

תוספת בכלי.

תלמיד: אם אני מתאר לעצמי גמר תיקון, כלי מחובר, מכוון לבורא, ואין עוד מלבדו שולט בינינו, שורה בינינו, אז זה יהיה לנו עכשיו בסעודה, זה עכשיו קורה בינינו בשיעור, ובכנס זה עוד יותר עוצמתי, אז מה התוספת שחסרה שאנחנו נרגיש את האהבה והחיבור והיופי, מה התוספת של כל הכלי המחובר?

התוספת זה החיבור של כל הכלי.

תלמיד: במה ההתקפה שאתם עשיתם בסוכות עם הרב"ש, ובמה ההתקפה שלנו כשיש לנו רגעים מיוחדים? יש חיבור, מה הכלי העולמי העוצמתי הזה מוסיף? לאיזו השגה אנחנו מצפים בחיבור בגמר תיקון?

אנחנו מצפים להשגה שהיא תהיה השגה משותפת של כולם בתנאים מיוחדים שהבורא מציב לנו, מעמיד לפנינו, שאותה השגה תיראה לנו ולו כדבר שלם.

תלמיד: מה רוצים להשיג?

רוצים להשיג את הכוח העליון שנמצא כלפינו, מחזיק אותנו, בונה אותנו, מחדש אותנו בכל רגע. ואנחנו רוצים בהשגתנו להגיע לגילוי של הכוח העליון.

תלמיד: האם הבורא מסתיר את עצמו מאחורי החברים רק בשביל שנתחזק בזה שהוא הסיבה לכל?

הבורא מחזיק את עצמו מאחורי החברים מתוך זה שרק בצורת הקשר שלנו עם החברים אנחנו יכולים לגלות אותו.

תלמיד: האם לגלות אותו הכוונה שזה ממנו?

איך שכל אחד מפרש.

תלמיד: כלומר בכל עוצמת חיבור משודרגת שלנו, יש לנו יותר הזדמנות לגלות.

כן.

תלמיד: אמרת שאנחנו לא מגלים את הבורא אלא את היחס שלו לנברא. ואני מצידי צריך להיות בשאלה מה חסר לעליון, שזה נקרא עבורי הרחבת הכלים.

במה שקראנו, גם הרב"ש נותן את התשובה, "אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה."

כלומר, יש פה תהליך שאי אפשר לבוא ולהגיד "כן, אין עוד מלבדו". יש פה יגיעה שנקראת אמונה מעל הדעת, שגם את האמונה מקבלים ממנו, אבל צריך כל פעם להוסיף יגיעה. איפה העשירייה? להשפיע לחברים. מה חסר לעליון? שנהיה בהשפעה, שנהיה באהבה. זה מתחיל ב"כאילו", כמו שהרב"ש הרבה פעמים אומר, אבל זה כבר להיות כמו הבורא.

(סוף השיעור)