שיעור בוקר 20.7.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

רב"ש ג', עמ' 1686 ענין שיתוף מדת הדין ברחמים

במידה שאנחנו עוברים פתיחה לחכמת הקבלה, שזה בעצם המאמר העיקרי בחלק הטכני של חכמת הקבלה, אנחנו יכולים לצרף ללימוד שלנו, לטקסט הפתיחה, לגופו של פתיחה לחכמת הקבלה, כל מיני מאמרים, קטעים, פסקאות שאנחנו רואים אותם בכל כתבי המקובלים, לא רק אצל בעל הסולם ורב"ש.

הקטעים האלה בחלק ג' של רב"ש, זה מה שמצאתי בפיסות נייר שלו מפוזרים ממש, שכך הוא כתב לעצמו, ומזה יש לנו גם את המאמר הזה. בואו נראה איך הוא מתאר לנו את העבודה כתוצאה מצמצום ב'.

וודאי שלהיות יחד ולחשוב על התיקון שלנו שזה דרך החיבור.

קריין: כתבי רב"ש כרך ג', עמ' 1686, מאמר "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים".

ענין שיתוף מדת הדין ברחמים

"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון.

זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון." העליון עושה את זה בכוונה כדי לתת בחירה לתחתון, "ובחרת בחיים".

"ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות." כך התחתון מרגיש, שהעליון הוא לא חשוב ואפילו לא מרגיש אותו. או שאני נזכר בו, אבל הוא לא נמצא בחושים שלי, בהכרה שהוא חשוב וגדול במשהו, אלא אולי קיים, אולי לא קיים. זה נקרא שאח"פ דעליון נפולים בגלגלתא עיניים דתחתון. "היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה," "תורה ומצוות", הכוונה בכל מיני פעולות שירצה בהן להשפיע לעליון.

"ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון." בכוונה, כדי לתת לתחתון בחירה חופשית ומקום לאסוף כוחות, כוונות, כדי להחשיב אותו ולהשתוקק להשפיע לעליון למרות שהוא נסתר. "וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם"," זאת אומרת, אפילו שנמצאים בגלות מהקדושה, מהשפעה, מאהבה, מחיבור, מהכול, צריכים להבין שכל הגלות הזאת היא אך ורק כדי שיוכלו לקבץ כוחות, מחשבות וכוונות להיות יחד. ומזה שמתקבצים יחד, יוכלו למצוא כוחות גם להשפיע לעליון שלא נמצא לפי הדרגה שלהם חשוב בעיניהם. אבל כשיתקבצו יחד, יוכלו למצוא את החשיבות של העליון עד כדי כך שיוכלו להשפיע לו. "שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות.

ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון."

שאלה: הוא כותב, ואז התחתון "מצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן". בחינת לשון הרע, זה העלאת מ"ן?

לא. לא לשון הרע זה העלאת מ"ן. אלא על ידי זה שהעליון מסתיר את עצמו, התגובה הטבעית של התחתון, שמהסתרת החשיבות של העליון יש לתחתון מיד תגובה כזאת שהוא לא מחשיב את העליון. וכשלא מחשיב את העליון, יש לו זלזול בעליון. בצורה ישירה זה כך. וזה נקרא "לשון הרע על העליון". זו המחשבה בתגובה הראשונה שלו.

אלא אחר כך, יכול להיות כמעט מיד, יכול להיות שאחרי עוד כמה פעולות, כשהוא מתקשר לסביבה הוא מתחיל לקבץ כל מיני עצות, ומהסביבה, מהחברה מקבל גדלות של העליון. כי מעצמו הוא לא יכול, כי בזה שהעליון הסתלק ממנו, הוא מפיל אותו למטה. עכשיו במצב שהוא נמצא למטה הוא צריך להתקשר לסביבה ולקבל מהסביבה חשיבות של העליון, חשיבות מלאכותית וודאי, כי היא של הסביבה ולא של עצמו. אבל זה מספיק כדי שיתחיל לדרוש מהעליון שהעליון יעזור לו להיות בהשפעה אליו, לעליון, למרות שהוא לא מגלה את הגדלות של העליון.

אם העליון היה מגלה גדלות, התחתון היה משפיע לו לפי דעתו, והוא רוצה להיות דבוק לעליון למעלה מדעתו. ולכן הוא לא דורש מהעליון שהעליון ייתן לו את הגדלות שלו, אלא שייתן לו כוח השפעה. ואז מהדרישה הזאת שהוא מעלה, והוא מעלה את זה דרך העשירייה, כי אז בטוח שהפנייה שלו, הבקשה שלו היא נכונה, הוא מקבל מהעליון את כוח ההשפעה. ובזה כבר מתחיל לעבוד הלאה. זאת אומרת העליון מתחיל לעבוד עם התחתון בצורה כזאת שהתחתון משיג את האח"פ דעליון אבל בעלייה, שזה נקרא ב"אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: על אותה פסקה. התהליך נשמע די ברור, רק יש נעלם אחד. איך מתעוררת הרגשת צער בכלים דקבלה על זה שהם לא יכולים להשפיע? כי רק הרגשת הצער, זה מה שמניע את התהליך.

זה על ידי הרבה תרגילים בין העליון לתחתון. התחתון מתחיל להרגיש שהוא באמת רוצה להשפיע לעליון. שהוא לא רוצה להיות קשור עם האח"פ של עצמו. הוא רוצה להיות קשור עם אח"פ דעליון כדי לכבד אותו ולהשפיע לו. זה נקרא שגלגלתא עיניים דתחתון עולים עם אח"פ דעליון. מה זאת אומרת, "עולים"? שהוא לא עובד עם האח"פ של עצמו אלא עם האח"פ של העליון.

שאלה: הוא גם כותב במאמר, ש"ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון." מה זה שמדות דעליון מונחות אצל התחתון?

התחתון מרגיש שאם הוא רוצה להשפיע, יש לו למי להשפיע. שיהיה יותר קרוב, יותר מובן לנו. שהעליון מוכן, מצפה ומחכה לזה שהתחתון יוכל להתייחס אליו ולהשפיע לו. העליון מגלה לו את החיסרון שלו, את החיסרון של העליון.

קריין: שוב, "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים".

ענין שיתוף מדת הדין ברחמים

"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון.

זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון.

ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות."

אנחנו צריכים להבין שכל מצב רוח, כל התפיסה שלנו, ההסתכלות על החיים, הרגשת החיים, הכול תלוי באח"פ דעליון שנמצא בכל אחד ואחד. על ידי זה שהעליון מצמצם, פותח את האח"פ שלו, הוא בזה כל הזמן מנהל אותנו, מחיים למוות, ממוות לחיים, בכל מיני הבחנות. אח"פ דעליון זה הכול, זה נקרא "החיים", זה נקרא "חיות".

עד כמה שהוא יפתח את עצמו, בהתאם לזה זו תהיה דרגת החיים שלנו, קיום, רוחניות, גשמיות, לא חשוב למי ולמה. אפילו שיש לבני אדם נטיות למיניהן, אלו לתרבות, לחינוך, למוסיקה, אלו לטכניקה, אלו לגנוב ואלו להיות עשירים, הכול על ידי אח"פ דעליון שכל הזמן עובד בצורה כזאת שפותח את ידיך או סוגר. זאת אומרת, אנחנו תלויים בו לגמרי. עכשיו רב"ש מדבר בקשר להתפתחות הרוחנית.

בדרך כלל אנשים לא יכולים להשפיע לעליון, לא יודעים בכלל. מרגישים את עצמם כקיימים בפני עצמם. אנחנו צריכים להרגיש שיש בתוכנו אח"פ דעליון והוא כל הזמן נמצא בעבודה איתנו. מה הוא רוצה מאיתנו? באיזו צורה נמצא עכשיו? קודם? אחר כך? מה רצוי? זה הכול תלוי ברגישות שלנו אליו.

מכאן אנחנו צריכים להבין, שהרגישות היא תלויה כולה בסביבה. עד כמה שהסביבה מעוררת, מכוונת אותי להרגיש את העליון שנמצא בתוכי, בהתאם לזה אני אקבל מהסביבה יותר ויותר התפעלות, התרוממות, אפילו על ידי קנאה וכבוד, ואתייחס לעליון בצורה כזאת, ברגש, בשכל, בדרישות למיניהן, בנטייה אליו כזו או אחרת. זאת אומרת, לפתח רגישות לאח"פ דעליון, שתמיד נמצא בי אלא נסתר יותר או פחות. וכמו שאנחנו לומדים, יש בזה ארבע בחינות שהעליון נגלה לתחתון. כמו שאנחנו למדנו ב"גילוי והסתר של השי"ת'", גילוי כפול, הסתר כפול, גילוי אחד והסתר אחד. זה הכול גלגלתא עיניים דתחתון כלפי אח"פ דעליון.

"ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות.

ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון."

שאלה: זה נכון להגיד שלפי המאמר, שבחירה זה רק למעלה מהדעת?

אני לא יודע, אתה מכניס עוד איזה הבחן של למעלה מהדעת. אני אגיד כן, אתה הבנת?

תלמיד: עוד שאלה.

לא, אני שואל. אתה הבנת מה זה?

תלמיד: הוא אומר "הבחירה"..

מה הוא אומר זה לא חשוב. אתה רוצה להבין, לא מה שהוא אומר. אז למה אתה שואל, על למעלה מהדעת? אתה יודע מה זה למעלה מהדעת? ברור ובטוח לך שאני אומר כן, זה כן, ולא ולא זה לא? תשאל בצורה שזה יהיה ברור לך.

תלמיד: אוקיי. אני מנסה להבין איפה הבחירה של התחתון בכל התהליך הזה. יוצא שיש על התחתון הסתרה, ואז הוא כותב בפסקה האחרונה שקראנו, שלפי דעתו העליון אין בו שום גדלות.

לפי ההרגשה שלו.

תלמיד: ואז הוא עושה פעולה שנקראת העלאת מ"ן ?

זאת אומרת, הוא מבין שהעליון בכוונה עשה לו, ואז הוא מחפש איך הוא יכול ללכת דווקא לקראת העליון ולהתחבר ולהתקרב אליו. אמרתי בזמן האחרון כמה פעמים, זה שהבורא מתקרב לאדם, איך זה מורגש אצלו? הוא מפסיק להרגיש את הבורא קרוב ואפילו מרגיש דחייה, וזה מפני שהרוחניות שהיא הפוכה מהגשמיות שלנו מתקרבת.

זאת אומרת, מתי אני מרגיש שאני קרוב לבורא? מתי שבא לי לדחות, לזלזל, לא להיות עימו. זאת אומרת, שהאגו שלי לא מושך אותי אליו. זה שהוא פותח את עצמו קצת אלינו, זה מעורר בי דחייה, כי הוא כוח השפעה ואני לא אוהב את ההשפעה לפי הטבע שלי.

כאן הבחירה, על אף שהוא בזה שמתקרב אלי דוחה אותי, אני צריך להתגבר על הדחייה הזאת. לא שהוא דוחה אותי, אלא הרצון לקבל שלי, האגו שלי דוחה אותו. איך אני יכול להתגבר על האגו שלי? כאן אני צריך את כוח החברה. שאם אני דבוק אליהם, אני אתקרב לבורא, אני אגלה אותו שהוא נמצא בתוך הקשר בינינו.

תלמיד: ומה זה הפעולה של העלאת מן בציור הזה שציירת עכשיו?

העלאת מ"ן זה שהתחתון מבקש מעליון, לא שהעליון יגלה את עצמו, אלא שהוא ייתן לתחתון כוח להיות דבוק אליו גם בזמן שהעליון כאילו הסתלק, שהוא רוצה להיות עם העליון גם בהסתרה. זאת אומרת, שהוא רוצה לקבל תוספת כלים דהשפעה, תוספת תיקון, וגם בעליית העליון שהוא יהיה עמו.

צריכים להרגיש את הדברים האלה, אבל סתם להגיד למעלה מהדעת זאת לא תשובה. מה הוא אומר לנו כאן? "נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון." אם הוא רואה גדלות העליון, זאת אומרת, מה עוזר לו לראות גדלות דעליון? הסביבה. כי באמת את גדלות דעליון הוא לא רואה, הוא רואה ההיפך, העליון נעשה ריק, הוא לא מראה את עצמו, נעלם, אולי הוא בכלל לא קיים, נעשה שאני והעולם הזה חשוב יותר מהעליון.

מה שמתגלה, כך משפיע עלי, אז אני צריך בכוח שלי להתקשר לסביבה, וגם הסביבה צריכה לבוא ולעזור לי כך, שאנחנו נוכל להתגבר על הפער הזה שהעליון בכוונה עשה. זה שהוא נעשה יותר גדול בהשפעה זה נקרא שהוא מעלה את עצמו, זה הזמנה שאנחנו נעלה עמו. "אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה." הוא מקצר כאן, אבל העליון גם מתמעט אחר כך על ידי התחתון. זאת אומרת, מקבל על עצמו צמצום לגבי התחתון כדי להיות בקשר עם התחתון. "הנבחן למסך.." זה נכון שלא כדאי בינתיים.

שאלה: התפילה של התחתון היא רק להיות בקטנות במצב כזה?

כן.

תלמיד: התפילה מגלה שיש לו חסרון בגדלות הבורא, ואז הוא נדבק לסביבה?

התפילה הראשונה מצד התחתון היא, שהוא רוצה אפילו בחושך להיות דבוק בעליון. ואיך הוא יכול להיות בחושך דבוק לעליון? בתנאי שיש לו כלים דהשפעה בלבד. כי אני לא דורש שום דבר, שלא יהיה לי כלום בכלים שלי, אני דורש רק דבר אחד, שאתה תהיה חשוב בעיני. לא שאני רואה אותך, כי זה כבר לא קטנות, זה גדלות, אלא עכשיו אתה אפס, אני רוצה להיות דבוק לאפס, שאפס הזה הוא חשוב מהכול, כי זה אתה.

ואז מתי אהיה דבוק בגדלות ואני אהיה דבוק בגדלות? שגדלות תבוא אני אצטרך להיות למעלה מגדלות, כאילו שאין גדלות, ולמרות שיש גדלות אני צריך להיות דבוק בעליון, לא עבור הגדלות. נניח ויש מלך גדול, עשיר, חזק ששולט על כל העולם, אבל אתה אוהב אותו ואתה דבוק בו, לא בגלל כל הדברים הגדולים שיש לך כלפי כלים דקבלה שלך, אלא מפני שאתה מעריך את ההשפעה שלו לכולם. זאת אומרת, אתה דבוק בגלגלתא עיניים שלו ולא בגלל האח"פ שלו. נמצא עוד מילים.

תלמיד: לא ברור למה הוא כותב שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. האח"פ מורגש בגלגלתא עיניים דתחתון?

כן.

תלמיד: אז איזה עוד כלים להשפיע הוא יכול לבקש?

כלים להשפיע דתחתון, שהוא מבקש, אף על פי, שהעליון נסתר הוא רוצה להיות דבוק אליו כאילו שהוא מגולה, בכל הכוחות. אבל הוא לא מגולה, אז איך אתה יכול להיות דבוק בו? אני רוצה להיות דבוק בו בכלים דהשפעה. איזה יש לך כלים דהשפעה? אני רוצה שכלים דקבלה שלי הם יקבלו תיקון, צמצום מסך ואור חוזר כך, שהם יהיו דבוקים בעליון כאילו הם כלים דהשפעה.

מה זה נקרא גלגלתא ועיניים דתחתון? שהוא יכול להיות דבוק לעליון בגלל שהוא קטן, אבל אפילו שעליון יתגלה כגדול, הוא רוצה להיות דבוק אליו, לא בגלל גדלות דעליון, אלא בגלל העילאיות של העליון. איך להגיד? שהעליון הוא המשפיע והוא רוצה להיות במידת השפעה כזאת, שיוכל להיות דבוק לעליון. לא לקבל מהעליון, אלא במידת ההשפעה כמו העליון להיות דבוק בו.

תלמיד: אז הוא מבקש עבור האח"פ שלו שיהיו מתוקנים?

הוא מבקש שיהיה לו, עדיין זה לא אח"פ, עדיין זה גלגלתא ועיניים. האח"פ שהוא כבר מקבל בעל מנת להשפיע, נעזוב את זה עכשיו.

תלמיד: מה השינוי שהוא מבקש שיקרה בגלגלתא עיניים?

הוא רוצה להיות דבוק לעליון למרות שהעליון לא מראה לו שהוא משפיע. ואז הוא צריך לפתח אצלו כלים דהשפעה כאלה, שהוא רוצה להיות דבוק לעליון בכל הבחינות, בכל מה שיהיה מהעליון, לא חשוב מה, מהטוב ועד הרע, בכל הצורות של ההשפעה מהעליון, גם לרע וגם לטוב הוא רוצה להיות דבוק לעליון. זה נקרא שהוא מפתח עדיין כלים דהשפעה שלו.

תלמיד: לא ברור, גלגלתא עיניים לא נמצאים כבר במצב כזה? הרי שום דבר לא באמת יכול להשפיע על גלגלתא עיניים, הם כבר בהשפעה.

תלוי איך העליון פותח את עצמו. הכול תלוי מכמה שהוא מקבל, מכמה שהוא מרגיש את העליון. נניח והעליון מראה בכל האח"פ שלו חושך, תהום, ההיפך מהכול, והתחתון צריך על ידי זה להגדיל את הגלגלתא ועיניים שלו, כלים דהשפעה, לצמצם את הכלים דקבלה שלו לאפס. וכלים דהשפעה שלו לעשות את עצמו כזה שהוא דבוק לעליון, למרות שהעליון חושך בהכול. זה עדיין נקרא שהתחתון מפתח כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים.

תלמיד: והפיתוח של הכלים דהשפעה הוא מוצא בתוך האח"פ דעליון? מאיפה הוא מקבל עכשיו פיתוח כלים דהשפעה? במה?

הוא מקבל את הכלים דהשפעה שלו מהאח"פ דעליון כלפי הגלגתא עיניים ואח"פ של עצמו והסביבה, הכול כאן משתתף יחד. חשיבות הוא מקבל דרך הסביבה.

תלמיד: מה זה סביבה בתוך המערכת? ברור שהסביבה נותנת חשיבות, אבל איפה היא ממוקמת במערכת הזאת?

היא עדיין לא ממוקמת, הוא צריך להגדיל את גלגלתא עיניים שלו על ידי הסביבה. אלה דברים שאנחנו עדיין לא מרגישים, לכן אני לא כל כך רוצה לדבר עליהם. אני מרגיש שעדיין אין תגובה נכונה מכם, נמשיך ותוך זמן קצר זה יהיה לנו.

שאלה: הוא כותב, "שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה." מה זה השגחה גלויה, איך זה מורגש?

שהעליון מאיר לתחתון בצרוה ברורה, ואז אין לתחתון שום אפשרות לעשות עם עצמו משהו, מה שהוא מקבל מהעליון זה הוא. נניח, מה אתה עכשיו? אתה זה מה שהעליון מאיר עליו. זאת אומרת, אתה קיים? אתה לא קיים. אתה איזו מידת הרצון לקבל שמקבל הארה מסוימת, וההארה הזאת מסדרת אותך, וזה אתה.

זאת אומרת, אתה קיים? לא. מתי אתה קיים? שאתה מתחיל להיות יותר אחֶר בתוספת ממה שאתה מקבל מהאח"פ דעליון. במידה הזאת אפשר לדבר עליך, וככה לא, אין. וככה כל העולם, הוא לא קיים. שאנחנו משרטטים רוחניות איפה העולם שלנו, אנחנו אומרים למטה מהסיום. מה למטה מהסיום? כי הם באמת לא קיימים.

עד שאדם מקבל מסך, מה זה מסך? שאני מתנגד לעליון, שאני רוצה להיות יותר, או אפילו הפוך ממנו, ומסוגל במשהו להיות כך, אז נקרא "נברא", שנמצא מול הבורא, כנגדו.

תלמיד: לא הבנתי מה זו השגחה גלויה?

השגחה גלויה, שברור לתחתון שהעליון משפיע לו, והוא מקבל מהעליון את ההשגחה הזאת ופועל בהתאם לזה. שיש לו צמצום, מסך, אור חוזר, הוא נמצא בהתקשרות ההדדית עם העליון זה נקרא שנמצא איתו בהשגחה גלויה.

נעבור לפתיחה לחכמת הקבלה ולאט לאט ניכנס. זה טוב שקראנו את זה בהתחלה, כי ברור לנו שעוד יותר לא ברור. טוב מאוד.

(סוף השיעור)