שיעור בוקר 13.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1175,

מאמר "מהי מלחמת הרשות, בעבודה – ב'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1175, מאמר "מהו, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה".

"מהי מלחמת הרשות, בעבודה".

מה יש לי להוסיף, נקרא קודם את המאמר, נשתדל להיכנס בו בלב ובשכל, ברגש ובשכל ואז נראה מה התורה רוצה לספר לנו, מה דרכנו.

מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'

תש"ן - מאמר מ"ד
1989/90 - מאמר 44

"רש"י מפרש על הכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך" במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ויש להבין את ענין "כי תצא למלחמה על אויביך" במלחמת הרשות, מהי בעבודה מלחמת רשות, ומהי מלחמת שאינה בגדר של רשות.

ידוע שיש רמ"ח מצות עשה ושס"ה לאווין, הנקראים "תרי"ג מצות". ויש חיוב לשמור אותם בכל פרטיה ודקדוקיה, ואם לא, נקרא זה "עבירה". ובהן נאמר "לא תוסיף ולא תגרע". והחיוב הזה הוא על בחינת המעשה, כלומר, על המעשה יש חוב על האדם, לעשות, או שלא לעשות מה שהוא אסור.

מה שאינו כן על הכוונה. כלומר לכוון לעשות בעל מנת להשפיע, המלחמה הזו היא בבחינת הרשות. כלומר, שאין לומר שהעבודה זו שייכת לכל הכלל, אלא לאנשים שיש להם דחיפה פנימית, מה שהם מרגישים, שהעשיית המצות באופן שהם מקיימים, אין הם מרגישים בזה קשר לדביקות ה'. והם רואים, במקום שהאדם צריך להגיע לידי אהבת ה', הם רואים כל מה שהם עושים, אין להם כוונה אחרת, אלא לתועלת עצמם. להם שייכת עבודה זו הנקראת "בעל מנת להשפיע".

מה שאין כן להכלל לא ניתן דבר זה. לכן נקראת עבודה דלהשפיע בשם "מלחמת רשות" ולא חובה. וזהו כמו שאומר הרמב"ם בסוף "הלכות תשובה", וזה לשונו "לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, והנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".

זאת אומרת, שענין לשמה, הנקרא "על מנת להשפיע", אינו שייך להכלל, אלא לאנשים שכבר נתרבה להם דעתן. לכן משמע, שהעבודה דלהשפיע שייכת דווקא לאלו שהרבה דעתן. לכן נקראת עבודה דלהשפיע בשם "מלחמת רשות" ולא "מלחמת חובה", מטעם שזה לא מוטל על כל הכלל, אלא כנ"ל, לאלו "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, אז מגלין להם רז זה מעט מעט".

ויש עוד להוסיף על ענין מהו מלחמת רשות, היות שענין דביקות בה' הוא בחינת ביטול רשות של עצמו. היות כי האדם מצד הטבע נולד, שהוא מרגיש רק את רשותו, כלומר שהוא בעל הבית, מה שהוא רוצה הוא עושה. ובכדי שידע, שיש רשותו של הבורא, שהוא המנהיג העולם, את זה האדם צריך להאמין, שהבורא הוא מלך העולם.

והאדם צריך להאמין, שהסתרה הזו, שאין האדם מרגיש שיש מלך העולם, זה הבורא עשה, שזה נקרא "תיקון הצמצום". אלא האדם מוכרח להאמין ולתת יגיעה גדולה על זה, עד שיהיה מורגש באבריו, שהקב"ה הוא המנהיג העולם. ולא סתם מנהיג, אלא האדם צריך להאמין, שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. ולזה האדם צריך לעשות כל שביכולתו, עד שתהא בידו יכולת להשיג זה, כי זה מתבטא בב' אופנים:

א. האדם צריך לתת עבודה, שיהיה לו רצון וחשק, שירצה לבטל את רשותו, על דרך שאמרו חז"ל על הכתוב "אדם כי ימות באוהל", "כי אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". שפירושו הוא, שהוא רוצה לבטל את העצמיותו, היינו שהאדם צריך להגיע, שאין לו אלא רשות אחד, שהוא רשותו של הבורא. כלומר שאין האדם עושה שום מעשה לתועלת עצמו, אלא הוא דואג אך ורק לתועלת הבורא. וזה נקרא "רשות היחיד", שזאת נקראת "מלחמת הרשות". היינו הוא לוחם עם עצמו להשיג את הרשות היחיד, וזוהי נקראת "מלחמת הרשות" בעבודה.

ב. שאחרי כל היגיעות שהאדם נותן, בכדי להשיג את הרשות הזה, שזה נקרא, שהאדם מקבל "טבע שני". כלומר, במקום שהיה לו מקודם רצון לקבל לתועלת עצמו, הוא רצה לבטל את הרשות הזו, ולקבל רשות חדשה, שהוא הרצון להשפיע להבורא, שזהו ענין של דביקות. כלומר כמו שהבורא הוא המשפיע, כמו כן האדם רוצה להשפיע להבורא.

אבל אין זה בידי אדם לקבל את הרשות הזו. אלא רק הבורא, כמו שנתן לו מקודם הרשות של רצון לקבל לתועלת עצמו, הבורא יכול לתת לו רשות אחרת, היינו רשות היחיד של הבורא, שזה נקרא, שהבורא נתן לו "טבע שני", שהוא "הרצון להשפיע להבורא".

נמצא, כשהאדם נולד יש לו רק רשות אחד, היינו רשות שלו. ואח"כ, כשמקבל על עצמו מלכות שמים, לשמור את התו"מ, אז הוא בא לידי שתי רשויות. היינו שהוא עובד בעמ"נ לקבל שכר, כמו שאומר הרמב"ם "שמלמדים את הקטנים ונשים וכלל עמי הארץ, בכדי לקבל שכר".

ואח"כ מתחילה העבודה בבחינת מלחמת הרשות, היינו לבטל את הרשות עצמו, הנקראת "תועלת עצמו", ולהשתוקק שהבורא יתן לו את הרשות היחיד, היינו רשות של הבורא, שזה נקרא, שהאדם צריך לזכות לטבע שני הנקרא "רצון להשפיע", שיהיה לו רצון לעשות נחת רוח ליוצרו.

וזה שכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך", היינו במלחמת הרשות, כנ"ל. וזה אי אפשר לכבוש את האויב, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", היינו לבטל את הרשות הזו. אלא הכתוב מבטיח לנו "ונתנו ה' אלקיך בידך". כלומר, שה' יתן לך את הכח הזה, היינו הרשות הזו, הנקראת "רשות היחיד", היינו שהבורא יתן לך "טבע שני", כנ"ל.

ובכדי שיהיה האדם מוכן לבקש על הרשות הזו, צריכים תפלה מעומק הלב. היינו שהאדם ירגיש עד כמה שחסר לו הכח הזה, הנקרא "רצון להשפיע". ועל זה ניתן לנו את התרי"ג מצות בבחינת עיטין, הנקרא "תרי"ג עצות", שע"י יקח האדם חסרון, להרגיש עד כמה שנחוץ לו את הרצון להשפיע, היות שזהו כל המעכב, להגיע לשלימות המטרה.

ועוד גם על זה, היינו גם על זה שאינו מרגיש את החסרון אמיתי, בזה שאין לו הצורך אמיתי להרצון להשפיע, גם האדם צריך על זה להתפלל, שה' ישפיע לו את החסרון, על מה שאין לו חסרון להשיג את הרצון להשפיע.

ולפי האמת, בזמן שיש להאדם אמונה בה', והאדם מאמין שהוא מלך גדול, האדם מוכרח להתבטל "כנר בפני אבוקה". ואז לא שייך בחירה, כי הוא מתבטל מאליו. אלא בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, באות לו אז מחשבות זרות, והאמונה שלו נחלשת, על ידי זה. נמצא, זה שהאדם לא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, הוא מסיבת חסרון אמונה.

וזהו כמו שכתוב (תהילים מ"ב) "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, באמור אלי כל היום, איה אלקיך". כלומר, שבאו לו מחשבות של פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". נמצא, שהאדם צריך להתפלל אז על ב' דברים ביחד:

א. על האמונה, שה' לא יסתיר עצמו ממנו, כמו שכתוב "אל תסתר פניך ממני".

ב. שיקרב אותו, היינו שיתן לו את כח של הרצון להשפיע, שע"י הרצון הזה האדם מתקרב לה', הנקרא "השתוות הצורה".

והסיבה, למה בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, באות לו מחשבות זרות, זהו מטעם, שכל זמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, אז אין הגוף מתנגד לו כל כך, היות שהאדם מבטיח להגוף, שיקבל הרבה שכר, שכדאי לקיים תו"מ, היות שהשכר ממתיק את היגיעה, כמו בעבודה ויגיעה הגשמית. לכן אין הגוף שואל שום שאלות על עבודתו בתו"מ, והאדם חי בשלוה, והוא שבע רצון מעבודתו, היות שהוא מאמין, שהשכר שלו מתגדל בכל יום ויום. לכן הוא חי חיים שקטים, והוא מרגיש שלוות הנפש בהחיים שלו. ואם יש לו עוד מקום, שהוא יכול לקיים את המצוה "הוכח תוכיח את עמיתיך", בוודאי הוא שבע רצון.

מה שאין כן בזמן שהאדם אומר לגופו, עד עכשיו עבדתי לטובתך, כלומר, שבכל מה שעסקתי, הן בדברים גשמיים והן בתו"מ, הכל היה על הכוונה שיהיה לך טוב. היינו שכל דאגותי היו רק בשביל הרצון לקבל לעצמו, שזה מכונה "אהבה עצמית" או "תועלת עצמו".

אבל עתה, היינו מכאן ואילך, אין אני רוצה לעבוד עוד בשביל תועלת הגוף, אלא רק לתועלת ה'. אז הגוף מתחיל להתנגד, מדוע הוא זורק אותו, וכל מה שביכולתו הוא עושה. הוא מביא לו קושיות מכל העולם. היינו טענת פרעה, ששאל "מי ה' אשר אשמע בקולו", וכן טענת הרשע, ששואל "מה עבודה הזאת לכם". המחשבות האלו מכבידות את העבודה על האדם, עד כדי כך שהרבה פעמים על ידי הירידות והעליות, שיש לו להאדם, ורואה שהוא דבר שאין לו סוף, הוא רוצה לברוח מהמערכה.

וכל מה שהאדם יכול לענות להגוף, הוא, שהוא רוצה לעבוד בבחינת יראה אמיתית, הנקרא בזה"ק "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שתהיה לו לזכיה גדולה, שהוא משמש מלך גדול, והוא רוצה לעשות נחת ליוצרו, וזה יהיה כל דאגותיו, ולא רוצה עוד לדאוג בשביל עצמו.

ובהאמור נבין מה שכתוב, (תבוא, שלישי) "היום הזה ה' אלקיך מצווך לעשות את החוקים האלה, ואת המשפטים. ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י "היום הזה", היינו "בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם". ויש להבין, מה מוסיף לנו זה, כלומר מה אנו מרויחים, בזה שאנו צריכים להשתדל, שכל יום יהיה כאילו נצטווית בו ביום. והענין הוא, כנ"ל, שיש לפנינו ב' בחינות בעבודה:

א. כדי לקבל שכר,

ב. שלא לקבל שכר, אלא מטעם גדלות ה'.

אלו שעבודה שלהם היא בבחינת לקבל שכר, אין צורך "שיהיה כל יום כחדשים". אלא כשהאדם מאמין, שהוא יקבל שכר תמורת עבודתו, כבר יש לו כח לעבודה, כי השכר זה הוא הגורם לקיים תו"מ. אם כן, אין הפרש, אם הוא מאמין בהשכר שהבטיחו לנו התורה, ואין לו צורך לחדש את הציווי בכל יום, כי מה יוסיף לו זה.

מה שאין כן אלו האנשים, שרוצים לעבוד מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", שזהו מטעם גדלות ה', על סיבה זו כן יש צורך "כאילו נצטווית בו ביום". וזהו מטעם, היות שהאדם, כשעוסק בתורה ומצות בעל מנת להשפיע, אז כל יום ויום יש להבחין, עד כמה שהוא משער את גדלות ה', שבשבילו כדאי לתת יגיעה, בכדי לשמש אותו.

על דרך על מה שכתוב בזה"ק "נודע בשערים בעלה", ש"כל חד וחד לפום מה שמשער בלביה". זאת אומרת, בעבודה דלהשפיע נוהג ענין עליות וירידות. נמצא, ש"אין יום דומה לחבירו". כי לפעמים הוא משער, שיש לו מלך גדול, ולפעמים להיפך. נמצא לפי זה, שכל יום ויום צריך להיות "חדשים". כלומר, "כאילו בו ביום נצטווית עליהם".

היינו שכוחות היגיעה הם לפי איזה מלך הוא משמש אז, גדול או קטן. כלומר, אם אתמול היה לו מושג, שהוא מלך גדול, והיום אין לו מושג זה, אז אין הוא נותן את היגיעה כמו אתמול, אלא לפי שיעור אמונתו של היום. לכן אומר לנו הכתוב "היום הזה ה' אלקיך מצווך". כלומר, שהאדם צריך לדעת, שכל יום ויום יש לו שיעור אחר באמונתו יתברך.

לכן אין להאדם להתפעל, בזה שיש לפעמים בזמן הירידה, שאז יש מלך קטן. זאת אומרת, שהאמונה של האדם היא בקטנות, שלא יכולה אמונה זו לחייב אותו, שיהיה בידו לעשות התגברויות על גופו, אלא הוא נכנע תחת גופו, והוא חושב כבר לעזוב את המערכה.

אלא האדם צריך להאמין, שהירידה הזו שקבל, ואין לו כח התגברות, שהוא יאמין בה', שהוא יעזור לו ויוציאו משפלות הזו, שבה האדם נמצא, וישיג אח"כ אמונה יותר גדולה בה'. ואז בטח יהיו לו כוחות העבודה, כי כל יום הוא דבר חדש, היינו אמונה חדשה. וזהו שאומר "כאילו היום הזה נצטווית עליהם", היינו שהכל הוא לפי האמונה שיש לו באותו יום, בשיעור זה האדם עובד.

ויש לדעת כי בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, והגוף מתנגד לזה, אז הגוף מוריד אותו לשפלות הכי גרוע. כלומר שהרצון לקבל מתגבר עליו ומוריד אותו לתאוות שפלות. ויש לפעמים, שבאות לו מחשבות ורצונות, שאף פעם לא חשב עליהם. והם באים אליו כמו אורחים בלתי קרואים. והאדם מתפלא ואומר, מה היום מימים. כלומר, מי גרם לי המחשבות והרצונות האלו. האם בזה שחשבתי, שצריכים לעבוד רק בשביל תועלת ה', המחשבות האלו זרקו אותי לשפלות כזו. ושואל, הלא ידוע ש"מצוה גוררת מצוה", אם כן למה הרצון להשיג כלים דהשפעה, גרם שהאדם יקבל תמורת זה מחשבות כאלו. ומה האדם יכול לעשות במצבים כאלו.

אלא האדם צריך לדעת, כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל (ספר "שמעתי", מאמר א' "אין עוד מלבדו"), שהבורא שולח את המחשבות האלו להאדם, בכדי שהאדם לא יוכל לסבול שפלות כזו, וזה יגרום לו, שיתפלל לה' מעומק הלב, שיתן לו, במקום המחשבות שגורמות פירוד והתרחקות מה', שה' יתן לו כוחות של התקרבות. שאז מוטל על האדם להתפלל ולצעוק לה' "אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשיך אל תיקח ממנו", אלא שה' יתן לו את הטבע השני, שהוא רצון להשפיע. כלומר, שיהיה לו רצון רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ובשביל עצמו אינו דואג. אז ממילא יעברו ממנו את כל אלו המחשבות והרצונות, מה שהרצון לקבל מביאו.

כלומר, היות שכל אלו המחשבות שהרצון לקבל מביאו, האדם צריך להאמין, שמן השמים שולחים לו את המחשבות האלו, וזהו היות שהוא רוצה ללכת בדרך של השפעה, ובינתים הוא מתעצל בעבודה, לכן היות שהאדם התפלל, שה' יקרב אותו להיות דבוק בה', שהוא ענין השתוות הצורה, לכן כשרואים שהאדם מתעצל בעבודה, שולחים לו את המחשבות זרות, שאין האדם יכול להסכים להיות תחת שליטה כזו. לכן זה נותן לאדם דחיפה, שהוא מוכרח להתגבר על מצבו, שבו הוא נמצא.

נמצא לפי זה, שמהרע הזה, שהאדם מרגיש שיש לו כל כך מצב של שפלות, שאף פעם לא עלה על דעתו, שיש מציאות שהוא יהיה תחת שליטה כזו, לכן לא להתפעל ולברוח מהעבודה, אלא אדרבה, אלא שהוא צריך להאמין, שהבורא מטפל בו עתה, והוא מקרב את האדם אז עם מצב של אחוריים.

וזהו על דרך שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ע"ז) "על פסוק דומה דודי לצבי. מה צבי, כשהוא בורח, מחזיר פניו לאחוריו. כך הקב"ה, בשעה שהוא מסתלק חס ושלום מישראל, מחזיר פניו לאחוריו. אשר אז חזר הפנים להיות באחורים. כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור להידבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להידבק בהשם יתברך, אשר השעור של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם".

ויש לפרש זה, שכוונתו, שבשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה נתרחק ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה, שזה נקרא, שהקב"ה נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, אלא להיפך, האדם רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים.

היות "הפנים" של הבורא הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. הוא בכוונה תחילה, שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', כי לא יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש בפנימיות בחינת פנים."

שאלה: המערכה הזו זה לא רק בן אדם אחד, זו מערכה משותפת שלנו, של העשירייה. איך בתוך הירידה הזאת להיות שותף לחבר, כי עד היום הפסדנו חברים. אז למה שזה לא יבוא על חשבון של בן אדם אחד, אתה מבין?

לא.

תלמיד: אלא על חשבון מה זה בא?

אני לא מבין מה זה על חשבון אדם אחד.

תלמיד: כך נבדקת גם העשירייה, את מידת הקשר שלנו. ואם חבר מקבל ירידה, אז זו ירידה של כל העשירייה. אז איך גם להיות שותף במערכה הזו ולא להפסיד, אלא ההיפך?

להשתדל כל הזמן לחזק את העשירייה יותר ויותר, בכל רגע, בכל יום ולא מתי שאתה מרגיש או לא מרגיש.

תלמיד ומה זה לנצח במערכה הזו?

כשאנחנו שומרים על העשירייה, על המטרה שלה ועל הליכוד של כל החברים ואנחנו רוצים להגיע כמה שיותר מהר למטרה יחד והיא תתגלה בינינו. ועכשיו מפני שאנחנו עדיין לא מסודרים, אז אנחנו לא מרגישים את המטרה, לא מזהים אותה, אבל ככל שאנחנו משתדלים יום יום לסגור את הפערים בינינו, אז אנחנו מתקרבים לכך שהמטרה תתגלה בינינו.

שאלה: איך לשמור את עצמי, כך שנוכל כל יום כל הזמן לראות מלך גדול?

גם זה על ידי החברים. שתהיה בקבוצה כל הזמן הרגשה כזאת שאנחנו כל יום צריכים לגלות את הבורא מחדש. להתקרב אליו, להשתדל להגיב אליו עם רצון חדש, עם חיסרון חדש. ואם המטרה הזו תהיה בתוך ליבנו, לחפש כל יום שיתגלה לנו בורא יותר גדול, אז אנחנו כך נתקדם.

שאלה: הנחיצות שלנו להשפיע לבורא, והמהפך, היכולת להשפיע קורה רק כשאנחנו ביחד וכולנו מחוברים, רק אז אנחנו יכולים להשפיע לבורא ולעשות לו נחת רוח, אחרת זה לא יעבוד. מתי אנחנו מקבלים את החילוף הזה, כי זו הנחיצות שלנו, שרק ביחד אנחנו יכולים להגיע למטרה?

אנחנו צריכים כמה שיותר להתחבר בינינו עד שלא יהיה ממש מקום פנוי, ולגלות מהחיבורים שבינינו את צורות הבורא. וכך כל הזמן להיות בלחץ להשתדל.

תלמיד: זאת אומרת, שאנחנו צריכים כל הזמן בדרך, במערכה הזאת יום יום להיות רגישים לקשר בינינו.

כן.

תלמיד: כל הזמן.

כל הזמן, קודם כל הקשר בינינו, אחר כך כבר לחפש בתוך הקשר צורה מתחדשת של הבורא.

תלמיד: מה זה לחפש את הצורה המתחדשת של הבורא?

רצון להשפיע, שהוא יהיה בנו כל הזמן משתנה וגדל.

שאלה: מה מתחדש לאדם כל יום, מה זה לגלות בורא חדש מיום ליום?

האדם חי מחידושים, הוא לא יכול להיכנס בדיוק לאותה הרגשה כמו שהיתה אתמול. אנחנו נמצאים במערכת שהיא כל הזמן משתנה, ואם אני מרגיש תופעות כמו אתמול, אני לא יכול לקבל אותה, זה כמו פסולת. לכן כתוב, "כל יום יהיו בעיניך כחדשים". אז נשתדל להקים כל יום מערכת חדשה בעוצמה, בכמות ואיכות ומתוך זה נתקדם.

שאלה: מה זה לעבוד מטעם גדלות ה'?

זה מה שאני מחפש, שהבורא יהיה יותר ויותר גדול כל יום ויום, וממנו אני כבר מתחיל להסתכל, לראות, להרגיש, ולכוון את עצמי לכל יתר צורות המציאות.

שאלה: איך להפוך את הבורא לגדול מיום ליום?

זה רק על ידי הסביבה. אני לא יכול לשנות בעצמי אף נתון שיש בי, אלא רק על ידי כך שאני מעריך יותר את החברה, בתוך זה אני יכול לגלות הבחנות יותר גדולות ומדויקות וכך אני מתקדם.

שאלה: לראות את הבורא מחדש בכל יום זה הופך אותו לגדול בעיניי?

ודאי שזה הכול כלפיי וזה נקרא לראות אותו חדש, זאת אומרת יותר גדול בעיניי.

שאלה: במשך הרבה שהייתה שנים נופלים בנקודה הזאת. הוא אומר, רק מי שהולך ורוצה להשפיע לבורא אז מגיעות מחשבות זרות¹.

כן.

תלמיד: זאת נקודה כזאת, שהרבה פעמים נופלים בה. כמו שפעם ספרת, שבאים לשיעור ואחד אומר, מה לעשות יש גשם בחוץ, ואחר אומר מהבית, מה לעשות גשם בחוץ. איך עושים את החתך הזה, שמבינים שעכשיו דווקא המחשבה הזאת זו הזדמנות, זו נקודה כזאת, שאו שנופלים, או שקמים?

אם אנחנו לא יודעים מה לעשות זה דבר טוב, אז לא נשאר לנו אלא רק לחפש קשר עם הסביבה, שהיא יכולה לכוון כל אדם ואדם. ולכן אנחנו צריכים בזה לראות הכְוונות מצד הבורא, איך הוא מכוון אותנו, מסובב אותנו למטרה בצורה נכונה.

אז דווקא כשאנחנו לא יודעים ולא מבינים, אז אצלנו זה דבר הכי ברור, שעכשיו אני צריך להתבטל כלפי הסביבה. ובצורה כזאת בקלות אני משנה את היחס שלי, את מצב הרוח שלי, את הבורא בעיניי, הכול משתנה.

שאלה: הרב"ש אומר שמלחמת הרשות, זה אומר להעביר הכול לרשות ה', זה בעצם מלחמת תמידית, וכל רגע צריך להתחיל מחדש.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין בעל הניסיון לבין מי שאין לו הרבה ניסיון?

העבודה עצמה. לבעל ניסיון יש עבודה יותר מדויקת, הוא מתקדם בצעדים קטנים יותר כשהוא מתקדם ומבצע. ומי שאין לו ניסיון, אז הוא עושה את זה כדבר פשוט, העיקר להיזכר שהוא צריך לעשות הכול לקראת הבורא.

תלמיד: אבל את בעל הניסיון זורקים יותר חזק.

בוודאי.

תלמיד: הוא צריך להתמודד יותר.

כן, זה ודאי. אז מה?

תלמיד יש אפשרות להשוות בין מצב שאדם נמצא לבין אחרי זה?

"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וודאי שזורקים אדם שהוא נמצא במקום גבוה ואז הוא מרגיש את זה בצורה עוצמתית.

תלמיד: אז הוא מרגיש יותר תלוי בחברה?

כן, ודאי. הוא כל פעם נדהם, שדווקא ככל שהוא יודע ומבין, הוא תלוי בחברה.

שאלה: בכל יום, ככל שאנחנו מתקדמים יש פחות כוחות, כל פעם צריך שוב ושוב לבנות את גדלות המטרה. יש לי הרגשה כזאת שאני לא צריך את ההתקדמות עצמה, אני עושה משהו רק כדי שזה יועיל לחברים. והתפילה הזאת, "אל תעזבני" היא כדי למשוך את החברים, כמו חמור שצריך למשוך כך אני מושך. כל יום יש פחד כזה שאולי כבר לא יהיה כוח אפילו לבקש מהבורא שלא יעזוב אותי ושייתן לי למשוך אותם. יש הרגשה שאולי מחר לא יהיה לי כבר כוח לבקש ולא יהיה את הנס הזה שמורידים מלמעלה, מהבורא, לחשוב על החברים. מה חסר בעבודה הזאת?

מה שחסר זו אמונה בה', שאין עוד מלבדו, שהוא מסובב לך את הכול ואתה בלעדיו לא יכול לעשות שום דבר. לכן לא לשכוח אותו, ואז בטוח תגיע לכל הפתרונות.

תלמיד: זה מובן שהוא נותן את הכוחות והוא נותן אפילו את אותו הרצון לבקש ממנו, אבל הכול נסגר עליך ואתה לא רוצה כלום. כבר אין לך אפילו רצון משלך, כיוון שככל שאתה מתקדם להשפעה, כך אתה יותר ויותר מבין שאתה לא באמת רוצה אותה ואתה רוצה את זה למען החברים. יש כאן איזו נקודה שאם הבורא לא ייתן, אז אתה גם תיפלט לגמרי, אבל יש לך אחריות בפני חברים. אז איך להיות חמור כזה שסוחב ואולי גם שמח מזה שהוא סוחב?

אלה בירורים טובים וכולם עוברים אותם ומגיעים לפתרון. רק לא לעזוב. ואחר כך רואים שאין חכם כבעל ניסיון והוא מבין למה הבורא עשה לו כך, ושדווקא בצורה כזאת יכולים להתקדם לאמת. להמשיך.

.

שאלה: לא הבנתי מה גורם לכך שלאדם מגיעות מחשבות של שפלות. כי הוא כותב שזה בגלל שהוא עובד על מנת להשפיע ולכן הגוף מתנגד, ואין עוד מלבדו נותן לו את זה, וגם כי הוא מתעצל בעבודה ולכן נותנים לו את המצבים האלה. אז מה הגורם למחשבות של שפלות?

מאיפה באות מחשבות של שפלות?

תלמיד: כן, הוא נותן פה שתי סיבות שנראות לי הפוכות. או שזו העבודה הטובה שהוא עושה, ואז הבורא נותן לו עכשיו את המצב הזה כדי שהוא יוכל לעבוד בעל מנת להשפיע ולפנות אליו, או שהוא מתעצל בעבודה. אלה שני גורמים הפוכים.

אז מה? אבל הם גורמים לזה שאדם צריך לחשוב איך הוא יקבל תוספת כוח.

תלמיד: התוצאה שלהם היא להבנתי הפוכה. או שאדם מרגיש שהוא חלש, לא ראוי ובאמת מתעצל כי אין לו כוחות, או שהוא צריך לקבל מזה את ההיפך, להגיד לעצמו "עכשיו הבורא קרוב אלי, סימן שעשיתי עבודה טובה".

כן, כך כתוב. במקום שהצדיקים הולכים רשעים שם נתקעים ונופלים.

תלמיד: אם אדם מרגיש שהוא מתעצל, אז אין לו מאיפה לקבל עכשיו מוטיבציה. אבל אם הוא עשה עבודה טובה והוא רואה בכל הספרים שכתוב שעכשיו הבורא דווקא נותן לו הזדמנות, אז כן יש לו מאיפה לקבל. אז מה הנכון?

הנכון הוא גם בזה וגם בזה למצוא את הפתרון.

תלמיד: מה הפתרון בזה ומה הפתרון בזה?

להשתדל ככל האפשר לחזור לבורא על ידי הסביבה. כי בלי סביבה הוא אבוד, הוא לא יכול לקשור את עצמו לבורא בצורה ישירה, רק דרך המערכת.

תלמיד: אם הוא חושב שהוא זכה עכשיו למחשבות של שפלות, אז יכול להיות שיש לו גם כוח עכשיו לחזור לסביבה. אבל אם הוא מרגיש שהוא קיבל את המחשבות של שפלות בגלל שהוא התעצל, אז הוא מרגיש שהוא לא ראוי, שאין לו כוח לחזור לסביבה.

מה זה מפריע? מה זה חשוב מאיזה נקודה הוא חוזר? העיקר שהוא חוזר למצב שהוא מחפש איך לאחוז בבורא.

שאלה: כתוב, "בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, והגוף מתנגד לזה, אז הגוף מוריד אותו לשפלות הכי גרוע, לתאוות שפלות. באות לו מחשבות ורצונות, שאף פעם לא חשב עליה". והאדם מתפלא ואומר "מה היום מימים, מי גרם לי המחשבות והרצונות האלו". איך הוא יוצא מהשפלות הזאת?

להשתדל על ידי הסביבה להבין שזה מגיע מהבורא, כמו שבכלל הכול מגיע מהבורא, ושבצורה כזאת הוא יכול גם להתקדם. כי אם זה מגיע מהבורא, אז עוד יותר לאחוז בבורא, לא להיכנס רק לייאוש, אלא גם מהצד השני זה המקור לצאת מייאוש, לצאת מהנפילה.

תלמיד: ומתי יתחלפו הרצונות והמחשבות?

מתי שאדם מחליט. לא לחכות עד שיהיה מה שיהיה, אלא אדם מחליט שהוא רוצה על ידי קשר עם הבורא, אפילו במצבים כאלה נבזיים, להתחיל לעלות.

שאלה: אמרת לחזור כל הזמן לבורא דרך הסביבה.

כן.

תלמיד: רב"ש מדבר על זה שהמלך גדול, המלך קטן, יש לי גדלות בורא, אין לי גדלות בורא. האם גדלות הבורא הנכונה היא רק דרך הסביבה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת ביטול רשות עצמו, גם את זה אני עושה רק כלפי החברים.

כן.

תלמיד: האם האינדיקציה הנכונה לביטול רשות עצמו היא שאני מתחיל להרגיש את גדלות הבורא?

כן.

תלמיד: אז החברה היא בעצם גם המכשיר לשינוי וגם האינדיקציה.

החברה היא מערכת שבה אני מסדר וקובע את גדלות הבורא, גדלות החברה, עניין הכוחות שפועלים עליי, עלינו, הכול זה בחברה. אני צריך להשתדל להכין כזאת מערכת יחסים בינינו שתמיד אוכל להשתמש בה.

שאלה: הוא כותב בסוף המאמר שדווקא באחוריים מתגלה בחינת פנים, אז אפשר לתרגם זאת שכשאני מרגיש טעם של עפר בחיבור ושהחברים לא גדולים בעיניי, דווקא כשאני נכנס יותר עמוק מתוך העפר אני מתחיל להרגיש שהם כן גדולים.

כן.

שאלה: האם ייתכן שלא מגלים לאדם מלכתחילה את התלות בסביבה אלא רק אחר כך בהדרגה, כדי לא לגלות לו כמה גם הוא אחראי על הסביבה ויש פה תלות הדדית?

כן. איך יכול להיות שיגלו לי את הקשר שלי עם הסביבה אם הקשר הזה עדיין לא התברר לפי התכונות שלי? אז בוודאי שאני צריך רק ללחוץ ולבקש ולדאוג איך לגלות את הקשרים שלי עם הסביבה.

תלמיד: קשרים זה גם האחריות של האדם על הסביבה שלו?

אלה אותם חבלים שקושרים אותי לסביבה בכל מיני צורות. אחריות הדדית.

תלמיד: כמו שנאמר, לא מגלים לילד מה שאי אפשר לגלות לו, מפני שאם הוא ידע והוא לא יעשה, אז הוא כבר במצב נורא ואיום.

כן.

שאלה: רב"ש כותב שאת הטבע השני, נותן הבורא לאדם. מה קובע שהבורא נותן לאדם עכשיו טבע של רצון להשפיע?

פשוט הגיע הזמן, האדם בירר את הדברים ואז הבורא נותן לו את ההרגשה הזאת.

תלמיד: בכל המאמר רב"ש מדבר על זה שאת הטבע הראשון נתן לך הבורא, שהוא רצון לקבל, וגם את הטבע השני ייתן לך הבורא, שהוא הרצון להשפיע. במה זה תלוי מצד האדם שהבורא ייתן לו רצון להשפיע, או שזה בכלל לא תלוי באדם וכשהבורא יחליט הוא ייתן?

אם זה לא היה תלוי באדם, אז לא היינו מקבלים שום שיטה, אז היינו כמו חיות.

תלמיד: אז במה זה תלוי מצד האדם שהבורא ייתן לו רצון להשפיע?

תלוי בכמה האדם רוצה להשתדל להצטרף לתהליך הזה שהוא גדל מרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמיד: אבל מאיפה אתה מביא את השינוי הזה, שאני חייב את הרצון להשפיע? על הטבע הראשון שהוא רצון לקבל אין שאלה, אתה חי מתוכו בהכרח, אבל מאיפה אתה מביא את הצורך להשפיע?

אתה מביא אותו מהיחסים בין החברים. שהם מלמדים אותנו, היחסים האלה, שכדאי להיות בהשפעה הדדית.

תלמיד: מה יש ביחסים עם החברים?

אנחנו יכולים ללמוד מהם שצורת ההשפעה היא אותה צורה שמביאה אותנו למטרה.

תלמיד: וזה מה שמחייב את הבורא לתת רצון להשפיע?

כן. כי אנחנו מתחילים לדרוש את זה.

שאלה: אנחנו אומרים שבסוף הכי חשוב זה להתחבר בינינו, להגביר כל הזמן בחיבור וזה הפתרון. בעסק פותחים את הקופה בסוף היום ובודקים כמה כסף נכנס ולפי זה יודעים אם העסק עבד טוב או לא. איך אנחנו בעשירייה בודקים אם עבדנו על החיבור טוב או לא?

רק לפי התוצאות. איך אתה יכול לדעת?

תלמיד: איזה תוצאות?

האם הגעת לרצון להשפיע או לא.

תלמיד: אני בודק לבד או שאנחנו בודקים את זה ביחד?

אתה בודק את זה במערכת.

תלמיד: מה זה במערכת, איזו מערכת?

האם אתה נמצא במערכת בצורה שכולך משפיע לה מכל הכוחות שלך לעת עתה.

תלמיד: אז הבדיקה היא אינדיווידואלית בסופו של דבר?

כן.

שאלה: האם החסרונות לחיבור עם החברים או צורות הקשר עם החברים הם אותם תרי"ג עצות שיביאו אותנו לתפילה מעומק הלב?

כן. מה צריך להשתנות כאן?

תלמיד: זאת אומרת שצריך לנסות לגלות בקשרים בינינו רק חסרונות להשפעה?

אין יותר. מה עוד היית ממליץ לעשות?

תלמיד: למה כל כך קשה להשתמש בזה למרות שזה מאוד ברור?

זה נגד הטבע שלנו. אני לא רואה בזה שום משיכה, אני לא רואה בי שום חסרונות לכך.

שאלה: ברור שמכל המצבים שאדם נזרק העצה היחידה היא להידבק בסביבה ושם לקבל כוחות. עם זאת, יש חברים שישמעו את העצה הזאת ויתחזקו בסביבה ויש מקרים שאדם גם לא ישמע את העצה הזאת. למה אחד ישמע את העצה הזאת ואחר ילך הביתה ולא יחזור?

אנחנו לא יודעים, זה שורש נשמה. ככה זה.

תלמיד: ואם בכל זאת בעשירייה אנחנו לא רוצים לקבל את זה, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שאותו חבר כן ישמע את העצה הזאת ויתחזק בסביבה?

תשתדלו ככל האפשר. אבל אם הוא מחליט סופית, תנו לו ללכת. מה לעשות? אתה לא יכול לקשור אותו בשרשראות לעמוד, שיישב כאן כמו כלב.

שאלה: מצד אחד נשמע שבחינת אחוריים זו מתנה מאוד גדולה שמגיעה לאדם שרוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, מצד אחר הוא אומר שאם הוא מתעצל לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הוא מקבל מחשבות זרות שמעוררות בו השתוקקות וכיסופים. האם זה עונש או מתנה?

אין עונש בכלל, יש רק מתנות, אבל תלוי איך אנחנו מקבלים אותן.

תלמיד: האם יכול להיות מצב שהאדם לא מתעצל ומקבל בחינת אחוריים בכל זאת?

בתחילת הדרך כך מעוררים אותו, מגרים אותו.

תלמיד: במשפט האחרון של המאמר רב"ש אומר "נמצא, שכאן באחוריים יש בפנימיות בחינת פנים". אפשר להסביר את זה קצת?

זה תמיד כך, כי פעולות הבורא תמיד שלמות ובאות מתוך רחמים, מתוך אהבה, ולכן אפילו אם נראה לנו שזה ההיפך, שאלו עונשים וכן הלאה, זה מפני שאנחנו פשוט לא מבינים את מהות היחס שלו אלינו.

שאלה: אנחנו מבינים שפועלת מערכת תיקון הבריאה, אבל היא כל הזמן מוסתרת כי אנחנו חיים את החיים הרגילים. בשלב כלשהו המערכת לוחצת על האדם והוא בורח מהצרות שלו ומתחיל לחפש משהו. הוא כל הזמן מחליף את המקום, עד שמגיע להחלטה שיש משהו מעליו שיכול לתת לו סיפוק. אני כאילו רוצה לחתוך מאיזו עוגה גדולה חתיכה בשביל עצמי ולהרגיש טוב. ואחר כך אני מגיע לקבוצה, אני נמצא כאן, אני רוצה לקבל משהו ובשלב כלשהו אני מבין שבמקום לקבל מהעוגה הזאת אני רוצה להתחבר אליה, להיות בהשתתפות.

כן.

תלמיד: איפה פה הביצוע של האדם? אם המערכת לוחצת עליו או שהוא זורם, איפה המלחמה הזאת שהבן אדם פשוט נלחם על המצב שלו ורוצה לקבל את רשות הבורא?

דיברת יפה עד כה, תמשיך.

תלמיד: איך קורה המצב שהאדם פשוט בתוך עצמו נלחם כל כך חזק שהוא רוצה להתבטל ולקבל את הקבוצה כמצוות לעשות פה בקבוצה את כול מה שהקבוצה קובעת?

שהוא רואה כאן שבכוחות עצמו הוא לא יכול להתקדם, נגמר. עכשיו המנוע שלו עובד על חומר דלק שהוא מהקבוצה, הוא חייב להתבטל כלפיהם ולקבל מהם כוחות.

שאלה: רב"ש כותב, "אשר השעור של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם". הפנים של הבורא.

כן.

תלמיד: אז מה זה פנים של הבורא?

שהוא מושך אותו אליו והאדם מרגיש את זה בצורה כזאת.

תלמיד: זאת אומרת זה הגילוי, ההשתוקקות והכיסופין?

כן.

תלמיד: ויש עוד משהו מעבר לזה?

נגלה בעתיד.

תלמיד: ההשתוקקות והכיסופין הם גם באים מהבורא?

כן, אין מקור אחר, הבורא משחק כלפינו, הוא נמצא מולנו ורק בינינו לבין הבורא ישנה מערכת שהוא ברא מלכתחילה כך, שאנחנו נוכל על ידי המערכת להתאים את עצמנו בהדרגה אליו.

תלמיד: האם אפשר להגביר את ההשתוקקות והכיסופין זה בידי האדם?

תפילה.

שאלה: המאמר מתחיל בכך שהאדם נכנס למלחמת הרשות כי הוא בעצם רוצה כוונה נכונה, הוא לא מסתפק במעשה. במילים אחרות, הוא רוצה להיות טוב ומיטיב. וסוף המאמר, רואים שכבר מגיעים למצב של אחוריים, אז האדם צריך להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב. האם בעצם אפשר להבין מזה, שאם אתה רוצה להיות טוב ומיטיב, אתה חייב להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב?

מה זה "חייב להאמין"?

תלמיד: זאת אומרת, שזה תנאי.

איך אני ממלא אותו?

תלמיד: זו שאלה.

לא, זו לא שאלה. אני לא יכול. אני צריך באמת להיוודע, לדעת, לקבל, להרגיש, לטעום.

תלמיד אבל לא בכוחי אני יכול לעשות את זה. בעצמי אני יכול להגיע לאמונה? אני צריך לבקש את זה, אני צריך להתכלל בעשירייה. זה בעצם תנאי. נכון?

בסדר, מסכים איתך בינתיים.

שאלה: רב"ש כותב בתחילת המאמר "מה שאינו כן על הכוונה. כלומר לכוון לעשות בעל מנת להשפיע, המלחמה הזו היא בבחינת הרשות." איך אנחנו נלחמים כדי להשיג את הכוונה הנכונה כל הזמן?

משתדלים להתכלל אחד בשני ועם המקורות, וכך אנחנו מתחילים לקבל הכוונה חדשה.

תלמיד: הוא ממשיך וכותב שהעבודה שאדם צריך לתת "שיהיה לו רצון וחשק, שירצה לבטל את רשותו, על דרך שאמרו חז"ל על הכתוב "אדם כי ימות באוהל", "כי אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה"." איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו ממיתים את עצמנו על הקשר עם החברים, על הכוונה הזאת שתמיד תהיה נכונה?

על הקשר האגואיסטי אנחנו ממיתים את עצמנו, ולא רוצים להיות קשורים בצורה כזאת.

תלמיד: במילים שרב אומר זה תמיד מובן, איך אני עושה את זה במעשה?

תעשה לפי המילים שלי.

תלמיד: אני לא מצליח. אני עובד עם החברים. אני מנסה לממש את מה שרב אומר, תמיד אני רואה שתמיד אני גונב, תמיד אני רוצה להרגיש יותר טוב, תמיד אני תמיד רוצה להרגיש את הבורא?

אז במקום שאתה רואה שאתה נמצא בסתירה מהדרך, אז אתה עוצר את עצמך ומתפלל.

תלמיד: שוב אני מתפלל על עצמי? אני עוד הפעם באותו מעגל.

כן, אתה מתפלל על עצמך, כי אתה רוצה להבין את הדבר הזה בצורה נכונה.

שאלה: למה אדם שגדל, העבודה נעשית לו גדולה וקשה יותר בהתאם, אבל הוא גם נהנה בהתאם ושמח בהתאם לעשות נחת רוח לבורא.

כי הוא פותר את הבעיות שלו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה "יגדל אלוהים חי" ולמה כל מי שמביא דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם?

אני לא יודע איך לפרש את זה, "יגדל אלוקים חי" זה מלך חי וקיים, שאנחנו מרגישים אותו ככוח שמחייה את הכול.

תלמיד: האם הוי"ה במילוי יודין זה צמצום א'?

לא למדנו את זה במאמר.

שאלה: במלחמה הזאת למען הבורא, שליטת רשות הבורא, על ידי מה אנחנו נלחמים? מה הנשק שלנו?

רק על ידי חיבור בינינו, אין לנו יותר. גם המלחמה הזאת מלכתחילה היא מכך שאנחנו צריכים להתחבר נגד מטרה אחת, נגד הפירוד בינינו ורק באיחוד בינינו אנחנו יכולים להצליח בכל המלחמות.

תלמיד: מופיעות בך מחשבות ורצונות מסוג אחד ואתה עם מחשבות אחרות מנסה כאילו להשפיע עליהם.

יש לך רק את הקבוצה שלנו ואת החומר שלנו, תשלב את הדברים האלה יחד ותראה שהכול מסתדר.

תלמיד: מה אנחנו מוסיפים על ידי הריחוק הזה כל פעם? שדוחים אותנו. אתה באמצעות הדחיות, אתה נהיה קרוב יותר לחברים?

כן, אתה מתקרב בזכות ההתקרבות. בזכות זה שאתה מתקרב לחברים אתה מתקרב לבורא, מבין אותו יותר, מרגיש אותו יותר, הבורא מתברר מתוך הקשר בין החברים.

תלמיד: הבורא דוחה אותך על ידי מחשבות מסוימות אתה מתחבר עם החברים הוא שוב דוחה אותך שוב אתה מתחבר. איך להפוך את התהליך הזה למצטבר, שזה לא יהיה סתם "סטרט" "סטופ" אלא שזה ילך לעומק?

תשאף להגיע לבורא כל הזמן דרך הסביבה ואז אתה תגלה שהוא כל הזמן מושך אותך קדימה.

שאלה: הרצון לקבל נלחם כדי לקבל שכר. אבל כשהרצון לקבל מנצח בקרב הזה זה לא מביא לאדם תענוג אמיתי. איך אפשר לנצח על ידי הרצון לקבל כדי שזה באמת ייתן לנו תענוג אמיתי?

רק על ידי זה שאנחנו מתחברים יחד, אז מתוך החיבור שלנו אנחנו משיגים מטרה אחרת, מטרה של חיבור. ולא של כל אחד ואחד וזה אחרת לגמרי. זה ההבדל בין גשמיות לרוחניות.

שאלה: מה החלק שלנו או מה האחריות שלנו בזה שחסרה לנו אמונה. ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם למרות שחסרה לנו אמונה?

אמונה זה כוח השפעה שאנחנו מקבלים מלמעלה, מהבורא. כדי לקבל את הכוח הזה אנחנו צריכים להיות בנטייה להתחבר בינינו ולהתמלאות באור העליון.

שאלה: "כל יום יהיו בעיניך כחדשים". האם זה תלוי בי, כלומר אני צריך לחדש את המאמצים או שהבורא צריך להראות לי מה הוא מחכה ממני כל יום?

זה תלוי בשניכם. אבל בעצם אדם צריך להגיד - הכול תלוי בי, "אם אין אני לי מי לי".

שאלה: בעצם יוצא שאנחנו יכולים לזכות רק ברצון להשפיע. ומצד הטבע שלנו הטבע מתנגד, לא נותן לנו להשיג את זה באופן קבוע. כל פעם אנחנו נדחים מהמצב ויש לנו דרישה חדשה על ידי עבודה עם הסביבה.

כן.

שאלה: כשהבורא זורק אותי למחשבות שאני מרגיש אותן כשפלות, זו חצי נחמה, אני מיד מבקש וההצלה מגיעה. אבל כשהרצון לקבל שלי מנסה ליהנות מהמצב השפל הזה, איך לברוח מזה?

אי אפשר לברוח. צריכים להתפלל שהבורא יחליף את הנטיות שלי כך שאני לא ארצה ליהנות מהמצב האגואיסטי אלא שאני אחליף את המטרה.

שאלה: כתוך כך, "והאדם צריך להאמין, שהסתרה הזו, שאין האדם מרגיש שיש מלך העולם, זה הבורא עשה, שזה נקרא "תיקון הצמצום". אלא האדם מוכרח להאמין ולתת יגיעה גדולה על זה, עד שיהיה מורגש באבריו, שהקב"ה הוא המנהיג העולם. ולא סתם מנהיג, אלא האדם צריך להאמין, שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב". אני מרגיש שזה משהו מאוד מאוד מיוחד, אפשר להסביר את זה?

הבורא מסתתר מהאדם ומחייב את האדם שירוץ אחריו ויחפש אותו במחבואים האלה, והאדם מתחיל לחפש. הבורא מסדר לו כל מיני סימנים כדי שהאדם יחפש ויחפש אבל החיפושים האלה הם בעצם באים כדי להעלות את האדם, כדי להעשיר אותו בידע, ברגש. וכשהאדם כבר עשה מספיק פעולות כאלה, יגיעה, אז הבורא מגלה את עצמו באיזו צורה, באיזה אופן, ואז האדם מגלה את הבורא. ושוב ושוב, כך צעד אחר צעד, פעם אחר פעם.

שאלה: לפי טבע האדם, אם מישהו דוחה אותו פעם אחר פעם הוא לא ממשיך לרדוף אחריו, זה לא לפי הכבוד שלו, זה לא טבעי לאדם ללכת אחרי מישהו שנותן לו הרגשה שהוא לא רוצה אותו.

כן.

תלמיד: וגם מבחינת מטרת הבריאה לא ברור למה זה קורה. כשאנחנו קוראים על מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, שהוא רוצה לתת הכול, גם פה לא מגולה למה הבורא מסתיר את עצמו ומשחק איתנו את המשחק הזה.

אתה צודק במאה אחוז, והיית צודק עוד יותר אם זה היה בתוך טבע אחד, רצון לקבל או רצון להשפיע. אבל מפני שאנחנו צריכים לעבור מרצון לקבל לרצון להשפיע, אז זה לא עובד אצלנו כך.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו צריכים כל הזמן לחזק את זה, וזה בניגוד לטבע שלנו, כי כמו שבעל הסולם כותב, הדחיה הזאת שהבורא מפעיל כלפינו היא לא כדי שנתרחק באמת אלא שנרוץ אחריו. אני רואה חברים שנדחים מהתחושה הזאת שצריך לרוץ אחרי מישהו או אחרי משהו שכל הזמן רק נותן לך הרגשה שהוא לא רוצה אותך.

זה לא נקרא שהבורא לא רוצה אותנו. תקרא לזה איזה משחק, פלירט.

תלמיד: אבל זה לא נעים לאדם שמישהו כל הזמן דוחה אותו בצורה הזאת. יש הרבה אנשים שפלירט לא מגרה אותם, הם הולכים למקום אחר.

לא. בדרך כלל בדרגות חי עד שהזכר לא מראה לנקבה שהוא חזק, מוכן, חם אליה, היא לא מקרבת אותו, לא נותנת לו להתקרב אליה. כך אנחנו רואים בעולם החי.

תלמיד: נכון. אבל יש גם התנהגות שהנקבה אדישה, וגם האדם לפעמים אדיש.

גם זה לפעמים, כן.

תלמיד: גם את הצורה הזאת יש לנו, שאנחנו נלחמים כנגד הפלירט של הבורא על ידי זה שאנחנו נהיים אדישים, גם מזה צריך איכשהו להשתחרר יום יום. כלומר, הטבע שלנו הוא בדיוק הפוך לבורא שפועל עלינו בצורה הזו. אני רואה שהחברים פועלים לפי הטבע שלהם כלפי זה, ואילו אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד הפוך, זה מתיש, מעייף את האדם, וזה גם לא טבעי לו.

אז יש לך טענות לבורא?

תלמיד: לא, אני דווקא חושב שצריך להבין יותר טוב כמו שהסברת את ההפכיות בטבע הזה, להפנים את זה פנימה עמוק, כדי שלא נברח מצורת החיזור הזאת, ושזה יתן לנו רצון וכוח להתקדם קדימה.

זה תלוי כבר בחברה, עד כמה החברה מקבלת את הדבר הזה.

תלמיד: איזו דוגמה צריך לתת לחברים כדי שיראו את זה, איך אנחנו נותנים דוגמה כזאת שהיא תשפיע על האדם להיות במודעות הזאת כל הזמן?

אני חושב שאנחנו נותנים דוגמה מספקת, כי אנחנו יום יום מעוררים את עצמנו שוב ושוב להיכנס לריצה אחרי הבורא, שהוא א-ל מסתתר ואנחנו משתדלים לגלות אותו.

שאלה: רב״ש כותב שאנחנו צריכים להשליט את רשות הבורא עלינו במקום את הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: אז בעצם להשליט רצון להשפיע זה לבנות ב' מדרגות, שני שלבים, רצון להשפיע מעל רצון לקבל?

נגיד שכן.

תלמיד: מה זה נקרא בדיוק רצון להשפיע מעל רצון לקבל, זה כשאני מרגיש את הרצון לקבל או שאני מרגיש שאני מנותק ממנו ורק נמצא ברצון להשפיע?

את זה אתה צריך לגלות בעצמך.

שאלה: כתוב במאמר, "נמצא, שהאדם צריך להתפלל אז על ב' דברים ביחד: א. על האמונה, שה' לא יסתיר עצמו ממנו, כמו שכתוב "אל תסתר פניך ממני"". על מה התפילה הזאת, הבקשה הזאת שהבורא לא יסתיר, על גילוי הבורא או על משהו אחר?

זה על גילוי הבורא, אבל לא בצורה שזה ימלא את הכלים דקבלה שלנו אלא יחזיק את הכלים דהשפעה, את זה אנחנו מבקשים, לקבל מהבורא כוח להשפיע.

(סוף השיעור)

---

1. בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, באות לו אז מחשבות זרות↩