שיעור בוקר 03.03.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

 

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 384, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "המצווה הארבע עשרה", סעיפים 250 - 260

קריין: שלום, אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם". כרך א', עמ' 382, את "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "המצווה הארבע עשרה". אנחנו נמצאים בסעיף 250.

זו "הקדמת ספר הזוהר" שלפי רב"ש כוללת בתוכה את כל ספר הזוהר בקצרה, והיום אנחנו מגיעים לחלק האחרון שלה, מצווה ארבע עשרה. נקרא ונראה מה לא מובן בה, אבל גם הקריאה, אפילו אם היא לא כל כך מובנת, היא מועילה מאוד לתיקון הנשמה.

קריין: "הקדמת ספר הזוהר". "המצווה הרבע עשרה". סעיף 250.

".250 ואם היה מקדים הצד האחר בלילה הזה, מטרם שיקדים הצד הטוב, לא היה יכול העולם לעמוד בפניהם, אפילו רגע אחד. אבל הקב"ה הקדים רפואה, ודילג קידוש היום לפניו, והקדים לבוא לפני הצד האחר, והתקיים העולם. ומה שחשב הצד האחר להיבנות בעולם להתחזק, נבנה בלילה הזה הצד הטוב והתחזק, שנבנו גופים ורוחות קדושים בלילה הזה מצד הטוב. ומשום זה, עונתם של חכמים, היודעים זה, הוא משבת לשבת."

".251 כי אז, כשראה זה הצד האחר, אשר כמו שהוא רצה לעשות, עשה הצד של הקדושה. הוא הולך ומשוטט בכמה חֵילות וצדדים שלו. ורואה כל אלו, המשמשים מיטתם, כשהם עירומים לאור הנר. ולפיכך, כל הבנים הנולדים משם, הם לוקים במחלת הנפילה, משום ששורים עליהם הרוחות מאותו צד האחר. והם הרוחות העירומים של הרשעים, הנקראים מזיקים, ולילית שורה עליהם, והורגת אותם.

.252 כיוון שהתקדש היום, והקדושה שולטת על העולם, אותו הצד האחר מקטין את עצמו, ומסתתר בכל ליל השבת ובכל יום השבת. חוץ מאסימון וכל הכת שלו, שהולכים על הנרות בסתר, לראות את גילוי התשמיש. ואח"כ הם מסתתרים בתוך נקב תהום הגדול. כיוון שיצאה השבת, כמה צבאות ומחנות עפים ומשוטטים בעולם. וע"כ נתקן שיר של פְּגָעים, יושב בסתר עליון, שלא ישלטו על עם הקדוש.

כי משורת הדין היה הס"א ביכולת להתלבש בגופים. ואלמלא הספיקו להתלבש בגופים, הנה אז הייתה הארץ ניתנת ביד רשע. וכל הגופים והתולדות, שהיו באים לעולם, היו כולם מהרע דס"א. ולא היה להם כוח להיתקן בצד הטוב לעולם.

לכן אם היה מקדים הצד האחר בלילה הזה, מטרם שיקדים הצד הטוב, לא היה יכול העולם לעמוד בפניהם, אפילו רגע אחד. כי הייתה הזוהמה שלהם שולטת על כל התולדות שבעולם, ולא הייתה אפשרות להיאחז בצד הטוב אפילו רגע אחד."

זאת אומרת, אנחנו חייבים לראות כאן עד כמה הכוחות האלה, הכוח הטוב והכוח הרע, חייבים להיות זה כנגד זה מאוזנים, כדי שהעולם יתקיים וגם יתקדם לתיקון הנרצה.

"אבל הקב"ה הקדים רפואה לזה. ודילג לפניו קידוש היום, והקדים לבוא לפני הצד האחר, כי דילגה קדושת השבת והקדימה את הס"א, ונגלה אור השביתה והמנוחה בעולמות, המכניע ומפיל את הס"א וכל הקליפות לנקב תהום הגדול. והתקיים העולם. כי ע"י זה נעשתה הזדמנות להוליד גופים ורוחות מצד הטוב בזיווג בליל שבת. ומתקיים העולם באופן הנרצה." הכוחות הרעים והכוחות הטובים חייבים להיות מאוזנים, כך שהאדם יהיה באמצע ותהיה לו בחירה חופשית, יכולת לבחור, יכולת להבין מה התפקיד של הרע ומה התפקיד של הטוב, כי העולם לא יכול להתקיים בלי הכוחות המנוגדים האלו.

"ונאמר, שדילג לפניו קידוש היום, כי כל דבר, הבא שלא כסדר מערכת העולמות, נקרא בשם דילוג. ומתוך שקדושת השבת באה ע"י התעוררות מלמעלה לבדה, כי האדם עוד לא עשה שום תשובה ותיקון, שיהיה ראוי לזה, אלא המאציל עצמו הקדים רפואה לתיקון העולם, לפיכך מכונה זה בשם דילוג.

ומה שחשב הס"א להיבנות בעולם ולהתגבר, נבנה בלילה הזה הצד הטוב והתגבר. כי לילה זה, אחר הפגם דעצה"ד, היה שייך משורת הדין רק לבניין הס"א בכל כוחו. וכן חשב הס"א. אמנם היה להיפך, כי מקומו לקחה הקדושה, ונבנו גופות ורוחות קדושות בלילה הזה מהצד הטוב. כי נעשתה הכנה, שכל המזדווג בלילה הזה, הוא ממשיך גופות ורוחות מצד הטוב, שאין בהם שום אחיזה לס"א. כלומר, בהיפך ממש מה שחשב הס"א."

אמנם הכול בא מצד ההתעוררות של הכוח הרע, אבל הכוח הרע הזה בא כדי בסופו של דבר להבליט, להורות, לגלות, את הכוח הטוב שבבריאה, כי בלי זה אי אפשר להביא את צד הקדושה לעולם.

"ומשום זה, עונתם של חכמים, היודעים זאת, משבת לשבת. כי אז הגופות והרוחות נבנים מהצד הטוב. שהרי אז, הס"א רואה, שמה שהוא חשב לעשות, הקדים ועשה הצד הטוב. כי הוא חשב להיבנות ולהתגבר באותו ליל שבת, ולבסוף נבנה הצד דקדושה.

ואז, הס"א הולך ומשוטט בכמה מחנות והצדדים הרעים שלו, ורואה כל אלו, המשמשים מיטתם, כשהם עירומים, לאור הנר. וכל הבנים, הנולדים מהם, לוקים במחלת הנפילה. והס"א משרה על אלו הבנים רוחות רעות, שהם רוחות רשעים, הנקראים מזיקים, שמחמתם לילית שורה עליהם והורגת אותם.

אבל בעת שמתקדש היום, וקדושת השבת שולטת בעולם, ס"א ממעט עצמו, ומסתתר בכל ליל השבת ויום השבת. וע"כ אז עונתם של החכמים. חוץ מהמזיק, הנקרא אסימון, וכל המחנה שלו, ההולכים עם נרות בסתר, לראות בגילוי התשמיש.

ואח"ז הם מסתתרים בנקב תהום הגדול. כי אסימון זה, אע"פ שיש לו כוח, לראות בתשמיש לאור הנר גם בשבת, אמנם אין לו כוח להזיק בשבת, אלא מחויב תכף לחזור לנקב תהום הגדול. ורק אחר השבת הוא יכול להזיק."

שאלה: אנחנו לומדים ומשתדלים לקשר הכול לעשירייה. כאן קוראים על כל מיני סוגים של חיבור, קרבה בין חכמים, זיווג שמושך את הנשמות. מהם סוגי החיבור האלה?

קודם כל האיחוד יכול להיות רק בזה שהרצון לקבל והרצון להשפיע מתחברים, מתקרבים ומתאחדים כדי לעשות כלי משותף, מחובר לגילוי הבורא. רק זו המטרה. ככל שמשתמשים בכוח הרע כדי לצרף אותו לכוח הטוב, ושבסך הכול הכלי יגדל פי תר"כ פעמים, כך הבורא יגדל בעיניי הנבראים. זה מה שאנחנו צריכים לראות כאן.

זה שאתה אומר שיש כאן התקרבות של החלק הגברי לחלק הנשי, זה אור וכלי שצריכים להסתדר כך שכל אחד מחזיק את חברו ומבליטים ומגדילים זה את זה עד ש"חשיכה כאורה יאיר" ויהיו כשני המאורות הגדולים. זאת אומרת, שכוח החושך יאיר כמו כוח האור מפני שבלי חושך גם לא רואים את האור.

תלמיד: מה זה אור וכלי בעבודה שלנו?

אור זה נקרא גילוי הבורא כאיחוד, כחיבור, כאהבה, כדבקות, והחושך זה ההפך. כי ככל שיש זה כנגד זה בצורות בולטות, ברורות, בהתאם לזה רואים גם את האור וגם את החושך, והאור נעשה פי כמה וכמה ממה שהיה בתחילת הבריאה כי החושך מגדיל אותו, מבליט אותו ונותן לו דווקא אפשרות להתקיים לפני כולם. הנבראים לא מסוגלים לראות את האור בלי החושך, אלא רק בהבדל, בקונטרסט בין זה לזה. ולכן בריאת החושך היא בריאה חשובה מאוד ואותה אנחנו מברכים.

תלמיד: אני רק רוצה לדייק. חושך זה תנאי הכרחי בעבודה שלנו כדי לבנות כלי או שאנחנו יכולים פשוט לבנות איזה רצון בעשירייה לקראת האור, איזו חשיבות של האור או שזה ממש חייב להיות חושך?

אז איך אתה תגיד על האור משהו אם אתה לא מכיר מה זה החושך? "אני רואה". מה זאת אומרת רואה? כי לפני זה לא ראית? או שאתה רואה משהו שלעומתו יש לך חושך. אי אפשר זה ללא זה. הנברא לא יכול להתקיים רק בתכונה אחת, הוא חייב להיות כלול משתי תכונות מנוגדות. זו העבודה שלנו, שאנחנו עושים איזון בין אור לחושך.

זה כמו בחיים הגשמיים שלנו, לא יכול להיות אחד ללא חברו, אלא כל העבודה שלנו צריכה להיות לא כי זה יהיה יותר וזה יהיה פחות, אלא שיתקיים משניהם גילוי הבורא ככל היותר ברור, הכלול, השורש לחושך ולאור יחד.

שאלה: למה מתכוונים כשאמרים שיש מחלת אפילפסיה? וזה נראה לי משהו מאוד חזק ולא ברור. האם אתה יכול להסביר קצת למה מתכוונים כשאומרים משהו כל כך קשה?

את זה אנחנו עוד נברר. זה עוד לפנינו. העיקר מה שאנחנו צריכים עכשיו, זה לראות, זה איך הוא מברר את האור לפני החושך ואת החושך על פני האור, ומלמד אותנו את האיזון בין שניהם. כי אנחנו צריכים לדעת איך להשתמש נכון גם באור וגם בחושך, בשניהם, וזו בעצם כל האומנות שלנו. ואומנם הבורא כולו אור, אבל נתן לנו את החושך כדי שאנחנו דווקא על ידי החושך נגלה את האור.

שאלה: אנחנו לומדים שאדם נברא באיזון של טוב ורע, אז למה נבראו עולמות של קליפות וסטרא אחרא ורע, ויותר קל להרגיש אותם מאשר להרגיש את הטוב? למה יותר קשה לצאת מהרע מאשר מהטוב?

מפני שהטבע שלנו הוא הרע, ולכן קשה לנו לצאת מהרע. וגם קשה לנו להימשך לטוב, כי כדי להתקרב לטוב אתה צריך קודם לצאת מהרע. יש לנו כאן עבודה כפולה. לכן אנחנו עושים צמצום, מסך, אור חוזר, כל מיני פעולות כדי להתעלות מהרע ורק אחרי זה אפשר להתקרב לטוב.

שאלה: כתוב שהסטרא אחרא יכלה להקדים את הקדושה, למה זה נראה כך? מתגלה שכביכול הייתה לסטרא אחרא אפשרות להקדים?

מה זאת אומרת שהסטרא אחרא יכלה להקדים?

תלמיד: כתוב שקדושה לא נכנסה ראשונה לגוף, כאילו היה יכול להיות אחרת לחלוטין?

לא, יש לנו שני כוחות, כוח הבורא וכוח הנברא. כוח הנברא מגיע אחרי כוח הבורא. הבורא הוא השולט והוא מלכתחילה, "אני ראשון ואני אחרון", ואחרי זה מגיע היצר הרע, הכוח הרע, ואנחנו צריכים את כוח הרע אך ורק כדי שהנברא יתקיים ומהכוח הרע הזה הוא יוכל לגלות את הבורא ולהעמיד אותו בצורה נכונה. שכביכול תהיה יכולת לנברא לברוא את הבורא, כאילו שהוא הראשון, וקודם לא היה. כי לא היה לו כוח הרע, אבל כשכוח הרע מתגלה, על ידו הנברא יכול לייצב את הבורא לפניו. זה מה שקורה.

שאלה: כתוב בטקסט ש"עונתם של חכמים, היודעים זה, הוא משבת לשבת.", איך הדבר הזה אפשרי ומה אומר הטקסט הזה, והאם אנחנו יכולים לחיות בשבת שהיא כל הזמן, תמידית?

שבת תמידית זה נקרא שהכוח הרע והכוח הטוב מתחברים ותומכים זה בזה עד שכל האורות מתגלים דווקא על ידי החושך, והחושך תומך באור וזה נקרא "יום שכולו שבת". למה? כי החושך מתחיל להבליט את האור, להגדיל אותו ולבנות כאלו מצבים והכול מדובר כלפי הנבראים, ואנחנו הנבראים מתחילים לראות את כל התהליך, כל התענוג, כל הגדלות שיש לנו באור, דווקא בזכות החושך.

למה הבורא ברא את החושך? מפני שבלעדיו הוא לא יכול לגלות את האור כלפי הנבראים. הם לא יכולים להשיג את האור בלבד, אלא רק בתפר בין אור לחושך הם משיגים את הבריאה.

תלמיד: במצב הזה שבו האור והחושך מתאחדים האם יש שלום, האם יש דבקות מוחלטת בבורא, אין יותר פחד?

כן. אם אנחנו מגלים את כל האור ואת כל החושך ושניהם תומכים זה בזה, אז כל הבריאה מגיעה לתיקון, ואין שום עדיפות מאור לחושך ומחושך לאור.

שאלה: בטקסט מדברים על שבת ועל ימי השבוע אבל אנחנו יודעים שברוחניות אין מקום ואין זמן. אז מהי תפיסת הזמן בטקסט?

זמנים הם שינויי מצבים בין אור לחושך. לכן הזמן עצמו לא קיים. אם כולו אור אז אין זמן, אם כולו חושך אז אין זמן. אם יש שינויים בין אור לחושך שמאירים לסירוגין אז יש לנו עניין הזמן.

שאלה: האם הבחור עם הנר, ה"אסימון וכת שלו", זה לקבל הכול בדעת? כי כל הזמן מנסה להחזיק את הנר איפה שלא מתאים, איפה שזה לא ראוי.

אנחנו נחכה, עוד מעט נדבר עליו יותר. בינתיים אין לנו מספיק נתונים לדבר עליו.

שאלה: האם כשכוח החושך יאיר כמו כוח האור מדובר על גמר התיקון? כי כל הבריאה צריכה להיות באיזון טוב ורע. בגמר התיקון הבריאה כבר לא תתקיים במצב כזה?

נכון, "חשיכה כאורה יאיר" שלא נרגיש שום הבדל בחשיבות בין חושך לאור.

שאלה: למה "אסימון" מתקרב דווקא עם הנר, מה זה נר ביד האסימון?

הנר מסמל לנו בעבודה שאנחנו צריכים להגיע על ידה לעולם שכולו אור.

שאלה: האם זה אומר שאנחנו עומדים בפני אובייקט שמתגלה בפנינו ובהבנה שצריך את הרע לאזן איכשהו אנחנו מתחילים לבקש את האור שהוא כאילו ינטרל ויעשה צמצום על הרע שלנו. לכן אנחנו צריכים את הרע כי אנחנו תמיד מתחילים מהרע ומרגישים שעושים רע ורק אחרי זה עושים טוב.

כן, נראה שכך זה קורה. אנחנו עוד נחדד את זה.

שאלה: אנחנו, הנשים, התחברנו כאן יחד להיות עשירייה אחת כדי לחזק את הגברים. מה השלב הבא, מה אנחנו צריכות לעשות כדי לחזק?

אם אנחנו מדברים על החיים הפרקטיים שלנו, אנחנו צריכים להתייחס לאור ולחושך לגמרי לגמרי בשווה - גם את זה וגם את זה אנחנו צריכים. ככל שאנחנו דנים על האור מתוך החושך ועל החושך מתוך האור כך אנחנו מתקרבים לבורא שהוא המקור, כמו שהוא אומר "עושה אור ובורא את החושך"¹ הכול בא ממנו. אם אנחנו מתייחסים נכון לשניהם אז אנחנו מגיעים לצורה הנכונה של תפיסת המציאות.

שאלה: איפה השבת נמצאת בד' בחינות, בבחינה א' או בבחינה ד'?

בבחינה ד'.

שאלה: מה זה "הדילוג" שמוזכר. "כי כל דבר, הבא שלא כסדר מערכת העולמות, נקרא בשם דילוג.", איך יכול להיות משהו לא בתוך הסדר של המערכת?

בינתיים הוא עוד לא נתן דוגמה לזה. אבל דילוג נקרא שלא מתקנים איזו מדרגה אבל רוצים להשתמש על ידה כדי להגיע למדרגה מעליה.

קריין: פסקה "ביאור הדברים", עמוד 386.

"ביאור הדברים. כי רבי שמעון הרגיש כאן שאלה על המאמר, עונתם של חכמים משבת לשבת. שהרי בכל יום בחצות לילה, הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן. וזיווג נמצא לחכמים, ולאו דווקא בלילות שבת. ולתרץ זה, האריך כאן לבאר ההבדל, שיש בין זיווג בשבת לזיווג בחול, בתשמיש לאור הנר. שלפי פשוטם של הדברים, ההפרש הוא, שבלילות חול יש כוח לס"א להלקות הבנים היילודים במחלת הנפילה, ולילית יש לה כוח להמיתם.

משא"כ בלילות שבת, הגם שיש מזיק אסימון וכת שלו, שיש לו כוח גם בשבת לראות בהם, אבל אין לו כוח אז להזיק להם. רק אחר השבת. ויש לזה תיקון ג"כ, בהבדלה. בתפילה ובהבדלה על הכוס. ואז מתבטל כוחו של המזיק הזה לגמרי. הרי שיש הבדל גדול בין זיווג ליל שבת ללילות חול בחצות לילה.

כי יש מְאורי אור, ז"א, ייחוד עליון. ויש מאורי אש, הנוקבא דז"א, ייחוד תחתון. וג' בחינות יש בשלהבת שלה:

א. אור לבן,

ב. אור תכלת, שמתחת האור לבן,

ג. דבר גס כמו חֵלב ושמן ופתילה, שבו נאחז אור התכלת.

אור התכלת הוא הדין שבשלהבת, ע"כ הוא אש אוכלת אש, שאוכל ומכלה כל מה ששורה תחתיה. כי היא אוכלת החֵלב והפתילה שנאחזת בהם. אור לבן, הרחמים שבה, כי לבן רחמים.

ולכן, המשמש מיטתו לאור הנר, בניו לוקים במחלת הנפילה, וכן לילית יכולה להמיתם, משום שאור תכלת של הנר, מדה"ד, שורה שם. ויש כוח לס"א להיאחז בזיווג. כי ע"י מדה"ד, מתגלים גופיהם, זוהמה של נחש, שיש בגופים של המשמשים, ומוצא מין את מינו ומתעורר.

באופן, שמה שהותר הזיווג בחצות לילה, דווקא בחושך, שאין אור, כי אז נאמר במלכות, וַתָקָם בעוד לילה, והרחמים מתגלים. אבל אם יש שם אור הנר, גורם זה, שתתגלה הזוהמה בגופים והס"א נאחז בזיווג. ורואה כל אלו המשמשים מיטתם, כשהם עירומים, לאור הנר. כי ע"י אור הנר, רואה הס"א גילוי הזוהמה שבגופיהם, ומקטרגת עליהם, ונאחז בזיווגם.

אמנם בליל שבת, כל הדינים יוצאים ממנה, ואור תכלת מתהפך ג"כ לאור לבן, שלפי זה היה מותר לשמש גם לאור הנר. ולא עוד, אלא אפילו הזוהמה שבגוף האדם, נמצאת מתעלמת לגמרי מכוח קדושת השבת, ואין פחד עוד מפני גילוי הגוף לאור הנר. לזה נאמר, חוץ מאסימון וכל הכת שלו, שהולכים על הנרות בסתר, לראות את גילוי התשמיש.

כי אפילו בשבת שאור התכלת נעשה ללבן, ואין שם דין כלל, מ"מ הכרח הוא, שאור הנר צריך לדבָר גס להיאחז בו, שהיא בחינת דין בהכרח. כי דבר גס הוא עכור, ורומז על דינים. אלא בשבת, אין צורת דין ניכרת בו. והוא נבחן כמטבע, שאין עליו צורה, ולא נודע מה הוא. וע"כ נקרא מזיק זה, הנרמז בדבר הגס שאור הנר אחוז בו, בשם אסימון, שהוא מטבע בלי צורה.

לכן נאמר, שהולכים על הנרות בסתר, כי הוא הדבר הגס, הנמשך בסתר עם הנר, כי הנר לא היה דולק זולתו. וע"כ הוא הרואה גילוי הזיווג, שע"י זה הוא יכול להזיק לו אחר יציאת השבת. והן אמת, שמטעם גילוי של גופיהם, אין חשש בליל שבת, כי זוהמת הגוף אינו ניכר בשבת. אמנם אחר השבת, יש לו כוח לגלות צורת הרע שבו, ולהזיק לו.

ואע"פ שבשבת אין אסימון והכת שלו יכולים להזיק, כי אז אין בו עוד שום צורה של רע, אבל לאחר השבת, הוא והכת שלו קונים בחזרה את צורתם, ופורחים ועולים מהתהום הגדול אל היישוב, ומשוטטים בעולם, ויכולים להזיק. וע"כ נתקן שיר של פְּגָעים, יושב בסתר עליון, שע"י תשובה ותפילה זו של יושב בסתר, ניצולים מהם."

זאת אומרת, ישנם תיקונים שאנחנו יכולים לקבל בתנאי שאנחנו מסתירים את עצמנו מכל המזיקים שיכולים לבוא. מתוך זה אנחנו צריכים להבין גם אותם התנאים שאומרים לנו איך להתרחק ממזיקים, איך להסתתר מהם. נגיד מדברים על התנאים של שבת וכן הלאה, אז הפעולות שלנו הופכות להיות כתיקונים.

שאלה: מהם התנאים שיכולים להגן עלינו מהמזיקים?

כשאנחנו בעצמנו שומרים על החוקים שעוזרים לנו להתרחק מהתנועות האגואיסטיות שלנו, ובצורה כזאת אנחנו שומרים על עצמנו מהבעיות.

תלמיד: מה זה הכללים שאנחנו צריכים באמצעותם להגן על עצמנו?

יש הרבה מאוד כללים. אנחנו מדברים כאן על התיקונים האחרונים שבהם נכללים כל הקודמים, ולכן מאד קשה לנו כרגע לברר את זה. נגיד - אתה במהלך עשרות שנים עבדת קשה כדי להגיע להיות איזה מדען גדול. עכשיו, כל מה שלמדת אתה צריך לדעת ולקיים, ליישם אחרת אתה לא תהיה בדרגה של המדען הגדול. זו הבעיה.

תלמיד: אם אפשר בפשטות, בשביל העשירייה, אנחנו רוצים שכל החברים יהיו מוגנים מכל מיני מזיקים וילכו בצורה ישרה בדרך, איזה חוקים עלינו לקיים?

זה עדיין לא מתאים לכם, אתם עדיין לא יכולים להיות בדרגה של המזיקים האלה. אלה תנאים שעדיין לחלוטין לא מובנים עבורנו.

שאלה: אולי בדרגה גבוהה כלשהי אנחנו לא יכולים לראות את המזיקים האלה, אבל אני רואה שלחברים יש כל מיני קשיים ומשהו דוחה אותם מהדרך, האם לא על המזיקים האלה מדובר פה?

לא לא. זה הרבה יותר גבוה מזה, הרבה יותר מחודד, מדויק. זה לא אלה שאנחנו מרגישים נכון להיום. כיום אנחנו מרגישים רק התנגשויות אגואיסטיות בינינו, 'ראש בראש'. וכאן כבר מדובר על דקויות מאוד גדולות, בוא נאמר, ההתנגשות בין תכונות הטבע הפנימי שאנחנו מרגישים, אפילו כשמדברים על הרגשת החיים מבחינת כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, דברים יותר דקים, בעיות יותר דקות, אי התאמות, היעדר של החיבור בין חלקים שונים בדומם, צומח, בטבע החי או המדבר.

אז זה עוד מוקדם בשבילנו, אבל בהדרגה אנחנו נגלה את זה, ואפילו בלי שנשים לב זה יהיה מאוד נורמאלי עבורנו שאנחנו ניישב את כל הסתירות האלה ואנחנו נראה שדווקא מהן, מעליהן, אנחנו בונים עולם חדש לגמרי.

שאלה: האם כשאנחנו מתחברים נכון אנחנו בונים את השבת?

כן.

שאלה: איפה עלינו להסתתר אם אנחנו לא עושים את העבודה הזאת?

אם העבודה הזאת לא קיימת בנו אז אנחנו גם לא מרגישים אותה.

שאלה: האם יש כל פעם שני מרכיבים "הוא ושמו"?

כן.

שאלה: איך נכון ליישם בעבודה של העשירייה את הרעיון שבריאת הגופות והתעוררות הנשמות מתגלות ב"שבת" בצד הטוב ולא הרע?

רק על ידי חיבור בינינו. הפתרון הוא רק אחד. ואני מצטער אבל אין לי מה להוסיף. סך הכל, צריך להגיע לחיבור כזה שכל אחד מרגיש את האחר וכל אחד מרגיש התכללות עם כולם, ושאנחנו ממש נמצאים "כאיש אחד בלב אחד", זה כל התיקונים. במידה ואנחנו לא נשכח מזה, אנחנו נתקרב לצורה הזאת וכל השאלות הנוגעות לזה יפתרו.

שאלה: מה זה אומר "להתלבש בגוף"?

בגוף שלנו שהוא לא מכוסה, זאת אומרת שברצונות שלנו שאין עליהם צמצום, מסך ואור חוזר, אנחנו צריכים תמיד להתקשר אחד עם השני דרך הלבוש. עיקר ה'לבוש', זה אור חוזר, וכשאור חוזר אחד ואור חוזר שני מתאימים זה לזה, אז בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: מדוע בשביל הזיווג צריך לכסות את הגופים?

מי אמר לך?

תלמיד: כך הבנתי מהטקסט.

לא, אנחנו לא מורידים לבושים בזמן הזיווג אלא אנחנו נכנסים לזיווג בכל הלבושים. הגופים שלנו נשארים מכוסים בצמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: בסעיף 252 מדובר על מטבע שאין עליו סימן, מה הכוונה?

מטבע בלי צורה נקרא אסימון, שאין עליו סימן של השווי שלו, אלא אנחנו יכולים להחליף את השווי שלו בכל דבר שאנחנו חושבים שיתאים. עוד נדבר על איך יכול להיות שזה נשאר ברצון האדם, ביכולת האדם לשנות את המטבע שבידו.

שאלה: כתוב ש"ואור תכלת מתהפך ג"כ לאור לבן", על מה מדובר?

תכלת זה צבע מאוד מיוחד, שהוא קרוב ללבן. עוד נדבר על זה.

שאלה: מהי "לילית" ומה תפקידה?

"לילית" זה קליפה מאוד קשה ומאוד רעה, שאנחנו צריכים להתפטר ממנה. בינתיים אין יותר מה להוסיף, אנחנו עוד נקרא עליה בזוהר הרבה פעמים בהמשך.

שאלה: מדובר כאן על זיווג שנעשה מול אור הנר, האם יש בזה עניין של דינים, רצון לקבל או רצון להשפיע, למה בדיוק הכוונה? מה זה זיווג ומה הכוונה זיווג לאור הנר?

שיש גילוי כלשהו אבל הגילוי הזה מספיק רק לתנאי מיוחד, כאשר רק אור הנר פועל. לא יכולים שיקרה פחות מזה, ובינתיים גם אין יותר.

שאלה: נראה שעם מה שאנחנו מכנים פה 'שבת', אנחנו מוגנים מפני יצר הרע, ונראה שבשבת אנחנו מצליחים ליצור חיבור נכון. כמו שאנחנו מבינים מבחינה רוחנית, מדובר כאן על זיווג בימות השבוע וזיווג בשבת, אז מהם התנאים השונים לחיבור בצורה נכונה בין ימות השבוע, לבין חיבור בצורה נכונה בשבת?

ההבדל הוא מאוד פשוט, שאת כל הפעולות שהצלחנו לאתר במשך שבוע ימים אנחנו מבררים ואוספים אותן ליום השבת, וביום שבת אנחנו עושים את הזיווג הגדול מפני שכל הקליפות נעלמות. בשבת יש עליית העולמות, ואנחנו מדברים על אלו שנמצאים בעולמות אבי"ע, אז בשבת כל העולמות עולים לעולם האצילות ושם אנחנו יכולים לקבל את הזיווג באור האצילות. ולכן שבת היא תשובה לכל מה שאנחנו חסכנו צירפנו ועלינו, בשבוע ימים.

שאלה: באיזה אופן אנחנו מוגנים מיצר הרע במהלך השבת, והאם אנחנו מוגנים מפניו?

על ידי האור העליון שמאיר במקום שאליו אנחנו עולים שנקרא "שבת", זה לא במקום שלנו. אנחנו צריכים לעלות למקום יותר גבוה, לעולם האצילות, ואז כל הקליפות פורחות משם ואנחנו נמצאים מתוקנים ברצון לקבל על מנת להשפיע, ויכולים לעשות תיקונים. נראה לי שאני מסביר את זה בצורה הפשוטה ביותר, פרימיטיבית, ותבינו את זה כך בינתיים.

שבת זה כשעולים למעלה מכל ה"על מנת לקבל", זה אתערותא דלעילא, ובצורה כזאת אנחנו יכולים להרגיש את הכוח העליון, כוח הבורא ששורה בנו וכך אנחנו מתעלים למעלה.

שאלה: איך היצר הרע שלנו יכול להיאחז גם בשבת ולהזיק לנו? הרי השבת זה יום מנוחה, יום של שלום, יום שבו אנחנו נמצאים בבורא.

כן, ולכן בשבת אנחנו גם מדברים, וגם עושים. אני מדבר על השבת הרוחנית לא על הגשמית. אל תתבלבלו, בגשמיות זה משהו אחר לגמרי, זה תלוי בבני אדם ובמה שהם עושים. אבל ברוחניות אם אנחנו כבר נמצאים בעולם האצילות, אז אין לנו שום אפשרות לחטא, ולשום דבר אחר, אלא רק לעשות "תיקוני השבת", וזה לא שייך לתיקון העבירות.

שאלה: בתקופה הזאת שכל העולם בחוץ נראה ממש כמתפורר לנגד עיינינו, מורגש שהערבות בינינו בזמן השיעורים ובכלל בכל זמן, מאוד קריטית. עכשיו, בזמן קריאת הזוהר אני נקרע בין הבנה שכלית להבין את החומר, לבין כל הזמן לחשוב על החברים, לבקש עבורם, ולנסות לצאת מעצמי. אבל הם ממש אחד כנגד השני, אם אני בשכל אז אני לא עבור החברים ולא בתפילה אליהם, ואם אני עבור החברים, אני לא מבין כלום בשכל. ואני נקרע, כי כל פעם כשאני באחד אני חושב האם אני צריך להיות כאן, האם אני צריך להיות שם, וממש נדרשת הערבות בינינו.

אתה צריך להיות רק בקשר עם החברים, תחבק אותם כמה שאפשר יותר למרות שיכול להיות שמבדיל ביניכם מרחק של פרסאות. אבל תנסה להרגיש שאתה מחבק אותם, ואתם נמצאים ממש כאיש אחד בלב אחד, והבורא הוא שנמצא בקשר שלכם. הבורא נמצא בקשר שלכם, ואם אתם חושבים כך, אתם עושים תיקון גדול לעצמכם ולכל העולם. ואין לכם מה לפחד מהעתיד, הוא יהיה עתיד טוב, המלחמה תיגמר, והכול יהיה מסודר יפה.

תלמיד: אנו מבקשים להעביר את התמיכה שלנו בכל הכלי העולמי, אנחנו מחזיקים אתכם, ואנחנו ביחד.

מצוין. תודה.

קריין: אנחנו ב-253.

.253" לאיזה מקום הם משוטטים, באותו ליל מוצ"ש? הנה כשהם יוצאים בחיפזון, וחושבים לשלוט בעולם על העם הקדוש. ורואים אותם עומדים בתפילה, ואומרים שירה של יושב בסתר עליון, ובתחילה מבדילים בתוך התפילה, ואח"כ מבדילים על הכוס. הם עפים משם, והולכים ומשוטטים, ומגיעים לתוך המדבר. הרחמן יצילנו מהם ומצד הרע.

מדובר רק במוצ"ש, ולא בכל לילות החול. כי במוצ"ש עוד שורה רשימו מקדושת השבת. ולאן הם פורחים ועולים מהתהום הגדול בזמן שיוצא שבת? הנה כשהם יוצאים בחיפזון, וחושבים לשלוט בעולם על העם הקדוש, על ישראל, ורואים אותם עומדים בתפילה, ואומרים שיר של יושב בסתר עליון, ובתחילה הם אומרים הבדלה בתפילה, והבדלה על היין, הם מסתלקים ופורחים מהם, והולכים ומשוטטים ומגיעים לתוך המדבר, למקום שאין שם יישוב בני אדם, ובני אדם ניצולים מהם.

ונמצא ג' מקומות לס"א:

א. בשבת הם בנקב תהום הגדול, ואין להם כוח להזיק כלל.

ב. במוצ"ש ע"י תפילה והבדלה, הם בתוך המדבר, במקום שאין אדם שם, ונמצא להם כוח להזיק, אלא שנדחים ממקום יישוב.

ג. בשאר לילות הם נמצאים גם במקום יישוב."

.254" שלושה הם הגורמים רעה לעצמם:

א. מי שמקלל את עצמו,

ב. מי שזורק לחם או פירורים, שיש בהם כזית,

ג. מי שמדליק את הנר במוצ"ש, מטרם שבאו ישראל לסדר קדושה, שבתוך, ואתה קדוש. הנה באותו האש, הוא גורם להדליק אש הגיהינום, עד שלא הגיע זמנם.

עוד נברר את דברים האלה, אבל ברור שאנחנו צריכים להיזהר ולהישאר בשבת ככל האפשר. זאת אומרת, אין בעיה להמשיך את השבת עוד כמה שעות, ואפילו לעוד כמה ימים. אני לא מדבר על השעות והימים האסטרונומים בהם אנחנו משתמשים. אלא ב"שבת" הכוונה היא שכולנו נמצאים מחוברים יחד, ומחוברים בבורא. זה הזמן של עליית העולמות לעולם האצילות, שנקרא אצילות מהמילה אצלו, שזה נמצא אצל הבורא, ואם אנחנו רוצים להיות בצורה כזאת, אנחנו לא נכנסים לשום היזק.

קריין: 255.

.255" כי מקום אחד יש בגיהינום, לאותם שמחללים שבתות. ואותם הנענשים בגיהינום, מקללים את מי שהדליק הנר, מטרם שהגיע זמנו, ואומרים לו, הנה ה' מטלטלךָ טלטלה גבר, צָנוֹף יצנופך צְנפָה כַדוּר אל ארץ רחבת ידיים.

פירוש. יש מזיק, הנקרא רע עין. והוא אוהב קללה, כמ"ש, ויאהב קללה ותבואֵהו ולא חפץ בברכה. וכשאדם מקלל עצמו, נותן בזה כוח לאותו רע עין, האוהב קללה, לשלוט עליו, ונמצא גורם רעה לעצמו.

ומי שזורק לחם או פירורים, שיש בהם כזית. כי אין לך דבר בעוה"ז, שלא יהיה לו שורש חשוב למעלה. ומכ"ש לחם, שבו תלויים חייו של האדם. הרי יש לו שורש חשוב מאוד למעלה. ולפיכך המזלזל בלחמו, גורם פגם בשורש חייו למעלה. וזה מובן לכל אדם, רק בסעודה שיש בה שׂביעה, הנותנת לו חיים.

אמנם בלחם ובפירורים, שאין בהם אלא כזית, יש בני אדם המזלזלים בהם, וזורקים אותם, משום שאין בהם שׂביעה. אבל כיוון שיש לברך ברכת המזון גם על כזית, ע"כ יש להחשיבם, כמו סעודה שיש בה שביעה, ואסור לזלזל בהם. והמזלזל בהם, גורם רעה לעצמו.

כי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. והלוא אתה נושא פנים לישראל, כמ"ש, יישא ה' פניו אליך? אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. והם מדקדקים על עצמם, עד כזית ועד כביצה.

הרי שבזכות הדקדוק על כזית, להחשיבו סעודה, שיש בה שביעה, למרות שאין בו, זוכים שה' נושא לנו פנים, אע"פ שאין אנו ראויים. נמצא כי אלו המזלזלים בפירורים שיש בהם כזית ואינם מחשיבים אותם כסעודה, שיש בה שׂביעה, אינם זוכים לנשיאת פנים מה', וגורמים רעה לעצמם.

ומי שהדליק נר במוצ"ש, טרם שהגיעו ישראל לסדר קדושה, גורם להדליק אש של גיהינום באותה האש. כי עד הזמן הזה שבת הוא, וקדושת השבת שולטת עליו, ואין אש הגיהינום שולטת עוד, כמו בשבת.

מי שמדליק את הנר קודם סדר קדושה, נבחן כמחלל שבת. כי הוא מדליק אש הגיהינום לפני זמנה, וע"כ גורם רעה לעצמו. כי יש בגיהינום מקום מיוחד להעניש מחללי השבת, כי חילול שבת הוא החמור ביותר. והנידונים בגיהינום מקללים אותו, על מה שגרם במעשיו, להדליק אש הגיהינום קודם זמנה.

שאלה: האם זה נכון שהמקום שלי בתוך הכלל, בתוך הכלי הכללי נקבע או מוחלט בשבת או במצב השבת?

עוד לפני שנולדת הוא נקבע מראש, בתחילת הבריאה.

שאלה: הוא אומר פה "נמצא כי אלו המזלזלים בפירורים שיש בהם כזית ואינם מחשיבים אותם כסעודה, שיש בה שׂביעה, אינם זוכים לנשיאת פנים מה',". אמרת קודם, ואתה כל הזמן חוזר על זה, על התנאי שהבורא יהיה בינינו. דיברנו קודם על יום ולילה, אבל אני לא מבין מה זה הבורא יהיה בינינו, מה המושג הזה?

כשאנחנו אוספים את הפירורים האלה, ורוצים שהם יקבלו נפח של כזית.

תלמיד: למשל מה זה אומר בעשירייה יום ולילה? ומה צריך לעשות שיש לך לילה, שאתה מרגיש על הפנים, וכשיש יום, מה אתה עושה?

אנחנו אוספים את הפרורים, את הבירורים שלנו יחד, שהם יראו כדבר שיש לו ממשיות כזית. ואז במצב כזה אנחנו יכולים לזהות את עצמנו, את הבורא, את כל הבריאה במידה מספקת לתיקון.

תלמיד: מה זה הפירורים האלה שאתה אומר לאסוף, איך הפרורים מתבטאים במערכות היחסים שלנו?

במערכות היחסים שלנו הפירורים האלו הם בירורים מהיחסים שלנו, ואנחנו רוצים לחבר אותם יחד למידה כזית.

תלמיד: עדיין לא הבנתי מה זה לאסוף פירורים. אני לא מבין מה אתה אומר, תאסוף פירורים מה ההתנהגות, מה היחס, מה אני צריך לעשות?

פירורים אלו מידות שאנחנו לא יכולים לדקדק עליהן, אבל כדי לחבר אותם יחד למידה כזית, אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו, שאנחנו לא מזלזלים באף פירור. אתה שומע?

תלמיד: כן, אני שומע מה אתה אומר לי, אבל אני רוצה לקשור את זה. בזמן הכנס הרגשתי מאוד טוב, לא עשיתי כלום, לא פירורים, לא זיתים, כלום, והרגשתי טוב. איך שיצאתי מהכנס נהיתי חולה, לא פירורים, ולא כלום, וגם לא יכולתי לעשות בירור. אני לא יודע איך אני אעשה בירור. כל אחד הלך לבית שלו, אני שומע שכולם חולים, אפילו בירור אי אפשר לעשות, ועכשיו אתה אומר לי תאסוף את הפירורים.

איזה פירורים אני יכול לאסוף? יצאתי מהכנס, עכשיו יושבים בבית, סגרנו את המרכז כי יש חולים, אז איזה בירור אני יכול לעשות עכשיו עם עצמי? לראות למה נהייתי חולה אחרי שעזבתי את הכנס, ולמה זה קרה?

בזמן הכנס היינו בהשפעה הדדית זה אל זה, ומה שהיה היה. אחרי הכנס אנחנו חוזרים למצב אחר לגמרי, מצד אחד, כל אחד מרגיש את עצמו קיים לחוד, ומצד שני, יש לו יכולת להיות מחובר עם האחרים.

וכאן כל העבודה של האדם. אם אני רוצה להיות מחובר עם האחרים, אפילו שאנחנו כבר לא בכנס, אז אני משתדל לעשות את זה. או שאני מתקשר אליהם בעזרת כלי התקשורת, או שאני לא מתקשר, אבל אני חושב עליהם, ונמשך לחיבור במצב הנוכחי, עם מה שקורה לעת עתה. כך אנחנו מתחברים, וזה נותן לנו תיקון גדול מאוד.

כי אותם הדברים שעשיתי כשהייתי בזמן הכנס מחובר לחברים שלי איכשהו על ידי הבורא. עכשיו אני עושה מאמץ כדי להיות מחובר איתם על ידי הכוחות שלי. וזה מאוד עוזר לתיקון הכללי של הנשמה שלי. בכך אני ממש מתקן ומחייה את הנשמה שלי.

שאלה: בכנס אמרת, "אם אפשר לתת מתנות לחבר, זה יהיה נהדר". איזה מתנות אני יכול לתת לחבר?

שאתה מחייך אליו, שאתה אוהב אותו, שאתה שמח להיות מחובר אליו. מה עוד אנחנו יכולים לתת אחד לאחר? קבלתי בכנס מתנות עשרים בונבוניירות, אני מרגיש את המתנות בליבם של החברים.

תלמיד: צריך לתת משהו פיזי? למשל, משלוח מנות?

אפשר גם פיזית אם רוצים. מה שאני אומר הוא, שעכשיו אחרי הכנס צריך להראות לכולם שאני נמצא באהבה ובציפייה להתחבר איתם שוב, וזה לא להגיע במטוס לאיזו מדינה ושם להתחבר, אלא אנחנו יכולים עכשיו להיות מחוברים. וזה הרבה יותר מועיל לתיקון הנשמה ממה שאנחנו טסים במטוסים ממדינה למדינה.

תלמיד: אני רוצה לתת דוגמא, קבוצה רוסית דיברו איתנו, אמרו לנו, " תכינו סרטון ותשלחו אלינו כדי שיהיה לנו מצב רוח". לצלם את העשירייה ולשלוח אליהם זה נקא לתת להם מתנה?

האמת שכן. אם הם מבקשים ואתה עושה את מה שהם מבקשים, אז זה נקרא "מתנה".

תלמיד: אם כל העשיריות בכל העולם יעשו את הדבר הזה, נשלח זה לזה, זה יכול לעזור?

יכול להיות, אבל זה תלוי ברצון של האדם. אם האדם רוצה, כדאי. אם הוא לא רוצה, עוד יותר כדאי.

תלמיד: אם הוא לא רוצה, אז להכריח אותו לקבל מתנה?

כן, לתת מתנה.

שאלה: בטקסט כתוב על אור הנר או על נר, תוכל להסביר מהו נר?

נר הוא אותו כוח השפעה שיש לנו בלב וממנו אנחנו יכולים להדליק מדורה שלימה.

תלמיד: מה זה אומר "להדליק את אור הנר לפני הקדושה"?

שאנחנו בעצמנו רוצים להתעורר להדליק את האש בינינו, את כוח האהבה בינינו, את כוח החיבור לפני שזה נדלק מלמעלה.

שאלה: יש לנו הרבה פעילויות, ואסיפות קבוצתיות בסופי שבוע, יחד עם זאת יש לנו הרבה חברים חולים. ולנו אין לנו זמן להיות חולים יש הרבה עבודה. מה עושים?

אם אין לכם כוח וזמן להיות חולים, יש לכם הרבה עבודה, אז לא תחלו.

שאלה: מה זה חילול שבת ברוחניות?

חילול שבת נקרא שאני לא רוצה להיות מחובר עם כולם יחד באמונה למעלה מהדעת. כי שבת זה כמו גמר התיקון, כולנו מחוברים, כולנו כלולים זה בזה.

שאלה: מדוע אנו רואים את הכנס כמשהו משותף ואת המחלה כמשהו פרטי? האם הבורא לא רוצה להראות לנו את החיסרון המשותף בינינו?

גם את המחלה אנחנו רואים כמשהו משותף, כי אנחנו מקבלים אותה אחד מהאחר. האדם שהיה חי בג'ונגל לא היה חולה. אלא זה שהוא חי בין אנשים אחרים, אז הוא חלה במחלות, מפני שהקשר שלו עם האחרים הוא קשר לא טוב.

שאלה: מה עושה את השבת הרוחנית כל כך מיוחדת עד כדי כך שמתבטלים למעשה הדינים? תכלת הופך להיות לבן ושסיטרא אחרא לא פועל יותר עלינו?

שבת רוחנית היא מעין גמר תיקון, חלק מגמר התיקון. כך אנחנו צריכים לקבל אותה, ולשמוח בה ולהשתמש בה. זה הכול.

שאלה: אם כך, המערכת כאילו הפסיקה לעבוד לגבי הסטרא אחרא כי הסטרא אחרא כבר לא פועלת בשבת. כלומר גם המערכת נכנסת למצב של שבת?

גם מערכת הסטרא אחרא נכנסת למצב של שבת, היא נכנעת כלפי השבת.

שאלה: למה חילקו המקובלים את התפילה לשלוש, הודיה, בקשה ותפילה?

עוד לא למדנו את זה, עוד לא קראנו את זה, תשאל מתי שנקרא.

שאלה: בקטע כתוב כמה פעמים שצריך להיזהר להדליק אש לפני שיצאה השבת. מה זו האזהרה הזאת? איזה אש צריך להיזהר להדליק?

יש אש שמדליקים לקראת השבת ומחזיקים אותה במשך השבת, ויש אש שאסור להדליק בשבת. עוד נלמד, רק קראנו על זה.

שאלה: בסעיף 255 הזוהר מדבר על אדם שמקלל את עצמו. למה הכוונה?

בסעיף 255 הוא מדבר על הבירורים, ממקום של גיהינום ועד המקום של שבת.

תלמידה: מיהו האדם המקלל את עצמו?

אנחנו יכולים להגיד שהאדם שמקלל את עצמו, הוא לא מרוצה מעצמו. הוא חושב שהוא אשם ומה שהוא עשה ולמה שהוא הגיע זה מפני שהוא מסדר לעצמו את החיים האלו. וגם זו עבירה גדולה, זה סימן שהוא לא חושב שהבורא הוא בעל הבית על הכול והכול קורה רק ברשות הבורא.

קריין: 256.

256". משום שאינו ראוי להדליק את הנר כשיוצא השבת, מטרם שישראל מבדילים בתפילה, ומבדילים על הכוס. כי עד הזמן ההוא, שבת הוא, וקדושת השבת שולטת עלינו. ובשעה שמבדילים על הכוס, כל אלו הצבאות וכל אלו המחנות, הממונים על ימי החול, כל אחד שב למקומו ולעבודתו, שהוא ממונה עליה. כי עיקר האיסור הוא רק עד סדר הקדושה.

אמנם צריך להיזהר, שלא ידליק נר עד לאחר הבדלה, כי עד הזמן ההוא נחשב עוד לשבת. אמנם ודאי שמותר להדליק נר לצורך הבדלה ובורא מאורי האש."

קריין: 257.

.257" כי כשנכנסה השבת והתקדש היום, התעורר הקודש ושולט בעולם, והחול הוסר משליטתו. ועד השעה שהשבת יוצא, אינם שבים למקומם. ואע"פ שיוצא השבת, אינם חוזרים למקומם, עד השעה שאומרים ישראל בארץ ישראל, המבדיל בין קודש לחול. אז הקודש מסתלק, והמחנות שהתמנו על ימי החול, מתעוררים וחוזרים למקומם, כל אחד על משמרתו, אשר הופקד עליו."

קריין: 258.

.258" ועכ"ז אינם שולטים, עד שיהיו אורות מאור הנר, שכולם נקראים מאורי האש. משום שמעמוד האש ומיסוד האש באים כולם, ושולטים על העולם התחתון. וכל זה כשאדם מדליק את הנר, מטרם שגמרו ישראל סדר הקדושה. המלכות נקראת עמוד האור, וכוחות שבאור הנר, הם דינים. לפיכך אין להם כוח להפעיל הדינים, מטרם שמדליקים את הנר."

קריין: 259.

.259" אבל, אם הוא מחכה עד שיגמרו סדר קדושה, אותם הרשעים שבגיהינום מצדיקים עליהם את הדין של הקב"ה, והם מקיימים על האדם ההוא, את כל הברכות שאומרים הציבור, וייתן לך האלקים מטל השמיים. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה.

כי ע"י אמירת סדר קדושה, ממשיכים הארה גדולה, שניצולים על ידה מדין של גיהינום. וכיוון שהרשעים שבגיהינום רואים זה, הם מתחרטים על מעשיהם הרעים, ומצדיקים עליהם הדין של הקב"ה, שראויים לעונש שלהם. ומתוך שאדם ההוא, גרם שיצדיקו הדין שלהם, ולקידוש שם שמיים, נמצאים מקיימים באותו אדם כל הברכות, הנאמרות במוצ"ש בציבור."

קריין: 260.

.260" אשרי משכיל אֶל דל, ביום רעה ימַלטֵהו ה'. היה צריך לומר, ביום רע. מהו, ביום רעה? ביום שאותה רעה שולטת לקחת נשמתו.

אשרי משכיל אל דל. דל הוא חולה מסוכן, שמשכיל לרפא אותו מחטאיו לפני הקב"ה. יום, שהדין שורה בו על העולם, ומשכיל להינצל ממנו, כמ"ש, ביום רעה ימלטהו ה'. ביום שנמסר הדין לרעה ההיא לשלוט על העולם, ימלטהו ה'.

היה לו לכתוב, ביום רע ימלטהו ה'. ולמה אומר, ביום רעה, שהוא לשון נקבה? אלא שהכתוב רומז שליטת הקליפה, הנקראת רעה, הנוטלת נשמתו של אדם. והמשכיל אל דל, שמדבר לחולה, לשוב בתשובה. הרי הקב"ה ממלט אותו משליטת הקליפה, שנקראת רעה. והזוהר מביא כאן זה, משום שאומר, שגורמים לעצמם רעה. ולכן מביא כאן עצה לזה, שישכיל אל דל, שידבר על לב חולה, שישוב בתשובה, וירפא אותו ה'. ובשכר זה, ימלטהו ה' מיום רעה, שגרם לנפשו.

פירוש אחר. זהו יום, שהדין שורה בו על העולם. ומשכיל להינצל ממנו, שאפילו יום הדין שרוי על כל העולם, ימלטהו ה', בשכר שהשכיל אל החולה להחזירו בתשובה.

כי יום רעה, פירושו, ביום שכבר נמסר הדין לממונה, הנקרא רעה, שישלוט על העולם. ועכ"ז, אותו שישכיל אל החולה, להחזירו בתשובה, ימלטהו ה' מההוא רעה.

וההפרש בין שני הפירושים הוא, כי הפירוש הראשון קיים רק על יחיד, שגרם לעצמו רעה. והפירוש השני קיים גם על הרעה, שנגזר על כל העולם. וגם אז ימלטהו ה' בזכות המצווה."

(סוף השיעור)

---

1. "יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני יהוה עשה כל אלה" (ישעיהו מ"ה, ז')↩