ליקוטי מקובלים בנושא: undefined
שיעור בוקר 22.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 580
מאמר ס"ו "ענין מתן תורה"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 580, מאמרי "שמעתי", מאמר ס"ו, "ענין מתן תורה".
"מתן תורה", השם תורה ופעולת מתן תורה, ממי ולאן, למי זה מתרחש, מתי מתרחש, איך אדם יכול להגיע לקבלת התורה, כל זה מעלה הרבה שאלות, ואת זה ננסה להבין.
סו. עניין מתן תורה
שמעתי בסעודת ליל שבועות תש"ח
"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני." כבר יש שאלה, היה מעמד הר סיני, נתנו שם תורה? מה עם אלה שלא היו שם? "אין הפירוש, שאז נתנה התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק." כלומר, קיים תמיד לכל אחד ואחד מתי שהוא מתאים לקבלת התורה, "רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון."
האור העליון יורד אלינו, אנחנו נמצאים בו. האמת, שאין בו שום שינוי. כך אנחנו מדברים כי נוח לנו כך להבין את עניין ההתקשרות שלנו לבורא שמטפל בנו כדי לקדם אותנו, כדי להעלות אותנו מדרגה לדרגה, אז אנחנו אומרים שהאור העליון בא ועוזב ובכל מיני דרגות, אבל האמת שזה לא כך.
לכן הוא אומר, "אין העדר ברוחניות", האור העליון מאיר תמיד "זה עניין נצחי, שאינו נפסק. רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה," יש תנאים שאנחנו נוכל לקבל את האור העליון הזה שנקרא "תורה", אז "אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון." אבל באמת, הכול מצד התחתון. מהעליון לא יכול להיות שיש משהו פחות ממאה אחוז נתינה, כי זה נגד הטבע שלו.
"מה שאין כן אז, במעמד הר סיני," זאת אומרת שיש עניין כללי ופרטי, "היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת התורה," שהיו, "כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד". שהיה אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת, שהיא מחשבה אחת על קבלת התורה. אבל מצד הנותן", מהבורא, "אין שינויים והוא תמיד נותן, כמ"ש בשם הבעל שם טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.".
יש מצב, התקשרות מיוחדת בין האדם לבורא, וההתקשרות המיוחדת הזאת נקראת "מעמד הר סיני", שהאדם מתעלה מעל השנאה שלו, מעל האגו, מעל הרצון לקבל שלו לאחרים. מצב כזה שהוא עלה למעלה ממנו נקרא "משה", הכוונה היא שהגיע לאור שמושך אותו, למצב שמושך אותו מהאגו שלו למעלה ממנו, ואז נקרא שהוא נמצא במעמד הר סיני וזוכה לעשרת הדברות. הוא מתחיל להבין, להרגיש, להתקשר לעליון בדרגה יותר עליונה, ומתחיל לקבל ממנה כוחות ותנאים איך להיות בקשר עימה, ואז מתחיל להבין, להרגיש, לרכוש את המדרגה היותר עליונה שנקראת "קבלת התורה".
הוא ממשיך הלאה: "התורה נקראת סם החיים וסם המוות. ויש להבין, איך שייך לומר שני דברים הפוכים בנושא אחד." אותו אור שמאיר במעמד כל כך גבוה, ועוד יותר מזה, יש בו שתי תכונות, וכשהוא מגיע לאדם הוא יכול לעשות שתי פעולות הפוכות, להביא לו את סם החיים ולהביא לו את סם המוות. איך יכול להיות ששני הדברים ההפוכים מקצה לקצה נשארים ונמצאים וקיימים ממקום אחד, ממקור אחד, מהבורא? אז הוא אומר כך, "יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו." כי האור העליון כשהוא מגיע, אין לנו ברירה, אנחנו מדברים לפי איך שאנחנו תופסים ויכולים להבין, הוא מגיע דרך החושים שלנו, דרך התכונות שלנו, עד שאנחנו קולטים שהוא נמצא בכלי הקליטה שלנו, ברגש ובשכל.
הוא אומר, "התורה נקראת סם החיים וסם המוות. ויש להבין, איך שייך לומר שני דברים הפוכים בנושא אחד." כל כך גבוה. אז הוא ממשיך, "יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה, לא מעניינת אותנו כלל." אנחנו אפילו לא יודעים מה זה, אין לנו לזה כלים, אף פעם לא טעמנו את זה, אין לנו לזה רשימות, ובלי רשימות אנחנו לא יכולים להגיד שזה מעניין אותנו, שאנחנו שייכים לזה, מתקדמים למשהו. זה כמו שאנחנו רואים בדומם, בצומח, בחי, בדרגות שהן פחות מדרגת האדם, כל אחד פועל בגבולות שלו, מכאן ועד כאן.
באדם אנחנו רואים וגם קצת בחיות כשהן מתפתחות, שיש להם שינויים בכלי קליטה, בהתנהגות וכן הלאה, אבל בכל זאת רק באותו טווח שהם גדלים ולא למעלה מזה. זה מה שהוא אומר, "יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה," כולל האור העליון, כולל הבורא, כולל החבר וכולל כול מה שאנחנו מרגישים בחושים שלנו. את הדבר בפני עצמו אנחנו לא משיגים, אין לנו לזה שום חוש ויכולת, כי כול מה שאנחנו משיגים אנחנו משיגים בכלי הקליטה שלנו. ואם איזו השפעה נכנסת לחושים שלנו, אז החושים שלנו לפי איך שהם בנויים באותו הרגע הם נותנים לנו הרגשה, ועל ההרגשה הזאת אנחנו כבר יכולים לדבר. "אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה, לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה," שזה האור העליון המופשט מכל וכל "אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו."
"לכן בזמן שהאדם לומד תורה והתורה מרחיקה אותו מאהבת ה'," נגיד שמרחיקה אותו. קודם הרגיש יותר קרוב ועוד יותר בנטייה לבורא "בטח שהתורה הזו נקראת "סם המוות"." אם היא מרחיקה אותו מהבורא. כך אנחנו צריכים לקבל את זה כהגדרה, "וכן להיפך, אם התורה זו שהוא לומד מקרבת אותו לאהבת ה', בטח שהיא נקראת "סם החיים"." זאת אומרת הכול לפי ההרגשה "אבל התורה בעצמה, זאת אומרת מציאות התורה כשלעצמה, בלי חשבון התחתון שהוא צריך להשיגה, נבחנת לאור בלי כלי, שאין שם שום השגה." אם זה לא לעצמה, אנחנו לא יכולים לתפוס איזו התפעלות, התרשמות. כי הכול צריך לעבור דרך הכלים שלנו ולפי הבחנות - מתקרב, מתרחק, טוב, רע, הכול לפי הרצון לקבל שלנו. כלפי איך שאני משיג, מרגיש, לפי זה אני בעצם מודד את הדבר. לכן "בלי חשבון התחתון שהוא צריך להשיגה נבחנת לאור בלי כלי, שאין שם שום השגה. לכן כשמדברים מהתורה, אז הכוונה על הרגשות שהאדם מקבל מהתורה," התפעלות, התרגשות "שרק הן" הרגשות האלה שבאדם "קובעות את המציאות אצל הנבראים." אנחנו לא יודעים מה נמצא מחוצה לנו אף פעם, אלא אך ורק מה שאנחנו מרגישים. מה פועל אנחנו לא יודעים, מי פועל אנחנו לא יודעים. אנחנו יכולים לדעת ממה שאנחנו מרגישים לפי הכלים שלנו מי פועל ואיך פועל, הכול לפי הכלים שלנו. לפני שהשפעה עליונה עוברת דרך החושים שלנו ואנחנו קולטים, מבינים, מרגישים, מבחינים בה משהו, לפני זה אנחנו לא יודעים עליה כלום, אם היא בכלל קיימת או לא ואיך. "ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא זה שלא לשמה. אבל מתוך שלא לשמה באים ללשמה. לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקווה שיזכה לקבלת התורה בשנה הבאה." שנה הבאה יכולה להיות בעוד רגע ובעוד חודש או בעוד עשר שנים. שנה היא מהמילה שינוי, ובשינוי החדש הבא אז הוא יכול לזכות "אבל לאחר שהאדם זכה לבחינת השלמות של לשמה," שנמצא באיזשהו מגע הדדי עם הבורא "כבר אין לו עוד מה לעשות בעולם הזה," ברצון לקבל שהיה לו "כיון שתיקן את הכול," תיקן את הרצון לקבל שלו "שיהיה בשלמות הלשמה." ואז הוא מתחיל להרגיש במידת מה את השפעת הבורא אליו.
"ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה)," אנחנו צריכים גם להבין שאין זמן טוב ואין זמן רע, את הזמנים האלו אנחנו יכולים לקבוע. על זה כתוב שישראל, זאת אומרת אלו שמשתוקקים לגילוי הבורא, הם למעלה מכוכבים ומזלות. אנחנו יכולים תמיד לקבוע באיזה מצבים אנחנו רוצים להיות, ומלמעלה אין הגבלה. הבורא נתן לנו רצון אליו, וכל היתר "ניצחוני בניי", עד כמה אנחנו מנצחים את הרצון האגואיסטי שלנו שמפריד בינינו לבורא "ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), משום שאז מתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה." שהיה כזה דבר בכללות. כי כל מה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים מדברים שהיו צריכים להתרחש בשורש שלנו ואחר כך מגיעים כבר בפועל. כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה עצמה, שיש פעולות בראש ויש פעולות בגוף. פעולות בראש הן פעולות בשורש, בכוח, ופעולת בגוף הן פעולות בענף, כבר בפועל. "משום שאז מתעורר הזמן שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה. לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות פעולת ההכשרה לקבלת התורה," שיכשירו את עצמם, שיעלו את עצמם ברגישות המותאמת להרגשת הכוח העליון "כמו שהיו אז מוכנים לקבלת התורה.
אי לזאת, אם האדם הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו את הלשמה," שהמעבר מלא לשמה ללשמה נקרא קבלת התורה "אז הוא הולך על דרך האמת. והוא צריך לקוות, שסוף כל סוף יזכה לבוא לשמה. ויזכה לקבלת התורה". שישתנו בו היוצרות ושיגיע לכוונה על מנת להשפיע באמת, לפחות במשהו, ואז לפי זה יתחיל להכיר את העולם העליון, את הבורא.
"אבל צריך להיזהר, שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך בקו הפוך. משום ששורש הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו. לכן הוא מושך תמיד לשורשו," לגוף של האדם, לרצון לקבל "שהוא דווקא בעל מנת לקבל, שהוא הפוך מהתורה, שנקראת "עץ חיים". לכן התורה נבחנת אצל הגוף, לבחינת סם המוות."
זה בעצם המאמר הקטן, "ענין מתן תורה".
שאלה: אמרת לפני כן שאנחנו צריכים לרכוש חוש חדש של השפעה אחרת התורה הופכת לסם המוות, למה הכוונה?
הכוונה היא שאם אדם נמצא בהכנה, עוד לא הגיע ללשמה, לזה שתהיה לו לפחות מידה ראשונה על מנת להשפיע ברצון שלו, אלא כל הרצונות שלו בינתיים כולם בעל מנת לקבל, נקרא שהוא נמצא בשליטת מלאך המוות. כי על מנת לקבל זה מלאך המוות, מפני שכל מה שהוא מקבל נכנס בכוונה על מנת לקבל ובצורה כזאת זה נעלם, נעלם בים של סיטרא אחרא.
שאלה: במאמר הזה יש את המילה "רשימות". להבנתי, כשהייתה התפשטות ממעלה למטה כל ההצטברות הזאת היא כבר נותנת איזשהו יסוד לאדם כדי להתעלות למעלה, ולא מובן כאן מה הקשר בין תחושת רשימות לבין מה שעלינו לעשות.
אנחנו מקבלים מלמעלה הארה, כל אחד ואחד, גם דומם, גם צומח, גם חי וגם בני אדם, כולם מקבלים הארה מלמעלה, הארה אחרי הארה בכל רגע ורגע, זה מה שקורה לנו, ומתפתחים על ידי זה. אלו נקראים זמנים, ככה כל האנושות מתפתחת, ובשביל זה לא צריכים להיות מיוחדים, פשוט קיימים. אנחנו רואים שגם דומם, כל שכן צומח וחי גם מתפתחים, והנבראים שחיו לפני כמה מאות שנים, כמה אלפי שנים, הם שונים ממה שאנחנו היום. הכול מתפתח על ידי המאור המחזיר למוטב שמפתח כל חלק וחלק, כל טיב שבבריאה לפי התכונות, לפי התוכנית שלו, וכולנו גם קשורים זה אל זה, גם מין במינו וגם בין המינים ובין המדרגות, וכולם משפיעים זה על זה. כמו שאנחנו אומרים על האדם, שהוא משפיע במיוחד על כולם, ש"ידו בכל ויד כל בו".
עכשיו השאלה, כשהאור העליון פועל עלינו ומפתח אותנו, האם אנחנו יכולים להשפיע עליו או לטובה או לרעה? אומרים כך, האור העליון שמשפיע, אתה יכול להשפיע עליו במידה שאתה מתקרב אליו. ככל שאתה והוא נמצאים בפעולות משותפות, בפעולות שאתם מבינים, קרובים זה אל זה, אז לפי איך שהאור פועל גם אתה רוצה לפעול, ואז אתם מתפתחים יחד, הרבה יותר מאשר איזה חלק מהבריאה שלא עושה בזה מאמץ. כך היה לנו בעבר. לכן כותב על זה בעל הסולם שהתפתחנו הרבה יותר מכל מיני קבוצות אנשים אחרות, מפני שהייתה לנו הזדמנות להתקשר לאור העליון לפי הפעולות שלנו, כי הלכנו לקראתו בהשתוות הצורה עמו, זאת אומרת בהתחברות בינינו. ואז הוא פעל עלינו בצורה שהתקדמנו והתקדמנו טוב והיינו מפותחים מאוד, עד שקלקלנו את זה בעצמנו.
לכן אותו דבר כאן. האור העליון הוא משפיע, יש לו את תכנית הבריאה לעצמו, ואנחנו יכולים להשתדל להתקרב לתוכנית הזאת ולבצע. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות וזה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, איך לקבל את השפעת האור העליון, לא בצורה אינסטינקטיבית כך שהוא פועל ואנחנו משתנים באין ברירה, אלא איך אנחנו יכולים להתקשר ולהתקרב ולהזדהות עם האור העליון, ואפילו לעורר אותו יותר ממה שהוא משתנה לפי תכנית הבריאה. כך אנחנו יכולים לעשות.
יש בזה את כל החכמת הקבלה, זאת אומרת חכמה איך לקבל השפעת האור העליון. או שמקבלים אותו באיחור, כי לא מפותחים מספיק, לא משלימים את עצמנו, לא מתאימים את עצמנו אליו. או שמשתדלים להיות יחד עימו. או שמשתדלים למשוך את המאור הזה מלמעלה שכל הזמן בעצמו משתנה וגדל וכך מביא את כל ההתפתחות לכל מין ובכל עת. מה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה? איך לזרז את ההתפתחות שלנו על ידי זה שאנחנו מושכים את האור העליון, רוצים שהוא ישפיע עלינו יותר. זה נקרא שאנחנו צריכים להעלות אליו חסרונות כאלו שהם יהיו אפילו יותר ממה שהוא צריך לגדול לפי תכנית הבריאה. זה נקרא שישראל, מי שמשתוקק לבורא, ישר-אל, מזרזים את הזמנים, מקדשים את הזמנים. יש בזה הרבה דברים, אבל בכללות אתם כבר יודעים על מה מדובר.
שאלה: מהי הפעולה שמכשירה אותנו לקבל את התורה, ואיך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו מוכנים לקבלת התורה?
הפעולה שמכשירה אותנו לקבלת התורה היא בעיקר אחת עיקרית, והיא נטייה לחיבור בינינו באותו סגנון, באותה הצורה כמו שהיינו לפני השבירה, לפני חטא עץ הדעת. אז היינו כרצון אחד כשהיה האור העליון, היינו הבורא, נוכחות הבורא ממלאת אותנו, זה נקרא האדם הראשון בגן עדן. אחרי השבירה אנחנו צריכים לאסוף את החיבורים בינינו לאותה הצורה כמו שהייתה קודם, אבל בהתאם לאותו הרצון שהתגלה בינינו כשבירה.
וודאי שאנחנו לא יודעים את אותה הצורה שהייתה לפני השבירה ואיך לעשות את זה, אלא יש כאן כמה עצות מהבורא ומהמקובלים שעשו את זה. כל העצות האלו בחיבור הנכון נקראות חכמת הקבלה. ואנחנו משתדלים לממש אותה וכך להתקדם לזה שהאור העליון ישפיע נכון לחיבור שלנו ואחר כך ימלא אותנו בהתאם לחיבור.
שאלה: תכונות לשמה ותורה נמצאות למעלה מהדעת?
"לשמה" זו התכונה על מנת להשפיע, למעלה מהרצון לקבל. כל אחד עובד כך כלפי האחרים כדי להשיג חיבור בינינו כמו בגוף של אדם הראשון. "על מנת להשפיע" זו גם אותה הפעולה שאנחנו צריכים להשיג.
תלמיד: אם "לשמה" נמצאת למעלה מהרצון לקבל וכל התפיסה שלי נמצאת בתוך הדעת, ברצון לקבל, אז מה לעשות עם הדעת שלי שמפריעה לי להיות בלמעלה מהדעת?
זה לא מפריע אחד לאחר. אני יכול להשתוקק לידיעה ועם זה אני עוד יותר משתוקק להיות למעלה מהדעת, זה נקרא להיות למעלה מהרצון לקבל. וכדי להיות למעלה מהרצון לקבל אתה צריך רצון לקבל, וככל שהוא יהיה יותר גדול אתה צריך להיות למעלה ממנו ואז אתה תהיה אדם גדול.
לכן לא צריכים להפטר מהידע, מהידיעה אלא להיפך, אתה צריך למשוך את כל הידיעות וצריך לדעת את הכול, המקובלים גם כותבים על זה, וזה לא שייך לאמונה למעלה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת זה היחס שלך לתכונות שלך לעומת תכונות הבורא שהן הפוכות, אבל זה לא שייך לידע. אתה יכול להיות סנדלר ויכול להיות איינשטיין, לא חשוב באיזו צורה, גם כסנדלר וגם כאיינשטיין אתה חייב לדאוג להיות באמונה למעלה מהדעת.
באמונה למעלה מהדעת מדובר על תכונת ההשפעה שהיא יותר חשובה מתכונת הקבלה. אבל אתה לא זורק את תכונת הקבלה, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"1. אם אתה כל הזמן הולך קדימה אז אתה תגדל עוד ועוד בתכונות הקבלה שלך, וזה כדי שמעליה, מעל תכונת הקבלה אתה תקבע את תכונת ההשפעה.
שאלה: כדי לקבל תורה ואת האור העליון עלינו להידמות בתכונות שלנו אל הנותן. איך לימוד התורה יכול להביא אותנו למצב של סם המוות?
תורה זה האור העליון שמגיע אלינו מהבורא, בעצם זה הבורא עצמו. אבל כלפינו, איך אנחנו מגלים את ההשפעה שלו עלינו, איך אנחנו מקבלים אותו, מרגישים אותו, מה זה עושה בנו, אז אנחנו מדברים על איזו תופעה שמתחלקת להרבה מאוד תופעות. אז יש מקור של כוח עליון שברא את ההרגשה שלנו, אני בכוונה לא אומר "ברא אותנו" אלא "ברא את ההרגשה שלנו", מפני שמי אנחנו? אנחנו הרגשה, כך אני מרגיש. וההרגשה הזאת יכולה להיפסק ואז איפה אני? נעלם.
הבורא ברא הרגשה שנקראת רצון, רצון לקבל, רצון להרגיש שהוא קיים, שרוצה להרגיש יותר את עצמו כקיים. על הרצון להרגיש את עצמו כקיים אנחנו אומרים שהוא השולט במציאות. וכך אנחנו מדברים כבר על שניהם, על הבורא ועל הנברא, על מקור ההשפעה ומקבל ההשפעה. כל חכמת הקבלה מדברת על שניים, על בורא ונברא.
והנברא שנברא, שנולד על ידי השפעת הכוח עליון, הבורא, הנברא הזה עובר כל מיני שינויים. והתהליך שהוא עובר הוא כדי בסופו להכיר את הבורא שלו. ההכרה יכולה להיות רק לפי השגת תכונות הבורא, כי איך אפשר עוד לתאר הכרה? אנחנו חייבים לעשות מעצמנו אוסף של אותן התכונות שנמצאות בבורא. בורא נקרא "בוא וראה", ככל שהוא רוצה שאנחנו נשיג אותו, כך אנחנו צריכים לחקור ולקבל על עצמנו את אותן התכונות, ולסדר את עצמנו כך שנהיה דומים לבורא.
הצורה הזאת שאנחנו הולכים ומתקרבים לצורת הבורא נקראת אבולוציה, והיא קיימת בכל הדרגות ובכל התכונות שלנו. כך אנחנו עוברים דרך כל מיני הבחנות, דומם, צומח, חי, מדבר, מתחילת הבריאה, שהיה משהו חוץ מהבורא, שהוא ברא רצון לקבל קטן שהיה קצת שונה ממנו, זו בעצם פעולת הבריאה, וכל היתר זה כבר ההתפתחות. הבורא נקרא במיוחד על שם התופעה הזאת, הפעולה הזאת, שהוא ברא מה שנקרא "יש מאין".
תלמיד: אז יכול להיות שזה דווקא טוב שאנחנו מגלים את התורה כ"סם המוות", זה גם סוג של התקדמות.
גילוי התורה, זו השפעת האור העליון עלינו, מהבורא שמשפיע, והאור הזה עובר דרך כל מיני פעולות, שינויים ומסננים כדי שאנחנו נהיה כמה שיותר הפוכים מהבורא, כלומר נבראים יותר ויותר מפותחים בפני עצמם, אבל ההתפתחות שלנו הפוכה מהבורא. ואז כיתרון האור מתוך החושך, בפער שבין התכונות שלנו ושלו, אנחנו יכולים לגלות אותו בצורה עוד יותר חזקה בכל האופנים, במה שהוא מלכתחילה החליט שאנחנו צריכים כך להכיר אותו. עוד נדבר על זה, אלה דברים שאפשר לדבר עליהם הרבה.
שאלה: במאמר כתוב שמלמעלה יש הארה שמאפשרת הכנה לתורה, אבל אנחנו מדברים שמלמעלה נובעים האור והתורה, במה זה שונה?
יש הרבה סוגים של השפעת הבורא לנברא, כאילו נעימה, לא נעימה, טובה, לא טובה. ההשפעות האלה נקראות "עיתים" כי הן בונות בנו את הרגשת הזמן, הרגשת השינויים והסדר. ואנחנו רוצים להשיג את המקור של השינויים האלה שנקרא "בורא", "בוא וראה". עם המקור בעצמו אין לנו שום קשר, אלא אך ורק בזה שאנחנו משיגים שינויים בנו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". מהמעשים שלו שהוא עושה עלינו, שאני התוצאה מהם, אני צריך לפי המעשים האלו לחקור ולהגיע למצב שאני מכיר אותו במאה אחוז. מה זה במאה אחוז? במאה אחוז של ההשפעה שלו עלינו אני מגלה את ההשפעות האלה ומזה אני מרכיב את דמות הבורא, מי הוא. המחקר הזה נקרא "חכמת הקבלה".
אנחנו מקבלים השפעות מהעליון, לומדים אותן, ורוצים להתייחס אליהן כך שכמה שפחות נפריע להן. כמו במדע, למשל פיזיקאים רוצים להיות אובייקטיבים ככל האפשר, ומתוך ההתערבות שלהם במחקר לא להכניס מעצמם שום סימן התערבות, אלא לראות את התופעה בפני עצמה בצורה נקייה, כמו שהיא מגיעה ומשפיעה על האדם. כדי להגיע למחקר כזה, והוא העיקר, כי הבורא רוצה שנכיר אותו, ונכיר לפי מה שנגלה, שנתקרב אליו ונעשה כמוהו, אז להכיר אותו אנחנו יכולים רק אם נתערב כמה שפחות במה שהוא עושה בנו.
מצד אחד, אני צריך לחקור את כל הפעולות שלו, כי זו המצווה, זה הרצון שלו. לעומת זה, אני צריך כמה שיותר לחקור לעומק וכמה שפחות להפריע, כלומר פחות להשפיע על זה ולהיכנס לזה. כך אנחנו רוצים שיהיה בכל חלקי המדע כאשר אנחנו חוקרים פעולות, תופעות בטבע. כשאני אכנס לשם, אני אראה, ארגיש ואחקור את הכול אבל כאילו שאני לא נמצא, אני רוצה להיות בצורה טהורה בכל פעולות הבורא.
כשאנחנו רוצים לעשות כך, איך זה אפשרי? הבורא נתן לנו ממש סימנים ודרכים, ואומר שצריכים לעשות צמצום על הרצון לקבל, וצריכים לעבוד למעלה מהרצון לקבל, בדומה אליו בעל מנת להשפיע. בצורה כזאת, באור חוזר, אתם תתחילו להכיר את כל הפעולות שלי בצורה נקייה וטהורה כמו שהיא בעצמה, ולא שאתם נכנסים בה. ועוד אומר הבורא, אני בניתי לכם סולם של השגה, וככל שאתם מסוגלים בהדרגה להתאים את עצמכם להיות בלתי מעורבים בלחקור אותי, אז תגלו אותי ותעשו איתי מה שאתם רוצים, אין שום בעיה, אני מוכן לכל הדברים האלה ומצפה לזה. המחקר הזה נקרא "חכמת הקבלה". ולכל התהליך אנחנו קוראים תהליך של "מתן תורה".
שאלה: בפסקה השנייה בעל הסולם מתאר את דרגת הכנת העם וקבלת התורה. הוא מבליט כאלו תנאים שעל ישראל להיות כעם שלם, כאדם אחד עם לב אחד וכוונה אחת עבור כולם, וצריכה להיות הכנה מצד כל הכלי, כל העם. איך להשליך את התנאים האלה עלינו?
בהתפתחות האדם השבור הזה ממערכת אדם הראשון, ככל שכל הכלים שלו נמשכים על ידי השפעת האור העליון לחיבור, לאיחוד, אז אנחנו לומדים את זה כתהליכים שקורים בזמן, תנועה ומקום. ולומדים שיש זמנים לתיקונים של דרגת הדומם, דרגת הצומח, דרגת החי ודרגת המדבר.
אנחנו הגענו למצב שנקרא "הדור האחרון", זאת התקופה שמתקנים את דרגת המדבר. בדרגה הזו אין הגבלות, אלא ההיפך, כל צורות הבריאה צריכות להגיע לתיקון השלם, כל אחד לפי דרכו וכל אחד לפי דרגתו. לכן, אין הגבלה על לימוד חכמת הקבלה, על התפתחות חכמת הקבלה, התפשטות חכמת הקבלה, אלא ההיפך, אנחנו חייבים לקיים את רצון הבורא וכך לייצב אותו, לייסד אותו.
תלמיד: בעל הסולם מתאר כאן את התנאים לקבלת התורה, את הכנת העם, ואת התנאי כאיש אחד בלב אחד.
ברור, אנחנו צריכים ככול האפשר דרך גשמיות לרוחניות לייצב את עצמנו כמו כלי שעובר תיקון מהשבירה. לכן צריכים להתקרב זה אל זה גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית, בהדרגה.
תלמיד: בעל הסולם מתאר כאן תנאי שההכנה צריכה להיות מצד כל הכלי, מצד הכלל. אם מישהו לא מבצע את ההכנה הזאת זה משפיע על כל הכלל?
זה תלוי בכל אחד ואחד. אתה ראית כבר לא פעם אחת מה קורה לבני האדם שבעולם הזה, לכל אחד ישנו תפקיד, כל אחד נולד עם תכונות שונות, בתנאים שונים, וכל אחד מתפקד. זה נקרא "לכו והתפרנסו זה מזה"2. או שאנחנו בצורה אינסטינקטיבית נמצאים יחד במערכת אחת וכך פועלים זה עם זה, או שאנחנו באמת כבר מבינים שצריכים להיות מחוברים ואז עושים פעולות יותר מכוונות לחיבור.
תלמיד: בהמשך הוא כותב שישראל היו מוכנים באופן שלם לקבל את התורה, מה זה אומר?
שרצו להתחבר, שעזרה ההדדית, תמיכה הדדית, חיבור הדדי, יקשרו אותם יחד כמו תאים בגוף אחד. כלומר, שעושים מעצמם מה שרק אפשר, אבל עם זה רק את מה שהם מסוגלים לעשות, ואת כל היתר עושה האור העליון. ככה זה, ודאי שהתיקונים הם מלמעלה, "פנו אלי ואני פורע"3.
תלמיד: מה זה אומר שאדם חייב כל יום לשמוע את עשרת הדיברות מהר סיני?
שבכל תיקון ותיקון אנחנו צריכים להגיע למצב שאת כל התנאים שאנחנו מקבלים אנחנו מממשים בזה שמתקנים את הפרצוף השלם, עשר ספירות, זה נקרא לשמוע את עשרת הדברות בהר סיני. אנחנו עוד נדבר מה זה עשרת הדברות, ומה זה הר סיני, ודאי שאין בזה שום עניין של גאוגרפיה, היסטוריה, שום דבר, אלא רק תנאים של חיבור הקבוצה בתוכה כדי לקבל אור עליון שיתקן אותה, זה נקרא "קבלת התורה". ולהיות מוכנים שהאור העליון שיתקן אותה גם כן ימלא אותנו.
שאלה: הבורא נותן לנו מכשולים.
בכוונה, הוא שבר את הכלי דאדם הראשון, מה יכול להיות יותר מזה?
תלמיד: האם זה תלוי בנו איך אנחנו תופסים את המכשולים האלה, ואיך אנחנו מתגברים עליהם? ואם אנחנו מתגברים, האם זה נקרא התעוררות מלמטה?
מתי זה נקרא התעוררות מלמטה ומתי זה נקרא התעוררות מלמעלה, עוד קשה לנו להבין. אנחנו באמת צריכים כוח כדי להבדיל בין מקורות ההתעוררות, זה בינתיים לענייננו, אני לא יכול להגיד על מה שיהיה אחר כך כי זה מאוד תלוי בהרגשה, בהכנה עד כמה אנחנו בונים רצון משותף. אפשר להגיד שאם הכלי מרגיש שהוא עושה כוח משותף בין החברים, והכוח הזה פועל ומתחיל להיות כוח עצמאי שקיים בפני עצמו, זה נקרא שהם כביכול מולידים מתוכם, שהם כמו רחם מולידים מתוכם את האדם. איזו תכונה חדשה של החיבור שלהם שדומה לבורא, ואז זה כבר קיים בפני עצמו.
תלמיד: כשאנחנו עושים מאמץ להתגבר על שנאה לחבר, להתגבר ולאהוב את החבר, האם זה נקרא שאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב?
אנחנו צריכים להתגבר על הרצון לקבל שלנו.
תלמיד: כשאנחנו עושים יגיעה להתגבר מעל כל המכשולים, האם אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב?
אם אנחנו נמצאים בנטייה לחיבור לפי הכלים, אנחנו בזה משפיעים על האור העליון שיתקרב אלינו וישפיע על המאמצים שלנו להתחבר. כלומר שהאור פועל כמאור המחזיר למוטב, שמחזיר אותנו לאותו מצב טוב שהיינו בו לפני השבירה. ואם אנחנו גומרים את הסאה, לעת עתה גמרנו את המאמצים שלנו להתחבר, אז לפי זה אנחנו כבר מתקדמים, וכך כל פעם.
שאלה: אם אנחנו לא מפריעים להשפעת הבורא עלינו, אז לאחר מכן חוסר ההתערבות שלנו איכשהו מצטבר, מה קורה בהמשך?
זה שאנחנו לא מפריעים לבורא בבריאה, זה נקרא שאנחנו לא קיימים, ממש עוד פחות מהדומם, ואחר כך יש לנו צומח, חי, שאנחנו פועלים במשהו בצורה עוד יותר אקטיבית.
דומם הוא דומם, עליו לא משפיע כלום, יש לו רק תכונה אחת לשמור על עצמו, הבורא מייצב אותו והוא לא מתנגד לזה במאומה. צומח רוצה כבר מעצמו לספוג משהו מהסביבה ולפי זה לגדול כלפי הבורא, לכן נקרא צומח. חי כבר מקבל עוד יותר כוחות להכיר את המציאות, להיות אקטיבי בתפיסת המציאות וכן הלאה, זאת דרגת חי. דרגת המדבר רוצה להשיג אפילו את הכוח העליון, את המחשבה שלו, תוכנית שלו, רצון שלו, מטרה שלו, ובעצמו להשתדל להגיע לאותה המטרה.
אז ההבדל בין דומם, לצומח, לחי, למדבר ברוחניות הוא גדול מאוד.
שאלה: כשאנחנו עוסקים בתורה, עוסקים בהשפעה, אנחנו יכולים לקבל את אור התיקון, תורה היא אור, אבל מה זה אומר לקבל את התורה?
לקבל את התורה יש בזה הרבה דברים, קודם כל זה להבין את תוכנית הבריאה, איכשהו לפי הדרגה של האדם, להתקדם למצב שאתה מעורב בתוכנית הזאת ואתה משתתף בה. ואז כשאתה משנה את עצמך כדי לממש את התורה, זה נקרא שאתה "לומד תורה".
הלימוד לא יכול להיות לימוד פסיבי שאני יודע שמשהו כתוב, אלא זה "על בשרנו" מה שנקרא. כלומר שאני עושה כל מיני פעולות בהתאם לאור, האור משפיע אלי, ואני על ידי הפעולות שלי משפיע על קבלת האור וכך אנחנו עובדים עימו יחד, זה נקרא ש"לומד תורה".
בצורה פרקטית, כמו שאני עובד עם מכונה אני משנה בה משהו ולומד מה שמשתנה, משנה עוד משהו ולומד מה עוד משתנה, אז בצורה כזאת אנחנו לומדים תורה. מזה שאני משפיע כנברא על המערכת שהיא בעצם מקשרת אותי עם הבורא, מתוך זה אנחנו לומדים את הבורא.
שאלה: מהי המידה הראשונה שאנחנו צריכים לרכוש בעל מנת להשפיע?
המידה הראשונה שבאותו רצון לקבל שיש לי אני רוצה רק להשפיע, להידמות לבורא עד כמה שאפשר. אז יש דברים הכרחיים שהגוף שלי צריך להתקיים, להיות בריא, ועל זה כתוב "לא יגונה ולא ישובח", לכן אתה חייב לקיים אותו. כמו שאתה רוצה לנסוע ברכב, אתה צריך לדאוג שהוא יהיה מתוקן, אבל לא יותר מזה. יותר מזה אתה כבר רוצה לקבל תענוגים. כך צריך להתייחס לגוף כמו למכונה שאתה דואג לה ולא יותר. זה הכל.
תלמיד: אמרת לחבר שאנחנו גם צריכים להשיג את הידיעה, שזה חשוב, ומעל זה לכסות ברצון להשפיע. ולפעמיים חבר שואל שאלה ואתה קורא לו "חכם בלילה", אז איך זה עובד ביחד?
אם אותו תלמיד מגלה רצונות רק לדעת כמו מדענים בעולם הזה לא על מנת להשתנות, להשתפר כלפי חיבור עם החברים ובזה לגרום לגילוי הבורא כדי לעשות לו נחת רוח. זאת אומרת, הוא לא רוצה לעורר את האור העליון שיאיר לנו, ולכן קוראים לו חכם, שהוא רוצה חכמה, אבל בלילה, שלא כוונתו לקרב את המאור.
שאלה: איך יודעים בעשירייה שהולכים בדרך של "סם החיים", ולא "סם המוות"?
בעל הסולם נוגע בזה בכמה מאמרים. אם אני הולך ב"סם החיים" אני מרגיש התרוממות, אני מרגיש התפעלות, אני רואה לפניי מה אני חייב לעשות. יכול להיות שאני לא כל כך רוצה את זה לפי הטבע שלי, אבל כבר לפי הקשר שלי לתורה אני מבין שחייבת להיות כאן התעלות למעלה מהטבע שלי שנקרא "אמונה למעלה מהדעת".
תלמיד: מה מורגש בעשירייה בזמן "סם המוות" לעומת "סם החיים"?
כשמרגישים את "סם החיים" הם מתחברים, מורגשים בהם ש"סם החיים" זה האור העליון שכבר נמצא ביניהם, שמקשר ביניהם וזה "סם החיים" שהבורא מתעורר בהם וכך מחייה אותם, במידה הזאת הם מרגישים את עצמם דבוקים ביניהם ודבוקים בבורא. ו"סם המוות" זה ההיפך.
תלמיד: מדוע בעל הסולם משתמש במילה "סם"?
"סם" זה נקרא תרופה, אם זה סם החיים. גם ברפואה, כל התרופות נקראות "סמים". אבל התרופות שממיתות, שקשה להגיד עליהן "תרופה", כי תרופה זה כל דבר שעוזר. זה לאו דווקא צריך להיות איזה כדור כימי שאתה בולע ונעשה לך טוב. תרופה זה כל דבר שעוזר לך במשהו נקרא "תרופה". עורכי דין כך משתמשים במילה הזאת. זאת המילה.
שאלה: מהי פרנסה טובה בעבודה רוחנית?
הכרת חשיבות החיבור, כי זה אמצעי שנמצא בידינו ושאנחנו יכולים להגיע אליו ולשנות אותו ולחיות בו. זה חשוב.
שאלה: איך היית מגדיר נכון את התורה? האור המחייה? האור שמחזיר לחיים? שמתקן את הרצון לקבל? איך היינו מגדירים את זה כדי שנקבע לעצמנו מטרה מוגדרת, לא להשאיר את התורה רק ככלי?
התורה היא הכול חוץ מהבורא והנברא. כל הקשר, כל התוכנה, כל ההתקשרות ההדדית הכול "תורה".
שאלה: מה המשמעות שדווקא כל יום חייבים לשמוע עשרת הדברות על הר סיני?
"יום" זה שהאדם נמצא תחת השפעה עליונה ורצוי שזאת תהיה השפעה שלימה. ו"השפעה שלימה" זה כשהוא מבין אותה לרוחב ולעומק. זאת אומרת שברוחב, כמה שהאור העליון עובר דרך כל עשרת הכלים ולעומק היא מקשרת אותו מכאן ועד אין סוף. אז רצוי שאנחנו נשתדל להגיע למצב כזה.
שאלה: האם אנחנו לא משיגים את הבורא ואת התורה אלא רק את האור שלהם דרך המשחק שלי?
אין לנו שום בעיה. אנחנו אף פעם לא משיגים יותר ממה שהאור העליון יכול לפתוח לנו, ורק במה שהוא פותח לנו אנחנו יכולים לשאול. יש לנו רצון, יש לנו התקרבות, יש התעניינות אך ורק במידה שזה מגולה לנו. לכן אין אדם יכול לשאול על דברים שהם לא יתגלו באיזו צורה לפניו.
שאלה: כתוב "כשמדברים מהתורה, אז הכוונה על הרגשות שהאדם מקבל מהתורה, שרק הן קובעות את המציאות אצל הנבראים". איך להאריך את התחושות שלנו בכדי שנוכל לצעוד בדרך האמת?
כל הזמן להשתוקק להיות מחובר עם העשירייה מפני שעל ידי קנאה, תאווה וכבוד אנחנו יכולים להרחיב את הכלים.
שאלה: מה זה אומר לחקור את פעולות הבורא, איך עושים את זה?
לחקור את פעולות הבורא אנחנו יכולים אך ורק מתוך ההתקשרויות בינינו. אנחנו לומדים מתוך צורות הקשר בינינו את הבורא, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך." המעשים של הבורא הם בעצם הפעולות שלו עלינו.
שאלה: במאמר כתוב שהתורה היא סם המוות שמרחיקה אותנו מהבורא וגם אצל הגוף התורה נבחנת לסם המוות. מה זה אומר שהתורה היא סם המוות?
במידה שאנחנו מגלים שהאור העליון הוא ששבר את הכלי ומפני שהוא הטוב ומיטיב חייב להעביר אותנו דרך כל מיני מערכות כאלו או כאלו, יוצא שאנחנו צריכים להכיר את התורה גם כתורת חיים וגם כתורת מוות.
בהתקשרות בין שתי התורות האלו, בין שני מצבים הללו. "תורה" זה נקרא מה שמתגלה בתוך הכלי כמאור המחזיר למוטב, כמצבים שמיתקנים. זאת אומרת, משהו שמלמד את האדם מהמצב הרע למצב הטוב.
שאלה: מה זה אומר שהתורה היא סם המוות?
תורה היא סם המוות כי היא מלמדת אותנו שאנחנו נמצאים ברצון לקבל שממית אותנו. ובמידה שאנחנו מבינים אז היא הופכת להיות לסם החיים.
שאלה: איך ניתן להבחין, לראות שהתורה מרחיקה מאהבת ה'?
כל שינוי שיש בנו אנחנו צריכים לייחס לבורא ולתורה ולכן אין בעיה. לא לחשוב שהתורה כולה משהו יפה וטוב ונעים, לא.
תורה זו מערכת שבאה לתקן אותנו ולהעלות אותנו לדרגת הבורא. האמצעי לשבור את האדם. על ידי מה? על ידיv תורה. לתקן את האדם על ידי כוח התורה. הכול זה התורה. זאת אומרת, אמצעי שהבורא מטפל בנו כדי להעביר אותנו דרך כל המקרים עד הגרועים ביותר שעוברים, בגיא צלמוות, ועד הדברים הגדולים ביותר, הכול כוח התורה.
הייתי אומר שהתורה מתקנת, מלמדת, מחנכת, הכול עושה. גם שבירת הכלים נעשו על ידי התורה, על ידי האור. גם תיקון כל הכלים נעשו על ידי האור. כל זה תורה.
שאלה: כתוב "ששורש הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו. לכן הוא מושך תמיד לשורשו, שהוא דווקא בעל מנת לקבל,". איך אפשר להתנגד למשיכת שורש הגוף?
גם על ידי המאור העליון, הוא בורא את הגוף, היינו הרצונות שמתנגדים להידמות לבורא, להתחבר וכן הלאה. אלה כל הפעולות שלנו.
שאלה: קודם הזכרת את תוכנית הבריאה. מה זה אומר שהאור עצמו משתנה בהתאם לתוכנית הבריאה?
ישנה תוכנית מלכתחילה והאור העליון פועל לפי התוכנית הזאת והוא נמצא בתוך התוכנית הזאת. לפעמים אנחנו יכולים להגיד שהתוכנית עצמה נמצאת בתוך האור העליון. אבל אז אנחנו מתייחסים לאור העליון כאור אין סוף שכולל את הכול, כל המצבים שהנבראים צריכים לעבור.
שאלה: מה זה אומר שאחרי שהאדם קבל את התכונה לשמה אין לו מה לעשות בעולם הזה?
כי "העולם הזה" נקרא שהוא עדיין נמצא בכלים דקבלה ששולטים עליו. ואך ורק בתנאי שהוא מתקן אותם בעל מנת להשפיע אז נקרא ש"יוצא מהעולם הזה", ולא זקוק ולא נמצא בעולם הזה. נקרא "מת" לעומת העולם הזה. כמו שכתוב "למתים חופשי". נעשה ממש חופשי מתורה ומצוות, זאת אומרת, מהאור העליון ולא זקוק שיתקן אותו.
שאלה: האם מתן תורה מתרחש פעם אחת או בכל מדרגה?
אנחנו לומדים על הדברים האלה שכביכול מתרחשים כל פעם ופעם. בכל יום יש קול בהר סיני שמשם נותנים את התורה, מחלקים את התורה. אבל בעצם הכול אנחנו צריכים ללמוד. אין יותר ממה שאנחנו לומדים, רק לא לצאת מההגדרות הנכונות. מה זה הר סיני, מה זה נקרא "ביום" וכולי.
(סוף השיעור)