שיעור בוקר 03.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 34, דף ל"ד,

לוח תשובות לפירוש המילות, הגדרות נ"ה - ס'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 34, דף ל"ד, "לוח התשובות לעניינים" אות נ"ה.

קריין: שאלה נ"ה בעמ' 30, אות ל'.

"נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה".

"נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה".

קריין: תשובה בעמ' ל"ד, 34.

"נה) אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים. וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)." הראשונה.

עוד פעם.

"נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה".

"נה) אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים. וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

זאת אומרת, יש כאן תמיד תוספת צורות, התקשרויות בין הרצון לקבל של הנברא ובין הרצון להשפיע של הבורא. והרצון לקבל של הנברא מקבל כל פעם צורות חדשות בעל מנת להשפיע, ובזה הוא בונה יותר ויותר התקשרויות לבורא, וכך הם באים להתחברות, ומזה באה כל חכמת הקבלה, איך הנברא שהוא הפוך מהבורא מגיע למצב שהוא מגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

אנחנו לא מסוגלים לראות ולעכל את זה בינתיים, יש כאן אין סוף פרצופים, מצבים, שמתגלים, נבנים, נבראים בכל מיני רגעים, בכל מיני מצבים, כך שבסופו של דבר הם כולם כולם משלימים את העיגול הגדול שהיה בצורה, בוא נגיד אנלוגית, ועכשיו מגיע בצורה סיפרתית, "דיסקרטית" מה שנקרא.

זאת אומרת כשאנחנו לוקחים נגיד ריבועים קטנים ורוצים למלאות בריבועים האלה עיגול, אז כמה שאנחנו נשתדל אנחנו כביכול לא נוכל לעשות את זה, אבל על ידי הבורא אנחנו מגיעים באמת למילוי אין סופי של העיגול.

שאלה: רציתי לשאול לגבי אותם המרובעים. כשמתאספים כל החברים אנחנו ריבועים קטנים, איך אנחנו הופכים לעיגול? מהו אותו הכוח שיכול בכל זאת להביא אותנו לאותה השתוות אליו?

"ה' יגמור בעדי". כמה שאני מסוגל להביא את עצמי לעיגול, לפעולה בלתי גבולית בהשפעה שלי, בין החברים, לאנושות ולבורא, אני עושה סך הכול את המקסימום שאני מסוגל והבורא גומר בעדי. זאת אומרת, הוא משלים את צורת הריבוע שלנו לעיגולים.

קריין: שאלה נ"ו.

"נו) מהי השפה הרגילה בחכמת הקבלה."

קריין: תשובה.

"נו) שפה זאת היא "שפה של ענפים" המראים על שרשיהם העליונים: כי אין לך אפילו עשב מלמטה, שאין לו שורש למעלה, וע"כ מצאו להם חכמי הקבלה, שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שרשיהם העליונים (או"פ דף א' והתחלת הסת"פ ד"ה ראשית)."

שאלה: מהו הגילוי של החכמים? אם לכל דבר יש סיבה שלו, אז מהו העניין של השפה?

להשתמש בשפת הענפים בעולם שלנו, זאת אומרת להתכוון לאובייקטים רוחניים אבל להשתמש במילים מהעולם שלנו. ואז יש לנו מילים, שמות, כינויים שקיימים בעולם שלנו, אבל כוחות רוחניים אין בעולם שלנו, אבל את הקשר הזה שהוא ענף ושורש אנחנו יכולים לגלות.

והמקובלים שהם מגלים לנו את הקשרים האלה, וסידרו לנו את שפת הענפים, הם בעצם נתנו לנו קשר בין העולם התחתון שלנו לבין העולם העליון הרוחני, ואז אנחנו יכולים על ידי הקשר הזה לעורר כוחות עליונים, שורשים, ולחייב אותם שהם ישפיעו על הענפים שלנו שבעולם הזה, עלינו.

קריין: שאלה נ"ז.

"נז) מהו המבדיל והמפריד ברוחני."

קריין: תשובה.

"נז) שינוי הצורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה (או"פ אות ל')."

צורה זה לא הרצון האמיתי, כי הרוחני הוא רצון להשפיע, הבורא, והנברא הפוך ממנו, רצון לקבל. בזה הם אף פעם לא יכולים להיות קרובים ודומים, נוגעים זה בזה, שום דבר, רק הפוכים. אבל זה שהם יכולים לשנות את עצמם, זה מה שקורה כאן, שהבורא יכול לקבל מהנברא והנברא יכול להשפיע לבורא. וכך יוצא שיש רצון ויש צורה שהרצון מביע למעלה ממנו, ובזה הם יכולים להשתוות. זאת אומרת, להגיע להתקרבות ואפילו לדבקות. כי שינוי צורה שמבדיל ומרחיק רוחניים זה מזה, הם יכולים להיות גם קרובים ודבוקים זה לזה.

שאלה: בקשר לאות נ"ה, "אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני,". אנחנו יודעים שחכמת הקבלה מלאה במושגים כמו מסך עולה, מסך יורד, מסך נשבר, תוך, סוף. איך בכל זאת אני צריך להתייחס למושגים האלה?

אתה צריך להשתדל לפרש אותם בצורה הנכונה, ואז אתה תראה שאין בהם שום דבר מהעולם המוחשי הזה. עולה ויורד, מתכווץ, מתרחב, בונה את עצמו באיזו צורה, לא חשוב איזה שינויים יש לנו במושגים רוחניים, אין לנו בעולם שלנו, לא את המושג עצמו ולא את כל השינויים שאנחנו מדברים עליהם. זה לא נמצא, כי הרצון להשפיע לא נמצא בעולם שלנו. הרצון להשפיע בעצמו זה הבורא, הרצון לקבל שמקבל צורת להשפיע זה הנברא הרוחני, שניהם לא נמצאים בעולם שלנו.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להרגיש את הדברים האלו, את המושגים הפנימיים האלו, אבל לפני שאנחנו מגיעים להשגה איך בכל זאת אנחנו צריכים להתייחס לזה?

אתה צריך להשתדל להגיע למצב שאת המושגים האלה אתה בונה בדמיון שלך ומקווה שאתה בהחלט תגיע לגילוי המושגים האלה. שהרצון שלך באמת ישתנה על ידי הנטייה שלך, ואז אתה תרגיש את המושגים האלה בפועל.

שאלה: קצת לא הבנתי את ההסבר שלך לגבי ההבדל בין הרצון והצורה. תוכל להסביר יותר?

ישנו הרצון, הרצון לא משתנה, זה נתון לנו מהטבע. וישנה צורה, איך שהרצון הזה מבטא את עצמו. יכול להיות שהוא רצון לקבל, אבל מבטא את עצמו כרצון להשפיע. יכול להיות שסתם מצמצם את עצמו, שאין לו רצון.

זאת אומרת, הצורה החיצונה של הרצון לקבל היא כבר לא תלויה ברצון כמו שתלויה במאמץ שלו, מה שהוא רוצה להביע מעצמו. כמו בעולם שלנו, כמו שחקן, כשהוא משחק הוא משחק איזו דמות, והוא בפנים יכול להיות משהו הפוך.

קריין: אות נ"ח, שאלה.

"נח) מהו המקור של ה"רצון לקבל"."

קריין: תשובה.

"נח) הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל (הסת"פ אות

י"א ד"ה וזהו)."

שאלה: לגבי הצורה והכוונה. יש הבדל ביניהם?

הכוונה מגיעה מהנברא לבורא שמלווה את הפעולה של הנברא. זה כמו מכתב ופטשגן הכתב. משהו שמפרש מה הוא עושה, בשביל מה הוא עושה. והפעולה זו פעולה. אתה לא יכול להגיד לפי הפעולה מהי טיב הפעולה, כי אתה לא יודע מה קורה.

העובדה, נגיד שכתוב "חוסך שבטו שונא בנו". אם אתה לא מעניש את הילד שלך, כי זה חתיכת רצון לקבל אגואיסטי, אז אתה שונא אותו כי הוא לא ידע איך להתנהג נכון. אתה חייב ללחוץ עליו, אתה חייב להעניש אותו שהוא ידע איפה הגבול טוב ורע ואיפה הוא צריך להיות. זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות את הדברים שהם אומרים לנו בצורה מעשית.

שאלה: זאת אומרת, הצורה היא הפעולה בפועל והכוונה היא למעשה בכוח, עד שמוציאים אותה לפועל?

כן.

קריין: שאלה נ"ט.

"נט) במה יוצא האור מכלל מאציל להיות נאצל."

קריין: תשובה.

"נט) בסיבת צורת הרצון לקבל, המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע, יצא החלק הזה שנתחדש, מבחינת מאציל, ובא לבחינת נאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו ואות ט"ו ד"ה ועתה)."

זאת אומרת, הרצון לקבל נמצא מחוצה למאציל, מהבורא, ובורא זה רצון להשפיע. הרצון לקבל שנמצא מחוצה לבורא שואב מהבורא את האור, והאור יוצא מהבורא ונכנס לנאצל, לרצון לקבל. ואחר כך נעשה צמצום וכן הלאה, כל התהליך. אבל זה בעצם מה שקורה.

שאלה: אתה מלמד אותנו שהמאציל גם משתנה כדי לקבל מהנאצל. האם אנחנו יכולים להבין מכך שהנאצל משתנה בהתקדמות תהליך הבריאה, אבל איך זה שהבורא משתנה?

הבורא הוא לא משהו חי וקיים מחוצה לנו. בורא זה נקרא "בוא ראה". אתה צריך לבוא ואז אתה רואה לפי התכונות שלך. זה לא שיש לו איזו צורה או איזו תכונה שאתה יכול להגיד, "זה הוא בפני עצמו". אלא בורא זה המושג שקיים כלפי הנברא. ולכל אחד יש התרשמות אחרת מהכוח העליון שנקרא בורא. וגם אצל כל אחד ואחד זה משתנה. אתמול היה בורא אחד, היום זה בורא שני, שלישי, כי אתה מתאר את זה בכלים שלך. ככה זה הולך. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה יותר גמישה. כך מתארים לנו המקבלים. ככה מדובר בהמון ספרים.

שאלה: הרצון לקבל והבורא הם אותו דבר או האם הנברא הוא מצב חדש של הרצון לקבל?

נברא זה רצון לקבל שבהכרח נברא על ידי הכוח המשפיע שנקרא "בורא". אבל גם הבורא וגם הנברא הם מלכתחילה לא נמצאים במציאות. אלא אותו כוח המשפיע שמוגדר כבריאה נקרא בורא, אותו כוח המקבל שנברא על ידי כוח המשפיע נקרא נברא.

שאלה: יוצא שהרצון לקבל צריך לשחק בהשפעה ובזה הוא הופך להיות דומה לנותן. האם זאת כל העבודה שלנו?

נגיד שזה נברא. משחק באמת נקרא, "משחק". אנחנו משתדלים לעשות לבורא מה שהוא עשה לנו. "תעשה רצונך כרצונו"¹. על זה יש הרבה דוגמאות, משפטים שכך מדברים.

שאלה: אפשר להגיד שיש כוח עליון שהוא למעשה הטבע שלא משתנה ויש בורא שכן משתנה כל פעם לפי ההרגשה של הנברא?

נכון מאוד. כן.

שאלה: הסברת לפי השאלות האחרונות של החברים, בבורא יש את הכוח החיובי והשלילי, הנתינה והקבלה, ואילו בעצמותו יש למעשה רק את הטוב וזה מה שאנחנו מרגישים תמיד, בגלל זה לא יכול להיות לנו משהו רע מעצמותו אלא רק מהבורא, מה שאנחנו בונים. האם זה נכון?

נכון, לכן הבורא נקרא "בורא", בוא וראה. לפי כמה שאתה מגיע עם הכלים שלך אתה רואה את המושג הזה איך הוא מתראה לך, לפי התכונות שלך. לכן נקרא בורא. פעם טוב, פעם רע, פעם כך, פעם כך, כל הזמן משתנה. מה שאין כן, הכוח העליון, עצמותו, אין לו שום קשר אליך, שום קשר.

שאלה: אם לכל חבר יש תפיסה אישית של הבורא אז איך אנחנו משיגים את האיחוד של אותה תפיסת הבורא בעשירייה?

אבל אנחנו מתחברים בינינו ולכן אנחנו משיגים את סך כול יחס הבורא לעשירייה ואחר כך העשיריות מתרחבות יותר ויותר ואז אנחנו משיגים את מושג הבורא בצורה יותר ויותר שלמה, איך שהוא מתייחס אלינו בכל מיני אופנים, בכל מיני צורות גודל בסולם וכן הלאה, עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים אותו בצורה השלמה כלפי כל הבריאה, וכך אני מרגיש את זה.

קריין: אות ס', שאלה.

"ס) מהו החומר הראשון של כל נאצל."

קריין: תשובה.

"ס) הצורה שנתחדשה ויצאה בבחינת "יש מאין" דהיינו ה"רצון לקבל" הנמצא בכל מהות, הוא "החומר הראשון" לכל נאצל ולכל מהות. ולא עוד, אלא כל מה שישנו בנאצל או במהות יותר מהחומר הזה, הרי הוא נבחן לבחינת אור ושפע הנמשך מאור עליון בבחינת "יש מיש" ואינו כלל מבחינת הנאצל והנברא. ואין לתמוה איך צורה נעשית לחומר? כי כן הוא אפילו בגשמיות, שדרכנו לקבוע את הצורה הראשונה של המהות לבחינת חומר ראשון, משום שאין השגה תופסת כלל בשום חומר, במציאות כולה, בהיות החושים שלנו תופסים רק מקרים בחומר, שהם צורות המתגלגלות ובאות בחומר הראשון (הסת"פ אות ל"ה ד"ה ודע)."

שאלה: לא ברור מהי מהות?

את זה אנחנו לא מגלים, אנחנו מגלים רק צורות חיצוניות הנוספות על המהות. את המהות עצמה אנחנו לא יכולים להשיג כי אנחנו נבראים.

שאלה: אנחנו לפעמיים נדרשים לתת הגדרות מדויקות של מה זה בורא. אנחנו אומרים שבורא זה כוח אהבה והשפעה, שהוא הרצון להטיב לנבראיו. ולפעמיים אנחנו אומרים שזה ההתגלות שהרצון לקבל מרגיש, ויכול גם להרגיש את הבורא בצורה שלילית. איך בדיוק להגדיר נכון?

להגדיר נכון את מושג הבורא?

תלמיד: כן.

מה שמתקבל בכלים של הנברא בכל מצב ומצב כשהוא נמצא למעלה מהאגו שלו.

תלמיד: וזה בהכרח תמיד שהוא טוב ומיטיב, או שהוא יכול גם להרגיש אותו כלא כזה?

הוא מרגיש את מושג הבורא ככוח שמנהל אותו ומקדם אותו למטרה. בהתאם לזה הוא מצדיק אותו, כי הוא רואה את המטרה, הוא מסכים עימו למעלה מדעתו. ובתוך דעתו ודאי שלא מקבל, ולא רוצה לקבל אותו, וכך הלאה.

יש לנברא בעיה, ואני לא חושב שזו בעיה, דווקא ההיפך, שהנברא מתקשה לגלות את הבורא עד שמשתווה עימו בתכונות. הנברא בתכונות האלה צריך לעלות למעלה מדעתו, והבורא כמו שהוא, ואז הם מגלים זה את זה.

תלמיד: אבל מבחינת הגדרה, הבורא הוא רק כוח השפעה, ככה אנחנו מגלים אותו?

כן, אין לו שום צורה אחרת.

תלמיד: אבל האם השפעה היא תמיד רק הרגשה טובה ברצון לקבל? רק ככה אפשר להגדיר שאני מרגיש בורא, שאני מרגיש השפעה כדבר טוב?

השפעה כדבר טוב כלפי הנברא בכלים המתוקנים שלו, ובכלים הלא מתוקנים זאת השפעה רעה, יחס רע. לכן יש טוב ורע, יום וחושך, הכול תלוי בכלים של הנברא.

תלמיד: ושניהם נקראים בורא, גם ההרגשה הזו וגם זו?

גם הרגשה רעה וגם הרגשה טובה שייכות למושג הבורא, כי על ידי זה הנברא מתגדל ומגיע דרך החינוך שהבורא מעביר לו למצב שהוא מבין ומרגיש את הבורא גם מצד האור, גם מצד החושך. לכן כתוב, "יוצר אור ובורא את החושך".

תלמיד: אם אין לנו תפיסה בעצמותו, איך מגלים שהוא טוב ומיטיב, שבאמת הכוונה שלו היא רק להיטיב לנבראיו ואין לו שום כוונה אחרת, שמורגשת הרי לפעמיים כרע?

גם טוב ומטיב אפילו בצורה אבסולוטית זה עדיין לא עצמותו. עצמותו זה מה שלמעלה ממנו שמתגלה כלפי התחתונים, ואנחנו מדברים על עצמותו שזה שורש עלי עלי עליון.

תלמיד: אז כשאומרים שהבורא הוא טוב ומיטיב, זה רק ההרגשה של הנברא בכלים מתוקנים?

כן, את זה אני צריך לקבל ולגלות. כי אני מדבר כאן על טוב ומטיב, אני מדבר על הטעמים שלי, על היכולת שלי ליהנות ממנו.

שאלה: האם אפשר להגיד שהרצון לקבל זה הפנימיות של הרצון להשפיע?

לא, אלה שני רצונות שהם קיימים בבריאה, רק רצון להשפיע הוא הראשון, ורצון לקבל הוא השני. וכשאנחנו מדברים על המאציל הקדום, אנחנו בכלל לא מדברים על הרצון, כי אין בו, ואנחנו לא יכולים להגיד על שום רצון ועל שום תכונה.

שאלה: למה הרצון לקבל צריך את הגוף הזה?

אנחנו צריכים הדגמה כזאת של הרצון לקבל כמו הגוף שלנו, כדי שאנחנו נוכל לגשת לפעולות לקבל ולהשפיע, כוונות לקבל ולהשפיע, בצורה בלתי תלותית בשום דבר. לכן אנחנו צריכים להתחיל את ההתפתחות שלנו מהמצב שהוא מחוצה לכוונה רוחנית על מנת להשפיע, אלא שאנחנו רק עובדים עם הרצון לקבל בעצמו. ככה זה קורה, עוד נדבר על זה.

שאלה: אנחנו לומדים שקבלה זה מדע מאוד מדויק, ואם מישהו נותן שם, זה אומר שהוא השיג את זה. אם לא מושג, נגיד עצמותו, לפי השם ברור שזה לא מושג. ואילו השם מהות, זה לא מהסוג הזה, זאת אומרת, באיזשהו שלב איזשהו מקובל השיג את זה אם הוא נתן את השם הזה.

כן, יכול להיות שלא בכולו, אבל בכל זאת בלשייך לו משהו בבריאה. במהות אנחנו מדברים על התכונה שנמצאת בתוך הנברא וקיימת במציאות, ומדובר על התכונה הפנימית ביותר באותה תופעה, היא נקראת "מהות".

תלמיד: באיזה שלב בן אדם יכול להשיג את זה?

מהות אני לא יודע מתי אנחנו משיגים. לאט לאט בכל פעולה ופעולה רוחנית, בכל מצב רוחני, אנחנו משיגים משהו, חלק קטן מאוד מהמהות, אבל אנחנו לא יכולים להגיד על זה שזה מהות, כי עדיין לא עברנו גם בקליטת המהות ד' מדרגות. כשעוברים את כל ד' המדרגות ומגיעים לכתר של המהות, אז אנחנו באמת משיגים את זה.

שאלה: ברצון לקבל בעולם שלנו פה השורש נמצא באדמה, אני רואה, אני שולט. אבל ברוחניות כל הפסוקים הם בעצם שהשורש הוא למעלה, זאת אומרת, שאם אני רוצה עולם רוחני, אני צריך להרים את הראש ולצפות לפירות שיבואו מלמעלה, שזה בעצם להיות גם בזה וגם בזה. זו תמונה נכונה?

אנחנו נצטרך לדבר על זה, זה לא פשוט, לא. אתה אומר יפה, אבל כאן צריכים בירור.

שאלה: כשמדברים בשפת הענפים על שורשים וענפים, למה בעל הסולם משתמש בדוגמה של עשב שצומח? האם לא יותר טוב היה לומר שחלקיק חול או גרגיר אבק גם הוא חייב, מאולץ לשמור על הצורה שבה הוא נמצא, למה דווקא הוא משתמש בצמח?

קודם כל אני לא יכול להגיד לך בדיוק למה, כי זה עניינו. יכול להיות שהיה יכול לקחת משהו אחר כדוגמה, אבל זה שלא לקח אז ודאי שאנחנו צריכים ללכת לפי אותו הקו. דומם, צומח, חי, מדבר, זה בדיוק מה שיש לנו כנגד העולם הרוחני, כנגד ארבע דרגות רוחניות, זו בדיוק העתקה בעולם שלנו מרוחניות. דומם, צומח, חי, מדבר, כנגד ארבע בחינות חוץ מהשורש, זה א', ב', ג', ד', ואנחנו לא יכולים אחרת להסביר את כל הדברים מה שקורה לנו בעולם שלנו.

אני חושב שאנחנו נסיים בזה. אני שמחתי לראות עד כמה היה קשה לכם היום להשתתף בשיעור. אנחנו צריכים ללמוד מזה, שהכבדת הלב הזו היא קורית על כולנו יחד, זה גם חלק מהסימנים של הקבוצה הגדולה המתגבשת ומתחברת. זה טוב, גם זה.

(סוף השיעור)

---

1. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב', ד').↩