שיעור בוקר 28.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

נושא: פרשת בראשית

פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: כותרת "בריאת האדם" מתוך "בראשית". א', ל"א.

"וירא אלוהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאוד; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום השישי."

("בראשית". א', ל"א)

אם מסתכלים על כל הבריאה, אנחנו ודאי לא רואים את כל הבריאה ולכן היא נראית לנו לגמרי לגמרי לא "טוב מאוד", אלא ההיפך, רע מאוד. אבל אם מסתכלים על כל הבריאה במה שהיא מסתיימת, וסוף מעשה במחשבה תחילה, איך שזה צריך להיות, אז רואים שזה טוב מאוד ואי אפשר להגיע לטוב מאוד הזה בלי לעבור את כול בריאת הכלי, בניית הכלי, מילוי הכלי, שזה הכול מגיע דווקא דרך התהליך של הבריאה.

קריין: קטע מספר 48 מ"זוהר לעם", יתרו.

"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וירא אלקים, זה אלקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכל בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכל סוד אחד. סוד הוא לאלו שמסתכלים בסוד החכמה."

("זוהר לעם". יתרו, מאמר "וישמע יתרו", סעיף 32)

זאת אומרת, למה מלאך המוות נקרא טוב מאוד? כי דווקא על ידו אנחנו מתחילים להתנתק מהבורא, לקבל את עצמנו כעצמאים ואחר כך דווקא על ידו אנחנו מגיעים למצב שאנחנו משתווים לבורא.

לכן אם אנחנו מדברים על שני מלאכים, אז מלאך המוות כולל בתוכו לא רק רצון לקבל אלא גם רצון להשפיע, שאנחנו משיגים מתוך הרצון לקבל שנקרא "לקבל על מנת להשפיע", מה שאין כן המלאך הטוב זה רק טוב, הוא קטנות, אור דחסדים, כלי של גלגלתא עיניים באורות נפש, רוח. מה שאין כן, טוב מאוד, שמוסיפים לזה עוד אח"פ, כלים דקבלה, כי בעצם לפי הכלים זה המוות, אור מסתלק, אבל כשמוסיפים לזה מסך ומקבלים על מנת להשפיע אור חכמה אז משיגים ממש את החיים.

קריין: קטע מספר 49, מתוך "זוהר לעם", משפטים.

"כתוב, ויַרְא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב, מלאך הטוב. מאוד, מלאך המוות. והקב"ה מזמין את תיקוניו לכל, עד שאפילו מלאך המוות חוזר להיות טוב מאוד."

("זוהר לעם". משפטים, מאמר "הזקן", סעיף 165)

אנחנו לומדים שישנה שבירת הכלים, שאח"פ נשברו, בגללם נשברו גם גלגלתא ועיניים וצריכים לתקן את הכלים. מתקנים קודם את הגלגלתא עיניים ואחרי זה מתקנים לאט לאט את האח"פ. ולכן רק בתיקון של האח"פ מגיעים למצב שגם מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש.

קריין: קטע מספר 50 של הרב"ש.

"אמר ריש לקיש, מאי דכתיב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי", ה"א יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשי בראשית ואמר להם, אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו (שבת פ"ח ע"א).

ויש להבין מהו הדין שכתוב "משמים השמעת דין", מהו פירושו של דין. הנה ידוע שסיבת הבריאה היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. אלא מטעם שתהיה דביקות, שהוא ענין השתוות הצורה, נעשה הצמצום, שהוא בחינת הסתר, שבמקום הקבלה נעשה דין, שאין השפע נמשך שלם, רק בתנאי שיכול לכוון בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש רשומה 28, "ארץ יראה ושקטה")

שאלה: מה זה א-לוהים חיים, בינה?

את הכתר אנחנו לא משיגים. מהכתר יוצאים לנו שני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה. הרצון שישנו בחכמה זה אור החכמה, ואור החסדים בבינה, בשני האורות האלה אנחנו צריכים להשיג את כול הבריאה. אור הבינה נקרא "אור תיקון הבריאה" ואור החכמה נקרא "אור מטרת הבריאה", לכן על ידי אור הבינה אנחנו משיגים את אור החכמה וכך אנחנו פועלים.

שאלה: כשאנחנו לומדים את כל הדברים האלה שהם כל כך נעלים ונשגבים וזה יוצר בנו איזו תחושת בושה, מה לעשות? אני מרגיש שכל מה שאני עושה זה לא מספיק כדי להגיע למצבים האלה שאנחנו לומדים.

גם הילדים הקטנים, טוב שהם מסתכלים על הגדולים והם מצליחים, מיוחדים, כדי שיהיה להם כיוון להתפתחות. וטוב שאנחנו הקטנים יכולים לראות ואיכשהו לקבל התרשמות מהם. באמצע קשה לנו, כי באמצע יש להם עבודה מאוד גדולה, פרצופים, ספירות, עיבור, יניקה, מוחין, כל מיני דברים שאנחנו מתבלבלים בהם. אבל בסוף, כשאנחנו שומעים על הסוף איך שמתקיימים כבר פרצופים מתוקנים, איכשהו כן נראה לנו שאנחנו מבינים את זה.

לכן הילדים הקטנים יותר מתקשרים לזקנים, למבוגרים ולא עם הגיל האמצעי בשנות ה- 30, 40, אלא בגיל 50, 60, 70, הם יותר יכולים למצוא קשר. יש התקשרות מיוחדת בין הילדים ובין הזקנים. וכך גם אנחנו, בזה שלומדים את חכמת הקבלה אנחנו מקבלים התרשמות מיוחדת מזה שלומדים כלים שכבר נמצאים כבר בסוף תיקונם כי אז יותר מובן לנו מה קורה ולאן אנחנו צריכים להימשך.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו לא עושים את זה. לרוב אתה אומר לא לקשר את הדברים. אבל פה כאילו ברור שיש קשר בין מה שלמדנו בתע"ס למה שאנחנו לומדים עכשיו.

אז תקשור זה עם זה, בבקשה, כך אנחנו לומדים. ודאי שאתם תמצאו עוד מעט כל מיני קשרים בכל מיני מאמרים, בכל דבר.

שאלה: מה זה דין?

הגבלה שאני לא יכול לעבוד עם רצונות מסוימים שלי מפני שאין לי עליהם כוונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה איכשהו קשור עם הצמצום?

ודאי שהכול קשור לצמצום.

קריין: אנחנו בקטע מספר 51 של בעל הסולם.

"לא טענו המלאכים, על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי בראשית, זולת על מין האדם לבד, והוא להיותו נברא בצלם אלקים, ומורכב מעליונים ותחתונים יחד, והמלאכים שראו את זה, כן תמהו ונבהלו, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, ולבוא ולדור בכפיפה אחת, עם גוף הבהמי המזוהם הזה, והיינו שתמהו הצרה הזאת למה לך. ולזה הגיע להם התשובה, שמכבר נמצא מגדל מלא מכל טוב, וריקן מאורחים, וכדי למלאותו באורחין, למציאותו של אדם זה, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, אנו צריכין, ולסיבה זו, בהכרח שתתלבש הנפש הזכה וברה, בצרה של הגוף המזוהם הזה, ומיד הבינו זה, ואמרו עביד מאי דהניי לך [עשה מה שטוב לך]."

(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ו')

שאלה: האם תוהו ובוהו זה לקבל בעל מנת לקבל?

תוהו ובוהו זה לקבל על מנת לקבל, כן. תוהו ובוהו, זאת אומרת שאין שום סדר במצב ומותר הכול, אין חוקיות.

קריין: 52 מ"זוהר לעם".

"וזה ששאל הזוהר על הכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, שהמשמעות היא, שראה הקב"ה רק את כל אשר עשה במעשה בראשית, ולא את השמיים והארץ העתידים להיתקן ע"י מע"ט של בני אדם, העתידים לעשות בכל דור. והאם אינו רואה קודם שעשה, גם מה שעתיד להיתקן בכל דור ע"י מע"ט עד גמה"ת?

וזהו שמתרץ, שהכתוב, את כל, פירושו כל המע"ט העתידים להתחדש בכל דור ע"י הצדיקים. אשר עשה, כלומר, מעשה בראשית, אשר כבר עשה.

כי בהיות תיקון המציאות, שנתקן ע"י הקב"ה במעשה בראשית, יסוד ושורש לתיקונים של מעשי בני אדם, נמצא לפי זה, אשר מעשי בני אדם כלולים במעשה בראשית. וע"כ נסמכה ראיית העתיד אל ראיית מעשה בראשית שכבר עשה. כלומר, את כל, זה ראיית העתיד, אשר עשה, זה מעשה בראשית.

("זוהר לעם". בראשית-ב', מאמר "ויַרְא אלקים את כל אשר עשה", סעיף 174)

שאלה: בתחילת הקטע קראנו שהבורא לא ראה את כל התהליך, אפשר לפרש את זה?

כי אם לא מסתכל על סוף התהליך אז ככה זה נראה. מה זה הבורא ראה, או לא ראה, אתה כאילו רוצה לפרש שהבורא לא יכול לראות. תלוי על איזה בורא אנחנו מדברים. או שאנחנו מדברים על הבינה, או על החכמה, או על הכתר, או על המלכות, תלוי מאיזה מקום אנחנו מדברים על הבורא. אם אנחנו מדברים ממצב הבריאה, שעדיין המלכות לא פועלת ולא עושה את ההגבלה בפעולה שלה בכל הבריאה, אז ודאי שלבריאה עדיין אין תיקון. איך אתה יכול להסביר שאחר כך ביום השביעי, או השישי כשהוא גמר את הבריאה, אז הוא הסתכל על זה ואומר, "הכול טוב מאוד". ולפני זה לא ידע, לפני זה עשה בלי לדעת אם זה יהיה טוב מאוד?

אלא כך מדובר בהבחנות. כי על האור העליון, על אור האין סוף שנמצא למעלה מכל ההבחנות, שזה נקרא "מחשבת הבריאה", שהיא נמצאת בתוך ההשפעה של האור עלינו, עליו אנחנו לא מדברים, זה נמצא למעלה מכל הבריאה. אבל כשמדברים על הבריאה, אז מדברים על פעולות הבורא כלפי הנבראים, פעולות בזה אחר זה, ואיך שהבורא מחכה לתגובת הנברא, נהנה או לא, מתרגז או לא, יש כאלה כל מיני סיפורים. זה בהתאם עד כמה שהדרגה העליונה כלפי הדרגה התחתונה צריכה להיראות. אבל ודאי שלא מדברים על הבורא ממש. הבורא ממש, העליון ביותר, זה האור העליון שנמצא במנוחה מוחלטת.

שאלה: כתוב "נסמכה ראיית העתיד אל ראיית מעשה בראשית שכבר עשה". מה החוקיות הזאת?

חוקיות של מה?

תלמיד: נסמכה ראיית העתיד אל מעשה בראשית?

מעשה בראשית נעשה מ"סוף מעשה במחשבה תחילה". הוא מסביר לנו שמי שרוצה לבנות בית, אז קודם יש לו את כל הדברים האלה בשרטוט, ואז הוא מתחיל לבנות את הבית, אבל בעצם כבר יש לו לפניו, את הציור הסופי.

תלמיד: מה הכוונה, מעשה בראשית?

מעשה בראשית, זה שאנחנו לומדים איך בונים את כל הכלים המוכנים לעבודת התחתונים.

שאלה: כתוב שעל ידי המעשים בדור שלנו, יתקנו את כל המצבים. איך על ידי העבודה בעשירייה, והשפעה על העשירייה, אנחנו מתקנים את כל העולמות, ומשיגים את כל המצבים, גם תחתונים וגם עליונים? איך בעבודה שלנו זה קורה?

כי אין הבדל אם זה נעשה בעשירייה אחת, או בכל המציאות, ההבדל הוא רק בעוצמה. אם אנחנו עושים את התיקונים בעשירייה שלנו, אז מרגע שמגיעים לעיגול שלנו, מתאספים לתוך העיגול שלנו עוד ועוד רצונות, הפרעות, ואנחנו גם אותם מכניסים פנימה, משתפים אותם בחיבור שלנו, וכך מגיעים לתיקון השלם.

שאלה: למה הכוונה שמעשי בני אדם כלולים במעשה בראשית.

כמו שדוד המלך כותב בתהילים, איך הפעולות גדולות שלך, ושם בהן גם אני, גם אני נמצא בין כל הימים האלה, ביום שלי. זאת אומרת שכל אחד ואחד, כבר מלכתחילה נמצא בכל תחילת הבריאה, באמצע ובסוף. ואין כאן, כמו שאנחנו בעולם שלנו, מחלקים את הבריאה, אלא כולה, כולה פועלת ואנחנו פשוט לא יכולים לעכל את ההשתתפות של כל הנשמות הפרטיות כנשמה אחת. אבל ממש כך.

שאלה: יש הקבלה בין מעשה בראשית שאנחנו לומדים פה לבין תע"ס, מעשה בראשית זו הכנה לבחינה א'?

הכול, מדובר על אותו הדבר. אין שום הבדל בין תע"ס, זוהר, תורה, חומש, גמרא. אין שום הבדל, כולם מדברים רק על דבר אחד, איך אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, בהתאם לפעולות הבורא עלינו. הכול מדובר על אותו דבר. חס ושלום, אין תורה אחרת, חוץ מזה שאדם צריך לתקן את עצמו ולהגיע להזדהות עם הבורא.

תלמיד: כן, ברור, העניין הוא, נגיד המצב של תוהו ובוהו, איפה זה נכנס בתלמוד עשר הספירות?

לא הבנתי מה אתה רוצה מתוהו ובוהו?

תלמיד: איפה המצב הזה בתלמוד עשר ספירות? בתהליך הזה שאנחנו לומדים מלמעלה למטה, איפה נמצא המצב של תוהו ובוהו?

שבירה, זו השבירה, שאנחנו לומדים בחלק ו' ו-ז', בתלמוד עשר הספירות, שבירת הכלים. שאז על ידי השבירה נפסק הקשר בין האור העליון לרצון לקבל השבור, ואז מתחילים לתקן את הכלים, להעלות אותם. שם זה מוסבר. תלך לזוהר ותראה מה זה תוהו ובוהו.

קריין: כותרת "אשר ברא אלוקים לעשות", פסקה 53.

אשר ברא אלקים לעשות

"ויכולו השמיים והארץ, וכל-צבאם. ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה; וישבות ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את-יום השביעי, ויקדש אותו: כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר-ברא אלוהים לעשות."

("בראשית". ב', א'-ג')

כן, זה ברור לנו, זה המשפט הידוע.

שאלה: המלאכים התלוננו לגבי האדם, בגלל שהבורא ברא אותו כולל גם מהעליונים וגם מהתחתונים. מה זה אומר שהוא ברא אותו מלמעלה וגם למטה?

האדם שנברא יכול לעבוד עם כוחות בעל מנת לקבל, ובעל מנת להשפיע, זה נקרא שהוא כלול מעליונים ותחתונים. והם התלוננו שיחד עם זה ניתנה לאדם בחירה חופשית, איך לבחור, במה לעסוק, באיזה כוחות, איך לחבר אותם, ואיך להגיע לתיקונים. כי הם לא הבינו כדרגה הקודמת לדרגת האדם, מלאכים זה דרגת חי, ואדם זה דרגת המדבר, אז המלאכים לא הבינו איך אפשר לתת לאדם כאלו כוחות, ושהוא ישתמש בהם בצורה הנכונה.

הם פשוט לא ידעו, כי הם לא הבינו שיש את עניין הבושה, הגבלות כאלו, שעל ידן האדם כן יתקדם ויגדל. עניין הבושה הוא עניין של תחרות, קנאה, תאווה, כבוד, שמוציאים אדם מהעולם, כל הדברים האלה לא נמצאים בדרגת החי, בדרגת המלאך. ולכן הם היו נגד בריאת האדם.

שאלה: כתוב "ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי", מה זאת אומרת שאלוהים "וישבות"?

וישבות ביום השביעי, הבורא נתן לאדם את היום הזה, שזה לא יום של עבודה כנגד אלוהים, אלא יום של מנוחה.

קריין: קטע 54 של הרב"ש.

"ענין שלא נאמר, ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי. כי זה ידוע שהעדר קודם להויה, כי אין אור בלי כלי, לכן מקודם צריך להיות ערב, ושניהם הם יום אחד, כי אם לא מרגיש חסרון, אין לו הצורך ללכת להמשיך את המילוי. וזהו דווקא בששת ימי המעשה, שיש אתערותא דלתתא, אז מוכרח להיות מקודם חושך, כי אחרת לא ימשיך את המילוי. לכן כתיב בששת ימי המעשה, "ויהי ערב ויהי בוקר". מה שאין כן בשבת, שהיא אתערותא דלעילא, לכן אינו צריך להרגיש בחינת ערב מקודם, בכדי שימשיך המילוי, כי שבת היא בחינת המשכה של מעלה בלא סיוע של התחתון, לכן נאמר "יום השביעי", כי בשבת הן האור והן הכלי באים מלמעלה." 

(רב"ש, רשומה 630. "ויהי ערב ויהי בוקר")

שאלה: מה זה אומר שגם האור וגם הכלי באים מלמעלה?

כי באמת גם האור וגם הכלי באים מלמעלה. וזה בכל מצב, רק יש לנו מצבים שאנחנו יכולים להתערב, וצריכים להתערב בהם, לעשות סדר ביניהם, איזון. ויש מצב שנקרא שבת, שכבר מגיע בצורה כזאת שאין מה לעשות, אלא רק להשתלב באותו מצב וזה התיקון. זאת אומרת, תיקוני שבת הם כן נמצאים. איך אפשר לתקן משהו בשבת? בזה שאני לא מתערב.

שאלה: אם הנברא לא מתערב, אז למה כתוב על הבורא שהוא שבת?

ובימים האחרים הבורא עובד או לא עובד? הבורא זה האור העליון שמביא לאדם את המצבים, ומסדר את האדם, שהאדם יעשה איזה פעולת הכרעה, ובשבת אין דבר כזה. בשבת העולמות עולים לעולם האצילות, ושם כולם נמצאים במנוחה מוחלטת. זהו, גמר דרגה. אחר כך יורדים שוב, ושוב יש עבודה, אבל לא במצב האצילות, כי שם כשמשפיע האור העליון, האדם לא מרגיש שום חיסרון.

שאלה: ששת ימי בריאה ושבת שייכים לאצילות או לבי"ע?

לא, כל הימים הם בעולמות בי"ע, ושבת היא בעולם האצילות.

שאלה: רב"ש אומר "כי זה ידוע שהעדר קודם להוי"ה כי אין אור בלי כלי". מה זה בניית הכלי הזה ואיך בונים אותו?

כשאתה מרגיש שאין לך תכונת ההשפעה, תכונת החיבור, תכונת הייחוד, תכונת האהבה, כל מה שאתה יכול להגדיר כתכונות הבורא, לשייך אליו. גם לא אליו אבל לפעולות שלו כלפינו, עליו אנחנו בכלל לא יכולים לדבר, אבל פעולות שלו כלפינו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

תלמיד: הוא אומר "כי אם לא מרגיש חיסרון אין לו הצורך ללכת להמשיך את המילוי", אני שואל על החיסרון הזה שכל הזמן אנחנו מדברים עליו, איך אני מקבל את החיסרון הזה למלאות את הכלי?

יש לך קבוצה, עשירייה, תקבל מהם חיסרון לחיבור, ואם אתה לא מקבל אז תשאל אותם, שהם יעזרו לך, למה אתה לא מרגיש חיסרון בחיבור. תגיד "כתוב שאני צריך לקבל מכם חיסרון לחיבור ואין לי, אני אדיש, אני חיי ככה ביניכם. אומרים להגיע אני אגיע, אומרים לדבר אני אדבר, אומרים ככה אני ככה, אבל חיסרון ממש שאוכל אותי מבפנים, אין לי".

תלמיד: מה זה החיסרון הזה בעצם?

החיסרון הזה, זה חיסרון לכלי, שאם אנחנו נשפיע זה לזה, נרצה להתחבר זה עם זה, אנחנו רוצים בזה להרגיש את כוח ההשפעה הכללי שנקרא "בורא".

תלמיד: זה הדבר היחיד שאיתו אני יכול לבנות את הכלי? רק עם חיסרון כזה?

כן ודאי. הכלי שלך זה חיבור של העשירייה.

תלמיד: לא מספיק שאני מגיע לשיעור בוקר, ויושב עם החברים? איך אני בונה את הכלי ביניהם?

אתה כבר 20 שנה בזה, בחייך. מה יש לך?

תלמיד: 20 שנה אני יושב איתם, איזה חיסרון אני יכול לראות בהם?

שהם רוצים להתחבר.

תלמיד: זה העניין?

אתה מרגיש שיש בהם את זה או לא?

תלמיד: אני רואה שמתאמצים, בקושי קמים בבוקר, אני רואה את הפרצופים שלהם, אבל חוץ מזה אני לא רואה בהם חיסרון. אני יודע שהם קמים בבוקר, אבל להגיד לך שיש חיסרון?

הם באים ורוצים לבכות מפני שיש להם אותך.

תלמיד: הם בוכים בגללי.

כן, כי אתה מפריע להם לגמור את החיבור, ולקבל את פניי השכינה.

שאלה: זו אפילו לא שאלה זה איזה תנאי שהוא אומר, על מצב הערב, איך אני יכול להתנתק מזה?

איפה זה כתוב?

תלמיד: סעיף 54, "שהשבת זה התעוררות מלמעלה ולכן לא צריך להרגיש את מצב הערב".

הוא מסביר לך מצב של שבת, שמרגישים שלמות. אלה מצבים שאנחנו מזמינים, נגיד אני יושב עם החברים, ואני רוצה להרגיש איתם שלמות בחיבור בינינו, זה נקרא "שבת", זהו.

חיסרון שאני מגלה בינינו, שיש בינינו חיסרון מסוים, זה נקרא "יום ראשון", חיסרון מסוג שני בינינו שאנחנו מגלים זה נקרא "יום שני". וכך אם אנחנו מגלים בינינו סוגי חסרונות, אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, אז אנחנו אחרי כל החסרונות האלה שמרגישים, שאנחנו מגלים אותם באמת כחסרונות, בחוסר חיבור בינינו ובחוסר השגת הבורא בינינו, אם אנחנו מגלים את החסרונות האלה, בטוח שבחיסרון השישי, אפילו שלא גומרים אותו, זה נקרא ביום שישי בצהריים, כבר אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו מתחברים בינינו, ומרגישים שבינינו נעשה איזה קשר, והקשר שנעשה בינינו, זה נקרא אצלנו מצב של עולם האצילות. ואז אנחנו מגלים בתוך המצב הזה את הבורא.

תלמיד: אני מבין שיש בי את הקלקול הזה, את מצב הערב, אז יוצא שאני רק תופס פה איזה רמז מזה ולא חווה את החיבור?

מצב הערב זה מצב שאתה לא נמצא בחיבור עם כולם, שאתה מרגיש שאתה דווקא מתרחק, שאתה עוזב את מצב החיבור הקודם. זה הכרחי כדי להרגיש חושך, חיסרון למצב הבא, ליום הבא, למחרת. ואז אתה עובר את הלילה, את החושך, מגלה חיסרון למצב הבא, ואז אתה מה שנקרא קם בבוקר, שאתה רוצה להשיג עוד חיבור, עוד יותר עוצמתי, עוד יותר. זה נקרא שמגיע מיום ראשון, לשני, לשלישי, לרביעי, לחמישי, לשישי, כשהגעת לכל השישה חסרונות האלה וכל החמישה גילוים האלה שאתה רוצה אותם, אז אתה מגיע ליום שבת, שמתגלה לך קשר עם הבורא. אבל זה הכול בתוך עשירייה.

שאלה: האם העבודה היחידה שלנו זה רק לקדם את המצב הזה של הבריאה?

לקדם? לא יודע אם לקדם, אנחנו צריכים לעשות את זה, לבצע, תגיד לקדם. אני לא מבין את המילה הזאת לקדם. שאתה צריך לדחוף את זה קדימה? כן, אתה צריך לעשות את זה? כן, שבלעדיך זה לא יקרה? לא יקרה.

שאלה: האם בן אדם שעושה הכול בעשירייה ומתקדם ולא עושה כלום בהפצה, יכול להתקדם במשהו?

לא, אבל זה כבר מתוך החיבור בעשירייה שהם ישאלו את עצמם מה עוד חסר לנו כדי להתקדם, אז הם יבינו שחסרה ההפצה, כי הפצה זה חיזוק עשירייה. אם יש לנו עיגול בעשירייה ואנחנו צריכים את העיגול הזה לחזק, אז אנחנו נרגיש שחסרה לנו עוד תמיכה חיצונה, האח"פ החיצון. אבל אם אין לנו עיגול, אם אין לנו עשירייה, אנחנו לא נרגיש צורך בהפצה, ממש צורך מתוך המבנה שלנו.

מה שאם כן, ברגע שאנחנו מגיעים לחיבור בעשירייה אז אנחנו כמעט מיד מרגישים שאיך שאנחנו יכולים לחזק את עצמנו, זה על ידי זה שאנחנו מחברים אלינו עוד כאלו עיגולים.

שאלה: אני חושב שזה לגמרי ברור מה שאתה אומר. אבל אני מדבר על משהו אחר, אם אני מרגיש או לא מרגיש אני פשוט לוקח איזה תפקיד בהפצה, כי היום אני ארגיש מחר אני לא ארגיש, אבל לפחות שתהיה איזו אחיזה במשהו יציב.

נכון, כן. אם אנחנו רוצים להתקדם אז "אני מעורר את השחר" זה נקרא, שאני צריך לעורר את הכלים האלו. אם אני יוצא אפילו עכשיו בלי שאנחנו כבר מחוברים ממש לעשירייה, בעשירייה השלמה, אם גם עכשיו אנחנו פועלים להפצה זה גם כן מקדם אותנו, ודאי. על זה דיברתי לא פעם אחת, ולצערי לא נראה לי שכל כך שומעים, מה לעשות. אנחנו לכן נכנסים למצבים יותר ויותר קשים, גם העולם וגם אנחנו, מפני שהעבודה שלנו לא מותאמת למה שהבורא נותן, אנחנו מפגרים. מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

קריין: קטע 55 של הרב"ש.

"כתוב "אשר ברא אלקים לעשות". כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, ש"ברא" פירושו, דבר חדש, יש מאין, שהכוונה על הרצון לקבל, שהוא דבר חדש, כי מטרם שבראה, לא היה אז שום ענין של קבלה במציאות. נמצא, שהבורא ברא את הרצון לקבל. והנבראים צריכים לעשות ממנו רצון להשפיע.

וזהו הפירוש, אשר ברא לעשות ממנו רצון להשפיע. והגם שאין בידינו לשנות את המעשים של סדרי מעשה בראשית, אם הבורא ברא באופן, שהרצון לקבל הוא יהיה הפועל, איך אפשר לשנותו. התשובה היא, הרצון לזה מוטל על האדם שיעשה עצות, איך להגיע לזה. וזה נקרא "לעשות". והגם שאמרנו, שאין בידי אדם לעשות, אלא הבורא בעצמו צריך זה לעשות, כנ"ל, שלא יכולים לשנות סדרי בראשית, מכל מקום נקרא זה על שם אדם."

(הרב"ש. מאמר 35 "מהו, מי שאין לו בנים, בעבודה" 1989)

שאלה: הייתי רוצה שתעזור לברר, מה זאת אומרת "שאנחנו לא מספיקים".

החיבור שלנו הוא לא מספיק עוצמתי כדי שאנחנו נעצור את ההידרדרות של האנושות. האנושות מדרדרת יותר ויותר, וירוס הקורונה [מתפשט] יותר מיום ליום, יש כול מיני התנגשויות בין מדינות, ארמניה, אזרבייג'אן, טורקיה, צרפת, בתוך אירופה. זה ממש כל הזמן כל הזמן, כל יום יש לך תוספת של ריחוק ופירוד בין בני אדם. ותראה מה שקורה עם הווירוס, ויש עוד כמה וירוסים בדרך.

אנחנו יכולים לעצור את זה רק על ידי חיבור בינינו. אנחנו לא יכולים להשפיע על כל העולם, זה ברור לנו מפני שאין בנו את אותו הכוח הכללי, הא-לוהי. אבל ברגע שאנחנו נתחבר בינינו, אתם תראו עד כמה שאתם פועלים, אתם תראו איך אפשר להשפיע. אתם תראו איך האנשים ישמעו מה שאתם מדברים, מה שאתם כותבים. הם יימשכו מזה לא מתוך השכל, אלא פשוט זה ימשוך אותם מבפנים למה שאתם כותבים. אנחנו חייבים להגדיל חיבור בינינו כמה שאפשר, זו הבעיה.

תלמיד: מהי המדרגה המינימאלית של חיבור שאנחנו צריכים כדי לעצור את ההידרדרות?

שאנחנו נרגיש שיש בינינו רוח אחת והיא נמצאת ומשוטטת בינינו, בסירקולציה כזאת נמצאת בינינו. ומתוך הרוח הזאת אנחנו יכולים כבר להשפיע לכל יתר העשיריות ולבורא. ואז נתחיל להרגיש איך שאנחנו במקצת משתווים עימו והוא ממלא אותנו. הוא יכול למלא אותנו במידה שאנחנו מתחברים אפילו בדרגה הקטנה ביותר של חיבור, למעלה מהאגו שלנו שאנחנו מתחברים במקצת.

שאלה: כתוב שאי אפשר להתנגד למעשה בראשית, ושהאדם צריך להיות הפועל. איפה כאן חופש הבחירה? נראה לנו שיש לנו חופש בחירה, אבל אם מעשה בראשית חייב להתקיים, אז יש לנו באמת חופש בחירה?

לא בזה מדובר על חופש הבחירה. אתה חייב להגיע לגמר התיקון, מישהו שואל אותך אם אתה רוצה או לא רוצה, אתה רוצה להיות נברא או לא, לקיים את מחשבת הבריאה או לא, לבצע פעולות שאתה חייב או לא? על זה לא שואלים, זה לא נקרא בחירה חופשית, לא.

בחירה חופשית נקרא, שאת כל מה שלפניך לבצע אתה אומר אני בעצמי רוצה את זה לעשות, זה הכול. ולא שאתה יכול לקחת את זה ולבצע או לא לבצע, אלא בטוח שתיקח, אבל אתה תיקח את זה מבחירתך החופשית. ואם לא, אז הבורא מסדר אותך בצורה כזאת שאתה תרצה לקחת את זה, ובכל זאת אתה תראה שזאת בחירתך החופשית.

(סוף השיעור)