סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 18.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מהמקורות
ללכת בהתגברות, על מה? על זה שהבורא בכל רגע ורגע מעמיד בפנינו כל מיני מכשולים, אבל זה לא נכון, הוא עוזר לנו. כמו הורים עם הילדים, הם נותנים להם לעשות משהו עוד קצת ועוד קצת כדי שהם יתחכמו, כדי שהם יתחזקו, כדי שהם יבינו איך העולם בנוי ויוכלו להשתמש בו נכון להנאתם של הקטנים. כך הם גדלים וכך גם אנחנו.
לכן, קודם כל אנחנו לא יכולים לחשוב שמה שנמצא לפנינו זה משהו שלא לצורך התיקון שלנו, וודאי שאנחנו מקבלים את זה מאין עוד מלבדו. ומה שהאדם מגלה בכל רגע ורגע יכול להיות לפעמים יותר או לפעמים פחות, שיש לו איזה קושיות, שיש לו משהו בחיים שמפריע לו, הוא צריך בכל זאת לקשור את זה עם הבורא ולהבין שזאת צורת ההתקדמות.
עד כמה שהוא מתגבר ומתגבר הוא הולך וסוגר את הפער העצום שיש בין העולם הזה לבין העולם הרוחני. עד כמה ש"על כל פשעים תכסה אהבה" מה שנקרא, עד כמה שהוא משייך לבורא את כל מה שיש, מתגבר ובכל זאת משייך את זה לבורא, כך הוא מתקדם. זאת צורת ההתקדמות.
ולפעמים בא לו פחד ולפעמים בא לו בלבול גדול מאוד מהדרך שלו, מעצמו, והוא צריך להבין שכל הדברים האלה באים מאותו מקור, מהבורא. ואז, בלשייך את הכול הדברים לבורא, כך הוא סוגר את המרחק שיש בינו לבין הבורא, וכך הוא מתקדם. במיוחד אם הוא מתחיל לראות איך שהוא סוגר את המרחק בינו לבין החברים. שכמה שהוא נמצא בהתקרבות אליהם שזה הדבר הכי קשה, הכי אמיתי שיש לנו בעולם הזה, על ידי סגירת המרחק הזה אנחנו מגיעים לגילוי הבורא. כך זה קורה.
לכן בינתיים אנחנו ממשיכים איתכם ללכת על התגברות. ההתגברות יכולה להיות בכל דבר ודבר, אבל לשייך לבורא, לפנות לריפוי, לבורא. באתי ויש לי בלבול בראש ואני לא מבין, ואני לא זוכר, ובשביל מה אני קם, ומה קורה ומה אני צריך לדעת וללמוד, ממש ערפול מהבוקר. כבר אז אני צריך להבין, כמה שאפשר, אבל הרגל נעשה טבע שני, ואם אני מתרגל לזה שהכול בא מהבורא, יוצא שכבר מהבוקר יש לי עזרה מלמעלה וכך אני מתקדם.
ואני לא מצטער על זה שהיום אני יותר טיפש מאתמול, שאני קם ולא מבין כלום, שאני כבר זקן, סנילי, שאני לא זוכר איפה אני, לא מתמצא בדיוק, מה עם הלימוד, מה עם התהליך שעברנו אתמול. ושמאתמול להיום, אין לי שום דבר, אני לא מרגיש שאני נמצא בקשר עם כולם, בקשר עם הבורא ועוד כול מיני דברים.
וזה טוב, זה טוב, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", כל יום אדם בריאה חדשה. דווקא אז אני מבין, שאם היום קמתי ולא הבנתי איפה אני נמצא ומה קורה לי מאתמול ואני לא יכול להמשיך מאתמול שום דבר, אלא ממש כדף נקי, זה בעצם טוב. אומנם אני צריך להתחיל עכשיו לאסוף כל מיני נתונים שצריכים להיות, אני אפילו לא כל כך רוצה להיכנס למה שהיה אתמול וטוב שאני לא זוכר, אלא אני צריך עכשיו "ויהיו בעיניך כחדשים", להתחיל שוב מחדש.
כך אנחנו צריכים לראות, שכל דבר ודבר שקורה לנו, קודם כל אנחנו צריכים לבדוק, כל אחד, עד כמה זה הזמנה להתקרב לבורא ובזה לרפאות את המצב. עד כמה שאני צריך לקשור את הכול, קודם כל שזה עימו, שזה נובע מאין עוד מלבדו. וזה יכול להיות מצב בריאותי, מצב משפחתי, מצב עולמי, לא חשוב מה, בכל מיני המצבים שאנחנו עוברים ומתפעלים מהם, העיקר בשבילינו זה לקשור את הכול לבורא. ולא על מנת שאנחנו אז כבר זורקים את זה כאילו מאיתנו ולא חשוב לנו מה קורה, אלא מתוך זה שאנחנו רוצים להיות יותר קרובים לאמת.
זה בעצם בתור ההתחלה, אז בואו, כמו שכתוב, "נקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", אנחנו רוצים לחדש היום את הקשר שלנו עוד יותר חזק. ולא סתם להמשיך אותו מאתמול, אלא לעשות בדיקה, האם אתמול זה לא היה חשוב לי כל כך, והיום אני רוצה לעלות לדרגה חדשה, למצב חדש, לסגנון קשר חדש בינינו בעשירייה ועם הבורא.
ומה שהיה אתמול, אני לא רוצה להתעסק במה שהיה, אני לא רוצה להיות כמו אשת לוט שהסתכלה אחורה כל הזמן ולכן נעשתה לנציב מלח. אנחנו צריכים להשתדל כל יום עוד ועוד ועוד כמו שכתוב, ללכת בהתגברות, זה בדיוק העניין.
שאלה: למה בחכמת הקבלה קיים מצב שנקרא "אשת לוט" או למה אנחנו באנושות ניזונים מהזיכרונות של מה שעשינו אתמול כדי להוביל את מה שאנחנו עושים היום? למה התפיסה שלנו מתבססת הרבה על מה שעשינו בעבר ובחכמת הקבלה זה לא ככה? למה זה נקרא מצב של "אשת לוט"?
שאלה יפה ולעניין. בעולם הזה מי שחי נקרא שחי חיי בהמה, דרגת דומם, צומח, חי ולא גדל בקשר רוחני עם הבורא. לכן את מה שהיה אתמול הוא יכול להמשיך היום, וזה בעצם גם טוב, הרי מזה באה לנו חכמת החיים, חכם רואה את הנולד. אבל, אם אנחנו רוצים להתקדם ברוחניות, אסור לנו להסתכל על אתמול, כי אנחנו גדלים לפי הרשימות, ורשימות הן תמיד חדשות ובאות בצורה לגמרי שלא שייכות אחת לשנייה. רשימה של אתמול ורשימה של היום, הן שתי צורות חדשות, זה סרט חדש לגמרי, על נושא חדש, מרכיבים חדשים, הכול חדש. לכן כך אנחנו אומרים, "שיהיו בעיניך כחדשים" וכל יום אדם, זה בריאה חדשה. כך מתקדמים.
לכן אם אני קם בבוקר ואין לי שום דבר, לא בראש ולא בלב, ואני מרגיש את עצמי לגמרי כמו דף נקי, הכול מחוק. אז כלפי העולם הזה, אני לא יודע מה קורה, איפה נעלי הבית שלי, איפה בכלל אני נמצא. יכול להיות שאני חושב, ולא כל כך מבין, ותראו שיהיו לכם גם כאלה מצבים שאתם קמים, ואתם לא יודעים, איפה אתם נמצאים. איפה הדברים שלי? מה אני צריך לעשות? כל מיני דברים כאלו שכביכול לא נורמאליים. זה הרשימו שמתגלה בנו, כך הוא משפיע עלינו, ומוחק את מה שהיה אתמול.
אתה לא צריך את מה שהיה אתמול, אתה צריך להתחיל מחדש. ואז אנחנו מתחילים להרגיש שרק דבקות בעשירייה ובבורא, יכולה לעזור לנו. הדבקות הזאת, כי זה כמו תינוק שנתפס באימא. בהתחלה הוא נתפס בצורה אינסטינקטיבית כמו העובר בתוך הרחם, שקשור ממש בצינור לאימא, מקבל ומחזיר הכול לאימא בצורה אינסטינקטיבית. אחר כך כשהוא מתנתק, לאט לאט הוא מתחיל להרגיש שהקשר הזה יותר ויותר מחייב אותו, אחרת הוא לא יתקיים. והוא משתדל כל הזמן להיות קשור לאימא, כאילו הוא נמצא בפנים, אבל עכשיו הוא בחוץ, וכך יותר ויותר.
לכן כשאנחנו מגלים את עצמנו, שאנחנו מתנתקים מהמציאות, אפילו הגשמית, ולא כל כך מבינים איפה נמצאים, לפעמים זה קורה, זה הכול בא מלמעלה כרשימו חדש. וזה כדי שאנחנו יותר ויותר נזדקק לקשר עם הבורא, ונרגיש כמו תינוק שנדבק ככה לגוף של אמא, ורק בזה הוא מוצא את הביטחון שלו, את החיים שלו.
שאלה: אמרת לכסות את הכול באהבה, את כל הקשיים לכסות באהבה, כדי להגיע לאין עוד מלבדו. איך שני הדברים קשורים, זה שאנחנו מכסים באהבה, ואין עוד מלבדו?
אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים לכל מה שמתגלה בנו. כי כל רגע קורים בנו כל מיני מצבים, אין סוף מצבים הייתי אומר, אלפי אלפי רשימות שמתגלות כל רגע ובונות בנו את צורת העולם.
תאר לעצמך שאתה רואה מיליארדי פריימים, צורות, ובכל רגע הן מתחלפות בקצב מאוד גבוה. כך אתה צריך לראות שהבורא שולח לך כל מיני מצבים. ומזה אתה צריך רק להחזיר את כל המצבים האלה למקור שלהם, לבורא. ולמרות כל המצבים הללו, אתה נדבק אליו, נמשך אליו כמו ילד לאמא, כמו תינוק לאמא. שרוצה כל הזמן להיות יותר ויותר דבוק בה מה שלא יקרה, לא חשוב מה. וכמה שהוא מרגיש את עצמו בחוסר ביטחון, הוא עוד יותר תופס אותה, וכשהוא מרגיש את עצמו בטוח הוא כבר עוזב אותה קצת, ואפילו מוכן כאילו לברוח מהידיים שלה. כן, כך אנחנו רואים.
אז כך זה, אנחנו צריכים להבין שזה המשחק של הבורא איתנו, הוא מעורר בנו כל מיני צורות של חוסר ביטחון, חוסר אונים, חוסר התמצאות, ואנחנו צריכים כל הזמן להיות ערים בשביל מה הוא עושה את זה? זה נקרא ללכת בהתגברות. ללכת בהתגברות נגד כל כביכול ניתוקים. כי אין דבר כזה שיש לנו ניתוקים, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", זאת אומרת כל הזמן מה שהבורא מכה, הוא מרפא.
זאת אומרת, כשהוא נותן לנו מכה, אנחנו כאילו מתנתקים ממנו, אבל זה כדי שעוד יותר נתקשר אליו. זו ההתפתחות שלנו.
תלמיד: אני רואה שהבורא נותן איזו הפרעה, ואתה מנסה איכשהו להתחבר מעל זה עם חברים, ואפילו ביקשתי נניח שייקח ממני את ההפרעה הזאת, שלא תפריע לי להתקשר אל החברים.
איך זה יכול להיות? רגע, איך יכול להיות שאתה מבקש שהבורא ייקח את ההפרעה?
לא, אלא עם ההפרעה אתה נדבק בו, עם החברים, ודרך החברים אליו, כך שההפרעה הזאת הופכת להיות הקשר שלך עם החברים, וכך כבר יש קשר בין החברים לבורא.
לא, לא לקחת, חס ושלום, גם למדנו את זה, אנחנו אף פעם לא מבקשים מהבורא שייקח את ההפרעות. אלא למעלה מהפרעות, "על כל הפשעים תכסה אהבה", הקשר צריך להיות למעלה מההפרעה, שאני מגלה שדווקא ההפרעה הזאת באה לטובתי, ועכשיו אני עוד יותר יכול להידבק בו. עם ההפרעה, כי ההפרעה הופכת לעביות, ודווקא היא נותנת לי את עוצמת הקשר. כמו שאני קושר נניח חוט, אז דווקא בגלל שהרגשתי שאני מנותק, עכשיו אני קושר את הכול יחד, ומהקשרים האלה אני מגיע לקשר עם הבורא.
לכן כשאני מרגיש מנותק, שהחברים באיזה מקום רחוק ממני, זה גילוי של המצב האמיתי, ועכשיו אני צריך לעשות קשר חדש, יותר חזק, יותר עוצמתי בינינו ועם הבורא. ככה זה.
תלמיד: אבל מה זה אומר שכבר עברתי את המצב הזה, את ההפרעה הזאת, שעיבדתי אותה? הגיעה לי איזו מחשבה שמנתקת אותי. מה זה אומר שעיבדתי את המחשבה הזאת, שעברתי אותה במלואה?
זה כשאתה מרגיש שמיצית את הניתוק הזה, שהתגלה לך כעביות חדשה, והפכת את העביות הזאת דווקא לקשר חדש, לזכות המצב שביניכם, וממשיכים. ולא לחשוב אחרת, כל מה שמתגלה זה רק כדי להתקרב. אין שום דבר שבא כנגד הקשר, גם בינינו בעשירייה, וגם בין העשירייה לבורא.
אני מבקש להזכיר זה לזה, "איש את רעהו יעזורו" במיוחד. כי כאן האדם לא יכול, האדם תמיד ישכח כי זה כבר שייך לתיקון הקשר בתוך עשר הספירות, שם אנחנו צריכים לגלות את הבורא, וכאן רק עזרה הדדית יכולה לעזור לנו.
תלמיד: פשוט מצד אחד זה נכון, יש איזה חלל שבו אנחנו מתחברים עם החברים. מצד שני אני רואה שהכול בוער, וכל מיני תשוקות רק הולכות וגדלות, וזה שייך פשוט לכל דבר בעולם. בשביל מה זה ניתן, שכל זה גדל, כדי שאתקשר עוד יותר?
כל ההפרעות הן רק כדי שתתקשר יותר עם החברים, ואחר כך עם הבורא. כל ההפרעות באות רק לצורך זה. כי בקשר עם החברים ועם הבורא אתה מתקן את הכול. אתה תגיע גם למצב שכל המצבים שלך בעבודה, במשפחה, בכל דבר בעולם, הכול יהיה תלוי בקשר בינך לקבוצה ולבורא, וכך אתה מגיע לתיקון הכללי. כי אין שום דבר חוץ מזה.
ותגיע לזה בכל מיני מצבים, תוכל לקשור. אני אומר לך, אתה תתחיל לקשור את הדברים האלו בצורה ברורה. ככה זה, הכול נובע רק ממידת ההתקשרות. כי אין, הכול נובע ממערכת אדם הראשון, ואם אתה רואה את המערכת הזאת, שכך אתה צריך לתקן אותה, אז אין לך יותר מה לעשות.
אתה מגיע מכל מיני תופעות שנראות לך בדומם, צומח, חי, בעולם הזה, רק לתופעה רוחנית, שהכול תלוי במידת הריחוק והקרבה בין חלקי אדם הראשון, ושם אתה מתחיל כבר לעבוד. זאת אומרת, אתה עובר מהעולם הגשמי, אומנם אתה חי בו, אבל כל התיקונים שלך, הם בעצם תיקונים רוחניים.
שאלה: נדמה שהצלחתי להכניס להרגל את החיבור עם החברים, להיות בשיעור, אבל זה נעשה אוטומטי, איך מתוך האוטומטיות הזאת לבוא לתחושה? זה לא ממש מצליח לי. איך אנחנו יכולים להבין שהרגל הופך לטבע שני?
לא, אני לא חושב שזה ילך לכם כל כך מהר. אומנם הייתי רוצה לעזור יותר ויותר, אבל אין לי במה יותר לסייע חוץ ממה שאני עושה בצורה גלויה, במילים, בתרגילים, בכל מיני דברים ובצורה נסתרת, שזה כבר לא שייך לכם.
אבל הכול תלוי בעצם במאמץ בקבוצה, זו העבודה שלכם. אני מאוד מקווה שאתם שומעים עוד פעם את השיעור כל יום ומשתדלים להוציא מכל שיעור כמה עקרונות ולזכור אותם, זאת אומרת, לממש אותם.
שאלה: במצב הנוכחי שאנחנו מרגישים אותו עכשיו, האם אנחנו מייצרים אותו או אנחנו רק מזהים אותו?
לא, אנחנו לא מייצבים ולא מייצרים שום מצב רוחני. סך הכול ההשפעה שלנו על המציאות היא בזה, שאנחנו מעלים חיסרון, מה אנחנו רוצים שיהיה ממה שאנחנו מרגישים. האור העליון, הבורא, מעורר בנו כל מיני תחושות, מחשבות, במוח ובלב, ומתוך זה אנחנו צריכים לסדר את עצמנו כך שנוכל להשפיע עליו. אם לא משפיעים עליו, אז הוא עושה את זה בקצב שלו, וכך מגיעה אלינו בסופו של דבר ההשפעה ממנו ומעוררת אותנו, אבל בקצב מאוד איטי.
אם אנחנו רוצים לממש את זה בצורה נכונה, אנחנו מתחברים ומשתדלים להיות כאיש אחד בלב אחד, זאת אומרת, לשחזר את מערכת אדם הראשון בכמה שאפשר כיחידה אחת, וכך ממנה אנחנו פונים כבר לכוח הפנימי שלה שזה הבורא. הפנייה לבורא יכולה להיות רק מתוך העשירייה. הפנייה יכולה להיות אך ורק מתוך זה שאנחנו רוצים להיות מחוברים במערכת אחת, בקומוניקציה, בקשר, בהתקשרות כמה שיותר צמודה, נכונה, אחידה, כדי שהבורא יוכל להתגלות בנו, בקשר בינינו וליהנות מזה שהוא מתגלה. זה הכול.
שאלה: אמרת, שלא צריך לבקש מהבורא שיבטל לי את ההפרעה, אבל אפשר לבקש עבור החבר, שיבטל לו את ההפרעה?
זו דווקא שאלה טובה. אנחנו יכולים להתפלל עבור החברים, אבל איך אנחנו מתפללים עבור החברים? לא שהבורא יסיר מהם את ההפרעות, אלא שהבורא בעזרת ההשקעה שלנו יתגלה בהם בצורה יותר מטרתית, יותר קרובה למטרה, כי אנחנו בזה רוצים לעזור לחבר, לתת לו את היגיעה שלנו.
זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שאני רואה, כמה שנראה לי, שהבורא מתייחס לחבר באיזו צורה קשה, ואני רוצה בזה לתת את היגיעה שלי ולעזור לחבר ויחד עימו להתקדם. כי ודאי שהבורא את מה שהוא נותן לחבר, זה כדי שהחבר יקבל את זה באמונה למעלה מהדעת ויתקדם קדימה לבורא.
אז אני מגיע להבנה ולהרגשה הזאת לחבר, אני כביכול מתחבק עימו ועוזר לו להתגבר על ההפרעה הזאת יחד, וכך אנחנו מטפלים במצב. ואז בזה באמת מגיעה שמחה גדולה לבורא, שאנחנו כך פונים אליו בחזרה. זה הפתרון הכי טוב שיכול להיות על כל מצב ומצב שמתגלה לכל אחד ואחד.
שאלה: אמרת שאפשר לצפות בשיעור, לקחת משם כמה עקרונות ולהשתמש בהם. מה ההבדל בזה שמגיעים החברים לשיעור הבוקר וצופים בו או צופים בו במשך היום, האם אפשר להשתמש באותה צורה עם העקרונות?
קודם כל, אם הוא לא היה בשיעור בוקר אז זה הפסד גדול מאוד, ואני לא יודע באיזו צורה הוא הולך אחר כך לתקן את זה, כי הוא זלזל בחברים, הוא זלזל בבורא. וזלזול בחברים הבורא לא שוכח, מה שנקרא, זה לא עובר סתם.
זלזול בבורא אנחנו יכולים לתקן, כי זה טבעי, זה נובע מתוך הרשימות שלנו. אבל זלזול בחברים הוא לא בגובה של הבורא, הוא לא בגובה רוחני, הוא בגובה גשמי, לכן יש לנו כאן בעיה גדולה, שאנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו צריכים לתקן את זה גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית. זאת אומרת, זו בעיה.
יחסים נכונים לחברים זה הרבה יותר קריטי מיחסים נכונים לבורא. ולכן אני לא יודע איך להגיד לך במשפט אחד, אדם שפספס שיעור בוקר או לא התקשר נכון לחברים, ואחר כך במשך היום ודאי שכדאי לעשות כל מיני תחבולות, מאמצים, להיות בהתקשרות כדי איכשהו להתקרב למערכת אדם הראשון בנשמה אחת, בכלי אחד, אבל זו בעיה, אני לא יודע.
אני מכיר אתכם מזה שאתם מופיעים בשיעור הבוקר, מה קורה אחר כך אני כמעט ולא מרגיש, וכמעט ולא מכיר אנשים שלא נמצאים בצורה סדירה בשיעור בוקר.
שאלה: כשאנחנו מבחינים שאין עוד מלבדו וההפרעה מגיעה לטובה, העמדה הזאת איכשהו מרגיעה. איך להשתמש בצורה אפקטיבית ביותר בכל הפרעה כדי לעלות גם תפילה איכותית יותר?
צריכים לשים לב על כל מה שאנחנו עוברים במוח ובלב, להבין שכל השינויים האלה באים מהבורא ואני צריך להגיב עליהם בצורה נכונה, שאני מודה לו על כל השינויים, אפילו הכי גרועים, ומשתדל לחזק את הקשר לקבוצה ולבורא יותר ויותר על פני כל המצבים החדשים שמתגלים.
ואז אני מתחיל להתייחס אחרת למצבים, שעד כמה המצבים האלה הם כביכול הפרעות, אני מודה לו על זה שהוא נותן לי את ההפרעות, בזה שהוא מגלה לי שיש לי ניתוק מהחברים במשהו, באילו אופנים, ניתוק מהבורא באילו אופנים, זו בעצם עזרה גדולה, זה גילוי הכלי השבור של אדם הראשון, שהוא מגלה לי במה אני יכול לחבר את הכלים האלה יחד, וכך אני מתקדם. זאת אומרת, זו עזרה גדולה, בזה שהבורא מכה הוא מרפא, זה הכלל.
שאלה: אמרת שאסור לנו לבקש מהבורא שיסיר את ההפרעות. אנחנו מתפללים על חברים שחולים, יש לנו לא מעט חברים כאלה, יש חברים שחולים קשה. מה עושים במקרים כאלו, לא לבקש שיסיר את ההפרעות, אלא שיתגברו על ההפרעות ויחזרו אלינו? איך לעשות את זה נכון?
לעשות את זה נכון זה, שאנחנו מבינים שהבורא נותן לחבר הכבדה מאוד קשה בחיים שלו, יכול להיות גם פיזית וגם רוחנית, בדרך כלל ההפרעות האלה באות יחד, אבל יכול להיות שאנחנו לא כל כך מגלים את זה שהן באות כיחד.
אבל מה אנחנו צריכים לעשות? קודם כל, אם אנחנו מתחברים יחד, אנחנו יכולים לחלק את כל ההפרעות האלה לעשירייה, ואז אנחנו מיד מורידים מהרמה הגשמית שמתגלה לרמה הרוחנית, שאנחנו מעלים את הדברים האלה לתפילה, זה עוזר מאוד. אנחנו עוד לא כל כך מנוסים בזה, אבל אם אנחנו נשתדל, אז כל בעיה ובעיה שמתגלה באמת תיראה לנו כלא בעיה, אלא הזמנה להתקשרות.
זה כמו שהגדול מתרחק מהילד ומבקש מהילד שיעשה עוד צעד, עוד צעד אחד קדימה, כדי ללמד אותו ללכת. אז ודאי שזו בעיה לילד, והוא מפחד ועומד ובוכה ולא יודע מה לעשות, וכך אנחנו מלמדים אותם. תראו כמה סובל אדם מהלידה וכמה שנים אחרי הלידה, ואחר כך זה לא פחות, אבל כבר לפחות הוא יודע איפה הוא נמצא.
לכן אנחנו צריכים להשתדל עם החברים שנמצאים במצבים קשים יותר ויותר להתחבר בינינו כדי לקחת אותם איתנו יחד. ואת כל הדברים שיש להם כקושי בחיים הגשמיים וגם הרוחניים אנחנו מוכנים לחלק בינינו, כי דווקא בזה אנחנו נגלה עד כמה הבורא רוצה לחבר אותנו יחד ולהביא אותנו לעשירייה. להשתמש בהזדמנויות האלו כמה שאפשר.
תלמיד: האם אפשר לדמות את זה לאימא שהילד שלה חולה והיא אומרת, "יותר טוב שאני אהיה חולה והוא יבריא"?
אנחנו רוצים לחלק בינינו כל דבר שיש בכל אחד, או לטוב או לרע, בצורה כזאת שהקבוצה מקבלת את הדברים האלה עליה. והקבוצה יכולה לתקן אותם ולהפוך אותם מרע לטוב, פשוט מאוד. הכול מיתקן בחיבור, אין כאן שום דבר שיכול להישאר בצורה רעה, אין דבר כזה. ולכן אם זה התגלה בצורה רעה לאיזה חבר, זה לא לחבר, זה לכולנו יחד וסימן שיש כאן מקום לתקן ולהגיע בחיבור להתקרבות לבורא, שהוא בעצם רופא כל החולים.
שאלה: אני צריך עזרה ממש בעבודה בהתגברות. מגיעה הפרעה ומתוך הרגל אני כבר מצליח לקשור לבורא, אומנם אני כועס עליו, אבל עכשיו אני מנסה לחשוב על החברים, והנטייה הזו לחברים כרגע נראית בלתי אפשרית, יש ממש פער גדול. איך לעשות את הצעד הנוסף כלפי החברים במצב הזה?
זו באמת בעיה, אני מודה בזה, גם הייתי בזה, לא יודע אם עברתי את זה או לא. כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", זאת אומרת עד שהרצון לקבל כולו מתגלה והופך להיות לעל מנת להשפיע, לכן אני לא יכול להגיד. אבל מה לעשות? זו רק ערבות הדדית, אני לא יודע איך אדם בכלל מסוגל משהו לעשות.
לכן כשאנחנו נמצאים עכשיו יחד, כשמישהו מהעשירייה שואל, אז כל העשירייה צריכה לראות עד כמה היא נמצאת בשאלה של החבר. ובכלל, אפילו אם זה חבר שלא שייך לעשירייה שלי, עד כמה אנחנו נכללים בזה. התכללות, יותר מזה אנחנו לא צריכים. העיקר בשבילנו כל הזמן לדאוג למצב שאנחנו כלולים יחד במערכת אחת. זאת הבעיה, אין יותר בעיות בעולם, בחיים הפרטיים, בחיים הכלליים, בכל המציאות, בזמנים ובאין סוף מצבים, בכל העולמות, אין מצב שיכול להתגלות אלא לצורך החיבור. זו פשוט בעיה אחת, שבירה, ותיקון אחד, דבקות.
אז תשתדלו, תשתדלו בזה, זאת אומרת, תעשו פעולות מכוונות לחיבור, ותדרשו מהבורא כוחות לזה והכוונות לזה, וש"ה' יגמור בעדי" מה שכתוב, ואחר כך אתם צריכים גם לדרוש תוצאות. כן, אנחנו רוצים לראות את עצמנו נמצאים יחד במערכת אחת, שאנחנו יחד כולנו בחיבור שלנו יכולים להשפיע נחת רוח חזרה לבורא.
תלמיד: איך לדעת שהצלחנו והפכנו את ההפרעה לעלייה?
בהרגשה שלכם זה צריך להתגלות.
תלמיד: כשמחה?
לא רק כשמחה, כידיעה ושמחה, זה מלווה ברגש וגם בהשגה.
תלמיד: ומה התוצאה הרצויה? מה אנחנו רוצים מהתוצאה הזו? אנחנו לא רוצים לעשות את זה כדי שאנחנו נשמח, זה ברור.
אתם רוצים רק דבר אחד, לגלות שיש כוח עליון מעליכם שמטפל בכם, ושאתם בחיבור ביניכם מביאים לו שמחה. דבר פשוט. כאדם הראשון החוזר לתפקידו.
שאלה: אמרת לנו שהבורא נותן לנו מכות. מה המשמעות האמיתית של המכות האלה ואיך אנחנו יכולים להשתמש בהן בצורה נכונה בעשירייה שלנו?
המכות שהבורא מעורר בנו אלו לא מכות אלא מקומות שאנחנו יכולים להוסיף קשר בינינו ובינינו לבינו, ואנחנו מרגישים את חוסר הקשר הזה כמכה. נגיד, אני קם בבוקר ואני לא יודע מי אני, מה אני, בשביל מה אני, מה קורה לי, מה אני צריך לעשות, מנותק אפילו מהחיים הגשמיים שלי אולי, מכל שכן מהחיים הרוחניים, מהחברים, בשביל מה ולמה. זה רשימו שמתגלה, והרשימו הזה הוא ניתן לי כדי שאני אעבוד עליו. ואז אני בטח מתחיל להתרגז על עצמי, על החיים, על כל מיני דברים שהולכים, לא הולכים, כמו הסדר לפי מה שאני חושב שצריך להיות. עד שאני תופס את עצמי, וזה יכול להיות אחרי מאמצים רבים, שזה בכלל לא תלוי בי, אלא זה הבורא כך מעורר אותי שאני אפנה אליו.
ואז אני קודם כל מבין מאיפה אני קיבלתי את המצב הזה, אחר כך איך אני צריך לגשת אליו, איך לקרוא את המצב הזה ואיך לתקן אותו, ובמצב המתוקן אני צריך להרגיש מציאות חדשה. זאת אומרת, איזשהו חלק ממערכת אדם הראשון שהיא כבר לא כל כך שבורה כמו שהייתה קודם, אלא שהיא כבר הולכת להיתקן. ואז אני מגלה בזה כבר חברה במשהו מחוברת, והבורא שנמצא בה, ואיך הוא מתקן אותה והיא נמצאת בהתקשרות והתקרבות אליו, וכך מגיעים לתיקון.
העיקר שאנחנו נבין שכל מה שאנחנו מקבלים, מקבלים ממנו. כל מה שצריכים לעשות זה להתחבר בינינו ולהפנות את זה אליו. והאמת, שלא כל כך חשוב לי מה אני מקבל מהבורא, אלא חשוב לי איך אני מגיב על זה. זאת אומרת, שהעיקר זה חיבור ופנייה אליו, חיבור ופנייה אליו. וכמה שאנחנו מבינים מה שהוא עשה לנו, זה לא כל כך חשוב, העיקר שאנחנו יכולים לעבוד על מה שקיבלנו, אפילו שלא מבינים לעומק הדברים האלה.
שאלה: איך להסתכל למטרה בלי להביט אחורה?
איך אנחנו יכולים לאחוז במטרה ולא להסתכל אחורה? גם זה מגיע לנו על ידי המאור המחזיר למוטב, אחרת אנחנו כל הזמן נופלים למצב בהמי. זו הקבוצה צריכה לתת לך את הגישה הנכונה הזאת, בביטחון, בערבות, זו רק עבודה בקבוצה. אתם לא מבינים עד כמה אתם יכולים לעזור זה לזה, ולכן כל אחד שהוא חושב "מה אני יכול לעשות?", הוא חושב על הכוחות שלו, וזה לא נכון. עם הכוחות של האדם הוא לא יכול לעשות שום דבר, שום דבר.
הוא פשוט צריך, הייתי אומר, למחוק את החיים שלו הפרטיים, שבזה הוא לא עושה שום דבר ברוחניות, וגם בגשמיות לא כל כך. כל ההצלחה היא רק בחיבור, שאני מגיע בסופו של דבר למצב, שאם החברים ירצו ויקבלו אותי ויתקשרו אליי ואני אהיה איתם, אז אני מצליח. וההצלחה שלי היא רק בזה שאני מדלל את עצמי בהם, מתערבב בהם, מתמוסס בהם יותר, ובזה אני שוכח מעצמי ומרגיש פתאום איפה הרוחניות שלי האמיתית.
שאלה: איך להשתמש נכון בכוח העשירייה כדי להגביר את ביטחון העשירייה כלפי המטרה?
כל הזמן לחשוב על זה, כל הזמן לחשוב שכל היחס שלי הנכון לחיים שלי זה רק דרך העשירייה. אפילו בחיים הפרטיים שלי, לא לנתק אפילו את זה, משפחה, אישה, ילדים, עבודה, כל מה שיש לי, מצב הבריאות ודאי, כל זה נובע מתוך היחס שלי בעשירייה. יחס העשירייה שלי הוא יותר גבוה מעל החיים הגשמיים, ולכן אם אני שם משתדל לבנות ולייצב את המצב לנכון, אז בטוח שהחיים הגשמיים שלי יסתדרו. ואיך שיסתדרו הם יסתדרו. הבורא הוא תמיד יידע איך לעורר בי יותר ויותר הזדמנויות לתיקונים, אבל על זה כך אני צריך להגיב.
שאלה: בתחילה אמרת להחזיר את המצבים הפנימיים שמתעוררים כל רגע לבורא. מה זו הפעולה הזו להחזיר לבורא?
שכל מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים ממנו, הוא מייצב לי כל מצב ומצב. אני מרגיש את עצמי מבולבל, זה הוא עושה לי. אני רציתי לעשות משהו עם החברים אבל לא הולך לי, מישהו נגיד מהחברים במיוחד אולי קלקל לי את המצב, נגיד שכך, זה הבורא עשה, וכך זה קורה. אני כל הזמן צריך לראות את עצמי שאני נמצא דרך העשירייה עם הבורא, שכל החיים שלי נובעים משם.
שאלה: איך נכון לפנות לעשירייה ולחלוק איתה נכון הפרעה? כי הרי לא רצוי לשתף את העשירייה בבעיות.
לא, את זה אני צריך לעשות אצלי, בצורה פנימית.
שאלה: איך לחדש את הקשר עם העשירייה בין הגישות שלנו, איך לתאר את דמות העשירייה?
כמובן אדם צריך לתאר לעצמו איך הוא נמצא במערכת אדם הראשון, והקבוצה שלו עכשיו היא מערכת אדם הראשון. איך הוא יכול לתקן את הקשר בין כולם כך שהוא ירגיש בזה את כל העולם, את כל החיים, הכול נסגר בעשירייה. אתם קיבלתם את הכול רק צריכים יותר ויותר להשתדל לבצע.
שאלה: בקשר ללא להסתכל אחורה. אתמול קיבלנו עצה כעשירייה למדוד את עצמנו כל יום, מאתמול להיום, אפילו לפתוח יומן ולכתוב מה השתנה. האמת שמאוד התקשנו עם העצה הזאת בעשירייה שלנו. רציתי לשאול אותך גם בהקשר של העצה, וגם איך זה עובד בלי להסתכל אחורה?
מה שהיה אתמול, היה. לא לסחוב את זה להיום. קמתם, אתם כבריאה חדשה, עשירייה חדשה, שיעור חדש, הכול חדש. אם זה צריך לחזור, אם אתם תצטרכו להוסיף למצבים שלכם, לעבודה שלכם, הם יבואו, אל תדאגו. אבל אתם צריכים להשתדל להתחיל מחדש. היה, היה. אין. לעשות ביקורת על המצב הקודם, קצרה ועניינית, ולהתחיל מחדש.
קריין: קטע מספר 12.
"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
אני כבר דיברתי בתחילת השיעור שאדם יכול לקום בבוקר ולראות פתאום שהוא לא יודע איפה הוא, ומה עימו, ובשביל מה ולמה, ומה קורה, מה בכלל לעשות. והדברים האלה יכולים לקרות. הוא אחר כך יתרגל לראות בהם דווקא סימנים טובים. אבל בינתיים, "אין חכם כבעל ניסיון". אז אנחנו צריכים ללמוד שהדברים האלה, שהוא מרגיש את עצמו ריק, איך הוא צריך למלאות את הריקנות הזאת ובמיוחד שמתרומם, או באמצע היום זה תופס או כשקם מהמיטה. אז הוא צריך להבין שהבורא מעורר אותו בצורה כזאת, כדי שהוא קודם כל ירגיש עד כמה הוא תלוי בבורא.
הבורא יכול לקחת ממנו קודם כל את כל הזיכרון, כל השכל, כל הרגש, להשאיר לו רק הרגשת אפסיות ופחד. וכאלו דברים שאדם מרגיש את עצמו שהוא ממש נמצא בצורה בזויה, זרוקה, שהוא רואה את עצמו כאילו לא יודע איך לתפקד בכלל. ובזה הבורא פותח לאדם הזדמנות גדולה מאוד, נפלאה, להיות דבוק בבורא למעלה מהשכל, למעלה מהרגש, פשוט להיות בדבקות. כי לא נשאר לו שום דבר. על זה כתוב "האלוהים עשה שיראו מלפניו", שדווקא ההארה שאדם מגלה שהוא "תולה ארץ על בלימה", שהוא לא יכול לעשות כאן כלום, זו בעצם ההרגשה הטובה ביותר של תחילת הדבקות אדם בבורא.
שאלה: ניסינו אתמול לממש את המשימה, לרשום את המצב של העשירייה ביומן. אבל לא ברור איך לקבוע באיזה מצב העשירייה נמצאת ואיך לנתח את המצב. האם אפשר להסביר יותר איך לקבוע ולנתח את מצב העשירייה?
אתם צריכים לעבוד על זה לבד. תדברו ביניכם מה כל אחד ואחד חושב, אבל בצורה קונקרטית, מאוד קצרה, מהם הקריטריונים שלפי זה אנחנו קובעים את המצב שלנו. מצב רוח, קשר בינינו, המצב של היחס שלנו לשיעורים, המצב של היחס שלנו לבורא, אבל בצורה אמיתית. ויהיו לכם כאלה חמישה, שישה עקרונות, לא כדאי יותר. לפי העקרונות האלה אתם יכולים לקבוע מה המצב שלנו. אחר כך אתם אפילו תקצרו בין העקרונות האלה, שלא צריכים כל כך הרבה, תגיעו למצב שמספיק לכם שניים. וככה יהיה לכם ברור איפה אתם נמצאים לפי העקרונות האלו, היום לעומת אתמול, ומה רצוי למחר. זה מאוד חשוב, אם הקבוצה לא מסתכלת על המצב הנוכחי והמצב הרצוי הבא, אז אין לה וקטור, כיוון, איך היא מתקדמת.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כעשירייה ברגע שאנחנו רואים שאחד החברים שלנו קיבל הפרעה?
מיד לקבל את ההפרעה הזאת ששייכת לכולם, לכל העשירייה, ולעבוד עליה, על ההפרעה הזאת. מה זאת אומרת לעבוד עליה? שאנחנו עם ההפרעה, בולעים את ההפרעה, מכניסים אותה פנימה, ורוצים להתגבר עליה יחד, להתעלות מעליה ושם לקשור את עצמנו לבורא. כמו שההפרעה מגיעה מהבורא, הבורא כאילו שם לפנינו הזמנה, "אתם רוצים להתקרב אלי? בבקשה, תתחברו ביניכם על פני ההפרעה, ותבואו, תתקרבו". זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן אנחנו שמחים בהפרעות וכך מתקדמים, זו כל העבודה הרוחנית. אחר כך זה יהיה בצורה ברורה, גלויה עם הפרעות שהן כבר מדרגות, פרצופים, עולמות, קליפות. עכשיו בינתיים זה נקרא זמן ההכנה.
שאלה: עבודה מעל הדעת, כדי למצוא, לאתר את החיסרון, את הריקנות, זו עבודה אישית או עבודה של העשירייה? ברמה האישית אפשר להבין את זה. ברמת העשירייה איך אנחנו עובדים עם הכלי הזה?
אנחנו צריכים לעורר בעשירייה תמיד להיות בחיבור המתגבר, כדי לתת מענה לכל מצב ומצב של המקום שלנו, של המצב שלנו, כדי לתת הסבר ולאן אנחנו צריכים להגיע, ומה לעשות, ולא שאנחנו צריכים לדבר על המצבים הפרטיים שבכל רגע ורגע אנחנו עוברים, לא, אלא מספיק לנו בצורה כללית כך לדבר כמו בשיעור.
שאלה: רק להשלים את הבירור הזה, הרבה חברים שואלים, בעל הסולם מזהיר אותנו בצורה מאוד חמורה באיגרת נ', ותמיד אנחנו מדברים לא לשפוך את המצבים שלך על הקבוצה. היום דיברנו הרבה על איך לחלק את המצבים שחבר עובר בתוך הקבוצה, ולקחת את זה לעבודה. איך נכון להביא מצב פרטי שלי לעשירייה, איך להחליט מה כן, מה לא ובאיזו צורה כן להביא את זה?
אם אתה משתדל להתייחס באהבת החברים ודרך זה באהבה לבורא, אז כל מצב ומצב שמגיע אליך, אתה תפתח אותו נכון ותוכל להחזיר אותו לתיקון. בסך הכול, כל המצבים האלה מתגלים ממערכת אדם הראשון, אסור לנו לחשוב שזה במקרה, הם מתגלים מתוך זה שכבר נמצאים שם ומתגלים לפי המצב שלנו, כמה שאנחנו יכולים לפתור אותם, אז אנחנו צריכים כך לקבל אותם, ולהשתדל לעשות.
אני לא חייב לגלות לחברים בדיוק במה אני נמצא ולבלבל אותם, ובכלל לפתוח את מצפוני ליבי, לא, גם יכול להיות שאנחנו עוד לא נמצאים במצב שיכולים לקבל את זה נכון, אבל אנחנו צריכים בכללות להיות מוכנים לעזור לכל מצב ומצב של החבר. זאת אומרת, חייבת להיות תפילה כללית על מצב הבריאות הרוחנית של הקבוצה, שאנחנו כל הזמן בזה נמצאים וזה העיקר. לא חסר לנו כלום חוץ מהתפילה הזו, שאנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו יותר ויותר כוח חיבור בינינו ואחר כך מבינינו אליו, כדי שאנחנו נתכלל בו, כדי שאנחנו נתחבר בו, ואת החיבור אליו אנחנו ודאי מיישמים מהקשר בינינו, ככל שאנחנו מחוברים, כך אנחנו יכולים גם להיות שייכים לבורא. ככה זה.
תלמיד: אולי להוריד את זה למשהו מאוד קונקרטי, פיטרו אותי מהעבודה, הילד שלי אובחן עם מחלה קשה, אשתי עזבה את הבית, כל מיני מצבים שלאדם באותו רגע אין אהבה לבורא. איך אני מבקש מהחברה, מהעשירייה, את העזרה הזו, איך להבדיל באמת ולא להכניס אותם לכל התמונה כמו שאמרת?
אני חושב שאם אלה מצבים כמו שאתה מספר לנו עכשיו, ממש מצבים גשמיים וברורים, אז הייתי מספר על זה בעשירייה. ודאי שהעשירייה מבינה שהכול נשאר בתוך העשירייה, "הכול נשאר במשפחה" מה שנקרא, ואני מבקש מהם לחזק אותי ולהתפלל שההפרעות האלה שהבורא שולח לי, הן יהיו לא הפרעות אלא מדרגות העלייה של כולנו לקראת הקשר עם הבורא, שוודאי ממנו קיבלתי את ההכבדה הזו.
תלמיד: אלא דברים באמת, כמו שאמרת, גשמיים, ואם אני מרגיש יותר ניתוק פנימי, יותר ניתוק בקשר בינינו?
שם אתה יכול לבלבל אותם כי בזה כל אחד ואחד מרגיש בכל רגע ורגע כל מיני שינויים רוחניים שלו, וכל זה עדיין לא רוחני אלא אפילו פסיכולוגי. לא הייתי מבלבל את החברים אלא הייתי משתדל לסדר אותם לבד.
במצבים רוחניים אנחנו לא כל כך רוצים להיות קשורים זה לזה בצורה כך פיזית מילולית כי זה רק יביא בלבול.
שאלה: אם אפשר רק להשלים את העניין הזה, באמת אתן מצב שהיה ואיך העשירייה התייחסה והאם זה בסדר. חבר מספר שמצב בריאותי משפחתי מקשה עליו, פתאום זה נחת עליו, העשירייה חושבת על זה, וגם עושים סדנה משותפת וביחד חושבים איך אנחנו משתמשים בזה כדי עוד יותר לגלות ביחד איך לעזור אחד לשני לראות שאין עוד מלבדו ולהיות אפילו בשמחה. האם זו התייחסות נכונה של העשירייה, האם כך צריך לעבוד עם כאלה מקרים?
כן. ולא לעזוב את התפילה, עד שרואים שהמצב השתפר, לא לעזוב את התפילה. יבואו אולי עוד מצבים כאלה לעוד חברים אחרים, לראות את כל הדברים האלה כמצב כללי של הקבוצה שבצורה כזו היא מתקדמת. איך עוד נתקדם אם לא על ידי הפרעות? ההפרעות האלה הן תיקונים. במה שהבורא מכה הוא מרפא, מרפא את מערכת אדם הראשון, מזה שמתגלות הרשימות, שהן כולן מהשבירה, כולן מכות. כמו שבעל הסולם אומר "שמח אני ברשעים שמתגלים"1.
שאלה: הייתי רוצה לדעת איך להתגבר על מצב שאני נגעל מאיזה חבר ואפילו אני לא רוצה לראות אותו בעשירייה?
אם אתה רואה שיש לך ממש דחייה ממנו עד כדי כך שאתה לא יכול אפילו לראות אותו, מכל שכן לסבול להתקרב אליו אז תעזוב. אל תטפל בזה בכוח כי יהיה מורגש שאתה עושה כאן עבודה מעל השנאה והאחרים יראו את זה וזה ייתן דוגמה יכול להיות לא טובה, או אולי אין לך עדיין כוחות להתגבר מעל הדחייה.
אני ראיתי אצל רב"ש עד כמה לפעמים הוא עשה דברים שאני לא הייתי מסוגל לבצע. לאנשים שעשו לו רע, שונאים ודוחים, ושהוא לא יכל לסבול אותם הוא עשה דווקא, דווקא עשה להם טוב, דווקא השפיע להם טוב, דווקא דאג להם. וזה עלה לו ביוקר, זאת אומרת, בכוח ההתמדה, בכוח ההתגברות, אבל אחר כך ראיתי שעל ידי זה כל הדברים מאוד השתנו והגיעו למצבים של תיקון.
אתה עושה את זה לא נגד החבר שלא מוצא חן בעיניך, אלא הבורא מביא לך כזו צורה של החבר, ואז אתה בעצם פונה לבורא ומתפלל אליו שיעזור לך להתייחס לאדם הזה בצורה יפה וטובה. למה הבורא התלבש בו בצורה כזו שזה דוחה אותך? תדבר, תדבר עם הבורא. תראה מה הוא עושה, ואז תראה שזו לא בעיה, ופתאום אתה רואה שהחבר הזה בעצם נמצא בתפקיד מיוחד כדי לקרב אותך לבורא.
שאלה: הבורא כל הזמן עושה צמצום על עצמו ומאיפה תגיע לנו האמונה בכוח הבורא בתוך העשירייה?
אם אתם תשתדלו לעשות את התרגילים שאנחנו מדברים עליהם, אז אתם תתחילו לגלות שאנחנו נמצאים בקשר מבינינו ולבורא, והקשר הזה קיים והוא לאט לאט מתגלה לנו כמו מתוך הערפל ברגשות שלנו, ואנחנו כן יכולים דרך ההתקשרות שלנו להתקשר לבורא ובצורה כזו להיכנס עמו בדו שיח "אני לדודי ודודי לי"2 דרך העשירייה. אז לא לזלזל אלא לשים לב לכל מיני מצבים בעשירייה שאנחנו יכולים לבקש מהבורא והוא יענה לנו.
שאלה: הקבוצה שלי מחייבת כל אחד ואחד להגיד לנו איפה הוא נמצא אם הוא לא בשיעור. אז אם נניח אני צריך ללכת להיות שבוע בבית חולים, האם אני חייב להגיד להם שאני שבוע בבית חולים או שאני אמור לשקר להם שאני הולך לאיזה טיול. כי דווקא כשאמרתי להם שאני הולך לעשות ניתוח ואהיה בבית חולים לזמן מה, הם שלחו כל כך הרבה אהבה ותפילות, אני ממש הרגשתי שהייתי בתוך איזה רחם של משהו, חום מיוחד. מה אני אמור לעשות בניתוח הבא, האם אני אמור להגיד להם?
אתה כבר ענית על זה, מה אתה שואל אותי? אתה גרמת לחיבור של הקבוצה ולכן אתה רואה שהבורא בזה ששלח לך איזו בעיה, הוא נתן לך אפשרות בזה לחבר את הקבוצה. יפה מאוד. ודאי שבפעם הבאה אם תהיה לך הזדמנות אתה תעשה אותו דבר. אתה גורם בזה חיבור של הקבוצה, אז ודאי גם המחלה בעצמה נמצאת בפתרון יותר טוב.
שאלה: אמרת לנו לא לשתף בדברים פנימיים שעוברים עלינו, אז אולי הכוונה לשאול, איך אני יודע שמה שאני הולך לשתף באמת יחבר את החברים ויעשה טוב או שעדיף לא לשתף?
לא. זה לא מצב פנימי, זה מצב פיזי. "פנימי" התכוונתי שזה נפשי. שלא יספר ש"אני מרגיש שיש לי מערבולת ואני נמצא בבלבולים כאלה", שלא יבלבל את החברים, מזה צריך להיזהר, מהמצבים הפנימיים שאני מרגיש, אבל על המצבים החיצונים שאני צריך לעבור, נגיד ניתוח או איזו בעיה בחיים הגשמיים שלי, שלא כל כך מעורב בזה המצב הפנימי הרוחני שלי, אני כן יכול לדבר עם החברים ולאט לאט להגיע למצב, בסופו של דבר, שאנחנו נפתור את כל הבעיות שלנו, גם הפיזיות, בצורה הרוחנית. בשביל מה אנחנו צריכים להוריד את הבעיות האלה לדרגה הגשמית? אפשר לתפוס אותן עוד כשהן נמצאות בדרגה רוחנית ושם לטפל בהן.
שאלה: אנחנו צריכים להגיע להרגשה ומחשבה אחת משותפת או שכל אחד מרגיש וחושב אחרת, אבל מעל זה בונים את הרגש המשותף?
אם אנחנו נמצאים בשיעורי הבוקר שלנו כולנו יחד, בטוח שאנחנו בסופו של דבר מגיעים להרגשה המשותפת, ובטוח שאנחנו לא נצטרך כל כך אפילו לדבר בינינו כי אנחנו נמצאים בהרגשה המשותפת, אלא כבר בהרגשה אנחנו נתחיל לגלות שההרגשה שלנו המשותפת מתגלגלת וקושרת אותנו יחד ואנחנו כאילו נמצאים בדו שיח הפנימי שלנו.
תלמיד: ואם יש חברים שלפעמים מגיעים ולפעמים לא מגיעים אז הם יכולים להשוות את עצמם עם העשירייה או שהעשירייה משלימה אותם?
חברים שלא מגיעים אני לא יודע מה לעשות איתם. בשבילי הם לא חברים כי הם מזלזלים בחיבור בינינו, בלעשות צעד רוחני קדימה, ולכן, לא שאני רוצה שהם יעזבו, אבל צריכים בכל זאת להשתדל למשוך אותם פנימה.
אני לא מבין את הדברים האלה. אם אני חייב להתקדם למטרת הבריאה איך יכול להיות שאני עוזב את הצעד קדימה? אז כולם הולכים ואני נשאר קצת קדימה. למחרת אותו דבר. אחר כך אני חושב "הם כבר הלכו קדימה ואני נשאר כאן? אני כבר לא יכול להשיג אותם אז אני עוזב"?
תלמיד: איך העשירייה יכולה להשלים את המצב הזה שכל העשירייה תגיע באמת להרגשה משותפת?
להתפלל ולשכנע ולעשות כל מה שאפשר בגשמיות וברוחניות. ברוחניות זה תפילה עבור החבר, ובגשמיות זה לעשות כל מיני תחבולות.
היום אתם לא קמים כדי לבוא לאיזה מרכז בגשם, חורף, קיץ, לא יודע מה שם. היום אתה קם מהמיטה ומתיישב ליד השולחן. הכול לידך. שירותים, כוס קפה, מחשב. מה אתה צריך עוד? וזהו, אתם כבר נמצאים בתלם.
שאלה: מה ההבדל בין הבחנות מהשיעור או מהקטעים שאותם אנחנו כן חולקים ומשתפים בינינו לבין מצבים פנימיים שלא צריך לשתף ולחלוק בינינו?
המצבים שאנחנו עוברים בשיעורים ודנים עליהם, הם בעצם כוללים כל מצב ומצב שיכול להיות. בעצם ככה זה. לכן נראה לי שזה מכסה את הכול.
אם אתם תתייחסו לכל מה שעובר עליכם בצורה רוחנית, פנימית רגשית נכונה, אז אתם תראו שכל שיעור ושיעור פותח לכם עוד איזה מסך, עוד איזו סצנה מהמערכת, מהמערכה, מהבמה ששם אתם מרגישים את היחס ביניכם ועם הבורא בצורה חדשה.
ועד כמה שתגלו בזה מצבים חדים, מצבים קשים, אתם תראו שכשזה מגיע לפתרון אתם מקבלים מזה הבחנות מאוד חשובות חדשות. העיקר לא לשכוח שאנחנו נמצאים בטיפול.
תלמיד: בעיקר בתקופה האחרונה, בשבוע האחרון, מאז שאנחנו מדברים על הפרעות, נשמע שהחשיבות של המפגשים בינינו במהלך היום אחרי השיעור בוקר היא מאוד מאוד גדולה.
יפה.
תלמיד: והתעוררה השאלה הבאה, במקרה אצלנו בעשירייה יש מצב כזה שאנחנו גם עושים פעמיים מפגש ואנחנו גם מקליטים אותו. המפגשים שלנו מוקלטים ואנחנו אחר כך מעלים אותם לווטסאפ של העשירייה.
אם אין לחבר זמן, הוא פספס,למרות שרוב החברים מאוד מאוד מקפידים להגיע למפגשים ויש לו עכשיו כמה דקות להקשיב. מה יותר נכון, להקשיב לשיעור בוקר, שזה מה שאנחנו כולנו עושים בצורה טבעית? או להקשיב למפגש עשירייה הזה שהיה?
לא יודע מה להגיד לך. להקשיב לשיעור בוקר זה חובה בזמן השיעור בוקר, ורצוי עוד הפעם להקשיב במשך היום. להקשיב למפגש עשירייה אני מקשיב פעם אחת. האם צריך עוד פעם? אני לא יכול להגיד לך.
תלמיד: ואם פספסתי את המפגש?
אם פספסת אתה חייב גם את זה וגם את זה.
שאלה: אנחנו בקטע 13.
ודאי שכל הקטעים האלה אנחנו יכולים לעבור אותם אחר כך עוד ועוד ועוד, ואתם גם עושים את זה, ורואים עד כמה שיש בהם עמקות, ועוד הזדמנויות, ווריאציות שונות של הבירורים. אבל בינתיים אנחנו נעבור ככה.
קריין: קטע 13, מתוך איגרת י"ד של רב"ש.
"והכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח שהאדם מוציא מצטרפין לחשבון גדול. היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם ובא לו מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא יהיה לי את החשק הזה לעבודה, ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו."
(הרב"ש. אגרת י"ד)
בכל רגע ורגע אנחנו יכולים לברר את הרשימות מהשבירה. אנחנו יכולים לברר אותן בצורה גשמית כמו שכל העולם, ויכולים לברר אותן בצורה רוחנית, שזו כבר מהירות אחרת ופתרון אחר לכל הרשימות. את זה אנחנו מבינים, רשימות שאנחנו מעבדים אותן בצורה רוחנית, אנחנו רוצים על ידי כל רשימו ורשימו להתקרב לבורא. וברשימות הגשמיות אנחנו לא שמים לב לזה, אנחנו עוברים בצורה אוטומטית, בוא נגיד כך, כמו שדומם, צומח, חי, כמו שכל בני האדם עוברים.
לכן כאן באמת יש לנו אפשרות, לכל אחד ואחד, לתקן את שורש הנשמה שלו ולהתכלל בכלי הכללי של אדם ולסיים את התפקיד שלו כך שנמשיך בדרגה אחרת, רוחנית, ששם כבר מדובר בצורה אחרת של קיום. אז העיקר זה התגברות. התגברות על כל מצב ומצב עד שאנחנו מביאים כל מצב ומצב לקליק, לסגירה רוחנית, אני, קבוצה, בורא, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קב"ה חד הוא", יחד.
אם אני מגיע לזה, לא חשוב באיזו מדרגה, לא חשוב באיזה תנאים, אבל אם אני חושב על זה, אם אני משתוקק לזה שזה יהיה כך יחד, זה נקרא שאני מעורר רשימות שבורות מתוך הנשמה שלי, וכך מתקן את הנשמה שלי בצורה בלתי פוסקת. אם על כל מצב ומצב כך אני רוצה שיקרה אז אני מבצע את התפקיד שלי בחיים.
שאלה: קראנו את הקטע הזה לפני השיעור ביחד וענינו על כמה שאלות. הנושא של התגברות בדרך כלל זה סוג של פעולה חיצונית או פנימית, לא ברור למה זה כוחות ומה הכוחות האלו?
התגברות זה נקרא שאני מתגבר על מרחק רגשי ביני לבין החברים, ומרחק רגשי בין כולנו יחד בקבוצה עם החברים לבין הבורא. על שני הנתונים הללו אנחנו חייבים להתגבר ולהביא את המרחקים האלו לאפס. ודאי שיתגלו על זה רשימות חדשות, זה כמו שאתה עובר מרגישות אחת לרגישות שניה ושלישית, שאתה כל הזמן מודד, מודד את המרחק בקילומטרים, אחר כך אתה עולה לרגישות במטרים, סנטימטרים, מילימטרים וכן הלאה. אז כל פעם אתה עולה ברגישות הזאת, בטווח יותר ויותר גבוה וכך אתה מגיע. עד שאתה מגיע למטרה, שכל המרחקים בינך לחברים ובין כל החברים לבורא מצטמצמים יותר ויותר, מגיעים לאפס, גמר התיקון.
שתלמיד: מה זה החשבון הכללי בין לשורש נשמתו שרב"ש אומר פה בקטע הזה?
החשבון הכללי זה מה שיש בקבוצה. כי אנחנו חושבים שהקבוצה שלנו היא במקרה כביכול, אבל אין דבר כזה מקרה. וזה כתוב, יש על זה אפילו מאמרים שלמים, אין מקרה בעולם, אין מקרה במציאות. זה שאנחנו שלא מבינים סיבות או תוצאות, כך אנחנו חושבים. זה שאנחנו נמצאים בקבוצה, הבורא כבר מסדר לנו דרך האנשים שנמצאים בקבוצה חלק מהמערכת, שהחלק הזה הופך להיות למערכת השלמה. ממש כך. ולכן לא חשוב במה אנחנו נתקלים בדרך, ואנחנו יכולים לראות שבעשיריות אחרות יש בעיות אחרות במשהו, אם אנחנו מטפלים במה שהבורא שולח לנו אנחנו ממש מטפלים בתיקון שורש הנשמה.
שאלה: איך לא להרגיש בתוכנו שהמשחק מכור מראש בעבודה?
זה מתוך זה שאין עוד מלבדו ושהבורא שם ידו על הגורל הטוב של האדם ואומר "קח לך". מכל הדברים האלה, שאנחנו שמים לב לתנאים האלו, אנחנו מגיעים למצב שאין עוד מלבדו מגיע מלמעלה, והבורא קובע את הכול, מכל וכול, ומה שעלי לעשות זה רק לקבל את המצב כמו שהוא נתון, ולא כל כך לחשוב על הסיבות למצב הזה כי אני לא מכיר ולא אכיר את הסיבות האלה עד גמר התיקון, שמשם תמיד באים אלינו המצבים האלה.
אנשים בעולם הזה שואלים, למה זה מגיע לי? מה פתאום זה קרה לי? מה עשיתי? זו שטות להגיד "מה עשיתי", הבורא עשה, הוא שבר את האדם הראשון, ומשם הכול נובע. ולכן אל תשאלו דברים כאלה כאילו שאתם גרמתם למשהו. אתם לא גרמתם לשום דבר, הכול הכנה מלמעלה, אבל מה שכן תלוי בכם זה התיקון. וכאן ישנו גם לא כל התיקון, אלא השתתפות חלקית דווקא ויחסית קטנה בתיקונים. שאתם מתחברים כמו ילדים קטנים טובים, רוצים לעשות פעולות שהמקובלים מספרים לנו איך שהם עברו בעצמם ואיך שהם תיקנו את זה, לבצע את הפעולות האלה כמה שאפשר בתוכנו. להזמין מאור המחזיר למוטב ונגיע לתיקון. הכול עכשיו נפתח לפנינו, אנחנו נמצאים במערך של הדור האחרון, קדימה.
שאלה: חשבתי תמיד שהתגברות היא שאני מכניע את עצמי. אתמול שמעתי אותך אומר שהתגברות זה הכנעה, הסכמה ואז זה דבקות. הכנעה זה כלפי החברים, ואז הסכמה שהבורא מסדר את מה שאנחנו צריכים ואנחנו מצדיקים, ורק אז אנחנו בדבקות. האם זה נכון, הבירור הזה?
בגדול זה נכון. סך הכול אם אני מקבל מה שאני מקבל שזה מגיע מכוח עליון, מהבורא, לפי התכנית שלו ואין לי בזה שום דבר לעשות אלא לקבל, להסכים ולהשתתף איפה שאני כן מסוגל וחייב להשתתף, זו כל העבודה שלנו. לכן ידיעת המערכת, כמה שאנחנו יותר מדברים על מערכת אדם הראשון, שכל אחד ואחד מקבל את המערכת הזאת בעשירייה, בקנה מידה של העשירייה, זה מספיק. אם אתם תגיעו בעשירייה לחיבור שלם, יפה ביניכם, אתם תראו שזה גמר תיקון שלכם. אבל כדי להיות בתיקונים הנכונים האלה בעשירייה אתם תגלו שאתם חייבים לשם כך לכלול בתוך העשירייה עוד עשיריות, עוד את כל העולם. אבל זה כבר יבוא, זו לא בעיה, "והעיקר לא לפחד כלל וכלל".
שאלה: כשמגיע מצב קשה שעל פניו צריך להתחבר לעשירייה ולהצדיק את הבורא אז זה די ברור, אבל כשמגיע מצב שהוא טוב דווקא ויש שמחה, איך אז לא להתנתק מהעשירייה?
בדרך כלל כשהייתי עם הרב"ש, אם יש שמחה ומצב טוב, אני זוכר שהייתי אצל מקובל גדול שמזמן כבר נמצא בעולם האמת, הבאבא סאלי, הוא היה חי בדרום, בנתיבות, ואני וחבר שלי שהגענו יחד לרב"ש היינו נוסעים אליו כי החבר שלי היה קרוב משפחה שלו.
אז נכנסנו אליו כשהיה מקבל, הוא היה כבר זקן מעל 100 אני חושב, ולא ראה כמעט, וכשראה אותנו, מאחר והוא היה מאוד מאוד רגיש, והרגיש לפי האדם במה האדם עוסק, ואנחנו היינו אז בתחילת הלימוד שלנו בחכמת הקבלה, אז הוא אמר "אוו מי הגיע, נעשה סעודה". בפעם הראשונה אני חשבתי, איזו סעודה? סעודה זה נקרא לחם, כוס ערק וכוס תה. זו דווקא הייתה אצלו סעודה כזאת, ושמחה, כי הוא הרגיש ככה שמחה וזה ביטוי לשמחה. היינו אצלו כמה פעמים ואני זוכר את זה ממש טוב מאוד.
אז כשאתם אומרים, מה יכולים לעשות אם יש לנו מצב רוח טוב, אני חושב שזה הזמן לעשות שמחה, לעשות סעודה. תנסו בעשירייה או איכשהו לארגן את זה ותראו שבדרך כלל תמיד כך מקובלים עושים.
קריין: יש לנו עכשיו את קבוצת אינפו, נראה שבדיוק יש להם שאלות לגבי סעודה שתהיה לנו ממש בקרוב.
תלמיד: לא רק לגבי סעודה, רצינו לשאול גם כמה שאלות על ישיבות חברים. יש לנו שתי קבוצות שאלות, קבוצת השאלות הראשונה היא לגבי הצורה החדשה של ישיבות החברים שאנחנו הולכים לדבר עליה בשבת, והקבוצה השנייה שאלות לגבי סעודות.
בואו נתחיל מסעודה, כי זה יותר קרוב לנו. אחר כך נדבר על ישיבת חברים.
שאלה: כרגע מתוכננת ל-4/7/21 בשעה 18:30 בערב סעודה לגברים מגיל 18 ומעלה במרכז. זה יוצא ביום ראשון. הייתה לנו סעודה לפני כמה זמן, עכשיו אתה דיברת על סעודה כהזדמנות לחגיגה, לחגוג איזו שמחה. מה האירוע, מה החגיגה עכשיו שאנחנו רוצים לסמן עם הסעודה הזאת?
סעודה זה נקרא שאנחנו חוגגים בינינו איזו התעלות, התעלות רוחנית, זה נקרא "סעודה". זה שאנחנו קודם כל סועדים יחד, יושבים אנשים יחד סביב השולחן, אפילו שניים או אפילו מאתיים או אלפיים לא חשוב כמה, ואנחנו יחד שותים איזה משקה ועושים "לחיים", אוכלים לחם עם מלח, ויכול להיות שכלום חוץ מזה. הסעודה בעצמה היא קצת יין, לחם ומלח. אצל רב"ש זה היה עם שמן זית ועוד כמה דברים על השולחן, בצל קצוץ עם פלפל שחור וזו כבר סעודה.
תבינו שהמקובלים שהיו חיים משך אלפי שנים הם לא עשו סעודה כך שכל הזמן שחטו כבש והכינו משהו מיוחד. אני חושב על סעודה שהיא חיבור וכך גם כתוב, שאוכלים יחד, שרים יחד, מדברים, זאת הסעודה. אני בעד לעשות סעודה פעם בחודש לפחות לכל הכלי העולמי, מי שרוצה, אבל זה דבר שמאוד מאוד משפיע על ההתקדמות הפנימית.
תלמיד: בדיוק זאת השאלה, למה ליצור כזה אירוע? יש לנו שיעורים, ישיבות חברים, למה בעצם לאסוף את האנשים לאיזו התאספות פיזית כזאת לשבת סביב שולחנות? איך זה יכול להיות שונה מהדברים הרגילים שלנו שאנחנו כבר התרגלנו עכשיו לעשות במרחב הווירטואלי?
אני מבין שהיום כל האנושות היא וירטואלית, והסעודות הן וירטואליות, והשיעורים הם וריטואלים, אבל בואו באמת נרד למנהג המקובלים שישבו כך במשך אלפי שנים מדי פעם, יכול להיות פעם בשבוע, כי אז לא היו מרחקים כמו אצלנו עכשיו, והיו אוכלים לחם, מלח, שמן זית ואיזה משקה, יין. זה דבר לא גדול, אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל זה היה כמנהג המקובלים שכך הם היו עושים לפחות פעם בחודש. אז בואו נעשה, את זה אתה לא יכול להחליף לשום דבר אחר.
אני חושב שכל אחד בבית שלו יכול להכין משהו. כמו שיש הרבה תכניות כאלה בטלוויזיה שמספרים לך איך להכין את הדברים, אז גם אתה תפתח תכנית, תראה להם איך לקצוץ ראש של בצל, איך אחר כך אתה מוסיף לו קצת פלפל ושמן, וזו המנה. חוץ מזה לחם, כמה פרוסות שאתה צריך, וכוסית, זה יכול להיות וויסקי, וודקה, יין מה שאתם רוצים, איזה אלכוהול חזק או חלש, לא חשוב. ואז אנחנו שותים "לחיים" וטובלים את הלחם בתוך בצל ושמן ואוכלים, זה הכול. אבל יש בזה נטייה להיות בסעודת מקובלים, ואני אומר לכם שיש בזה גם כוח רוחני של אותם המקובלים שעשו את המנהג הזה. וכשאנחנו מצטרפים לאותו המנהג, אז אנחנו מצטרפים אליהם, אל מי שעשה את זה בעבר, ואז יש לנו מזה גם עזרה גדולה בלהתקדם. חוץ מזה שאתה אוכל את פרוסת הלחם עם שמן ובצל, אתה נמצא איתנו, מדברים על משהו, שרים איזה שיר וזה הכול. כל הסעודה יכולה להיות חצי שעה, שלושת רבעי שעה, עד שעה גג, לא יותר.
תלמיד: בדיוק על הנקודה הזאת, אנחנו רוצים לדאוג שלא ניפול לתוך המפגש או ההתאספות הגשמית של הסעודה, ונוכל בעצם להישאר מעל הדרגה הזאת ולהתעלות לדרגה של המקובלים.
אז אנחנו עושים בדיוק לפי מה שאמרתי. לא לשחוט כבש ולא גמל ולא לא יודע מה, אלא אך ורק מה שאמרתי לך, לחם, שמן זית, בצל קצוץ וקצת משקה.
תלמיד: ומבחינת התוכן של הסעודה האם אנחנו צריכים לתת דגש בעיקר על רוח של שמחה והתעוררות או על דברים יותר פנימיים, יותר מחשבה, יותר שקט? אתה פעם אמרת שאצל רב"ש הסעודות היות שקטות לגמרי, אז לאיזה כיוון אנחנו רוצים ללכת עם זה?
אין יותר גבוה משמחה והתעוררות. למה אתה רוצה למחוק את זה?
תלמיד: לא, חלילה.
אז אנחנו נשתדל להיות קודם כל בשמחה והתעוררות, כדי שאחרי הסעודה יהיו לנו הרבה כוחות לקום ולהתחיל למחרת עם כוח חדש. סעודה זה חיבור, כי הסעודה עצמה מסמלת לנו שאנחנו מקבלים מילוי מהבורא. אז אנחנו רוצים להתחבר בינינו ולקבל חיבור אלינו ממנו, מהבורא, ואז להמשיך.
תלמיד: אני חושב שיש הרבה חברים שהם משתוקקים לסעודה הזאת. מהסעודה הקודמת הבנו שהיה חשש, כי היו חברים שהתאספו פיזית, חברים שהיו וירטואלית, איך אנחנו באמת מוחקים את הקווים האלה בין מי שמתאסף פה סביב השולחן, לבין אם אני מאחורי המסך ונרגיש שזו פעולה אחת, איך באמת מגיעים למקום אחד?
אני חושב שמספיק לנו להתאסף וירטואלית. מי שממש חי בצורה כזאת שיכול להתאסף פיזית, שיתאסף. נעשה כמה סעודות וירטואליות ואחר כך נראה. אם יש כאלה שמתאספים פיזית, לי זה לא מפריע, השאלה האם זה יפריע להם. כי בווירטואלית יש רק הזדמנות אחת, אתה צריך לפתוח את הלב ולהתחבר עם החברים אחרת אתה מרגיש שאין לך כלום. פיזית זה יכול לבלבל אותך שאתה חושב שאתה יושב עם אחרים, ובעצם אתה לא נמצא איתם לידם.
תלמיד: זה בדיוק העניין, שהיו חברים שהרגישו שהם היו בסעודה עם עוד שמונה חברים סביב השולחן, וכל שאר הכלי העולמי היה יותר רחוק, היה כביכול וירטואלי. איך אנחנו כולנו מצליחים להרגיש ביחד ולא לוותר על ההזדמנות של ההתאספות?
אני ממליץ לעשות בינתיים סעודה וירטואלית בלבד. כל אחד מכין צלחת עם בצל קצוץ, שמן רגיל או שמן זית מה שהוא אוהב וכוסית יין, מה שהיה למקובלים אז, וכך נעשה.
תלמיד: אז אם אנחנו הולכים לכיוון הווירטואלי, עדיין זה בסדר שעשיריות במקומות מסוימים יפגשו פיזית בסעודה הזאת?
אני לא יודע, אני לא בטוח. כדאי להם בכל זאת להרגיש מה זה נקרא להיות בקשר וירטואלי עם אחרים. כשהלב משתוקק להתחבר ולשבת יחד, שהישיבה הזאת יחד היא לא תקבל איזה אופן של חגיגה סתם שיושבים סביב השולחן, אלא חיבור הלבבות. לכן בואו נרגיש צורך לחיבור הלבבות בסעודה וירטואלית.
תלמיד: אנחנו נברר את הפורמט הזה. אם אנחנו עכשיו שמים דגש על חיבור הלבבות בפורמט הווירטואלי, נברר איך עושים זאת.
לא צריכים שום דבר, כמו שעכשיו כל אחד יושב מול המחשב, אז הוא ישב מול המחשב רק עם צלחת בצל ושמן ופרוסת לחם ועוד משקה.
תלמיד: אנחנו מבקשים להמשיך ולברר את נושא המדרגה הבאה של ישיבת החברים שלנו.
תלמיד: בשבת הקרובה בזמן השיעור, אנחנו נקיים בירור בכל הכלי העולמי לגבי הדרגה החדשה של ישיבת החברים העולמית שמתקיימת בימי ראשון, ואנחנו רוצים לשאול אותך מהי המטרה של ישיבת החברים בדרגה החדשה שבה אנחנו נמצאים?
אתם צריכים לענות על זה לבד, אני לא אגיד לכם. אתם רוצים שאני אעשה לכם הכול, שאגיד להתקדם ככה "תלכו שמאל ימין, שמאל ימין, תעשו ככה וככה" כמו גננת "להחזיק את הידיים יחד, וללכת אחד אחרי השני", מה אתם רוצים ממני? אתם צריכים לבנות את העתיד שלכם לבד, עוד מעט אני לא אהיה, ואז מה יהיה?
שאלה: אבל בכל אופן, אם תוכל, אנחנו רוצים לקבל ממך כיוון, רמזים, לדוגמה, כמה חשוב שאנחנו נקיים ישיבת חברים שתהיה כסיכום של כל מהלך השבוע ותהיה כפתיח לשבוע הבא בעבודת העשירייה שלנו?
אבל זה כתוב לפי רב"ש, כתוב על כל הדברים. איפה המאמרים שלו על ישיבת חברים, על הצורך בישיבת חברים וכן הלאה? יותר מזה אני לא אספר לכם, אין לי מה להגיד. כל מה שאני יודע אני קיבלתי מהמורה שלי, הלוואי שאני אבין אותו, מה שהוא כתב ומה שהוא רוצה עוד לגלות לנו, אבל בזה אנחנו ממש צריכים רק להשתוקק להבין אותו.
שאלה: עד כמה חשוב לנו לבנות את ישיבת החברים שלנו דווקא לפי מה שכותב רב"ש? כי ישיבת החברים היום בכל זאת מתקיימת עכשיו באופן קצת אחר.
אני לא יודע למה אתם הגעתם, לאיזו צורה חדשה של ישיבת חברים, אבל אני חושב שמה שכתב רב"ש כך זה צריך להיות. אומנם שאני לא מכיר איך זה אצלכם, ואם אתם רוצים יחד עם זה לברר כל מני דברים נוספים, אז זה לא בישיבת חברים, זה שייך כבר לישיבת הקבוצה, לעשירייה. אבל ישיבת חברים זה משהו שזה זה רק חברים, הכוונה היא שמי שרוצה להתחבר יותר אז לצורך זה הגענו, ואז רק בזה אנחנו מטפלים.
שאלה: אבל זה שהתאספנו בישיבת החברים זה נקודת החיבור של הרגע הזה או שאנחנו יכולים גם לסכם את כל העבודה שלנו במהלך השבוע האחרון?
אם זה שייך רק לקשר בתוך הקבוצה, אז יכול להיות שכן. כן.
שאלה: איך בכל זאת נכון לסכם את העבודה שלנו בעשירייה השבוע האחרון? אנחנו נפגשים בזום וזה גם סוג של ישיבת חברים בפני עצמה, ויש לנו עוד כל מיני סוגים של פגישות, אז איך יהיה נכון לסכם את העבודה שלנו בישיבת החברים?
אני לא יודע, נראה לי שאתם מבלבלים את עצמכם. אתם חושבים שאם אנחנו נעשה כמה אספות בכל יום וכל מני בירורים יותר ויותר במשך השבוע אז זה יעזור לנו? אני לא יודע עד כמה זה יעזור, צריכים מאוד להיזהר שלא לבלבל זה את זה. אין לי מה להוסיף, אתם צריכים לחשוב איך אתם מכוונים את הקבוצה לבורא, זהו, אין לנו לסטות מהכיוון הזה לכל מיני כיוונים אחרים שחברים רוצים למשוך לשם.
רק חיבור בינינו ולבורא, זהו. אני לא חושב שיש לנו עוד על מה לדבר.
שאלה: בעצם זה גם מה שאנחנו עושים, אנחנו תמיד מדברים על זה, אבל האם אנחנו יכולים בכל זאת להגיע למסקנות ולראות תוצאות מהשבוע שעברנו, מהעבודה שעשינו?
אני מפחד להגיד לך כן או לא כי אחר כך אתם מושכים מזה כל מיני תוצאות כאלה שמהם יש לכם ישיבות בלי סוף או כל מיני דיבורים שלא נגמרים. אני מפחד להגיד לכם. אני יודע רק דבר אחד, ללמוד מה שאומר רב"ש ולבצע את זה בקשר בינינו, וכמה שפחות לדבר על משהו סביב זה.
שאלה: איך אתה רואה את המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע, האם זה שלב חדש כלשהו אחרי הכנס האחרון, האם צריך לפתח איזה יחס או דגש מיוחד לרגע הזה?
אנחנו צריכים כל הזמן להמשיך באותה עבודה. זה סך הכול חיבור בעשירייה, בתוך החיבור לגלות שאנחנו מקבלים את הכול מהבורא ושאנחנו צריכים להגיב רק אליו, ולהגיע אליו זה רק בקשר בינינו, וזהו. בסך הכול דבר פשוט, המערכת היא פשוטה.
שאלה: כרגע עבורנו ישיבת החברים ביום ראשון זה כמו השיא של השבוע, כולם מחכים למפגש הזה. הרי אצל רב"ש גם לכם הייתה ישיבת חברים, איך נכון להתכונן לפגישה הזאת כעשירייה?
אנחנו רוצים בישיבת חברים לגלות נחיצות לחיבור עם הבורא, זו המטרה הסופית העיקרית, שאני ארגיש נחיצות חיבור עם הבורא כדבר היחידי שלוחץ עלי, ממש מחייב אותי. ושום דבר חוץ מזה.
שאלה: וכל השבוע אנחנו צריכים לעבוד על הצורך הזה כדי להביא את זה לישיבת חברים?
כן.
שאלה: איך נכון לעבוד על ההכרחיות, על הדרישה הזאת להתחבר לבורא כולנו יחד? איך לעבוד על הצורך הזה במהלך השבוע כך שנוכל להביא את זה לישיבת החברים?
את זה אתה צריך לברר לבד. אתה חושב שאם אתה תתחיל לשאול אותי עשר פעם אותה השאלה זה יעזור? את זה אתם צריכים לברר ואתם צריכים להגיע לזה, ו"אין חכם כבעל ניסיון". ואני לא יכול לעזור לך, אם זה היה אפשרי אז בורא היה עושה את הגמר תיקון בלי חיסרון מצדכם. לכן צריכים להצטייד בחסרון הנכון, לממש אותו, והכול יהיה בסדר. בהצלחה.
(סוף השיעור)