סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 19.08.2020 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 393, מאמר "הערבות",
אותיות כ' – כ"ב
כך אנחנו יום יום נפגשים ורואים שהמצב רק נעשה יותר ויותר גרוע. לא בינינו, ברוך ה', אלא בכל העולם, וזה סימן שהאנושות עדיין לא מתקדמת, לא ממתיקה את המצב שלה, אלא במקום להביא אותנו למטרת הבריאה בדרך אחישנה, רצויה בעיני הבריות ובעיני הבורא, אנחנו, האנושות מחוסר הבנה מה היא צריכה לעשות ומה בכלל נעשה עליה, מתקדמת לזה בדרך בעיתו. זאת אומרת, על ידי כוחות שמחייבים אותה להתקדם וכך אנחנו בכל זאת מאין ברירה מתקדמים. אי אפשר להגיד שמיום ליום יש כבר הכרת הרע, יש הכרת המצב, שהמצב הוא גרוע ויכול להיות שלא יהיה קדימה שום שינוי לטובה ויכול להיות ההפך, אנחנו נמצאים כאן בירידה מתמדת, ומקבלים את זה גם אנשים רגילים וגם מנהלים וכל האנשים שכן ולא מבינים את המצבים, כולם כבר מקבלים את הפנדמיה הזאת, את וירוס הקורונה, כאיזו בעיה שהיא לא סתם בעיה עם ווירוס, אלא סיבה, כביכול ביולוגית, אבל היא באה כדי לשנות לנו את כל החיים. ומיום ליום האנושות מבינה את זה יותר ויותר.
מצד אחד, חושבים שאם תהיה לנו מהר וכמה שיותר תרופה לזה אז נצליח לסדר את החיים שלנו כמו שהם היו. זאת אומרת, אנשים לא מבינים שהמכה הזאת שבאה אלינו [לא] באה אך ורק כדי לפגוע בבריאות שלנו, אלא, וישנם כבר אנשים שכבר יותר מבינים איכשהו, עדיין לא בצורה שלמה סגורה, כמו שחכמת הקבלה מסבירה לנו, אבל כן מבינים שיש כאן איזה מין טיפול מצד הטבע באנושות בצורה גלובלית, לא כדי להושיב אותנו בבית, לא כדי להרחיק אותנו שני מטר זה מזה, לא כדי לפגוע בכל מיני עסקים שאיחדו אותנו, קירבו בינינו, כמו חתונות, מסעדות, כל מיני כאלה מקומות שבהם היינו קרובים זה לזה. הבעיה כאן אחרת, הטבע רוצה לתת לנו מקום, לתת לנו מרחק, לתת לנו זמן אולי להרגיש, אולי להבין בשביל מה זה נעשה, לאיזו מטרה. כי ודאי זו לא הפנדמיה, אלא איזה צורך יותר גבוה, יותר אינטגראלי, גלובלי, מיוחד.
לאט לאט, האנושות אולי לא מעכלת את זה מיד, אבל היא בדרך לזה, אין יותר בטוח ממכות שכן יכולות לסגור לנו את המקומות הנכונים בשכל וברגש כדי שנעכל את המצב. אני מאוד מקווה שבכל זאת נשתדל להצליח בהפצה, בהפצה ההסברתית הזאת שלנו, להסביר למה הטבע עושה כך, כי הכול בא מהטבע, בסופו של דבר, הטבע הוא מנגנון אינטגראלי, גלובלי שפועל עלינו ומביא אותנו בצורה הדרגתית, שאתם יכולים לקרוא לה אבולוציה. אתם יכולים לקרוא לה תוכנית הבריאה, אבל איך שלא יהיה, אנחנו מתקדמים לפי איזו תוכנית עליונה, וחכמת הקבלה מסבירה מראש מהי התוכנית, מה הצעדים שאנחנו צריכים לעבור. ואי אפשר לברוח מזה, אפשר רק להחליף את שיטת ההתקדמות שלנו לחיבור בינינו, שזו המטרה, משיטה רעה לשיטה טובה. כמו שאנחנו מחנכים את הילדים, אם הם רוצים לשמוע בקולנו, אז אנחנו מתייחסים טוב, אם לא רוצים לשמוע בקולנו, ואין ברירה, כי המטרה שאנחנו רוצים מהם נניח הכרחית, אז אנחנו לוחצים עליהם, אפילו נותנים מכות. כמו שכתוב "חוסך שבטו שונא בנו", חייבים, כי המטרה כבר קבועה מראש, מחויבת, ואנחנו צריכים את זה לעשות.
לכן יש כאן בהפצה שלנו בעיה גדולה, עד כמה מהר נוכל להפיץ לכולם מהי סיבת הפנדמיה ומה הסיבה שהתוצאות ממנה הן שאנחנו נמצאים ללא עבודה, עוד מעט ללא כסף, ללא מזון, ללא מי יודע מה, עד כמה שנסביר יותר נוכל לחסוך מכות ולהביא בני אדם לסדר החיים החדש הנכון. לא ניתן לעשות זאת על ידי כוחות הטבע, שבדרך כלל נראים לנו חסרי רגש, חסרי שכל ומכים ללא חשבון, באכזריות, כך אנחנו מבינים את זה, כי הם באים כבר אחרי שלא שמענו לאזהרות של הטבע בכל מיני אפשרויות להגיע במאמצים שלנו בדרך הטובה. לכן בואו נהיה קצת יותר חכמים ונסביר את זה לכולם, לכל מי שאפשר, שבסך הכול, אין כאן פנדמיה, אין כאן וירוסים, אין כאן כלום, יש פשוט כוח אחד שפועל בצורה נוקשה, בצורה שחייב ללחוץ, אמנם שלא כך הוא מיועד לעשות מלכתחילה, אבל מאין ברירה, כמו ההורה כלפי הילדים.
לכן צריכים להסביר. אנחנו חייבים להתפתח, על זה אין שאלה. אבל יש לפנינו גם דרך טובה וקלה, יפה ומהירה, אם נפעיל את השכל והרגש שלנו לאותה המטרה של חיבור בינינו וסידור של החיים שלנו כאן על פני האדמה בצורה פשוטה, יפה, טובה, שנדע שצריכים להתקיים בצורה הגשמית, בצורה הכרחית, ובעיקר להפעיל את עצמנו להתפתחות ברמה הרוחנית. "רמה הרוחנית" זה נקרא התקשרות בינינו מלב ללב.
שאלה: למה אנחנו רואים שמיום ליום נעשה יותר גרוע?
קודם כל בטוח שאנחנו רואים את זה. אנחנו שומעים ממקורות לא שלנו הרוחניים, אלא ממקורות גשמיים, בסטטיסטיקה אנחנו רואים שהרבה יותר אנשים גומרים עם החיים שלהם, המון אנשים נכנסים להתקפי פאניקה, חרדה וחוסר אונים. ברור שמיום ליום יש יותר אנשים שנשארים בלי אמצעים, ויותר ויותר אנשים מבינים שאין להם עבודה. יחד עם זה מתגלה יותר אכזריות בין בני אדם, במקום עזרה הדדית שבדרך כלל צריכה להתגלות במצבים של מכות כאלה כלליות. אפילו בין בעלי החיים אנחנו רואים שהם מתכנסים במקום אחד, מפסיקים ממש להתנפל זה על זה, וכל אחד חושב איפה הוא ימצא את מקום המסתור הכי בטוח ויחכה שם עד שזה יעבור.
אנחנו רואים מיום ליום עד כמה יש יותר ויותר מקרים של מחלות נפש, התאבדויות ועוד. יותר ויותר מיום ליום אנשים מבינים שאין להם לאן לחזור בעבודה. אין, כי קודם כל הם שייכו את עצמם לעבודה, עשר שעות ביום נסיעות, עבודה, קניות בסופר ועוד משהו, וזה תפס אותם, הם כל הזמן נמצאו בריצה. עכשיו הם יושבים עם עצמם, הכסף לאט לאט נגמר ואין עבודה, אין לאן לחזור, יושבים בבית. בהתחלה זה אולי טוב, נחים, או אפילו יש כאלה שמקבלים מהמשרדים שלהם עבודה בבית, אבל בכל זאת, הדברים האלה לאט לאט נגמרים. העסקים שלנו הקודמים, לא חשוב איזה, כולם, כולם מתקטנים, נעשים יותר רזים. וזה מפחיד אנשים מפני שהם לא יודעים ממה בכלל האנושות יכולה להתקיים.
פעם אדם היה קרוב לאדמה, אז לפחות מחתיכת הקרקע שלו היו לו כמה עגבניות, כמה מלפפונים, כמה תרנגולים ועוד משהו, בקיצור, הוא איכשהו חי, כמו שחיו אנשים בכפר, היום אי אפשר לתאר לעצמנו שאנחנו יכולים לעשות את זה, זו באמת בעיה גדולה, אני כבר שמעתי מאנשים שהם רוצים לסדר בדירות שלהם שבבניינים הגבוהים, חדר אחד כלול לתרנגולים, שיהיה להם לפחות משהו לאכול כשלא יהיה. בקיצור, יש כאן בעיה. אנחנו נמצאים בחוסר אונים, אף אחד לא יכול להסביר לאדם מהי הצורה העתידה שצריכה להיות. אנחנו לא נשמעים עדיין, אם כי נראה לי שבכל זאת האוזן תהיה יותר ויותר מוכנה לנטות לכיוון שלנו. נראה. אנחנו צריכים מיום ליום ודאי להגביר את ההפצה שלנו. ואני מבקש מכולם לא לסמוך על זה שיש לנו איזו קבוצת הפצה, כתבים. כול זה פורמאלי ואולי מועיל, אבל בינתיים עד כה, לא מועיל. אנחנו צריכים למשוך כל אחד ואחד לפעולות הסברה.
שאלה: לפני שאני אשאל על הבעיה של הכתבים, אני רוצה לשאול על הציבור שמרגיש את עצמו אומלל יותר ויותר מיום ליום. למה הוא צריך לצפות? שיהיה לו יותר טוב?
אין לו תמונה, צורה, למה זה מוביל אותנו. נגיד, אם זו מחלה, אז נחזור פעם לבריאות. אז כמה אנשים חולים עכשיו, אולי כמה אפילו מתים, אנחנו נבזבז על זה קצת כסף שהיה לנו בבנק או באיזה מקום, כן היה או לא היה, לא חשוב, אבל זה יגמר ונחזור לחיים הרגילים.
אתה רואה איפה המאבק בכל מדינה ומדינה, המאבק הוא מתי אנחנו חוזרים לחיים הרגילים שלנו. כל הפוליטיקאים רק צועקים "יש לי, יש לי". כל אחד יודע איך ממש מחר אנחנו חוזרים למה שהיה, שזה מובן לכולם, רצוי לכולם, כי אז ברור לכולם איך לחיות. בינתיים אנחנו לא רואים את זה, הפוליטיקאים לא יכולים להגיד כך, יש להם עכשיו רק תחרות שכל אחד יודע איך לחזור למצב הטוב כאילו, אבל גם לזה אין הרבה קופצים.
תלמיד: חוץ מתמונת העבר שהיא הכי נוחה וברורה, איזה ציור אפשר לתת לאדם? אין לו בראש אפילו תבנית כלשהי לציור חדש. מה הוא יכול לצייר?
אנחנו נמצאים בתהליך שנקרא אבולוציה. על זה אף אחד לא יכול להגיד שאנחנו הזויים. אנחנו רואים במשך ההיסטוריה, אפשר ללמוד מהעבר, שאנחנו עוברים ממצב למצב, ממצב למצב, והמצבים שלנו כולם מביאים אותנו לשלבים הבאים. עכשיו הטבע דורש מאיתנו לעבור לשלב הבא, צריכים להשתדל להסביר להם שהשלב הבא הוא שהאנושות נעשית רגשית יותר קרובה אחד לשני. זה א'. ו-ב', היא שומרת על הבית שלה, כולם יחד, על כדור הארץ. היא דואגת, כולם יחד, לעתיד שלה שכולנו תלויים זה בזה, ולמצבים כאלה אנחנו צריכים להשתדל להגיע.
שאלה: אפשר להגיד שהציור של השלב הבא באבולוציה זה חיים שיתופיים יותר, זה משהו שאדם יכול לקלוט אותו?
זה לא כל כך שיתופיים כפי שאנחנו חושבים ומכניסים להגדרות האלה כשחושבים על עתיד תוכן של העבר. אבל מאין ברירה כן, ודאי שצריכים להשתדל להיות יותר קרובים זה לזה, אנחנו חייבים להבין שכדור הארץ מחייב אותנו לחשוב כולנו עליו, על הבית שלנו, על האקולוגיה, על כל אחד ואחד, כי בכל זאת בזה אנחנו לא יכולים לעשות גדרות בין העמים והמדינות, אלא חייבים יותר ויותר לחשוב על המצב הגלובלי.
תלמיד: ומה זו אבולוציה רגשית?
אבולוציה רגשית היא שאנחנו נתחיל להבין, שעד כמה שאני שונא את השכן ובכלל לא אכפת לי מכל האנשים שבעולם ואני קודם כל חושב על עצמי, אבל יחד עם זה אני חייב, אם אני רוצה לשרוד, אני חייב לחשוב על כולם, כי כולנו נמצאים בסירה אחת.
תלמיד: מצד אחד הציבור לא שומע אותנו, הקול שלנו חלש באנושות. מצד שני, אני שומע בין המילים שכקבוצת כתבים אנחנו עדיין לא מועילים, או מערך ההפצה שלנו עדיין לא יעיל. איך לא לפספס את ההזדמנות, או מה נדרש מאיתנו בצעד הנוכחי?
אנחנו ראינו בהיסטוריה שהאנושות הייתה שומעת לאנשים בודדים, אבל זה היה בתנאי שהיתה התאמה בין מה שאמרו המנהיגים ובין העם שהבין אותם ורצה אותו דבר. אז הם היו מתחברים וכך היו שוברים את המצב הקודם ובונים מצב חדש. אצלנו זה קצת בעיה, כי מה שאנחנו מדברים אף אחד לא רוצה לשמוע, והעם לא רוצה לשמוע, ואפילו מנהיגים שמבינים שלכיוון זה האנושות נוטה, הם לא ייקחו את זה. כי הם מבינים שעם זה הם לא יוכלו לצאת לעם, שאז הם יפסיקו להיות איזה מין מנהיגים, שרים וכן הלאה.
יש לנו בעיה. אני מבין את זה, אותה בעיה הייתה לבעל הסולם ולהרבה מקובלים שלפניו. אתה פועל נגד טבע האדם, זה ברור. אבל יחד עם זה אין לך ברירה, ואתה צריך ללכת יחד עם הכוח העליון, ובכל זאת, בכל מיני צורות להשתדל לפרסם את שיטתו של הכוח העליון ולמכור אותו מה שנקרא. למכור אותו למסות, להסביר להם שאין ברירה ועוד ועוד.
וכך במשך הזמן הקרוב, נראה שוב אקסלרציה בהתפתחות החברה והטבע והמחלה, אנחנו נראה עד כמה אנשים רוצים לתקן את המצב בצורה צדדית כזאת, עוד משהו נגד הווירוס, עוד לתת כסף, עוד לעשות משהו, אבל זה לא יעזור. אלא סך הכול אנחנו צריכים להבין את המגמה הכללית של הטבע, שהוא לא נותן לנו אפשרות לחזור למצב כמו שהיה. אין, כבר היום, אחרי חצי שנה של הפנדמיה הזאת, ברור לכולם שחזרה ממש לא תקרה, אלא ההיפך, אנחנו נכנסים לצרות עוד יותר גדולות. אם פעם היה כסף, אם פעם היו מאורגנים, היום לא. היום אנחנו כבר חיים בצורות מאוד מאוד רופפות. לכן צריכים להמשיך בהפצה.
תלמיד: אנחנו צריכים את האוזן של המנהיגים או של הציבור?
גם את זה וגם את זה. אוזן של הציבור אנחנו צריכים, זה בטוח, אוזן של המנהיגים אנחנו צריכים כדי שעל ידי זה קצת בכל זאת נשנה את דעתם, כי הם רוצים גם להשתנות, ולהיות יחד עם הזרימה הכללית, עם הנסיגה הכללית, עם הנפילה הכללית. הם חייבים להסביר את זה, ולכן אנחנו צריכים להיות גם איתם. בכלל, בנוסף לכל מערך ההפצה שלנו, אני הייתי עושה איזה דוקומנט, ממש מסמך על המצב הזה, על הידיעה הזאת, על השיטה שלנו, ושולח אותו למנהיגים, במיוחד בישראל, לשרים, לכל אלה שיש איתם קשר ואפשר להגיע אליהם, אין בזה בעיה, ומצד שני אפילו לכל העולם, לכל המנהיגים של כל העולם, מה שלא יהיה. אני הייתי כך עושה.
שאלה: השאלה אם אנחנו לא צריכים בהפצה שלנו לרכז את הפניה לדור הצעיר? הוא נמצא היום בחוסר ודאות הכי גדולה, הוא יהיה זה שצריך לחיות בעולם הזה, רק הוא פנוי לשמוע את הדבר הזה, כי הדור שלנו די נעול בכל הפרדיגמות הישנות, וקשה להזיז אותו.
אתה צודק. אנחנו צריכים לתת ממש מכת הפצה לדור הצעיר כי הוא באמת חופשי יותר לשמוע, הוא גם נמצא יחסית במצב יותר גרוע מהדור היותר מבוגר, כי אצל הצעירים יש דווקא יותר מקרי התאבדות, ייאוש, פאניקה, סמים, כל מיני דברים כאלה, הם באמת מאוד סובלים. הם מגלים עולם ללא עתיד, שזה כל כך נדרש לגילאים האלו. אנחנו צריכים להשתדל לארגן כזה חוג כתבים שלנו, שממש ידעו לפנות לדור הצעיר. גם לזה צריכים לדאוג, איך אנחנו מארגנים חוג כתבים לדור הצעיר. יש שם בעיות ספציפיות, גישה ספציפית ודאי, חיים משלהם וכן הלאה. איך אנחנו יכולים להגיע אליהם בצורה שהם יבינו, יקראו ויזדהו איתנו.
שאלה: כיצד עלינו לפנות לרבדים הנמוכים ביותר בחברה, אנשים שאין להם השכלה, עניים?
אני לא יודע איך אתה מגיע אליהם, אבל אם זה גם דרך קווי התקשורת האינטרנטית, אז פשוט לפנות לאיפה שהם נמצאים, לאיפה שהם ניזונים, מאיזה מקורות, אתה צריך להשתדל להיכנס לשם. תראה מה שכותבים שם, באיזה סגנון, באיזו צורה, ותשתדל להפיץ, לכתוב לשם, בסגנון שמתאים להם, אבל באג'נדה שלך. ככה עושים.
שאלה: בנוגע לשאלה של איך להגיע לדור הצעיר, יש לי ניסיון בזה במבחינה העבודה שלי. הבעיה שלנו שאנחנו נעולים באפליקציות כמו ווטסאפ ופייסבוק, והצעירים לא נמצאים שם, הצעירים לא קוראים, הם רק צופים בווידאו קליפים. צעירים יותר נמצאים במקומות כמו אינסטגרם, סנפצ'ט, איפה שאפשר לקבל תחושה רגשית, ויזואלית, של איזה תוכן שלא יהיה. פשוט רציתי לחלוק את זה.
הם צודקים, כי את רוב האינפורמציה אנחנו מקבלים דרך הראייה, ודרך השמיעה הרבה הרבה פחות. זה נכון. גם בראייה יש הרבה סוגים ובשמיעה יש הרבה סוגים. צריכים, אין ברירה, זה כל העניין של ההפצה, שאנחנו צריכים בדיוק להיות באותה צורה לפניהם כמו שהם רוצים לשמוע ולראות. כן, זה ברור.
שאלה: איך צריכה להיות ההתנהגות בתוך העשירייה, כדי שלחברה תהיה התנהגות נכונה כלפי החיים?
רק חיבור, מה יש כאן לשאול. רק חיבור המתגבר, המתרחב יותר ויותר. זאת ההתנהגות הנכונה. אין לנו שום דבר אחר, רק להחזיר את עצמנו לצורת כלי אחד של אדם הראשון לפני השבירה. זאת המטרה של הקיום שלנו, ולזה, אם לא אנחנו, אז הטבע דוחף אותנו. או שאנחנו נדחפים לשם בדרך תורה מה שנקרא, בחיבור המתגבר בינינו, או שהטבע דוחף אותנו על ידי ייסורים לאותו המצב. המצב הוא אחד, הדרך אליו היא או טובה, או רעה, או באמצע בשילוב בין שניהם.
שאלה: איך הכוח העליון יעזור לנו להצליח שהציבור יקשיב לנו, ולמה הוא לא עושה את זה?
הכוח העליון לא משתנה, אלא כך אנחנו מדברים, הוא לא משתנה, אלא אנחנו משנים את עצמנו, אנחנו האלמנט היחיד שבבריאה שיכול להשתנות. אם אנחנו משנים, והשינויים שלנו הם רק בהתקרבות או בהתרחקות בינינו בלבד, במידה שאנחנו מתקרבים, זאת אומרת נמצאים בנטייה לאחד את עצמנו בכלי דאדם הראשון, אז בצורה כזאת אנחנו מרגישים איך האור העליון יותר פועל בנו מתוך המאמץ שלנו. אם אנחנו לא עושים מאמץ כזה בעצמנו אז אותו האור העליון לפי המנוע שנמצא, שמחזיר כל הרע לטוב, פועל עלינו ואז מושך אותנו קדימה. ואת המשיכה הזאת קדימה אנחנו מרגישים כמאוד לא נוחה. זה יכול להיות מלחמות, צרות, זה ייסורים גדולים מאוד. זהו. הבורא לא בוחר כמו בני האדם איך להתנהג כך או כך, אצלו זה "חוק נתן ולא יעבור"1. אם אנחנו הולכים בדרך טובה, טוב לנו. אם בדרך רעה, רע לנו. אנחנו בוחרים, נמצאים בבחירה חופשית בלבד. לבורא אין בחירה. לאף אחד אין בחירה חוץ מלבן אדם.
שאלה: אם הייתה לנו האפשרות לפנות לממשלות מה היינו צריכים לומר להם?
שאנחנו נמצאים בתהליך שהטבע לוחץ עלינו לשנות את החברה לצורה יותר סוציאלית, יותר אחידה, שאנחנו צריכים לשם זה להסביר לכולם שאין ברירה אלא האבולוציה שאנחנו נמצאים בה היא מחייבת אותנו להיות יותר קרובים, יותר ידידותיים, לקבוע יותר מערכות חברתיות יותר מערכות כלליות שיטפלו בכולם, כי בסופו של דבר אנחנו נצטרך להגיע למצב של העמק השווה, שכולנו עובדים לטובת החברה הכללית וכולי.
זאת אומרת תגיד לכיוון סוציאליסטי, לא חשוב, אבל זה מה שהטבע רוצה שיקרה וזה יקרה או בכוח מצד הטבע או בהסכמה מצידנו. "החכם רואה את הנולד". אנחנו צריכים לראות קדימה לאן הטבע מוביל אותנו. ולא [מדובר] קדימה קדימה, על איזה קומוניזם שם, בסוף או משהו, לא, אלא על דברים שהם הכרחיים לפי האבולוציה שלנו. זה מה שאנחנו צריכים להסביר בצורה עדינה, בצורה נוחה ורק בזה שאנחנו הולכים לקראת החיבור בינינו, לקראת השינוי בחיים שלנו, שאנחנו לא נותנים מקום לפתיחת עסקים שאין בהם שום צורך אלא ההפך, אנחנו עושים דברים, בונים כלכלה חדשה לא למען הרווח, כי הרווח הזה, אנחנו אחר כך ממש לא יודעים לאן הוא נעלם.
בקיצור צריכים לשבת ולכתוב את הדברים האלה ולשלוח. לשלוח ממש למוסדות ולממשלות. אני בעד. רק צריכים לשבת יחד ולכתוב כזה מסמך, לבדוק אותו היטב ולסדר אותו בצורה כזאת שהוא יהיה קרוב למה שהם מוכנים לקרוא, אוהבים לקרוא, מסוגלים להבין ולהמשיך כך.
שאלה: למה אנחנו לא מתקדמים? למה ההתקדמות שלנו כל כך נעצרת ואנחנו ממש מרגישים בייאוש?
כי אתה יושב ומחכה עד שזה ישתנה בלי ללחוץ על עצמך ולחפש איך אתה גורם לשינוי. אתה שומע ממני כמה הסברים על המצב וזה מספיק לך כדי לא לעשות כלום.
תלמיד: יש בעיה עם הדור הצעיר, התזונה שלהם מבוססת על סוכר ואין להם סבלנות לשבת וללמוד וזה מאוד מאוד כואב לראות מה שקורה להם.
שמענו. אנחנו לא נלך נגד סוכר ונגד כל הדברים האלה. יש לך פילוסופיה משלך. אתה תחכה עם זה.
שאלה: אני קצת מרגיש שחבל לי על ההרגשה של החברים שכביכול אנחנו מפסידים והם לא מבינים שהבורא מוביל את ההיסטוריה. לא חשובה התוצאה, אנחנו צריכים לעשות את כל מה שבכוחנו ואיפה שאנחנו מסוגלים לעשות?
אנחנו צריכים בכל זאת להגיד לעצמנו שהכול תלוי בנו ושבפעולות שלנו באתערותא דלתתא אנחנו מגיעים לתיקון, ולא חס ושלום לחכות עד שהתיקון הזה ירד עלינו מלמעלה כי זאת דרך ייסורים גדולה מאוד, נוראית, וכתוב על זה בכל המקורות שלנו עד כמה שיכולים להיות צרות גדולות, לחצים, מלחמות, כדי לחייב את האנושות להשתנות על ידי הכוח ולא על ידי המוח. לכן אנחנו לא רוצים לחכות לשינויים על ידי הטבע אלא אך ורק על ידי לחץ משלנו, על ידי הפעולות המכוונות שלנו.
שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש בכל צורות האומנות בכדי להפיץ?
ודאי שכן. ללא ספק.
תלמיד: בתקופה של שישה החודשים האחרונים קורית תופעה מאוד מעניינת, מצד אחד העולם כאילו מתרסק, מצד שני החברות הענקיות בעולם רק הולכות ומתחזקות. פרסמו את הדוחות הכי טובים שלהם אי פעם "אמזון", "גוגל", "מייקרוסופט", כל החברות האלה. נראה כאילו יש פה ממש שני קווים הפוכים. כמה שהעולם מתרסק יותר, אלה עולים יותר.
כן.
תלמיד: תוכל להסביר מה הולך כאן? אולי הם בכלל המקום שאליו צריך לדבר? אולי צריך ללכת דווקא למנהלים של החברות האלה ולשכנע אותם?
לא, מה אתה תשכנע אותם, שהם ירוויחו פחות? מה אתה מדבר בכלל? אתה הגיוני? מה פתאום, או שאתה תלך לאנשים האלו שמייצרים את הנשק לשכנע אותם לא לייצר נשק? תנסה, בוא נראה.
תלמיד: אבל החברות האלה מייצרות דברים שהעולם החדש הזה צריך בגלל זה הן עולות, הן לא עולות סתם.
אז מה הבעיה?
תלמיד: האם האנשים שמובילים את כל החברות האלה הם אולי קהל יעד שצריך עכשיו להבין לאן העולם הזה הולך?
הם חושבים רק על הרווח, מה אתה מדבר בכלל? אל מי אתה?
תלמיד: אבל כולם חושבים רק על רווח, מה זאת אומרת? מי היום חושב לא על רווח? ראש הממשלה שלי גם חושב על רווח וגם הם חושבים על רווח, אז מה זה משנה? אז למה אני הולך אליו ולא אליהם?
מה אתה רוצה להסביר להם? אתה צריך לפנות לאדם שיש לו חיסרון, לחיסרון הזה אתה פונה ואתה מסביר לו שיש לך במה למלא את החיסרון שלו, מה יש לך למלאות בחיסרון שלהם?
תלמיד: החיסרון שלהם הוא פשוט, הם רוצים להיות יותר גדולים ויותר חזקים.
אז יש להם את זה.
תלמיד: כי מול העולם שמתרסק הם מתחזקים.
אז מה הם יגידו? "חבוב, לך מפה, אנחנו ברוך ה' רואים את העתיד הטוב, וזהו, אז שכל העולם יתרסק, שיתרסק, אבל אנחנו נגדל ונעלה? נעלה, אז אנחנו נהיה מלכי העולם? כן, יפה. תודה רבה לא צריכים אותך".
שאלה: בעניין הלחץ הפנימי שחבר קודם שאל, מה אני אמור לבקש כדי שיהיה יותר לחץ פנימי?
אתה אמור לבקש רק יותר ויותר להבין ולהרגיש מהי הבעיה, מקור הבעיה, איך לעבוד נגדה כדי להביא את העולם צעד אחד קדימה. זה הכול.
שאלה: אנחנו יצאנו עכשיו מכנס ווירטואלי, עם כוחות מחודשים, איזה סוג של ערבות אנחנו צריכים לממש בינינו כדי להתמודד עם הפנדמיה הזאת?
אנחנו רואים ודאי, שהמטרה שלנו ממשיכה להיות מטרה שאנחנו מחוברים כל אחד יותר בעשירייה שלו, ובקשר בין עשיריות, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים אולי בצורה קטנה, חיצונה, לפזר את החומר שלנו, את הידיעה על הפנדמיה, הסיבה אליה ואיך יוצאים ממנה לכל העולם החיצון. זה הכול מה שאנחנו צריכים, הכיוונים הם ברורים, אנחנו יותר מתחזקים פנימה ומתוך זה גם מודיעים לכל העולם מה סיבת המשבר.
שאלה: נראה לי שכוח השכנוע שלנו הוא לא כל כך בטיעונים אלא דווקא במהות הזאת שאנחנו יכולים להעביר מתוך הקשר בינינו. מה שראינו בהולנד ובטח במקומות אחרים בעולם, זה כשאנחנו הכלי העולמי, עשינו כזאת קפיצה לאיזו חברה יותר ווירטואלית, להיות יותר באיזון עם הווירוס הזה, הייתה יכולת הרבה יותר טובה לשמוע אותנו וזה לא היה העניין של הטיעונים שהבאנו, אלא זה היה עניין של החיבור בינינו.
האם אתה רואה את הצעד הבא עבורנו? מטרה חדשה? איזושהי קפיצה חדשה של הקשר בינינו, שדרכו אנשים ירגישו, כי זה לא הטיעונים, זה לא המילים, אלא זה הקשר בינינו שאנשים מרגישים ומבינים.
אתה מדבר על פעולה רוחנית, שמתוך הקשר בינינו, אנחנו בלי מילים אפילו נשפיע לכל העולם והעולם ירגיש שכך צריך להיות. זו פעולה יפה, טובה, רוחנית, אבל אני עדיין לא רואה שאנחנו מסוגלים ממש להיות בזה, אנחנו נגיע לזה אבל בינתיים אין לנו כוח רוחני, אנחנו רק בדרך לגלות אותו.
שאלה: אמרת שצריך לפנות לאלה שיש להם חיסרון. אתה יכול קצת לפרט?
אין כאן מה להסביר, כי אם אדם סובל אז יש [אפשרות] לפנות אליו דרך אותו סבל. ואם הוא לא סובל אז הוא לא ישמע אותך, כי אין לו חיסרון פתוח. הוא לא סובל, הוא לא יכול להקשיב לשום דבר, זה ברור לנו מהחיים שלנו.
שאלה: החיבור שלנו מושך מאור כשאנחנו רוצים להתרחב, פעם אמרת שמספיק שכמה יקראו את מה שאנחנו כותבים, יסכימו עם זה וזה כבר תיקון.
תראה לי מה שאתה מחבר.
שאלה: בהמשך לשאלה על המיליארדרים שממשיכים לעשות עוד ועוד כסף, האם אנשים עדיין יסתכלו על אותם אנשים גדולים כביכול, כמשהו שאליו הם משתוקקים? אנשים עדיין ירצו להיות עשירים והם יראו את ג'ף בזוס עם כל הכסף שלו ויחשבו, כן, גם אנחנו רוצים להיות כאלה?
מצד אחד אנשים בטח ירצו את זה, מצד שני לאט לאט צורת החיים שאנחנו עכשיו נראה, תלמד אותנו שכדאי לנו יותר להסתפק בדברים הנורמאליים, הרגילים, הבטוחים. ואת זה אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו רק על ידי לקבוע חיים נכונים בחברה טובה. אנשים ירצו להיות יותר שייכים לחברה בטוחה, מאשר לכל מיני הישגים גדולים, בכסף, כבוד, שליטה.
קריין: כתבי בעל הסולם , עמ' 393, מאמר "הערבות", המשך מאות כ'.
אות כ'
"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".
אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.
כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.
באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו," שזה יכול להיות רק אם אנחנו מתקדמים זה אל זה, מתקרבים בינינו, ויותר ויותר מייצבים את הכלי השבור לכלי השלם, "ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."
אות כ"א
"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה," ש"עבדות ישראל" זה נקרא לעשות פעולות רק על מנת להשפיע לזולת, "שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.
ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.
וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.
ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.
והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."
פעם אחת זה קרה עם הקבוצה, שהקבוצה הייתה מקיימת את תנאי הערבות הזאת, במשך זמן קצר אמנם אבל זה היה צריך להיות כך, ונשברה, והתרסקה וממש התערבה בין כל העמים ובכל היבשות. זה מה שקרה עם ישראל של אז בעבר, ועכשיו זה כבר גמר התיקון של כל העולם, שאחרי שכל זה כבר יסתיים, אז כל העולם צריך לבוא לחיבור ולתיקון. שבתיקון הזה כולם, כל אחד ואחד חייב להיות ערב לאחרים.
שאלה: עד ההכרעה אנחנו כל הזמן עובדים על השגת הערבות בינינו, בעשירייה, בין העשיריות.
כן. אז אתה עובד, אתה עדיין לא נמצא בפועל בפעולה הזאת. אתה לא מבצע אותה, אתה רק רוצה לבצע. שאתה מכריע, אז כבר זהו, אתה כבר בפעולה שלך גם פועל על אחרים, והם מבינים, מרגישים מה זה נקרא להיות בערבות.
תלמיד: ובכל זאת יש הבדל בין האנשים שהם מנוסים בעבודה לבין אלה שמתחילים, אלה שבאמצע. מה ההבדל ביניהם?
הם כולם מבצעים את הפעולות, רק בהבנה, בהכרה יותר, פחות, בדרך תורה, בדרך ייסורים, אבל כולם עובדים. כולם עובדי ה'. אם אתה שואל אותי, אז כל באי עולם, כל המציאות כולה נמצאת ומקיימת רצון ה', מלמעלה. אלא מלמטה, אלה שיכולים להזדהות עם זה, זו העבודה שלנו.
תלמיד: ורצון ה' זה הערבות הזאת, שאנחנו חייבים להשיג בינינו.
כן, רק זה.
שאלה: מה עוד אפשר לעשות בשביל באמת להשיג שינוי משמעותי בחברה מעבר לזה שנגביר את האיחוד בינינו ואת ההשתתפות בשיעורים? איך היחסים שלנו עם ה-99% אמורים להיות?
הם יכולים להיות רק כאלו שאתה מפזר להם, אתה מסביר להם, אתה עוזר להם להיות בדרך לערבות. כי התכנית הכללית היא שכל העולם, כל האנושות תיכנס לערבות ואנחנו כולנו אז חוזרים להיות כלי אחד, נשמה אחת של אדם הראשון.
שאלה: האם זה העולם שלא מקשיב לנו, או האם זה אנחנו, התלמידים בבני ברוך שלא מאמינים שאנחנו יכולים לעשות שינוי בעולם?
אנחנו פשוט לא מבצעים בכוח את מה שעלינו לעשות. זה לא חשוב כמה שאני מבין, כמה שאני לא מבין, אסור לי לחכות שמחר אני אהיה יותר חכם וגם אדע יותר איך לפרסם את התיקון. זה כמו חולה שיש לפניך ואתה תחכה עד שמחר תהיה תרופה אולי יותר טובה. אבל יש לך היום במשהו לעזור לו, אז אתה עוזר לו. ואין ברירה, אתה עוזר. במה? במה שיש לך. מחר אולי יהיה יותר טוב, אבל בינתיים, ביני לבין עצמי אתה מכניס לו מה שיש, שגם זה יעזור, גם זה יתן. אולי ההיפך, התרופה המתקדמת שתבוא מחר היא לא תשפיע אם אתה לא תיתן מה שיש לך היום. כי אתה נמצא במצב שאתה צריך לקדם את החולה שלך, את כל האנושות להבנה, להכרה, להרגשה, להשגה, שהם יהיו כולנו בעבודה רוחנית, לאט לאט, עושים את זה מראש.
תלמיד: רציתי להגיד שהתחלנו לתת קורס עבור התלמידים באפריקה דרך הפייסבוק ושם הקורס הוא "מטרת החברה", המבוסס על כתבי רב"ש, שבו אנחנו מנסים להסביר את הערכים שהרב"ש נתן לנו בתוך הקבוצה שלפיהם כל האנושות תצטרך לחיות.
אני מרגיש כאילו אולי אנחנו, בני ברוך, לא משתמשים מספיק בנשק הזה שנקרא רב"ש. כי זה לא רק אנחנו, אלא כל העולם יצטרך לחיות לפי העקרונות האלה. האם אתה חושב שאולי זה משהו שאנחנו יכולים להתחיל לברר כאן בינינו, בבני ברוך? כיוון שאנחנו כל הזמן מדברים על רב"ש אבל רק איך שזה נוגע כלפינו, אז אולי לפתוח את זה יותר רחב.
וודאי שאנחנו צריכים לדבר על כל העקרונות האלה שהם יכולים להיכנס ממש בשדרות העם, העולם, האנושות. ודאי שעל זה צריכים לדבר. אם אנחנו עכשיו לא נתחיל לפרסם את עצמנו לאנושות, אנחנו בעצמנו בפנים גם לא נתקדם. זה אחד תלוי בשני.
תלמיד: אולי אנחנו יכולים לנסות לארגן איזה כזה קורס יחד עם הרב, שבו אנחנו יכולים להוריד את דברי רב"ש, עוד קצת לפתוח אותם לקהלים רחבים יותר?
תתחילו לארגן בלי רב. אל תמשכו אותי לכל דבר שאתם עושים. תעשו לבד, תתחילו לבד לעשות, אחרת באמת אתם לא תתקדמו.
שאלה: מה הם הפעולות שאני צריך לממש בעשירייה כדי שאהיה בטוח שאני נמצא בעבודה רוחנית?
חיבור אתה חייב לעשות, פעולת החיבור, בלבד.
שאלה: לגבי המכתב האחיד. מה אנחנו צריכים להוליד מאיתנו על המכתב הזה? כי זה מרגיש משהו שאתה דורש כבר המון זמן ואנחנו לא שומעים את הדרישות שלך.
אין לי יותר מה להוסיף. תתחילו להבין שאתם לא מתקדמים, שאתם נמצאים ממש דורכים במקום אחד וההתקדמות שלכם כלפי מעלה, כלפי הבורא, היא תלויה עד כמה שאתם תתפשטו ברוחב, בעיגולים מכם ולכל הכיוונים.
אות כ"ב
"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.
כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.
כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.
שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.
וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."
העולם בכל זאת מתקדם, והאנושות בכל זאת מתקדמת, ואם אנחנו לא משתתפים בזה במידה שאנחנו חייבים להשתתף, שלשם זה קיבלנו התקדמות, קיבלנו יכולת להבין, להרגיש איפה אנחנו נמצאים, אם אנחנו לא מקדמים את האנושות לפי מה שאנחנו חייבים אז אנחנו בזה ממש עושים עוול לעצמנו.
לכן צריך להיזהר, היו כאלה בעיות כבר בעבר, אנשים שקיבלנו התעוררות מלמעלה כדי לקדם את האנושות ולא השתמשו נכון, אז בעצם הם הגיעו למצב של קבלת העונש. שעונש זה גם תיקון, אבל בדרך כזאת שאחרי סבל גדול הם מתחילים אז להבין איך נכון לבצע את עצמם, לממש את עצמם.
שאלה: כל הדברים שאנחנו מציעים הם קשורים לאמונה, שצריך להבין שיהיה טוב וצריך לעבוד נגד עצמנו. כיצד ניתן להפיץ את ההחלטות האלה? האם הן מתאימות לאנשים?
אני לא בדיוק יודע מה אתה מדבר, נראה לי שאתה טועה. אתה צריך לקבל מה שאחרים כותבים, אחרי שאנחנו בודקים מה כותבים לנו הכתבים שלנו, אנחנו מקבלים אישור לפרסם את זה ואז אנחנו מפרסמים. ולא לפי מה שאתה אומר כאן איזו פילוסופיה, איך אנחנו יכולים כך וכך.
הכי טוב לך לקחת מה שכותבים אנשים שהם כבר בעלי ניסיון ויודעים ושבדקו מה שהם כתבו ונתנו אישור, ואת זה אתה מפרסם. ככה זה.
שאלה: כתוב פה בסוף המאמר שצריך לדכא את התשוקות הקטנות שלי. איך עושים את זה?
אנחנו לא מדכאים שום דבר. אנחנו לא פועלים כדי להגביל את עצמנו, אנחנו תמיד עושים על ידי להגביר משהו טוב, ואז הערך של הרע הוא יורד. כך אנחנו עושים. אנחנו לא הולכים לדכא שום דבר, למחוק שום דבר, אנחנו רק פועלים בצד הטוב ואז הצד הרע מקבל את הירידה. כך אנחנו עושים. בכל דבר, בכל מקום. לעסוק בטוב, בימין, בהתקדמות, כנגד זה אתה תראה איך שהצד השני הוא יורד, יורד בחשיבות, יורד בעוצמה וכן הלאה. כך צריכים לעשות.
(סוף השיעור)
-
"חוק נתן ולא יעבור" (תהילים קמ"ח, ו').↩