שיעור בוקר 08.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אושפיזין - יוסף - ספירת יסוד, קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "אושפיזין - יוסף - ספירת יסוד".

אנחנו שלומדים מהתורה על יוסף, יוסף הצדיק, צדיק יסוד עולם, בעצם הוא שמוביל את האדם לתוך האגו שלו, הוא המסדר את הקשר שלנו עם האגו שלנו, עם פרעה. כך זה קורה עד שהאדם מגלה על ידי יוסף את הקשר שלו עם התכונות היותר נעלות שזה משה.

התכונה הזאת שהיא יוסף לא שהיא חשובה, היא הכול. תיכף נקרא על זה כמה פסוקים. זה דבר שאנחנו מתחילים דרכו להכיר את המערכת העליונה. זה שאנחנו יכולים להתאחד יחד קצת זה בזכות יוסף. זה שאנחנו יכולים להשתדל להוציא משהו מהתכונות הרוחניות כדי להתקרב לכוח העליון, להכיר את האלוקות, זו תכונת יוסף. וזה שככל שאנחנו מתחברים אנחנו יכולים להתחיל לגלות את עצמנו בדרגות רוחניות.

כל תכונה ותכונה רוחנית שאנחנו מתחילים להכיר, אנחנו מתחילים להכיר אותה דרך יוסף, דרך היסוד, דרך החיבור בינינו. לכן כל היסוד שלנו, מה זה נקרא "יוסף הצדיק" ו"צדיק יסוד עולם"? הוא אותו התנאי שדרך החיבור, דרך היסוד, אנחנו מגיעים לכל הכרת האלוקות, לכל יתר התכונות הנעלות שמתחילות להתפתח בנו דווקא דרך יוסף.

לכן לעבודה שלנו, יוסף זה הרגשה, הכרה, ההשגה הנחוצה והקרובה ביותר. בחיבור בקבוצה, דרך נקודת החיבור בקבוצה, אנחנו מתחילים להכיר את התכונה הזאת. לא מן הסתם התורה מספרת לנו מה קורה לנו עם יוסף, מכירת יוסף, שהאחים לא מבינים, לא מרגישים עדיין, זה מפני שהם יותר גבוהים ממנו, לכן לא מכירים בתכונה הזאת של יוסף. יוסף הקטן מה פתאום הוא בולט. הסיפור מהתורה מסביר לנו מאוד על הדברים האלה, אנחנו עוד נלמד את זה, והעיקר בשבילנו זה שיוסף מצביע לנו, מביא אותנו לחיבור.

אין ליוסף תכונה משלו חוץ משהוא נמצא כאוסף של כל יתר התכונות בנטייה לחיבור, ודרך החיבור בנטייה לבורא. הוא בעצם מראה לנו תכונה משותפת מכל יתר האחים שנכללים ומתבהרים מתוך הרצון לקבל הגודל, הגובר, שזה פרעה. לכן מהיסוד הזה, מהתכונה הזאת, מגיע לנו מזון, מגיע לנו כוח החיים, כוח ההשגה, הכול זה דרך יוסף. גם גילוי פרעה, כפרעה הטוב בתחילת שעבוד מצרים, שלא מרגישים שזה שעבוד אלא ההיפך שאנחנו מתפתחים, זה הכול דרך יוסף. בקיצור יוסף הוא תחילת ההשגה של טוב ורע בכל החיים שלנו, לכן אנחנו צריכים להרגיש אותו כדבר הקרוב ביותר אלינו.

בואו נשתדל להכיר אותו.

קריין: קטע מספר 2, מתוך "זוהר לעם", פרשת ויישב, מאמר "מכירת יוסף".

"ע"י צדיק, יוסף, ניזון העולם. כמ"ש, ויוסף הוא המשְׁביר לכל עַם הארץ. מה הוא משביר? בתחילה הוא שובר מעולם העליון, כמ"ש, עיני כל אליך ישַׂבֵּרו, ואח"כ משביר לעולם התחתון. יוסף נקרא כל, כמ"ש, ויכלכל יוסף. ע"כ נקרא יוסף הצדיק, ויסוד העליון, בשם כל, מפני שהוא מכלכל העולם, כי ממנו יוצאת הכלכלה למלכות, וממלכות לכל העולמות. כל, מלשון כלכלה. כמ"ש, משָׁם רועֶה אבן ישראל, שהמלכות הנקראת אבן ישראל, מקבלת המזון מיוסף, היסוד. וע"ש זה נקרא כל."

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויישב, מאמר "מכירת יוסף", סעיפים 24-22)

אנחנו נלמד עוד פסוקים ונראה איך מדברים עליו מקובלים ומה אנחנו יכולים להוציא מכאן בשבילנו. נכיר יותר ויותר את התכונה הזאת, נתחיל לממש אותה. המימוש של יוסף זה בעיקר בחיבור בינינו, לכן הוא נקרא "כל". יסוד, זה שהוא מחבר בתוכו את כול התכונות ומקשר אותנו דרך כל התכונות עם הבורא. ולכן השגת יוסף, השגת החיבור, מהות החיבור שבינינו, זה הצעד הראשון לצאת מהעולם הגשמי ולהתחיל להכיר את הבורא, היינו את העולם העליון, העולם הרוחני.

קריין: קטע מספר 3 מתוך "שמעתי" ק"ב "ולקחתם לכם פרי עץ הדר".

"(שמעתי באושפיזא דיוסף) בפסוק "ולקחתם לכם פרי עץ הדר". היינו בחינת צדיק שנקרא "עץ עושה פרי", שזהו כל ההבדל בין קדושה לס"א, ש"אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". מה שאין כן צדיק נקרא הדר, משום שהוא עושה פרי, שהוא דר באילנו משנה לשנה. לכן כתוב אצל יוסף "הוא המשביר לכל עמי הארצות", שהוא שובר אותם ע"י הפירות שהיו לו. ולהם לא היה פירות. בזה כל אחד הרגיש את מצבו, אם הוא מסטרא דטוב או להיפוך." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

רואים אנחנו מכאן שהוא יוצא לנו כעץ, מקור שממנו אנחנו קוטפים את כל פירות החיים. יוסף זה בעצם אותו הקשר עם השורש העליון שממנו מגיע לנו כל הטוב שבעולם. ממנו אנחנו ניזונים. ממנו אנחנו חיים. זה מקום של פרי האור בי"ע. זה מקום של ההתחברות שלנו בינינו ועם הבורא. זאת אומרת, מקום היציאה בעצם מהרגשת העולם הזה, הגשמי להתכללות, לכניסה, להתחברות לעולם העליון הרוחני.

הכול בעצם יוצא לנו דרך דרגת יוסף, הדרגה הכי קרובה. כשאנחנו מגיעים לחכמת הקבלה אז מיד אנחנו שומעים שצריכים לעסוק בחיבור, כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו הראשונים. ממה הוא מתחיל? הוא לא מתחיל מרחוק, מכל מיני דברים. אומר לנו מעשית, לעניין שכדי שאנחנו נעשה צעד אחד קדימה אנחנו צריכים להתחבר בעשירייה. ונותן לנו חוקים, חוקי החיבור, חוקי הקומוטציה¹ שלנו בינינו.

בכמה שנצליח בזה, זאת אומרת, נתחיל לבנות קשר בינינו הנכון, לכן יוסף נקרא "'כל", "יסוד", "כל", כי הוא כולל בתוכו את כל התכונות שלנו יחד. עשירייה, עשרה אנשים מתחברים ביניהם, וכל אחד עם התכונות שלו, ולא יודע יותר מזה כלום,

אבל אם כל אחד מתעלה מעל עצמו אז בזה שמתעלים מעל עצמם מגיעים לגילו, למרות שכמו שהתכונות שלהם לא דומות זו לזו, אבל כשהם מתעלים מעליהן, אז יוצא שהם דומים זה לזה. שהם יכולים להתחבר. שהם יכולים לעשות יחד משהו.

כאן זה העניין, איך יכול להיות שבתכונות שלנו אנחנו כולנו שונים זה מזה, אבל כשכל אחד מתעלה מעל התכונות שלו, אז באנטי תכונות שלנו אנחנו יכולים להיות יחד, מאיפה? הרי התכונות שלנו, בהתעלות מהן הן גם לא שוות, לא דומות. יוצא לנו שאם אנחנו מתעלים מעל לתכונות שלנו, שהן כולן אגואיסטיות, וכל אחד הוא מיוחד באגו שלו, כשאנחנו מתעלים למעלה מהן, אז אנחנו נעשים דומים זה לזה, שווים זה לזה. אנחנו יכולים להתחבר זה עם זה וכל אחד משלים זה את זה.

אלה דברים מאוד מיוחדים שעדיין אנחנו לא כל כך מבינים ומרגישים מה קורה. זה צריך לבוא במידת השגת היסוד, לכן הוא נקרא "כל". כמו שאנחנו נעשים בחיבור בינינו בלהתעלות מעל לאגו שלנו ולהגיע לתכונת הלמעלה מהדעת, לחיבור. יוצא שבתכונה האחת שנקראת "יסוד", דווקא על ידי זה שהעשירייה מתחברת, אנחנו בזה מוצאים תכונה חדשה, רוחנית, האחד מכולם, שהיא נקראת "בורא". הקשר בינינו שמוליד אותו.

"אתם עשיתם אותי", ככה הוא אומר. ואנחנו באמת כך עשינו. כביכול שאנחנו בחיבור בינינו מולידים את הבורא. כלפינו כך הוא מתגלה.

לכן תחילת ההכרות שלנו עם הבורא, עם הכוח העליון, עם העולם העליון היא דרך תכונת היסוד. ולכן מלמעלה למטה, עד שהכוחות האלו מסתדרים, כל האושפיזין שלנו באים ומסדרים לנו את הסביבה הנכונה. יוצא שיוסף הוא האחרון בכלל.

ויש על זה אמרות שיוסף הוא התחתון כאילו, במקום המלכות. ועל זה כותב לנו "הזוהר".

קריין: קטע הראשון מתוך "זוהר לעם", פרשת "וישב", מאמר "מכירת יוסף".

"נחשב יוסף הצדיק לספירה שביעית, כמו בספירות דז"א. וכמו שברא זה בעולם העליון, כך ברא זה בעולם התחתון, שישה צדיקי אמת, אברהם יצחק יעקב דוד משה אהרון. ואחד, השביעי, יוסף." 

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויישב, מאמר "מכירת יוסף", סעיף 13)

זאת אומרת, כאן אנחנו רואים שדווקא דוד הוא עליון יותר. דוד, משה, אהרון, ואחר כך התחתון ביותר, השביעי, לא השישי, השביעי זה יוסף. זאת אומרת שהוא נמצא במקום הזה בבניית הפרצוף, הוא נחשב לספירה השביעית. אנחנו עוד נלמד למה יש פעם חשבון כזה, ופעם חשבון כזה. בלימוד שלנו נראה את זה.

שאלה: אמרת שהשגה רוחנית מתחילה דרך אותה תכונה, יסוד.

חיבור בינינו.

תלמיד: מה זה אומר?

חיבור בינינו. קראת את התורה? יוסף אמר "אני הגדול, אני העיקר, אתם צריכים להשתחוות לי". כך הוא אמר לאחים, והם מכרו אותו, הם לא רצו להתחבר. ובזכות זה, בעקבות זה, הם נכנסו למצרים, התחילו להכיר את פרעה וכן הלאה. כל הסיפור התחיל מזה שהם לא רוצים להתחבר, כי זו באמת הדרך הכי נכונה להכיר את פרעה, להכיר את האגו שלנו.

יוסף אומר, "לא. אתם צריכים להשתחוות אלי", לחיבור, והם אומרים "לא. כל אחד מאיתנו יותר גדול ממך. איך נשתחווה"? ובעקבות זה, כמו שכותב לנו רב"ש, עם ישראל נכנס לגלות. אבל זה דבר והיפוכו, כי בלי כאלו יחסים בין התכונות באדם, אנחנו לא יכולים להתחיל להכיר את האגו שלנו.

לכן יוסף הוא מאוד מיוחד, והכי קרוב לנו. וגם אותה תכונה שמתגלה לנו, שדרכה אנחנו הולכים לגלות את כל יתר התכונות הרוחניות וגם את בורא. אז התכונה הזאת בשבילנו עכשיו היא הכי בעייתית. חיבור למעלה מהטבע שלנו, למעלה מהדעת, ואנחנו צריכים להתחיל להכיר את חשיבות החיבור יותר למעלה מהכול. זו תכונת יוסף.

תלמיד: האם אפשר לומר שנקודת החיבור הראשונה בינינו מעל לטבע שלנו, זו נקודת יוסף?

כן.

תלמיד: הוא כותב פה בקטע על הצדיקים האחרים, שכבר למדנו עליהם, אברהם, יצחק, יעקב, דוד, משה. האם כל אותן התכונות האלה עובדות דרך יוסף?

נכון. רק דרך החיבור המתגבר בינינו, שנעשה יותר ויותר חזק, מיוצב, אנחנו מגלים את כל יתר התכונות, עד שמייצבים את עצמנו בין כולן כך שמגלים את הבורא.

גם כל תכונה ותכונה מגלה משהו מהבורא, דרך אותו מאמץ, דרך אותה צורה שאנחנו בונים בינינו. אנחנו לא מגלים את הבורא, אלא רק מתוך זה שאנחנו מתחברים, וצורת החיבור שאנחנו יכולים לייצב בדרך מצורה לצורה, מצורה לצורה, היא שמגלה לנו את הבורא.

לכן כתוב "אתם עשיתם אותי", כי אנחנו בונים צורה כזאת, ובהתאם לה מגלים את הבורא בכל מיני אופנים שונים. ואחר כך אנחנו עושים את החיבור בין כל הגילויים של הבורא, והחיבור הזה נקרא "כל", כי הוא כולל בתוכו את הכול. זאת אומרת, שאנחנו בכל זאת מגלים אותו בתכונה שנקראת "חיבור כל", "יוסף", בינינו.

שאלה: אמרת גם שהאחים מכרו את יוסף. מיהם האחים בעבודה?

כל התכונות בפרצוף הרוחני שלנו, שאנחנו עוד לא כל כך מכירים אותן. אנחנו נדבר על זה. כמו שכתוב בתורה, הסיפור הידוע על מכירת יוסף, יוסף ואחיו. בבקשה, אתה יכול לקרוא. יש על זה ספר יפה של תומאס מאן, אמנם זו לא תורה, אבל בכל זאת, ידוע שהוא כתב על זה. יש הרבה סיפורים על זה.

שאלה: למה יוסף נקרא "צדיק"?

צדיק מפני שהוא עוזר לנו להתעלות למעלה מהרצון לקבל, מהמלכות, ולהתחיל להכיר במאמץ שלנו, של החיבור, את הכוח העליון. הכוח העליון הזה בעצם מתגלה כפרעה, העליון מאיתנו. פרעה זו צורה הפוכה של הבורא. ועל ידי פרעה ובורא, בורא ופרעה, כך אנחנו מגלים את הטבע, כי רק מדבר והיפוכו, חושך ואור, אנחנו יכולים להתחיל לבנות בנו כל מיני צורות של השגת הכוח עליון, העליון ממש. כי אי אפשר להכיר את הבורא אלא דרך דבר הפוך ממנו.

לכן כשאברהם שאל את הבורא "במה אדע כי אירשנה", איך אני יכול להגיע לעולם הרוחני, לנצחיות, שלמות, דבקות בך בבורא, איך אני יכול להשיג? כי הוא ראה שאין לו שום כלים לזה, אז הבורא אמר, אל תדאג, אני הכנתי לך אמצעים, להגיע אלי בדבקות.

איזה אמצעי? ההיפך ממני, הדבר הכי אכזרי, הכי אגואיסטי, דוחה, שחושב על עצמו וכולי וכולי שנקרא "פרעה". האגו שלך לאט לאט יתגלה בך אברהם. כך הבורא אומר לו, וכשהאגו יתגלה בך ,אתה תתחיל להרגיש שאמנם הוא דוחה אותך ממני, שהוא עומד בדרך, אבל דווקא יחד עם זה אתה תרגיש שזה מקרב, שדווקא הוא מכוון אותך אלי. דווקא "כמו יתרון אור מתוך חושך" מתגלה החושך, ויחד עם זה מתגלה איזה מקום, איזה משהו שמתגלה כאור ,כניצוץ. ואז אתה נמשך אליו, וככול שאתה מתקדם יותר, יהיה עוד יותר חושך, ועוד יותר ניצוץ, וכך תגיע למצב שתגיע אלי

שאלה: החיבור הוא רק מעל הדעת? חיבור בדעת זו אשליה, זאת אומרת בעולם הזה אף פעם לא יהיה חיבור אם לא נתעלה כולנו?

חיבור לא יכול להיות באגו, בדעת, מפני שכולנו שונים. ולכן אם אנחנו מתחברים בינינו, בעולם שלנו, אנחנו מתחברים לא בעצמנו, אלא כדי להגיע לאן שאנחנו משתדלים להגיע. לכן צורת החיבור שלנו היא מאוד נמוכה, גשמית וברגע שאנחנו משיגים את הצורה הזאת היא נעלמת, היא זמנית, ואנחנו כבר לא מחוברים בינינו, החיבור הוא לא נצחי.

תלמיד: מבחינת הפצה, אמרת לנו שבהפצה אסור לדבר על מעל הדעת, אז בינתיים לדבר רק על חיבור בדעת?

יש לך ילדים?

תלמיד: כן.

הם כבר גדולים.

תלמיד: כן.

אתה זוכר איך דברת אליהם כשהם היו קטנים? ככה אתה צריך להתייחס לקהל, לאנושות, פשוט מאוד. איך תסביר עכשיו על למעלה מהדעת, כשאתה בעצמך עוד לא יודע מה זה למעלה מהדעת, זה אפשרי? זה לא מחכמה.

שאלה: אנחנו רוצים לדעת מה ההבדל בין האיכות של אהרון ויוסף, כי עושה רושם שהם מאוד דומים בעבודה?

נדבר על כל הדברים האלה אחר כך, קשה לנו עכשיו לדבר על ההשוואה בין כל התכונות האלה, כשאנחנו לא מכירים אף תכונה.

שאלה : אם הבנתי נכון יוסף זאת התכונה שמחברת את כולן ואפילו את האגו עם פרעה, מה זה אומר?

יוסף זאת תכונה שמחברת בינינו, נקודה.

שאלה: האם יש תכונת התגברות ביוסף כמו למשל באהרון?

אנחנו נלמד את כל הדברים האלה. למה אתם קופצים להשוואה בין זה לזה, אם אתם עדיין לא יודעים בדיוק לא את זה ולא את זה? האם אפשר כך ללמוד? אני לא יודע.

אתם יודעים מה זה אהרון ואתם יודעים מה זה יוסף, ואז אתם יכולים לעשות השוואה? איזה מחקר השוואתי ביניהם? איך זה קורה? אנחנו עושים ככה במדע, בחכמה, בשכל? לא. אני רואה שאנחנו צריכים פשוט להמשיך ללמוד.

שאלה: אנחנו לומדים מרב"ש שיוסף אמר את אחי אני מבקש. מה זאת אומרת את אחי אני מבקש בעשירייה?

שהוא רוצה רק להיות מחובר איתם לא יותר מזה. ולמרות זה גרם לירידה למצרים כי יוסף נכנס לשם ואיך דווקא יוסף נכנס? מפני שהאחים רצו לדחות אותו, למכור אותו וכן הלאה, אבל אנחנו עוד נלמד איך אנחנו נכנסים להיכרות עם היצר הרע שלנו.

קריין: קטע מספר 4 מתוך רשומה 378 של הרב"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

"ועיקר הגילוי הוא מחזה ולמטה, שהם בחינת נה"י. ועיקר הוא הקו האמצעי הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. לכן נאמר "וישראל אהב את יוסף". ויש קו אמצעי למעלה, הנקרא תפארת, שהוא המכריע בין חסד לגבורה. וקו אמצעי שהוא מחזה ולמטה, הנקרא יסוד, המכריע בין נצח להוד. ועיקר עבודה הוא להכניע את הקו שמאל, שדוקא הקו אמצעי מכניעו."

(הרב"ש. רשומה 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")

שאלה: אם אני רוצה להתחבר עם מישהו בדעת בשכל, ברור שאני מצפה לקבל מזה משהו, זה ברור בצורה אגואיסטית. אז איך לרצות נכון להתחבר?

קודם כל את זה מסביר לנו רב"ש, לפני שאני הולך להתקשר עם העשירייה אני חייב לפתוח את הספר עם המאמרים שלו ולראות מה הוא כותב שם ולהשתדל לראות דברים חדשים, ואחר כך אני מגיע אליהם ואני צריך לראות איפה יש בינינו תכונות כאלו, תכונות כאלו, אולי להשיג את זה, אולי להתרחק מזה. אני כבר מסתכל על מה שהוא כותב וזה הופך להיות בשבילי תורה. תורה זה הוראה, אינסטרוקצייה, וכך אנחנו צריכים להתייחס לזה.

אז כמו שאנחנו כבר קראנו, יש הרבה תנאים כדי להיות מחוברים נכון בינינו, והוא כתב על זה פחות או יותר. אז בואו אנחנו נממש את זה. בזה בדיוק אנחנו בונים את צורת היסוד, את החיבור בינינו, ודרך החיבור הזה, צורת היסוד, אנחנו מגיעים למעלה. כמו שהוא אומר מיד אנחנו מקושרים, אמנם לא מבינים, לא מגלים את זה אולי, אבל מקושרים כבר לישראל, זאת אומרת ל"אברהם", "יצחק", ,יעקב", יעקב זה נקרא ב"קטנות", "ישראל" זה נקרא ב"גדלות", כשאנחנו מלמטה מ"נצח", "הוד", "יסוד", מ"משה", אברהם עובדים ביסוד ביוסף, אז יוסף ב"קו האמצעי" בדיוק מקשר אותנו לקו האמצעי העליון שזה ישראל או יעקב. ולכן כך אנחנו עולים מנה"י לחג"ת בקו האמצעי, ולכן כל העבודה שלנו היא דרך "יוסף", דרך החיבור בינינו.

ובכלל אם אנחנו לא יודעים מה הן התכונות האלה של ימין, שמאל, אברהם, יצחק, אנחנו ודאי שלא יודעים, ואפילו משה ואהרון לא יודעים כל כך, אבל דרך החיבור של כל התכונות שלנו שמתגלות בנו לעת עתה בהכוונה מלמעלה מהבורא, שאנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו בכל התכונות שלנו גם הרעות, גם טובות, שאנחנו משתדלים לייצב אותן נכון כדי לגרום לחיבור הטוב בינינו. זה כמו שרב"ש כותב שאדם מבטל את עצמו כלפי עשירייה הוא נותן דוגמה נכונה כלפי העשירייה ואז בצורה כזאת אנחנו בונים את תוכנת יוסף ודרכו ממש מיד מתחילים לגלות תכונות יותר נעלות, שהן כולן נשפכות מלמעלה למטה לתכונה הזאת של יוסף. כך היא העבודה.

שאלה: אתה אמרת שמשה ואברהם מתחברים עם היסוד וזה הקו האמצעי שמתחבר עם הקו האמצעי העליון יותר, יעקב, אפשר לבקש שתצייר את זה?

אני רוצה, לא שאני אצייר את זה אלא שאתם תציירו את זה בפנים. אני נתקלתי בהרבה מיקרים שאנשים מתארים את הדברים האלה שנמצאים על דף הנייר, ואז אמנם הם יותר מרגישים שיש להם את זה, שהם מבינים את זה, זה ימין, וזה שמאל, וזה כך, וזה כך, הם נעשים פילוסופים.

פילוסופיה זה נקרא חכמה שאתה לא מקבל בתוך ההרגשה, פסיכולוגיה זה שאתה מקבל את זה בהרגשה אבל לא בשכל, ויש פילוסופיה שאתה עושה את זה בתוך השכל. לא זה טוב, ולא זה טוב, אלא טוב שאתה תתאר את הדברים האלה בפנים ואז במידה שזה חי בך, שאתה מגלה את התכונות האלו, אז בהתאם לזה אתה תתקדם ותבין ותרגיש.

לכן כתוב "כתוב על הלוח ליבך"², ליבך, על הלב שלך, על הרצונות שלך אתה צריך לכתוב, לסדר אותם כך שאתה תרגיש "זאת תכונת יוסף, וזה משה, וזה אהרון" וכן הלאה. הרבה שנים ציירתי, אבל עכשיו כשאנחנו מגיעים כבר יותר קרוב ליישום הפרקטי שהזמן הכניס אותנו אליו, ההתפתחות הכניסה אותנו ל"דור האחרון", אז אנחנו חייבים לכתוב על הלב שלנו.

ולכן למרות שיש לכם נטייה לכתיבה ולציור, אני מבין שזה מאוד קל, גם לי יותר קל להסביר שזה בציור, זה קשור לזה, זה קשור לזה, אבל כשאני אומר זה קשור לזה, אני לא אומר את זה שקשור דרך רגש או דרך הבנה, אלא זה קשור על הציור, על הנייר, אתה רואה קו, זה קשור לזה, זה קשור לזה. אין בזה שום השגה.

ההשגה שלנו היא כולה רגשית ומתוך שאנחנו יכולים להשוות בין אלו דברים לאלו דברים, אז אנחנו מוציאים מזה חכמה. חכמה היא "כוח מה", היא מתגלה מתוך השוואה, וההשוואה היא רגשית. רגשית זה לא בשכל כמו בחכמות של העולם שלנו. לכן אנחנו מגלים יותר ויותר עד כמה שאנחנו מגיעים לגבול, נתקעים, ולא יכולים לפרוץ יותר הלאה, כי כל ההשגה שלנו היא השגה רק על הנייר.

תראו כמה בעל הסולם כתב וכמה הוא צייר? סתם עשה כך ציורים בספר "האילן"? ואנחנו גם לא כל כך מבינים מה שהוא צייר. אנחנו צריכים להגיע להשגה, אז אנחנו נבין מתוך ההשגה שלנו מה שהוא צייר על הנייר.

לכן אני מאוד מבקש תשתדלו להתחיל להרגיש את התכונות האלה. מה יותר ממה, בהרגשה. מה ימינה ומה שמאלה, בהרגשה. ריחוק, חיבור, בהרגשה. מידות של זה מעל זה, זה למטה מזה וכן הלאה, בהרגשה. הכול בהרגשה. אנחנו צריכים לפתח את הרגש הרוחני שלנו. הבורא מושג ברצון, רצון זה רגש.

שאלה: האם ניתן לומר שיוסף הוא תכונת ההשפעה?

כן, אבל כל התכונות הן תכונות השפעה. כל האורחים שאנחנו מזמינים לסוכה שלנו הם תכונות השפעה, אלו ואלו כל אחד לפי הסגנון שלו. לכן הם כולם נקראים "אבות", שלמעלה מהם, תכונות שאנחנו הולכים להשיג, זה הכול השפעה. אבל אנחנו נברר באיזו צורה אנחנו יכולים לייצב כל אחד, את סך כל הרצון לקבל שלנו בצורות האלו. אם היינו רואים את הרצון לקבל שלנו הכללי כמו איזה בצק והיינו רואים איזה צורות לחם אנחנו יכולים לעשות ממנו, אז היינו רואים שאנחנו יכולים לעשות צורות כמו יסוד, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, דוד, כל מיני צורות כאלה ולא יותר, יותר לא הולך.

זאת אומרת, התכונות שישנן ברצון לקבל יכולות להתחבר דווקא בשבע צורות כאלו ולא יותר. זה מספיק כדי לבטא את הרצון לקבל הכללי שיהיה דומה לבורא, זה מה שקורה. עוד נדבר על זה.

שאלה: האם התוצאה של תכונת החיבור בין החברים זהה בין כל החברים?

לא, כל רגע האדם שונה, כל רגע כל החברים שונים, לא זהה שום דבר. אם זהים אז רק בדבר אחד, כל אחד מתוך מה שעכשיו מתגלה בו רוצה להיות המשפיע כלפי החברים ודרכם בסך הכל כלפי הבורא, זאת צורת העבודה. בזה הם זהים, "זהים" זאת אומרת דומים.

שאלה: היום אנחנו מזמינים לסוכה שלנו את הצדיק יסוד. אנחנו לומדים שיש קשר בלתי פוסק בין פרצוף יסוד למלכות, האם זה אומר שהיסוד מגדל את המלכות?

אנחנו עדיין לא הגענו למלכות נדבר על זה יותר מאוחר, אולי היום בלילה. היום בלילה יש לנו שיעור מאחת עשרה בלילה לפי שעון ישראל, כולכם מוזמנים, אנחנו שם נעבוד, זה נקרא "ליל הושענא רבה", ואנחנו נקרא חומר מיוחד ושם נדבר על זה. עכשיו אנחנו מדברים רק על בחינת יסוד בלבד, ואל תשאלו אותי מחוץ לזה.

שאלה: מה זאת אומרת "מכריע", "מכריע בין נצח לבין הוד" בפסוק?

מכריע זה נקרא שהיסוד נבנה מזה שיש הבדל בין נצח והוד, וההבדל הזה לוקח והופך אותו לחיובי ומזה הוא בונה את עצמו. עוד נלמד את זה. המכריע בין נצח והוד זה שישנן תכונות שהן כביכול הפוכות, זה ימין וזה שמאל נצח והוד, אבל הוא מכריע לא בזה שהוא אומר זה יותר מזה וזה פחות מזה. ברוחניות בסופו של דבר הכול פועל לצורה אחת ואין בזה הבדל, גדול יותר או קטן יותר, אפילו ימינה שמאלה כמו שאנחנו אומרים, שימין כאילו הוא יותר חשוב משמאל.

"המכריע", זה שדווקא בזה שאתה מבליט את שניהם, זה כנגד זה, אתה בונה משניהם את צורת השיתוף הנכונה. אתה בונה משניהם שבא זה ואומר על זה, שברוחניות דברים מנוגדים באים כדי לבטא את השני. אני בא ואומר "זה אני" ומסביר ומספר על עצמי, אבל למה אני עושה את זה? כדי להצביע על החבר שלי שהוא הפוך ממני ובכמה שהוא יותר ממני, מיוחד ממני. ככה זה ברוחניות.

לכן כתוב, בא זה ואומר על זה. מתוך ההשוואה הזאת, מתוך החכמה ההשוואתית הזאת דווקא אנחנו מתחילים להשיג את כל הדברים. אנחנו לא משיגים אף פעם בחינה בעצמה, בפני עצמה, לא מסוגלים, אנחנו לא מסוגלים להשיג משהו בפני עצמו רק בהשוואה ביניהם, בכמה זה יותר בכמה זה פחות, למה זה יותר למה זה פחות, כל מיני דברים כאלה. "כיתרון אור מתוך החושך", זה נובע מזה, אחרת לא משיגים.

אבל דווקא מתוך זה, הנברא לא יכול אחרת להשיג, דווקא מתוך זה יש לנו אפשרות להשיג את כל העושר שבבריאה. ומתוך זה בסך הכל אנחנו כתוצאה מזה בונים בנו את דמות השורש שלהם, עליון אחד יחיד ומיוחד. כך זה מצטבר בנו.

שאלה: למדנו שבלי תכונת יעקב תכונות אברהם ויצחק לא קיימות בנפרד, אלא רק יעקב מחבר אותן ואז הן קיימות התכונות האלה. האם תכונת משה ואהרן קיימות בנפרד בלי תכונת יוסף?

כל התכונות האלה מתגלות אך ורק בתוך החיבור, ש"יוסף" זה נקרא שהוא מחבר את כולם, שהוא מחייה את כולם. לכן זה נקרא שהוא יסוד עולם שדרכו אנחנו משיגים, דרך החיבור אנחנו משיגים כל תכונה, כל אורח שבא אלינו במשך הזמן הזה וכך זה קורה. רק דרך החיבור. יוסף הוא יסוד עולם, זאת אומרת מתוכו אנחנו משיגים את כל התכונות שבסופו של דבר מביאות אותנו להכרת הכוח העליון, להכרת הכתר.

תלמיד: מה זה אומר ש"האחים מכרו את יוסף", בעשירייה?

שלא רוצים להסכים לצורת החיבור שהוא אומר, בינתיים לא. אבל אז נכנסים למצרים, מגלים את האגו שלהם בצורה אמיתית, מאין ברירה שרואים שאין במה למלא את עצמם, רעב היה בארץ ישראל. זאת אומרת שהרעב הזה הוא דוחף אותנו, שהם לא יכולים בשום דבר למלא את עצמם בשיטה שלהם. ורק על ידי זה שיורדים למצרים ונכללים יחד, מתחברים יחד, פרעה מחבר אותם יחד, בהכרח האגו שלנו דוחף אותנו לחיבור מאין ברירה. כמו שעכשיו אנחנו נראה את זה בפנדמיה הזאת, בווירוס הזה, שלא רוצים בטוב להיות מחוברים, אז אתם תתחברו על ידי כוח הרע.

וזה מה שאנחנו נרגיש גם כן על עצמנו. בזה אנחנו עכשיו נמצאים, אנחנו נמצאים בירידה למצרים, אתם תראו. ואז נתחיל להכיר כמו שכתוב, "או חברותא" שנמצאים בחברה, בחיבור בינינו, "או מיתותא" או מוות, או זה או זה. ואז מאין ברירה נכנסים לחיבור. אמנם זה תחת האגו שלנו, שהוא מחייב אותנו ואין ברירה, אבל בצורה כזאת מגיעים לטוב.

לכן היצר הרע הוא בעצם עבד נאמן לבורא, כי הבורא בעצם מנהל דרכו אותנו. ועכשיו אנחנו נמצאים ממש בירידה הזאת למצרים, להכיר איפה באמת אנחנו נמצאים. מהו העולם הזה, מהם התכונות שלנו.

נקרא קצת גם כן תורה ונבין על מה שם מדובר, על איזה דרכי התפתחות רוחנית של האדם מסופר שם.

שאלה: האם העבודה בקווים בחג"ת, היא אותה עבודה שלנו בנה"י, בתכונות?

אנחנו על זה לא דיברנו, אנחנו כך לא מדברים בינתיים. תהיו כמה שיותר קרובים לאותם הפסוקים שעליהם אנחנו מדברים.

קריין: קטע מס' 5 מתוך רשומה 675 של הרב"ש, "בחינתו של יוסף".

""עולם הזה" ידוע שנקרא מלכות, שהיא כלי של קבלה. ו"עולם הבא" נקרא בינה, שהיא כלי דהשפעה. אם כן לא דיין שהם עוסקים בכלים דהשפעה בעל מנת להשפיע, אלא רוצים לזכות בקבלה בעל מנת להשפיע - זה נקרא, "קפץ עליו רגזו של יוסף", שהוא בחינת קו האמצעי דספירות דנה"י, הנקרא נה"י דכלים וג"ר דאורות, שהוא היה ברוגז, שעדיין לא זכה לבחינת נה"י המגולים, הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף."

(הרב"ש. רשומה 675. "בחינתו של יוסף")

קריין: שוב.

""עולם הזה" ידוע שנקרא מלכות, שהיא כלי של קבלה. ו"עולם הבא" נקרא בינה, שהיא כלי דהשפעה. אם כן לא דיין שהם עוסקים בכלים דהשפעה בעל מנת להשפיע, אלא רוצים לזכות בקבלה בעל מנת להשפיע" לעסוק דרך קבלה, לקבל בעל מנת להשפיע, " - זה נקרא, "קפץ עליו רגזו של יוסף", שהוא בחינת קו האמצעי דספירות דנה"י, הנקרא נה"י דכלים וג"ר דאורות," גדלות, שאנחנו מדברים במדרגה, "שהוא היה ברוגז, שעדיין לא זכה לבחינת נה"י המגולים, הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף."

(הרב"ש. רשומה 675. "בחינתו של יוסף")

זאת אומרת, שיוסף זה כבר גילוי היסוד מבחינת הגדלות, כבר יש לו כלים דקבלה שנמצאים בכוונה בעל מנת להשפיע ולכן הוא מגלה יותר. יש "עולם הזה" שמשתמשים במלכות על מנת להשפיע, ו"עולם הבא" שמשתמשים בבינה על מנת להשפיע. זאת אומרת, מבחינת ההשגה אנחנו קודם כל משיגים עולם הבא ואחר כך משיגים בכלים דעולם הזה.

היום אנחנו כבר רואים שאימצנו את הכול, למדנו בכללות את כל הדברים האלה. ודאי שאי אפשר לכלול את הכול ולראות את הכול, גם לפי ג' קווים, גם לפי קטנות וגדלות, בכלל מכל הבחינות, זה כל המבנה של הנשמה שלנו. זה לאט לאט מגיע אבל מההיכרות הראשונה, שנעשה כאן עוד היום והיום בלילה, בסך הכול אני מאוד מרוצה מהחומר שעברנו, לא למדנו כך אף פעם את הכניסה לרוחניות, איך בונים את התכונות האלה בנו, איך מגלים אותן, יש בזה יסוד להתקדם הלאה. מזה מתחילה השנה, מראש השנה, מיום כיפור ומסוכות, מזה אנחנו בונים את התכונות האלה בצורה הראשונה בנו.

שאלה: כשהכלי העולמי יגלה את האיכות הזאת של יוסף, מה יקרה לאומות העולם, איך הם ירגיש את הגילוי הזה שלנו?

אני חושב שקודם כל העבודה שלנו היא בזה שאנחנו איכשהו נשתדל לגלות לכל העולם מה קורה עימו, מה קורה לנו, לכולנו, שאנחנו נמצאים בהכרת הרע, הכרה שאנחנו נמצאים בירידה למצרים. רוצים או לא רוצים, אבל חייבים להיכנס לאגו שלנו, לגלות אותו ואז להשתדל לברוח ממנו ולתקן אותו ולהגיע לעולם הנצחי. בזה אין ברירה.

את כל התקופה הזאת שאנחנו עכשיו נכנסים להכרת הרע של הטבע האגואיסטי שלנו, אנחנו צריכים להסביר לעולם בצורה יפה, טובה, רכה, כמו לילדים. שאין לנו ברירה, רוצים או לא רוצים זה יקרה, ולא יעזור לנו לעשות כאן איזה חשבונות בינינו אלא ההיפך, אם אנחנו כולנו מתחברים ומבינים מה שהטבע עושה איתנו, א-להים זה הטבע, גם א-להים בגימטרייה זה הטבע, אז על ידי זה שנכיר בזה ונבין, אנחנו נעבור את הדברים האלה בצורה יותר קלה, בהבנה, בהרגשה נכונה, וכך נגיע לשלב הבא שהוא כבר עלייה מהאגו שלנו לעולם הנצחי, לקיום הנצחי.

הכול תלוי באיך שאנחנו נסביר את זה לכל האנושות. לכן תראו מה שבעל הסולם כל כך כתב על ההסבר הזה, על הפצת חכמת הקבלה בכל העולם, שזה נקרא "עבודת המשיח", גילוי הבורא לכל הנבראים. צריכים להשתדל לעבוד בזה. לא לשים לב עד כמה העולם בינתיים מגלה את המוגבלות שלו, האגו הקצר שלו, הטיפשי, אלא בואו נעשה את העבודה שלנו.

שאלה: אמרת שאנחנו מכירים את הכתר דרך תכונת יוסף. האם תוכל להסביר את זה קצת יותר?

לא. אם אנחנו מגלים את תכונת יוסף בצורה נכונה אנחנו מגלים מתוכה את כל התכונות היותר נעלות, עד תכונת הכתר. אבל כתר, חכמה, בינה הן תכונות שמתגלות כתוצאה מהעבודה שלנו. ולכן אין לנו שום אפשרות להגיע ולהבין, אלא אם אנחנו נכין בתוכנו את כל הכלים של נה"י, ואת כל הכלים של חג"ת, ונתחיל לעבוד עם נה"י וחג"ת, עם קטנות וגדלות יחד, אז נתחיל לגלות בהם מה שמקבלים מחב"ד ובצורה כזאת אנחנו נתחיל להכיר את הבורא.

כי בגוף הפרצוף אנחנו נתחיל לגלות תוצאות מראש הפרצוף, וזה נקרא "ממעשיך הכרנוך". ממה שהבורא מתגלה בכח"ב, מתגלה בחב"ד, ומחג"ת בנה"י, אז אנחנו נגלה את זה בתוך הגוף שלנו. אבל זה בתנאי שהגוף שלנו יהיה מתוקן לגלות במשהו את פעולות הראש, ואז אנחנו נתחיל להכיר מהגוף את פעולות הראש. זה נקרא "ממעשיך", ממה שהבורא עושה בתוך הגוף שלנו, "הכרנוך", אנחנו נכיר את הראש.

לא רק את הפעולות שלו, אלא גם את התכונות, הכוונות והעיקר זה התכניות, אלה המחשבות של הבורא, זה מה שאנחנו נתחיל להרגיש דרך הפעולות. כמו שבעולם הזה אנחנו רואים שילד קטן לא יודע מה קורה כאן וכאן, זה וזה, אבל לאט לאט מתוך זה שהוא מתחיל להכיר את הפעולות שקורות אז הוא מתחיל להכיר גם מאיפה זה בא, למה זה בא וכן הלאה.

זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מהמעשים של הבורא עלינו אנחנו לאט לאט מכירים אותו בנו. אנחנו לא יכולים להכיר אותו מחוצה לנו, כי אין חומר מחוצה לנו, לכן בורא זה נקרא "בורא", "בוא וראה", שהוא מתלבש בנו ואנחנו מתוך זה מכירים ורואים אותו.

שאלה: למה יוסף הוא היסוד, יסוד של מה?

יסוד של כל המבנה של הפרצוף, כי הוא הספירה האחרונה לפני המלכות, ואנחנו מלכות, ואנחנו דנים את כל הספירות שלפנינו, כל המקורות העליונים הרוחניים שמעלינו כלפינו. לכן היסוד הזה נקרא מקור של השפע, מקור של החיים, מקור של הכול. מלכות נמשכת ליסוד.

שאלה: האם יש איזה חיסרון ביסוד שמשתייך לקו שמאל?

עוד יהיה לנו מקום ללמוד ולהתבלבל בזה. יסוד הוא יסוד, הוא אמצעי, הוא קו האמצעי שקושר בתוכו את כל הקווים וכל התכונות.

שאלה: כתוב, ש"כל העולם נברא בשבילי". האם זה נאמר על יוסף ומה משמעות האמירה הזאת?

"כל העולם נברא בשבילי" כי אני שמשפיע לכל העולם בהשתוות הצורה עם הבורא שמשפיע לכל העולם, כך מכיר את הבורא. זה נקרא שאני משרת את כולם וכולם משרתים אותי, ואם אני מתייחס בצורה כזאת דרך היסוד לכל המציאות, אז אני מקבל לפי השתוות הצורה מהמציאות העליונה, מהבורא, את הכול.

אנחנו צריכים להבין שהאגו שלנו הוא לא מקום שבו אני מקבל את הדברים. עד כמה שאני מוציא את האגו שלי החוצה ושופך אותו על כולם בצורת השפעה, אחרת אני לא יכול להוציא אותו החוצה, אז באותו האגו שרק מחוצה לי, שאני שפכתי אותו שם, שם אני מקבל גילוי הבורא. וזה הבורא שלי, כי אני בצורה כזאת התייחסתי אליהם, בנתינה, ולפי מידת הנתינה שלי אני תופס בתוך הכוונה הזאת, בתוך האור חוזר הזה את צורת הבורא, עוצמת הבורא. וזה נקרא "ויהי שם ה' עליך", שהבורא בזה מתלבש בי. כשאני עושה מסך ואור חוזר ומוסר את עצמי לכולם, שם בפעולה הזאת אני מגלה את הבורא ונמצא עימו בדבקות.

שאלה: האם אפשר לראות ביוסף את תכונת ההשגה בזכות החיבור.

נכון.

קריין: קטע מספר 6.

"צורת יוסף הוא יסוד ברית. כי הוא בחינת צדיק יסוד."

(הרב"ש. רשומה 501. "מדת האמת - א'")

בכמה שאנחנו יכולים להשפיע, באותה צורה אנחנו יכולים לקבל, לפי השתוות הצורה. צורה, זאת אומרת השפעה, לפי צורת ההשפעה, גדלות ההשפעה, אופן ההשפעה מצידי כלפי האחרים אני מגלה את יחס הבורא כלפיהם. אתם יכולים להגיד, אני בעולם הזה לא מרגיש שהבורא משפיע להם משהו טוב, איך זה יוצא שאני יוצא מעצמי כלפי העולם ואז אני אגלה את יחס הבורא לעולם? זה "עיניים להם ולא יראו", אתם לא רואים את זה, אבל במידה שאתם תתייחסו בטוב לעולם אתם תתחילו להרגיש שהבורא מתייחס כך אליהם ונמצא בהם וממלא אותם, רק הם לא מרגישים את זה. על זה דיברו הנביאים, הרבה אנשים.

שאלה: בציטוט שקראנו הוא כותב על כך שאת האוכל והפירות האדם מקבל דרך היסוד, העולם מקבל דרך היסוד. למה הוא מתכוון?

הכול מושג דרך היסוד, היסוד מפרנס את העולם. היסוד מביא את החיים. במידה שאנחנו מחוברים בינינו אנחנו יכולים להתחיל לקבל מהיסוד, בתכונת הצדיק, בזה שאנחנו רוצים להצדיק את הבורא, לכן זה נקרא "יסוד", "צדיק", כי אנחנו רוצים להצדיק את כל החברים ואת כל העולם, לכן זה נקרא תכונת הצדיק, שמצדיק את הכול. והיחס שלי לתכונה הזאת, לחיבור של כולם, חוץ ממני אבל שאני מתחיל להכיר אותם במידה שאני רואה שהם כולם מחוברים, בכולם שורה הבורא, רק אני פוסל את זה במומים שלי, אז ככל שאני יוצא מעצמי אליהם כך אני מגלה שהעולם כולו זה חיבור ושהשכינה, זאת אומרת גילוי הבורא מכסה את כל העולם. וזה הכול מושג דרך תכונת היסוד.

שאלה: האם אפשר להתייחס ליוסף כישראל שאמור לחבר את כל העולם למשפחה אחת?

כן. יוסף זה יעקב בקטנות. אברהם, יצחק, יעקב, יעקב זה הקו האמצעי שבג"ר. יוסף, אחרי משה ואהרן זה יוסף, זה הקו האמצעי שבז"ת, בקטנות. לכן הוא כל כך קרוב אלינו, ואנחנו יכולים דרך התכונה הזאת להתחיל להרגיש מהו החיבור הנכון בינינו כדי להשיג את הא-לוהות.

קריין: מתוך "זוהם לעם", פרשת "ויישב" מאמר "מכירת יוסף".

"כתוב, בן פורת יוסף, בן פורת עלֵי עין. כי אין בכל איברי הגוף מי שיעשה פירות, אלא צדיק יסוד עולם זה. ע"כ נקרא יוסף, שהוא יסוד, בן פורת, מלשון פְּרֵה וּרְבה."

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויישב, מאמר "מכירת יוסף", סעיף 15)

כל פרייה ורבייה באה דרך היסוד, דרך תכונת יוסף. במידה שאנחנו יכולים להתחבר בינינו, אנחנו נרגיש איך ממש מנקודת החיבור בינינו מגיע אלינו כל טוב, ומתגלה אלינו כל המציאות. זה מה שחסר לנו חברים, לא יותר מזה, לממש את תכונת יוסף, להתאסף נכון בינינו.

קריין: קטע מספר 8 מתוך מאמר של הרב"ש "אהבת חברים א'".

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

(הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים - א'" 1984)

הכול דרך החיבור, אתם רואים מה כתוב בתורה. זה חלק מהתורה, אין לנו ברירה אלא רק דרך החיבור. אם אנחנו רוצים להגיע למשהו למעלה מהחיים הבהמיים האלו, לגלות את הנצחיות והשלמות שבטבע, זה אפשרי אך ורק אם אנחנו מתחברים, ודרך החיבור אנחנו מתחילים לגלות עולם אחר.

קריין: 9, מתוך רשומה 703, פרשת "מקץ" של הרב"ש.

"יוסף היה שתי פעמים בבור:

א. על ידי אחיו, כמו שכתוב "וישליכו אותו הבורה".

ב. על ידי שר הטבחים, כמו שכתוב "ויריצוהו מן הבור".

ועל דרך המוסר יש לומר, ש"בור", היינו בית הסוהר, שזה מה שהאדם נמצא תחת שליטת היצר הרע, שהוא אסור אצלו ואין להאדם שום יכולת לצאת מרשותו.

הנה יוסף, שעל ידי שקיים מצות כבוד אב, אז על ידי הארת המצוה ראה, שהוא נמצא בבית הסוהר, כי בזמן החושך לא רואים את האמת. אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, היינו שרואה שהוא הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית.

נמצא שהוא בבית האסורים של הסביבה, היינו שמוכרח לעסוק בתורה ועבודה מצד הסביבה. ובזמן שהאדם זוכה לאור יותר גדול, אז הוא רואה את האמת, ורואה שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל, אלא שהוא נמצא ברשות הקליפה ממש.

וזהו שזכה על ידי המעשה, שזכה להקרא בשם צדיק, אז הוא רואה שפוטיפר נתן אותו לבית הסוהר, וראה שהוא קליפה ממש. אז יש מקום לתפלה, שה' יתיר אותו מבית אסורים.

כי עד כמה שהאדם רואה, שנצרך לה' שיעזור, לא למותרות רק להכרחיות, אז התפילה היא יותר אמיתית. לכן היא מקובלת למעלה, וה' מוציא את האדם מבית האסורים, וזוכה להיות בין מקבלי פני השכינה."

(הרב"ש. רשומה 703. "מקץ")

שאלה: ככל שאני מבין את תכונת יוסף, כל אחד מאיתנו יכול לרכוש אותה. ברגע שאני מתחיל לדאוג לחברים כמו אם, להיכלל בתוך החסרונות שבהם כמו צינור, אני מעלה אותם לעליון, כך אני תופס את התכונה הזאת שנקראת יוסף. כלומר אני כביכול מתנתק מהמלכות, למרות שלפני כן הייתי גם עם החברים ועם האחים שלי כמו מלכות. האם נכון להגיד שכשאנחנו רוכשים את תכונת יוסף, אנחנו למעשה מתנתקים מהמלכות?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהוא זוכה להיות בין מקבלי פני השכינה?

שהוא מתחבר עם כולם, ולכן הוא הופך להיות עם כולם יחד כלי לגילוי הבורא. זה נקרא לגלות את הפנים של העליון.

שאלה: אנחנו יודעים שחיבור נכון הוא חיבור שבא מתוך כוונה נכונה, וחיבור לא נכון יכול לגרום לשבירה. אז איפה קורה המהפך הזה? כי נגיד באסיפת העשירייה כולם רוצים להתחבר, אבל רואים שזה לא תמיד הולך לכיוון הנכון, לפעמים זה מתהפך כמה פעמים. איפה קורה המהפך הזה?

אני לא יכול להגיד איפה זה קורה. אנחנו צריכים להשתדל שכל חיבור של עשירייה יהיה ממש לחיבור ולא לשבירה. אבל אם אפילו מתגלות איזשהן תקלות כאלו, מיד יש באותה עשירייה כוחות הפועלים לתיקון, או שהעשיריות האחרות אשר נמצאות סביבכם, קרובות אליכם, הן דואגות להחזיר אתכם לאיזון. אבל דין העשירייה כמו דין האדם, שבסופו של דבר קורה שיש עליות, ירידות, נפילות למיניהן. בלי זה אי אפשר.

שאלה: הרב״ש כותב פה שבית הסוהר זה עדיין כשנמצא תחת שליטת היצר הרע, ואז כשהוא רואה את האמת, הוא רואה שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל אלא שהוא נמצא ברשות הקליפה ממש.

זה לא של ישראל, אלא זו ממש קליפה, ממש רצון לקבל עם הכוונות והמטרות של האגו. אבל בכל זאת רואה את זה. מדובר בכל זאת באדם שיש לו משהו מהקדושה, איזו הארה שנותנת לו כך להרגיש.

תלמיד: מה ההבדל בין בית הסוהר של ישראל לבין הקליפה, זה שהוא מגלה את האמת פתאום? מה זה בית הסוהר של ישראל?

בית הסוהר של ישראל, זה כשהוא מרגיש שהוא נמצא בניתוק מישר א-ל. זה בית הסוהר של ישראל. הכניסו אותו לבית סוהר כי מגיע לו כך, אלה התכונות שלו שהן שולטות עליו, אבל הוא מגבש כוחות לצאת מזה, כמו יוסף מהבור.

תלמיד: ובקליפה הוא לא מודע לזה?

אם זו קליפה אז לא. אם זו ממש קליפה, הוא כבר מכור לקליפה, והקליפה שולטת בו.

שאלה: מה כל אחד מאיתנו מוסיף לתיקון הנשמה?

כל אחד מאיתנו משתדל להוסיף לתיקון הנשמה את כל הנשמה, כל מה שבכוחו הוא מוסיף. ובעצם הוא משתתף בכל התכונות של האחרים, כי כך אנחנו היינו לפני השבירה, ולכן כל אדם הוא מוסיף לכל אחד ולכולם.

שאלה: קטע 8 זה קטע שאנחנו חוזרים אליו המון פעמים רק אף פעם לא קלטתי בדיוק. הוא אומר "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים". למה הוא מתכוון? קודם כל מה זה שדה, ולמה הוא לא מוצא את האחים שלו לבד, מה הסיבה, מה השורש?

"שדה" זה כל התכונות שלנו שבהן אנחנו תועים איך לעשות נכון, לאן לנוע, מה לעשות עם עצמנו. זה נקרא שדה, שדה של החיים.

תלמיד: ומי שואל אותו, "וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש"?

הקול הפנימי של האדם.

תלמיד: הוא אומר "הגידה נא לי איפה הם רועים". מה הסיבה, הוא לא יכול למצוא את זה לבד?

הוא כבר מחפש חיבור, הוא יודע שבלי חיבור הוא לא יכול להגיע לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא ולכן מחפש קודם כל את התכונות שלו, איך לאסוף אותן יחד, כדי דרכן להתחבר בבורא.

תלמיד: מה יוסף מסמל לנו בכל העבודה הרוחנית שלו בעצם?

הוא אוסף את כולם, הוא חייב לאסוף את כולם כדי שיכירו מיהם, מהם ולאן להתקדם. זו כל העבודה שלנו, בריכוז בינינו לגלות את המקום של השדה, המקום של הבור, המקום של ההתקדמות שלנו וכך מתקדמים בשבע שנות שובע ואחר כך בשבע שנות רעב, וכבר מיוסף מתחילים לעלות למשה וכן הלאה.

תלמיד: האם יוסף הוא הספירה הכי גבוהה במערכת?

בזה אתה צודק, שאם אנחנו מממשים נכון את יוסף אנחנו מגיעים לכתר. רק יוסף זה ממטה למעלה וכתר זה מלמעלה למטה, כך הם פועלים.

מה זו הקבוצה מרכז 1?

תלמיד: מרכז 1 זה עשיריית רעננה ועשירייה ירושלים שהתחברו יחד לקבוצה אחת לחזק את הנוכחות בשיעור הבוקר.

נראה איך אתם מחזקים אותנו.

שאלה: כתוב שעל ידי קיום מצוות אב יוסף ראה שהוא נמצא בבית הסוהר. מה זה קיום מצוות כבוד אב?

עכשיו אנחנו לא יכולים [להסביר] את זה, תן לנו זמן להגיע לזה. אנחנו צריכים לראות איך יורדים לבית סוהר, איך מגלים שאנחנו נמצאים בבית סוהר, בינתיים אין אצלנו את ההבחנה הזאת.

שאלה: אני מבין את מה שאתה אומר, אבל השאלה איך אני מרגיש את מה שאתה אומר?

זאת לא שאלה. אם אתה עובד עם הרגשות שלך כלפי החברים, אז אתה מתחיל לבנות את המקום לגילוי הבורא. כי הכול צורות רגשיות, ואנחנו צריכים להתחיל לבנות אותן מאותם הרגשות שאנחנו מרגישים שנמצאים בשליטתנו.

יש כאלה שאני אוהב, שאני דוחה, לא יפה, כן יפה, עם אחד, עם השני, עם השלישי. אם אני משתדל להתקרב, להתקשר ביניהם, אם אני רוצה להיות למעלה מכל הרגשות הפרטיים שלי, שזה לא כל כך נראה לי בו ואני דוחה אותו, קצת זז, קצת מתרחק ממנו, אם אני "על כל פשעים תכסה אהבה", על הפשעים שלי אני רוצה שתכסה אהבה, שאני מקבל את זה מהקבוצה, מהבורא, אז בצורה כזאת אני בונה את המקום לגילוי הבורא, ולאט לאט זה הופך להיות כבר מקום לעולם הרוחני.

תלמיד: אבל זה כמו איזה מחסום כזה.

את כל היתר זה אתה צריך לעשות וזהו. תשמע את זה כמה פעמים ותבצע, נקודה.

שאלה: מה המשמעות שיוסף נזרק לבור בפעם הראשונה על ידי אחיו?

שהם עשו את זה עוד בזמן שהיו במדבר, ושם בבאר שבע ליד כל בית יעקב בדרך כביכול למצרים, הם זרקו אותו לבור שהיה שם. זה עדיין לא בור מצרים, אבל בכל זאת, אם אתם שואלים מה הוא רכש בבור, הוא הרגיש עד כמה הוא רחוק מהאחים שלו ועד כמה הם לא מקבלים אותו. ולא מקבלים אותו בגלל שהוא מעלה את תכונת ה"יוסף", תכונת החיבור, למעלה יותר מכל יתר התכונות. רב"ש כותב על זה מאמר יפה, הוא אומר, "וזה גרם ליציאה למצרים". צריכים למצוא את המאמר הזה.

שאלה: אם אדם יכול להשוות את המצבים הפסיכולוגים שלו כמו ירידה לבור וכל הידע הזה, זה מאוד שלילי לנסות להשוות את המצבים המנטליים של האדם עם מה שאנחנו לומדים.

לא כדאי לנו לעשות את זה. אנחנו יכולים ללמוד את התורה ברמה אנושית, איך להתנהג יפה, יותר טוב זה עם זה, אבל אנחנו צריכים להשתדל לגלות תכונות שבהן אנחנו מגלים את הבורא, ואלו תכונות שלא נמצאות בנו אלא ביחסים "על טבעיים" בין אחד לשני. "על טבעיים" זה נקרא שאנחנו בונים עוד קומה, עוד רמה של היחסים בינינו, שלמרות שאנחנו מגלים שנאה, דחייה, ביקורת זה כלפי זה, יחד עם זה אנחנו משתדלים להיות למעלה מזה.

לא למחוק את הדברים הרעים, לא למחוק. אלא להשאיר אותם ומעליהם לבנות דברים יפים, טובים ולהבין ששתי הקומות האלה, דעת ואמונה למעלה מהדעת, שתי הקומות האלו צריכות ממש כך להתקיים בנו. ורק בקומה השנייה, באמונה למעלה מהדעת, ביחס יפה אחד לשני, למרות שבפנים אני מרגיש אליו דווקא דחייה, שנאה, רוצה להרוג אותו וכן הלאה, דווקא בצורה כזאת דו קומתית, בשתי המישורים, כך אנחנו בונים את היחס הנכון לטבע. שיש בו את היצר הרע שהבורא ברא ואת תכונת הבורא, יצר הטוב שמעליו, וביחס שביניהם אנחנו מתחילים לגלות דווקא בין שניהם, כמו בין פלוס למינוס, אנחנו מתחילים לגלות את העולם העליון. וככל שנתקדם נגלה עוד ועוד צורות הפוכות בין העולם הזה לעולם הבא.

שאלה: למה הרב"ש מתכוון כשהוא אומר שהוא זקוק לעזרת הבורא, לא למותרות אלא להכרחיות?

הכרחיות זה להתחבר. כי דרך היסוד, דרך החיבור אנחנו מקבלים את כל ההשראה הנכונה, ההשפעה הנכונה מהבורא אלינו, לכן זה דבר הכרחי. קודם כל חיבור, אם אין חיבור אז אין בכלל מגע עם הרוחניות. אם יש חיבור, יש מגע עם הרוחניות, ואנחנו כבר מתחילים איכשהו לקבל תכונות רוחניות ובהן מתחילים להרגיש איפה נמצאים, מה ממלא אותנו, מי ממלא אותנו וכן הלאה.

חיבור זה קודם כול. כל המלחמה שלנו היא איך להתחבר בינינו למרות האגו שדוחה אותנו זה מזה, דוחף אותנו ולא נותן ומבלבל וכן הלאה. איך אנחנו מחזיקים את עצמנו, זה את זה, נותנים דוגמאות כאלו זה לזה, שכל אחד מתעלה מעל האגו שלו כדי להיות מחובר בלב ונפש עם החברים. ולא חשוב מה קורה עם החברים, לא חשוב מה הוא רואה, דווקא ההפך, ככל שרואה אותם יותר גרועים, יותר רעים ומתגבר על זה ומתייחס אליהם טוב, זה נקרא שמתקדם.

אנחנו צריכים פשוט לרשום את זה אלף פעם לפנינו. לרשום, אני אומר לכם שכדאי לרשום את זה. וכשאתם אחר כך קוראים אז לתקן ועוד לתקן ועוד לתקן עם כל מיני התכונות והבעיות שמתגלות בי. על כולן אני צריך להתגבר, ולעלות באהבה אליהם. לא חשוב לי מה שאני מרגיש בחזרה מהחברים, אני חייב לגלות אהבה כלפיהם.

אל תביאו לי שום הוכחות "אבל הוא עשה ככה" כמו ילדים שצועקים, "אבל הוא עשה לי ככה ועשה לי ככה". אין דבר כזה, אתה מרגיש שהוא עושה לך כך בגלל שאתה נמצא ביצר הרע. תשאיר את הדברים האלה, לא למחוק. תשאיר את הדברים האלה, ולמעלה מזה תתחיל להתייחס אליו באהבה, כאילו שהוא אוהב אותך. זה היחס שלנו שצריך להיות. וכל השאלות והבלבולים, אין להם מקום, אין מקום. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה" ואז בצורה כזאת יפתח לכם העולם הרוחני, יחס רוחני, הבורא, תכונת הבורא, והכל יתגלה באותו אדם שכך עושה.

שאלה: מה זה המצב שנקרא אמת, מציאות אמיתית בעבודה רוחנית?

מציאות אמיתית אתה מגלה בקומה השנייה מעל האגו שלך. למה היא אמיתית? כי זה הבורא שאתה מגלה אותו לפי השתוות הצורה עימו. והשתוות הצורה אתה בונה דווקא על פני הפכיות הצורה שיש בינך לבינו, שזה קומה ראשונה.

שאלה: איפה אני עושה את העבודה הזו לגילוי הזה?

בתוך הלב שלך.

שאלה: מה היא בחינת יוסף?

לא יודע, מה שאנחנו עכשיו לומדים.

תלמיד: איך אני יכול לכתוב את זה ולסמן את זה אצלי?

אתה תצטרך לשמוע שוב את השיעור. אם אתה שואל אותי עכשיו, כשאנחנו כבר נמצאים כמעט בסוף השיעור מה היא בחינת יוסף, סימן שאתה צריך שוב לשמוע השיעור.

תלמיד: אני רשמתי לי שבחינת יוסף זה חיבור.

מה אתה עוד רוצה לדעת?

תלמיד: רציתי לדעת אם אני צודק, כדי לרשום את זה ולציין את זה כמו שצריך במחברת שלי.

תרשום את זה עוד עשר פעם, שיוסף זה חיבור וזה העיקר שאנחנו צריכים.

תלמיד: זה חיבור בין ניצוצי הנשמות שלנו לכדי נשמה אחת, להלל את ה'?

כן.

שאלה: אם כל הבחינות והספירות מושגות רק על ידי החיבור שלנו, למה רק יוסף מסמל את החיבור?

כי יוסף היא תכונת היסוד שאומרת שהעיקר זה חיבור. כל יתר התכונות הן מושגות דרך תכונת יוסף. לכן הוא נקרא "יסוד עולם", לכן הוא מפרנס את הכול. התכונה הזאת, הכוח הזה שמחבר בינינו נקרא "יוסף", הוא נותן לנו פתיחה לכל יתר הכוחות, לכל יתר המצבים.

קריין: קטע מספר 10, מתוך אגרת י' של בעל הסולם.

"תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, וכמ"ש "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד."

(בעל הסולם. אגרת י')

זאת אומרת שזה יוצא כך, כשאנחנו מתחילים להתחבר, אנחנו מגיעים לאיזו צורת החיבור, ואחר כך מתגלה בתוך צורת החיבור בינינו שליטת האגו, שליטה אגואיסטית, עד כדי כך שאנחנו לא יכולים להתמודד עמה, ואנחנו נופלים תחת שליטת האגו, זה נקרא שנכנסים תחת שליטת פרעה.

אנחנו לא צריכים לנסוע בשביל זה למצרים, לאיזה מקום, זה הכול קורה בתוכנו, בתוך החיבור בינינו בתוך הקבוצה. וכמה שמשתדלים אז יש בדרך עליות וירידות. פרעה יתגלה שוב כרע, שוב אנחנו מתגברים לחיבור בינינו, ושוב החיבור בינינו נראה לנו כרע, אנחנו מתרחקים, ושוב מתקנים, וכך אנחנו מתקדמים בסופו של דבר [תוך] שבע שנות שובע, שבע שנות רעב.

שבע זה חג"ת נהי"מ, וכולם צריכים לעבור את כל הדברים האלה, וכך אנחנו מקדמים את עצמינו אחר כך ליציאה מהגלות.

לפני שאנחנו נרגיש כמה שהחיבור בינינו הוא הכרחי, וכמה שאנחנו מסוגלים להתחבר וכמה שלא מסוגלים להתחבר, אז אנחנו בסופו של דבר מגיעים למצב שחייבים לברוח, להתנתק מפרעה, ואנחנו כמה שקיבלנו הכול ממנו, חייבים לעבור למדבר שאין שליטת פרעה ואז אנחנו מתקדמים הלאה.

כל הדברים האלה הם בדרך וכולם מורגשים בתוך החיבור בינינו. את כל המצבים האלו אנחנו עוברים באופני החיבור בינינו בלבד. לכן דרך יוסף מתגלה אחר כך משה, ואנחנו כבר מתחילים לנוע בדרגות הרוחניות. אבל זה בכל זאת הכול על יסוד היוסף, על יסוד החיבור.

ולכן מה שקורה אחר כך כחורבן? שנשבר הכלי, נשבר החיבור. והיום מה קורה? שאנחנו צריכים שוב להגיע לחיבור, אבל כבר בכל האנושות בכל בבל ההיא שכבר חייבת להתחבר.

שאלה: מצד אחד אנחנו כל השיעור מדגישים שהכול תלוי בחיבור בינינו, מצד שני הסברת שזה הכול איך שאני רואה את הדברים. זאת אומרת העבודה היא אישית, היא בתוכי, איך ליישב את הסתירה הזאת?

זה יתיישב, תחשוב על זה.

שאלה: לפי מה שאני מבין, יוסף מתחיל מיעקב, והוא כחוט שעובר דרך כל מצרים עד למשה ושם משה מנסה לדבר אל העם, הם לא שומעים אותו עד שהוא מחבר את זה איכשהו ליוסף, ואז הם מתחילים לשמוע אותו ומבינים שהוא איש אמת. עכשיו אני לוקח את זה לעם ישראל.

אל תיקח את זה לשום דבר ואל תכתוב לנו תורה. לדברים האלה אנחנו לא צריכים את הפירוש שלך, אני מצטער ככה לא שואלים שאלה. תשאל שאלה קצרה שאפשר לענות עליה במילה אחת.

אני לא רוצה לשמוע את זה, כי אני רוצה לראות שזה מתממש בקשר בינינו ולא שאתה כפילוסוף מסביר לי עוד פירוש לתורה.

תלמיד: בקצרה, מה היה שם שנאמר ואז העם שמע שזה משה וצריך ללכת אחריו, והיום אנחנו מפרסמים לעם אבל לא שומעים שצריך ללכת אחרינו?

בטח שלא, איזה כוח יש לנו? איזה כוח יש בנו שהם מרגישים שכדאי ללכת אחרינו, למרות שהרגישו צער וייסורים ורעב ומה לא, אבל מי אנחנו שאחרינו הם ילכו?

תלמיד: איפה הכוח הזה יוסף, שאפשר להגיד להם הנה ככה יוסף אמר?

חיבור, שמעת את זה?

תלמיד: שמעתי. אבל חיבור זה לנקודה שבלב.

לא, הרגשת החיבור זה מה שאתה אומר לכולם. כנראה שאתה לא עוסק בהפצה בכלל.

שאלה: מה הכוונה שמשהו מתגלה דרך החיבור, מה זה דרך החיבור?

שמתוך החיבור אנחנו מתחילים להשיג גם קליפה וגם קדושה. ללא חיבור אנחנו לא מגלים לא זה ולא זה. אלא גם שנאה וגם אהבה זה הכול במאמץ שלנו להתחבר.

תלמיד: אם אפשר לברר קצת יותר לעומק, מה זה דרך החיבור?

עד כמה שאנחנו הולכים ומשתדלים להיות מחוברים יותר ויותר, אנחנו מגלים קומה א' שזו השנאה שבינינו, ועל פני זה מגלים ובונים קומה ב' שזה החיבור בינינו, וכך על שני הקווים האלה אנחנו הולכים, מתקדמים.

שאלה: אם שמעתי אותך נכון אמרת לגבי חג"ת נהי"ם שזה מצב בשובע וברעב, מה זה המצב הזה?

חג"ת נהי"ם, אני לא יודע מה אתה משייך לזה. בשובע וברעב, אנחנו צריכים לגלות שובע ורעב רוחניים, וזה דרך נקודת יוסף שהוא נקרא מפרנס את העולם. אז כשמצטמצם, כשאין לנו חיבור, אנחנו מגיעים למצב כזה. אפשר להגיד שיש לנו שפע בעולם, עוד מעט אתה תראה מה יהיה. אנחנו נצטרך להרגיש עד כמה כולנו תלויים בחיבור בינינו, יהיה יותר חיבור, יהיה מה לאכול, לא יהיה חיבור, לא יהיה מה לאכול, ככה זה.

היום אף מדינה לא יכולה לספק לעצמה מה שהיא צריכה, כולם תלויים בכולם. למצב הזה הגענו בהתפתחות של מאה השנה האחרונות. היום אנחנו נצטרך להגיע למצב שחיבור בינינו הוא ההצלה, זה מה שאנחנו צריכים, לא יותר מזה. אם משיגים את החיבור, דרך זה יכולים להתקדם בגשמיות וברוחניות. אם לא רוצים, יהיה לנו רע בגשמיות כדי שנבין שצריכים להיות מחוברים בצורה טובה זה לזה. אחרת לא נוכל לספק זה לזה אפילו דברים הכרחיים לקיום הגשמי, לזה אנחנו מגיעים.

שאלה: לפעמים אתה אומר תחשוב, תחשוב, אבל האם לא עדיף לומר תתפלל, תתפלל?

יכול להיות שכן. אתה צודק. לחשוב, ובסוף המחשבה אתה מכין את עצמך לתפילה. יפה אמרת.

שאלה: האם אתה יכול להסביר האם דרך התמימות כמו ילד, אנחנו בכוונות שונות בעשירייה יכולים להתחבר לתכונות יוסף?

גם לילדים אנחנו אומרים שכדאי להיות מחוברים יחד, שבחיבור אפשר לשחק, אפשר ליהנות מהחיים. אבל האגו שלנו אפילו בדרגות האלה לא נותן לנו חיבור יפה ונכון, אפילו בין הילדים. תיכנס לחברת ילדים ותראה כמה יש להם שם ממש מאבקים על השליטה, להזיק לשני, שיהיה לי ואני לא אתן לו וכולי וכולי. דווקא ללמוד על טבע האדם יותר נכון מילדים, כי הם לא מסתירים את הכוונות והפעולות שלהם. מה שאין כן אנחנו הגדולים, כל אחד רגיל ומסתיר את עצמו, זה נקרא שהוא מחונך. עד כמה שיותר ויותר הוא מסתיר את האגו המסריח שלו, הוא נקרא יותר מחונך. הוא לוקח יותר בושם כדי לא להיות מסריח, אבל בעצם עם האגו שלו בפנים. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד בעשירייה.

שאלה: למה אנחנו לומדים שתכונת יוסף מתגלה לפני גילוי התכונות של משה ואהרון, ופה כאילו בבנייה על פי הכללים שלנו בסוכות, אנחנו רואים שהתכונה הזאת באה אחריהם?

כי אנחנו בונים את כל התכונות, לומדים את כל התכונות האלה שבסך הכול כך הן בונות בנו את תכונת החיבור ביניהן, תכונת יוסף. אז אנחנו לומדים ממה יוסף הזה קיים, ממה הוא מורכב, כך הוא הסדר ולכן הוא מתגלה אחרון.

גם בכל סיפור התורה אנחנו רואים אבות וגם בנים. יעקב ובניו לפני הכניסה למצרים, הכול עוד מתפתח ומסתיים ביוסף, אחרי זה כבר מגיעים למצרים. ולאחר מכן כבר עליה ממצרים, כשמתחילים להכיר את הרע ורוצים לצאת ממנו, להתעלות ממנו, להשתמש בו בצורה נכונה, בעליה, אז מתחיל להיות כבר ממשה והלאה, התגלות משה בכל דור ודור.

שאלה: האם בסוף מפגש של העשירייה כשאנחנו שרים שיר ביחד זה נקרא גם חיבור רוחני?

רוחני אני לא יודע, אבל בכל זאת זה חיבור. החיבורים שלנו בעשירייה הם חיבורים. רוחני זה נקרא על מנת להשפיע. תבדקו אם אתם באמת נמצאים בעל מנת להשפיע זה לזה למעלה מהאגו שלכם. זאת אומרת זה שיש אגו בכל אחד ואחד זה ברור, האם הוא מתייחס לכולם, לכל החברים שלו למעלה מהאגו הזה, או לא.

קריין: מתוך שמעתי ל"ג "ענין גורלות, שהיה ביום כיפורים, ואצל המן".

"בחינת בוקרו של יוסף, כמ"ש "הבוקר אור והאנשים שולחו, המה וחמוריהם". כלומר, שכבר זכה להאור השורה על הסתירות האלו. היות כי על ידי הסתירות, הנקרא בקורת, וכשהוא רוצה להתגבר עליהם, זהו על ידי המשכת אור עליהם.

וזה כמ"ש "הבא לטהר מסייעין אותו". וכיון שכבר המשיך האור על כל הבקורת, ואין לו עוד מה להוסיף, כי כבר נשלם אצלו את כל הבקורת, אז הבקורת והסתירות כלין מאליהם. וזהו לפי הכלל, שאין שום פעולה לבטלה, היות שאין פועל בלי תכלית.

ובאמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.

כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. 

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

לכן כך אנחנו מתקדמים. אנחנו מתקדמים לחיבור, ועד כמה שאנחנו מגלים בעיות בחיבור, לפי זה אנחנו כבר יודעים באיזו צורה הבורא מתחיל לקדם אותנו להתקרב אליו עם הצגת הבעיות בחיבור, זאת אומרת בצורה יותר ויותר מדויקת, בזה אתם צריכים לטפל, בזה לטפל. מתגלות הבעיות שבינינו ואנחנו מתחילים להתרכז יותר בחיבור בינינו. לא מפזרים את עצמנו לכל העולם, לכל העולמות, לא. מספיק לנו לגלות את הקשר בינינו עד כמה הוא נמצא בבעיה, ועד כמה אנחנו יכולים לראות לפנינו מה עוד אנחנו צריכים לעשות ולחזק. לכן לקרוא מאמרי רב"ש ולפי זה להשתדל לתקן את עצמנו יותר ויותר קרוב זה לזה, למרות שיש יותר ויותר דחייה זה מזה. וכך אנחנו מגלים ימין ושמאל יחד זה על זה, "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת ההתקדמות שלנו כרגע שאנחנו צריכים ממש בכל הכוחות שלנו לייצב.

שאלה: אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרון, יש פה סדר כרונולוגי, ואחרי זה יוסף, הוא כאילו לא בסדר הכרונולוגי. האם זה קשור איכשהו לעבודה שלנו לאיזו קפיצה לאחור או הפוך?

אני לא יודע. אני יודע שמה שאנחנו צריכים עכשיו לקיים, זה תכונת היוסף, שמתחברים בינינו למעלה מכל השאלות. חיבור זה העיקר. זה הכול. תראו מה שכותב רב"ש בכל המאמרים, אם אנחנו נגיע לחיבור הראשון האמיתי, אז יפתח לנו עולם הרוחני ונתחיל כבר לבנות את הקשר בינינו בצורה יותר ויותר ברורה. ברורה לרצון להשפיע שלנו, לא לרצון לקבל. אנחנו נגלה עוד יותר ויותר הפרעות, אבל נתגבר עליהם בהשפעה שיותר ויותר צמודה בינינו.

שאלה: בקצרה, תכונת יוסף זה הכרת הרע, ואילו תכונות אהרון ומשה, זה התגברות בדרך של אמונה מעל מהדעת?

לא, גם יוסף הוא נמצא באמונה למעלה מהדעת, בזה שאנחנו מתחברים בינינו למעלה מכל הקושיות ובעיות. יוסף זה חיבור בינינו, חיבור, שאם לא היה למעלה מהדעת, הוא לא היה קיים.

תלמיד: אתמול הייתה דוגמה מאוד בולטת לגבי זה שאנחנו מתחברים, ואז אותה תנועה לוקחת אותו למעלה.

אתה צריך להתחבר בין כולם ולעשות חיבור ביניכם כזה, שאתם לא משתמשים ביצר הרע, באגו שלכם בחיבור. לא משתמשים ביצר רע. זה נקרא "צורת יוסף". מה עוד? אני לא רוצה לדבר בצורה גשמית איך שזה מתבטא במעשה הברית, אבל זה נקרא "צורת יוסף המתוקנת".

שאלה: אמרת שאדם בעולם הזה הוא אגואיסט, אבל הוא מלביש על עצמו איזו מסיכה של יחס טוב כלפי הזולת, "בצורה מסריחה" כמו שקראת לה. במה ההבדל בחיבור בין אנשים על פי אותו עיקרון בדיוק כשבפנים מרגישים את האגואיזם אבל מחייך כלפי אדם אחר למרות זאת, אבל משתמש בקבלה?

אתה מדבר על העולם העתידי? בעולם העתידי אנחנו נרגיש זה את זה בצורה פנימית. אני אראה עד כמה שכולם אגואיסטים, נכון, כולם, זה לא משתנה, זה רק מתגלה יותר ויותר, אבל כולם למעלה מהאגו שלהם רוצים להתייחס לאחרים בטוב. וזה לא טוב כדי שאני ארוויח ממך על ידי זה שאני אדיב, על ידי זה שאני כזה לארג', אלא שאנחנו רוצים להיות בקשר טוב בינינו. הבורא ברא את היצר הרע שלנו, את הטבע שלנו המסריח, זה הוא ברא, ואנחנו בונים בינינו את צורה שלו, איך להתייחס זה לזה.

ברור לכולם מי אנחנו, נו אז מה. אנחנו שהגענו לבורא, זה נקרא "לך לאומן שעשאני"³. אבל אני, איפה שאני למעלה ממה שהוא ברא אותי, אני מתנהג בצורה הפוכה. ואני מודה לו שהוא הכין אותי בצורה כזאת, כי דווקא על ידי דבר והיפוכו אני יכול להשיג את כל הבריאה.

תלמיד: אני לא מדבר על העולם העתידי, אלא אני מדבר על עכשיו. בעת ההפצה אנחנו מדברים על זה שאתם צריכים להתחבר, אתם צריכים להתייחס יפה זה לזה, צריכים לחייך. גם ככה מתייחסים יפה אחד לשני ומחייכים.

לא. אנחנו מבינים שכל אחד מאיתנו בפנים הוא צריך להתגבר על הרע שלו, שאנחנו שונאים זה את זה, ואף פעם לא היינו מחוברים זה עם זה, אם לא הבורא שדחף אותנו לקבוצה אחת.

תלמיד: אני מדבר על העולם. אנחנו בעת הפצה מדברים לעולם, אתם תתייחסו יפה אחד לשני, ואז יהיה לכם גם פרנסה וגם משפחה וגם עוד דברים. כאילו בגשמיות הכול יהיה בסדר. נכון? הם גם כך הרי מחייכים אחד לשני, הם גם כך יתלבשו בצורה הזאת באגואיזם, שכמובן הם לא מפגינים אותו כלפי חוץ.

זה לא מספיק, הם צריכים להתחיל להתייחס זה לזה יפה למעלה מהאגו שלהם בהבנה, בהכרה. הם מקבלים את השיטה הזאת מאיתנו. הם מתחברים אלינו כדי לקבל את כוח ההשפעה, כדי להיות מחוברים. הם לא יוכלו להיות מחוברים. עכשיו הם לא מחוברים, הם לא נוגעים אחד לשני. שאנחנו מדברים שצריכים להיות יותר מחוברים זה לזה, אנחנו בעצם דוחפים אותם למצב רע.

זה כמו ילדים, מה אנחנו אומרים עם הילדים? אתם מרביצים זה לזה, תתרחקו זה מזה. ואנחנו אומרים, לא, תתחברו זה לזה. בשביל מה, שיהיו יותר מכות? לא. כי הם צריכים להבין שתיקון העולם הוא בחיבור, אין ברירה, וזה צריך להיות למעלה מהאגו שלנו שמרחיק בינינו. ואת זה הם צריכים לקבל דרכינו את כוח החיבור שישרה, ישלוט על כוח השנאה, ולכן הם יבואו ויתחברו אלינו ויקבלו מאיתנו את הכוח הזה.

ברגע שאנחנו נהיה בעצמנו מסוגלים לעבוד עם כוח השפעה הדדי בינינו, אז הם יבואו אלינו ויקבלו את הכוח הזה גם כן. בינתיים לא הם ולא אנחנו לא מתוקנים לתחילת הקשר הנכון.

שאלה: מה מביא אותנו לתכונת יוסף, מה מחבר אותנו לתכונה של יוסף?

זה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו כמו שהמקובלים אומרים לנו, זה מה שמחבר אותנו בינינו, ומגלה בינינו תכונת יוסף. סך הכול אנחנו צריכים לבצע את מה שאומרים לנו המורים שלנו. מה שכותב רב"ש, בעל הסולם, אנחנו צריכים ללכת לפי זה.

קריין: קטע מס' 12 מתוך רשומה 646 של הרב"ש.

"כשראה את כל האלופים, אז תמה יעקב איך הוא יכול לכבוש אותם. ועל זה תירצו, שניצוץ אחד יוצא מיוסף, כי יוסף הוא בחינת צדיק, הנקרא משפיע. ובזמן שהוא לוקח לעצמו את מדת השפעה, אז יש לו עצה, שלא יוכלו להכנס, כי תכף נשרפו עם הכוונה על מנת להשפיע. אבל אם יתן להם להכנס, כבר לא יכול להתגבר עליהם."

(הרב"ש. רשומה 646. "תולדות יעקב יוסף")

זה קטע מאוד קשה, אנחנו אחר כך נלמד אותו.

קריין: 13 מתוך רשומה 646 של הרב"ש "תולדות יעקב יוסף".

""בית יוסף להבה". כי להב, זה לא דבר תמידי אלא שלהבת עולה בבחינת עליות וירידות. לכן כשכל פעם שבא הקושיות של עשו, תכף הוא מתגבר ומתלהב בכוח של הרצון להשפיע ולא נותן אותם האלופים להכנס בתוך לבו, ומריבוי שלהבת נעשה אחר כך בחינת אש תמידי, שזהו בחינת יעקב. היינו שעל ידי זה שמלהב כל פעם בעליות וירידות, הוא זוכה אחר כך לאש תמידי."

(הרב"ש. רשומה 646. "תולדות יעקב יוסף")

כן, טוב. גם זה אחר כך יבוא אלינו.

קריין: מתוך מאמר 8 של הרב"ש "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת".

"יעקב צוה לבנו יוסף: שיעשה חסד של אמת. כי תחילת העבודה היא, שצריכים להגיע לשמה, שזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע", ולא דורשים שום תגמול על העבודה. וזהו פירוש מה שרש"י מפרש, החסד שעושים עם המתים, הוא שאינו מצפה לשום תגמול. רק שעושים חסד, היינו מעשים של השפעה בעמ"נ להשפיע, שהוא לא מצפה לתשלום גמול."

(הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)

קריין: קטע 15. זה מתוך רשומה 505 של הרב"ש מאמר "חסד של אמת".

""ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו... ועשית עמדי חסד ואמת" וכו'. ופרש רש"י, חסד של אמת זהו שאינו מצפה לתשלום גמול. הקשה, מדוע שלא קרא אלא ליוסף. והשיב, משום שבידו היכולת." 

(הרב"ש. רשומה 505. "חסד של אמת")

יכולת להיות בחיבור עם כולם, גם כוחות רעים וגם כוחות טובים, כל אחד במקום שלו לחבר את זה בצורה שהעיקר זה החיבור, זאת אומרת, ששום דבר לא רוצים, רק את החיבור בכול, בזה מגיעים להצלחה, כי הבורא כבר מסדר לנו את הדברים.

קריין: 16 מתוך אגרת כ"ז של הרב"ש.

"יעקב אבינו, שהוא מדת האמת, צוה לפני מותו, היינו שנתן צוואה ליוסף שיעשה חסד של אמת. היינו שעל ידי זה יזכה למדת אמת, היינו שיהיה כולו להשפיע, וזה היה לכל בניו, וצוה דווקא ליוסף, היינו לאחר פטירתו, שלא יעשה יוסף חשבון של מכירת יוסף עם אחיו.

ואף על פי שיוסף רואה שאחיו פגמו עם המכירה, מכל מקום הוא צריך רק לעסוק במדת האמת, היינו להשפיע. וענין הפגם לתקן, זה שייך לה' לבדו." 

(הרב"ש. אגרת כ"ז) 

מה שאנחנו צריכים לעשות אנחנו עושים, זה רק להשפיע והבורא כבר יתקן את כול הפגמים למעלה מהמצב שלנו, מהמאמץ שלנו.

קריין: מתוך מאמר שמעתי קפ"ג "בחינת משיח".

"יש בחינת:

א. משיח בן יוסף,

ב. ומשיח בן דוד.

ושניהם צריכים להתאחד. ואז יש בהם השלימות האמיתי."

(בעל הסולם. "שמעתי". קפ"ג. "בחינת משיח")

זה כבר גמר התיקון שמשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, "בן דוד" זה תיקון על כל המלכות הכללית, שניהם מגיעים משיח בן יוסף מגיע לצורת משיח בן דוד, שניהם מתחברים. משיח בן יוסף זה בדרך כלל שפועל בזמן הגלות, כמו שהיה במצריים, זאת אומרת שזה בצמצום ב' תיקונים, תיקונים הדרגתיים, משיח בן דוד שנפתחת כבר מלכות דצמצום א' ומתגלה הכול בעל מנת להשפיע ברצון לקבל השלם.

קריין: מתוך שמעתי ק"ב "ולקחתם לכם פרי עץ הדר".

"האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

לכן הוא היה יכול לגלות כי מקבל רשות לגלות בצורה כמו שהוא. זאת אומרת שהופך להיות למקור לכל אור החוכמה שמתגלה במשך זמן התיקון ומביא את כולם לתיקון השלם.

שאלה: אנחנו מגיעים לנקודה כלשהי של חיבור בינינו, נניח נקרא לו "יוסף", איך אנחנו אחרי זה מפתחים את התכונה הזאת באמצעות התגברות האגואיזם מתגלה פרעה ואנחנו מגיעים למדרגה הבאה, האם כך בונים את הנשמה?

על זה אנחנו נדבר בשיעור הבא. אתה יודע כמו שבדרך כלל מדברים כך. אחרי דרגת יוסף אלה דרגות כאלה גדולות שנדמה לנו שאנחנו מבינים וכבר רוצים מעבר לזה. בואו אנחנו נעשה חיבור בצורה פשוטה, שיוסף אומר לנו לעשות, תכונת יוסף, חיבור בין כולנו ושם אנחנו נגלה את כל התכונות, כי ברוחניות זה כמו בסולם זה בהדרגה ולכן אנחנו צריכים שלב אחרי שלב להשתדל לגלות את כל מה שצריך להתגלות. לא לקפוץ, לא נבין, יהיה רק בלבול. אתה יודע זה כמו בכיתה א' בא מורה מכיתה שש שבע בא מורה לכיתה הראשונה ומתחיל ללמד אותם משהו שהם לא מבינים על מה מדובר, איך זה אפשרי?

רק על ידי זה שאנחנו לומדים ברוחניות זה עוד יותר, כי כל מדרגה שאתה משיג, אתה משיג מדרגה תחתונה, גלגלתא עיניים שלה כבר נמצאת אח"פ של העליון וכך אתה מעלה את עצמך לדרגה יותר עליונה וכן הלאה וכן הלאה, זה הסולם של המדרגות שבגלגלתא עיניים דתחתון נמצא אח"פ דעליון ואז אתה יכול לגרום לו עליה והוא מעלה אותך לדרגה יותר עליונה, וכך כל פעם יותר ויותר.

לכן מה שלא שייך עדיין למדרגה שלנו אני לא מרגיש שאני חייב כבר לענות וזה רק יגרום לבלבול,

תלמיד: ובעבודה שלנו ברמה הזו הקרובה ביותר?

רק להתחבר שהעשירייה תהיה כאחד. רק את זה אנחנו צריכים לראות לפנינו. אחרת גם לקהל החיצון לא יהיה מקום לאן להתחבר, למי להתחבר. ואנחנו צריכים מהר להכין את עצמנו לדרישת הקהל, לדרישת העולם, ואם לא אז אנחנו כבר נתחיל לסבול עבור כל העולם. ברור.

שאלה: מה עלינו לעשות בשביל להבטיח שהעשירייה לא תשכח את האיכויות של האושפיזין ולהמיר אותם בפועל לחסרונות, כוונות ופעולות של השפעה?

יופי, תודה חבר על השאלה שלך, אני אגיד לך, אנחנו נתקדם כמו שעכשיו אנחנו נמצאים כבר בהתקדמות של הלימוד, זה למדנו בכללות מה שקורה כאן בבניית הנשמה שלנו, סוכה זה נקרא נשמה, איך אנחנו צריכים לגלות את התכונות האלה, ולחבר אותם ביניהם יחד, כך אנחנו נמשיך אחרי סוכות, בימים הקרובים אנחנו גומרים את סוכות, יש לנו ללמוד מה זה שמחת תורה, מה זה הלילה מיוחד הזה, שאנחנו צריכים לעשות שיעור מיוחד. יש לנו כאלה שני לילות, ליל יציאת מצרים בסוף הפסח, בסוף שבוע של פסח וליל הושענא רבה בסוף שבוע של סוכות. אז אנחנו נלמד הערב מה זה נקרא הושענא רבה, זאת אומרת הגילוי הזה הגדול שמגיע לנו לקבל דרך כל המסך, לקבל התגלות הבורא. איך אנחנו צריכים להתקדם לזה, להתקרב לזה, לצפות שזה יקרה.

ודאי שאנחנו עוד לא כל כך מבינים ומרגישים ומוכנים לזה, כי אנחנו סך הכול התחלנו רק עכשיו ללמוד מה זה יכול להיות ללא מימוש, אבל בכל זאת אלה דברים חשובים מאוד. נלמד היום בלילה, אנחנו עוד נדבר על זה, אני מזמין את כולכם לשיעור לילה.

שאלה: החיבור של יוסף הוא דורש הרבה יגיעה, כמו שיגור טיל. האם זה נכון או שזה חיבור דווקא יותר עדין להתחיל איתו?

לא. החיבור של יוסף זה נגיד החיבור הראשון בינינו. ודאי שיש בזה עוד הרבה מאוד מצבים יותר גבוהים, אבל זה החיבור הראשון, אנחנו צריכים ללמוד שדרך החיבור הזה אנחנו מגלים קשר שלנו עם מקור השפע העליון ואז מתחילים לקבל משם הכוונה, כוחות, הבנות, הכול דרך התכונה של יוסף, תכונת החיבור, לכן הוא נקרא "יסוד עולם" ולכן הוא נקרא שהוא מפרנס את כל העולם.

נקווה שאנחנו נרגיש איך דרך החיבור בינינו מגיע אלינו כל השפע העליון בכל מיני צורות.

שאלה: תיארת את השיעור המיוחד הלילה ואנחנו בעצם מסמלים את יריית הפתיחה של הכנס, כנס סוכות שזה השיא של כל החג הזה ומעולם לא זכינו לחג כל כך מרגש, כל כך עוצמתי, ותודה לך על זה שפתחת ככה את כל האושפיזין בצורה כל כך מורגשת. זה היה פשוט נפלא. החברים עושים כל כך הרבה מאמצים. אתמול לדוגמה היו למעלה מ-270 חברים מחוברים לאירוע חיבור של קבוצת ערבות, היה כל כך מרגש ועוצמתי, פשוט היינו המומים איך הבורא מפרגן לנו בחיבור.

אז איך אנחנו היום הזה שהוא בעצם יריית הפתיחה של הכנס, של שיא של החג, איך אנחנו היום עוברים אותו כדי להגיע לשיעור הלילי היום במקסימום הכנה?

נקווה שאנחנו נתחבר ונרגיש גם עוצמה וגם האופי החם של החיבור בינינו. נקווה שאנחנו נעשה כך ונצליח בגילוי הבורא לנבראים, שכל וירוס הקורונה שכל העולם סובל וכל מה שאנחנו צריכים להתחבר כדי להיות דרגת יוסף לכל העולם, אנחנו צריכים להגיע לזה. כי תראו מה שקורה.
"יסוד עולם" זו אותה נקודת הקשר בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, לבורא, והנקודה הזאת זה אנחנו צריכים להיות.

לכן כשאנחנו מגיעים לחיבור בינינו, אז דרך החיבור בינינו הבורא יכול להשפיע את השפע שלו לכל האנושות. ואנחנו צריכים לראות בזה את העבודה שלנו, אנחנו צריכים את זה לקיים כי אנחנו הגענו למצב של הדור האחרון. ולכן בואו נראה בצורה רצינית עד כמה העולם זקוק לנו אמנם שלא מבין, וכמה שהבורא מצפה מאיתנו אמנם שאנחנו לא מבינים עד כדי כך, אבל זו עבודה שלנו ונזדרז להיות ממש השליחים שלו הנאמנים כלפי כל העולם.

ובזה נעשה גם מקור השפע לכל העולם ומקור ההשפעה ממטה למעלה, מנבראים לבורא. אמן!

(סוף השיעור)

---

1. פירוש מילוני: חליפין, תמורה↩

2. "חסד ואמת אל יעזבך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך" (משלי ג', ג').    ↩

3. תלמוד בבלי, תענית כ', ב' גמרא↩