שיעור בוקר 14.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 102, פרק א', אותיות ג' – ד'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמוד 102, פרק א', אות ג', דברי האר"י.

אות ג'

בכח הכאת אור א"ס במסך, חוזר האור למעלה בסוד או"ח המלביש את אור העליון.

עד המקום שמגיע קו האור הא"ס, נקרא עולם האצילות.

"ע ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם, במסך ההוא, ואז, פ בכח ההכאה של הירידה, ופגע שם, חזר לעלות צ בסוד אור חוזר למעלה למקומו, ק ואז נגמר עולם האצילות בבחינת הכלים, ר ואז חזר הא"ס להתלבש בהן בסוד העצמות, כנ"ל, לכן ש עד המקום שמגיע אור א"ס, על דרך הנ"ל, נקרא עולם האצילות: ת כי האור עצמו הוא, רק שהוא אחר התעבותו כנ"ל."

מאינסוף, עד המקום שמגיע אור אין סוף, אומנם יש שם עולם אדם קדמון, אבל בעצם שם נגמר עולם האצילות. בזה שאור אינסוף כבר לא יכול לעבור בצורה כזאת מלמעלה למטה, אז כבר יש שם מקום לעולמות התחתונים, עולמות בי"ע.

"ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם, במסך ההוא, ואז, בכח ההכאה של הירידה, ופגע שם, חזר לעלות".

נראה מה בעל הסולם מוסיף לנו.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ע) פגישת אור א"ס במסך מדומה לב' דברים קשים, שאחד רוצה לפרוץ לגבול השני, אשר השני מזדקף לנגדו בכל תוקף ומונע אותו מלהשיג משהו מגבולו", תתארו לעצמכם שאתם נמצאים ברצון לקבל שלכם, והרצון לקבל מושך את האור העליון, את התענוג אליו, בכל הכוח שיש ברצון לקבל, כי זה הדבר הכי חשוב לו. לעומת זאת יש כאן כוח קשיות שהוא מעמיד ולא רוצה לקבל את התענוג הזה ודוחה אותו. "הנה פגישה כזו מכונה הכאה. ולאפוקי, מפגישת נוזלים, שאינם מונעים זל"ז מלהשיג גבול, ומתערבים יחד, וע"כ אין הכאה מובנת בהם. וכן ב' דברים רכים, אין הכאתם נרגש כל כך, משום שמניחים זה לזה, לכנוס מעט בגבולו, ולדחקו על קליפתו החיצונה במשהו. משא"כ דברים קשים, שאחד אינה מרשה לחבירו לזוז אותו אף במשהו מגבולו, הרי פגישתם מובנה לבחינת הכאה." אני חושב שזה מובן לכולם.

"והנה להיות, שכל עיקר הצמצום היה מצד הנאצל, ולא כלל מצד המאציל, לפיכך אין אור א"ס מקפיד כלל, באותו הצמצום שיש במלכות, אלא שהוא נמשך ויורד להתפשט גם בתוך מלכות. ומובן ג"כ שיורד לשם בכח, והוא, מחמת שבא"ס מטרם הצמצום, היה ממלא שם גם בחי"ד (כמ"ש לעיל ח"א פ"א באו"פ אות כ' ובאות נ' ד"ה והנה עש"ה) וע"כ אין לו ענין לשנות דרכו, ויורד תמיד למלאות גם את כלי המלכות באורו ית', אמנם המסך והפרגוד הנעשה במלכות, מעכב עליו ומפסיק האור, ואינו נותן לו להתפשט בתוכו אף משהו, ולפיכך מובן "אשר אז הכה אור א"ס ית', המתפשט עד שם, בהמסך ההוא" (עי' לה"ת ח"ב אות מ"ג)."

נתאר לעצמנו שיש לנו רצון לקבל ואנחנו מאוד מאוד רוצים לקבל, והרצון לקבל מושך את התענוג אליו, כלומר נמצא לפנינו תענוג ואנחנו מושכים אותו אלינו, לתוך הרצון, אבל עם כל זה כשהתענוג מגיע לרצון אנחנו מבינים שאם נקבל, אז נתנתק מהבורא, מבעל הבית, מהנותן, לכן אנחנו חייבים לדחות בחזרה, לדחוף בחזרה את התענוג שמגיע אלינו.

הדחיה שלנו נקראת "אור חוזר". היא כאילו מתלבשת על כל התענוג שמגיע ולא רוצה לקבל אותו, היא הפוכה ממנו. כך אנחנו עושים פגישה ראשונה, מגע ראשון, בינינו לבין מה שהבורא שולח לנו. זאת אומרת המסך שאנחנו מעמידים למעלה מהרצון לקבל שלנו לא נותן לתענוג להיכנס לתוך הרצון לקבל, אלא ההיפך, הוא דוחה אותו בחזרה.

שאלה: תכונת הדחייה ועצירת התענוג, האם זו תכונה של המסך או שזה צמצום?

צמצום זה צמצום על הרצון לקבל שלא ישתמש בתכונתו, ומעל הצמצום יש גם מסך שדוחה את מה שמגיע אליו בצורה כזאת שהוא מחזיר את התענוג בחזרה לאותו מקום, למקור של התענוג, הוא לא רוצה לקבל אותו. כי העניין הוא לא להתנתק מבעל הבית, מבעל התענוג, מהבורא.

יש כאן שני דברים, הראשון הוא שאני לא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלי כדי לקבל תענוג, כי זה מנתק אותי מבעל הבית או מהבורא. השני הוא שאני דוחה את התענוג בחזרה לבעל הבית, מחזיר לו אותו כביכול, ובזה אני אומר לו - זה כבר היחס שלי לבורא - שאני לא רוצה להשתמש בתענוג שמגיע לרצון לקבל שלי בצורה ישירה.

יש כאן הרבה דברים שאפשר להוסיף, אבל אלו יהיו סתם הרבה מילים.

שאלה: איך נבנה הכוח המעכב הזה שהוא כל כך חשוב?

על ידי זה שאנחנו כל הזמן משתדלים לסדר בחברה את היחסים עם החברים ועם הבורא, ואנחנו לא רוצים לקבל שום דבר אלא רק מה שלטובת החברים ולטובת הבורא. כך שיתנהג כל אחד ובצורה כזאת נגיע לזה.

שאלה: כתוב "פגישת אור א"ס במסך מדומה לב' דברים קשים, שאחד רוצה לפרוץ לגבול השני, אשר השני מזדקף כנגדו", הוא כותב שזו הכאה, שזו פגישה ראשונה. איך אפשר להסביר את זה?

"הכאה" היא שאני לא מסכים עם מה שקורה לי, עם מה שמגיע אליי, או ממי זה מגיע, או מה מגיע. הכאה אלו שני דברים מנוגדים.

תלמיד: מה זו הפריצה הזאת שאחד רוצה לפרוץ לגבול של האחר?

הוא נותן לך דוגמא מה זו "הכאה". יש שני דברים מנוגדים, כל אחד רוצה להיכנס לתוך האחר, האחר מתנגד, ואז יש ביניהם "הכאה".

תלמיד: אפשר להשליך את זה על עשירייה?

כן.

שאלה: אתמול נתת את התרגיל על הצמצום, לא לקבל אלא לנסות להשפיע לבורא. זה בכלל לא פשוט כי אז אתה בכלל מאבד את הקשר עם אותו התענוג שמגיע מהבורא. איך לעבוד עם זה?

להמשיך לעבוד ולחפש פתרון. צריכים להמשיך להתגבר על כל התענוגים שמגיעים אלינו, לבדוק אותם, ורק בצורה כזאת להיכנס איתם בקשר - בשביל מה אתה נותן, בשביל מה אתה מקבל, בשביל מה אתה עושה.

קריין: אות צ', אור פנימי, מתייחסת לדברי האר"י, "חזר לעלות בסוד אור חוזר למעלה למקומו".

"צ) כלומר, אותו שיעור אור שהיה ראוי להתקבל במלכות, ולא קיבלתו מחמת עיכובו של המסך, כל זה השיעור, חזר ועלה למעלה, והלביש את כל הג' הבחינות של האור העליון, דהיינו, עד חכמה, שנחשבת "למקומו" של אור חוזר זה, כמ"ש להלן. וז"ש הרב "חזר לעלות בסוד אור חוזר למעלה למקומו". (עי' ח"ב בהסת"פ אות ס"ב)." למקור שלו.

קריין: אות ק', מתייחסת לדברי האר"י, "ואז נגמר עולם האצילות בבחינת הכלים".

"ק) כי עליית האור חוזר והלבשתו את אור העליון ממטה למעלה, כנ"ל, עושה בחינת כלים על אור העליון."

דווקא אור חוזר הוא שעולה ומלביש על אור ישר והוא עושה את הכלי, הוא בעצם הכלי.

קריין: אות ר', מתייחסת לדברי האר"י, "ואז חזר הא"ס להתלבש בהן בסוד העצמות".

"ר) כלומר, אחר שהאור חוזר עולה למעלה כנ"ל, נמצא אור א"ס מתלבש באו"ח הזה, בסוד העצמות המלובש בכלים."

העיקר מכל הפעולות האלה הוא שיש אור חוזר שמגיע מהנברא כלפי הבורא, הנברא מוכן לקבל מה שהבורא נותן לו אבל בתנאי שבזה הוא עושה לו נחת רוח, שבזה הוא עושה טובה, ובזה הוא מראה, מגלה עד כמה הוא נמצא בנתינה, באהבה כלפי הבורא. כמו אורח ובעל הבית.

קריין: אות ש', מתייחסת לדברי האר"י, "עד המקום שמגיע אור א"ס".

"ש) היינו עד מסך שבכלי מלכות, כי המסך החזירו למעלה ולא נתנו להתפשט יותר, כנ"ל."

שאלה: החשיבות של הבורא שדיברנו עליה כל החלק הראשון, האם זה האור החוזר או שיש עוד הבחנה אחרי זה?

יש הרבה סוגים של אור חוזר, יש אולי 20 סוגים של אור חוזר בחלק ד' של "תלמוד עשר הספירות", אף אחד לא זוכר אותם, ויש עוד הרבה יותר ממה שבעל הסולם מביא שם, הוא לא יכול להזכיר הכול. אתה לא מבין כמה סוגי אור ישר, חוזר, מקיף, פנימי, לכל הכיוונים, יש. יש אין סוף סוגי כלי ואין סוף סוגי אור. אנחנו לומדים כאן רק את הדברים העיקריים, כמו בדוגמה ההיא בין האורח ובעל הבית.

קריין: אות ת', מתייחסת לדברי האר"י "עולם האצילות".

"ת) רוצה לומר, שכח עיכוב שבמסך, לא פעל כלום על ספירות דאצילות שלמעלה ממלכות, אלא רק ממלכות ולמטה, וע"כ מתפשט אור א"ס ב"ה עד מסך שבמלכות בבחינת אצילות, בלי שום עיכוב כלל. משא"כ אור א"ס המתנוצץ ועובר דרך מסך ולמטה, נמצא מתמעט ביותר מכח הסבה הזאת, ואינו נבחן עוד לעצם אור א"ס ב"ה, כמ"ש לפנינו."

מעולם אין סוף דרך עולם אדם קדמון יורד האור לעולם האצילות, עובר דרך עולם האצילות, ועד סוף עולם האצילות הוא עדיין נקרא אור אין סוף. אומנם הוא מתחלק ואנחנו לומדים אותו, אבל עדיין זה נקרא שכולו כך.

מה שאין כן למטה מעולם האצילות כבר מתחילה להיות הפרדה גדולה מאוד בין עולם האצילות לעולמות בריאה, יצירה, עשייה, שנמצאים למטה מעולם האצילות. הם נקראים עולמות בי"ע דפרודה, כלומר של פירוד, שלא שייכים כבר לאלוהות, לרוחניות, ואנחנו לומדים עליהם לחוד. כל העבודה שלנו היא לעלות לעולם האצילות.

קריין: אות ד' בדברי האר"י.

1. אות ד'

   1. ד' בחינות בהתעבות האור העליון: א) קבלה מעליון, שהוא חכמה. ב) הרחקה מחכמה

שהיא בינה. ג) חלון ונקב צר, שהוא ז"א. ד) הרחקה מחכמה ונקב צר שהיא מלכות.

"א וענין התעבות האור הזה הוא, כי הלא הרואה אור גדול מאד, לא יוכל לסובלו, אם לא על ידי הרחקה או על ידי מסך או על ידי שתיהן. ב והנה הכתר שבאצילות, מאיר בו האין סוף, בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל, לכן נקרא הכתר אין סוף. ג וחכמה, מקבל על ידי כתר. ד אך בינה, קבלה אור א"ס ע"י הרחקה, ה כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו. ו והז"א, אינו מקבל האור, כי אם דרך חלון ונקב צר, אשר בתוך החלון ההוא עובר עצמות האור בלתי מסך כלל, אלא שאין דרך רחב רק צר מאד ז אבל הוא קרוב ח כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק. אבל ט נוקבא דז"א, נמשך לה האור דרך נקב וחלון, כמו הז"א, אך שהוא בהרחקה."

לא נלמד את זה היום. אבל הוא רוצה להגיד שיש כל מיני מרחקים כביכול בין הספירות. בין כתר וחכמה המרחק לא כל כך גדול, בין חכמה לבינה יש כבר יותר מרחק, הפכיות הצורה, רצון להשפיע ורצון לקבל, וגם בין בינה לזעיר אנפין. לכן זה נקרא ריחוק, הרחקה, הפכיות. כך אנחנו מודדים את הקשר בין הספירות.

תלמיד: אתה רוצה לעשות סיכום לשיעור?

אני מרוצה שהיה לנו בירור טוב בתחילת השיעור וממליץ מאוד לשמוע את החלק הזה לפחות עוד פעם במשך היום כי זה דבר שחשוב לנו לאורך כל הדרך.

נישאר בחיבוק, בקרבה, בלב אחד.

(סוף השיעור)