שיעור הקבלה היומי25. čvc 2021(בוקר)
שיעור בוקר 25.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזהר, עמ' 450
אותיות ס"ג – ס"ו
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 450, "הקדמה לספר הזהר". אנחנו נמצאים באות ס"ג.
אות ס"ג
"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".
ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.
וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.
ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."
זה כמו שדיברנו בשיעור הקודם, שכל הפרצוף של האדם הראשון הוא עשר ספירות, מתחלק לחב"ד חג"ת נהי"מ. בהתחלה מתבררים כלים יותר קלים ואחר כך יותר קשים ואחר כך עוד יותר קשים. וההבדל הוא לא רק שהכלים הם שונים בעביותם אלא באופן שלהם, באופן השבירה שלהם. כי יש הבדל, זה לא סתם שהכלים נמצאים בדרגת עביות שורש, א' ב', ג', ד' ושבורים בזה, אלא גם באיזו צורה הם היו מקושרים ביניהם, מאיזו צורה הם התנתקו, במה שהם היו מתפקדים ועכשיו הם פועלים כביכול ההפך מהתפקיד שלהם הקודם. יש בזה הרבה מאוד הבחנות ממה שהיה להם לפני השבירה ומה שיש להם עכשיו אחרי שבירה, ולכן יש כאן בעיה.
יש כאן בעיה גדולה לתיקון הכלים, כי ככל שאנחנו מתקדמים ונעשים יותר ויותר קרובים לגמר התיקון, הכלים שאנחנו מעלים או הכלים שמתעלים מהשבירה לתיקון, הם נעשים יותר ויותר גרועים. זה מה שאנחנו רואים גם בעולם שסביבנו, עד כמה מדור לדור אנשים נעשים יותר אגואיסטים, שלא אכפת להם שום דבר. אנחנו חושבים שהאנשים שהיו לפני מאה, מאתיים שנה או כל שכן יותר, הם היו יותר גסים ואגואיסטים מאיתנו, לא נכון, זה לא היה להם. פשוט הם היו בקלות מסתפקים. מה שנראה לנו מסתפקים במועט, בשבילם זו לא הייתה הסתפקות, אלא החיים הרגילים. לכן הם לא כל כך היו בהמצאות בכל מיני דברים. היו יכולים להכניע את עצמם כלפי מלכים, כלפי אנשים שהיו ממש שולטים עליהם, ואנחנו לא.
אנחנו נמצאים ככלים השבורים ביותר, מגובה גבוה שהיינו בכלים של כתר, חכמה, בינה, נפלנו למטה ונשברנו יותר מכל הכלים הקודמים שהגיעו לתיקון, כי כל התיקונים מתחילים מקל לכבד. לכן מה שקורה לנו שאנחנו רואים את עצמנו מאוד חלשים. אין לנו אותה מסירות נפש כמו שיכלה להיות בכלים הקודמים, כי השבירה שלהם לא הייתה כל כך קשה, הם לא נפלו מהגובה שלנו אלא פחות מזה, ולכן היה להם קל להאמין, להתחבר, לסדר את עצמם, אבל לנו זה מאוד קשה.
קריין: שוב אות ס"ג.
אות ס"ג
"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".
ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.
וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.
ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."
שאלה: מה זה אומר שבסוף הנשמות האלה האורות יכולים להתגלות אבל לא לפני כן?
איך אפשר? איך יתגלו האורות אם לא בכלים המתוקנים? לא יכול להיות שהכלי לא מתוקן והאור יכול להתגלות בו, ברור שלא.
תלמיד: אם אנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים שהאורות יתגלו בעשירייה, איזה קשר יש לנשמות הנמוכות האלה?
אנחנו רוצים לתקן את הקשרים בינינו על פני כל מיני צורות שבירה שמתגלות בינינו. וכמה שהשבירות בינינו בתוך העשירייה הן יותר כבדות, יותר מהותיות, ואנחנו בכל זאת מתקנים אותן, אז אנחנו מגלים בזה אורות יותר גבוהים.
תלמיד: אז אלה נשמות נמוכות יותר?
בסך הכול נשמות זה רצונות.
שאלה: בעל הסולם מבדיל בין פרצוף עולם ופרצוף כללות נשמות. אתה יכול להסביר את הכוונה שלו?
אנחנו עוד מעט נלמד את זה. עולם, זה תלוי במה הוא משתמש במילה עולם. עולם בדרך כלל זה העלם ונסתר. מה שנעלם, מה שנסתר, זה נקרא "עולם". נשמות אלה כלים שנמצאים באיזו צורת קשר ביניהם ולכן יש להם איזה קשר עם האור העליון, עם הבורא. וכאן זה קשר הפוך אורות וכלים. נדבר על זה, אני לא יודע באיזו צורה לגשת לזה, זו שאלה מדי כללית.
שאלה: איך בדור שלנו לדייק את הבקשה מהבורא?
מה זה חשוב באיזה דור? אנחנו צריכים להתחיל מהרצונות שלנו, מה אנחנו רואים, מה אנחנו רוצים, למה משתוקקים, למה אנחנו צריכים להגיע על ידי חיבור בינינו. וכשאנחנו בצורה כזאת מגיעים לקשר עם הבורא, בהתאם לזה הוא ממלא אותנו בנוכחות שלו, היינו באורות שלו.
תלמיד: הרצונות שלנו משתנים הרי כמעט בכל רגע, איך לכייל את זה נכון?
על ידי חיבור בינינו אנחנו מתעלים מעל כול הקשקושים שמתעוררים בנו כל רגע, ומגיעים לאיזו צורה יותר יציבה של רצונות וכוונות, על ידי חיבור בינינו. כי בכל אחד ואחד מתרוצצים המון רצונות וכוונות, באמת אתה צודק. אבל אם אנחנו הולכים לחיבור בינינו, אנחנו בזה כבר מכניעים את עצמנו ואז כל הרצונות והמחשבות מפסיקים להתרוצץ בנו ואנחנו מייצבים אותם לכיוון הנכון, לכיוון אחד. לבד אי אפשר לעשות זאת, כי לבד אתה נמצא כל פעם נתון לשינויים של הרשימות שלך, היוצרות שלך. אבל אם אתה הולך ומסדר את היחס שלך עם החברים, אתה בזה מקבע ומכבה את כול ההתפרצויות האלו של הרשימות והכול נכנס לכיוון הנכון.
אנחנו לא יכולים כל אחד לעבוד עם מה שיש לו כי "הרבה מחשבות בלב איש" והכול מתרוצץ. אבל אם אנחנו רוצים לחבר את עצמנו לאחרים, אנחנו בזה מוצאים יציבות, שכל אחד מחזיק את השני, ולכן העשירייה הופכת למשהו שיש לה צורה. כבר אין לה דיפוזיה כזאת של חלקיקים שמתרוצצים, רשימות, כוונות, הרגשות, אלא הכול נעשה הרבה יותר יציב. ואז גם נעשה סדר מכתר עד מלכות, באור ישר, באור חוזר, מחובר, מסכים, רשימות, זה עולם אחר לגמרי. לכן בלי חיבור בינינו אנחנו לא מסוגלים, לא ראויים לשום דבר.
שאלה: אולי כשאלת המשך, איך זה מרגיש להיות בכלי רוחני קל, זך, איזו הרגשה זאת להיות בכלי כזה?
אני לא יכול לספר לך איזו הרגשה, הרגשה זה מה שאתה מרגיש. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל הרצונות שלנו יהיו כולם מכוונים לבורא, ומתוך זה נרגיש את עצמנו ככלי רוחני.
תלמיד: אני שואל אם אנחנו יכולים להיות יותר קלים, זכים, מוצלחים בעבודת ה' עם כל הכבדות שלנו?
אם אתם תשתדלו אז זה יהיה. אני לא מבין את השאלות "האם אני יכול להיות יותר זך?", ודאי שאתה יכול, מה אתה שואל?
תלמיד: אני רוצה להיות כמו הכלים האלה, הקלים, הזכים, אני צריך לשאוף לזה? לְמה אני צריך לשאוף?
כן. אתה צריך בחיבור עם החברים לייצב מצבים כמו בעשר הספירות, כמו בפרצוף רוחני.
שאלה: מה זה אומר שהכלים של הסוף מתבררים? מה זה בכלל כלים של סוף? האם בכלל מקבלים אורות בסוף?
כן, זו בעיה בחכמת הקבלה שאנחנו מכנים באותן המילים הרבה הבחנות שונות. "ראש תוך סוף" זה נמצא בפרצוף. בסופו של דבר יש ב"ראש" עשר ספירות, ב"תוך" עשר ספירות, ב"סוף" עשר ספירות. זאת אומרת לא יכול להיות "ראש" אם לא תהיה שם נציגות בוא נגיד של עשר הספירות שזה מחשבות, מטרות וכן הלאה. לא יכול להיות "תוך" שלא יהיו בו עשר ספירות שהן מבצעות פעולה אקטיבית בכמה שאפשר בכל הבחנה והבחנה. ו"סוף" זה איפה שהם שומרים ולא עושים את הפעולות, שזו גם עבודה גדולה כי אומרים, "עד כאן, לא רוצים, לא צריך" וכן הלאה.
לכן בכל פרצוף יש לך שלושים ספירות ולא עשר, כי יש ראש, תוך, סוף. וגם זה לא מספיק, יש עוד הבחנות, כך אנחנו צריכים לראות את המצב.
תלמיד: אז מה התוספת של הכלים התחתונים האלה שנקראים "סוף"?
זה משהו אחר. זה שאנחנו משתמשים בכלים של ראש ואחר כך תוך ואחר כך סוף זו סך הכול שפה. אנחנו משתמשים בכל עשר הספירות בכלים הזכים, עביות שורש וא', ואחר כך עביות ב' ואחר כך עביות ג' ד'. יש לנו שלושה סוגי כלים בוא נגיד כך, עיבור, יניקה, מוחין.
תלמיד: ומצד מה שכתוב כאן שכבר נשלמים הכלים דנה"י, אז הכלים האלה מקבלים אורות בסופו של דבר? אנחנו אמורים לקבל איזה אורות או שאנחנו רק מבררים משהו על הפרצוף?
ודאי שאנחנו מקבלים אורות אבל יש "ערך הפוך אורות וכלים", ורק בגמר התיקון יתמלא הכול באור אין סוף ואז כל כלי וכלי יקבל את האור שמגיע לו מצד הבריאה. בינתיים כל כלי וכלי מקבל את האור שמגיע לו מתוך נוכחותו בפרצוף. ככל שיותר זך מקבל יותר, ככל שיותר ע"ב יש לו הזדמנות לתת יותר.
שאלה: בעל הסולם אומר, "ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום,". האם אנחנו הדור החלש ביותר בכל הדורות, דור אחרון גם בהפצה?
ודאי שאנחנו חיים בדור האחרון ומרגישים שבאמת יש שינויים גדולים בעולם וכל השינויים האלו הם לעומתנו, בשבילנו, בגללנו, כדי שאנחנו נעבוד איתם. בדורות הקודמים לא היו תופעות כאלה כמו שיש בדור הזה.
תלמיד: אז למה מערימים עלינו כאלה קשיים אם אנחנו הדור הכי חלש בעצם מכל הדורות שהיו?
"לך לאומן שעשאני".
תלמיד: מה הסיבה, מה השורש, יש סיבה לזה?
אני לא יודע כל כך. כך אני רוצה להגיד, שאני לא יודע ובאמת לא חשוב לי, אני צריך קודם כל לעבוד. אתה מבין, זה לא יעזור לי שאהיה יותר חכם ואני אגיד, "אני כן רוצה, לא רוצה, למה הבורא עשה כך או אחרת". אם הוא עשה אז עשה, מה תעשה?
תלמיד: כי כל הדאגה היא לגבי ההפצה, שאנחנו לא כל כך מצליחים בהפצה.
אנחנו צריכים לדרוש מכל המציאות, להבין את המציאות כדי לעבוד. "ברא אלוהים לעשות", ואם אתה לא משתמש בזה לצורך לעשות אלא כדי לא לעשות אז לא יצא לך מזה שום דבר חוץ מפילוסופיה ארורה.
תלמיד: אפשר להבחין בנקודת החולשה שלנו בהפצה?
החולשה שלנו שאנחנו לא יכולים לאזן שכל ורגש והשכל שלנו רוצה לקפוץ קדימה כאילו שיש לו הבנה במציאות.
תלמיד: אז איך מפתחים יותר את הרגש ולא את השכל?
את הרגש אפשר לפתח ובצורה בלתי גבולית. יש לך עשירייה?
תלמיד: כן בוודאי, אתה לא רואה?
אני רואה שיש לך באמת תשעה אנשים.
תלמיד: הם תותחים.
אז מה הבעיה?
תלמיד: כל פעם טיפה רבים, מתייאשים, בורחים, סוגרים חלונות, לא מסוגלים להתמודד עם המצב.
זה לא נכון כי אתם לא יודעים מה זה להתמודד או לא להתמודד. אם בכל רגע אתם נמצאים בכל מיני ברורים יפים או לא טובים זו בכל זאת התקדמות ותיקונים. הכול תיקונים.
תלמיד: זאת אומרת אם קורה משהו, אתה אומר לא לברוח אלא להתגבר על כל מצב שאתה נמצא בו, ובעצם זה התקדמות של הרגש?
כן.
קריין: אות ס"ד.
אות ס"ד
"ובאמת, נמצאת קושיא זו, עוד בדברי חז"ל, במס' ברכות, דף כ': "א"ל רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו', אמר הויות דרב ושמאל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין, תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. א"ל קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו'". עכ"ל, עש"ה.1
הרי שאע"פ, שהן למקשן והן למתרץ, היה ברור, שהראשונים היו חשובים מהם, מ"מ, מבחינת התורה והחכמה, היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים.
הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."
זה הסיכום החשוב. תקרא שוב "הרי מפורש".
"הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים," לפי איך שהם יוצאים כך, מתבהרים מהדברים הטובים, הכי פחות פגומים מהשבירה. כי כל התיקונים הם גם מקל לכבד, כאילו את השמנת מורידים קודם. "במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."
זה לפי מה שאנחנו לומדים ערך הפוך של אורות וכלים. ככל שהכלים הם יותר עבים, יותר גרועים, אבל כשהם עולים לתיקון הם מושכים אורות יותר גדולים. ולכן מצד אחד אנחנו לא מרגישים שאנחנו מיועדים לתיקונים, היו אנשים שקיבלו הרבה יותר הכבדת הלב, ובכל זאת הם היו מצמצמים את עצמם, והיו יכולים להיות בצורה של פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, ובכל זאת היו עמלים בחכמת הקבלה ובתיקונים, והיו מוכנים ממש להרוג את עצמם כדי להגיע לאיזו עבודה רוחנית, ואנחנו עם כל התנאים שיש לנו לא רוצים. מצד שני אנחנו צריכים להבין שבכל זאת את האורות השלמים הגדולים דווקא אנחנו מושכים ואנחנו מייצבים במערכת אדם הראשון.
שאלה: אני זוכר שרק התחלתי ללמוד, הייתי צריך לקבל את מה שבעל הסולם או רב"ש כותב או אתה אומר, שלא הרגשתי, ואחרי שנים רואים שזה נכון וממש אין ספק שזה היה מדויק. אני שואל לגבי העולם או אפילו לגבי עם ישראל, מה הם צריכים לעשות כדי שאנחנו נוכל לקדם אותם, הם גם צריכים ככה להאמין אמונת חכמים?
הם צריכים להכניע את עצמם ולקבל אותנו שאנחנו מובילים אותם כקבוצה שמובילה את הדרך. כמו משה שהוציא את כל העם ממצרים החוצה, כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו בתפקיד הזה, וזה לא מוגזם ולא גאווה ולא כלום, זו עבודה קשה מאוד. משה היה מסכן וכל כך התרוצץ בעבודה הזאת, גם כתוב על זה. לכן כך אנחנו צריכים לראות, וגם העולם.
אנחנו מתקדמים למצב שאנחנו יותר ויותר מבינים מה לעשות, אומנם אנחנו קטנים, ובאמת איזה מובילים אנחנו יכולים להיות, אבל הבורא הוא מוביל, אנחנו רק צריכים לעשות את הקשר. אז כדי להיות בקשר עם כל האנושות השבורה הזאת, אנחנו צריכים להיות גם כאלה, שבורים, מלוכלכים, חלשים וכן הלאה, אבל בכל זאת יודעים שאנחנו צריכים להתקשר לבורא ויודעים שאנחנו צריכים להתקשר לאנושות. והאנושות בינתיים גם עוברת שפשוף טוב על ידי כל הפנדמיות, הצפות ושריפות וכל הדברים האלה, וזה גם עוד לא הסוף. ואז אנחנו מגיעים למצב שמאין ברירה אנחנו רואים שדווקא בצורה כזאת שאנחנו נתחיל להשפיע זה לזה חיבורים ותיקונים למעלה מכל החשבונות רק כדי להינצל, בצורה כזאת אנחנו יכולים כן להינצל, וכאן זה התפקיד שלנו.
תלמיד: להשפיע חיבורים זה לזה, אתה מתכוון בתוך בני ברוך, או בין בני ברוך לעולם?
בתוך בני ברוך זה ברור, על זה אין שאלה, אלא לאנושות הכללית.
תלמיד: מה צריך כדי שהם יקבלו את ההשפעה מאיתנו? כי אנחנו מפיצים, אנחנו לומדים, מנסים לעשות מה שאפשר.
להמשיך בצורה כזאת מצד אחד, ומצד שני הבורא יסדר.
תלמיד: ומה יקרה אצלם שהם יסכימו לקבל מאיתנו שעכשיו הם לא מסכימים?
הם יגידו כמו שאמרו במצרים, כמו שאמרו למשה, "אתה תדבר עם פרעה, אנחנו נעמוד בצד", וכמו שאמרו ליד הר סיני, "אתה תדבר עם הבורא, אנחנו נעמוד כאן בצד". הם לא מסוגלים יותר, אין קשר, אין כלים לקשר, אבל יחד עם זה מוכנים.
תלמיד: זה סוף התהליך, לדבר עם הבורא.
עוד מעט, אל תדאג, עוד שריפות והצפות ועוד כל מיני חיידקים או משהו. מהי האנושות סך הכול? אם עכשיו תעשה חשבון אחרי מה שאנחנו עברנו תוך שנתיים עם הפנדמיה הזאת, אז תראה מה ש[קרה], אין בעיה. אני רואה את הדבר הזה כדבר מאוד מאוד קצר, קרוב ומזורז.
תלמיד: אני שואל מה תהיה תחילת ההתקשרות שלהם איתנו, מה הם ידרשו בהתחלה?
אנחנו צריכים לתת הסבר, איזשהו הסבר הגיוני למה שקורה, ולעמוד עליו וכל הזמן לחדש את ההסבר, והם יראו שחוץ מאיתנו אף אחד לא אוחז בזה.
תלמיד: דווקא ההסבר יהיה חסר להם, להבין מה קורה?
הם פועלים לפי השכל, לפי ההיגיון, לפי משהו.
תלמיד: האם זה צריך להיות בצורה של הסבר או פתרון?
ההסבר הוא הפתרון, זה הסבר על פתרון.
תלמיד: וזה הפתרון שהם ירצו, כלומר איך בסופו של דבר להתחבר.
הם ירצו אותו, כי אחרי כל האכזבות שיש להם בכל מיני כאילו פתרונות, לא יהיה להם שום דבר, זה מה שיישאר. כך אני רואה, אני לא יכול להגיד מה אני חושב על הזמנים, אבל עוד נדבר על זה. אני מאוד מקווה שהזמנים הם מתקבצים ומתקרבים.
קריין: אות ס"ה.
אות ס"ה
"ואין להקשות לפי"ז: א"כ, למה אסור לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה?
הענין הוא, כי במה ששייך, להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא להיפך, שהראשונים, נשלמו בהם יותר מהאחרונים. והוא משום, שבחינת המעשה, נמשכת מהכלים הקדושים של הספירות, וסודות התורה וטעמי המצוה, נמשכים מהאורות שבספירות.
וכבר ידעת, שיש "ערך הפוך מהכלים להאורות", שבכלים, העליונים נגדלים מתחילה, כנ"ל אות ס"ב. וע"כ נשלמו הראשונים, בחלק המעשה, יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים בהם התחתונים, יותר מהראשונים. והבן היטב."
קריין: אות ס"ו
אות ס"ו
"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:
ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם." כאן ודאי שאנחנו צריכים להבין איך הוא כותב, שזה לא עניין של לאומיות, אלא זה עניין אם יש באדם רצון, תשוקה לבורא או לא. אם אין אז הוא לא שייך לזה. אם יש לו רצון לבורא, זה נקרא שהבורא בחר בו, נתן לו את הרצון הזה ואז יש לאדם אפשרות, הזדמנות להתקרב, לגלות את הבורא, להדבק בו. "וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.
וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.
וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.
וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."
אני רואה שהיום זה יום כבד מאוד, איזו כבדות ישנה על כולם.
שאלה: מה זה תורת הנגלה, ומה זה החלק המעשי של המצוות? כל המושגים האלה אני לא בטוח שאני מבין על מה הוא מדבר.
תורה זה נקרא כל אותם האמצעים שעל ידם אנחנו מגיעים לגילוי הבורא, שזה בעיקר המאור המחזיר למוטב, שאנחנו מעוררים אותו והוא מאיר עלינו.
תלמיד: הוא אומר תורת הנגלה, מה העניין שנגלה פה?
נגלה זה מה שנגלה לאדם מתוך הפעולות שלו. ונסתר, שזה עדיין נסתר מהאדם. הכול זה אך ורק כלפי האדם המשיג, נגלה ונסתר. זה לא שככה זה פתוח לכולם וככה זה סגור מכולם.
תלמיד: ומה זה החלק המעשי של המצוות?
החלק המעשי של המצוות, שאנחנו עושים את זה. יש שמפרשים כך שזה חלק שאנחנו עושים אותו בידיים, ברגלים, בפה וכן הלאה, ויש חלק מעשי של המצוות שאנחנו עושים אותו ברצונות שלנו, ואז אנחנו על ידי זה מושכים את האורות וגילוי הבורא לנו.
עוד נדבר על זה, זה לא פשוט. אין כאן כלום ממש על מה ששאלת, אלא אם לדבר על זה צריכים לפתוח ממש את כל הדברים האלה בצורה אמיתית.
אולי תסבירו לי מה קורה לכם היום? מי יכול להסביר, מי אחראי על כל הבלגן הזה?
תלמיד: אולי יש איזו התרגשות לקראת הסעודה בערב.
באמת, זאת הסיבה, שהם כבר היום נמצאים בתרדמה שאי אפשר להפסיק אותה. מה אתם מצפים מהערב שיהיה? אני לא אעשה לכם איזה קונצרט, אני לא ארקוד לפניכם ולא אשיר לפניכם ולא אנגן לפניכם, ואפילו לא אסביר שום דבר, אנחנו יכולים להסביר עכשיו את כל הדברים, לכן אין לי בערב כל כך מה לעשות. אלא מה אתם מתכוונים, איך אתם עושים את הסעודה, איך אתם רוצים שזה יקרה. תדונו עכשיו ותחליטו עד הערב, יש זמן להכין.
שאלה: נעשה אולי סדנה על השאלה הזאת?
כן. איך אנחנו רוצים לעשות את סעודת הערב היום. אבל זה מדי רחב, אני לא יודע איך לשאול.
תלמיד: אתה פתחת את השיעור שכל מה שאנחנו לומדים עכשיו בכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה זה המימוש של התיאוריה שלמדנו בשנה וחצי האחרונות. אז אולי, איך אנחנו מממשים את החיבור הזה בינינו של המדרגה הראשונה בסעודה היום בערב.
זה בדיוק מה שאנחנו לומדים עכשיו בשיעור בוקר, איך אנחנו מממשים את המדרגה הראשונה, כניסה לרוחניות. אבל אני רואה שכולם נרדמים לכן אני שואל מה עושים, איך אנחנו נעשה בערב היום סעודה לכבוד כניסתנו לרוחניות. מי יהיה אחראי?
תלמיד: אני בצוות עם עוד חברים, אנחנו רק דואגים שתהיה אווירה, אבל את ההכנה כל עשירייה צריכה לעשות.
בסדר, אז אתם עושים, פ"ת 5, או מה?
תלמיד: פ"ת 5 גם יכינו את עצמם כמה שאפשר וידאגו לתמוך גם בכל הכלי. אבל זאת השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו, אנחנו כל פעם מנסים להבין איך אפשר לעלות עוד מדרגה במפגשים האלה שזו לא תהיה סתם חגיגה.
האם יש נחיצות, והאם אנחנו בהחלט בתוך הנחיצות באים למימוש. מה אנחנו מחליטים להיום. נגיד היום יום ראשון מה מחליטים להיום? תענו לי, מה אנחנו רוצים להשיג עד הערב? עם מה אני מגיע לערב? נניח שאתה מגיע אלי בתור אורח אז אתה מביא איתך איזו מתנה יפה, כך אני מקווה, אני לא יודע. נגיד שפעם אני אזמין אותך אם אני אהיה בטוח שאתה תביא מתנה יפה איתך, אז אתה מביא איזה בקבוק טוב מאיזה מקום מיוחד.
סדנה
מה אנחנו מביאים לערב, שאנחנו בזה רוצים לשמח את החברים?
*
(סוף השיעור)
-
להלן הקטע בארמית בתחילת אות ס"ד מתורגם לעברית:
ובאמת נמצאת קושיא זו עוד בדברי חז"ל (במס' ברכות דף כ') א"ל רב פפא לאביי, במה שונים דורות ראשונים שהתרחשו להם ניסים, ומה שונים אנחנו שלא מתרחשים לנו ניסים.
אם משום לימוד, הרי בשנותיו של רב יהודה, כל לימודם היה רק בסדר נזיקין בלבד. ואנו לומדים כל השישה סדרים.
ולא רק, אלא כאשר היה רב יהודה מגיע לשאלה בעוקצין, היה אומר שהדברים קשים עליו כהבנת סוגיות רבותיו, רב ושמואל. ואנו לומדים במסכת עוקצין בפרט, בכל השישה סדרים בכלל, שלוש עשרה שיטות לימוד שונות.
ואילו רב יהודה כאשר היה שולף את נעלו האחת, מיד בא גשם. ואילו אנו, מצערים עצמנו וצווחים תפילות, ואין מי שמשגיח בנו.
" אמר לו אביי, לרב פפא, הקדמונים היו מוסרים נפשם על קידוש ה', ואנו לא.↩