שיעור הקבלה היומי23 Ara 2018(בוקר)
שיעור בוקר 23.12.18 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 21, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"
מתתא לעילא
"אחר כך מתחיל סדר של מתתא לעילא." אחרי מעילא לתתא. כי קודם הייתה התפשטות מלמעלה למטה ואחר כך תגובה מלמטה למעלה. "שהם כל המדרגות של הסולם, שעליו מתפתח המין האנושי," כי מתתא לעילא זה בהקדם החיסרון מצד הנברא. "מטפס ועולה, עד שמגיע לתכלית הבריאה, כמבואר לעיל. ושתי מציאויות הללו, המה מבוארים לכל מקריהם ופרטיהם בחכמת הקבלה."
זאת אומרת, מלמעלה למטה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה במיוחד, וממטה למעלה אנחנו לומדים במאמרים, באגרות ועל עצמנו, שזה בהקדם של העלאת מ"ן מצד התחתונים בלבד. חייבת להיות אתערותא דלתתא על כל דבר ודבר. מפני מה?
שאלה: שבירה?
בושה. סך הכול זה תיקון הבושה.
שאלה: לא ברור מה זה מלמטה למעלה? עושים רברס?
חיסרון. השפעה מלמעלה למטה זה השפע או חוסר השפע, שעל ידי זה מנענעים את התחתונים, וממטה למעלה זה חיסרון. כי התחתון שמקבל או לא מקבל את מה שמקבל מלמעלה, מבלי שתבוא אליו ההתעוררות מלמעלה הוא לא יוכל בעצמו לעשות שום דבר, אבל השאלה עד כמה הוא מעבד את ההתעוררות שהוא מקבל מלמעלה להתעוררות הנכונה ומחזיר אותה מלמטה למעלה.
תלמיד: אבל זה המשך התהליך, נכון?
ודאי.
תלמיד: כי אנחנו גם משרטטים את מצב א', ב' ו-ג', כתהליך אחד שנמשך ומתפתח כל הזמן מתחילת הבריאה עד סופה.
גם כך אפשר לבוא, אבל אני לא רוצה שתתבלבלו. נראה שיותר קל להגיד פשוט, תמיד יש לנו אתערותא דלעילא, ואנחנו צריכים לעשות ממנה בהתאם לזה אתערותא דלתתא. ואפילו שאומרים שאתערותא דלתתא היא כל כך חשובה, היא לא יכולה להיות בלי אתערותא דלעילא. ככה זה.
"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה"1, מכוונים אותו מלמעלה, "אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה בו ואומר לו: גדל!"2, כל מיני אמרות כאלה, יש הרבה.
שאלה: מה זה מלמטה למעלה? זה חיסרון?
מלמטה למעלה זה שאתה מעלה חיסרון לבורא. על זה אתם צריכים עכשיו לחשוב בכובד ראש, שאתם צריכים להעלות חיסרון לבורא שייתן לנו הכרת הגדלות שלו. לא אותו, ולא כלום, ולא שום מילוי, אלא שהגדלות שלו תהיה המילוי שלי.
תלמיד: חיסרון לגדלות שלו.
כן. רק את זה אני רוצה. שגדלות הבורא תמלא את העולם. שבה יתמלא העולם.
תלמיד: החיסרון הזה, זה כבר מילוי?
כן. אני רוצה שזה יהיה המילוי שלי.
תלמיד: ואין מילוי לחיסרון אלא החיסרון הוא המילוי?
החיסרון הוא המילוי, כן. לא חסר לי כלום, רק את זה אני רוצה. כשאני מרגיש שאני משתוקק לבורא "אההה", אני נמצא באנחה, טוב לי. תמצאו לזה פסוקים, למה שאנחנו מדברים עכשיו, שהחיסרון הוא המילוי.
תלמיד: איך מאתרים את החיסרון הזה? איך מדייקים? איך מגיעים לחיסרון הזה?
אם אני לא משתוקק לבורא, אז אני מרגיש את החיים שלי ריקניים, ריקים, אין תוכן, אין כלום. כל מה שממלא אותי, את הכלים שלי, נרנח"י שלי, לא חשוב מה שיהיה, זה רק חיסרון לבורא. כל מיני צורות של חסרונות לבורא, זה המילוי של הכלי שלי. זה לא ברור?
תלמיד: לא, מה ההתחלה? איפה זה?
זה נקרא רצון להשפיע.
תלמיד: זה רחוק.
מאתמול זה נעשה כבר יותר קרוב, נלך הלאה. רק אל תעזבו את זה, אפילו שזה רחוק.
שאלה: מי מטפס ועולה? על מי מדובר פה שהוא עולה?
על האדם בתוך העשירייה. הבורא בשבילו זה מה שצריך להתגלות בתוך העשירייה, ואני שרוצה לגלות את הבורא צריך להתכלל בתוך העשירייה, לעורר אותם לחיבור, ולפי עוצמת החיבור אני מגלה את כוח ההשפעה הזה. ואז אני צריך לגלות את ההשתוקקות שלי לחיבור, כשההשתוקקות לחיבור והשתוקקות לבורא הן היינו הך.
תלמיד: מדובר פה על הפרט? מה זה "המין האנושי, מטפס ועולה"?
כן. כל המין האנושי כך צריך לטפס למצבים כאלו.
שאלה: מה הבורא רוצה?
הבורא רוצה שאתה תהיה ילד טוב. דומה לו.
תלמיד: מה זה דומה לו?
דומה לו, שאתה תהיה כולך בהשפעה כי זה המצב הטוב ביותר. כך הוא חושב.
תלמיד: וזה החיסרון?
אתה צריך להיות בחיסרון לזה.
עניין חיוב הלימוד בקבלה
"יכול המערער לומר, אם כן, כל החכמה הזו, הוא עסק לאותם שכבר זכו לאיזו בחינה של התגלות אלוקיית. ואיזה חיוב וצורך יכול להיות למרבית העם, בידיעת החכמה הנשגבה הזו?
אמנם יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה.
אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה.
ועוד מובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה. על דרך שאמרו חז"ל על הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם לשמי, שאל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". הרי שאם נמנע מהחזיר משום השקוץ שבו, או הזק גופני, אין הכוונה הזאת מועילה לו כלום, שיהיה נחשב לעושה מצוה, אלא אם יכוון בכוונה הרצויה והמיוחדת, שהתורה אסרה. וכן בכל מצוה ומצוה, ורק אז גופו הולך ומזדכך, מחמת קיום המצוות, שהוא התכלית המבוקש.
אם כן לא די לנו לימוד הנהגת אופני המעשה, כי אנחנו צריכים ללמוד אותם הדברים המביאים לידי הכוונה הרצויה, לקיים כל דבר מתוך אמונתו בתורה, ובנותן התורה, אשר יש דין ויש דיין. ומי פתי לא יבין שאמונה בתורה, ובשכר ועונש. שהם סגולה לדבר הגדול הזה מצריכים לימוד רב בספרים המתאימים. באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו. ועל זה אמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", ולא אמרו בראתי לו מצוות תבלין, כי "ערביך ערבא צריך", כי היצר הרע, החפץ בהפקרות ובפריקת עול, לא יניחהו לקיים המצוות." יש כאן הרבה דברים עדינים.
שאלה: בעל הסולם כותב פה דברים מאוד חריפים לגבי קיום המצוות והכוונה. איך מגיעים לכוונה?
זו כל העבודה שלנו, כל הלימוד שלנו להגיע לכוונה. כוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: הוא מדייק "שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה". כלומר, אדם יכול לחשוב שהוא עושה כוונה, הוא משתדל, מכוון, אבל זו לא הכוונה האמיתית. מה זה כוונה אמיתית?
שהיא כולה כדי להשפיע נחת רוח לבורא. וזה יכול להיות רק אם אתה עושה פעולה שהיא נגד האגו שלך, נגד הרצון לקבל, למעלה ממנו.
תלמיד: ואיך אני יודע שאני עושה כוונה נגד האגו שלי, נגד הרצון לקבל?
אם אתה קודם כל מגיע לעשירייה, ויחד עם האחרים מתחבר כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, מקבל אותו ומתחבר על ידו, ואתה פועל בתוך העשירייה כבתוך פרצוף רוחני שנקרא "נשמה", ובתוך זה אתה כבר יכול לצרף את הרצונות לקבל שלך ושל החברים יחד כדי לקבל בהם בעל מנת להשפיע, ואז אתה עושה נחת רוח לבורא.
תלמיד: לגבי הסברה, האם אנחנו יכולים לומר באותה חריפות כמו שבעל הסולם פה כותב?
אני לא יודע מה החריפות שלו. אני לא מבין מה הוא כותב. אני אלך להסביר מה שהוא כותב כאן, בשביל מה, מה אתה רוצה להסביר?
תלמיד: הוא כותב שאין תועלת במצוות המעשיות אם הן ללא כוונה.
בשביל מה לי להגיד את זה?
תלמיד: הוא אומר, אני שואל.
הוא אומר, אומר. אולי אני לא מבין אותו נכון. בשביל מה לי מן הסתם להיות מנוגד לחלק מהציבור, מה אני מתקן בזה? אני מסתכל על התיקון, זה יעזור לי לתקן משהו, זה יעזור לי למשוך אנשים לחכמת הקבלה? לא. זה יעזור לפרסם את חכמת הקבלה? לא, ההפך.
אנחנו צריכים שכל אחד ידע שחכמת הקבלה מדברת על תיקון, תיקון הרצון של האדם.
הוא אגואיסט, וכולנו מכירים שאנחנו כולנו אגואיסטים, היום אף אחד לא מסתיר את זה. פעם היו באמת צדיקים, אחר כך היו הצדיקים הצבועים, היום בכלל אין, לאף אחד לא אכפת. אני גנב, נכון, אז תקנא בי שאני גנבתי ואתה לא. מי מאתנו יותר מטומטם?
לכן אין לך היום אותם הערכים שהיו לפני מאה שנה, אין. גם רב"ש כך אמר. הוא אומר שבילדות שלו, בתחילת מאה ה-20, אם היית אומר לאיזה יהודי שאפשר להגיע לדבקות בבורא, היה הולך אתך לכל מקום. אנשים היו חיים מהיד לפה, לא היה כלום בחיים ולכן לא היו מבולבלים עם כל מיני העודפים האלו. ואם אתה אומר לו שאפשר להשיג דבר כזה, באיזה מקום, ללמוד את זה וכן הלאה, למה לא? ודאי שכן.
היום הם לא רוצים לבוא בצורה אחרת כבר. לכן אנחנו צריכים פרסום יפה של חכמת הקבלה שנותנת לאדם אפשרות להגיע למהות החיים, מטרת החיים, מימוש החיים, בצורה נוחה לכולם. ולכן דברים כאלה אנחנו משתדלים לא להיתקע בהם.
אתה בזה גם לא יכול להעביר להם את המבט שלך. ואתה לא בטוח שהם יבינו נכון, ואתה לא בטוח שלא יסלפו את זה אחר כך ויספרו כבר בצורה לא נכונה ביתר המקומות, בשביל מה לך? אתה בזה רק מקלקל את האנשים. בסופו של דבר תרחיק אותם מחכמת הקבלה.
רק בצורה שנוחה לכולם אתה חייב להופיע, נוחה לכולם. לא חשוב באיזה מצב נמצאים הבריות. צריך להסכים עם מה שיש.
שאלה: בהסבר שלך אמרת שהעודפים שיש לנו שאנחנו לוקחים לעצמנו. נתת דוגמה על בעל הסולם שהיה נפטר מכל הכסף שיש לו, מכל העודפים, כדי להיות באיזה מצב שהוא תלוי בבורא. האם אנחנו צריכים באופן יזום לראות איך להפטר מהעודפים האלו, כי אם אנחנו לא ניפטר מהם, מהטבע יגרמו לנו?
לא, אסור לכם את זה לעשות, אסור לכם לעשות. שום דבר כזה אסור לעשות. לא לשחק עם הכסף, עם החלוקה, עם לחבר את הדברים, לעשות איזה קופות, כלום. מה שאנחנו כך קיימים, קיימים. הוא היה נפטר מהעודפים כי גם זה היה מפריע לו להרגיש חיסרון כלפי גדלות הבורא, חייב. זה משפיע. רק בגלל זה, ולא בגלל שכתוב באיזה מקום שצריך, לא.
שאלה: למדנו היום על החשיבות של השבת. אני חילוני לחלוטין. אני עובד כל השבוע קשה, סוף השבוע אני מקדיש לבילוי עם המשפחה. זה יכול להיות טיול, או לקחת את הבן שלי לעבוד בגינה, משהו של חיבור בינינו.
כיוון שאנחנו לומדים את הקדושה של השבת, את המיוחד שבשבת, האם כדאי לי בתור חילוני מוחלט, להשתדל בשבת להקדיש את זה לכוונה. לשבת ולעשות דברים אחרים של כוונה?
לשבת וללמוד כוונות בשבת ודאי שעדיף. ללא שום ספק.
תלמיד: בסדר גמור.
לפחות חלק מהזמן.
שאלה: יכולה להיות כוונה בלי מעשה?
למרות שאומרים שמעשה בלי כוונה זה כמו שד. ומעשה בלי כוונה זה מעשה בהמה, אבל בדרך הכול יכול להיות. לומדים.
שאלה: מה בא לפני מה, כוונה או מעשה? הוא כותב "כמובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמתית הראויה למעשה".
בהתחלה זה מעשה ללא כוונה, כי אין לך כוונות. אחר כך לאט לאט אתה נכנס לכל העניין הזה, מתחיל להרגיש, להתרשם, להתכלל בקבוצה וכן הלאה ואז אתה מגיע להכרחיות בכוונה. בהתאם לאיך שאתה מתפתח. בלי כוונה, איך אתה בונה פרצוף? כוונה ברוחניות ממש, היא המעשה.
תלמיד: הוא כותב "ועוד מובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה", כאילו המעשה בא קודם.
לא, תסתכל על הפרצוף. כשאתה עושה משהו בעולם הזה, אני לא יודע מה קודם ומה נמשך ובכלל אם יש שם כוונה ואיזו. אבל אם אנחנו מדברים על מצב רוחני אז יש לך כוונה ומתוך הכוונה אתה מגיע למעשה ומבצע אותו, בשמירה בביצוע של הכוונה בלבד.
תורה תבלין
"רק התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, והיינו שאמרו חז"ל "המאור שבה היה מחזירן למוטב"."
כן, זאת אומרת שיש כזה כוח שנקרא "האור הכללי" ומאותו אור כללי אנחנו יכולים ליהנות בזה שהוא ישפיע עלינו ואז הכוונות שלנו יהיו בעל מנת להשפיע. זה נקרא "מחזירו למוטב". שהכוונה שלי לטובת עצמי, תהיה לטובת הזולת ודרך זה לטובת הבורא. זה הכול.
אז אני צריך את האור הזה שישפיע עליי ויהפוך לי את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. רק בזה ההבדל בכל מה שקורה בין גשמיות לרוחניות, כי אם הפעולות הן לקבל או להשפיע, זה לא חשוב, העיקר שהכוונה תהיה מחוצה לי.
שאלה: אם אנחנו מגיעים לאדם או בכלל לאנשים ומצליחים להסביר למה חשוב לדאוג לזולת או להיות בקשר טוב עם הזולת.
איך תסביר לו את זה? הוא לא ישמע.
תלמיד: אולי הוא באמת לא שומע, אבל אם הוא שומע, הוא מתחיל לראות שהוא לא יכול לעשות את זה.
אתה שואל אותי על מישהו? אני לא הייתי מסביר את זה לפני שהאדם רואה לפניו מערכת. ואני מסביר לו מה זה נקרא המערכת הכללית, נשמה, איך היא מתפתחת, איך היא עוברת את השבירה וכל הדברים, איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו צריכים לתקן את עצמינו. ומתוך זה שאני מדבר בצורה כללית, כאילו לא שייכת לו, אלא על כל הטבע, החברה האנושית ועל הכול, מתוך זה הוא יבין שזה שייך גם לו. אבל ככה שאני אפיל עליו שהוא חייב לדואג לזולת?
תלמיד: נניח שהסברנו את המערכת והוא מבין שהוא צריך לעשות, איך פה אומרים לו שזה לא רק העניין של המעשה, אלא יש פה גם עניין נוסף של כוונה?
זה העיקר, הכוונה. אנחנו לא דוחפים אותו לחלק סוכריות בפינת רחוב, לא. אלא אם אנחנו לא מביאים אותו קודם לעשירייה והוא לומד ורגיל לסדנאות, לכל מיני דיבורים, אז אנחנו לא מדברים על השפעה. איפה הוא ישפיע?
תלמיד: כלומר הוא צריך להבין שקודם הוא צריך ללמוד איך להגיע למצב הנכון במערכת?
לא, הוא צריך קודם לדעת איך להיות במערכת ואפילו בצורה פשוטה, גשמית. ואחר כך לאט לאט ללמוד איך להתייחס למערכת הפרטית שלו בעשירייה בצורה יותר ויותר רוחנית, ולראות איפה כאן התיקון. בלי שמארגנים אותם בעשירייה אין מה להסביר.
תלמיד: וכדי לעשות את התהליך הזה שעכשיו תיארת, זה לא חייב להיות אדם עם נקודה שבלב, זה יכול להיות כל אדם בעולם?
כן.
רוב דברי התורה הם לעיון
"בזה מיושב למה לנו האריכות בתורה, באותם החלקים שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון, דהיינו הקדמת מעשה בראשית והם כל ספר בראשית, שמות, ורוב חלק דברים. ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. אלא להיותם העצם שהמאור צרור בהם. יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, ויבא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש, שזוהי הדרגה הראשונה לקיום העבודה כמבואר."
שאלה: לגבי המשימה שקיבלנו ביום שישי, פסוקו של יום, האם העשיריות מילאו את המשימה כפי שהתכוונת?
אתם צריכים לדבר על זה במשך היום וגם בישיבת חברים. מה אתם עושים בהתאם לזה שנכנסנו לשלב חדש. וכדי שזה באמת יהיה שלב החדש ולא ייכבה ואני אדבר שוב, כי אני אמשיך בזה, אני חייב לתת חומר. אבל כדי שזה לא יהיה חומר תיאורטי אלא שאתם תממשו אותו.
לכן תדאגו איך לממש. איך אנחנו מתקשרים בינינו כדי להיות כל הזמן בנטייה לגדלות הבורא בעינינו? חיסרון, גילוי החיסרון, לגדלות הבורא בינינו, על זה דברנו אתמול. אז תשמעו שוב את השיעור של אתמול.
(סוף השיעור)