שיעור בוקר 12.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אתם עשיתם אותי – קטעים נבחרים מהמקורות

הנושא הזה של השיעור הוא מאוד גבוה, "אתם עשיתם אותי". הנברא כביכול עומד כאן מעל הבורא ועושה את הבורא. ובאמת זה נכון, כי רק במידה שאנחנו יכולים לתקן את עצמנו, במידה הזאת הכוח העליון מתגלה בנו, וכך אנחנו מכירים אותו ומתחברים אליו.

בעצם כך הוא נגלה, במידה הזאת, במידת השתוות הצורה, ולכן "אתם עשיתם אותי". אם לא הנברא, אין בורא ללא נברא, כמו שגם אפשר להגיד שאין נברא ללא בורא. אבל אין נברא ללא בורא שזה הכוח הנסתר שבורא אותנו, ואין בורא ללא נברא, זה כבר שייך לעבודת הנברא שהוא צריך לעשות בעצמו על ידי צמצומים ותיקונים של כאלה תכונות, רצונות, כוונות ופעולות שמהם הוא מרכיב את דמות הבורא.

לכן יש כאן עבודת הנסתר מצד הבורא על הנברא, ועבודת גילוי מצד הנברא כלפי הבורא. והשלבים שבהם אנחנו מעדכנים את דמות הבורא בנו נקראים "מצוות", מצוות התורה. התורה זה האור הכללי והמצוות הן הפעולות שאנחנו מבצעים בתוכנו בעל מנת להשפיע, עד שהם מתחברים יותר ויותר ומשלימים את דמות העליון השלם. כמו שאנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות", "עיגולים ויושר", שיש יושר ויש עיגולים, אז על ידי הפעולות ביושר, בקו, אנחנו מגיעים למצב שנבנים העיגולים. כך גם כאן.

נלך לקראת הבירורים האלה ונראה כמה שזה דבר מאוד מעניין, מאוד רגשי, פנימי, שכאן אנחנו באמת מגלים מפגש בינינו לבין הבורא. הוא עושה אותנו, אנחנו עושים אותו, ואיפה אנחנו נפגשים, באיזו צורה אנחנו כאן מתחילים לעבוד בינינו. זה כמו שההורים מטפלים בתינוק, שהוא לא יודע מי הם ומה הם, רק רואה ומרגיש שמישהו מטפל בו, ואחר כך כשהוא גדל הוא כבר עושה פעולות לקראתם.

קריין: "אתם עשיתם אותי", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר אחד, כותב הרב"ש.

""אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם". הנה בזהר הק' שואל: "כיון שכבר אמר תלכו ותשמרו, למה עוד ועשיתם. ומשיב, אלא מי שעושה מצוות התורה והולך בדרכיו, הוא כאילו עשהו למעלה, אמר הקב"ה: כאלו עשאני. וזהו פירוש 'ועשיתם אותם' - כאילו אתם עשיתם אותי"."

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

על ידי זה שאנחנו משתדלים לקיים פעולות בעל מנת להשפיע, קודם לומדים איך לקיים אותן בעשירייה, ואחר כך מתוך העשירייה כלפי הבורא, על ידי זה אנחנו מעצבים בינינו בעשירייה את דמות הבורא. לכן עשירייה זה נקרא "נשמה", שיש שם כלי שכולו על מנת להשפיע, והאור שממלא אותו, שתכונת האור היא גם על מנת להשפיע, רק שהאור מגיע מלמעלה, והכלי מגיע מלמטה, ואז כשהם מתחברים, במידת החיבור ביניהם אנחנו יכולים לגלות את דמות הבורא, וזה נקרא "עשיתם אותי". כך אנחנו מתקדמים, וזו העבודה שלנו.

בעצם במספר מילים אלה יש לנו את כל התורה, כל התכנית שאדם צריך לעבור, וכל מטרת האדם בעולם הזה, לעשות את הבורא, שהוא יתגלה ככוח אחד, יחיד, ומיוחד השורה בכול, בעבר, הווה, עתיד, ובקיצור בכול, זה מה שאנחנו צריכים.

במילים אחרות זה נקרא שאנחנו צריכים להשליט את שליטתו עלינו, לגלות ש"אין עוד מלבדו", להגיע לחיבור וזיווג שלם וכן הלאה. אבל בעצם זה העניין של לבנות את הבורא, צורת הבורא, דמות הבורא בחלקים חלקים. כשאנחנו כל פעם רוצים לבנות את תכונת ההשפעה מצידנו, זה נקרא ש"עשיתם אותי". רק אנחנו עושים אותו מתוך זה שאנחנו מרכיבים אותו מהכלים המקולקלים שלנו, לכן "ועשיתם", כי אנחנו באמת עושים, גורמים לעשייה הזאת, כאילו שאנחנו מולידים את הבורא.

שאלה: איך דרך פעולת נתינה בעשירייה אנחנו יוצרים את הבורא?

אנחנו במאמצים שלנו, שרוצים בכל זאת להתקרב בהשפעה הדדית בין החברים, נכנסים לאט לאט להרגשת פעולות רוחניות שהן באמת בעל מנת להשפיע. מתוך שאנחנו עושים בינינו פעולות בעל מנת להשפיע, כתוצאה מהפעולות האלו אנחנו מגלים שנמצא בינינו, שורה בינינו כוח ההשפעה, וזה כבר הכוח הרוחני, "הבורא", וכך אנחנו מתקדמים. אנחנו מגלים אותו בינינו במידת ההשפעה בינינו.

לכן אי אפשר לעשות זאת אם לא בעשירייה, אם לא בקבוצה. ואמנם כשאנחנו עושים פעולות ברצון לקבל, שדוחים את הרצון לקבל, שמשתדלים להיות מעליו ברצון להשפיע, הרצון להשפיע שלנו הוא גם אותו רצון לקבל, רק שהוא פועל בצורה הפוכה, אבל כתוצאה מזה אנחנו מזמינים את האור העליון שהוא נמצא, שורה, עוזר לנו וגם ממלא אותנו, וכך הוא מתגלה בנו. לכן במידה שאנחנו דומים לבורא, הבורא מתגלה בנו, וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה", זה נקרא עשיית המצוות.

זאת אומרת, כמה שאני לוקח יותר ויותר את הרצונות השבורים שלי ומחבר אותם בצורה נכונה כדי להשפיע לחברים, בהתאם לזה הבורא נכנס וממלא את הרצונות המתוקנים האלו בכוח שלו, באור שלו, בתכונתו להשפיע. וכך אנחנו מולידים את הבורא, עושים אותו. כי לפני זה הכלי היה שבור והבורא היה לגמרי נסתר, אפשר להגיד לא קיים. סך הכול זה מה שאנחנו עושים.

שאלה: רק לדיוק, נדמה ממה שאמרת שאנחנו דרך בקשת התיקון בונים את תמונת הבורא, אבל לא ברור איך אחד קשור לשני, איך קשורים בקשה לחיבור כי אנחנו שבורים וגילוי תמונת הבורא המתוקנת?

"בורא" זה כוח השפעה, ודווקא מתוך זה שאנחנו שבורים ורוצים להתקרב זה אל זה ולהתחבר, כדי לגלות את הבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח, כשהוא כאילו נמצא ללא גילוי, בהסתרה, כביכול סגור באזיקים, אנחנו צריכים לבנות תנאים שהבורא יוכל להתגלות לפי השתוות בין הכלי לאור, בין הקשר בינינו לבינו. זאת אומרת, אנחנו חייבים לבנות כזה קשר בינינו שהבורא יכול בו להתגלות. אנחנו פועלים מצד הכלי שיהיו כאלה יחסים בינינו, ואז הבורא יתגלה כאור, ככוח מלמעלה. זו העבודה שלנו.

שאלה: אם החוקים קיימים איך הבורא לא קיים?

בורא זה נקרא "בוא וראה", זו אותה הבחנה מהכוח העליון שיכולה להתגלות כלפי הנבראים, ולכן אנחנו בונים תנאים שאנחנו יכולים לגלות מהכוח שפועל בטבע כולו, שאנחנו לא יודעים מהו בכלל, שיתגלה משהו כלפינו. לאותו החלק שיתגלה אנחנו קוראים "בורא", "בוא וראה", ככה נקרא בורא. ולכן הבורא הזה כביכול לא קיים לפני שהנברא לא בונה כלי לגילוי שלו, ובמידה שאנחנו מגלים את הכלי דלהשפיע אז הבורא, הכוח להשפיע, יכול להתגלות בו. ככה זה. אין בורא ללא נברא. כמו שאין נברא ללא בורא, אז גם אין בורא ללא נברא.

תלמיד: החוקים הם אותן עצות של רב"ש ובעל הסולם?

חוקים הם לא עצות, חוקים הם חוקים. זה רצון לקבל שנברא על ידי האור העליון, ויחס בין הרצון לקבל והאור העליון, רצון להשפיע, ואת כל היחסים שלהם אנחנו יכולים לראות כחוקי הטבע, ומשם כבר נובע כל דבר אחר. בהדרגה כל החוקים האלו, המעמד של האור והכלי למעלה איך שהם יורדים למטה, הם בונים בכל הדרגות, בכל העולמות את החוקים שבעולם האצילות, בריאה, יצירה, עשיה. הכול ביחס בין האור והכלי, בין האור העליון לרצון לקבל.

תלמיד: את זה אנחנו לומדים בתע"ס?

כן, אנחנו לומדים את זה בתע"ס, בעוד כל מיני חומרים, תלוי איך אנחנו מגלים את זה. אל תחשבו שאם אתם תדעו תע"ס אתם תדעו את חכמת הקבלה, העיקר צריך להיות הגישה לזה.

שאלה: איך עשירייה יכולה לברר על איזה מצב היא יכולה עכשיו לבנות את הבורא?

צריכים להחליט על זה לבד, כל פעם הם צריכים לדבר או להשתתף בשיעור ומתוך זה יהיה להם ברור איך הם צריכים לעבוד כדי לעת עתה לגלות את הבורא במידה מסוימת שהם נמצאים. אבל בעיקר הם צריכים לחשוב על זה מאופן החיבור שביניהם, באיזה חיבור אנחנו נמצאים בינתיים ואיזה בורא יכול להתגלות בינינו עכשיו, כי זו תוצאה מהחיבור בינינו. איך זה יכול להיות, מה אנחנו מגלים, מה אנחנו הולכים לגלות, לפי איזה חיבור פנימי שלנו אנחנו יכולים לגלות את הבורא. האם אנחנו מחוברים בכלל או לא, ואם מחוברים מה עוד אפשר להוסיף, ומה חסר, ואם חסר בכלל. כל הדברים האלה נובעים מתוך החיבור בין החברים, והחיבור צריך להיות פנימי.

שאלה: אמרת שהחיבור צריך להיות פנימי. האם יש גם חיבור חיצון?

חיבור חיצון יש לך בכל מיני קבוצות ומפלגות בעולם ואין מזה שום תועלת. ההבדל בין חיבור פנימי לחיבור חיצון הוא שבחיבור פנימי יש דרישה שהבורא יתגלה וישלוט, ובחיבור החיצון, שאנחנו נגלה את הכוח המאוחד שלנו ושאנחנו נשלוט.

קריין: קטע מספר 2.

"מהי הכוונה שמי שהולך בדרך ה' הוא עושה את ה', איך יעלה על דעת האדם לחשוב דבר זה?

הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.

נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו."

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

הבחירה שלנו היא בזה שאנחנו נבחר בבורא ככוח עליון הקובע בכל וכל, אחד יחיד ומיוחד. ואנחנו בוחרים את זה לא כלפי האחרים, אלא כלפי עצמנו, זאת אומרת, שאין לי משהו שיכול להיות לפני שהבורא קובע, מייצב ועושה, ואני רק תוצאה ממנו לגמרי. ואם אני מייצב את עצמי בצורה כזאת, אז נקרא שאני הולך בדרכיו.

שאלה: ההרגשה שהבורא הוא השולט היא תלויה בעצם רק בהשתוות הכלים?

ודאי שכל הרגשה והרגשה במשהו היא באה מתוך השתוות הכלים עם מה שאתה נמצא בקשר, ועל זה אתה מדבר. אם אתה לא נמצא בקשר רגשי בכלים שלך עם משהו, אז אין לך זכות לפתוח פה על זה, אז זה נקרא פילוסופיה או שקר בכלל. אנחנו מדברים רק מתוך ההשגה, זאת אומרת, "ממעשיך היכרנוך", כך אומרים לנו המקובלים, ומדברים רק מתוך ההשגה. אנחנו בינתיים עכשיו לא נמצאים בזה, כי אנחנו לומדים, אנחנו רוצים להגיע לזה, אנחנו מעוררים אורות מקיפים, אבל בעצם המקובלים שמדברים, הם מדברים רק מתוך ההשגה הברורה בתוך הכלים שלהם.

שאלה: איזו בחירה יש לאדם בכלל?

הבחירה של האדם היא לבחור בבורא.

תלמיד: זה תלוי באדם, בכדי שהוא יבחר, או בקבוצה?

כן, אדם צריך לסדר את כל האמצעים, העיקר זה בחירה בסביבה, כמו שאנחנו לומדים ב"בחירה חופשית", כדי שהיא תעזור לו, תכוון אותו לקרבת הבורא. שום דבר חוץ מזה אנחנו לא צריכים, רק שכל הזמן יהיה לנו דחף להתקרב לבורא.

שאלה: האם ללכת בדרך ה' זה לבקש להיות בהשפעה?

כן, ודאי, כמה שאפשר להתקרב להשפעה.

שאלה: הפנייה לבורא נבנית מהמאמץ האישי של כל חבר, ואז הבורא עונה לכולם?

טוב אם זה כך, שאנחנו כולנו פונים לבורא יחד מתוך עשירייה, אבל אפילו לא מתוך העשירייה, אפילו מהאדם הפרטי שהוא נמצא בעשירייה והוא לא מעורר אותם, אלא מתוך זה שנמצא יחד איתם ופונה לבורא ומעורר אותו לתקן את העשירייה ואת האדם בתוכה, גם זה טוב, העיקר שזה לא יהיה ישירות לבורא בלבד ובלרצות לקבל מהבורא בצורה אישית. כאן זו הבעיה.

אנחנו צריכים עד כמה שאפשר יותר לראות את התמונה הנכונה, הרוחנית. רוחנית זה לא גשמית, זה לא לפי האגו שלנו, זה שאנחנו מחוברים יחד ועל היחד הזה אנחנו מבקשים, ואז גם הבורא מטפל בנו בשמחה, כי הוא מכוּוָן באור שלו, בכוח שלו, לטפל בעשירייה, בקבוצה, בצוותא.

שאלה: בעשירייה "אתם עשיתם אותי", הבורא מתגלה על עוצמת החיסרון המשותף, או שהוא מתלבש על הצורה המשותפת שאנחנו בונים?

הבורא מתלבש בצורה שמתאימה לו ולפי העוצמה שמתאימה לתחתון, זאת אומרת, לפי האור ולפי עוצמת האור שמתגלה בפרצוף.

שאלה: נושא השיעור הוא "אתם עשיתם אותי", ואנחנו יודעים שהבורא עושה הכול, ופה פתאום הנברא הוא הכי חשוב. מה הרעיון פה?

הרעיון הוא פשוט, אמנם באמת אין כוח אחר אלא אין עוד מלבדו, אבל זה הכול פועל לפי כמה שאנחנו מכינים את הכלים שלנו. אתה יכול להגיד, ומי מכין את הכלים שלנו אם לא הבורא, שאין עוד מלבדו? אז כאן אנחנו צריכים להגיד לא, ניתנה רשות לאדם להיות בפעולות, אחרת אין לנו בכלל מקום וזכות קיום, בשביל מה להתקיים, אלא הבורא עשה את הדברים האלה בצורה כזאת שיש לנו באמת אפשרות להביע את הנכונות שלנו למשוך אותו, לרצות אותו נגד הטבע שלנו, ולכן זה לא מפר את התנאי הזה שאין עוד מלבדו, כי אנחנו פועלים בזה נגד הטבע שלנו.

שאלה: יש הבדל לא קטן בין "אתם עשיתם אותי" ל"אתם עשיתם אותי" כדי שאני אשלוט עליכם, איך זה מסתדר?

לא יכול להיות שיש הבדל בין שניהם, אתם עשיתם אותי כדי שאני אשלוט עליכם, כך זה צריך להיות. אבל לשם קיצור אומרים "אתם עשיתם אותי", כי את מי אתם עושים? אתם בונים את הכוח העליון שהיה נסתר ועכשיו מתגלה כדי שהוא יטפל בכם, כדי שהוא יסדר אתכם, יתקן אתכם.

תלמיד: איך באמת ייתכן שאדם יחשוב שהוא עושה את הבורא, אלא רק אם הוא עושה את הבורא כדי שישלוט עליו, זה אפשרי. מה שבקטע הראשון כתוב במנותק, אתם עשיתם אותי, בגלל זה שאלתי את השאלה.

אני מבין, אבל כך זה לשם קיצור.

שאלה: אילו תנאים צריכים להיות באדם כדי שיוכל לקבל התעוררות מלמעלה והתעוררות מלמטה?

נכונות, זה דבר אחד, שהיא כולה תלויה בסביבה. ולכן במאמר מתן תורה וערבות, בעל הסולם בעצם מסביר לנו שהכול תלוי בבניית הסביבה, בשייכות לסביבה, בתלות בסביבה, שאם אני נמצא בסביבה הנכונה, בטוח שלפי הסביבה הזאת אני כבר זורם, ובטוח שאני אגיע לתיקונים. מה שאין כן, מי שלא בוחר את הסביבה, הוא כותב שם על זה ממש כך, אז הוא מאריך את הדרך ומי יודע מתי יגיע לזה. יהיו עוד גלגולים, עוד ועוד, עד שבכל זאת אדם צריך לברר ש"אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב", על כל פרט שברצון שלו, כי אחרת לא יגיע לגמר התיקון. התיקון הוא דווקא בזה, שעל כל רצון ורצון הוא מכתיר את הבורא.

שאלה: מטרם שהבורא מגולה לאדם, הוא חי במציאות שכביכול אין בורא, יש פשוט טבע עיוור והוא חי לפי חוקי הטבע. מה הוא צריך לדמיין לעצמו?

הוא צריך לדמיין לעצמו שהכוח העליון הזה ממלא את כל המציאות, את כל העולמות, שולט בהם, וקובע את הכול, והאדם צריך לבוא למצב שהוא יראה את זה בחוש. ובחוש אפשר לראות רק כשאדם משתוקק להגיע לחוש של השפעה, כי לפי ההשתוות שלו עם הבורא אז הוא יגלה שכן, הבורא באמת נמצא בהשפעה ובכל מקום בעולם.

שאלה: הידיעה של "מלוא כל הארץ כבודו", שהמקובל רואה בחוש במציאות שלו, האם זה משנה את הבחירה שלו בפעולות גשמיות כאלה ואחרות?

על איזו פעולה גשמית אתה מדבר?

תלמיד: כל פעולה גשמית, לפתוח את המחשב, לפני פעולה גשמית כלשהי, מה מניע אותי לעשות אותה, לעומת מישהו שרואה "מלוא כל הארץ כבודו", מה מניע אותו ומה מניע אותי?

אותו מניע שהוא רוצה להתקרב ל"אין עוד מלבדו", ואותך מניע שאתה רוצה לראות משהו במחשב, לקרוא איזו שטות.

תלמיד: אבל הפעולה הגשמית היא אותה פעולה גשמית, זה לא משנה על איזו פעולה גשמית?

כשאתה לוחץ על הכפתור?

תלמיד: נאמר, כן.

בטח שזו אותה פעולה. אבל אנחנו לא מדברים על פעולה, אנחנו מדברים על סיבה, כוונה מה שנקרא.

תלמיד: אז מה היא הכנה נכונה לפני פעולה שמפנה מקום לבורא להתגלות?

שאני רוצה לגלות רק כוח אחד, הפועל בעולם בכל המציאות, בכל מקום, שבסופו של דבר הוא המפעיל את הכול, ואני רוצה להיות השותף שלו.

שאלה: עד כמה בחירת הסביבה היא באמת בחירה חופשית של האדם, או שאת הבחירה הזאת הבורא עושה עבורנו בכך שהוא נותן לנו רצונות נכונים המכוונים אותנו במדויק למטרה שהוא רוצה שאנחנו נגיע?

הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך", ואז אחרי זה מתחילה בחירה חופשית, שאדם צריך כל פעם לבחור בקשר שלו עם הסביבה יותר ויותר אמיץ.

שאלה: מה המשמעות שהמקובל צריך לקבוע מעל כל רצון שאין עוד מלבדו? האם המשמעות היא שכל רצון יהיה מכוון לבורא, זאת אומרת שעליו עומד "אין עוד מלבדו"?

ודאי שכך אני צריך להחליט.

תלמיד: אז בסופו של דבר, על כל רצון שהוא רואה, כל דבר צריך להיות מכוון לבורא?

ודאי.

שאלה: בהמשך לאותה שאלה, איך אפשר לעשות את זה בצורה פרקטית? אני עכשיו מתחבר עם החברים בעשירייה, מתגלה איזה רצון, איך לכוון על הבורא?

אתה צריך מלכתחילה לגשת לקשר עם החברים, לאיזו פעולה, מתוך כוונה בשביל מה אתה עושה את זה, אתה עושה את זה כדי להתקרב לבורא. אז צריכים לפי זה לגשת כבר להכול. זאת אומרת שהבורא הוא קודם, וכדי לגלות אותו, להתקרב אליו, להרגיש אותו, וכו' וכו', אני עושה את הדברים האלה. ואני לא עושה שום דבר מתוך כל רצון, מחשבה, פעולה, אלא כדי שאני אתקרב למושג הבורא. אני רוצה לזרום איתו, ולא אחר כך כשאני כבר עושה ורק אז איפה כאן הבורא, לא, אלא מלכתחילה, זה נקרא "אני הראשון".

תלמיד: מה זאת אומרת להיות בזרימה אחת עם הבורא ביחד?

שאתה כל הזמן רוצה לגלות אותו, לגלות אותו במה שאתה עושה. כי הוא נמצא בכל הפעולות שלך, הוא נמצא בך, במחשבות, ברצונות, בפעולות, בכל מה שיש לך. אתה מתחיל לגלות איך הוא עובד בך, איך מאחורי הקלעים, מאחורי המחשבות, מאחורי הדחפים שלך, שם הוא גם נמצא, דווקא, ומשם הוא מכוון אותך כדי שתמצא אותו. אם אתה רוצה למצוא בורא, אתה חייב לחפש אותו, ועוד לפני שאתה מחפש, איך הוא מתחיל לייצב אותך עם כל השאלות, הדחפים, הרצונות, ואז אתה תגלה אותו. אתה תגלה אותו דווקא באיך שהוא בונה אותך, מייצב אותך, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

תלמיד: מה היא השכבה הפנימית הזאת של הבורא שעומד מאחורי כל דבר שקורה, ואיך זה פועל? אנחנו מתחברים עם החברים, ואמרת שמאחורי כל דבר עומד הבורא, איך לשים לב אליו?

אתם צריכים להשתדל, לחטט, לגלות משהו. זה נקרא "אל מסתתר". לזה אתם צריכים לתת תשומת לב ומאמצים.

שאלה: כתוב בקטע שישנו רגע שהוא רואה שהבורא שולט על כל העולם, אבל איך זה מתרחש, שהרגע הזה מגיע ואז הוא רואה אותו? האם זה קורה דרך ההכרה שהתפילה שלו התקבלה, האם המ"ד מגיע, איך זה מתרחש שההשגה הזאת מגיעה אליו?

זה גם נעשה מלמעלה. אנחנו העיקר צריכים לעשות פעולות שנמצאות בהישג יד שלנו, שזה בחיבור בינינו, בכוונה לבורא אבל מצידנו יחד, ואז על ידי הדברים האלה אנחנו נייצב אותו ונגלה אותו מהר.

שאלה: האם הבורא זה מתנה שמוגשת לעשירייה בסוף המדרגה, או ש"עשיתם אותי" זה בכל מאמץ משותף לחיבור?

בכל מאמץ משותף בחיבור הקטן ביותר אנחנו צריכים להשתדל יותר ויותר להבליט את הבורא מכל מצב ומצב, שהוא הראשון והוא האחרון.

תלמיד: ומה ההבדל בין גילוי הבורא תוך כדי המדרגה לבין סוף המדרגה?

את זה אתם צריכים לגלות.

שאלה: כשהבורא מגלה את עצמו לאדם והוא מרגיש בחוש את מלוא כל הארץ כבודו, איך נשאר מקום בחירה, מקום אמונה?

הבחירה היא בזה שאתה כל הזמן מתאמץ לגלות אותו, ולא שוכח למרות ההסתרה שהוא בעצם עומד אחרי כותלנו.

תלמיד: ואם הוא מגלה את עצמו לאדם, איפה נשאר מקום בחירה?

מתגלה זה כנגד זה. ככל שהבורא מתגלה יותר, כנגד זה מתגלה היצר הרע יותר, כל מיני כוחות ומחשבות שמוחקים את נוכחות הבורא, את הכוח הזה, היכולת הזאת, המקור הזה אחד יחיד ומיוחד, וכן הלאה. הבורא שומר על זה כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית.

תלמיד: אז אין גילוי תמידי, זאת אומרת הוא מגלה את עצמו לרגע, וישר מעלה לו את הרצון לקבל הלאה?

כן, ודאי. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וכך האדם מתקדם. כל פעם על פני רצון אגואיסטי יותר גדול. אתה לא מרוצה אני רואה.

תלמיד: לא, זה לא שאני לא מרוצה. קשה מאוד לנסות להבין איך זה יכול להיות, שאחרי שלאדם יש התרשמות מגילוי של הבורא, גם כשעולה הרצון לקבל וזה נמחק, אבל יש את ההתרשמות הזאת כבר.

זה לא חשוב, כל ההתרשמות הזאת היא במידה ובמשקל מסוים, ולכן האדם יכול לשכוח את זה ולמחוק את זה, זה נמחק מהאדם כאילו שלא היה.

תלמיד: אחרי שהבורא גילה את עצמו?

אחרי הכול. על זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

תלמיד: גם מקובל שגילה את הבורא עדיין יכול ליפול?

גם כן, לא חשוב באיזו צורה אתה נמצא, ולא חשוב מה יקרה אתך, אסור לך להיות בטוח שאתה כבר מובטח מהנפילה, מהירידה. אתה יכול להיות בכזאת נפילה, שאתה תהיה האפיקורס הכי גדול.

תלמיד: אבל מקום הבחירה ומקום האמונה, זה רק במצב של הסתרה, אין את זה במצב של גילוי.

כן, אבל אנחנו מושכים את הדברים האלה למצבים של הגילוי, כי אפילו הגילוי שאנחנו רוצים שיקרה, שיהיה גילוי שהוא לא מפר לנו את המקום לעבודה.

תלמיד: זהו, איך זה קורה?

על ידי צמצום, מסך ואור חוזר. שאני סוגר את העיניים, אני לא רוצה לראות כעובדה שהבורא שולט בכל, כי אז אין לי עבודה בכלל. אלא במידה שאני יכול להיות למעלה מהאגו שלי, רק במידה הזאת אני מאפשר כביכול לבורא גם כן להתגלות. זה נקרא "חד מקבל חד".

תלמיד: זה לא ברור, הוא מתגלה או לא מתגלה?

הוא מתגלה במידה שאתה יכול לשלוט כך שהגילוי שלו לא יזרוק אותך מהדרגה של הבחירה החופשית.

תלמיד: איך אפשר לשלוט בזה?

זה עניין של מסך, צמצום ומסך. חכה, אבל אנחנו מתקרבים לזה, מתקרבים. כל העבודה שלנו בכל זאת, היא עוד ועוד יותר בעשירייה. אז יתגלו תכונות בתוכנו שאנחנו נראה איך עושים את זה. עכשיו אנחנו לא מבינים עדיין איך אפשר להרכיב דברים כאלה.

שאלה: שמעתי אותך אומר לחבר עכשיו שכאילו אני כל הזמן צריך לרצות להגיע למצב הזה של בלבול מוחלט, שאני לא יודע איפה הבורא, ומשם כל פעם להתחיל מחדש. זה נכון?

נניח.

שאלה: יש לי הרגשה שאני הולך בתוך מבוך ואני בחוסר כיוון לגמרי, אני לא יודע מה שאני עושה.

אתה שואל מה לעשות במקרה כזה שאתה מאבד את הכיוון, ולא יודע מה לעשות, ולא כלום? תשרת את הקבוצה שלך בכל הכוחות ובכל המחשבות שיש לך. תשרת אותם, שרק לזה אתה מוסר את עצמך. תאמין לי שאתה תראה שזה הבורא נותן לך הזדמנות, ומזה תהיה לך התקדמות גדולה וחשובה. להתבטל כלפי העשירייה ולהתקדם בצורה כזאת, עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר להתבטל ולשרת אותם.

שאלה: בבירור על גילוי הבורא קיבלתי את ההרגשה שזה אולי צריך להיות הפוך, שהוא זה שכל הזמן רוצה להתגלות ואני זה שכל הזמן עושה מסך וכך הפלירט שלי אתו, האם זה נכון?

שיהיה כך בינתיים, אחר כך זה ישתנה.

קריין: קטע מספר 3, כותב רב"ש.

"כתוב "אלא מי שעושה מצות התורה והולך בדרכיו, הוא כאילו עשהו למעלה. אמר הקב"ה כאילו עשאני. והעמידוהו. ועל כן ועשיתם אותם לחוק ומשפט, שהם ז"א ומלכות". היינו כנ"ל, שעל ידי זה שעושה מצות התורה והולך בדרכיו, האדם גורם בשורש נשמתו, שהיא המלכות, למעלה, שתהיה בעל מנת להשפיע כדוגמת ז"א, שזה נקרא "יחוד". נמצא, שהפירוש של "ועשיתם אותם", הכוונה היא לעשות את היחוד הזה של ז"א ומלכות, הנקרא "חוק ומשפט". וגם כן נקרא זה "יחוד קוב"ה ושכינתיה". וזוהי העשיה שהנבראים צריכים לעשות.

נמצא, שהפירוש הוא, היות שהם ב' שמות, לכן הנבראים צריכים לעשות את היחוד, שיהיה אחד. ובזמן שכל הנבראים יגיעו לשלימותם, היינו שכולם יתקנו כל אחד בבחינת שורש נשמתו, אז יקוים "ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד". וזוהי העשיה מה שכתוב "ועשיתם אותם"."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה" 1990)

שאלה: איזו דוגמה מהעולם הזה אפשר לתת כדי להדגים את הכלל "אתם עשיתם אותי"?

בחברה האנושית, שאין לחברה האנושית שום צורה, ומהיחסים בינינו אנחנו בונים את הצורה וקוראים לפי הצורה הזאת "עבדות", "סוציאליזם", "דמוקרטיה" וכן הלאה. בעצם כך אנחנו גם עושים.

שאלה: במאמצים שאנחנו עושים כדי להתחבר איך לדעת שהתכונות שאנחנו מרגישים הן תכונות של הבורא?

כי הן תכונות של השפעה, אני מרגיש שהן נמצאות למעלה מתכונות הקבלה הטבעיות שלי ולכן כך אני חושב, כך אני מרגיש, כך אני מקבל. חוץ מזה בתכונות האלו אני מקבל הארה מלמעלה שבהן אני מתחיל להרגיש נוכחות, קרבת הבורא, כך זה מתגלה.

שאלה: למה אני לא משתכנע מהעובדה שיש לאדם בחירה חופשית על אף שאני מכניע את עצמי שכך הוא?

כי נוח לך כך, נוח. בשביל מה להגיד שיש בחירה חופשית, אין בחירה חופשית, אתה עושה את זה כל פעם איך שנוח לך ואתה חושב שזה הכי נכון. לא אתה חושב שנכון, זה האגו שלך שחושב, כי אם היית רואה ופועל לפי השכל האמיתי לא היית בוחר כך.

שאלה: בקשר לבקשה, בתחתית המדרגה אני רוצה שהוא יתגלה ולמעלה אני רוצה שהוא יסתתר?

כן יש דבר כזה דיברנו על זה קצת כבר היום, נכון.

שאלה: אתה יכול להסביר מה שרשום בקטע "יחוד קוב"ה חד הוא" ואז "שכינתיה"?

"שכינתיה" זה כלי, "קודשא בריך הוא" זה האור שמתלבש בתוך הכלי שנקרא "שכינה", עשר ספירות, ואנחנו צריכים לעשות ביניהם חיבור עד כדי כך שלא יהיה הבדל בין "קודשא בריך הוא" שזה האור העליון, ו"שכינתיה" שזה הכלים.

שאלה: מה הקשר בין זה שאני עושה את הבורא לבין זה שהוא מסיר את ההסתרה?

זה נקרא "אתרעותא דלעילא" וזה נקרא "אתרעותא דלתתא", זה בא כתוצאה מעבודה של הבורא או כתוצאה מעבודה שלך. יש הבדל. אנחנו רוצים שכל הפעולות בסופו של דבר יהיו על ידי העבודה שלנו.

שאלה: למה אנו אומרים שהבורא אינו קיים ובאותו זמן אנו מדברים על גילויו שמשמעו שהוא כן קיים? מה ההבדל בין ההסתר לבין זה שהוא לא קיים?

הבורא קיים או לא קיים, הכול רק הנברא יכול לדבר כך, שכלפיו זה מתגלה או לא. כל מה שאנחנו מדברים אנחנו מדברים רק כלפי אדם המשיג. לכן אתה יכול להגיד "אין בורא, אין" ואתה לא צודק? אתה צודק, כי אין, איפה הוא נמצא? אין באף מקום, אז אין בורא.

השני אומר "מה אתה אומר, אני מרגיש שהוא ממלא את כל היקום וכל העולם. אפילו מזיז לי את הידיים והרגליים, זה לא אני זה הוא", זה אצלו. אז יש כאלה שזה פועל בהם בצורה כזאת ויש כאלה בצורה שלא פועל בכלל. מי צודק? כל אחד צודק לפי הדרגה שלו, לפי המצב הפרטי שלו.

שאלה: במשך היום יש לנו עבודה פרקטית מהבורא, איך העבודה זו תורמת לבניה שלו?

העבודה הפרקטית היא שאנחנו נבנה את הכלי לגילוי הבורא. העבודה שלנו היא שאנחנו בונים מהרצונות שלנו כזאת צורה שבה מתגלה הכוח העליון לפי השתוות הצורה. לכן נניח שאני בניתי כלי, אז הכוח העליון, אם הוא מתאים לאותו כלי, הוא ממלא אותו. זה כמו שרב"ש אומר שאנחנו שומרים את המים או יין בכדים וקמח בשקים, ולא הפוך. זה מה שאנחנו צריכים, להתאים את עצמנו לבורא.

הבורא הוא כוח להשפיע, אין דבר כזה, אלא אנחנו יכולים לייצב את הפעולות שלנו, הרצונות שלנו, זה כלפי זה, זה לעומת זה, כל אחד כלפי החברים, כל אחד כלפי העשירייה שלו, כך שהוא נמצא בהשפעה, שהוא נמצא בהתקרבות אליהם, בחיבור אליהם. ואז במידה הזאת שהוא מתכוון שהוא מתקרב לאותו כוח שפועל שם בפנים בתוך העשירייה אז הוא מתקרב לבורא עד שהבורא מתחיל להתגלות.

תלמיד: מה עוזר לי שלא לאכול את בשרי אלא את הטעמים שהבורא נותן לי לכוון אליו בצורה פרקטית ולא לקשור את זה אלי?

זה עוזר לך להתקדם יותר מהר ולא באופן אישי שזה רק סובב אותך כך אלא באופן כללי, שאתה מושך גם את כולם לתיקון.

שאלה: שחקן שח מקצועי שורף המון קלוריות רק מהריכוז שאליו הוא נכנס. פעם סיפרת סיפור על הרב"ש איך הוא היה שורף המון קלוריות מתוך ריכוז עמוק, וכשאני מסתכל על החיים שלי אני לא חושב שאני שורף אלפי קלוריות. אז איפה המאמץ שאנחנו יכולים לבצע? האם זה שכלי? איך זה יכול לקרות, להתרחש?

אם אני נמצא בקשר עם החברים בעשירייה ומשתדל לפנות אליהם יותר אז יוצא שאני שורף בזה המון קלוריות, אני נותן לזה המון כוח, כי זה נגד הרצון שלי, זה נגד ההרגלים שלי, נגד הכול. ואז יוצא שאם אני מגיע לאיזו נטייה אפילו קטנה מאוד בחיבור, זו תוצאה מיגיעה גדולה מאוד של אלפי קילו של כוח, ככה זה. לכן לא להתייאש אנחנו לא יודעים עד כמה אנחנו פעילים. מילה אחת שאתה אומר כאילו בעל מנת להשפיע, לא פעולה, מילה אחת אפילו, היא שווה הרבה.

שאלה: כתוב שאדם עושה תיקונים בשורש נשמתו כדי להרגיש את גדלותו. איך לגלות בורא בינינו בעשירייה?

תבנו כאלה יחסים כאילו אתם בונים בורא. אתם כמו ילדים שיושבים בארגז חול ומשחקים, בונים איזה ארמון, משהו, כך אתם. כמו שמשתתפים יחד ורוצים לבנות משהו משותף בינינו. זה כוח משותף, זה כוח שעוסק עם כולם. בונים כזו דמות, שהוא יעזור לכולנו, הוא יחבר אותנו, הוא נמצא בינינו, במרכז שלנו. ואנחנו יושבים בארגז חול וכך אנחנו בונים אותו, עד כדי שהוא מתחיל לפעול ולהפעיל אותנו, וכך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא לנברא.

תלמיד: אבל לגבי המאמץ שלנו. האם המטרה שלי צריכה להיות שהחברים שלי יתקרבו לבורא, או אני אתקרב לבורא? איפה המאמץ שלי צריך להיות?

שהחברים שלך יתקרבו לבורא. אתה אחראי על העשירייה שלך, ויש לך עשירייה טובה. אתה אחראי על העשירייה שלך, שהם יתקרבו כולם לבורא. אתה אחראי, וכך כל אחד צריך להרגיש. אבל כל אחד זה לא חשוב, העיקר שאתה תרגיש את זה, תממש את זה, ושכל הזמן יהיו לך דאגות רק על זה. אל תחשוב על שום דבר אחר, כי אין לך עוד אפשרות להשפיע על הרוחניות חוץ מלדחוף את העשירייה שלך לחיבור, עד כדי כך, כדי שיתבהר להם שביניהם נמצא הבורא.

שאלה: לפי המאמר, מה זה ייחוד זעיר אנפין ומלכות?

בעצם אפשר להגיד שזה החיבור בין הבורא לנברא. זעיר אנפין הוא כבורא, ומלכות כנברא, זה נקרא ייחוד קב"ה ושכינתא. ייחוד קב"ה, זה ט' ספירות ראשונות בפרצוף, עם השכינה שזו המלכות. אנחנו עוד צריכים לראות ולברר את זה, אתמול התחלנו קצת. אנחנו לומדים שיש לנו שבע ספירות בז"ת של הפרצוף, בגופו של הפרצוף, ושלוש ספירות בראשו של הפרצוף, ככה אמרנו אתמול. אז אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה.

תלמיד: אבל המלכות במצב הזה זה הרצון הכללי של העשירייה? או שזו המלכות האישית שלי שאני צריך להתעלות מעליה ולצמצם אותה?

מלכות זה היחס שלך לסביבה. אז אמרנו ששלושת הספירות שייכות לעיגולים, כתר, חוכמה ובינה. ושבע הספירות ששייכות לנברא (ראו שרטוט מס' 1). מתכונות הבורא יש לנו כתר, חוכמה, בינה, ואחר כך יש לנו שבע ספירות שמהן שש ספירות זה זעיר אנפין, וספירה אחת זו מלכות. כל העבודה שלנו היא איך אנחנו מתאימים את שבע הספירות האלו לבורא. עוד נלמד את זה.

שרטוט מס' 1

קריין: אתה רוצה שנעבור לתע"ס ?

לא, יש לנו עוד שעה וחצי, הם לא יחזיקו. לי אין כל כך הבדל בין תע"ס ומה שאנחנו לומדים עכשיו, כי בהכול מדובר על נברא אחד, רק כל פעם בשפה אחרת.

שאלה: הנושא של היום קשה לי, וכבר עבר חצי שיעור. אני לא מבין בשביל מה לנברא לגלות את הבורא אם אנחנו אומרים שרוב הזמן אנחנו מתקדמים בכוונה לגלות אותו, בהשתוקקות לגלות אותו?

זה אותו דבר. או שאני רוצה לגלות אותו, או שאני רוצה לבנות אותו, כי אני בונה אותו מעצמי. מה זה נקרא "אתם עשיתם אותי"? כי אנחנו לוקחים את החלקים שלנו, את הרצונות שלנו, המחשבות שלנו, את כל הכוחות שלנו ומסדרים אותם בצורה כזאת כדי לבנות מהם את הבורא, "בוא וראה". איך שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, מה זה בורא. כמו ילד שיושב בארגז חול ובונה מהחול מכונית, או בית. החומר שלו, הכול שלו, ומה שהוא בונה, בית או אוטו, מחול או קוביות, זה שלו. כך אנחנו עושים.

ואנחנו רואים שבעצם יש רק כוח אחד שמעורר אותנו, מלכתחילה. זה נקרא השגחה כללית, שבאה דרך העיגולים. דרך העיגולים באה אלינו השגחה כללית (ראו שרטוט מס' 2). ויש לנו השגחה פרטית שמגיעה דרך הקו. כך אנחנו בונים את העולם שלנו.

אז בהשגחה הכללית אני לא כל כך שולט, בזה הבורא שולט. נניח שאיזה רוסי, אמריקאי, או איראני, לא יפוצץ עכשיו פצצת אטום, על זה הבורא שומר דרך ההשגחה הכללית. אבל דרך ההשגחה הפרטית אני בונה את העולם בצורה המתוקנת. הבורא קלקל את העולם, ואני מתקן, עד שאני מגיע למצב שהעולם יהיה מתוקן. והכול תלוי בי.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אפשר לומר שבהשתוקקות שלנו אנחנו רוצים לגלות את תכונת הבורא? האם אפשר להגיד שאני משתוקק לגלות בעשירייה שהיא הדגמה של תכונת הבורא, אז העשירייה שוות ערך לתכונת הבורא, ואז אני רוצה לגלות איך העשירייה משפיעה עלי?

כן.

שאלה: מה זה אומר לחיות לפי ההרגשה שהוא השליט?

אני לא יודע מה להגיד לך, איך זה לחיות? תחיה ככה, ותראה מה זה. זה כמו שאתה שואל אותי, "מה זה נקרא להיות מלך"? תנסה לחיות כמו מלך, ואז תגיד מה זה. איך אפשר לדבר על זה אם אתה לא משיג?

שאלה: אמרת שמלכות זה היחס שלי כלפי הסביבה, אז אפשר לומר שמלכות זה היחס של הסביבה אל הבורא?

כן, ודאי. אם אני מתחבר לעשירייה, זו כבר המלכות הקולקטיבית, הכללית שלנו לבורא.

תלמיד: אם העשירייה מתחברת עם הבורא, והאדם מגלה נניח ש"כל הארץ מלאה בכבודו", למשל חיבור בין השכינה לבין הבורא. מה הלאה. איך הם מתעלים אחרי זה לבינה?

אל תשאל דברים כאלה, הם לגמרי עדיין לא לפי איפה שאנחנו, אין לנו איך לדבר על זה בינתיים. איך הם עולים לבינה? כדי להגיע למצב שעליו אתה מדבר, הם כבר צריכים להיות קשורים לבינה. זה מגיע מקודם.

שאלה: יש שני פסוקים בטקסט שקשה לי מאוד לחבר ביניהם. אחד זה "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים", והשני הוא, "טרם יקראו אני אענה". איך אני יכול לשלב את שני הפסוקים האלה ביחד שכביכול הם סותרים אחד את השני?

אז הם סותרים, תתרגל לחיות בסתירה, שאתה עדיין לא מבין, כשזה עדיין לא מתחבר יחד. זה יתחבר רק אחר כך. מתי? אז אני אגיד שוב, מתוך זה שאנחנו לומדים תע"ס. אנחנו רוצים ללמוד את התע"ס בצורה שהוא שייך לנו, ולא סתם ככה תיאורטית.

אז מתי שהעיגולים יגיעו למצב שהם יהיו כמו היושר, והיושר יהיה כמו העיגולים, אז יתבטלו כל הקושיות, והכול יהיה ברור. זה נקרא " ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" וגמר תיקון.

שאלה: יש תחושה כאילו התגובה האינדיווידואלית הנכונה למתנות של הבורא היא להתפלל לעשירייה, כמו שהמלכות מתפללת בעבור ט' הספירות. כשאנחנו חווים כבדות בעשירייה, האם הפעולה הראשונה צריכה להיות להתפלל באותה הדרך עבור הכלי העולמי?

כן. תנסו דווקא להרגיש שאם יש כבדות בעשירייה, אתם יכולים יחד להתחבק ולבטל את הכבדות הזאת. לא שהיא תיעלם לגמרי, אלא להתעלות מעליה, לבלוע אותה, להתעלות על ידה, כך צריכים לעשות. זו הזדמנות. ואם אתם לא מקבלים בעשירייה הכבדת הלב, סימן שאתם עוד לא ראויים לעלות.

שאלה: לפני זמן מה אמרת שבשבילך הקטעים שאנחנו לומדים ותע"ס זה אותו דבר. אני לא מצליח להבין, למה אנחנו בכל זאת משתדלים ללמוד תע"ס אם הכול אותו דבר? למה התע"ס שונה?

זו שפה אחרת, שאתה יכול להסביר עליה בצורה יותר קונקרטית וכוללת את כולם. אתה יכול להסביר בשפה הזאת פעולות רוחניות, לפחות לדבר עליהן בצורה שאתה לא יכול לדבר עליהן בשפה המדוברת. לא יכול. אבל זה לא רק תע"ס, יש הרבה ספרים כמו תע"ס, מקובלים כתבו עוד לפני האר"י ולפני בעל הסולם. פשוט אין לך ברירה, אתה צריך שפה כדי להסביר משהו לאנשים שעוד לא נמצאים ברוחניות, שיתעניינו ויתקרבו לרוחניות. ובמיוחד אתה צריך להסביר לאנשים שהם כמוך, שהם כבר נמצאים נגיד בהשגה רוחנית, אז כשאתם תדברו, "איש את רעהו", איך הם ידברו, איך הם יבינו על מה הם מדברים. לכן הם חיברו, מצאו את שפת הענפים שיכולים למסור כך מדור לדור, בין הדורות, לפני אלף שנה חי אחד והיום חי שני, איך הם מבינים זה את זה. יש בזה הרבה דברים.

אנחנו צריכים גם את "תלמוד עשר הספירות" וגם צריכים את המאמרים. והעיקר שנלמד את "תלמוד עשר הספירות" כמו מאמר.

קריין: קטע מספר 4. כותב רב"ש.

"כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו.

והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.

וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."  

(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")

אלה דברים קלים.

שאלה: כתוב פה, "צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע." האם זה אומר שאנחנו צריכים קודם לקבל כוונה על מנת להשפיע או שאנחנו יכולים לבנות בעצמנו את הכוונה?

כל העבודה שלנו היא איך לבנות כוונה על מנת להשפיע. כל חכמת הקבלה מדברת רק על זה.

שאלה: אנחנו עשירייה תורנית יחד עם עשירייה 26. בימים האחרונים עבדנו והשקענו איך ניכנס לשיעור הזה בשמחה ונעבור אותו בשמחה. אנחנו קצת מודאגים מאחורי הקלעים איך לעשות את העבודה נכון וטוב בכדי להרים את הכלי ולהחזיק את השיעור הזה חזק, ערני ונכון. האם הדאגה שלנו מאחורי הקלעים מספיקה או שיש עוד משהו שאנחנו צריכים לעשות?

היא לא מספיקה. אתם צריכים לעורר אותנו כל חצי שעה, ארבעים דקות, להפעיל איזה שיר או משהו. ואני שוכח את זה. אני אגיד לך, כשאני לומד את הדברים האלה בשבילי הם כשירה, כמו שיר. אבל באמת צריכים.

תלמיד: אז אפשר להזמין שיר?

כן.

קריין: קטע 5.

"לבו של אדם צריך להיות בית מקדש לה', כמו שכתוב "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". שהאדם צריך לזכות להשראת השכינה, כמו שאמרו חז"ל "רחמנא ליבא בעי", שפירושו, שרק לבו של אדם צריך הבורא, בכדי לתת לו את מה שרוצה לתת לו."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה" 1991)

ככה זה. רק את הלב שלנו הבורא רוצה. בשביל מה? כדי למלאות אותו בנוכחות עצמו.

שאלה: אנחנו רואים שכל התקופה האחרונה, כל התקופה של הקורונה ממש שינתה את כל הצורה של החיבור, של המפגשים, של כל היחס לשיעור, אם קודם היינו מגיעים לכיתות, למקומות מפגש למשל, אז אנחנו עושים את זה רק ווירטואלית, כאילו כל היחס שלנו לבניית הקשר הרוחני כמו שאנחנו מדברים עכשיו זה משהו שצריך לעבור איזה שדרוג.

אני רוצה להוסיף משהו. יש כאן בעיה אחרת. בזמן האחרון התאספו אלינו הרבה אנשים שנמצאים מחוצה לישראל, קבוצה גדולה מאוד של אנשים, פי כמה וכמה ממה שיש לנו בישראל. אני לא יודע בדיוק מהם המספרים, אבל [לפחות] פי שלוש ממה שיש לנו כאן בישראל.

זו כמות מאוד גדולה, כמות מאוד יקרה, מאוד קרובה לנו, ואם אנחנו נתחיל לעשות כל מיני פעולות בישראל, בגלל שזו מדינה קטנה, ונניח שאני גר בניו יורק, [וצריך] לעבור ממנהטן, אני כבר לא מדבר על לברוקלין או משהו, בקיצור, זה לוקח המון זמן.

בישראל אתה יכול לעשות את הקפיצה הזאת מקצה המדינה לקצה המדינה, אז כאן בשבילנו זאת לא בעיה להביא את עצמנו לכל מיני פעולות פיסיות, ולחברים שלנו בכל מיני מקומות בעולם זה מאוד קשה וזה לא יתקיים, ואז יהיה פירוד בינינו.

לכן אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו עושים כך שמי שיכול לעשות חיבור, אולי יעשה, מי שלא מסוגל יוכל לקבל השלמה כי לא יכול לבצע את זה. אנחנו צריכים לחשוב על זה ולהחליט ונראה לי שזאת בעיה שאתם צריכים לפתור, לי אין לזה שום אמצעים. עכשיו תמשיך.

תלמיד: נראה שהמצב החיצוני בא ושינה לנו את היוצרות ואנחנו צריכים להתמודד איתו, או האם זה באמת מצב שאנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו משתדרגים בחיבור בינינו, ביחס שלנו לרוחניות, שאנחנו צריכים לבנות את זה בצורה אחרת. שהתרגלנו לצורות מסוימות?

בוא נגיד ככה, אתם תתחילו לדבר על זה בעשיריות שלכם במדינה, תדברו עם ההנהלה ואחר כך גם אני אדבר איתכם. שיהיה משהו ברור, כי לנו ברור שככה רוצים או אחרת רוצים, ואולי בצורה כזאת.

אני רואה שאפילו בעשירייה שלך, אתה יושב, ויושב שם חבר שלך שיש לו ודאי מחשבות שונות ממך, ויש שם עוד חברים שלך, אז אפילו בתוך העשירייה אתה תראה כמה שיש לך דעות וכמה שיגידו לך, נוח, לא נוח, כדאי, לא כדאי.

אבל אני לא מסתכל על זה שנוח לכם, שכדאי או לא כדאי, אלא שתהיה פעולה כזאת שהיא לא תרחיק מאיתנו עשיריות שנמצאות בחו"ל, שהן יהיו פחות או יותר באותו מצב כמונו. או שאנחנו נעשה משהו אחד והם משהו אחר, אבל זה לא יפריד בינינו, לא ירחיק בינינו. זאת הבעיה שלי, שאנחנו נרגיש בכל זאת שנמצאים בתנאי אחד, שאנחנו נמצאים בעיגול, זאת הבעיה שלי, הדאגה שלי.

אם יהיה לכם פתרון כדי להתקרב ושקרבה כלשהי, באיזה מקום שיהיה בעולם, תגרום להתקרבות בין כולם, אני מוכן.

שאלה: שמעתי אותך אומר קודם שבית המקדש שאנחנו בונים הוא מקום שהבורא רוצה לתת. מה הוא רוצה לתת?

הוא רוצה לגלות את עצמו בתוך הנבראים, זאת אומרת שאור אין סוף ימלא את כל הכלים המתוקנים והמחוברים. זה צריך להיות כמו נשמת אדם הראשון המתוקנת והמלאה בבורא.

(סוף השיעור)